Toldos. The Consequence of Learning with Simcha

(This was part of a post that got too long, so I divided it.)

An interesting Alshich on 27:41.

ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי כו'. אפשר הוא סמוך אל הפסוק הקודם והיה כאשר תריד. שהוא כמשז"ל (שם פ' ס"ז) שבהבטל יעקב מן התורה ימשול בו בברכות חרבו. לכן אמר יקרבו ימי אבל אבי, שאז אסור לעסוק בתורה, שלא יהיה הקול קול יעקב, ואהרגה בחרב ברכתי את יעקב אחי.

Someone asks, but there are plenty of things that an aveil can learn, so even if he's an aveil, what he learns should be meigin!

I saw that the Kli Yakar (he and the Alshich were contemporaries) says the same thing (and adds that this is why an Avel needs shmira, because he doesn't have the protection of Torah.) I mention the Kli Yakar because as you will see, he cleverly adds one important extra nekuda.

קרבו ימי אבל אבי. תלה הדבר בימי אבל לפי שאבל אסור לעסוק בתורה בפקודי ה' ישרים משמחי לב, ויצחק אמר והיה כאשר תריד דהיינו בזמן שלא יעסקו בתורה ופרקת עלו, וא״כ באבלו ודאי לא יעסוק בתורה ולא יהיה לו דבר המגין עליו ואז אהרגה את אחי ומטעם זה ארז״ל (ברכות מד:) שהאבל צריך שמירה לפי שאין בו התורה המגינה עליו שנאמר (משלי ו כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך.

Why does he mention the basis for the issur for an aveil to learn Torah, that it's mesamei'ach? That's not the topic here. It would have been enough for him to simply state that an Aveil is assur to learn, and so he would have no protection of Torah. The answer is that the protection of limud hatorah is only when your learning brings you to simcha. Yes, an aveil can learn many things during aveilus, but it won't be a learning with simcha. Mimeila, he won't have the protection of being oseik batorah. 

I saw this explanation in a sefer "שער בת רבים" from R Chaim Fenster, who has a haskama from the Beis Haleivi. It was also said by R Chaim Kaufman, Rosh Yeshiva of Tiferes Yaakov/Gateshead in his משחת שמן, who also quotes the Shaar Bas Rabbim, as follows:

ודברי הכלי יקר יש לפרש גם באופן דס"ל שמותר לאבל ללמוד הדברים הרעים. ומה שאינה מגינה עליו היינו ע"פ מש"כ הרב ברטנורא לפרש מאמר התנא (אבות פ"ד מ"ב) שכר מצוה מצוה, שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה, ועל העונג וההנאה שנהנה בעשייתה. ועד"ז איתא בכתב סופר פרשת ראה בפסוק (דברים ט'ו י) 'כי בגלל הדבר הזה יברכך' בשם בעל ההפלאה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל שמחת מצוה שיש לאדם בעשיית המצוה - על זה מקבל שכר בעולם הזה. (וכ"כ גם בפלא יועץ ערך שמחה והחיד"א בלב דוד פי"ד אות ג' ל'ה.) ואפשר שכמו כן שכר ההגנה שהתורה מגינה על האדם בהאי עלמא היא על השמחה שהוא שמח בלימודה, ולכן אין התורה שהאבל לומד מגינה עליו, מפני שלומדה מתוך עצבות וצער. ושוב ראיתי בספר שער בת רבים שמפרש הפסוק כפירוש הכלי יקר, ומוסיף ההסבר כדברנו, שגם המעט שמותר לו ללמוד בימי אבלו הוא לימוד בצער, ואין כח באותו לימוד להצילו ממות ולהגן עליו. 

This is very, very, debatable. To say a yesod like that you need one of Aristotle's three classic "proofs," ethos, pathos, or logos. Pathos is the appeal to emotion. Logos is logical evidence. Ethos is the credibility of the speaker, based on known scholarship and status.  In this case, we really don't have Pathos or Logos. All that remains is Ethos, so the one that says it has to be a person of known stature. I respect everyone that prints sefarim, especially before printing sefarim became commonplace, and of course I respect a Rosh Yeshiva in Gateshead. The problem is that sometimes, and especially in drush/mussar, people say things because the effect on the reader is salutary, not because they're really true. Like making up miracle stories for the Vaad Hair.

The Gemara in Sotah 21 says 

אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא

Rashi explains אגוני מגנא מן הפורענות and מן היסורין, and מצלא מיצה"ר. So Torah should be meigin with or without simcha, and doing it with simcha should not matter at all. It could be that regarding the special havtacha involving the tension between Yaakov and Eisav of הקל קול יעקב והידים ידי עשו, Torah that is machri'ah the balance has to be with simcha.

I saw Reb Moshe in Parshas Vayeitzei discusses something very similar.  On 32:3, the last passuk in Vayeitzei,

ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים

Reb Moshe in the Kol Rom says

לכאורה תמוה מה ראה יעקב שהם מחנה אלוקים, הרי כל המלאכים הם מחנה אלוקים

So he explains that every mitzva creates a malach that requests reward. So if a person does a mitzva, even not in a way of hiddur and simcha, a malach is created and there is schar. But that is not fully Hashem's will., because a person ought to do mitzvos "בשמחה ובאהבה ולשמה". When Yaakov saw that the malachim created by his mitzvos wanted to guard him, he understood that they were malachim created by mitzvos done properly, and their presence created a מחנה אלוקים.

והתבונן יעקב וראה שמלאכים אלו שנעשו ממעשיו ורוצים לשמרו הם "מחנה אלהים" ממש.

Reb Moshe is saying in general that mitzvos are meigin when they are done with simcha, in the manner the רבונו של עולם wants. I don't know if this applies to limud hatorah. After all, according to the Gemara in Sotah, there has to be a difference between the protection of Torah and the protection of Mitzvos.

Toldos. Yitzchak as an Olah Temimah

Sefer Birkas Ish from Rabbi Avrohom Shain. On 26:2, he brings from Rashi that Hashem told Yitzchak not to leave Knaan because he was an olah temimah.

אל תרד מצרימה. שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, כְּמוֹ שֶׁיָּרַד אָבִיו בִּימֵי הָרָעָב; אָמַר לוֹ: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שֶׁאַתָּה עוֹלָה תְמִימָה, וְאֵין חוּצָה לָאָרֶץ כְּדַאי לְךָ:

He asks that Yitzchak already knew about his unique status earlier in 25:26, where Rashi says that even after he saw that Rivka was an akara, he couldn't take her shifcha, as Avraham did, because he was an olah temima.

בן ששים שנה. י' שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת י"ג שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְי' שָׁנִים הַלָּלוּ צָפָה וְהִִמְתִּין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (יבמות ס"ד), וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה:

Rabbi Shain answers that for psul yotzei you need kedushas kli shoreis. By a korban, that's the maaseh shechita. Yitzchak knew he was an olah temimah, but since no actual avoda was done with him, he thought he didn't have the din psul yotzei. (Rabbi Shain conflates kedushas kli shareis with maaseh avodah.)

But the pshat is that Hashem didn't tell Avraham Avinu to shecht him, the avodah by Yitzchak was to be placed on the mizbeiach. If so, he certainly did have the avodah done on him, and mimeilah he is subject to the psul yotzei.

Dr. Meir Zahtz asked, but if that was the avodah, then farkert, it should be neesah mitzvaso and he should lose his kedusha legamri!

He answered that this would only apply by a normal korban, where the avodah has a clear beginning and end. In the case of Yitzchak, since the avodah was to place him on the mizbeiach, it could be that the avoda continued his whole life. The placing on the mizbeiach was the beginning of the avodah, not the entirety of the avodah.



Shaul wrote that the Brisker Rov says the same thing to explain why there would be a psul yotzei. I checked and did find it. The Rov says that since the avodah here was meichaim, all the dinei yotzei applied. I didn't find the Rov in his sefarim, but I found it quoted by Reb AY Sorotzkin.

ונראה דהנה מרן הרי"ז ז"ל אמר דהיה חלוק הדין עולה של יצחק משאר עולות בזה שבעולת יצחק נאמר דין עבודה מיוחדה של העלאה דבכל העולות מחיים אין בהן שוס דין עבודה כלל והשם קרבן שלהם מתחיל עם השחיטה שהיא ראשונה לעבודות ואז מתחלת הקרבתו ומשא"כ בעולת יצחק נתחדש דדין הקרבתו היתה מחיים ע"י העלאה ועפי"ז ביאר מאי דאיחא ברש"י עה"ס אל תשלח ידך אל הנער דאמר לו אברהם אם כן לחנם באמי לכאן אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם וצ"ע לשם מה רצה אברהם לחבול בו להוציא ממנו דם ולהמבואר י"ל דסבר אברהם כיון דחלוק עולת יצחק משאר כל העולות בזה שיש לו דיני הקרבה לפני שחיטה א"כ אף דנאמר לו שלא לשחטו מ"מ דין הזריקה לא פקע מיני' ואפשר לעשות בו עבודת הזריקה מחיים דדוקא בכל הקרבנוח דלפני השחיטה אין בהם כל דיני הקרבה והקרבתן מתחלת עם השחיטה 

משו''ה תליא הזריקה בשחיטה אבל ביצחק דנעשה בו מעשה הקרבה מחיים היה סבור אברהם דאף זריקה צריכה להעשות בו והנה בילקוט איתא אתה עולה תמימה מה אם עולה יוצאת חוץ לקלעים נפסלה אף אם תצא לחו"ל אתה נפסל וצ"ע דהא בקרבן מחיים אין בו כלל פסול יוצא ומה שייך גבי' יצחק שיפסל ביוצא אכן לסי המבואר דביצחק הי' בו דין קרבן עולה מיוחד של עבודת העלאה מחיים ודין עבודת הקרבתו התחילה מחיים לכך שסיר שייך בו פסול יוצא מחיים כיון דהיה עליו דין קרבן גמור מחיים עכ"ד 

Still, Rav Shain enhances the vort by using it to explain the shakla v'tarya, that even though Yitzchak knew he was an olah as far as not marrying a shifcha, he did not realize the second half that he was subject to the psul Yotzei. Also, I was mosif the he'ara from Reb Meir Zahtz.

Toldos. Tzadik Ben Tzadik, Tzadik Ben Rasha

The classic issue of the Gemara in Yevamos 64 brought by Rashi:

ויעתר לו. לוֹ וְלֹא לָהּ, שֶׁאֵין דּוֹמָה תְפִלַּת צַדִּיק בֶּן צַדִּיק לִתְפִלַּת צַדִּיק בֶּן רָשָׁע, לְפִיכָךְ לוֹ וְלֹא לָהּ:

In general, it has to be reconciled with the concept of  במקום שבעלי תשובה עומדים.

And there seems to be a stira in the Tur between regular hilchos tefilla in 53 where he favors the baal teshuva and hilchos taanis in 579 where he favors the tzadik ben tzadik.  

The Taz in 53:3 says that the Tur favors the tzadik ben rasha:

בטור כתוב בשם הרא"ש שאין מעלות הש"ץ תלוי ביחוס משפחה דאם הוא מן משפחה בזויה וצדיק טוב לקרב מזרע רחוקים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב וכ' רש"ל מ"מ אם שניהם שוים בודאי מיוחס קודם לשאינו מיוחס כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו' עכ"ל. ולעד"נ מדכתב הרא"ש טוב לקרב מזרע רחוקים ש"מ שיש כאן עוד אחר מזרע שאינם רחוקים דלשון טוב לקרב משמע שיש ברירה ואפ"ה טוב לקרב זה שהוא אינו מיוחס כדי לקרבו לאותו זרע לשכינה דרחמנא לבא בעי ותהיה תפלתו נשמעת יותר מצדיק בן צדיק וזה נלמד מפסוק לרחוק ולקרוב כנ"ל:

And this seems to be contrary to what the Tur himself says in 579, where he says

ואח"כ עומדין להתפלל. ואם היה אותו שאומר לפניהם דברים כבושין בקי וראוי להתפלל עומד להתפלל, ואם לאו מעמידין ש"צ וראוי. ואיזהו ראוי? זה הרגיל בתפילה ובכל הברכות, ורגיל לקרות בתורה ונביאים וכתובים, ויש לו טיפול ואין לו במה לפרנס, ויש לו יגיעה בשדה, ושפל ברך ופרקו נאה ומרוצה לעם, ולא יהא בעל עבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו, ויש לו נעימה וקולו ערב. והרמב"ם ז"ל הוסיף בו: ולא יהא בבניו ובבני ביתו וקרוביו ובכל הנלוים אליו בעל עבירה. 

More basically, it's interesting that the baal tefilla matters. Who cares who the baal tefilla is? The only thing he does that's different than us is repeat shemoneh esrei. We say our own, so who cares? Is there some special benefit from his shemoneh esrei? Is it because it is a tefilla with the participation of the whole tzibur? Does that make it a more important tefilla? If so, this is the only place that shows that to be true. Generally, we (I) assume that chazaras hashatz is just a takana that we continue out of habit. But to think that the spiritual quality of the baal tefilla matters? Since when?

Bishlema when the Shaliach Tzibur was expected to independently create a tefilla, then it mattered very much. For example, תענית כ"ה ע"ב, 
שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו
But that's not what we do now. Now, the shliach tzibur's job is to be motzi amei ha'aretz, and nothing more.

Rabbi Dr. NJ Stone politely differed. Basically, he asked me whether I was being sarcastic, because if I meant this seriously, it would be a disgrace. He referred to the famous Rambam in Tefilla, as interpreted by Hagaon Rav Yosef Ber Soloveichik.
Perek 8, various:

תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור. ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור.

וכיצד היא תפלת הציבור יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים.

implying that there's תפילה בציבור and תפילת הציבור.

But the truth is that the Beis Yosef in 124 brings from the Rambam in a teshuva that he agreed that the chazaras hashatz was only to be motzi those who didn't daven, and that the reason we listen now is so his tefilla should not be a bracha levatala. 

שו"ת "פאר והדר" (קמח)  

הואיל ותקנו חכמים שירד שליח ציבור לפני התיבה להוציא את מי שאינו בקי לא תהיה חזרת השליח ציבור ברכה לבטלה כלל מפני עיקר התקנה ואף ע"פ שלא יהיה בקהל מי שאינו בקי... וכן כל דבר הנתקן בשביל דבר אחר אין ענינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו.

and

והכל מודים שתקנת תפלה בציבור וצורתה היא שהכל יתפללו בלחש ויחזור שליח ציבור על התפילה בקול רם... ומה שחייב אותי לעשות זאת הוא שהאנשים כולם בשעת תפילת שליח ציבור אינם משגיחים למה שהוא אומר אלא מסיחין זה עם זה ויוצאין (החוצה) והוא מברך ברכה לבטלה כמעט, הואיל ואין שומע לה.

So let's not exaggerate the significance of the chazaras hashatz.

At most, I would say that the shaliach tzibur is the face of the tzibur before the Ribono shel Olam. Otherwise, he's just the conducter of the orchestra. His job is to elicit from the artists their best work, and make sure that their work creates a harmonious whole. 

I was told that it's not just Harav JBS, that others also say that the chazaras hashatz is more chashuv than tefillah b'lachash.  I am aware that this is based on the Arizal. But the Arizal is "על דרך הסוד." I am talking "על דרף הפשט."  Once we go down that fork in the road, then Baruch Sheim is more important than Shema.

(Here is the Arizal as said over by the Ben Ish Chai in Parshas Teruma 2.

אף על גב דטעם הפשטי של החזרה הוא להוציא מי שאינו בקי, אין זה עיקר הטעם, דבזמן הזה כמעט בטל טעם זה, דהכל מתפללין בסידורים, והמתפלל בעל פה בקי הוא, ואם יש עם הארץ לגמרי, הנה זה עומד כאבן ולא תועיל לו החזרה שאינו נותן לב עליה, מאחר דאין מבין כלום, אך באמת טעם העקרי של החזרה הוא שמבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל על פי הסוד, ומפורש בספר הכונות, דבחזרת התפלה חוזרים ונעשים כל התיקונים שנעשו בתפלת לחש, אלא דהחזרה היא מגעת במקום עליון וגבוה יותר ממקום שמגעת שם תפלה דלחש, וזה הטעם דתפלת לחש צריך לדקדק מאד לאומרה בלחש, והקפידו בזוהר מאד על המרים קולו בתפילתו, מפני הפחד מן הקליפות שלא יתאחזו בה, אבל חזרה להיותה במקום עליון וגבוה, אין אחיזה לקליפות שם, לכך אומרים אותה בקול רם באין פחד, ולפי זה משני דברים תוכל להבין מעלת החזרה, האחד דאומרים אותה בקול רם, והשני דלא ניתן רשות ליחיד לחזור התפלה, כי אם דוקא לציבור שהם עשרה, לכך אין לבטל חזרה כלל, אלא רק בשעת הדחק שלא נשאר זמן, או שהם עשרה בצמצום, וברור לו שיש בהם אנשים המונים שאין נותנים לבם לחזרה, ואפילו על אמנים לא יתנו לב לענות, דאז כל כהאי גוונא יתפלל השליח ציבור שלש ראשונות בקול רם עם הציבור כשהם מתפללין בלחש, כדי שיאמר קדושת נקדישך ונעריצך, ואחר חתימת אתה קדוש גם השליח צבור יסיים התפלה בלחש, ועיין מנחת אהרן כלל טז אות נו, עיין שם. כמנהג הזה, יעוין שם:)

Toldos. Chinuch Before It's Too Late, and Forever Holding Eisav's Heel

These are from an old Journal of mine. Parts are well known, but there are things here that you won't find elsewhere. I posted it last year, but I decided that the comments need to be incorporated. Until I actually put them in, I have them in the body of the post.

25:25.  Admoni.  Rav Hirsch's daring criticism.

Chanoch lana’ar al pi darko.  The description ‘admoni’ is also used by Dovid Hamelech in I Shmuel 16:12, where Shmuel, right before Hashem told him to anoint Dovid, described him as “admoni im yefei einayim vetov ro’i.”  The Malbim there explains that Eisov and Dovid shared certain character traits of passion and violence, but Eisov followed the natural course of his personality, while Dovid sublimated his character traits to serve the Ribono shel Olam, he redirected his inclination towards battle inwards, and he became a tzadik gamur and a brave soldier of Hashem.

Expanding on this, Rav Shimshon Refael Hirsch in this parsha, on 25:27, says a wonderful thing.  The possuk says that “vayigdelu haneorim, vehinei Eisov...veYakov...”  Rashi says that while they were little, what they were wasn’t evident from their behavior, and nobody checked into them to see what they were, but as soon as they turned 13, one went to bais medrash, and one went to avoda zoro.  Rav Hirsch says that while the message and goal of a Torah life is relatively simple, the way it is transmitted has infinite variations.  The method of teaching for a child with a scholarly bent, if used for a ‘vildeh chaya’, is a recipe for disaster.  The Torah is criticizing how Yitzchok and Rivka raised their children.  They didn’t analyze their personalities sufficiently to discern what method of teaching would be best for each, and so Eisov just learned enough to enable him to duplicitously exploit a facade of  righteousness, while Yakov became a tzadik.  Dovid Hamelech’s parents did not make this mistake, and provided chinuch which encouraged Dovid to tame his ‘admimus’ and use it in the service of Hashem.

The fact that Eisav was attracted to avodah zara before he was born really doesn’t contradict this vort: as we know, some people are just aggressive and lebedik, and when faced with avoda zara, they are attracted to it without any motive, just because it’s wild and crazy.  They can end up either joining it or destroying it, but they can’t just ignore it.  And in any case, the point is that the education that is right for one child is not necessarily right for another.  The chinuch of a Yaakov for an Eisav is recipe for disaster.

This, I believe, is why Hashem made them twins.  The same stories and mussar haskeil could have occurred if they were born one after the other, as were Yitzchok and Yishmoeil.  The Ribono shel Olam did it this way to show that they were twins, they were born and raised together, they experienced identical circumstances, and they turned out vastly different. Again, the lesson is that each child needs very careful evaluation and constant scrutiny. Young people change, and you can not rely on any apparent trajectory.

R' Michoel Raitzik visited my Father zeicher tzadik livracha on September 9, 2006 and told me that the Pnei Yehoshua in Kiddushin 82b asks about the stirah between Rebbi Nehoro’i’s Meini’ach ani kol umnus... and the gemora that says that a father has to teach his child a craft.  He says that it depends on the child.  If your child is not ro’ui to sit and learn, then you are chayov to teach him a craft.  Reb Michel said that he asked Rav Hutner for reshus to go to college, and Rav Hutner told him absolutely not.  He asked, but you let so-and-so go!  Rav Hutner told him, first of all, it’s not your business what I tell other bochurim.  Second of all, the difference is that that boy cannot sit and learn three sedorim, and if he had to sit in Beis Medrash all three sedorim, he wouldn’t learn in any of them, so he has to do something else so that he can at least learn two sedorim.  You, on the other hand, can learn all three sedorim, and you can’t go to college.

Here is the Pnei Yehoshua.

 ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה כו׳ 

לכאורה נראה דר' נהוראי לית ליה הא דאמרינן לעיל בפ"ק נדף כ"ט ע"א דחייב אדם ללמד בנו אומנות ואמרינן נמי בפרקי אבות (פרק ב' משנה ב') כל תורה שאין עמה מלאכה ודרך ארץ סופה בטילה

אלא דלמאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דלא פליג דודאי מידת כל אדם ללמוד תורה ודרך ארץ דאין כל אדם זוכה לכך שיהא מלאכתו נעשית ע"י אחרים וא"כ ח"ו אפשר שיבא לידי לסטיות או לידי בזיון התורה אמנם ר' נהוראי כלפי עצמו אמר כן לפי שראה שבנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בענין שיהא ת"ח גמור וצדיק גמור שמלאכתו יהא נעשית ע"י אחרים ומש"ה אמר דמניח כל אומניות שבעולם ואינו מלמדו אלא תורה ואין לו לחוש לפרנסתו בתורה עם דרך ארץ כיון שמלאכתו יהא נעשית ע"י אחרים דגם במעלליו יתנכר נער גם כי יזקין לא יסור ממנה 

ומסיק ואזיל שהתורה משמרתו מכל רע בענין שאין לו לחוש שע"י יסורין שיבואו עליו יצטרך לבטל מתורה שהרי התורה מצילתו מכל רע ואף מיסורין כדאיתא בברכות (ה׳ ע"א) ועוד דאף אם אפשר שע"י זקנה ויסורין של אהבה יבטל מתלמוד תורה אעפ"כ יאכל מפירות התורה שלמד בילדותו כמו שפרש"י 

והשתא נמי אתי שפיר הא דמייתי מהא דכתיב באברהם בזקנותו וה' ברך את אברהם בכל וקשיא לי דלפרש"י לא מייתי מידי דודאי אברהם בזקנותו למד תורה ואדרבה מהאי קרא ילפינן דאברהם זקן ויושב בישיבה היה אבל למאי דפרישית אתי שפיר דשפיר מייתי מיהא ראייה דבת"ח וצדיק גמור מלאכתו נעשית ע"י אחרים כדמצינו באברהם דכתיב וה' ברך אותו בכל ודרשינן מיניה שהטעימו הקב"ה מעין עולם הבא ויתכן יותר למאי דפרישית לעיל דהרעותי מעשי וקפחתי פרנסתי נגד חטא אדם הראשון קאי עד שבא אברהם ותיקן וצירף עד שכרת לו הקב"ה ברית והטעימו מעין עולם הבא כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון וכן יהיה לעתיד שעתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן וכן יהי רצון 

*********************************************************************

25:26.  Ochezes ba’akeiv Eisov.  Rav Kook in the Ein Ayoh says that the name ‘Yaakov’ refers to Klal Yisroel’s task of holding back the natural inclination of mankind to give free rein to their yeitzer hora.  We spread the notions of mercy and pity on the weak and chesed to the world, and thereby held them back from the evil they would otherwise do.  There are times, though, that our duty is to confront and fight the exponents of evil who deny the validity of our moral teachings.  That is why we are also called Yisroel, the one who wages war.  Yaakov and Yisrael. Teaching by example and  persuasion, and fighting barbaric immorality.

1. 
   Avrohom WagnerNovember 9, 2018 at 10:55 AM

   The implications of Rav Hirsch's vort are truly terrifying. It dovetails well, though, with the famous Brisker Rav on the possuk in this week's haftarah הלא אח עשו ליעקב, that while Yitzchok and Yishmoel's respective roles were predetermined, and of Yitchok's offspring only one was destined to be chosen, the one who would be the ביצחק ולא כל יצחק could as well have been Esav as Yaakov. Only once Esav left the proper path did it become ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי.
   
   Perhaps this even mitigates the implications somewhat: Esav and Yaakov were twins to force (to a degree) a unified method of education. Given their diametrically opposed proclivities, it was inevitable that whichever method of chinuch was chosen, one would emerge worthy of being an Av of the Nation of Hashem, and the other would go OTD, in the modern parlance. This was a necessary defining moment as to which direction the character of the Am Hashem would take.
   
   This fits well with Rav Kook's vort, too. וידו אוחזת בעקב עשו - these two titans are locked in an eternal struggle, with Yaakov restraining Esav from free reign and Esav undermining Yaakov's support, for neither can thrive while the other survives.

   
   
   Replies
   

   
   
   
   Eliezer EisenbergNovember 9, 2018 at 12:04 PM
   Thank you for the good he'aros.
   Especially the second paragraph - that this was another "setup." The imperative was that one would be the progenitor of the Am Hanivchar, and the other their antagonist. By arranging that such different children would have the same chinuch, that outcome was practically guaranteed.
   I should put that into the Teleology post. I really don't like that word, but I can't think of a better one. Reverse causality doesn't cover it all.
   Yasher Koach!
   
   
   
   
2. 
   AnonymousNovember 9, 2018 at 12:35 PM

   "The fact that Eisav was attracted to avodah zara before he was born really doesn’t contradict this vort: as we know, some people are just aggressive and lebedik, and when faced with avoda zara, they are attracted to it without any motive, just because it’s wild and crazy. They can end up either joining it or destroying it, but they can’t just ignore it." Might this answer the Maharsha's kashye (Sanhedrin 91b)?

   
   
   Replies
   

   1. 
      Eliezer EisenbergNovember 9, 2018 at 1:18 PM

      Thank you for bringing up that Mahrsha. I think my approach is valid, but of course it's the tip of the iceberg.
      For those that don't have the Mahrsha in front of them, here's a basic survey. The Gemara is one of the dialogues between Rebbi and Antoninus, including "When is the Yetzer Hara injected into the person."
      Mahrsha:
      ויש להקשות מהא דאמרינן בפ"ב דיומא (פב:) ההיא עוברה דארחה ביוה"כ, אתו (כצ"ל, וכ"ה בגמ' שם.) לקמיה דר"מ. א"ל, לחישו לה. ולא אלחישא. קרי עליה, זורו רשעים מרחם. מהא מוכח ששולט יצה"ר גם במעי אמו. ובהא יש ליישב, דע"י אמו כי התם אפשר דשולט בו יצה"ר קודם היציאה אבל בולד עצמו אינו שולט וכו' אך קשה מהא דדרשינן גבי ויתרוצצו הבנים בקרבה שהיתה עוברת על פתח עבודת כוכבים והיה עשו מפרכס לצאת.
      
      The Maharal asks the same question, and also asks on Rashi here ממעיך יפרדו מן המעים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו. משמע, דוקא מן המעים נפרדים ולא בעודם בבטן.
      So he answers
      שבאמת יצר הרע הגורם לאדם לרצות לחטוא בא משעת היציאה וכמ"ש בסנהדרין (שם), ומה שפרכס עשו לצאת כשראה בית עבודה זרה אינו משום שיצרו השיאו לכך אלא משום שהיה עשו מתאוה לשוב אל מינו ואל טבעו. וכן גבי יעקב שפירכס לצאת לבתי מדרשות לא מצד יצרו הטוב אלא משום שנתעורר לשוב לטבעו ולמינו.
      I'm not experienced in Maharals.
      
      Reb Mordcheh Joffe there, in the Levush Ha'orah, asks that first of all, it's still shver on the Gemara. Second, it would excuse reshaim. So he says that Yaakov and Eisav were unique in this respect. This is also clear in the Sefer Chasidim, that says that Yaakov and Eisav were created along with the Torah, long before the world was created.

      
      
   2. 
      Avrohom WagnerNovember 9, 2018 at 1:23 PM

      From the fact that Avrohom was already told כי ביצחק ולא כל יצחק, we see that one of the children was predestined to not follow in Avrohom's ways even before conception. This is obviously not a function of the regular yetzer horah's implantation.

      
      
   3. 
      Eliezer EisenbergNovember 9, 2018 at 1:33 PM

      I agree. But as you said, which direction each child would take was not necessarily destined. The על פתח עבודת כוכבים היה עשו מפרכס לצאת seems to stack the deck.

      
      

The Brachos on the Akeida

The Maharit in Vayeira Drush Shlishi says that Avraham Avinu made a bracha as he prepared to do the shechita, על שחיטת הזבח. Rav Steinman says the bracha was אשר קדשני וצווני. The Maharit explains that it was not a bracha le'vatala because he immediately took the ram and was makriv.

לפי שאמרו סוף פרק בית שמאי (זבחים מ"ו ב) לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם הזובח לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח, וילפינן לה מדכתיב (ויקרא א' טי) אשה ריח ניחוח לה' ואף לר' יוסי דאמר זבחים שם אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד הנה אברהם בעל היה ועובד היה ושחט לשם אלוקים כהלכתן, ועוד ברך על שחיטת הזבח, וכשקראו המלאך ואמר לו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה (בראשית כ"ב י"ב) ונשא עיניו וראה את האיל נאחז אשר לא היה שם קודם לכן ונזדמן לו תיכף לקחו והעלהו ושחטו על סמך אותה הכונה שיכוין על יצחק, ועל סמך אותה ברכה שבירך בשחיטת בנו לשמים, ונמצא כמי שהקריב חולין על גבי המזבח, עוד אחרת שעשה שלא כתורת העולה שטעונה הפשט ואף על פי שנחלקו בסוף זבחים (ק"כ אי) רב ורבי יוחנן בעולת במת יחיד מר סבר טעונה הפשט ומר סבר אינה טעונה מכל מקום הר המוריה במקום בית המקדש עדיף מבמת צבור ועל כן אמר ויעלהו לעולה תחת בנו (בראשית כ"ב י"ג) כלומר במקום בנו שלא היה טעון הפשט ונתוח דעורו כבשרו לכך התפלל ואמר ה' יראה כלומר מאחר דקמי שמיא גליא שמה שיאמר היום לא יהיה על יצחק אלא על תמורתו שהוא האיל המזומן לו מששת ימי בראשית מעלה עליו שכל מה שנאמר ביצחק לשם ריח לשם ניחוח והקדשתו לשמים וברכת הזבח כאילו נאמר על האיל ובזו ה' יראה וירצה לפניו כל לבבות דורש ה' ובלבו רצוי הרי הוא כאילו נזבח

What the Maharit means is as follows: 
Kavana matters in a korban. When Avraham put Yitzchak on the mizbeiach, his kavana was specifically to do the avoda with Yitzchak. So when the ram took his place, he didn't have new kavana, he just took it and was makriv without any new bracha or kavana. So the Maharit is bothered, but then the ram had no bracha and no kavana, and such a korban is passul. (In OC 206 it says that if you make a bracha on an apple, and lose it before taking a bite, you can not get an apple from elsewhere and eat it on the smach of that bracha. It needs a new bracha. Here, the ram simply was not there. Even if it was there, Avraham did not know about it. So the ram had zero kavana and zero bracha, and it should be like chulin. He answers that this is what Avraham Avinu meant when he said 
וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃
He meant that since Hashem knew all along that the tzivui was for the ram, it is as if his kavana and his bracha was on the ram all along.  Even though it lacked daas, since it was orchestrated to happen that way, it is as if he had daas. Hashem's foreknowledge makes it as if the kavana for Yitzchak transferred over to the ram, even to the extent that all the dinei avoda that make sense only by Yitzchak and not by a ram did in fact apply to the ram.  (Thank you R Avrohom Wagner for making me look more carefully at the Maharit.)

Harav Shimon Kalman Goldstein said that this explains why we find in the Medrash that when the Malach told him to stop, he asked to make a small cut. The pshat is that at that point, Avraham Avinu did not know that the bracha would be used for the ram, and he thought that Hashem just was mevatel the gzeira. He did not want it to be a bracha le'vatala, so he wanted to make a cut for the bracha to be chal on. But when he saw the ram, he realized that the bracha would have a chalos on the ram.

I asked him, that is good for Avraham Avinu's bracha. But didn't Yitzchak make a bracha on dying על קידוש השם? And wouldn't that remain a bracha le'vatala? 
The answer is that a bracha al kiddush hashem, and the person does not die, is not levatala. We make that bracha every day in the morning - ברוך אתה ה' מקדש את שמך ברבים. In any case, the bracha was certainly not levatala in the case of Yitzchak. Yitzchak remained an עולה תמימה, and he was unique in that his whole life was dedicated, more than anyone else's, to living על קידוש השם.

נקראת על שם גומרה?

I just came across this. 

On July 17, Dr. Henry Abramson wrote an article for the Orthodox Union website titled “Meet the Non-Jew Who Put the ‘Daf’ in ‘Daf Yomi.’” In his article, Dr. Abramson argued that there is a need to give credit to Daniel Bomberg, the non-Jew who paid Jewish scholars to clean up the Talmud text from the handwritten manuscripts of the time and create the printed page that we find today. Abramson notes that Bomberg, who did copy the Soncino editions, added page numbers and states: “Yet by standardizing the Daf, Bomberg made possible the notion of an international, coordinated study of the Talmud.”

However, throughout his article, Dr. Abramson mentions that the Daf Yomi concept was a “brainchild” of Rabbi Meir Shapiro in 1923. According to Abramson and others, Shapiro sought to use the Daf Yomi as a way of bringing together a fractured Jewish people under the umbrella of Jewish study, a myth that we will hear often as we approach the Siyum Hashas in January 2020. While Dr. Abramson is undoubtedly correct in crediting Daniel Bomberg with the critically important work of standardizing the Talmudic text so that Jews all over the world can all use it in an instantly recognizable fashion, and Rabbi Shapiro played a critical role in pushing the idea forward, the inspiration for the concept of Daf Yomi belongs to a different rabbi who has not received his proper due: Rabbi Moshe Menachem Mendel Spivak (no known relation to the author of this article).

Rabbi Eliezer Katzman, in a 1997 article in the Jewish Observer (1997) titled “An Unsung Hero: Rabbi Moshe Menachem Mendel Spivak, The Martyred Originator of the Daf Yomi Concept, Who Steered the Folio-a-Day Plan From a Dream to Reality,” illuminates Rabbi Spivak’s key role. This research was later expanded upon in the program given out to the 92,000 participants of the 12th Siyum Hashas at MetLife Stadium on August 1, 2012.

In 1919, Alexander Zusia Friedman (August 1897–November 1943), a prominent Polish rabbi who would be murdered at Trawniki concentration camp, created and served as editor for the first Agudath Israel publication titled “Digleinu” (our banner). The 1920 (AV 5681) issue of Digleinu (Vol. I, No. 7, which is found on Hebrewbooks.org page 42,43) contained a proposal by Rabbi Spivak to organize a worldwide “Chevra Shas,” involving businessmen, laborers and workers to study a blatt Gemara each day to complete shas. When the idea did not get the traction that Rabbi Spivak, then the rabbi of Krasnobrod near Lublin and the author of the work Mateh Moshe, felt it deserved, he approached the Lubliner Rebbe, Rabbi Meir Shapiro (March 3, 1887–October 27, 1933). Rabbi Spivak’s idea was for Rabbi Shapiro to speak about the nascent Day Yomi plan at the May 22–28, 1924, cornerstone-laying ceremony for the construction of the Yeshivas Chachmei Lublin building, a yeshiva founded by Rabbi Shapiro. Rabbi Shapiro felt this was not the right forum to introduce the concept. Instead he chose to speak about it at the first Knessia Gedolah, held in Vienna August 15, 1923 (Elul 3, 5683), which would be attended by the greatest rabbis of the generation and which lasted for 10 days.

Almost a century later, this meeting has gained renewed fame, thanks to brief footage showing the 90-year-old Chofetz Chaim (Rabbi Yisrael Meir Hakohen) of Radin. The Knessia introduced two programs that would forever change education in the Jewish world. The first was the introduction of formal schooling for girls under the banner of Sarah Schenirer’s Beis Yaakov. The second was the Daf Yomi program.

According to reports, Rabbi Shapiro had second thoughts about introducing the concept. He was concerned that the idea was controversial. Before speaking, Rabbi Shapiro approached the Chofetz Chaim about the idea. The Chofetz Chaim advised Rabbi Shapiro to come late to the stage, and when he entered the Chofetz Chaim rose and greeted him and ushered him to the podium.

This gave Rabbi Shapiro the support he needed and in his excitement forgot to credit Rabbi Spivak with the idea. Rabbi Shapiro later wrote Rabbi Spivak a letter apologizing for the oversight. The idea quickly took hold. The first Siyum Hashas took place on 15 Shevat, 5690 (1931), at the newly built Yeshivas Chachmei Lublin building. Tens of thousands of Jews are believed to have attended this first one. Unfortunately, Rabbi Spivak would never truly know the world-changing success of his idea as he murdered in Auschwitz. But at the upcoming siyum there will probably be more than 10 times that many participants. Rabbi Moshe Menachem Mendel Spivak may not have gotten the full credit for his inspiration, but surely his achievement continues to grow every day that people engage in the Daf Yomi program.

By Rabbi Marc Spivak

Here's the article in the JO.

Yes,   אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה, . But that is irrelevant here for two reasons. 
First, this is is not a case where someone began but didn't finish because he lacked zerizus. This man did all he was able to do, and then entrusted the work to someone who had the better platform. (Mesillas Yesharim 7 בבאור חלקי הזריזות) If he hadn't "given it away", it never would have happened.
Even if the idea is not exclusively a criticism of atzlus, but instead a fact, that the ikker zechus of a mitzva is that of the one that merits to complete it, that would not apply here. That only applies where the second person did the maaseh mitzvah. Here, Rav Meir Shapiro did nothing - he only encouraged other people to do a maaseh mitzvah, to be kovei'a a certain order of learning. It is the people who sit and learn that are "doing" the mitzvah. What Rav Meir Shapiro did was to communicate the idea, to spread the idea that doing this in this fashion is good for the yachid and for the rabbim. You spread an idea by telling it to one person, who tells it to another, and so forth. Rabbi Spivak spread the idea no less than Rav Meir Shapiro did.  Reb Meir Shapiro had the fantastic zechus to be Rav Spivak's megaphone.
So let's not pat ourselves on the backs and toss a crumb to Rabbi Spivak. It was he that was inspired to create the program, and Klal Yisrael owes him an incalculable debt.

Vayeira, The Rambam by a Forced Get, and the Stephen King Pshat in the Rambam.

Vayeira, 20:2

ויאמר אברהם אל־שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את־שרה

Rabbeinu Bachay 

 וכתב רבינו חננאל ז"ל כי עכשיו כשבא בגרר גרשה, לפי שהיה ירא שמא יהרגוהו אם היה אומר שהיא אשתו, ואעפ"כ לא הניחו ה' ית' שיפרד ממנה ולא הניח את הצדיקת אצל הרשע, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, וגרושין הללו היה מפני הפחד, וזה שאמר הש"י והיא בעולת בעל, שלא גרשה רק מפני הפחד כי אנוס הוא, ונמצא שאין הגרושין גרושין גמורין, וזהו שאמר אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג. כלומר הגוי שאין לו זה הדין אלא אפי' אנוס גרושיו גרושין, ועוד שהוא צדיק שלא קרב אליה תהרוג, ולא עוד אלא שהוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה פעם אחר פעם אחי הוא, בתם לבבי לקחתיה ובנקין כפי שעדיין לא קרבתי אליה.

So he is saying that oneis for geirushin is good for a gentile, but not for a Jew. Why would that be true?

Yes, we all know that the process is different. By Gentiles, either partner can say I'm out of here, and the marriage is ended, while by a Yisrael, you need the sefer, the nesinah, the kesiva, and so forth. But all of that is irrelevant. Whatever you need, either oneis is good or it is not good.

We can answer with a yesod from Reb Chaim Shmuelevitz in Shaarei Chaim Kiddushin Siman 6

ב ונקדים דברי הרמב"ם פ"ב מהל' גירושין ה"כ דכתב לבאר הא דמהני כפיה בגירושין למי שהדין שכופים אותו שמי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה המצוה או עד שלא עשה העבירה אין זה אנוס אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאתר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרתק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש מרצונו וכ' המ"מ שאפשר שמקור הרמב"ם הוא מהא דאמרו בגמ' ב"ב מ"ת א' דטעמא דמהני גט מעושה משום דמצוה לשמוע דברי תכמים והיינו שדברי הרמב"ם הם פי' דברי הגמ' ועי' לת"מ שם סוד"ה מי שהק' דהא בגמ' אמרו טעם זה לדתות דאין ראיה לרב הונא דתליוהו וזבין זביניה זביני מהא דכופין להוציא דדלמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי תכמים ומשמע דלר"ה אין צורך בטעם זה וסגי בטעם דאגב אונסיה גמר ומגרש וא"כ הרמב"ם דפסק כר"ה אמאי הביא הטעם דמצוה לשמוע דברי תכמים יעוי"ש שתי' דלר"ה נמי בעינן להאי טעמא כדי שלא יהי' תליוהו ויהיב מיהו ברמב"ם משמע להדיא שמשום האי טעמא תשיב רצון ולא שמועיל שתשיב שיש כאן זוזי 

והנראה בסברת הרמב"ם די"ל דהא דתליוהו וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה גמר ומקני אין הכוונה שיש כאן רצון והסכמה לעצם תלות המכירה אלא רק שיש כאן גמירות דעת לפעולת ההקנאה דאגב אונסיה גמר בדעתו להקנות וההקנאה נעשית לרצונו אף דלא ניתא ליה בתלות המכירה שהרי כן הוא באמת שאינו אנוס אלא למכור היינו לעשות ההקנאה אבל אינו אנוס לרצות את עצם התלות ונתתדש בדברי ר"ה דלא בעינן שיהא ניתא לי' במכירה אלא די בגמ"ד לפעולת ההקנאה ועי' מש"נ עוד להלן סי' נ"א אות ג' 

ולפי י"ל דכ"ז ל"מ אלא בקנינים אבל לא בגירושין דיעוין ברמב"ם בריש הל' גירושין דמנה עשרה דברים שהן עיקר הגירושין מה"ת והדבר הראשון הוא שלא יגרש האיש אלא ברצונו ועי"ש ה"ב דנלמד מקרא דוהיה אם לא תמצא תן בעיניו מלמד שאינו מגרש אלא ברצונו ואם נתגרשה שלא ברצונו אינה מגורשת ולכאורה ל"ל קרא מיותד בגירושין דבעינן רצונו והלא בכל הקנינים כן הוא דבעינן בהו דעת מקנה ונראה דבגירושין נתתדש דלא די בגמירות דעת ורצון לעצם מעשה הגירושין אלא דבעינן שיהא רוצה בגירושי האשה וזה נלמד מקרא דוהיה אם לא תמצא תן בעיניו ועי' מש"נ עוד להלן סי' מ"ב אות ז' 

ולפי זה נמצא דל"מ הא דאגב אונסיה גמר ומגרש שיתולו הגירושין שאף שיש כאן גמירות דעת למעשה הגירושין וזה תשיב תורת רצון בכה"ת כולה ומה"ט זביניה זביני מ"מ בגירושין לא סגי בהכי דסו"ס אינו רוצה את תלות הגירושין ומש"ה הוצרך הרמב"ם לטעמא דמצוה לשמוע דברי תכמים דטעם זה וכמו שביארו הרמב"ם מהני דיש כאן רצון גמור לעצם תלות הגירושין ומש"ה הוא דמהני הגט ואף דבגמ' משמע דלר"ה לא בעינן לטעמא דמצוה לשמוע דברי תכמים צ"ל דס"ל להרמב"ם דכ"ז בס"ד דכיון דאכתי לא ידעי' הך טעמא דמצוה לשמוע ע"כ נקטינן דדי בהא דאגב אונסיה וכו' להתשב אף רצון על הגירושין אבל למסקנא שנתתדש טעמא דמצוה לשמוע וכו' ס"ל להרמב"ם דגם לר"ה בעי' להאי טעמא ומשום דאגב אונסא ל"מ להתשב רצון על תלות הגירושין וכמש"נ 

Reb Chaim says that yes, תליוהו וזבין is a kinyan, but not by Gittin, because by Kinyanim, all you need is Gemiras Daas for the peula to be chal. But by Gittin there's a gzeiras hakasuv that you need ratzonto be megareish, and that you don't have by oneis. So Avimelech said, what do you want from me? I don't know from the Rambam and Reb Chaim Shmuelevitz.  By us, talyuhu is chal. The Ribono shel Olam answered it doesn't matter what the halacha is by you.  For Avraham, the fact is that she's not megureshes. 

So how does Stephen King enter this picture?  The answer is that everyone smiles when they hear the Rambam. Since Beis Din says he has to divorce his wife, his refusal is only his Yetzer Hara talking. Mimeila, all you have to do is crush his yetzer hara, and his agreement will be sincere. This is very hard to accept. It's really hard to find willingness in any man who agrees to something because his arm is being broken. 

To answer that question, I have Stephen King's story "Quitters, Inc."  It's a short story, the gist of it is that a man signs an agreement to try to quit smoking, and it turns out that the organization he signed with is funded by the mob. If they catch you smoking once, they kidnap your wife and tell her that she is going to be painfully shocked because of something you did, and you will have to watch. Second time, various horrible punishments for him and his wife and his special needs son. At the end of the story, he's called back to the office, and they tell him he needs to lose some weight, and if he doesn't stick to their schedule, they'll cut of his finger.  The point of this all is that he was introduced to this organization by an old friend, and at the end of the story he gives their card to another friend.

People know when their habits are self destructive and destructive to their family, but they lack the discipline to stop over eating, or smoking, or taking drugs. If you hurt them and threaten them, and they are forced to give up their habits, they'll hate you during the process, but once they're over it, they will be extremely grateful that you did this to them. That is exactly what the Rambam is saying.