Sunday, April 9, 2017

Korban Pesach, Korban Todah, Matza and Chametz

The Rosh in Arvei Pesachim (30) says that the minhag in France and Germany was to use an Issaron measure for the three matzos we use at the seder.  This is because in commemorating the Exodus, we see ourselves as if we were released from prison, and one who is released from prison must bring a Korban Todah. The Korban Todah comprised forty loaves, thirty of which were ten each of three types of Matza and ten were Chametz. The Mishna in Menachos 77a says that the volume of flour for each of the Matza varieties was "three Issaron and a third." If the ten pieces made from that measure totaled three and one third Issaron, then each piece was .33, and three pieces totaled one Issaron.  Therefore, we are noheig that the three matzos at the seder total one Issaron, just like three pieces from the Korban Todah totaled one Issaron.

(An Issaron is one tenth of an Eiphah, and is therefore 7.2 Log. It is the same shiur as the mitzva of Hafrashas Challah, which we generally assume to be five pounds.  For the purpose of this post, assuming that a revi'is of a log is 3.3 oz, then an Issaron would be 95 ounces, or three quarts. That means that each Matza would be made of 32 ounces of flour, or four cups. If you go by our hanhaga by Hafrashas Challah, then you would have each matza weighing more than one and a half pounds.  Whether it's made with four cups of flour, or it weighs 1.5 pounds, that's an enormous matza. I think we can safely say that we don't follow this minhag any more.)



הלכך נהגו העם לעשות שלש מצות ונהגו באשכנז ובצרפת לעשות מעשרון אחד זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית האסורין מביא לחמי תודה ולחמי תודה באין ג' מינין של מצה חלות רקיקין ורבוכה ושלש חלות עושין מעשרון אחד רכל מין ומין היו שלשה עשרונות ושליש עשרון ומכל מין היו עושין עשר חלות דהיינו שלש מן עשרון אחד ועושין להם סימן איזהו ראשונה ואיזה שניה 


The Tur, the Beis Yosef, and the Rama in 475 all bring this lehalacha. The Rama says

נהגו לעשות שלוש מצות של סדר מעשרון זכר ללחמי תודה

The Mordcheh in Arvei Pesachim also compares the seder to the Korban Todah, but he uses it differently. He says that although the three varieties of Matza that accompany the Todah should be made as ten pieces each, if necessary, they can be made into three pieces, one for each variety. Since the Todah needs an accompaniment of a minimum of three matzos, we reflect that by having three matzos at the Seder. This is also in the Shiltei Hagiborim in AP in the name of the Smag.

It comes out that the Rosh says we use three matzos because we need one broken one and two for Lechem Mishneh, but the Mordechai says that the idea of three matzos is to reflect the Korban Todah.  Both are saying that the Matzos need to express the idea of Lachmei Todah. The Rosh says that this is done by their total volume - making the three a volume of one Issaron, and the Mordechai says that this is done by their number - having three matzos at the seder.

One thing is clear. That the Matzos we have at the Seder should reflect the idea of the Korban Todah by some similarity to the Matzos that accompany the Korban Todah.

So if the Korban Todah is so prominent in our Zecher of Yetzias Mitzrayim, and after all, we did leave a prison, which always creates a chiyuv of Korban Todah, why not do it properly, including the Chametz?

This is how the Abarbanel interprets the question of the Mah Nishtaneh. Why do we eat only Matza, if the Korban Todah included both Chametz and Matzah. 

Additionally, the Seforno. 
The Seforno in Shemos 12:26-27 explains the question and answer of the son as follows. (In the Hagada, we attribute this particular question to the wicked son, but that's not what the Seforno is doing.)
1. the Korban should be on the Yomtov, not before it begins. 
2.  the Korban should be between the Temidim, not after the evening Tamid.
3.  only one Korban for Yomtov should be brought by the Tzibur, not everyone bringing his own. 
I've separated the three questions and three answers so that what he is doing is more clear.
מה העבודה הזאת לכם 
שאינה ביום מקרא קדש כשאר הקרבנות, 
ולא תוך זמן שאר הקרבנות שהוא מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, 
ולמה לא יספיק קרבן אחד לכל ישראל כמו בשאר קרבנות צבור:
Answer, in the next passuk-
זבח פסח הוא 
זה הזבח נעשה בשביל הפסיחה שהיתה עתידה להעשות בחצי הלילה של אחריו, 
ומפני שאין זבח בלילה הוצרך לעשותו בזה הזמן הנמשך אחר הלילה של אחריו בענין הקרבנות. 
והוצרך כל אחד להקריב כי הנס נעשה לכל יחיד בפני עצמו ולא לציבור בכלל: 

I think his third answer, that it is brought by yechidim instead of the Tzibur, is reminiscent of the Abudraham that says that we don't rely on the Shaliach Tzibur to say Modim, because Modim, expressing appreciation, cannot be done through an agent. You have to do it yourself.
 ( וכשיגיע ש"ץ למודים וכורע כל העם שוחין ואומרין הודאה קטנה המתחלת כמו כן במודים שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה גמורה שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו. אבל בשאר התפלה שהיא בקשה יכול לתבוע צרכיו על ידי שליח שכל אדם חפץ בטובתו ולא יכחיש ויאמר לא שלחתיו, וזה שאמר דוד (ע' תה' קמ, ז) אמרתי לה' ה' אתה אני בעצמי אמרתי לו ולא על ידי שליח .)
So this Seforno also sees the Korban Pesach as a form of Korban Todah.

The Chasam Sofer in Toras Moshe Parshas Emor says that the Korban Pesach and the Shtei HaLechem of Shavuos are really two parts of the same korban, both, in sum, creating a Korban Todah, with the Matza on Pesach and the Chametz on Shavuos.

ביום הביכורים מקריבים שתי לחם חמץ נראה שהוא תשלומין לקרבן פסח שהוא קרבן תודה אך בלי חמץ ובקרבן תודה כתיב (לעיל ז י"ג) על חלות לחם חמץ ועל זה שואל הבן שבכל הלילות כשאנו מקריבין ואוכלים לחמי תודה אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה ומשלימין אותו בשבועות שהוא עצרת של פסח (רמב"ן להלן לו) ואין היכר ביחידים האוכלים לחם חמץ אלא במקדש יש היכר בהקריב לחם חמן ואינו קרב על המזבח רק נאכל לכהנים 


Why, then, this bifurcation? The Ramban says that Matzah alludes to Rachamim and Chametz to Din. Our redemption from Mitzrayim was a manifestation of Rachamim, while Shavuos involves Din, the strict obligations of the Torah.  I don't really understand that Ramban, but Reb Chaim B has a piece on this here, which was the catalyst for this post.

The Chasam Sofer also has two other answers, that Pesach is a celebration of the opportunities of the future, and that the shibud and geula were needed to cleanse us of the lichluch of being from Aramim, so it's more like the korban of Miluim, which was basically a Todah, in that it had all the types of Matza -  חלות ורקיקין ורבוכה - but did not have Chametz.

Forgive me, but I have a simple answer. Yes, the Pesach is like a Korban Todah, and so it should include Chametz. But it's Pesach. You can't have Chametz on Pesach.

Your reaction should be that this is circular reasoning and a foolish answer. But ask yourself, if we didn't have the question about the Todah aspect of Pesach, you would not ask "Why is Chametz assur on Pesach." We know innumerable answers to that question. Well, now that Pesach fodders that Chametz is assur, it doesn't matter that the korban should be like a Todah, it can't include Chametz. The din of Haggada, and lir'os atzmo, requires that we do it on that date mamesh, and so Chametz is out of the picture. Adderaba, it could be that this is why we separate it into Matza on Pesach and Chametz on Shavuos, as the Chasam Sofer / Ramban say. 




This connection between the Todah and the Pesach also explains another commonality, that the time they must be eaten is far shorter than most korbanos in their category.  The Abarbanel and the Seforno and the Netziv say that the reason the time for a Todah is shorter than that of a Shelamim, and there is so much bread to eat, is so that you will invite a large number of people and you will all eat together, so that the baal simcha will have a large and festive audience of friends to whom to tell his or her story of salvation - Pirsumei Nissa. This is exactly the case with the Pesach, whose time restriction is even greater - from Tzeis to midnight. 

The idea that the Torah wants Pirsumei Nissa in the Korban Pesach is mentioned in the Yotzer for Shabbos Hagadol, thank you to Rav Avrohom Wagner and Baruch Hashem there are still people who not only say the Yotzros but who also care what they mean -
תְּרָפִים כְדֵי לְמֵעֵט. מְנוּיֵי מְתֵי מְעַט  תֹּקֶף הַדְרַת מָלָך מִלְהִמָעֵט הוּרְשָם לְהִמָנוֹת בִּוְאִם יִמְעַט.

In a new peirush on the Yotzros called Higayon Yitzchak (any he'aros on this peirush should be directed to the authors, Kolel Demasak Eliazar (sic), 712 Wythe Street in Brooklyn, 718-422-7566.) we find
תרפים כדי למעט - וצוה להם ליקח השה לפסח כדי למעט ולבער אח העבודה זרה של המצריים מן העולם.מנויי מתי מעט - על ידי המנויים [שימנו עצמם לקרבן פסח] של ישראל שהם מתי מעט בין העמים. תוקף הדרת מלך מלהמעט - ולעומת זה כדי שלא יתמעט ח"ו חוקף הדרתו של הקב"ה מלכו של עולם, לכן הורשם - נרשם ונצטוו על זה בתורה, להמנות בואם ימעט - להמנות יחד איש ושכינו הקרוב אליו אם ימעט הבית מהיות משה כי זה כבודו של המלך שאוכלין הפסח בקול שאון והמון רב ומקלסים יחד בהלל  

and in his notes he says two pshatim from a talmid of Rashi in a ksav yad

מנויי מתי מעט פירשנו מתי מעט קאי על ישראל שנאמר עליהם כי אתם המעט מכל העמים אולם י"מ מתי מעט' קאי על הצאן ור"ל שצוה הקב"ה למעט בצאן ולהרבות במינויים רבים על כבש אחד כדי שיתמעט העבודה זרה של המצריים ויתבערו מן הארץ ויתרבה כבודו של הקב"ה מלכו של עולם על ידי רוב עם הדדת מלך וז"ש אח"כ הדדת מלך מלהמעט  

so the Yotzer clearly is saying that there's an idea of Rov Om in the din Tachosu of the Korban Pesach. 

Again from Rav Avrohom Wagner - the Targum Yonasan in Shemos 12:4 says
 ואין זעירין אינשי ביתא מענין עשרה כמיסת למיכול אימרא 
which might mean that you don't shecht the Pesach if you have fewer than ten menuyim - but he might also mean that since you have to be wary of leaving over the meat, you'd better have at least ten people so nothing's left over, unless you invited יוחנן בן נדבאי, or my brother.  That explains why he says כמיסת למיכול אימרא.  Reb Chaim Kanievsky says that it is reminiscent of Pesachim 64b and might mean the same thing, that this is a matter of practicality that arises from the time constraint, not a halachic numerical requirement.
ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם 

If that's what the Targum Yonasan means, it's very much like the Sifri (Devarim 132) brought in Pesachim 91a that says
לא תוכל לזבח את הפסח, ר' יהודה אומר מנין (לשוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר שעובר בלא תעשה), שאין שוחטין את הפסח על היחיד, תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך. ר' יוסי אומר פעמים שהוא אחד ושוחטין אותו עליו, ופעמים שהם עשרה ואין יכולים לאכלו אין שוחטים אותו עליהם שלא יביאו את הפסח לידי פסול
meaning that Reb Yehuda holds that it is assur to shecht for one person, but two would be muttar (as is clear in Pesachim 98-99, where it says א"ר יוחנן אפילו תימא רבי יהודה כיון דאמר רבי יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד מעיקרא לאמנויי אחרינא בהדיה קאי, "achrina" meaning one other person,) while Reb Yossi holds that all that matters is ensuring that nothing is left over, and if one person can manage, kol hakavod. 
While the TYBU is in any case a daas yachid mamash, the possible connection is interesting.

This desire to have a large crowd is reflected in the opening words of the Seder, when we make it clear that guests, who are always welcome on Yomtov, are especially valued on Pesach.

חג כשר ושמח לכם ולכל משפחותיכם ויהי רצון שנזכה לקבל פני משיח צדקנו כולנו יחד במהרה בימינו

Tuesday, April 4, 2017

The Korban Oleh V'yoreid - Mnemonics

This was originally posted ten years ago on another website that had a different style of writing, but I I think some people might find it useful. So I'm re-posting with minor changes. It's kind of timely, too, because several of the simanim are Pesachdik, like דצ"כ עד"ש באח"ב, and יקנה"ז, and יד שחט דם.


There is an unusual type of korban called Oleh Veyoreid, a Variable Korban.

The Torah describes the korban a Metzora must bring to complete his process of purification. The same type of korban appears in Parshas Vayikra, immediately following the Korban Chatas. This type of korban offers a range of options according one's ability to pay. This class of Korbanos is called "Oleh Ve'Yoreid," "rising and falling," and they are found in only five situations. These disparate underlying obligations, and the particular korbanos brought in each case, vary widely; sometimes there are three levels, sometimes two. And don't be misled by the name "Oleh." The name has nothing to do with Korban Olah-- they involve Chatas and Minchah at least as much as Olah.


How can a person remember when you bring an Oleh Veyoreid? With a Mnemonic, or, an Abbreviation.
When I was learning Maseches Shavu'os, I found it helpful to develop an acronym as a mnemonic to help me remember the cases where a Korban Oleh Ve'yoreid is brought.

Mnemonics we know and love.
Many of us remember the acronym we used to memorize the names of the Great Lakes from west to east- HOMES; Huron, Ontario, Michigan, Erie, and Superior, or Sohcahtoa for algebra. Students of anatomy remember the three layers of the krum shel mo'ach with DAP-- Dura, Arachnoid, and Pia Maters. The US military famously abbreviates everything, and the Gemara is full of acronyms: The word 'Shas' is itself an acronym. In the Seder on Pesach, every child remembers the order of the Makkos because of the Siman. The Tosfos Yomtov in Mishnayos loves to do this as well, and calendar calculation handbooks are infested with them. I thought it would be interesting to list the ones I am aware of and have found useful.
Please don't ask me to post things like Chabad, or Yaavetz, or Rambam or Rashba. The words I have serve to remind of of the things they abbreviate, whereas nobody cares how the Rashba was called up for an aliyah-- his name, for us, is the Rashba. And I know about Moshe Ve'Kalev, which defines when the Elokim or the Shem Adnus has a vowel under the first Aleph (Mei'Elokim, but Veilokim). I just find that kind of stuff stultifying.
anguage searchers, yaknehaz, yad shachat dam, askelav gudu. Seven Mitvos bnei Noach
Test yourself!
The first line of each Siman has the Siman and what it refers to. The next lines explain what the Siman means.
Here's a suggestion: print this out, read the Siman but cover the explanation, and see if you can remember, or figure out, what the letters of the siman mean. Some are childishly simple. Some are decidedly not. Some are new and were invented by this writer.

If the Tosfos in Eiruvin I quote below applies to you, as it does to me, you might find the simanim very helpful.



עירובין נד: אר"ח אין התורה נקנית אלא בסימנים
. וכתב התוס שם ד"ה כי וז"ל כשאנו מסיימים המסכתא ומתחילין האחרת מיד שוכחין הראשונה

א) תנ"ך, ש"ס
/
ב) דצ"ך עד"ש באח"ב
/
ג) יד שחט דם – משקים המכשירין אוכלים לקבל טומאה-או"ח קנ"ח ד
יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים
The reason it's in Orach Chaim is that these liquids, if on a fruit or vegetable you are eating, will obligate you to wash your hands. This is why we do Urchatz at the Seder.
/
ד) יעל קגם – המקומות שההלכה כאביי כנגד רבא – ב"מ כ"ד
יאוש, עד זומם, לחי, קידושין, גילוי דעת, מומר
/
ה) שבטים – קרבן עולה ויורד
שמיעת קול, בטוי, טומאת מקדש, יולדת, מצורע
/
ו) נפשע – קרבנות על מעשה מזיד
נזיר, פקדון, שפחה חרופה, עדות
/
ז) מפק"מ – חיובי בעל ואשתו
מ"מ – מזונות תחת מעשה ידים
פ"פ - פדיונה תחת פירות
ק"ק – קבורתה תחת כתובתה
מ"מ – מעה כסף תחת מותר מעשה ידיה
/
ח) ותמנ"ע – חטאות המתות - רע"ב ריש פ"ד דתמורה
ולד, תמורה, מתו בעליה, נתכפרו בעליה, עברה שנתה
/
ט) דן חנק נפש – יו"ד כ"ט – דיני טריפות
דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, קרועה, נפולה, פסוקה, שבורה
/
י) רח"ש or שח"ר– קרבנות בעלייה לרגל
ראייה, שמחה, חגיגה
/
יא) שמ"ט – יש שליח לדבר עבירה
שליחות יד, מעילה, טבח ומכר
/
יב) שמ"ע – שבועות דאו' בבית דין
שומרים, מודה במקצת, עדות
/
יג) פזר קשב – שמיני עצרת הוי רגל לפני עצמו
פייס, זמן, רגל, קרבן, שיר, ברכה
/
יד) אסקלב גודו – שיעורים
איפה = ג' סאה
סאה = ו' קב
קב = ד' לוג
לוג = ו' ביצה
/
כל אסקלב בה גודו
כור = ב' לתך
לתך = ה' איפה
/
טו) חמשה – דיני כוס של ברכה -טור או"ח קפ"ז
חי, מלא, שטיפה, הדחה
/
טז) שצ"ם חנכ"ל—סדר כוכבי לכת בבריאת העולם בנוגע לתקופת החמה -ראש השנה י"א
שבתאי; צדק; מאדים; חמה;נוגה; כוכב; לבנה
/
יז) יקנה"ז: סדר קידוש והבדלה ביום טוב מוצאי שבת
יין קידוש נר הבדלה זמן













The reason for the fjirst pictures is because the Hagada illustrators, late 1400s and early 1500s, intended the picture of the Rabbit Hunt as a visual pun: in German, hunting a rabbit is jag den Haz, or Yagen Haz, or Yaknehaz. Why the second guy, mid-14th Century Catalonia, put it by Dayeinu I have no idea. He probably saw it in an earlier Hagada and didn't get the joke, and thought that 'rabbit hunts' had some deep connection to the Seder as an allegory for the history of the Jews.
/
יח) אבגד+3: שבע מצוות בני נח
אבר, ברכת השם, גזל, דינים, + עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכת דמים
/
 יט) חיים: ברכת הגומל וקרבן תודה - אורח חיים רי'ט
חבוש, יסורים, ים, מדבר
/
כ) יבנה: סדר הבדלה - אורח חיים רצ'ו
יין, בשמים, נר, הבדלה
/
כא) שעטנז גץ
אותיות שיש בהן תג בכתב אשורית
בד"ק חי"ה
אותיות שצריכות תג אחד או שניים
מלאכת סופר
אותיות שאין בהן תגים כלל
/
כב) קרובץ
הפזמונים שמוסיפים בתוך התפילה בימים טובים ומועדים
קול רנה וישועה באהלי צדיקם (בית יוסף, או,ח ס'ח)
רמ'א או'ח קי'ב - פירוש קרובות ליוצר ויש אומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים
and since it's always interesting bring things from R Elya Bachur, this is what he says in Hatishbi
קרבץ האשכנזים קורין לפיוטים שאומרים בשבתות וימים טובים קרובץ ולא מצאו לזה טעם רק שאומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים תהלים קיא סו ולזה הטעם אין טעם ולא אוכל להאריך והנני נותן לך טעם איך נפל בינינו זה השבוש הנה ידוע כי אנחנו האשכנזים באנו מגזע הצרפתים כי כאשר גורשנו מצרפת בשנת כל"ה גרש יגרש שמות יא א נתפשטנו בארץ אשכנז ונשארו בפינו הרבה מלות מלשונם ורבים ממנו סבורים שהם מלשון הקודש כמו שכתכתי במלת סרגנס והנה הפיוטים נקראו קרובות בתי"ו לפי שמקרבין אותן אל התפלה  וכן קוראים אותן כל שאר היהודים וכן זכרם הרד"ק בשרש עתר עיין שם ולפי שהצרפתים אינם מבדילין במבטא בין הצד"י ובין התי"ו הרפויה וכאשר שמענו שאמרו קרבות חשבנו שאומרין קרבוץ וקדמוננו לא מצאו טעם למה נקרא כן אלא שהוא ראשי תיבות כדלעיל ואחר כך מצאתי בספר האשירי בפרק אין עומדין ברכות פ"ה סימן כא וזה לשונו ורבי אליעזר הקלירי שעשה קרבוץ וכולי ואני אומר אולי לפי שגם הוא היה אשכנזי היה רגיל לקראם קרבוץ ועוד הרי הוא קרא אותם קרבוץ ולא קרובץ ובזה בטלין דברי הראשי תיבות דלעיל ועוד אפילו הוי"ו הראשונה לא תתכן במלה בהיות הבי"ת דגושה ודוק 
Thank you to R Avrohom Wagner for the he'ara.
/
כג) פרדס
פשט, רמז, דרוש, סוד
(והעיר אחי הגדול שליט'א ש'ספרד' הוא אותו דבר, רק שהספרדים מקדימים ה'סוד' לה'פשט.')

/
כד) בי"ה שמ"ו  שש העמודות בספר התורה הפותחות באותיות מיוחדות
בראשית, יהודה בפרשת ויחי, הבאים בראש שירת הים, שמור לך בפרשת כי תשא, מה טובו בפרשת בלק, ואעידה בראש שירת
האזינו
ערוך השולחן סימן רעג סעיף כג
וכתב רבינו הרמ"א
יש סופרים מדקדקים לכתוב אותיות בי"ה שמ"ו בראש העמודים. וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד וי"ו, וקורין אותו "ווי העמודים". ואין לדקדק בכל זה. ואפילו המדקדק יזהר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה, כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמוכו. עד כאן לשונו.
אבל כמה גדולים כתבו שיש ליזהר באלו הששה שיהיו בראש הדף. ויש רוצים לפסול גם בדיעבד (ש"ך סעיף קטן ו בשם הגמ"ר). ובוודאי לפסול בדיעבד אין סברא, כיון שלא נזכר בגמרא. אך לכתחילה וודאי שיש ליזהר.
וסימן: לרוכב בערבות בי"ה שמ"ו (רבינו בחיי.
והבי"ת הוא "בראשית".
והיו"ד הוא "יהודה אתה יודוך אחיך", וכן נהגו הסופרים. ואף שיש אומרים ד"יודוך" הוא בראש הדף. אך כיון ש"יהודה" הוה פרשה, ואם "יודוך" יהיה בראש הדף וב"יהודה אתה" ליכא רק שמונה אותיות והיא פתוחה, ולפי זה לדעת הרמב"ם לא יהיה בשיטה רק שמונה אותיות, שהרי "יהודה" צריך לכתוב בראש השיטה ויהיה בשיטה זו שמונה אותיות, ואיך אפשר להיות כן (הגהות מיימוניות)? וגם הבעל הטורים ורבינו בחיי כתבו דהיו"ד הוא "יהודה".
והה"י הוא "הבאים אחריהם" ב"בשלח".
והשי"ן הוא "שמר לך" ב"כי תשא". ויש מי שאומר "שמור ושמעת" ד"ראה". ויש מי שאומר "שפטים ושטרים". ויש מי שאומר "שני השעירים" ד"אחרי מות". והעיקר כדעה ראשונה, וכן המנהג.
והמ"ם הוא "מה טובו" דבלעם. ויש אומרים "מוצא שפתיך תשמור".
והוי"ו הוא "ואעידה בך" ד"וילך".
(עיין ש"ך סעיף קטן ה שכתב שיש עוד וי"ו לבד "ואעידה", ומביא ראיה מהמרדכי עיין שם. וכבר כתב הנודע ביהודה סימן ע"ז וכן הגרז"מ דאינו כן, וכוונת המרדכי על "ואעידה", עיין שם
/
כה) מפת אאל  מצות הבן על האב
מילה, פדיון, תורה, אומנות, אשה, לשוט
/
כו) ישעה   איסורי הנאה שתופסיו את דמיהן
 From the Tiferes Yisrael in Kiddushin Perek 2
יין נסך, שביעית, עבודה זרה, הקדש. לשיטת הרמב'ם, גם פטר חמור
/
27) FLOPS
What the Chasan's side pays for at a Chareidi wedding
Flowers, Liquor, Orchestra, Photographer, and Sheitel.
/
28)FLOP
What the Chasan's side pays for at a Modern Orthodox wedding
Flowers, Liquor, Orchestra, and Photographer
/
29)
אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ
The Chasam Sofer in Yisro says that the last seven letters of the Aseres Hadibros, Asher Le'rei'echa, are an abbreviation for the seven mitzvos Derabanan.
They are: Aveilus, Simchas Chassan ve'kallah for seven days, Rechitza of Netilas Yadayim, Lechem of Pas and Bishul Akum, Reshuyos of Eiruvin, Amalek of the Takanas Yomtov of Purim, and Kohanim of the Takanas Yomtov to remember the Chashmona'im.

30)
מגע אש
סדר אכילה (כמובן יש לפני זה  המוציא, ואז) מזונות גפן עץ אדמה שהכל
The order of Brachos one should make: Mezonos, Gefen, Eitz, Adamah, and then She'hakol.

31.)
(from lesser unknown in a comment)
1) sifrei EMES (aleph, mem, saf) for the 3 seforim of tanach (Iyov, Mishlei, and Tehillim) that have their own set of trup
2) If i remember correctly, the beginning of each sefer of chumash has an acronym for a mitzvah. for example, breishis stands for bechor rechem emo shloshim yom tifdeh. and shemos stands for shnayim mikreh v'echad targum. I dont know what the other 3 stand for...
4) if we are making up our own, (i don't think i heard these, just threw them together now) yesh shem for the niviyim rishonim, kra aish, for the 5 megillos

32)  :עלץ שלם Brachos that require that you stand.


עומר, לבנה בחידושה , ציצית , שופר, לולב,  מילה
From the Abarbanel is in his Hilchos Tzitzis.



33.)  משיח  The four names of Mashiach:

מנחם בן-חזקיהו, שילה, ינון וחנינה


34.)   יארצייט
יום אסיפת רגלי צדיקים (sic יביט) יבית טות
יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב 

Another thanks to R Avrohom Wagner for letting us know about this interesting interpretation.
This is from a sefer called Levush Yosef.
יום זה אחינו האשכנזים קוראים אותו בשם יארצייט יש אומרים שהוא ראשי תיבות יום אסיפת רגלי צדיקים יביט טות מלשון ילין בתענית כמובא בדניאל ר י"ט ובת טות שהחיים מתענים לזכותו של המנוח ולהרבות על החיים מידת הרחמים 
ויש אומרים שיארצייט ראשי תיבות יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב אוצר הידיעות חלק ג' עמוד שנ"ב 

אומנם רבינו יוסף חיים מבבל הבן איש חי פרשת ויחי שנה ראשונה סעיף י"ד כתב כי משמעות יארצייט הוא יום הפטירה בלשון אשכנז וגם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם והוסיף הרב ז"ל שאין בזה ראשי תיבות או רמז אחר כמו שחושבין העולם 

Friday, March 24, 2017

The Bracha on the Beauty of Spring - Birkas Ha'Ilanos

Rosh Chodesh Nissan begins the season of the the Bracha on blossoming trees. 

Part I is unadorned citation of the relevant Gemaros and Poskim, such as what the Rogotchover referred to as the work of המלקטים הבורים.

Part II is something I often heard from my mother עליה השלום. quoting Rav Kook, and I think it is an important and beautiful thought to have in mind when we say this bracha. Besides the lesson about the right way to make the bracha, I think it leads in to an important lesson about what you should NOT have in mind when you make the bracha.




PART I
Brachos 43b.One who goes out in Nissan and sees that the trees are leafing out, says the bracha "Blessed art though, who has not left anything lacking in His word, and created in it good creations and good trees for Mankind's enjoyment."

 ברכות מג:
אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי  אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם

רש"י
להתנאות. ליהנות
-The Rambam's nusach in Brachos 1:13, according to the Frankel girsa skips the trees and just says "good and beautiful creations for Mankind's enjoyment." Interesting that he would remove the reference to trees, thus taking out the catalyst for the bracha and make it generic- 
 שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות נאות כדי להתנאות בהם בני אדם
-Similarly, the Gemara in Rosh Hashanna (11a) says that the month we call Iyar is called Ziv in Tanach because trees have a splendor in this month - Ziv is synonymous with Zohar - which, apparently, began during the previous month, Nissan, as Rashi explains there, and as Tosfos on 2b quotes from Rashi.
הכתיב בחדש זיו ההוא דאית ביה זיוא לאילני דאמר רב יהודה האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר ברוך....
-Rashi (on the previous lines where the Gemara says that the Avos were born in Nissan, and that's why Iyar is called Ziv-)
בחדש זיו - אייר הוא:
שנולדו בו זיותני עולם - כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן אי נמי זימנין דניסן דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה:

-The Shulchan Aruch says that this Bracha is only on fruit trees, and is only made before the fruit grows, and is made only once a year.
שולחן ערוך אורח חיים רכו
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד

-The Aruch Hashulchan says that in his area, the bracha was made a month or two later in the year because fruit trees were not blossoming yet in Nissan. He also says that this bracha is not well known among the people, but talmidei chachamim and those that fear God should make a special effort to say it. Reb Shlomo Zalman is quoted as saying that he was proud that he never missed saying this bracha since childhood.
ערוך השולחן אורח חיים רכו
סעיף א
היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרח אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהן בני אדם". כלומר שנותן שבח והודאה להשי"ת שברא בשביל האדם אפילו דברים שאין בהם הכרחיות לחיי האדם, כמו פרי אילנות. ולכן אין מברכים ברכה זו על זרעים וירקות, דאלו הם כהכרחיות ולא כן הפירות.
ומברך בשעת הפריחה, דאז ניכר שיוציאו פירות. ובמדינתינו אינו בניסן אלא באייר או תחלת סיון, ואז אנו מברכין. ואין ברכה זו אלא פעם אחת בשנה אפילו רואה אילנות אחרות, דברכה זו היא ברכה של הודאה כלליות על חסדו וטובו יתברך. והנזהר בברכה זו עליו נאמר: "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'” (אליה רבה).
סימן רכו סעיף ב
הטור והשולחן ערוך כתבו דאם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד, אבל המרדכי כתב שיברך.
ויש אומרים דלא פליגי, דהמרדכי מיירי שלא ראם כלל עד אחר גידולם, והטור ושולחן ערוך מיירי כשראום מקודם ולא בירכו ואז לא יברך (ב"ח). ויש מי שדחה דבר זה, דוודאי אינו תלוי בראייה ראשונה (פרישה). וגם אפשר לומר דהטור ושולחן ערוך מיירי שלא ראום עד אחר גמר גידולם, דאז יש ברכת 'שהחיינו', והמרדכי מיירי קודם גמר גידולם (וכ"מ באליה רבה ע"ש ועיין פרישה), וכן יש לנהוג. מיהו בלאו הכי רפויה ברכה זו אצל ההמון (ועיין בדק הבית שכתב בשם ר"י שלא נהגו לברך, אבל כל ת"ח ויראי ד' נזהרין בברכה זו).


-The Mishna Berura says that if you didn't see the trees in bloom, it's fine to make the bracha while the fruit is growing, so long as they are not ripe yet, because at that point the appropriate bracha would be Shehechiyanu.
משנה ברורה על אורח חיים רכו
סעיף א
(א) בימי ניסן - אורחא דמלתא נקט שאז דרך ארצות החמים ללבלב האילנות וה"ה בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך [אחרונים]:
(ב) פרח - דוקא פרח הא עלים לחודיה לא ואף בפרח דוקא באילני מאכל שמזה הפרח עתיד להתגדל פרי אבל אילני סרק לא [אחרונים]:
(ג) אלא פעם אחת - מדסתם משמע דאפי' על אילנות אחרים לא יברך וכנ"ל בסי' רכ"ה ס"י:
(ד) ואם איחר לברך - היינו אפילו לא ראה כלל מקודם אפ"ה אבד הברכה כיון שגדלו הפירות כ"מ בב"י אבל בא"ר הכריע לדינא דאם לא ראה מקודם לא אבד הברכה וכן משמע ג"כ בביאור הגר"א דאפילו כבר גדל הפרי לא אבד הברכה ומ"מ אם כבר גדל הפרי ונגמר כל צרכו שראוי לברך עליה שהחיינו משמע מפמ"ג וח"א ששוב אין כדאי לברך ברכה זו:
(ה) עד אחר שגדלו - אבל קודם שגדלו הפירות יוכל לברך ואפילו לא בירך בשעת ראיה ראשונה [תשובת מהרי"ל סי' קמ"ג]:



I call this a bracha on Springtime because there is another bracha on the pleasure of seeing new fruit, or beautiful trees, and the brachos have different halachos. The Bracha on seeing a new fruit is Shehechiyanu. The Bracha upon seeing anything extraordinarily beautiful is She'kacha lo b'olamo. I believe that the Bracha we're discussing, the Bracha on Illanos, is a Bracha that voices our gratitude and joy in the beauty of the reawakening of nature, a singular joy that we can experience each Spring. 



שולחן ערוך אורח חיים רכה
סעיף ג
הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה.
הגה: ומי שבירך בשעת ראיה לא הפסיד (טור). ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפרי (תשובת רשב"א סימן ר"ן וכל בו). ואם לא בירך בראיה ראשונה יכול לברך בראיה שניה (אגור):

סעיף י
הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עובד כוכבים או בהמה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם:


As noted above, based on the הלכות קטנות our minhag is to only make this bracha on blossoms of trees that grow fruit, as noted above. Still, most current poskim hold that if you did make the bracha on non-bearing trees, you cannot make it again, because the limitation to fruit trees is not completely convincing.



PART II

Now we come to Rav Kook's words. I don't know where my mother heard this, but it is also brought from Rav Kook in Rav Neriah's sefer on the Hagadah, נר למאור, as follows.


שנינו בפרקי אבות המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו דג מ"ז פירש רבי צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל המפסיק ממשנתו המנתק את יופי הבריאה והדרה ממקורה מראית כל הבריאה כולה כגלוי אלוקי ואילו הוא רואה את היופי וההדר כגילויים עצמאיים ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זהו הוא אשר מתחייב בנפשו המאמי מי שי אילן לנתיבות ישיאו ת"ב עם שמנא שחמו הכוחות האלוקיים מתפשטים בהוויה לפי מדרגות דומם צומח וחי הם מופיעים ככוחות שעדיין טעונים וצוינים שכלול ובאים הם לידי שלימות באכילת האדם בהעלותו את כוחו בשכל טוב וביושר לפי מידת הדעה האלוקית ואורה הזורח בנשמתו ברכת הנהנין מופיעה על כוחות הצמיחה והגידול כברק קודש כברכת שמים ההוויה כולה מתברכת בתוספת אורה וחדוות קודש מתפשטת מנשמת המברך על כל היקום מעומק שורשיו עד רום ענפיו ציציו ופרחיו היי עיט ימייה עמי שעייא בי 


Reb Shimon, in Pirkei Avos (3:7,), says that one who is walking along and learning, and he interrupts and says "How beautiful is that tree, that field!" Such a person is endangering his very life, so inappropriate his interruption is. Rav Kook says that the problem is that "he interrupts his learning."  He sees nature's beauty and the Torah as two separate things. Such a person misrepresents the concept of the Torah and the purpose of the Creation, and he endangers his soul.  The problem is that he was מפסיק from his learning to admire nature.  He should have experienced of the sublime beauty of nature as a catalyst of spiritual growth and an enhancement of his Torah.

(Rav Kook speaks about this at length in his לנתיבות ישראל II page 351, but Rav Neriah's version is how my mother said it over.)


For a beautiful discussion of the place of such hana'os in avodas Hashem, please see Rav Avrohom Yitzchok Bloch's Shiurei Da'as II Korbanos.



אבל באמת מלמדים אותנו חז"ל בסיפור מעשה זה כי דרך האדם הגדול הוא שיחיה בכל כוחותיו ושיהיה ער ומרגיש את הכל כי אל לו לבטל רגשותיו ולכן כל מה שיגדל הרי כל רגשותיו ערים וחיים בו יותר וגם רגש היופי מפותח בו בכל תוקפו מתפעל ומתרגש הוא בראותו מחזה טבע נהדר ובשמעו ניגון נעים ובראותו בריה נאה ביותר הוא בא לידי התפעלות כי האדם הגדול ברוחב לבו ובכוחותיו הגדולים והחזקים אי אפשר שלא יתפעל מעניני התבל הנהדרים ובנפשו הגדולה המכילה את הכל מוצאים את הדם כל עניני העולם המעוררים התפעלות והתרגשות אלא שאינו מוציא את התעוררות ותנועת נפשו לענינים גסים וכעורים כי אצלו נוגעת התעוררות כוחותיו למיתרי נפשו היותר דקים ועדינים מעוררת אותם ומביאה אותו לידי התרגשות יותר עליונה ואמנם אסור לו אפילו לאדם הגדול להתעסק בענינים אלו שבכחם לעורר רגשות בלתי טובים די לו להסתכל במה שמותר בטבע הנהדר וביופי חכמת התורה המפתחת את כל רגשותיו וכוחותיו של האדם אבל אם נזדמן לו לראות דבר מה אם אף באונס הרי הוא מוכן לקבל בנפשו הגדולה הרגשות שמתעוררים בה אין לבו אטום מלהתרגש מיופי זה וגם אינו אובר עי"ז את דרכו העולה למעלה בקודש אלא בהרגישו הכל בכל תוקף נפשו הגדולה הוא להשתמש ברגש זה לתכלית הנשגבה להכרת הבורא ולא רק שאין זה מזיקהו ומורידהו ממעלתו אלא אדרבה הוא מרומם את זה הרגש ומתרומם איתו להתבונן על ידו בכה ה' וגדולתו ובהכירו בכל הענינים את כה הבורא שברא בריות נפלאות ונהדרות מאפס ומאין הוא בא מיד להתפעלות נישאה ורוממה למה רבו מעשיך התהילים קד כב 

I think it's kind of sad to see pictures of Gedolim in Bnei Brak making the bracha on a scrawny little tree with a few blossoms on it. Technically, of course, the bracha is appropriate, but.... "Have you seen my Alps????"

So as not to be accused of intentionally suppressing something, I have to bring the Rav on this Mishnah.

מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה - הוא הדין לכל שיחה בטלה, אלא שדבר בהווה שדרך הולכי דרכים לדבר במה שרואים בעיניהם. ויש אומרים, דאשמועינן רבותא דאע"ג דעל ידי כן הוא מברך ברוך שככה לו בעולמו, אעפ"כ מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו, מפני שהפסיק ממשנתו:


Another important point: Years ago, when such things still happened to me, I was sitting on a plane next to a young woman, who felt impelled to discuss her spiritual beliefs with me. She said that she does not belong to any organized religion, but when she goes out on her first skiing trip of the season, surrounded by the pristine white of the snow, her face warmed by brilliant sunlight, intoxicated by the cold, clean, air and the fragrance of the pine forest, she feels a holy inspiration and she knows that she is in the presence of sublime spirituality. I remember thinking (I hope I didn't say it to her,) that when Hitler visited his favorite vacation spots in the Austrian Alps, I don't doubt that he, too, felt that spiritual expansion. 

Every murdering pagan feels that same elation, and it goes without saying that it's easy to mistake ecstasy for transcendence. It only becomes meaningful if the beauty and our ability to enjoy it is consciously perceived as a gift from the Ribono shel Olam, a gift which is meant to enhance the beauty of our neshamos and to give us a glimpse of being neheneh mi'ziv haShechina- כריח השדה אשר ברכו השם. Perhaps this is part of what Reb Shimon means in Pirkei Avos. If  you appreciate beauty as something that bespeaks your cheilek Eloka Mi'ma'al/the eternal soul, then it is a wonderful thing. But if your appreciation of beauty is mufsak from your Torah, then it just inflames your bahamiyus. One moment you're going into raptures about the ephemeral beauty of the cherry blossoms, and the next moment you're vivisecting prisoners of war and daydreaming about how many villagers your beautiful folded-steel silk-handled samurai sword could dismember at one stroke.



NOTE;
UPDATE ON NOTE: When I first posted this note, I considered it to be marginal and therefore posted it in a smaller font. Reb Avrohom Wagner, however, left a comment that takes what I thought was a trivial problem and uses it to bring the whole vort together and give it a dramatic conclusion - and even changes it from a 'vort' to a pshat.

Original Note:
In Part I I mentioned that the word להתנאות in the Bracha, ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם, is explained by Rashi as being the same as ליהנות. I am curious about why they didn't simply say  ליהנות, especially considering that it is difficult to find a path from the shoresh Hana'ah/pleasure to the word His'na'os, which ought to come from Na'eh/beautiful. Also, it is surprising in the light of the same word, להתנאות, being used by הידור מצוה, where it definitely does not mean pleasure, it means to beautify (one's self-) Shabbos 133b and Rashi 70a, who says 
להראות חזותו לרבים - להראות נויו של ספר תורה ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה שנאמר (שמות טו) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לולב נאה ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומןן ומערב יום הכפורים הביאום שם:.) Some years ago, I posted something on Parshas Vayikra about Hiddur by Korbanos, and one paragraph there mentioned this issue, and Avremi Isenberg's take on it, as follows:            "The Gemora in Shabbos 133b, Sukah 11b, and Nazir 2b, says "hisna’eh lefanav bemitzvos," which literally means ‘beautify yourself before Him with mitzvos’. This seems to focus on the "beautify yourself with..." aspect more than the "beautify the mitzvah" aspect. The renowned dikduk expert, Rabbi Avremi Isenberg says that the use of ‘Hispa’eil’ (a reflexive construction) doesn't prove anything, because the His'pa'eil form is sometimes used for Pi'eil, just as "ke’ilu hiskabalti" means nothing other than ‘ke’ilu kibalti. However, the difference is that with Hiskabalti, it means "I view myself as if I had received the money." Here, that logic does not apply, and it seems to intend the literal reading of "beautify yourself." Also, the Gemara in Yoma 70a and Sottah 41b saysאח"כ כל אחד ואחד מביא ספר תורה מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרביםwhich means that they brought their sifrei Torah to show other people their beauty, unmistakably indicating that ‘hisna’eh’ is meant literally-- that Chazal encourage us to take pride in how we do mitzvos, to show off how beautiful our tashmishei mitzvah are."            So I remain curious about the Gemara's use of the term here by Birkas HaIlanos.


Reb Avrohom's comment:
Re: lehisnaos, perhaps, through the words of Rav Kook and Rav Bloch זכר צדיקים לברכה we can gain a deeper understanding of the intent of this Bracha. As you wrote, it is not sufficient to take pleasure in Hashem's creation, to "mistake ecstasy for transcendance" (What bracha does one make on a beautiful turn of phrase?). One must connect his study of Torah (mishoresh horaah) with his appreciation of the world, and his appreciation of the world with his study of Torah. Hence lehisnaos bahen benei adam, Hashem created these beautiful things with the express purpose, kivayachol, that man utilize their beauty for his own betterment. 

And this pshat works by the lashon by הידור, and it works by ויקחו לי, and it works by ושכנתי בתוכם.  Awesome.

Gittin 9a:
אע"פ שקילס רבי יוסי את רבי שמעון הלכה כר' מאיר דתניא כשנאמרו דברים לפני ר' יוסי קרא עליו המקרא הזה שפתים ישק משיב דברים נכוחים
Rashi:
שפתים ישק. ראוי הוא לנשק:
Tosfos:
שפתים ישק משיב דברים נכוחים. כשאדם אומר דברים נכוחים אותם שסביבותיו משיקין שפתותיהם זו לזו ששותקין ואין יודעים מה להשיב:





I was just reminded that I had posted on this bracha ten years ago. It's a whole different approach.