Friday, January 6, 2017

Vayigash, Bereishis 45:1. Effective Mussar

Yosef made all strangers leave the room when he revealed his identity to his brothers.

ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו

Rashi explains that he did this to save his brothers from humiliation.
לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהודעו להם

Reb Moshe, brought in Rabbi Fishelis' Kol Rom, explains that for mussar to be effective, it is important that the person feel that what he did was not who he really is. He needs to feel that what he did was a momentary weakness and error, but that he is really a better person who would not do such a thing if he were only more disciplined or thoughtful. If Yosef were to publicly say what the brothers had done, it would leave the impression that this is who they are, and their only teshuva would be to completely remake themselves. Instead, Yosef had everyone leave the room, so that the brothers would realize that Yosef himself felt what they had done was an embarrassing lapse, an exception to there usual refined behavior, and it would be wrong to expose that momentary lapse. (This presentation is my son, Reb Mordechai's, explanation of the very short version in the Kol Rom.)


Thursday, January 5, 2017

Vayigash, Bereishis 44:18. Pshat and Drush Absolutely and Diametrically Opposed

The literal meaning of our parsha's opening pesukim is that powerless and terrified Yehuda approached royal and all-powerful Yosef begging for mercy, appealing to his wisdom and noblesse oblige to forgive a sinful and undeserving underling.

Chazal say exactly the opposite. Yehuda was deriding and threatening Yosef, telling him that for his behavior he deserved to be afflicted with a disgusting and deadly disease, because he was a wicked liar,and that if he didn't release Yosef, Yehuda and his brothers would kill him and wipe out the entire royal house of Egypt. Here in Chicago, we like to quote one of our celebrated dignitaries, who said "You can get much farther with a kind word and a gun than you can with a kind word alone." But this is worse. The way Chazal interpret it, it was a clear insult coupled with a direct threat, precisely the opposite of how one would naturally read the words.

Here is what Reb Yaakov Kaminetzky says about this remarkable interpretation. This first part is what he has here in Vayigash, and the second part is what he says in Parshas Lech Lecha.


מ"ד י"ח כי כמוך כפרעה 

פירש"י וז"ל חשוב אתה בעיני כמלך זהו פשוטו ומדרשו סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה כו' ד"א מה פרעה גוזר ואינו מקיים כו' אף אתה כל כו' ד"א כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדונך עכ"ל צריך לבאר אם פשוטו הוא חשוב אתה בעיני כמלך א"כ למה באו בעלי הדרש ואמרו ההפך שהתריס כנגדו בכמה זלזולים ואיך יתכן שהדרש יתנגד אל הפשט מן הקצה אל הקצהי 

אבל באמת נראה דבאמת בכל דבור ודבור שלנו יש פשט ודרש ולדוגמא ננקוט מה דמצינו לעיל בפרשת וישלח ל"ג פ"י שאמר יעקב לעשו כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני ופירש"י וז"ל כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתי שר שלך כו' ולמה הזכיר לו ראיית המלאך כדי שיתיירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול איני יכול לו מעתה עכ"ל הרי שאף שאמר לו יעקב דבר זה לכבדו ובכל זאת הטיל עליו אימה והיינו בפשוטו כבדהו ובמדרשו כלומר לכשיחדור לתוך דבריו יתיירא ממנו שהרי ישמע שהוא רגיל ליפגש עם מלאכים ועיי"ש 

וכמו כן כאן דהנה נצייר נא איך יעריך יהודה את צפנת פענח זה שסידר את כלכלת מדינת מצרים וכל המדינות שסביב ארצו באופן של חכמה ומוסר ואח"כ רואה הוא שכאשר חשדם למרגלים והחליט שכולם יאסרו והא' ילך להביא את אחיהם הקטן ואעפ"כ אחרי עבור ג' ימים בא אליהם בהצעה שכלם ישובו הביתה ויקחו אתם את שבר רעבון בתיהם והסביר להם כי ירא הוא את האלקים וכן בכל עניניו הלא ודאי הוא שהוא היה בעיניו גדול הרבה מפרעה והיה לו לשבחו בחכמתו וביראתו ומה זה שאמר לו כי כמוך כפרעה מזה הבינו כי על דרך הדרש הוא דברים קשים שדבר אליו ידי ק יזי הבנקפה כללית בלמוד המדרשים שאלו ואלו דברי אלקים חיימי וגם כמו שנמצא בתורה פרד"ס כמו כן בכל אדם יש פרד"ס והסנר לכל א' מחלקי נפשו וזה ביארתי במקום אחר דיש חלקי הנשמה בכל אחד ואחד בכמה מדרגות כמו נר"נ חיה יחידה ודו"ק 

אמת ליעקב פרשת לך לך 
י"ג י' כגן ה' בארץ מצרים באצה צער פירש"י וז"ל ומדרש אגדה דורשה לגנאי על שהיו שטופי זמה בחר לו לוט בשכונתם עכ"ל והנה היא סוגיא בהוריות דף י' ע"ב ועיי"ש לכאורה תמוה מה ראו חז"ל לגבב על לוט דברים שלא נאמרו עליו והלא המקרא מפרש שמפני המשקה של הככר בחר לו לוט בככר הירדן והנ"ל בביאור הענין והוא גם השקפה כללית לכמה פרשיות בתורה כי כמו שיש כתורה פרד"ס פשט רמז דרוש וסוד כמו כן יש באדם פרד"ס בתור מליצה והיינו שנמצאים באדם כוחות כהים שהם פועלים הרכה בהנהגת האדם אף על פי שאין האדם מרגישם עדיין והם בבחינת הכליות או הלב כלומר כשהמחשבה נגמרת כבר בשכל האנושי היא כמין ממש וזו היא הפשטות ואח"כ נמצאים כאדם יצירות של מחשבות שלא נתגשמו עדיין והן הן עדיין בבחינת הכליות היינו המחשבה בכח ולא כפועל והיא היא צורת המעשה של האדם

כדי להסביר ענין זה ננקוט לדוגמא מה שכתבתי בביאור הפסוק כפרשת בהעלותך במדבר י"א פ"ה זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חנם גו' ואת הכצלים ואת השומים הרי שמפורש בקרא שהם התאוננו על זה שחסר להם האוכל שהיה להם במצרים ואף על פי כן הביא רש"י שם פ"י בשם חז"ל שעיקר טענתם ובכייתם היה על עסקי משפחות והיינו על העריות שנאסרו להם וזה תמוה דמנא להו לחז"ל לתת מילים בפיהם שלא הזכירו הם כעצמם אלא שהביאור הוא כמש"כ שחז"ל בין ברוח קדשם ובין מצד המדע העריכו שאין הדבר כפשוטו דהרי זה אינו מסתבר כלל שאנשים יבכו על שלא הרגישו טעם בצלים ושומים בו בזמן שהיה אצלם המן שהיה כל כך טעים ומשובח ועל כרחך שאף שהם בעצמן בכו על טעם השומים והבצלים שנעדר מהם מכל מקום בכוחות הכהים היתה תביעה אחרת עסקי עריות 

וזהו הענין שביארו חז"ל גם אצל לוט דבפשוטו בודאי שלוט דימה כי חפץ הוא להיטיב מצנו בעשירות ומשום שלא נשא אותם הארץ לשבת יחדו אבל הם כרוח 
קדשם הבינו כי אילו היתה פנימיותו כהוגן ודאי שהיה נותן אל לבו דאפילו אם פרנסתו תהיה מצומצמת אבל הכי מילתא זוטרתא היא לחיות בקרבתו של אברהם אבינו ומכל שכן שראה שכבר נתעשר על ידי קרבתו של אברהם וכמו שדרשו רז"ל שהביא רש"י על הפסוק לעיל י"ג פ"ה וגם ללוט ההולך עם אברהם היה צאן ובקר ואהלים מי גרם שהיה לו זאת הליכתו עם אברהם ואיך יתכן שכשביל הנאת ממון יתרחק מאברהם אלא על כרחך משום זמה נתרחק ממנו וכדמצינו אח"כ על הפסוק להלן י"ס פ"ה הנה נא לי שתי בנות וגו' לעצמך אתה משמרן ואכן כך היה בסופו של דבר עם לוט ושני בנותיו ודו"ק היטב בכל זה 

So in short, Reb Yaakov says that the human mind comprises many disparate motivations and attributes, and that when we make a decision, or when we say something, it expresses the negotiated combination of numerous competing desires and intentions. Yehuda's words were simultaneously servile and audacious, he was simultaneously begging for mercy and threatening bloody havoc.

What had bothered me was that it is rare that we discard the pshuto shel mikra in a drasha. We darshen, but not where it requires that the literal meaning is contravened, and it seems that this is what's happening here.  As Rashi says in Yevamos 24a, it's ok to darshan differently from the pshat, but only where the pshat remains somewhat intact- אין מקרא יוצא מידי פשוטו - ואע"ג דדרשינן ליה לדרשא מידי פשוטו מיהו לא נפיק לגמרי.  But Reb Yaakov explains that Chazal do not mean that Yehuda came with blood in his eyes and blatant disrespect. Anyone listening would agree that Yehuda was begging for mercy; that's the pashut pshat, and that's what you would have heard if you were there. But a more discerning listener would also hear the implied threat and the insult to Yosef's wisdom and honesty. It sort of reminds me of something General Mattis once said to Iraqi tribal leaders: "I come in peace. I didn’t bring artillery. But I’m pleading with you, with tears in my eyes: If you (vulgarity) with me, I’ll kill you all." Except in Yehuda's case, he didn't have to say the second half out loud- he stopped before the "If," but it was no less clear.

I really don't think Reb Yaakov's words are a big chiddush. Or, more correctly, once Reb Yaakov said it, and once you get past the fear of attributing modern psychology to the figures in the Torah, the truth of his words becomes obvious.  We all know people that act like they're lemachels, and they hide in the shadows and pose a threat to nobody, but if you read carefully into their words and behavior, you can discern the potential for unbridled mayhem.

This helped me to relax when I heard a pshat on Yaakov's reaction when to Shimon and Levi wiped out the city of Shechem. The simple meaning of Yaakov's words, which is the meaning 99.9% of the mefarshim learn, is that Yaakov was angry that they had overreacted thoughtlessly and that their unbridled rage had endangered his family. I heard one pshat that Yaakov was not at all angry that they killed Shechem. Yaakov was angry that they had done it by means of subterfuge. They should have put out a kol korei, they should have made their intentions absolutely clear! They should have stood on a mountaintop near Shechem, and announced, "People of Shechem, we are coming to kill you all tomorrow for harboring your filthy animal of a prince who did this crime to our sister."  I was very annoyed by this pshat, because it contradicts everything Yaakov every said, here and in Vayechi, about his feelings about what they had done. When I heard this I said that is was a good example of מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, a form of apikorsus.  But with Reb Yaakov's words, perhaps we can defend this pshat  What seems contradictory to the literal meaning is just an expression of one of many layers of meaning in Yaakov's words, albeit a layer that is absolutely contrary to what he himself consciously perceived when he said it.

Years ago, someone asked me how I understood the machlokes (BB 64b) רבי עקיבא סבר  מוכר בעין יפה מוכר, ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר, whether a seller intends to be expansive or restrictive in the terms of what the sales contract includes. Is this a machlokes in metziyus? I answered, along the lines of what Reb Yaakov said, that most sellers are aware that there are ambiguities in the deed. How do they really want to resolve those ambiguities depends on which element in their personality is dominant. Both ayin yafeh and ayin ra'ah are factually true, and the only issue is which should be recognized and primary.

The Maharal on Agados (Shabbos 89b) says something very similar in explaining how "emes" is a middah of chesed. He says that even when we do aveiros, there is a deep hidden motive to do it le'sheim shamayim, and focusing on that is what we call the middah of emes.

Friday, December 30, 2016

Mikeitz, Bereishis 41:16. The Nexus of Spiritual and Physical

This is from Reb Yaakov, with my son R' Mordechai's hesber.
Emes L'Yaakov here:


מ"א ט"ז בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה 
הנה לכשנתבונן בב' מיני נרות שנצטוינו להדליק נר שבת ויו"ט ונר חנוכה הא' ניתן להשתמש בו ואדרבה בלא תשמיש א"צ להדליק והב' אסור בתשמיש ואפי' לעסוק כנגדו בד"ת אר בדבר מצוה נאסר הא' משום שלום בית והשני מפני שהוא כנגד אור המקדש עדות היא לישראל שהשכינה שרויה בישראל והלא גדול השלום שמדחה לנר חנוכה ואף שכאן ישנו פירסומא ניסא אבל שלום ביתו עדיף וצריך טעם הלוא פרסום הנס מאשר ההשגחה הפרטית ויכולת ד' וכל הדברים הנגררים מצד הנס אבל מצד אחר עונג השבת התאחדות הגשמיות והרוחניות על ידי סעודת השבת זהו ענין המאחד כל העולמות זה בזה והרי אכילת שבת מעין עולם הכא ואיך יתכן שאכילה ושתיה יהיו מעין עולם של רוחניות ליום שכולו שבת ומנוחה וע"כ מפני שהעולמות אחוזים זה בזה וזוהי דרכן של אבותינו שבכל הויות העולם שתפו שם שמים בכל עניניהם והדברים הגיעו כל כך עד שיוסף הצדיק בדברו שיחת חולין לכאורה עם פרעה מלך מצרים תיכף בשמעו שמלך מצרים אומר שמעתי עליך תשמע חלום לפתור אותו מוחה בכל תוקף ואומר בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה ואח"כ בתוך דבריו את אשר האלקים עושה הראה את פרעה וכן להלן ועל השנות החלום גו' כי ממהר אלקים לעשותו וכן היתה שיחתו כל כך עד שפרעה הכופר שאמר לי יאורי ואני עשיתיני יחזקאל כ"ט פ"ג הוכרח להודות בפני שריו ועבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו הרי שכן הבין גם פרעה וזהו השלוב של גשם ורוח ועיין מה שכתבתי בביאור ענין זה להלן בפרשת וארא שמות ז' פכ"ב 


Reb Yaakov points out that we have two mitzvos to light candles, one for Shabbos and Yomtov and one for Chanuka. The first requires that we enjoy and benefit from it, but benefiting in any way from the second is assur, even to use it to learn Torah. If only one can be done, the Shabbos candle has priority, despite the lesson of Chanuka that miracles can happen, that the spiritual is the true power in the world. The reason, he says, and as my son explained, is that Kodoshim, certainly the Menorah, involve taking the physical and converting it to purely spiritual. But the experience of Shabbos means to bring the physical and the spiritual together, to harmonize them by connecting them to each other. That is a far greater mitzva than the light of Chanuka.

The connection he makes to Parshas Mikeitz would seem to be pretty forced, but maybe you can appreciate it. It's not easy to connect Chanuka to Mikeitz, and any port in a storm.....

Tuesday, December 27, 2016

Vayeishev, Miketz: Why Yosef Remained in Prison Two Extra Years

At the end of Vayeishev, Yosef asked the Sar HaMashkim to remember him to Pharaoh, to ask that he be released because he was innocent. The Sar HaMashkim forgot Yosef until Pharaoh had the inscrutable dream that begins our Parsha. Rashi says that Yosef was forgotten, and remained imprisoned for two extra years, for his lack of faith. He should have trusted in divine providence and should not have made any attempt to hasten the process. Parshas Mikeitz begins with that word because it indicates the end of a discrete period- in this case, the two additional years of incarceration that Yosef was required to experience.

Rashi 40:23

But the chief cupbearer did not remember: on that day
ולא זכר שר המשקים: בו ביום:.

and he forgot him: afterwards. Because Joseph relied on him to remember him, he was compelled to be confined for two years, as it is said:“Praiseworthy is the man who made the Lord his trust and did not turn to the haughty (רְהָבִים)” (Ps. 40:5). He did not turn to the Egyptians, who are called רַהַב, haughty. [From Gen. Rabbah 89:3]

וישכחהו: לאחר מכן. מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר (תהלים מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרוים (ישעיה ל ז) רהב:


Reb Moshe finds this incredible. Despite our faith that Hashem's will ultimately being effected, we are expected and required to make an effort to accomplish things on our own. We know that our success or failure will be because Hashem made it so, but we must make the effort. This is elementary. Reb Moshe rejects the idea that Tzadikim Gemurim, like Yosef, should make no effort at all. So Reb Moshe says two things;

1. Yosef's experience in going to Egypt and his life there involved constant miracles. From the moment he was sold by the brothers, his life should have ended five times, and the fact that he survived and flourished was obvious divine intervention. In addition, his terrible circumstances, his unjust imprisonment, also indicated clear hashgacha pratis. So while others are expected to make personal efforts, in Yosef's case, where it was clear as day that a preordained story was unfolding moment by moment, his personal efforts were inappropriate.

But, Reb Moshe says, this only explains one year of imprisonment. Even Resha'im don't suffer in Gehinnom for more than one year, so why did Yosef remain confined for two years?  So he says

2. Rashi describes the Mitzrim, and specifically the Sar HaMashkim, as רהבים. Rahav means haughty. Yosef should have realized that you never should ask for a favor from a haughty person, from a baal ga'avah, because for the ba'al gaivah, nobody matters, nobody really exists, but himself. He will not lift a finger for another unless he directly benefits. So although Yosef was already punished for his misunderstanding of the Hashgacha Pratis, he was punished again for doing something that, for Yosef, was foolish. Nothing to do with religion, it was a punishment for doing something foolish. Like when you slap a child for running into the street- it's not a religion thing,  it's just teaching somebody to have more seichel and to think before he jumps.


I want to emphasize this second answer. You might ask, if Yosef was punished for failing to see or trust the Yad Hashem, what difference does it make if his request was foolish? Again, the answer is that it doesn't matter that he shouldn't have made any effort in the first place. It's true, he shouldn't have made any effort at all, and he was punished for making it. But as an entirely separate matter, whatever a man does must be done with seichel, and doing something without full focus deserves a patch.

I usually post only things of my own, but I was so enamored of the seichel hayashar in this piece that I had to put it up. When Yosef talks to Pharaoh in the beginning of Mikeitz, of course his interpretation was divinely inspired. But his brilliant suggestions to Pharaoh were not, as far as I know, part of his nevu'ah. That was what he thought of on his own, and it took a lot of courage and fast thinking to make those audacious suggestions. If Pharaoh were in a bad mood, he could have thanked Yosef for his interpretation and have him killed or thrown back into the pit. He had plenty of skilled tax-masters and bureaucrats that could have done the job. It was Yosef's presentation and words that awed Pharaoh and convinced him on the spot to take this foreign slave and make him the viceroy of Egypt. That was all Yosef's doing.
 
Here are Reb Moshe's words; it is written in several places, but this is what he wrote in the Darash Moshe.


וישכחהו 
שם פרש"י מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים וכו' מה 
שנענש יוסף בשנתים ימים אף שיב"ח הרי הוא שיעור העונש כעדיות ספ"ב נראה דהוא על שני דברים 
א על שהי"ל לידע שרק בשבילו עשה השי"ת שישימו את שר המשקים והאופים בבית הסוהר שהוא נמצא שם ושיחלמו חלומות והוא יפתור אותם וממילא לא הי"ל לבקשו אף שודאי צריך כל אדם להשתדל במה שביכלתו ואין בזה שום חסרון בבטחון וגם יעקב עשה כל העצות אף שבטח רק בהשי"ת אבל כן הוא רצון השי"ת שהאדם ישתדל והוא יעזרהו ולא שיסמוך על נסים אבל הכא הי"ל להבין שהוא רק מעשה השי"ת להצלתו 
ב שהי"ל לידע שמצרים שנקראו רהב משום שהם בעלי גאוה ובעלי הגאוה שמתגאים על לא דבר ולא שום מעלה לא שייך שיעשו איזה טובה לשום אדם שזהו מחסרון בעלי הגאוה שכל אדם שפל בעיניהם ואין כדאי להם לעשות לו טובה וצריך האדם לידע זה ולכן נענש בשתי שנים 

I also want to add something from the Gemara in Bava Metziah 75b. The Gemara lists three whose prayers are ignored. The third is a person who is not successful in one city and lacks the sense and courage to move to another city and start over again. He should know that galus is mechaper, or that he's too deep into a bad circumstance to help himself, and it's time to move. If he doesn't move, then it's his own fault, and when you bring your bad fate upon yourself and are unwilling to make the effort that can resolve your problem, your tefillos will be ignored. 


תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו קונה אדון לעצמו מאי היא איכא דאמרי תולה נכסיו בנכרי איכא דאמרי הכותב נכסיו לבניו בחייו איכא דאמרי דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתא:

Rashi there-
שהרי הם גרמו לעצמן



I spoke about this idea elsewhere- that we were placed in this world not only to do Torah and Mitzvos but also to become the best human beings we are capable of becoming- and that involves every thing that expresses our humanity and seichel that we are capable of doing. You are put here not just to become a malach, but also to become a mentsch. I don't want to hide behind ambiguity here, so I'll make it clear. The Ribono shel Olam requires not only that we follow halacha and develop good middos, but also that we develop our intellectual abilities to their greatest extent. A person that is meticulous about religious law and middos but acts without seichel or lazily in worldly matters transgresses Hashem's will. It is a sin to be a na'ar. Being a na'ar is not just what Rashi says in 37:2 about Yosef being excessively interested in his appearance- 
"והוא נער" - שהיה עושה מעשה נערות מתקן בשערו ממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה- 
it involves anything done without intelligence and maturity.

Monday, December 26, 2016

The Sulam

I am on my way back to Chicago after the Bar Mitzvah of my grandson, Yaakov Chaim Jofen. It's tough to speak for a crowd of Roshei Yeshiva and Rebbitzens and kids where you are hoping that the chasan haneshef will remember something that saed when he is a grown man, perhaps to say it over at his own grandchild's bar mitzva. 

This is what I said.

The Gemara in Shabbos 100a says that a slope that rises ten tefachim in a span of four amos is considered to be a wall, and such a slope would be separate from the Reshus HaRabbim that contains it, and would delineate a Reshus HaYachid within itself. Therefore, a hill with that pitch would create a reshus hayachid above ten tefachim. The slope would be considered a wall.

 א"ר יהודה אמר רב תל המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גביו חייב

Rashi


תל המתלקט - שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה י' מתוך ד"א הרי הוא כאלו זקוף כולו והוי רה"י במקום גובהו ואם זרק מרה"ר ונח על גביו חייב ודוקא נקט מתוך ד' אמות דאי מתוך ה' הרי הוא כשאר רשות הרבים דניחא תשמישתיה להילוך:

What if this slope is made up of a stairway? Most stairways have a pitch of greater than 16 degrees. Would it have a din mechitza? Yes, most poskim hold that such a staircase would have a din mechitza. (This is very relevant for people whose front doors have a stairway up from the sidewalk and the newspaper landed on the stairs.)  This is interesting- the same object has a din of mechitza, which means that it is viewed in halacha as a barrier to the public, מניעת רגל הרבים, but it is inherently created to allow access.  It is a mechitza, and at the same time it is a pesach- it is a barrier, an impediment, but it is also an entryway. In life, the Ribono shel Olam often presents us with exactly this, something that a cursory view will perceive as a barrier, but others will understand to be an opportunity.  It causes מניעת רגל הרבים, but it is not מונע רגל היחיד! A yachid will find a way to change the mechitza into a pesach.

This reminds me of my father zatzal's experience in  Samarkand during WWII. Starvation was endemic; food was only available via ration coupons, which spelled the difference between survival or death, and the government was far more interested in the welfare of the horses than of the people, and certainly of the Bnei Torah.  Every morning trucks would go through the streets picking up the bodies of those that had died overnight. One who was caught "hoarding" more food than needed for that day was executed on the spot, and the one who betrayed him was rewarded.

My father, the Bar Mitzva's great grandfather, on the other hand, had printing presses set up in a basement, where he had bnei torah printing ration coupons. He had a deal with the stationmaster, that when the paper for coupons would come in on the train, the edges of the roll would get trimmed off, and the "trimmings" would go to my father. He had another basement where bnei torah sat at looms weaving clothes. It was said that the Russian army only got the honey that my father let them have.

The point is that it was a time of starvation and the disparagement of the value of human life and of no ethics but survival, but my father saw the opportunity to save lives and feed the poor, and he found a way to do it under the nose of the Soviets. 

The symbol of Yaakov Avinu was the sulam, the ladder. Yaakov Avinu was challenged by endless tzaros and impediments that would have caused a lesser man to just give up, but Yaakov turned every challenge into an opportunity and created the Shivtei Kah.

The bar mitzva, Yaakov Chaim, was at another bar mitzva party ten years ago. He was squeezed in at the table, there was no room to move, and he wanted the pickles that were at the other end of the long table. If you were three years old, and you wanted pickles from the other end of the table, and nobody was paying attention to you, I think there would be three options. You can scream like a banshee, you can cry, or you can just give up and go without. Yaakov did none of the three.  He just climbed up on the table, sauntered over to the pickles, took what he wanted, and walked back to his seat. The family and guests were dumbstruck- they weren't even sure if what they thought they saw had actually happened. In fact, the mother of the boy whose bar mitzva it happened at was at my speech, and she remembered the moment exactly. But the idea is that for some, it was a barrier, but to Yaakov, it was a cloth covered highway to pickles. The plate of pickles was Yaakov's Gordian Knot.

The midda of Yaakov is to see the opportunity where others see barriers. Others see barriers because they are lazy, or self destructive, or lack confidence. It is the middah of emes that enables a person to see that challenges exist to enable us to excel, to overcome the barriers. IYH, our Yaakov will have the midda of emes that will enable him to see the opportunities the Ribono shel Olam has and will continue to give him.

Friday, December 2, 2016

Toldos: Yaakov and Eisav

I broke my wrist two weeks ago, and it was hard to type, but I'm better now. The Ribono shel Olam sent me to an awesome surgeon- a South African Litvishe Yid- that put in eight screws and a plate, but I have absolutely no pain and a great range of motion and with therapy, I hope to recover fully.  Putting on tallis and tefillin was not easy for the first week, particularly because of the broken wrist on the right and torn rotator cuff and fractured rib on the left side.

I was ten feet up a ladder, and the ladder slid off of the object it was propped up on. My roofer friend says that based on his experience, a fall like that ought to have broken either my back or my neck, so a mere broken wrist, rib, and rotator cuff is a great chesed.

No, it was not foolish to put the ladder on the piece of furniture. I did it cautiously and with careful thought, and what happened was simply something I did not anticipate, involving changes in leverage and center of gravity. But I admit that an observer would have been put in mind of Buster Keaton in his silent film comedies. One of my grandchildren asked me what I was thinking as I fell- and in fact, the mind manages to think many thoughts in what might be the penultimate moment. I was thinking that if I was found dead with the ladders, my grandchildren would think that I had been foolhardy and that all my lessons about being prudent and careful and planning out what you do were not true, that I myself did not practice that way of life. I survived, and that's good enough.

Writing at the end of December, I am adding the before and after x-rays- the left from the emergency room, and the right four weeks later, partially healed and with plates and pins.



In any case, back to Yaakov and Eisav.
This was my drasha at my grat nephew's bar mitzva- Mordechai Gavriel Ray.

Reb Yerucham points out that Targum Yonasan explains yoshev ohalim as Tava Olphan, a seeker of instruction. Similarly, David Hamelech says oso avakesh, shivti be'veis Hashem. On the other hand, Eisav is called Yodei'a tzayid, Ish sadeh. Onkelos says yodei'a tzayid means gvar nachshirchon. Tosfos in BK 94b says this means a man of rest. It's remarkable that Rashi learns yodei'a tzayid differently, (he learns it means one who entraps his father into thinking he is a tzadik,) but then Rashi says pshat in Ish Sadeh that he was an ish batteil, who liked to hunt. So although Rashi differes from Onkelos on the translation of the particular words, he agrees that the passuk, albeit in a different section, says that a defining characteristic of Eisav was that he was a man that didn't like to work to accomplish. The meforshim in BB 139 say that sharchi means one who doesn't want to create a business, a batlan.

One would not think that the essential distinction between them was this, but Reb Yerucham said that Yaakov was a mevakesh, and Eisav was an ish batteil. They say that in the Mir, one would disparage someone who appeared to have a high opinion of himself by referring to him as "A Fartiger," a finished person, meaning like Eisav- done, he feels no need to grow, no need to seek.  This does not mean that Eisav was lazy. He was actually a very busy man. But his work was to satisfy his own desires, not to improve himself or to improve the world around him.

They say a story about Reb Chaim Shmulevitz along these lines, and the story is brought in several places, including the likkutim on chumash (e.g. Yalkut Lekach Tov.) My brother in law, Rabbi Moshe Faskowitz, said they have the story wrong. He is in a position to know, because he spent years with is grandfather, Reb Avraham Jofen, and he was very close with his cousin, Reb Chaim Shmuelevitz. The true story is that Reb Chaim Shmuelevitz used to spend Ellul with his uncle, Reb Avraham Jofen, in Novarodok. He asked him who is the biggest metzuyan in the yeshiva, and Reb Avraham pointed to a certain bachur. Reb Chaim was surprised, and asked, not the Steipler? Reb Avraham answered "You didn't ask who was the biggest lamdan. You asked who is the biggest metzuyan. That bachur is the biggest metzuyan, because he is the biggest mevakesh in the Yeshiva."

(Please note: I know that the story is said over very differently in several sefarim, including the Lekach Tov and a book by Rabbi Pesach Krohn. But I can tell you several interesting facts: On the one hand, Reb Chaim Shmuelevitz's oldest son, Reb Refoel, said that the whole story is a fabrication, because everyone knows that the Steipler was the biggest lamdan and the biggest mevakesh and the biggest yarei shamayim in the yeshiva. But he didn't say that his father told him that the story wasn't true, just that he held that it couldn't be true. On the other hand, Reb Chaim himself told the story exactly as I said it to my brother in law, Harav Moshe Faskowitz. After I said it over at a bar mitzva this Shabbos, a young man, Avi Triester, came over and told me that he heard the story from Reb Avrohom Shmuelevitz, Reb Chaim's younger son, and he said it over exactly as I did, and said that the other versions of the story are not true. So I have two eidim kesheirim, my brother in law, and Reb Avrohom Shmuelevetiz, who say that they heard the story from Reb Chaim. In my book, that settles it. I actually like the way the story goes in the other books better, but unfortunately, they're not what actually happened.)

Remarkably, the defining distinction between Yaakov and Eisav became evident when the became adults, at the age of thirteen. I think it's a nice lesson for young men, don't float through life. Be a mevakesh! Don't accept the status quo, not in your personal life and not in communal life.  Look, scrutinize, recognize need for change, and when you see a need for change, set a goal and work toward it.  Keep your eyes open for opportunity for growth and accomplishment and self improvement. Be a mevakesh.

N.B.
Reb Chaim B, in his blog, quotes the story I have here with Reb Chaim Shmuelevitz, and makes the excellent point that with this we understand why Yaakov's tefilla is Arvis- because davka Yaakov represents doing something because you feel an internal need to do more than necessary, to find new ways to do avodas Hashem.

Monday, November 14, 2016

Lech Lecha. The Avos Fulfilled All the Mitzvos

Synopsis: The Avos fulfilled all the mitzvos. But there are mitzvos that made no sense until after events that had not yet occurred at that time, so (A,) how could they have anticipated them and (B,) why would they have fulfilled those mitzvos. There are two answers. each of which addresses both parts of the question.  (1 A) Mitzvos have innumerable reasons, and the reasons stated in the Torah are merely the ones that are dominant in our historical experience. Without those reasons, the mitzvos would have meaning and have a spiritual dynamic for other reasons. (1 B) The Avos fulfilled those mitzvos for reasons we are unaware of. Or that indeed some mitzvos were bereft of meaning at that point, and (2 A) they only knew of them through prophecy.  (2 B) They fulfilled them in order to establish a foundation for behavior of their descendants and a bond between themselves and their descendants.

Chazal tell us that the Avos fulfilled all the mitzvos of the Torah.  This idea is found in the Bavli (Kiddushin 82a, Yoma 28b,) the Yerushalmi (Kiddushin 2:12,) and numerous medrashim (Bereshis 11:7 in Bereishis, 79:6  on the passuk ויחן את פני העיר, in Vayishlach, 95:3 in Vayigash, Vayikra Rabba 2:9 and 50:10, Tanchuma Lech Lecha.)  Rashi in Bereishis 26:5 expands Rav's memra on the passuk, saying
וישמר משמרתי: גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת
מצותי: דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים
חקותי: דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו
ותורתי: להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני

I visited Staten Island, Sukkos 5777, and I argued with my brother in law, Harav Yosaif Asher Weiss, (cousin of Usher Weiss, named after the same person, and, in my humble opinion, a bigger lamdan,) about whether the Avos uncovered the mitzvos through independent philosophical inquiry or that the mitzvos were revealed to them - either prophetically, or they were taught the mitzvos when they came in contact with Shem and Ever. 

We argued about it in the context of those mitzvos that made no sense until later events, such as Matza or Sukkos before Mitzrayim. For example, the Medrash says that when Og came to tell Avraham about Lot's capture, he found Avraham baking Matza, because it was Pesach. Obviously, before Mitzrayim, Matza was not because of avdus or cheirus. I said that even though the Torah tells us to do certain mitzvos for a specific reason, other parallel but unrelated reasons exist for those mitzvos, and the other reasons were the basis for the Avos.  He said, emphasizing the Chasiddishe approach of seeking meaning in Mitzvos as opposed to the Litvishe mesora of "Because Hashem told me to do it," that an essential part of the mitzva is the Taam HaMitzva, and to say that Avraham Avinu did it for a completely different reason takes away from the whole point of Chazal. They did it to participate in the future of Klal Yisrael, both for their own benefit and for the benefit of Klal Yisrael.

My nephew, Harav Gilan Grant, said that the two opinions are presented in the Medrash Breishis 95 in Vayigash.
ואת יהודה שלח לפניו 
ר' חנינא בריה דרבי אחא ורבי חנינא: חד אמר: להתקין לו בית דירה. 
וחד אמר: להתקין לו בית ועד, שיהא מורה בו דברי תורה, ושיהיו השבטים לומדים בו. 
תדע לך שהוא כן, כיון שהלך לו יוסף מאצלו, היה יודע באיזה פרק פירש ממנו, שהיה משנה אותו, כיון שבאו אחי יוסף אצלו ואמרו לו: עוד יוסף חי! ויפג לבו, נזכר באיזה פרק פירש הימנו, ואמר בלבו: יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש ממני יוסף. 
אמר להם: אם אתם יודעים באיזה פרק פירש ממני, אני מאמין לכם. 
אף יוסף היה יודע באיזה פרק פירש הימנו. 
מה עשה יוסף? 
נתן להם עגלות, שנא' (בראשית מה): ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה, ללמדך, שבכל מקום שהיה יעקב יושב, היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה תורה, וכתיב באברהם (שם כז): וישמור משמרתי. 
ומהיכן למד אברהם את התורה? 
רבן שמעון אומר: נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים, והיו נובעות תורה. 
ומנין שכן הוא? שנאמר (תהלים טז): אף לילות יסרוני וגו'. 
רבי לוי אמר: מעצמו למד תורה, שנאמר(משלי יד יד): מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב'

If you want to argue that כליות means his own seichel, please see the Medrash in Breishis 61 has a slightly different girsa, but it also indicates that כליות means ruach hakodesh, not his own understanding:
כי אם בתורת ה' חפצו, כי ידעתיו למען אשר יצוה. ובתורתו יהגה אמר ר' שמעון: אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הה"ד (תהלים טז): אברך את ה', אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי. (שם א) 


I think that my argument is supported by the fact that Lot, of all people, also was eating Matza on Pesach. Rashi says this, not me.
Bereishis 19:3-
וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.
Rashi-
ומצות אפה: פסח היה.
and he baked unleavened cakes: It was Passover.
Why on Earth would Lot eat Matza? Was he such a tzadik that he fulfilled the mitzvos before they were given because his descendants, through Rus, would be in Klal Yisrael? I find that very unlikely. The obvious answer is that Lot learned from Avraham Avinu that on Pesach, you eat Matza, and Avraham Avinu no doubt explained to him why this was a wonderful and worthy thing to do - maybe its associated with the planting season, or the moon, or the advent of the dry season, or some other reason - and that's why Lot did it.

He said that there the Chinuch in Shiluach Hakein, following the Rambam, says that there is nothing wrong with seeking to understand the reason, but one should realize that there are innumerable and unknowable reasons beyond what we perceive.  So I think I won that argument. Avraham could have kept matza and sukka and pidyon haben for reasons other than the ones that we are familiar with, reasons that have nothing to do with Mitzrayim or the Midbar or the Eigel.

Here's part of the Chinuch, Mitzva 545, where he brings the Ramban and Rambam who say that all mitzvos have a reason and benefit man and the whole world.


והרמב"ן זלה כתב בטעם מצוה זו ובטעם אותו ואת בנו לפי שיש לבהמות דאגה גדולה בראותן צער בניהן כמו לבני אדם כי אהבת האם לבן איננו דבר נמשך אחר השכל אבל הוא מפעולות כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם ואמר הרמב"ם ז"ל בענין זה    ואל תשיב מילין ממאמר החכמים האומרים על קן צפור וכו' כי זו סברת מי שיראה שאין טעם למצוות אלא חפץ הבורא ואנו מחזיקים בסברא השנית שהיא שיש בכל המצוות טעם והוקשה עליו מה שמצא בבראשית רבה פרשה מ"ר פיסקא א' וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף הא לא ניתנו המצוות אלא לצרוף בהן את הבריות שנאמר משלי ל' ב' כל אמרת אלוה צרופה והרמב"ן ז"ל תירץ הקושיות ובירר הענין בירור שלם ונחמד וזה לשונו שכתב בפירוש התורה שלו זה הענין שכתב הרמב"ם ז"ל במצוות שיש להם טעם דבר מבואר הוא מאד כי בכל אחת טעם ותועלת ותיקון לאדם מלבד שכרן מאת המצוה עליהם יתברך וכבר אמרו זכרונם לברכה סנהדרין כ"א ע"ב מפני מה לא נתגלו טעמי תורה וכו' ודרשו זכרונם לברכה פסחים קי"ט ע"א רלמכסה עתיק ישעיה כ"ג י"ח זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומיא ומאי ניהג טעמי תורה וכבר דרשו בפרה אדומה במדבר רבה פרשה י"ס פיסקא ג' ו' שאמר שלמה על הכל עמדתי ופרשת פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אתכמה והיא רחוקה ממני קהלת ז' כ"ג ראמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חקה דכתיב זכריה י"ר ו' והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון קפאון דברים המכוסין מכם בעולם הזה עתידין להיות צופין לעולם הבא כהדין סמיא רצפי דכתיב ישעיה מ"ב ט"ז  והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכתיב שם אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים שכבר עשיתים לרבי עקיבא כלומר שרבי עקיבא ידעם בעולם הזה הנה ביארו שאין מניעת טעמי תורה ממנו אלא עיורון בשכלנו ושכבר נתגלה טעם החמורה שבהן לחכמי ישראל וכאלה רבות בדבריהם ובתורה ובמקרא דברים רבים והרמב"ם ז"ל הזכיר מהם אבל אלו ההגדות אשר נתקשו על הרב כפי דעתו ענין אחר להם שרצו לומר שאין התועלת במצוות להקדוש ברוך הוא כעצמו יתברך אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה או לזכור נסים ונפלאות הבורא יתברך לדעת את ה' וזהו לצרוף בהם שיהיו ככסף צרוף כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם אבל להוציא ממנו כל סיג וכן המצוות להוציא ממנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזכרו תמיד ולשון זה ההגדה עצמה בילמדנו בפרשה זאת החיה תנחומא שמיני פיסקא ח' וכי מה איכפת ליה להקדוש ברוך הוא בין שוחט בהמה ואוכל לנוחר ואוכל כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו או מה איכפת לו בין אוכל טהרות או טומאות אם חכמת חכמת לך הא לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות שנאמר תהלים י"ב ז' אמרות ה' אמרות טהורות אמרת ה' צרופה שם י"ח ל"א למה שיהיה מגין עליך הנה מפורש בכאן שבאו לומר שאין התועלות אליו יתכרך שיצטרך לאורה כמחושב מן המנורה ויצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטורת כנראה מפשוטיהן ואפילו הזכר לנפלאותיו שצוה לעשות לזכור יציאת מצרים ומעשה בראשית אין התועלת רק שנדע אנחנו האמת ונזכה בו עד שנהיה ראויין להיות מגין עלינו כי כבודנו וסיפורנו בתהלותיו מאפס ותהו נחשבו לו והביא ראיה מן השוחט מן הצואר והעורף לומר שכולן לנו ולא להקדוש ברוך הוא לפי שלא יתכן לומר בשחיטה שיהא בה תועלת וכבוד לבורא יתברך בצואר יותר מן העורף או הנחור אלא לנו הם להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה והביא ראיה אחרת תנחומא שם או מה איכפת לו בין אוכל טהרות והם המאכלים המותרין לאוכל טמאים והם המאכלים האסורים שאמרה בהם התורה ויקוא כ"א לכם להיותנו כיח טמאים הם לכם רק שהוא להיותנו נקיי הנפש חכמים משכילי האמת ואמרם אם חכמת חכמת לך הזכירו כי המצוות המעשיות כגון שחיטת הצואר ללמדנו המדות הטובות והמצוות הגזורותו במינים לזקק את נפשותינו וכמו שאמרה תורה שם כ' כ"ה ולא תטמאו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא אם כן כולם הם לתועלתנו בלבד וזה כמו שאמר אליהוא איוב ל"ה ו' אם צדקת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו ואמר שם ז' או מה מידך יקח וזה דבר מוסכם בכל דברי רבותינו ושאלו בירושלמי בנדרים פ"ט ה"א אם פותחין לאדם בכבוד המקום בדברים שבינו לבין המקים והשיבו על השאלה הזאת אי זהו כבוד המקום כגון סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל תפילין שאיני נושא והיינו כבוד המקום משמע דלנפשיה הוא דמהני כהדא אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח וחטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו הנה ביארו שאפילוז הסוכה והלולב ותפילין שצוה בהן שיהו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים אינן לכבוד השם יתברך אבל לרחם על נוגשותינו וכבר סידרו לנו בתפלת יום הכפורים אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה יתן לך וכן אמר בתורה דברים י' י"ג לטוב לך וכן שם ו' כ"ד ריצונו ה' אלהינו לעשות את החקים האלה לטוב לנו כל הימים והכוונה בכולם לטוב לנו ולא לו יתעלה אבל כל מה שנצטוינו שיהיו נפשותינו צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות וכן מה שאמרו לפי שעושה גזרותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו שאין רחמיו מגיעות בבעלי נפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכינו שאם כן היה אוסר השחיטה אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר כי האכזריות תתפשט בנפש האדם כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמודימח שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזריים מאד ומפני זה אמרו קידושין פ"ב ע"א מרב שבטבחים שותפו של עמלק והנה המצוות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמים עליהן אבל גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות עד כאן בפירושי הרמב"ן ז"ל לכתוב לך להעיד 

והנה הארכתי לכתוב לך בני כל זה להעיד על כל שרשי ספרי עדים נאמנים שני עמודי עולם חכמים גדולים ונבונים בעלי שכל מזוקק ובסתרי התורה מקובלים כי הנך רואה בעיניך דעת שניהם כי יש במצוות התורה טעם להועיל בני אדם בדעותיהם להכשירם ולהרגילם להכשיר בהן כל פעולותיהם ושאין התועלת בעשייתן חלילה לבורא ברוך הוא ואם אמנם כי יש מן המצוות שלא השגנו בטעמן במיעוט שכלנו מרוב עומקן ותכלית גודלן לא נמנע ממנו מהגיד בהן כל אשר נשיג למצוא מן התועלת שיש לו לאדם בעשייתן וזה דרכי בכל שיחתי בספרי זה שיש במצוות תועלת מצוי לנו אך לא אל המצוה בהן ואם תתן לבך בדברים תמצא זאת הכוונה בכולן והרבה יגעתי במקצתן להשיג בעניות דעתי לראות בהן מעט קט מרוב התועלות שבהן וכתבתיו על כל אחת וזה חלקי מכל עמלי לברכה 

But even given that Mitzvos all have a "taam," I always quote Rav Schwab's aphorism about Taamei HaMitzvos:
המצווה סיבה לטעם, לא הטעם סיבה להמצווה

The Mitzvah caused the events we call the reasons for the mitzvah to occur, not the other way around. Because we needed a rationale for Matzah, Matzah played a part in the shibud and geula of Mitzrayim. If there weren't a Mitzrayim, something else would have happened that lent meaning to the Mitzvah of Matzah.

And then Harav Gilan showed me the Mabit in Beis Elokim chapter 48 who opines that their knowledge of the Mitzvos was prophetic.  Here it is.

וראוי לבאר כמה כח זכותם גדול וכמה יכלו לזכות את ישראל בכל הדורות ונאמר כי שלימותם וזכותם היה גדול בתלמוד ובמעשה לעצמם ולזולתם אם בתלמוד מה שהשיג אברהם מדעתו מקטנותו עד שהיה גדול בחכמת הטבע בדברים השפלים בעולם השפל ובדברים העליונים בעולם העליון בעולם השפל בגלגלים ובמזלות ובכוכבים ובעולם העליון עולם המלאכים עד שהשיג מציאות האל ית' ממטה למעלה וידע איכות השתלשלות עולם התחתון מעולם הגלגלים ועולם הגלגלים מעולם המלאכים והם מהאל ית' ועל ידי כך השיג בנבואה כל התורה כולה מצות ואזהרות וידע כי יצטוו ישראל בלמידת התורה ולמדה הוא מתחלתה עד סופה וידע תוכן עשיית המצות ואזהרת העבירות כפי מה שהן נלמדות מן התורה כפי קבלת משה רבע"ה וידע כל סתרי התורה הנרמזים באותיותיה ותיבותיה כל זה השיג בנבואה שהיה במדרגת שאר הנביאים העתידים ומשה רבינו שהסתכל באספקלריא שהיא מאירה כי לא קם נביא כמוהו השיג סבות כל סתרי התורה וסודותיה בדרך יותר עמוק כפי מעלת נבואתו על שאר הנביאים וכן שלמה המלך ע"ה השיג בחכמתו אשר היה חכם מכל האדם סבות כל סודות סתרי הדברים הטבעיים והאלהיים בדרך יותר עמוק מאברהם אבינו כפי מעלת חכמתו על שאר החכמים הקודמים לו והמאוחרים אליו וכל מה שהשיג אברהם אבינו השיג יצחק בשכלו ובקבלתו מאביו וכן יעקב מיצחק אביו ומפני ענין מכירת הבכורה הוצרך להיות נטמן בבית שם ועבר מפני שעשו היה מצוי אצל אביו בכל יום לא ללמוד ממנו כי אם לשמשו שיברך אותו וככיר 

 וכמו כן היה אברהם אבינו שלם וגדול במעשה המצות וכמו שאמר הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' והם כל חלקי מצות התורה ואזהרותיה את הכל עשה יפה בעתו מצות התדירות בכל יום כתפילין וציצית ומצות הזמניות כמו שופר סוכה ולולב וחמץ ומצה ודברי סופרים כולם ואפילו עירובי תבשילין כמו שאמרו חז"ל כי אינו רחוק שיקיימו הם מה שאנחנו מקיימים וכמו שנודע להם בנבואה מה שנודע להם מהעתידות כירושת הארץ וברכת זרעם נודע להם כל מה שיצטוו ונזהרו בו והיה להם שכר צפון לזרעם כמצווים ועושים כי לא לחנם נתגלה להם כל מה שיצטוו זרעם כי אם בשביל שיזהרו גם הם בכל מעשה המצות ראפשר ג"כ שנאמר לו בפירוש לאברהם שיזהר בכל התורה כולה וכמו שאה"כ עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' ובכל מה שנזהר אברהם נזהרו יצחק ויעקב שנצטוו מפיו על כך וכמו שנאמר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא וגו' על אברהם את אשר דבר עליו

Among the Achronim, it is a machlokes between the Nefesh Hachaim and the Ohr HaChaim.



Nefesh Hachaim
 ואמרו (יומא כ''ח ב') קיים א''א את כל התורה (וכ''א בב''ר פצ''ב ובבמדבר רבה פי''ד. ובתנחומא בהר ובמדרש תהלים מזמור א'). 

לא שהיו מצווים ועושים כך מצד הדין. דא''כ לא היו מעמידים ח''ו על דעתם והשגתם אף שהשיגו שלפי ענין שרש נשמתם ההכרח להם לעבור ולשנות אף מקצת מאחת מכל מצות ה'. ולא היה יעקב אע''ה נושא ב' אחיות ולא היה עמרם נושא דודתו ח''ו. רק מצד השגתם בטהר שכלם התקונים הנוראים הנעשים בכל מצוה בהעולמות וכחות העליונים ותחתונים. והפגמים הגדולים והחורבן והריסה ח''ו שיגרמו בהם אם לא יקיימום. וכן נח הקריב דוקא מן הבהמה הטהורה כי ראה והשיג הכח והשרש העליון של כל בהמה וחיה. איזה מהם כח שרשו מצד הקדושה והקריבה. ואיזה מהם כח נפשה מצד הטומאה והס''א ולא בחר בה להקריבה לפניו ית' כי לא ירצה. וזהו ויתהלך חנוך את האלקים. את האלקים התהלך נח. האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו. שפי' אלקים בעל הכחות כולם. היינו שהשיגו ענייני הכחות העליונים ותחתונים וחקות שמים וארץ ומשטרם. וסדרי הנהגתם והתקשרותם והרכבתם ע''י כל ענייני מעשי האדם. וע''פ סדר וענין זה היה כל א' מהם מתהלך ומתנהג בכל עניניו. כפי שראה והשיג התקונים העליונים לפי שורש נשמתו:

לכן כשהשיג יעקב אבינו ע''ה. שלפי שורש נשמתו יגרום תקונים גדולים בכחות ועולמות העליונים אם ישא השתי אחיות אלו רחל ולאה. והמה יבנו שתיהן את בית ישראל. יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו. וכן הענין בעמרם שנשא יוכבד דודתו שיצאו ממנה משה אהרן ומרים:
וזה ג''כ א' מהטעמים. שלא ניתנה התורה לנח והאבות הקדושים. שאם היתה ניתנת להם לא היה יעקב רשאי לישא ב' אחיות. ולא עמרם דודתו. אף אם היו משיגים שכן ראוי להם לפי שרש נשמתם. ובאמת זה היה כל בניית בית ישראל עם סגולה. ותיקון כל העולמות עליונים ותחתונים. כענין מאמרם ז''ל וא''ת קין נשא אחותו. עולם חסד יבנה:


Ohr HaChaim Bereishis 49:3



ראובן בכורי - ...ובכלל איך עבר יעקב על הצווי לא יוכל לבכר את בן האהובה+ ודעת הרמב"ן שהאבות קיימו התורה רק בארץ ישראל, מי גילה לו זאת+ והנכון שקבל התורה משם, שקבלה בקבלה עד אדם הראשון, והוא למדה מפי הגבורה, אך בצווי היו רק ז' מצוות שעליהם נהרגים, ועל השאר אם עשאום מקבלים שכר, והאבות לרוב חביבותם קיימום, חוץ מבמקום שהיו רואים ההצלחה הבאה להם חוץ מריוח המצוה, כגון יעקב בנשאו שתי האחיות. ומה גם אם עשו הכל על פי הדבור, וכהרמב"ם בהלכות דעות, שאם אמר נביא לעבור על דברי תורה בהוראת שעה שומעין לו. 


I also saw in Reb Elchonon in Bava Basra that he says it was through nevuah. Kovetz Shiurim BB number 54.

ואף דקיי"ל כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט ועיין בשטמ"ק פ' החובל פ"ז בשם המאירי היינו היכא שגם לאחר מתן תורה אינה מצווה כגון היושב בסוכה בשעה שהגשמים יורדים אבל אם המעשה היא מעשה מצוה אלא שהאדם הזה לא נצטוה אין זה נקרא הדיוט אלא מקבל שכר כאינו מצווה ועושה כמו נשים במ"ע שהזמ"ג שמברכות עליהן ואין בזה משום ברכה לבטלה לדעת ר"ת וכן האבות קודם מ"ת שידעו בנבואה שעתידין ישראל להצטוות בהן ומה"ט לא תיקשי מצטער היושב בסוכה למה אינו עובר בבל תוסיף כמו הישן בשמיני בסוכה אלא דכיון דמצות סוכה תשבו כעין תדורו וישיבת מצטער אינה כעין תדורו אין זו מעשה מצוה כלל ולא שייך בל תוסיף אלא היכא שעושה מעשה המצוד כהלכתה רק שאינו מצווה וכך כתב ריא"ז פ"ד דר"ה דמשו"ה אשה המניחה תפילין אינה עוברת בבל תוסיף דהוי כמו איש המניח תפילין ברגלו ולסברא זו נראה דליכא מעשה מצוה כלל כשמנחת תפילין וא"כ אסור לה לברך כדעת הרמב"ם ולא כדעת ר"ת וגם שייך בזה לומר נקרא הדיוט כמו במצטער היושב בסוכה אבל דעת רש"י עירובין צ"ו דעוברת בב"ת וכן היא דעת מז"ה שהביא בשלטי גבורים בפ"ד דר"ה אבל דוקא במכונת למצוד דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה ואשה כיון דלא מיחייבא הוי כשלא בזמנו כמ"ש תוס' עירובין צ"ו אמנם מדתנן מפרנסין עניי עכו"ם מפני דרכי שלום משמע דאי לאו דרכי שלום ליכא שום מצוה וצ"ל דהוא דוקא בישראל אינו מצווה לתת לעכו"ם דקראי דכתיבי בישראל איירי לתת לאחיך אבל מצות ב"נ על הצדקה היא לתת גם לעכו"ם 



So: the bottom line is that this is a machlokes tanaim between R Shimon and R Levi, and among the achronim between the Ohr HaChaim/Reb Elchonon and the Nefesh HaChaim, and the Ohr HaChaim is like the Mabit. It could be that the Rambam/Ramban/Chinuch would say like the Nefesh HaChaim, because if the reasons of mitzvos are evident to one whose yetzer hara does not mislead him, the Avos, who had purified themselves completely, could very well have discovered all the mitzvos on their own.