Thursday, November 16, 2017

Toldos. Family Dynamics

As the Netziv explains, Sefer Breishis, Sefer HaYashar (AZ 25a), teaches us the fundamental social and moral characteristics of Klal Yisrael. In that spirit, allow me to point out three recurring examples of family dynamics that I find in Breishis. These are: the superior status of the first-born; the loving relationship of brothers; and the proper wife's graceful subordination to her husband.

The elevated status of the first born.
Without exception, the first-borns in the Torah squander their potential and are supplanted by their younger brother. Without exception.

The loving relationship of brothers.
Until Moshe and Aharon, in every fraternal relationship in the Torah (where we know something about the family,) one of the brothers tries to kill the other.  Moshe and Aharon are the first exception. (Moshe grew up away from home.)

The proper wife's graceful subordination to her husband.
Sarah: Shema b'kolah - most famously, regarding Yishmael.
Rivkah: Substituting Yaakov for Eisav in receiving the Brachos.
Rachel and Leah: Rachel enabled Lavan's substitution to succeed, to Yaakov's extreme dismay; Yaakov consulted with Rachel and Leah before leaving Lavan's house, despite having been given orders in a nevu'ah; and they, apparently, were the ones to decide who would sleep with Yaakov.

I'd like to add "the importance of avoiding favoritism within a family," whether among children or co-wives, but I'm not sure I have enough on that.

I did not post this for entertainment. I find this pattern strange mitchila v'ad sof, and I am sharing my puzzlement. You're not likely to find it mentioned, and certainly not discussed, in the ubiquitous and oleaginous Parsha Sefarim.

Sunday, October 29, 2017

Vayeira, Breishis 19:26. Why Salt?

Why did Lot's wife turn into a pillar of salt? Chazal talk about her unwillingness to share her valuable salt with guests, a stinginess unmitigated by seeing her husband's highly developed trait of hachnasas orchim.  Rav Alfie Cherrick told me something he said, something he thought of while learning Melicha (from Reb Ahron Soloveitchik, his Rebbi Muvhak,) many years ago.

He said that salt is a preservative, and it preserves the past. Lot's wife turned around, she turned wistfully to her past in Sedom when she should have been focused on the gift she was given, the opportunity of spiritual growth. That was the worst thing she could have done at that moment.

I think his idea is excellent. It's obviously true in the case of Lot's wife, who was leaving the depraved lifestyle of Sedom. But to some extent, it is true for everyone, even those that have a glorious past and live a Torah life. Our past informs and gives direction to our lives, but like all living things, we have to adapt to new circumstances. We have to think about what we can do in the future. Don't stagnate, move forward.  Even Avraham Avinu was told Lech Lecha, and Rav Ahron Kotler, in his sefer, talks about life being l'maala l'maskil.  Move forward and move upward, or fall - retain what is good of your past, and use it as a stepping stone to your future.

I've used that idea in many speeches, sometimes to the annoyance of Bnei Torah who dislike quoting a goy and/or dislike the idea in general.  I quote either Basho or Jaurès:

Matsuo Basho, a Japanese poet/philosopher.
Do not seek to follow in the footsteps of the wise. Seek what they sought.
or
Seek not to follow in the footsteps of men of old; seek what they sought.

Then, similar, from Jean Jaurès, a French socialist politician and a defender of Dreyfus:
"Être fidèle à la tradition, c'est être fidèle à la flamme et non à la cendre"
"To be faithful to tradition is to be faithful to the flame and not to the ashes"

Jaurès' words were paraphrased by Mahler as
"Tradition ist die Weitergabe des Feuers und nicht die Anbetung der Asche."
"Tradition is the handing down of the flame and not the worshipping of ashes".

(Rav Lau talks about this combination of fidelity to the past and adapting to new circumstances in his biography, quoting his father in law about the dual meaning of Ya'azove. I posted it in a drasha for a Sheva Brachos.)

Thursday, October 26, 2017

Lech Lecha. Segulos for Warriors - בתחבולות תעשה לך מלחמה

This is an "as is" post - if I don't post this as is, I'll never get around to it, and I think it might be useful to someone.  This website has always been participatory and iterative, so if you have something useful to add or subtract, please write.


What hanhagos and segulos would you suggest to a soldier to improve his chances in battle? You could tell him to be a tzadik gamur. More realistically, are there particular hanhagos and segulos that Chazal associate with safety and victory in battle?


Here are five that I know. 


Daven in a makom kavu'ah. 
Learn in a makom kavu'ah. 
Put serious effort into chesed and limud hatorah. 
Avoid at all costs harming others with your speech. 
Be vigilant in the dinim of tefillin. 

That looks like six, but Makom kavu'ah for Torah and Limud HaTorah are similar, and they're both from Rav Shimon bar Yoachai, so I counted them as one.



1. Brachos 6:, from our parsha, kviyus makom for tefilla.

א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב (19:27) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל:
What does אלהי אברהם בעזרו mean? It means that he will be able to vanquish his enemies, as Avraham did when he saved Lot, and as the Iyun Yaakov says, with an excellent contrast to Bilaam's unsuccessful attempt to harm us - 

שכל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, היינו שקובע מקום לתפילתו ואינו הולך אחר הניחוש כמו בלעם הרשע שהלך לקראת נחשים והלך ממקום למקום, כדכתיב "לך אל מקום אחר וקבנו לי משם וכו' ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים", אלא הוא מתלמידיו של אברהם שהיה תמים עם הקב"ה כדכתיב "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" וכן מי שהוא נפש גבוה כבלעם הרשע אם כן כשעולה מעלה למעלה יותר ויותר הוא הולך גם כן למעלה לישב במקום חשוב יותר ויותר מקדם.
אבל מי שנפשו שפלה כאברהם (כדאיתא בפרק ה' באבות), נשאר עומד במקומו הראשון אף על פי שנתעלה כדכתיב "ואנכי עפר ואפר", על כן כשמת אומרים עליו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. 


אויביו נופלים תחתיו, שכיון שאלהי אברהם בעזרו, וכמו שגבי אברהם נפלו ארבע מלכים לפניו על ידי עפר שנאמר יתן כעפר חרבו (כדאיתא בתענית דף כא, א) וזה בזכות ענוה בשביל שאמר "אנכי עפר ואפר", וזה שקובע מקום לתפילתו אוחז גם כן במדה זו כאברהם, לכך זוכה גם כן שאויביו נופלים תחתיו.

2. Brachos 7b, according to the girsa of the Rif and the Rosh
, kviyus makom for Torah. 
וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל הקובע מקום לתפלתו (גירסת הרי"ף לתורתו) אויביו נופלים תחתיו שנאמר (שמואל ב ז, י) ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה 

The Rif and Rabbeinu Yonah
רי״ף ברכות ז:
אמר ר' יוחנן משו' ר' שמעון בן יוחאי כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו וגו׳

רבינו יונה שם

כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל וגוי זה הפסוק נאמר על בה״מ שהקב"ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבי׳ לבטח ולא היו מפחדים מן האויבים ועכשיו שאין בה״מ קיים מקום התורה במקומו הפסוק נאמר על ביהמ''ק, שהקב''ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבין לבטח ולא היו מפחדים מאויביהם, ועכשיו שאין ביהמ''ק קיים מקום התורה במקומו, כדאמרינן מיום שחרב ביהמ''ק אין לו להקב''ה בעולמו אלא ד''א של הלכה בלבד, ולפיכך בזה ינצל מהאויבים, ואפי' מי שאינו יודע ללמוד אלא מעט, יש לו לקבוע באותו מקום וללמוד במה שיודע  כדי שיזכה לזה ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים ואם אינו יודע כלל יש לו ללכת לבהמ שלומדין ושכר הליכה בידו

This is brought l'halacha in OC 115,
אַחַר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ; וְיִקְבַּע עֵת לִלְמֹד, וְצָרִיךְ שֶׁאוֹתוֹ עֵת יִהְיֶה קָבוּעַ שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ אַף אִם הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה. 
הַגָּה: וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּשְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ, אוֹ יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם וְיִלְמֹד מְעַט בְּמַה שֶּׁיּוֹדֵעַ וְיַחֲשֹׁב בְּעִנְיָנָיו וְיִכָּנֵס בְּלִבּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם (הר''י פ''ק דִּבְרָכוֹת).


(I admit that the Iyun Yaakov on 6b which I brought in #1, who says that Elokei Avraham b'ezro means victory in battle, is relying on our girsa on 7b. But what he says makes sense in the pashut pshat in the words "Elokei Avraham b'ezro," even without the Gemara on 7b,  and especially in light of his contrast of kviyus makom with Bilaam's jumping around.) 


(See notes for more mekoros.)


3. Bava Kamma 17a, Torah and Gemilus Chasadim, 
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף דכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וזוכה לבינה כיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל:

4.  
The Yerushalmi in Pei'ah 1:1, extreme avoidance of the parsha of Lashon Hara and abizrayhu:

אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו וע"י שהיה להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים הוא שדבר דוד (תהילים נז) נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע בני אדם שניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה דכתיב (שמואל א כב) היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ולשונם חרב חדה אלו הזיפים דכתיב (תהילים נד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול וגו' באותה שעה אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים מה שכינתך לירד בארץ סליק שכינתך מבינהון הה"ד (תהילים נז) רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו וע"י שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין הוא שעבדיהו אמר לאליהו (מלכים א יח) הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' וגו' ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים אם מים למה לחם אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם ואליהו מכריז בהר הכרמל (שם) אני נותרתי נביא לבדי לה' וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא


5. The Rosh in הלכות קטנות – הל' תפילין סט"ו in Menachos, vigilant care to put the shel yad on before the shel rosh and not interrupt between them. 

The Rosh there says 
שמפני קיום מצות תפילין ותיקונן, יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקד,
Similarly, Rabbeinu Bachaya at the end of Parshas Mattos, 
וטרף זרוע – בזכות תפילין שבזרוע אף קדקד – בזכות תפילין שבראש
All relating to the Gemara in Menachos 36a:
תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו (ג) וחוזר עליה מערכי המלחמה תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד מנלן אמר רבה רב ב] הונא אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים 
and the Medrash in Shir Hashirim.


 כמגדל דוד גבי מלחמת מדין, שאלמלי היה אחד מהם מקדים תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחן, ולא היו חוזרין בשלום
Interestingly, Harav Greenblatt in VII Siman 261 brings from the Kanievskies a discussion of whether our soldiers davka wore their tefillin during battle. because "v'yar'u mimeka."  It's really worth looking at that teshuva! 

And Sefer Chasidim (Parma,)

תרמב. אפילו סח בין תפילין לתפילין חוזר עליו מערכי המלחמה לפי שכתוב (דברים לנ כ) וטרף זרוע אף קדקד בזכות שהיה לזה תפילין של יד ושל ראש מצינו פאר בזרוע (ישעיה סנ יב) זרוע תפארתו ועל ראש פאר (יחזקאל כד יז) פארך חבוש עליך וכתי׳ (דה׳א כט ינ) לשם תפארתך ואדם בזרוע מנן ואדם מכה על הראש או על הזרוע לכן סח בין תפילין לתפילין חוזר מערכי המלחמה כיון שחטא בביטול שם וכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך וכתיב (תהלים פט כה) ובשמי תרום קרנו וכתיב (הושע יא נ) קחם על זרועותיו כך היא המידה שמזכירים עונותיו כשצריך לנס כגון במלחמה להגן על ראשו ועל זרועו ושמאל נגד ימין שכנגדו וכציב סכות לראשי ביום נשק






Kli Yakar Breishis 24:60 on Chesed and success in battle.
כלי יקר

"ויירש זרעך את שער שנאיו". גם לאברהם נאמר לשון זה ויירש זרעך את שער אויביו כי כך המדה בכל גומלי חסד שיש להם אוהבים רבים כמ"ש (משלי יט.ו) רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן. ואברהם היה גומל חסד לכל לקרובים ולרחוקים וכן רבקה על כן בדרך טבע יירשו שער אויביהם, כי יש להם ריעים רבים העומדים להם בעת צרתם, וכאמרו רז"ל (ב"ק יז.) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת ב' שבטים כו'. ומסיק שם איכא דאמרי אויביו נופלים לפניו חללים כיוסף, שנאמר (דברים לג.יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וגו'. כי גם יוסף היה גומל חסד עם כל בית אביו ועם הרחוקים בשני רעבון, וכן אמר דוד (תהלים קיב.ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו פזר נתן לאביונים קרנו תרום בכבוד. כי בקרנו ינגח עמים כיוסף. לפיכך אמרו לה היי לאלפי רבבה וכי נתנו קצבה לברכתה ומאי רבותא כל אדם שיש לו בנים ברבות הימים יצא ממנו מספר זה ויותר מהמה. אלא ודאי שלא דברו ביוצאי חלציה כי היו בטוחים על כחו של זקן זה אברהם שנתברך כבר שיהיה זרעו כחול הים ומהו שאמרו לאלפי רבבה למ"ד של לאלפי מה טיבה, אלא שאמרו יהי רצון שתזכה להטיב ולגמול חסד לאלפי רבבה כי יהיה רב חילך, ועי"ז יהיו לך אוהבים רבים ובסיבה זו יירש זרעך את שער אויביו, כי רבים יעמדו בעזרתך כי תצא למלחמה. ויכול להיות שדרך עצה אמרו לה כן, ובזה מדוקדק הלשון היי לאלפי רבבה. ומדנקט לשון ויירש ש"מ שאמרו לה אל תדאגי על ההוצאה, אלא שלח לחמך על פני המים לאלפי רבבה אנשים, וסוף תקבל ירושה בשער שונאיך פי שנים כפלים, כי יש מפזר ולסוף ונוסף עוד.



and 38:29 where he focuses on the root of tzedaka, and why rich people get bone spur deferments. 


והנה מקום אתי, לפרש ד' ידות אלו שיש בהם רמז על איש חומד ממון ואינו נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאוה מאתים כו', והנה כל אדם יש לו שתי ידים אשר בהם עמל וטרח להשיג מלא חפנים בכחו ועוצם ידו כפי אשר תשיג ידו, וא״כ כל אשר בכוחו מושג משתי ידיו, ואם אינו מסתפק במה שחננו אלהים מלא חפנים הרי הוא חומד עוד מלא חפנים דהיינו כדי מלאכת ד' ידים, כפל מן המושג בשתי ידיו, והוא בעצם השיעור של בעל המנה החומד מאתים, דהיינו כפל מכדי המושג לו כבר משתי ידיו וכל חומד ממון אינו בעל צדקה ע״כ לא יצלח למלוכה, לפי שארז״ל (סנהדרין מט) שבזכות שעשה דוד משפט לזה וצדקה לזה היה יואב מנצח במלחמה, ע״כ נאמר אצל יהודה (דברים לג ג) ידיו רב לו, ירבו לו מבעי ליה, כי ידיו שתים במשמע ורב לשון יחיד, אלא שהורה שלא היה חומד ממון של שתי ידים הנוספים, כי שתי ידיו רב לו די לו, כי רב הוא משמש לשון די, כמו רב לך אל תוסף, ורמז שהיה די לו בעמל שתי ידיו, כי לא בקש עוד על שנים לפיכך עזר מצריו תהיה, כי הסתפקות זה סבה אל הצדקה אשר בזכותה אויבים נופלים לפניו, וראיה מיואב, וכמ״ש (תהלים קיב ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו וכן מסיק בב״ק (יז.) שהעוסק בג״ח אויביו נופלים לפניו חללים, לכך נאמר שבזכות שידיו רב לו, עמל המושג משתי ידיו רב לו ואינו מבקש מותרות ואז הוא בעל צדקה, ע״כ עזר מצריו תהיה, וזה נאמר על יהודה הבא מפרץ. אבל זרח לא היה ידיו רב לו, אלא בקש עמל ד' ידות וחמד ממון שאיננו ראוי לו כמו שנאמר אצל עכן (יהושע ז כא) ואחמדם ואקחם. ע״כ הושב אחור ימינו כמשיב ידו, כי לא לו יהיה משפט הבכורה והמלוכה כי כל מלך צריך לנצחון האויבים והוא לאו בר הכי כאמור.




Sanhedrin 49a that refers to Torah in general as a vital aspect of victory in war:
דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו 
Rashi - 
אילמלא דוד. שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד: 


and Makos 10a


א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה 


Medrash Rabba Breishis 65:20 on the zechus of Limud Hatorah
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם.

Tuesday, October 24, 2017

A Sharp Epithet for Men Who Daven in the Ezras Nashim

A friend, Dr. Irv Birnbaum, is the Gabbai of the minyan where I daven Shachris. An alumnus of Bobov in Crown Heights and holder of a doctorate in Chemical Engineering from Princeton, his coruscating intelligence is not his most distinguishing attribute. In any case, it annoys him that people daven in the Ezras Nashim, especially when we only have nine people in the main shul, because there is a serious problem of tziruf. But even without the problem of tziruf, there is a problem of pirud. He feels that there is a maaleh of rov am, there is a sense of achdus, that is diminished when some daven behind the mechitza.  They might not realize that there are poskim that hold that kedushas ezras nashim is less than the main shul, so it's not in their best interest either, because the kedusha of the place is a factor in the effectiveness of tefilla. (Please see the comments here regarding Kedushas Ezras Nashim.)

The other day, Irv referred to the people behind the mechitza as Mechusar Kippurim. Why? Because the Mishna in Keilim says that a mechusar kippurim has to stay in the Ezras Nashim.


הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסים לשם.
החיל מקודש ממנו, שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם.
עזרת נשים מקודשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבים עליה חטאת.
עזרת ישראל מקודשת ממנה, שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת.
עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה לשחיטה ולתנופה.


Excellent!

Another classic example in the geshmakkeh shtoch genre is this story.

A rov was besides himself because of the kiddush club. As soon as Krias Hatorah began, week after week, the same people would go to the kitchen and have a lechaim. He chastised, he begged, he cried, he excoriated, but his words did not make a bit of a difference.
One week, he got up to speak and he had a big smile on his face. He said that he had a revelation. "I could never could understand why people walked out for the heiligeh Krias Hatorah. It upset me terribly, but then I realized something - I have no tayneh on them! Not at all!  They are doing exactly what they are supposed to do. They are taking the words of the davenning seriously! Every time we take the sefer Torah out, we say קומה השם ויפוצו אויביך וינוסו משׂנאיך מפּניך. They are doing what they are told to do!They are being told to leave, so they leave!"

NOTES:
I
The vast majority of poskim, including Reb Moshe (אורח חיים א' סי' נ"א, and mipi hashmu'ah,) hold that Ezras Nashim has Kedushas Beis HaKnesses. But even those that say that Kedushas Ezras Nashim is less than Ezras Yisrael are absolutely not deprecating the tefilla of women. That would be absurd. The tefilla of women is at least equal to and often more potent than that of men (see Rashi Breishis 21:17 and 25:12.) Their point is that being kovei'a makom for general mitzvos does not make a chalos kedusha on a place. If you decide to do netillas lulav in a particular spot, it does nothing for that spot. Tefilla of men, which requires a minyan, is different. The minyan is a kviyus that is mashreh shechina, like the mikdash. Since women don't have a din of minyan, their keviyus may not be poeil on the place.
II
In Note I, I wrote "The tefilla of women is at least equal to and often more potent than that of men (see Rashi Breishis 21:17 and 25:12.)" I believe that to be true. If it were practical and appropriate, I believe men would be well advised to go to tzidkaniyos for brachos. True, with women it's harder to tell who's a tzidkanis because they don't give lomdisheh shiurim or have thousands of talmidim, which Chazal (BB116a) seem to associate with effective tefilla, but I'm convinced that for women's tefillos, there's a whole different dynamic involved, something involving the difference between עבד לפני המלך and שַׂר לפני המלך.
III
Even if you hold that the Ezras Nashim has Kedushas Beis Haknesses, that does not make it the same room as the men's shul. The mechitza separates them as far as tziruf to create a minyan.  (Proof: combine the words of the Aruch HaShulchan in OC 154:sk7 and his words in OC 55:sk20, despite 55:sk24.) Lack of tziruf means pirud.

Friday, October 20, 2017

Noach, Breishis 6:7. Chein

The Rambam says that an individual's fate is determined according to the majority (more accurately, the preponderance,) of his actions. Just as this is true for an individual, so too it is true for a country or the whole world. This clearly indicates that when a country or the world is judged, they are judged as a whole, and the fate of any component individual is subordinate to that of his cohort.

Rambam Teshuva 3:2


אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עונך. וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'. וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם. ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם. יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב. ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות:

The Rambam proves that the world is judged as a whole from the passuk regarding the Mabul, where Hashem condemned the entire world because רבה רעת האדם, because mankind as a whole, 
האדם, was guilty.

Reb Chaim, among others, asks that the passuk used to illustrate the rule seems to contradict rather than support. The Rambam's point is that you go after the rov: the application of that rule would be the destruction of the entire world. In the case of the passuk cited, regarding the Dor HaMabul, one family was saved, which seems to contradict the rule.

(The raya from Sdom is not shver. That Avraham's tefilla would have saved any tzadikim would have been an exception in response to tefilla. Lot, too, was saved in the zechus of Avraham, who wasn't part of the gzeira. But the raya from the Dor HaMabul is shver.)

Reb Chaim answers that yes, ordinarily, individuals are subsumed in the collective, and if the world is condemned, individuals who who might personally deserve mercy will die. Noach was saved despite the rule, because he was a Tzadik Gamur, a Tzadik Tamim. In his zechus, his family was saved as well.

The Rov explains Reb Chaim: If Noach had even one sin, that sin would be added to the world's tally of aveiros, and because that sin would tie him to them, he would die along with them despite his personal tzidkus. But Noach did not even have one sin. Therefore, he had no shaichus to the world's aveiros, and the din rov did not apply to him. (He was a cheftza bifnei atzmo, there was no ta'aruvos.)  (See Addendum, where I bring a similar svara from the Sfas Emes.)

That's Reb Chaim. I personally like the Or HaChaim's approach. The Or HaChaim doesn't mention the Rambam, but what he says answers Reb Chaim's question.

The last passuk in Parshas Breishis,  
ונח מצא חן בעיני ה'

The Or HaChaim there:
 ונח מצא חן בעיני ה' פירוש לא לצד מעשיו כי בבחינת החזרה שחזר ה' מבריאת האדם לא יצילנו היותו צדיק ולזה הוצרך לומר מצא חן ולא מחאו. ואין מזה הוכחה לומר כי לא היה צדיק כי הגם שהיה צדיק לא תצילנו צדקתו אלא בחינת החן שהשיג מאמצעות בחינת המצות, כי יש לך לדעת כי יש מצוה שתועלתה היא להמשיך חן על האדם, או בבחינת ג' או ד' מצות ידועות, וה' לא הודיע תועליות המצות לטעם שאמרו ז''ל (תנחומא עקב) שירוצו כל העולם לתועליות, וזה נח זכה ומצא החן גם שמו יגיד כן נח חן: 

The point is, ein hochi nami, mitzad hadin Noach would not have been saved. He was saved because of his Chein. Chein has its own rules.  (Reb Chaim points out that the Or HaChaim shtims with the Midrash Rabbah (29:1), and the Gemara in San 108a:
תנא דבי ר' ישמעאל אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' שנאמר נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה)

We don't know what brings about Chein. The Or HaChaim says that this information is intentionally hidden from us. But some mitzvos, some ma'asim tovim, generate Chein, and Noach had it. 

What an interesting idea! Certain specific mitzvos bring Chein....but which mitzvos they are? Not your business.  Still, it's thought provoking - in fact, the mystery makes it even more interesting! Considering the mistake of the Eitz HaDaas we probably should resist the temptation of hidden knowledge..... but, come on, what can possibly go wrong?


1 through 4 are from R Asher Weiss.

1. 
"לענוים יתן חן" (משלי ג, לד), וכפירוש המלבי"ם שם: "אבל לענוים שאינם מתגאים לחלוק על חוקי החכמה, שמצד ענותנותם יודעים כי שכלם קצר מהשיג תעלומותיה יתן ד' שיהיו לחן בעיני הבריות".
2. 
"חן וכבוד יתן ד' לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהלים פד, יב), וביאר רד"ק שם: "חן וכבוד יתן ד' לאותם שיהיו הולכים בתמים וישובו אליו בכל ליבם"

3.
 "כל מי שיש עליו חן בידוע שיש בו יראת שמים, שנאמר (תהלים קג, יז) וחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו" (סוכה מט ע"ב).

4. 
כתובות (דף עז ע"ב) "רבי יוחנן מכריז הזהרו מזבובים של בעלי ראתן רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה.  רבי אלעזר לא עייל באהליה, רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההוא מבואה", אך רבי יהושע בן לוי מיכרך הוי כריך בהו ועסיק בתורה שנאמר "אילת אהבים ויעלת חן" אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא?. ולמדנו שהתורה אילת אהבים ויעלת חן היא, שמעלה חן על לומדיה.


Rav Asher Weiss, without mentioning the Or HaChaim, points out that these four are specifically mentioned by Noach.
 ארבעה תנאים יש למציאת חן בעיני אלוקים ואדם - וכולהו איתנייהו בנח. 
ענוה כדפירש רש"י (ע"ז ו ע"א) "נח תמים בדרכיו - ענין עניו ושפל רוח". 
תמימות דכתיב "תמים היה בדורותיו" וכמו שפירש הספורנו "תמים במושכלות". 
יראת שמים שנאמר "את האלוקים התהלך נח" ופירש האונקלוס "את האלוקים התהלך נח" - בדחלתא ד' הליך נח". 
עסק התורה - כמו שכתב רש"י "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה, הטהורה - העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה", 
הרי שנח שלם היה בכל המעלות והמידות שבהם זוכה האדם למצוא חן בעיני אלקים ואדם.




5.The Chovas HaLevavos (Avodas Elokim 5):
וירוץ לעבודתו בשמחה ובטוב לבב מאהבתו שימצא חן בעיניו ויתקרב אל רצונו ויתחנן לו תמיד לרצות אותו

This Chovas HaLevavos really echoes two pesukim in Yirmiahu. 
Yirmiah 31:1
כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל.
Yirmiah 2:2
כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה

Our faith - in ourselves, that our intimate relationship with and love of Hashem would ensure our everlasting faithfulness to the covenant, and in Hashem, that He would continue to love us. Faith and love overcome fear and doubt and bring a person to do avodas Hashem cheerfully and without hesitation. 

This type of Chein we find by a Chasan and Kallah as well - every Chassan and Kallah are taking a chance - לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. And every Kallah has chein -
 לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. 


ADDENDA
1. 
I used this at a Sheva Brachos. I said that the kallah's family is famous for their chein, and it stems from these middos. The bracha was that Chassan and Kallah join the natural gift of Chein they have with her mesora of middos tovos and perpetuate that chein.  After I spoke, someone came over and pointed out that except for one, they are middos tovos, not mitzvos. He suggested that maybe pshat is that it is the one mitzva that brings chein - but only if it is done in the context of the other middos. There are plenty of ameilim batorah that don't have any chein in people's eyes, at least as far as I can tell. And that's certainly true of yerei'ei shamayim. But when they occur together, when an ameil batorah is also an Anav, Yarei Shamayim, Tamim, and Zariz b'mitzvos, then his ameilus batorah will bring him chein, both before Hashem and to people.  
I don't know if this is like the Or Hachaim or not, but it's an excellent hosafa.

2. Thank you to my cousin, Harav Moshe Kaufman, editor of the Masores Moshe series, who showed me the Sfas Emes Taanis 21b, who says a svara that is similar to Reb Chaim. The Gemara says that Sura once suffered from Dever, plague, but there were no infections in Rav's neighborhood. People thought it was in Rav's zechus, but the Gemara says no, Rav's zechus was greater than that; the yeshua was because of some other guy there that was a baal chesed. Obviously, that doesn't track. What does "too great" mean? So the Sfas Emes brings from his grandfather, the Chidushei HaRi"m, that the zechus of a tzadik only works for others where the punishment would involve him as well. To save him, the punishment doesn't come at all. But Rav would not have been endangered even if everyone around him died, so his zechus didn't operate on their behalf.
 כ״א ע״ב 

הא מילתא זוטרא לי׳ לרב ותמוה כמ״ש במהרש״א דהא בכלל מאתים מנה ע״ש, ול״נ לפרש דמי שזכותו כ״כ גדול דאפי׳ שולט ת״ו פורעניות בשכנים היא נשמר ממילא אין השכיניס נצולין בזכותו רק מי שזכותו מועט מציל כדי שלא יהי׳ ניזוק גם הוא, וכעין זה פי׳ אדוני מ״ז ז״ל בפ׳ וירא בחמשים צדיקים תוך העיר דאי׳ במדרש צדיקים ניבלי ופי׳ הוא ז״ל דכיון שכשיבוא אנדרלמוסיא אינו מבחין וגם הם יהיו נאבדים לכן יש להציל בעבורם כל העיר, מיהו גם לפי פשוטי י״ל דאי הוי בזכותו הוי מציל טפי א״כ ע״כ אין זכותו מגין עליהם מטעם דלא צייתי לי׳ או שאין מככדין אותו כראוי והצלה שלהם הי׳ מטעם אחר:

The mechanics might be slightly different, but the svara is very similar.

Wednesday, October 18, 2017

Breishis. From Which of Adam's Sons Are We All Descended

I thought it would be fun to post this because so many people get the answer wrong.

From which of Adam's sons are we all descended?

The obvious answer is, Sheis. People assume that Kayin's line was wiped out, and that we're all from Sheis only, but that's not necessarily true.  According to Rashi, we are descended from Kayin just as much as we are descended from Sheis. 

Na'ama was Noach's wife. According to Rashi, this Naama was a descendant of Kayin: she was the daughter of Lamech, son of Mesusha'eil, son of Mechuya'eil, son of Chanoch, son of Kayin. 

Others (see Mei'am Lo'ez Breishis page 107,) though, say that Noach's Naama was not the one referred to as Kayin's descendant, it was some other Na'ama that was descended from Sheis.

But going with Rashi, and assuming that the three sons of Noach were all from his wife Na'ama, they, and we, may all be 50% descended from Kayin.

I don't know who Kayin's sons married. Maybe they married descendants of Sheis. But if Kayin's family only married Kayin descendants up till Noach, that means that our mitochondrial DNA is all Kayin-ish, assuming, again, that Kayin married his own twin. 

(Since Og was king of the Emori, I assume that he was not from Kayin.)

A great addition from R Avrohom Wagner:

Also interesting to note (as featured at my Shabbos table every Shabbos Bereishis) is that Noach was the first person (that we know of) to have his father and father-in-law share a name - they were both called Lemech.
So their family lines were Noach, ben Lamech ben Mesushelach ben Chanoch ben ben ben Keinan , and Naama was bas Lemech ben Mesusha'eil ben Mechuya'eil ben Chanoch ben Kayin.

This certainly would have made it easier to pick names for the kids if not for the fact that they generally made up new names.

A great observation from R Micha Berger:
Notice also that it's Qayin's kids who develop cities, metalurgy, music, .... It's like Noach's side is credited for its moral message, and he marries someone from the line that started developing the tools with which we can better implement that morality.

I replied,
Fascinating. More prosaically,the doers come from Kayin and the dreamers from Sheis.

Monday, October 16, 2017

Moon Shadows and Geshem After Hoshanna Rabba

We're familiar with the idea that a person's moon shadow on the night of Hoshanna Rabba reveals whether he'll live out the year. The Rokei'ach (Siman 221), as brought in the Recanti, says that this is related to the tefilla of Geshem on Shemini Atzeres.  Since Hoshanna Rabba is the final decision as to who will live, it only makes sense to apportion rain after that decision is made. First decide who's going to live, and then you'll know what needs to be given out - the ones that aren't going to live don't need rain. The malachim have to do a poll of "how many people will there be that need rain," so after the final decision of life or death is made on Hoshanna Rabba is made, the siman is made visible. Once you know the numbers, you can apportion the rain. He says it's not a din that Tefillas Geshem is on Shmini Atzeres - it's a din in "the day that follows Hoshanna Rabba."

The Rokei'ach - 
 לפי שבחג עת המים והוצרכו בלילה שלפניו לראות כמה קרקפתא דגברי צריכין לפרנסה ומראין בצל ואומרים המלאכים פלוני לא יחיה הרי אינו צריך למים ולפרנסה סר צילם מעליהם


Recanti in Shlach on the passuk סר צלם מעליהם:
תב הרב הגדול ז"ל יתכן שירמוז למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא ולכך יאמר כבר סר צלם ונגזר עליהם מיתה ויי' אתנו ושוכן בקרבנו ועושה לנו נפלאות בעיני כל רואה על כן אל תיראום עכ"ל הרב ז"ל. וטעם הענין וסודו ארמוז לך כבר הודעתיך שאין דבר קטן וגדול למטה שאין לו כח למעלה ובהיות כחו עמו מגין עליו ויש לו צל כענין יי' צלך על יד ימינך (תהלים קכא' ה'). ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך (תהלים ה' יב'). אומר לי מחסי (תהלים צא' ב'). ובסור כחו מעליו צלו סר ובסור צלו מעליו הירח או השמש או האור שולטין בכל צדדיו. ובעבור כי הנהגת העולם השפל היא ע"י השכינה שנאמר והוא ישפוט תבל בצדק (תהלים ט' ט') וכתיב וכל מעשהו באמונה (תהלים לג' ד') והיא פועלת למטה בהשגחה פרטית על כל אדם ומעשהו כענין שנאמר היפלא מיי' דבר וכתיב באשת חיל צופיה הליכות ביתה (משלי לא' כז') אם כן כשצילתה עלינו אז השם יתברך שומרנו וצלנו כענין שנאמר ובצל ידי כסיתיך (ישעיה נא' טז'). אמנם כשהוא מונח למקרים כענין ומפניך אסתר אין צילה על ראשו רק הוא הפקר אף כי הכל תלוי בתשובה ובמעשים טובים. אמנם החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יתעלה יותר מן הבריא שלא יבא עליו חולי וכך הוא המדה בעני ובעשיר מאיר עיני שניהם ה' וכבר שמעתי מפי חסידים ואנשי מעשה שראו באדם אחד שלא היה לו צל ובאותה לילה עצמה עשה תשובה וינחם יי' על הרעה ובאותה לילה עצמה ראה צל על ראשו להצילו מרעתו. אמנם הטעם בליל הושענא רבה יותר משאר לילות הבנתי מדברי הר' אלעזר מוורמשא ז"ל כי בחג נידונין על המים והוא יום אחרון שבחג שאז נחתם לחיים כי כפי צורך החיים כך המים באים לעולם ורז"ל רמזו ענין זה בפרק קמא דתעניות כי יהיב קב"ה שבעה לחיי הוא דיהיב שנאמר ומשביע לכל חי רצון (תהלים קמה' טז') ובפרק קמא דכריתות ובפרק אחרון דהוריות אמר רב אמי האי מאן דבעי למדע אי מסיק שתיה אי לא וכו'.  ותמה אני על ר' אלעזר שכתב כי אין זה נוהג רק באדם כי שמעתי כי יש שנסו ענין זה בעופות שרצו לשחוט למחר ובליל הושענא לא היה להם צל ולכן יש אומרים ביום הושענא יחתמון. והשעה אמרו קצת חכמי הקבלה כי לא ניתן לפרש ואני לא קבלתיה. ועוד יש לפרש סר צלם שירמוז לשרי מעלה שאין האומה נופלת עד שנופל השר שלה למעלה תחלה שנאמר יפקוד יי' על צבא המרום במרום (ישעיה כד' כא') ואחרי כן על מלכי האדמה על אדמה (שם) וכן מפורש בספר דניאל אמרו כי כבר סר הכח אשר בצלו יחיו בגוים ויי' משפילם הוא אתנו על כן אל תיראום. וכן אמרו במדרש שיר השירים ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם והמלאכים שלהם הם הצל על האומות אמנם בני ישראל אמרו בצלו חמדתי וישבתי (שה"ש ב' ג') שאינו רק חלק יי' יתברך וכבר רמזתי זה: