Friday, March 24, 2017

The Bracha on the Beauty of Spring - Birkas Ha'Ilanos

Next week is Rosh Chodesh Nissan, and this is the season that we make the the Bracha on blossoming trees. 
Part I is a basic citation of the relevant halacha. 
Part II is something I often heard from my mother, עליה השלום. quoting Rav Kook, and I think it is a very important and beautiful thought to have in mind when we say this bracha. Besides the lesson about the right way to make the bracha, I think there is a very important lesson about what you should NOT have in mind when you make the bracha.





PART I

Brachos 43b.
One that goes out in Nissan and sees trees leafing out says the bracha "Blessed art though, who has not left anything lacking in His word, and created in it good creations and good trees for Mankinds enjoyment."


 ברכות מג:
אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי  אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם

רש"י
להתנאות. ליהנות


The Rambam's nusach in Brachos 1:13, according to the Frankel girsa skips the trees and just says "good and beautiful creations for Mankind's enjoyment." Interesting that he would remove the reference to trees, thus taking out the catalyst for the bracha and make it generic- 
 שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות נאות כדי להתנאות בהם בני אדם


Similarly, the Gemara in Rosh Hashanna says that the month we call Iyar is called Ziv in Tanacha because in this month, the trees have splendor - Ziv is synonymous with Zohar - which, apparently, began during the previous month, Nissan, as Rashi explains there, and as Tosfos on 2b quotes from Rashi.
הכתיב בחדש זיו ההוא דאית ביה זיוא לאילני דאמר רב יהודה האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר ברוך....
Rashi (on the previous lines where the Gemara says that the Avos were born in Nissan, and that's why Iyar is called Ziv-
בחדש זיו - אייר הוא:
שנולדו בו זיותני עולם - כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן אי נמי זימנין דניסן דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה:


The Shulchan Aruch says that this Bracha is only on fruit trees, and is only made before the fruit grows, and is made only once a year.
שולחן ערוך אורח חיים רכו
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד

The Aruch Hashulchan says that in his area, the bracha was made a month or two later in the year because fruit trees were not blossoming yet in Nissan. He also says that this bracha is not well known among the people, but talmidei chachamim and those that fear God should make a special effort to say it.
ערוך השולחן אורח חיים רכו
סעיף א
היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרח אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהן בני אדם". כלומר שנותן שבח והודאה להשי"ת שברא בשביל האדם אפילו דברים שאין בהם הכרחיות לחיי האדם, כמו פרי אילנות. ולכן אין מברכים ברכה זו על זרעים וירקות, דאלו הם כהכרחיות ולא כן הפירות.
ומברך בשעת הפריחה, דאז ניכר שיוציאו פירות. ובמדינתינו אינו בניסן אלא באייר או תחלת סיון, ואז אנו מברכין. ואין ברכה זו אלא פעם אחת בשנה אפילו רואה אילנות אחרות, דברכה זו היא ברכה של הודאה כלליות על חסדו וטובו יתברך. והנזהר בברכה זו עליו נאמר: "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'” (אליה רבה).
סימן רכו סעיף ב
הטור והשולחן ערוך כתבו דאם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד, אבל המרדכי כתב שיברך.
ויש אומרים דלא פליגי, דהמרדכי מיירי שלא ראם כלל עד אחר גידולם, והטור ושולחן ערוך מיירי כשראום מקודם ולא בירכו ואז לא יברך (ב"ח). ויש מי שדחה דבר זה, דוודאי אינו תלוי בראייה ראשונה (פרישה). וגם אפשר לומר דהטור ושולחן ערוך מיירי שלא ראום עד אחר גמר גידולם, דאז יש ברכת 'שהחיינו', והמרדכי מיירי קודם גמר גידולם (וכ"מ באליה רבה ע"ש ועיין פרישה), וכן יש לנהוג. מיהו בלאו הכי רפויה ברכה זו אצל ההמון (ועיין בדק הבית שכתב בשם ר"י שלא נהגו לברך, אבל כל ת"ח ויראי ד' נזהרין בברכה זו).


The Mishna Berura says that if you didn't see the trees in bloom, it's fine to make the bracha while the fruit is growing, so long as it is not ripe yet, because at that point the appropriate bracha is Shehechiyanu.
משנה ברורה על אורח חיים רכו
סעיף א
(א) בימי ניסן - אורחא דמלתא נקט שאז דרך ארצות החמים ללבלב האילנות וה"ה בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך [אחרונים]:
(ב) פרח - דוקא פרח הא עלים לחודיה לא ואף בפרח דוקא באילני מאכל שמזה הפרח עתיד להתגדל פרי אבל אילני סרק לא [אחרונים]:
(ג) אלא פעם אחת - מדסתם משמע דאפי' על אילנות אחרים לא יברך וכנ"ל בסי' רכ"ה ס"י:
(ד) ואם איחר לברך - היינו אפילו לא ראה כלל מקודם אפ"ה אבד הברכה כיון שגדלו הפירות כ"מ בב"י אבל בא"ר הכריע לדינא דאם לא ראה מקודם לא אבד הברכה וכן משמע ג"כ בביאור הגר"א דאפילו כבר גדל הפרי לא אבד הברכה ומ"מ אם כבר גדל הפרי ונגמר כל צרכו שראוי לברך עליה שהחיינו משמע מפמ"ג וח"א ששוב אין כדאי לברך ברכה זו:
(ה) עד אחר שגדלו - אבל קודם שגדלו הפירות יוכל לברך ואפילו לא בירך בשעת ראיה ראשונה [תשובת מהרי"ל סי' קמ"ג]:


I call this a bracha on Springtime because there is another bracha on the pleasure of seeing new fuit, or beautiful trees, and the two brachos have different halachos. I believe that the Bracha we're talking about, the bracha on Illanos, is a bracha that voices our gratitude and joy in the reawakening of nature, a singular joy that we can experience each Spring.


שולחן ערוך אורח חיים רכה
סעיף ג
הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה.
הגה: ומי שבירך בשעת ראיה לא הפסיד (טור). ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפרי (תשובת רשב"א סימן ר"ן וכל בו). ואם לא בירך בראיה ראשונה יכול לברך בראיה שניה (אגור):

סעיף י
הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עובד כוכבים או בהמה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם:

As noted above, based on the הלכות קטנות our minhag is to only make this bracha on blossoms of trees that grow fruit, as noted above. Still, most current poskim hold that if you did make the bracha on non-bearing trees, you cannot make it again, because the limitation to fruit trees is not completely convincing.


PART II

Now we come to Rav Kook's words. I don't know where my mother heard this, but it is also brought in Rav Neriah's sefer on the Hagadah, נר למאור, as follows.


שנינו בפרקי אבות המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו דג מ"ז פירש רבי צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל המפסיק ממשנתו המנתק את יופי הבריאה והדרה ממקורה מראית כל הבריאה כולה כגלוי אלוקי ואילו הוא רואה את היופי וההדר כגילויים עצמאיים ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זהו הוא אשר מתחייב בנפשו המאמי מי שי אילן לנתיבות ישיאו ת"ב עם שמנא שחמו הכוחות האלוקיים מתפשטים בהוויה לפי מדרגות דומם צומח וחי הם מופיעים ככוחות שעדיין טעונים וצוינים שכלול ובאים הם לידי שלימות באכילת האדם בהעלותו את כוחו בשכל טוב וביושר לפי מידת הדעה האלוקית ואורה הזורח בנשמתו ברכת הנהנין מופיעה על כוחות הצמיחה והגידול כברק קודש כברכת שמים ההוויה כולה מתברכת בתוספת אורה וחדוות קודש מתפשטת מנשמת המברך על כל היקום מעומק שורשיו עד רום ענפיו ציציו ופרחיו היי עיט ימייה עמי שעייא בי 


Reb Shimon, in Pirkei Avos (3:7,), says that one who is walking along and learning, and he interrupts and says "How beautiful is that tree, that field!" Such a person is endangering his very life, so inappropriate his interruption is. Rav Kook says that this is because he sees nature's beauty and the Torah as two separate things. Such a person misrepresents the concept of the Torah and the purpose of the Beriyah, and he endangers his soul.  (Rav Kook speaks about this at length in his לנתיבות ישראל II page 351, but Rav Neriah's version is how my mother said it over.)


For a beautiful discussion of the place of such hana'os in avodas Hashem, please see Rav Avrohom Yitzchok Bloch's Shiurei Da'as II Korbanos.



אבל באמת מלמדים אותנו חז"ל בסיפור מעשה זה כי דרך האדם הגדול הוא שיחיה בכל כוחותיו ושיהיה ער ומרגיש את הכל כי אל לו לבטל רגשותיו ולכן כל מה שיגדל הרי כל רגשותיו ערים וחיים בו יותר וגם רגש היופי מפותח בו בכל תוקפו מתפעל ומתרגש הוא בראותו מחזה טבע נהדר ובשמעו ניגון נעים ובראותו בריה נאה ביותר הוא בא לידי התפעלות כי האדם הגדול ברוחב לבו ובכוחותיו הגדולים והחזקים אי אפשר שלא יתפעל מעניני התבל הנהדרים ובנפשו הגדולה המכילה את הכל מוצאים את הדם כל עניני העולם המעוררים התפעלות והתרגשות אלא שאינו מוציא את התעוררות ותנועת נפשו לענינים גסים וכעורים כי אצלו נוגעת התעוררות כוחותיו למיתרי נפשו היותר דקים ועדינים מעוררת אותם ומביאה אותו לידי התרגשות יותר עליונה ואמנם אסור לו אפילו לאדם הגדול להתעסק בענינים אלו שבכחם לעורר רגשות בלתי טובים די לו להסתכל במה שמותר בטבע הנהדר וביופי חכמת התורה המפתחת את כל רגשותיו וכוחותיו של האדם אבל אם נזדמן לו לראות דבר מה אם אף באונס הרי הוא מוכן לקבל בנפשו הגדולה הרגשות שמתעוררים בה אין לבו אטום מלהתרגש מיופי זה וגם אינו אובר עי"ז את דרכו העולה למעלה בקודש אלא בהרגישו הכל בכל תוקף נפשו הגדולה הוא להשתמש ברגש זה לתכלית הנשגבה להכרת הבורא ולא רק שאין זה מזיקהו ומורידהו ממעלתו אלא אדרבה הוא מרומם את זה הרגש ומתרומם איתו להתבונן על ידו בכה ה' וגדולתו ובהכירו בכל הענינים את כה הבורא שברא בריות נפלאות ונהדרות מאפס ומאין הוא בא מיד להתפעלות נישאה ורוממה למה רבו מעשיך התהילים קד כב 

I think it's kind of sad to see pictures of Gedolim in Bnei Brak making the bracha on a scrawny little tree with a few blossoms on it. Technically, of course, the bracha is appropriate, but.... "Have you seen my Alps????"

So as not to be accused of intentionally suppressing something, I have to bring the Rav on this Mishneh.

מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה - הוא הדין לכל שיחה בטלה, אלא שדבר בהווה שדרך הולכי דרכים לדבר במה שרואים בעיניהם. ויש אומרים, דאשמועינן רבותא דאע"ג דעל ידי כן הוא מברך ברוך שככה לו בעולמו, אעפ"כ מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו, מפני שהפסיק ממשנתו:


Another important point: Years ago, when such things still happened to me, I was sitting on a plane next to a young woman, who felt impelled to share her spiritual beliefs with me. She said that she does not belong to any organized religion, but when she goes out on her first skiing trip of the season, surrounded by the pristine white of the snow, her face warmed by brilliant sunlight, intoxicated by the cold, clean, air and the fragrance of the pine forest, she feels a holy inspiration and knows that she is in the presence of sublime spirituality. I remember thinking (I hope I didn't say it to her,) that when Hitler visited his favorite vacation spots in the Austrian Alps, I don't doubt that he, too, felt that spiritual expansion. 

Every murdering pagan feels that same elation, and it goes without saying that it's easy to mistake ecstasy for transcendance. It only becomes meaningful if the beauty and our ability to enjoy it is consciously perceived as a gift from the Ribono shel Olam, a gift which is meant to enhance the beauty of our neshamos and to give us a glimpse of being neheneh mi'ziv haShechina- כריח השדה אשר ברכו השם. Perhaps this is part of what Reb Shimon means in Pirkei Avos. If  you appreciate beauty as something that bespeaks your cheilek Eloka Mi'ma'al/the eternal soul, then it is a wonderful thing. But if your appreciation of beauty is mufsak from your Torah, then it just enflames your bahamiyus. One moment you're going into raptures about the beauty of the cherry blossoms, and the next moment you're vivisecting prisoners of war and daydreaming about how many villagers your beautiful folded-steel silk-handled samurai sword could bisect at one stroke.

Friday, March 17, 2017

Ki Sisa, Shemos 34:15. Social Barriers

Many years ago, I was friendly with an Assyrian Christian who had a convenience store in my neighborhood, and would ask him about words in the Gemara I was curious about, as their ethnic language is an Aramaic that is very close to the vernacular of the Gemara. His son told me that he lives in a Jewish neighborhood, and gets along with his Jewish neighbors, but it bothers him that nobody will allow their children to come to his house to play with his daughter.

It's hard to live in a society and avoid intermarriage. The Torah clearly warns us (34:15-16) that such social relationships can result in religious and marital disaster.
 פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו 
  ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן

One solution is to promulgate ordinances which create social barriers.

A few weeks ago, someone asked me about a company dinner, to be held in a hotel. Kosher food was to be provided for him and his fellow Orthodox employees, but he was uncomfortable attending. He pestered me until I found an issur for him- that the kosher food would not be under lock and key the whole time, and there was not really a mashgiach there, so there was a slight chashash that some food might get mixed up. (Even though we are not makpid on nis'aleim, there are times that it is kedai to be choshesh.)

In light of our passuk and Chazal's expansion of the issur, I regret not being more thorough in my answer. It applies to so many instances - attending a gentile's wedding, even if you do not eat anything, getting a beer at a bar in the airport, attending a company party, or going out to a restaurant with a client that invited you to lunch. The Rashba adds that kedoshim avoid social contact even beyond the letter of the issur.

The sugya is very broad, and I can't do anything here and now more that to cite the essential mm's. The prominent sources are the Gemara in AZ 8 and 30, the Rambam Maachalos Asuros 17, and the Mechaber in 114 and 152. The Aruch HaShulchan YD 114 goes through this sugya at the beginning of the se'if and explains the Rama in 114 who is meikil bizman hazeh.  But even the Aruch HaShulchan is somewhat mashma in sk 5 that he prohibits eating at one table at a mesiba.  

Another thing to remember is what my son, Rav Mordechai, said about a halacha in the harchakos of nidah. The Mechaber (YD 195:9) says
בקושי התירו לה להתקשט בימי נדתה אלא כדי שלא תתגנה על בעלה
which is from the Ramban which is from Reb Akiva (Shabbos 64b.) The question is, why does the Mechaber say it? His work to to say psak halacha, not the legislative history of psak halacha. Indeed, he could have quoted the Rambam (end of 11 IB,) who simply says
 מותר לאשה להתקשט ממי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה
 without the "bekoshi." Pshat is that the Mechaber wants you to realize that it's 100% muttar, but have the seichel to not go overboatd. Cosmetics and perfume, fine. Channeling Helen of Troy, no.  Here, too, even given that the Rama says that we're meikil in many aspects of this halacha, one must bear in mind that there is a serious problem involved and one must be constantly aware and sensitive to the dangers, and modify his behavior accordingly.


Friday, March 10, 2017

Titzaveh, Shemos 28:38. The Tzitz and Tefillin.

The Kohen Gadol wears the Tzitz, the gold band embossed with Hashem's name, on his forehead, always, for their appeasement before Hashem.


והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'

It is difficult to know exactly what the "tamid/always" means in this passuk.  This is a machlokes Reb Shimon and Reb Yehuda in Yoma 7b, as Rashi says-


והיה על מצחו תמיד – אי איפשר לומר שיהא עליו תמיד, שהרי אינו עליו אלא בשעת עבודה, אלא תמיד לרצון להם אפילו אינו על מצחו שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה ולדברי האומר (בבלי יומא ז':) עודהו על מצחו מרצה, ואם לאו אינו מרצה נדרש על מצחו תמיד ללמד שימשמש בו בעודו על מצחו שלא יסיח דעתו ממנו.

Reb Yehuda holds Tamid means that while he wears it he must constantly be cognizant of its presence and its kedusha. Reb Shimon holds it means that the Tzitz brings Ratzon - appeasement of the Ribono shel Olam" -constantly, even if it is not being worn at that moment.

The Gemara at the end of the daf says that if we learn like Reb Yehuda, then if the Tzitz, which has the written name of Hashem only once, mandates constant respectful awareness, how much more so this is true for Tefillin which have Hashems name written twenty one times.

Tosfos says that this kal vachomer has got to be derabanan, because it's obviously not technically correct. True, the Tzitz only has Hashem's name once, but it's exposed, while those in the Tefillin are covered. (Tosfos is consistent with Rabbeinu Tam's shittah brought in Menachos 32b that there's no din of hiddur when the cheftza is covered.)

Other Rishonim disagree with Tosfos and hold that the kal vachomer is Deoraisa. Rav Sternbuch in his Taam Vadaas here explains the machlokes Rishonim and why those that hold it's deoraysa aren't bothered by Tosfos' question.

He says that those that hold that it's deoraysa say that the reason for the issur hesech hadaas by the tzitz is because when it's worn correctly such that the wearer fulfills the mitzvah, then the person himself becomes spiritually elevated - holy - and that elevated spiritual status which derives from the Tzitz mandates issur hesech hadaas. When wearing something has the effect of making you holy, you can't be meisi'ach daas from that object. (The Kal vachomer assumes that it is the sheim on the Tzitz that makes you holy, and since Tefillin has more sheimos, it must make you even more holy.)  If so, it doesn't matter whether the sheimos that cause that aliyah are exposed or covered.

The other Rishonim hold that the issur hesech hadaas is because of the Kavod of the Kedusha of the Sheim, not the Kedusha it engenders in you. If so, you can say that there's not as much chiyuv kavod for a covered Sheim than an exposed Sheim. Chazal made a din derabanan that assers hesech hadaas by tefillin. Maybe that made this din derabanan because tefillin is similar to the Tzitz, and even though there's no kal vachomer, there remains a good svara to show kavod to the sheimos even though they are covered.

The machlokes is whether the reason you can't be meisi'ach daas is because of the kedusha it creates in you, or because of kavod of the sheim itself.  (As I hinted above, an alternative pshat would be they're arguing whether there's a din of hiddur on something that is covered, i.e., Rabbeinu Tam in Menachos 32b and the Mordcheh in Tefillin 969, brought in the Rama OC 32:4. Or, they all hold like R"T and they're arguing whether the issur hesech hadaas has the gedarim of hiddur. The way Reb Berel explained it was the machlokes is whether the issur is because of the Sheim, or because of the chalos kedusha on the Tzitz that results from the Sheim, which is veryclose to Rav Sternbuch, but not helpful to where I'm going with this.)

Here are his words.

והיה על מצחו תמיד כ"ח ל"ח 
במסכת יומא ז' ע"ב למדו מפסוק זה כי הכהן הלובש את הצפן אסור לו להסיח דעתו ממנו והוסיפו עוד ללמוד בק"ו מצען לתפילין מה צקו שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפלין שיש בהן אזכרות הרבה שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש וכמותן בשל יד רמב"ם על אחת כמה וכמה ובתוס' שם הקשו דהא הק"ו הוא ק"ו פריכא דמה לציץ שכן השם בגלוי מה שאין כן תפלין שהאזכרות מתופין בעור ומכח קושיא זו הסיקו התוספות שאין הק"ו ק"ו גמור מדאורייתא אלא סברא היא לחכמים לתקן שאסור להסיח דעת מתפלין מכח ק"ו זה.

ולדעת הראשונים הסוברים שאיסור היסח הדעת בתפלין הוא מדאורייתא , נראה לבאר דפליגי על התוס' בסברת איסור היסח הדעת , ומשום הכי לא קשיא להו קושית התוס ' . דמהתוס' מוכח דפירשו דאיסור היסח הדעת הוא שמסיח את דעתו ממה שהוא כעת נושא עליו את האזכרות , דמי שנושא עליו אזכרה , מחמת קדושתה של האזכרה חייב הוא שלא להסיח דעתו ממנה . ולכן הקשו התוס' שפיר , דיש לחלק בין אזכרה מגולה לאזכרה מחופה . אולם הראשונים דפליגי יש לפרש בדעתם שאין האיסור מחמת נשיאת הציץ , אלא דע"י שלבוש בציץ חלה בו בעצמו קדושה , והאיסור הוא שלא להסיח דעתו מקדושתו שלו עצמו . ולהכי לא קשיא לדידהו כלל קושיית התוס' , דאיזה סברא היא לחלק בין אזכרה מגולה לאזכרה מחופה , דגם כשהאזכרות מחופות שפיר מקדשות את האדם הלובשן.

ויש להביא ראיה לדעת הראשונים דפליגי על התוס' , דהא איסור היסח הדעת בציץ ובתפלין אינו אלא כשלובשם כדינם , הציץ על מצחו והתפלין בזרועו ובראשו , אבל אם אוחזם בידו , בודאי אין איסור היסח הדעת כלל . ואי יסוד איסור היסח הדעת הוא מחמת נשיאת האזכרות , וכמו שביארנו דהכי מוכח מקושיית התוס' , מאי נפ"מ איכא בין נושאן כמצותן או כידו . אמנם כדעת הראשונים החולקים על התוס' , יתבאר היטב , וכנ"ל.

והנה דעת רבנו יונה (עי' בשאג" א סי ' ל"ט) שאיסור היסח הדעת מתפלין הוא בשחוק וקלות ראש דוקא , אבל אם אינו עוסק בשחוק וקלות ראש , אע "פ שאין בתפלין בדעתו ומחשבתו , אינו עוכר כאיסור . וצ "ל שדעת רבנו יונה הוא כדעת התוס' דהק"ו אינו אלא מדרבנן , והם לא החמירו לאסור רק בשחוק וקלות ראש . אבל לשטות הראשונים רס "ל דהק "ו הוא מדאורייתא , אסור לו להסיח דעתו מהתפלין כלל (עיי"ש בשאג" א שהביא שכן דעת הרמב"ם והרמב"ן) .


One thing all the Rishonim agree on is that the issur hesech hadaas only applies when he's wearing them as required by the mitzvah, but not if he's just holding them or wearing them in a way or during a time that he does not fulfill the mitzvah. 

(I think it's interesting to think about this in the context of the Beis Halevi about wearing and carrying Tefillin. Obviously, this is a din in the Tzitz, not a wristwatch or a hat, but the idea is that there's a difference between a hat-wearing man and a man carrying a hat, who could not be described as a hat-carrying man. Or it's like the din of tznu'im by shatnez in Kesuvos and Shabbos, which applies even when it's on their body. I'm not sure where this will go, but that's where I'm holding now.)

Reb Avrohom Wagner, in a comment, was me'oreir that according to Rav Sternbuch's svara, even those Rishonim that hold the Kal Vachomer is deoraysa, and who require constant awareness, would agree that one may take a nap in tefillin. This is based on the Keren Orah (Menachos 36b) who says there is no mitzva or kiyum of tefillin or tzitzis when one sleeps. Since the issur hessech hadaas only applies when one fulfills the mitzvah, when one sleeps there would be no issur hessech hadaas.

I responded that this would be an excellent answer to the Shaagas Aryeh's question on the Tur in the beginning of his teshuva 39. He asks on the Tur that he paskens like the Ramban in OC, that one must be constantly aware of his tefillin, but in YD he says that sheinas ara'i is allowed. We can now answer that while sleeping there is no issur of hessech hadaas.

Here's the Shaagas Aryeh.


אחר שנתברר בסימן הקדום שתפילין אסוריו בהיסח הדעת ראוי לברר מה נקרא היסח הדעת הנה הרא"ש כתב בפרק מי שמתו (ס' כ'ח) אהא דאמר בפ"ב דסוכה כ"ו ע"ב הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח וא"ת היאך שינת עראי מותר והלא אסור להסיח דעתו מהם ובשעה שמתנמנם נמצא שמסיח דעתה והיה אומר ה"ר יונה מתוך דברי ר' משה ז"ל מצאנו תירוץ לדבר זה דודאי היסח דעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק אבל כשעומד ביראה ומתעסק לצרכיו אף על פי שעוסק במלאכתו ובאומנתו ואין דעתו עליהם ממש אין זה נקרא היסח דיעת דאי לא תימא הכי היאך יכול אדם להניח תפילין כל היום וכן נמי כשנתנמנם אין כאן היסח הדעת כי הוא שוכח הבלי עולם ואין כאן קלות ראש ע"כ 

ונראה לי דהא דר"י פליג אההיא שכתב הרמב"ן בספר תורת האדם ומביאו הטור י"ד סימו שפ"ח ומיבעי ליה לאבל לאותובי דעתו ולכוין לבו לתפילין שלא יסיח דעתו מהם הילכד מנה להן בישוב דעתו אבל בשעת בכי והספד לא מנח להו ע"כ והרי בשעת בכי והספד של האבל אין כאז שחוק וקלות ראש אדרבה באותו שעה הוא עומד בכובד ראש ובהכנעה ואפילו הכי אוסרו להניח תפילין משום היסח הדעת ובוודאי אין שום טעם לחלק בין היכא שכבר מונחים עליז לבא להניחו באותו שעה לענין היסח הדעת ומה שאסורים משום היסח הדעת בבא להניחן בתחלה הוא הדין אם הניחן כבר גמי אסורים משים היסח הדעת ועוד דבשעת הנחה לא שייך היסח הדעת שהרי עוסק בהנחתן וממשמש בהן והדבר ברור שמה שמסיים הרמב הילכך מנח להו כו' היינו אפילו במונחים עליו עבר חולץ להו והאי לא מנח להו דקאמר היינו שאיו מניחן להיות עליו אלא חולץ להו וזה פשוט 


ותימה לי על הטור שבי"ד העתיק דברי הרמב"ן ובא"ח סימן מ"ר כתב אסור לישן בהו אפילו שינת עראי כשאוחזן בידו אבל כשהן בראשו פורס עליהן סודר וישן בהן שינת עראי ולא הוי היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק ובקלות ראש ע"כ והם דברי ה"ר יונה והמה תרתי דסתרי אהדדי 




Please be aware that Rav Sternbuch's svara is really implicit in a rishon - Rabbeinu Elchanan brought in the Tosfos Yeshanim in Yoma 8a (ואומר הר"ר אלחנן דטעמא דהיסח הדעת  לא שייך אלא כשהוא ניעור). And even without the svara, Rabbeinu Elchanan serves to answer the  Shaagas Aryeh's kashe. Reb Avrohom very helpfully added the Keren Orah, which follows from Rav Sternbuch's svara and helps to explain Rabbeinu Elchanan.  (It is, admittedly, not like the Magen Avraham that holds that there is a kiyum hamitzva - at least of tzitzis - when you're sleeping.) With all this in hand, it's very reasonable to say that this, namely Rav Sternbuch's svara and the Keren Orah, is the poshut pshat in Rabbeinu Elchanan. (It is certainly a better pshat than the achronim say - such as the Kedushas Yomtov #33 who wants to read the Rosh's Rabbeinu Yonah into it.)


 - Note: Rav Sternbuch's idea that the Tzitz has a special influence of kedusha on its wearer echoes something the Aruch Hashulchan says.  Although every mitzva elevates a person's kedusha, and that's why we say "אשר קדשנו במצוותיו," but some mitzvos have a greater effect, and this special quality requires awareness and gratitude. The Aruch Hashulchan is in 25:12-13.


 יא
וכתב רבינו הרמ"א שכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שני ברכות. וטוב לומר תמיד אחר הברכה שניה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". עד כאן לשונו. משום חשש ספק ברכה לבטלה, כמו שכתבתי בסימן ר"ו דכשהוציא שם שמים לבטלה יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", עיין שם.
ואינו מובן כלל, דממה נפשך: אם הדבר מרופה בידינו, דלכן יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", למה לנו לברך שתים? נברך אחת כדין כל ספק ברכות. ואם הדין ברור בידינו, אם כן למה לנו לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? ובאמת הלבוש השמיט זה.
(וגם הב"ח פקפק בזה, והמעדני יום טוב כתב שהוא לרווחא דמילתא. וצריך עיון.)
ובפשוטו נוכל לומר דבני אשכנז פסיקא להו דצריך שני ברכות, ורק רבינו הרמ"א רפיא בידו. ולשנות המנהג אי אפשר, ולכן פסק כן. ולפי זה מי שלבו נוקפו יכול לברך ברכה אחת. ושמענו שאיזה גדולים היו מהדרים לענות "אמן" בין של יד לשל ראש, והיו חושבים זה להפסק לענין לברך על של ראש לכל הדעות.
(ובבית יוסף באמת תמה על מהר"י בן חביב שנהג כן, דמי מכריחו ליכנס בספק ברכה לבטלה, ולהציל עצמו באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? עיין שם.)

יב
ולעניות דעתי נראה דאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" אינו מטעם ספק ברכה אלא מטעם אחר. ואף שהפוסקים כתבו שהוא מטעם זה, מכל מקום המנהג נראה לי מטעם אחר: דהנה כבר דקדקנו דאיך אפשר לברך שתי ברכות על דבר אחד?
וגם יש מי שהקשה על עיקר שיטת רבינו תם, שהרי שנינו בתוספתא דברכות פרק ששי, וכן כתב הרמב"ם בפרק ראשון ממעשרות, דאם מפריש תרומה ותרומת מעשר ומעשר שני כאחת – מברך ברכה אחת לכולן. ואם כן איך יתקנו שני ברכות על שני התפילין?
(הגר"א סעיף קטן י"ז. ותירוצו של הארצות החיים תמוה, עיין שם.)

יג
ולכן נראה לי דברכת "על מצות תפילין" היא ברכת הודאה כמו שכתבתי מקודם, בהיות מצוה זו הקשר הגדול שמקשר את ישראל לאביהם שבשמים. לזה אנו מברכים ברכת הודאה, להודות להשם יתברך על הטוב הזה. ובהיות שעיקר הקשר הוא בפסוק "שמע ישראל", ולכן אנו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כמו שיעקב אבינו ענה כן בעת שהשבטים אמרו "שמע ישראל", כדאיתא בפסחים (נו א).
וראיה לזה מלשון "תפילין" עצמה, שכתב הטור לשון "פלילה", שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו... עד כאן לשונו. וזהו פירושו: דעל מצות תפילין, כלומר על מה שהשם יתברך התחבר אלינו – אנו נותנים לו יתברך שבח והודיה על זה.
(עיין בית יוסף שהביא מזוהר "פנחס": אמר רבי שמעון: תפילין... ברכה אחת לתרווייהו... עד כאן לשונו. וכתב שיש לומר דכוונתו דברכת "להניח" קאי אתרווייהו, ולעולם צריך שתים, עיין שם. ולעניות דעתי וודאי כן הוא. שהרי בתיקוני זוהר חדש (דפוס ווילנא דף מו ע"ב) אומר על קרא ד"אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי" וזה לשונו: ובגין דמסיטרא דימינא ושמאלא "שתים זו שמעתי" (כן צריך לומר) – צריך לברכא עלייהו תרין ברכאין, חד "להניח" על של יד וחד "על מצות" על של ראש. ואם סח בנתיים – מברך על של ראש שתים. אבל מסיטרא דעמודא דאמצעיתא איתמר "אחת דיבר אלהים" (כן צריך לומר), ולא צריך אלא ברכתא חדא... עד כאן לשונו. ונראה דהכי פירושו: דמצד עצם הברכה על המצוה – די באחת. וזהו "עמודא דאמצעיתא", תפארת זו התורה כדאמרינן בברכות נח א, והתפארת זו מתן תורה. ורק מימינא ושמאלא, שהם חסד וגבורה, צריך שני ברכות: האחת גזירת מלך והוא "גבורה", והשנית הודאה על ההתקשרות והוא ימינא "חסד". ודייק ותמצא קל.)

Tuesday, March 7, 2017

Purim and Tefilla: Davenning In a Costume, and DUI- Under the Influence

Question:
Rav Vosner (ShL 10:18) was asked by a Litvishe man whether he may daven while wearing his Purim costume. The costume at issue, of course, was Chassidishe Levush- shtreimel, bekisheh, white hose, and whatever else they wear. (I don't know why people think it's funny, but there it is.)

Rule:

The Gemara (Shabbos 9b) applies the passuk הכון לקראת אלוקיך ישראל- prepare to go towards your G-d, Israel- to tell us that one must be dressed presentably and respectfully when davening Shmoneh Esrei.  Tefilla requires that one must behave and comport oneself, in appearance and thought, as if he were standing in the presence of a king.

This is brought in OC 91:1

היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל עד שיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא

MB sk 1
דצריך הוא לראות את עצמו כאלו עומד לפני המלך ומדבר באימה

There are those (Magid Mishna, brought in Biur Halacha,) that hold that given the choice of davening in sloppy clothes or not davening at all, it is better to just not daven. This seems to be the opinion of the Machzik Bracha as cited by the Aruch Hashulchan, who disagrees:


AH OC 91:4
ודע שראיתי מי שכתב דכשאין לו במה לכסות לבו לכתחילה – לא יתפלל כלל. ואני תמה בזה, דכללא בידינו דכל דבדיעבד מותר – אם אין לו הדבר הוי כדיעבד. ובכמה דינים אנו פוסקים כן, ואם כן למה ישתנה כאן הדין? ולכן נראה לי ברור כמו שכתבתי.
(המ"ב כתב דלא יתפלל. ולי נראה כמו שכתבתי.)

It is clear, though, that if one did daven while inappropriately dressed, he does not repeat tefilla. As the Aruch Hashulchan says (90:1)
כתב הרמב"ם בריש פרק חמישי: שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן. ואם היה דחוק או נאנס, או שעבר ולא עשה אותן – אינן מעכבים. ואלו הן: עמידה, ונוכח המקדש, ותיקון הגוף, ותיקון המלבושים, ותיקון המקום, והשוויית הקול, והכריעה, והשתחווייה.
עד כאן לשונו. ומדבריו למדנו דכל דינים אלו אין מעכבין בדיעבד. ואפילו התפלל מיושב במזיד והיה יכול לעמוד, ושלא לצד מזרח, מכל מקום אינו צריך לחזור ולהתפלל. 

Application:
Therefore, the question here was whether this man, for whom Chassidishe levush is a Purim costume, may daven while wearing those clothes. He is wearing those clothes as a joke, and would not present himself thus in serious circumstances. On the other hand, there is nothing wrong with the clothes per se- many respectable people do wear them davka to emphatically express their identity as Chasidim. On the one hand, if I were to wear a kilt and sporran to daven, I think everyone would agree that it would be inappropriate. (That's something I'd like to do one Purim, but not for davenning. In this picture, it so happens he's wearing a Yibum shoe, too.)


On the other hand, if a Mizrachi guy would wear a jacket and a black fedora to daven, I don't think anyonw could say it was inappropriate, regardless of his intent. On the third hand, if a Scotsman would wear a kilt and sporran and a black fedora, I think it would be a problem. Maybe a Litvak in vaaseh zuken is like me in a kilt, or like a Scotsman in a black hat - so obviously incongruous as to become farcical and inappropriate, and at odds with the requirement of respectful deportment during Tefilla.

Conclusion:

Rav Wosner said that because such clothing are indeed respectful and appropriate for Chasidim, even though this individual is wearing them as a joke, there is nothing wrong with davening while wearing them.


אשר שאל בענין אשר הרבה נוהגים בתחפושת בפורים החלפת בגדים כגון ליטאי עם שטריימל או להיפך, אם מותר להתפלל בזה תפלת מנחה או מעריב עפ"י המבואר או"ח סי' צ"א שצריך כדרך שעומד לפני אנשים חשובים. הנה לדעתי אין חיצונית המלבוש קובע אלא אופן עמדו לפני השי"ת בתפלה עפ"י המבואר סי' צ"ח דיחשוב כאלו שכינה כנגדו ועומד לפני מלך העולם ועוד וכיון שמתפלל ע"פ הלכה והוא מכוסה כהלכה ואינו עושה שום שחוק אין נפ"מ באיזה בגד עומד

On the other hand, Rav Elyashiv said that he may not daven thus attired. Lehavdil bein chaim lechaim, Reb Chaim Kanievsky put it more mildly, according to this report (בנתיבות ההלכה p 216.)
שאלה זו שאלתי קמיה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: 
שאלה: בחור שנתחפש כל יום הפורים בקיטל או בחליפה שאין דרכו ללבוש, האם מותר לו להתפלל כך שמו"ע או שצריך ללבוש בגדיו הרגילים.


והשיבנו בזה"ל: אם יכול נכון שיתלבש. 



I believe that what was bothering Reb Chaim was not any inappropriateness of the garb, but his state of mind while wearing it.

By the way, Reb Nissen Karelitz said that he does not even allow children to daven while dressed in comical costumes- you can't daven dressed like Spiderman.


I would add that although Rav Vosner was mattir both for a Litvak wearing Chassidishe levush and a Chassid wearing Litvishe clothes, I would be hesitant to be mattir the latter, because for him, his intention was most likely to dress like a Haman.


Additionally, the reason Rav Wosner said it was fine is that these days, Chassidim and Litvaks live together in perfect harmony and mutual respect. My mother עליה השלום told me that when she was a child, a chassid visited Kelm, and children ran after him in the street because to them, he looked bizarre. They had never seen anything like him. I think that in Kelm, one could not daven in Chassidishe levush, any more than, as I said, I could daven in a kilt.

Seichel:

I want to point out that even if you hold that it is inappropriate, it is not yeihareig v'al yaavor. The most appropriate reaction to such behavior would be a mild comment. The best example is Reb Yaakov Kaminetzky's reaction in such a case (as brought in במחיצת רבינו, published by Feldheim, page 46 ):


הכנה לתפלה 
פעם בפורים באו כמה אנשים לתפילת מנחה בבית הכנסת בית תפילה מלובשים בתחפושת איש אחד התחפש כמו דוב רבינו הביט עליו בחיוך ואמר לו נראה לי שאתה חסר קצת הכון היום 


Comment:

I find Rav Wosner's teshuva difficult, because he seems to say that all that matters is the kavana of עומד לפני השכינה. From the Gemara in Shabbos it seems clear that  הכון requires using davka begadim that show a kavod for Tefilla. Besides that you have the din of יחשוב כאלו שכינה כנגדו ועומד לפני מלך העולם. For this din, wearing a chashuveh beged will be enough, but the din of  הכון is that you do a pe'ula to prepare yourself to daven with kavod. If a person is wearing something for a joke, but it is something that others wear to show honor and respect, then you certainly are satisfying the requirement that you daven as if you were עומד לפני המלך. But you are not fulfilling the requirement of   הכון. הכון is a din in  הכנה.Your  הכון is a  הכנה for a Purim Shpiel, not tefilla.  So Reb Yaakov's comment that the fellow in the bear costume was חסר קצת הכון is perfect. The hikon/hachana is lacking.


Reb Chaim B's Excellent Tzushtell:
One never knows whether one is nispoeil from his pshatim because they are indeed peledik or because they are his. It helps to have friends like the inestimable Reb Chaim B, of the Divrei Chaim blog, who sent in an excellent tzushtell that validates the svara.
Here's the Aruch HaShulchan in 99:1-4
סימן צט 
סעיף א
כתב הרמב"ם בפרק רביעי דין י"ז:
שיכור אל יתפלל, מפני שאין לו כוונה. ואם התפלל – תפילתו תועבה. לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן משכרותו. שתוי אל יתפלל, ואם התפלל – תפילתו תפילה. איזה שיכור? זה שאינו יכול לדבר לפני המלך. שתוי – יכול לדבר בפני המלך ואינו משתבש. אף על פי כן הואיל ושתה רביעית יין – אל יתפלל עד שיסור יינו מעליו.
עד כאן לשונו.

The Rambam gives what appears to be two reasons: no kavana, and to'eiva. But the Tur and SA only say to'eiva, they don't mention "no kavana."

סעיף ב
ויש לדקדק בדבריו: דאם עיקר הטעם דשיכור אסור להתפלל מפני שאין לו כוונה, למה תפילתו תועבה? אטו המתפלל בלא כוונה תפילתו תועבה חס ושלום? והלא לדידן אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, כמו שכתבתי בסימן הקודם. ועוד: דבברכות (לא ב) אמרו דשיכור המתפלל כאילו עובד כוכבים, עיין שם. וכי המתפלל בלא כוונה עומד במדרגה זו חס ושלום?
ובאמת הטור והשולחן ערוך לא כתבו לשון זה, ולדידהו הטעם דהוי דבר המאוס כמו צואה. ולפיכך תפילתו תועבה וכאילו..., ולפיכך גם לדידן צריך לחזור ולהתפלל. מה שאין כן לפי טעמו של הרמב"ם – לא היה לנו לחזור ולהתפלל, שהרי אין אנו חוזרין בשביל חסרון כוונה כמו שכתבתי.

סעיף ג
ונראה לעניות דעתי שדבר גדול השמיענו הרמב"ם בענין התפילה. דהנה בעירובין (סה א) מבואר דמיירינן בשיכור שלא הגיע לשכרותו של לוט, דמפני זה אמרו שם דשיכור מקחו מקח וממכרו ממכר. ורק אסור בתפילה, ואם כן יש לו קצת דעת. דמהאי טעמא אמרו שם: יכולני לפטור כל העולם מדין תפילה, מפני שאנו "שכורת ולא מיין". ולפי זה למה באמת תפילתו תועבה?
ויותר מזה קשה: דאם כן אסור לנו בזמן הזה להתפלל, כיון שאנחנו כשיכורים. ועוד: למה לא הביאו הפוסקים מאמר זה? אלא וודאי דמטעם חסרון כוונה הוא כדברי הרמב"ם, ואם כן למה באמת תפילתו תועבה?

סעיף ד
אמנם הענין כן הוא: דהנה כבר נתבאר דתפילה הוא כעומד לפני המלך, ולפי זה צריך להכין עצמו על כוונה נאותה לעמוד לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. ועם כל זה אם בעמדו בתפילה נתבלבלה כוונתו – לא ניתנה תורה למלאכי השרת. ומה יוכל לעשות? ולכן אין חוזרין בשביל חסרון כוונה.
אבל העומד עצמו מקודם להתפלל בלא כוונה – אין לך העזה גדולה מזו. ואין משוקץ יותר מזה ליכנס לפלטין של מלך בבלבול הדעת. ולכן תפילתו תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל. ולזה אמרו דבזמן הזה יכולנו לפטור מדין תפילה, כלומר: ממה שאין אנו מכוונים כראוי, מפני שאנחנו כשיכורים. ואולי דמזה יצא להפוסקים שאין אנו חוזרין בשביל חסרון כוונה, כיון שאנחנו כשיכורים.

וכל זה בשעת התפילה, אבל ההכנה מקודם צריך להיות כראוי. ולזה אמרו שיכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך: ואיך אתה נכנס בפלטין של מלך, וזהו העזה גדולה ומשוקץ הוא בעיני המלך? ולכן צריך לחזור ולהתפלל. ולזה אמרו: כאילו עובד כוכבים. כלומר: שמראה שעבודתו לפניו יתברך אינה חשובה בעיניו כלל, וכו'.


He says the pshat is that it's bad to daven without Kavana. But it's far worse to lechatchila enter into davening with the chutzpah of not preparing, of walking in knowing that you're acting like a fool. Such tefilla is not merely diminished for lack of kavana, it is a to'eiva.

This fits in perfectly with what I was saying. Even given that this man's appearance could pass for proper attire, he put this clothing on for the purpose of leitzanus. Going in to davening while wearing those begadim is not an "absence" of hikon, it is the opposite of hikon, and could be called a to'eiva.


Important Segula:
For Purim, let's bring down the Aruch Hashulchan's Seif Hei: The mussar haskeil is, If you're inebriated, don't daven. Is it a sin to miss davening if you're a little shikker? Absolutely not. On the contrary! The Gemara says that refraining from davening because your mind is not clear is a great segula to be saved from Tzaros.

ומזה יצא לנו מוסר גדול לאותם אנשים הבאים מרחוב לבית הכנסת, בלי שום דרך ארץ ובלי שום הכנה קצת איזה רגעים, וחוטפים ומתפללים, ואינם יודעים בין ימינם לשמאלם. אלא כל אדם חייב להתבונן רגעים אחדים, כל חד וחד לפום דרגא דיליה. ולכן אנו הולכים קודם התפילה שלוש פסיעות לאחור וחוזרין, כמכין עצמו ליכנס לפלטין של מלך. ואם אחר כך נתבלבלה כוונתו – אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. ולכן לא הביאו הפוסקים המאמר שיכולים בזמן הזה לפטור מדין תפילה: משום דאין הפירוש שלא להתפלל כלל חס ושלום אלא מ"דין התפילה" שאין אנו מכוונים כראוי. וזה הביאו באמת, שאין אנו חוזרים בשביל חסרון כוונה. (ובזה מובן בגמרא שאמרו שאם אינו מתפלל בשכרותו – שכרו גדול מאוד וסוגרין צרות ממנו, עיין שם. וקשה: למה הוא כן? אלא משום דבזה עצמו מורה שצריך לעמוד כעומד לפני המלך, ועתה אינו יכול בשכרותו, ולכן שכרו מרובה.)

It's an open Gemara in Eiruvin 65a. 

א"ר חנינא כל המפיק מגן בשעת גאוה סוגרין וחותמין צרות בעדו שנאמר (איוב מא, ז) "גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר"
Rashi-
המפיק מגן - המעביר תפלת מגן אברהם שאינו אומרה:
בשעת גאוה - בשעת שיכרות אינו מתפלל:
סוגרין וחותמין צרות בעדו - שלא יבאו עליו:

If you're inebriated, or even under the influence, Just Don't Daven! Chazal say that Hashem will protect you from Tzaros.

A raya for the segula to miss davening on Purim!
An Anonymous commentor sent in an excellent, excellent addition to this vort. Here it is, verbatim.


Re: the Gemara in Eiruvin 65a.
Its highly unusual that the word "gaava" is used to mean drunkenness. "Shikrus" is the common word, maybe "revaya", even "l'bsumei". But "Gaava"? Is it ever used with this meaning elsewhere?
Also, isn't this fellow a poshei'a? He gets himself drunk in a way that it interferes with his obligation to daven. Why should he merit protection for that???
Suggested pshat: the Sefarim say that Purim can only fall out on Sunday, Tuesday, Thursday or Friday. Thats aleph-gimmel-hey-vav - spells "Gaava". (V'yesh l'phalpel tuva bazeh). So the Gemara means that someone who can't daven "bsha'as gaava" - on Purim! because he's too drunk, and its a mitzva to be drunk then, he merits a well-earned segula of protection.
As tonight is Purim, its appropriate to wish you a freilechen Purim and many thanks for this wonderful blog. L'chaim!

What an excellent pshat in the Gemara this is!

I would add one little thing. Besides the oddity of  בשעת גאוה, the words המפיק מגן also need explanation. Rashi learns "magen" is a reference to Avos in Shmoneh Esrei, or the fact that Tefilla protects us, it's a magen. I would add that as we know, the word "magen" also means "nothing," as in BK 85a, 
אסיא דמגן במגן מגן שוה
Rashi
אסיא דמגן - שירפא בחנם
So of course magen means nothing. So it's very likely that the Gemara chose a word with dual meaning- like Rashi, that he eliminates magen=tefilla, but also mapik bemagen, that he says magen=nothing. If you say nothing on Purim, because you're not ra'ui for tefilla, the Ribono shel Olam will protect you from all nezikin.


The important difference between Shasui and Shikor
An important addition: we have to keep in mind the difference between shasui and shikor, as the Aruch HaShulchan we brought above says. Shasui means that he is influenced by his drink, and this is after one revi'is of wine, at least their strong wines. Shikor is one who is not clear enough or not careful enough to talk bifnei hamelech. The general halacha is that a shasui should not daven, but if he does, his tefilla is kosher and he does not repeat tefilla. A shikor is assur to daven and has to repeat what he said.

With this in mind, we should note what R Avrohom Wagner's comment; that although in general a shasui should not daven, the shita of the Maharshal (Beitza second perek 5) is that on Yomtov (and kal vachomer Purim) as brought in the Mishna Berura says in 99 sk 17,
a shasui may daven lechatchila- at least when waiting might result in missing davening, maybe even lechatchila without the chashash of missing. You decide.

....וכדמשמע לעיל בפ"ק דביצה שמסקינן אושפזיכניה דר"פ אתא לקמי' דר"פ א"ל הנך ביצים וכו' א"ל זיל האידנא ותא למחר דרב לא מוקי אמורא עלי' מיו"ט לחברי' פי' כלומר שעשה היום יו"ט דהיינו לאחר סעודה עד למחר משום שכרות דרב אורויי הוי מורה בדרשא שלו כדאמרי' בכריתות ושכור אסור להורות דיכתיב יין ושכר אל תשת וכתיב להורות לבני ישראל כי אתא למחר א"ל איכו השתא פי' אם הוריתי לך אתמול בשכרותי אשתלאי פי' שכחתי ושגגתי והוריתי בו היתר ואינו כן ע"כ אלמא דמזמן סעודת שחרית התחיל השיכרות, ומנחה היה מתפלל בזמנו, אפילו היה שתוי קצת, אע"פ ששתוי לא יתפלל לכתחילה וכו' אפשר דלא אסרו חכמים לכתחילה אלא בחול משום דאפשר לו להמתין עד שייפוג יינו אבל היום של יו"ט שמצוה לשמוח וחציו לכם אוקמיה אדינא שתפילתו תפילה, והקב"ה מקבל תפילתו, מאחר שהוא שמח וטוב לב בשמחתו של מקום, והיינו עפ"י המדרש (הובא בטור סימן רצ"ב[) ואני תפילתי לך ה' עת רצון אמר דוד המלך לפני המקום אין אומה זו כשאר אומות העולם, שאומות העולם אוכלין ושותין והוללין, ופוחזין, ואנו לא כן אלא אע"פ ששותין ואני תפילתי לך ה' אלמא שבשבת ויו"ט יש להתפלל אחר ששתו רק שלא יגיעו לידי שיעור שיכרות וכן אתה מוכרח לומר אף לדברי הרמב"ם אף בתפילת ערבית שהרי כתב שאוכלין ושותין עד הלילה וכ"ש האידנא שאין מכוונין וכו' 

Reb Avrohom, in the comment, points out that from the Maaseh Rav about the Gaon beginning the seuda at chatzos on Purim (which we spoke about here) it's mashma that he davened Mincha anyway - which would prove reliance on the YShSh, unlike Rav Sternbuch's approach in his new Maaseh Rav.

Between the YShSh, and the Rama in 99:3 that says that a little wine doesn't hurt if you daven from a siddur, I think you're ok on Purim if you are only a little shasui. 
Rama-

שאין נזהרין ביינות שלנו שאין חזקין, וכ"ש אם מתפללין מתוך סידור שבידו שאין חוששין לשכרות מעט

and in the Darkei Moshe, less confidently,
ואי לאו דמיסתפינא אמינא דאם מתפלל בתוך סידור וכו' אבל אין לסמוך על דעתי מאחר שלא מצאתי בשום פוסק, ולא כתבתי זה אלא ליישב המנהג שמתפללים אחר השתייה בזה"ז אע"פ שהם שיכורים מעט


It may be a mitzva livsumei, but it's fine if you don't.
Sof Dovor, I want to mention the Maharsha in BM 23b, who says that the Gemara that says that talmidei chachamim sometimes prevaricate, on Masechta, Puria, and Ushpiza, he says that Puria is on Purim. If someone asks you if you still know the difference between Baruch Mordechai and Arur Haman, it's the minhag of Talmidei Chachamim to say that they no longer know the difference even though they are really as sober as a judge.
עיין פירש"י והתוס', עוד יש לומר לפי מה שכתוב פרק קמא דמגילה דחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן כו', עבידי רבנן דמשנין לומר דלא ידע גם אם הוא אינו מבושם כל כך, וידע

Sunday, March 5, 2017

Teruma, 26:16, Omdim: As They Grow- Doing Mitzvos Derech G'deilasam.

The Amudim that comprise the walls of the Heichal are referred to as Omdim- עצי שטים עמדים. The Gemara (Sukkah 45b) interprets this to be a rule for all mitzvos- that when we use an object for a mitzva it should be erect, meaning in the direction it grows. 


אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן, שנאמר: עצי שטים עמדים. תניא נמי הכי: עצי שטים עמדים שעומדים דרך גדילתן. 

This does not mean it should be held as it actually grew. Esrogim, for example, grow in all directions, and only rarely do they grow with the pittum upwards. דרך גדילתן means that we hold it or place it with the direction of its growth upwards.

(The Magen Avraham in 651 brings from the Maharitz Geios and the Elya Rabba in the name of the Sefer HaManhig that it's called derech gdeilasan even if the esrog grew pittum down, and they give the reason because the Esrog begins growth with the pittum upwards and only afterwards bends down because of its weight. I've grown hundreds of esrogim, and that's just not true, so I prefer my pshat. As you'll see, it shtims with Reb Moshe's derech also.)

Reb Moshe, brought in the Kol Rom II, gives a beautiful interpretation of this mitzvah. 
יש ליתן קצת טעם לזה הלימוד, משום שהמצוה צריכה להועיל שהאדם יתגדל על ידה והיינו שיתגדל מצד מצוה גוררת מצוה אבל לא שיעשה המצוה ליפטר מחיובו, שזה אינו לרצון.

We do mitzvos not to free ourselves from the obligation mitzvos create, but instead so that we will thereby create more and more obligations, more opportunities to do mitzvos- מצוה גוררת מצוה. Mitzvos are not static, they are dynamic. One does them in the hope that they will stimulate growth.