Questions for Titzaveh

In 2025 I used 1m 4m 6m 7m 8, and 9.

 1.   In this week’s parsha we see for the first time that members of a tribe should stick together.

from https://ohr.edu/7444

2.  Two of the Shivas Haminim are mentioned in the parsha.

3.    What in the parsha is described as "constant," tamid? (5 answers)

4.    We find that Pinchas became a Kohen much later. Why wasn’t Pinchas automatically a Kohen.

5.    Which bigdei kahuna were Shatnez.  

6.     Each of the Choshen stones symbolized one Shevet and had  their name written on it. In what order were they placed? 

7.     What is a good nickname for Reuven. 

8.     Ephraim and Menashe should be entitled to separate billing, but only Yosef's name is on the Choshen. But the symbol of Yosef is doubled. Where?

9.     There are two places in the Parsha that show that you cannot assume that a four-sided equilateral is a square.

10. The title "Levi" derives from the fact that before birkas kohanim, the Levi washes the Kohen's hands, as we see that in Latin, to was is Lavare, so Levi means "washer." 

No, that is just a joke. It is a pure coincidence. But where in this week's parsha do we find a Levi preparing Kohanim for their service by washing them, or seeing them immerse in the mikva.

1. In this parsha, the word shevet is used for the first time for a tribe (28:21).  From  Rav Reuven Chaim Klein.

 

2. Olives and pomegranates are mentioned in the parsha. Olive oil is used to light the Menorah (Exodus 27:20), and woolen pomegranates are attached to the bottom of the Me'il of the Kohen Gadol (28:34).

 

3. The following five things are described as being tamid: (1) The Menorah is lit tamid – this is the lamp called the Ner Maaravi (Exodus 27:20). (2) The choshen of the Kohen Gadol is always on the heart of the Kohen Gadol (28:29). (3) The tzitz is constantly on the forehead of the Kohen Gadol (28:38). (4) The Tamid is brought twice each day - morning and afternoon - on behalf of the entire congregation (29:38). (5) The Ketores is brought every day (30:8).

Side discussion:  The word תמיד appears in the Torah exactly 24 times, either as תמיד  or as התמיד. How many of those times are in dinim of Kodshim?  Twenty three.

Of the twenty four in Chumash, twenty three are in dinim of Kodshim.  "HaTamid" appears seven times, every single one in kodshim.  Of the seventeen 'Tamids' in the Torah, sixteen are Kodshim and one is not.  The single, the solitary, the sole exception is in Devarim 11:12.

אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃

 

4. It was only on this day that people were made Kohanim, and the Torah specifies that they were Aharon and his four sons. Nobody else became a Kohen that day. Ony those born to these five afterwards were automatically Kohanim. Any children they had prior to that investiture were not automatically Kohanim.  Pinchas had been born earlier, so he was not automatically a kohen.

 

5. Efod: כח, ו.

Choshen:    כח טו.

(Avneit: שמות לט, כט   in parshas Pekudei. It is mentioned in Tetzaveh but the material is not specified.))

 

6.  Birth order.

 

7.   Since we know the stones were in birth order, Reuven's stone was the Odem.    So, Ruby. This works in every major language except Hebrew and Chinese.

French: "Rubis"

Spanish: "Rubí"

German: "Rubin"

Italian: "Rubino"

Portuguese: "Rubi"

Japanese: "ルビー" (Rubī)

Chinese: "红宝石" (Hóng bǎoshí) - meaning "red gemstone"

Korean: "루비 보석" (Rubi boseok)

.

 8. Again, since we know the stones were by birth order, Yosef was the next to last, the Shoham. Besides the twelve stones of the Choshen, there were two additional stones on the shoulders of the Kohen Gadol, on the Eiphod - Shoham stones.

 

9. The Choshen is described in 28:16 as being square, a zeres by a zeres.

 רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו.

Once we have been told that all the sides are equal length, to be told that it should be square seems unnecessary and repetitive.  It is redundant.

The same is true in the instructions for the Mizbei'ach Hazahav,

ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שטים תעשה אתו.  ב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים קמתו ממנו קרנתיו.

Side discussion: Answers:

1.        Shina alav hakasuv l’akeiv.

2.        Reb Chaim- two separate requirements. The specified size, and square.

3.        Malkie- don’t make it a rhombus.

            4.        Gary- don’t make it a cylinder that contains x by x, disregarding the chords.

10. 29:4

ואת־אהרן ואת בניו תקריב אל פתח אהל מועד ורחצת אתם במים

Questions for Teruma

In 2025 I used 3, 4, 6, 7, and 8.  I actually had to use 5 too because Avremi Isenberg said the answer to 6 before the Kriah.

 1.          How do we know that besides the description of the Menorah and its accessories, Moshe was shown their image.

 

2.           Which two vessels were hammered out of a block of gold.

 

3.           One who seeks wealth should face north when he davens. For wisdom, south. Why?

 Alternatively: Where should the Rabbi's seat be, and where should the presidents of the shul's seat be.

 

4.           Itemize the living things that were needed to build the Mishkan.

 

5.           In one place, the torah describes things that were carefully lined up to face each other as “a man to his brother.” In two other places, other things are described as “a woman to her sister.”

 

6.           Where did they store the badim of the Aron when they were not traveling.

 Alternatively: There are many mitzvos asei in the Parsha. Name the one issur in the parsha.

 

7.           There is a machlokes in Menachos 88b whether the lamps that held the oil were a fixed part of the Menorah or removable. Bring a proof from the simple language of our parsha.

 

8. Of the four keilim, service vessels, commanded in the parsha, we are told what to do with three of them but we are not told what to do with the fourth.  Tell me what they are.

 

9. In Hebrew, a beginning Mem can be a mem hamakom; it means “the place of.” Example: Rashi in 25:8 says that says Mikdash means ועשו לי מקדש. וְעָשׂוּ לִשְׁמִי בֵּית קְדֻשָּׁה. Give me three other examples in the parsha.

 

 

 

1.  25:39, 40.  

כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כׇּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה׃ וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר־אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר׃

It also says אשר הראית בהר on the general construction in 26:30, וַהֲקֵמֹתָ אֶת־הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הׇרְאֵיתָ בָּהָר. Rashi there says שֶׁאֲנִי עָתִיד לְלַמֶּדְךָ וּלְהַרְאוֹתְךָ סֵדֶר הֲקָמָתוֹ. So what is different here? This is addressed in Menachos 29a and Tosfos there dh hacha. The Gur Aryeh is the best discussion that I know of, and he also addresses 25:9. Here is the Gur Aryeh.

מגיד שנתקשה וכו'. דאם לא כן למה הוצרך לומר "וראה ועשה בתבניתם". ואף על גב דבמשכן נמי כתיב (להלן כו, ל) "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר", אמרו בפרק הקומץ רבה (מנחות כט.) שם כתיב "כמשפטו", ו"משפטו" שייך לומר על שהיה מלמד אותו סדר הקמתו, ו"הראית" דכתיב שם כמו "אתה הראית לדעת" (דברים ד, לה), דשייך בענין הידיעה לשון ראיה. אבל כאן דכתיב "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה", לא שייך בענין ה"תבנית" לומר ראיה, אם לא הראה לו הקב"ה תבניתם ממש. וקשה, דהרי כתיב למעלה (פסוק ט) גם כן "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו", והתוספות בפרק הקומץ (מנחות כט. ד"ה הכא) הקשו זה, ותרצו דהכא כתיב "אשר אתה מראה בהר", מה הוצרך לומר "בהר", רוצה לומר בודאי שבהר ירד מנורה של אש, אבל לעיל דכתיב (ר' פסוק ט) "כאשר אני מראה אותך", יש לפרש אותו כמשמעו, על ידי למוד והודעה. אלא דקשיא לי על פירוש התוספות, דאם כן מה שכתוב (ר' להלן כו, ל) "והקמות את המשכן אשר הראית בהר", ורוצה לומר שהיה מלמד לו סדר ההקמה, אם כן "בהר" למה לי, כיון דלא קאי על משכן האש שירד מן השמים:

ולי היה נראה לומר דלא דמי, דלעיל כתיב (פסוק ט) "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'", ורוצה לומר שהראה לו הקב"ה בלמוד את תבנית המשכן שיעשו בסוף, ו"תבנית" דכתיב בקרא קאי על המשכן שיהיה נעשה. אבל כאן דכתיב "וראה ועשה בתבניתם", אין לפרש שיהיה עושה אותם בתבניתם שיהיה להם בסוף, דאין לומר 'עשה כלי זה בתבניתו שיהיה לו בסוף', כי הבי"ת של "בתבניתם" לא יתכן לפרש כך, שהרי עושה תבניתם עצמו, לא "בתבניתם", ולפיכך צריך לפרש "וראה ועשה בתבניתם" שהיה מראה לו תבנית שלהם, ואמר לו "עשה בתבניתם", ופירוש ברור הוא מאוד:

אבל על דברי רש"י יש לדקדק, שאמר 'מלמד שנתקשה משה במעשה המנורה', ואם כן איך יאמר "בתבניתם" לשון רבים, אבל בגמרא (מנחות כט.) קאמר 'מלמד שמנורה של אש ושלחן של אש וארון של אש ירדו מן השמים', פירשו "בתבניתם" על שלשתן. ואין להקשות מהא דאמר שם 'ג' דברים נתקשה משה עד שהראה לו באצבע; מנורה, שרצים, חודש'. דמשמע שלא נתקשה משה רק במנורה, ופירש הרמב"ן דרבי יוסי דקאמר כי ארון של אש ומנורה ושלחן של אש ירדו מן השמים פליג אהא דקאמר רבי ישמעאל דג' דברים נתקשה משה. ואין צריך לומר דפליגי, דלא קשה, דשאני התם שהראה הקב"ה למשה באצבעו, וזהו כי נתקשה במנורה עד שהוצרך להראות לו באצבעו כך תעשה וכך תעשה, כי כאשר מראים לאדם הצורה והוא מבין מיד – אין זה נקרא שהיה קשה עליו, אבל זה שהוצרך להראות באצבעו בענין זה וזה תעשה – נקרא בודאי קשה. אבל לפירוש רש"י שאמר כי משה נתקשה במנורה, ומביא ראיה מהא דכתיב "וראה ועשה בתבניתם", דזה הכתוב מדבר במנורה ושלחן וארון, כדמשמע "בתבניתם" ולא 'בתבניתו', קשה:

ויראה כי דעת רש"י כי כל כלי המקדש הראה לו, ולא בשביל שהיה קשה על משה להבין את צורת שאר הכלים, רק בשביל שהוצרך להראות לו המנורה – הראה לו הכל, שכל כלי המשכן הם כמו כלי אחד, שהם צריכים זה לזה, ואין זה בלא זה, ולפיכך אילו היה מראה לו המנורה בלבד היה כאילו הראה לו חצי דבר, ואין זה [ראוי] כך לעשות להראות לו חצי דבר, שאין זה תבניתו שלימה, והכתוב אומר "ועשה בתבניתם" תבנית שלם, ולכך הראה לו כל הכלים. והשתא לא קשה גם כן מהא דלעיל, דג' דברים נתקשה – מנורה שרצים חודש, ואחר כך מביא שם (מנחות כט.) רבי יוסי אומר ארון של אש ומנורה של אש ושלחן של אש ירדו מן השמים, היינו דודאי שלא נתקשה רק במנורה, אך כי כאשר הראה לו המנורה היה מראה לו כל הכלים, כך דעת רש"י:

 

 

2,   The Kapores with the Keruvim, and the Menora.

25:18  וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת׃

25:36  כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר׃

3,  BB 25b  אמר רבי יצחק אהרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין בוסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום 

Worth knowing: הליכות שלמה תפילה פ"ח ס"א says it means davka when you daven for that thing, not the whole Shmoneh Esrei. But this is a daas yachid mamash and seems to be contradicted from an open Gemara.

As for Rabbi and President's seats; If you are setting the shul up to reflect the Mikdash, then the Rabbi should be where the Menora was, in the south, and the president where the shulchan was, in the north. If the Aron Kodesh is on the east, that means the rabbi would be your right and the president on your left. In the Mishkan and Mikdash it was the opposite, because the aron kodesh was on the west side.

However, the Pri Megadim in OC 94, brought in the MB 94 sk 11. says the Rov should sit to the north of the aron kodesh, because when he davens he will turn toward the aron kodesh, meaning he will turn southward, which is proper, because he ought to be davening for chochma.

I said that this is talui in the machlokes Louis Brandeis and his professor in Harvard law. 

In another incident, the (openly anti-semitic) professor continued his antagonism and asked Louis a question during a test. He asked, "If you found a bag of wisdom and a bag of money on the street, which one would you take?" Louis replied, "The one with the money, of course." Attempting to stereotype Louis as greedy, the professor said he would have chosen wisdom. Louis cleverly responded, "Each one takes what he doesn't have."

Accordingly, it seems to me that the Rov ought to daven for wealth, and the president for wisdom. But I guess according to the Pri Megadim the pshat is that each davens to be able to do their job better.

 4,   Sheep for wool. Goats for skin and also goat hair. The Tachash. Whatever the Tcheiles was extracted from. The worm that provided the dye for תולעת שני, according to the Yerushami Kilayim 9:1, and the ibn Ezra, the Kil Yakar Vayikra 14:4, the Noda BiYehuda OC II:3 and the Malbim in Yeshaya 1:18 learn learn like that. However, Rashi in Yeshaya, the Rambam in Parah Aduma 3:2, the Rashbam, and Rabbeinu Bachaya in 25:3 all say that the dye comes from a plant associated with that worm, not the worm itself.

5.   Ish el ochiv  The Kruvim.  

Isha el achosa, the covers, the hooks of the covers, and the pegs of the amudim.

Ish el ochiv, 25:20

וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶ֨ל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃

Ishal el achosa 26:3,5,6

חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ 

וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ 

חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ 

וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד׃

and the pegs of the amudim in 26:17

שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁ֨לָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃

6.   25:15  בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ.

7.  See 25:36-7

כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה יִהְי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃ 

וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ׃

and Or HaChaim Bamidbar 8:2.

Yes, it’s a machlokes Tannaim in מנחות פ'ח:ת, but the Ohr HaChaim says it’s clear in the pesukim that they were separate, and he is sorry he wasn’t in Bavel to show how clear it is in the words.

8.  This is Reb Chatzkel Abramsky's diyuk.

We are told what to do with the Menorah, the Shulchan, and the Aron. We are not told what to do with the Mizbei'ach.

וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ (25:10)

וְ וְנָתַתָּ֧ עַֽל־הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד (25:30)

וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת⁠־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ (25:37) .

Why? Reb Chaim Brown says because the Mizbei'ach is not a kli, it is part of the tzura of the Mikdash, and this is why it was so much larger in the Mikdash, as opposed to the other keilim. 

9.   Mizbei’ach; Menorah: Mishkan.

Questions for Mishpatim

In 2025 I used 6, 7, 8, 9, and 10. 

1, How does the word מרצע hint to the servitude of Mitzrayim.

2.  (Not fair. Not within span of our Parsha.)  Our parsha discusses avadim, both Jewish and non-Jewish, and there are plenty of people in the Torah described as being Avadim. Who in the Torah is specifically called an Eved Knaani. Who is called an Eved Ivri.

3. The word Elokim usually refers to Hashem, but not always.  Show me three places in the parsha where it definitely does not mean Hashem. 

4. Where do we find a non-living thing sleeping.

5. Where do we find a non-living thing finding things and eating them.

6. Where do we find civil liability that is not pure compensation, that is not equal to the actual harm. 

7. More interesting, where do we find a case where the literal meaning of the passuk is punitive, but according to Chazal's interpretation it is restitution.

8.  Reuven needed a silver tray for a pidyon haben. His friend, a Hatzala guy, dropped his off at Reuven’s house on his way back from a call. He lost the tray. Can Reuven weasel out of his obligation?

9.  (Not really fair, to expect people to figure this one from "Sona'acha.)  If you have a choice whether to give Shalach Manos to your good friend, or to the guy who parks halfway in front of your driveway, who should you give it to?

10. Our Parsha says that in the seventh year you have to abandon your property. Is this counted on a national calendar, or does the count begin from when you acquire the property?

11. There are two Hebrew words for wealthy: עשיר and גביר. There are four for a poor man; three are in this Parsha.

12.  (Not fair, requires information outside the Parsha.)  My name is found in the מגילה, and it is next to כרפס. My father and I risked our lives to stop terrible chillul Hashem,  My grandson enabled the שכינה to rest with ישראל כלל. Where is my name mentioned in this week’s פרשה.

 

 

 

 

1. Gematria = 400. Tosfos Kiddushin. 22b ד"ה מה

2. Knaan. בראשית ט:כה, ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו

Yosef. בראשית מא יב ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים

3.  21:6, 22:7 judges. (22:27 not clear.)  22:19, false god.

4. 

שמות כג יח  ולא ילין חלב חגי עד בקר

שמות כב ה  כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה

6. Keifel and 4/5 by Ganav; Chatzi nezek by tam. Lamed shel eved. Maybe Kofer, but you need to know the Gemara in BK, so doesn't count.  AND thank you Rav Bukspain: Shein v'Ayin by eved knaani. 

7.   שמות כא כד  

עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל

Many explain the reason the Torah said "an eye for an eye" is because the villain deserves to experience the pain and fear that he inflicted. (Seforno, ibn Ezra, Rambam Cho'um 1:3)  But in halacha, he just pays for the damage he caused. Obviously, the literal punishment is punitive, and the halacha is compensatory. 

See Reb Chaim Brown's mehalach with Reb Chaim here.

8.  

שמות כב יג  וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם

9.

 שמות כ״ג:ה כי־תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו

בבא מציעא לב ע"ב

אוהב לפרוק ושונא לטעון – מצוה בשונא, כדי לכוף את יצרו.

10. 

שמות כ"א:ב   כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם

 שמות  כ״ג: י-י"א  ושש שנים תזרע את־ארצך ואספת את־תבואתה והשביעת תשמטנה ונטשתה

 

11. עני, דל, אביון. Not in the parsha- רש.

 

12. 24:14 - 

ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אלהם

 

Questions for Yisro

In 2025 we had a group of really smart guys in shul, so I used 2, 4, 6, 8, and 10, the more challenging questions, and they answered every single one.

1. Find a source for the halacha that when you see a place where a miracle happened to Klal Yisrael you should make a bracha.

2. Find a conversation about whether the right to file directly with the highest court (original jurisdiction) should depend on whether large sums are involved, or whether the case involves difficult questions of law, irrespective of the amount at issue. 

3. Many people shukel when they learn Torah. This is essentially unique to us Jews. And even Jews do not shukel when they study physics or read Shakespeare. Where do we find a source for shukelling when learning Torah?

4. What is the eighteenth bracha in Shmoneh Esrei?  "Modim," of course, because Shmoneh Esrei has nineteen brachos. How many commandments are there in the Ten Commandments?  The Torah calls it  עשרת הדברים (or in Chazal עשרת הדיברות,) but how many Mitzvos are there in the ten Dibros.

5. Two times birds are mentioned in the parsha.

6. When a law is given in the Torah, and it is obvious that the commandment is because of a specific circumstance, does the law automatically become void when that circumstance no longer exists? Or do you need another statement saying that "When that circumstance no longer exists, the issur is removed."

7. Most of the mitzvos in the Aseres HaDibros involve action. How many of the Mitzvos in the Aseres HaDibros are speech, how many are thought. 

Or, name a mitzva of speech and an issur of speech: a mitzva of thought and an aveira of thought.

(Thought is problematic, so it's probably better to just ask about speech.)

8.  Chazal tell us that keeping the Mitzvos is more meaningful in the Land of Israel. Is this true for מצוות שכליות, Mitzvos that are based on universal ethics?

9. What is the first mitzva given after the Aseres HaDibros.

10. The Gemara (חגיגה כ'ז ע'א) says that the family table, where you say words of Torah, and host travelers and people who need your friendship, brings blessing and forgiveness to the family. Why is there is a minhag to take knives off of the table during bentching?

1. 18:10

ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה

See San 94, Brachos 54

2.  18:22. 

 Yisro:

ושפטו את־העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך

18:26

Moshe:

ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם

Based on Sanhedrin 8a, from my father zatzal. 

3.   20:15

וכל־העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק

הסולם על ספר הזהר

פנחס קי״ד

קמנא ואזלנא ותוקפא וכו': קמנו והלכנו. ותקפו של חום השמש היה חזק ביותר, והיה מיצר לנו בדרך. ראינו אילנות במדבר ומים תחתיהם. ישבנו תחת צלו של אילן אחד במדבר. שאלתי אותו, את ר"ש, מה זה, שכל עמי העולם אינם עושים נענוע, אלא ישראל לבדם, כשעוסקים בתורה הם מתנענעים לכאן ולכאן, מבלי שלמדו זה מאיזה אדם בעולם. ואינם יכולים לעמוד על עמדם. 

 פנחס קט״ו

אמר לי אדכרתן וכו': אמר לי, הזכרתני דבר עליון, ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים. ישב מעט ובכה. אמר אוי לבני אדם שהולכים כבהמות השדה, בלי תבונה. בדבר זה בלבד ניכר בין נשמות הקדושות של ישראל לנשמות שאר העמים עכו"ם, נשמות ישראל נגזרו מנר הקדוש הדולק, שהוא המלכות, שכתוב, נר ה' נשמת אדם, ונר הזה בשעה שנדלק מן התורה העליונה, שהיא ז"א, אינו שקט האור עליו אפילו רגע. וז"ס אלקים אל דמי לך. הכתוב על המלכות. וכעין זה כתוב על הנשמות, המזכירים את ה' אל דמי לכם. דהיינו אין שקט לכם. אור הנר כיון שנתאחז בפתילה, אותו האור אינו שוקט לעולם, אלא האור מתנענע לכאן ולכאן, ואינו שוקט לעולם.

 ספר אבודרהם: ונהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין כי כשנתנה התורה נרתעו כלם שנאמר (שמות כ' טו') וירא העם וינועו וכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך להודיע כי הוא וכל עצמותיו עסוקים יחד להלל ולשבח לשם.

הרמ"א (או"ח סימן מח' א'): ונהגו המדקדקים  להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים, על שם: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהילים לה' י').

 משנה ברורה: ויש פוסקים שחולקין על זה ואומרים דבתפלה אין להתנענע ורק בפסוקי דזמרה וברכת קריאת שמע, ולימוד התורה אפילו שבעל פה המנהג להתנענע.

מגן אברהם: ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והכל לפי מה שהוא אדם, אם מכוין היטב על ידי תנועה יתנענע, ואם לאו יעמוד כך ובלבד שיכוין לבו. 

4.   Fourteen, according to the Chinuch in Yisro:

1 כה; מצות האמנה במציאות השם

2 כו; שלא נאמין באלה בלתי ה' לבדו

3 כז; שלא לעשות פסל

4 כח; שלא להשתחות לעבודה זרה

5 כט; שלא לעבוד ע"ז במה שדרכה להעבד

6 ל; שלא לשבע לשוא

7 לא; מצות קדוש שבת בדברים

8 לב; שלא לעשות מלאכה בשבת

9 לג; מצות כיבוד אב ואם

10 לד; שלא להרג נקי

11 לה; שלא לגלת ערות אשת איש

12 לו; שלא לגנב נפש מישראל

13לז; שלא להעיד בשקר

14 לח; שלא לחמד

But if you combine all the dinim of kefira/avoda zara (2, 3, 4 and 5,) and the two dinim of Shabbos (7 and 8,) you can call the ten Dibros ten Mitzvos. For halacha purposes, they are totally independent. Ten Dibros, fourteen Mitzvos.

5.   Tzipora and על כנפי נשרים

However: 

See Igros OC IV 66

ומה שמשמע ממכתבך ששם צפרה הוא מלשון צפור לא מסתבר אלא יותר נוטה שהוא מלשון השקפה ומלשון נהורא אך שאיכא גם רמז לצפור, וגם שם פיגא אינו שייך לפיגל אלא כשהוא קצור לשם פיגל אבל כשנקראת פיגא אינו ענין לשם פיגל והוא מכוונה אחרת שלא ידוע לנו מקור שם זה.‏

and there's' this

מובא בעלון "כאיל תערוג" (גליון 118, עמ' 2) דנשאל הגראי"ל שטיינמן בענין שידוך, שלאמא קוראים "צפורה", ולבחורה קוראים "פייגל" [שזה באידיש "צפורה"]. ואמר הגראי"ל,דכיון שלא מכירים אותה בשם "צפורה", יש להקל דנחשב כב' שמות (צדיק כתמר יפרח)

Still, everyone agrees, as clear in Medrashim, that the name Tziporah is at least a remez to birds.

6.  Beitza 5b

מכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא במשוך היובל למה לי, שמע מינה דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, 

Rashi there says it we would know the hetter from the passuk by the luchos sheniyos that says ההר ההוא which is mashma 'because of its kedusha.' 

מכדי כתיב - בלוחות האחרונות ואיש לא יעלה עמך וגו' (שמות לד). מסיפיה דקרא יליף אל מול ההר ההוא, כל זמן שהוא בהויית קדושתו, שהשכינה עליו, אסור. אבל נסתלק שכינה מותר שמעינן ממילא. למה ליה לאדכורי שריותא בהדיא בלוחות הראשונות ולמימר נסתלקה שכינה המה יעלו? והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בחדש שהוקם המשכן ועד בעשרים באייר שנעלה הענן, והיה לו ללמוד היתר כשמסתלק מאל מול ההר ההוא. ובמסכת תענית (דף כא:) נמי מההוא קרא ילפינן דתניא רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד מקומו שכל זמן שהשכינה היתה בהר אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' נסתלקה שכינה אמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר. הלכך למה ליה לכתוב בהדיא המה יעלו, ולא אישתרי ממילא מדוקיא דההר ההוא. ש"מ צריך מנין אחר להתירו כו':

But for our purposes, Tosfos there says it's just a svara. Why was it assur? Obviously, the issur was because of the presence of the Shechina. If the Shechina is no longer there, the issur should automatically go away. But it did not.

מכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו וגו'. פירוש מכדי כתיב אל מול ההר ההוא דמשמע כל זמן שהוא בהוייתו בקדושה ששכינה שרויה עליו דוקא אסור אבל נסתלקה שכינה מותר וא"כ במשוך היובל למה לי וא"ת והא אל מול ההר ההוא בלוחות אחרונות כתיב ובמשוך היובל נאמר קודם לכן בלוחות הראשונות ואי לא במשוך היובל לא שמעינן שריותא בלוחות הראשונות ופירש בקונטרס שלא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד יום שהוקם המשכן ועד בעשרים באייר בשנה השנית שנעלה הענן וא"כ שריותא דבמשוך היובל לא הוי עד שנה שניה ואז נאמר כבר אל מול ההר ההוא דמשמע מינה שריותא כדפי' כך שיטת הקונטרס ודוחק הוא דהא במשוך היובל משמע שגם בו ביום דמתן תורה הותרו לעלות כשימשוך היובל שלא היו קולות רק בלוחות הראשונות בסיון וא"כ ליכא למימר שריותא דבמשוך היובל לא היה עד השנה שניה ועוד כיון דמההוא משתמע היתר בהדיא כדפרי' א"כ אין צריך מנין אחר להתירו מידי דהוה אחרמות לאחר הזמן כדפרישית לעיל לכן נראה לי ה"פ ת"ש במשוך היובל וכו' למה לי והלא בלאו הכי יש להתיר מסברא דהא לא אסר להם לעלות אלא משום שכינה וא"כ ממילא משתריין כשנסתלקה השכינה והא דקאמר מכדי כו' זהו שלא תאמר דבמשוך היובל אתי למשרי כשיפסקו הקולות אע"פ שלא נסתלקה שכינה עדיין והאי התירא לא הוה שמעינן ממילא מסברא והשתא לא תפשוט מידי הא לא אפשר לומר דמכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו בלוחות האחרונות אע"פ שלא היה שם קולות ומסתמא ה"ה נמי בדברות הראשונות שנאסרו כל זמן ששכינה בהר אפילו כשיפסקו הקולות כמו באחרונות א"כ במשוך היובל לא בא להתיר (אלא) כשיפסקו הקולות (. שנסתלקה) שכינה והאי התירא שמעינן ממילא מסברא אלא שמע מינה שצריך מנין אחר להתירו:

19:12

והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת

19:20

לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר

7.   Speech: 

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא

זכור את יום השבת לקדשו

 לא תענה ברעך עד שקר

Thought:

אנכי יהוה אלהיך if it is a mitzva leida u'l'haamin and not an introduction.

לא יהי͏ה לך אלהים אחרים

לא תחמד (Not really true in Parshas Yisro. Certainly not according to the  Rishonim that לא תחמד involves actual purchase by harassment, based on BM 5b and a Mechilta. Example: Rambam GvA 1:9-10,

כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו או דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביר עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר (שמות כ יד) (דברים ה יח) "לא תחמד". ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה. ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד. כענין שנאמר (דברים ז כה) "לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך". חמוד שיש בו מעשה:   

כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חברו. וכן כל כיוצא בהן משאר דברים שאפשר לו לקנותן ממנו. כיון שחשב בלבו היאך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר עבר בלא תעשה שנאמר (דברים ה יח) "לא תתאוה" ואין תאוה אלא בלב בלבד:

According to them, only Lo Tis'aveh in Devarim is thought. 

And even according to the Rishonim that lo tachmod and lo tis'aveh are synonymous, like Rashi Devarim 5:18 and Smag Lahvin 158, I think they mean that both are not assur without a maaseh. You can't ignore the Gemara in BM.)

to some extent, kibbud av v'eim might belong in both.

8. Yes. 20:12

כבד את־אביך ואת־אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך 

Netziv here- 

בא המקרא בזה ללמדנו עיקר גדול. דכבר כ׳ הרמב״ן בפרשה תולדות ובכ״מ שהתורה ומצותיה אע״ג דמצות שאין תלויות בארץ נוהגות אפי׳ בחו״ל. מכ״מ מיוחדות המה יותר בא״י. וע״כ נקראת תורת אלהי הארץ. והדבר מובן שלפי זה גם יעודיה אע״ג שישנם בחו״ל מ״מ יותר משמשים ומגיעים בא״י: 

מעתה היתה הדעת נותנת שזה הכלל אינו אלא במצות שבין אדם לשמים ואין הדעת אנושי נותן עליה. הוא שהסברא נותן שעיקר שכרה מיוחד בא״י. משא״כ כיבוד או״א שהוא דעת אנושי בזה אין סברא לחלק בין א״י לחו״ל. מש״ה כתיב במצוה זו של כיבוד או״א ג״כ על האדמה ללמדנו דאחר שהיא מ״ע הכתובה בתורה. הרי היא ככל חוקי התורה שאין בהם טעם ושכל אנושי :

9.  20:20

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם

10. 20:23, ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה

OC 180:5, Magen Avraham there, that anything that can be called a metal Cherev does not belong on the Mizbeiach, and a family's table is akin to the Mizbeiach.

Officially, this minhag does not apply on Shabbos, as the Rema and Magen Avraham say there. 

Some do it on Shabbos and weekday alike.  

From what I've personally seen, some only do it on Shabbos and Yomtov, and not on weekdays, which makes zero sense, but there it is. No harm, no foul.

Parsha Questions

In my son Harav Mordechai's community, Marlboro New Jersey, they have a custom of the Rov asking five questions before Krias Hatorah. The purpose of this exercise is to encourage careful attention to Krias HaTorah.

These questions are of a very specific nature.  

They are not puzzles or riddles, but they should require intelligence and attention.

The answer must be available to anyone who pays serious attention to the reading.  They can not require knowing anything beyond the literal meaning of the words, not Rashi, not Targum, nothing but the words. They can not be things that everyone who has gone to a cheder automatically knows.  So they have to be challenging; we do not want the yeshivishe people to roll their eyes, or, if they do, that they should regret it. Best case - the yeshivish crowd and the less educated will be on an equal footing. 

Of course, it is good to have a couple of giveaways. But the main focus is on the challenges.

Then, before Hagbah, the Rov gets up and goes through the questions, and the mispallelim raise their hands if they have the answer.

In Marlboro, they open the mechitza for asking and answering the questions, and I would say it's around five to four men over women answering. (If Lois is there, the ratio gets skewed.)

I have another website dedicated to these questions, but I decided to post them here as well, beginning this week, Parshas Yisro. 

The questions I post here are new.  They are not from the Marlboro community. As always, I appreciate suggestions for a good question, and the post will evolve accordingly. If I do not post your question, it's ok. I love you anyway.

Ushemartem es Hamatzos/Hamitzvos

From the great Rav Yochanan Zweig:

And you shall guard the matzos... (12:17)
Rashi (ad loc) explains that guarding the matzos entails being very meticulous in their preparation in order to prevent them from becoming chometz (leavened). Rashi goes on to quote the Mechilta (Bo, parsha 9), "R' Yoshia says - Do not read the word 'matzos' rather read it 'mitzvos' - just as people do not allow the matzos to become chometz (by delaying the process to completion), so too they shouldn't allow mitzvos to become "leavened." Rather, if an opportunity to do a mitzvah presents itself, do it immediately."

In other words, just as we have to be meticulous in our process preparing dough to become matzo (eliminating all unnecessary delay), so too we must have the same attitude of immediacy toward fulfilling mitzvos.

Yet the analogy seems flawed; if one delays doing a mitzvah, he can do it a little later or, at the very worst, he lost an opportunity. But if one fails to prepare the dough for matzos properly, he has created a far worse situation: he now has chometz on his hands, which on Pesach is a serious transgression. How are these two ideas analogous?

Generally, people delay or push off doing things they wish to avoid doing. Procrastination is usually not a problem of time management or of planning. People simply delay doing things they don't want to do. If we ask our children to clean up their room, even if they finally acquiesce, getting them to actually do it is often a battle. Imagine if after finally getting them to pick up their room we now ask them to set the table, and then clear and wash the dishes. Pretty soon they will begin to resent doing things we make them do and begin to object.

Unfortunately, doing mitzvos can fall into the same rut. If one doesn't perceive mitzvos as opportunities, but rather as onerous obligations, one will begin to resent doing them. Pretty soon one will delay and push off fulfilling them. Eventually, those delays will become noncompliance, which leads to nonobservance. When we force our children to get up, wash their hands, daven, make brachos, and the like, we are actually well on our way of getting them to resent doing mitzvos. In other words we are on the derech of getting them "off the derech."

We must slowly educate our children that mitzvos are really opportunities. Chazal tell us exactly how to do this; give them incentives every step of the way. Show them that learning Torah and doing mitzvos can be rewarding. When it comes to doing things like studying Torah and mitzvos the Gemara (Pesachim 50b) teaches, "Metoch shelo lishma ba lishma - if one begins by doing things for a selfish reason he will eventually come to do it for the proper reason."

After a while a person begins to realize how meaningful it is to begin the day off with a conversation with Hashem, or how intellectually stimulating and enjoyable studying Torah can be. There are very few mitzvos that aren't accessible to the emotions or intellect.

This is what Chazal mean by we should not delay fulfilling mitzvos. We should perceive every mitzvah as an opportunity for ourselves; not merely as something we have to do.

עד כאן לשונו

Reb Moshe in Kol Rom on 12:28:

ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו 

וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו

Rashi:

וּמַהוּ כן עשו? אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ 

...על פי מה שאומרים בתפלת אהבה רבה בחל יום "ללמוד וללמד". ולכאורה קשה, שהרי רק רבנים וראשי ישיבות מקיימים את ה"ללמד" אבל סתם בני אדם אינם מקיימים אותו ומדוע תקנו לכל ישראל לומר נוסח זה. 

וביאור הדבר הוא, שע"י המצות והמעשים טובים שאדם עושה הוא מלמד לאחרים. דעל ידי שאחרים רואים איך הוא מקיים מצוות בשמחה ובטוב לבב לומדים ממנו לעשות כן.  

....

 וזה מה שהעידה תורה על משה ואהרן במה שכתבה תורה "וכן עשו" שכל בני ישראל היו מודים שמשה ואהרן "כן עשו בכל כוחם לעבודת ה', ....

Reb Moshe in Dorash -

ושמרתם את המצות (יב יז) פרש"י ר' יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות. אף שמסיק כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה לידך עשה אותה מיד, מ"מ הוא גם לענין מה שנאמר בקרא זה ממש דהוא לענין שמירה.  דאף שברור שאינו חמץ נמי אין יוצאין ידי מצוה  כשנזדמן שלא נחמצו,  כבצקות נכרים שראינו שאינם חמץ שמותר לאכול בפסח אבל אין יוצאין ידי מצות מצה, כך הוא במצוות שבנזדמן המצווה בלא כוונה ועשיה לא יצא, דהוא מקור להא דמצוות צריכות כוונה דגם זה עושה להחשיב כנעשה בכוונה ובמחשבה למצוה ולא שרק נזדמן זה, ואף למ"ד א"צ כוונה צריך לומר דגם הוא מצריך כוונה , מדחזינן שאם   נתכוין שלא לצאת אינו יוצא גם לדידיה, וא"כ גם הוא סובר דבלא כוונה אף שעשה המצוה אינו יוצא, אלא הוא סובר דכל אדם מצד שודאי רוצה לקיים מצוות כהחזקה שכתב הרמב"ם [גירושין ספ"ב]  בטעם כופין  אותו עד שיאמר  רוצה אני,  שלכן ברור אם היו שואלין אותו  אם רוצה בקיום המצוה שיש בזה שנזדמן לו היה אומר שרוצה, הוא ממילא כמתכוין.  וממילא ידעינן מהאי קרא שיותר ראוי שיצטרך לעמול ולהתייגע במעשה מצוה שלא יבוא בהזדמנות, אלא יבוא במעשה ויגיע  כפיו. ואולי מכיון שעוסק בתורה או במצוות אחרות לא איכפת לן כל כך מה שבא לו בקלות מאחר שאינו בטל ממצוות, אבל לאנשים בטלים ודאי עדיף טובא מה שצריך לעמול ולהתייגע במעשה המצוה, כהילפותא מקרא דושמרתם דמצות שלא סגי  במה שנזדמן שאינו חמץ אלא צריך שיהיה בהשתדלות שלא תחמיץ. 

 from here we see that all mitzvos need kavana. Even if you hold ein tzrichos, that's only because stama lishma. Otherwise, kavana misnagedes would not matter.  So you see that everyone agrees that all mitzvos need lishma.

Reb Elchonon in Kovetz, Pesachim 171 - 

קעא שם ע"ב בפלוגתא דרבה ור"י דרבה ס"ל דאם כוון לשם מצה ולשם תודה כשירה, דתודה כשירה למצה, ור"י ס"ל דתודה פסולה למצה, וע"כ בכוון לשם מצה ולשם תודה לא הוי לשמה דצריך לכוון לשם מצה כשירה, וזה כוון לשם מצה פסולה, ומבואר מזה, דבלשמה ולשם דבר אחר תלוי בזה, אם אין שני הדברים סותרין זא"ז הוי לשמה, ואם הדברים סותרין לא מיקרי לשמה, וה"ט דשוחט לשם חטאת ולשם שלמים פסול, דשניהן סותרין זא"ז, דחטאת א"א להיות שלמים ושלמים א"א להיות חטאת. ובמצות אם תקע לשיר ולמצוה יצא אפילו למ"ד מצות צ"כ דאין המחשבות סותרות מיהו התם בלאו הכי אינו ענין לדיני לשמה דבלשמה אין הדין על האדם שיכוין אלא שיהא הדבר מיוחד לשם כך והיכא שהוא מיוחד מאליו אין צריך כוונת האדם כלל כמו בקדשים דסתמן לשמן קיימי ואם אין הדבר מיוחד מעצמו צריך האדם ליחדו על ידי מעשה שעושה לשמו ודין היחוד הוא שיהא מיוחד לשם כך ולא בשיתוף דבר שני אבל במצות צ"כ הדין הוא רק על האדם שיכוין לשם מצות ובזה נראה דלא מהני לומר סתמא לשם מצוה קיימא דמ"מ האדם לא כוון למצוה וכך אם כוון למצוה ולשיר יצא לכו"ע דהרי כוון למצוה משא"כ בלשמה דהוא ענין יחוד על החפץ צריך יחוד שלם ולא בשיתוף. 

Biyur Halacha 460 end of DH Ein Lashin

 עוד כתב (הפמ"ג)  דהך לשמה יראה דיוציא בפה, ובדיעבד סגי במחשבה וזה בלישה ואפיה דמצה משום דסתמא לשמה משא"כ בטחינה וקצירה צ"ע עכ"ל והנה מדבריו נראה דאם לא חשב הישראל בשעת לישה ואפיה לשם מצה אפילו בדיעבד אינו יוצא בה וכן משמע מרש"י דף ל"ח אהא דאיתא שם חלות תודה אם עשאן לעצמן אין יוצאין בהן ידי חובתן בפסח משום דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח ופירש"י ושמרתם וכו' לשם מצה כל שימור שאתה משמרה התכוין לשם מצה של מצוה ומשמע מלשונו דסתמא לא מהני ואינו דומה למאי דקי"ל לגבי קדשים דסתמא לשמה קאי משום דהקדישו מתחלה לשם עולה או שלמים ומשו"ה תלינן דבעת העבודה עומד ג"כ לשם זה משא"כ בעניננו אמנם בחידושי הריטב"א לפסחים מצאתי שכתב דאם לש ישראל להעיסה כיון דכל דקעביד לפסח קעביד זהו כפירש לשם מצוה ודוקא בשעת לישה דסתמא קיימא להכי אבל שימור דקצירה שאין סתם קצירה לכך צריך שיזכור לשם מצוה כדאמר רבא ובעכו"ם שאין לו חלק במצוה אפילו בשעת לישה לא עביד לשם מצוה וה"ה לענין חש"ו ע"ש. הא קמן דס"ל דבישראל גדול סתמא לשמה קאי [וקצת תימה מי עדיף זה מכתיבת ס"ת באזכרותיהן דסתמא שלא לשמה כדאיתא בהניזקין וגם בדף מ"ה ע"ב ורשב"ג עיבוד לשמן וכו' עיי"ש היטב] וצ"ע:

So you have the Pri Megadim saying that the circumstances of lisha and afiyah create an automatic status of Lishma which satsifies the requirement of Shmira l'sheim mitzva. The Biur Halacha says that the comparison to kodshim, where we circumstances create a status of lishma, is suspect: A korban was made kadosh, so it has an inherent designation for avodah, such that all that follows is in fulfillment of that designation. Matza, on the other hand, that was not harvested with lishma, circumstances do not create a status of lishma. But he brings a Ritva that says that if a Jew does the kneading it is stama lishma.

עונג יום טוב ב

גם העונג יו"ט נקט כעין דברי הגרב"ד זצוק"ל "מ ס י נד"ס ומעמס כמרי ז"ל ולא דמי כלל ללישת מצה לשמה דהתם אין זה מטעם שמייחד העיסה לקיים בה מצות מצה רק דבעינן שיהא שמור לשם מצה היינו שיכוון שאפיה זו הוא כדי לעשות ממנה מצת מצוה וכו' ולא בעינן אלא שתשמר עסה זו לשם מצה והוי רק בגדר כוונה דבעינן שיכוון בשעת לישה שיאכל ממנה מצה 

ותדע שהרי גבי עיבוד לשמה כתב בתשובת עבודת הגרשוני סי' ס"ה ותשובת רע"א סי' ג' ראם עבד עור על מנת שאם ירצה יכתוב עליו ס"ת ואם ירצה יכתוב עליו דבר חול פסול משום דקיי"ל אין ברירא בדאורייתא ואלו גבי דבר חול תנן בפסחים רף ל"ה חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו אינו יוצא בהם למכור בשוק יוצא בהם וקאמר שם דף ל"ת מ"ט אמר רבא כל לשוק אימלוכי אמליך אי מזדבין מזדבין ואי לא מזדבן איפוק ביה אנא וקשה לכאורה 

הא קיי"ל בדאורייתא אין ברירא ואמאי מהני הא דדעתו אי לא מזדבין איפוק ביה עיי"ש שבאר שקושיא זו היא רק אליבא דרב יוסף דאמר הטעם דבעינן שימור לשם מצה הנאכלת לשבעה ופרש"י שם דלדידיה לא מהני אם שמר לשם זבח ולשם מצה דזבח מתאכל ליום ולילה ומצה בעינן שיהא ראוי לשבעה א"כ קשה אמאי אם עשאן למכור בשוק יוצא בהם משום דאמר אי לא מודבנא איפוק ביה אנא הא אין ברירה ולא הוי שימור לשם מצה הראויה לשבעה לפי 

אבל לפי מש"כ א"ש דכיון דשימור אינו בגדר יחור ולא בעינן ליהר עיסה 

לשם מצה רק שיהא כוונתו שמשמרהו שלא תחמיץ בכדי שתהא ראויה למצה הנאכלת לשבעה ולא איכפת לן אי מייחדה לשם מצה ולשם דבר אחר והוי רק בגדר כוונה ולא איכפת לן בחשש ברירה דמכ"מ האי גברא איכוון לשם שימור רמצה אי לא מזדבני דדוקא דבר שצריך לייחדו לאיזה דבר שייך אין ברירה אבל בדבר שהוא רק בגדר כוונה הוי כוונה אע"ג ראין ברירה דכמו שאין שייך תנאי בדבר דהוא בגדר כוונה כן אין 

שייך בו חשש ברירה ושימור דמצה בגדר כוונה הוא שמשמרה מהימוץ כדי שתהא ראויה למצה הראויה לשבעה עכ"ד והיינו דהעונג יו"ט מחלק בין לשמה הציצית וס"ת תפילין ומווזות ללשמה דמצה דבציצית בעינן יחוד וקביעה בציצית גופא שיתייחדו לשמה ולמצוותה משא"כ בלשמה דמצה דאינו רק בגדר כוונה ואינו נתפס בחפצא גופא שמיוחד לענין מצות מצה ע"כ לא שייך כאן החסרון דברירא שרק היכא דבעי קביעה ע"ז אמרינן שאם לא הוברר בשעת החלות אין כאן חלות כלל ולא סגי שיתברר אח"כ מה שאין כן אם הוא רק כוונה בעלמא 

The "Ad Echad" by Makkas Dever

I saw this in a new sefer from R Itamar Garbuz, a gaon בלי גוזמא. I added a few words at the end.

 שמות ט ו-ז

ויעש יהוה את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני־ישראל לא מת אחד 

וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את־העם

מלבי"ם

והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד. במ"ש לקמן (יד כח) לא נשאר בהם עד אחד פי' חז"ל שפרעה נשאר, ר"ל שפי' עד ולא עד בכלל שאחד נשאר, וכן במ"ש שופטים (ד טז) לא נשאר עד אחד נשאר סיסרא, ומשמע שגם פה מת אחד, וי"ל שהיה בהמת בן האשה הישראלית והוא בן איש מצרי, שבדיני ישראל היה כמצרי, כמש"ש במקומו, ופרעה חשב שהוא מישראל וכיון שבהמתו מתה לא נתקיים דבר משה ועי"כ ויכבד לב פרעה:

The same is said in the name of the Gaon.

(והובא בשם הגר"א ב'דער תורה – קוואל' מר' אלכסנדר זושא פרידמאן על הפסוק 'וממקנה בני ישראל' הוצאת ווורשא שנת תרח"צ).

The reason we saw him as a Mitzri is because of the shitta of the חכמי הצרפתים brought in the Ramban in the parsha of the Mekaleil (ויקרא כ"ד י) that before Mattan Torah a child of a Jewish woman and a non-Jewish man is not a Jew. The rule that you go by the mother was only after Mattan Torah.

Ramban:

וְטַעַם "בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי", לְהוֹרוֹת כִּי הַגּוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד אֵינוֹ יִשְׂרְאֵלִי. וְאע"פ שֶׁפָּסַקְנוּ בַּגְּמָרָא (יבמות מה) דְּגוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ, הֲרֵי אָמְרוּ (בכורות מז), מְזַהֲמִין אֶת הַוָּלָד, לוֹמַר שֶׁהוּא פָּגוּם לַכְּהֻנָּה וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ יִשְׂרְאֵלִי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן הַיַּחַס בַּדְּגָלִים וּבְנַחֲלַת הָאָרֶץ, כִּי "לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם" כָּתוּב בָּהֶן (במדבר כו נה). וּמַה שֶׁאָמַר בְּת"כ (פרשה יד א), "בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מְלַמֵּד שֶׁנִּתְגַּיֵּר, אֵינוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ בְּגֵרוּת אֶלָּא כְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לַבְּרִית בְּמִילָה וּטְבִילָה וְהַרְצָאַת דָּמִים בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה (כריתות ט), אֲבָל נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁהָלַךְ אַחֲרֵי אִמּוֹ וְנִדְבַּק בְּיִשְׂרָאֵל. וְזֶה טַעַם "בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שֶׁהָיָה עִמָּהֶם וְלֹא רָצָה לָלֶכֶת אַחֲרֵי אָבִיו לִהְיוֹת מִצְרִי. וְכֵן מַה שֶׁאָמְרוּ בְּת"כ (שם), אע"פ שֶׁלֹּא הָיוּ מַמְזֵרִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא הָיָה כְּמַמְזֵר, כְּדִבְרֵי יָחִיד הִיא שְׁנוּיָה, וַהֲלָכָה הַוָּלָד כָּשֵׁר. וְהַצָּרְפָתִים אוֹמְרִים כִּי טַעַם הַגֵּרוּת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְהָיָה מִשְׁפָּטוֹ לֵילֵךְ אַחַר הַזָּכָר, מִמַּה שֶׁאָמְרוּ (יבמות עח), בָּאֻמּוֹת הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר, וְכַאֲשֶׁר נוֹלַד זֶה לֹא מָלוּ אוֹתוֹ, כִּי מִצְרִי הָיָה בְּדִינוֹ, אֲבָל כְּשֶׁגָּדַל נִתְגַּיֵּר לְדַעְתּוֹ וְנִמּוֹל. וְאֵין דַּעְתִּי כָּךְ, כִּי מֵעֵת שֶׁבָּא אַבְרָהָם בַּבְּרִית הָיוּ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁבוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בְּעֵשָׂו (קידושין יח), וְדִלְמָא יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד שָׁאנֵי, וְק"ו הַדָּבָר, אִם לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהַגּוֹי הַבָּא עַל בַּת אַבְרָהָם מֵחַיָּבֵי לָאוִין וְאֵין לוֹ בָּהּ קִדּוּשִׁין, הִיא מִקְוֶה טַהֲרָה לָאֻמּוֹת לְהַכְשִׁיר אֶת וְלָדָהּ לִהְיוֹת כָּמוֹהָ, לֹא כָל שֶׁכֵּן קֹדֶם הַתּוֹרָה, שֶׁתְּהֵא מְטַהֶרֶת וְלָדָהּ לִהְיוֹת כָּמוֹהָ, לְחַיְּבוֹ בְּמִילָה כְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְיִהְיֶה מִכְּלַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

Pharaoh, however, saw him as a Jew. Since one Jew's animal died, Pharaoh decided it proved that Moshe's words (ט:ד) 

וְהִפְלָה יְהֹוָה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכׇּל־לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר׃

were not fulfilled, because one had died, this was not an act of God, which would have been perfect, but mere magic and curses, which are imperfect.

The kashe they ask on the Chachmei HaTzarkatim is that in Yevamos 100b it says Hashem told Avraham, do not marry an akum or shifcha, because then your child will follow her halachic status. 

דִּכְתִיב: ״לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ״, הָתָם מַאי קָא מַזְהַר לֵיהּ רַחֲמָנָא? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לָא תִּנְסַב גּוֹיָה וְשִׁפְחָה, דְּלָא לֵיזִיל זַרְעָךְ בָּתְרַהּ.

This contradicts shittas Chachmei HaTzarfatim.

Harav Garbuz answers that maybe their shitta is that before Mattan Torah the child is viewed as partially each; or maybe it is only lechumra that we go after the father, but lechumra we would go after the mother as well. 

But, he asks, if so, why would his animal die? The Medrash here says clearly that an animal owned in partnership of a goy and a Yisrael did not die!

He answers that this is only true for an animal owned half by a Jew and half by a Goy. It does not apply to an animal owned entirely by a half Jew-half Goy.

But then he says that the kashe from Yevamos is not a kashe at all. The pshat in the Chachmei HaTzarfatim is that before Mattan Torah, the din Yisroel was complete, but the din Akum was complete. So of course the mother is dominant in determining whether you are a Jew. But where the mother is a semi-Yisrael and the father is an akum gamur, of course  you go after the father. After Mattan Torah, when the din Yisrael is גמור, of course you go after the mother. But if it were a non-Jewish mother and a Jewish father, or course we would not go after the father! We would certainly go after the mother who is A the mother, and B a goyah gemura.  And that is why the RBSO told Avraham, don't marry a non-Jewish woman, because even the Chachmei HaTzarfatim would agree the child would be a goy.

(I always assumed that the Chachmei HaTzarfatim was based on Yevamos 78b that among the nations you go by the father, such as a Knaani father with a Spanish mother, there's a din of lo sechayeh, but a Spanish father and a Knaani mother, the child is fine. This would not work with R Garbuz's mehalach.)

Back to the basic halacha of עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל.

The Gemara paskens that הולד כשר. Tosfos says this means he is a kosher goy and not a Yisrael mamzer, and he needs real geirus. But the Rambam and the Mechaber pasken it means he is a Yisrael kasher and does not need geirus, that we simply ignore the father and go after the mother.  The Chazon Ish (Eh end of siman 6) says this is the halacha with no safek at all.

But Tshuvos Chemdas Shlomo (EH 2) brings a tshuva from the Nesivos that le'halacha the child needs geirus. See also RAE Gilyon YD 266:12 who discusses whether you can be mal this child on Shabbos.

He says that he heard from Rav Shach that someone asked his uncle, Reb Isser Zalman, what he would do in such a case, considering the shitta of RAE and the Nesivos. RIZ answered that Klal Yisrael paskened; it is a הוראה המקובלת, and as such, can not be questioned.

I am just adding that it is well known that Reb Moshe held, as did the Maharit Algazi, that the halachic status of the child depends on how he was raised. If he was raised a Jew, he is a ישראל גמור. If he was raised as a goy, he is an עכו"ם גמור. (See Avi Ezri Issurei Biah 15:3 where he brings the Maharit and says this idea is completely incomprehensible and should be stricken from the record and never heard again. He did not know that the Marshal holds exactly like that, besides Reb Moshe.  It is the Mahrshal, the Maharit Algazi, and Reb Moshe. Try striking that from the record.)

When I said this over,  R Dr Gary Schreiber asked me that according to the Chachmei Hatzarfatim, the מקלל should have died at Makkas Bechoros. I tried to answer that this was to prevent chillul Hashem, but that's a weak answer, because why wasn't that a cheshbon at Makkas Dever. You could say that it wasn't so important that Pharaoh be nispoel from dever, because Hashem still wanted to bring four more makkos, but it's shvach. Unless the pshat is that he was not a bechor to his father, and even if he was a bechor to his mother, his mother was Jewish.

Reb Moish Pollack pointed out that I should be ashamed of myself for not remembering a Rashi right here in 12:13;

ולא יהיה בכם נגף. אבל הוה הוא במצרים. הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל, יכול ימלט? ת"ל "ולא יהיה בכם נגף", אבל הוה במצרים שבבתיכם. הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה כמותו, ת"ל "ולא יהיה בכם נגף" (מכילתא):

He is right. 

From Shasdaf's hearos, it seems that we can resolve the problem I had with the Mechilta. If, as the Mechilta says, a Jew in the street was safe, and a Mitzri in a Jewish house would die, what does it mean that Hashem was posei'ach on the houses with Dam? Does it mean that since the majority of Jews put dam on the house, it protected even "עם שבשדות?" But it could be, according to the many rishonim and achronim who hold that the din עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, and the idea that before mattan Torah you would go after the father, is not all or none, and such a child, before or after mattan Torah, would have some dinim of Yisrael and some dinim of גוי. If so, it's very simple. For a Yisrael, it did not matter if you were inside or outside the house. For a Goy, it also did not matter. But for a חצי חצי person, inside the house was safe and outside the house was dangerous.

I think this is a good thing to add to the seder oeuvre.

👉In the comments, Shasdaf made it clear that he does not like it when I edit posts to reflect comments or new thinking. I responded that I very much appreciate his point, and that is why I edited to post to include his he'ara.