Birkas Chasanim/Sheva Brachos as a Davar shebi'Kedusha

From a drasha at a granddaughter's Sheva Brachos - Shana and Avi Chin.  Good to have in your pocket, and it can be cut down to a quarter if you drop the lomdus and rayos.

We have the Mishna in Megilla (23b) that lists things that require the presence of ten people. 

אין פורסין על שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים, וברכת חתנים, ואין מזמנין בשם — פחות מעשרה. ובקרקעות — תשעה וכהן, ואדם כיוצא בהן.

Even though the Gemara begins by saying

מנא הני מילי? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, דאמר קרא: ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. 

all that means is that the definition of a kohol/eida is a minimum of ten adults; as the Gemara continues, 

מאי משמע דתני ר' חייא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (במדבר טז, כא) הבדלו מתוך העדה ואתיא עדה עדה דכתיב התם (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה:

It is obvious that there is no common denominator other than than a requirement of a kohol/eida, that the requirement for ten in the various cases in the Mishna are not all for the same reason - they are certainly not all because of Davar Shebikedusha.  Veha raya, the next Gemara introduces other reasons for requiring ten:

 ואין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה. כיון דבעי למימר: ״עמדו יקרים עמודו, שבו יקרים שבו״ — בציר מעשרה לאו אורח ארעא. ואין אומרים ברכת אבלים וברכת חתנים (וכו׳). מאי ברכת אבלים? ברכת רחבה. דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: ברכת אבלים בעשרה, ואין אבלים מן המנין. ברכת חתנים בעשרה, וחתנים מן המנין. ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה (וכו׳). כיון דבעי למימר ״נברך לאלהינו״ — בציר מעשרה לאו אורח ארעא. והקרקעות תשעה וכהן, ואדם כיוצא בהן (וכו׳). מנא הני מילי? אמר שמואל: עשרה כהנים כתובים בפרשה. חד לגופיה, (וחד למעוטי,) ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. תשעה ישראלים וחד כהן.

The Gemara in Kesuvos (7a) offers two reasons for the requirement at Sheva Brachos.

גופא, אמר רב נחמן: אמר לי הונא בר נתן, תנא: מנין לברכת חתנים בעשרה? שנאמר: ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה. 

ורבי אבהו אמר: מהכא: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. (רש"י: על ברכת מקור צריך קהל והיינו עשרה כמו הקהל את העדה (במדבר כ) ואין הקהל בפחות מעדה ועדה עשרה כדילפינן (ברכות דף כא:) מעדת מרגלים עד מתי לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב.) 

So Rav Nachman says we learn it from the fact that Boaz was makpid to get ten people together for his Sheva Brachos. Rav Avahu says it is from Bamakheilos barchu. 

So: why do we need ten for Birkas Chasanim/Sheva Brachos? It turns out to be at least a machlokes Rishonim that continued to a machlokes achronim, as follows.

שיטה מקובצת כתובות ז ע"ב ד"ה גופא

גופא אמר רב נחמן כו'. מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים. פי' סתמא דמילתא שלא כנסן אלא לברכת חתנים דאי משום עדים או קנין בתרי סגיא ליה הא לא כנסן אלא לברכה בלבד ומפני שדבר שבקדושה הוא לברך את השם כינס עשרה. לשון הגאונים ז"ל

תוספות רי"ד ח ע"א

מאי מברך אר"י שהכל ברא לכבודו. יוצר האדם. אשר יצר. שוש תשיש. שמח תשמח. אשר ברא. פי' תחלה מברך שהכל ברא לכבודו משום דברכת חתנים צריכה עשרה כדכתיב במקהלות ברכו ה' וכתיב ברוב עם הדרת מלך.

ערוך השלחן אבן העזר סימן סב סעי' יא :

ואף על גב דלאו דבר שבקדושה הוא כקדיש וקדושה שלא יתאמרו בפחות מעשרה, מכל מקום כיון דאומרים שהכל ברא לכבודו לכבוד הנאספים, ומזכירים בנין ירושלים, אין מדרך הכבוד להזכירם בפחות מעשרה

(funny thing is that the Aruch Hashulchan says that Birkas Kohanim requires ten davka because it is a davar shabikedusha: OC 128:8.

אין נשיאת כפים בפחות מעשרה והכהנים מן המנין... ואין לשאול למה זו דומה לדבר שבקדושה, הלא היא רק ברכה ככל הברכות; דאינו כן, דכיון דכתיב "ואני אברכם" אם כן צריך השראת השכינה, ואין שכינה שורה בפחות מעשרה ולכן היא דומה לדבר שבקדושה, שאינה אלא בעשרה מטעם זה)

and a machlokes the Mishna Berura and the Brisker Rov:

ב'שלחן ערוך' (או"ח סימן ריט סעי' ג) נפסק שברכת 'הגומל' צריכה להיאמר בפני עשרה, ובהם שני תלמידי חכמים, וזה נלמד מן הפסוק (תהילים קז, לב): 'וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו'. וכתב ה'משנה ברורה' (ס"ק ו) 'עשרה עם בעל הנס', דהיינו שהמברך את ברכת הגומל יכול להיות אחד מהעשרה. וב'שער הציון' (ס"ק ז) הוסיף:   ואע"ג שכתב דהראנ"ח חולק [ונמשכו אחריו איזה אחרונים] אעפ"כ נראה דיש להקל [שהמברך הוא אחד מהעשרה]. וסמך לדבר, דהא כל דין דעשרה ילפינן מוירוממוהו בקהל עם, אם כן כמו גבי ברכת חתנים דילפינן גם כן לחד מאן דאמר מ"במקהלות ברכו את ה'", ואפילו הכי חתנים מן המנין, וכל שכן ברכה זו דקילא.

מבואר בדבריו כי ברכת 'חתנים' וברכת 'הגומל' שוות בכך שצריכות להיאמר בפני 'קהל'. בברכת 'חתנים' נלמד דין זה מהפסוק 'במקהלות ברכו את ה'', ובברכת 'הגומל' נלמד דין זה מהפסוק 'וירוממוהו בקהל עם', וכשם שבברכת חתנים – חתן נכלל בעשרה, כך גם בברכת הגומל – בעל הנס נכלל בעשרה שבנוכחותם נאמרת הברכה.

ובספר 'מעתיקי שמועה' (עמ' יא) הביא בשם הגרי"ז מבריסק שיש להבחין בין ברכת חתנים לברכת הגומל: דדינא דעשרה שנאמרה בברכת חתנים הוה משום אין דבר שבקדושה פחות מעשרה, ואילו דינא דעשרה לענין ברכת הגומל ודאי לא הוה משום דינא דאין דבר שבקדושה גרידא. וביאר מרן זצ"ל [הגרי"ז] דדינא דאין דבר שבקדושה פחות מעשרה הוא מחובת הברכה שטעונה להיאמר בעשרה, משא"כ דינא דעשרה שברכת הגומל הוה דין במצות הודאה ולא דין במה שהברכה טעונה.

So it is clear that this is a machlokes the Shita and the Brisker Rov hold it is a דבר שבקדושה and the Tosfos Rid, and Aruch Hashulchan, and the Mishna Berura hold that it is not a דבר שבקדושה and it requires ten like birkas hagomel, for pirsum.

I don't know if this is the same machlokes or not, but the Ran on the Rif in the beginning of Kesuvos brings a machlokes the Sheiltos and Rav Shmuel haNagid whether this din is also by Birkas Eirusin.

מניין לברכת חתנים בעשרה. כתב רב אחא ז"ל דברכת ארוסין נמי בעשרה והנגיד רב שמואל ז"ל חלק עליו ואמר שאינה צריכה י' אלא בברכת חתנים:

Same in the Rashba on 7b,

מברכין ברכת אירוסין בבית אירוסין וברכת חתנים בבית חתנים. כתב רב אחא ז"ל (שאילתות חיי שעה ריש סי' טז, וע"ש ברד"ל), דברכת אירוסין בעשרה, והנגיד רבינו שמואל זצ"ל (הובא בראב"ד שם וברמב"ן וש"ר כאן) חלק עליו ואמר שאינה צריכה עשרה אלא ברכת חתנים בלבד שלא הוזכרו עשרה אלא בה. ועוד, שהרי קדושין בפני שנים ואם כן אתה מצריכן עשרה.

(Some want to learn in the Sheiltos that he holds it's a davar shebikdusha; That's how the Netziv learns there in the Shiltos. But the extrapolation that if one of the minyan walked out during bentching that you can still say the Sheva Brachos is not correct, as the Netziv says there in 16:3, because the Sheva Brachos are considered too separate from the bentching.)

So, getting back to Birkas Chasanim.

Assuming that the requirement of ten is because it is a davar shebikedusha: 

Why is Birkas Chasanim called a Davar Shebikedusha.

The first thought you have is, "Why not? If Zimun with Elokeinu requires ten, same for Birkas Chasanim." That's not right. Zimun, like Barchu, requires ten because we say "נברך אלהינו" and that invitation automatically requires ten. There is no similar call/response in Birkas Chasanim.

First: an interesting old machlokes. 

Ramban Kesuvos 7b

ונראה מזה שאין חותמין מקדש ישראל על ידי חופה, אע״פ שכתוב במקצת נוסחאות,

לפי שאין ראוי לחתום על החופה שאינה נעשית עכשו. ועוד שמקדש ישראל הוא מעין הפתיחה, שקדשה בכל עסקי נישואין. לפיכך אין לחתום אלא מקדש ישראל בלבד. וכתב רבי׳ האיי גמר׳ היא בהדיא מקדש ישראל, וכך חותמים בב׳ ישיבות מימות חכמים הראשונים עד עכשו. ותוספת זו שאתם מוסיפין גריעות היא, שאין קדושת ישראל תלויה בכך, ונאה לכם לחזור להלכה ולמנהגנו בהסכמת הכל, עכ״ל רבי האיי גאון.

ובהלכות רבתי׳ מצאתי בא״י מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין. ובכתב ידו נמחק על ידי חופה וקידושין.

But Yam shel Shlomo there

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14088&st=&pgnum=9

וכתב רבינו האי גאון, שאין להוסיף על ידי חופה וקדושין, וכן דעת הרמב"ן, והטעם, שאין קדושת ישראל תלוים בכך, והרא"ש )סימן י"ב( והגהת מימוני )ה' אישות פ"ג אות ע'( כתבו, שהאידנא נהגו לומר על ידי חופה וקידושין, וכן נראה, כדי שיהיה סמוך לחתימה מעין חתימה, ואמת שהרבה קדושה תלוי בה, והוא דבר הגורם לכמה קדושות ופרישות, כשאתה מתכוין, איך החמירו ישראל בקדושתם, אפילו בדבר המותר, קל וחומר באסור להם, גם יש בו שבח, ודוגמא למתן תורה, שהקדוש ברוך הוא קידש לישראל בקדושי התורה, שהיא מורשה, אל תקרי מורשה, אלא מאורסה )ברכות נ"ז ע"א(, וענן על ההר, כעין חופה, וישראל זכו לאותה קדושה

and more importantly, Reb Yaakov in Emes l'Yakov in Ki Seitzei says that the issurei kiddushin are called לא יבא בקהל; and their inclusion in Sefer Devarim proves that marriage is the foundation of kedushas Klal Yisrael, and it is through marriage that a person enters Khal Hashem.  This is a good explanation for why Birkas Chasanim requires a minyan - it is a perfect example of a davar shebikdusha in its pivotal role in the establishment of kedushas Klal Yisrael.

Or you could take the easy way out and refer to the Gemara in Sotah 17a that

דריש ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן 

It might work for drashos, but it's weak. Just because you're giving them a bracha and hoping that they will have a placid and loving marriage does not mean that you are creating that matzav. You don't need a minyan when you say זאלסט דו דערלעבן משיח. 

I would be happy to hear your thoughts on the matter. 

As long as you don't say it's a davar shebikdusha because you say שהכל ברא לכבודו in honor of the kohol that is gathered. I think that is just circular reasoning. It's because you need a kahal that you can make that bracha. In fact, we brought above from the Aruch Hashulchan (EH 62:11) that it is because we have these brachos לכבוד הנאספים that Chazal required having a minyan. 

Should Women Say the Parshos Hakorbanos.

This post was elicited by an experience I had while saying my Halacha Shiur. We are learning Siman 70. Two members of the shiur commented, and each was a very strong stimulus for deeper analysis.

The mechaber begins Siman 70 by saying, from the Mishna in Brachos 20a, that women are not obligated to say Krias Shema, and adds that it is correct and proper for them to do so. 

Hachaver Michoel (Mike) Nussbaum questioned the application of Mitzvas Asei shehazman gerama to krias shema. He said that Shofar is a clearly time-bound mitzvah, and, as such, it is not obligatory for women. But Shema is an application, or a parallel, of the universal mitzva of Kabalas Yichud Hashem, and as such, it should apply to women despite the general rule of zeman gerama. 

So we spent a day going through the Chinuch, who says that the mitzva of achdus (417) is derived from the word "shema," and the mitzva of kerias shema (420) is derived from vedibarta bam; and the Rambam, that the mitzva of achdus (2) is from Hashem echad, and the mitzva of Shema is from vedibarta, and the Ramban that achdus is from Anochi. In any case, the two mitzvos are clearly separated, and as such, although achdus is universal, its rules are entirely different. For example, we do not know how often one is obligated to be meyached Hashem. Only when faced with a life or death decision? Once a year like mechiyas amalek? Once a day, like Tefillin? But Shema has specific times and specific words, albeit in any language. 

Still, his sevara is shared by the Sefer Ohel Moed, brought in the Beis Yosef. 

כתוב באהל מועד נראה דעבד ואשה חייבים הם בקבלת הייחוד דהיינו פסוק ראשון:

According to him, the Mishna that says that women are pattur is only if you hold the mitzva requires the whole parsha or two parshios. But if you hold the mitzva is only the first passuk, then women are equally chayav.

(Who, you ask, is the Sefer Ohel Moed?  It was written by Harav שמואל ירונדי, who was born a few years before the petirah of the Baal HaTurim, and was highly respected, but overshadowed by the Tur. It is brought down only a few times in the Beis Yosef.)

As for Korbanos; Should women say the parshios of korbanos?

Because the mechaber says women have no obligation to say Shema, the Mishna Berura reviews what he had said in other places about what parts of tefilla women are required to say. A glimpse at the Aruch Hashulchan here and in Siman 106 will illustrate the many differences of opinion on this topic, and indeed there is a wide range of opinion in women's mosdos hachinuch today regarding the practical requirements and priorities of tefilla for women. But I mentioned that back in the end of Siman 47, the Biur Halacha brings that women have to make birkas hatorah because, among other reasons, they have to say the parshios of korbanos.  He holds that once a person has an obligation to read a parsha in the Torah, reading that parsha requires Birkas HaTorah.

This halachic opinion is well founded; it is brought in the Beis Yosef from the Agur quoting the Maharil, and reaffirmed by the Magen Avraham and the Taz and the Shulchan Aruch Harav ((וְעוֹד שֶׁבִּרְכַּת הַתּוֹרָה מְבָרְכִין קֹדֶם "פָּרָשַׁת הַתָּמִיד" וּבִקְרִיאַת "פָּרָשַׁת הַתָּמִיד" הֵן שָׁווֹת לָאֲנָשִׁים, שֶׁהֲרֵי תְּפִלָּה בִּמְקוֹם תָּמִיד תִּקְּנוּהָ) and the aforementioned Biur Halacha. This is an authoritative and impeccable list of poskim.  

And now that the new teshuvos of the Maharil have been published, we find the original teshuva quoted by the Agur. He is talking about women's obligation to say birkas hatorah, and says

 ועוד נראה דעדיף משאר מצות שפטורות מהן, דרבנן תקנו פרשת וידבר משום נגד התמיד כדאמר מר כל העוסק בפרשת עולה וכו', ואטו נשים מי לא מחייבי בתמיד וקרבנות כמו אנשים, הא חייבות בתפילות וכנגד תמידין תקנו, וא"כ מחייבי נמי לסדר ענייני קרבנות, קראי, ושמא נמי מתני' דאיזהו מקומן. ותפלות אין שייך דאינן מבינות, ומ"מ הוי כאילו הקריבו קרבן משום עקימת שפתים, דליגרוס איניש אע"ג דלא ידע [מאי קאמר], ופשיטא דאיש חייב לברך אע"ג דאין מבין קריאתו וגרסתו וכו'.

Please note the circuitous three part reasoning: Are women not chayav in the Tamid and Korbanos like men?  1. They are obligated to say Shemoneh Esrei. 2. Shemoneh Esrei corresponds to the korbanos. 3. Therefore, they are chayav to say the Korbanos.

The question is often asked, why don't women say the parsha of korban Yoledes from the beginning of Tazria. In fact, this question was asked by the Cheshek Shlomo in his Teshuvos Binyan Shlomo: 

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1866&st=&pgnum=93

Why don't our siddurim have the parsha of zava and yoledes? He says that they are wrong, and that it is a mistake to not have it in the siddur, because women are absolutely obligated to say these parshios. Or, perhaps, their husbands are obligated to say it for them. 

Similarly, many ask on that parsha, why does it describe the korban ashir of yoledes, then say Zos Toras hayoledes to bring a korban, and only then say that if she can't afford it she should bring a pair of birds, the korban dalus.  It should have said korban ashir, korban ani, then Zos Toras. 

וּבִמְלֹ֣את יְמֵ֣י טׇהֳרָ֗הּ לְבֵן֮ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן־יוֹנָ֥ה אוֹ־תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ 

וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָהֲרָ֖הֿ מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃ 

וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃

Several achronim answer that the words Toras by korbanos is used elsewhere to teach that if there is no Beis Hamikdash, you can fulfil your chiyuv korban by saying the parsha. If that is what Toras alludes to, it doesn't make sense to say it after the korban dal. If all you're doing is saying the parsha, you should say the parsha of the korban ashir! That is why it says zos toras after ashir and before ani. This answer also assumes that a yoledes can fulfil her obligation by reading the parsha. (Unless you say it refers to her husband.)

So you have a sterling list of poskim who say that that women are obligated in Tamid no less than men, and also that they have the din of saying korbanos to fulfil their korban obligation, whether it be Tamid or Musaf or yoledes or zava or chatas or asham or todah. 

But there are three strong questions on this idea. 

1. Women are pattur from Machatzis hashekel so they should be pattur from all korbanos tzibur

2. The rule that learning is in place of hakrava makes sense when you have a mitzva of talmud torah, because then the limud is an equal part of the etzem mitzvah. But if you have no mitzva of talmud torah, who says the rule in Menachos 110 that כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם applies? They have no mitzva of La'asok. 

3. Just as Musaf is zman grama, the Tamid is also Zman Grama. Bishlema tefilla is Rachami. But Musaf is not, and the Tamid is no more Rachami than the Musaf.

The first question was stated by Reb Akiva Eiger, the second by the Chasam Sofer, and the third by the Noda Biyehuda in the Tzlach. All directly contradict the Maharil/Beis Yosef/MA/TAZ/ShAHarav/Biyur Halacha.

RAE in Tshuvos 9 (and there's a nice piece in the Kehilas Yaakov in Zevachim siman daled on this)

דלכאורה נראה דנשים פטורות מתפלת מוסף כיון דנשים לא היו שוקלות אין להם חלק בקרבנות ציבור

The second point is made by the Chasam Sofer in in the new version al hatorah in Tazria, which I don't have, and the Kli Chemda in Tazria is mechavein.

(The Chasam Sofer says as follows: What does Rashi/the Gemara mean that chatas comes first except "למקראה"? But when you read it, you are yotzei, so it should have the same order as hakrava! He answers that this may be true by other korbanos, but not here, because it's a women's korban, and she doesn't have a mitzva of Talmud Torah, so her reading the parsha is indeed mikra b'alma, not k'ilu hikriv.

שבכל התורה כל העוסק בפרשת הקרבנות כאילו הקריב אותו קרבן, וא"כ לעולם צריך להקדים החטאת לעולה, משא"כ פרשת יולדת דלא שייך בהו כאילו הקריב, שהרי ת"ת אינו אלא לזכרים, ובהו לא שייך יולדת, ואינו כאילו הקריב רק מצות קריאה בעלמא, ומשום הכי ראוי להקדים עולה דחשיב טפי מחטאת.)

The third point is from the Tzlach in Brachos 26a

https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37718&st=&pgnum=49

But most importantly, nobody does this. So if someone says, let's make a campaign, tell him it is not a good idea. Saying korbanos is not a chiyuv even for men, and certainly not for women. And their time is better spent saying Tehillim.  When it says that all the yeshuos of Jewish history were in the zechus of nashim tzidkaniyos, I guarantee that their tzidkus was not expressed in saying איזהו מקומן.

This sounds like a lot of effort to explain the self evident, but it's not. When I said the shiur, I said that technically, women have the same mitzva as men to say korbanos, but not one women in ten thousand actually does it. One guy (Howie Borenstein) in the shiur said "My wife says korbanos." I said no she doesn't, bring her to the computer (the shiur was one Zoom.) She came and said she heard it from Rabbi Eliezer Krohn, Rav Pesach's son. My reaction was not positive. She then wrote him, asking if he indeed told his family members to say the parshios of korbanos, and he answered "Thank you for listening and for your email. I did not tell my family members to say tamid. But that's great that you do." I suspect that he was so surprised by the Maharil that he did encourage people to do it, but later realized that it was not normative practice, so he backed off, which is perfectly fine. I don't have the patience to search for his shiur, and there's no benefit in doing so. And anyway, Howie's wife is a tzadeikes, so she's no raya.

Who was Zocheh to the Mon, the Be'er, and the Anan

 BM 86b:

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו. וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ״ואל הבקר רץ אברהם״, ״ורוח נסע מאת ה׳״. ״ויקח חמאה וחלב״, ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״. ״והוא עמד עליהם תחת העץ״, ״הנני עמד לפניך שם על הצור [וגו׳]״. ״ואברהם הלך עמם לשלחם״, ״וה׳ הלך לפניהם יומם״. ״יקח נא מעט מים״, ״והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם״. 

ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא. דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה – זכו לשלשה. בשכר ״חמאה וחלב״ – זכו למן; בשכר ״והוא עמד עליהם״ – זכו לעמוד הענן; בשכר ״יקח נא מעט מים״ – זכו לבארה של מרים.

Maharsha there:

בשכר ג' זכו לג' בשכר חמאה וחלב זכו למן כו'. יש לדקדק דבפ"ק דתענית אמרו המן בזכות משה והבאר בזכות מרים והענן בזכות אהרן ומהך דהכא גופא קשה דמאי קרא לה בארה של מרים וי"ל דבזכות אברהם לא היו זוכין בהן אלא לפי שעה אבל בזכות משה ואהרן ומרים היו נמשכים המן והענן והבאר כך זמן רב מ' שנה ולכך כשמת אהרן נסתלק הענן וכשמתה מרים נסתלק הבאר וכשמת משה נסתלק המן:

Taanis 9a:

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר — בזכות מרים, עמוד ענן — בזכות אהרן, מן — בזכות משה. מתה מרים — נסתלק הבאר, שנאמר: ״ותמת שם מרים״, וכתיב בתריה: ״ולא היה מים לעדה״, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן — נסתלקו ענני כבוד, שנאמר: ״וישמע הכנעני מלך ערד״, מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב: ״ויראו כל העדה כי גוע אהרן״. אמר רבי אבהו: אל תקרי ״ויראו״, אלא ״וייראו״. כדדריש ריש לקיש, דאמר ריש לקיש: ״כי״ משמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא.

I saw the Torah Temima says a great answer to the Maharsha's question, and it's very useful for Sheva Brachos and Bar Mitzva as well:

Torah Temima Bamidbar 20:2:

ולא היה מים לעדה. תניא, א"ר יוסי ב"ר יהודה, באר ניתן לישראל בזכות מרים, מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה  

ועיין בב"מ פ"ו ב', בשכר שאמר אברהם למלאכים יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים, והקשה מהרש"א, א"כ מה זה שאמר כאן דהבאר ניתן בזכות מרים, אחרי דאברהם זכה עוד לזה, וגם מה טעם שנקרא בארה של מרים, ותירץ, דאלו בזכות אברהם לבד היו זוכין בזה רק לשעה, ורק בזכות מרים זכו לכל משך ארבעים שנה שהיו במדבר, עכ"ל. וצ"ל דמש"כ לכל מ' שנה לאו דוקא הוא, דהא משמתה מרים נפסק הבאר, כמבואר כאן, ועדיין לא תמו הארבעים שנה, אלא כונתו לכל זמן שהיתה חיה, אבל בכלל דבריו דחוקים, דמהיכי תיתא להגדיל זכות מרים יותר מזכות אברהם לומר שבשבילו היו זוכים רק לשעה.

ולי נראה דהפי' זכו לבארה של מרים, כלומר זכו שיצאה מהם מרים שבשבילה זכו לבאר, וקיצור לשון הוא, והכונה כמו שהיה אומר זכו למרים שבזכותה ניתן הבאר, וכהאי גונא צריך לפרש מ"ש שם בשכר חמאה וחלב [שנתן לאורחיו] זכו למן, אע"פ שכאן מבואר בסוגיא שזכו למן בזכות משה, וכן מ"ש שם בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, אע"פ שכאן מבואר שבזכות אהרן זכו לזה. וצריך ג"כ לפרש ע"ד שכתבנו שבשכר שעשה אברהם מה שעשה זכו בניו שיצאו מהם משה ואהרן שבזכותם ירד המן ולוום ענני כבוד.

It's such a good answer that you wonder why the Maharsha didn't say it. It's not because it's so brilliant, because I said this answer myself before I saw the Torah Temima. The way I said it was that it was a great thing that Avraham Avinu was zocheh to these things himself. But it is a far greater gift that he was zocheh to have descendants who in their own zechus were zocheh to these things. What a great thing to have a granddaughter whose zechus was so great that she brought the Be'er to Klal Yisrael. What a great thing to have grandsons whose preternatural gadlus enabled them to bring the Anan and the Man from Heaven to Earth.  (Don't ask silly questions like "But מצוה בו יותר מבשלוחו.")

So what's pshat with the Maharsha? Why did he think it wasn't a good answer? 

Maybe the answer is that the truism that בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמיד is only the shita of Rav Yosi bar Chuni, but Rabbah bar Mari disagrees with him, and holds that the progenitor/Rebbi will feel bad, at least when the son outshines the father. 

(We discussed a similar question regarding whose zechus brought the mitzva of tzitzis and tefillin, Shem's or Avraham's, here:

https://beisvaad.blogspot.com/2006/10/how-we-were-zocheh-to-tzitzis.html  )

Gifts to Talmidei Chachamim as Korbanos

(Sharing a humorous experience from last week. My father in law, Harav Reuven Feinstein, spent several days at our house and joined us for a Shabbos Sheva Brachos for my grandson. Wherever he goes, many people approach him with questions of halacha and hashkafa and life issues, and of course, for brachos. My responsibility is to him alone, so I often have to discourage what I deem excessive demands that jeopardize his emotional and physical safety. I remarked to other members of the family that Hungarians treat their Rebbes very differently than the Litvisheh. The Rebbes live like kings, while historically, Litvisheh gedolim starved. (My father in law said that this was not always the case. His grandfather was Rov in Uzdeh, and one man always chopped the wood for the Rov. As he grew older, his grandfather told the man that he should no longer do that, and that he would take care of it himself. The man said that he had a chazaka, and he would take Reb Dovid to a din Torah.)  I said there were two reasons for the difference. One, that when a Rebbe gives a bracha and it is fulfilled, the chosid says, thank you, Rebbe. When a Rov gives a bracha and it is fulfilled, the person says, thank you, Ribono shel Olam. Two, as my father once said, there is a fundamental issue at hand. A Rov has the position because he is a lamdan. Every baalabos in town thinks to himself, eh, I am a bigger lamdan. But a Rebbe is chosen on the basis of his being a holy man. There is no way to quantify 'holy." He is holy, you are not. This is doubly so if he is also a famous mekubal. That is absolutely hefker.

In any case, I said, quietly, to other members of the family that "Even Eisav knew that if you want a bracha, you bring matamim." The father of the girl who went in for the next bracha said to me "My daughter wants to know how to make out the check for Matamim." I guess I wasn't quiet enough.

I

 יומא עא ע"א

"ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח (בזמן הזה) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר "אליכם אישים אקרא"

Rav Meir Arik (mechaber of Minchas Kena'os, rebbi of Rav Meir Shapiro and Rav Reuven Margolios,) asked the Imrei Emes why Rav Brachia said that one who wants to fulfil the mitzva of Nesachim should give wine to talmidei chachamim. Why wouldn't the universal rule of ונשלמה פרים שפתינו, that כל העוסק בתורת, from Menachos 110a and Taanis 27b suffice?  He said that he had this question for a long time, and had asked so many gedolei Torah, and not one could give a satisfactory answer. 

The Imrei Emes immediately answered by pointing out that the source of כל העוסק is the passuk in Tzav (Vayikra 7:38)

זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים

which lists all the korbanos except Nesachim. So Rav Brachia davka was asking, bishlema chatas, olah, shelamim, yes, כל העוסק, you have the limud of זאת התורה. But what about Nesachim? (We are obviously talking where a person is bringing wine nesachim alone; generally, wine is part of a Korban Mincha, but one can be makdish and makriv wine alone, as it says in Zevachim 104b.)  (One assumes that the general limud in Taanis is just an application of the limud from the passuk in Vayikra.) To answer that question, Rav Brachia showed that there is another way of bringing a korban in our time, and that is by being mehaneh a talmid chacham. This method is not limited to the korbanos listed in Vayikra, it is a universal rule. Giving something to a talmid chacham that is mehaneh him is like bringing it on the mizbei'ach.

I was thinking that one could say the same thing about ההוא גברא's drasha in the Gemara in כתובות ק"ה ע"ב

 רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. לא קביל מיניה. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמר ליה: דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים. דתניא: ״ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו״. וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים. אמר ליה: קבולי לא בעינן דאיקביל, השתא דאמרת לי טעמא, מקבילנא.

Tosfos there says that the כאילו מקריב בכורים refers to the Minchas Ha'omer. 

וכי אלישע אוכל בכורים היה - אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':

and the passuk Tosfos brings, תקריב מנחת בכורים,  is the Minchas Ha'omer on Pesach. 

But Rashi, according to the Shitah there, learns that it refers to the regular Bikurim in Ki Savo, that you bring and say mikra Bikkurim.   Lefi Rashi, we can say that the כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים is necessary because bikkurim is not listed in that passuk in Tzav, so you need an alternative alternative.

II

Rav Bergman, in Shaarei Orah, says a very nice thing about the Gemara in Kesuvos.

He says he always wondered, why is being mehaneh talmid chacham davka like Bikkurim. What isn't it like Truma or something else? 

He answers with Rashi in 26:3 from the Sifri ואמרת אליו. שֶׁאֵינְךָ כְּפוּי טוֹבָה:, that the yesod of Bikkurim is hakaras hatov. 

The Gemara in Cheilek says that one who denigrates the contribution of Talmidei Chachamim to mankind is an apikores and megaleh panim and אין לו חלק לעולם הבא. The most fundamental requirement of hashkafa is to revere and appreciate talmidei chachamim. So Bikkurim, the matanah of hakaras hatov, is the perfect match for a gift that expresses your hakaras hatov to a talmid Chacham. (He says much more there on the simcha one should have when doing this, and how the mitzva has no limit; unlike the chomesh of Tzedaka and the shiyare'ha nikarim of Truma, one can give his entire field as Bikkurim.) 

When I said this over to my shul, I added that this explains why the passuk says אל הכהן אשר יהיה בימים ההם and Chazal say אֵין לְךָ אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁבְּיָמֶיךָ כְּמוֹ שֶׁהוּא. I said that everyone needs a talmid chacham that he sees as a great man who is a role model. You can not say oh, Reb Moshe, Ponivezher Rov, those were malachim, but nowadays, meh. This is a terrible thing. Asei lecha Rav means a living man, not a dead man, even if he is נקרא חיים. You have to have a living person that you respect, one you try to be mehaneh according to your ability. A mizbeiach is a mizbeiach, and you use the one you have in your time.

III

It would not be right to walk away without reminding myself what the Mesillas Yesharim towards the end of his sefer says regarding these maamarei Chazal.

והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב.

אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב"ר פפ"ב): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית ז): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.

והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות ק"ה): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא ע"א): ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים (ספלים שהיו על גבי המזבח שהיו מנסכים לתוכם יין). ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ"א): אר"י מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו.

Kaddish Toward Yerushalayim

 Do you have to face Mizrach when saying Kaddish? 

We all know that in fact, when someone makes a siyum, or you're saying Kiddush Levana, when they say Kaddish everyone assumes that you have to face Mizrach. It's hard to know whether this is reflex or halacha.

Since we're dealing with an extrapolation from something that is only known from Shemoneh Esrei, do you have to keep your feet together when saying Kaddish?

כלפי ירושלים

This idea is not brought in any of the great poskim - not the Rambam or Rif or Rosh or Tur or Shulchan Aruch or Aruch Hashulchan or Chayei Adam. The earliest (really the only) source for facing Mizrach for Kaddish is the Machzor Vitri, Hilchos Avel 278. (I have heard it is also in Rashi's Pardes #290 but I do not see it there.)

קברוהו מכוין החזן פניו כלפי מזרח שהוא כלפי ירושלים. ואומר קדיש: ואינו אומרו אלא בעשרה. דכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה:

But the people who think this is a good makor do  not realize that the shitta of the Machzor Vitri is that most tefillos need to be facing Yerushalayim. For example: In Hilchos Nisuin 475 he says

ת'. ומכוין פניו כלפי מזרח נגד צד ירושלם. שכל תפילות שאנו מתפללים. אנו מביטין אל היכל ה'. כי כן מצינו בדניאל. וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם. לבד משאר כל הברכות שאין אנו קפידין להביט שם. לכך צריך לכוין פניו כלפי מזרח בברכת חתנים:

Did you ever see anyone makpid on having the mesader kiddushin facing Mizrach? Or the Chassan Kallah? (🠈🠈🠈Rhetorical question. Please don't tell me you saw someone who was makpid. That would be a symptom, not a shittah.) If we don't do like the Machzor Vitri by other brachos, don't bring a raya from what he says about Kaddish.

Another thing to consider is the Chofetz Chaim's Machane Yisrael, where he says that all tefillos have two essential elements: True Kavana, and intention that the Tefilla should travel to the Shaar HaShamayim: to Yerushalayim and thence the Kodesh Kodoshim and thence to Hashem. He says this about all tefilla, not just Shemoneh Esrei.

איתא במדרש תנחומא שאפילו אין אדם כדאי ליענות בתפילתו ולעשות עמו חסד, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים עושה חסד עמו. ואחז"ל על הפסוק כי מי גוי גדול וגו' כה' אלקינו בכל קראנו אליו ר' יודן אמר בשר ודם יש לו פטרון; אם באת לו צרה אין נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד לפני חצירו של פטרונו וקורא לבן ביתו ואומר איש פלוני בחוץ. אבל הקב"ה אינו כן. אם באת לך צרה לא יקרא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח והוא עונה. הדא הוא דכתיב כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.

והתפלה שיתפלל על ענין זה לה', איננו דוקא בתפילת י"ח, אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה'. 

וגם תפלה זו איננה דוקא בלשה"ק אלא אפילו בלשון שמורגל בה מנעוריו, אך העיקר צריך שלא יחסר בה שני דברים:

א. שתהיה מעומק הלב ולא מהשפה ולחוץ ואם יוכל לעורר לבו לבכי מה טוב וכמאמרם ז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה שלא ננעלו. 

ב. שיכוין שתלך תפלתו דרך ארץ ישראל ומשם עד ירושלים ומשם לבית קדשי הקדשים וכמו שנאמר במקרא הנ"ל שהבאתי, והתפללו  אליך דרך ארצם שנתת לאבותם והבית אשר בנית לשמך. וע"ז מסיים הכתוב ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ועשית משפטם, וכמו שאמרו בברכות כ"ט לענין תפילת י"ח. וכשיעשה כן בודאי לא תשוב תפלתו ריקם

I know that this is not a direct raya to Kaddish. The Chofetz Chaim is talking about bakasha on the lines of Shmone Esrei. But at least you see that it is not davka a din in Reb Chaim's omeid lifnei hamelech of Shmone Esrei.  והתפלה שיתפלל על ענין זה לה' איננו דוקא בתפילת י"ח אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה

Or, maybe you can choose when you have the matzav of עומד לפני המלך. 

Some say that just as mizrach is a kpeida by Barchu, so too it is by Kaddish. This, of course, is not much of a raya. True, the Shaarei Teshuva in 57 brings the din of mizrach by barchu from R Nissan Shidlov, but in Halichos Shlomo 89 note 34 it says that Reb Shlomo Zalman was not medakdek on facing mizrach by barchu. Anyway, without a compelling lomdus, equating the two is just speculation.

רגל ישרה

As far as standing with feet together, the Nesivos in Mekor Chaim 55 says that he knows of no source for such a thing.

Some say that given that Kaddish has priority over Kedusha (Mishna Berura 56:6 from the Magen Avraham there,) and in kedusha we stand with out feet together, then kal vachomer we should do so by kaddish. This makes no sense, because a. degree of kedusha is irrelevant to imitating malachim, and b. the Ari zal did not stand up for kaddish at all, while he did stand up for kedusha. 

Daas Torah Congruity of Reb Moshe and the Chazon Ish

 My halacha shiur recently learned the rules of saying a דבר שבקדושה at the same time as a minyan is saying it, even though you are far from the minyan. As the Mishna Berura puts it (based on Tosfos Sotah 39a,)

אפי' הוא בבית אחר רחוק לגמרי שכיון שעשרה הם במקום אחד שכינה שרויה ביניהם ואז אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין כל מי שרוצה לצרף עצמו עם אביו שבשמים השוכן בתוך אלו העשרה:

As far as I know, there is only one poseik who says that if you are far away in another building that you can not say amein on such brachos, and that is Reb Shlomo Zalman Auerbach (Volume 1 Siman 9:4) who distinguishes this from the shul in Alexandria.

נראה שאין לענות כלל אמן על ברכה שהוא מחויב לצאת בה, ואף גם ברכה שאין השומע מחוייב לצאת ידי חובתה ג"כ אפשר

דרק אם עומד בבית הכנסת או אפי' סמוך לו ושומע חזרת הש"ץ או שאר ברכות ע"י רם קול אז שפיר נגרר אחר הצבור ועונה

אמן מידי דהוי אאלכסנדריה של מצרים, משא"כ כשעומד רחוק ושומע ע"י טלפון נלענ"ד שאין לענות כלל אמן על שום ברכה

ודינו כעונה אמן לבטלה, הואיל והוא שומע את הברכה רק מממברנה ולא מפי אדם

In that teshuva, (9:6) RSZ confidently states that one can not be yotzei any tefilla or kriah by hearing it from an electronic device. 

קיצור הדברים הוא שאין להשתמש בבית הכנסת לצרכי תפילה במיקרופון ורמקול היות שהדבר הזה נחשב רק כהנפת סודרים שהיתה [בבית הכנסת הגדול] באלכסנדריה של מצרים לדעת היכן החזן עומד בתפלתו (כמבואר במסכת סוכה נא, ב), אבל אי אפשר כלל לצאת בשמיעה זו בשום דבר שחייבים לשמוע מפי אדם. ואף שיודע אני שרבים יתמהו על כך וכמו זר יהיה דבר זה בעיניהם, עם כל זאת האמת כדברינו, וברור הוא בעיני שזה מוזר רק לאלה שאינם יודעים כלל מה טיבם של המכשירים האלה [וחושבים מחשבות הבל שחוטי הטלפון או גלי הרדיו מוליכים ממש את קול האדם], אבל לא ליודעים את האמת כי בדברי בזה עם מביני מדע ויודעים בהלכה כולם הסכימו לי

that the issue of fulfilling an obligation to hear kriah or havdala, or the obligation to answer a bracha, or being yotzei through שומע כעונה is entirely distinct from the question of saying a דבר שבקדושה בשעה שהציבור מתפללים. (Unfortunately, there is a lot of nonsense online from light-weight poskim.) There, one is saying by himself, and the problem is that one is not allowed to say certain things when alone; one may only say them in the immediate presence of the Shechina. We have רב יהושע בן לוי's rule that אפילו מחיצה של ברזל אין מפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, and, as the Mishna Berura says, if one intends to join with a ציבור that has invoked the presence of the Shechina, one has the power to join with that tzibur such that he, too, is in the immediate presence of the Shechina. But the issue of fulfilling a mitzva to hear something is entirely different. One must hear the shofar from a ram's horn blown by a bar chiyuva; one must hear the megilla or havdala from a human בר חיובא who is saying it. Hearing it from a loudspeaker or telephone (or hearing aid) is not hearing the voice of a Jewish person, and you do not fulfil the mitzva. 

In a note after that teshuva, Reb Shlomo Zalman says that he later discussed this with the Chazon Ish, and to his consternation the Chazon Ish said that he leans towards allowing it. 

לאחר שכבר נדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזו“א זצ“ל ואמר לי שלדעתו אין זה כ“כ פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע“י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים ”אפשר“ דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע, וכמדומה לי שצריכים לומר לפי“ז דמה שאמרו בגמ‘ אם קול הברה שמע לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת לאחר קול האדם משא“כ בטלפון ורם-קול, ולענ“ד הוא חידוש גדול מאד ואין אני מבין אותו.

Reb Shlomo Zalman's perplexity at the Chazon Ish's thought is very clear, and he firmly holds to his own opinion.

I found it interesting and instructive that Reb Moshe (OC II 108) says the same as the Chazon Ish; not only in the innovative novelty of the thought, but even in how he indicates that while he believes it is halachically correct, he is unwilling to conclusively state that it should be relied on. The whole nusach matches; the creativity, the courage, and the measured hesitation before stating this as halacha l'maaseh. 

הנה לדידי מספקא טובא, אף אם נימא שהאמת כאמירת המומחים שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנעשה מקולו, מטעם שכיון שעכ"פ רק כשהוא קורא נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי כל מה שנעשה נעשה מקולו, ומנין לנו עצם כוח השמיעה איך הוא, שאולי הוא ג"כ באופן זה שנברא איזה דבר באויר ומגיע לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע שהקול יש לו הלוך עד האוזן וגם יש קצת שיהוי זמן בהלוכו, ומ"מ נחשב שהוא קול האדם, לכן אפשר שגם הקול שנעשה בהמיקראפאן בעת שמדבר ששומעין אותו, הוא נחשב קולו ממש וכן הא יותר מסתבר.

וגם לא ברור הדבר מה שאומרים שהוא קול אחר. ומטעם זה אפשר אין למחות ביד אלו שרוצים לקרא המגילה ע"י המיקראפאן מצד ההלכה. 

In fact, the Chazon Ish goes farther and extends the logic to Shofar and Krias HaTorah, while Reb Moshe, and I do not understand why, is willing to allow it for Megilla (In OC II) and Havdala (in OC IV 91:4,) he is absolutely opposed to allowing it for shofar or Krias haTorah (in OC II) or Krias Shema and Birkas Hamazon (in OC IV.)

... וקלקול למצוות אחרות שהוא לשופר וקריאת התורה בשבת ויו"ט אי אפשר לבא מזה, דהא אסור לדבר במיקראפאן בשבת ויום טוב. ובמצות דבור שבחול אם ג"כ יקראו במיקראפאן הא אם אין למחות במגילה כ"ש באלו

 .... לבד ק"ש ובהמ"ז שצריך למחות באלו הרוצים לצאת במייקראפאן

But that's a relatively minor point. The chiddush is that although the sound is coming from an entirely different source, it may be halachically equivalent when there are three factors:  Initiated; Immediate; and Identical.

The new sound was initiated and generated by the halachic sound, e.g., the human voice.

The new sound is immediate;

The new sound is essentially identical;

On the koach hachiddush without any direct evidence, and the mehalach hamachshava, and the limitation of the chiddush in practice, the congruity is amazing, especially in the face of Reb Sholomo Zalman's shocked puzzlement. There are plenty of other such cases, such as Chalav Yisrael, despite the angry revisionism of many in Eretz Yisrael regarding the Chazon Ish. 

Nevuah Only Amid Simcha. How Could Yirmiyahu be a Navi?

שבת (ל' ע"ב):

"ושבחתי אני את השמחה – שמחה של מצוה, ולשמחה מה זה עשה – זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".

רש"י

 "שמחה של מצוה – כגון הכנסת כלה", 

"קחו לי מנגן – מצוה היא להשרות עליו שכינה".

רשב"ם פסחים (קי"ז ע"א) 

"שמחה של מצוה. כי הך דקחו לי מנגן שהיה מתכוין שתשרה עליו שכינה". 

The question is, how could Yirmiyahu have nevuah.

Here are seven answers. They are all good. Some may be much more קרוב לאמת than others, but they are all interesting and thought provoking.

This applies to most divrei Torah on this website, but I want to repeat it here: Thank you for your thoughts and marei mekomos, for your דברים and דרבנים, via comment, email, or telephone. 

1. מתוך דבר שמחה של מצוה is only necessary to cross the threshold, to become a navi. Once you are a navi, you do not need to be in a matzav of simcha to have further nevuah. (יערות דבש י"ג ט). Maybe you just have to fall into a trance, or sleep.

We find such a concept regarding nevuah in chutz laaretz. Example, Moed Kattan 25a, 

פתח עליה רבי אבא: ראוי היה רבינו (רב הונא) שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה לו. מתיב רב נחמן בר חסדא, ואמרי לה רב חנן בר חסדא: ״היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים״! טפח ליה אבוה בסנדליה, אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא? מאי ״היה״ — שהיה כבר.

and Rashi in the beginning of Yechezkel at greater length, pointing to the first nevuah, which took place in Eretz Yisrael.

היה היה דבר ה'. אמרו רבותינו היה כבר לפי שאין השכינה שורה על נביא בחוצה לארץ אלא ע"י ששרתה עליו תחלה בארץ ושנינו בברייתא דמכילתא בן אדם עמוד על רגלך (לקמן י"ב) (which took place in Eretz Yisroel) הוא היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר. ויש אומרים בן אדם חוד חידה (לקמן י"ז) הוא תחלת הספר. ואומר אני שאותה נבואה נאמר' לו קודם שגלו, שהיא ראויה ליאמר לו בארץ, שאין מפורש בה גולה והיא נכרת תחלת שליחתו אליהם. ויונתן אף הוא כך תירגם מהוי הוי פתגם נבואה מן קדם ה' עם יחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל תב תניינות אתמלל עמיה במדינת ארעא כשדאי ויחזקאל גלה עם החרש והמסגר שגלו עם יהויכין:

This idea is not uncommon in Halacha:

a. גרדומין by Tzitzis 

b. שיורי טהרה  by נטילת ידים 

c. most apropos, יצאו מקצתן by a דבר שבקדושה in OC 55, at least according to the achronim who learn pshat that since you started with ten, the Shechina stays even though four went away, unlike the Noda BeYehuda (EH I 56) that the Shechina goes away but bedieved you can still say the davar shebikedusha.

I saw that Rabbi Sender offers this answer in his sefer on Nevuah "מחזה עליון." He was not aware of the Yaaros Dvash. I mentioned that is was his answer because his tzidkus and עדינות and love of Torah loomed large in my life as I grew up. I knew greater talmidei chachamim who lived in my area growing up; my father zatzal, Reb Chaim Zimmerman, Rabbi Chaim Regensberg, and others, but his shining soul stood out in its own way.

Sounds good!

100% wrong. 

Because the Gemara proves this from the passuk by Elisha that ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה, and the Gemara in Pesachim 66b uses that very same passuk to teach that anger drives away Nevuah.

ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא — חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא — נבואתו מסתלקת ממנו. .... אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו מאלישע, דכתיב: ״לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וגו׳״, וכתיב: ״ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳ וגו׳״. 

That means that Nevuah goes away from someone who gets angry, even if he was a long-time navi, like Elisha.  With this in mind, even the Gemara in Shabbos is a direct proof to the same by the requirement of Simcha - that it is not a threshold requirement for becoming a navi; it is an ongoing requirement to experience nevuah. 

Also, the Rambam in Shmoneh Perakim perek 7:

והאנחה והדאגה שיעקב אבינו (ע"ה) כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד שנתבשר בחייו אמר ותחי רוח יעקב אביהם, ואמר התרגום ושרת רוח נבואה על יעקב אבוהון, ולשון החכמים אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות אלא מתוך דבר שמחה:

The Rambam is based on the Tanchuma brought and expanded upon in Tosfos BB 121a. 

So עפר תחת כפות רגליו אני , but לפי עניות דעתי הקלושה that answer is out.

(The answer could be defended by distinguishing between כעס which vitiates nevuah, and עצבות, which doesn't stop nevuah, it just leaves you lacking a necessary condition precedent. In the latter case, maybe once you're a navi, it keeps going. This would shtim with the language by כעס that מסתלקת as opposed to עצבות and שמחה  that שאין שכינה שורה  ... אלא מתוך. So maybe it's not 100% wrong, but it's hard to see how you can prove two fundamentally disparate things from one and the same passuk.)

2.  The greatest simcha is knowing that you are doing exactly what the Ribono shel Olam wants you to be doing in that moment.  Happiness is the active exercise of one's soul’s faculties in conformity with excellence or virtue.

Sounds good!

Also wrong.

Yaakov Avinu and Elisha were also doing what Hashem wanted them to do, and it didn't help. Good, maybe Yaakov mistakenly thought that his tragedy was evidence of some kind of spiritual failure on his part, but that was not the case with Elisha. He was just in spiritual turmoil because he was angry.

3. Rabbi Sender brings down from the Yad HaMelech on the Rambam, from רבי אלעזר לנדא (the grandson of the Noda BeYehuda) the following.

'והגם שמצינו להנביאים הקדושים שהתנבאו בשברון לב ובעצבון רוח פורענותן של ישראל, ואין לך נביאות אנחה ויגון יותר ממגילת קינות שאמרן ירמיהו הנביא ברוח נבואה. אמנם תוכן הענין וטעם הדברים הוא, דודאי הערות רוח ממרום כרוח הקדש של נבואה ראויה שלא תהיה שורה רק על נפש שלימה בלי חסרון כלל, בכדי שתהא מוכשרת לקבל כח שלם כזה, ואנו רואין דגם בחסרון הגוף אמרו בגמרא )סוטה יב, א( דרך תמיה וכי עשית למרע"ה בעל מום. והכונה הוא, דא"כ איך היה ראוי לקבל דרגה שלימה כזה... וע"ז השיב לו הקדוש ברוך הוא דהכבדות פה אשר לו אינו מצד חסרון במקרה בלי סיבה, רק דהשם ב"ה שם אותו אלם בכוונה למען השלימו לפרסם על ידו כח ועוצם גדולתו ותפארתו... וממילא כיון דכל עצב הבא לאדם הוא מחמת איזה סיבה אשר יעצבוהו וימררו את רוחו, או מצד איזה חולי בגופו, וכל זה מצד חסרון בא לו... והנה כל זה שייך בעצבון הבא לו לאדם מחמת עצמו, משא"כ הנביאים הקדושים כשניבאו פורענותן של ישראל, אף כי לבם היה נאנח מצד צרות ישראל, בכל זאת המה מצד עניני עצמם אף כי גם עליהם עבר לחץ הצרות והתלאות אשר עברו על כלל ישראל, בכל זאת היו מודים ומברכים להבורא ב"ה ושמחים בצדק משפטיו ויושר דינו, ולא היו מרגישים על עצמם שום צער פרטי, ולבם היה שלם בעת נבואתם בתכלית השלימות היותר נכונה לנבואה, והעצבון אשר היה להם מצרות אחיהם כלל ישראל זה לא היה מצד חסרון עצמי, ולפיכך לא היה עצבון הזה מונע רוח נבואה שלהם''

I don't get it, because 

a. The Rambam in Shmoneh Prakim on Yaakov.

b. Yirmiyahu was miserable by any standard. Besides the horrors he foretold, he was forbidden to marry and have a family, and he was accused by the people of his home town of having an affair with a married woman. He famously said in 20:14-18

אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר־יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ׃ 

אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד־לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ׃ 

וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא כֶּעָרִים אֲשֶׁר הָפַךְ יְהֹוָה וְלֹא נִחָם וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר וּתְרוּעָה בְּעֵת צׇהֳרָיִם׃ 

אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם׃ 

לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי׃ 

4. They say from the Chazon Ish that sadness and crying is not the same as עצבות.  What we call עצבות is not necessarily the עצבות that Chazal say is inimical with Nevuah. 

אפשר לכאוב וגם לבכות ולא להיות ב'עצבות' ודכאון! כמו כן, אפשר להנות לצחוק ולשחוק ולא להיות ב'שמחה', ורק עצבות היא סתירה לשמחה ולהשראת השכינה.

Maybe the Chazon Ish means that atzvus means hopeless.  

This would be compatible with the Rambam in Shmoneh Prakim.  

This is reminiscent of the story of Reb Akiva and the fox. For Yirmiyahu, there wasn't even a fox, but he knew with nevua'h the whole span of the future, what Reb Akiva saw in the fox.

5. Rav Chaim Brown sent me this from the Sefer HaTanya chapter 31:6. I am not on a darga to claim that I understand the Chazon Ish and the Baal HaTanya well enough to say that they are or are not similar. But he, too, teaches that what we call עצבות is not the עצבות that impedes Nevuah. 

Here it is.

אַךְ בֶּאֱמֶת, אֵין לֵב נִשְׁבָּר וּמְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ – עַל רִיחוּקָהּ מֵאוֹר פְּנֵי ה׳ וְהִתְלַבְּשׁוּתָהּ בְּסִטְרָא אָחֳרָא – נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״עַצְבוּת״ כְּלָל בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, כִּי עַצְבוּת – הִיא שֶׁלִּבּוֹ מְטוּמְטָם כָּאֶבֶן וְאֵין חַיּוּת בְּלִבּוֹ, אֲבָל מְרִירוּת וְלֵב נִשְׁבָּר, אַדְּרַבָּה, הֲרֵי יֵשׁ חַיּוּת בְּלִבּוֹ לְהִתְפָּעֵל וּלְהִתְמַרְמֵר, רַק שֶׁהִיא חַיּוּת מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְהַשִּׂמְחָה מִבְּחִינַת חֲסָדִים, כִּי הַלֵּב – כָּלוּל מִשְׁתֵּיהֶן.

As I told Reb Chaim in the comments, maybe he is referring to the type of depression where the person is unable to see anything or anyone outside his own troubles.

Thank you Rav Avraham Wagner for sharing the following from his forthcoming peirush on the Yerushalmi, which harmonizes with both the Chazon Ish and the Baal HaTanya:

שכבר גילה לנו מהרי"צ וואלאז'ין זצ"ל (בהגהתו לנפש החיים ד"ה ובכל עצב כגוונא דא יהי' מותר) שגם בכח הדמעות למתק הדינים ולהפך מדה"ד למדה"ר כמעשה הצדקה ע"ש, ובכן את"ש דה"ק פלגי מים תרד עיני וגו' עד ישקיף וירא, שע"י הדמעות תתהפך חומ"ר ההשקפה לחותמ"ו של הקב"ה אמת וצדק.

5. A Navi experiences the worst yesurim as a time of closeness to the Ribono shel Olam. Perhaps a regular person can not do this, but it is possible for a Navi.  

Example: Rav Yaakov Galinsky points out that in מזמור לדוד the references to the רבש"ע are in third person until this line:

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע 

בגיא צלמות, Dovid Hamelech says אתה,

כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני

in second person. For people like that, it is davka in moments of suffering that they feel the imminence of the רבש"ע. 

I think this is similar to the answer of the ראשית חכמה, who says (קדושה ז' כ), 

also here

וכן, כמו שצריך לשמור עצמו מעצבות הלב כן צריך בימות החול, כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה, כדפי' בגמ' (שבת דף ל ע"ב). מלבד בזמנים שצריך עצבות, כגון בד' צומות שמתענים על חרבן הבית, שאפילו לפניו יש עצבות כדפי' בגמ' (חגיגה דף יג ע"א) דבבתי גואי איכא עציבו, וכן אמרו במסכת ברכות פרק קמא (דף ג ע"א) ג' משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר הקדוש ברוך הוא וכו' כמבואר שם, בזמנים אלו העצבות הוא טוב. או אם יתעצב על עונותיו, אין כל זה פגם בלב, אבל העצבות שהוא מצד דברי העולם הזה הוא הפוגם.

6. Rabbi Sender himself says that the Navi knows that atzvus would end his nevuah. Because he also knows that he needs to beseech the Ribono shel Olam on behalf of Klal Yisrael, he has no choice but to overcome his atzvus when he wants to have nevuah.

7. Honestly, I think the best answer is that the Gemara in Shabbos is only talking about nevuah for a yachid. But when the Ribono shel Olam has a message that needs to be heard by Klal Yisrael, and He wants an instrument to convey the message, or warning, or mussar, this rule of simcha does not apply at all.

YybTurner said this better. He said

When a navi goes out and tries to make the nevuah chal, he needs simcha (Chiuvi)

But to receive bevua doesn't necessarily require simcha, you just need to be a Beis kibul for it; shelimus, as with Eldad and Medad. (Shlili)

I added to his approach 

I hear. If you're pulling in the nevuah, if it is אתערותא דלתתא , then all these things are necessary, maybe even including חכם גיבור ועשיר. But if you are chosen to be sent on a mission, or for some other reason you need to say nevuah, then none of that matters.

You way of putting it is especially interesting in light of the distinction between אתערותא דלעילא, which does not result in a change that is "yours," it's not תורתו נעשית דיליה. On the other hand, אתערותא דלתתא, while whatever results may just bring a gift of ruchinyus, is more yours in the end, it redefines you.

Post script:

My son Rav Shlomo told me that Rabbi Yosef Greenwald, Rav of Khal Dexter Park in Monsey, said this from Rav Pam on Tisha b'Av:

When Rav Pam was a boy in Europe, the navi Yirmiah that he learned from was an old print that was titled Liber Jeremiah. Rav Pam did not know Latin, but he did know Yiddish. He said that the title impressed him as meaning that even though Yirimahu is all tochecha, only one who loves the other will rebuke him. He said that although this began from a child's misunderstanding, he later saw and realized that it was true, and this informed his behavior for his whole life. Tochecha, even the worst tochecha, is only because of Hashem's great love for Klal Yisrael.