Questions for Beshalach

1.  The Trop in the words ויהי בשלח is revii munach. How does this relate to the description of the Bnei Yisrael in the next passuk?

2.   The Mishna in Nedarim says 

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְשָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, מֻתָּר. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס, שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, אָסוּר:

If a person swears he will never come within four amos of someone, or that he will never look at someone, is the shvu'ah still in force after he is dead?

3. Chazal tell us that yud kei vov kei is middas harachamim. Where do we find a passuk that seems contrary to this?

4.   Why did Pharaoh run after the Jews? What did he want to do when he caught them?

5.   Prove from this Parsha that the greater your  אמונה ובטחון in hashgacha pratis, the more effective is your tefilla. 

6.  By the Bikkurim, Devarim 26:5, it uses the word וענית even not in response to a question, just a strong reaction to special circumstances, your joy at seeing the fruit of your labor on your land. Where do we find in this parsha the word Aniyah used in the same way.

7.  Did everyone get the same volume of Mann- man, woman, and child?   The answer is in a passuk that has the whole Alef Beis.

8.   Something in the parsha that is described as being like rock, and lead, and straw.

9.   Generally, when the Torah says something is yours, you can do whatever you want with it. Sometimes, the Torah says it's yours but limits what you can do with it; it's yours, but only for one specified purpose. Find an example in this week's parsha where we were given something, but we only had the right to use it for one purpose. 

Another way to ask the question is, "Can you be mekadeish a woman with your portion of the Mon." But that makes it too easy.

10.   What solid became liquid, and what liquid became solid.

11.   The Gemara (Shabbos 118b) says that if Klal Yisrael would keep two Shabbosim (Shabbatot) we would immediately be redeemed.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא' כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו'

Bring a raya from the parsha that keeping one Shabbos is not enough.

12.   Four times Moshe causes a neis by using his hands. 

13.   Source that daytime meals should be starch and night-time meals should be protein. 

14.   What name of Hashem appears only twice in חמשה חומשי תורה (25 times in Tanach) and both are in this parsha.

15.  Chazal say  אמר הקדוש ברוך הוא אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל

Moshe was from Shevet Levi. How could he fight Amalek?

1.  The Trop in the words ויהי בשלח is revii munach. How does this relate to the description of the Bnei Yisrael in the next passuk?

---It fits in with Rashi's second pshat in Chamushim, 

וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒

דָּבָר אַחֵר, חֲמֻשִׁים אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה יָצְאוּ וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה (מכילתא):

2.   The Mishna in Nedarim says 

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְשָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, מֻתָּר. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס, שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, אָסוּר:

If a person swears he will never come within four amos of someone, or that he will never look at someone, is the shvu'ah still in force after he is dead?

---No. 14:15

כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.

But then 14:30

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם

3. Chazal tell us that yud kei vov kei is middas harachamim. Where do we find a passuk that seems contrary to this?

---15:3, ה' איש מלחמה. The name Hashem as a warrior.

Alshech:

או יאמר כי הנה ארז"ל על דבר חנניה מישאל ועזריה. שגבריאל שצינן התנור עם היותו שר האש ואיך נהפך אלא שאחז כח האש מבחוץ ונשאר צונן מבפנים באופן שלא שינה מציאותו ועל הדרך הזה מדת הרחמים להמית איך יצדק אם לא בסילק רחמיו מהמצריי' אך א"כ לא היה הדבר נעשה רק בשב ואל תעשה. אמר כי לא כן היה רק ה' של רחמים איש מלחמה ממש נלחם כגבור ואינו מן התימא כי איננו שנוי במדתו. כי הלא הרוגז הנעשה מצרים הוא רחמים. וזהו ה' שמו. כי בעשות מלחמה ברשעים ה' שמו. כי רחמי רשעים הוא היות אכזרי. או יאמר כי הנה בכל מדה יש בחינת דין כנודע מספר הזוהר. והייתי אומר כי הבחינה ההיא שבה מפאת הדין לבדה עשתה מלחמה. ע"כ אמר כי לא כן הי'. רק ה' שמו בבחינת כללות ההויה. או יאמר תדע למה ה' היה איש מלחמה בלי צירוף אלהים על כי ה' שמו. והוא כי פרעה בשומעו שם זה אמר לא ידעתי את ה'. והוא כי לא ידע רק שם אלהים שהזכיר לו יוסף. על כן בבואו יתברך להודיעו את כמו. באומרו וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו'. לא רצה יתברך לצרף שם זולת אשר הכחיש כי הוא יכה בו עד ידענו. וז"א ה' שמו כי מה שהיה ה' איש מלחמה. היה להודיע כי ה' שמו:

4.   Why did Pharaoh run after the Jews? What did he want to do with them when he caught them?

---I do not know the answer, because two pesukim say contradictory things. 14:5 says he wanted to take them back as slaves.

וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם, וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעׇבְדֵנוּ.

15:9 says he wanted to kill them.

אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.

(Taama d’Kra)

5.   Prove from this Parsha that the greater your  אמונה ובטחון in hashgacha pratis, the more effective is your tefilla. 

  ---מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו---

אור החיים:

מה תצעק אלי פירוש כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ לעשות נס כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו דבר אל בני ישראל פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים, ואתה הרם את מטך פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה.

This should not be overstated. From the Gemara in Sotah 37a

קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר: ״סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל״. ועליו מפרש בקבלה: ״הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ... טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו׳״, ״אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה וגו׳״.

that after Nachshon and Shevet Yehuda jumped in, they called to Hashem, they were mispallel. It seems clear that the lesson is that tefilla without faith is not effective. Even after the act of faith, though, you need tefilla. It did not split until they asked Hashem to save them.

On the other hand, the Gemara there continues and says

 באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני?! אמר לפניו: רבונו של עולם! ומה בידי לעשות? אמר לו: ״דבר אל בני ישראל ויסעו. ואתה הרם את מטך ונטה את ידך וגו׳״.

and the Maharsha says

וא"ל הקב"ה ידידי טובעים בים ואתה מאריך כו'. דבמקום סכנה מתפללין תפלה קצרה כדאמרי' במסכת ברכות ונקט לשון ידידי לר"מ דבנימין ירד תחלה לים וזכה דבין כתפיו שכן ובההוא רישא דקרא קראו ידיד לבנימין אמר ידיד ה' גו'. ואמר שא"ל הקב"ה דבר אל בני ישראל ויסעו. לגבי אותן שירדו לים תחלה אין להם אלא ליסע כו' כפירש"י בחומש ולגבי שאר השבטים נטה את ידך גו':

which seems to mean that Yehuda needed nothing because of their bitachon and personal tefilla, but the other Shevatim needed tefilla, at least a tefilla ketzara, and נטה את ידך. This is not like the Ohr HaChaim who says that Yehuda needed the help of the Matteh as well. 

6.  By the Bikkurim, Devarim 26:5, it uses the word וענית even not in response to a question, just a strong reaction to special circumstances, your joy at seeing the fruit of your labor on your land. Where do we find in this parsha the word Aniyah used in the same way.

---15:21

 וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם, שִׁירוּ לַיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

7.  Did everyone get the same volume of Mann- man, woman, and child?   The answer is in a passuk that has the whole Alef Beis.

---I do not know the answer, because the passuk seems to say two contradictory things, but the answer is in this passuk. 16:16.

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאׇהֳלוֹ תִּקָּחוּ.

(The other passuk in Chumash that has all the letters is Devarim 4:34,

אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ.)

8.   Something in the parsha that is described as being like rock, and lead, and straw.

---The Mitzrim in the Yam Suf.

Rashi 15:5

"כמו אבן" - ובמקום אחר צללו כעופרת ובמקום אחר יאכלמו כקש הרשעים כקש הולכים ומטורפין עולין ויורדין בינונים כאבן והכשרים כעופרת שנחו מיד

 

9.   Generally, when the Torah says something is yours, you can do whatever you want with it. Sometimes, the Torah says it's yours but limits what you can do with it; it's yours, but only for one specified purpose. Find an example in this week's parsha where we were given something, but we only had the right to use it for one purpose. 

Another way to ask the question is, "Can you be mekadeish a woman with your portion of the Mon." But that makes it too easy.

---16:15, 

וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאׇכְלָֽה׃

The Netziv here says that just as in Sukkah 39 by פירות שביעית we darshen לכם לאכלה to mean it is assur to sell, so too here.

 Tosefta Bechoros 3:6,

כל פסולי מוקדשין נמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונמכרים בליטרא חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים רשב"ג אומר מפייס אדם את עצמו בליטרא בבכור לידע מה הגיעו. רבי יהודה אומר מצא אדם את חברו בירושלים אמר לו אכלת היום אמר לו מן יודע שמהמעשר אכל מה המן אין לו דמים אף מעשר אין לו דמים אמר לו קייץ יודע שהבכור אכל מה הקייץ נמכר בזול אף הבכור נמכר בזול.

קייץ is cheap figs.

 Rav Itamar brings the Chasdei Dovid there and the Rogotchover here, that they learn this is pshat in the Tosefta, and that if you were mekadesh with Mon it would not be a kiddushin, because משולחן גבוה כזכי. Rogotchover:

לאכלה. ר״ל רק לאכילה גדר קדשים ומשלחן גבוה וכמבואר קדושין דף נ״ב ע״ש בזה. ועיין תוספתא בכורות פ״ג גבי מעשר שני ומן ע״ש, ובירושלמי פ״א [דמע״ש], והוה כמו ק״ק ולכך יש לאו דאל יותר ממנו כו׳.

 Rav Garbuz  says that you could learn the Tosefta that Mon was cheap because it was rarely sold, because nobody needed any more than he had. But the Chasdei Dovid and the Rogotchover are learning that it can not be sold.

 But according to the Netziv, it's not pshat that he is not the baalim, just that it's assur to sell. If so, just as with peiros shviis, if you were over and sold them it is sold. It is yours, but it is assur to do business with it.  He brings the Rash in the beginning of Maaser Sheni that you can give it as a gift, you just can not do business with it.

 

10.   What solid became liquid, and what liquid became solid.

---The water became solid, קפאו תהומות בלב ים, and the mann melted, וחם השמש ונמס 
and according to Rashi but not Targum Onkelos, נמוגו כל יושבי כנען, meaning dissolved.

11.   The Gemara (Shabbos 118b) says that if Klal Yisrael would keep two Shabbosim (Shabbatot) we would immediately be redeemed.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא' כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו'

Bring a raya from the parsha that keeping one Shabbos is not enough.

---Because in 16:30 it says וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי. That one Shabbos was observed by all, and the geula did not immediately come. (Taama d’Kra.)

 

12.   Four times Moshe causes a neis by using his hands. 

 ---Splitting the Yam Suf 14:16, Closing the Yam Suf 14:26, Refidim 17:5 with the matteh, Amalek 17:9-11.

I can't ask "How many times Moshe used the Matteh," because there are many questions about whether Moshe used the Matteh by the Yam and by Amalek. Hashem told him to take the matteh by splitting the Yam Suf, but then it says ויט משה את ידו על הים and doesn't mention the matteh, and for sure by closing the Yam Suf it says nothing about the Matteh. Also by Amalek, Moshe says he will take the Matteh, but the Ramban says that after raising it toward Amalek he put it down and raised both hands -בעת היותו מתפלל וכפיו פרושות השמים לא יתפוש בידו דבר. Also the Netziv, באמת לא השתמש באותו מעשה במטה כלל.  Most, if not all, the mefarshim that I saw, say that he did not use the Matteh during the fight.

So I can only ask about the times used his hands, with or without a matteh.  

  

13.   Source that daytime meals should be starch and night-time meals should be protein. 

---Yoma 75a-b from 16:8

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהֹוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ 

 

14.   What name of Hashem appears only twice in חמשה חומשי תורה (25 times in Tanach) and both are in this parsha.

--- עזי וזמרת and כי יד על כס

As for the question if kah indicates that something is missing by Amalek, why is it used by shiras hayam and so many times in shira in Tanach. Like the Arizal says, yisgadal veyiskadash שמיה is a way of saying that the שם יה should be expanded into the full שם השם.  I think it's something like davka when Hashem seems to have left us that is when His nissim are so wonderful and remind us that despite all, even in an imperfect world, Hashem still protects us.  Similar to the Kli Yakar

 וגם שם של י"ה מורה על מדת הדין כמבואר ברבינו בחיי על פסוק כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק (שמות יז טז) וכל אלו המתיחסים אחר מדת הדין מכל מקום ויהי לי לישועה שנהפכו לי לרחמים ולתשועה וזה דקדוק נכון בתוספת וי"ו של ויהי, ובדין הקב"ה עושה עמי חסד זה מדה כנגד מדה, כי גם אני מברך את ה' על הרעה כשם שאני מברכו על הטובה, ואע"פ שירעו המצרים לנו ולאבותינו מ"מ אני מרומם שמו ית' על כל, ז"ש זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו, אלי ואלהי הכל רמז למדת הדין כי אל לשון חוזק ותוקף

 

15.  Chazal say  אמר הקדוש ברוך הוא אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל

Moshe was from Shevet Levi. How could he fight Amalek?

---17:9

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק

Yehoshua led the battle, and he was from Ephraim.

Beshalach, The ibn Ezra as a Defender of Tradition

Although the ibn Ezra often interprets Tanach very differently than the classical words of Chazal, he draws a line, and often stands strong in defense of the mesora. I like what he says in this parsha about the writings of Chivi Habalchi, from the city of Balkh in Afghanistan.  He also changes Balchi to Kalbi. From Wiki:

Ḥiwi was the author of a work in which he offered two hundred objections to the divine origin of the Hebrew Bible. Ḥiwi's critical views were widely read, and it is said that his contemporary Saadia Gaon found in Babylonia, in the district of Sura, some schoolmasters who used elementary textbooks which were based upon Ḥiwi's criticisms to teach children. Saadia not only prohibited the use of these books, but combated Ḥiwi's arguments in a work entitled Kitab al-Rudd ala Ḥiwi al-Balkhi. Both Saadia's and Ḥiwi's books are lost.

and

חיוי הבלכי עורר את זעמם של יהודים מאמינים רבים, בעיקר עקב העובדה שספריו התפשטו ללא הפרעה והשפיעו על אמונותיהם ודעותיהם של יהודים רבים. עדות על השפעתו מצויה בכתבי חכם יהודי שחי עשרות שנים אחריו: "חיוי חיבר ספר שבו מאתיים שאלות הטוענות נגד ה' ונגד תורתו... והתקיימו שנים רבות מבלי שהשיב עליהן איש, והפסידו אמונת אנשים רבים, עד שנתקנא אדוננו (הכוונה לרב סעדיה גאון) לה' ולתורתו וחיבר ספר תשובות על חיוי...". עדות אחרת מספרת כי: "חיוי בדה מלבו תורה, והעיד רב סעדיה שהוא ראה מלמדי תינוקות מלמדים אותה בספרים ובלוחות עד שבא רב סעדיה ונצחם" (הראב"ד (בעל הקבלה)). 

It is one thing to say like the Ramban that Hashem used natural forces to split the sea, to minimize the neis to some extent, but to say that it was a spectacular concatenation of tides and surges and wind is simply going too far.

ibn Ezra:

 נסים לקראתו. פרשתיו שהם חושבים בנוסם שהם חוזרין ליבשה, והם הולכים לקראתו ישתחקו עצמות חוי הכלבי שאמר כי משה ידע עת מיעוט הים ברדתו, ועת רבותו בעלותו בהמשכו, והוא העביר עמו במיעוט המים כמשפטו, ופרעה לא ידע מנהג הים על כן טבע, ואלה דברי שגעון, כי מנהג הים ברדתו לא ייבש מקום וישארו חומות מים מימינו ומשמאלו, כי הכל ייבש, ועוד כי לא יתברר סוף רדת הים ותחלת עלותו רק אחר שעות, ועוד לא השלימו ישראל לעבור עד שטבע פרעה וחילו:

 

The Halacha of Shinui Makom in Birkas Hanehenin

 I say a Halacha shiur now. After forty years of saying "This is a Gemara shiur, not a halacha shiur," the refrain is "This is a halacha shiur, not a Gemara shiur." 

We just finished OC 178, and I am pleased with this succinct summary of the Halachos of Shinui Makom for Birkas HaNehenin.  

Change of place

Birkas HaNehenin, the bracha before eating, is to remind us that we are grateful for God’s beneficence in providing us with nourishment and the opportunity to enjoy the world. This state of mind should permeate the entire experience. It is not the bracha alone that is the mattir, it is the bracha and the sense of gratitude that comes from the bracha. Our Chachamim said that a change in location will diminish the ongoing sense of gratitude created by the bracha; it changes a person’s “frame of mind,” and therefore a new bracha is necessary.

 

The Rule

When one leaves his place in the middle of eating and drinking, the Amoraim disagreed: Rav and Shmuel say that this constitutes an interruption of the previous blessing, which is thereby nullified.  The Hebrew term would be hesech hada’as, or hefsek, or silook.

Rabbi Yochanan says that this is not viewed as an interruption, because the only factor is intent; if he intended to continue eating, change of location is not important.

The halacha is in accordance with Rav and Shmuel that the original blessing is nullified.

The Rambam says that interruption mandates that one bentch before eating anything else. The Rosh says the interruption only mandates another prior-bracha, but there is no obligation to bentch first on what one had eaten. The Mechaber follows the Rambam and the Rema follows the Rosh.  Ashkenazim follow the Rema, and therefore, in cases of interruption, one must make a bracha before eating again, but there is no need for bentching twice.

What is called a change of place

The Gemara says that mibayis l’bayis is a change, but mimakom l’makom is not. Bayis l’bayis is understood in Shulchan Aruch to mean not only leaving the house but even leaving the room. Within a room, even a vast amphitheater that has areas hidden from each other, is not called a change of place. This happens all the time when at a wedding, especially if one is not eating bread.

Circumventing the rule of interruption

1.  It can be argued that if something requires that you return to the original place, that walking out is not an interruption. With that in mind, Rav Chisda said that only when he ate things that do not require a blessing after them in their place is walking out an interruption. But if he ate things that require a blessing after them in their place, since he is required to return, he is still tied to the original place and it is viewed as if he had not left at all.

Rav Sheshes rejects this, and says that it does not matter what he was eating. In all cases, walking away is a halachic interruption.

The Rambam follows Rav Sheshes. The Rosh follows Rav Chisda. The Mechaber follows the Rambam, the Rema follows the Rosh. Ashkenazim follow the Rema, and therefore, walking outside during a meal that included bread is not viewed as an interruption.

2.  Another way to circumvent the rule of interruption is leaving family or friends at the original location when you walk away.

If one had been eating with friends or family, and the circumstances are such that he is expected to rejoin them, this becomes like the case of eating bread, where walking outside is not an interruption because you are tied to your original location.

 Many poskim limit this to a bread meal according to the Rambam. However, the accepted practice is to apply this exemption even to non-bread meals.

Note; this exemption applies only if you return to where you left your friends. If you do not return, your original bracha is interrupted.

3. Tosfos says that if, when he made the bracha, he had in mind that he would be going from room to room under the same roof, it is not an interruption. However, intention to leave the entire house after beginning the meal is disregarded and legally remains an interruption. We follow the opinion of Tosfos.

In our time, Tosfos’ idea is automatically assumed. We are more mobile during meals, and it is assumed that one expects to go from room to room and therefore it is not an interruption.

Candy

If one is eating a piece of candy that is kept in the mouth for a long time, Rav Moshe says that he does not have to make another bracha. Similarly, if he is drinking or eating something and goes outside, if, between sips, he does not wait kedei dibbur, he does not have to make another bracha.

(The Chazon says there is no such exception; therefore, he would be obligated to take the candy out of his mouth and make another bracha.)

Davening in the same place, Davening in a different place

Davening in a different place has all the halachos of hefsek/interruption.

Davening in the same room (or, following current practice, the same house,) is not an interruption.  Again, this comes up often at weddings.

(The Aruch HaShulchan says that davening is an interruption for for anything but bread for one who follows the Mechaber, but davening, even in the same room, is an interruption for brachos other than bread.  According to the Aruch Hashulchan, if one begins a meal and then davens– even in the same room- he has to make another bracha.  Others, for example the Kaf Hachaim, disagree and say that davening is not inherently a hefesk for any bracha. One who wishes to follow the Aruch HaShulchan is welcome to do so. I personally do not.)

Sleeping

If someone fell asleep during the meal, no matter how long he slept, it is not an interruption. If he lied down in bed and planned to not be woken up to continue the meal, it is a hesech hadaas and upon rising he would have to make another bracha, even for bread.

 

Misplaced Faith

Originally published on a different website, now edited to belong here.

Rav Galinsky here in his sefer talks of an experience he had during his world travels to collect for his mosad. He once stayed at a fine man's house, a baal tzedaka, and he told him a vort. It was not meant as a criticism, it was just in response to something the man had said.

He began by saying that although we have tremendous potential, and every man should say "when can I be like Avraham, Yitzchak, and Yaakov," we also have terrible middos which are part of what it means to be human, and we have to constantly be on guard against them, and not be meyayeish if we have that feeling or thought. You just have to realize this is part of what it means to be a mixture of Heaven and Earth, and you should anticipate it, and face it, and overcome it.

He said that he once heard from Harav Chatzkel Levenstein on the topic, who said that every middah can be used in Avodas Hashem in some form. The Alter from Kelm said that this is why they're called middos. Middah means measure. Every middah, what we call good and what we call bad, is vitally important, but only in the right dose. 500 years ago, the Swiss physician and chemist Paracelsus formulated the basic principle of toxicology: “All things are poison and nothing is without poison; only the dose makes a thing not a poison.” (https://en.wikipedia.org/wiki/Water_intoxication) This is often condensed to: “The dose makes the poison.” (Anivus and rachamim can be deadly (ענוונותו של זכריה בן אבקילוס and the Targum Yonasan Bamidbar 13:16 that Moshe was mispallel for Yehoshua because Yehoshua's anivus increased his risk - כד חמא משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע), and gaiva and achzariyus can be vitally important. 

Rav Galinsky asked Reb Chatzkel, how can we possibly use the middah of "ולא תסורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם," the middos of Kefira?  Reb Chatzkel famously answered that when a person is faced with a terrible challenge, he must have bitachon. When a person earns a living, he must have bitachon. But if a poor person comes to you, or someone that doesn't have a job and can't earn a living, comes to you for help, do not tell him to have bitachon. That should not be what you say, and it should not be how you feel. You should feel that if you don't help him, he will be hungry and he will suffer.  That was one of my all time favorite New Yorker cartoons:

Rav Galinsky's host told him that they, Chasidim, had exactly the same idea, expressed differently. Someone came to the Baal Shem in terrible distress, saying that the army was going to quarter a soldier in every person's house. The concerns of kashrus, drunkeness, having women in the house, are self evident. It so happened that the Baal Shem's talmid, Reb Nachman Horodenker, was in the house, and he said, "Gam zu l'tova." The Baal Shem retorted "It is a good thing that you did not live at the time of Haman, because instead of eitzos and taanis and tefilla, you would have just said "Gam zu l'tova.""

(I heard this in the name of Reb Meir Simcha. At a kneisiah, the gedolim discussed all the terrible dangers facing the community, and one person said אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים. Reb Meir Simcha said that now he understands why that expression is in the Mishna that speaks of the terrible events of ikvesa d'meshicha. This, too is one of the terrible events, that the gedolim will throw their hands up in the air and say oy, אין לנו etc.)

The host then continued and said that he heard someone apply this to a passuk in our parsha, in Beshalach. It says ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם. The lesson is that when the tzibbur is faced with a crisis, you had better not act like נחום איש גמזו, that is not the time to say גם זו לטובה. That is pshat in the passuk. When it comes to את העם, when the tzibbur is facing hardships, then לא נחם, it is not the time for Nachum, it is not the time for pieties like gam zu l'tovah.

When I said this to my friend, he responded with this famous story. 

Reb Nachum the Darshan was chastising the community. As is often the case when the mussar is needed, his criticism offended some of the listeners.  The insulted Baalei Batim got up in protest, shaking their fists at the Rov and one of them cried out "Who are you to criticize us? You're not God, לא נחם אלקים!" The Rov immediately responded, "דרך ארץ, פלשתים!!"

AN EXCELLENT MAREH MAKOM FROM ר' אברהם בוקספאן, from R Yaakov Yosef

וזאת דרש הרב הגאון מו"ה יעקב שליט"א מ"מ ומ"ץ דק"ק ווילנא בחברה "סומך נופלים" דח"ק קירזנער יצ"ו דווילנא בשנת תרמ"ה 

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו וגו' (כה לה) ואיתא במדרש ויק"ר פרשה לד א וכי ימוך אחיך הדא הוא דכתיב (תהלים מא ב) אשרי משכיל אל דל וגו' ע"כ וצרינין להבין כוונת המדרש ומאי קשה ליה 

ואמר הרב הנ"ל כן דהנה ידוע דהקדוש ברוך הוא נתן באדם כוחות שונות ונפרדות אשר כל אחת מתנגדת לחברתה לא כן שאר בעלי חיים דכח אחד הוטבע בהן מתחילה והוא עומד תמיד על מצב אחד מצד דאין לו התנגדות כנגדו. למשל הבת יענה יש לה מדת העצבות לזאת היא בוכה תמיד ואיננה שמחה בשום פנים. ולהפך יש בעלי חיים שהם שמחים תמיד ואין נעצבין כלל. אך האדם מצד שהוא בעל שכל נטע בו השי"ת את כל הכחות והוא בשכלו ישתמש בכל אחת מהן כפי שיהא נדרש לו לפי המקום והזמן, ולפעמים צריך להעביר מדת אבר אחד לאבר אחר. 

ועתה נדבר מן שני כוחות הנצרכים לענינו והמה הדאגה והבטחון. הנה יש אנשים שהם תמיד בדאגה ואף פר' מצורע אם ברכם ה' בעושר והון רב אשר אך מפירות הונם יוכלו לחיות כל ימיהם בשלוה בלי שום עסק ורווח ממקום אחר כלל, בכל זאת הם עמלים תמיד בכל כחם להרבות הון, כי ידאגו עבור בניהם שיש להם שלשה או ד' בנים ויחשבו מה יהיה עמם לאחר מותו, שלא יגיע לכל אחד רק חלק שלישי או רביעי מהונו ומאין ימצאו חית ידם. ויש עוד יותר מזה אשר גם לבניהם יהיה די נחלתם לחיות ובכל זאת הם ידאגו עוד עבור בני בניהם כי יש לכל אחד מבניו טפלים מרובים ויחשוב מה יהיה עם הטפלים הללו אחר מאה שנה מאין ימצאו הם חית ידם. כל זה וכיוצא בזה מחשבות הבליות מפריעות אותם ממנוחתם. בקיצור הם יושבים תמיד ביגון ובדאגה. לעומתם יש אנשים אשר אם אך יש להם מזונות על יום אחד או אפילו רק על סעודה אחת הם שמחים וטובי לב ויבטחו בה' כי ישלח להם כל צרכיהם. 

אמנם יקרה דהאיש אשר הוא חי תמיד ביגון ובדאגה נעשה לפעמים בעל בטחון גדול דהיינו כשיבואו אליו לבקש נדבה על איזה דבר נחוץ, דהקדוש ברוך הוא יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים ובודאי לא יעזוב את האיש אשר אתם מבקשים נדבה עבורו. ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני (תענית ח ע"ב), ועוד טענות רבות כאלה. בקיצור נעשה עליו בעל בטחון גדול ולא יתן אף פרוטה אחת. 

הנה האיש הזה ישתמש בכחותיו במדה הפוכה. דמדת הבטחון היתה לו להשתמש נגד עצמו, דעיקר מדת הבטחון היא נגד עצמו דהיינו שהיה לו לבטוח בה' כי יזין את צאצאיו והוא יעסוק בתורה ובמצות, אחרי כי יש לו די ספוקו אשר ברכו ה'. והדאגה צריכה להיות בעד אחרים דהיינו לדאוג בעד טובת אחרים ולהחזיק יד עני ואביון ולגמול חסד לכל אדם. 

וזאת היא כוונת תורתנו הקדושה במה שסמכה וכי ימוך אחיך וגו' לפרשת שמיטה דבפרשת שמיטה כתיב האי וכי ימוך ייקרא כה לה ודרשת חז"ל בזה הסמיכות ידוע (בערכין ל ע"ב) משום דשמיטה משרישה בלב הישראלי נחוץ מדת הבטחון רכל השנה היו עיניהם נשואות לשמים כדאמר הכתוב שם (שם פ' כ) וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וצויתי את ברכתי לכם וגו' ולכן חששה תורתנו פן יפסיד להם זה הבטחון לצד זה שיהו תולין אותו גם על אחרים כנ"ל לזה סמכה וכי ימוך אחיך וגו' ר"ל דמדת הבטחון הוא רק נגד עצמו אך כי ימוך אחיך כל תסמכו על הבטחון כלל רק והחזקת בו וגו' 

וזהו גם כן כוונת המדרש וכי ימוך אחיך הה"ד אשרי משכיל אל דל ר"ל דאל דל הוא משכיל ולא יסמוך על הבטחון וכוונת המדרש היא לדרוש הסמיכות כנ"ל כנ"ל 

כן אמר הרב להחברה הנ"ל הנה נא ידעתי כי אנשים לא עשירים אתם ובכל זאת קמצתם מעצמכם ותדאגו עבור עניים שבחברתכם הנה זה אות אמת כי תתנהגו עם כוחותיכם במדה נכונה בכן התחזקו ויעזריכם ה'!

(קהלת יצחק פר' בהר)

Questions for Bo

1. Name one of the makkos that began with the East Wind, changed to the West Wind, and ended with a great drowning in the Yam Suf.

2. Two mitzvos in this parsha are described as "אות." What are they. What two other mitzvos in the Torah are described as אות

3. It says (11:7) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ .  Chazal say that dogs were rewarded for their silence by the suggestion that we throw inedible meat to them, (22:3) וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.  There is a medrash that Chananiah Mishael and Azariah learned from the צפרדע who willingly jumped into the ovens that they, too, should willingly die in Nevuchadnetzar's furnace. If dogs are rewarded for their silence, why aren't frogs rewarded for their self sacrifice?

4. What mitzva requires that you wear shoes while doing it.

5. When we eat Korach, we are required to do הסיבה. (Heseiba is a Mitzva Derabanan.) Korach is Matza, Maror, and Korban Pesach. This implies that we are supposed to eat the Korban Pesach be'heseiba.  If someone chose to do this, would this have been an inyan by the first Korban Pesach, in Mitzrayim? Was it possible to eat that Korban בהסיבה?

6. There are certain words that appear only once in all of Tanach. There is one word that appears hundreds of times in Tanach, and its meaning is well known, but only once in Tanach, in our parsha, it has a completely different meaning. What is that word. I want to emphasize that the word itself is common, but its meaning in this parsha is rare.

7. We have a mesora that the Jews in Mitzrayim did not assimilate culturally; they firmly retained their distinctive names, language, clothing. Where do we see that once they left Mitzrayim and received the Torah this was less important.

8. We all know that we eat Matza as we did at the time of Yetzias Mitzrayim on the first Pesach. But we also eat Matza because of Sukkos. Why is that true?

 

1. Arbeh.

10:13 and 19

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַה’ נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כׇּל הַיּוֹם הַהוּא וְכׇל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה

וַיַּהֲפֹךְ ה’ רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם.

2. Dam on the mashkof, Tefillin. 

Shabbos and Milah.

3. Reb Chaim Brown suggested that keeping your mouth closed is a bigger nisayon than dying al kiddush hashem. The association of the reward for the dogs and controlling lashon hara is evident in that passuk- 

לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.  לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא, אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.

4. Eating the Pesach in Mitzrayim.12:11,  נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם

5. Absolutely not. The Pesach Mitzrayim had to be eaten בחפזון, and everything about חפזון  is a stira to heseiba.  We don't do חפזון, so we can do הסיבה.  

12:11

וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מׇתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן

None of this is possible when you’re doing הסיבה . The Gemara in Pesachim 96a says that

דאמר קרא: ״ואכלתם אותו בחפזון״. ״אותו״ נאכל בחפזון, ואין אחר נאכל בחפזון.

As for my statement that eating Pesach Doros requires heseiba, see the discussion in Rivevos Ephraim IV Siman 238 . He brings a Bach in 475 that pretty clearly assumes yes. Then he discusses whether Hillel's korach was with or without the Korban. He says that from the Rambam and Rabbeinu Chananel it appears that the sandwich was only matza and marror, which is, of course, incredible and not credible, but it would take away the raya to heseiba from the Korach.

6. נא.  When I asked the question, (In 2025, I repeated that "the word is very, very, rare" or "exceedingly rare" about five times, and it did not help. In 2026, Moshe Kurtzer got it as soon as I asked, and came over to me to say I gave away the answer. I told him to wait till I asked again after Krias Hatorah and he would see that nobody else caught it- and I was right.)

The ibn Ezra here is interesting. He connects the meaning here to the usual נא by saying it means 'now,' to eat without proper preparation, but he, too, says that it is unique.  Also, Avremi Isenberg pointed out that my joke about rare is not correct according to some pshatim in Onkelos, who can be read to mean, in concert with the Mechilta and contrary to Shas Bavli, that na means raw mamash. See the Artscroll Onkelos for the various mehalchim.

7. In 12:35, it says

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת

What good are Semalos if they weren’t going to wear them? Possibly, they would use the material, or put them on the children. Or, as Rav Moshe says, once they left Mitzrayim and had a Torah, distinguishing themselves based on language, names, and clothing, was no longer important.

It is important to mention that the first mention of לא שינו on clothing is in Medrash Lekach Tov, which is a likkut of Medrashim, and many believe that שמלותם is likely a mistake, and should have said שמותם. See תורה שלמה מילואים לפרשת וארא עמ' קטז אות ב .  

But it doesn't matter, because rishonim and many achronim quote such a Medrash, so it is part of the canon, like הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב.  Torah shebaal peh is also something.  But Reb Moshe says this svara, that this was only important before we had taryag mitzvos and dinim that distinguished us, so we needed these things to remember our that we are unique and to prevent assimilation.  See Igros OC V:64.

8. 12:37-9  

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם.

The Matza they ate in Mitzrayim was only because of the lechem oni aspect. Lo Hispik had not happened  yet. But the Matza we eat ledoros is also because כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, and making that matza took place in Sukkos.

Questions for Va'eira

Before asking the questions, or maybe as an alternative to asking questions one  year,  this parsha offers a good opportunity to talk about the Mechaber in siman 5 (and MB sk 1 and 3, from [ברכות מ"ז] שלא יזרוק הברכה מפיו and the Gaon) about the basic meanings of the sheimos and how important it is to be aware of them when davening. Also mention that if you are davening for something important, for a refuah, for parnasah, realize that your davening means so much more if you have these kavanos in mind. 

(It may be too much to add that if you are indeed davening for something important to you, realize that if you do not have kavana in Avos you are not yotzei shmoneh esrei, and your tefillos will not have the weight of shmoneh esrei.)

 1.   The חובות הלבבות (פתיחה to שער עבודת אלקים) writes that gratitude is appropriate only in proportion to the benevolent intent of the actual or intended benefactor, and not to someone who did good for you unintentionally.  What do we see in our parsha that seems to be inconsistent with this Chovos HaLevavos.

2.  Where does it say that a Jew who has lost his faith has more faith than someone who never believed.

3.  The Gemara (Brachos 38a) says that a bracha should be phrased in the past or present tense- Creator of/Who has created. She’hakol bara, she’hakol nihyeh, borei minei mezonos,  Yotzer ha'adam, Ashe yatzar es ha'adam be'tzalmo, etc. When it comes to bread, one opinion is that you must follow this form and say motzi lechem, which is past and present, and you cannot say Hamotzi, because, in his opinion, hamotzi means “he will.”  What is a proof from our parsha that hamotzi means future, not past tense, and how can you deflect the proof.

4.  Where do we see that the Torah does not necessarily transcribe conversations verbatim, that some words are changed. 

5.   You would think that ending a miracle is much easier than making a miracle. Nature is the law of physics, it takes force to interfere with and change nature, so all you have to do is remove that force to allow nature to resume. Where do you see that this is not true - that once a miracle happens, it becomes natural, and ending it requires a neis, Divine intervention?

6.  Only in one of the makkos did Moshe give the Mitzrim advice on how to protect themselves from harm. Which? and what do you think the strategy was. 

7.  Some tefillos are supposed to have a form or a posture. For some you sit, for some you stand, for some you bow down, for some you stand with your feet together. What form of Tefilla do we see in the parsha that is no longer practiced.

1.   The חובות הלבבות ( פתיחה to שער עבודת אלקים) writes, that gratitude is appropriate only in proportion to the benevolent intent of the actual or intended benefactor, and not to someone who did good for you unintentionally.  What do we see in our parsha that seems to be inconsistent with this Chovos HaLevavos.

וְנֹאמַר, כִּי מִן הַיָּדוּעַ אֶצְלֵנוּ כִּי כָל מֵטִיב אֵלֵינוּ אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לוֹ כְּפִי כַּוָּנָתוֹ לְהוֹעִיל לָנוּ וְאִם יְקַצֵּר בְּמַעֲשֵׂהוּ לְדָבָר שֶׁיִּקְרֵהוּ יִמְנָעֵהוּ מֵהֵיטִיב אֵלֵינוּ הוֹדָאָתוֹ חוֹבָה עָלֵינוּ כֵּיוָן שֶׁנִּתְבָּרֵר לָנוּ כִּי דַּעְתּוֹ עָלֵינוּ לְטוֹב וְכִי כַּוָּנָתוֹ לְהוֹעִיל לָנוּ. וְאִם תַּגִּיעַ לָנוּ שׁוּם טוֹבָה עַל יְדֵי מִי שֶׁלֹּא כִּוֵּן בָּהּ אֵלֵינוּ יִסְתַּלְּקוּ מֵעָלֵינוּ חִיּוּבֵי הַהוֹדָאָה לוֹ וְאֵין אָנוּ חַיָּבִין בָּהּ.

"We state that it is evident that if anyone benefits us, our obligation of gratitude to him is in proportion with his intention to help us. Even if he actually falls short, owing to some mishap which prevents his benefiting us, we are still bound to be grateful to him, once we have determined that he desired to good for us and his intention is to be of benefit to us. On the other hand, should we obtain any benefit through one who had no such intention, the duties of gratitude to that person would not apply and we are under no such obligation."

What do we see in our parsha that seems to be inconsistent with this Chovos HaLevavos.

--Aharon did the first three makkos,  The Medrash (quoted in רש"י שמות ח/יב and ז/יט) explains that Moshe could not hit the water or the earth as an expression of gratitude that they saved him when he was born, and when he killed the מצרי.  According to the Chovas Halevavos, the concept of Hakaras HaTov would not apply to lifeless and unconscious objects.

Rav Zilberstein says three answers.

א. משה רבנו התכוון להנות מהיאור וכן מהעפר

ב. המהות של העפר והמים היא לשימוש האדם וכן להגן על האדם ולכן הסברא אומרת שיש כלפיהם חיוב הכרת הטוב 

 תכלית הבריאה להיטיב לברואיו - The purpose of everything which was created is to serve man. (Berachos 6b). Only man has Bechira to choose not do do Hashem's will. Thus, anything done by any other creation is for the sole purpose of man's benefit.  Therefore man must have הכרת הטוב and show gratitude to any creation which has given him benefit. The statement of the Chovos Halvavos is not relevant in regard to benefits received from creations other than man, since the purpose of everything done by all other creations is always to benefit the man. Thus Moshe's Gratitude to the water and the sand is not in contradiction with the rule of the Chovos Halevavos.

ג. אם משה רבנו היה מכה את העפר והיאור זה היה מעשה ביזוי לדברים שהטיבו לו ולכן הקב"ה מצווה שמשה לא יכה אלא אהרן יכה, שלא ראוי לבזות את מי שנהנה על ידו

The last, that even when there is no din of hakaras hatov, you should not disgrace the object/person from whom you benefited, is the most obvious answer, as the Gemara (BK 92b says

אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: בירא דשתית מיניה – לא תשדי ביה קלא? אמר ליה, דכתיב: ״לא תתעב אדמי – כי אחיך הוא, ולא תתעב מצרי – כי גר היית בארצו״.

Rashi

דשתית מיניה - ששתית מינה כבר בצמא:

לא תשדי ביה קלא - מוט"א בלע"ז כלומר דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו:

Shitta

בירא דשתית מיניה מיא וכו'. קלא חתיכה של קרקע כמו פתק ביה קלא כלומר שלא תלכלך אותו אזהרה לאדם שלא יהא מזיק לחברו שנהנה ממנו. גאון ז"ל.

Moshe was not acting on the basis of the “hakaras hatov” the Chovas Halevavos is talking about. He did not want to do bizayon to these things.

My rebbi, Rav Rudderman, in Sichos Avodas Levi p 119, says it was hakaras tov, not like the Chovos HaLevavos.

I would answer with something I've written elsewhere, about the issur of taking revenge, because we ought to see the suffering as ordained by God and not the result of a person's wickedness; on the other hand, we are told to be makir tov to benefactors, and we can not say "Oh, it was God's will, and that person is just a puppet in God's hand, so I owe him nothing."

2.  Where does it say that a Jew who has lost his faith has more faith than someone who never believed.

--6:12

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר, הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה

Earlier, the passuk said that Bnei Yisrael did not listen to Moshe (6:8-9)

וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'.

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

3.  The Gemara (Brachos 38a) says that a bracha should be phrased in the past or present tense- Creator of/Who has created. She’hakol bara, she’hakol nihyeh, borei minei mezonos,  Yotzer ha'adam, Ashe yatzar es ha'adam be'tzalmo, etc. When it comes to bread, one opinion is that you must follow this form and say motzi lechem, which is past and present, and you cannot say Hamotzi, because, in his opinion, hamotzi means “he will.”  What is a proof from our parsha that hamotzi means future, not past tense, and how can you deflect the proof.

---6:3-7

וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי הֹ ‘וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִיְ ה’ אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.

Hamotzi sounds like simple future. Hashem is telling them what He is going to do. But it can be read as future perfect- I will bring you to Eretz Yisrael, and you will know that it was I Who took you out.

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם … וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִיְ ה’ ...הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם

 

4.  Where do we see that the Torah does not necessarily transcribe conversations verbatim, that some words are changed. 

8:21-22.

וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ, הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ.

The passuk says that Moshe told Pharaoh they could not serve God in the city, because they had to sacrifice sheep, the object of Egyptian worship, and they would get stoned.  The passuk refers to sheep as תועבת מצרים, the 'abomination' of Mitzrayim, because such worship, to us, is an abomination. He definitely did not tell Pharaoh that worshipping sheep makes them an abomination. He must have told Pharaoh they were going to sacrifice the animal the Egyptians worship, without the insult, but the Torah's record of the conversation edited it with the pejorative.

(I realize it might have been a play on words, that he said something like "the dread" of Mitzrayim, which could mean fearsome or dreadful. And there's the comment by SDL that it was an Egyptian word which, transcribed to Hebrew, acquires a whole new meaning:

כי תועבת מצרים נזבח: אמר ר' ישועה (הביאו ראב"ע) כי משה כתב כן לגֶנוּת ע"ז, אבל לפרעה אמר אלהי מצרים, וכן נראה דעת רש"י בפירוש ראשון, ורש"י בפירוש שני וראז' פירשו מה שזביחתו תועבה למצרים; ונ"ל כי תועבה כמו קדש וחרס, וכמו sacer בלשון רומי, ענינם דבר מופרש, שאסור להשתמש בו. ואחרי ימים ושנים מצאתי כי בלשון מצרי uab גם ethuab מורים טהרה וקדושה, וכן suab וגם tubo ענינם purificare, ונ"ל כי שרש תעב הוא מעיקרו לשון מצרי וענינו טהרה וקדושה, והעברים השתמשו בו להורות על ההפך, וכן הארמים אמרו סאב להורות על הטומאה, תחת כי suab היה מורה בלשון מצרי טהרה

But I'm going with pashut pshat, as said by Rashi and the ibn Ezra.. To use SDL's comment to argue that the words of the Torah are exact transcriptions, without ח'ו any editorial changes, would be too ironic.)

5.   You would think that ending a miracle is much easier than making a miracle. Nature is the law of physics, it takes force to interfere with and change nature, so all you have to do is remove that force to allow nature to resume. Where do you see that this is not true - that once a miracle happens, it becomes natural, and ending it requires a neis, Divine intervention?

---In 8:5-9,

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי, לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ, רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. ווַיֹּאמֶר לְמָחָר, וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. חמישיזוְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ, רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. חוַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה, וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה. טוַיַּעַשׂ יְהֹוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת.

This is especially so in light of the Gemara Sukkah 14a that “ha’atiru” is a very strong form of tefilla.

We find the same idea after Kiras Yam Suf, that it required the same degree of Divine intervention as splitting the sea in the first place.

 

6.  Only in one of the makkos did Moshe give the Mitzrim advice on how to protect themselves from harm. Which? and what do you think the strategy was. 

---Barad. 9:18-19

הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָהֿ וְעַד עָתָּה.

וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה, כׇּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ.

Why? The Alshich says it was so that when they chased Klal Yisrael, they could have horses to pull their chariots, and Hashem would administer the coup de grace of Mitzrayim. If all the horses died, they couldn’t have chased us into the Yam Suf.

 

7.  Some tefillos are supposed to have a form or a posture. For some you sit, for some you stand, for some you bow down, for some you stand with your feet together. What form of Tefilla do we see in the parsha that is no longer practiced.

---9:29

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה’

This was not exclusive to those circumstances or to Moshe Rabbeinu. Example: Radak in Yeshaya 1:15

ובפרישכם.  הרי"ש בחיר"ק תחת סגול כדברכם, פרישת כפים היא לתפלה כמו אפרוש כפי אל ה' ואיך לא תבושו ותפרשו אלי: כפיכם ששפכו דמים, לפיכך אני אעלים עיני מכם ולא אקבל תפלתכם אפילו תרבו תפלה ותצעקו כל היום, ורבותינו זכרונם לברכה דרשו הפסוק בנשיאת כפים בכהן ואמרו כל כהן שהרג הנפש לא ישא כפיו שנאמר ובפרישכם כפיכם ידיכם דמים מלאו:

Also Gaon there in Yeshaya says that the difference between raising the hands by duchening and by davening is that by duchening, the palms face downwards, and by tefilla, the palms face upwards.

 ובפרשכם כפיכם גו׳ – מבואר בזוהר בתפלה ובברכת כהנים שניהם בנשיאת כפים, אלא שבברכת כהנים בהפרשה, היינו הכפות למטה ואחורי הידים למעלה להושיט הברכה מלמעלה למטה, ובתפלה הכפים למעלה להעלות התפלה מלמטה שיקובל למעלה. וכנגדם ב׳ רקיעין, מעון ומכון, כמו שכתוב השקיפה ממעון גו׳ (דברים כ״ו:ט״ו) לברך וכתיב שמעת השמים מכון וגו׳ והם עין ואזן, עין להשגיח ואזן לשמוע, וזה שכתוב כאן ובפרשכם כפיכם היינו גם כן אעלים עיני ההשגחה וההשקפה לברך גם כי תרבו תפלה אינני שומע ממכון שבתי השמים.

And Pirkei d’Rebbi Eliezer 44

אמר משה ליהושע: בחר לנו אנשים בית אבות אנשים גבורי חיל, יראי שמים, וצא הלחם בעמלק. ומשה אהרן וחור עמדו במקום גבוה בתוך מחנה ישראל, אחד מימינו ואחד משמאלו. מכאן אתה למד ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שם שנים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו. וכל ישראל יצאו חוץ לאהליהם וראו את משה כורע ומשתחוה על ברכיו והם כורעים על ברכיהם, נופל על פניו ארצה והם נופלים על פניהם ארצה, פירש את כפיו לשמים והם פורשים את ידיהם לשמים. מכאן אתה למד ששליח צבור המתפלל כך, כל העם עונים אחריו. והפיל הב"ה את עמלק ואת עמו לפי חרב.

In face, Tshuvos Be’er Sheva 71 asks why we no longer do this, and speculates that it might be because it became emblematic of Christian prayer.

מנעורי תמהתי למה אין אנו נוהגים להתפלל בזקיפת ידים למעלה כמו שנהגו אבותינו מעולם כמו שנאמר הרמותי ידי אל ה' עליון וגו' ות"א ארימית ידי בצלו קדם ה' וכו' ובבראשית רבה בפרשת חיי שרה בפסוק ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק איתא אמר רב הונא צפת שידו שטוח בתפלה אמרה ודאי אדם גדול הוא לכך שאלה עליו עכ"ל.

וכמו שנאמר כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' וגו' וכמו שנאמר והיה כאשר ירים משה ידו וגו' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש ות"א והואה ידוהי פרישן בצלו עד דעאל שמשא וכמו שנאמר ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' וגו' וכפיו פרושות השמים וגו' וכאלה רבים ותניא בפרקי רבי אליעזר בפ' מ"ד שצריך להעמיד אחד לימין ש"ץ ואחד לשמאלו כדכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד וכו' והביאו הטור א"ח בהלכות תענית בסימן תקס"ו ובהלכות יום הכפורים בסימן תרי"ט וכן המרדכי ביומא והגהות מיימוני ושאר פוסקים ולכן כשם שאנו למדין מתפלת משה שצריך להעמיד אחד לימין ש"ץ ואחד לשמאלו למה אין אנו למדין ג"כ מתפלת משה שצריך להתפלל בזקיפת ידים למעלה.

ואי אפשר לומר שלא היו נוהגין להתפלל כך בזקיפת ידים למעלה אלא דוקא אנשים רשומים חשובים וגדולים כגון האבות ונביאים ומלכים ולכן אין אנו נוהגין עכשיו להתפלל כך בזקיפת ידים למעלה משום דמחזי כיוהרא.

דהא ליתא שהרי בפרקי רבי אליעזר בפרק הנ"ל אחר דקאמר מכאן אתה למד שש"ץ אסור להתפלל אם אין שם שנים עומדים וכו' אמר וז"ל וכל ישראל עומדים חוץ לאהליהם ורואים למשה פורש כפיו אל השמים והם פורשים כפיהם אל השמים וכו' עכ"ל.

ובגמרא אמרו חז"ל אסור לאדם לעמוד שלש שעות כפיו פרושות השמים ובזוהר נמי מצינו בהרבה מקומות רבי פלוני זקף ידיה ומצלי ובפרשת נשא בפסוק כה תברכו בתוספתא האיר עינינו בסוד זקיפת ידים למעלה וז"ל פקודא דא לברכא כהנא ית עמא בכל יומא בזקיפו דאצבען וכו' עד עשר אצבען מתערי שכינתא לשריא עלייהו מתערי עשר דרגין אחרנין לעילא לאנהרא וכלא בשעתא חדא ועל דא אסיר ליה לבר נש לזקפא אצבען למגנא אלא בצלותא ובברכאן ובשמא דקב"ה והא אוקימנא דאינון אתערו דשמא קדישא ורזא דמהימנותא זקיפו דאצבען ממנן בההוא זקיפו דלהון עשרה שליטין וכו' עכ"ל.

ולזה נתכוון נמי הרמב"ן ז"ל ברמיזותיו דוק ותשכח ולא נעלם מעיני הא דאמרינן בפ"ק דשבת רבא פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מריה וכו' ולכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות תפלה וז"ל מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה וביראה וכו' עכ"ל.

אמנם כבר תמהני טובא על רבא גופיה וכל הנגררים אחריו למה לא התפלל ג"כ בזקיפת ידים למעלה כמו אבות העולם וכי הם לא התפללו ג"כ כעבדא קמי מריה כמו רבא.

ולולא דברי הרמב"ם הנ"ל הייתי מפרש דרבא התפלל על כל פנים בזקיפת ידים למעלה אלא שעם זקיפת ידיה פכר ידי' ומצלי וקל להבין.

ושמא י"ל מאחר שנמצאו נוהגים אומות העולם עכו"ם להתפלל כך בזקיפת ידים למעלה כמפורסם לכן אין אנו נוהגים עכשיו להתפלל כך וכה"ג אמרו רז"ל בפסוק לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך אף על פי שהיתה אהובה לפני הקב"ה בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו כנעניים חק לע"א כן נ"ל: