Who was Zocheh to the Mon, the Be'er, and the Anan

 BM 86b:

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו. וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ״ואל הבקר רץ אברהם״, ״ורוח נסע מאת ה׳״. ״ויקח חמאה וחלב״, ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״. ״והוא עמד עליהם תחת העץ״, ״הנני עמד לפניך שם על הצור [וגו׳]״. ״ואברהם הלך עמם לשלחם״, ״וה׳ הלך לפניהם יומם״. ״יקח נא מעט מים״, ״והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם״. 

ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא. דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה – זכו לשלשה. בשכר ״חמאה וחלב״ – זכו למן; בשכר ״והוא עמד עליהם״ – זכו לעמוד הענן; בשכר ״יקח נא מעט מים״ – זכו לבארה של מרים.

Maharsha there:

בשכר ג' זכו לג' בשכר חמאה וחלב זכו למן כו'. יש לדקדק דבפ"ק דתענית אמרו המן בזכות משה והבאר בזכות מרים והענן בזכות אהרן ומהך דהכא גופא קשה דמאי קרא לה בארה של מרים וי"ל דבזכות אברהם לא היו זוכין בהן אלא לפי שעה אבל בזכות משה ואהרן ומרים היו נמשכים המן והענן והבאר כך זמן רב מ' שנה ולכך כשמת אהרן נסתלק הענן וכשמתה מרים נסתלק הבאר וכשמת משה נסתלק המן:

Taanis 9a:

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר — בזכות מרים, עמוד ענן — בזכות אהרן, מן — בזכות משה. מתה מרים — נסתלק הבאר, שנאמר: ״ותמת שם מרים״, וכתיב בתריה: ״ולא היה מים לעדה״, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן — נסתלקו ענני כבוד, שנאמר: ״וישמע הכנעני מלך ערד״, מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב: ״ויראו כל העדה כי גוע אהרן״. אמר רבי אבהו: אל תקרי ״ויראו״, אלא ״וייראו״. כדדריש ריש לקיש, דאמר ריש לקיש: ״כי״ משמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא.

I saw the Torah Temima says a great answer to the Maharsha's question, and it's very useful for Sheva Brachos and Bar Mitzva as well:

Torah Temima Bamidbar 20:2:

ולא היה מים לעדה. תניא, א"ר יוסי ב"ר יהודה, באר ניתן לישראל בזכות מרים, מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה  

ועיין בב"מ פ"ו ב', בשכר שאמר אברהם למלאכים יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים, והקשה מהרש"א, א"כ מה זה שאמר כאן דהבאר ניתן בזכות מרים, אחרי דאברהם זכה עוד לזה, וגם מה טעם שנקרא בארה של מרים, ותירץ, דאלו בזכות אברהם לבד היו זוכין בזה רק לשעה, ורק בזכות מרים זכו לכל משך ארבעים שנה שהיו במדבר, עכ"ל. וצ"ל דמש"כ לכל מ' שנה לאו דוקא הוא, דהא משמתה מרים נפסק הבאר, כמבואר כאן, ועדיין לא תמו הארבעים שנה, אלא כונתו לכל זמן שהיתה חיה, אבל בכלל דבריו דחוקים, דמהיכי תיתא להגדיל זכות מרים יותר מזכות אברהם לומר שבשבילו היו זוכים רק לשעה.

ולי נראה דהפי' זכו לבארה של מרים, כלומר זכו שיצאה מהם מרים שבשבילה זכו לבאר, וקיצור לשון הוא, והכונה כמו שהיה אומר זכו למרים שבזכותה ניתן הבאר, וכהאי גונא צריך לפרש מ"ש שם בשכר חמאה וחלב [שנתן לאורחיו] זכו למן, אע"פ שכאן מבואר בסוגיא שזכו למן בזכות משה, וכן מ"ש שם בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, אע"פ שכאן מבואר שבזכות אהרן זכו לזה. וצריך ג"כ לפרש ע"ד שכתבנו שבשכר שעשה אברהם מה שעשה זכו בניו שיצאו מהם משה ואהרן שבזכותם ירד המן ולוום ענני כבוד.

It's such a good answer that you wonder why the Maharsha didn't say it. It's not because it's so brilliant, because I said this answer myself before I saw the Torah Temima. The way I said it was that it was a great thing that Avraham Avinu was zocheh to these things himself. But it is a far greater gift that he was zocheh to have descendants who in their own zechus were zocheh to these things. What a great thing to have a granddaughter whose zechus was so great that she brought the Be'er to Klal Yisrael. What a great thing to have grandsons whose preternatural gadlus enabled them to bring the Anan and the Man from Heaven to Earth.  (Don't ask silly questions like "But מצוה בו יותר מבשלוחו.")

So what's pshat with the Maharsha? Why did he think it wasn't a good answer? 

Maybe the answer is that the truism that בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמיד is only the shita of Rav Yosi bar Chuni, but Rabbah bar Mari disagrees with him, and holds that the progenitor/Rebbi will feel bad, at least when the son outshines the father. 

(We discussed a similar question regarding whose zechus brought the mitzva of tzitzis and tefillin, Shem's or Avraham's, here:

https://beisvaad.blogspot.com/2006/10/how-we-were-zocheh-to-tzitzis.html  )

Gifts to Talmidei Chachamim as Korbanos

(Sharing a humorous experience from last week. My father in law, Harav Reuven Feinstein, spent several days at our house and joined us for a Shabbos Sheva Brachos for my grandson. Wherever he goes, many people approach him with questions of halacha and hashkafa and life issues, and of course, for brachos. My responsibility is to him alone, so I often have to discourage what I deem excessive demands that jeopardize his emotional and physical safety. I remarked to other members of the family that Hungarians treat their Rebbes very differently than the Litvisheh. The Rebbes live like kings, while historically, Litvisheh gedolim starved. (My father in law said that this was not always the case. His grandfather was Rov in Uzdeh, and one man always chopped the wood for the Rov. As he grew older, his grandfather told the man that he should no longer do that, and that he would take care of it himself. The man said that he had a chazaka, and he would take Reb Dovid to a din Torah.)  I said there were two reasons for the difference. One, that when a Rebbe gives a bracha and it is fulfilled, the chosid says, thank you, Rebbe. When a Rov gives a bracha and it is fulfilled, the person says, thank you, Ribono shel Olam. Two, as my father once said, there is a fundamental issue at hand. A Rov has the position because he is a lamdan. Every baalabos in town thinks to himself, eh, I am a bigger lamdan. But a Rebbe is chosen on the basis of his being a holy man. There is no way to quantify 'holy." He is holy, you are not. This is doubly so if he is also a famous mekubal. That is absolutely hefker.

In any case, I said, quietly, to other members of the family that "Even Eisav knew that if you want a bracha, you bring matamim." The father of the girl who went in for the next bracha said to me "My daughter wants to know how to make out the check for Matamim." I guess I wasn't quiet enough.

I

 יומא עא ע"א

"ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח (בזמן הזה) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר "אליכם אישים אקרא"

Rav Meir Arik (mechaber of Minchas Kena'os, rebbi of Rav Meir Shapiro and Rav Reuven Margolios,) asked the Imrei Emes why Rav Brachia said that one who wants to fulfil the mitzva of Nesachim should give wine to talmidei chachamim. Why wouldn't the universal rule of ונשלמה פרים שפתינו, that כל העוסק בתורת, from Menachos 110a and Taanis 27b suffice?  He said that he had this question for a long time, and had asked so many gedolei Torah, and not one could give a satisfactory answer. 

The Imrei Emes immediately answered by pointing out that the source of כל העוסק is the passuk in Tzav (Vayikra 7:38)

זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים

which lists all the korbanos except Nesachim. So Rav Brachia davka was asking, bishlema chatas, olah, shelamim, yes, כל העוסק, you have the limud of זאת התורה. But what about Nesachim? (We are obviously talking where a person is bringing wine nesachim alone; generally, wine is part of a Korban Mincha, but one can be makdish and makriv wine alone, as it says in Zevachim 104b.)  (One assumes that the general limud in Taanis is just an application of the limud from the passuk in Vayikra.) To answer that question, Rav Brachia showed that there is another way of bringing a korban in our time, and that is by being mehaneh a talmid chacham. This method is not limited to the korbanos listed in Vayikra, it is a universal rule. Giving something to a talmid chacham that is mehaneh him is like bringing it on the mizbei'ach.

I was thinking that one could say the same thing about ההוא גברא's drasha in the Gemara in כתובות ק"ה ע"ב

 רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. לא קביל מיניה. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמר ליה: דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים. דתניא: ״ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו״. וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים. אמר ליה: קבולי לא בעינן דאיקביל, השתא דאמרת לי טעמא, מקבילנא.

Tosfos there says that the כאילו מקריב בכורים refers to the Minchas Ha'omer. 

וכי אלישע אוכל בכורים היה - אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':

and the passuk Tosfos brings, תקריב מנחת בכורים,  is the Minchas Ha'omer on Pesach. 

But Rashi, according to the Shitah there, learns that it refers to the regular Bikurim in Ki Savo, that you bring and say mikra Bikkurim.   Lefi Rashi, we can say that the כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים is necessary because bikkurim is not listed in that passuk in Tzav, so you need an alternative alternative.

II

Rav Bergman, in Shaarei Orah, says a very nice thing about the Gemara in Kesuvos.

He says he always wondered, why is being mehaneh talmid chacham davka like Bikkurim. What isn't it like Truma or something else? 

He answers with Rashi in 26:3 from the Sifri ואמרת אליו. שֶׁאֵינְךָ כְּפוּי טוֹבָה:, that the yesod of Bikkurim is hakaras hatov. 

The Gemara in Cheilek says that one who denigrates the contribution of Talmidei Chachamim to mankind is an apikores and megaleh panim and אין לו חלק לעולם הבא. The most fundamental requirement of hashkafa is to revere and appreciate talmidei chachamim. So Bikkurim, the matanah of hakaras hatov, is the perfect match for a gift that expresses your hakaras hatov to a talmid Chacham. (He says much more there on the simcha one should have when doing this, and how the mitzva has no limit; unlike the chomesh of Tzedaka and the shiyare'ha nikarim of Truma, one can give his entire field as Bikkurim.) 

When I said this over to my shul, I added that this explains why the passuk says אל הכהן אשר יהיה בימים ההם and Chazal say אֵין לְךָ אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁבְּיָמֶיךָ כְּמוֹ שֶׁהוּא. I said that everyone needs a talmid chacham that he sees as a great man who is a role model. You can not say oh, Reb Moshe, Ponivezher Rov, those were malachim, but nowadays, meh. This is a terrible thing. Asei lecha Rav means a living man, not a dead man, even if he is נקרא חיים. You have to have a living person that you respect, one you try to be mehaneh according to your ability. A mizbeiach is a mizbeiach, and you use the one you have in your time.

III

It would not be right to walk away without reminding myself what the Mesillas Yesharim towards the end of his sefer says regarding these maamarei Chazal.

והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב.

אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב"ר פפ"ב): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית ז): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.

והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות ק"ה): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא ע"א): ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים (ספלים שהיו על גבי המזבח שהיו מנסכים לתוכם יין). ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ"א): אר"י מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו.

Kaddish Toward Yerushalayim

 Do you have to face Mizrach when saying Kaddish? 

We all know that in fact, when someone makes a siyum, or you're saying Kiddush Levana, when they say Kaddish everyone assumes that you have to face Mizrach. It's hard to know whether this is reflex or halacha.

Since we're dealing with an extrapolation from something that is only known from Shemoneh Esrei, do you have to keep your feet together when saying Kaddish?

כלפי ירושלים

This idea is not brought in any of the great poskim - not the Rambam or Rif or Rosh or Tur or Shulchan Aruch or Aruch Hashulchan or Chayei Adam. The earliest (really the only) source for facing Mizrach for Kaddish is the Machzor Vitri, Hilchos Avel 278. (I have heard it is also in Rashi's Pardes #290 but I do not see it there.)

קברוהו מכוין החזן פניו כלפי מזרח שהוא כלפי ירושלים. ואומר קדיש: ואינו אומרו אלא בעשרה. דכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה:

But the people who think this is a good makor do  not realize that the shitta of the Machzor Vitri is that most tefillos need to be facing Yerushalayim. For example: In Hilchos Nisuin 475 he says

ת'. ומכוין פניו כלפי מזרח נגד צד ירושלם. שכל תפילות שאנו מתפללים. אנו מביטין אל היכל ה'. כי כן מצינו בדניאל. וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם. לבד משאר כל הברכות שאין אנו קפידין להביט שם. לכך צריך לכוין פניו כלפי מזרח בברכת חתנים:

Did you ever see anyone makpid on having the mesader kiddushin facing Mizrach? Or the Chassan Kallah? (🠈🠈🠈Rhetorical question. Please don't tell me you saw someone who was makpid. That would be a symptom, not a shittah.) If we don't do like the Machzor Vitri by other brachos, don't bring a raya from what he says about Kaddish.

Another thing to consider is the Chofetz Chaim's Machane Yisrael, where he says that all tefillos have two essential elements: True Kavana, and intention that the Tefilla should travel to the Shaar HaShamayim: to Yerushalayim and thence the Kodesh Kodoshim and thence to Hashem. He says this about all tefilla, not just Shemoneh Esrei.

איתא במדרש תנחומא שאפילו אין אדם כדאי ליענות בתפילתו ולעשות עמו חסד, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים עושה חסד עמו. ואחז"ל על הפסוק כי מי גוי גדול וגו' כה' אלקינו בכל קראנו אליו ר' יודן אמר בשר ודם יש לו פטרון; אם באת לו צרה אין נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד לפני חצירו של פטרונו וקורא לבן ביתו ואומר איש פלוני בחוץ. אבל הקב"ה אינו כן. אם באת לך צרה לא יקרא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח והוא עונה. הדא הוא דכתיב כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.

והתפלה שיתפלל על ענין זה לה', איננו דוקא בתפילת י"ח, אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה'. 

וגם תפלה זו איננה דוקא בלשה"ק אלא אפילו בלשון שמורגל בה מנעוריו, אך העיקר צריך שלא יחסר בה שני דברים:

א. שתהיה מעומק הלב ולא מהשפה ולחוץ ואם יוכל לעורר לבו לבכי מה טוב וכמאמרם ז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה שלא ננעלו. 

ב. שיכוין שתלך תפלתו דרך ארץ ישראל ומשם עד ירושלים ומשם לבית קדשי הקדשים וכמו שנאמר במקרא הנ"ל שהבאתי, והתפללו  אליך דרך ארצם שנתת לאבותם והבית אשר בנית לשמך. וע"ז מסיים הכתוב ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ועשית משפטם, וכמו שאמרו בברכות כ"ט לענין תפילת י"ח. וכשיעשה כן בודאי לא תשוב תפלתו ריקם

I know that this is not a direct raya to Kaddish. The Chofetz Chaim is talking about bakasha on the lines of Shmone Esrei. But at least you see that it is not davka a din in Reb Chaim's omeid lifnei hamelech of Shmone Esrei.  והתפלה שיתפלל על ענין זה לה' איננו דוקא בתפילת י"ח אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה

Or, maybe you can choose when you have the matzav of עומד לפני המלך. 

Some say that just as mizrach is a kpeida by Barchu, so too it is by Kaddish. This, of course, is not much of a raya. True, the Shaarei Teshuva in 57 brings the din of mizrach by barchu from R Nissan Shidlov, but in Halichos Shlomo 89 note 34 it says that Reb Shlomo Zalman was not medakdek on facing mizrach by barchu. Anyway, without a compelling lomdus, equating the two is just speculation.

רגל ישרה

As far as standing with feet together, the Nesivos in Mekor Chaim 55 says that he knows of no source for such a thing.

Some say that given that Kaddish has priority over Kedusha (Mishna Berura 56:6 from the Magen Avraham there,) and in kedusha we stand with out feet together, then kal vachomer we should do so by kaddish. This makes no sense, because a. degree of kedusha is irrelevant to imitating malachim, and b. the Ari zal did not stand up for kaddish at all, while he did stand up for kedusha. 

Daas Torah Congruity of Reb Moshe and the Chazon Ish

 My halacha shiur recently learned the rules of saying a דבר שבקדושה at the same time as a minyan is saying it, even though you are far from the minyan. As the Mishna Berura puts it (based on Tosfos Sotah 39a,)

אפי' הוא בבית אחר רחוק לגמרי שכיון שעשרה הם במקום אחד שכינה שרויה ביניהם ואז אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין כל מי שרוצה לצרף עצמו עם אביו שבשמים השוכן בתוך אלו העשרה:

As far as I know, there is only one poseik who says that if you are far away in another building that you can not say amein on such brachos, and that is Reb Shlomo Zalman Auerbach (Volume 1 Siman 9:4) who distinguishes this from the shul in Alexandria.

נראה שאין לענות כלל אמן על ברכה שהוא מחויב לצאת בה, ואף גם ברכה שאין השומע מחוייב לצאת ידי חובתה ג"כ אפשר

דרק אם עומד בבית הכנסת או אפי' סמוך לו ושומע חזרת הש"ץ או שאר ברכות ע"י רם קול אז שפיר נגרר אחר הצבור ועונה

אמן מידי דהוי אאלכסנדריה של מצרים, משא"כ כשעומד רחוק ושומע ע"י טלפון נלענ"ד שאין לענות כלל אמן על שום ברכה

ודינו כעונה אמן לבטלה, הואיל והוא שומע את הברכה רק מממברנה ולא מפי אדם

In that teshuva, (9:6) RSZ confidently states that one can not be yotzei any tefilla or kriah by hearing it from an electronic device. 

קיצור הדברים הוא שאין להשתמש בבית הכנסת לצרכי תפילה במיקרופון ורמקול היות שהדבר הזה נחשב רק כהנפת סודרים שהיתה [בבית הכנסת הגדול] באלכסנדריה של מצרים לדעת היכן החזן עומד בתפלתו (כמבואר במסכת סוכה נא, ב), אבל אי אפשר כלל לצאת בשמיעה זו בשום דבר שחייבים לשמוע מפי אדם. ואף שיודע אני שרבים יתמהו על כך וכמו זר יהיה דבר זה בעיניהם, עם כל זאת האמת כדברינו, וברור הוא בעיני שזה מוזר רק לאלה שאינם יודעים כלל מה טיבם של המכשירים האלה [וחושבים מחשבות הבל שחוטי הטלפון או גלי הרדיו מוליכים ממש את קול האדם], אבל לא ליודעים את האמת כי בדברי בזה עם מביני מדע ויודעים בהלכה כולם הסכימו לי

that the issue of fulfilling an obligation to hear kriah or havdala, or the obligation to answer a bracha, or being yotzei through שומע כעונה is entirely distinct from the question of saying a דבר שבקדושה בשעה שהציבור מתפללים. (Unfortunately, there is a lot of nonsense online from light-weight poskim.) There, one is saying by himself, and the problem is that one is not allowed to say certain things when alone; one may only say them in the immediate presence of the Shechina. We have רב יהושע בן לוי's rule that אפילו מחיצה של ברזל אין מפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, and, as the Mishna Berura says, if one intends to join with a ציבור that has invoked the presence of the Shechina, one has the power to join with that tzibur such that he, too, is in the immediate presence of the Shechina. But the issue of fulfilling a mitzva to hear something is entirely different. One must hear the shofar from a ram's horn blown by a bar chiyuva; one must hear the megilla or havdala from a human בר חיובא who is saying it. Hearing it from a loudspeaker or telephone (or hearing aid) is not hearing the voice of a Jewish person, and you do not fulfil the mitzva. 

In a note after that teshuva, Reb Shlomo Zalman says that he later discussed this with the Chazon Ish, and to his consternation the Chazon Ish said that he leans towards allowing it. 

לאחר שכבר נדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזו“א זצ“ל ואמר לי שלדעתו אין זה כ“כ פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע“י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים ”אפשר“ דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע, וכמדומה לי שצריכים לומר לפי“ז דמה שאמרו בגמ‘ אם קול הברה שמע לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת לאחר קול האדם משא“כ בטלפון ורם-קול, ולענ“ד הוא חידוש גדול מאד ואין אני מבין אותו.

Reb Shlomo Zalman's perplexity at the Chazon Ish's thought is very clear, and he firmly holds to his own opinion.

I found it interesting and instructive that Reb Moshe (OC II 108) says the same as the Chazon Ish; not only in the innovative novelty of the thought, but even in how he indicates that while he believes it is halachically correct, he is unwilling to conclusively state that it should be relied on. The whole nusach matches; the creativity, the courage, and the measured hesitation before stating this as halacha l'maaseh. 

הנה לדידי מספקא טובא, אף אם נימא שהאמת כאמירת המומחים שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנעשה מקולו, מטעם שכיון שעכ"פ רק כשהוא קורא נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי כל מה שנעשה נעשה מקולו, ומנין לנו עצם כוח השמיעה איך הוא, שאולי הוא ג"כ באופן זה שנברא איזה דבר באויר ומגיע לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע שהקול יש לו הלוך עד האוזן וגם יש קצת שיהוי זמן בהלוכו, ומ"מ נחשב שהוא קול האדם, לכן אפשר שגם הקול שנעשה בהמיקראפאן בעת שמדבר ששומעין אותו, הוא נחשב קולו ממש וכן הא יותר מסתבר.

וגם לא ברור הדבר מה שאומרים שהוא קול אחר. ומטעם זה אפשר אין למחות ביד אלו שרוצים לקרא המגילה ע"י המיקראפאן מצד ההלכה. 

In fact, the Chazon Ish goes farther and extends the logic to Shofar and Krias HaTorah, while Reb Moshe, and I do not understand why, is willing to allow it for Megilla (In OC II) and Havdala (in OC IV 91:4,) he is absolutely opposed to allowing it for shofar or Krias haTorah (in OC II) or Krias Shema and Birkas Hamazon (in OC IV.)

... וקלקול למצוות אחרות שהוא לשופר וקריאת התורה בשבת ויו"ט אי אפשר לבא מזה, דהא אסור לדבר במיקראפאן בשבת ויום טוב. ובמצות דבור שבחול אם ג"כ יקראו במיקראפאן הא אם אין למחות במגילה כ"ש באלו

 .... לבד ק"ש ובהמ"ז שצריך למחות באלו הרוצים לצאת במייקראפאן

But that's a relatively minor point. The chiddush is that although the sound is coming from an entirely different source, it may be halachically equivalent when there are three factors:  Initiated; Immediate; and Identical.

The new sound was initiated and generated by the halachic sound, e.g., the human voice.

The new sound is immediate;

The new sound is essentially identical;

On the koach hachiddush without any direct evidence, and the mehalach hamachshava, and the limitation of the chiddush in practice, the congruity is amazing, especially in the face of Reb Sholomo Zalman's shocked puzzlement. There are plenty of other such cases, such as Chalav Yisrael, despite the angry revisionism of many in Eretz Yisrael regarding the Chazon Ish. 

Nevuah Only Amid Simcha. How Could Yirmiyahu be a Navi?

שבת (ל' ע"ב):

"ושבחתי אני את השמחה – שמחה של מצוה, ולשמחה מה זה עשה – זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".

רש"י

 "שמחה של מצוה – כגון הכנסת כלה", 

"קחו לי מנגן – מצוה היא להשרות עליו שכינה".

רשב"ם פסחים (קי"ז ע"א) 

"שמחה של מצוה. כי הך דקחו לי מנגן שהיה מתכוין שתשרה עליו שכינה". 

The question is, how could Yirmiyahu have nevuah.

Here are seven answers. They are all good. Some may be much more קרוב לאמת than others, but they are all interesting and thought provoking.

This applies to most divrei Torah on this website, but I want to repeat it here: Thank you for your thoughts and marei mekomos, for your דברים and דרבנים, via comment, email, or telephone. 

1. מתוך דבר שמחה של מצוה is only necessary to cross the threshold, to become a navi. Once you are a navi, you do not need to be in a matzav of simcha to have further nevuah. (יערות דבש י"ג ט). Maybe you just have to fall into a trance, or sleep.

We find such a concept regarding nevuah in chutz laaretz. Example, Moed Kattan 25a, 

פתח עליה רבי אבא: ראוי היה רבינו (רב הונא) שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה לו. מתיב רב נחמן בר חסדא, ואמרי לה רב חנן בר חסדא: ״היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים״! טפח ליה אבוה בסנדליה, אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא? מאי ״היה״ — שהיה כבר.

and Rashi in the beginning of Yechezkel at greater length, pointing to the first nevuah, which took place in Eretz Yisrael.

היה היה דבר ה'. אמרו רבותינו היה כבר לפי שאין השכינה שורה על נביא בחוצה לארץ אלא ע"י ששרתה עליו תחלה בארץ ושנינו בברייתא דמכילתא בן אדם עמוד על רגלך (לקמן י"ב) (which took place in Eretz Yisroel) הוא היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר. ויש אומרים בן אדם חוד חידה (לקמן י"ז) הוא תחלת הספר. ואומר אני שאותה נבואה נאמר' לו קודם שגלו, שהיא ראויה ליאמר לו בארץ, שאין מפורש בה גולה והיא נכרת תחלת שליחתו אליהם. ויונתן אף הוא כך תירגם מהוי הוי פתגם נבואה מן קדם ה' עם יחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל תב תניינות אתמלל עמיה במדינת ארעא כשדאי ויחזקאל גלה עם החרש והמסגר שגלו עם יהויכין:

This idea is not uncommon in Halacha:

a. גרדומין by Tzitzis 

b. שיורי טהרה  by נטילת ידים 

c. most apropos, יצאו מקצתן by a דבר שבקדושה in OC 55, at least according to the achronim who learn pshat that since you started with ten, the Shechina stays even though four went away, unlike the Noda BeYehuda (EH I 56) that the Shechina goes away but bedieved you can still say the davar shebikedusha.

I saw that Rabbi Sender offers this answer in his sefer on Nevuah "מחזה עליון." He was not aware of the Yaaros Dvash. I mentioned that is was his answer because his tzidkus and עדינות and love of Torah loomed large in my life as I grew up. I knew greater talmidei chachamim who lived in my area growing up; my father zatzal, Reb Chaim Zimmerman, Rabbi Chaim Regensberg, and others, but his shining soul stood out in its own way.

Sounds good!

100% wrong. 

Because the Gemara proves this from the passuk by Elisha that ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה, and the Gemara in Pesachim 66b uses that very same passuk to teach that anger drives away Nevuah.

ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא — חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא — נבואתו מסתלקת ממנו. .... אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו מאלישע, דכתיב: ״לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וגו׳״, וכתיב: ״ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳ וגו׳״. 

That means that Nevuah goes away from someone who gets angry, even if he was a long-time navi, like Elisha.  With this in mind, even the Gemara in Shabbos is a direct proof to the same by the requirement of Simcha - that it is not a threshold requirement for becoming a navi; it is an ongoing requirement to experience nevuah. 

Also, the Rambam in Shmoneh Perakim perek 7:

והאנחה והדאגה שיעקב אבינו (ע"ה) כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד שנתבשר בחייו אמר ותחי רוח יעקב אביהם, ואמר התרגום ושרת רוח נבואה על יעקב אבוהון, ולשון החכמים אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות אלא מתוך דבר שמחה:

The Rambam is based on the Tanchuma brought and expanded upon in Tosfos BB 121a. 

So עפר תחת כפות רגליו אני , but לפי עניות דעתי הקלושה that answer is out.

(The answer could be defended by distinguishing between כעס which vitiates nevuah, and עצבות, which doesn't stop nevuah, it just leaves you lacking a necessary condition precedent. In the latter case, maybe once you're a navi, it keeps going. This would shtim with the language by כעס that מסתלקת as opposed to עצבות and שמחה  that שאין שכינה שורה  ... אלא מתוך. So maybe it's not 100% wrong, but it's hard to see how you can prove two fundamentally disparate things from one and the same passuk.)

2.  The greatest simcha is knowing that you are doing exactly what the Ribono shel Olam wants you to be doing in that moment.  Happiness is the active exercise of one's soul’s faculties in conformity with excellence or virtue.

Sounds good!

Also wrong.

Yaakov Avinu and Elisha were also doing what Hashem wanted them to do, and it didn't help. Good, maybe Yaakov mistakenly thought that his tragedy was evidence of some kind of spiritual failure on his part, but that was not the case with Elisha. He was just in spiritual turmoil because he was angry.

3. Rabbi Sender brings down from the Yad HaMelech on the Rambam, from רבי אלעזר לנדא (the grandson of the Noda BeYehuda) the following.

'והגם שמצינו להנביאים הקדושים שהתנבאו בשברון לב ובעצבון רוח פורענותן של ישראל, ואין לך נביאות אנחה ויגון יותר ממגילת קינות שאמרן ירמיהו הנביא ברוח נבואה. אמנם תוכן הענין וטעם הדברים הוא, דודאי הערות רוח ממרום כרוח הקדש של נבואה ראויה שלא תהיה שורה רק על נפש שלימה בלי חסרון כלל, בכדי שתהא מוכשרת לקבל כח שלם כזה, ואנו רואין דגם בחסרון הגוף אמרו בגמרא )סוטה יב, א( דרך תמיה וכי עשית למרע"ה בעל מום. והכונה הוא, דא"כ איך היה ראוי לקבל דרגה שלימה כזה... וע"ז השיב לו הקדוש ברוך הוא דהכבדות פה אשר לו אינו מצד חסרון במקרה בלי סיבה, רק דהשם ב"ה שם אותו אלם בכוונה למען השלימו לפרסם על ידו כח ועוצם גדולתו ותפארתו... וממילא כיון דכל עצב הבא לאדם הוא מחמת איזה סיבה אשר יעצבוהו וימררו את רוחו, או מצד איזה חולי בגופו, וכל זה מצד חסרון בא לו... והנה כל זה שייך בעצבון הבא לו לאדם מחמת עצמו, משא"כ הנביאים הקדושים כשניבאו פורענותן של ישראל, אף כי לבם היה נאנח מצד צרות ישראל, בכל זאת המה מצד עניני עצמם אף כי גם עליהם עבר לחץ הצרות והתלאות אשר עברו על כלל ישראל, בכל זאת היו מודים ומברכים להבורא ב"ה ושמחים בצדק משפטיו ויושר דינו, ולא היו מרגישים על עצמם שום צער פרטי, ולבם היה שלם בעת נבואתם בתכלית השלימות היותר נכונה לנבואה, והעצבון אשר היה להם מצרות אחיהם כלל ישראל זה לא היה מצד חסרון עצמי, ולפיכך לא היה עצבון הזה מונע רוח נבואה שלהם''

I don't get it, because 

a. The Rambam in Shmoneh Prakim on Yaakov.

b. Yirmiyahu was miserable by any standard. Besides the horrors he foretold, he was forbidden to marry and have a family, and he was accused by the people of his home town of having an affair with a married woman. He famously said in 20:14-18

אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר־יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ׃ 

אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד־לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ׃ 

וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא כֶּעָרִים אֲשֶׁר הָפַךְ יְהֹוָה וְלֹא נִחָם וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר וּתְרוּעָה בְּעֵת צׇהֳרָיִם׃ 

אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם׃ 

לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי׃ 

4. They say from the Chazon Ish that sadness and crying is not the same as עצבות.  What we call עצבות is not necessarily the עצבות that Chazal say is inimical with Nevuah. 

אפשר לכאוב וגם לבכות ולא להיות ב'עצבות' ודכאון! כמו כן, אפשר להנות לצחוק ולשחוק ולא להיות ב'שמחה', ורק עצבות היא סתירה לשמחה ולהשראת השכינה.

Maybe the Chazon Ish means that atzvus means hopeless.  

This would be compatible with the Rambam in Shmoneh Prakim.  

This is reminiscent of the story of Reb Akiva and the fox. For Yirmiyahu, there wasn't even a fox, but he knew with nevua'h the whole span of the future, what Reb Akiva saw in the fox.

5. Rav Chaim Brown sent me this from the Sefer HaTanya chapter 31:6. I am not on a darga to claim that I understand the Chazon Ish and the Baal HaTanya well enough to say that they are or are not similar. But he, too, teaches that what we call עצבות is not the עצבות that impedes Nevuah. 

Here it is.

אַךְ בֶּאֱמֶת, אֵין לֵב נִשְׁבָּר וּמְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ – עַל רִיחוּקָהּ מֵאוֹר פְּנֵי ה׳ וְהִתְלַבְּשׁוּתָהּ בְּסִטְרָא אָחֳרָא – נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״עַצְבוּת״ כְּלָל בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, כִּי עַצְבוּת – הִיא שֶׁלִּבּוֹ מְטוּמְטָם כָּאֶבֶן וְאֵין חַיּוּת בְּלִבּוֹ, אֲבָל מְרִירוּת וְלֵב נִשְׁבָּר, אַדְּרַבָּה, הֲרֵי יֵשׁ חַיּוּת בְּלִבּוֹ לְהִתְפָּעֵל וּלְהִתְמַרְמֵר, רַק שֶׁהִיא חַיּוּת מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְהַשִּׂמְחָה מִבְּחִינַת חֲסָדִים, כִּי הַלֵּב – כָּלוּל מִשְׁתֵּיהֶן.

As I told Reb Chaim in the comments, maybe he is referring to the type of depression where the person is unable to see anything or anyone outside his own troubles.

Thank you Rav Avraham Wagner for sharing the following from his forthcoming peirush on the Yerushalmi, which harmonizes with both the Chazon Ish and the Baal HaTanya:

שכבר גילה לנו מהרי"צ וואלאז'ין זצ"ל (בהגהתו לנפש החיים ד"ה ובכל עצב כגוונא דא יהי' מותר) שגם בכח הדמעות למתק הדינים ולהפך מדה"ד למדה"ר כמעשה הצדקה ע"ש, ובכן את"ש דה"ק פלגי מים תרד עיני וגו' עד ישקיף וירא, שע"י הדמעות תתהפך חומ"ר ההשקפה לחותמ"ו של הקב"ה אמת וצדק.

5. A Navi experiences the worst yesurim as a time of closeness to the Ribono shel Olam. Perhaps a regular person can not do this, but it is possible for a Navi.  

Example: Rav Yaakov Galinsky points out that in מזמור לדוד the references to the רבש"ע are in third person until this line:

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע 

בגיא צלמות, Dovid Hamelech says אתה,

כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני

in second person. For people like that, it is davka in moments of suffering that they feel the imminence of the רבש"ע. 

I think this is similar to the answer of the ראשית חכמה, who says (קדושה ז' כ), 

also here

וכן, כמו שצריך לשמור עצמו מעצבות הלב כן צריך בימות החול, כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה, כדפי' בגמ' (שבת דף ל ע"ב). מלבד בזמנים שצריך עצבות, כגון בד' צומות שמתענים על חרבן הבית, שאפילו לפניו יש עצבות כדפי' בגמ' (חגיגה דף יג ע"א) דבבתי גואי איכא עציבו, וכן אמרו במסכת ברכות פרק קמא (דף ג ע"א) ג' משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר הקדוש ברוך הוא וכו' כמבואר שם, בזמנים אלו העצבות הוא טוב. או אם יתעצב על עונותיו, אין כל זה פגם בלב, אבל העצבות שהוא מצד דברי העולם הזה הוא הפוגם.

6. Rabbi Sender himself says that the Navi knows that atzvus would end his nevuah. Because he also knows that he needs to beseech the Ribono shel Olam on behalf of Klal Yisrael, he has no choice but to overcome his atzvus when he wants to have nevuah.

7. Honestly, I think the best answer is that the Gemara in Shabbos is only talking about nevuah for a yachid. But when the Ribono shel Olam has a message that needs to be heard by Klal Yisrael, and He wants an instrument to convey the message, or warning, or mussar, this rule of simcha does not apply at all.

YybTurner said this better. He said

When a navi goes out and tries to make the nevuah chal, he needs simcha (Chiuvi)

But to receive bevua doesn't necessarily require simcha, you just need to be a Beis kibul for it; shelimus, as with Eldad and Medad. (Shlili)

I added to his approach 

I hear. If you're pulling in the nevuah, if it is אתערותא דלתתא , then all these things are necessary, maybe even including חכם גיבור ועשיר. But if you are chosen to be sent on a mission, or for some other reason you need to say nevuah, then none of that matters.

You way of putting it is especially interesting in light of the distinction between אתערותא דלעילא, which does not result in a change that is "yours," it's not תורתו נעשית דיליה. On the other hand, אתערותא דלתתא, while whatever results may just bring a gift of ruchinyus, is more yours in the end, it redefines you.

Post script:

My son Rav Shlomo told me that Rabbi Yosef Greenwald, Rav of Khal Dexter Park in Monsey, said this from Rav Pam on Tisha b'Av:

When Rav Pam was a boy in Europe, the navi Yirmiah that he learned from was an old print that was titled Liber Jeremiah. Rav Pam did not know Latin, but he did know Yiddish. He said that the title impressed him as meaning that even though Yirimahu is all tochecha, only one who loves the other will rebuke him. He said that although this began from a child's misunderstanding, he later saw and realized that it was true, and this informed his behavior for his whole life. Tochecha, even the worst tochecha, is only because of Hashem's great love for Klal Yisrael. 

Hafaras Nedarim

 Many people are troubled by the Parsha of Hafaras Nedarim. A girl's father's or a husband's power to nullify nedarim and shevuos seems to imply that women need a man to protect them from irresponsible impulsiveness.

It is possible that this is based on the fact that throughout most of history, the average woman had very limited horizons. She did not do business outside of the house, she did not go to school, and she was taken care of in all matters relating to the outside world.  This is expressed by the dictum כל כבודה בת מלך פנימה.  The din of סוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראו גידולים שגידלתם (Kesuvos 45a) does not apply to the man that was mezaneh with her, even with hasra'ah. The assignment of blame to the parents for a child's behavior only applies to a girl, not to a boy. This is because unlike today, when girls' behavior is strongly influenced by her school and her friends and news and social media, they only knew what they saw at home. (I don't know if Miriam bas Bilga's family would be blamed now as they were then. There are plenty of Roshei Yeshiva and gedolei Torah who nebach have children like Yishmael and Eisav and Avshalom, both boys and girls.)  Because of this, a woman would not necessarily think through the consequences of her nedarim, and might even rely on her more worldly husband or father to confirm or nullify her nedarim.

This is true, but I do not believe that is the entire answer. 

Scientists debate man's primary drive and motivation. We all know that Freud believed that man is motivated by a pursuit of pleasure, Adler believed the primary dynamic is a desire for power, to vanquish, and Victor Frankl believed men are motivated by a will, a search, for meaning. I'm sure each has some truth; Chazal foreshadowed these ideas when they said that the the unexamined life is prone to self destruction if one does not constrain the most powerful drives in our psyches;  הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . Kin'ah is the desire for domination, Taavah is Taavah, and Kavod is, as Rashi says, Rabbanus; והכבוד. שהרבנות מקברת את בעליה.

Still, I think it is a truism that human drives and motivations are influenced by gender. Men are strongly motivated by dominance and aggression and an impulse to vanquish, while women are motivated by a desire to love and nurture and bond and stay close to home. If women ran the world, there would be far fewer wars.  Similarly, as Reb Meir Simcha says, women do not have the mitzva of pirya v'rivya because the Torah will not impose a lifelong mitzva which is inherently dangerous. On the other hand, Hashem gave women a super powerful urge, desire, to have children. If men had to bear children, I am certain that mankind would be long extinct. The vast majority of men would forego sexual relations if they knew that it might result in their going through the process of childbirth, and even worse, having to feed, diaper, and raise the child till they are old enough to be sent away. Only women's powerful innate desire to love a child they bore outweighs the fact that it is best to leave well enough alone.  Reb Meir Simcha's point applies equally well to human nature even outside mitzvos. Women's urge to bear children is greater than men's. Why? Because men don't need convincing to procreate. Women, at least thinking women, should fear childbearing. 

 It has become unpopular to say this because modern feminism is ironically anti-feminine. Because men have more power in society than women, and that power imbalance results from masculine aggression and drive for dominance, the desire to empower women led to mimicry of masculine traits and denial of the feminine. This is perfectly understandable. The discrimination against women when they are doing a job equal to that of men is unfair. 

But the point is that those emotional extremes that are and that should be characteristic of women, expressed in intemperate words, is a natural concomitant of femininity. It is only right that within a family, a woman can rely on her husband or father to release her from the halachic consequences of those words.  I see no reason for women to think of this as insulting. This is not a chisaron of infantile impulsiveness. It is a maalah, a testament to the power of emotion.

Of course, life is complicated, and humans are not mere machines. Masculinity and femininity are spectrums. Some women are relatively masculine, and some men feminine. A great example is the Shla'h (שני לוחות הברית , תורה שבכתב, וישלח, דרך חיים ) about Dinah, that she was born with masculine traits due to her ontogeny. 

ומכל מקום אין להרהר אחר יעקב ולאה איך יצא זה המכשול של דינה. דע כי טבע דינה היה טבע זכר שהוא יוצא השדה, על כן היתה יצאנית, והענין כמו שאמרו רז"ל (ב"ר עב, ו) שדינה היתה זכר בבטן אמה ויוסף היה נקבה בבטן אמו, והתפללה לאה על זה ונתהפכו שניהם, מכל מקום היה בה טבע הזכר. וזהו שאמר בת לאה, כי מה שנעשית בת ולא בן זה היה מכח תפלת לאה:

Reb Yaakov takes this the next step, which makes perfect sense, and applies this to Yosef's personality, to explain what Rashi says in Breishis 39:6, 

ויהי יוסף יפה תואר. כֵּיוָן שֶׁרָאָה עַצְמוֹ מוֹשֵׁל, הִתְחִיל אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹ, אָמַר הַקָּבָּ"ה אָבִיךָ מִתְאַבֵּל וְאַתָּה מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרְךָ, אֲנִי מְגָרֶה בְךָ אֶת הַדֹּב, מִיָּד:

that this 'feminine' behavior was also a consequence of his hormonal environment in utero.  (According to Targum Yonasan 30:21, they didn't change gender, they changed place- Yosef started out in Leah, Dinah started out in Rachel, and they miraculously were switched. That's why I say that it was their hormonal environment in utero that made the difference.)

You don't need rayos to prove something that is self evident. Still, despite personal variations and occasional mismatches of biological gender and personality, the same Ribono shel Olam Who created women and men with gender-specific proclivities, gave us halachos that reflect those differences.

Reb Micha Berger argues that the limitation of a husband's hafara rights to נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה gives the lie to the above explanations. He says that the din of hafara is because the husband is responsible for the finances of  his wife and  his family, and nedarim that affect the relationship impinge upon those responsibilities. In order to protect his ability to provide for an even-keeled and functional family, the Torah gave him hafara rights. This would also explain why Chazal say that even outside the formal din of hafara, כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. 

The Two Temidim and the Rema

In Parshas Pinchas the Torah mentions the two Temidim, which began and ended the hakravas korbanos in the Beis HaMikdash. I used this for a grandson's bar mitzva this week, as follows. 

I began with the Mishna in the fifth perek in Avos that contrasts תלמידיו של אברהם אבינו  with תלמידיו של בלעם הרשע. I said that the idea of vision appears so many times in Parshas Balak, the point being that when Avraham Avinu and Bilaam looked out upon the world, they saw two entirely different vistas. This is because the yesod of Avraham Avinu was הכרת הבורא and חסד, while that of Bilaam was עין רעה, רוח גבוהה, and נפש רחבה. What you see all depends on the eye you have; a man can be willfully blind, but if you start with שוויתי השם לנגדי תמיד and טוב לבב, if you are prepared to see good, you will find a world packed with kedusha and goodness. 

 Orach Chaim 697:

אין אומרים תחנה בי"ד וט"ו שבאדר ראשון ודין תענית והספד בהן ובו סעיף אחד:

יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלין על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה ואסורים בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם וי"א דאף בהספד ותענית מותרים: 

הגה והמנהג כסברא ראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד:

Shaarei Teshuva:

י"ד. עבה"ט ועבט"ז שהביא בשם הגהות תשב"ץ שרבינו יחיאל מפאריז רגיל להרבות בסעודה ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפי' מסיים רמ"א וטוב לב משתה תמיד ועיין בר"י (ברכי יוסף מהחיד"א) שכת' מור"מ (הרמ"א) ז"ל בחכמה יסד חתימה מעין פתיחה שני תמידין כסדרן הוא פתח בריש הגהותיו שויתי ה' לנגדי תמיד וחתם וטוב לב משתה תמיד כו' ע"ש. נ"ל שלפי שרצה לסיים בדבר טוב ודבר בעתו נקט לישנא מעליא דקרא לצחות וטוב לב דהיינו שטוב שיעשה בב' האדרים משתה

The Birkei Yosef inside:

ברכי יוסף אורח חיים סימן תרצז

ב. הגהה. וטוב לב משתה תמיד. מור"ם ז"ל בחכמה יסד אר'ש (מליצה של החיד"א, כלומר אר"ש=ארשת שפתיו) חתימה מעין פתיחה שני תמידין כסדרן, כי הוא פתח בריש הגהותיו (סי' א סע' א) שויתי ה' לנגדי תמיד. וחתם טוב לב משתה תמיד. ולי ההדיוט יראה, הני תרי קראי תרין דאינון חד, דקמא דוד המלך על בחינתו היה משתדל לכוי'ן לב'ו למקום, ובתר הכי וטוב לב צדיק, וצדק משת'ה תמיד. הוא יעזרנו על דב'ר כבוד שמ'ו יורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו ארחות חיים.

The Chida says that the Rema chose these closing words to echo his first words on Orach Chaim, where he said

הגה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' כ"ב) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור): 

The Ein Yaakov in his hakdama brings a medrash (which we do not currently have.) It is quoted by the Maharal in Nesiv Ahavas Reiah, and of course he puts his stamp on it. For our purposes, the most important part is the section on the Korban Tamid.

ועוד יראה פי' זה מה שאמר כי זה ספר תולדות אדם הוא כלל יותר, שר"ל כי זה ספר שהיא התורה ראוי הוא אל תולדות האדם שהם כלל המין ואליהם שייך הספר הזה לא אל הפרט, כי הפרט במה שהוא פרט בודאי ובאין ספק הוא יש בו קצת שנוי במה שהוא פרט זה, ואין התורה רק אל הכלל במה שהוא כלל. ולכך אמר כי זה ספר תולדות האדם הוא כלל יותר, כי כל התורה אינה רק שהיא צורת הכלל, ולכך התורה היא רמ"ח מצות עשה כמספר אברי האדם כמו שאמרנו למעלה, ודבר זה עמוק מאוד. אבל פי' ראשון עיקר שכך מוכח המדרש ועיין עוד ותמצא בחבור עין יעקב בהקדמת הכותב שמצא בחבור מדרש אחד וז"ל, בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו'. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. 

ופי' מדרש זה כי מ"ד שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כלל גדול, ר"ל פסוק שמע ישראל על יד מצוה זאת הוא הדבוק בו ית' לגמרי ובפרט בתיבת אחד וכמו שהתבאר למעלה בנתיב התפלה ע"ש, וכמו שכתוב אחר זה ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובודאי האהבה הוא הדבוק בו יתב' לגמרי כדכתיב לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו. ולכך שמע ישראל הוא כלל גדול בתורה ושאר המצות אינם רק פירוש באיזה ענין יהיה לאדם הדביקות הגמור, וזה כאשר הוא שומר התורה וכל המצות הם הכנה אל הדבוק הזה, ובמצות שמע ישראל הוא עצם הדבוק הזה. 

ואמר בן ננס ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול יותר, וזה כמו שאמרנו כי זה שהוא אוהב רעהו כמותו לגמרי דבר זה מצד שהוא אדם בשלימות וזה כאשר יש לו צלם אלקים בשלימות, ודבר זה הוא על ידי מצות התורה שהם רמ"ח והם משלימים צלם האדם ואז אוהב לריעו כמותו לגמרי, מפני כי רעהו ג"כ נברא בצלם אלקים וצלם אחד להם כך פירוש זה. מכל מקום נוכל לפרש ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה כמו שפירש רש"י, וכך יש לפרש הגמרא ג"כ כי כאשר מה דסני ליה אינו עושה לחבירו כל שכן וקל וחומר שאינו עושה למי שבראו מה שהוא שנאוי לו יתב' וזהו כל התורה. ועוד דודאי שנאוי לחבירו כאשר עובר מצות הש"י ולכך אמר ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה, כי כמו שאינו עושה לעצמו דבר שהוא שנאוי לעצמו כך לא יעשה לחבירו דבר שנאוי, ובודאי שנאוי לחבירו שיעשה האדם דבר נגד הש"י. אך לשון התלמוד שאמר מה דסני עלך לחברך לא תעביד לא משמע פירוש זה, ועוד קשיא לי למה לא אמר בגמרא מה שהוא שנאוי אל אלקיך לא תעשה ובודאי כל העבירות שנואים אל הש"י, וכן לר' עקיבא דאמר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה למה לא אמר ואהבת את ה' אלקיך הוא כלל גדול בתורה כי מי שהוא אוהב הש"י בודאי אינו עובר את דבריו. ומכל מקום אין זה קשיא כל כך דלא ידעינן איזה דבר שנאוי אל הש"י וא"כ לא למדו כל התורה על רגל אחד, אבל אדם יודע מה שהוא שנאוי לו וזה לא יעשה לחבירו, אבל מכל מקום הוי מצי למימר ואידך הוי פירושו דבלאו הכי צריך לומר כך. ולפי מה שאמרנו לא קשיא, כי לא בא לומר רק כי מה הוא שלימותו של אדם ועל זה אמר כי שלימותו האחרונה מה שנברא האדם בצלם אלקים והוא מעלתו העליונה, ומעלה זאת יש לו כאשר אוהב את חבירו כמותו מטעם אשר התבאר, ושיהיה אוהב את חבירו כמותו דבר זה אי אפשר רק כאשר יש לו מעלת הצלם לגמרי, ודבר זה אינו רק כאשר יש לו התורה שהם רמ"ח מצות עשה שהם צלם האדם. ואל יקשה לך הרי דרש ר' עקיבא וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חברך ואיך יהיה מקיים ואהבת לרעך כמוך, כי דבר זה ענין אחר, דלענין חייו בודאי חייו קודמים, רק לענין האהבה שיהיה אוהב אותו בזה יהיה אוהבו כמותו. 

ומה שאמר בן פזי את הכבש האחד תעשה בבקר הוא כלל גדול בתורה יותר, רצה לומר מה שהאדם עובד הש"י בתמידות הגמור והוא עבדו, וכמו שהעבד לא סר עבודתו מן אדון שלו רק הוא עובדו תמידי, ולכך אמר את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו' שזה נאמר על קרבן תמיד שחר וערב דבר זה הכלל בתורה, שתכלית המכוון שיהיה האדם עבד להקב"ה וכל שאר התורה פירושא שע"י המצות הוא עובד את בוראו לגמרי. 

ואמר דהלכה כבן פזי משום דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, ומדשנה הכתוב לומר וכן תעשו וכבר הזהיר לפני זה על עשיית המשכן, וכפל אזהרה הזאת מפני כי דבר זה הוא כלל גדול בתורה הוא העבודה ולכך שנה בו לומר וכן תעשו לחזק הדבר ביותר, כי צוואת המשכן הוא על העבודה. ומ"מ התבאר לך בדברים אלו אשר אמרנו כמה גדול הוא אהבת חבירו שהוא כלל גדול בתורה:

The Maharal is the Maharal, but I think it is nice to associate the Medrash with the Birkei Yosef's pshat in the Rema. He begins Orach Chaim with dveikus and finishes it with simcha. The real Temidim of our lives are Shivisi Hashem negdi tamid and Tov lev mishteh tamid, to be a kadosh uparush, and to also joyfully appreciate living in Hashem's world and doing His avodah.

****************************************

Rav Avraham Wagner showed me the Minchas Avraham (who was just niftar last month) on Menachos 49a who is medayek in the Rambam that the Musafim on Shabbos are in a sense add-ons - a הרחבה - to the Temidim. Unlike regular Musafim which have entirely different korbanos, Musfei Shabbos are just more Kevasim. 

Here it is.

 

Rav Avraham's words:

...  the Minchas Avraham is medakdek from the Rambam that, unlike the other musafin, the musfei Shabbos are a kind of “lechem mishneh” of the temidin. Aside from the many lomdishe applications, this dovetails beautifully with the machshavah in your post, as we know that the dual nature of Shabbos requires us to increase both in the l’negdi tomid, in our kedushah and perishus, as well as in the mishteh tomid, through oneg Shabbos. To have the former without the latter is to ignore the status of Shabbos as one of the shiv’as yemei bereishis, an integral part of this world, while the latter absent the former is what a brilliant linguist once called “mistaking ecstasy for transcendence”.

(It's funny how the word "brilliant" is literally the English equivalent of Chazal's expression "לשון סגי נהור.")

Thank you, Rav Avraham!!!