Wednesday, August 14, 2013

Ki Seitzei, Devarim 25:13-16. When the Ends Justify the Means

I've learned that lengthy posts need to be outlined and summarized for the readers' convenience.

Outline and Summary:

I.  Sometimes, only telling a lie will prevent the triumph of falsehood-לטעון שקר להוציא דין לאמיתו.  Would such a thing be muttar?

II.  Answer- 
         a.  Maybe.  
         b.  Maybe not.

I hope that was helpful.

Thank you to my Yetzer Hara, who helps me to do my best thinking in learning during davening.  I owe this much-improved version to his assistance.  

When the Torah prohibits something, there are usually exceptions to the prohibition, circumstances under which some good outweighs the bad, or where some need is greater than the prohibition.  We have rules of עשה דוחה לא תעשה,פקוח נפש, and עבירה לשמה, such as the case of Ya'el.  On the other hand, some issurim are (almost, but not quite,) absolutely forbidden, such as Avoda Zarah, Gilui Arayos, and Shfichas Damim.  Similarly, there is a rule of אסור להציל עצמו בממון חבירו, that it is "prohibited" to save oneself by stealing from another person, which a very few Rishonim seem to understand to mean actual prohibition.  (The vast majority of Rishonim understand it to mean that if a man steals to save a life he remains liable to repay what he took.)

In light of the above, it's interesting to see some baalei machshava writing that "In Judaism, the ends do not justify the means."  For example, you have the Sfas Emes in Shoftim quoting R' SB of Pshsch to the effect that צדק צדק תרדוף teaches us that להיות רדיפת הצדק בצדק לא בשקר, that only kosher means should be used in pursuit of important goals.  This is often quoted, e.g., here, where he says שהמטרה לא תכשיר את האמצעים, אף שהמטרה הוא צדק הרדיפה לצדק היינו האמצעים להמטרה, צריכה ג״כ להיות עם צדק .  As we have seen, the Torah certainly does tell us that the ends justify the means, with very few exceptions.  Of course, the quoted thought was not referring to cases of Dechiya- of extreme necessity, or superior value.  But one must realize that we certainly do weigh costs and benefits in the Torah, even regarding serious issurim- within the parameters of Dechiya.  Once the concept is validated in the case of Issurim, the application regarding other values is certainly situational.  Their words should be taken more as a mussar derhehr, a reminder that we have to carefully weigh the public and personal costs when, under the burden of the needs of the klal, we might be tempted to bend our principles le'sheim shamayim.

As human beings, Faith in the Ribono shel Olam is our paramount goal.  But when it comes to emulating the Ribono shel Olam, Truth is the fundamental value.  The Seal of the Ribono shel Olam is Emess- דאמר רבי חנינא חותמו של הקב"ה אמת (Shabbos 55a.)  The Torah, which begins and ends with Emess, repeatedly and explicitly prohibits falsehood.  We are told מדבר שקר תרחק and אבן שלמה וצדק יהיה לך and ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו.  

There is a lower level of "relatively minor" falsehood, regarding personal matters that have no bearing on others, regarding which the Gemara (BK 24b) says one may prevaricate in the interest of humility, modesty, and gratitude to a host.  Let us call this category "Immaterial falsehoods."  Perhaps the passuk in Mishlei (12:22) תועבת ה' שפתי שקר, or even Chazal's words (Sotah 42b)  ....ארבע כתות אינן מקבלות פני השכינה... כת שקרנים would apply to him.  But I think that's only for a person for whom truth loses its value, a person that makes a habit of lying, such that the passuk in Yirmiah (9:4) למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו would apply to him.  I don't think the passuk of מדבר שקר תרחק or אבן שלמה וצדק יהיה לך would apply there.  (This is discussed at length in רי"פ פערלא ספר המצוות לרס"ג ח"א מ"ע כ"ב)  Here, we are talking about "Material falsehoods:" matters where there is an expectation of truth and serious consequences- where your words directly affect another.  According to those shittos that the issur de'oraysa only applies in the presence of Beis Din (Rav Perlow's hachra'a in the רס"ג,) then this discussion will refer to falsehoods in the presence of Beis Din.

What kinds of Dechiya would apply regarding the laws of honesty and truth, to the halachos of ישרות and  צדק?  Of course, the usual rules of Dechiya would apply.  But we're not talking about the legalistic formula of Dechiya.  We're discussing cases where telling the truth would allow falsehood to triumph, and lying would bring about justice.  

The question is as follows.  We know that a false oath is an absolute issur; the circumstances are irrelevant.  Even if the false oath is taken to prevent a cheater and a liar from robbing you, it is absolutely forbidden to swear falsely.  It is like any issur in the Torah, and to avoid an issur one must spend or lose all his money, as the Rama says (YD 157:1- ואם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור לא תעשה. [ר"ן פרק לולב הגזול ורשב"א וראב"ד וריב"ש])  Are the general laws of honesty and truthfulness and rectitude in weights and measures like taking an oath?  Or are they concept-commandments to create a world of truth and honesty, to bring about a just result? 

If the law of honesty is like other issurim in the Torah, even though one would be allowed to transgress the law where the rules of Dechiya applied, there is no Dechiya to save yourself from being cheated or to prevent someone else from winning through falsehood.  If, on the other hand, the laws of honesty are intended to generate justice and fairness, then they would only apply where the consequence of truth is truth and the consequence of falsehood is falsehood.  Where lying would prevent falsehood and truth would allow falsehood to win, then you are reflecting Hashem's Emess davka by not telling the truth, and there would be no law requiring honesty.  If only a lie will prevent a cheater and a liar from brazenly robbing you, from cheating you out of what is yours, then telling the truth would contribute to a false world, and it would a good thing to lie.

In other words, is the issur of Sheker a din in the ma'aseh, or is it a din in the Totza'ah.  Is it a proscribed act, like eating Chazer and Shvu'as Sheker, or is it a means of achieving a world of truth, a world in which honesty wins at the end of the day and justice is established.

(I have to let you know that the newly elected Rav HaRashi of the Ashkenazim, Rabbi David Lau, has an article on this topic in his sefer Maskil L'David Siman 47.  He says many nice things there, and I say many nice things here, and between his article and mine, one can get a nice hekef in the sugya, not chalila to equate myself with him, of course.)

In cases of business relationships, we have the Gemara (BB123a) that tells us the story behind the arrangement between Yaakov and Rachel,
אמר לה מינסבת לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה מאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמה אמר לה אחיו אני ברמאות [א"ל] ומי שרי להו לסגויי ברמאותא אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל
using the passuk in  II Shmuel 22:26-7,  
עם חסיד תתחסד עם גבור תמים תתמם עם נבר תתבר ועם עקש תתפל.
Rachel asked Yaakov, how are you going to live here, with my father?  He'll cheat you out of everything!  Yaakov answered that he is Lavan's equal in trickery.  Rachel asked, is it permitted for a righteous person to act with trickery?  Yaakov answered "Yes.  With honest people, be honest.  With crooks, be devious."

On the other hand, we do have a Gemara (Shvuos 31a) that seems to prohibit misdirection even where it is the only way to prevent a liar from stealing your money.
מנין לתלמיד שאמר לו רבו יודע אתה בי שאם נותנין לי מאה מנה איני מבדה מנה יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד מנין שלא יצטרף עמו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק האי מדבר שקר תרחק נפקא הא ודאי שקורי קא משקר ורחמנא אמר לא תענה ברעך עד שקר אלא כגון דאמר ליה ודאי חד סהדא אית לי ותא אתה קום התם ולא תימא ולא מידי דהא לא מפקת מפומך שקרא אפי' הכי אסור משום שנאמר מדבר שקר תרחק מנין לנושה בחבירו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר תלמוד לומר מדבר שקר תרחק 
Someone's Rebbi asks him to do him a favor: someone owes him money, and the person is a known liar and won't pay it unless he's forced to.  Unfortunately, only one witness is available, and one witness will only force the borrower to swear, and he'll swear falsely.  So the Rebbi asks this talmid, do me a favor, when the witness is sworn in, stand near him, so that borrower will think you're waiting to be sworn in too, and he'll give up and pay me.  It is assur to do this, under the rule of מדבר שקר תרחק- it's not honest.  Even though it's his Rebbi, and he knows the Rebbi is telling the truth, it doesn't matter.  Rashi there says that the strategy is שיהא סבור בעל דין שאתה בא להעיד ויודה אמת, that the ingrate lying borrower should tell the truth, because he thinks he will be caught in his lie.  No, you can't do it.  This is subterfuge, you're tricking someone, and the Torah says not just to not lie, the Torah says  תרחק, keep dishonesty far away from yourself.

In our parsha, the Torah prohibits owning false weights and measures.
Devarim 25:13-16
לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה  לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה   אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך   כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה כל עשה עול
You shall not keep in your money-bag two different weights, one large and one small.
You shall not keep in your house two different ephah measures, one large and one small.
You shall have a full and honest weight, [and] a full and honest ephah measure, in order that your days will be prolonged on the land which the Lord, your God, gives you.
 For whoever does these things, whoever perpetrates such injustice, is an abomination to the Lord, your God.

The Malbim in Mishlei 20:10, on the passuk  אבן ואבן איפה ואיפה תועבת יהוה גם שניהם, says the following.

"אבן ואבן איפה ואיפה". שיצוייר דבר שהוא רע לפי הנגלה ואינו רע לפי הנצפן, כמו אם יש להקונה אבן ואבן לשקול המעות, במשקל גדול ובמשקל קטן, ויש להמוכר איפה ואיפה למדוד כן לפי ערך זה את הפירות שמוכר שאם מוכר במדה קטנה משלם לו המעות במשקל הקטן, הגם שבזה יוכל לומר זכיתי לבי, אחר שנותן לפי הצדק, בכ"ז לא יוכל לאמר טהרתי מחטאתי לפי הנגלה, כי "תועבת ה' גם שניהם", אף שימצאו שניהם זה לעומת זה האבן מול האיפה, כי התורה הזהירה בכלל שלא ימצא בכיסך אבן ואבן בשום אופן ובשום הצטדקות:

This means that when the Torah prohibits having false weights and measures, this is even where you have them to defend yourself against crooked businessmen.  You keep a false money weight so that when someone tries to sell you with his false volume measure, you will pay him using your false money-weight, so that you end up paying for what you got.  Sounds reasonable, no?  The Malbim says that this is exactly what the Passuk in Mishlei is prohibiting.

Similarly, you have Rav Huna in Brachos (5b).
רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן ואמרו ליה לעיין מר במיליה אמר להו ומי חשידנא בעינייכו אמרו ליה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים
תקיפו. החמיצו: ליעיין מר במיליה. יפשפש במעשיו: אי איכא דשמיע עלי מילתא לימא. אם יש בכם ששמע עלי דבר שאני צריך לחזור בי יודיעני:שבישא. חלקו בזמורות הגפן שחותכין מהן בשעת הזמיר ותנן (בב"מ דף קג.)כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים. שריגים מתרגמינן שבשין (בראשית מ) : מי שביק לי מידי מיניה. וכי אינו חשוד בעיניכם שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו: בתר גנבא גנוב כו'. הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גנבה

Four hundred barrels of Rav Huna's wine went sour.  His friends came to him, and one suggested that he look into his business behavior to see if there was some infraction of ethics that may have brought about this loss.  Rav Huna was offended- do you think I am less than honest in my business?  The other answered him, do you think things happen for no reason?  Rav Huna said, if anyone has heard any thing critical of me, let me know.  They told him yes, we heard that you don't allow your sharecropper to take a part of the side-growths.  He said to them, do you not know that my sharecropper is a terrible thief, and he steals everything he ought to be giving me?  They said to him, that doesn't excuse you for cheating him.  People say that one who steals from a thief tastes the flavor of theft.

Perhaps you will say that the story with Rav Huna was only for great Talmidei Chachamim, who should not sully themselves with even the faintest whiff of dishonesty.  After all, we have a rule that עביד איניש דינא לנפשיה (CM 4:1), that one may take the law into his own hands and seize his property from a thief.  (True, some say this is only true where you see the object he stole from you in his hands.  But many poskim hold it is allows you to take anything of his you can get your hands on.)
  יכול אדם לעשות דין לעצמו אם רואה שלו ביד אחר שגזלו יכול לקחתו מידו, ואם האחר עומד כנגדו יכול להכותו. 
If one is allowed to take the law into his own hands and seize the property of one who had stolen from him, and he doesn't have to involve the courts, and if he resists, you can take it by force, even if you need to physically attack the ganav, then it ought to be muttar to trick him out of his property.  (This is not uncommon.  I once bought some things from Home Depot, and realized later that the clerk, who I think was drunk or high, had charged me for three sheets of plywood and other lumber more than I bought, totaling around sixty dollars, and I didn't realize it until I was in the car.  I should have paid attention, but I didn't.  I couldn't go back to customer service, because no reasonable person would believe me.  On the other hand, there were some pumps there, just under sixty dollars, that I needed, and they would be easy to walk off with.  I won't tell you what I did, but with the perspective of time, I have come to realize that the risk, however slight, of being caught and causing a chillul hashem, should have rendered the question moot.)

But the Rambam, (based on Shvu'os 31a) as explained in the Shach in CM 75 SK 1 seems to apply Rav Huna's issur to everyone.  
ט  אסור לאדם לטעון טענת שקר, כדי לעוות הדין או כדי לעכבו.  כיצד:  היה נושה בחברו מנה--לא יטעננו במאתיים, כדי שיודה  במנה ויתחייב שבועה.  היה נושה בו מנה, וטענו מאתיים--לא יאמר אכפור בכול בבית דין ואודה לו במנה ביני לבינו, כדי שלא אתחייב לו שבועה.

י היו שלושה נושין מנה מנה באחד, וכפר בהן--לא יהיה אחד תובע, ושניים מעידים, וכשיוציאו ממנו, יחלוקו.  ועל דברים אלו וכיוצא בהן, הזהיר הכתוב ואמר "מדבר שקר, תרחק" (שמות כ"ג,ז').

There are people that say pshat in the Rambam that with the words לטעון טענת שקר, כדי לעוות הדין או כדי לעכבו he is limiting the issur to cases where some injustice will result.  Those people should be ashamed of themselves, because this is is a very bad pshat in the Rambam, as is evident from the Rambam's examples.  In any case, when the Shach says this halacha, he adds a few words:

 התובע את חבירו כו'. אסור לטעון שקר כדי לעוות הדין או כדי לעכבו אע"פ שהוא זכאי, כגון מי שהיה נושה בחבירו מנה, לא יטעננו מאתים כדי שיודה במנה ויתחייב שבועה ויגלגל עליו ממקום אחר. היה נושה מנה וטענו מאתים, לא יאמר אכפור הכל בב"ד ואודה לו במנה בינו לביני כדי שלא אתחייב לו שבועת התורה. היו שלשה נושים מנה באחד וכפר בהן, לא יהיה אחד תובע ושנים מעידים, וכשיוציאו ממנו יחלקו. היה טוענו מנה ע"פ עד אחד וכפר בו, לא יאמר לאחד בוא אני ואתה ונעידנו ונוציא גזילה מתחת ידו. כל זה מתבאר מהש"ס פרק שבועת העדות [דף ל"א ע"א] והתוספתא דשבועות פרק ה' [ה"ב] ורמב"ם סוף הלכות טוען ונטען וסמ"ג עשין ק"ז.

You see that the Shach adds the words כדי לעוות הדין או כדי לעכבו אע"פ שהוא זכאי.  He's learning that the Rambam's לעוות means to manipulate, not to pervert.

And there's the Rashba, which is unambiguous.
Rashba 3 81, 
"שאלת: הא דאמור רבנן בפרק המניח את הכד מאה פנדי בפנדא למחיה, ואפילו למאן דאמר לא עביד איניש דינא לנפשיה, במקום דאיכא פסידא עביד, ולרב נחמן דאמר אפילו במקום דליכא פסידא, יש בכלל זה שיוכל לטעון שקר להוציא דין לאמיתו, כי ההוא דפרק חזקת דלחיש לרב נחמן ואמר ליה אין שטרא זייפא הוא" וכו' "על כן שואל אני אם מותר לטעון שקר לאפוקי זוזי, כי היכי דשרי ליה למימחי חבריה אע"ג דעבר על לא יוסיף פן יוסיף. 

"תשובה: חס ליה לזרעיה דאברהם דלימא שיקרא ואפילו במקום פסידא, דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב" וכו' (כאן מביא את הראיה שהביאו כבר משבועות ל"א על ג' שהפקידו אצל אחד). 
"אלא שכל מקום שיש מיגו, אנו מאמינין שהאמת כמו שטוען שאלו בא לשקר היה לו לטעון טענה אחרת בשקר שהיה נאמן בה 

וההוא דפרק חזקת הבתים, לא אמרו שיהא מותר לו לעשות ולטעון כן, אלא כל שטען מאמינין אותו משום מגו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ותדע לך דאי מהתם נימא דשרי נמי למיעבד שטרא זייפא כי התם וחס לנו לומר כן, אלא ודאי שנוי השקר ואהוב האמת ואין תמורתו כלי פז 

On the other hand, you have the Sma/Prisha, who says that one may lie, at least outside of a Beis Din, when his lie will protect an innocent man (oneself, for example,) from being robbed.

Sma in CM 369 SK 10
ועיין פרישה (ס"ק ח') שם כתבתי דנראה שבמקום שהמוכסים מאמינים להסוחרים במה שאומרים לפניהם שאין להם סחורה אלא כך וכך, אזי מותר לשנות להגיד לפניהם באופן שלא יפסידו. דהיינו דרך משל אם יש להם מ' אמות בגד, ומן הדין אין להם ליתן מהם מכס אלא ל' גדולים, וכשידוע להמוכסן שיש מ' אמות יכריחו ליתן לו מהם מ' גדולים, מותר להם לשנות ולומר להמוכס שאין להם אלא ל' אמות ולא יתנו לו אלא ל' גדולים וכל כיו"ב, ומשום הכי דקדק המחבר וכתב ז"ל, אסור להבריח ממנו דבר הקצוב כו', הא המותר מותר להבריח.

And there's a very interesting expression in the Ramban (BB 32b).  The case there is that A took B to court for a debt, and he produced a Shtar to support his claim.  B said "It's forged!"  A whispered to the judge "Yes, it's forged, but I forged it because I had a true shtar that I lost, and now this man is trying to get out of paying me what he owes."  The Ramban there calls A a fool for admitting it to the judge. "הרי זה טיפש והפסיד".   It seems to me that the Ramban thinks he would have been smarter to just be quiet and let the court mistakenly rely on his forged shtar- which was forged in the pursuit of justice.  This is not a strong proof, but it's interesting.

Finally, to bring this back to the passuk in our parsha about having legal weights and measures, and the Malbim, I want to point out that Reb Moshe (in my translated English Dorash Moshe) asks, why does it say תואבה by  כלי גבר and by  אבן ואבן?    He answers, that a person who has false weights in his house, even though he is absolutely convinced that he will never use them, is doing a to’eiva.  He is making doing an aveira easier.  Bishlema if he is faced with a strong yetzer hora, he has a teretz.  But here, he doesn’t even have any obvious yetzer hora.  Why, then, is he keeping these weights in his house?  Because he is indifferent.  He doesn’t see that the opportunity to do an aveira is a terrible and threatening thing.  This indifference is a to’eiva.  Similarly, a person might think that if he brings himself to the brink of an aveira, and then controls himself, he is being a tzadik.  So he might wear bigdei isha, and when the opportunity to sin comes, he tells himself, he will be poreish.  This, says Reb Moshe, is also a תואבה.  Only a fool or a rasha will do this.  I think that this is also what the Malbim meant, because he ends with the words  כי התורה הזהירה בכלל שלא ימצא בכיסך אבן ואבן בשום אופן ובשום הצטדקות.  This means that they are not necessarily taking sides in the issue discussed by the poskim that I brought above.

No comments:

Post a Comment