Pekudei, Shemos 40:17. Why Building the Mishkan was Delayed

Part one establishes that after the components of the Mishkan were ready, Hashem delayed the final assembly for three months in order that it take place in Nissan, and discusses the significance of that month.  Part two asks the question that naturally follows- if Hashem wanted it built in Nissan, what was the logic of "Hurry up and wait?"  Why were they told to begin the process in Tishrei instead of being told to begin three months later so there wouldn't be a hiatus.

I

 ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן

The Mishkan was assembled on Rosh Chodesh Nissan- but all the components were finished and ready more than three months before that.

The Tanchuma here (quoted below) says that the Tzivui to build the Mishkan was given by Moshe to Klal Yisrael the day after Yom Kippur.  They began working immediately, and it was ready by the end of Kislev.

There are Medrashim brought by the Tur in the beginning of Hilchos Chanuka (ילקוט שמעוני מלכים א קפ"ד and Bamidbar Rabba 13:2) that specify the 25th of Kislev as the date of completion.  These Medrashim say that the renewal of the Beis HaMikdash by the Chashmona'im centuries later took place on that date because the original Mishkan was completed and could have been built on that day.

א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב ביום הראשון באחד לכחדש תקים את משכן, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק דכתיב לושי ועשי עוגות ואמרו לו שוב אשוב אליך, ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה אמר הקב"ה עלי לשלם, מה שלם לו הקב"ה חנוכת חשמונאי

Why was the Mishkan in storage for three months?  It is not because they were traveling.  They came to Har Sinai on Rosh Chodesh Sivan the first year after Yetzias Mitzrayim (Shemos 19:1) and didn't leave until the twentieth of Iyar of the second year, a month and a half after they assembled the Mishkan (Bamidbar 10:11).

In fact, the long wait did bother the people.  The Tanchuma says that people decided on their own to put it together, and it didn't stand.  They thought that either it was missing pieces or badly done.  So that's why in 39:33 it says they brought it to Moshe, and it lists all the parts, and he said it was perfect.  The people were puzzled; why, then, isn't it standing when we try to put it up?

So Hashem told them there was nothing wrong with it, it isn't standing not because of some flaw.  It was Hashem's will that they not be able to assemble the Mishkan until Nissan so that it would be first put up on Yitzchak's birthday- לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו.

This is the Tanchuma.

ולמה כתיב כאן כמה פעמים, כאשר צוה ה' את משה. לפי שהרהרו ישראל אחרי משה בשעה שהיו מעמידין המשכן ולא היה עומד, אמרו, שמא דבר קל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות לו במשכן, ומשה מעצמו הכניסנו בכל הטורח הזה. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני צויתי אותו. לכך כתיב, כאשר צוה ה' את משה בכל פעם ופעם. אמר הקדוש ברוך הוא, אם בקש אדם להרהר אחרי משה, יהרהר אחרי שאני אמרתי לו כל זאת ושיעשו לי המשכן.

ואימתי נאמר לו למשה לעשות את המשכן, ביום הכפורים. לפי שעלה משה להר שלש פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום, מששה בסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא עשרה בתשרי. ואותו היום נאמר, וינחם ה' (שמ' לב יד) על מעשה העגל. אותו היום אמר לו, סלחתי כדבריך (במדב' יד כ). ואותו היום נאמר לו, ועשו לי מקדש (שמו' כה ח). ובו ביום אמר לו, וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו (שם לד ט), היום הזה תנחילנו סליחה לדורות. ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, כי ביום הזה יכפר עליכם (ויק' טז ל). ועשו את המשכן בחדוה ובשמחה. ולכמה חדשים נגמרה מלאכת המשכן. רבי שמואל בר נחמן אמר, בשלשה חדשים נגמרה מלאכת המשכן, תשרי, מרחשון, כסליו. והיה מונח ומפורק טבת ושבט ואדר. והעמידוהו באחד בניסן, שנאמר, ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. רבי חנינא אומר, באחד באדר הי' נגמרה מלאכת המשכן. למה. שהמלאכה שנעשית בקיץ ביום אחד, נעשית בחורף בשני ימים, וכדברי רבי שמואל בר נחמני שאמר, שנעשה המשכן בשלשה חדשים. למה לא עמד מיד. אלא מפני שחשב הקדוש ברוך הוא לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו, לפי שבאחד בניסן נולד יצחק. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה. והיו ליצני הדור מרננין ומהרהרין ואומרין למה נגמרה מלאכת המשכן ואינו עומד מיד. ולא היו יודעים מחשבתו ועצתו של הקדוש ברוך הוא. ועל זה אמר דוד המלך, כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידיך ארנן (תהל' צב ה). כי שמחתני ה' בפעלך, זה אהל מועד. במעשה ידיך ארנן, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב ו), שהיית חושב לערב שמחה בשמחה, יום שנולד יצחק אבינו. ואותו היום נטל עשר עטרות, כדאיתא בסדר עולם וגו'. ולפיכך, איש בער לא ידע (שם שם ז), אלו הליצנין והטפשין שבדור שלא היו יודעים מחשבתו של הקדוש ברוך הוא. וכסיל לא יבין את זאת (שם), שלא היה יכול אחד מהם להקימו, ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים את כל מלאכת הקדש, כדי שיבא משה ויטול את שלו, לפי שהיה מצטער שלא עשה בו כלום. לפיכך, ויקם משה את המשכן וגו', ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים. וכתיב, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדב' ז א). כיון שהוקם המשכן, מיד ירדה שכינתו לתוכו, שנאמר, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן. וכתיב, כי ענן ה' על המשכן וגו'. לקיים מה שנאמר, אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו (תהלי' פה י). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר, ומראה כבוד ה' וגו' (שמ' כד יז). ולעתיד לבא, שכינה אינה זזה מכם לעולם, שנאמר, ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל (מלכים- א ו יג). ברוך ה' לעולם אמן, סלה:

What is the special connection davka to Yitzchak Avinu?

There are many drashos that address this question, including the Sfas Emes, last piece in Pekudei, and Harav Freidlander on Moadim II page 43.  In my opinion, admittedly subjective, I find the explanation given by Rabbi Eliezer Breitowitz, Rosh Yeshiva of Darchei Torah in Toronto, to be most convincing and satisfying, in that it relates specifically to the concept of Yitzchak as a Korban on the Har HaBayis, not to his general characteristics.

Rabbi Breitowitz says that all of our Korbanos are connected to Akeidas Yitzchak.  Through the Akeida, Avraham and Yitzchak created and established the unique prototype of the Avoda of Korbanos, a concept that did not exist prior to that moment, as we will explain.

In Breishis 12:13, the passuk says

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו

Rashi-

תחת בנו: מאחר שכתוב ויעלהו לעולה, לא חסר המקרא כלום, מהו תחת בנו, על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו כאלו היא עשויה בבני, כאלו בני שחוט, כאלו דמו זרוק, כאלו הוא מופשט, כאלו הוא נקטר ונעשה דשן:

instead of his son: Since it is written: “and offered it up for a burnt offering,” nothing is missing in the text. Why then [does it say]: “instead of his son” ? Over every sacrificial act that he performed, he prayed, “May it be [Your] will that this should be deemed as if it were being done to my son: as if my son were slaughtered, as if his blood were sprinkled, as if my son were flayed, as if he were burnt and reduced to ashes.”
The source is the Tanchuma in Shlach:

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל (בר' כב יג). שכך שנו רבותינו, אילו של אברהם נברא מששת ימי בראשית [בערב שבת] בין השמשות. באותה שעה נטלו אברהם ויעלהו לעולה תחת בנו. כיון שאמר, ויקח את האיל ויעלהו לעולה (שם), חסר המקרא כלום. מהו תחת בנו (שם). אמר אברהם, רבונו של עולם, הריני שוחט את האיל, כך תהיה רואה כאלו בני שחוט לפניך. נטל דמו, אמר, כך תהא רואה כאלו דם יצחק זרוק לפניך. נטל את האיל והפשיטו, אמר לו, כך תהא רואה כאלו עור יצחק הופשט לפניך על גבי המזבח. שרפו, אמר לו, כך תהא רואה כאלו אפרו צבור לפניך על גבי המזבח.

Chazal often say that Hashem sees the ashes of Yitzchak on the Mizbei'ach.  But Yitzchak wasn't sacrificed, the ram was, so why does it say that Hashem see's אפרו של יצחק?   Usually, people answer the question by saying מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.  But it's much more than that.  The point of this Tanchuma is that the line between what defined the entity called "Yitzchak" and the entity called "The Ram" was not absolute, just as זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע.  Because of Avraham's tefilla, it was both Yitzchak and the Ram that were on the Mizbei'ach.

This is the great accomplishment of the Akeidas Yitchak.  One would think that if there were a classic example of מצוה שבגופו that you can't do through a Shaliach (קצות שפ"ב), it would be self-sacrifice- you just can't outsource self-sacrifice.  The chiddush of the Akeida, the fulfillment of Avraham's and Yitzchak's tefilla, that they earned through their willingness for Yitzchak to be the korban, was that korbanos can be the vicarious sacrifice of the man bringing the Korban.

The Korbanos brought by Kayin and Hevel and Noach were different.  First, they were meant as a way to offer thanks to Hashem, as if they were showing Hakaras Hatov by giving Him a gift, or sharing a meal with Hashem.  And even if they intended the korban to be a replacement for their own life, it was an empty gesture, because, as we've said, symbolic self-sacrifice is absurd.  Imagine a person that would say, "Lord, I am so besotted with love for You, that I want to show my dedication and love by inflicting terrible pain upon myself!  By crippling myself!  By killing myself!  But since to do so would interfere with my continued ability to serve You, I'll take an animal in my stead, and boy, is he going to suffer."  That would not be avodah, it would be comedy; more pathology than theology.  But at the Akeida, Avraham and Yitzchak actually were on their way to doing exactly that; they physically demonstrated their desire to fulfill Hashems' will when it required their self-sacrifice and the sacrifice of one more precious than themselves.  After that penultimate act, the only thing that remained undone was the final act, the pe'ulah.  For the Pe'ula, Hashem accepted the animal in their place.  From that point, Hashem said that our Korbanos can have that meaning as well, our Korbanos can be viewed as a re-enactment of the Akeida.

How did Avraham and Yitzchak Avoseinu know to do this?  Because, as the Tanchuma says, when Hashem said to take the Ayil, Avraham said ?ריבונו של עולם, לחנם אמרת לי קח נא את בנך  They realized that the whole intent was to arrange that the hakrava of the ayil should be a vicarious- not just symbolic, vicarious- hakrava of Yitzchak.

The location of the Akeida was, of course, the Har HaBayis, the world's locus of Avoda.  The Gemara (Zevachim 62a) asks, how did the Anshei Knesses HaGedola know where to build the Mizbei'ach?  One of the answers is that he saw the ashes of Yitzchak piled there- two thousand years later.  The spiritual effect of the Akeida remains forever.

בשלמא בית מינכרא צורתו אלא מזבח מנא ידעי אמר רבי אלעזר ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו ור' יצחק נפחא אמר אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום

This supports and explains the rule we proposed elsewhere- that by the Korban of a Yisrael- davka by the korban of a Yisrael, which has the din of סמיכה, the exclusion of the korban of a מומר, and the din of אנשי מעמד- the Makriv, the owner, is part of the Korban.

One might think that this could apply to a shechita korban, to an animal, but not to a korban made of flour and oil, the Korban Mincha.  But the Gemara (Menachos 104b, and brought by Rashi in Vayikra) corrects that error;

אמר ר' יצחק מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש אמר הקדוש ברוך הוא מי דרכו להביא מנחה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו

Note
(Just for the sake of honesty, I want to point out that the Yalkut I brought above is in Melachim in the perek dealing with Shlomo HaMelech's inauguration of the Beis HaMikdash, and the Yalkut says that while the Mishkan opened in Nissan, the month of Yitzchak, the Beis HaMikdash was opened in Tishrei because it is the month of Avraham Avinu's birthday.

מהו בירח בול בירח מבול חסר מ' כנגד ארבעים יום, שאע"פ שנשבע הקב"ה כי מי נח זאת לי אעפ"כ מ' יום בכל שנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותם מ' יום לפיכך כתיב חסר מ' כנגד ארבעים יום שפסקו. משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול (ג) י"ב חדש והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם, בירח האיתנים זה חדש תשרי ולמה קורא אותו ירח האיתנים שנולד בו אברהם שנאמר משכיל לאיתן האזרחי. וכיון שנפתח בחדש מועדות והקריב הקרבנות וירדה האש אמר הקב"ה עכשו נשלמה המלאכה שנאמר ותשלם כל המלאכה, ועל זה נאמר עמקו מחשבותי

This is not inconsistent with what I wrote above.  Avraham and Yitzchak were equal partners in the Akeida.  But to figure out why the Mishkan was associated with Yitzchak and the Mikdash with Avraham would only distract from this vort and is not something I want to do now.)


II

.  If Hashem intended for the Mishkan to be assembled only in Nissan, why was Klal Yisrael told to start building three months earlier than necessary?

                a.  I would suggest two answers.
                        i.  It was necessary in order to make it clear that they were forgiven for the sin of the Eigel-it was called Mishkan Ha'eidus because it was eidus that there was a kappara.
                        ii. In order to give them a physical way to express their hispa'alus on their mechila.  The reason I say that it is important to give physical expression to his'orerus is the Ramban and the Kedushas Levi, who say that if a person has a great his'orerus, a hispa'alus, and he doesn't immediately do something with it, it can become spiritually ruinous:
Kedushas Levi in Naso/Shavuos:

הוא ע״פ דברי הרמב״ן שפירש על פסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתתפץ (שיר השירים ב.ז). ופירש כשמגיע לאדם איזה התעוררות של יראה ואהבה להבורא ברוך הוא אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי, היינו שיעשה תיכף איזה מצוה. דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה. כי ידוע שהתעוררות הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור הנשפע עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה. אזי צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום. כידוע למביני מדע. וזה פירוש הפסוק: מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ. כי חפץ הוא מלשון כלי ההיינו התעוררות ההוא שבא אל האדם צריך תיכף ומיד כלי. וזהו עד שתחפץ.

Ramban in Emuna U'bitachon:

ודע כי כל זמן שאדם מחשב בתוך לבו שמו של הקב״ה או אחד מנפלאותיו יש לפניו התעוררות כפי מחשבת מעלת החושב... וקרוב לענין זה מה שאמר הכתוב: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עה שתחפץ. ואם לא היה כח באדם לעורר הדברים לא היה משביעם שלא לעשות. ופי׳ עד שתחפץ, עה שתצא מן הכח אל הפועל... וזהו עד שתחפץ. שתעשה חפץ על ידי הסיבה ההיא. מלשון רז״ל לאנקוטי חפצא בידיה (שבועות לח.ב) כלומר כלי

              b.  Chaim B. directed us to a sefer Be'er Yosef from Rav Yosef Salant, that discusses this, and he asks better- "Why was there such siyata dishmaya that enabled the work to be completed so quickly if it wasn't needed for another three months?"

If the writer would have proven his assertion that it was a six month job that was miraculously finished in three, he would have a really strong kashe, but he doesn't prove it.  But that doesn't matter.  Something needs an answer, either my kashe or his, and he says something interesting and good that also answers my question- namely, if Hashem intended that the Mishkan be erected on Rosh Chodesh Nissan, why was the tzivui given so long before.

The gist of his answer is that impatience contributed to the sin of the Eigel.  They wanted immediate spiritual direction and focus, and because of their פחיזות ובהלה they made a very bad decision to make the Eigel.  In a sense, it's like a person that's consumed with passion, a חולת אהבה, that makes bad decisions.  Hashem wanted to teach them that you have to calm down and wait for instruction, even when motivated by a passionate desire for spirituality.  I think it's an interesting answer- everyone knows that that passion can impair the Seichel and judgment.  He says that this is true even if the passion is for Avodas Hashem.  You have to learn to control that as well.

His answer is not inconsistent with the Tanchuma we brought.  Hashem wanted to teach them patience, and that's why the tzivui was so early.  If it were  just a matter of putting it up in Nissan, the tzivui could have been in Shvat instead of Tishrei.

ואפשר לומר בזה, כי ידוע ממדרשי חז״ל (הובא בדברינו לעיל בפ׳ ויקהל לה א־ה), שהמשכן היה כפרה על עוון העגל, והנה בענין עוון העגל כבר כתבו הראשונים בספר הכוזרי, וכעין זה כתבו הר״א בן עזרא והרמב״ן, שכוונתם היתה לעשות איזה דבר מוחשי שתשרה שם השכינה ויכוונו את עבודתם אל השכינה השורה שם, וכיון שראו שכבר בא שש שעות על היום ועדיין משה לא בא ואין להם מי שיורה להם הדרך, לא היו יכולים לעצור את תשוקתם העזה להשראת השכינה, ומרוב פחזותם עשו את העגל בכוונה ששם תשרה השכינה, ובחרו בשור שהוא אחד מהחיות הנושאות את הכסא, וזה היה עיקר חטאם מה שעשו בעצמם מבלי צווי הי ולא המתינו עד שיבוא משה מן ההר ושהוא יעשה מה שצוה השם, וכמו שאמר הפייטן (בסליחות יז תמוז) לרועי לא המתנתי שש ונשתברו הלוחות

 ולכן כיון שהמשכן בא לכפרה על חטאם זה, לכך היה צריך להיות כאן בהקמת המשכן תשובת המשקל כנגד החטא שלהם, ולעומת שהיו נחפזים ומבוהלים אז במעשיהם להשראת השכינה מבלי צווי הי, ובגלל זה נכשלו ונפלו בתהום רבה ויצא מהם העגל הזה, לכך כדי שיתקנו עכשיו בעשיית המשכן את אשר עוותו אז, - עשה הקב״ה שיגמר המשכן עם כל כליו בעוד שלשה חדשים לפני זמן הקמתו, ויהיה מונח ומקופל כל דבר ודבר הכל בתכלית שלמותו, והכל מכוון ומדוייק כאשר צוה הי בלי גרעון כלל, כדי שכולם ישתוקקו בכל יום ובכל שעה להקמתו ושתשרה השכינה ביניהם, וככה יעברו משך שלשה חדשים עד אשר יבוא צווי הי שיקימוהו, ורק אז יקימו אותו, ושרק אז תשרה בו השכינה, כדי ללמוד לדעת, שאין לעשות שום דבר גדול או קטן, אף אם הכוונה היא לעבודת הי, מבלי שיהיה על זה צווי מהקב״ה, וכל הזמן היו ישראל צריכים לעצור בעד חפצם ותשוקתם העזה שהיתה בוערת בלבם כשלהבת אש לאמר, מתי יתכונן המשכן ומתי תרד השכינה עליו, הרי הכל כבר מוכן ומזומן ולא חסר שום דבר, אלא שאין לנו רשות לזוז אפילו זיז כל שהוא עד אשר יבוא  על זה דבר הי, ובמה שכבשו את תאוותם והמיית לבם הגדולה הזאת משך שלשה חדשים, והיו מחכים בסבלנות הגדולה עד ר״ח ניסן, שאז זכו לשמוע ממשה רבינו שהקב״ה צוה להקימו, וכשהוקם המשכן אז נשלמה הכפרה בתכלית על חטאם הקודם שנכשלו בו ע״י פחזותם ובהילותם; ולכוונה זו עשה הקב״ה שסייע בידם בעבודת המשכן שיגמר במהרה, ויהיה מונח ומקופל 

משך זמן של שלשה חדשים, ואף שעל ידי זה היה מקום גם לאיזה מהם שיתלוצצו על זה, כדאיתא במדרש הנ״ל, אבל ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם וגו׳, וילמדו איך לתקן את מעשיהם לטובה.

Coincidentally, the Netziv addresses the same issue regarding the passuk in our parsha in 39:43, where Moshe gave the the Bracha for Hashra'as HaShechina.  In Vayikra 9:6, he brings from a Medrash that Moshe warned them that undisciplined desire for Ruchniyus is from the Yetzer Hara, and that people should seek the advice and blessings of gedolim before being carried away even by what seems to be dveikus and hispaalus.

              

              c.   Another wonderful answer to these questions is in the Gaon in Shir HaShirim.  Coincidentally, the expression that I used above to explain what Rav Salant said was the problem, the intensity of a חולת אהבה, the Gaon says was the intended result of the delay.  It's not at all a contradiction, just an interesting coincidence.  I found the Gaon at a very nice website from Australia, http://torahdownunder.blogspot.com/   The Gaon goes as follows.

The passuk in Shir HaShirim (2:3) says: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי.  The Gaon explains that the shade is refers to Yetzias Mitzraim and the fruit refers to matan torah.  Passuk ד׳ continues with references to the degalim given to the shevatim and the mitzvah to make the Mishkan.  In possuk ה׳ it says

סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים  כי חולת אהבה אני   

The Gaon translates 

סמכוני באשישות: כמו שעושין לחולה והם כוסות מלאות יין ושאר משקין המסעדין את הלב 

Support me with jugs of wine:  As they do for an ill person. Ashishos are cups full of wine and other beverages which satiate the heart .

  רפדוני בתפוחים: סבבו את רפידתי בתפוחים שאחזק את לבי מריחם, כי חולה מחמת אהבה אני  

Surround me with apples; Surround my couch with apples so that I should strengthen my heart from their smell, for I am sick from love.

 The Gaon explains the mashal:

 והענין קאי על זמן שנגמר המשכן קודם חנוכתו וחמדתי אל האהבה שהוא פרטיות מכל התורה כמו שכתוב וידבר ה׳ אל משה מאהל מועד  

The passuk is talking about the time when the Mishkan had been completed before it was inaugurated.   Klal Yisrael said "I coveted the love of Hashem, which are the details of the Torah that were revealed to Moshe in the Mishkan, as the passuk says,  ‘And Hashem spoke to Moshe from the Ohel Moed’.  

ואשישות ותפוחים הם הקרבנות שהקריבו קודם ירידת השכינה אל אהל מועד. ואשישות הם הנסכים. וריח התפוחים הוא ריח המנחות.

 The jugs of wine and apples refer to the Nesachim and Menachos which Klal Yisrael brought while they were waiting for the Hakamas HaMishkan.

It seems from the order of the pessukim in Shir ha’Shirim that just as Yetzias Mitzraim and Matan Torah were a required for the shechinah to rest on Klal Yisrael, so too it was necessary for there to be a hiatus between constructing the mishkan and the inauguration of the Mishkan for the Bnei Yisroel to achieve Hashra’as Ha’Shechinah.

Why is this?

The Gaon explains in passuk 3:  

כשנופל לאדם חלק טוב בלי חימוד לה אינו מעלה וכן להיפך אם חומד ואינו מגיע גם כן אין טוב  

In order to appreciate and enjoy something, a person has to want it before they receive it.   If they receive something which they never desired they will have no feeling for it.   The reverse is also true, if a person desires something and does not get it, this is also not good (alluding to Mishlei 13:12, תוחלת ממשכה מחלה לב and 13:19, תאוה נהיה תערב לנפש.)

Hashem told Moshe to delay the Hakamas Hamishkan from the 25th of Kislev till the 1st of Nissan so that the Bnei Yisrael would be distressed that they were unable to assemble the Mishkan and would be consumed by a burning passion from waiting so long once everything had been made ready.   Through this they were able to fully appreciate the Hashra’as HaShechinah of the Chanukas Ha’Mishkan.

************

So: For the question “Why was is necessary that they begin building the Mishkan in Tishrei, finish it in Kislev, and wait three months before putting it up?  we we now have several answers.

1.      Hashem wanted to give them a sign that there was a real kappara on the Eigel.
2.      When they were forgiven for the Eigel, they needed some physical way to immediately express and concretize their hisragshus for the kappara.
3.      They needed to learn to control enthusiasm and passion, even when it is motivated by Ahavas Hashem.
4.      Hashem wanted their desire to build to a madreiga where they felt, as it says in ידיד נפש ,

הדור נאה זיו העולם, נפשי חולת אהבתך
אנא, אל נא, רפא נא לה, בהראות לה נועם זיווך