שבת (ל' ע"ב):
"ושבחתי אני את השמחה – שמחה של מצוה, ולשמחה מה זה עשה – זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".
רש"י
"שמחה של מצוה – כגון הכנסת כלה",
"קחו לי מנגן – מצוה היא להשרות עליו שכינה".
רשב"ם פסחים (קי"ז ע"א)
"שמחה של מצוה. כי הך דקחו לי מנגן שהיה מתכוין שתשרה עליו שכינה".
The question is, how could Yirmiyahu have nevuah.
Here are seven answers. They are all good. Some may be much more קרוב לאמת than others, but they are all interesting and thought provoking.
This applies to most divrei Torah on this website, but I want to repeat it here: Thank you for your thoughts and marei mekomos, for your דברים and דרבנים, via comment, email, or telephone.
1. מתוך דבר שמחה של מצוה is only necessary to cross the threshold, to become a navi. Once you are a navi, you do not need to be in a matzav of simcha to have further nevuah. (יערות דבש י"ג ט). Maybe you just have to fall into a trance, or sleep.
We find such a concept regarding nevuah in chutz laaretz. Example, Moed Kattan 25a,
פתח עליה רבי אבא: ראוי היה רבינו (רב הונא) שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה לו. מתיב רב נחמן בר חסדא, ואמרי לה רב חנן בר חסדא: ״היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים״! טפח ליה אבוה בסנדליה, אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא? מאי ״היה״ — שהיה כבר.
and Rashi in the beginning of Yechezkel at greater length, pointing to the first nevuah, which took place in Eretz Yisrael.
היה היה דבר ה'. אמרו רבותינו היה כבר לפי שאין השכינה שורה על נביא בחוצה לארץ אלא ע"י ששרתה עליו תחלה בארץ ושנינו בברייתא דמכילתא בן אדם עמוד על רגלך (לקמן י"ב) (which took place in Eretz Yisroel) הוא היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר. ויש אומרים בן אדם חוד חידה (לקמן י"ז) הוא תחלת הספר. ואומר אני שאותה נבואה נאמר' לו קודם שגלו, שהיא ראויה ליאמר לו בארץ, שאין מפורש בה גולה והיא נכרת תחלת שליחתו אליהם. ויונתן אף הוא כך תירגם מהוי הוי פתגם נבואה מן קדם ה' עם יחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל תב תניינות אתמלל עמיה במדינת ארעא כשדאי ויחזקאל גלה עם החרש והמסגר שגלו עם יהויכין:
This idea is not uncommon in Halacha:
a. גרדומין by Tzitzis
b. שיורי טהרה by נטילת ידים
c. most apropos, יצאו מקצתן by a דבר שבקדושה in OC 55, at least according to the achronim who learn pshat that since you started with ten, the Shechina stays even though four went away, unlike the Noda BeYehuda
(EH I 56) that the Shechina goes away but bedieved you can still say the davar shebikedusha.
I saw that Rabbi Sender offers this answer in his sefer on Nevuah "מחזה עליון." He was not aware of the Yaaros Dvash. I mentioned that is was his answer because his tzidkus and עדינות and love of Torah loomed large in my life as I grew up. I knew greater talmidei chachamim who lived in my area growing up; my father zatzal, Reb Chaim Zimmerman, Rabbi Chaim Regensberg, and others, but his shining soul stood out in its own way.
Sounds good!
100% wrong.
Because the Gemara proves this from the passuk by Elisha that ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה, and the Gemara in Pesachim 66b uses that very same passuk to teach that anger drives away Nevuah.
ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא — חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא — נבואתו מסתלקת ממנו. .... אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו מאלישע, דכתיב: ״לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וגו׳״, וכתיב: ״ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳ וגו׳״.
That means that Nevuah goes away from someone who gets angry, even if he was a long-time navi, like Elisha. With this in mind, even the Gemara in Shabbos is a direct proof to the same by the requirement of Simcha - that it is not a threshold requirement for becoming a navi; it is an ongoing requirement to experience nevuah.
Also, the Rambam in Shmoneh Perakim perek 7:
והאנחה והדאגה שיעקב אבינו (ע"ה) כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד שנתבשר בחייו אמר ותחי רוח יעקב אביהם, ואמר התרגום ושרת רוח נבואה על יעקב אבוהון, ולשון החכמים אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות אלא מתוך דבר שמחה:
The Rambam is based on the Tanchuma brought and expanded upon in Tosfos BB 121a.
So עפר תחת כפות רגליו אני , but לפי עניות דעתי הקלושה that answer is out.
(The answer could be defended by distinguishing between כעס which vitiates nevuah, and עצבות, which doesn't stop nevuah, it just leaves you lacking a necessary condition precedent. In the latter case, maybe once you're a navi, it keeps going. This would shtim with the language by כעס that מסתלקת as opposed to עצבות and שמחה that שאין שכינה שורה ... אלא מתוך. So maybe it's not 100% wrong, but it's hard to see how you can prove two fundamentally disparate things from one and the same passuk.)
2. The greatest simcha is knowing that you are doing exactly what the Ribono shel Olam wants you to be doing in that moment. Happiness is the active exercise of one's soul’s faculties in conformity with excellence or virtue.
Sounds good!
Also wrong.
Yaakov Avinu and Elisha were also doing what Hashem wanted them to do, and it didn't help. Good, maybe Yaakov mistakenly thought that his tragedy was evidence of some kind of spiritual failure on his part, but that was not the case with Elisha. He was just in spiritual turmoil because he was angry.
3. Rabbi Sender brings down from the Yad HaMelech on the Rambam, from רבי אלעזר לנדא (the grandson of the Noda BeYehuda) the following.
'והגם שמצינו להנביאים הקדושים שהתנבאו בשברון לב ובעצבון רוח
פורענותן של ישראל, ואין לך נביאות אנחה ויגון יותר ממגילת קינות שאמרן ירמיהו
הנביא ברוח נבואה. אמנם תוכן הענין וטעם הדברים הוא, דודאי הערות רוח ממרום
כרוח הקדש של נבואה ראויה שלא תהיה שורה רק על נפש שלימה בלי חסרון כלל,
בכדי שתהא מוכשרת לקבל כח שלם כזה, ואנו רואין דגם בחסרון הגוף אמרו בגמרא
)סוטה יב, א( דרך תמיה וכי עשית למרע"ה בעל מום. והכונה הוא, דא"כ איך היה ראוי
לקבל דרגה שלימה כזה... וע"ז השיב לו הקדוש ברוך הוא דהכבדות פה אשר לו אינו
מצד חסרון במקרה בלי סיבה, רק דהשם ב"ה שם אותו אלם בכוונה למען השלימו
לפרסם על ידו כח ועוצם גדולתו ותפארתו... וממילא כיון דכל עצב הבא לאדם הוא
מחמת איזה סיבה אשר יעצבוהו וימררו את רוחו, או מצד איזה חולי בגופו, וכל זה
מצד חסרון בא לו... והנה כל זה שייך בעצבון הבא לו לאדם מחמת עצמו, משא"כ
הנביאים הקדושים כשניבאו פורענותן של ישראל, אף כי לבם היה נאנח מצד צרות
ישראל, בכל זאת המה מצד עניני עצמם אף כי גם עליהם עבר לחץ הצרות והתלאות
אשר עברו על כלל ישראל, בכל זאת היו מודים ומברכים להבורא ב"ה ושמחים בצדק
משפטיו ויושר דינו, ולא היו מרגישים על עצמם שום צער פרטי, ולבם היה שלם בעת
נבואתם בתכלית השלימות היותר נכונה לנבואה, והעצבון אשר היה להם מצרות
אחיהם כלל ישראל זה לא היה מצד חסרון עצמי, ולפיכך לא היה עצבון הזה מונע רוח
נבואה שלהם''
I don't get it, because
a. The Rambam in Shmoneh Prakim on Yaakov.
b. Yirmiyahu was miserable by any standard. Besides the horrors he foretold, he was forbidden to marry and have a family, and he was accused by the people of his home town of having an affair with a married woman. He famously said in 20:14-18
אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר־יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ׃
אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד־לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ׃
וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא כֶּעָרִים אֲשֶׁר הָפַךְ יְהֹוָה וְלֹא נִחָם וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר וּתְרוּעָה בְּעֵת צׇהֳרָיִם׃
אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם׃
לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי׃
4. They say from the Chazon Ish that sadness and crying is not the same as עצבות. What we call עצבות is not necessarily the עצבות that Chazal say is inimical with Nevuah.
אפשר לכאוב וגם לבכות ולא להיות ב'עצבות' ודכאון! כמו כן, אפשר להנות לצחוק ולשחוק ולא להיות ב'שמחה', ורק עצבות היא סתירה לשמחה ולהשראת השכינה.
Maybe the Chazon Ish means that atzvus means hopeless.
This would be compatible with the Rambam in Shmoneh Prakim.
This is reminiscent of the story of Reb Akiva and the fox. For Yirmiyahu, there wasn't even a fox, but he knew with nevua'h the whole span of the future, what Reb Akiva saw in the fox.
5. Rav Chaim Brown sent me this from the
Sefer HaTanya chapter 31:6. I am not on a darga to claim that I understand the Chazon Ish and the Baal HaTanya well enough to say that they are or are not similar. But he, too, teaches that what we call עצבות is not the עצבות that impedes Nevuah.
Here it is.
אַךְ בֶּאֱמֶת, אֵין לֵב נִשְׁבָּר וּמְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ – עַל רִיחוּקָהּ מֵאוֹר פְּנֵי ה׳ וְהִתְלַבְּשׁוּתָהּ בְּסִטְרָא אָחֳרָא – נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״עַצְבוּת״ כְּלָל בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, כִּי עַצְבוּת – הִיא שֶׁלִּבּוֹ מְטוּמְטָם כָּאֶבֶן וְאֵין חַיּוּת בְּלִבּוֹ, אֲבָל מְרִירוּת וְלֵב נִשְׁבָּר, אַדְּרַבָּה, הֲרֵי יֵשׁ חַיּוּת בְּלִבּוֹ לְהִתְפָּעֵל וּלְהִתְמַרְמֵר, רַק שֶׁהִיא חַיּוּת מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְהַשִּׂמְחָה מִבְּחִינַת חֲסָדִים, כִּי הַלֵּב – כָּלוּל מִשְׁתֵּיהֶן.
As I told Reb Chaim in the comments, maybe he is referring to the type of depression where the person is unable to see anything or anyone outside his own troubles.
Thank you Rav Avraham Wagner for sharing the following from his forthcoming peirush on the Yerushalmi, which harmonizes with both the Chazon Ish and the Baal HaTanya:
שכבר גילה לנו מהרי"צ וואלאז'ין זצ"ל (בהגהתו לנפש החיים ד"ה ובכל עצב כגוונא דא יהי' מותר) שגם בכח הדמעות למתק הדינים ולהפך מדה"ד למדה"ר כמעשה הצדקה ע"ש, ובכן את"ש דה"ק פלגי מים תרד עיני וגו' עד ישקיף וירא, שע"י הדמעות תתהפך חומ"ר ההשקפה לחותמ"ו של הקב"ה אמת וצדק.
5. A Navi experiences the worst yesurim as a time of closeness to the Ribono shel Olam. Perhaps a regular person can not do this, but it is possible for a Navi.
Example: Rav Yaakov Galinsky points out that in מזמור לדוד the references to the רבש"ע are in third person until this line:
גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע
בגיא צלמות, Dovid Hamelech says אתה,
כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני
in second person. For people like that, it is davka in moments of suffering that they feel the imminence of the רבש"ע.
וכן, כמו שצריך לשמור עצמו מעצבות הלב כן צריך בימות החול, כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה, כדפי' בגמ' (שבת דף ל ע"ב). מלבד בזמנים שצריך עצבות, כגון בד' צומות שמתענים על חרבן הבית, שאפילו לפניו יש עצבות כדפי' בגמ' (חגיגה דף יג ע"א) דבבתי גואי איכא עציבו, וכן אמרו במסכת ברכות פרק קמא (דף ג ע"א) ג' משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר הקדוש ברוך הוא וכו' כמבואר שם, בזמנים אלו העצבות הוא טוב. או אם יתעצב על עונותיו, אין כל זה פגם בלב, אבל העצבות שהוא מצד דברי העולם הזה הוא הפוגם.
6.
Rabbi Sender himself says that the Navi knows that atzvus would end his nevuah. Because he also knows that he needs to beseech the Ribono shel Olam on behalf of Klal Yisrael, he has no choice but to overcome his atzvus when he wants to have nevuah.
7. Honestly, I think the best answer is that the Gemara in Shabbos is only talking about nevuah for a yachid. But when the Ribono shel Olam has a message that needs to be heard by Klal Yisrael, and He wants an instrument to convey the message, or warning, or mussar, this rule of simcha does not apply at all.
YybTurner said this better. He said
When a navi goes out and tries to make the nevuah chal, he needs simcha (Chiuvi)
But to receive bevua doesn't necessarily require simcha, you just need to be a Beis kibul for it; shelimus, as with Eldad and Medad. (Shlili)
I hear. If you're pulling in the nevuah, if it is אתערותא דלתתא , then all these things are necessary, maybe even including חכם גיבור ועשיר. But if you are chosen to be sent on a mission, or for some other reason you need to say nevuah, then none of that matters.
You way of putting it is especially interesting in light of the distinction between אתערותא דלעילא, which does not result in a change that is "yours," it's not תורתו נעשית דיליה. On the other hand, אתערותא דלתתא, while whatever results may just bring a gift of ruchinyus, is more yours in the end, it redefines you.
Post script:
My son Rav Shlomo told me that Rabbi Yosef Greenwald, Rav of Khal Dexter Park in Monsey, said this from Rav Pam on Tisha b'Av:
When Rav Pam was a boy in Europe, the navi Yirmiah that he learned from was an old print that was titled Liber Jeremiah. Rav Pam did not know Latin, but he did know Yiddish. He said that the title impressed him as meaning that even though Yirimahu is all tochecha, only one who loves the other will rebuke him. He said that although this began from a child's misunderstanding, he later saw and realized that it was true, and this informed his behavior for his whole life. Tochecha, even the worst tochecha, is only because of Hashem's great love for Klal Yisrael.
What about Yitzchaq wanting Esav to provide mat'amim before relaying the berakhah?
ReplyDelete(And according to the Ran, Hashem's whole orchestrating that Yitzchaq think he was blessing Esav was so that Hashem's berakhah wouldn't be relayed while he was sad that Esave was rejected.)
It was a nevu'ah ledoros, hinting even at Yemos haMashiach!
- micha
Your criticism is valid according to Rabbeinu Bachaye, who says
Deleteרבנו בחיי
ד
ועשה לי מטעמים וגו' בעבור תברכך נפשי. אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם, אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת, כי בהתחזק כחות הגוף יתעוררו כחות הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש, והוא שאמרו רז"ל אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה שנאמר (מלכים ב ג׳:ט״ו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה', ומטעם הזה יזכיר הנפש בכל פעם ופעם עם הברכה, ואמר בעבור תברכך נפשי, בעבור תברכני נפשך, למען תברכך נפשי.
but not according to the Radak, who says the delicacies were to inspire Bracha, not Ruach HaKodesh;
לפיכך שאל יצחק מעשו בנו להביא ציד וייטב לבו בו ויברכנו, כי ידע כי צריך הוא לברכתו כי לא היה איש הגון וטוב, אבל יעקב לא היה צריך לברכה, כי ידע יצחק כי ברכת אברהם לו תהיה וברית קיום הזרע המיוחד לאברהם, ובניו ירשו את הארץ; ואברהם גם כן לא ברך את יצחק:
This does not take away from your he'ara, though. What is the pshat according to Rabbeinu Bachaye.
I don't think it's a stretch to use the end of Rabbeinu Bachaye in my defense. He ends by kind of changing gears from general nevuah to bracha:
ומה שבקש מטעמים לשמחת הנפש ולא בקש כנור לנגן כמנהג הנביאים, מפני שהיה עתיד לברכו בדברים גופניים, טל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש, וע"כ רצה שתהיה סבת השמחה מאכל ממין הדבר שהוא רוצה לברכו בו.
I accept that this is not a perfect answer, because I think his first phrase is independent of his second; he wanted something to bring tranquility and happiness for hashra'as hashchina and Ruach Nevuah, and additionally, he wanted davka food because he wanted to give a bracha. Still, I think it takes the edge off.
I like your last point, just want to be magdir a bit different.
ReplyDeleteWhen a navi goes out and tries to make the nevuah chal, he needs simcha (Chiuvi)
But to receive bevua doesn't necessarily require simcha, you just need to be a Beis kibul for it; shelimus, as with eldad and medad. (Shlili)
I hear. If you're pulling in the nevuah, if it is אתערותא דלתתא , then all these things are necessary, maybe even including חכם גיבור ועשיר. But if you are chosen to be sent on a mission, or for some other reason you need to say nevuah, then none of that matters.
DeleteYou way of putting it is especially interesting in light of the classic distinction between אתערותא דלעילא, which does not result in a change that is "yours," it's not תורתו נעשית דיליה. On the other hand, אתערותא דלתתא, while whatever results may just bring a gift of ruchinyus, is more yours in the end, it redefines you. Definitely a good way to think about it.
Correct.
ReplyDeleteWas thinking those same lines.
Does explain Bilaams Nevuah well, everyone's kasha how he could've had. But this answers nicely.
Or would we understand Moshe's was more דלעילא?
It bothered me that I found nobody that says this mehalach. But I'm getting more comfortable.
Deleteאך באמת אין לב נשבר ומרירות הנפש על ריחוקה מאור פני ה' והתלבשותה בס"א נקראים בשם עצבות כלל בלשון הקודש, כי עצבות היא שלבו מטומטם כאבן ואין חיות בלבו, אבל מרירות ולב נשבר אדרבה הרי יש חיות בלבו להתפעל ולהתמרמר, רק שהיא חיות מבחי' גבורות קדושות, והשמחה מבחי' חסדים כי הלב כלול משתיהן
ReplyDeleteTanya ch 31, see the rest of the perek for more. not sure if this completely answers your question, but it might.
Thank you. I understand that to mean what I've seen, that some depressed people are oblivious to anything outside of themselves and their misery.
DeleteThis has been a real education.
One flaw in my approach is the עצלות of saying, oh, look, the Rambam says Yaakov's loss of ruach hakodesh was due to his עצבות, when I know very well that others say it was so he shouldn't find out who was behind מכירת יוסף. Just because I don't like that pshat doesn't mean it's not there. Favoring the Rambam was just confirmation bias.
Is the Rambam really a stira to the other pshat at all? The Rambam was saying the cause; the other reason is the purpose. So even before eilu v"eilu, I'm not sure they can't both be completely true. This can just be one of the Eibeshter's orchestrations of an existing event for a divine purpose.
DeleteRight. I have to read them more carefully and see if that's possible.
Delete