Pesach: Commemoration and Anticipation. Ma'os Chittim and Kos shel Eliahu.

There is an unusually strong emphasis on the Mitzva of tzedaka before Pesach.  Considering the high cost of making Pesach, this is perfectly reasonable.   But many meforshim explain that there is a great deal more involved.

First, the Mishna Berura (Shaarei Tziyun 429:10) says that the idea of kimcha d'pishcha is that if we are going to sit like kings at our tables, for other families to have to scrimp to make a minimal seuda is abhorrent.

Second, Reb Chaim B showed us the Gaon in Bo that says that the nikkud Tei'acheil means that part of the mitzva of matza is that we see to it that others have as well.  In fact, the word Matzos in that part of the passuk is malei, while elsewhere it is chaseir, to show that when you take care of the needy, you have to make sure that he has plenty.    I suppose that’s how this is different from the general rule of Areivus- Areivus would mean you need to ensure that others have enough, but there is no expectation that they should have more than you.  This drasha indicates that the evyon should have plenty, and that given a choice between plenty for you or for the evyon, you should favor the evyon.

ו) שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה'  ז) מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וגו 

יש להבין

 א) מדוע נכפלו האזהרות ונשנו פעמים 

ב) בראשון כתיב ״תֹּאכַל״ מבנין הקל ובשני ״יֵאָכֵל" מבנין נפעל 

ג) מַצֹּת הראשון חסר ווהשני מַצּוֹת מלא 

ויש לומר לרמז בזה המנהג שבא בהגהות הרמ"א או"ח (סימן תכ"ט) לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח, ומקורו מהירושלמי פ"א דב"ה כידוע, והנה בראשונה צוה לכל אחד מישראל על אכילת מצה בפסח, זה שאמר "שבעת ימים תאכל מצת", ר"ל אתה בעצמך, ומלבד חיובך לעצמך מוזהר אתה להשתדל ולראות שמצות יאכל על ידי אחרים העניים, ולהם תתן כדי שביעה ממש, ככתוב "ואכלו בשעריך ושבעו", לכן כתיב כאן מצות מלא, אבל מצת הראשון חסר, שלעצמו הוא רשאי לדקדק ולצמצם אכילתו עד כזית עד כביצה

Third, the chiddush of the day.

Perhaps the most important reason for the mitzva of sippur and even zechira is because it reminds us of hashgacha pratis, it strengthens our emunah, and most important, it reminds us that just as the Jews were redeemed from Mitzrayim, we too will be redeemed from the Hester Panim of the Galus and we too will see an outpouring of nissim geluyim as we rebuild the Beis haMikdash.  The Smak in the first Mitzva says that this is why the Dibros began with "Anochi...asher hotzeisicha."  Our emunah is based on yetzias mitzrayim.  We can think of it as "Remembering the Future."

שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו' ועל כורחין מאחר שהוא דיבור (כלומר מאחר שהוא דיבור וכל הדברות הם ציווים, כך אנכי הוא ציווי), הכי קאמר כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם. וכן יושיעינו ברחמיו שנית כדכתיב ושב וקבצץ מכל העמים

Reb Chatzkel, in his sefer on Emunah, says a tremendous mussar haskeil that is important to keep in mind: If you leave the Seder without strengthened emunah, you missed the tachlis of the mitzva.  This does not mean it should be a dour session of mussar and hashkafa.  It means that the celebration and recollection should be consciously expanded into our hopes and expectations.

This also gives a new aspect to פותחין בגנאי.  We can never allow our low estimation of our spiritual achievements to lead us to despair.  The Jews in Mitzrayim were beaten, and they were spiritually diminished, and they were practically indistinguishable from their pagan neighbors- but a promise is a promise, and the עם הנבחר is non-negotiable, and the Geula foretold to Avraham Avinu came true.

Which brings us to the Maharal.
In the דברי נגידים  hagada from the Maharal, (page 155, after bentching, ענין פתיחת הדלת,) he says that the purpose of the Kos shel Eliahu, the kos of "ve'heiveisi," is to symbolize the Geula Ha'asida.  (This is also mentioned in the Mishna Berura 480 sk 10.)  It is on the table, but we don't drink it yet.  We go to the door to see, is Eliahu Hanavi here to proclaim that Mashiach is about to come?  Has the Geula begun yet?  We wait faithfully, and we know it's going to happen.
(This is also brought down here.)

This is also said in the Matteh Moshe siman 655 by Rav Moshe Maht of Przemysl/פרמישלה,  a talmid of the Maharshal:

 ומוזגין כוס רביעי ואומר עליו שפוך חמתך על הגוים. והטעם מפני שד׳ כוסות אלו הם כנגד ד׳ כוסות של פורענות שעתיד הקב״ה להשקות את האומות כמו שכתבתי לעיל ואנו אומרים על כוס רביעי לפני הקב״ה בזה הכוס אנו משלימין המצוה מעתה עשה מה שהבטחתנו לשפוך אותן ד׳ כוסות של פורעניות על העכו״ם. ומנהגינו לפתוח הדלת כדי לזכור שהוא ליל שמורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על הגוים. ועוד להראות אמונתינו בביאת משיח כאילו אנו מצפים ומקוים מחכים על ביאתו אף כי יתמהמה. ובזכות זה יחיש ה׳ את גאולתינו וישפוך חמתו על הגוים

And of course, the Ramchal in his Maamar HaChochmah:

הנה ביציאת מצרים נבררו ישראל ונבדלו מכל העמים, להיות מתעלים במדרגתם ממדרגת האנושיות החומרית, ולהיות ראויים להתעטר בעטרות הקדושה. ומה שעד אותו הזמן היה חשך החומריות מתגבר בגוף וגורם לאור התורה הקדושה שלא יאיר, הנה מאחר שסבלו ישראל הענוי והשעבוד הגדול שסבלו, נתפייסה מידת הדין, ונשאר המקטרג בלי טענה, ונזמנו לאור באור העליון. והנה בלילה הזה כל זה מתחדש ומתעורר מה שנעשה בראשונה, וזה עצמו סיוע אל הגאולה האחרונה שתעשה

It is so very important to realize that the essence of the seder is not only commemoration, it is anticipation.

And this brings us back to the topic of Ma'os Chitim:  Once we understand that the Seder is to strengthen our bitachon in the geula, we realize that it is davka now that tzedaka is doubly important, because Nissan is the month of the Geula, and our geula is dependent on the chesed we do to each other.  As the Ribono shel Olam told the navi Yeshaya,  ציון במשפט תיפדה; ושביה בצדקה

The Rambam (Matnos Aniyim 10:1, and brought in the Tur YD 247) expands on this idea and says,

  ואין כיסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר "בצדקה, תיכונני"; ואין ישראל נגאלין אלא בזכות הצדקה, שנאמר ציון במשפט תיפדה; ושביה בצדקה . 

This is is why we begin with Kol Dichfin, which we don't do on any other yomtov.  We don't even call Maos Chittim "Tzedaka," because we don't investigate the status of the the recipient, does he have mazon for 14 meals.   We give each person enough that he can celebrate the Yomtov like a king.  This is not necessarily a din in "Tzedaka," it is unique to the concept of Kimcha dePischa, as the Chida says, and as I said from the Gaon above.  Indeed, many achronim say that it is important that each of us have a guest at the meal.  Even without the achronim, all you have to do is look around and see that this is true.  Why?  Because the chessed of Hachnassas Orchim on Pesach is not merely ancillary, and not based only on the Rambam's general din of Yomtov (VI Shvisas Yomtov 18,)

וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו. ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם. ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם

On Pesach, it is more than that: it is as important an element of the Seder as the Shmura Matza.



The unsinkable Reb Chaim Brown took the idea of the Seder being a lesson in Emunah and he did some excellent work with it.  I encourage you to see it inside at http://divreichaim.blogspot.com/2015/04/galus-mitzrayim-and-seder-story-as.html


☛ My son in law, Harav Avram Lawrence, added a perfect he'ara to this vort.  He said that the Gemara in Kesuvos 61a says that the two sons of R Chisda, one told the butler to eat before he served all the guests, and the other had the butler wait to eat until he had served all the guests  The one who had the shamash eat first merited the visits of Eliahu haNavi, because it's not fair to have him wait and be hungry.

רב מרי ורב פנחס בני רב חסדא מר קדים ספי ומר מאחר ספי דקדים ספי אליהו משתעי בהדיה דמאחר ספי לא משתעי אליהו בהדיה

Rashi-

קדים ספי. קודם שיתן לפניו: מאחר ספי. מכל מין ומין לאחר שנתן לפניו ולפני האורחין: דקדים ספי משתעי אליהו בהדיה. לפי שכשנותן לפניהן והוא רואה ומתאוה ומצטער ופעמים שיש אורחין הרבה: 

Perhaps, he said, this is what we mean in Ha lachma anya.  כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח, we invite guests to eat.  Perhaps this means that we tell our guests that if our Seder is too lenghty for them, if they are hungry and would like to begin the meal quickly, we will serve them immediately, without waiting until we finish the Seder and begin our own meal.  By doing this, we might be zocheh to gilui Eliahu, which, as we discussed above, is the most important focus of the Seder, because Eliahu is the harbinger of the Geulah.

☛   Once again, a phenomenal observation from Reb Chaim B, in the comments- 

"the mitzvah of matzah itself has built into it this idea of anticipating the future. We say in the haggadah that the reason we eat matzah is because BN"Y had to run out and did not have time to let the dough rise. Yet even without that reason, they had to eat matzah because Hashem had given them a mitzvah to do so beforehand. Which is it -- the mitzvah or the haste? Answer (according to some of the meforshim at least) is both -- Hashem gave them the mitzvah anticipating the fact that they would have to leave b'chipazon." 

I think that's a great he'ara.  It could be that the Yidden in Mitzrayim thought the Matza was a zeicher for Lechem Oni, and that's true, but they didn't realize that the Mitzva of Matza encompassed an expression of the imminent geula.

Finally: here is a link to a great examination of the minhag of Kos shel Eliyahu by Eliezer Brodt.
http://seforim.blogspot.com/2013/03/the-cup-for-visitor-what-lies-behind.html

Kedoshim. Imitation Issur

Over Pesach, we spent time discussing the wondrous kosher le'pesach pastries that mimic chametz- bagels and white bread that are difficult to distinguish from the real thing, but that are made from various root starches and quinoa.  Similarly, advances in food science are making it possible to create a kosher version of all kinds of shekatzim and remasim, basar b'chalav, and other maachalos asuros.  Is this a problem? We wrote an essay about this, but, in order to highlight how grotesque this can be, we wrote it in an ironic style, so it was posted at the other website.

Nonetheless, the question is important, and the issues raised there are relevant to Parshas Kedoshim, particularly in light of the Ramban at the beginning of the parsha about נבל ברשות התורה, and the Toras Kohanim at the end about לא יאמר אדם נפשי קצה בבשר החזיר, as brought by Rashi (20:26.)  The specific issues that need to be examined are

מראית עין, 

מאוס, 

מיגדר מילתא, 

לא שינו, 

מגרה יצר הרע בנפשיה 

and

והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה.  

Direct mekoros include the Shibuta Gemara in Chulin 109 where Rav Nachma gave his wife K'chal because she wanted to taste basar b'chalav, and the Gemara in Krisus 21b about eating fish blood.

As a pe'shara, we're not posting it on this site, but here's a link:

Kedoshim, and a Plan for a New Restaurant: FLAG Kosher 

Why We Don't Make A Bracha on Matza After the First Night.

A דבר בעתו for Erev Pesach.

The Gaon (Maaseh Rav 185) says that eating Matza is a mitzva the whole yomtov of Pesach.  On the first night, it is obligatory, chiyuvis, and the rest of yomtov it is optional, kiyumis.  If you choose to eat matza at any time on Pesach, you fulfill a mitzva.  The question is this:  If we hold that women make a bracha on Zman Grama, you see that you make a bracha for a kiyumis.  If so, why don't we make a bracha on the mitzva of achilas Matza the whole yomtov of Pesach.  It should be no different than Yeshivas Sukkah, that we pasken that we make a bracha every day, every time you sit down to eat in the Sukkah.

There's a lot going on in the house, and I don't have time right now, so I will just note that the Dvar Avraham, Rabbeinu Bachay by Shiluach Hakan, and the Baal Hamaor in Pesachim 26b in dafei haRif, each independently say that you don't make a bracha on a Mitzva Kiyumis.  Also, HaRav Yisrael Taplin of Lakewood wrote a piece on this in the Am HaTorah thirty five years ago, available here, with tremendous mareh mekomos, but he doesn't mention the Dvar Avraham or Rabbeinu Bachay, or, I think, the Baal HaMaor.  Also, anonymous sent a link to a sefer Toras Michoel from Rabbi Forshlager who says that the mitzva after the first night derives from/extends the mitzva the first  night, so it doesn't require a new bracha.  I just read it.  I find what he says unconvincing and speculative, lacking supportive evidence.  (I WAS WRONG.  PLEASE SEE MY NOTE AT THE END OF THIS POST! In any case, I actually would bring a raya to his hanacha from Rashi in Taanis 28b, referring to the whole/half Hallel on Sukkos/Pesach, brings the Gemara in Archin about the daily change of Korbanos on Sukkos, and says that this shows that every day is a Chag Bifnei Atzmo. We can say that the converse, regarding Pesach, is that all the days are Chag Echad.  If so, we can use the Netziv in the Sheiltos in Yisro, and say that the ikkar mitzva of matza is on day one, and any matza you eat afterwards is an addition to the mitzva. I have to say that it's a stretch in the Gaon, but it's possible.)

The Dvar Avraham is in 2:8:21, and he says (bad OCR, sorry,)

 ולכן נראה לומר דמשילוח דמעיקרא לא הוקשה להרשב״א כלל למה אינו מברך, לפי שאינה מצוה חיובית שאם אינו רוצה ליקח האם אינו מחויב בשילוח וכל כי האי אין מברכין. והא דמברכין על השחיטה אע"פ שאינה  מצוה חיובית שאם לא יאכל א"צ לשחוט, י"ל משים דבקדשים הוי עשה חיובית להכי מברכין נמי בחולין, כמו שהזכירו הראשינים ז"ל סברא זי, יעי" בחמים רעים שם. ולכאורה ע"כ אתה צ"ל כ; לועח הריצב"א בתוס' שבועות (דף כיו עיא ויה האוכל), עי״ במשבציח זהב יייו (מי ייט סקיא), אבל אין הדברים מכרחין דייל ונס להריצב"א מצות הכשר ואכח״ל. ולפ״ז בעיקר מצות שילוח הקן ניחא ליה להרשב"א שאין מברכין

Rabbeinu Bachay is in Ki Seitzei 22:7 at the very end, here:

ומצוה זו מן המצות המקובלות והחכמים ז״ל תקנו ברכה בכולן ולא תקנו בזו לפי שאינה מצוה מחוייבת כמו שאר מצות ואינו חייב לחזר אחריה במתכוון אלא כשיזדמן לו וזהו לשון כי יקרה ועוד שאינו חייב בשלוח אלא כשהוא רוצה ליקח הבנים

I mentioned that the Baal Hamaor asks this question.  Here is what he says.

ויש ששואלין באכילת מצה מה טעם אין אנו מברכים עליה כל ז' כמו שמברכים על הסוכה כל ז', דהא גמרינן מהדדי שלילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות בין במצה בין בסוכה, כדאיתא בפרק הישן. ויש להשיב לפי שאדם יכול בשאר ימים לעמוד בלא אכילת מצה, ויהיה ניזון באורז ודוחן וכל מיני פירות, משא"כ בסוכה שאין יכול לעמוד בלא שינה ג' ימים והוא חייב לישן בסוכה ולטייל בה [...] זהו טעם שמברכין על הסוכה כל ז' ואין מברכין על מצה כל שבעה. וטעם נכון הוא

He says that the reason we make a bracha every day on Sukkah, but not on Matza, is because it is possible and muttar to not eat any Matza after the first night.  But you can't stay awake the whole yomtov of Sukkos, and when the time comes when you have no choice but to sleep, you will have to sleep in the Sukkah.  So it makes sense that you would have to make a bracha.

This is a very novel pshat in Chiyuv/Reshus.  Normally, we define chiyuv as something the Torah obligated as a mitzva.  He is saying that you make a bracha on Sukkah because since you can't live without sleeping, you'll have to sleep in the Sukkah, so it is unavoidable, so  you can make a bracha.  There is a big difference between unavoidable and mitzvah, I think, but that's what he says as far as Brachos are concerned.

So now there's a big problem.  The bracha on Shechita doesn't bother me, because there's an element of avoiding neveilla.  But why do you make a bracha on Tzitzis?  If what obligates a bracha is the fact that you can't avoid doing the mitzva, well, by Tzitzis you certainly can avoid the mitzva.  Don't wear Daled Kanfos.  True, once you have them on, you're obligated, but the Baal Hamaor doesn't seem to care about that.  What he cares about is whether you can legally manage to live without doing the Mitzva.  He doesn't say that you make a bracha on Sukkah because now that you're eating, you're absolutely chayav to eat in the Sukkah.  Only sleeping, where the circumstances of chiyuv are inevitable, creates a din bracha.  If so, he should hold that even though when you put on daled kanfos you're absolutely chayav to put in tzitzis, that's not enough of a reason to make a bracha.

I guess you can answer that birkas tzitzis- ahl mitzvas tzitzis- can be construed (as the Darkei Moshe says in OC) as a kind of a birkas shevach, as opposed to Leishei'v, but if that were true, you ought to make ahl achilas matza just as well, and call it a birkas shevach.  

Unless you say that the Baal Hamaor doesn't mean like the Gaon at all, and he holds that Matza on the rest of Yomtov is totally reshus, not even kiyumis, but then his tzushtell to Sukkah, and his need to answer the kashe, is hard to understand.  So I'm stuck.

Avrohom, in the comments, suggests that Tzitzis is the exception to the rule, because of the Gemara in Menachos 41a that says that avoiding the mitzva of tzitzis is punished much like the transgression of a prohibition, like being over on a lav.  While it's possible that Tzitzis, in that Gemara, is just used as the example, and this is true by any long term failure to do optional mitzvos, we do find that Tztizis is a special mitzva.  For example, you have the Medrash the Taz brings down in OC 10 sk 10 that it was in the zechus of tzitzis that the Yam Suf split.

Here are the comments from the first time I posted this.
Anonymous:
Rav Forshlagger answers that the mitzva kiyumis of the rest of Pesach is not an independent mitzva; rather its "nimsheches" from the obligatory mitzva of the first night. So the bracha of the first night covers the eatings of the rest of Pesach.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7493&st=&pgnum=43
I saw this in a lengthy shtikkle written by R Ezra Schwartz on the subect of the Gra's chiddush, I'm not technologically advanced enough to figure out how to link it here.

Me:

I'm going to look at it over Shabbos, bln, but from the first look, it feels like hashkafa, not lomdus. Who says it's nimsheches? 

But I do know that the Baal Hamaor asks the kashe in Pesachim in the Rif pages 26b, and he says that you never make a bracha on a kiyumis. I realize that this might not be a good answer if you hold noshim somchos reshus, but there's a lot more to say on this. 

Anonymous:

He asks the kasha from Sukka and says its muchrach to sleep sometime over Sukkos...not sure if it's going to answer your kasha from Zman Grama.

In the shtikkel, he brings a Netziv in Meishiv Davar and a Maharsham that talk about this question, but they don't say a teretz.

Me:

I didn't get a chance to read it, what with Shabbos Hagodol responsibilities and so forth. But I put the link to his piece into the post.




NOTE

Despite spending ten years in yeshiva in Baltimore, I never heard of Harav Forshlager.  When I read his shtikel Torah, I thought it was terrible.  I have done some research, and after weighing the evidence, I've come to realize that if there's anything wrong with someone here, it is me, not him.  I've also thought about his Rebbi's Torah in the Eglei Tal, and I now realize that the Sochotchover also had this style, to some extent.  It's very, very different from Slabodka and Brisk and Volozhin, and it wouldn't fly in either of those places, but they have their own way, and I shouldn't have been so dismissive.  All I can say is that it sounded a false note to my ear.


The first thing I read that made me reconsider was the following by Rabbi Avrum Moshe Friedman:

When Harav Mordechai Gifter, zt”l, who was at the time giving a shiur for a chabura at Ner Yisrael concurrent with a pulpit in the Lubavitch shul in the city, was asked to become a rosh yeshiva at the Telshe Yeshiva in Cleveland, the rosh yeshiva and founder of Telshe, Harav Elimeir Bloch, zt”l, asked him whom he learned with in Baltimore. Rav Gifter’s response was that he learned with a rav who was not well known in the yeshiva world, Harav Michoel Forshlager. The response was totally unexpected. Rav Bloch replied, “When I arrived in America after the war, I traveled the entire country from North to South, East to West, looking up any and all rabbanim, rabbis, grand rabbis, and reverends to meet them and discuss Torah. Among all whom I met, I found only one gaon amiti, (true Torah genius), Harav Michoel Forshlager, with whom you studied.
Rav Bloch’s opinion was not an isolated one; many gedolei Torah expressed similar views. An example was Harav Yisroel Gustman, zt”l, who stated that “easy” sheilos he answered himself, but the difficult ones he sent to Rav Forshlager in Baltimore. This despite the fact that he was a major rosh yeshiva and posek and there were numerous big poskim in New York, where Rav Gustman resided, after the Second World War.

Another example is the Satmar Rov, Harav Yoel Teitelbaum, zt”l, who was quoted as exclaiming as he was sending a shaila to Rav Forshlager: “Who am I to send a shaila to Harav Michoel Forshlager?”

Then, I read the following, by Isaac Draiman in Baltimore Jewish Life. 

Baltimore, MD - Dec. 26 - This past Motzoei Shabbos, December 21, a melaveh malkah was hosted by Mr. and Mrs. Shlomo Spetner, to celebrate the release of an astounding biography of Harav Michoel Forshlager, zt”l.

Harav Forshlager, a talmid of The Avnei Nezer, Harav Hagaon R’ Avraham Borenstein, ztvk”l, was a tremendous gaon and expert in all parts of the Torah, who lived in Baltimore in the first half of the twentieth century. He was instrumental in supporting Harav Yaakov Yitzchok Ruderman, zt”l in his establishment of Yeshivas Ner Yisroel. Both Harav Ruderman, and Harav Aharon Kotler, zt”l, referred to him with the greatest respect, the latter calling him the Gadol Hador.

Harav Yitzchok Hutner, zt”l, said “He is the greatest gaon to ever set foot on American soil,” and when Harav Gifter, zt”l, addressed the Agudah Convention of 1989, he quoted the Telshe Rosh Yeshivah, Harav Itzele Telsher, zt”l, in reference to Harav Forshlager as ‘the only Gaon in America.’ Rav Gifter told his chaverim in Europe, “You should learn your whole life and maybe come to a crumb of his ability to immerse yourself in learning.”

The sefer was the result of the efforts of Rabbi Benzion Bergman and assisted by Rabbi Avrum Moshe Friedmann, a grand nephew of Rav Forshlager, who recently established the Avnei Choshen Foundation, dedicated to publishing Rav Forshlager‘s Torah treasures which lay dormant for over half a century.

Rav Forshlager’s writings comprise some 45 volumes, with an additional 1000 pages unbound. However, publishing these works proved to be a daunting task as the writing was barely legible and difficult to decipher.

R’ Benzion set out to gather information for a biography of Rav Forshlager, literally scouring the world for letters written by Rav Forshlager, and reaching out to people who knew him personally. The recently published biography is a result of those efforts.  Efforts to prepare Rav Forshlager's sefarim for publication continue.

At the melaveh malkah, which was extremely well attended by over one hundred individuals, including many Rabbanim from the Baltimore community, about fifty volumes of the biography were distributed. The turnout was especially encouraging since it competed with at least three other events that night within the growing, k'ah, Baltimore Orthodox Jewishcommunity. Rabbi Dovid Katz, whose weekly lecture series is extremely popular, hurried to participate after he finished his lecture.

As soon as the special guest speaker of the evening, Rav Shmerel Shulman, entered, he recognized and embraced his chaver from the earliest days of Ner Yisrael, Harav Moshe Shuvalsky, Shlita. Together with his son, Harav Yakov Shuvalsky, the Shuvalsky’s helped keep Rav Forshlager’s memory alive. Their memories were a major contribution to the Biography.

The evening was initiated by Mr. Shlomo Spetner, whose daughters along with the Wealcatch and Scheller families worked tirelessly to provide a beautiful and elaborate buffet for the Melave Malkah.  Mr. Spetner commented, that he recently attended a funeral of someone from an illustrious Baltimore family and decided to visit the kever of the Patriarch of that family.  Immediately, he realized, upon approaching that kever, that right next to it was the kever of Harav Forshlager.  It should be noted that the Spetners agreed to host this Melava Malkah way before this occurred.

Rabbi Friedmann, who acted as master of ceremonies, began with some reminiscences of Baltimore of 50 years earlier, mentioning the families and Rabbonim who kept the memory of Rav Forshlager alive. After this introduction, he introduced the surprise guest speaker.

Harav Yissocher Frand described Harav Forshlager's influence on the city, as he guaranteed Harav Ruderman's position as Rav in the Tiferes Yisrael shul while Ner Yisroel was being established. In addition, he continued to support the yeshivah by soliciting funds from his own baalei batim, who helped supply basic foodstuffs to the yeshivah bachurim during the war years. He concluded by saying that our community rests on the shoulders of the giants of the past and that we owe a special debt of gratitude to Rav Forshlager.

Harav HaGaon Rav Shmerel Shulman, a musmach of Ner Yisroel, a man over 90 years old, ad meah vesrim, who knew Harav Forshlager personally, made a special trip to spend Shabbos in Baltimore and share his memories of Harav Forshlager's immense genius and gadlus. 

Rabbi Yaakov Bergman, father of Reb Bentzion Bergman, praised his son's devoted efforts to find anecdotes and divrei Torah from Harav Forshlager.
Finally Rav Bentzion ended the program with an appeal to the city,

The event was a true kiddush Hashem, one that paid tribute to a true gaon who helped shape Baltimore's frum community.

For more information on the Avnei Choshen Foundation, or on the new sefer, please contact Rabbi Avrum Friedman at 410-720-9478 (leave message) or rabbiamf@gmail.com  

Pesach 5773. A Compendium of Exclusive Divrei Torah

What Merits Brought About Our Redemption from Mitzrayim
They worshiped idols; they didn't do mitzvos.  Who cares that they kept their Hebrew language and names?

The Reason We Dip Twice At the Seder (2013)

The answer to the un-answered question.


The Rambam's Four Tibulim
The Rambam says you dip four times at the Seder. How does he read the Mah Nishtana?

Shipping Chametz before pesach
Potential liability and benefit from Chametz on Pesach.

Juvenal Behavior and Circuses
Two unknown holidays- Defrosting the Chametz and Sour Grapes.

Focusing on the Children at the Seder
Remembering who is supposed to be the star of the seder.

Maror and Redemption
The Beis Halevi and the Malbim on the Maror in the Geula.

Learning Torah instead of bringing a korban pesach
The Chasam Sofer's pshat in the dialogue between Moshe Rabbeinu and the people that asked for a Pesach Sheini and the problems with his pshat.

Loving the Jews you can’t stand
Preparing for the Geula Ha'asida on the second days of Pesach

Bris Milah and Yetzias Mitzrayim
Areilus interferes with bringing a Korban Pesach, and it also interferes with initiating the chain of events that led to the first Korban Pesach in Mitzrayim.

The Right Way to Sing Chad Gadya
Jews from the four corners of the world sing about the little goat.

The Kittel  and the Seder 
A kittle is a symbolic garment.  What it symbolizes is harder to pin down.

The idea of pesach sheini

Why We Were Redeemed From Egypt

The medrash says (Vayikra Rabba 32) that we were redeemed from Egypt in the merit of not having changed our names and our language; because we did not say lashon hara, and because we did not engage in licentious behavior.

רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שנו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה לא שנו את שמן ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין לא היו קורין ליהודה רופא ולא לראובן לוליאני ולא ליוסף לסטיס ולא לבנימין אלכסנדרי לא שנו את לשונם להלן כתיב (בראשית יד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וכאן (שמות ג) ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו וכתיב (בראשית מה) כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש ולא אמרו לשון הרע שנאמר (שמות יא) דבר נא באזני העם אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלן כל י"ב חדש ולא הלשין אחד על חבירו ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה תדע לך שהיה כן אחת היתה ופרסמה הכתוב שנא' (ויקרא כד) ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן, שלומית, דאמר ר' לוי דהות פטטא בשלמא שלם לך שלם לכון בת דברי אמר ר' יצחק שהביאה דבר על בנה למטה דן גנאי לאמו גנאי לו גנאי למשפחתו גנאי לשבטו שיצא ממנו.

On the other hand, Chazal say that we had fallen to the forty ninth level of tumah, of spiritual decay.  I wonder, what is the value of having Jewish names and talking in Hebrew if you worship idols?  I understand the value of kind speech, and family purity.  But how important, and of what spiritual or ethical weight, is ethnic purity?  Does acting like a "Hebrew" have any value at all?  Was the value simply that we had retained a bond to Avraham Avinu?  Is there some greater value in Jewish Identity that is entirely unrelated to spiritual standards?

1.  The famous statement of Chazal that "Klal Yisrael was redeemed in the merit of not having adopted non-Jewish clothing" does not exist.  The only similar statement is the one quoted above, which appears in several places.  The one similar source is likely a copyist's error.

(מדרש רבה שיר השירים (מדרש חזית

 גן נעול אחותי כלה: רבי הונא בשם בר קפרא אמר בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים:
שלא שינו את שמם,
ולא שינו את לשונם,
ולא אמרו לשון הרע,
ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה.

מכילתא בא פ"ה, 

שלא נחשדו על העריות, ולא ספרו לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם

 פסיקתא דרב כהנא פרשת בשלח :

בזכות ארבעה דברים, נגאלו ישראל ממצרים, 
שלא שינו את שמם,
ושלא שינו לשונם, 
ושלא היה בהן לשון הרע, 
ושלא היה בהן פרוץ בעריות,
שלא שינו את שמם, ראובן ושמעון סלקין, ראובן ושמעון נחתין, שלא שלא שינו לשונם, כי פי המדבר אליכם(בראשית מ״ה י״ב), ובלשון הקודש היה מדבר, ושלא היה בהן לשון הרע, דבר נא באזני העם וישאלו וגו׳ (שמות י״א בי) את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלן כל שנים עשר חודש, ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חברו, ושלא היה בהן פרוץ בערוה, תדע לך שהוא כן אחת היתה ופירסמה הכתוב ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.

On the other hand, it does appear here, but it 's probably a copyist's mistake.

(Medrash Lekach Tov)  פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק ו' אות ו' :

לכן אמור לבני ישראל. זו שבועה, שנא' ולכן נשבעתי לבית עלי (ש"א ג יד): אמור לבני ישראל אני ה'. שאמרתי לאברהם אביכם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו ז): והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם,כנגד ד' זכיות שבידם, 
שלא שינו את לשונם,
ולא חילפו את שמלותם,
ולא גילו את סודם, דכתי' ושאלה אשה משכנתה ,
ולא בטלו ברית מילה.

It also appears there in Shemos 12:6, but there it is consistent with all the other Medrashim and says nothing about clothing.  

ארבע מצות היו להם לישראל
, לא נחשדו על העריות
,לא שינו את שמותם, 
לא שינו אה לשונם
 לא גילו אה סודם

So the Lekach Tov quoted above is most likely not reliable.  Anyway, if they didn't wear Egyptian clothing, what was the point of  ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת?  They couldn't wear the stuff anyway!  Unless you want to answer that they didn't borrow the clothing to wear; they gave it to their kids to wear, which explains ושמתם על בניכם ועל בנתיכם.

Having said that, I want to emphasize that this does not prove there is no validity or significance to the alleged Chazal.  It has become a part of our oral tradition, like הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב, which also is not exactly what it says there, or כל ישראל ערבים זה לזה.  For example, the Chasam Sofer is quoted as saying on the passuk ויבא יעקב שלם that it is the the Roshei Teivos of  שמם לשונם מלבושם, שלא שינו את שמם ואת לשונם  ואת מלבושם.  Also, the Chasam Sofer brings that language in his drashos here (Drashos II page 516.)

2.  Reb Moshe in his Igros, OC 4:66 says the following, in which it is clear that he is thinking about our question.

זה ששיבחו חז"ל ויק"ר ל"ב בגלות מצרים שלא שינו את שמותן הוא לקודם מתן תורה שלא היה היכר גדול בשביל קיום המצות דבני נח ובפרט שחלק גדול מישראל עבדו ג"כ ע"ז ורובן לא מלו את בניהם עד סמוך להגאולה כשהיו צריכין לאכול הפסח שמל אותן יהושע ומשמע שהיה רוב גדול לבד שבט לוי שהם מלו את בניהם כדכתיב ובריתך ינצורו בברכת משה ואף שפרש"י על אלו שנולדו במדבר היה זה גם במצרים כמפורש במדרשות, 

שלכן בשביל האמונה שיגאלו ורצו שיהיו ניכרין שהם ישראל הנהיגו להקפיד שלא ישנו את שמם ולא ישנו את לשונם ומטעם זה שייך זה להגאולה משום שבשביל אמונת הגאולה הקפידו על זה

 אבל אחר מתן תורה אין לנו חיוב מדינא וגם לא מעניני זהירות ומוסר אלא מה שנצטוינו התרי"ג מצות לדורות והמצות שנצטוו לשעה וכפי שנאמרו בתורה שבעל פה ולכן לא הקפידו ע"ז רבותינו דהא אף עניני זהירות ומוסר ומעלה נמי נאמרו מסיני עיין בריש פרקי אבות ברע"ב ולא היה זה בקבלה שכן איכא מעלה גם אלאחר מתן תורה אלא שבזכות זה נגאלו אבותינו שאפשר לפרש שהיה מעלה ודבר טוב רק אצלם כדלעיל ולא אחר מתן תורה. ואף שמסתבר כן מסתפינא לומר זה בלא ראיות גדולות

He says that the merit of keeping our language and clothing was not the mere fact of retaining those things.  It is because their doing so demonstrated that they remembered Hashem's promise that He would redeem them, and they wanted to remain Jews, so that Hashem should take them out and bring them near to Him as His nation.  They kept their way of dress and speech in order to remain a separate nation, the nation that Hashem promised to redeem.

3.  And from the Sefer Ma'or Va'Shemesh (Rimzei Pesach, bottom of first column):

I apologize for the terrible OCR that resulted from the old print.  If you have a clean copy, please send it to me.  I fixed what was necessary to get a rudimentary understanding.  

 ויראה בזה על מאמר חז״ל בזכות ג׳ דברים נגאלו

  ממצרים שלא שינו את שמם ילא שינו את לשונם ונו׳ ויש

  להתבונן מה שלא שינו את שמם ומה מעלתו גם אמרו שלא

 שינו את לשונם איך היה באפשר לדבר לשון הקודש תמיד הלא

 בין עם לשון אסרת התגוררו אשר לא הבינו לשון הקודש והיו

 מוכרחים לדבר עמהס בלשונם גם מהו גריעות שינוי הלשון גם

 אמרי חז״ל שהרשעים אינם יודעים את שמם טןכר וזה עעמא

 בעי מדוע אינם יודעים שמם ולבאר כל זה נראה ע״פ מימר

 מזיל עד  שאתה מתפלל שיכנסו בן ׳דנד תודה התפלל שלא

 יכנסו בן מאכלות אסורות והענין הוא כי הנס כל מיני ד נוד׳

 « ל עיני לשונות כילם הם על ידי צירופי הכיב אוסיוס

 המורה הקשודם נס׳ מוצאות הסה שאי אפשר לדבר פוס דיבור

 מולא דק על יד• אוסן הכ«« אוסיום וכקודוסיהן שהם הם

 אושיוס סורסינו הקדושס ולכן כשהאדם שוער פיו ילשינו

 מיינו •mid• מלמו שלא •כגנס גר׳ס הלשון נמאכלוס אשמיו׳

 יגס שלא ׳דגר שקרים ולה״ר ולצנום ודומיהן אז פיו ולשונו

 סם בקדושה ואינם .סחסהסיא שאין אייזס החילונים כהי

 «ולאוס פיו ואז אן אם ידבר מ אד לשונוס תודו סם ככלל

Basically: he says it is difficult to understand why retaining their ancestral language was a reason for their redemption.  מהו גריעות שינוי הלשון?  What's so bad about changing your language?  He answers, I think, that by "lashon" Chazal didn't mean lexicon.  They meant the kedusha of the way they expressed themselves.  When someone says that a person dresses like a sheigitz, or talks like a sheigitz, I think it doesn't necessarily mean that he wears jeans and talks in English.  It means that he wears clothing, and uses language, that we associate with a cultural milieu that is inconsistent with Yiddishkeit.  When the Kohen Gadol is told not to be meisi'ach da'as, when we are told not to be mei'si'ach da'as from Tefillin, it means to not do something that is inconsistent with the Kedusha of Tefillin.

4.  We can't not quote the Maharam Shick.  A vociferous enemy of the Haskala and the Reform, he took every opportunity to attack what he saw as breaches in our Mesora.  This is from his Teshuvos, YD 169.  The idea is that he holds that having a non-Jewish name is an issur De'Oraysa that might fall into the category of Yeihareig ve'al ya'avor.

אם אמנם שאין אני יודע לכנות אותו מ״מ ראיתי שראו• להשיב על הדבר אשר שאל שיש בני אדם שמכנים עצמם בשם הגוים וממלחו די הוכיח אוחם דהרי אמרו במדרש שבזכוה זה שלא שינו אמ שמם זכינו לצאמ ממצרים והם משיבים שלזה די כמה שיש להם שם יהודי לקרותם בו לעלות לחורה וזה רבר הבל וטפשות כי בוודאי יש בזה איסור דאוריימ׳ כמ״ש הרמב״ם כפ׳ י״א מהלכו׳ מ״ז דמקרא מלא נאמר בסוף פ׳ קדושים ואבדיל אתכם מן העמים להיוה לי ומשם ילפינן בספרי דאין רשאין לדמות להם בשום אופן וכל שהוא מושה לדמות להם מובר מל מה שנאמר בתור׳ דאסור לנו לדמות להם וכשם שאסור לנו להדמות להם במלטשם ובהילוכם ובשאר מנהגיהם ה״ה וכ״ש דאסור לדמום להם בשמם ומלינו למשוה כמו

 שמשו אכומינו שנאמר כהם ויהי שם לגו• גדול ודרשו חכז״ל מלמד שהיו ישראל מצויינים שם : וביותר ביאור אמרחי הכוונה דהנ׳ כהיוחי רכ דק״ק ימרגין סמוך לפרפשכורג ופמם נזדמן לי כשמסרמי המאפריקמל להשר המיופד לזה החרפם לפני ואמר כי לא נאה מה שיהודים קורץ מצמם כשם הגרם ושאר כל האומומ מחשיטן השמוה הכאים להם מראש

 האומה דהיינו אונגאד׳ פראנצמזיא וכדומה כולם מחשיכין הלשון והשמוה שלהם ואינם משנים כשום אופן כי מחזיקי׳ זאה להם לככת׳ ולמפארמ והיהודים אשר הם מקדמור האומומ קיומי הסולם המה כושים מצמם להקרא כשם המצם ומשנים שמם לשם האומו׳ וזה להם גנאי גדול ולא הי׳ כפי ממנה להשיכ לו אכל דחימי אומו כדכדם שהגלומ גורם זאמ •

אבל כאמה גם כזה נהקיים כנו הקרא כי דור מהפוכומ המם כדם לא אמון כס שאכומינו וכל הדורוה אשר לפניהם הי׳

 סליהם מול הגלומ כמקפו ומ״מ לא שינו אח שמם ולא הי׳ להם שם הישראלי לכיוש ולכזיון ואדרכה הי׳ להם שם הישראלי לככוד ולתפארת וכמו שאמרו חכז״ל פל הקרא איש יהוד הי׳ כשושן שהי׳ מוכמר כנימוסין שפשה לסצמו כתר שהוא יהודי ורףמו כחקוהיהם לא מלט ואכויל אמכם מן הסמים ומכשו שהוקל כוכד הגלומ ואין הישראלי׳ מכוזים טן האומו׳ הם משנים שמם ולשונם כדי לומוח מצמם לאוה״ע ויש להמליץ זה כקרא כי דור מהפוכוה המה וז״ש כנים לא אימק כס היינו שאיני רוצי׳ כשם המגדלי׳ אותם ומהמימ׳ שהרי אמרו כיומי  ל״ח ס״כ דאסור לקרוי כשם איש שהוא רשפ דרשעי׳ לא מסקיק כשמייהו שנאמ׳ שם רשפי׳ ירקכ פיי״ש ואומן אנשי׳ קודאין פצמם כשם הגוים והרי כזה הם מראים שהם מחשיכים יאה הגרם יומר מהישראלית והד מפולס הי׳ הדרך לקרוא שם כניהם וכנוהיהם סל שם אכוחיסם או סל שם צדיקים קדושים וגאונים גדולים שהם היו החשוס והחדשים מכזים אכוחיהם וגמליהם וקדושיהם ומחשיבץ ומשכחץ ומסאדן שם הגרם לקרוא שם צאצאיהם סל שמם והרי זה כזיון גדול לאכוחיהם כל אחד מישראל שהטא טטרים הי׳ קורא בקול גדול וירד מצרים שם ויהי שם לגוי גדול וגדול הוא לשון חשיכומ והיינו דדרשו בסשרי שטו מצויילם שם דהיינו מלשון שם והיינו שטעו מצויינים ג״כ כשם אפפ״י שפכדו פמנו פטדה פרך אסי״ם לא נתנו לקרות לסצמם כשם הגוים ושם היהודי לא הי׳ לסם לכת ולקלק תהו שפמוה לאבותינו ולנו כצאמינו ממצדם

5.  To balance out the Maharam Shick, here is what the Maharashdam says in YD 199.  He says it's no big deal.

אלו האנוסים שבאו  מפרטוגל והיו להם שמית כשמות

הגוים ואחר שבאו לבקש את ה׳ ואת תורתו משנים שמם

 לשמות בני ישראל ויש להם צורך לנתונ ממקוס אשר הס ׳ושניס ניהחחס אצ

 ממקום אשר סיה להם שמות נשמות הגו״ אס לקרוניהס וחס למי שנושא ועת!

 ממונם אס יסלים לנתונ ולשנות שמס נשמות אשר סיו להם נגיותס או אס

 יש חשש איסור נדנר מפני שנראה מקיים היותו עדןגוי ונלת׳ מורה נתורת ה׳

 תשובה אמת נ׳ מדת חסידות לא קאמינ׳ דודא׳ מדת חסידות הוא

 להרסיק סאוס עצמו ננל מינ׳ הרחקת שאיפשר ונפרט למי שענרו

 על רא8ו סמיס הזדוני׳ אנן מן הדין נד נעינ׳ דנד נרו׳ שאין נזה סשש איסור

ל ואע״נ דלנאורה היה גר׳ להניא קלת ראיה לאסור ממה שנתנ הטור

 ׳״ר סי׳ קצ״ז וז״ל אסור לארס לומר שהוא צוי נרי שלא יהרנוהו רניון שאומר

 שהוא נוי הרי מורה לרתס ונופר נעיקר ע״נ ויאמר האומר רסכא נמי כיון

 שקור׳ עצמו נשם צוי הוה ליה נאומי שהוא גוי ואסור ואפי׳ את״ל ישאג־

 החס מ״מ נס יש נגוון ההוא יתר שאת שהוא להציל עצמו מן המות ואפיה

 אסור הנא ולא הוי אלא לצורך ממון או ר׳א היה ראוי לאסור אלא שנר׳ נלי

 ספק שאסר עיון נל דהו ימצא סארס שהרק הוא שהוא מותר

6.  To Eli and gu- I think you're both right, and I'm not done yet.  And Eli- thanks for the MM to the Igros.  I hadn't looked at the comments before starting out this afternoon.  

7.  I can't enunciate it well, but to me, there's something here that illustrates the importance of things that define us as Jews, even outside Torah and Mitzvos.  Maybe it's the "organic whole" idea.

The Rambam and the Four Tibulim

Mishna Pesachim 116a:

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים

Every other night we dip once.  On this night, we dip twice.

Gemara there:

מתקיף לה רבא אטו כל יומא לא סגיא דלא מטבלא חדא זימנא אלא אמר רבא הכי קתני שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים מתקיף לה רב ספרא חיובא לדרדקי אלא אמר רב ספרא הכי קתני אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים

Rava asks, is it so certain that we do dip once at other meals?  Rather, this is what it should say: on all nights, we are not obligated to dip even once, and on this night, twice.  Rav Safra asks, "Obligated?  This is not really an obligation, it is just so that the children should wonder what is going on and ask questions!"  Rather, says Rav Safra, this is what it should say: we don't even dip once; this night, twice.  (According to Rav Safra, the proper wording is, as we say it, "On all nights we don't dip even once....")

Rashi: 

חיובא לדרדקי. בתמיה הא משום הכירא דתינוקות כדי שישאלו קעבדינן: אלא אמר רב ספרא כו'. מהכא שמעינן דהכי אית לן למימר שבכל הלילות אין אנו מטבילין [אפילו] פעם אחת 

What are the two dippings?  Rashi on the Mishna says

שתי פעמים. טיבול ראשון דשאר ירקות וטיבול שני דמרור

The problem is that the Rambam prescribes not two dippings, but four.

In 8 Ch'uM 2 he says

מתחיל ומברך בורא פרי האדמה ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת (1) ואוכל 

and there in 8:8 he says 

בזמן הזה שאין שם קרבן אחר שמברך המוציא לחם חוזר ומברך על אכילת מצה. ומטבל מצה בחרוסת (2) ואוכל. וחוזר ומברך על אכילת מרור ומטבל מרור בחרוסת (3) ואוכל. ולא ישהה אותו בחרוסת שמא יבטל טעמו. וזו מצוה מדברי סופרים. וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת (4) ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש

That's a total of four.  So how is it that the Rambam brings the Mishna in its original form and says that the question is worded "two times"?

8:2

. ואומר הקורא מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים.

This is not my own question.  It was asked by numerous Rishonim and Achronim, as brought in the Tur in OC 475.  This is why many disagree with the Rambam's idea of dipping Matza into Charoses, or anything at all.

But even if you drop the dipping of Matza on its own, there remains another issue:  The Rambam says that the Korech has to be dipped into Charoses as well.  This makes perfect sense, because the Korech contains Maror.  Hillel, when he made his Korech, had to have dipped it into Charoses, so if we're making a Korech in memory of what he did, it makes sense that we do so as well.

But, as the Tur brings from the Avi Ha'Ezri, that leaves us wondering why we do three tibulim, when the Mishna says two.

The Pri Chadash (OC 475, DH ומ"ש עוד) says he's not bothered by the additional tibbul of the Korech, because the dipping of the Korech is only as an alternative to the dipping of the Matza and the Maror individually.  We do both, to honor the two opinions, but in theory, they are mutually exclusive.  But he is still bothered by the Rambam's idea that the Matza should be dipped into Charoses, so that's three tibullim- Karpas, Maror, and Matza.

Dr. Nachum Stone, of Maale Adumim, suggested two answers, and I think they're both kedai to hear.

1.  That the tibbul of the Matza is not counted.  They would always dip the bread into something at a meal, so it wouldn't arouse any remark.  It is only the dipping of Karpas and Maror that is unusual, as Rashi said.  I later found that my rebbi and chavrusa, Rabbi Moshe Brown of Far Rockaway, says this in his most recent sefer, Ma'adanei Moshe.

2.  The although the Gemara does not make any determination of whether the halacha is like Hillel or the Rabanan as far as Korech is concerned, the Rambam pretty clearly is favoring Hillel, most likely because he learned that even the Rabanan agree that one would be yotzei the mitzvos of the Korban and the Matza, and certainly the Maror, with a korech.  Hillel only differs in holding that they must be eaten like that.  (This is how the Rashbam and the Ramban learn the Gemara Pesachim 115a)  This is evident in the Rambam in 8:6, where he says 

 ואחר כך כורך מצה ומרור כאחת ומטבל בחרוסת ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצות ומרורים ואוכלן. ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:

The fact that the Rambam then turns around and says that nowadays we eat them separately at first and only later combine them into a korech is hard to understand, (and may have to do with the Reb Chaim on Pesachim 120a, page 33 of Reb Chaim Al Hashas and the mitzvos mevatlos issue) but in any case, it is pretty clear he paskens that we used to do like Hillel's korech only.  I later found that Rav Yaakov Kaminetzky says this in his Emes L'Yaakov.

If so, then Bizman Habayis there were only two tibullim, the Karpas and the Korech.  The language of the question, that originated in the time of the Beis Hamikdash and reflected what they did then, remains on the books, despite the fact that we do things differently now.  But that's not a problem.  At worst, it will just be another reason to ask a question.  And at best, it's a preparation for Biyas Hamashi'ach.

Today, (Vayakhel-Pekudei 5673), the Chaver Mike Nussbaum proposed another answer.  The phrase "Matbilin shtei p'amim" might refer to the thing we're dipping in.  There are two dips, saltwater and charoses. I have to think about the word "p'amim" though.  If it said יש לנו שתי טיבולים. or מטבילין שתים, I would agree, but to read this into פעמים is difficult.  Furthermore, while the Rambam in Pirush Hamishnayos says that the first tibbul is in saltwater, in the Yad he says that there is no tibbul in saltwater: that all the tibullim are in Charoses.  So our Chaver's answer will not stand in the Rambam.

I recently heard a very nice answer to this question.  The Leket Yosher (page 85), a talmid of the Trumas Hadeshen, says that he saw his rebbi dip two zeisim of maror at once, in the beginning of the meal.  He would then eat one, and save the second one to put into the Korech.

וראיתי שנוטל שני דתים מרור בטיבול ראשון, ויטבול בחרוסת, ונתן לכל בגי הסעודה עוד שני זיתים, ואח־כ עשה הכרכה [על אכילת מרור], ואוכלים זית אחד, והזית שני מניחים עד לכריכה, וכרכו למצה השלישית והוא אכל בהסבה, כן כתב בסדרו

He does not suggest any explanation for what he saw the Trumas Hadeshen do, he just reports what he saw.

But the Mateh Moshe (648), in discussing the problem with the number of tibullim, says that he has a solution: that you should do both zeisim of Maror at once, and use them separately, and so there would be only two tibullim; one of Karpas in saltwater, and one of the two zeisim of maror.  It's interesting that he suggests it as a solution to the tibbul issue, without knowing that by doing so he explained the behavior of the Trumas Hadeshen.

 ואח״כ יבצע מצה שלישית לכריכה וכתב אבי העזרי שאין למובלו בתרומתלשני שיבולים מצינו בזמן הזה דרניצין למיעבר כהלל ג׳ לא מצינו . ור׳ שמעיה כשם רש״י כתב לצריך לסובלו במרושת וכן כתב הרא״ש ז״ל וטובלו בתרופת שכך היה הלל עושה אוכל השמ מצה ומרור וטבל במרושת וז״ל כמ״ג רבעו ימיאצ היה טוכל הכריכה במרושת למאמר דהיה זכר להלל עבדינן כהלל לכרך פשח מצה במרומז ראם לא כן היכן אכל מרושת ליליה . וכן היה נוהג מהר׳׳ש ומהר״י מול״ן-וכן כתב אבן הירמי ומצאתי כתוב לכלי שלא להוסיף על השיכולים יטבול בדיישונה שני זמים וינימ אמת לכריכה: 

Please see the comments:
I don't have time to write any more today, but it's very kedai to see the ideas brought there, such as that the word Tibbul does not necessarily mean dip; many rishonim say it means 'beginning a meal.'  As such, the question is not why do we dip once, or twice, or three times.  The question is why do we dip the karpas before we're ready to really begin the meal:  why do we act as if we're beginning a meal when we don't actually eat anything at that point.

UPDATES 2019  

Gary Schreiber suggested that according to the Rambam, "pe'amim" means "occasions," namely, before the seuda and during the seuda.


Halacha l'maaseh regarding whether we dip the Korech in Charoses

The consensus of modern poskim is that the Korech should be dipped into Charoses. Some families, however, have a minhag to not dip the Korech in Charoses. This is one of the rare cases where the Mishna Berura says that despite the consensus of poskim, if your minhag is to not do tibbul on Korech, you should follow that minhag, while the Aruch HaShulchan says it's just wrong, and everyone should do tibbul of Korech.

Mechaber:

ואח"כ נוטל מצה שלישית ובוצע ממנה וכורכה עם המרור וטובלה בחרוסת

Rema:

: הגה ויש אומרים דאין לטובלו וכן הוא במנהגים וכן ראיתי נוהגין:

Mishna Berura:

(יח) דאין לטובלו - טעמם שכבר קיים מצות חרוסת בטיבול ראשון וגם אין לחוש לארס שבמרור זה כיון שאוכלו עם מצה בכריכה: 

(יט) וכן ראיתי נוהגין - עיין באחרונים שהסכימו דהעיקר כדעה הראשונה ומ"מ היכי דנהוג נהוג: 

Aruch HaShulchan:

ודע דעל מה שנתבאר שצריך לאכלן בכריכה ובהסיבה, כתב רבינו הבית יוסף שטובלה בחרוסת. ורבינו הרמ"א כתב: ויש אומרים דאין לטובלו. וכן הוא במנהגים, וכן ראיתי נוהגין. עד כאן לשונו.ואינו מובן: דהא החרוסת הוי מפני הארס, ואיך אפשר שלא להטבילו בחרוסת? ובאמת כל האחרונים חולקים עליו, וסבירא להו דצריך להטביל בחרוסת. וכן אנו נוהגים.