Purim and Tefilla: Davenning In a Costume, and DUI- Under the Influence

Question:
Rav Vosner (ShL 10:18) was asked by a Litvishe man whether he may daven while wearing his Purim costume. The costume at issue, of course, was Chassidishe Levush- shtreimel, bekisheh, white hose, and whatever else they wear. (I don't know why people think it's funny, but there it is.)

Rule:
The Gemara (Shabbos 9b) applies the passuk הכון לקראת אלוקיך ישראל- prepare to go towards your G-d, Israel- to tell us that one must be dressed presentably and respectfully when davening Shmoneh Esrei.  Tefilla requires that one must behave and comport oneself, in appearance and thought, as if he were standing in the presence of a king.

This is brought in OC 91:1

היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל עד שיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא

MB sk 1

דצריך הוא לראות את עצמו כאלו עומד לפני המלך ומדבר באימה

There are those (Magid Mishna, brought in Biur Halacha,) that hold that given the choice of davening in sloppy clothes or not davening at all, it is better to just not daven. This seems to be the opinion of the Machzik Bracha as cited by the Aruch Hashulchan, who disagrees:

AH OC 91:4

ודע שראיתי מי שכתב דכשאין לו במה לכסות לבו לכתחילה – לא יתפלל כלל. ואני תמה בזה, דכללא בידינו דכל דבדיעבד מותר – אם אין לו הדבר הוי כדיעבד. ובכמה דינים אנו פוסקים כן, ואם כן למה ישתנה כאן הדין? ולכן נראה לי ברור כמו שכתבתי.

(המ"ב כתב דלא יתפלל. ולי נראה כמו שכתבתי.)

It is clear, though, that if one did daven while inappropriately dressed, he does not repeat tefilla. As the Aruch Hashulchan says (90:1)

כתב הרמב"ם בריש פרק חמישי: שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן. ואם היה דחוק או נאנס, או שעבר ולא עשה אותן – אינן מעכבים. ואלו הן: עמידה, ונוכח המקדש, ותיקון הגוף, ותיקון המלבושים, ותיקון המקום, והשוויית הקול, והכריעה, והשתחווייה.

עד כאן לשונו. ומדבריו למדנו דכל דינים אלו אין מעכבין בדיעבד. ואפילו התפלל מיושב במזיד והיה יכול לעמוד, ושלא לצד מזרח, מכל מקום אינו צריך לחזור ולהתפלל. 

Application:
Therefore, the question here was whether this man, for whom Chassidishe levush is a Purim costume, may daven while wearing those clothes. He is wearing those clothes as a joke, and would not present himself thus in serious circumstances. On the other hand, there is nothing wrong with the clothes per se- many respectable people do wear them davka to emphatically express their identity as Chasidim. On the one hand, if I were to wear a kilt and sporran to daven, I think everyone would agree that it would be inappropriate. (That's something I'd like to do one Purim, but not for davenning. In this picture, it so happens he's wearing a Yibum shoe, too.)

On the other hand, if a Mizrachi guy would wear a jacket and a black fedora to daven, I don't think anyonw could say it was inappropriate, regardless of his intent. On the third hand, if a Scotsman would wear a kilt and sporran and a black fedora, I think it would be a problem. Maybe a Litvak in vaaseh zuken is like me in a kilt, or like a Scotsman in a black hat - so obviously incongruous as to become farcical and inappropriate, and at odds with the requirement of respectful deportment during Tefilla.

Conclusion:
Rav Wosner said that because such clothing are indeed respectful and appropriate for Chasidim, even though this individual is wearing them as a joke, there is nothing wrong with davening while wearing them.

אשר שאל בענין אשר הרבה נוהגים בתחפושת בפורים החלפת בגדים כגון ליטאי עם שטריימל או להיפך, אם מותר להתפלל בזה תפלת מנחה או מעריב עפ"י המבואר או"ח סי' צ"א שצריך כדרך שעומד לפני אנשים חשובים. הנה לדעתי אין חיצונית המלבוש קובע אלא אופן עמדו לפני השי"ת בתפלה עפ"י המבואר סי' צ"ח דיחשוב כאלו שכינה כנגדו ועומד לפני מלך העולם ועוד וכיון שמתפלל ע"פ הלכה והוא מכוסה כהלכה ואינו עושה שום שחוק אין נפ"מ באיזה בגד עומד

On the other hand, Rav Elyashiv said that he may not daven thus attired. Lehavdil bein chaim lechaim, Reb Chaim Kanievsky put it more mildly, according to this report (בנתיבות ההלכה p 216.)

שאלה זו שאלתי קמיה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: 

שאלה: בחור שנתחפש כל יום הפורים בקיטל או בחליפה שאין דרכו ללבוש, האם מותר לו להתפלל כך שמו"ע או שצריך ללבוש בגדיו הרגילים.

והשיבנו בזה"ל: אם יכול נכון שיתלבש. 

I believe that what was bothering Reb Chaim was not any inappropriateness of the garb, but his state of mind while wearing it.

By the way, Reb Nissen Karelitz said that he does not even allow children to daven while dressed in comical costumes- you can't daven dressed like Spiderman.

I would add that although Rav Vosner was mattir both for a Litvak wearing Chassidishe levush and a Chassid wearing Litvishe clothes, I would be hesitant to be mattir the latter, because for him, his intention was most likely to dress like a Haman.

Additionally, the reason Rav Wosner said it was fine is that these days, Chassidim and Litvaks live together in perfect harmony and mutual respect. My mother עליה השלום told me that when she was a child, a chassid visited Kelm, and children ran after him in the street because to them, he looked bizarre. They had never seen anything like him. I think that in Kelm, one could not daven in Chassidishe levush, any more than, as I said, I could daven in a kilt.

Seichel:
I want to point out that even if you hold that it is inappropriate, it is not yeihareig v'al yaavor. The most appropriate reaction to such behavior would be a mild comment. The best example is Reb Yaakov Kaminetzky's reaction in such a case (as brought in במחיצת רבינו, published by Feldheim, page 46 ):

הכנה לתפלה 

פעם בפורים באו כמה אנשים לתפילת מנחה בבית הכנסת בית תפילה מלובשים בתחפושת איש אחד התחפש כמו דוב רבינו הביט עליו בחיוך ואמר לו נראה לי שאתה חסר קצת הכון היום 

Comment:

I find Rav Wosner's teshuva difficult, because he seems to say that all that matters is the kavana of עומד לפני השכינה. From the Gemara in Shabbos it seems clear that  הכון requires using davka begadim that show a kavod for Tefilla. Besides that you have the din of יחשוב כאלו שכינה כנגדו ועומד לפני מלך העולם. For this din, wearing a chashuveh beged will be enough, but the din of  הכון is that you do a pe'ula to prepare yourself to daven with kavod. If a person is wearing something for a joke, but it is something that others wear to show honor and respect, then you certainly are satisfying the requirement that you daven as if you were עומד לפני המלך. But you are not fulfilling the requirement of   הכון. הכון is a din in  הכנה.Your  הכון is a  הכנה for a Purim Shpiel, not tefilla.  So Reb Yaakov's comment that the fellow in the bear costume was חסר קצת הכון is perfect. The hikon/hachana is lacking.


Reb Chaim B's Excellent Tzushtell:
One never knows whether one is nispoeil from his pshatim because they are indeed peledik or because they are his. It helps to have friends like the inestimable Reb Chaim B, of the Divrei Chaim blog, who sent in an excellent tzushtell that validates the svara.
Here's the Aruch HaShulchan in 99:1-4

סימן צט 

סעיף א

כתב הרמב"ם בפרק רביעי דין י"ז:

שיכור אל יתפלל, מפני שאין לו כוונה. ואם התפלל – תפילתו תועבה. לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן משכרותו. שתוי אל יתפלל, ואם התפלל – תפילתו תפילה. איזה שיכור? זה שאינו יכול לדבר לפני המלך. שתוי – יכול לדבר בפני המלך ואינו משתבש. אף על פי כן הואיל ושתה רביעית יין – אל יתפלל עד שיסור יינו מעליו.

עד כאן לשונו.

The Rambam gives what appears to be two reasons: no kavana, and to'eiva. But the Tur and SA only say to'eiva, they don't mention "no kavana."

סעיף ב

ויש לדקדק בדבריו: דאם עיקר הטעם דשיכור אסור להתפלל מפני שאין לו כוונה, למה תפילתו תועבה? אטו המתפלל בלא כוונה תפילתו תועבה חס ושלום? והלא לדידן אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, כמו שכתבתי בסימן הקודם. ועוד: דבברכות (לא ב) אמרו דשיכור המתפלל כאילו עובד כוכבים, עיין שם. וכי המתפלל בלא כוונה עומד במדרגה זו חס ושלום?

ובאמת הטור והשולחן ערוך לא כתבו לשון זה, ולדידהו הטעם דהוי דבר המאוס כמו צואה. ולפיכך תפילתו תועבה וכאילו..., ולפיכך גם לדידן צריך לחזור ולהתפלל. מה שאין כן לפי טעמו של הרמב"ם – לא היה לנו לחזור ולהתפלל, שהרי אין אנו חוזרין בשביל חסרון כוונה כמו שכתבתי.

סעיף ג

ונראה לעניות דעתי שדבר גדול השמיענו הרמב"ם בענין התפילה. דהנה בעירובין (סה א) מבואר דמיירינן בשיכור שלא הגיע לשכרותו של לוט, דמפני זה אמרו שם דשיכור מקחו מקח וממכרו ממכר. ורק אסור בתפילה, ואם כן יש לו קצת דעת. דמהאי טעמא אמרו שם: יכולני לפטור כל העולם מדין תפילה, מפני שאנו "שכורת ולא מיין". ולפי זה למה באמת תפילתו תועבה?

ויותר מזה קשה: דאם כן אסור לנו בזמן הזה להתפלל, כיון שאנחנו כשיכורים. ועוד: למה לא הביאו הפוסקים מאמר זה? אלא וודאי דמטעם חסרון כוונה הוא כדברי הרמב"ם, ואם כן למה באמת תפילתו תועבה?

סעיף ד

אמנם הענין כן הוא: דהנה כבר נתבאר דתפילה הוא כעומד לפני המלך, ולפי זה צריך להכין עצמו על כוונה נאותה לעמוד לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. ועם כל זה אם בעמדו בתפילה נתבלבלה כוונתו – לא ניתנה תורה למלאכי השרת. ומה יוכל לעשות? ולכן אין חוזרין בשביל חסרון כוונה.

אבל העומד עצמו מקודם להתפלל בלא כוונה – אין לך העזה גדולה מזו. ואין משוקץ יותר מזה ליכנס לפלטין של מלך בבלבול הדעת. ולכן תפילתו תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל. ולזה אמרו דבזמן הזה יכולנו לפטור מדין תפילה, כלומר: ממה שאין אנו מכוונים כראוי, מפני שאנחנו כשיכורים. ואולי דמזה יצא להפוסקים שאין אנו חוזרין בשביל חסרון כוונה, כיון שאנחנו כשיכורים.

וכל זה בשעת התפילה, אבל ההכנה מקודם צריך להיות כראוי. ולזה אמרו שיכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך: ואיך אתה נכנס בפלטין של מלך, וזהו העזה גדולה ומשוקץ הוא בעיני המלך? ולכן צריך לחזור ולהתפלל. ולזה אמרו: כאילו עובד כוכבים. כלומר: שמראה שעבודתו לפניו יתברך אינה חשובה בעיניו כלל, וכו'.

He says the pshat is that it's bad to daven without Kavana. But it's far worse to lechatchila enter into davening with the chutzpah of not preparing, of walking in knowing that you're acting like a fool. Such tefilla is not merely diminished for lack of kavana, it is a to'eiva.

This fits in perfectly with what I was saying. Even given that this man's appearance could pass for proper attire, he put this clothing on for the purpose of leitzanus. Going in to davening while wearing those begadim is not an "absence" of hikon, it is the opposite of hikon, and could be called a to'eiva.


Important Segula:
For Purim, let's bring down the Aruch Hashulchan's Seif Hei: The mussar haskeil is, If you're inebriated, don't daven. Is it a sin to miss davening if you're a little shikker? Absolutely not. On the contrary! The Gemara says that refraining from davening because your mind is not clear is a great segula to be saved from Tzaros.

ומזה יצא לנו מוסר גדול לאותם אנשים הבאים מרחוב לבית הכנסת, בלי שום דרך ארץ ובלי שום הכנה קצת איזה רגעים, וחוטפים ומתפללים, ואינם יודעים בין ימינם לשמאלם. אלא כל אדם חייב להתבונן רגעים אחדים, כל חד וחד לפום דרגא דיליה. ולכן אנו הולכים קודם התפילה שלוש פסיעות לאחור וחוזרין, כמכין עצמו ליכנס לפלטין של מלך. ואם אחר כך נתבלבלה כוונתו – אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. ולכן לא הביאו הפוסקים המאמר שיכולים בזמן הזה לפטור מדין תפילה: משום דאין הפירוש שלא להתפלל כלל חס ושלום אלא מ"דין התפילה" שאין אנו מכוונים כראוי. וזה הביאו באמת, שאין אנו חוזרים בשביל חסרון כוונה. (ובזה מובן בגמרא שאמרו שאם אינו מתפלל בשכרותו – שכרו גדול מאוד וסוגרין צרות ממנו, עיין שם. וקשה: למה הוא כן? אלא משום דבזה עצמו מורה שצריך לעמוד כעומד לפני המלך, ועתה אינו יכול בשכרותו, ולכן שכרו מרובה.)

It's an open Gemara in Eiruvin 65a. 

א"ר חנינא כל המפיק מגן בשעת גאוה סוגרין וחותמין צרות בעדו שנאמר (איוב מא, ז) "גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר"

Rashi-

המפיק מגן - המעביר תפלת מגן אברהם שאינו אומרה:

בשעת גאוה - בשעת שיכרות אינו מתפלל:

סוגרין וחותמין צרות בעדו - שלא יבאו עליו:

If you're inebriated, or even under the influence, Just Don't Daven! Chazal say that Hashem will protect you from Tzaros.

A raya for the segula to miss davening on Purim!
An Anonymous commentor sent in an excellent, excellent addition to this vort. Here it is, verbatim.

Re: the Gemara in Eiruvin 65a.
Its highly unusual that the word "gaava" is used to mean drunkenness. "Shikrus" is the common word, maybe "revaya", even "l'bsumei". But "Gaava"? Is it ever used with this meaning elsewhere?
Also, isn't this fellow a poshei'a? He gets himself drunk in a way that it interferes with his obligation to daven. Why should he merit protection for that???
Suggested pshat: the Sefarim say that Purim can only fall out on Sunday, Tuesday, Thursday or Friday. Thats aleph-gimmel-hey-vav - spells "Gaava". (V'yesh l'phalpel tuva bazeh). So the Gemara means that someone who can't daven "bsha'as gaava" - on Purim! because he's too drunk, and its a mitzva to be drunk then, he merits a well-earned segula of protection.
As tonight is Purim, its appropriate to wish you a freilechen Purim and many thanks for this wonderful blog. L'chaim!

What an excellent pshat in the Gemara this is!

I would add one little thing. Besides the oddity of  בשעת גאוה, the words המפיק מגן also need explanation. Rashi learns "magen" is a reference to Avos in Shmoneh Esrei, or the fact that Tefilla protects us, it's a magen. I would add that as we know, the word "magen" also means "nothing," as in BK 85a, 
אסיא דמגן במגן מגן שוה
Rashi
אסיא דמגן - שירפא בחנם
So of course magen means nothing. So it's very likely that the Gemara chose a word with dual meaning- like Rashi, that he eliminates magen=tefilla, but also mapik bemagen, that he says magen=nothing. If you say nothing on Purim, because you're not ra'ui for tefilla, the Ribono shel Olam will protect you from all nezikin.


The important difference between Shasui and Shikor
An important addition: we have to keep in mind the difference between shasui and shikor, as the Aruch HaShulchan we brought above says. Shasui means that he is influenced by his drink, and this is after one revi'is of wine, at least their strong wines. Shikor is one who is not clear enough or not careful enough to talk bifnei hamelech. The general halacha is that a shasui should not daven, but if he does, his tefilla is kosher and he does not repeat tefilla. A shikor is assur to daven and has to repeat what he said.

With this in mind, we should note what R Avrohom Wagner's comment; that although in general a shasui should not daven, the shita of the Maharshal (Beitza second perek 5) is that on Yomtov (and kal vachomer Purim) as brought in the Mishna Berura says in 99 sk 17,
a shasui may daven lechatchila- at least when waiting might result in missing davening, maybe even lechatchila without the chashash of missing. You decide.

....וכדמשמע לעיל בפ"ק דביצה שמסקינן אושפזיכניה דר"פ אתא לקמי' דר"פ א"ל הנך ביצים וכו' א"ל זיל האידנא ותא למחר דרב לא מוקי אמורא עלי' מיו"ט לחברי' פי' כלומר שעשה היום יו"ט דהיינו לאחר סעודה עד למחר משום שכרות דרב אורויי הוי מורה בדרשא שלו כדאמרי' בכריתות ושכור אסור להורות דיכתיב יין ושכר אל תשת וכתיב להורות לבני ישראל כי אתא למחר א"ל איכו השתא פי' אם הוריתי לך אתמול בשכרותי אשתלאי פי' שכחתי ושגגתי והוריתי בו היתר ואינו כן ע"כ אלמא דמזמן סעודת שחרית התחיל השיכרות, ומנחה היה מתפלל בזמנו, אפילו היה שתוי קצת, אע"פ ששתוי לא יתפלל לכתחילה וכו' אפשר דלא אסרו חכמים לכתחילה אלא בחול משום דאפשר לו להמתין עד שייפוג יינו אבל היום של יו"ט שמצוה לשמוח וחציו לכם אוקמיה אדינא שתפילתו תפילה, והקב"ה מקבל תפילתו, מאחר שהוא שמח וטוב לב בשמחתו של מקום, והיינו עפ"י המדרש (הובא בטור סימן רצ"ב[) ואני תפילתי לך ה' עת רצון אמר דוד המלך לפני המקום אין אומה זו כשאר אומות העולם, שאומות העולם אוכלין ושותין והוללין, ופוחזין, ואנו לא כן אלא אע"פ ששותין ואני תפילתי לך ה' אלמא שבשבת ויו"ט יש להתפלל אחר ששתו רק שלא יגיעו לידי שיעור שיכרות וכן אתה מוכרח לומר אף לדברי הרמב"ם אף בתפילת ערבית שהרי כתב שאוכלין ושותין עד הלילה וכ"ש האידנא שאין מכוונין וכו' 

Reb Avrohom, in the comment, points out that from the Maaseh Rav about the Gaon beginning the seuda at chatzos on Purim (which we spoke about here) it's mashma that he davened Mincha anyway - which would prove reliance on the YShSh, unlike Rav Sternbuch's approach in his new Maaseh Rav.

Between the YShSh, and the Rama in 99:3 that says that a little wine doesn't hurt if you daven from a siddur, I think you're ok on Purim if you are only a little shasui. 

Rama-

שאין נזהרין ביינות שלנו שאין חזקין, וכ"ש אם מתפללין מתוך סידור שבידו שאין חוששין לשכרות מעט

and in the Darkei Moshe, less confidently,

ואי לאו דמיסתפינא אמינא דאם מתפלל בתוך סידור וכו' אבל אין לסמוך על דעתי מאחר שלא מצאתי בשום פוסק, ולא כתבתי זה אלא ליישב המנהג שמתפללים אחר השתייה בזה"ז אע"פ שהם שיכורים מעט

It may be a mitzva livsumei, but it's fine if you don't.
Sof Dovor, I want to mention the Maharsha in BM 23b, who says that the Gemara that says that talmidei chachamim sometimes prevaricate, on Masechta, Puria, and Ushpiza, he says that Puria is on Purim. If someone asks you if you still know the difference between Baruch Mordechai and Arur Haman, it's the minhag of Talmidei Chachamim to say that they no longer know the difference even though they are really as sober as a judge.

עיין פירש"י והתוס', עוד יש לומר לפי מה שכתוב פרק קמא דמגילה דחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן כו', עבידי רבנן דמשנין לומר דלא ידע גם אם הוא אינו מבושם כל כך, וידע

Mordechai and Esther: Conflict between Ruach Hakodesh and Halacha

Rashi in Megillas Esther brings that Mordechai told Esther to hide her background in the hope that Achashveirosh's court would reject her as being an undistinguished commoner who was unfit for a king's harem.  Had they known of her royal lineage, they would certainly want to keep her.  He did this to save Esther from the horrors of becoming a concubine to this pagan king.

In the next passuk, Rashi says that Mordechai obsessively kept track of Esther's daily experiences because he was given a sign that she would be the source of the salvation of the Jews.  He said, it cannot be that Hashem would allow this pure and righteous woman be taken to bed by this heathen unless she is intended to be Hashem's instrument for the salvation of the Jews.

Inside:

י לא-הגידה אסתר, את-עמה ואת-מולדתה:  כי מורדכיי ציווה עליה, אשר לא-תגיד.  יא ובכל-יום ויום--מורדכיי מתהלך, לפני חצר בית-הנשים:  לדעת את-שלום אסתר, ומה-ייעשה בה

Rashi:

אשר לא תגיד - כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה

"ומה יעשה בה" - זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה דוד ומרדכי דוד שנאמר (שמואל א יז) גם את הארי גם הדוב הכה עבדך אמר לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו להלחם עם זה וכן מרדכי אמר לא אירע לצדקת זו שתלקח למשכב ערל אלא שעתידה לקום להושיע לישראל לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה

10  Esther did not reveal her nationality or her lineage, for Mordecai had ordered her not to reveal it.  

not to reveal: so that they should say that she was from an ignoble family and dismiss her, for if they knew that she was of the family of King Saul, they would detain her.
 
11  And every day, Mordecai would walk about in front of the court of the house of the women, to learn of Esther's welfare and what would be done to her.
and what would be done to her: He was one of two righteous men to whom a hint of salvation was given: David and Mordecai. David-as it is said (I Sam. 17:36): “Both the lion and the bear has your bondsman smote.” He said [to himself], “This incident happened to me only to teach me to have faith that I can battle with this one [Goliath].” Likewise, Mordecai said [to himself], “The only reason that this righteous woman was taken to the bed of a gentile was because she is destined to arise and save Israel.” He therefore went around to find out what would be her fate.


The problem is, if Mordechai realized that Esther was put into this position davka so that she would be able to save the Jews, why was he still trying to get her out of the palace?  Once he realized this, he should have told Esther that she can let her background be known, so that her status in Achashveirosh's eyes would be so much more elevated.

Harav Michel Feinstein is quoted as answering that Ruach HaKodesh cannot interfere with what the halacha requires.  The halacha requires that Mordechai do all that he can to save Esther and get her away from that horrible king.  The fact that Ruach HaKodesh told him that she needed to be there cannot affect even one iota his halachic obligation to get her out.

Reb Michel shows how this serves to explain the Gemara about the terrible punishment for Chizkiyahu's unwillingness to get married.

This is how he is quoted in a sefer called Shelmei Todah.

במגילה פּײב פּיײא “ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה”. ופּרש"י שניתן לו רמז שיהא ישוﬠה על ידה, אמר מרדכי לא אירﬠ לצדקת זו שתלקח לאחשורוש אלא שﬠתידה לקום ולהושׂיע לישראל, לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה, ע"כ. וכן הוא בלקוט שמﬠוני פרשת בשלח רמז רס"ז.

ושם בפסוק יי כתיב, "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד׳׳ָ ופרשׂ׳׳י׳ כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה ויּישלחוה, שאם ידﬠו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה, ﬠ׳כ.

וצ"ב דכיון שהבין מרדכי שע” אסתר  יבא ישועה לכלל ישראל, א"כ למה צוה עליה שלא תגיד את אומתה כדי שתתבזה וישלחוה?

 ושמﬠתי מהגרי"מ  פיינשטיין שליטײא לפרש, שאף שניתן לו רמז שיהא ישועה ﬠל ידה, מ"מ מצד הדין הרי היה מרדכי מחויב לעשות השתדלות להוציאה משם, כדי שלא תבﬠל לנכרי, וא“כ אף שידע שע"י שהייתה אצל אחשורוש יבא טובֿה לישראל, מ"מ אסור היה לו למרדכי לעבור על מה שׁמחויב מצד הדין מפני חשבונות של הצלה ורוח שיכול לצמוח מזה לישראל אם תשאר תחת אחשורוש.

והביא על זה דברי הגמ' בברכות (י' ע"א) דאמרינן. דחזקיהו המלך לא רצה לישא אשה לפי שראה ברוח הקודש שיצא ממנו בן רשע, ואמר לו ישעיה "צו לביתך כי מת אתה ולא  תחיה", בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת איבﬠי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא ליﬠביד. כי במה שהיה מחויב מצד הדין לעשותו, אסור לו לבטלו מפוני חשבונות של רוח והפסד. ואמר עוד,

דבגמ' שם אמרו, מאי "כי מת אתה ולא תחיה", מת אתה בﬠוה"ז ולא תחיה לעוה"ב, ולכאורה צריך ביאור, אטו משום ביטול עשה דפּרייה ורביה יהא לו ﬠונש כל כך שלא יהא לו חלק לﬠוה"ב, אלא יש לבאר, ובודאי אם היה מבטל מפריה ורביה משום סיבה אחרת שלא היה רוצה לישא אשה, לא היה נﬠנש כל כך, אבל מכיון שלא רצה לישא אשה משום שראה ברוח הקודש וכו', הרי שהﬠדיף את הﬠנינים שראה ברוהײק יותר משמירת ההלכה הכתובה, ובזה היה כבר ﬠנין של עקירה מיסודי הרת, ולכן נענש על וה כל כך שלא יהא לו חלק לﬠוה"ב

(I realize that there is a problem in Rashi as to whether it was Ruach HaKodesh or just a conviction based on analysis and faith.  But I'm working with Reb Michel's approach.)

So here's my question: He is saying that you can't allow what you know al pi ruach hakodesh to change what you would do al pi halacha minus the ruach hakodesh.  But if min hashamayim you know what's happening, and what's going to happen, why shouldn't you do your hishtadlus based on that information?
How is this different than the classic woman of מנשים באהל תבורך, Yael?
Why is this not like Asei docheh lo sa'aseh?
From Rabbeinu HaKadosh'es Eis Laasos?
Why wouldn't you call this an aveira lishma or lo efshar velo komichavein?

 (I don't want to hear that he is basing it on the din of לא בשמים היא, because that only applies to decisions of what the halacha is.  This is not a question of halacha, it was a question of what to work for, what to try to accomplish.)


I think that answer is simple, that Reb Michel means that davka Ruach HaKodesh can't influence the halacha.  But realism of strategy involving facts and analysis certainly can.  Why is ruach hakodesh so "disdained?"  Because sometimes it is given specifically so that it should not be fulfilled, like in Ninveh and Sedom.


Along the same lines, from the Chaftez Chaim.

The connection is that in this case too, he says one must do what the halacha requires without taking into consideration the possible consequences.

וגם ממעשה דמרדכי שהתחזק שלא להשתחות להמן מפני שעשה עצמו אלוה כמו שאחז״ל אף שהיה ע״פ הטבע בסכנה גדולה עבור זה, ויש ללמוד מזה הלכתא רבתי, שאפילו אם הוא רואה שעי״ז שלא ישתחוה לעבודת כוכבים יוכל לסבב ריעותא גדולה לכמה אנשים בנפשם אעפ״כ לא יחוש לזה כלל ולא יוציא עצמו מחוקי התודה שהרי במרדכי ע״י שלא כ רע ולא השתחוה יצא קצף המן על כל כלל ישראל והיו בסכנה גדולה עי״ז ואעפ״כ לא הביט ע״ז, ולא תאמר מפני שלא חשב מתחלה שיהיה קצף עי״ז שהרי אפילו אח״כ כשיצא הגזירה ע״י הקצף לא חיפש שום עצה לפייס את המן אלא אדרבה שמר דרכו והנהגתו שלא ליתן שום כבוד להמן אפילו בקימה בעלמא לפניו [כדמוכח ב קפיטל ה׳ פסוק טי״ת] אף שעי״ז בודאי נתגדל הקצף יותר

 וראה אחי את קדושת תורתנו כי בודאי בשעה שיצא הקצף להשמיד ולהרוג כל  יהודים היו כמה אנשים מרננים אחר מרדכי שניסבב על«דו צרה סו והוא בודאי השיב להם שכן נכון לעשות על פי התורה, ונמצא לפי״ז שח״ו חוקי התורה גרמה להם הצער אבל ראה מה עלחה לבסוף מזה שחלילה לא היתה עי״ז שום היזק לא לו ולא לכלל ישראל, ואדרבה היתה תשובה גדולה עי״ו. שנהרג המן וכל בניו ותלו אותם על העץ לעיני הכל על אשר שלח ידו כיהודים וע״ה אלף מהעמלקים ושאר שונאי ישראל נהרגו וכל היהודים נעשו לשם ולתהלה בארץ,  כי האמת שהבורא ית׳ קורא הדורות מראש כשהוא חקק את חוקי תורתו הקדושה קבעה אותה אחר כל הסיבובים שעתידים להיות וכשנסתכל עליה אחר כל הסיבובים נראה כי הוא הטוב האמיתי כמו שהעיר עליה היוצר ואמר כי לקח טוב נתתי לכם וגר, ולדעתי פשוט שמפני זה הדר קבלו התורה ברצון בימי אחשורוש(כמו שאחז״ל) כי ראו בחוש שמחוקי התורה אפילו החוקים היותר חמורים [כמו בדיד עכו״ם שדין הוא ליהרג ולא לעבור] אפ״ה אין יוצא מהם שום ריעותא רק חיים וטוב.

Purim 5773/2013. Matanos L'Evyonim, -wiches, Selling Olam Haba, and Ipecac

It's Shushan Purim, and my mind is clearer.  I'm not going to go back and fix the original post (other than one update), despite some flaws in tone and content.  Instead, here is a condensed version.  

Section I: Does Matanos Le'Evyonim have the dinim of Tzedaka or is it a mitzvah of the day that is fulfilled by an action that is similar to Tzedaka.

Answer: Although the Magen Avraham brings from the Shlah and the Maharil that you can't use Maaser money to pay for Matanos L'evyonim, which indicates that it's not tzedaka, it appears that this is a machlokes rishonim.  Reb Chaim Brisker is quoted as saying, in the Rambam at least, that ML'E is tzedaka with distinct halachos regarding time and manner; according to this Reb Chaim, I think, the Shlah/Maharil's rule would not be true.

Section II:  There are some towns in England that end in -wich, and in Slavic countries that end in -wich or -vich.  Like Bloxwich, Droitwich, Dunwich, Fordwich, Harwich, Horwich, Ipswich, Middlewich, Nantwich, Northwich, Norwich, Prestwich, Sandwich, and West Bromwich in England, and Rugewicz, Baranovich, Ponevezh, Skiernewicz, and Lechowitz in Europe.  Are they etymologically related?

Answer: No.  The -wich in England and the -wich in Poland, used in the names of towns, are totally unrelated.  The English -wich means fortified market town, often associated with the production of salt, while the Polish -wich is just the suffix of the name of the town's owner or founder, and -wich means "son of."

Section III:Can you buy or sell your reward for doing Mitzvos.

Answer: No, you can't.   Putting aside the Davar shelo ba le'olam thing, Hashem doesn't owe you anything.  Schar Mitzvos is a gift by the grace of G-d, and when someone who loves you says he's going to give you a gift, you can't sell the anticipated gift.  Also, it's not schar in the sense of payment.  It is the consequence of doing Hashem's will.  A thrown ball can't sell its trajectory to an inert object.

          Section IV:  Reading the Gemara (Shabbos 123b) that says that on Shabbos one who desires to eat more but is unable to because he is full is not allowed to take an emetic; which seems, to our sensibilities, to be repugnant and wasteful, I made a comment that I think deserves preservation.  What was that comment?

Answer:  Ipecac: the Glutton's Viagra.


What follows was written on Purim, other than one update in middle.

First, let me make it clear that I am not responsible for the tone and content of what I'm writing now.  I can guarantee that it will be clever, but beyond that, no guarantees.

1.  The annoying Maharil in 694.  

The Magen AVraham in  OC (no kidding) 694 brings the Maharil that you can't pay for Matonos l'evyonim from Maaser ksafim.  This is because of hte rule that a dovor she'bichova has to come from chulin, and since matonos l'evyonim is obligatory, you can't pay for it from maaser ksofim. Nobody argues, everybody's happy, its a halacha psuka.  Finishned
Wrong.  I think that we don't hold like th maaharil.

The Rambam in 2 chagiga 8 says that you can't pay for your olas riya or shelmei chagiga from maser sheini money, because of the rule that chova can't come from here's hte Rambam, let him speak for hismlef.

עולת ראייה אינה באה אלא מן החולין כשאר הקרבנות שאדם חייב בהן. אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין לוקח מן התערובת בהמה ומקריבה שלמי חגיגה. והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין. מפני ששלמי חגיגה חובה וכל שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין:

Very simple.  riyah and chagiga, pay out of discretionary funds.  Shelmei simcha, you can use maser sheini money.  The rambam explains the differencetwo halachos later:

יוצאין ישראל ידי חובת שלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה. והכהנים בחטאת ובאשם ובבכור ובחזה ושוק. שמצוה זו היא לשמוח באכילת בשר לפני ה' והרי אכלו. אבל אין יוצאין ידי חובתן לא בעופות ולא במנחות שאינן בשר המשמח. כבר ביארנו בפסחים שחגיגת ארבעה עשר רשות. לפיכך אין אדם יוצא בה ידי חובת חגיגה אלא יוצא בה חובת שמחה:

so it's very simple.  For chiyuvim, you have to use pocket money.  but even though you're chayav to bring shelmei simcha, since hte tachlis is to have a good time, and the point of maser sheini money is to have a good time, so what's the problem.

It should be obvious to any straight thinking person that on the basis of the this Rambam, you can use maser sheini money for matanos le'evyoinim.  The purpose is to make sure that the evyonim have a good time, that that have what to eat and rejoice, so who the uheck cares what you used to pay for it with.  The tachlis is fulfilled.

tThe Roish koilel, harav yoisef Rajchenbach, whanted to be mechaleik.  Whent tachlis is your simcha, no problem. When the tachlis is yenems' simcah, not the same.

We are not impressed.

anyway, The maharil knew the Rambam very well, and he wasn't nispoeil.  so what's the pshat?

Very simple The maharil holds that matonos le'evyonim is a mitzva of a maaseh nesina,.  that you need to fulfill the mitzva by the act of giving.  so the tachlis of the mitzva is not the simcha of the poor guy, who cares about tehpoor guy, my mitzva is to do the maiseh nesinah, and the heck with the poor guy, he's just a cheftza shel mitzva, like kthe beis halevi says in the end of parshas truma. Fine.  Let the Maharil hold like that.  It's not weirder than the Tosfos Rid inKiddushin that says thatt milah is not zman grama because the father's mitzva is the hishtadlus that the bris shouild be done, and that's not zman gromo.  It's a free country, you can say what you want.

But my problem is that if the Maharil holds that the ikker mitzva of Matonos le'evyonim is the maaseh nesina, not the hano'oh of the oni, then you can't be mekayeim the mitzva if you give the money before purim.  You can't fulfil the arba kosos if you have a headache on Pesachy, can you?  NO.  Retorical quesiton.  But the fact is that we all give matonos le'evyonim before purim "to be distributed on purim."  if it's a din of maaseh nesina, what good is that?  Your nesina needs to be on purim.  Ahh, but you answer, we insist that the nesina should be done on Purim.  But there are many poskim that say that you can fulfill the mitzva by giving it to  the oni before purim IF YOU'RE SURE HE WON'T EAT IT UP BEFORE PURIM.  Like by kiddushin.  If the mitzva was the nesina, that WOULDN'T MAKE ANY SENSE ATALL.  It must be that we hold that hte ikker is the hana'ah of the oni, not the neshina.

If so, we obviously don't hold like th emaharil.

So don't drei a kop and tell me that oh, the maharil is a halacha psuka, you can't pay for ml'e from maiser money.  OUr minhag, in my cnsidered opinion, is not to fir zach like th emaharil.

UPDATE:

I'm writing on Shushan Purim, and so it should be more legible.  I just saw a tshuva in the Chasam Sofer on another teshuva from the Maharil, in which he clarifies the svara.   The Teshuva is in the Chasam Sofer YD 231, here.

More importantly:  Eli pointed out that this is most likely a machlokes Rishonim, to wit:  (Language credit to R Tzvi Reizman from Los Angeles, from an article in Kovetz He'oros U'Biurim.  Although I'm not taking achrayus for the words attributed to Harav Soloveichik in the Harerei Kedem, it makes sense to me.)

ובספר הררי קדם (סימן רו) הביא הגרי"ד סולובייצ'יק בשם זקנו הגר"ח מבריסק שאמר כי "מתנות לאביונים הוא חיוב מסויים ליתן צדקה ביום הפורים". והוסיף והסתפק: "וצ"ע דאם יש בזה קיום מצות צדקה, בודאי כל המוסיף מקיים בכל פרוטה ממצות צדקה נוספת. ומדברי הרמב"ם (הלכות מגילה פ"ב הי"ז) "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו", נראה שאין בזה קיום מצוה בפני עצמה, אלא שהוא רק משובח". 

On the other hand, you have Rishonim that indicate that it is not exactly a din of Tzedaka:

הב"ח דייק מלשון הטור (שם) "חייב כל אדם ליתן מתנות לעניים, כלומר, כל אדם, אפילו עני המקבל צדקה חייב לתת ממה שנתנו לו לשאר אביונים בפורים". וכתב הב"ח בטעם הדבר: "דאין דין מתנות לאביונים בפורים כדין שאר צדקה, דהכשר מצות פורים הוא לתת מתנות לאביונים, וכדין ארבע כוסות בפסח [שגם עני המחזר על הפתחים חייב], ואפילו משלוח מנות חייבים בו העניים, אע"פ שלא יספיק להם בסעודתם לאכול עצמם ולשלוח גם לאחרים, וכדמשמע מרב חנינא ואביי. אם כן הוא הדין למתנות לאביונים בפורים, אבל שאר צדקה דכל השנה אין עני המקבל צדקה חייב בה, אלא פעם אחת בשנה יתן דבר מועט לצדקה, כדי לקיים מצות צדקה". וכן נקט להלכה הט"ז (סי' תרצד ס"ק א) כדבריו: "כתב מו"ח ז"ל, אפילו אני המתפרנס מהצדקה, כמו בד' כוסות של פסח. מה שאין כן בשאר צדקה שאינו חייב רק פעם אחת בשנה כדי לקיים מצות צדקה". ביאור דבריהם, דהנה יש לדון בגדר מצות מתנות לאביונים, האם החיוב הוא מהלכות צדקה, שתיקנו לקיים ביום הפורים את מצות הצדקה, כדי שיהיו כל צרכי הפורים מצויים לעניים. או שהחיוב אינו קשור כלל להלכות צדקה, אלא הוא נובע מכלל החיוב להרבות בשמחה בפורים, לתת מתנות לאביונים, כדי לשמחם ביום הפורים. ונראה כי נחלקו בזה רבותינו הראשונים. הרמב"ם (הלכות מגילה פ"ב הי"ז) כתב: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה". ומשמע מדבריו, שטעם הענין להרבות במתנות לאביונים נובע מחיוב השמחה בפורים, המפורש בדברי המגילה (אסתר ט, כב) "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". וכדי שגם האביונים יהיו בשמחה בימי הפורים, חייבו לתת להם מתנות. והדברים מפורשים בביאורו של הריטב"א (מגילה ז, ב) לדברי הירושלמי (מגילה פ"א ה"ד) "כל הפושט יד נותנים לו", שהסיבה לכך היא לפי "שאין נתינה זו מדין צדקה גרידתא, אלא מדין שמחה, שהרי אף לעשירים יש לשלוח מנות, ולפיכך נהגו ליתן מעות פורים לגויים ואפילו עשירים". ומפורש בדבריהם, כי גדר מצות מתנות לאביונים אינו מדין צדקה, אלא מדין השמחה בפורים. 

The important mussar haskeil today is that it's not wise to just state an opinion based on a seat of the pants sense of what makes sense or doesn't make sense to you at the moment.  I was annoyed by the idea that matanos l'evyonim is like shaking a lulav; it seemed to me that it's obviously a din of tzedaka, albeit tzdaka with extra dinim both in manner and time.  But whether I like it or not, the fact is that it's clear, and not just from the Maharil and the Shlah, that this is debatable, and both sides have standing.

  II.  This is copied from a post I didn't know where to put.  Here it is.  The difference between Northwich and Baranovich.  

In Anglo-Saxon England the "-wich towns" designated by the suffix -wic identified coastal trading settlements, equivalents of emporia, provisioned from outside the protected community and characterised by extensive artisanal activity and imports, which have left material traces in excavations.[1] The Anglo-Saxon wic signifies a dwelling place[2] or fortified place.[3] The wic form appears to give two endings, wichand wick[4] (for example Papplewick in Nottinghamshire). Four are known through archaeological excavation, two on waterfront sites outside London (see Lundenwic) and York (see Jorvik) the others at Hamwic(Southampton), occupied from the end of the seventh century to the mid-ninth century, and Ipswich.[5] By the mid-ninth century there is a hiatus in seaport occupation at many sites, in consequence of Vikingdepredations.
Wich and wych are names also used to denote brine springs or wells. By the eleventh century use of the 'wich' suffix was extended to town placenames associated with salt production; at least nine English towns/cities carry the suffix, although only five are commonly connected to salt, Droitwich in Worcestershire and the four Cheshire 'wiches' of Middlewich, Nantwich, Northwich and Leftwich.

BUT

Patronymic & Matronymic Surnames - Based on an ancestor's first name, this category of surnames is usually derived from a father's first name, although occasionally from the first name of a wealthy or well-respected female ancestor. Such surnames can often be identified through the use certain endings including -icz, -wicz, -owicz, -ewicz, and -ycz which usually mean "son of." As a rule, Polish surnames which include a suffix with -k- (-czak, -czyk, -iak, -ak, -ik, and -yk) also mean something like "little" or "son of." More commonly found in eastern Poland, the suffixes -yc and -ic also mean "son of." There are also cases of patronymic surnames where the ending has been dropped and only the original root word remains. (Pawel Adamicz - Paul son of Adam).

Geographical Surnames (Place Names) - The most common type of Polish surname, these Polish last names are derived from the location of the homestead from which the first bearer and his family lived. In the case of nobility, the surnames were often taken from the names of their estates. Other place names which were adapted into surnames include towns, countries, and even geographical features. While you might think that such surnames could lead you to your ancestral village, that isn't often the case with Polish surnames because so many places in Poland had the same name, changed names or disappeared in the centuries since the surnames developed, or were subdivisions of a local village or estate too small to be found on a gazetteer or map. Surnames ending in -owski usually derive from place names ending in -y, -ow, -owo, -owa, and so on. (Cyrek Gryzbowski - Cyrek from the town of Gryzbow).

AND THEREFORE, TOWNS THAT WERE NAMED AFTER THE HOMESTEAD OF A FOUNDING FAMILY WERE OFTEN CALLED -ICH, BECAUSE THE FOUNDER'S NAME WAS SOMETHING-ICH, LIKE BARANOVICH AND PONEVITCH.

SO THE WICH IN ENGLAND AND THE OVITZ IN POLAND HAVE ZERO SHAYCHUS.  JUST A MEANINGLESS COINCIDENCE.

III  Another post I didn't finish, but that's worht knowing, about selling your schar mitzvos, selling your oilom habo.

Basically, the mekoros I have say that it's delusional to think you can buy or sell schar or olom habo.   

Netziv in teshuvos, Cheilkek 3 14, here
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1096&st=&pgnum=189

Eikev, matanah, Rav Hai, Reb Yehuda Hachasid, Margoliyos, but what about Tzedakah, maybe even tzedaka is only a kinyan peiros. But at least you can sell the kinyan peiros. What about schar going with yerusha; obviously, it doesn't, because abba lo mezakeh bra, but that it not true in olam hazeh, abba is mezakeh bra in olam hazeh; so maybe you can indeed sell whatever schar you're entitled to in olam hazeh.

A Shalach Manos Gift from the Rashash

The Rashash has comments on the Gaon's Ma'aseh Rav, and in #249 he says that he believes that when Reuven sends Shalach Manos to Shimon, and Shimon accepts it, then they both were mekayeim the Mitzva of Shalach Manos.  This is why the mitzva is referred to as משלוח מנות, in a noun form, instead of שולחים מנות, in a verb form.

 סימן רמט עיין מגילה (דף ז) תוד״ה קיימת כו׳. ובטו״א שם בסופו בד״ה וכ״ת ט'. פשיטא מאי קמ״ל ט '. ולענ״ד לולא דמסתפינא היימתי אןמר דבר חדש (אף דהוא נגד משמעות גדולי האחרונים) והוא. שכשולח אחד לחבירו. קיימו שניהם הנותן והמקבל מצות משלוח מנות כיון דע״י שניהם נעשתה המצוה. והכי דייק לישנא דקרא ״ומשלוח" מנות. ולא

 קאמר ״לשלוח". עיין רש״י שם. וכזה מדוקדק שפיר קיימת ״בנו". ר״ל אני ואתה וזה אשמעינן. ומיושב קושי׳ הגאון במל טו״א ז״ל שם. מאי קמ״ל. וגם יתיישב היטיב דברי רש״י ז״ל בד״ה מחלפי סעודתייהו • אשר כבר צווחו עלי׳ ולא העלו כלום. והכי משמע לי עוד. דהא המ״א ובעל טוי׳א ז״ל כתבו דמנות דוקא מבושלים. וראוים לאכילה. וא״כ קשה טובא האיך שדר

 בחזרה מרי ב״מ לרבה זנגבלא ופלפלא. הא אמרינן בברכות ל״ו מ״ב כס פלפלא ביו״כ פטור. וכן כס זנגבילא. אמרי׳ שם דפטור. אף שיש לדחוק קצת. מ״מ לפימש״כ א״ש טפי. כיון דכבר קיים המצוה בקבלתו ולכונה v שלח לו דברים הללו להורות דין זה ודו״ק:

A Puzzling Hanhaga from the Gaon on The Seudas Purim

The Tosfos Ma'aseh Rav, which was written by geonim and talmidim of the Gaon, says that the Gaon used to sit at the Seuda and eat the entire day, and then, toward evening, he let the effect of the food and wine wear off, and he bentched.   Obviously, when it says that  he sat down at the seuda, it means after Mincha Gedola, at one pm. But still, we're talking about staying at the seuda from one thirty till six thirty.   The Entire Day.  

Why did the Gaon do this?  Do you realize what that means to the Gaon?  Bishlema the Gemara (Megilla 3a) says מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, so we're mevateil Torah for the Megilla.  And Bishlema the Bach in the beginning of OC 695 says that the makor for a lengthy seuda is the story (Megilla 7a) about the talmidim whose absence from the shiur on Purim on Purim was excused by saying they were busy with the meal- רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר נגה ולא אתו רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו רבנן דלמא טרידי בסעודת פורים.  But that just means 'longer than usual.'  But the whole day???  How is this seuda different than any other seudas hoda'ah, or seudas yomtov?

It seems to me that the Gaon held that the same way there's a din of כל המרבה לספר by the Seder, which the Tanna'im, as a middas chasidus, continued the entire night until זמן קריאת שמע של שחרית, so too there is a middas chasidus to sit the whole day at the seder.  But do we know why the Seder has this unique halacha?  I don't.  But if you do, maybe it will shed light on the Gaon's hanhaga on Purim.

Another possible lead is the Gemara in Sukka 41b, that says that the Men of Yerushalayim used to carry the Lulav around with them the whole day, even though they were yotzei in the first moment of picking it up, and did the na'anu'im early in the morning, because they were diligent in the Mitzvos- 

תניא רבי אלעזר בר צדוק אומר כך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך לבית הכנסת לולבו בידו קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו נכנס לבית המדרש משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו מאי קמ"ל להודיעך כמה היו זריזין במצות:

So I understand there is hiddur or zerizus in doing more than necessary.  The Tur in 652 paskens like this, although the Mishna Berura says that these days, it would be showing off to do so- מחזי כיוהרא.  But in any case, the Gaon only did this on Purim.  Why?
To answer this question, I would suggest that there is a basic difference between the seudos of other Yamim Tovim and the Seuda of Purim.  The other seudos are a fulfillment of the mitzva of Simcha and Oneg.  How do you have simcha and oneg?  By eating a festive meal.  On Purim, it's not only the din of Simcha, it's a din of eating per se, that having a festive meal is itself the mitzvas hayom, to commemorate the meal with Achashveirosh that began our downfall and Esther's meal that ended it.  So on Yomtov, even according to the hanhaga of the Anshei Yerushalayim there's no ma'alah of a day long seuda, because the eating is not the cheftza shel mitzva.  But on Purim when the eating is the mitzva itself, then doing the mitzva the whole day is exactly what the Anshei Yerushalayim did with their Lulavim.   I am told that the Brisker Rov also says this distinction between Seudas Yomtov and Seudas Purim.   I haven't seen it inside.


Dr. Meir Zahtz suggested that because Purim is seen as the חציו לכם aspect of Yom Kippur, the same way the din Taanis of Yom Kippur is in force the entire day without interruption, so too the mitzvas Lachem of Purim, the Seuda, is in force the entire day without interruption.  Dr. Zahtz gets points for ingenuity.  His pshat is especially good in light of the Gaon who quotes the Gemara in Pesachim 68b that מר בריה דרבינא fasted every day of the year with three (3) exceptions:  Erev Yom Kippur, Purim, and Shavuos.  The Gaon (I don't have the Mareh Makom, but it's common knowledge, and Rav Hutner brings it down in Pachad Yitzchak Purim #8) says pshat that each of these three days is a day of Kabbalas Hatorah, and that the two days, Purim and Yom Hakipurim, are inextricably tied together, as Meir said, with one functioning as the חציו לכם and the other as the חציו לשם.  The Zohar also says that each day serves as a השלמה for the other.  But his teretz doesn't appeal to me from a Gaon standpoint- it's a fine reason for a Rebbe to sit at the table and eat a whole day, but it's not a good enough reason for the Gaon to sit at the table the whole day.

The Supernal Light of Megillas Esther

The Rambam (2 Megilla 18) quotes a Tosefta in Megilla and the Gemara in the first perek, as follows:

All books in the Canon of Prophets and Holy Writings are destined to become naught when the Mashiach comes, other than Megilas Esther.  It will stand like the Five Books of the Torah and like the Oral Law of the Torah which never will be nullified.  Even though all the memory of suffering will be extirpated, as it says "for the old suffering will be forgotten and hidden away from my eyes,"  the days of Purim will never come to an end, as it says "and these days of Purim will never pass from among the Jews and their memory will never end among their descendants."

כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני. ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם:

In fact, there is a word-association of the Megilla to the Torah.  Regarding the Torah from Sinai, it says קול גדול ולא יסף , and regarding the Megilla, as the Rambam notes, it says   לא יסוף מזרעם.  Both are eternal, only these two share the word Lo Yasuf, never ending.

The Ra'avad there says 

א"א לא יבטל דבר מכל הספרים שאין ספר שאין בו למוד. אבל כך אמרו אפילו יבטלו שאר ספרים מלקרות בהם מגילה לא תבטל מלקרותה בצבור

Nothing from the Canon will be nullified, for every Book has a lesson.  All the Gemara means is that only the Megilla and the Torah will be publicly read.

The Ra'avad has a point, especially since the Gemara also says that all the other holidays will be as naught, but Purim will be celebrated forever.  How can this be?  Are the laws of the Torah limited to only certain epochs?  The Rambam was not, after all, antinomian.

The Chasam Sofer brings from a Sefer M'nos Levi (thanks to Hebrewbooks.org, we have that sefer, too.  It's here and go to page 405 in their numbering system) that when the Gemara says that the other holidays will be "Bateil" it doesn't mean deconsecrated, it means bateil like bittul b'rov, we won't celebrate them as joyously, because the events they commemorate will be trivial compared to the great events of the days of the Mashiach.  But, the Chasam Sofer asks, the Raavad's question deserves an answer.  How can we say that the other books of Nevi'im will be null?

The Chasam Sofer explains that the days of Mashiach will bring deep and widespread spiritual wisdom, and the lessons about the Will of G-d in the books of the Nevi'im will be self-evident and universally known.  

But the Megilla, he says, is different.

And the words that follow in the Chasam Sofer are so amazing, so awesome, that it's hard to believe he wrote them.  Or, put it this way: if I didn't see it myself, I would have thought it was written by someone whose theology was suspect, chas veshalom.  But it's there.

The Chasam Sofer is in Drashos Chasam Sofer, Volume I, page164, (page 368 at Hebrewbooks), beginning of second column, and this is what he says:

דקבלת תורה בימי משה רבינו עליו השלום היה באונס והדר קיבלוהו בימי אחשורוש באופן שאור קדוש הכלול במגילה הוא ממש יותר גדול ונכבד  מתורתנו הקדושה בעצמה

The acceptance of the Torah in the days of Moshe Rabbeinu was under duress (Shabbos 88a).  They later accepted it willingly in the days of Achashveirosh, in a manner that the holy light that inheres in the Megilla is literally greater and more splendid than that of our holy Torah itself.

For may years, I scoffed at people who bought the Megillos written on Klaf.  You fulfill the mitzva by hearing it from the baal korei, for goodness sakes.  You like having a holy megilla?  They buy a Megillas Rus, or, if you're a Litvak, buy a Megillas Eicha.  Why waste so much money?  Is it just another geegaw to put in your breakfront and flaunt in shul?

Well, according to the Chasam Sofer, I was wrong.  Not about what the buyers' conscious motivation, but about the unique spiritual resplendence of Megillas Esther.  The Megilla somehow comprises אורה ושמחה וששון ויקר   I don't know in what sense Megillas Esther holds this numinous light.  Is it a source? A lens? An amplifier?  Is it in the written word or in the reading?  Whatever it is, it is unique.  Once again, our subconscious, our race-memory, our inherent spiritual sensitivity, shepherds us and guides our hands to do sublime things.

A reader in New Hampshire sent in a comment about what aspect of the Megilla involves the Chasam Sofer's light, which belongs here:

Suggestion: reading the megilla with the proper appreciation and simcha regarding the narrative and the nes creates a bond to torah sheba'al peh greater than can be attained from the Torah itself.

This is, after all, the light of kiy'mu v'kiblu.

Also, on the most basic level, it is the only torah shebiksav that is torah sheba'al peh.

And on that note, I direct your attention to an analogous if not identical concept in the Netziv, in an addendum on Purim at the end of Shemos (after Megillas Esther).

When I read it, I immediately checked if my katana was sufficiently sharp.

(note: great unknown's latter line refers to the part of the Netziv that explains that the Torah is symbolized by the sword; Torah She'bichsav by the gloriously bejeweled scabbard, and Torah She'Baal Peh by the sharp and dangerous blade.)

(For interested parties: The Chasam Sofer echoes Reb Chaim Vital in his Shaar Hakavanos - Drush le'Purim on the Ha'ara of the Ataras Ha'yesod.   But irrespective of other layers of meaning, the Chasam Sofer always wrote to be understood literally.)

Two good things that add to this discussion:
I     At a kiddush, we were discussing the difference between Sinai and Purim.  One individual put it nicely.  He said "There's a big difference between Kabalas Hatorah under a mountain and Kabalas Hatorah on top of a  mountain."

II    As for the Chasam Sofer, I realized later that there is a very interesting way (and with all due humility, a very, very good way) of looking at it.  When did Moshe Rabbinu's face begin to emanate rays of light?  After he received the Torah- but not after the first forty days.  Only after the second time he was taught the Torah did his face shine with that light.  Why?  Why only the second time?  The Beis Halevi and the Mabit in his introduction to the Kiryas Sefer both say that only when Torah She'Baal Peh was found only in Moshe Rabbeinu's mind, and not written on the Luchos, and only after Moshe Rabbeinu achieved his Torah knowledge through hard work, was he considered a living sefer torah.  Though they don't mention it, it is obvious that this also explains why only after the second luchos did his face shine.

With this in mind, the Chasam Sofer's idea becomes very reasonable.  Klal Yisrael came to the Ribono shel Olam, not the other way around.  They discerned Hashem's presence and made the unilateral decision to revisit the idea of Torah She'Baal Peh and to accept it with desire and enthusiasm.  For this, Karan Ohr Pnei'hem.  That is the light in Megillas Esther.

The next part is just the Rambam in the previous halacha.  It's worded very strongly, and it's good to be reminded of how he puts it as we prepare for Purim.

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים

Better that a person augment his gifts to the poor rather than make a big feast or fancy Shalach Manos to his friends.  There is no greater or more splendid joy than gladdening the hearts of the poor and the orphans and widows and strangers.  One who gladdens these poor people's hearts is likened to the Holy Shechina, about which it says "To revive the spirit of the lowly and to revive the heart of the downtrodden."

And for a final curiosity, I was looking at Reb Shlomo Alkabetz's sefer, M'nos Halevi, which the Chasam Sofer brought, as I noted above, and he says that Megillas Esther has 166 psukim, which matches the 166 letters in each of parshas Zachor and parshas Vayavo Amaleik, and there are 166 words in Hallel Hagadol (Hodu of Shabbos morning), and it is the gematria of the words יעלזו חסידים בכבוד (because on Purim it's ok to act like Chasidim).

Titzaveh, Shemos 29:14. Rare Korbanos. And, The Joyful Month of Adar, משנכנס אדר מרבים בשמחה.

The first part of this post is about Mishenichnas Adar Marbim BeSimcha, once Adar has begun, we increase our joy.  The second part of this post is focused Kodshim.  For the ninety nine percent of us that haven't learned kodshim seriously yet, I hope you enjoy the beginning, but I encourage you to get a chavrusa and buckle down.  Don't leave this world without having touched a very big part of the Torah!

Rashi in Taanis 29 says that we try to be more joyful in Adar because it is the month of the great miracles that saved our nation, Purim in Adar, which then leads into Nissan and Pesach.

The Sfas Emes there offers a different explanation which directly relates Av to Adar.  He says that in the month of Av we diminish our simcha because of the destruction of the Beis Hamikdash.  Adar, he says, is the converse of that event, because in Adar we joyfully used to give the Machatzis Hashekel, the annual half-shekel donation which was used to buy communal offerings and appurtenant utensils, and to pay for the maintenance of the Beis Hamikdash.

Reb Reuven Feinstein points out that the Gaon distinguishes Simcha from Sasson.  The Gaon says that Sasson is the celebration of a joyful experience or achievement.  Simcha celebrates a new opportunity to do wonderful things.  שמחים בצאתם וששים בבואם.  A chassan and kallah have both Sasson and Simcha, Sasson for what they've gotten, and Simcha for the opportunity to achieve more happiness and to do new and special mitzvos in the future.  Simcha is enthusiasm, Simcha is excitement.  Of course, we are forever grateful that Hashem saved us from our enemies.  But when we say Mishenichnas Adar Marbim BeSimcha, it doesn't mean just that we are happy about what happened in the past.  Simcha means we take the time to realize that this month gives us special opportunities to grow, to achieve, to contribute to the Geula and the Binyan Beis Hamikdash and the return of the Shechina to Klal Yisrael.  Charles DeGaulle, of a famously sober mien, was asked by a reporter whether he was happy.  He answered "What do you take me for, an idiot?"  He had a point.  Simcha that is satisfaction with what is is a dead end.  Simcha that is enthusiasm for what you can do is the beginning of a journey to greatness.  Marbim BeSimcha is not just commemoration; it is a celebration of an opportunity.  See to it that you really have something to celebrate: take advantage of the opportunity!  Be mechazek others, bring happiness to your friends and neighbors, raise the level of your community-  including the people who are not exactly like you.  Surprise someone whom you barely know with a nice Shalach Manos- not a trivial apple and grape juice.  Give a pastrami sandwich.  B'dieved, pizza will also do.  And don't forget the beer (the mature palate prefers IPA).

(It's been noted that the idea of Marbim does not necessarily apply to the first Adar in a leap year.  Indeed, the Yaavetz holds like that.  Others hold it does apply.  Since safek derabanan lekula, you don't have to be machmir to be marbeh simcha in Adar Rishon.  But you can be marbeh besimcha if you want to, and you won't be nikra hediot.)


AND NOW, KODSHIM.

There is a category of Korbanos called "The Nisrafim."  Unlike most korbanos, which are burned in the Beis Hamikdash, this category comprises Korbanos that, when correctly brought, are burned outside of Yerushalayim.  The only members of this group are:

פר העלם דבר של ציבור

פר ושעיר (העלם דבר של) עבודה זרה

(פר (העלם דבר של) כהן המשיח (ולא כהן  גדול מרובה בגדים

פר כהן גדול ושעיר של יום הכיפורים

All these korbanos are burned outside of Yerushalayim, outside Machaneh Yisrael.  (Yes, Para Aduma is also burned outside of Yerushalayim.   Parah Aduma is irrelevant to this discussion.  It is sui generis.)  These korbanos share one more element.  By most korbanos, the blood is applied to the exterior Mizbeiach, and absolutely not in the Heichal/Ohel Moed.  For these korbanos, however, the blood is applied in various places within the Heichal.

So we find two rare avodos in this group, which we will call A and B.  'A' is the avoda in the Heichal, and 'B' is burning outside the Machaneh.  

When we find association of two atypical characteristics, there are four possibilities:

A → B.
B → A.
Unknown C → both A and B.
Unknown C → A and Unknown D → B.

Evidence for the first linkage, that A causes B, is to be found in the case of a standard Chatas whose blood was inappropriately brought into the Heichal for the purpose of Kapara.  Such a Chatas is not eaten.  Instead, it must be completely burned, as are the Nisrafim listed above.  We see that A, bringing the blood into the Heichal, even where this is erroneous, results in B, the application of the rule of Nisrafim.  It is possible that this converts the exterior Chatas into an interior Chatas, at least to some extent.  Indeed, the Aruch Hashulchan in Kodshim 122  speculatives that bringing it into the Heichal elevates the kedusha of the blood and renders it unfit/overqualified for the lower-kedusha external Mizbeiach.

In fact, the Sfas Emes (Zevachim 82) says a remarkable thing.  Although we hold, like Rebbi Eliezer, that External Chatas blood brought into the Heichal with intent to do the blood avodah there is enough to render it unfit, Rebbi Shimon holds that only actually using the blood in the Heichal renders it unfit.  The Sfas Emes says that there is a world of difference between Rebbi Eliezer's "Unfit" and Rebbi Shimon's "Unfit."  Rebbi Eliezer holds that the korban becomes useless and deconsecrated.  Rebbi Shimon, he says, holds that using the blood in the Heichal generates a kapara for the owner of the korban, although we have to burn the meat outside of Yerushalayim.  The former understands the result to be a derogation, a deconsecration, of the korban.  The latter understands it to be a conversion from one form of Chatas to another, such that the korban is then burned, but the owner gains the intended benefit of the korban.

What does all this have to do with Parshas Titzaveh????

This parsha describes the Miluim, the inauguration of the Mishkan, which included the investiture of the Kohanim.  This involved certain Korbanos.  One of these Korbanos was a Par, a bull, as a Chatas.  The service of this korban was the same as that of any other Chatas, namely, that lines of blood were placed on the corners of the top of the Mizbei'ach, but there was one aspect of this korban that is unique.  It is the one and only exterior Chatas that is burned outside the Machaneh.  In other words, it is the only Chatas whose blood is not placed on the interior mizbei'ach that must be burned outside the Machaneh, and not in the Azara.  Rashi notes this fact in  Shemos 29:14.

וְאֶת בְּשַׂר הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חַטָּאת הוּא, and Rashi says  תשרף באש: לא מצינו חטאת 

 חיצונה נשרפת אלא זו

Reading just this Rashi will leave you with the wrong impression, because there actually was one other such exception- the calf Chatas brought by Aharon on the eighth day of the Miluim.  There Rashi says the same as he says here, that the only exterior chatas's that are burned outside the encampment are that calf and our parsha's bull.  The two are essentially the same, in that they were both investiture Chata'os, one for Kohanim in general, and one for Aharon alone.  (Yes, the korban Chatas that invested the Leviim in Be'haaloscha was also burned.  But I believe it was burned like an Olah, on the Mizbei'ach.) Now this is a classic case of a Gzeiras Hakasuv, a halacha that clearly will defeat any attempt to understand it.  Nonetheless, it does seem to contradict our assumption that burning the internal  chataos is tied to the avoda being done in the Heichal.  Here, the avoda is not done in the Heichal, and it was burned anyway.  But this morning, when I was saying the shiur, I mentioned the Rashi, and someone pointed out that it might be incorrect to say that the unique aspect of this korban is that it is burned outside the machaneh even though the blood avoda in in the Azara.  The chidush might be that although it is a par of the kohen gadol, like that of Yom Kippur, and therefore needs to be burned outside, nonetheless the blood is put on the exterior mizbeiach. To review: We assumed that bringing inside for avoda results in burning outside the Machaneh.  A leads to B.  It is possible, though, that an unknown external factor, C, results in both A and B.  This was shown to be unlikely from the case of an exterior Chatas whose blood was brought into the Heichal for Avodah, so that an undesired A occurs, and the result is B.  Clearly, then, we cannot say that A and B are the results of some outside X.  It seems clear that A results in B.  But if so, how are we to understand the Chatas of Miluim?  There is no A, and still there is a B.  So we might say either that yes, A does cause B, but some other factor can also cause B, or that A and only A causes B, but here, by the miluim, what seems to be non-A has the same effect as A.  So the question is rephrased.  Why, by the Miluim, is an outside Avoda essentially the same as an inside Avoda? And the answer to this comes partially from Ramban, but mostly from the Netziv. The Ramban says that these Miluim Korbanos were really forms of Kapara for Avoda Zara, and so are included in the standard category of Se'ir Avoda Zara.  The Netziv argues and says that they must be Par He'elam Davar shel Tzibur, a similar idea.  But why was the blood on the outside Mizbei'ach? The answer is, as the Netziv says in Shemos 40:9 DH Vehaya Kodesh, that there were No Avodos Pnim until the eighth day of the Miluim, because until then, only the outside Mizbei'ach had been annointed and only it had kedusha- and that kedusha happened to be Kedushas Bama.  According to him, there was no concept of Avodas Pnim until then, or, alternatively, Chutz had the same din as Pnim, because ein pnim mimenu.  Now if Chutz could serve as Pnim, this all makes sense.  Yes, the Miluim had the din of Par He'elam Davar, or Se'ir Avoda Zara.  Therefore, their avodas hadam resulted in Sreifa outside the Machaneh.  The fact that this was done on the outside mizbei'ach didn't matter.  The definition of A is either that the Torah requires an avoda called Zerikas Pnim, and this type of Zerika was done, or that in fact the zerikas dam was done in the Heichal.  Here, the avodas hadam of these korbanos was A.  So even though it was done on the outside mizbei'ach, it had a din of Zerikas Pnim.  Other chata'os done on this mizbei'ach had a din of Zerikas Chutz.  But for these unusual korbanos, what was done was a kiyum of a requirement for a Zerikas Pnim, and so it is called A.  And A results in B. And if that's not marbim be'simcha, I don't know what is. (please note that I am not interested in discussing why these korbanos are burned outside the machaneh.  I am not qualified to discuss that, and I am not at all interested in listening to people who think they are.) I tried to use the Gemara in Rosh Hashanna 26a, that Shofar, which comes l'zikaron, is like pnim, but as attractive as it sounded, it turned out to be a dead end.