Teruma and Titzaveh; Shemos 27:20, Variations of Constancy: תמיד

In this week's and last week's parsha we come across the word Tamid many times.  Once you're on the lookout, you will realize that it is found here at a frequency far greater than anywhere else in Tanach.   What you may not realize is this:

The word תמיד appears in the Torah exactly 24 times, either as תמיד  or as התמיד .  How many of those times are in dinim of Kodshim?

Twenty three.

Of the twenty four in Chumash, twenty three are in dinim of Kodshim.  Every one of the seven 'HaTamids' is kodshim.  Of the seventeen 'Tamids' in the Torah, sixteen are Kodshim and one is not.  The sole exception is in Devarim 11:12.

אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃ 

A land the Lord, your God, looks after; the eyes of Lord your God are upon it constantly from the beginning of the year to the end of the year.

In a case like this, it is obvious that the exception proves the rule: that the one ostensible anomaly actually teaches us something important about the other iterations.  I intend to speak about this at greater length in Vayikra, but I will put it briefly here:  תמיד is a state of being.  In an ephemeral, time-bound world, תמיד can truly apply only at its nexus with the eternal, where the physical and the spiritual are kneaded together.  Hashgacha Pratis is another manifestation of this integration.  The physical cannot be permanent; solidity is a symptom of impermanence.  It is that which appears to our senses to be insubstantial, the spiritual, that can be permanent.

The main focus of this post is to discuss the various meanings the word has, and also to analyze its place in the structure of certain sentences.

In these two parshios, the word תמיד is found regarding:
the Lechem Hapanim/Shulchan,
the Menorah,
the Choshen Hamishpat (twice),
the Tzitz,
the Korban Tamid (twice),
and the Ketores.

But 'Constant' is inconstant.  The meaning of the word varies with almost every application.  Sometimes it means constant/every night, sometimes it means constant/every twelve hours, and sometimes it means constant/every second of every day.  Sometimes תמיד means that the object itself should be constantly present, sometimes it refers to the object's effect, and sometimes constancy means there should be no lapse of attention.  In our parsha, Rashi mentions this twice: in 27:20 by the Menora and in 29:42 by the Olas Tamid.  Rashi in Chagiga 26b also discusses this, saying that תמיד in the Menora is like by the Olas Tamid and the Chavitin, that 24 hours shouldn't go by without them, but by the Shulchan, it means (according to the Rabanan in Shabbos 133b) constant without a moment's lapse.  In English, the words "continuous" and "continual"  and "constant" distinguish among various sorts of tamid, but in Lashon Hakodesh we often have single words comprising numerous variations, and we are expected to determine the specific meaning from drashos or context.

The Mizrachi and the Gur Aryeh in this parsha speak briefly about the variation.  Nothing I've seen is completely satisfying, and I wouldn't even bother trying to find the principle myself.  (In fact, the Mizrachi, Gur Aryeh, Malbim and others here assume that Tosfos in Chagia 26 argues with Rashi regarding the Menorah, that Rashi holds it means every night, and Tosfos holds it refers to the Ner Maaravi, but I don't see that is what Tosfos means.  Not only is Tosfos not arguing on Rashi at all, I think that Tosfos is reinforcing Rashi's pshat.)


Now let's talk about sentence structure.  Reb Shimon (Yoma 7b) says that regarding the Tzitz, in the passuk of והיה על מצחו ,תמיד לרצון להם the word תמיד is tied to the following words-- Tamid Le'Ratzon; Reb Yehuda holds it finishes the first phrase-- Ahl Mitzcho Tamid. ;Reb Shimon says a similar thing in another context in Menachos 23. The Shaagas Aryeh in Teshuvos OC 38 writes one of his oft cited pieces on the Rambam's psak regarding the machlokes on the Tamid of the Tzitz, as it applies to Tefillin טומאה דחויה בציבור כרב שמעון, אפילו אינו על מצחו מרצה כרב שמעון, לא יסיח דעתו מן הציץ ומן התפילין כרב יהודה.)


It's interesting that in the passuk in Devarim 11:12, the word תמיד can be read either way, too, and the Trop shows that it is read as the first word of the second phrase. There's an esnachta under the preceding word. 

(אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ) תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃

In Maariv, both at the end of the first bracha and at the end of the last bracha (Baruch Hashem Le'olam, which is not said in Israel, but is said in most places in the US,) there is a word that is called אין לה הכרע.  This means that we do not know whether it belongs at the end of the first half of the sentence or the beginning of the second.  This word is, of course, תמיד.  In the last bracha, it goes המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד.  Tamid might mean בכבודו תמיד, or it might be intended to mean  תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד.  Before saying "Ha, it can't mean the latter, because then it would be repetitive!" please note that the Magen Avraham in  OC 236 favors that way of saying it, without offering any explanation.  The Abudraham says like the Magen Avraham.  On the other hand, the Prisha there, and the Eliahu Rabba brought in the Machtzis Hashekel there, disagree and say it ends the first phrase.   Also, as I mentioned before, the word תמיד in the passuk in Devarim 11:12 seems redundant exactly as our sentence does- תמיד/mei'reishis hashana ve'ahd achris hashana is just likeתמיד/le'olam va'ed.

great Unknown said

we have a parallel construct in "la'ad ul'e olmai olamim [or olmai olmaya"," where no rephrasing is possible. Similarly, "l'olam ul'e olmai olamim."
It is possible that we are dealing here with olam hazeh and olam haba.

The Magen Avraham is particularly interesting to me because around eleven years ago, my father Ztz'l davenned on his father's yahrtzeit and said it like the Magen Avraham.  I heard it from him again a year later, but even without hearing it again, my father, who could finish any passuk in Tanach if you read him the first half, simply did not make mistakes.  I found it interesting that the Magen Avraham's opinion has survived in a world of homogenized nusach and "right way" "wrong way" attitudes.

So, coincidentally, the word תמיד in Maariv and in the passuk of the Tzitz is ein lah hechra.  This really doesn't mean that Reb Shimon and Reb Yehuda's approaches would yield different meanings to the sentence in Maariv, because it obviously depends on the context.  But certainly, the Magen Avraham's opinion echoes Reb Shimon's pshat in the passuk by the Tzitz, and also the passuk in Devarim, where it would make perfect sense as the end of the first phrase but is given the Trop as the first word of the second phrase.

Teruma. Facing the Beis HaMikdash and Transcendent Tefilla. שער השמים, בנוי לתלפיות

Outline:

• It is important to face the Beis HaMikdash when we daven.  The Chafetz Chaim says that it is one of the two essential requirements of תפילה.

• Chazal give us four reasons for doing so:    והתפללו אל המקום הזה, והיו עיני ולבי שם, עבדהו במקדשו, וזה שער השמים.  

• Each of the four reasons is a different aspect of the significance of facing the בית המקדש while Davening and of תפילה itself.  שער השמים is an immutable fact, but only for the מקום קודש הקדשיםt ; והתפללו is how Shlomo Hamelech sought to unite the nation, even at a distance, with its spiritual heart;  והיו עיני ולבי שם is Hashem's promise that our תפילות will transcend physical separation if we visualize being there; and עבדהו במקדשו addresses the type of תפילה that is an עבודה like bringing a קרבן.

• A nice video of the Yeshiva Boys Choir singing one of the pesukim that is central to this discussion.  After reading the post, it will be even more enjoyable.

• Two ways to face the  בית המקדש:  Rhumb Lines and Great Circle.  The Great Circle is much more logical and practical for purposes of תפילה.

*********************************

The Ashkenazi Beis Haknesses is arranged exactly like the משכן/בית המקדש, as discussed in an earlier post.  There are two reasons for this arrangement.  One is because of what our Shuls are- to remind us about where we are when we daven in Shul.  The other is because of what our Shuls are not, to remind us of where we are not when we daven in Shul, but ought to be.

Because of what our shuls are:
Our בתי כנסת are called מקדש מעט, a little bit of the בית המקדש.  To remind us of the קדושה  of our shuls, that they share a קדושה with the great and awesome בית המקדש, we use the same layout.  
This reminds us where we are when we daven in Shul.

Because of what our shuls are not:
Based on the Gemara in Brachos, the Mechaber (OC 94) says

בקומו להתפלל אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים היה עומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש ויכוין גם כן לבית קדשי הקדשים היה עומד אחורי הכפורת מחזיר פניו לכפורת:

The Mishna Berura there (sk 3) says

 יכוין לבו אע"פ שא"א לו להחזיר פניו נגדם ור"ל שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים:

In the next Siman (OC 95:2, based on a Gemara in Yevamos,) the Mechaber says

צריך שיכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לארץ ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש ובלבו יכוין למעלה לשמים:

that during תפילה, a person should visualize, imagine, that he is standing in the בית המקדש in the קודש הקדשים.
Our Shul is not the בית המקדש.  We are not in the קודש הקדשים.  But we are supposed to imagine that we are.  The layout of the Shul reminds us of where we should imagine ourselves to be- we should visualize ourselves standing in ארץ ישראל, in ירושלים, on the הר הבית, in the קודש הקדשים.  
This reminds us of where we are not, but ought to imagine we are, when we daven in Shul.

Why is this visualization important?  One might say that all that matters is the depth of kavana, and this is a way to evoke good Kavana.  While it is certainly true that Kavana is very important, it is much more than that.  Chazal give us several reasons for facing the בית המקדש and imagining that we are standing there davening in the קודש הקדשים, and the reasons have nothing to do with increasing our Kavanas HaLeiv.

There are four reasons, or, at least it was stated in four different ways in four places.  (I don't think that the four are משמעות דורשים איכא בינייהו מר נפקא ליה מהכא ומר נפקא ליה מהכא synonymous, because the Rosh brings down the makor from Brachos at the end of the fourth perek, and from Yevamos at the beginning of the fifth, as reflected in the Mechaber in 94 and 95.)  They are:

• יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה 
• והיו עיני ולבי שם כל הימים .... הא כיצד? פניו למעלה ועיניו ולבו למטה
• את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו
•  וזה שער השמים, מכאן אתה למר שכל המתפלל במקום הזה כאלו התפלל לפני כסא הכבוד..ופתח פתוח לשמוע תפלה 

• First you have the Gemara in Brachos 30a, the source of the halacha brought above in OC 94.

היה עומד בח"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנא' והתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א ח מ'ח) היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת (מלכים א ח מ'ח)  היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר והתפללו אל הבית הזה (דברי הימים ב ו ל'ב)  היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה (מלכים א ח ל'ה) היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו לפני הכפורת נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב במערב מחזיר פניו למזרח בדרום מחזיר פניו לצפון בצפון מחזיר פניו לדרום נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד 

• Then the Gemara in Yevamos 105b, as brought above in OC 95.

דר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים וחד אמר עיניו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אדהכי אתא ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בתפלה אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו 

The passuk brought in Yevamos is discussed in the Yalkut (מלכים א פרק ח סימן קצד) more extensively:

והיו עיני ולבי שם כל הימים 

והלא כבר נאמר עיני ה' משוטטות בכל הארץ,מה ת"ל והיו עיני ולבי שם? כביכול שאין עיני ולבי אלא שם [ובשביל שהם שם הם בכל מקום]. 

כיוצא בדבר אתה אומר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא את הכל, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי. מה תלמוד לומר: שומר ישראל? כביכול אינו שומר אלא ישראל (ובשכר) [ובשביל] ששומרם, שומר את הכל. 

כיוצא בו אתה אומר: ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד. וכי אותה בלבד הוא דורש, והלא כל הארצות כלם הוא דורש, שנאמר: להמטיר על ארץ לא איש? אלא כביכול שאינו דורש אלא אותה וכו'. 

כיוצא בדבר אתה אומר: קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש. כתוב אחד אומר: אלכה ואשובה אל מקומי.

וכתוב אחד אומר: והיו עיני ולבי שם כל הימים. 

הא כיצד? פניו למעלה ועיניו ולבו למטה

The passuk the Gemara is bringing appears in two places; once in מלכים א ט:ג,

ויאמר ה' אליו שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננתה לפני הקדשתי את הבית הזה אשר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים    

and again in דברי הימים ב ז:יב,טו-טז

יב וירא ה' אל שלמה בלילה ויאמר לו שמעתי את תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח

 טו עתה עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה טז ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים 

• Then you have משנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, as brought in Rambam in Sefer HaMitzvos and in the Yad in 1 Tefilla 3

Hilchos Tefilla:

והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה. וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא:

The Kesef Mishna says that the Rambam's makor is the one he brought in Sefer Hamitzvos, 

 והכל יהיו מתפללים נכח המקדש וכו'. נ"ל שלמד כן מדאמרינן במשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו כלומר להתפלל נכחו וכ"כ רבינו בסה"מ אשר לו 

Sefer Hamitzvos:

המצווה החמישית היא הציווי שנצטווינו לעבדו יתעלה. ונכפל הציווי הזה כמה פעמים ואמר"ועבדתם את ה' אלקיכם" (שמות כג, כה); ואמר "ואתו תעבדו" (דברים יג, ה); ואמר "ואתו תעבד" (שם ו, יג); ואמר "ולעבדו" (שם יא, יג). ואף על פי שגם הציווי הזה הוא מן הציוויים הכללים - כמו שביארנו בכלל הרביעי - הרי יש בו ייחוד, כי הוא ציווי על התפילה. ולשון ספרי:

ולעבדו - זו תפלה". ואמרו עוד: "ולעבדו - זה תלמוד". ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו: מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה' אלקיך תירא ואתו תעבד" (שם ו, יג). ואמרו: "עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו"- הכוונה לשאוף להתפלל בו ונכחו כמו שביאר שלמה. 

I want to mention that many poskim say that the Rambam intends this as a Din DeOraysa!  The Kesef Mishna says it, Rav Chaim Kanievsky says this in his Kiryas Sefer, and Rav Sternbuch says the same in his Teshuvos in two places, OC I:74 and II:71.  In both Rav Sternbuch expresses  his perplexity that the poskim don't say this more firmly and that the world is not particularly careful about it.

The first is

ונראה להוסיף באן אגב יסוד בתפלה שהרמב"ם בס' המצוות ה' מביא מחז"ל עבדהו במקדשו, ומשמע התם שמה"ת יש לפנות בתפלה מול המקדש, והוא מפורש במשניות פרק תפלת השחר שלכל הפחות יכוין את לבו כנגד בית קודש הקדשים ושם בגמרא ילפיק מקראי לכוין כנגד א"י וירושלים והמקדש וקודש הקדשים עיי"ש. וכן מבואר בכ"מ פ"א דתפלה ה"ג. ולע"ד נראה שבש"ע (א"ח ר"ס צ"ד) מפורש שאפילו מתפלל כנגד ארץ ישראל לא מספיק רק חייב לכוון אז לירושלים ומקדש כאלו בפנים וזהו שנאמר ועבדתם כעין עבודה שבפנים, ונראה שלזה נתכוון הרמב"ם בסה"מ, ואני תמה שאין

רגילין להזהר בחיוב זה לכוון כאלו הוא כפנים אף שמפורש בש"ע, ולמשנ"ת עיקרה מה"ת וראוי להזהיר על כך כל בית ישראל לכוון כן בכל תפלה וצ"ע .

• Finally, the idea is found in  פרקי דרבי אליעזר פ' ל״ה on Yaakov Avinu's description of the Har HaBayis.

 וזה שער השמים, מכאן אתה למר שכל המתפלל במקום הזה כאלו התפלל לפני כסא הכבוד ששער השמים שם הוא ופתח פתוח לשמוע תפלה שנאמר וזה שער השמים.

Perhaps, you might say, all this applies only when there is a קדושת בית המקדש.  According to the Rambam, it would still apply, because he paskens that the קדושת בית המקדש is still present.  But the Raavad holds that the קדושה was nullified when the Mikdash was destroyed.  Why, according to the Raavad, would the Gemara say that even now one should turn toward the בית המקדש during davening?   But the קדושה is bateil!
Rav Moshe Shimon Shapiro of Lakewood once asked Reb Moshe this question.  Reb Moshe answered him that even if the קדושה is gone, the place of the בית המקדש is and will forever be the שער השמים.   the fact of שער השמים has nothing to do with the din of קדושת בית המקדש.  It is because of שער השמים that we daven toward the קודש הקדשים.

The Chasam Sofer says exactly the same thing, and he says it emphatically.

Teshuvos YD 233:

עיניו הבדלוחים יביטו בהעתק תשובתי לגאון ישראל מהר"ז מרגליות בהא דהכל מעלין לירושלים ומשם יבין דכל מ"ש דקדושת מקום המקדש לא בטיל והחונים סביב מקרוב מקודשי' טפי וקרובים אל אלקינו לא כוונתי לענין קיום המצות התלוי' בארץ או במקדש דאדרבא כל מגמות כוונתי להראב"ד פ"ו מהל' בית הבחירה דהכל בטל בזה"ז בעו"ה דלאותה דיעה יותר יש חיוב לעלות בזה"ז דליכא תירוצא דרבינו חיים שבתוס' כתובות ק"י ע"ב ד"ה הוא אמר וכו' דמ"מ עכ"פ קדושת בית אלקי' וזה שער השמים לא בטל ולא יתבטל כי אין אנו עוסקים אם חייב כרת הנכנס להר הבית בזה"ז או לא כי מאי איכפת לן בזה אך עיקר הוא במה שבמקום הר המוריה הוא שער השמים אשר לזה נתכוון מהרי"ק בתשובה שאביא למטה וטרם נתקדש הארץ ע"י יהושע ועזרא כבר הקריב שם אדה"ר ונח ונעקד יצחק וחלם יעקב סולם ושוב נעלם עד שהאיר ה' עיניהם בימי דהע"ה הנה שמענוהו באפרתה מצאנוהו בשדי יער. [ואגב אשמיעהו מה ששמעתי מפה קדוש מ"ו החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלר זצ"ל במ"ש תוספו' בע"ז פר"י במתני' כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה בידוע שיש שם ע"ז וכ' תוס' בשם ירושלמי דמקדש היכן נבנה למ"ד שנעבד במחובר לגבוה ותי' בירושלמי עפ"י נביא נבנה שם ופי' מורי זצ"ל הנ"ל עפ"י מדרש וירא את המקום מרחוק שראה אותו מקום עמק ולא הר והתפלל ואמר אין כבודו של מלך לשכון בעמק ונעשה באותו היום הר אשר יאמר היום בהר ה' יראה והשתא י"ל דכל ההרים שהעמידו עליהם ע"ז ושעבדם קודם שהחזיק אאע"ה בארץ אותם נאסרו לגבוה אך הר המורי' שהי' עמק ולא העמידו עליהם ע"ז שם לעבדו עד אחר שנעשה הר ע"י תפלתו של אאע"ה ואז כבר ניתן לו הארץ ואין האדם אוסר דבר שאינו שלו והנה ידע דהע"ה שאין לך הר גבוה וכו' וא"א לבנות בהמ"ק בהר ואין כבודו של מלך לשכון בעמק היינו מקום וע"כ אמר אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לד' ויהיה משכנות לאביר יעקב שלזה צריך הר ולא מקום ולזה צריך נביא שגילה להם שזה ההר הי' מקום בתחלה ונעשה הר אח"כ אלו דבריו ז"ל ודפח"ח].

Teshuvos YD 234:

 אין אנו עוסקים אם מצות נוהגי' או לא או אם טמא מותר לכנס שם או לא רק בקדוש' עליונה שירושלים הוא שער השמים מימות עולם אפי' כשהי' היבוסי יושב ירושלים והכנעני והפריזי אז בארץ ולא זזה ולא תזוז שכינה מכותל מערבי אפילו בחורבנה וביבמות ו ע"ב דמורא מקדש בזה"ז מדאתקש לשבת מה שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם תלי' היקשא זה בפלוגתא דקידשה לע"ל  או לא 
והדר"ג גילה סוד דבעל חס"ל מעין ג' נהר ג' (ומשלנו הוא) דמבואר דחלון הרקיע רחב מלמטה נגד כל א"י וקצר למעלה נגד ירושלים ובהמ"ק ובשעת חורבן נסתם לגמרי ושוב אחר החורבן נפתח אבל נקצר פיו שלמט' אבל פיו שלמעל' ושער השמים לא יסתום חלילה שהוא שפע אלהי שבמקום מקדש וירושלי' והיינו דכ' מהרי"ק שהבאתי בתשובתי הקדומה כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם 

The בעל חס"ל the Chasam Sofer brought down is the Chesed Le'Avraham (from the Chida's grandfather,) and for those of you that understand these things, here is what he says.

דע מה שאמרנו שא"י נתונה תחת שער השמים, ר"ל תחת חלון שבאמצעות כיפת השמים, וחלון זה הוא מרובע והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה, ושיעורו מלמעלה ת"ק אמה על ת"ק אמה כשיעור כמות בית המקדש כי בית המקדש כולו ניתן תחת החלון, ובאמצעות עוביו של חלון הכיפה כשיעור עיר הקודש ירושלים, ושיעור כמות החלון מלמטה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור ארץ ישראל וכל ארץ ישראל תחתיו, ושהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות הי' ספירות מעולם האופנים, היה יורד דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר, ויורד על בית המקדש ומבית המקדש מתפשט על כל ארץ ישראל, וכשרבו הפריצים בבית המקדש ראשון מהבל מדברי לשון הרע ורכילות וניבלות הפה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענן עבה, והתחיל להסגיר מעט מעט סביבות שפתי החלון עד שביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית הקב"ה פתח את החלון והוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד, ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דוקא בעת החרבן שניתן רשות אל החיצונים ליכנס לארץ להחריב בית המקדש כנזכר, ומיד נתגרשו משם, ויש כיסוי ומסך פרוכת סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה ומגרש כל זר מתוכה, ואפילו שארץ ישראל חרבה ושממה מפעולת החצונית הזאת שהיא בעל החרבן, עם כל זה אינה שולטת בארץ ישראל אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקייה וברה מאין זר בתוכה:

(Unfortunately, the people that put together Reb Aharon's shmuessen on the Torah in the משנת רבי אהרן didn't understand this, and by trying to clarify what he said made it worse:  in Parshas Ki Sisa there's a piece where he talks about the mitzva to face the Beis HaMikdash, and he says that this is true according to the majority of rishonim that hold that the kedusha remained after the churban- and then it mentions the fact that Yakov Avinu called it the Shaar HaShamayim.   That makes no sense.  If for Yaakov it was the Shaar HaShamayim while the Yevusi owned it, then it remains the Shaar HaShamayim even after the churban, as we discussed.  Additionally, the great Reb Shlomo Hakohen of Vilna, the Cheshek Shlomo, says in his Binyan Shlomo (I:9 and II:7) a different approach to the sugyos, based on saying not like Tosfos in Bava Basra.  But his questions beg for a good answer, which I don't have yet.)

This is also to be seen in the Zohar 
ובזוהר (חלק ב דף ה ע"ב) "רבי יצחק אמר, אתי מלבנון כלה, דא איהי שכינתא, אתי מלבנון תבאי, מאתר בי מקדשא דלעילא, תשורי מראש אמנה מאתר בי מקדשא דלעילא ומאתר בי מקדשא דלתתא, דאמר רבי יהודה, מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא, דכתיב (שיר ב, ט) הנה זה עומד אחר כתלנו, והוא ראש אמנה לכל עלמא"

In his peirush on that Zohar, in אור יקר בפרשת שמות כט, Rav Moshe Kordevero says
"הוא ראש אמנה. עיקר האמונה לדעת שהכל שם אפילו בחורבנו. מפני ששם קדושתה ורואים ואינם יודעים מה שרואים".

So the שער השמים, the Gate of Heaven, is on the הר הבית, even today, even b'churbanah.

There is an amazing Chafetz Chaim in his מחנה ישראל that says that there are two essential elements in תפילה.  The first is sincerity and deep concentration.  The second is  that we turn our hearts to the place of the בית המקדש when we daven, that we imagine in our minds that our תפילות are going from our mouths to the קודש הקדשים and thence to the Heavens, applies not only to Shmoneh Esrei, but to all תפילות:  not all brachos, but all תפילות.  It is at the end of the tenth perek of the מחנה ישראל.

The idea is that the קודש הקדשים is the שער השמים, the gateway to Heaven, and our תפילות need to go through there.

In fact, the Tzlach at the beginning of the fifth perek of Brachos says, derech Mussar, that you should realize that your תפילות are traveling from where you are all the way to the Kodesh Kodashim, and the farther away you are from the בית המקדש, the harder it is for the תפילות to make the trip undamaged.  In order to make sure that they can make it all the way to Yerushalayim, you need to reinforce them for the trip with kavana and teshuva.

The Ben Ish Chai in the Halachos at the beginning of Yisro says that you should write in your siddur, at the beginning of Shmoneh Esrei, the words ירושלים, Beis HaMikdash, Beis Kodshei Kodashim, to remind you of the proper kavana.

מאחר שהתפלה היא במקום הקרבן, ופה האדם במקום המזבח שבו מקריב הקרבנות, לכן צריך לכוין בתפלתו כנגד בהמ"ק ובית ק"ק, ששם מזבח בנוי ועולה ריח הניחוח לה' דרך בית קדשי הקדשים ששם שער השמים, והיינו אם היה האדם עומד להתפלל בחו"ל יחזיר פניו כנגד א"י, שנאמר ויתפללו אליך דרך ארצם, ויכוין ג"כ כנגד ירושלים ובהמ"ק ובית ק"ק, ועומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים ובהמ"ק ובית ק"ק, היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש, נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד דהיינו בהמ"ק ובק"ק ששם שער השמים שכל הקרבנות היו עולים לריח ניחוח לה' משם. ולכך גם התפלות שהם דוגמת הקרבנות עולים דרך שם, ולכך נקרא בהמ"ק תלפיות תל שכל פיות פונים בו, ומצאתי כתוב עצה טובה להיות לאדם למזכרת שירשום על דף הסידור שלו קודם תפלת העמידה מילות אלו ירושלים ובהמ"ק ובק"ק באותיות גדולות ע"כ, והוא מנהג טוב כי לרוב הטרדות צריך האדם לעשות מזכרת וכמש"ה הציבי לך ציונים

Let's review what we've seen here.
1.  This is not a minor thing, this is not just a middas chasidus.  The Chafetz Chaim says that it is one of the two essential elements of תפילה.  Not only is it essential to Shemoneh Esrei, he says, but to all תפילות-

והתפילה שיתפלל על ענין זה לה' איננו דוקא בתפילת י"ח אלא בכל עת שירצה....אך העיקר שלא יחסר בה שני דברים.... ב) שיכוין שתלך תפילתו דרך ארץ ישראל ומשם עד ירושלים  ומשם לבית קדשי הקדשים וכמו שנאמר במקרא הנ"ל שהבאתי והתפללו אליך דרך ארצם שנתת לאותם והבית אשר בית לשמך ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם 

that you intend and desire that your תפילות should travel from where you are to the קדשי הקדשים and thence to the Ribono shel Olam.

2.  We've seen that there are several mekoros for this halacha. They appear to be separate, as we said, because the Rosh/Tur/Mechaber bring them down individually, and the Rambam brings an entirely new one.  So we have to understand what distinguishes the various mekoros.

First, note that the pesukim ( והתפללו אליך) brought in Brachos are from the תפילה of שלמה המלך when he was mechanech the בית המקדש.  The passuk brought in Yevamos (והיו עיני ולבי שם כל הימים) was Hashem's answer to שלמה, telling him that the בית המקדש would be the focal point of the Ribono shel Olam's hashgacha on the world.

So now we have two problems.  

A. If Brachos and Yevamos are simply Shlomo's תפילה and the Ribono shel Olam's answer, why does the Rosh separate them?  Aren't they basically the same thing?

B.  If, as the Rambam and the Chasam Sofer and Reb Moshe say, the בית המקדש is the Shaar Hashamayim, and always was, and always will be, how was the Ribono shel Olam's answer a chidush?  The fact of עיני ולבי שם כל הימים was true already when Yaakov Avinu said  וזה שער השמים, a long time before שלמה המלך built the בית המקדש and was mispallel!  

Another question:  What does the Gemara mean when it says  נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד?  What does that signify?  Why is that important?  How is that relevant?

I think you have to say that the תפילה of שלמה המלך was not just that people should daven in that direction.  It was that in the Zechus of all of Klal Yisrael davening davka to the same place, to the הר הבית, that will bring them together to that place that is the focus of their תפילה.  No matter how far away they are, והתפללו אליך דרך ארצם, when they turn toward the Bayis,  ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם.   Once they make the הר הבית the focus, that gufa makes it as if they are all there.

Hashem answered him, as it says in דברי הימים, עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה, that indeed, when they turn toward the בית המקדש, their תפילות will be called תפלת המקום הזה, and there will be a special siyata dishmaya that theתפילות will be received and accepted- as if they were in the בית המקדש itself.

The Chochma of שלמה המלך was that by having everyone turning toward the בית המקדש, it should make them all joined at the focal point of their תפילה.

And the Ribono shel Olam answered Shlomo's bakasha.  Hashem said that if a person will turn to the בית המקדש, and have Kavana that his תפילות are traveling there, it will be as if he is there and the תפילות are at the שער השמים.

So the Gemara in Brachos is talking about how our תפילות are all pointing toward one place.  That is why the Gemara concludes with

נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא מאי קראה כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו

This is not just an observation.  This is the whole yesod of the Gemara.

The Gemara in Yevamos is telling us the result of that focus, that Hashem answered עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה even if they are far away, because it is still considered המקום הזה.

The way it's said in Medrash Shir HaShirim:

כתוב אחד אומר (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים. וכתוב אחד אומר (הושע ה') אלך אשובה אל מקומי. כיצד יתקיימו שני כתובין הללו?! אלא פנים למעלה ולבו למטה. דתניא: יכוין אדם לבו כנגד בית קדשי הקדשים. רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא ר' חייא רבה אמר: כנגד קדש הקדשים של מעלה. ור' שמעון בן חלפתא אמר: כנגד קדש הקדשים של מטה. אמר רבי פנחס: מקיים אני דברי שניכם כנגד קדש הקדשים של מעלה שמכוון כנגד קדש הקדשים של מטה, הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה', מכוון נגד שבתך זה בית המקדש של מעלה.

It's interesting to think about this concept of imagining yourself in the Kodesh Kodashim.  What good does imagining do?  Yes, we suggested that Shlomo HaMelech's bakasha was that by having everyone facing the center a connection should be created, the din of תלפיות.  But I want to point out something else that I found remarkable.  What was the first time that we find this idea of שער השמים?  By Yaakov.  By Yaakov, the Gemara (Chulin 91b) says, he passed by the הר הבית, and realized, Oy, I should have gone to daven there.  As soon as he realized that he ought to be on the הר הבית, he was miraculously brought there through קפיצת הדרך.

כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום

This is basically what we are doing, too.  We imagine ourselves as if we were on the הר הבית, and through that, it is as if we actually are transported there to daven at the שער השמים.  When all of Klal Yisrael, when Yeshurun, the heirs of Yaakov Avinu, davens toward the Har HaBayis, the physical separation between our Tefillos and the Shaar HaShamayim will disappear.  What we are asking for is what Yaakov had- קפיצת הדרך for our תפילות.

3.  The Rambam.  The Rambam says- את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו כלומר להתפלל נכחו.  We have to understand why the Rambam had to say the Medrash's remez from עבדהו במקדשו when he had two perfectly good and explicit mekoros in Shas Bavli in Brachos and Yevamos.

  

The Rambam holds that the purpose of בנין בית המקדש is in order to do the עבודה.  To put it differently- The עבודה is mechayeiv the בנין.  It's not the pshat that there are two dinim, בנין and עבודה; instead, it is one din: because you need to do the עבודה, go and build the Mikdash.  This is why the Rambam doesn't mention the mitzva of building the Keilim separately, as does the Ramban.  Everything that contributes to the עבודה is included as a מכשיר of the עבודה.  So why is the obligation of בנין בית המקדש davka on the Har Habayis?  It must be that the type of עבודה that is done there is unique, it can be done nowhere else, and that is why it is mechayeiv בנין davka on the הר הבית.  When the Rambam says in Sefer Hamitzvos that there is a din of עבדהו במקדשו כלומר להתפלל נכחו, that means that the עבודה of the בית המקדש includes תפילה; תפילה is one of the עבודות of the בית המקדש; and this עבודה cannot be done anywhere else.  Because the עבודה of תפילה is one of the  עבודות of the מקדש, that means that it can not be done anywhere else and you have to direct your תפילות to the הר הבית.  The Rambam holds that in svara it is obvious that תפילה is a universal mitzva:  it cannot be that the עבודה of תפילה can only take place in בית המקדש mamash, and so it is pashut that the din of עבדהו במקדשו has to mean כלומר להתפלל נכחו.  For this we don't need Shlomo Hamelech's תפילה.
In one sentence, the Rambam holds that תפילה is an עבודה that is misyacheis davka to the Har Habayis which is the place that is mesugal for Avodah.

There's an interesting Maharsha that emphasizes this idea, that תפילה is a form of the Avoda of the Beis HaMikdash.  The Gemara in Sukka 53a says

תנא אמר ר' יהושע בן חנניא כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפילה משם לקרבן מוסף משם לתפילת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתייה, משם לתפילת מנחה משם לתמיד של בין הערביים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה,

The Maharsha asks, why does it says they davened Shachris after the Tamid shel Shachar, Musaf after the Korban Musaf, but Mincha before the Korban Mincha?  He answers

ויש להשיב דהתפילות מכלל עבודת המקדש הם, ואמרינן אין לך עבודה קודם תמיד של שחרית דהתפילה אחריה, וכן המוספין שנקרבין קודם חצות דינן כתמיד של שחרית דהתפילה אחריה, אבל בתמיד של בין הערביים אמרינן בהיפך, דאין לך עבודה אחריה, ולכך התפילה לפניה ודו"ק

So this Maharsha is a very interesting application of the Rambam's yesod that תפילה is not only עבודה, but that it is an עבודת בית המקדש with dinim of עבודה.

So far, we've talked about the Rambam's idea of תפילה as עבודה.  But the Rambam agrees that there is another kind of תפילה.  The other kind of תפילה is the תפילה of עת צרה, that the Rambam discusses in the beginning of Hilchos Taanis and in Sefer Hamitzvos 59.  For that kind of תפילה, the Rambam agrees that the Makor to face the מקדש is the Gemara in Brachos.  The Kesef Mishna is meramez to this distinction.  When the Rambam in 5 תפילה 3 repeats the din of נכחו, and says נוכח המקדש כיצד, היה עומד בחוצה לארץ מחזיר פניו נוכח ארץ ישראל ומתפלל etc., the Kesef Mishna brings the Makor for להתפלל נכחו from the Gemara in Brachos, not from עבדהו במקדשו, the makor the Kesef Mishna brought in the beginning of Hilchos Tefilla.  This is because the Rambam holds there are two different dinim in תפילה.  The first din of תפילה that the Rambam brought in הלכות תפילה was תפילה as עבודת בית המקדש, which needs to be done in the מקדש, and, as the Kesef Mishna says, the makor is עבדהו במקדשו.  The din of תפילה that the Rambam discusses later is a din of תפילה בעת צרה, which he discusses more in Hilchos Taanis, and which is entirely different than תפילה as עבודה, and, again as the Kesef Mishna says, the Makor for נוכח is the Gemara in Brachos.

So the Rambam holds that the Gemaras in Bavli, the request of Shlomo Hamelech, involves תפילה בעת צרה, while משנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי is talking about  תפילה as עבודת בית המקדש.  They're entirely different kinds of  תפילה, and the reasons we face the מקדש during those תפילות are different as well.

4.  Harav SKG showed me a Sifri in Va'eschanan that says that Shlomo Hamelech learned the importance of facing the mikdash from the passuk there in 3:27

 עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך

5.  Since this is the internet, and because anyone reaching this point will have to agree that it is a very good mehalach, it doesn't hurt to put in the Yeshiva Boys Choir video on the Yalkut.





NOTE:
There is a difference of opinion as to exactly what it means to "face ירושלים."  The alternatives are the Great Circle/shortest distance (Rav Yechiel Zilber) the Rhumb Line/constant line of travel to longitude angle (Rav Belsky) the cardinal direction (Divrei Chamudos Brachos 30a,) and approximation (Aruch HaShulchan 94:6-8.)   It is hard to believe, but the fact is that a route that appears like a straight line between two places on a flat map is not the shortest route.  The straight line would be the Rhumb line, which has a constant angle, while the shortest route would be an arc on a flat map, with the angle vis a vis the longitudinal meridians changing en route.  (The article I found most understandable is this.)  Due east is 90°.  In Chicago, Rhumb Line method would have us face 95°51′, which is six degrees south of due east.  The Great Circle method would have us face 45°34′ initially, which is forty four degrees north of due east.  Additionally, if one would travel from Chicago to Israel using the Rhumb line, it would be a trip of 6,816 miles, while Great Circle distance would be 6,189 miles.  (Much of this was determined with the help of this website, and Thank You to Dr. Levin for clarifying for me the change of the appearance of the line.) New York has approximately the same differences.  Anchorage, Alaska, would have the options of 256° or 356°- in other words, either almost due west or due north.  Dr. Daniel Levin and Dr. Aryeh Shore have informative and engaging articles on this topic, which also discuss similar arguments within Islam and B'hai, which you might find either fascinating or deeply distressing.  Dr. Levin's article is available here, and Dr. Shore's, from "Hakira" (Spring 2011), here.  I just saw that there is an article by Rabbi Michael Broyde on the topic, but haven't read it.  If you prefer a Sdei Chemed/Law Review style article, any one of the above is far better than mine.  
I don't know why Rabbi Belsky would say that the direction is the Rhumb line.  The true straight line is the Great Circle, despite its appearance on a flat map.  In other words, on a paper flat map, Rhumb looks straight and GC looks like an arc.  But on a globe, the opposite is the case- Rhumb is a curve and GC is straight.  It's true that GC changes angles vis a vis the meridians, and therefore on the compass, as it travels.   But that is irrelevant: it is the result of the meridians converging or separating.  Furthermore, the Tzlach's "בדרך מוסר," works better with the Great Circle.  If you need to minimize the distance your תפילות are travelling, then you should choose the route with the least distance to travel- which is the Great Circle route.  But I really don't think he meant it le'halacha.

A simple way to visualize the error of our flat maps is to realize that the longitudinal lines on a flat map are falsely parallel, while on a globe they are never parallel- they are farthest apart at the equator and get closer to each other until they join at the poles.

NOTE:
Because of cost and architectural concerns, many Batei Knesses in the Golah do not face Yerushalayim.  Within two miles of my house there's one that faces due north (KJBS), one south (Adas) and one due west (Moteler.)  Almost all poskim hold that in such cases, one should orient themselves correctly despite not facing the same direction as others.  In my experience, doing so sometimes causes alienation and brings out antagonism, and it also interferes with your own kavana, so common sense should also be a factor, or it will be יצא שכרו בהפסדו.  In such cases, visualizing the Kodesh will suffice.

Teruma, Shemos 25:2. Kosher Money. ויקחו לי תרומה

The Pardes Yosef (the Poilisher, Rav Yosef Potchenovsky) says that there is a reason Parshas Teruma begins with with the mitzva of donating to the construction of the Mishkan immediately after Parshas Mishpatim, which deals with monetary law. The Torah first teaches us dinei momonus, Mishpatim: We are strictly warned to abhor illegal and unethical gain.  We are taught the ethics and laws of collateral and how to treat a borrower, to avoid damaging others and to pay for damage we cause.  Only after we have learned these laws may we donate money to build the Mishkan.  The Ribono shel Olam does not want non-kosher money for building the Beis Hamikdash.  The Torah teaches us to make sure that the money we are donating comes from sources which are Kasher veYashar.    

Long before the Pardes Yosef, this was said beautifully by the Beis Halevi here, as follows:

בתחילה קודם שיעשה האדם צדקה בממונו צריך לראות שלא יהיה בממונו חשש גזל דאל"כ אין הצדקה מועלת לו כלל וכמו דלולב הגזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה וזהו שאמר הפסוק (ישעיה נ"ט) וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד דאחר שהוסג המשפט ע"כ גם הצדקה שעושין עומדת מרחוק וזהו שאמר הכתוב כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת וע"כ אמר להם תחילה משפטים ואח"כ ציום על נדבת המשכן

(Long before the Beis Haleivi said it, Rashi said it in Yeshaya. On the passuk (61:8)

כִּי אֲנִי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה

Rashi says 

"כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה" - לכך אינו מקבל עולות מעובדי כוכבים שכולן גזל

So you see the direct connection between Mishpat/Parshas Mishpatim and Kodashim, namely, Parshas Teruma.)

These two ways of saying it reflect Reb Yochanan in Sukkah 29b, and passel either because of מצוה הבאה בעבירה or כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה.  If we focus on מצוה הבאה בעבירה as does the Beis Halevi,  then it's not a din that you don't take their money.  The point is that what they give will bring them no merit.  Giving dirty money to tzedaka is not a kiyum of the mitzva of tzedaka, just as making the bracha "Ahl Netillas Lulav" on a stolen lulav is a bracha le'vatala.  If, on the other hand, we focus on שונא גזל בעולה, then you wouldn't allow such a person to give the money at all, it would be prohibited for the Gabbai to take the money.

Let us remember, too, the warning of the Sefer Chasidim, brought in the Be'er Hagolah (CM חו"מ סימן שמח.)  

ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה, וכמו שכתב בספר חסידים סימן תתרע"ד: רבים אשר קידשו ה' והחזירו טעויות של עכו"ם בדבר חשוב - גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם... 

Perhaps you are familiar with the story of Ruby Schron.  When he began to develop real estate, he bought a house from an Italian family whose father had passed away.  During demolition, he found a metal box hidden inside a wall, and inside was a fortune in cash and jewelery.  This was early in his career, and he had very little at that point.  You realize that the deed stated with absolute clarity that the property and everything in it was transferred to the buyer.  He went to Reb Moshe, and Reb Moshe told him that it would be a mitzva to return the box and that it would not cost him anything.  The best way to describe the reaction of the family when he returned the box was shock and awe.  They had known nothing at all about it, and it was a tremendous kiddush Hashem.  The words of Reb Yehuda HaChasid could have been written about him: גדלו והעשירו והצליחו.  

Along the same lines, the Maharsha in Kesuvos 67  criticizes those who steal and then give that money to charity:  "Many in this generation gather their wealth through measures which are without faith in G-d and which involve Chillul HaShem like by stealing from ovdei kochavim. Afterwards, they donate this money to get annual honors for themselves so that they will be blessed by the community. This is nothing other than a mitzvah ha'ba’ah b'aveira. Such money will not last."  Also, there is a teshuva from Reb Moshe (II CM 29) that says  וכמו שהקב"ה שונא גזל בעולה כן הקדוש ברוך הוא שונא בתמיכת התורה ולומדיה על ידי גזל. 

In real life, a mossad does not have to audit their benefactors to determine the kashrus of their money, except for special circumstances of chillul or kiddush Hashem.  (See Tosfos Avoda Zara 17a,  ד"ה מהו לעשות, on the Gemara where יעקב איש כפר סכניא asked Rebbi Eliezer whether you can use Esnan Zonah donations to make a bathroom for the Kohen Gadol's residence on the Har HaBayis:  and the Gemara Tosfos brings from daf 46b-
 מהו לעשות בית הכסא לכ"ג. נראה דלאו מדאורייתא קא בעי דפשיטא דשרי דהא אפילו ריקועים דבית קדשי הקדשים הוה שרי אי לאו ריבויא דקרא בפרק כל הצלמים (לקמן דף מו:) אבל מידי דהר הבית פשיטא דשרי דהא אפי' פרה אימעיטא פרק כל הצלמים מקרא דבית ה' פרט לפרה שאינה באה לבית:.)  
Organizations don't have the latitude of setting standards for whose money they accept; the poor are hungry and desperate right now, the assimilated and the ignorant need to be reached before it's too late, and there is no time for chumros.  It might also be argued that to set standards would be unfair to those whose hearts push them to do mitzvos but are not able to lift themselves out of their routines of life.  Furthermore, it is possible that the entire halacha was limited to the Mishkan, as indicated in Erchin 5b and 6a, (גוי} שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלים הימנו} ).  But it can be emotionally difficult to accept such money.  A dear cousin once put it this way:   “One should not assist a person to buy a clean conscience.”  

I saw an article in the Chadrei Chareidim.  I'm absolutely sure it's not true, because the person in the article is an honorable man, and an honorable man would never say such a despicable thing.  It is most likely a "false flag operation," propaganda planted by an enemy, and I cite it it only as a theoretical application of this discussion- while its application in practical Halacha is neither ethically nor halachically clear, it certainly is a useful rhetorical tool to denigrate someone you want to tear down.

ביקורו של האדמו"ר מסאטמר בישראל, שהתארך בחצי יממה, עומד לקראת סיומו. 

מחר (רביעי), בחצות הלילה, ימריא האדמו"ר לביתו בקרית יואל במונרו. 

במהלך הביקור, חנך האדמו"ר את 'היכל התורה דמשה אריה' בקרית סאטמר בבני ברק. מדובר בהיכל שיהיה פתוח עשרים וארבע שעות ביממה אך ורק ללימוד תורה. 

לאחר שקבע את המזוזה, נשא האדמו"ר דברים בשבח לימוד התורה והזכיר בשם גדולי החסידות, כי על-ידי לימוד התורה ייבנה בית המקדש השלישי. 

מכאן האדמו"ר עבר למתקפה: "מה שבטוח הוא שעל ידי אנשים מינים ואפיקורסים שלא מאמינים בגאולה - אי אפשר לבנות בית המקדש, ולימוד התורה שממומן על-ידי רשעים אפיקורסים לא יבנה את בית המקדש". 

"כאן בבני ברק, הנקראת עיר התורה", אמר האדמו"ר, "יש ברוך ה' הרבה לימוד התורה, אבל רוב רובה של התורה ממומנת על-ידי רשעים אפיקורסים ומתורה כזו אי אפשר לבנות בית המקדש". 

Free translation: 

....What's certain is that by the hand of heretics and  freethinkers who don't believe in the redemption- it is impossible to build the Beis Hamikdash, and Torah study that is supported by wicked  freethinkers will not build the Beis Hamikdash.  

Here, in Bnei Brak, that is called City of Torah, said the Admor, there is, Baruch Hashem, much Torah study, but the great majority of the Torah is supported by evil Apikorsim, and from such Torah it is impossible to build a Beis Hamikdash.

האדמו"ר קישר את דבריו לאירוע: "עכשיו, כשפתחו היכל תורה על טהרת הקודש בלי מימון של הרשעים, זה כמו שמן זית זך - ומהמקום הזה תצא בניית קודש הקדשים של כל העיר כולה".

The Admor tied his words to the current event:  "Now, that we have opened an edifice of Torah that is pure and holy, without monetary support of the wicked, this is like pure olive oil- and from this place will come forth the building of the holy of holies in the entire city."

Ironically, this calls to mind the Darkei Moshe in OC 53, who says that

 שליח ציבור יתפלל מתוך ספר המיוחד לציבור  משום דסתמא לשם מצוה נכתבים שמא שאר סדרים לא נתכוין הסופר לשם מצוה כי אם להתפאר, וח"ו שמא לא נתקבל התפילה מתוכם.

which is like the Sefer Chasidim in #772, because if we're worried about passeling the benefit of a mitzvah, we ought to worry about mitzvos being ruined because they were done להתפאר, too.  On the other hand, this is all contrary to the Rambam by Shofar Gazul (1 Shofar 3), which is based on the Yerushalmi in Sukkah 3:1 that says "אמר רבי לעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור בהנייה".  

How do we pasken?  See Mishna Berura on the Rama at the end of OC 691.  But all of this does not matter.  What does matter is that you don't go into a city that was created and built יש מאין and totally le'shem shamayim with absolute mesiras nefesh by the Ponevezher Rov and which has had tremendous success le'hagdil Torah ule'ha'adirah, and say that it won't accomplish any lasting to'eles because it was financed by Resho'im and Apikorsim.  Feh.  Feh.  Feh.  The more relevant halacha, that we definitely pasken like, is that in EH 2:2, where it says 

כל המשפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהם לכתחילה. ואע"פ כן, אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד (או שני בני אדם שמתגרים זה בזה), או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר – חוששין להם וראוי להתרחק מהם, שאלו סימני פסלות הם. וכן כל הפוסל אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים, חוששין לו שמא ממזר הוא; ואם אומר להם שהם עבדים, חוששים לו שמא עבד הוא; שכל הפוסל – במומו פוסל. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות, ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד – חוששים לו ביותר, שמא גבעוני הוא:

Translation:
All families are assumed to be Kasher, and one may marry into them without any hesitation.  Even so, if you see two families that constantly fight with each other, or a family that is known to be constantly arguing and fighting, or a man who is pugnacious and brazen, you must be suspicious about them and it is fit to distance yourself from them, because these are signs of a spiritual genealogical flaw.  Also, one who often disparages others' family background, such as one who tars other families or individuals by saying they are Mamzeirim, we should suspect that he himself may be a mamzer. (.....)  

But of course, the halacha in Even HaEzer is irrelevant, because the story is either a misunderstanding, a misrepresentation or a fabrication, all too common in muckraking news media.

Teruma: On the Architecture of the Synagogue

One of the most popular posts on this site is this discussion of the similarities of the Mishkan and the Beis Haknesses.  It's been viewed by a broad spectrum of readers from Kabul, Afghanistan to Gun Barrel, TX, and has accumulated over seven thousand page views.  Even subtracting bots and Nigerian princes, and even though it works out to around three views a day over the years it's been up, that's a lot for this website, especially considering how not-reader-friendly my site can be.  Instead of re-posting it, I'm linking to it here.

Its value is fourfold:
1.  It emphasizes that a shul is truly a מקדש מעט, a Mishkan on a smaller scale.
2.  It is helpful when saying a shiur in Kodshim to be able to use the shul as a visual aid, for example, using the Bima to point out the Matnos Dam,the amud and paroches for avodas Yom Hakippurim, and so forth.
3.  It reinforces the awareness that many of our minhagim, even minhagim that seem merely arbitrary or utilitarian, are of ancient provenance and have a deep significance that is inherent, not adherent.
4.  People who plan shuls are sometimes not aware of the preferences as to the proper layout of a shul.  None of the things we're listing  are essential, but all of them matter, and it's worth being aware of them in the planning stage.  At least you'll know enough to make informed decisions.

http://beisvaad.blogspot.com/2009/02/terumah-mishkan-in-synagogue-hidden-in.html

That post was written to be understood by a broader audience.  I felt that the idea is so important, and so fundamental to what it means to daven in a shul, that I wrote it so that it could be understood by everyone.  Now, for the rest of us, I want to go through the Halachos which deal with the correspondence of the Beis Haknesses and the Mishkan/Beis Hamikdash.  Chazal apply the words Mikdash Me'aht to our shuls (Megilla 29a)  The real question is, how far does this idea go; to what extent does this correspondence manifest itself in halacha.

The cases I want to discuss are the following.

1.  מורא המקדש is a Mitzva De'oraysa (Chinuch 254), from the passuk ומקדשי תיראו (Vayikra 26:2).  Is מורא בית הכנסת a deoraysa or a derabannan (the Yerei'im, and Rav Chaim Falagi., Ran/Ramban Megilla 8a in Rif pagination, Pri Megadim beginning of 153 in MZ, and Mishna Berura 151 sk1).

2.  We are told that we should daven toward the Beis Hamikdash (Brachos 30a), based on various pesukim, including וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה (Melachim I 8:30.)  What if the Aron Kodesh is on the North wall, for example.  Should one face north toward the Aron Kodesh or east toward the Makom Hamikdash in Yerushalayim (OC 94).

3.  In the Mishkan, certain items cannot be made of things that had been made for another purpose.  The Rambam (1 Beis Habechira 20) says

 אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקודש. ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה.  

To what extent does this apply to the Beis Haknesses and it's appurtenant elements (Zevachim 116b, Magen Avraham 147 sk5, Tshuvos Chasam Sofer OC 40, an awesome Chasam Sofer on this week's parsha, but only in the Shapiro edition of the Toras Moshe, on passuk 27:3, where he says that the copper for the Mitzbei'ach had to be mined specifically for that purpose, Reb Elchonon in KoSh 2:25) .

4.  In today's parsha  (25:8) , we learn that building the Mishkan/Beis Hamikdash is a Mitzva De'oraysa (Chinuch 95).  Does the mitzva of ועשו לי מקדש create a chiyuv de'oraysa to build/designate a shul in the community (זוהר רעיא מהימנא בשלח נט, and see שדי חמד כללים מערכת הב' אות מג-מד.).

5.  It is an issur De'oraysa to plant a tree in the courtyard of the Mikdash, and certainly in the Mikdash proper.  Rambam 6 Avoda Zara:  

הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה בין אילן סרק בין אילן מאכל אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו הרי זה לוקה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך. מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם.  

May one plant a tree in the courtyard of the Beis Haknesses (Reb Akiva Eiger OC 150 sk1, but see Netziv.)

6.  There is an issur De'oraysa to damage any structural component of the Mishkan/Beis Hamikdash.  Rambam 1 Beis Habechira 19:  

כן הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח, דרך השחתה לוקה, שנאמר "וניתצתם את מזבחותם . . . לא תעשון כן, לה' אלוהיכם".   

Does the issur of לא תעשון כן (Devarim 12:4) apply to a Beis Knesses?   (Rambam in SHM/LS:65, Avnei Nezer OC 34:17, and Rav Chaim Falagi, but most people say the Rambam really didn't mean it Mid'oraysa as seen in 6 Yesodei Hatorah 7, and also Ran Megilla 8a in Rif pagination, and Toafos R'eim on the Yereim mentioned above.).

7.  Under the rubric of לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד and מן המותר בפיך, there is an opinion (Shabbos 28a) that the architectural elements and utensils of the Mishkan cannot be items which by definition may not be eaten, and they cannot come from non-kosher species of animals.   This is why you cannot use horsehide to make Tefillin or write a Sefer Torah.  Rabbeinu Bachay says that this is why no silk was used in the Mishkan, because it comes from silkworms.  Does this apply to the Beis Haknesses (רבנו בחיי שמות כה,ג, Chasam Sofer, Teshuvos, OC 39, YD 276, and Sdei Chemed.)

I will, IYH, fill this out as time allows.  But if I don't, at least most of the important mareh mekomos are there, and pretty much every single question is variously answered "Yes, it's mandatory," "No, it doesn't matter at all," and "Lechatchila you should try to do it that way."  But it matters very much who says what.

Teruma, Shemos 25:23. The Shulchan, the Show-bread Table. ועשית שלחן

The Ramban here, in 25:24, talks briefly about the Shulchan.  He says:

וכן הדבר, שזה סוד השולחן, כי ברכת השם מעת היות העולם לא נברא יש מאין, אבל עולם כמנהגו נוהג, דכתיב (בראשית א לא): וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אבל כאשר יהיה שם שרש דבר תחול עליו הברכה ותוסיף בו, כאשר אמר אלישע הגידי לי מה יש לך בבית (מ"ב ד ב), וחלה הברכה על אסוך שמן ומלאה כל הכלים, ובאליהו כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר (מ"א יז טז). וכן השולחן בלחם הפנים, בו תחול הברכה, וממנו יבא השובע לכל ישראל. ולכך אמרו כל כוהן שמגיעו כפול אוכל ושבע (יומא לט א):

Free translation:  This is the essence of the matter, the secret of the Shulchan.  From the time Hashem created the world, nothing comes ex nihilo.  The world functions within the laws of nature, as it says....  But when there is a root object, blessing can befall it and increase it....as we find in the case of Elisha and the jug of oil... and Eliahu and the keg of flour.    So, too, the bread on the Shulchan is the focus of the blessing, and from it comes sustenance to the entire nation.

The Chinuch says this is true for many other things as well.  See there Mitzvas Asei 97, where he brings the Gemora in Sukkah about Nisuch Hamayim and the Omer and other things.  His important statement is the anything that is used in the service of the Ribono Shel Olam becomes a conduit for bracha; by attaining and embodying the spiritual quality of the mitzvah that was done with it it serves as a focus and source of bracha.

The lesson is that, as the Chinuch and the Ramban say, that doing the retzon Hashem with an object brings bracha on it and other like objects.  This can also be used to explain the Gemara with Nechunya chofer boros and his son.  It also explains why some people love to get shirayim from a Tzadik’s table.

Right after seeing this, I learned the Gemora in Megilla 27b, where it says that R’ Zakai was asked what zchus gave him arichus yamim, and he answered that, among other things, he was tremendously diligent to make kiddush Friday night on wine and not bread or anything else.  It then says that his elderly mother also sacrificed to help him keep his chumra.  It then says that when his mother died, she left him 300 barrels of wine, and when R’ Zakkai died, he left 3,000 barrels.  This is a perfect example of bracha coming to a specific thing through a kiyum retzon Hashem in similar objects.  I would note, though, that sometimes the bracha comes and the person doesn't get it because he wasn't mispallel, and sometimes the bracha comes to to others in his generation, or to  his own descendants many years later.


By the way, it's more interesting to know that the Ramban is actually part of a discussion among the Rishonim.

The Rambam in Moreh, 3:45, says he finds the idea of the Shulchan enigmatic.  He says, 

...אבל השולחן והיות עליו הלחם תמיד, לא אדע בו סיבה ואיני יודע לאיזה דבר אייחס אותו עד היום.

The Abrabanel, no doubt taking his cue from the Rambam, writes that he finds the concept of the Shulchan to be puzzling.  He says, 

מה היה הצורך במצוה הזאת לשים חלות על השולחן ההוא, ולבונה בתוכם, ושלא יאכל אדם מהם כל השבוע עד היום השביעי. האם היה זה לצורך גבוה, והנה הלחם לא היה נאכל שמה ולא היה יתברך צריך אותו כי הוא הנותן לחם לכל בשר.

Rashi here, DH זר זהב סביב, says, 

סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים שולחן מלכים.

so you can see that the Ramban is addressing this question with his own special insight.

This approach of the Ramban is very nicely expanded in Rabbeinu Bachaye.  Rabbeinu Bachaye says:

וע״ד הפשט הוצרך השלחן בבית  ה׳ בלחם אשר עליו להיות שורש דבר שתחול הברכה בו והלחם אשר עליו היה נאכל לכהנים משרתי המקדש והיה מספיק לרבים מהם מעט  ממנו. וכענין שאמרו רז׳׳ל כל כהן שהיה מגיעו כפול היה שבע. ועל כן נקרא שלחן שהקב״ה שולח ברכתו בלחם שעליו ומשם הברכה משתלח בכל המזונות ויבא שובע לכל העולם, והברכה הזו היתה יש מיש כמעשה הנביאים  וברכתם שהיתה יש מיש כ׳ אין להם כח לעשות יש מאין, והעד  לזה אלישע  בענין (מ ' ב  ד)  אסוך שמן .גם אליהו בענין (מ״א יז) כד הקמח. אבל בריאה יש מאין אין הענין מסור ביד ב״ו ולא מצאנו זה אחר הבריאה כי אם בבריאה עולם במעשה ה׳ כי נורא הוא
וע״ד  המדרש ועשית שלחן עצי שטים שלום טובה ישועה מחילה.
וכן מצינו בארון ובמזבח כי כל הטובות האלה נכללות בה ובאות בסבתם גם בסבת השלחן כי הוא מזבח כפרה לאדם והלחם שעל השלחן הוא  כקרבן על גבי המזבח כשאדם טוב עין מושיב ומאכיל שם העניים והוא שדרשו רזיל  והמזבח ען  שלש אמות וגו׳ (יחזקאל  מא) וידבר אלי זה  השלחן אשר לפני ה'.  פתח במזבח וסיים בשלחן?  אלא בזמן שבהמ״ק קיים אדם מתכפר על ידי המזבח  עכשיו שאין בהמ״ק קייס אדם מתכפר ע״י השלחן:
ומנהג חסידים שבצרפת שעושים משלחנם ארון לקבורה, להורות כי האדם לא ישא מאומה  בידו ולא ילונו  בעמלו כי אם הצדקה שעשה  בחייו והטובה שהוא  מיטיב  על שלחנו .  ולכך אמרו רז״ל המאריך על  שלחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו

When the Beis Hamikdash stood, all bracha flowed through the keilim, such as wisdom through the lamps of the Menora, sustenance through the bread on the Shulchan, and forgiveness for sin through the Korbanos on the Mizbei'ach.  Now that there is no Beis Hamikdash, the table in a man's home serves as the conduit through which blessings flow into your home.  Why the table?  Because when you invite the lonely and the poor to eat with you, you are doing the work of the Shulchan and the Lechem Hapanim.  When you say Divrei Torah at the table, you are recreating the Menora.  When you eat for Oneg Shabbos and Simchas Yomtov, and you refrain from eating that which is assur or inappropriate, it is as if you are bringing Korbanos on the Mizbei'ach.  This is a fact, and it should be emphasized to every young couple. It is the Shabbos table that is the focus and the locus of Kedusha in a Jewish home, and it through that table that all blessings flow min hashamayim.  It behooves us to consciously make an effort to ensure that our table is worthy of the flow of Brachos. 

Terumah, Shemos 25:9. Building the Mishkan: An Ongoing Dialogue with the Ribono shel Olam.

We have a rule of  לא בשמים היא, that after Moshe Rabbeinu's death, we have no recourse to the Ribono shel Olam to determine Halacha.  We must make such determinations here on Earth on the basis of the Torah we have been given.  (For a fascinating discussion of this concept, see the introduction to the Ketzos Hachoshen.  Example:  אבל הקביה בחר בנו ונתן לנו את התורה כפי הכרעת שכל האנושי אעיפ שאינו אמת וא״כ המחדשו הוא חידוש גמור רק שיהיה אמת בהכרעת שכל האנושי וזו שהראה הקדוש ביה למשה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.  Also, see introduction to Igros Moshe.)  There are exceptions to this rule; one example is that determinations of fact, even where the facts have halachic ramifications, may be done by asking a Navi, and another is the Bas Kol of Beis Hillel.  But as far as I know, in the types of cases where it ought to apply, לא בשמים היא is a brick wall.  In all of the Torah, there is only one exception to the rule.  There is only one case where we may ask a Navi what the halacha is, and that is our parsha- how to build the Beis Hamikdash in its configurations of Mishkan, Shiloh, Bayis Rishon, Bayis Sheini, and Bayis Shlishi.


Passuk 25:9 instructs us to carefully follow the instructions for building the Mishkan and its contents:  ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו .  The Chasam Sofer here in his Toras Moshe, and in his Teshuvos in YD 236 and OC 208, says a new pshat in our passuk, and he expresses great satisfaction from having merited to say this pshat.

From Toras Moshe:

ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו' – לדורות, כן פירש רש"י. והקשה רמב"ן: הא שלמה המלך ע"ה שינה את המזבח ולא עשאהו כתבניתו. ולדידי צריך לי עיון בהיפוך: למאי איצטריך 'וכן תעשו' לדורות, וכי סלקא דעתך לשנות דבר מתבנית אשר דקדק הקב"ה והראהו למשה רבנו ע"ה?! וביותר צריך לי עיון בנין שילה ובית עולמים, מי נתן רשות לזה. והקב"ה הראה למשה רבנו ע"ה משכן קרשים ויריעות, ואף על גב דעל פי נביא נבנה כדכתיב 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל' מלאכי, ובנין העתיד הראה ליחזקאל, מכל מקום מי נתן לנו רשות להאמין לנביאים האלו לחדש דבר מעתה, ועיין סוף פרק הנחנקים

אבל האיר ה' עיני דהאי 'וכן תעשו – לדורות', אף על גב דדרשינן מיניה חומרא פ"ב דשבועות דבעינן לדורות מלך ונביא וכוהן גדול ואורים ותומים, אמנם נראה לעניות דעתי דעיקר קרא לקולא אתי, שנוכל לשנות הבנין והכלים בכל פעם ופעם על פי מראה שיראה השם יתברך לנביאי הדור, אף על גב דבשארי מצות התורה אין שומעים לנביא לשנות כל שהוא, מכל מקום מצוה זו דבנין בית המקדש וכליו מעיקרא הכי ניתנה בתנאי שישתנה על פי מראה, והיינו דקאמר 'ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו' לדורות על פי מראה שאראה לנביאי הדורות, ומכאן הותר לשנות מה שבכתב עליו השכיל ובתוכם שינוי המזבח ששינה שלמה המלך ע"ה, אבל מה שלא הראה שינוי ונעשה לדורות כלי שרת, צריכים לעשותם על פי תבנית מראה הראשונה שהראה למשה רבנו ע"ה בהר, וצדקו דברי רש"י ומיושב קושיית רמב"ן"

From his Teshuvos:

נתקשיתי על כל בניני המקדשות. . . (והלא) אין הנביא רשאי לחדש והיה להם לעשות כמדת חצר המשכן במדבר? ושם אמרתי, שזהו פירוש הפסוק בפ' תרומה [כ"ה - ט'] ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, ודרשינן פ"ב דשבועות [ט"ו ע"א] 'וכן תעשו לדורות', ולפי עניות דעתי קאי גם א'ככל אשר אני מראה אותך כן תעשו לדורות', שלעולם אני מראה אתכם תבנית הבנין ההוא, וכיון שהקב"ה התנה בתחלה שיבנה כאשר אני מראה א"כ אין כאן חידוש שחידש הנביא, ואולי גם בזה מיושב הא דעפ"י נביא נבנה כי בנין בהמ"ק צריך להיות עפ"י נביא ככל אשר אני מראה 

 "צריך להיות ע"פ נביא ככל אשר אני מראה אותך",

Also   here.

The same idea was expressed by Harav Kook, משפט כהן סימן צ"ג עמוד קעה, as follows:

"אע"ג דבכל ענייני תורה קיימא לן 'לא בשמים היא', ועל ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, כשאמרו ליהושע וכו' 'שאל', היתה התשובה" 'לא בשמים היא' ו'אלה המצוות'- שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה... מכל מקום כל אלה הדברים אינם נוגעים להסידורים השייכים לבנין בית המקדש, שעל זה שנינו מפורש בברייתא דספרי פרשת ראה על הפסוק: 'לשכנו תדרשו ובאת שמה'...- דרוש על פי נביא וכו'. הרי שחידשה כאן תורה שענייני המזבח מסורים הם לנבואה, אחרי דרישה עפ"י תורה או דרישה עפ"י נבואה וכו'. ונראה שהוא הדין כל ענייני תכנית המקדש ובניינו, הוא מסור לנביא, גם לדרוש ממנו שיודיע מן השמים בנבואה, ואין זה נכנס כלל להכלל של 'אלה המצוות' - אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ולא בכלל של לא בשמים 

I like the idea that there is a fundamental and otherwise universal rule of Torah that simply does not apply in the Beis Hamikdash.  (We see a similar thing in Rabbeinu Tam's Shkiah Shni'ah, as brought in Tosfos Zevachim 56a and Menachos 20b, that for all of Dinei Torah, it is daytime until the second Shki'ah, but in the Beis Hamikdash, psul linah takes place at the first Shki'ah.  Another: אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש, from Zevachim 96b)  I suppose one could come up with simple and adequate ideas about why the Mishkan is the one exception to the rule of לא בשמים היא.  Here's a list.

• Rashi says in Breishis 28:17, when Yaakov said מה נורא המקום הזה:  אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמיים , Rashi explains וזה שער השמים: מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה. ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה,  and מכוון means that there has to be a match, so the whole concept of לא בשמים היא doesn't pas.  In general, we say, like the Ketzos says,  מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכה ארצה שנאמר ותשלך אמת ארצה ....... and that  השיב הקב"ה זהו רצוני שתעלה אמת מן הארץ והאמת יהיה כפי הסכמת החכמים בשכל האנושי ולשכון כבוד בארצינו.  In general, we can say אמת מארץ תצמח, but not here, because you need the din of  מכוון.
• Or, in simpler terms, "In Your house, there is a din of לא בשמים היא.  In My house, there is no such din.  This is My house."   
• Someone said a nice vort about the difference between Binyan Beis Hamikdash and other mitzvos:  For other mitzvos, we have a din of קבלנות.  For Binyan Beis Hamikdash, where the Torah says ועשו לי, we have a din of שכירות.  A kablan does it the way he wants, as long as he gets the job done.  A sachir is like the yad of the baal habayis.  ועשו לי means we are the yad baal habayis- like the Tur's din yad by shaliach, not like the Rambam.

But I would prefer a good solid lomdus or hagdara.   Here's a suggestion.

There is a machlokes achronim whether the things we were told via הכל בכתב are me'akeiv.  Reb Chaim on the Rambam in 1 Beis Habechira 10 says that the din of הכל בכתב means that any deviation will passel the Beis Hamikdash.  The Chazon Ish and Rav Shach (on the same Rambam) and Reb Isser Zalman (on 5 Bias Mikdash) argue and bring many raayos that even where we apply הכל בכתב, a deviation from הכל בכתב will not passel.  One of the raayos is that in Chulin 83b it says that הכל בכתב tells us the size of the Mizbe'ach, and in Zevachim 62a it clearly says that the size of the Mizbei'ach is not me'akev.  According to them, הכל בכתב is another instance of the special rule that by Kodshim there are dinim lechatchilla and dinim that are me'akeiv, and this is a lechatchila.  This being the case, we can say that לא בשמים היא only applies to dinim that are le'ikuva, but not to determinations of lechatchila and bedi'eved.  If so, there is bichlal no stira between לא בשמים היא and הכל בכתב.

The Chida in Shem Hagedolim, in letter Yud, at the end of his discussion of Reb Yaakov Hachasid, the Rishon who wrote Sheilos Uteshuvos Min Hashamayim, talks about לא בשמים היא, and towards the end (in DH אי נמי) he says a pshat like this: he says that לא בשמים היא is only a problem when it's contrary to halacha, or when the halacha could be determined by the chachmei hador.  If you can't be machri'a, like between Beis Shammai and Beis Hillel, OR- if the navi says a svara that makes sense, then you can be mekabeil.  BUT EVEN THEN, no matter under what circumstances you accepted a halacha that was said by a Navi, if a chacham will later say from his own rayos or svara or drasha that the halacha is different, you will have to drop the Nevu'ah and  listen to the chacham.  (It's more legible here on the second page.)

With this approach, we can understand the Gemara in Sukka 51b perfectly.  The Gemara talks about the Ezras Nashim balcony in the Mikdash. The Gemara asks, how could they build a balcony, what happened to הכל בכתב?  The Gemara answers, that they found a passuk to darshen.  What kind of sense does that make?  הכל בכתב tells you what you can do, and what you must do, and anything other than that is a stira to the instructions!  So how can there be a drasha that says different than the הכל בכתב?  Is there a stira between הכל בכתב and the passuk?  The answer is, as Rav Shach says, that הכל בכתב is lechatchila, but when you need to, you can do otherwise and it remains kasher.  With the Chida, we can say better- that לא בשמים היא tells you that even though you can listen to הכל בכתב as long as things remains parev, but as soon as a chacham says a svara or a drasha farkert, you can't listen to הכל בכתב any more, and you have to build the balcony.

The above explanations work by saying that the Tzuras Habayis is not an exception to the rule of לא בשמים היא, either because הכל בכתב is only lechatchila, לא בשמים היא is only a problem for things that are me'akeiv, or because the הכל בכתב is not contrary to any halacha and would be overturned if someone came up with a good svara or drasha farkert from the הכל בכתב.  But I'm looking for an explanation that would work according to the Chasam Sofer and Reb Chaim, who hold that Kodshim is a unique exception to the rule of לא בשמים היא, and that I do not have yet.

IMPORTANT NOTE:

The Yalkut on Divrei Hayamim (דברי הימים א - פרק כח - רמז תתרפא)

רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר"י מגלת בית המקדש מסרה הקב"ה בעמידה, הה"ד ואתה פה עמוד עמדי, משה מסרה ליהושע בעמידה שנאמר קרא את יהושע והתיצבו, עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה שנאמר ויאסוף יהושע את כל זקני ישראל ויתיצבו לפני האלהים, עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה, עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה, ולית לן קראי, עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה שנאמר ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם, ואומר הכל בכתב מלמד שניתנה תורה לידרש. מיד ה' מלמד שניתנה במסורת, עלי השכיל מלמד שניתנה ברוח הקדש:

and the Yerushalmi Megila (1:1)

ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק מגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להידרש מה טעמא (דברי הימים א כח) הכל בכתב זו המסורת מיד ה' זו רוח הקדש עלי השכיל מיכן שניתנה להידרש, 

say that הכל בכתב means that the Ribono shel Olam handed a blueprint- the מגילת בית המקדש- to Moshe Rabbeinu on Har Sinai, and it was handed down through the generations until it reached David Hamelech.  According to this, nothing was taught to the neviim in the time of David. This is not our mesora of the pshat in הכל בכתב, it is not how Tosfos understood it, it is not how the Chasam Sofer learned, it is not how anyone learned.  It's just an alternative mehalach of no relevance to any analysis of the pshat in הכל בכתב that is universally accepted among the mefarshim.  And bichlal, I don't like the idea that there are megillos floating around out there that were given to Moshe Rabbeinu on Har Sinai that Klal Yisrael doesn't know about.  What, Moshe was kind enough to give us the Torah, but he withheld a few pieces?  Doesn't appeal to me.  So the Yalkut, פון א ילקוט שטארבט מען ניט.  As for the Yerushalmi, it does sound like the Yalkut, but it's not cut and dried.  It could be that the Yerushalmi is just saying that it was to Shmuel that the Ksav was given min hashamayim, not to David.

Here's the Brisker Rov in the Stencil on Torah "Peninei Rabbeinu HaGriz" page 494 talking about the Yalkut, where he says that the megilla required Amida, and when Dovid was sick, he couldn't give it over.

מזמור שיר חנכת הבית לדוד וגו׳

ענין זה המזמור ושייכותו לחנוכת הבית נראה עפי"מ דאיתא בילקוט דה"י סי' תתרפ"א ר"י בשם ר"ש בר"י מגלת בהמ"ק מסרה הקב"ה בעמידה הה"ד ואתה פה עמוד עמדי משה מסרה ליהושע בעמידה וכו' עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה וכו' עמדו זקנים וממרוה לנביאים בעמידה עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה וכו' עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה שנאמר ואתה ד' חנני והקימני ואשלמה להם ע"כ הרי שמגילת בהמ"ק אי אפשר הי' לה להמסר אלא בעמידה וע"ז התפלל דוד שאמר חנני והקימני בכדי שיוכל למסור את מגילת בהמ"ק לשלמה בעמידה וזהו ג"כ כל ענין המזמור הכא שהודה לד' על רפואתו ועמידתו מחליו שבזה הי' תלוי כל ענין בנין בהמ"ק כנ"ל ואמר ולא שמחת אויבי לי כנגד מה שאמור שם אויבי יאמרו רע לי וגו' שהם התפללו ההיפוך שימות דוד ולא יוכל למסור את המגילה וכ"ה בא"ע שם שהקרא דולא שמחת איבי לי מוסב על האמור במזמור אשרי משכיל אל דל יעו"ש בדבריו