Teruma. Facing the Beis HaMikdash and Transcendent Tefilla. שער השמים, בנוי לתלפיות

Outline:

• It is important to face the Beis HaMikdash when we daven.  The Chafetz Chaim says that it is one of the two essential requirements of תפילה.

• Chazal give us four reasons for doing so:    והתפללו אל המקום הזה, והיו עיני ולבי שם, עבדהו במקדשו, וזה שער השמים.  

• Each of the four reasons is a different aspect of the significance of facing the בית המקדש while Davening and of תפילה itself.  שער השמים is an immutable fact, but only for the מקום קודש הקדשיםt ; והתפללו is how Shlomo Hamelech sought to unite the nation, even at a distance, with its spiritual heart;  והיו עיני ולבי שם is Hashem's promise that our תפילות will transcend physical separation if we visualize being there; and עבדהו במקדשו addresses the type of תפילה that is an עבודה like bringing a קרבן.

• A nice video of the Yeshiva Boys Choir singing one of the pesukim that is central to this discussion.  After reading the post, it will be even more enjoyable.

• Two ways to face the  בית המקדש:  Rhumb Lines and Great Circle.  The Great Circle is much more logical and practical for purposes of תפילה.

*********************************

The Ashkenazi Beis Haknesses is arranged exactly like the משכן/בית המקדש, as discussed in an earlier post.  There are two reasons for this arrangement.  One is because of what our Shuls are- to remind us about where we are when we daven in Shul.  The other is because of what our Shuls are not, to remind us of where we are not when we daven in Shul, but ought to be.

Because of what our shuls are:
Our בתי כנסת are called מקדש מעט, a little bit of the בית המקדש.  To remind us of the קדושה  of our shuls, that they share a קדושה with the great and awesome בית המקדש, we use the same layout.  
This reminds us where we are when we daven in Shul.

Because of what our shuls are not:
Based on the Gemara in Brachos, the Mechaber (OC 94) says

בקומו להתפלל אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים היה עומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש ויכוין גם כן לבית קדשי הקדשים היה עומד אחורי הכפורת מחזיר פניו לכפורת:

The Mishna Berura there (sk 3) says

 יכוין לבו אע"פ שא"א לו להחזיר פניו נגדם ור"ל שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים:

In the next Siman (OC 95:2, based on a Gemara in Yevamos,) the Mechaber says

צריך שיכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לארץ ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש ובלבו יכוין למעלה לשמים:

that during תפילה, a person should visualize, imagine, that he is standing in the בית המקדש in the קודש הקדשים.
Our Shul is not the בית המקדש.  We are not in the קודש הקדשים.  But we are supposed to imagine that we are.  The layout of the Shul reminds us of where we should imagine ourselves to be- we should visualize ourselves standing in ארץ ישראל, in ירושלים, on the הר הבית, in the קודש הקדשים.  
This reminds us of where we are not, but ought to imagine we are, when we daven in Shul.

Why is this visualization important?  One might say that all that matters is the depth of kavana, and this is a way to evoke good Kavana.  While it is certainly true that Kavana is very important, it is much more than that.  Chazal give us several reasons for facing the בית המקדש and imagining that we are standing there davening in the קודש הקדשים, and the reasons have nothing to do with increasing our Kavanas HaLeiv.

There are four reasons, or, at least it was stated in four different ways in four places.  (I don't think that the four are משמעות דורשים איכא בינייהו מר נפקא ליה מהכא ומר נפקא ליה מהכא synonymous, because the Rosh brings down the makor from Brachos at the end of the fourth perek, and from Yevamos at the beginning of the fifth, as reflected in the Mechaber in 94 and 95.)  They are:

• יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה 
• והיו עיני ולבי שם כל הימים .... הא כיצד? פניו למעלה ועיניו ולבו למטה
• את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו
•  וזה שער השמים, מכאן אתה למר שכל המתפלל במקום הזה כאלו התפלל לפני כסא הכבוד..ופתח פתוח לשמוע תפלה 

• First you have the Gemara in Brachos 30a, the source of the halacha brought above in OC 94.

היה עומד בח"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנא' והתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א ח מ'ח) היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת (מלכים א ח מ'ח)  היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר והתפללו אל הבית הזה (דברי הימים ב ו ל'ב)  היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה (מלכים א ח ל'ה) היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו לפני הכפורת נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב במערב מחזיר פניו למזרח בדרום מחזיר פניו לצפון בצפון מחזיר פניו לדרום נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד 

• Then the Gemara in Yevamos 105b, as brought above in OC 95.

דר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים וחד אמר עיניו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אדהכי אתא ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בתפלה אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו 

The passuk brought in Yevamos is discussed in the Yalkut (מלכים א פרק ח סימן קצד) more extensively:

והיו עיני ולבי שם כל הימים 

והלא כבר נאמר עיני ה' משוטטות בכל הארץ,מה ת"ל והיו עיני ולבי שם? כביכול שאין עיני ולבי אלא שם [ובשביל שהם שם הם בכל מקום]. 

כיוצא בדבר אתה אומר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא את הכל, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי. מה תלמוד לומר: שומר ישראל? כביכול אינו שומר אלא ישראל (ובשכר) [ובשביל] ששומרם, שומר את הכל. 

כיוצא בו אתה אומר: ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד. וכי אותה בלבד הוא דורש, והלא כל הארצות כלם הוא דורש, שנאמר: להמטיר על ארץ לא איש? אלא כביכול שאינו דורש אלא אותה וכו'. 

כיוצא בדבר אתה אומר: קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש. כתוב אחד אומר: אלכה ואשובה אל מקומי.

וכתוב אחד אומר: והיו עיני ולבי שם כל הימים. 

הא כיצד? פניו למעלה ועיניו ולבו למטה

The passuk the Gemara is bringing appears in two places; once in מלכים א ט:ג,

ויאמר ה' אליו שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננתה לפני הקדשתי את הבית הזה אשר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים    

and again in דברי הימים ב ז:יב,טו-טז

יב וירא ה' אל שלמה בלילה ויאמר לו שמעתי את תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח

 טו עתה עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה טז ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים 

• Then you have משנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, as brought in Rambam in Sefer HaMitzvos and in the Yad in 1 Tefilla 3

Hilchos Tefilla:

והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה. וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא:

The Kesef Mishna says that the Rambam's makor is the one he brought in Sefer Hamitzvos, 

 והכל יהיו מתפללים נכח המקדש וכו'. נ"ל שלמד כן מדאמרינן במשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו כלומר להתפלל נכחו וכ"כ רבינו בסה"מ אשר לו 

Sefer Hamitzvos:

המצווה החמישית היא הציווי שנצטווינו לעבדו יתעלה. ונכפל הציווי הזה כמה פעמים ואמר"ועבדתם את ה' אלקיכם" (שמות כג, כה); ואמר "ואתו תעבדו" (דברים יג, ה); ואמר "ואתו תעבד" (שם ו, יג); ואמר "ולעבדו" (שם יא, יג). ואף על פי שגם הציווי הזה הוא מן הציוויים הכללים - כמו שביארנו בכלל הרביעי - הרי יש בו ייחוד, כי הוא ציווי על התפילה. ולשון ספרי:

ולעבדו - זו תפלה". ואמרו עוד: "ולעבדו - זה תלמוד". ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו: מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה' אלקיך תירא ואתו תעבד" (שם ו, יג). ואמרו: "עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו"- הכוונה לשאוף להתפלל בו ונכחו כמו שביאר שלמה. 

I want to mention that many poskim say that the Rambam intends this as a Din DeOraysa!  The Kesef Mishna says it, Rav Chaim Kanievsky says this in his Kiryas Sefer, and Rav Sternbuch says the same in his Teshuvos in two places, OC I:74 and II:71.  In both Rav Sternbuch expresses  his perplexity that the poskim don't say this more firmly and that the world is not particularly careful about it.

The first is

ונראה להוסיף באן אגב יסוד בתפלה שהרמב"ם בס' המצוות ה' מביא מחז"ל עבדהו במקדשו, ומשמע התם שמה"ת יש לפנות בתפלה מול המקדש, והוא מפורש במשניות פרק תפלת השחר שלכל הפחות יכוין את לבו כנגד בית קודש הקדשים ושם בגמרא ילפיק מקראי לכוין כנגד א"י וירושלים והמקדש וקודש הקדשים עיי"ש. וכן מבואר בכ"מ פ"א דתפלה ה"ג. ולע"ד נראה שבש"ע (א"ח ר"ס צ"ד) מפורש שאפילו מתפלל כנגד ארץ ישראל לא מספיק רק חייב לכוון אז לירושלים ומקדש כאלו בפנים וזהו שנאמר ועבדתם כעין עבודה שבפנים, ונראה שלזה נתכוון הרמב"ם בסה"מ, ואני תמה שאין

רגילין להזהר בחיוב זה לכוון כאלו הוא כפנים אף שמפורש בש"ע, ולמשנ"ת עיקרה מה"ת וראוי להזהיר על כך כל בית ישראל לכוון כן בכל תפלה וצ"ע .

• Finally, the idea is found in  פרקי דרבי אליעזר פ' ל״ה on Yaakov Avinu's description of the Har HaBayis.

 וזה שער השמים, מכאן אתה למר שכל המתפלל במקום הזה כאלו התפלל לפני כסא הכבוד ששער השמים שם הוא ופתח פתוח לשמוע תפלה שנאמר וזה שער השמים.

Perhaps, you might say, all this applies only when there is a קדושת בית המקדש.  According to the Rambam, it would still apply, because he paskens that the קדושת בית המקדש is still present.  But the Raavad holds that the קדושה was nullified when the Mikdash was destroyed.  Why, according to the Raavad, would the Gemara say that even now one should turn toward the בית המקדש during davening?   But the קדושה is bateil!
Rav Moshe Shimon Shapiro of Lakewood once asked Reb Moshe this question.  Reb Moshe answered him that even if the קדושה is gone, the place of the בית המקדש is and will forever be the שער השמים.   the fact of שער השמים has nothing to do with the din of קדושת בית המקדש.  It is because of שער השמים that we daven toward the קודש הקדשים.

The Chasam Sofer says exactly the same thing, and he says it emphatically.

Teshuvos YD 233:

עיניו הבדלוחים יביטו בהעתק תשובתי לגאון ישראל מהר"ז מרגליות בהא דהכל מעלין לירושלים ומשם יבין דכל מ"ש דקדושת מקום המקדש לא בטיל והחונים סביב מקרוב מקודשי' טפי וקרובים אל אלקינו לא כוונתי לענין קיום המצות התלוי' בארץ או במקדש דאדרבא כל מגמות כוונתי להראב"ד פ"ו מהל' בית הבחירה דהכל בטל בזה"ז בעו"ה דלאותה דיעה יותר יש חיוב לעלות בזה"ז דליכא תירוצא דרבינו חיים שבתוס' כתובות ק"י ע"ב ד"ה הוא אמר וכו' דמ"מ עכ"פ קדושת בית אלקי' וזה שער השמים לא בטל ולא יתבטל כי אין אנו עוסקים אם חייב כרת הנכנס להר הבית בזה"ז או לא כי מאי איכפת לן בזה אך עיקר הוא במה שבמקום הר המוריה הוא שער השמים אשר לזה נתכוון מהרי"ק בתשובה שאביא למטה וטרם נתקדש הארץ ע"י יהושע ועזרא כבר הקריב שם אדה"ר ונח ונעקד יצחק וחלם יעקב סולם ושוב נעלם עד שהאיר ה' עיניהם בימי דהע"ה הנה שמענוהו באפרתה מצאנוהו בשדי יער. [ואגב אשמיעהו מה ששמעתי מפה קדוש מ"ו החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלר זצ"ל במ"ש תוספו' בע"ז פר"י במתני' כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה בידוע שיש שם ע"ז וכ' תוס' בשם ירושלמי דמקדש היכן נבנה למ"ד שנעבד במחובר לגבוה ותי' בירושלמי עפ"י נביא נבנה שם ופי' מורי זצ"ל הנ"ל עפ"י מדרש וירא את המקום מרחוק שראה אותו מקום עמק ולא הר והתפלל ואמר אין כבודו של מלך לשכון בעמק ונעשה באותו היום הר אשר יאמר היום בהר ה' יראה והשתא י"ל דכל ההרים שהעמידו עליהם ע"ז ושעבדם קודם שהחזיק אאע"ה בארץ אותם נאסרו לגבוה אך הר המורי' שהי' עמק ולא העמידו עליהם ע"ז שם לעבדו עד אחר שנעשה הר ע"י תפלתו של אאע"ה ואז כבר ניתן לו הארץ ואין האדם אוסר דבר שאינו שלו והנה ידע דהע"ה שאין לך הר גבוה וכו' וא"א לבנות בהמ"ק בהר ואין כבודו של מלך לשכון בעמק היינו מקום וע"כ אמר אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לד' ויהיה משכנות לאביר יעקב שלזה צריך הר ולא מקום ולזה צריך נביא שגילה להם שזה ההר הי' מקום בתחלה ונעשה הר אח"כ אלו דבריו ז"ל ודפח"ח].

Teshuvos YD 234:

 אין אנו עוסקים אם מצות נוהגי' או לא או אם טמא מותר לכנס שם או לא רק בקדוש' עליונה שירושלים הוא שער השמים מימות עולם אפי' כשהי' היבוסי יושב ירושלים והכנעני והפריזי אז בארץ ולא זזה ולא תזוז שכינה מכותל מערבי אפילו בחורבנה וביבמות ו ע"ב דמורא מקדש בזה"ז מדאתקש לשבת מה שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם תלי' היקשא זה בפלוגתא דקידשה לע"ל  או לא 
והדר"ג גילה סוד דבעל חס"ל מעין ג' נהר ג' (ומשלנו הוא) דמבואר דחלון הרקיע רחב מלמטה נגד כל א"י וקצר למעלה נגד ירושלים ובהמ"ק ובשעת חורבן נסתם לגמרי ושוב אחר החורבן נפתח אבל נקצר פיו שלמט' אבל פיו שלמעל' ושער השמים לא יסתום חלילה שהוא שפע אלהי שבמקום מקדש וירושלי' והיינו דכ' מהרי"ק שהבאתי בתשובתי הקדומה כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם 

The בעל חס"ל the Chasam Sofer brought down is the Chesed Le'Avraham (from the Chida's grandfather,) and for those of you that understand these things, here is what he says.

דע מה שאמרנו שא"י נתונה תחת שער השמים, ר"ל תחת חלון שבאמצעות כיפת השמים, וחלון זה הוא מרובע והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה, ושיעורו מלמעלה ת"ק אמה על ת"ק אמה כשיעור כמות בית המקדש כי בית המקדש כולו ניתן תחת החלון, ובאמצעות עוביו של חלון הכיפה כשיעור עיר הקודש ירושלים, ושיעור כמות החלון מלמטה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור ארץ ישראל וכל ארץ ישראל תחתיו, ושהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות הי' ספירות מעולם האופנים, היה יורד דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר, ויורד על בית המקדש ומבית המקדש מתפשט על כל ארץ ישראל, וכשרבו הפריצים בבית המקדש ראשון מהבל מדברי לשון הרע ורכילות וניבלות הפה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענן עבה, והתחיל להסגיר מעט מעט סביבות שפתי החלון עד שביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית הקב"ה פתח את החלון והוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד, ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דוקא בעת החרבן שניתן רשות אל החיצונים ליכנס לארץ להחריב בית המקדש כנזכר, ומיד נתגרשו משם, ויש כיסוי ומסך פרוכת סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה ומגרש כל זר מתוכה, ואפילו שארץ ישראל חרבה ושממה מפעולת החצונית הזאת שהיא בעל החרבן, עם כל זה אינה שולטת בארץ ישראל אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקייה וברה מאין זר בתוכה:

(Unfortunately, the people that put together Reb Aharon's shmuessen on the Torah in the משנת רבי אהרן didn't understand this, and by trying to clarify what he said made it worse:  in Parshas Ki Sisa there's a piece where he talks about the mitzva to face the Beis HaMikdash, and he says that this is true according to the majority of rishonim that hold that the kedusha remained after the churban- and then it mentions the fact that Yakov Avinu called it the Shaar HaShamayim.   That makes no sense.  If for Yaakov it was the Shaar HaShamayim while the Yevusi owned it, then it remains the Shaar HaShamayim even after the churban, as we discussed.  Additionally, the great Reb Shlomo Hakohen of Vilna, the Cheshek Shlomo, says in his Binyan Shlomo (I:9 and II:7) a different approach to the sugyos, based on saying not like Tosfos in Bava Basra.  But his questions beg for a good answer, which I don't have yet.)

This is also to be seen in the Zohar 
ובזוהר (חלק ב דף ה ע"ב) "רבי יצחק אמר, אתי מלבנון כלה, דא איהי שכינתא, אתי מלבנון תבאי, מאתר בי מקדשא דלעילא, תשורי מראש אמנה מאתר בי מקדשא דלעילא ומאתר בי מקדשא דלתתא, דאמר רבי יהודה, מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא, דכתיב (שיר ב, ט) הנה זה עומד אחר כתלנו, והוא ראש אמנה לכל עלמא"

In his peirush on that Zohar, in אור יקר בפרשת שמות כט, Rav Moshe Kordevero says
"הוא ראש אמנה. עיקר האמונה לדעת שהכל שם אפילו בחורבנו. מפני ששם קדושתה ורואים ואינם יודעים מה שרואים".

So the שער השמים, the Gate of Heaven, is on the הר הבית, even today, even b'churbanah.

There is an amazing Chafetz Chaim in his מחנה ישראל that says that there are two essential elements in תפילה.  The first is sincerity and deep concentration.  The second is  that we turn our hearts to the place of the בית המקדש when we daven, that we imagine in our minds that our תפילות are going from our mouths to the קודש הקדשים and thence to the Heavens, applies not only to Shmoneh Esrei, but to all תפילות:  not all brachos, but all תפילות.  It is at the end of the tenth perek of the מחנה ישראל.

The idea is that the קודש הקדשים is the שער השמים, the gateway to Heaven, and our תפילות need to go through there.

In fact, the Tzlach at the beginning of the fifth perek of Brachos says, derech Mussar, that you should realize that your תפילות are traveling from where you are all the way to the Kodesh Kodashim, and the farther away you are from the בית המקדש, the harder it is for the תפילות to make the trip undamaged.  In order to make sure that they can make it all the way to Yerushalayim, you need to reinforce them for the trip with kavana and teshuva.

The Ben Ish Chai in the Halachos at the beginning of Yisro says that you should write in your siddur, at the beginning of Shmoneh Esrei, the words ירושלים, Beis HaMikdash, Beis Kodshei Kodashim, to remind you of the proper kavana.

מאחר שהתפלה היא במקום הקרבן, ופה האדם במקום המזבח שבו מקריב הקרבנות, לכן צריך לכוין בתפלתו כנגד בהמ"ק ובית ק"ק, ששם מזבח בנוי ועולה ריח הניחוח לה' דרך בית קדשי הקדשים ששם שער השמים, והיינו אם היה האדם עומד להתפלל בחו"ל יחזיר פניו כנגד א"י, שנאמר ויתפללו אליך דרך ארצם, ויכוין ג"כ כנגד ירושלים ובהמ"ק ובית ק"ק, ועומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים ובהמ"ק ובית ק"ק, היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש, נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד דהיינו בהמ"ק ובק"ק ששם שער השמים שכל הקרבנות היו עולים לריח ניחוח לה' משם. ולכך גם התפלות שהם דוגמת הקרבנות עולים דרך שם, ולכך נקרא בהמ"ק תלפיות תל שכל פיות פונים בו, ומצאתי כתוב עצה טובה להיות לאדם למזכרת שירשום על דף הסידור שלו קודם תפלת העמידה מילות אלו ירושלים ובהמ"ק ובק"ק באותיות גדולות ע"כ, והוא מנהג טוב כי לרוב הטרדות צריך האדם לעשות מזכרת וכמש"ה הציבי לך ציונים

Let's review what we've seen here.
1.  This is not a minor thing, this is not just a middas chasidus.  The Chafetz Chaim says that it is one of the two essential elements of תפילה.  Not only is it essential to Shemoneh Esrei, he says, but to all תפילות-

והתפילה שיתפלל על ענין זה לה' איננו דוקא בתפילת י"ח אלא בכל עת שירצה....אך העיקר שלא יחסר בה שני דברים.... ב) שיכוין שתלך תפילתו דרך ארץ ישראל ומשם עד ירושלים  ומשם לבית קדשי הקדשים וכמו שנאמר במקרא הנ"ל שהבאתי והתפללו אליך דרך ארצם שנתת לאותם והבית אשר בית לשמך ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם 

that you intend and desire that your תפילות should travel from where you are to the קדשי הקדשים and thence to the Ribono shel Olam.

2.  We've seen that there are several mekoros for this halacha. They appear to be separate, as we said, because the Rosh/Tur/Mechaber bring them down individually, and the Rambam brings an entirely new one.  So we have to understand what distinguishes the various mekoros.

First, note that the pesukim ( והתפללו אליך) brought in Brachos are from the תפילה of שלמה המלך when he was mechanech the בית המקדש.  The passuk brought in Yevamos (והיו עיני ולבי שם כל הימים) was Hashem's answer to שלמה, telling him that the בית המקדש would be the focal point of the Ribono shel Olam's hashgacha on the world.

So now we have two problems.  

A. If Brachos and Yevamos are simply Shlomo's תפילה and the Ribono shel Olam's answer, why does the Rosh separate them?  Aren't they basically the same thing?

B.  If, as the Rambam and the Chasam Sofer and Reb Moshe say, the בית המקדש is the Shaar Hashamayim, and always was, and always will be, how was the Ribono shel Olam's answer a chidush?  The fact of עיני ולבי שם כל הימים was true already when Yaakov Avinu said  וזה שער השמים, a long time before שלמה המלך built the בית המקדש and was mispallel!  

Another question:  What does the Gemara mean when it says  נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד?  What does that signify?  Why is that important?  How is that relevant?

I think you have to say that the תפילה of שלמה המלך was not just that people should daven in that direction.  It was that in the Zechus of all of Klal Yisrael davening davka to the same place, to the הר הבית, that will bring them together to that place that is the focus of their תפילה.  No matter how far away they are, והתפללו אליך דרך ארצם, when they turn toward the Bayis,  ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם.   Once they make the הר הבית the focus, that gufa makes it as if they are all there.

Hashem answered him, as it says in דברי הימים, עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה, that indeed, when they turn toward the בית המקדש, their תפילות will be called תפלת המקום הזה, and there will be a special siyata dishmaya that theתפילות will be received and accepted- as if they were in the בית המקדש itself.

The Chochma of שלמה המלך was that by having everyone turning toward the בית המקדש, it should make them all joined at the focal point of their תפילה.

And the Ribono shel Olam answered Shlomo's bakasha.  Hashem said that if a person will turn to the בית המקדש, and have Kavana that his תפילות are traveling there, it will be as if he is there and the תפילות are at the שער השמים.

So the Gemara in Brachos is talking about how our תפילות are all pointing toward one place.  That is why the Gemara concludes with

נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא מאי קראה כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו

This is not just an observation.  This is the whole yesod of the Gemara.

The Gemara in Yevamos is telling us the result of that focus, that Hashem answered עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה even if they are far away, because it is still considered המקום הזה.

The way it's said in Medrash Shir HaShirim:

כתוב אחד אומר (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים. וכתוב אחד אומר (הושע ה') אלך אשובה אל מקומי. כיצד יתקיימו שני כתובין הללו?! אלא פנים למעלה ולבו למטה. דתניא: יכוין אדם לבו כנגד בית קדשי הקדשים. רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא ר' חייא רבה אמר: כנגד קדש הקדשים של מעלה. ור' שמעון בן חלפתא אמר: כנגד קדש הקדשים של מטה. אמר רבי פנחס: מקיים אני דברי שניכם כנגד קדש הקדשים של מעלה שמכוון כנגד קדש הקדשים של מטה, הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה', מכוון נגד שבתך זה בית המקדש של מעלה.

It's interesting to think about this concept of imagining yourself in the Kodesh Kodashim.  What good does imagining do?  Yes, we suggested that Shlomo HaMelech's bakasha was that by having everyone facing the center a connection should be created, the din of תלפיות.  But I want to point out something else that I found remarkable.  What was the first time that we find this idea of שער השמים?  By Yaakov.  By Yaakov, the Gemara (Chulin 91b) says, he passed by the הר הבית, and realized, Oy, I should have gone to daven there.  As soon as he realized that he ought to be on the הר הבית, he was miraculously brought there through קפיצת הדרך.

כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום

This is basically what we are doing, too.  We imagine ourselves as if we were on the הר הבית, and through that, it is as if we actually are transported there to daven at the שער השמים.  When all of Klal Yisrael, when Yeshurun, the heirs of Yaakov Avinu, davens toward the Har HaBayis, the physical separation between our Tefillos and the Shaar HaShamayim will disappear.  What we are asking for is what Yaakov had- קפיצת הדרך for our תפילות.

3.  The Rambam.  The Rambam says- את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו כלומר להתפלל נכחו.  We have to understand why the Rambam had to say the Medrash's remez from עבדהו במקדשו when he had two perfectly good and explicit mekoros in Shas Bavli in Brachos and Yevamos.

  

The Rambam holds that the purpose of בנין בית המקדש is in order to do the עבודה.  To put it differently- The עבודה is mechayeiv the בנין.  It's not the pshat that there are two dinim, בנין and עבודה; instead, it is one din: because you need to do the עבודה, go and build the Mikdash.  This is why the Rambam doesn't mention the mitzva of building the Keilim separately, as does the Ramban.  Everything that contributes to the עבודה is included as a מכשיר of the עבודה.  So why is the obligation of בנין בית המקדש davka on the Har Habayis?  It must be that the type of עבודה that is done there is unique, it can be done nowhere else, and that is why it is mechayeiv בנין davka on the הר הבית.  When the Rambam says in Sefer Hamitzvos that there is a din of עבדהו במקדשו כלומר להתפלל נכחו, that means that the עבודה of the בית המקדש includes תפילה; תפילה is one of the עבודות of the בית המקדש; and this עבודה cannot be done anywhere else.  Because the עבודה of תפילה is one of the  עבודות of the מקדש, that means that it can not be done anywhere else and you have to direct your תפילות to the הר הבית.  The Rambam holds that in svara it is obvious that תפילה is a universal mitzva:  it cannot be that the עבודה of תפילה can only take place in בית המקדש mamash, and so it is pashut that the din of עבדהו במקדשו has to mean כלומר להתפלל נכחו.  For this we don't need Shlomo Hamelech's תפילה.
In one sentence, the Rambam holds that תפילה is an עבודה that is misyacheis davka to the Har Habayis which is the place that is mesugal for Avodah.

There's an interesting Maharsha that emphasizes this idea, that תפילה is a form of the Avoda of the Beis HaMikdash.  The Gemara in Sukka 53a says

תנא אמר ר' יהושע בן חנניא כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפילה משם לקרבן מוסף משם לתפילת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתייה, משם לתפילת מנחה משם לתמיד של בין הערביים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה,

The Maharsha asks, why does it says they davened Shachris after the Tamid shel Shachar, Musaf after the Korban Musaf, but Mincha before the Korban Mincha?  He answers

ויש להשיב דהתפילות מכלל עבודת המקדש הם, ואמרינן אין לך עבודה קודם תמיד של שחרית דהתפילה אחריה, וכן המוספין שנקרבין קודם חצות דינן כתמיד של שחרית דהתפילה אחריה, אבל בתמיד של בין הערביים אמרינן בהיפך, דאין לך עבודה אחריה, ולכך התפילה לפניה ודו"ק

So this Maharsha is a very interesting application of the Rambam's yesod that תפילה is not only עבודה, but that it is an עבודת בית המקדש with dinim of עבודה.

So far, we've talked about the Rambam's idea of תפילה as עבודה.  But the Rambam agrees that there is another kind of תפילה.  The other kind of תפילה is the תפילה of עת צרה, that the Rambam discusses in the beginning of Hilchos Taanis and in Sefer Hamitzvos 59.  For that kind of תפילה, the Rambam agrees that the Makor to face the מקדש is the Gemara in Brachos.  The Kesef Mishna is meramez to this distinction.  When the Rambam in 5 תפילה 3 repeats the din of נכחו, and says נוכח המקדש כיצד, היה עומד בחוצה לארץ מחזיר פניו נוכח ארץ ישראל ומתפלל etc., the Kesef Mishna brings the Makor for להתפלל נכחו from the Gemara in Brachos, not from עבדהו במקדשו, the makor the Kesef Mishna brought in the beginning of Hilchos Tefilla.  This is because the Rambam holds there are two different dinim in תפילה.  The first din of תפילה that the Rambam brought in הלכות תפילה was תפילה as עבודת בית המקדש, which needs to be done in the מקדש, and, as the Kesef Mishna says, the makor is עבדהו במקדשו.  The din of תפילה that the Rambam discusses later is a din of תפילה בעת צרה, which he discusses more in Hilchos Taanis, and which is entirely different than תפילה as עבודה, and, again as the Kesef Mishna says, the Makor for נוכח is the Gemara in Brachos.

So the Rambam holds that the Gemaras in Bavli, the request of Shlomo Hamelech, involves תפילה בעת צרה, while משנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי is talking about  תפילה as עבודת בית המקדש.  They're entirely different kinds of  תפילה, and the reasons we face the מקדש during those תפילות are different as well.

4.  Harav SKG showed me a Sifri in Va'eschanan that says that Shlomo Hamelech learned the importance of facing the mikdash from the passuk there in 3:27

 עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך

5.  Since this is the internet, and because anyone reaching this point will have to agree that it is a very good mehalach, it doesn't hurt to put in the Yeshiva Boys Choir video on the Yalkut.





NOTE:
There is a difference of opinion as to exactly what it means to "face ירושלים."  The alternatives are the Great Circle/shortest distance (Rav Yechiel Zilber) the Rhumb Line/constant line of travel to longitude angle (Rav Belsky) the cardinal direction (Divrei Chamudos Brachos 30a,) and approximation (Aruch HaShulchan 94:6-8.)   It is hard to believe, but the fact is that a route that appears like a straight line between two places on a flat map is not the shortest route.  The straight line would be the Rhumb line, which has a constant angle, while the shortest route would be an arc on a flat map, with the angle vis a vis the longitudinal meridians changing en route.  (The article I found most understandable is this.)  Due east is 90°.  In Chicago, Rhumb Line method would have us face 95°51′, which is six degrees south of due east.  The Great Circle method would have us face 45°34′ initially, which is forty four degrees north of due east.  Additionally, if one would travel from Chicago to Israel using the Rhumb line, it would be a trip of 6,816 miles, while Great Circle distance would be 6,189 miles.  (Much of this was determined with the help of this website, and Thank You to Dr. Levin for clarifying for me the change of the appearance of the line.) New York has approximately the same differences.  Anchorage, Alaska, would have the options of 256° or 356°- in other words, either almost due west or due north.  Dr. Daniel Levin and Dr. Aryeh Shore have informative and engaging articles on this topic, which also discuss similar arguments within Islam and B'hai, which you might find either fascinating or deeply distressing.  Dr. Levin's article is available here, and Dr. Shore's, from "Hakira" (Spring 2011), here.  I just saw that there is an article by Rabbi Michael Broyde on the topic, but haven't read it.  If you prefer a Sdei Chemed/Law Review style article, any one of the above is far better than mine.  
I don't know why Rabbi Belsky would say that the direction is the Rhumb line.  The true straight line is the Great Circle, despite its appearance on a flat map.  In other words, on a paper flat map, Rhumb looks straight and GC looks like an arc.  But on a globe, the opposite is the case- Rhumb is a curve and GC is straight.  It's true that GC changes angles vis a vis the meridians, and therefore on the compass, as it travels.   But that is irrelevant: it is the result of the meridians converging or separating.  Furthermore, the Tzlach's "בדרך מוסר," works better with the Great Circle.  If you need to minimize the distance your תפילות are travelling, then you should choose the route with the least distance to travel- which is the Great Circle route.  But I really don't think he meant it le'halacha.

A simple way to visualize the error of our flat maps is to realize that the longitudinal lines on a flat map are falsely parallel, while on a globe they are never parallel- they are farthest apart at the equator and get closer to each other until they join at the poles.

NOTE:
Because of cost and architectural concerns, many Batei Knesses in the Golah do not face Yerushalayim.  Within two miles of my house there's one that faces due north (KJBS), one south (Adas) and one due west (Moteler.)  Almost all poskim hold that in such cases, one should orient themselves correctly despite not facing the same direction as others.  In my experience, doing so sometimes causes alienation and brings out antagonism, and it also interferes with your own kavana, so common sense should also be a factor, or it will be יצא שכרו בהפסדו.  In such cases, visualizing the Kodesh will suffice.