Great News, but......

It's important to realize that the opportunity presented by the Aseres Yemei Teshuva and Yom Kippur has two sides.  It is the one time in the year that the Ribono shel Olam presents Himself to us and is receptive to sincere teshuva and tefilla.  On the other hand, not properly taking advantage of the favorable moment is far more serious than missing an opportunity.

:
The Gemara in Yoma 87a about the butcher that said "I have nothing to talk to you about,"

רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא לא אתא לקמיה במעלי יומא דכפורי אמר איהו איזיל אנא לפיוסי ליה פגע ביה רב הונא אמר ליה להיכא קא אזיל מר אמר ליה לפיוסי לפלניא אמר אזיל אבא למיקטל נפשא אזל וקם עילויה הוה יתיב וקא פלי רישא דלי עיניה וחזייה אמר ליה אבא את זיל לית לי מילתא בהדך בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה

You have to ask yourself,
1. Where did Rav learn that one should present himself to the one that wronged him, instead of waiting for him to come by himself to ask to be forgiven?
2. Why did Rav Huna say "Abba is going to kill a man"?  Why was it so pashut to Rav Huna that if Rav would present himself to the butcher, and the butcher would not ask mechila, he would die?
3.  Why, indeed, did the butcher die?  Was his sin against Rav so severe?
4.  If the offense against Rav was indeed so severe, why did he die only after Rav presented himself?

After asking these questions, think about what the Yaaros Devash says about this time of the year: 

בי׳ ימי תשובה מעורר אותנו בתשובה בלי התעוררות דלמטה כלל רק הוא מעורר אותנו כעין מעשה בראשית שהיה כטל לישראל וזהו דרשו ה׳ בהמצאו שהוא ממציא עצמו לנו טרם קראנו אליו רק אדרבא הוא נמצא מקודם לעורר לבניו לתשובה

  Whatever the pshat in the Gemara is, one thing is clear:  when the Ribono shel Olam gets up from His Kisei HaKavod, and leaves His palace, and presents Himself to you so you can ask for kapara, when the Ribono shel Olam is ממציא עצמו לנו, then ignoring the opportunity of the Aseres Yemei Teshuva and Yom Kippur is being like the tabach that said אבא את זיל לית לי מילתא בהדך

Reb Itzelle Peterburger, in the Kochvei Ohr says this much better than I can translate it.

 וכ״כ בחי׳ מהרש״א שהטבח נענש שהוח חטא עד רב והיה לו לפייסיה לרב . אכן

 מש״כ שם עוד גם שזלזל ברב לקראו בשמו אבא. אינו נכון. דהא ר״ה אמד אזיל אבא למיקטל נפשא. ומהיכן היה יודע ר״ה שהטבח עוד יקרא לרב בשמו. ועוד דהנה בתוס׳ ישנים כתבו דאבא היה דרך כבוד. כמו אבי אבי רכב ישראל. דאל״כ היאך ר׳׳ה תלמידו היה קורא לרבו בשמו ע״ש. וע״כ העיקר הוא כי מה שנענש הטבח הוא בשביל שרב הלך אליו. ובכ׳׳ז הקשה אח רוחו ועמד במרדו ולא פייסיה לרב.

 וזה שאמר ר״ה אזיל אבא למיקטל נפשא כי היה חושב לדבר קרוב . שהטבח יעמוד במרדו ולא יבקש מחילה מרב:

 ומעתה אחרי אשר כבר נתבאר. כי דרכי י החסידות של רב ור״ז. שהמציאו א״ע אל מי שחטא להם והתקרבו אליו . זהו מדתו של הקב״ה ממש. כי כן הוא ית״ש מתנהג במדה זו בימי התשובה. להיות מצוי וקרוב אצל האדם. למען בהמצאו ובהיותו קרוב יתן האדם אל לבו לשוב לפניו ית״ש להתחרט על עונותיו ולבקש מחילה וסליחה כנ״ל:

 נמצא כי אם בכ״ז יקשה האדם את לבו. ויאמץ את רוחו וימנע מלשוב אליו ית״ש . גם ביוהכ״פ שהוא קץ מחילה וסליחה לישראל. הרי היא עושה חלילה כמעשה הטבח לנגד רב. והרי הוא כמשיב ח״ו דבר לפני הקב״ה אשר היא מצוי וקרוב אליו. כמו שאמר הטבח לרב זיל לית לי מילתא בהדך . ואם כ׳׳כ גדלה חטאתו של הטבח נגד רב. ומה גס אם בשר ודם יעשה כזאת נגד ממה״מ הקב׳׳ה . מה כבדה חטאתו . ומה רבה אשמתו. וכמה יגדל ענשו ח״ו. מה נורא הרעיון הזה למעמיק בה

So Reb Itzaleh says not like the Mahrsha.  According to him, when the Tabach called Rav "Abba," it was not a disparaging name, he meant to use a name that shows respect, but he felt that he didn't owe Rav, as great as he was, any apology.  "You're a great man, Rav, and I respect you, but I didn't do anything wrong, and there's no point expecting me to apologize."  It comes out that even if you do talk with respect, you say Avinu (like Abba,) Malkeinu, ein lanu melech ella atta, but you don't properly ask for teshuva, you don't really think you need to ask for teshuva, you say vidui for sinful Klal Yisrael but not for your innocent self, you are, chas veshalom, like the Tabach.

Rabbi Tzvi Haber of TorahLab sent me an excellent thing. He wrote it in a letter, not intended for publication, but I want to quote it verbatim.  Yasher kochcha.

In Limudei Nissan Reb Nissan brings a drasha from Reb Zalman Sorotzkin who asked why there is no aliyah l'regel on Yom Kippur, and is masbir that the reason is because Hashem is קרוב להם בכל מקום שהם , just another smach to what you're saying. Reb Nissan brings this to be masbir Rebbe Akiva's statement of Ashreichem yisrael  - even after the churban, wherever you are, Hashem is karov and metaher you on Yom Kippur.

My son, Reb Shlomo, spoke at Reb Tzvi Kaplan's yeshiva before Yom Kippur today, and he added several things.  I found one thing that he said relevant even to us more worldly people.
A person should undertake resolutions for the coming year, to avoid aveiros, and to do things with more yiras shamayim.  But he suggested two things.
1.  Your resolutions, as far as Avoiding aveiros, do your utmost.  But as far as doing things better, take small steps.  For example, you say you'll bentsch inside instead of by heart, so you can pay better attention.   Be realistic.
2.  Whenever you do the new hanhaga, remember that you're doing it because you'r'e sticking to a resolution you made on Yom Kippur.  If you don't, it will become hergel, and it will lose a lot of it's ruchniyusdikkeh power.



NOTE:
This doesn't add to the mussar haskeil, but if you're interested in an excellent tzushtell- the famous Tosfos in Nazir (17) asks why making yourself a nazir in a cemetery would result in getting malkos, since speaking is not considered an act.  
Tosfos:

אילימא דאמרי ליה לא תנזור. והוא עומד בבית הקברות למה לי שהייה פשיטא דלקי בלא שהייה דנזיר טהור מאי טעמא דלא בעי שהייה ולא משכחת ליה [כלל] דבעי שהייה משום דקמתרין ביה שלא יטמא והוא נזיר טהור הכא נמי מתרין ביה שלא ידור בו בנזיר והוא עובר לקי כמו היכא דהוה טהור ומתרין ביה שלא יטמא ולאו האי כלאו שאין בו מעשה במה שמקבל נזירות דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר

Tosfos is saying is that if you find yourself in a makom tumah, and you don't take the opportunity to get out of there, it's not a sin of omission, it's a lav she'yeish bo ma'aseh.  I think that not doing teshuva at this time is not just אין בו מעשה.  It's a לאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם

Shema Koleinu

This was inspired by something Reb Chaim B wrote, and much of it is a restatement of his words.  Most of what's not Reb Chaim's is my wife's, Malkie's.  

-   Boswell   -

In דברים כא,יח, in the parsha of בן סורר ומורה it says איננו שמע בקול אביו ובקול אמו.  What terrible crime is he guilty of that is described as איננו שמע בקלנו?  What is the added word koleinu, when it could say eileinu?  

In Parshas Breishis, Hashem chastises Adam Harishon for the sin of the Etz Hadaas, saying (Breishis 3:17) כי שמעת לקול אשתך. What is added with the word לקול?  The Or Hachaim says 

שקבל דברי אשתו ולא בדק אחריה ונמשך לו מזה שאכל מן העץ. ודקדק לומר לקול, לרמוז שלא בחן בדבריה, אלא להברת דבריה, שאמרה לו קח ואכול אכל, והיה לו לשאול מאיזה עץ לקחה. 

According to the Or Hachaim, "Kol" is different than dibbur or amira, kol is what he calls the havara.  I translate that to mean the tone, or we might say "the voice" as opposed to "the words."  By Chava, the problem was that Adam listened to her enticing voice without carefully thinking about what she was saying.  

Applying this to our question by בן סורר ומורה, we see that the problem is not just that he doesn't listen to what they tell him, it is that he is indifferent to what they want to impart as parents.  He has disassociated himself from them to the point that he is indifferent to the mesorah and the way of life and the beliefs that a child would naturally absorb from his parents.

Yirmiahu (9:11) says 

 מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי  ה' אליו ויגדה; על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עבר. ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. וילכו אחרי שררות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם

The Gemara in Nedarim 81a and BM 85a-b explains what it was that the people did not understand.  Evidently, although there was reshaim, the people as a whole did the Mitzvos and learned Torah.  Why would the majority be punished for the sins of the minority?  The zechus of the rabbim should have protected them!  Nobody could understand what was happening, until the Ribono shel Olam explained it, על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה.  But that can't be taken literally, because if they had abandoned the Torah, the question would not have been so hard to answer.  The Gemara explains that they didn't make a bracha before learning Torah.  The Ran explains that they didn't learn Torah out of a desire to understand the thoughts of the Ribono shel Olam, they only learned in order to pasken the halacha.   According to the Ran's pshat, they considered learning Torah to have value only as a hechsher, and you don't make a bracha on a hechsher mitzva.  But it is still hard to understand, it this is such a terrible  aveira that their Torah and Mitzvos lost the ability to be meigin? Would not their high level of learning, the מאור שבה, have eventually brought them back to where they should have been?
With the Or Hachaim we can explain it.  There is the letter of the law and the spirit of the law.  If a person only follows the technical halacha but does not allow the meaning and spirit of the mitzvos to come into his heart and mind, his mitzvos mean very little.  Not only do his mitzvos mean little, but it is a terrible sin to be an expert in the letter of the law, and yet remain resolutely tone deaf to the moral and ethical aspect, to know the Dibros but not pay attention to the Kol.    When such people do mitzvos, it is the act of a vassal that has no choice but to do as his master demands.  This is not the loving relationship of an eved Hashem.  It is inevitable that such Shemiras HaMitzvos will ultimately degenerate into behavior that is completely inconsistent with the Torah.  Such a people will twist the Torah and the Mitzvos into something unrecognizable.

Now that we have said this pshat in this Gemara, we will recognize that this is what Reb Yochanan means in his statement in Bava Metzia 30b.

אשר יעשון זו לפנים משורת הדין, דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין

Steve Dubey pointed out that the early Reform movement recognized the great importance of the "Kol Hashem." They believed that this is the true essence of Judaism, and actual mitzvos don't matter.  All that matters, they said, is the spirit of the law, the refinement and social responsibility and tikkun olam.  Unfortunately, as it turned out, if you're not anchored by the taryag, then you will float away into something that has nothing to do with the Ribono shel Olam.  As the Chinuch says, without mitzvos maasiyos, philosophy is a will o' the wisp, and neither does it last nor does it have any deep effect. (Mitzva 16.   ועתה בני, אם בינה - שמעה זאת והטה אוזנך ושמע, אלמדך להועיל בתורה ובמצוות: דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע)

Doing the mitzvos without hearing the kol, and claiming to hear the kol without doing the mitzvos, both violate the heart of the Torah and contradict the purpose of Klal Yisrael.  That's what the passuk in Yirmiah means.  על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה.  If you do the mitzvos without hearing the kol, you're not really doing the mitzvos at all.  That's what caused the Churban.

When my wife spoke this past Shabbos, she connected this to Sarah's shema bekolah,  Rashi says that (Breishis 21:12) Avraham Avinu was mortified to hear what Sarah Imeinu said about sending Yishmael and Hagar away.  Indeed, her words were terrible.  But when you understand what lies behind them, you will follow them, because you will discern the Ruach Hakodesh behind her words.  Similarly, when Yitzchak said about his masked son "hakol kol yaakov,"  Rashi says it means with derech eretz and patience.

(When my Rosh Yeshiva and Rebbi, Rav Rudderman, was elderly and sick, he had to be hospitalized, and he lay in bed, speaking to no one, and refusing to eat.  Rabbi Neuberger called my father in Chicago, and asked him to fly in to Baltimore to see if he could somehow bring Rav Rudderman out of his terrible decline.  My father came in, and as soon as he walked into the room, Rav Rudderman sat up in bed and greeted him, and he took something to eat, and they spoke animatedly.  My father told him that he had been told that Rav Rudderman had not spoken to anyone for days, and they were very worried, and my father said he didn't understand, Rav Rudderman had plenty of talmidim gedolei Torah that he could talk to in learning.  Why didn't he talk to anyone but my father?  Rav Rudderman answered, it was true, he indeed had many talmidim he could talk to, but not one of them talked in the nusach of Slabodka.  Only my father could talk to him in the nusach of Slabodka.  And that unique kol, only that kol, made the difference between Rav Rudderman lying in bed so depressed that they feared for his life, and being animated and excited.)

If you truly have a connection to the Ribono shel Olam, then you don't merely follow His commandments, you try to discern what kind of person He wants you to become.  You realize that there are a myriad of things that distinguish an eved Hashem, and you will desire to incorporate as much of them into your life as possible.

This Kol of the Ribono shel Olam is not just His words, it is that which cannot be expressed in words.  In fact, sometimes, there is no sound at all....  
Eliahu had a vision in the cave, described in Shmuel 1:19.

ט ויבוא-שם אל-המערה, וילן שם; והנה דבר ה', אליו, ויאמר לו, מה-לך פה אלייהו.  י ויאמר קנוא קינאתי לה' אלוהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחותיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.  יא ויאמר, צא ועמדת בהר לפני ה', והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה', לא ברוח ה'; ואחר הרוח רעש, לא ברעש ה'.  יב ואחר הרעש אש, לא באש ה'; ואחר האש, קול דממה דקה.  יג ויהי כשמוע אלייהו, וילט פניו באדרתו, וייצא, ויעמוד פתח המערה; והנה אליו, קול, ויאמר, מה-לך פה אלייהו.  יד ויאמר קנוא קינאתי לה' אלוהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחותיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.  טו ויאמר ה' אליו, לך שוב לדרכך מדברה דמשק; ובאת, ומשחת את-חזאל למלך--על-ארם.  טז ואת יהוא בן-נמשי, תמשח למלך על-ישראל; ואת-אלישע בן-שפט מאביל מחולה, תמשח לנביא תחתיך.

What does that mean,  ואחר האש, קול דממה דקה?  If its silent, it's not a kol.  The answer is that sometimes, silence speaks loudest. The Ribono shel Olam said to Eliahu, the time for Kanaus is over.  Now is the time to influence Klal Yisrael in a softer manner, not harshly but instead with a קול דממה דקה.  But Eliahu responded, again,  קנוא קינאתי , this is the only way I know to teach Klal Yisrael.  So Hashem said, the time has come for you to appoint a successor that knows how to talk to Klal Yisrael today.

When we say Selichos, we say, שמע קולנו ה' אלוהינו, חוס ורחם עלינו.  Ribono shel Olam, please listen to our Kol, listen to our tefillos, look how we supplicate and beg you.  What do you think the Ribono shel Olam answers?  Hashem answers, Shma bekoli.  Do the mitzvos, but don't just do them min hasafa velachutz.  Listen to My Kol.  Do the mitzvos and understand what kind of human beings I expect the mitzvos to make you, both din and lifnim mishuras hadin.   When you are שומע בקולי, then אשמע בקולכם.



Note:
Rav Avraham ben HaGra's pshat in the difference between Kol and Dibbur in his periush on Tefilla appears to be identical with the Ohr HaChaim, and he uses it to explain Shema Koleinu, as we did. Thank you to Harav Shmuel Yeshaya Keller from Telshe, Chicago, for the excellent mareh makom.  

שמע קולנו פי' שיש הבדל בין דבור לקול דיבור הוא להטעים את כונתו וקול הוא קול דברים היוצאים מרצון האדם בלא טעם כאשר בא הצווי אל אברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה גם שלא ישרו בעיניך וכן אמר עקב אשר שמע אברהם בקולי ולא הרהר אחרי וכן וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי  והחרמתי את עריהם וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני בידם ואמר בקול ישראל כי נדר הזה לא היה לו טעם לדעת המקום ברוך הוא ולא היה חפץ בזה כי מעל ישראל בחרם אצל יריחו אף על פי כן שמע בקולם וכן וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר וגו' ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל ורז"ל דרשו על ספר הישר זה ספר בראשית שנזכרו בו מעשי אבות ומה ענינו לכאן ולפי דרכנו יתכן שלא היה ביום ההוא לשמוע ה' בקול איש מעולם האזין תפלת ישראל שהיה לצורך וכאן היה רק קול דברים עד יקום גוי אויביו הלא ה' נלחם לישראל למה ישנה טבע מערכות שמים בחנם להעמיד השמש בחצי השמים הרבה שלוחים למקום להשמידם אבל היה לשלם זכות אבותינו שהיו שומעים לחוקי אלהים אשר לא השיגו טעמיהן ועשו בלבב שלם כן שילם ה' לבניהם וזהו טעם הלא היא כתובה על ספר הישר טעם זה מעשי האבות שהיו עושין רצון המקום בלי טעם כן שילם ה' לבניהם וזהו שאנו מתפללים שמע קולנו גם שאין זכות עשה עמנו בזכות אבותינו 

Are You Relying on the Middas HaRachamim?

Are you relying on the Middas HaRachamim?  Not so simple.  Chesed and Rachamim have to be earned.

Reb Yisrael Salanter, brought in Reb Yitzchak Blazer's Kochvei Ohr, says that the concept of Rachamim, the idea of the 13 middos, only applies in this world, where ראה שאין העולם יכול להתקיים  במידת הדין שיתף עמו מידת הרחמים.   That does not apply to Olam HaEmes.  So after 120, when we go to the בית דין של מעלה, we will cry "Rachamim, Chesed!" and the Malach will say "No רחמים, no חסד.  Here, כולו דין."

Reb Elyah Lopian also brings this in his לב אליהו, at the end of Mattos/Massei, on the last page of Sefer Bamidbar.  The way Reb Elya says it over from Reb Itzaleh, we will come to the Olam Ha'Emes and we will not recognize Hakadosh Baruch Hu.  We're used to being mispallel to אבינו האב הרחמן, we're used to seeing ארך אפים ורב חסד, but there, it is all דין.

I also saw it in the Arvei Nachal, but I can't remember where.

This is a problem.  The Chafetz Chaim says that you can come to the בית דין של מעלה with millions of zechusim, like the sand on the shore, and if they're examined with דין, some will be written off because they weren't done with Ahava, some without Simcha, some without kavana.  Almost all of the zechusim will be gone.  Maybe you'll be left with one or two perfect zechusim.  Faced with דין, with almost no zechusim and no appeal to רחמים.... think about what Reb Akiva and Nachum Ish Gamzu and Chutzpis HaMeturgeman and Yoshiyahu and Iyov and countless others went through; and what they went through was with Rachamim, in order to avoid punishment in the Olam HaEmes, and you'll get an idea of what Middas HaDin means.

So there's no hope.  It's a terrible thing to hear.  In davening, we ask for חן וחסד ורחמים, we say אבינו האב הרחמן המרחם רחם עלינו and it's only for the duration of our lives?  It's only to give us a reprieve, probation, but as soon as our life is over, all that Rachamim and Chein and Chesed is gone and does nothing for us?After 120, the Ribono shel Olam is not האב הרחמן המרחם any more?  According to these baalei hashkafa, "No."

There are three things that lessen the horror of this message.

One is that if you do teshuva in this world, then even though teshuva is based on רחמים, it erases the sin, and ממילא (consequently) the sin won't come before the בית דין של מעלה.  By the way, this is also the explanation for why we say אל מלא רחמים for neshamos.  It's not that we're asking for רחמים stam.  Pshat is that we're being mispallel and doing mitzvos so that the concept of רחמים should come from our world, where it's operative, to theirs.  It is also possible that when we ask for רחמים in this world- for ourselves or for the neshamos of the dead- and it is granted, perhaps the רחמים remains operative in Olam HaBa.
But whatever the pshat is, we ought to be able to ask for Rachamim now for ourselves after we are niftar, which they say doesn't work.  ועדיין צע"ג לענ"ד.

Two is that Reb Yitzchak Blazer, when he came to his life-long friend Reb Chaim Berlin in  a dream, said that the human mind cannot conceive of the severity of the דין in בית דין של מעלה, but a Talmid Chacham has many many defenders.  So learn as much as you can.
This is from the Toldos Chayav intro to the Kochvei Ohr, page 31-2.

שאלתי ממנו מה נעשה בדינו בעולם ההוא. ואמר לי שדין של מעלה חמור מאד שאי אפשר לשום אדם בעולם הזה לשער כלל, וביחוד מקפידים מאד על דברים האסורים שנדברו שלא כהוגן.  אמנם על תלמיד חכם יש הרבה מליצי יושר

ושאלתי עוד, איך עלה בדינו, והשיבני, שכל ימות החול לא הניחוהו לבוא אלי בחלום ולתת לי יישר כח עד יום השבת, שנתנו לו מנוחה והניחוהו להראות אלי בחלום

Third, the Chafetz Chaim says that it's a mistake to think there's only one book called Middas HaDin.  There are millions.  According to how you acted toward others in this world, that is the volume of דין that is applied to you.  במידה שאדם מודד בה מודדין לו means that the מידת הדין will be determined by your behavior.  If someone offends you, or hurts you and you are dan lekaf zechus, then a מידת הדין book of דן לכף זכות will be used in your case.  It's not רחמים- it's a different set of rules of דין.
This idea is also developed in Reb Chaim Shmuelevitz in his Sichos.
The problem is, how can you be dan lekaf zechus, when usually, the better you know someone, the less you respect them.  The answer is, as Reb Chaim Shmuelevitz says regarding the Tzeduki in the Kodesh Kodoshim in Yoma 16, and Reb Yochanan ben Zakai before he died, a person can sincerely believe something his whole life and be dead wrong.  The point is that many people that are bad are tinokos shenishbu, to some extent.  That too is a limud zechus.
When we say you should be דן לכף זכות, that doesn't mean smile and go on with your life.  It means that now that you were  דן  that he is רעך, you will actively apply the pessukim  ואהבת לרעך כמוך and וחי אחיך עמך.

Reb Itzel Blazer on Din:

מורי זצוק"ל אמר כי כביכול בעולם האמת לא מכירין כו' כי בעוה״ז אם יקרא איש לה׳ יענהו. שערי רחמים פתוחים, אבל שם אין רחמים ואין חסד, ע״כ ימהר האדם בעוד ששערי רחמים פתו­חים וישוב מחטאיו וירוחם

(Also in his כוכבי אור p 134 on the bottom.)

Reb Yitzchak Blazer there on delaying Teshuva:

ד. גופא מה שהאדם אינו עושה תשובה הוא חטא גדול וכמש״כ במדרש רבה הרי החתירה לפניך כו׳ והנה ביבמות (פ״ח ע״ב) מבואר מפני מה גרים בזה״ז מעונין ויסירין באין עליהן מפני ששהו להכנס תחת כנפי השכינה, והלא הדברים קו"ח ומה גרים שאין עליהם חיוב כלל להתגייר ואינם מחיייבים במצוות ובכ״ז אם נתגיירו הם מעוניו ומדוכין ביסורין בשביל ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה, א״כ ישראל שהוא מחויב בכל התורה ואם הוא חוטא א״כ אף אם עשה תשובה הלא יש עליו עוד תביעה מה ששהה להכנס תחת כנפי השכינה, ועל אחת כו״כ אם לא עשה תשובה כלל, הדבר נורא מאד. אשרי האיש הממהר לעשות תשובה­

I don't think you can do teshuva for delaying doing teshuva.  It's too hard for me to think about.  Maybe someone out there can help.

From the Lev Eliahu:

והטעם בזה והסבר הדברים- כבר אמרנו למעלה, כי לגבי כל העולם ודאי אין העולם יכול להתקיים במדת הדין לפיכך שיתף הקב"ה מדת הרחמים למדת הדין. אבל עם הצדיקים הגדולים היחידים הללו- מתנהג הקב"ה אתם במדת הדין לבד וכו' כמשנ"ל

ומדוייק בזה מה שאמרו "ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדת הדין- ושיתף עמו מדת הרחמים", ללמדנו שלעולם היה צריך להעמיד את העולם במדת הדין לבד דוקא, אלא שאי אפשר, אבל עם הצדיקים- שאפשר להנהיגם במדת הדין לבד- נוהג הקב"ה אתם כן כפי שראוי להעות בעולם וכמש"נ

ושמא תאמר 'עכ"פ לקתה מדת הדין והאמת - שאין כאן מדה שוה!  שהצדיקים לוקים- ואותם שאינם צדיקים פוטרים אותם לשלום!'... לא מחכמה שאלת זאת!   אדרא, דע כי הצדיקים מנקים אותם מכל עון וחטא בעוה"ז- כדי שיזכו ויכנסו למחיצתם בגן עדן לעוה"ב, משא"כ מי שהוא נצרך לשתף לו מדת הרחמים בדינו - זה רק בעוה"ז, אבל בעוה"ב- שם אין שיתוף של רחמים במדת הדין, כי לקבל עוה"ב אי אפשר אלא בדין גמור.

וזהו מה שאמרו בגמרא (ל"ה ע"ב) "ג' באים לדין, עני עשיר ורשע וכו,"- והיינו לדין ממש! וכן במשנה אבות (פ"ג מ"א) "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", וכן תמצא ברבה מקומות, וכבר אמר הגרי"צ בלזר זצוק"ל מליצה, שבעולם האמת לא מכירים את הקב"ה ... כי כאן - הוא ארך אפים ורב חסד. אבל שם - אין רחמים בדין!ד

From the Chofetz Chaim

והנה מה מאוד צריך האדם להתחזק את עצמו במידה זו , לדון את כל אדם לכף -זכות ,כי על -ידי מידה זו דכף זכות, וכן להפך חס ושלום ,נקל להאדם להעלות על עצמו שם צדיק או רשע לעולם ,כי ידוע הוא דחובתו של האדם וזכותו תלוי לפי רוב המצוות והעונות שיש בידו , כמה שאמרו חז"ל בכמה מקומות {רמב"םהל' תשובה }, ריש פ"ג} :אם רב מצוות הוא בגדר צדיק , ואם רוב עונות ,הוא בגדר רשע , ואמרו חכמינו ז"ל בראש -השנה ,דף טז ,עמוד ב : שלושה ספרים נפתחין ליום -הדין {והיינו יום -הדין הגדול בעת התחיה ,כפרוש רש"י שם }: צדיקים גמורין -נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם ,רשעים גמורים {היינו רוב עוונות ,כפרוש רש"י שם } נכתבין ונחתמים לאלתר לגיהנום ,שנאמר וגו' , ובינונים וכו' , והנה ידוע הוא ,דבענין הזכיות שיש ביד האדם ,אף אם {הוא} כחול ירבון - אם הקדוש -ברוך -הוא יתנהג עמו במידת הדין הגמורה ,לא ישאר בידו כי אם מעט מזער ,כי כמה וכמה מהן לא השלים לעשות אותן בכל פרטיהן ואפניהן הנאותין לאותה מצווה , ואפילו אותן שהשלימן כדין ,לא היה באהבה וביראה ובשמחה הראוי לעשית המצווה , כללו של דבר : אם ידקדק הקדוש -ברוך -הוא , חס ושלום , אחר עשית מצותיו ,ימצאו רבן בעלי מומין ,והמצוות שישארו לו יהיה מעוטא דמעוטא נגד העוונות שיש לו ויקרא על האדם הזה עבור זה שם רשע לעולם

אבל אם הקב״ה יתנהג עמו במדח הרחמים ויחפש עליו זכות בכל עניניו ישארו זכיותיו על מכונן • ויותר מזה שאפילו אם נמנו מעשיו ונמצא שיש לו רוב עונות אם הקב״ה יתנהג עמו במדת הרחמים הגמורה יתמעטו מנינן כי בודאי ימצא כמה וכמה מהעונות שיש לחפות עליו שעשה אותן בשגגה או בסבה אחרת • כללו של דבר אם ירצה הקדוש ב״ה לחפש זכות על האדם לא יבצר ממנו • וממילא אם יתמעט מקצת עונותיו יכריע הכף זכות ויקרא עליו שם צדיק לעולם

והנה כל זה תלוי לפי ההנהגה שהנהיג את עצמו בימי חייו עם הבריות : אם דרכו היה לדון אותם לכף זכות, דנין אותו גם כן לזכות ,כדאיתא בשבת קכז : ואם דרכו היה ללמד חובה על הבריות ולדבר עליהם רע - גם המלאכי -השרת מדברים עליו רע למעלה , כדאיתא במדרש משלי {יא ,ה} ,על -כן צריך שידע האדם בנפשו בעודו בחיים , כי בעת שהוא דן את חברו , בין לטב בין למוטב , אז בדבוריו ממש הוא מסדר דין לעצמו

The Ramchal in Derech HaShem also says this (4:8:4).  My son Shlomo Sheyichyeh said this over at the Seuda HaMafsekes at Rav Tzvi Kaplan's yeshiva, and one of the yungeleit came over and showed this to him.

 אך ענין השופר בר"ה הוא, כי הנה ביום זה הקב״ה דן את בל העולם בלו, ומחדש כל המציאות בבחינת הסיבוב החדש, דהיינו השנה החדשה. והנה נסדרים הסנהדראות, ונערך הדין על כל היצור, כפי סדרי הדין העליון, וכט״ש בח׳׳ב. והקטיגור מזדמן לקטרג כפי עוונותיהם של בני האדם. והנח ציונו הקב״ה לתקוע בשופר, והבינה בו. להמשיך ההגהגה ברחמים ולא

 בתוקף הדין, ולערבב הקטיגור שלא יקטרנ  והנה כבר ביארנו, שכמו שאין מדת הדין נותנת שיגיע טוב לבני אדם אם לא יזכו לו, כן מחוק המשפט עצמו, במעשים מן המעשים שיעשו בני האדם, בהגמלם הגמול הראוי להם לפי ענינם, שינוהג עמהם בכלל דינם ברחמים ובחמלה, ולא ידוקדק עליהם בדין גמור. וכענין מה שאמרו חז"ל, כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, כמו שהוא מוותר כך יוותרו לו, ונמצא שמתנהגים עמו ברחמים, וזה עצמו מדת משפט. ואמנם לא המעשה הזה לבד יגמל על דרך זה, אבל כל מעשה שתגזור החכמה העליונה עליו שראוי להגמל כך יגמלך כך, ומכלל זה מצוה של תקיעת שופר שנצטוו בה ישראל להיות ממשיכים עליהם ההנהגה ברחמים, וכשישמרו אותה כראוי זה יהיה הפרי שילקטו ממנה  ואמנם פרט הענין, היחס אשר לתקיעת שופר עם המשכת הרחמים תלוי בשרשי ההנהגה ויסודותיה, והכוונה בזה באמת לעורר אבות העולם להתחזק בזכותם, לעורר את הרחמים ולפייס מדת הדין, ולהגביר הטוב על הרע, וליטול הכח מהמקטרגים, ולהתכוון שישתמש האדון ברוך הוא מרוממותו, להנהיג בשליטת יחודו ולעבור על פשע. וכל זה על ידי מצוה זאת, כשתתחבר עמה תשובתם של ישראל כראוי.  ופרטי כל ענין זה כפי פרטי התיקון בדרכיו

I don't understand this well enough to know whether these contradict the above.
Rabbeinu Bachay Shemos 15:2.

זה א-לי - ועל דרך הקבלה היא השכינה שנקראת זה וזאת, כי השכינה עמהם בכל הגלויות, ולכן הזכיר כאן שם י-ה, שהוא מדת הדין, כמו שכתב בתהלים קל"ג "אם עוונות תשמר י-ה", ובמדרש, בעולם הזה מקלסין בב' אותיות, ולעולם הבא בו' אותיות, שנאמר בי-ה ה' צור עולמים. רוצה לומר שם בן ב' אותיות מדת הדין שבה נברא עולם הזה, ועולם הבא נברא ברחמים, כי מדת הדין תתעלה ברחמים ואינה נוהגת עוד, שאין יצר הרע ומיתה 

Ramban Beshalach 13:21.

 וה' הולך לפניהם יומם. כבר אמרו (ב''ר נא ב) שכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, הקב''ה עמהם ביום ובית דינו בלילה. אם כן פירוש הכתוב שהשם שוכן בתוך הענן והולך הוא לפניהם ביום בעמוד ענן, ובלילה בית דינו שוכן בעמוד האש להאיר להם, כטעם אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה (במדבר יד יד): 

וראיתי באלה שמות רבה (יט ו) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' (ישעיה נב יב), לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניכם, שנאמר וה' הלך לפניהם יומם, אבל לעתיד לבא אני לבדי, שנאמר (ישעיה נב יב) כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל. וסוד המדרש הזה כאשר הזכרתי, כי בגאולה הראשונה היה הקב''ה עמהם ביום ובית דינו עמהם בלילה, אבל לעתיד לבא תתעלה מדת בית דינו ברחמים, וה' הולך לפניהם, השם המיוחד, כי אלהי ישראל מאספם עמו, ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קלט יב), כי הכל במדת רחמים מיוחדת

Denigrating Yom Kippur. A Guest Post

The author of this post is an individual of the highest attainments in both Torah and science.  He prefers to remain unnamed

I had posted this some years ago, but to that version I appended a title that the author disagreed with, and the ensuing discussion was included as well.  I recently re-read it, and I realized that it deserves to be posted just as it was written, without distractions

בהלכות תשובה ריש פ"א פסק הרמב"ם: "וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהם על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתוודו וידוי דברים שנאמר והתוודה אשר חטא עליה". נמצא שהתשובה על כל פרטיה וכן הוידוי מעכבים כפרת החטאת והאשם.

אך בפ"ג משגגות הל"י כתב: "אין יום הכיפורים ולא החטאת ולא האשם מכפרין, אלא על השבים המאמינים בכפרתן אבל המבעט בהם, אינם מכפרין לו. כיצד היה מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בליבו שאין אלו מכפרין אף על פי שקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה מבעיטתו צריך להביא חטאתו ואשמו", וכאן מפורש שרק המבעט בכפרה לגמרי אין הקרבן עולה לו וצריך קרבן נוסף, אבל מי שמאמין ורוצה בכפרה אלא שעדיין לא שב מחטאו, וכגון שלא קבל עליו להבא בקבלה גמורה עד שיעיד עליו יודע תעלומות וכו', עלה לו הקרבן[1].

הכס"מ בהלכות תשובה שם כתב שמקורו של הרמב"ם הוא מהפסוק "והתודה" שמצריך וידוי (וממילא גם תשובה) עם הקרבן. מקור זה כתב הרמב"ם עצמו בהלכה שם. עוד הוסיף הכס"מ שדברים אלה מפורשים בברייתא בשבועות י"ג. שמניחה כדבר פשוט שחטאת ואשם אין מכפרים אלא לשבים – "דתניא יכול יהא יוה"כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים אף יוה"כ אין מכפר אלא על השבים".

מקור שני זה תמוה, שהרי בכריתות ז. פירשה הגמרא את אותה הברייתא במסקנא "אלא, שבין -- דאמר יכפר עלי חטאתי, שאין שבין -- דאמר לא תכפר עלי חטאתי", ואם כן משמעות דברי הברייתא אינה אלא שהאומר לא תכפר עלי חטאתי אינו מתכפר, ואין זה נוגע למי שלא עשה תשובה, והן הן דברי הרמב"ם בשגגות.

לישב סתירת דברי הרמב"ם אפשר לומר שבהלכות שגגות מדובר בעיכוב בכפרת הקרבן עצמו, וזה הוא רק במבעט שהוא כמי שהביא קרבן שלא לרצונו ופסול, אבל כל שאינו מבעט הקרבן כשר, עולה לו ומכפר. אלא שאין כפרת הקרבן לבדה מספקת בלא התשובה והוידוי שעמו. על כן, מי שהביא חטאת בלא תשובה עלתה לו וצריך לשוב ולהתוודות כדי לגמור הכפרה, וזהו שכתב הר"מ בהלכות תשובה.

אם נכונים הדברים, יש ללמוד מכאן גם לענין יום הכיפורים. ממשיך שם הר"מ בשגגות "וכן המבעט ביום הכיפורים אין יום הכיפורים מכפר עליו לפיכך אם נתחייב באשם תלוי ועבר עליו יום הכיפורים והוא מבעט בו הרי זה לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה אחר יום הכיפורים חייב להביא כל אשם תלוי שהיה חייב בו". ושוב קשה, הרי בהלכות תשובה פסק הרמב"ם דלא כרבי, "ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם" משמע אם לא שב בתשובה לפרטיה לא נתכפר, ולא די בכך שאינו מבעט.

ולנ"ל יש לומר שגם ביוה"כ שונה דין מבעט ממי שלא שב. כשם שבקרבן המבעט בכפרתו כמי שלא הקריב וצריך לחזור ולהקריב, כך ביוה"כ (לדידן דקיי"ל דלא כרבי) המבעט בכפרתו כמי שלא עבר עליו יוה"כ כלל. אבל מי שלא שב אך מאמין ורוצה בכפרת יוה"כ מתכפר בו, אלא שאין די בכפרה זו לכפר לגמרי ועדיין מוטל עליו לשוב ולהתודות כדי לגמור הכפרה, ולכאורה נראה שאינו צריך יום-כיפור נוסף אחר ששב והתוודה, כשם שחייבי חטאות ואשמות אינם צריכים קרבן נוסף[2].

עדיין יש לדון מה המקור לפסק זה, אך אין כאן מקומו.

רובא דעלמא אינם זוכים לעשות תשובה גמורה בכל שנה ושנה (לפחות לפי הרמב"ם[3]). ולכאורה כיוון דנקטינן דלא כרבי מה להם וליום הכיפורים? ולהנ"ל ניחא קצת.

---

[1] בספר המפתח של פרנקל מצאתי רק אחד המתיחס לשאלה זו [שו"ת ארץ צבי (פרומר) ח"ב, הגהות על אבנ"ז קכ"ה] אך לא הבנתי תירוצו.

[2] וזה כנראה דלא כתוספות ישנים יומא פה: שכתבו שגם לרבי אין יוה"כ מכפר לגמרי בלא תשובה.

[3] יש כמה ראיות שלשאר ראשונים כל שמתחרט כבר נחשב שב, אבל לרמב"ם לכאורה כל עוד שאין כאן קבלה גמורה להבא שיעיד עליו וכו' לא בא לכלל תשובה.

Just as a little he'ara; last time I posted this, as I said, the discussion revolved around whether the sugya of meva'eit is related to the sugya of the effect of כוונה מתנגדת if you hold  מצות אין צריכות כוונה.  The guest author found only one achron that connects the two sugyos- the Amudei Ohr of Rav Yechiel Heller, Suvalker Rov, Teshuva 28.  Even though I was the one that related the two sugyos, and the Suvalker Rov says it, I no longer believe there is any connection.  In any case, all the other achronim on the sugya, as brought in the Amudei Ohr, implicitly dismiss it.  Another interesting thing we discussed there in relation to the guest authors chidush is the Rambam in 1 Teshuva 2 that says that for one who did not do teshuva,the Sa'ir HaMishtalei'ach is miskaper on kalos but not chamuros.  I saw a nice discussion of this question in the last piece in a pamphlet called Otzros HaTorah from the Lubavitcher, available here.  The pages are disordered on my computer, but you can figure it out quickly.

Yom Kippur

I was told that Reb Yehuda Leib Chasman said this from the Chofetz Chaim, before his last Yom Kippur, which was in 1936.

The Czar decided to make a tour of Russia, and he expected every city he visited to express its loyalty and to joyously celebrate his visit.  He visited the cosmopolitan St. Petersburg, and they feted him in an exuberant and amazing fashion.  In Moscow, too, there was tremendous celebration, and while it didn't match St. Petersberg, it was in keeping with what they could imagine and do, and he was pleased. As he visited the smaller provincial towns, they, too, did the best they could, and he was satisfied.  He decided he was going to visit some far off village in the hinterlands, but he knew the simple people just had enough to barely survive, and they barely knew who he was, and he couldn't expect much from them at all.

There was someone in the town that did, however, know what was about to happen- he had lived in the big city, and he knew who the Czar was, and worse, he knew the local custom.  The local custom was that whenever a stranger would come to town, they would throw stones at him.  So this man begged the townspeople, look, you have no idea who it is that is coming, and you can't even imagine the honor that he is due.  All I ask you is, please don't throw stones at the Czar.

The Chafetz Chaim said that on our madreiga, it's hard for us to have any inkling of what it means to come before Hashem on the Yamim Nora'im.  At least let's try to not thrown stones.

I once said a similar thought, here.  The idea was that the Mishna in Pirkei Avos 5

כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הרי זה מתלמידיו של אברהם; וכל מי שאין בו שלושה דברים הללו, הרי זה מתלמידיו של בלעם:  תלמידיו של אברהם--עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם--עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה.  מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם:  תלמידיו של בלעם יורדין לגיהינם, ונוחלין באר שחת--שנאמר "ואתה אלוהים, תורידם לבאר שחת--אנשי דמים ומרמה . . ." (תהילים נה,כד); אבל תלמידיו של אברהם יורשין גן עדן, שנאמר "להנחיל אוהביי, יש; ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח,כא).

contrasts the disciples of Moshe Rabbeinu with the disciples of Bilaam.  Unfortunately, it is beyond us to even have a glimmer of an idea of what Moshe Rabbeinu was, but I find it pretty easy to understand who Bilam was.  So even if it's hard to try to emulate Moshe Rabbeinu, the least we can do it try to Not be a talmid of Bilam.

Haazinu, Devarim 32:4, and Yom Kippur. Mishpat and Tzadka Yachdav. אין עול and צדקה יחדיו

I

No human, no Malach, can understand Hashem's judgment.  Avraham Avinu, Moshe Rabbeinu, the Malachei Hashareis, nobody can even begin to understand why and how.  Even so, Chazal and our baalei hashkafa discuss such things.  What follows is only in the spirit of Limud Hatorah, and is not an Icarus-like quest for the resolution of unanswerable questions (Chagiga 14b).

This first part is from Harav Meir Bergman, Rav Shach's son in law, in his sefer on Chumash, Shaarei Ora.

The discussion involves psukim, 32:3-4:

הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא

The Gemara in Brachos 46b says that when Mar Zutra became an Aveil, a bracha was said.  This is the generally known bracha of Dayan Ha'emes.  The language of the bracha there, however, is much lengthier.  Part of the bracha is "שופט צדק לוקח במשפט", righteous judge who takes (life) with justice.  Tosfos there says that the Bahag (and the Rambam) excised the words "lokeiach bemishpat," because the Gemara in Shabbos 55b says יש נספה בלא משפט, even blameless men die, that men die without Mishpat, without justice.  Therefore, one should not say that the person died with mishpat, because maybe he was one who died "belo mishpat."  Tosfos ends by saying "however, that is not a reason to erase it."  Tosfos does not explain what he means.

The Talmidei Rabbeinu Yona there mentions that the Rif also redacted it out of his iteration of the Gemara.  Talmidei Rabbeinu Yona are not at all happy about this.  They end by saying אע"פ שיש מיתה בלא חטא... כל דרכיו משפט והוא יודע למה עושה כן, even though death can be without mishpat, He knows why He does so.
The Chidushei Anshei Shem there discusses this, and says other surprising things, not directly in line with this discussion but worth reading.

Rav Bergman asks, how did these rishonim- the Bahag, the Rambam, and the Rif- understand the beginning of the bracha, which they leave intact- dayan emes, Keil emes, and so forth?  And what do they do with our pesukim, that talk of ein avel and yashrus?

He answers that we have personal identities and a national identity.  Heavenly judgment can take national identity as the predominant field of Din and Schar V'Onesh, even when it results in a judgment incompatible with certain individuals in the klal.  Our dominant identity is as parts of an organism rather than as individuals; just as we judge a person as a whole, and not his individual parts, Hashem might judge Klal Yisrael as a whole, and not its individual parts.

Rav Bergman reads these two approaches to Din into the various interpretations of כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון in the Gemara in Rosh Hashanna 18a.  According to one pshat, this means judgment of each individual; according to another, it means judgment of the nation as a whole.


He ends by quoting the Rambam in Pirush Hamishnayos there in Rosh Hashanna who ends the Mishna with the words "this statement is self explanatory, but its hidden aspect is extremely difficult."  Rav Bergman says that the Rambam is alluding to the difficulty of correlating the judgment of individuals qua individual with judgment of Klal Yisrael as a whole.

The gist of this idea is that an individual might experience things that are not the result of his own behavior.  If he were ajudicated on his own merits, his judgment would be X.  But since he is a member of the klal, and the judgment on the klal was Y, he will (might?  always?  sometimes?) share in that judgment.  So from the individual perspective, the decree is not Mishpat.  But from the Klal perspective, it is perfectly just. 

Rav Bergman's dvar Torah ends here.  Now lets think about how this comports with Reb Yisrael Salanter's words about Din Shamayim.


Reb Yisrael Salanter is widely quoted as having said that אין עול teaches an essential difference between Hashem's judgment and an earthly court's judgment.  If a man is guilty and deserves punishment, the consequences that his punishment will have on others are legally irrelevant.  That executing him or incarcerating him will result in grief or financial distress to innocent people matters not at all to an earthly court.  But Hashem takes all of this into consideration.  With this, the Sefer Chakal Tapuchin explains the Gemara in Shabbos 106a that if a member of a group dies, all the members of the group should worry; he explains that if their friend died, then it must be that the Beis Din shel Maalah decided that all the members of the group deserved to experience the grief of losing a friend, which shows that they need to do teshuva.  Reb Chaim Shmuelevitz in his Sichos here says that Reb Yisrael used this approach to explain the passuk in Tehillim (19:10) "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו" Hashem's judgment is true, righteous together:  this means that Hashem only punishes an individual when all the people affected by the repercussions of the judgment deserve those consequences.  In fact, Reb Elia Lopian used to say that this is a good reason to develop a group of friends that love you and sympathize with you.  Even if you deserve punishment, you might be saved because your good friends don't deserve the emotional distress that would result from seeing you suffer.  (see, e.g., Mishulchan Gavoah and Lekach Tov on this passuk in Haazinu.)

It appears that Rav Bergman's and Reb Yisrael's ideas are fundamentally incompatible. Do you agree that they are inconsistent?  Yes?  I initially thought so too.  You, as I, have just been taught a lesson:  Instead of jumping to conclusions that there is a kashe, instead we should pay more careful attention.  There is an enormous difference between the two, and there is no contradiction at all.

Reb Yisrael Salanter said that Reuven cannot suffer an undeserved repercussion of Shimon's punishment.  Rav Bergman is talking about Reuven suffering as an undeserved consequence of a Tzibbur's sin.  Reuven is by no means a part of Shimon.  Reuven is, however, a part of the Tzibbur.  Reuven's personal identity is not necessarily as important a consideration as his "part of tzibbur" identity.  In fact, Reb Yisrael's pshat is based on the word יחדיו.  He interpreted that to mean that Shimon cannot be punished when the punishment will cause undeserved suffering to Reuven.  But the same word יחדיו tells us that we are not only individuals, we are also parts of a tzibur.  When a member of a tzibur sins, the tzibur as a whole might be punished, including innocent Shimon.


II
There is certainly no contradiction between Rav Bergman and Reb Yisrael Salanter.  But there is no evidence that Reb Yisrael would agree with Rav Bergman.  Having said this, there is one very important point that everyone would agree to.  There is one time when a person might be punished because his generation sinned, even when he himself did not share in their sin, and that is when he could have protested and he did not.  The concept embodied in Arvus, in Lo Saamod ahl dahm rei'echa, in Arur asher lo Yakim, creates an ethical and halachic parity between Noninterference and Aiding and Abetting.  Shabbos 54b-55a:

כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי עירו בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסו על כולי עלמא כי הא דאמר רבי חנינא מאי דכתיב (ישעיהו ג) ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו

דף נה,א   זקנים מה חטאו אלא אימא על זקנים שלא מיחו בשרים רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל אתאי ההיא איתתא קא צווחה קמיה ולא הוה משגח בה א"ל לא סבר ליה מר (משלי כא) אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה א"ל שיננא רישך בקרירי רישא דרישיך בחמימי הא יתיב מר עוקבא אב ב"ד דכתיב (ירמיהו כא) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליהם וגו' א"ל ר' זירא לר' סימון לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא א"ל לא מקבלי מינאי א"ל אע"ג דלא מקבלי לוכחינהו מר דא"ר אחא בר' חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתיב (יחזקאל ט) ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה וגו' א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמרה לפניו רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם <אמר> [אמרה] לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי והיינו דכתיב (יחזקאל ט) זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו וממקדשי תחלו וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית תני רב יוסף אל תקרי מקדשי אלא מקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו ומיד (יחזקאל ט) והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחושת מזבח הנחושת מי הוה אמר להו הקב"ה התחילו ממקום שאומרים שירה לפני ומאן נינהו ששה אנשים א"ר חסדא קצף אף וחימה ומשחית ומשבר ומכלה ומ"ש תיו אמר רב תיו תחיה תיו תמות ושמואל אמר תמה זכות אבות ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות ור"ל אמר תיו סוף חותמו של הקב"ה דאמר רבי חנינא חותמו של הקב"ה אמת 

The dinim of Arvus and Lo Saamod mean that we cannot sit back and watch as others go down in flames: even if we, through mighty discipline and diligent care avoid every sin and do every mitzvah, even if we escape the tides of the times and do not fall prey to contemporary stupidity and sinfulness, in Dinei Shamayim we pay for the sins of the community.  The only way to avoid this is by whole-heartedly throwing ourselves into an effort to improve the lives of others.  The only way to avoid being tarred by the failures of others, the only way to avoid being lumped together with the community as a whole, is by trying your hardest to teach others to avoid sin.  One might say that the only way to escape the community is by embracing it.

Yom Kippur: On Behalf of His Wife: וכפר בעדו ובעד ביתו- ביתו זו אשתו

Yesterday, I attended the joyous Lechaim for the engagement of my youngest son, who became a Chassan just before Shabbos.  The Chassan was prepared to say Divrei Torah and Divrei Bracha, but with all the excitement and comings and goings and reunions with old friends and meeting new friends (including the Divrei Chaim!), there really wasn't a moment to organize the crowd into a speech schema.

The Chassan is learning Maseches Yoma, and of course, the Aseres Yemei Teshuva is about to begin (see note #1), and the speech he prepared, I think, hit the trifecta, and deserves dissemination.

The Mishna in the beginning of Yoma says that the Kohen Gadol must be married when he does the avoda of Yom Kippur.  This is based on (Vayikra 16:6) וכפר בעדו ובעד ביתו, he shall achieve forgiveness for himself and his household etc.  Chazal darshen that ביתו זו אשתו, the word "household" means his wife.  Since the formal vidui mentions his wife, he must have a wife in order to do the Avoda. Why?  What is the logic of requiring that the Kohen Gadol be married while he does the Avoda?  How does having a wife make any difference in his Avoda?

We find another instance where a public figure needs to have a family.  That is the Gemara in Sanhedrin (36b) that is brought by the Rambam in 2 Sanhedrin 3:  אין מעמידין בכל סנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס, מפני שיש בהן אכזרייות, ולא מי שאין לו בנים, כדי שיהיה רחמן.  One may not appoint to the Sanhedrin one who is very old...nor one who has no children, because they will not have properly developed traits of mercy.  But if this is the logic behind the בעד ביתו of the Kohen Gadol, why a wife?  Why not a son?

We would like to suggest three possible answers.
(Update November 2014: Four.)

I
The Kohen Gadol must say Vidui for Klal Yisrael.  That he can do so is surprising, because vidui is a prime example of something one must do on his own, something one cannot ask someone else to do on his behalf.  (See Minchas Chinuch brought in note #2)  How can a Kohen Gadol say vidui for Klal Yisrael?  The answer is that only once the Kohen Gadol experiences the absolute empathy of ishto ke'gufo can he escape the prison of egotism, and only then can he move from the specific to the general, from the personal to the national, and come to level of ערבות that allows him to say vidui for Klal Yisrael as if he were intimately connected with each and every one of them, as if they were all כגופו.   Rav Shlomo Zalman Auerbach once went to the doctor with his wife, and told the doctor "עס טוט אונז וויי די פוס," our foot is hurting.  The Kohen Gadol can say the same regarding all of Klal Yisrael- but to come to that madreiga requires the first step of having a ריעך כמוך.

(See notes #3 and #4.)


II
The Kohen Gadol comes before Hashem and says, Ribono shel Olam, you described Klal Yisrael as יונתי תמתי, Your perfect dove (Shir Hashirim 5:2).  I, too, have a perfect dove, my own wife, and she is without any flaw or blemish or imperfection.  ועל כל פשעים תכסה אהבה  (Mishlei 19:12)  You, too, Hashem, look at יונתך תמתך and say כולך יפה רעייתי ומום אין בך.

When a person gets married, his shidduch is a matanah from the Ribono shel Olam, it is the zivug that was fated and intended for him from the moment he was created, and it is the perfect zivug for him.  There is nobody else, only יונתי תמתי, and he must thank the Ribono shel Olam for giving him this unique and perfect gift.
(See note #5)


III
The Gevuras Ari asks why do Chazal assume that Beiso means only his wife, when elsewhere the term might include his sons as well.  I would suggest that we find a particular characteristic that is essential to Kehuna Gedola, and that is Tznius.  Kimchis, as related in Yoma 47a, had seven sons that were Kohanim Gedolim, and she attributed this amazing accomplishment to her extraordinary Tznius.  It is clear that a mother's tznius is a condition precedent for the kedusha of Kehuna Gedola.  It is possible (See note #6) that it is also an element in the kedusha itself.  If so, it is logical to assume that the word Beiso refers to Kol kevuda bas melech pnima, the tznius of the wife of the Kohen Gadol.   Kohanim Gedolim knew that they could only marry a woman that exemplified and embodied the midda of Tznius, and only a Kohen Gadol that has a wife who embodies the midda of tznius can do the avoda.

Along these lines:
The Sforno points out in Parshas Vezos Habracha that the Tribe of Asher was the most successful of the Shvatim and its members were very wealthy, and although most people resent wealth in other people, everyone loved Shevet Asher.  This is what is meant by "Retzui Echav."  The Sforno does not explain why this was so, he just says that it is an anomaly.  But perhaps we can explain it on the basis of the Rashi (Devarim 33:24) that says that Kohanim Gedolim married girls from Shevet Asher- שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים הנמשחים בשמן זית- and this must be because they were tremendous Tznu'im, as we discussed above.  Properly evolved Tznius is not only a matter of modesty in dress, it includes placidity and silence; it certainly means that one avoids flashiness and arrogance and tumul.  This kind of tznius, concomitant with good yichus, is a tzniyus of עדינות ואצילות.  If Asher was so developed in the midda of Tznius, we can understand why everyone loved them and nobody was jealous of them- because of their tznius.


IV
(November '14)
I saw in the Vayoel Moshe on Parshas Chayei Sara that he brings the Mizrachi's question, if Yitzchak waited to marry Rivka till she was three and ra'ui l'bi'ah, why not wait till she was capable of bearing children?  The R'em says he wanted to be married in order to avoid improper thoughts, like the Gemara with Rav.  The Satmarer is not happy with that answer, obviously.  So he brings the Zohar that says that the reason a Kohen Gadol has to be married is that without a wife, he is a "Plag Gufa," half a body, and he is a ba'al mum.  In order to do the avoda of Yom Kippur, even that kind of mum passels the avoda.  So he shtells tzu to Yitzchak and says that Yitzchak's avoda, whatever it was, also required that he not be a ba'al mum, so he needed to be married.  (The Kohen Gadol on Yom Kippur needs to be married, not just Kiddushin, as the Gemara says on 13a.  Here, too, although Eliezer was mekadeish her immediately, we're talking about nisu'in.)




The Chassan getting ready to propose.

Notes.

1.  I think Aseres Yemei Teshuva is singular and so I wrote "is about to begin" and not "are about to begin."  Aseres is not the same as Asara.  Aseres is a unit comprising ten items.  Like "a dozen eggs weighs around a pound."

2.  Regarding Vidui through a Shliach, see the Minchas Chinuch here.

3.  One might ask, how do I know that the din of בעד ביתו is specific to the Vidui?  First, because the passuk that says וכפר בעדו ובעד ביתו is talking about the Vidui.  Furthermore, the Gevuras Ari is mashma that the requirement is specific to the Vidui.  It's not b'frierush in the Gevuras Ari, but evident from the fact that he says that he holds that as long as the Kohen Gadol is married during avodas Hapar, it doesn't matter if he's married during avodas ha'se'irim, which makes zero sense if he's talking about avodas hadam, because the avodas hadam of the Par and of the Se'irim is done together.  It only makes sense if he's talking only about the Viduyim, which are, of course, separate.  It is on that basis I say that the din of בעד ביתו is a din in the Vidui.  The relevant section of the Gevuras Ari: 

יש לעיין בהא דביתו, אי קפיד רחמנא בשעת כפרת פרו דוקא שיהיה לו בית, אבל בשעת

כפרת שתי שעירים לית לן בה אם אין לו בית, דהא  האי ביתו לא כתיב אלא גבי כפרת פרו, ואפילו לרי

 יהודה דס״ל ברפ״ק דשבועות (ב׳ ע״ב) דבשאר עבירות אחד כהנים ואחד ישראלים מתכפרים בשעיר המשתלח מ״מ אפשר לומר דלא קפיד קרא אביתו אלא בכפרתו שלו דהיינו פרו המיוחד לו, או דלימא אכולה מילתא

 קפיד אביתו, שכל עבודת יוה״כ צריך להיות בכ״ג נשוי ואפי׳ לר״ש נמי אע״פ שכל כפרתו בפרו ווידויו

See also the Gevuras Ari here in DH  מ״ מ אכתי.  

4.  It could be argued that Chazal understand the בעד ביתו later in the parsha as including all Kohanim, so it seems that it does not exclusively refer to his wife.  This is not a kashe.  The primary meaning of Beiso is his wife.  Secondarily, but only on the basis of apparent redundancy, it is understood to also refer to his brother Kohanim,  The fact that his brother Kohanim need special kaparah is not surprising, because the kapara here primarily involves Tumas Mikdash Ve'Kadashav.  The surprising halacha, which we are addressing, is that his wife needs to be included, and that if he does not have a wife, he cannot do the avodah.

5.  This is not how the Chassan was going to say it.  It would be inappropriate for someone that has just gotten engaged, or just gotten married.  It's more appropriate for someone that has been married for twenty years.  He was just going to say that his Kallah is a gift from the Ribono shel Olam and perfect for him, without all the mawkish יונתי תמתי business.

6.  Some readers wrote in saying that this is a post hoc ergo propter hoc fallacy.  Please read the paragraph again.  What I said is that a mother's Tznius is a necessary factor in having children that become Kohanim Gedolim.  There are two ways to understand that:  either that Tznius avoids things that would ruin the children, or that Tznius lends an enhancement to the children.  That either Tznius is just a way of preventing a psul, or that Tznius is a way of investing a maalah.  I suggested that Tznius is not merely a shlilus of pritzus, it is a be'poeil of kedusha, and it is a necessary ingredient of being a Kohen Gadol, both in one's mother and in one's wife.

 As far as a shiduch being bashert, there is a nice Yalkut in Chayei Sara as follows:

ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שאין זווגו של אדם אלא מאת הקב"ה. מן התורה ויאמרו מה' יצא הדבר. מן הנביאים ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא ומן הכתובים בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת:

For Rosh Hashanna

Yesterday, a friend was in the local Hebrew bookstore, and a woman with very little Jewish background was talking to the clerk about the Yamim Noraim.  She said that she knew that Rosh Hashanna is the day of judgment, and Yom Kippur the day of foregiveness, but she said she always wondered why judgment would come before forgiveness.

The question is very good, and was, famously, discussed by Reb Yisrael Salanter.  Coincidentally, yesterday I head what in Telz they call a shiur daas on that topic.  Rabbi Levin said in the name of his wife's grandfather, Reb Chatzkel Levenstein of Ponevezh, an answer in the name of Reb Yitzchak Blahzer.  He said that only after Klal Yisrael is mekabel ol malchus shamayim is it possible to have a day of kapara.  Only after we realize that Hashem is our king, and that by not doing what Hashem wants we are mored bemalchus, then Hashem is willing to be mochel.

I recently saw someone an interesting and relevant mashal that clarifies his idea.  A king sends two servants to do some menial job.  One is very skilled at this work, and does it perfectly, but feels that is an unfair imposition, and so he does it with resentment and a scowl.  The other is not particularly good at this kind of work, but he does it with pride, happy to be able to serve his king.  What is the difference between the two?  Who is the better eved?  The difference is not just who is the better eved.  The first one is not an eved at all, he is a moreid bemalchus.  The second one is a loyal eved.

So it's not just a matter of doing aveiros.  When we do mitzvos, if we do them besimcha, then our actions proclaim that we are avdei Hashem.  If we do the mitzvos, but we do them as if they are a burden, then we are moreid bemalchus.

Reb Chatzkel added that there is a difference between a melech and a talmid chacham.   A talmid chacham has the right to forgo his kavod; machal ahl kvodo, kvodo machul.  A king has no such right; melech shemachal ahl kvodo, ein kvodo machul.  But why can't a king be mochel?  Because his malchus is not his, it is a stewardship granted by the Ribono shel Olam, and the king can't be mochel on what is not his.  The Ribono shel Olam, on the other hand, is a King whose malchus belongs to Him, and so He can be mochel on His kavod.  But the Ribono shel Olam is only willing to be mochel on his kavod for his avadim.  First, we have to be Avdei Hashem.  Only once Klal Yisrael firmly and proudly declares, and demonstrates through their behavior, that Hashem is their king, only then is Hashem willing to be mochel ahl kvodo.  After Rosh Hashanna, when Klal Yisrael is mamlich the Ribono shel Olam, only then Hashem chooses to be mochel ahl kvodo.  Only then is the mechilla of Yom Kippur possible.

In fact, we can say that asking for kapara on Rosh Hashanna would be contrary to the idea of Malchus.  Why should a melech be mochel?  A melech is makpid that his servants do his will with pride and alacrity.  Bringing up our failings and asking that they be dismissed diminishes the whole concept of Malchus.

This enables us to discuss another question.  The Gemara in Bava Kamma 50a says "One who says Hashem is a "Vatran," his life will be mevutar.  In other words, one who says that Hashem dismisses sin, may his life be dismissed.  The point of the Gemara is that Hashems's justice is immutable and inexorable.  So how canYom Kippur bring forgiveness?  Isn't clemency a waiver?  The answer is that just as the Rama MiPano said that the din of Rove is not vitur

  (עשרה מאמרות היקוד דין ח״א ט*ם)

שהקשה הלא קיימא לן כל האומר הקב״ח וותרן הוא וכוי, וקיימא לן במשפט הקדוש לאל איום

 מי שרובו זכיות וטיעוט עונות נקרא צדיק ויצא בדימום, מהצה על מהצה הש״י כובש נושא

מעביר ראשון ראשון, וקשה הלא אפילו במיעומ עונות נקרא ויתור כיון שמוותרין לו עונות שבידו,

ותירץ הרב הקדוש הנ״ל, שאינו נקרא ויתור רק כשמוותרין שלא כמשפטי התורה, אבל מה שנמצא

כך במשפטי התורה בעולם הזה לא נקרא ויתור

If so, we can say that the din of Yom Kippur, even if it is mechapeir without teshuva, is that once Klal Yisrael as a whole is Mamlich the Ribono shel Olam, Hashem is mochel to His avadim.  This is a din, a result of what we do on Rosh Hashanna, and not vitur.

And what is the best way to be makabel ol malchus shamayim?  Chazal say that it is through Malchiyos, Zichronos, and Shofros.  But I like to say over the Tanchuma in Parshas Tzav, which I think is also key to kabalas ol malchus shamayim:

שאין תשובה לפני הקב״ת יותר מן הודייה

Perhaps we can apply the Tanchuma to the Gemara in Brachos as well:

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך ונו' וחנותי את אשר

אחון, ורחמתי את אשר ארחם.שמות לג יט

וחנותי את אשר אחון : אע״פ שאינו הגון. ורחמתי את

אשד ארחם : אע״פ שאינו הגון.

(ברכות ז א׳)

What's the shaichus of Hashem being ma'avir kol tuvo, and the kapara?  Maybe the pshat is that when a person realizes Chasdei Hashem and the opportunities Hashem has given him as a gift, then Hashem will be meracheim on him, even if he doesn't deserve it.  Hakaras Hatov is the key to Yiras Shamayim and to Kapara.

Once again, we see the idea of Gilu bir'ada, that Rosh Hashanna's avoda is to rejoice and to fear, to rejoice that Hashem allows us to serve Him as His avadim, and to fear His judgment.  A person who is properly mekabel ol malchus shamayim is in a position that enables the kapara of Yom Kippur.

Which brings us back to the Ibn Gabirol we once discussed.

אלהי, אם עוני מנשוא גדול
מה תעשה לשמך הגדול

ואם לא אוחיל לרחמיך
מי יחוס עלי חוץ ממך
לכן אם תקטלני לך איחל

ואם תבקש לעוני
אברח ממך אליך

ואתכסה מחמתך בצלך
ובשולי רחמיך אחזיק
עד אם רחמתני

ולא אשלחך כי אם ברכתני

UPDATED A Guest Post: אינו מתכוין וכוונה מתנגדת ביו'הכ

-->

Our Guest Poster is a Musmach, a Talmid Chacham of rare achievement and a professor of Physics and Astronomy.  He prefers to remain unnamed

בהלכות תשובה ריש פ"א פסק הרמב"ם: "וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהם על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתוודו וידוי דברים שנאמר והתוודה אשר חטא עליה". נמצא שהתשובה על כל פרטיה וכן הוידוי מעכבים כפרת החטאת והאשם.

אך בפ"ג משגגות הל"י כתב: "אין יום הכיפורים ולא החטאת ולא האשם מכפרין, אלא על השבים המאמינים בכפרתן אבל המבעט בהם, אינם מכפרין לו. כיצד היה מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בליבו שאין אלו מכפרין אף על פי שקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה מבעיטתו צריך להביא חטאתו ואשמו", וכאן מפורש שרק המבעט בכפרה לגמרי אין הקרבן עולה לו וצריך קרבן נוסף, אבל מי שמאמין ורוצה בכפרה אלא שעדיין לא שב מחטאו, וכגון שלא קבל עליו להבא בקבלה גמורה עד שיעיד עליו יודע תעלומות וכו', עלה לו הקרבן[1].

הכס"מ בהלכות תשובה שם כתב שמקורו של הרמב"ם הוא מהפסוק "והתודה" שמצריך וידוי (וממילא גם תשובה) עם הקרבן. מקור זה כתב הרמב"ם עצמו בהלכה שם. עוד הוסיף הכס"מ שדברים אלה מפורשים בברייתא בשבועות י"ג. שמניחה כדבר פשוט שחטאת ואשם אין מכפרים אלא לשבים – "דתניא יכול יהא יוה"כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים אף יוה"כ אין מכפר אלא על השבים".

מקור שני זה תמוה, שהרי בכריתות ז. פירשה הגמרא את אותה הברייתא במסקנא "אלא, שבין -- דאמר יכפר עלי חטאתי, שאין שבין -- דאמר לא תכפר עלי חטאתי", ואם כן משמעות דברי הברייתא אינה אלא שהאומר לא תכפר עלי חטאתי אינו מתכפר, ואין זה נוגע למי שלא עשה תשובה, והן הן דברי הרמב"ם בשגגות.

לישב סתירת דברי הרמב"ם אפשר לומר שבהלכות שגגות מדובר בעיכוב בכפרת הקרבן עצמו, וזה הוא רק במבעט שהוא כמי שהביא קרבן שלא לרצונו ופסול, אבל כל שאינו מבעט הקרבן כשר, עולה לו ומכפר. אלא שאין כפרת הקרבן לבדה מספקת בלא התשובה והוידוי שעמו. על כן, מי שהביא חטאת בלא תשובה עלתה לו וצריך לשוב ולהתוודות כדי לגמור הכפרה, וזהו שכתב הר"מ בהלכות תשובה.

אם נכונים הדברים, יש ללמוד מכאן גם לענין יום הכיפורים. ממשיך שם הר"מ בשגגות "וכן המבעט ביום הכיפורים אין יום הכיפורים מכפר עליו לפיכך אם נתחייב באשם תלוי ועבר עליו יום הכיפורים והוא מבעט בו הרי זה לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה אחר יום הכיפורים חייב להביא כל אשם תלוי שהיה חייב בו". ושוב קשה, הרי בהלכות תשובה פסק הרמב"ם דלא כרבי, "ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם" משמע אם לא שב בתשובה לפרטיה לא נתכפר, ולא די בכך שאינו מבעט.

ולנ"ל יש לומר שגם ביוה"כ שונה דין מבעט ממי שלא שב. כשם שבקרבן המבעט בכפרתו כמי שלא הקריב וצריך לחזור ולהקריב, כך ביוה"כ (לדידן דקיי"ל דלא כרבי) המבעט בכפרתו כמי שלא עבר עליו יוה"כ כלל. אבל מי שלא שב אך מאמין ורוצה בכפרת יוה"כ מתכפר בו, אלא שאין די בכפרה זו לכפר לגמרי ועדיין מוטל עליו לשוב ולהתודות כדי לגמור הכפרה, ולכאורה נראה שאינו צריך יום-כיפור נוסף אחר ששב והתוודה, כשם שחייבי חטאות ואשמות אינם צריכים קרבן נוסף[2].

עדיין יש לדון מה המקור לפסק זה, אך אין כאן מקומו.

רובא דעלמא אינם זוכים לעשות תשובה גמורה בכל שנה ושנה (לפחות לפי הרמב"ם[3]). ולכאורה כיוון דנקטינן דלא כרבי מה להם וליום הכיפורים? ולהנ"ל ניחא קצת.

---

[1] בספר המפתח של פרנקל מצאתי רק אחד המתיחס לשאלה זו [שו"ת ארץ צבי (פרומר) ח"ב, הגהות על אבנ"ז קכ"ה] אך לא הבנתי תירוצו.

[2] וזה כנראה דלא כתוספות ישנים יומא פה: שכתבו שגם לרבי אין יוה"כ מכפר לגמרי בלא תשובה.

[3] יש כמה ראיות שלשאר ראשונים כל שמתחרט כבר נחשב שב, אבל לרמב"ם לכאורה כל עוד שאין כאן קבלה גמורה להבא שיעיד עליו וכו' לא בא לכלל תשובה.

After posting this, the author wrote to let me know that he disagreed with my title for his post, as will become apparent in the following copy of his letters. I highly recommend that if anyone is doing work on Mitzvos Tzrichos Kavana that he read these letters and see the Mar'ei Mekomos.

The connection you made in the title is interesting. I think it's incorrect but I have to think why. Few random initial objections are:

Probably you agree that the need for Tshuva in Y"K has nothing to do with מצוות צריכות כוונה. (Kapara of Y"K is not a Mitzvah, so why would it need כוונה anyway; moreover כוונה everywhere else is just to be יוצא; this is not the same as Tshuva). Thus I don't accept the equation between אינו מתכוון and אינו שב.

The link you made to מצוות צריכות כוונה is probably only as far as כוונה הפכית may nullify a Mitzvah, which could be the same idea as מבעט. Still, I think this is not the same (if only for the fact כוונה הפכית is Machlokes Rishonim, while מבעט is Machlokes in Gmara and maybe Tanaim), but I have to figure out better why is that so.



One difference coming to mind is the question of כוונה הפכית במצוות שהן מכשירין.
Even if we consider מבעט as כוונה הפכית, one must agree that what we talk about here has nothing to do with לצאת ידי חובת מצווה but rather with attaining כפרה, i.e. it's a מכשיר.

This is discussed in length in various Achronim, some say it's the same as regular Mitzvos, e.g. Maharshal says Shchita with כוונה הפכית is invalid. However, some disagree, e.g. Radbaz. Lengthy discussions see, e.g. Melo HaRo'im http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33736&st=&pgnum=236 Oneg Yom Tov Y"D #57 http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1104&st=&pgnum=175 and Sdei-Chemed http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14145&st=&pgnum=131 .

Moreover, even if we accept the former and agree that כוונה הפכית works even for מכשירין, one may argue that this only works as far as the הכשר is achieved through a מצוה (like Shchita, Halitza or Tvila), and depends to some extent on human action. Here we deal with כפרה that is ממילא and has nothing to do to anything the person does, why would his כונה matter at all?

Finally, Rashi in Krisus there explains that the premise that אין מכפרין אלא לשבין follows from לרצונו. That is, there is a special דין רצון in Kodshim, which then can be argued to cover not only רצון for the הקרבה but also for כפרה.

Based on the above, the Machlokes re: מבעט can be worked out either way. Whatever we hold regarding כוונה הפכית, one can still say this is not relevant for מכשיר דאתי ממילא and therefore the issue there has to do with לרצונו.

However, it is true that many Achronim explain that Rabenu Shmuel who says that כוונה הפכית works even if מצוות צריכות כוונה holds that the Mitzvah is complete even without כוונה but nevertheless one cannot be accredited against his will (this is the common Teiruz to the Turey-Even, attributed to R. Shlomo Heyman, found also in Kovetz Shiurim, Hazon-Ish, etc). This logic could be extended to מבעט too, but not necessarily so.



While being focused on trying to prove myself right, I didn't realize what most bothered me with the title -
I now think the main problem I have with it is that it distracts the reader from (what I consider) the main
novelty here - that even according to רבנן דרבי Y"K is still מכפר with no תשובה, contrary to the common
understanding. What do you think?

Mar'ei Mekomos:
Kovetz Shiurim 33.
Chazon Ish OC 29:10: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14336&st=&pgnum=90
R. Shlomo Heyman: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3281&st=&pgnum=8
They each have their own version and style, but basically say the same.
I'm quite sure there are more, but I don't remember the names so I can't look them up.
It's interesting how for generations the common wisdom was to explain in one way (here, something along the lines of סתמא לשמה), then all of the sudden many come up with another idea.
I've seen many other examples of this. Either these are manifestains of zeitgeist, or else this idea was part of the ישיבישע רייד and was somehow adopted by many (but Chazon Ish ???)

BTW, see Chazon Ish comment at the end there - how does this work for מבעט?

More to the point, while looking around I found this (Amudei Ohr#28, who directly connects kavana misnagedes to meva'eit on Yom Kippur): http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1501&st=&pgnum=57

So, can we agree on the bottom line: the link מבעט-מכוון שלא לצאת is possible but not necessary ?

[Your ראיה from משתלח is very nice indeed! (Note: I had mentioned that the Rambam in the beginning of Hilchos Teshuva says that a מבעט in Sa'ir Hamishtalei'ach is miskaper on 'kalos' but not on 'chamuros.')
1. what about מבעט in other קרבנות צבור I don't know where to look.
2. could that be Machlokes Rabbi and Rabanan - whether Y"K as מכפר is individual or communal? IIRC, there is a long discussion on כפרת היחיד וכפרת הציבור in R. Soloveichik's על התשובה]

(Note: my son spoke on Yomtov and used a great many of these mar'ei mekomos; and he made an interesting point. Rashi in Sukkah 26a, which is the basis of the Magen Avraham/Mishna Berura in 38, says that Osek be'Mitzvah is only pattur min hamitzvah when the primary motivation for his ma'aseh mitzvah is to be mekayeim the mitzvah. If his main motivation is to make money, then he has no petur of osek be'mitzvah.  

(Note: my son spoke on Yomtov and used a great many of these mar'ei mekomos; and he made an interesting point. Rashi in Sukkah 26a, which is the basis of the Magen Avraham/Mishna Berura in 38, says that Osek be'Mitzvah is only pattur min hamitzvah when the primary motivation for his ma'aseh mitzvah is to be mekayeim the mitzvah. If his main motivation is to make money, then he has no petur of osek be'mitzvah. It is obvious that this mixing of the concept of motive and intent that we find in the definition of oseik bemitzvah would not apply to the definition of "kavana" as needed to satisfy the Mechaber's opinion (see Sdei Chemed) that lehalacha Mitzvos tzrichos kavana.