Teruma and Titzaveh; Shemos 27:20, Variations of Constancy: תמיד

In this week's and last week's parsha we come across the word Tamid many times.  Once you're on the lookout, you will realize that it is found here at a frequency far greater than anywhere else in Tanach.   What you may not realize is this:

The word תמיד appears in the Torah exactly 24 times, either as תמיד  or as התמיד .  How many of those times are in dinim of Kodshim?

Twenty three.

Of the twenty four in Chumash, twenty three are in dinim of Kodshim.  Every one of the seven 'HaTamids' is kodshim.  Of the seventeen 'Tamids' in the Torah, sixteen are Kodshim and one is not.  The sole exception is in Devarim 11:12.

אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃ 

A land the Lord, your God, looks after; the eyes of Lord your God are upon it constantly from the beginning of the year to the end of the year.

In a case like this, it is obvious that the exception proves the rule: that the one ostensible anomaly actually teaches us something important about the other iterations.  I intend to speak about this at greater length in Vayikra, but I will put it briefly here:  תמיד is a state of being.  In an ephemeral, time-bound world, תמיד can truly apply only at its nexus with the eternal, where the physical and the spiritual are kneaded together.  Hashgacha Pratis is another manifestation of this integration.  The physical cannot be permanent; solidity is a symptom of impermanence.  It is that which appears to our senses to be insubstantial, the spiritual, that can be permanent.

The main focus of this post is to discuss the various meanings the word has, and also to analyze its place in the structure of certain sentences.

In these two parshios, the word תמיד is found regarding:
the Lechem Hapanim/Shulchan,
the Menorah,
the Choshen Hamishpat (twice),
the Tzitz,
the Korban Tamid (twice),
and the Ketores.

But 'Constant' is inconstant.  The meaning of the word varies with almost every application.  Sometimes it means constant/every night, sometimes it means constant/every twelve hours, and sometimes it means constant/every second of every day.  Sometimes תמיד means that the object itself should be constantly present, sometimes it refers to the object's effect, and sometimes constancy means there should be no lapse of attention.  In our parsha, Rashi mentions this twice: in 27:20 by the Menora and in 29:42 by the Olas Tamid.  Rashi in Chagiga 26b also discusses this, saying that תמיד in the Menora is like by the Olas Tamid and the Chavitin, that 24 hours shouldn't go by without them, but by the Shulchan, it means (according to the Rabanan in Shabbos 133b) constant without a moment's lapse.  In English, the words "continuous" and "continual"  and "constant" distinguish among various sorts of tamid, but in Lashon Hakodesh we often have single words comprising numerous variations, and we are expected to determine the specific meaning from drashos or context.

The Mizrachi and the Gur Aryeh in this parsha speak briefly about the variation.  Nothing I've seen is completely satisfying, and I wouldn't even bother trying to find the principle myself.  (In fact, the Mizrachi, Gur Aryeh, Malbim and others here assume that Tosfos in Chagia 26 argues with Rashi regarding the Menorah, that Rashi holds it means every night, and Tosfos holds it refers to the Ner Maaravi, but I don't see that is what Tosfos means.  Not only is Tosfos not arguing on Rashi at all, I think that Tosfos is reinforcing Rashi's pshat.)


Now let's talk about sentence structure.  Reb Shimon (Yoma 7b) says that regarding the Tzitz, in the passuk of והיה על מצחו ,תמיד לרצון להם the word תמיד is tied to the following words-- Tamid Le'Ratzon; Reb Yehuda holds it finishes the first phrase-- Ahl Mitzcho Tamid. ;Reb Shimon says a similar thing in another context in Menachos 23. The Shaagas Aryeh in Teshuvos OC 38 writes one of his oft cited pieces on the Rambam's psak regarding the machlokes on the Tamid of the Tzitz, as it applies to Tefillin טומאה דחויה בציבור כרב שמעון, אפילו אינו על מצחו מרצה כרב שמעון, לא יסיח דעתו מן הציץ ומן התפילין כרב יהודה.)


It's interesting that in the passuk in Devarim 11:12, the word תמיד can be read either way, too, and the Trop shows that it is read as the first word of the second phrase. There's an esnachta under the preceding word. 

(אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ) תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃

In Maariv, both at the end of the first bracha and at the end of the last bracha (Baruch Hashem Le'olam, which is not said in Israel, but is said in most places in the US,) there is a word that is called אין לה הכרע.  This means that we do not know whether it belongs at the end of the first half of the sentence or the beginning of the second.  This word is, of course, תמיד.  In the last bracha, it goes המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד.  Tamid might mean בכבודו תמיד, or it might be intended to mean  תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד.  Before saying "Ha, it can't mean the latter, because then it would be repetitive!" please note that the Magen Avraham in  OC 236 favors that way of saying it, without offering any explanation.  The Abudraham says like the Magen Avraham.  On the other hand, the Prisha there, and the Eliahu Rabba brought in the Machtzis Hashekel there, disagree and say it ends the first phrase.   Also, as I mentioned before, the word תמיד in the passuk in Devarim 11:12 seems redundant exactly as our sentence does- תמיד/mei'reishis hashana ve'ahd achris hashana is just likeתמיד/le'olam va'ed.

great Unknown said

we have a parallel construct in "la'ad ul'e olmai olamim [or olmai olmaya"," where no rephrasing is possible. Similarly, "l'olam ul'e olmai olamim."
It is possible that we are dealing here with olam hazeh and olam haba.

The Magen Avraham is particularly interesting to me because around eleven years ago, my father Ztz'l davenned on his father's yahrtzeit and said it like the Magen Avraham.  I heard it from him again a year later, but even without hearing it again, my father, who could finish any passuk in Tanach if you read him the first half, simply did not make mistakes.  I found it interesting that the Magen Avraham's opinion has survived in a world of homogenized nusach and "right way" "wrong way" attitudes.

So, coincidentally, the word תמיד in Maariv and in the passuk of the Tzitz is ein lah hechra.  This really doesn't mean that Reb Shimon and Reb Yehuda's approaches would yield different meanings to the sentence in Maariv, because it obviously depends on the context.  But certainly, the Magen Avraham's opinion echoes Reb Shimon's pshat in the passuk by the Tzitz, and also the passuk in Devarim, where it would make perfect sense as the end of the first phrase but is given the Trop as the first word of the second phrase.

Teruma. Facing the Beis HaMikdash and Transcendent Tefilla. שער השמים, בנוי לתלפיות

Outline:

• It is important to face the Beis HaMikdash when we daven.  The Chafetz Chaim says that it is one of the two essential requirements of תפילה.

• Chazal give us four reasons for doing so:    והתפללו אל המקום הזה, והיו עיני ולבי שם, עבדהו במקדשו, וזה שער השמים.  

• Each of the four reasons is a different aspect of the significance of facing the בית המקדש while Davening and of תפילה itself.  שער השמים is an immutable fact, but only for the מקום קודש הקדשיםt ; והתפללו is how Shlomo Hamelech sought to unite the nation, even at a distance, with its spiritual heart;  והיו עיני ולבי שם is Hashem's promise that our תפילות will transcend physical separation if we visualize being there; and עבדהו במקדשו addresses the type of תפילה that is an עבודה like bringing a קרבן.

• A nice video of the Yeshiva Boys Choir singing one of the pesukim that is central to this discussion.  After reading the post, it will be even more enjoyable.

• Two ways to face the  בית המקדש:  Rhumb Lines and Great Circle.  The Great Circle is much more logical and practical for purposes of תפילה.

*********************************

The Ashkenazi Beis Haknesses is arranged exactly like the משכן/בית המקדש, as discussed in an earlier post.  There are two reasons for this arrangement.  One is because of what our Shuls are- to remind us about where we are when we daven in Shul.  The other is because of what our Shuls are not, to remind us of where we are not when we daven in Shul, but ought to be.

Because of what our shuls are:
Our בתי כנסת are called מקדש מעט, a little bit of the בית המקדש.  To remind us of the קדושה  of our shuls, that they share a קדושה with the great and awesome בית המקדש, we use the same layout.  
This reminds us where we are when we daven in Shul.

Because of what our shuls are not:
Based on the Gemara in Brachos, the Mechaber (OC 94) says

בקומו להתפלל אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים היה עומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש ויכוין גם כן לבית קדשי הקדשים היה עומד אחורי הכפורת מחזיר פניו לכפורת:

The Mishna Berura there (sk 3) says

 יכוין לבו אע"פ שא"א לו להחזיר פניו נגדם ור"ל שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים:

In the next Siman (OC 95:2, based on a Gemara in Yevamos,) the Mechaber says

צריך שיכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לארץ ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש ובלבו יכוין למעלה לשמים:

that during תפילה, a person should visualize, imagine, that he is standing in the בית המקדש in the קודש הקדשים.
Our Shul is not the בית המקדש.  We are not in the קודש הקדשים.  But we are supposed to imagine that we are.  The layout of the Shul reminds us of where we should imagine ourselves to be- we should visualize ourselves standing in ארץ ישראל, in ירושלים, on the הר הבית, in the קודש הקדשים.  
This reminds us of where we are not, but ought to imagine we are, when we daven in Shul.

Why is this visualization important?  One might say that all that matters is the depth of kavana, and this is a way to evoke good Kavana.  While it is certainly true that Kavana is very important, it is much more than that.  Chazal give us several reasons for facing the בית המקדש and imagining that we are standing there davening in the קודש הקדשים, and the reasons have nothing to do with increasing our Kavanas HaLeiv.

There are four reasons, or, at least it was stated in four different ways in four places.  (I don't think that the four are משמעות דורשים איכא בינייהו מר נפקא ליה מהכא ומר נפקא ליה מהכא synonymous, because the Rosh brings down the makor from Brachos at the end of the fourth perek, and from Yevamos at the beginning of the fifth, as reflected in the Mechaber in 94 and 95.)  They are:

• יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה 
• והיו עיני ולבי שם כל הימים .... הא כיצד? פניו למעלה ועיניו ולבו למטה
• את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו
•  וזה שער השמים, מכאן אתה למר שכל המתפלל במקום הזה כאלו התפלל לפני כסא הכבוד..ופתח פתוח לשמוע תפלה 

• First you have the Gemara in Brachos 30a, the source of the halacha brought above in OC 94.

היה עומד בח"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנא' והתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א ח מ'ח) היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת (מלכים א ח מ'ח)  היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר והתפללו אל הבית הזה (דברי הימים ב ו ל'ב)  היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה (מלכים א ח ל'ה) היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו לפני הכפורת נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב במערב מחזיר פניו למזרח בדרום מחזיר פניו לצפון בצפון מחזיר פניו לדרום נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד 

• Then the Gemara in Yevamos 105b, as brought above in OC 95.

דר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים וחד אמר עיניו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אדהכי אתא ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בתפלה אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו 

The passuk brought in Yevamos is discussed in the Yalkut (מלכים א פרק ח סימן קצד) more extensively:

והיו עיני ולבי שם כל הימים 

והלא כבר נאמר עיני ה' משוטטות בכל הארץ,מה ת"ל והיו עיני ולבי שם? כביכול שאין עיני ולבי אלא שם [ובשביל שהם שם הם בכל מקום]. 

כיוצא בדבר אתה אומר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא את הכל, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי. מה תלמוד לומר: שומר ישראל? כביכול אינו שומר אלא ישראל (ובשכר) [ובשביל] ששומרם, שומר את הכל. 

כיוצא בו אתה אומר: ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד. וכי אותה בלבד הוא דורש, והלא כל הארצות כלם הוא דורש, שנאמר: להמטיר על ארץ לא איש? אלא כביכול שאינו דורש אלא אותה וכו'. 

כיוצא בדבר אתה אומר: קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש. כתוב אחד אומר: אלכה ואשובה אל מקומי.

וכתוב אחד אומר: והיו עיני ולבי שם כל הימים. 

הא כיצד? פניו למעלה ועיניו ולבו למטה

The passuk the Gemara is bringing appears in two places; once in מלכים א ט:ג,

ויאמר ה' אליו שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננתה לפני הקדשתי את הבית הזה אשר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים    

and again in דברי הימים ב ז:יב,טו-טז

יב וירא ה' אל שלמה בלילה ויאמר לו שמעתי את תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח

 טו עתה עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה טז ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים 

• Then you have משנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, as brought in Rambam in Sefer HaMitzvos and in the Yad in 1 Tefilla 3

Hilchos Tefilla:

והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה. וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא:

The Kesef Mishna says that the Rambam's makor is the one he brought in Sefer Hamitzvos, 

 והכל יהיו מתפללים נכח המקדש וכו'. נ"ל שלמד כן מדאמרינן במשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו כלומר להתפלל נכחו וכ"כ רבינו בסה"מ אשר לו 

Sefer Hamitzvos:

המצווה החמישית היא הציווי שנצטווינו לעבדו יתעלה. ונכפל הציווי הזה כמה פעמים ואמר"ועבדתם את ה' אלקיכם" (שמות כג, כה); ואמר "ואתו תעבדו" (דברים יג, ה); ואמר "ואתו תעבד" (שם ו, יג); ואמר "ולעבדו" (שם יא, יג). ואף על פי שגם הציווי הזה הוא מן הציוויים הכללים - כמו שביארנו בכלל הרביעי - הרי יש בו ייחוד, כי הוא ציווי על התפילה. ולשון ספרי:

ולעבדו - זו תפלה". ואמרו עוד: "ולעבדו - זה תלמוד". ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו: מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה' אלקיך תירא ואתו תעבד" (שם ו, יג). ואמרו: "עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו"- הכוונה לשאוף להתפלל בו ונכחו כמו שביאר שלמה. 

I want to mention that many poskim say that the Rambam intends this as a Din DeOraysa!  The Kesef Mishna says it, Rav Chaim Kanievsky says this in his Kiryas Sefer, and Rav Sternbuch says the same in his Teshuvos in two places, OC I:74 and II:71.  In both Rav Sternbuch expresses  his perplexity that the poskim don't say this more firmly and that the world is not particularly careful about it.

The first is

ונראה להוסיף באן אגב יסוד בתפלה שהרמב"ם בס' המצוות ה' מביא מחז"ל עבדהו במקדשו, ומשמע התם שמה"ת יש לפנות בתפלה מול המקדש, והוא מפורש במשניות פרק תפלת השחר שלכל הפחות יכוין את לבו כנגד בית קודש הקדשים ושם בגמרא ילפיק מקראי לכוין כנגד א"י וירושלים והמקדש וקודש הקדשים עיי"ש. וכן מבואר בכ"מ פ"א דתפלה ה"ג. ולע"ד נראה שבש"ע (א"ח ר"ס צ"ד) מפורש שאפילו מתפלל כנגד ארץ ישראל לא מספיק רק חייב לכוון אז לירושלים ומקדש כאלו בפנים וזהו שנאמר ועבדתם כעין עבודה שבפנים, ונראה שלזה נתכוון הרמב"ם בסה"מ, ואני תמה שאין

רגילין להזהר בחיוב זה לכוון כאלו הוא כפנים אף שמפורש בש"ע, ולמשנ"ת עיקרה מה"ת וראוי להזהיר על כך כל בית ישראל לכוון כן בכל תפלה וצ"ע .

• Finally, the idea is found in  פרקי דרבי אליעזר פ' ל״ה on Yaakov Avinu's description of the Har HaBayis.

 וזה שער השמים, מכאן אתה למר שכל המתפלל במקום הזה כאלו התפלל לפני כסא הכבוד ששער השמים שם הוא ופתח פתוח לשמוע תפלה שנאמר וזה שער השמים.

Perhaps, you might say, all this applies only when there is a קדושת בית המקדש.  According to the Rambam, it would still apply, because he paskens that the קדושת בית המקדש is still present.  But the Raavad holds that the קדושה was nullified when the Mikdash was destroyed.  Why, according to the Raavad, would the Gemara say that even now one should turn toward the בית המקדש during davening?   But the קדושה is bateil!
Rav Moshe Shimon Shapiro of Lakewood once asked Reb Moshe this question.  Reb Moshe answered him that even if the קדושה is gone, the place of the בית המקדש is and will forever be the שער השמים.   the fact of שער השמים has nothing to do with the din of קדושת בית המקדש.  It is because of שער השמים that we daven toward the קודש הקדשים.

The Chasam Sofer says exactly the same thing, and he says it emphatically.

Teshuvos YD 233:

עיניו הבדלוחים יביטו בהעתק תשובתי לגאון ישראל מהר"ז מרגליות בהא דהכל מעלין לירושלים ומשם יבין דכל מ"ש דקדושת מקום המקדש לא בטיל והחונים סביב מקרוב מקודשי' טפי וקרובים אל אלקינו לא כוונתי לענין קיום המצות התלוי' בארץ או במקדש דאדרבא כל מגמות כוונתי להראב"ד פ"ו מהל' בית הבחירה דהכל בטל בזה"ז בעו"ה דלאותה דיעה יותר יש חיוב לעלות בזה"ז דליכא תירוצא דרבינו חיים שבתוס' כתובות ק"י ע"ב ד"ה הוא אמר וכו' דמ"מ עכ"פ קדושת בית אלקי' וזה שער השמים לא בטל ולא יתבטל כי אין אנו עוסקים אם חייב כרת הנכנס להר הבית בזה"ז או לא כי מאי איכפת לן בזה אך עיקר הוא במה שבמקום הר המוריה הוא שער השמים אשר לזה נתכוון מהרי"ק בתשובה שאביא למטה וטרם נתקדש הארץ ע"י יהושע ועזרא כבר הקריב שם אדה"ר ונח ונעקד יצחק וחלם יעקב סולם ושוב נעלם עד שהאיר ה' עיניהם בימי דהע"ה הנה שמענוהו באפרתה מצאנוהו בשדי יער. [ואגב אשמיעהו מה ששמעתי מפה קדוש מ"ו החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלר זצ"ל במ"ש תוספו' בע"ז פר"י במתני' כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה בידוע שיש שם ע"ז וכ' תוס' בשם ירושלמי דמקדש היכן נבנה למ"ד שנעבד במחובר לגבוה ותי' בירושלמי עפ"י נביא נבנה שם ופי' מורי זצ"ל הנ"ל עפ"י מדרש וירא את המקום מרחוק שראה אותו מקום עמק ולא הר והתפלל ואמר אין כבודו של מלך לשכון בעמק ונעשה באותו היום הר אשר יאמר היום בהר ה' יראה והשתא י"ל דכל ההרים שהעמידו עליהם ע"ז ושעבדם קודם שהחזיק אאע"ה בארץ אותם נאסרו לגבוה אך הר המורי' שהי' עמק ולא העמידו עליהם ע"ז שם לעבדו עד אחר שנעשה הר ע"י תפלתו של אאע"ה ואז כבר ניתן לו הארץ ואין האדם אוסר דבר שאינו שלו והנה ידע דהע"ה שאין לך הר גבוה וכו' וא"א לבנות בהמ"ק בהר ואין כבודו של מלך לשכון בעמק היינו מקום וע"כ אמר אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לד' ויהיה משכנות לאביר יעקב שלזה צריך הר ולא מקום ולזה צריך נביא שגילה להם שזה ההר הי' מקום בתחלה ונעשה הר אח"כ אלו דבריו ז"ל ודפח"ח].

Teshuvos YD 234:

 אין אנו עוסקים אם מצות נוהגי' או לא או אם טמא מותר לכנס שם או לא רק בקדוש' עליונה שירושלים הוא שער השמים מימות עולם אפי' כשהי' היבוסי יושב ירושלים והכנעני והפריזי אז בארץ ולא זזה ולא תזוז שכינה מכותל מערבי אפילו בחורבנה וביבמות ו ע"ב דמורא מקדש בזה"ז מדאתקש לשבת מה שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם תלי' היקשא זה בפלוגתא דקידשה לע"ל  או לא 
והדר"ג גילה סוד דבעל חס"ל מעין ג' נהר ג' (ומשלנו הוא) דמבואר דחלון הרקיע רחב מלמטה נגד כל א"י וקצר למעלה נגד ירושלים ובהמ"ק ובשעת חורבן נסתם לגמרי ושוב אחר החורבן נפתח אבל נקצר פיו שלמט' אבל פיו שלמעל' ושער השמים לא יסתום חלילה שהוא שפע אלהי שבמקום מקדש וירושלי' והיינו דכ' מהרי"ק שהבאתי בתשובתי הקדומה כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם 

The בעל חס"ל the Chasam Sofer brought down is the Chesed Le'Avraham (from the Chida's grandfather,) and for those of you that understand these things, here is what he says.

דע מה שאמרנו שא"י נתונה תחת שער השמים, ר"ל תחת חלון שבאמצעות כיפת השמים, וחלון זה הוא מרובע והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה, ושיעורו מלמעלה ת"ק אמה על ת"ק אמה כשיעור כמות בית המקדש כי בית המקדש כולו ניתן תחת החלון, ובאמצעות עוביו של חלון הכיפה כשיעור עיר הקודש ירושלים, ושיעור כמות החלון מלמטה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור ארץ ישראל וכל ארץ ישראל תחתיו, ושהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות הי' ספירות מעולם האופנים, היה יורד דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר, ויורד על בית המקדש ומבית המקדש מתפשט על כל ארץ ישראל, וכשרבו הפריצים בבית המקדש ראשון מהבל מדברי לשון הרע ורכילות וניבלות הפה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענן עבה, והתחיל להסגיר מעט מעט סביבות שפתי החלון עד שביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית הקב"ה פתח את החלון והוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד, ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דוקא בעת החרבן שניתן רשות אל החיצונים ליכנס לארץ להחריב בית המקדש כנזכר, ומיד נתגרשו משם, ויש כיסוי ומסך פרוכת סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה ומגרש כל זר מתוכה, ואפילו שארץ ישראל חרבה ושממה מפעולת החצונית הזאת שהיא בעל החרבן, עם כל זה אינה שולטת בארץ ישראל אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקייה וברה מאין זר בתוכה:

(Unfortunately, the people that put together Reb Aharon's shmuessen on the Torah in the משנת רבי אהרן didn't understand this, and by trying to clarify what he said made it worse:  in Parshas Ki Sisa there's a piece where he talks about the mitzva to face the Beis HaMikdash, and he says that this is true according to the majority of rishonim that hold that the kedusha remained after the churban- and then it mentions the fact that Yakov Avinu called it the Shaar HaShamayim.   That makes no sense.  If for Yaakov it was the Shaar HaShamayim while the Yevusi owned it, then it remains the Shaar HaShamayim even after the churban, as we discussed.  Additionally, the great Reb Shlomo Hakohen of Vilna, the Cheshek Shlomo, says in his Binyan Shlomo (I:9 and II:7) a different approach to the sugyos, based on saying not like Tosfos in Bava Basra.  But his questions beg for a good answer, which I don't have yet.)

This is also to be seen in the Zohar 
ובזוהר (חלק ב דף ה ע"ב) "רבי יצחק אמר, אתי מלבנון כלה, דא איהי שכינתא, אתי מלבנון תבאי, מאתר בי מקדשא דלעילא, תשורי מראש אמנה מאתר בי מקדשא דלעילא ומאתר בי מקדשא דלתתא, דאמר רבי יהודה, מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא, דכתיב (שיר ב, ט) הנה זה עומד אחר כתלנו, והוא ראש אמנה לכל עלמא"

In his peirush on that Zohar, in אור יקר בפרשת שמות כט, Rav Moshe Kordevero says
"הוא ראש אמנה. עיקר האמונה לדעת שהכל שם אפילו בחורבנו. מפני ששם קדושתה ורואים ואינם יודעים מה שרואים".

So the שער השמים, the Gate of Heaven, is on the הר הבית, even today, even b'churbanah.

There is an amazing Chafetz Chaim in his מחנה ישראל that says that there are two essential elements in תפילה.  The first is sincerity and deep concentration.  The second is  that we turn our hearts to the place of the בית המקדש when we daven, that we imagine in our minds that our תפילות are going from our mouths to the קודש הקדשים and thence to the Heavens, applies not only to Shmoneh Esrei, but to all תפילות:  not all brachos, but all תפילות.  It is at the end of the tenth perek of the מחנה ישראל.

The idea is that the קודש הקדשים is the שער השמים, the gateway to Heaven, and our תפילות need to go through there.

In fact, the Tzlach at the beginning of the fifth perek of Brachos says, derech Mussar, that you should realize that your תפילות are traveling from where you are all the way to the Kodesh Kodashim, and the farther away you are from the בית המקדש, the harder it is for the תפילות to make the trip undamaged.  In order to make sure that they can make it all the way to Yerushalayim, you need to reinforce them for the trip with kavana and teshuva.

The Ben Ish Chai in the Halachos at the beginning of Yisro says that you should write in your siddur, at the beginning of Shmoneh Esrei, the words ירושלים, Beis HaMikdash, Beis Kodshei Kodashim, to remind you of the proper kavana.

מאחר שהתפלה היא במקום הקרבן, ופה האדם במקום המזבח שבו מקריב הקרבנות, לכן צריך לכוין בתפלתו כנגד בהמ"ק ובית ק"ק, ששם מזבח בנוי ועולה ריח הניחוח לה' דרך בית קדשי הקדשים ששם שער השמים, והיינו אם היה האדם עומד להתפלל בחו"ל יחזיר פניו כנגד א"י, שנאמר ויתפללו אליך דרך ארצם, ויכוין ג"כ כנגד ירושלים ובהמ"ק ובית ק"ק, ועומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים ובהמ"ק ובית ק"ק, היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש, נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד דהיינו בהמ"ק ובק"ק ששם שער השמים שכל הקרבנות היו עולים לריח ניחוח לה' משם. ולכך גם התפלות שהם דוגמת הקרבנות עולים דרך שם, ולכך נקרא בהמ"ק תלפיות תל שכל פיות פונים בו, ומצאתי כתוב עצה טובה להיות לאדם למזכרת שירשום על דף הסידור שלו קודם תפלת העמידה מילות אלו ירושלים ובהמ"ק ובק"ק באותיות גדולות ע"כ, והוא מנהג טוב כי לרוב הטרדות צריך האדם לעשות מזכרת וכמש"ה הציבי לך ציונים

Let's review what we've seen here.
1.  This is not a minor thing, this is not just a middas chasidus.  The Chafetz Chaim says that it is one of the two essential elements of תפילה.  Not only is it essential to Shemoneh Esrei, he says, but to all תפילות-

והתפילה שיתפלל על ענין זה לה' איננו דוקא בתפילת י"ח אלא בכל עת שירצה....אך העיקר שלא יחסר בה שני דברים.... ב) שיכוין שתלך תפילתו דרך ארץ ישראל ומשם עד ירושלים  ומשם לבית קדשי הקדשים וכמו שנאמר במקרא הנ"ל שהבאתי והתפללו אליך דרך ארצם שנתת לאותם והבית אשר בית לשמך ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם 

that you intend and desire that your תפילות should travel from where you are to the קדשי הקדשים and thence to the Ribono shel Olam.

2.  We've seen that there are several mekoros for this halacha. They appear to be separate, as we said, because the Rosh/Tur/Mechaber bring them down individually, and the Rambam brings an entirely new one.  So we have to understand what distinguishes the various mekoros.

First, note that the pesukim ( והתפללו אליך) brought in Brachos are from the תפילה of שלמה המלך when he was mechanech the בית המקדש.  The passuk brought in Yevamos (והיו עיני ולבי שם כל הימים) was Hashem's answer to שלמה, telling him that the בית המקדש would be the focal point of the Ribono shel Olam's hashgacha on the world.

So now we have two problems.  

A. If Brachos and Yevamos are simply Shlomo's תפילה and the Ribono shel Olam's answer, why does the Rosh separate them?  Aren't they basically the same thing?

B.  If, as the Rambam and the Chasam Sofer and Reb Moshe say, the בית המקדש is the Shaar Hashamayim, and always was, and always will be, how was the Ribono shel Olam's answer a chidush?  The fact of עיני ולבי שם כל הימים was true already when Yaakov Avinu said  וזה שער השמים, a long time before שלמה המלך built the בית המקדש and was mispallel!  

Another question:  What does the Gemara mean when it says  נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד?  What does that signify?  Why is that important?  How is that relevant?

I think you have to say that the תפילה of שלמה המלך was not just that people should daven in that direction.  It was that in the Zechus of all of Klal Yisrael davening davka to the same place, to the הר הבית, that will bring them together to that place that is the focus of their תפילה.  No matter how far away they are, והתפללו אליך דרך ארצם, when they turn toward the Bayis,  ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם.   Once they make the הר הבית the focus, that gufa makes it as if they are all there.

Hashem answered him, as it says in דברי הימים, עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה, that indeed, when they turn toward the בית המקדש, their תפילות will be called תפלת המקום הזה, and there will be a special siyata dishmaya that theתפילות will be received and accepted- as if they were in the בית המקדש itself.

The Chochma of שלמה המלך was that by having everyone turning toward the בית המקדש, it should make them all joined at the focal point of their תפילה.

And the Ribono shel Olam answered Shlomo's bakasha.  Hashem said that if a person will turn to the בית המקדש, and have Kavana that his תפילות are traveling there, it will be as if he is there and the תפילות are at the שער השמים.

So the Gemara in Brachos is talking about how our תפילות are all pointing toward one place.  That is why the Gemara concludes with

נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא מאי קראה כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו

This is not just an observation.  This is the whole yesod of the Gemara.

The Gemara in Yevamos is telling us the result of that focus, that Hashem answered עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה even if they are far away, because it is still considered המקום הזה.

The way it's said in Medrash Shir HaShirim:

כתוב אחד אומר (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים. וכתוב אחד אומר (הושע ה') אלך אשובה אל מקומי. כיצד יתקיימו שני כתובין הללו?! אלא פנים למעלה ולבו למטה. דתניא: יכוין אדם לבו כנגד בית קדשי הקדשים. רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא ר' חייא רבה אמר: כנגד קדש הקדשים של מעלה. ור' שמעון בן חלפתא אמר: כנגד קדש הקדשים של מטה. אמר רבי פנחס: מקיים אני דברי שניכם כנגד קדש הקדשים של מעלה שמכוון כנגד קדש הקדשים של מטה, הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה', מכוון נגד שבתך זה בית המקדש של מעלה.

It's interesting to think about this concept of imagining yourself in the Kodesh Kodashim.  What good does imagining do?  Yes, we suggested that Shlomo HaMelech's bakasha was that by having everyone facing the center a connection should be created, the din of תלפיות.  But I want to point out something else that I found remarkable.  What was the first time that we find this idea of שער השמים?  By Yaakov.  By Yaakov, the Gemara (Chulin 91b) says, he passed by the הר הבית, and realized, Oy, I should have gone to daven there.  As soon as he realized that he ought to be on the הר הבית, he was miraculously brought there through קפיצת הדרך.

כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום

This is basically what we are doing, too.  We imagine ourselves as if we were on the הר הבית, and through that, it is as if we actually are transported there to daven at the שער השמים.  When all of Klal Yisrael, when Yeshurun, the heirs of Yaakov Avinu, davens toward the Har HaBayis, the physical separation between our Tefillos and the Shaar HaShamayim will disappear.  What we are asking for is what Yaakov had- קפיצת הדרך for our תפילות.

3.  The Rambam.  The Rambam says- את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו כלומר להתפלל נכחו.  We have to understand why the Rambam had to say the Medrash's remez from עבדהו במקדשו when he had two perfectly good and explicit mekoros in Shas Bavli in Brachos and Yevamos.

  

The Rambam holds that the purpose of בנין בית המקדש is in order to do the עבודה.  To put it differently- The עבודה is mechayeiv the בנין.  It's not the pshat that there are two dinim, בנין and עבודה; instead, it is one din: because you need to do the עבודה, go and build the Mikdash.  This is why the Rambam doesn't mention the mitzva of building the Keilim separately, as does the Ramban.  Everything that contributes to the עבודה is included as a מכשיר of the עבודה.  So why is the obligation of בנין בית המקדש davka on the Har Habayis?  It must be that the type of עבודה that is done there is unique, it can be done nowhere else, and that is why it is mechayeiv בנין davka on the הר הבית.  When the Rambam says in Sefer Hamitzvos that there is a din of עבדהו במקדשו כלומר להתפלל נכחו, that means that the עבודה of the בית המקדש includes תפילה; תפילה is one of the עבודות of the בית המקדש; and this עבודה cannot be done anywhere else.  Because the עבודה of תפילה is one of the  עבודות of the מקדש, that means that it can not be done anywhere else and you have to direct your תפילות to the הר הבית.  The Rambam holds that in svara it is obvious that תפילה is a universal mitzva:  it cannot be that the עבודה of תפילה can only take place in בית המקדש mamash, and so it is pashut that the din of עבדהו במקדשו has to mean כלומר להתפלל נכחו.  For this we don't need Shlomo Hamelech's תפילה.
In one sentence, the Rambam holds that תפילה is an עבודה that is misyacheis davka to the Har Habayis which is the place that is mesugal for Avodah.

There's an interesting Maharsha that emphasizes this idea, that תפילה is a form of the Avoda of the Beis HaMikdash.  The Gemara in Sukka 53a says

תנא אמר ר' יהושע בן חנניא כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפילה משם לקרבן מוסף משם לתפילת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתייה, משם לתפילת מנחה משם לתמיד של בין הערביים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה,

The Maharsha asks, why does it says they davened Shachris after the Tamid shel Shachar, Musaf after the Korban Musaf, but Mincha before the Korban Mincha?  He answers

ויש להשיב דהתפילות מכלל עבודת המקדש הם, ואמרינן אין לך עבודה קודם תמיד של שחרית דהתפילה אחריה, וכן המוספין שנקרבין קודם חצות דינן כתמיד של שחרית דהתפילה אחריה, אבל בתמיד של בין הערביים אמרינן בהיפך, דאין לך עבודה אחריה, ולכך התפילה לפניה ודו"ק

So this Maharsha is a very interesting application of the Rambam's yesod that תפילה is not only עבודה, but that it is an עבודת בית המקדש with dinim of עבודה.

So far, we've talked about the Rambam's idea of תפילה as עבודה.  But the Rambam agrees that there is another kind of תפילה.  The other kind of תפילה is the תפילה of עת צרה, that the Rambam discusses in the beginning of Hilchos Taanis and in Sefer Hamitzvos 59.  For that kind of תפילה, the Rambam agrees that the Makor to face the מקדש is the Gemara in Brachos.  The Kesef Mishna is meramez to this distinction.  When the Rambam in 5 תפילה 3 repeats the din of נכחו, and says נוכח המקדש כיצד, היה עומד בחוצה לארץ מחזיר פניו נוכח ארץ ישראל ומתפלל etc., the Kesef Mishna brings the Makor for להתפלל נכחו from the Gemara in Brachos, not from עבדהו במקדשו, the makor the Kesef Mishna brought in the beginning of Hilchos Tefilla.  This is because the Rambam holds there are two different dinim in תפילה.  The first din of תפילה that the Rambam brought in הלכות תפילה was תפילה as עבודת בית המקדש, which needs to be done in the מקדש, and, as the Kesef Mishna says, the makor is עבדהו במקדשו.  The din of תפילה that the Rambam discusses later is a din of תפילה בעת צרה, which he discusses more in Hilchos Taanis, and which is entirely different than תפילה as עבודה, and, again as the Kesef Mishna says, the Makor for נוכח is the Gemara in Brachos.

So the Rambam holds that the Gemaras in Bavli, the request of Shlomo Hamelech, involves תפילה בעת צרה, while משנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי is talking about  תפילה as עבודת בית המקדש.  They're entirely different kinds of  תפילה, and the reasons we face the מקדש during those תפילות are different as well.

4.  Harav SKG showed me a Sifri in Va'eschanan that says that Shlomo Hamelech learned the importance of facing the mikdash from the passuk there in 3:27

 עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך

5.  Since this is the internet, and because anyone reaching this point will have to agree that it is a very good mehalach, it doesn't hurt to put in the Yeshiva Boys Choir video on the Yalkut.





NOTE:
There is a difference of opinion as to exactly what it means to "face ירושלים."  The alternatives are the Great Circle/shortest distance (Rav Yechiel Zilber) the Rhumb Line/constant line of travel to longitude angle (Rav Belsky) the cardinal direction (Divrei Chamudos Brachos 30a,) and approximation (Aruch HaShulchan 94:6-8.)   It is hard to believe, but the fact is that a route that appears like a straight line between two places on a flat map is not the shortest route.  The straight line would be the Rhumb line, which has a constant angle, while the shortest route would be an arc on a flat map, with the angle vis a vis the longitudinal meridians changing en route.  (The article I found most understandable is this.)  Due east is 90°.  In Chicago, Rhumb Line method would have us face 95°51′, which is six degrees south of due east.  The Great Circle method would have us face 45°34′ initially, which is forty four degrees north of due east.  Additionally, if one would travel from Chicago to Israel using the Rhumb line, it would be a trip of 6,816 miles, while Great Circle distance would be 6,189 miles.  (Much of this was determined with the help of this website, and Thank You to Dr. Levin for clarifying for me the change of the appearance of the line.) New York has approximately the same differences.  Anchorage, Alaska, would have the options of 256° or 356°- in other words, either almost due west or due north.  Dr. Daniel Levin and Dr. Aryeh Shore have informative and engaging articles on this topic, which also discuss similar arguments within Islam and B'hai, which you might find either fascinating or deeply distressing.  Dr. Levin's article is available here, and Dr. Shore's, from "Hakira" (Spring 2011), here.  I just saw that there is an article by Rabbi Michael Broyde on the topic, but haven't read it.  If you prefer a Sdei Chemed/Law Review style article, any one of the above is far better than mine.  
I don't know why Rabbi Belsky would say that the direction is the Rhumb line.  The true straight line is the Great Circle, despite its appearance on a flat map.  In other words, on a paper flat map, Rhumb looks straight and GC looks like an arc.  But on a globe, the opposite is the case- Rhumb is a curve and GC is straight.  It's true that GC changes angles vis a vis the meridians, and therefore on the compass, as it travels.   But that is irrelevant: it is the result of the meridians converging or separating.  Furthermore, the Tzlach's "בדרך מוסר," works better with the Great Circle.  If you need to minimize the distance your תפילות are travelling, then you should choose the route with the least distance to travel- which is the Great Circle route.  But I really don't think he meant it le'halacha.

A simple way to visualize the error of our flat maps is to realize that the longitudinal lines on a flat map are falsely parallel, while on a globe they are never parallel- they are farthest apart at the equator and get closer to each other until they join at the poles.

NOTE:
Because of cost and architectural concerns, many Batei Knesses in the Golah do not face Yerushalayim.  Within two miles of my house there's one that faces due north (KJBS), one south (Adas) and one due west (Moteler.)  Almost all poskim hold that in such cases, one should orient themselves correctly despite not facing the same direction as others.  In my experience, doing so sometimes causes alienation and brings out antagonism, and it also interferes with your own kavana, so common sense should also be a factor, or it will be יצא שכרו בהפסדו.  In such cases, visualizing the Kodesh will suffice.

Teruma, Shemos 25:2. Kosher Money. ויקחו לי תרומה

The Pardes Yosef (the Poilisher, Rav Yosef Potchenovsky) says that there is a reason Parshas Teruma begins with with the mitzva of donating to the construction of the Mishkan immediately after Parshas Mishpatim, which deals with monetary law. The Torah first teaches us dinei momonus, Mishpatim: We are strictly warned to abhor illegal and unethical gain.  We are taught the ethics and laws of collateral and how to treat a borrower, to avoid damaging others and to pay for damage we cause.  Only after we have learned these laws may we donate money to build the Mishkan.  The Ribono shel Olam does not want non-kosher money for building the Beis Hamikdash.  The Torah teaches us to make sure that the money we are donating comes from sources which are Kasher veYashar.    

Long before the Pardes Yosef, this was said beautifully by the Beis Halevi here, as follows:

בתחילה קודם שיעשה האדם צדקה בממונו צריך לראות שלא יהיה בממונו חשש גזל דאל"כ אין הצדקה מועלת לו כלל וכמו דלולב הגזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה וזהו שאמר הפסוק (ישעיה נ"ט) וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד דאחר שהוסג המשפט ע"כ גם הצדקה שעושין עומדת מרחוק וזהו שאמר הכתוב כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת וע"כ אמר להם תחילה משפטים ואח"כ ציום על נדבת המשכן

(Long before the Beis Haleivi said it, Rashi said it in Yeshaya. On the passuk (61:8)

כִּי אֲנִי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה

Rashi says 

"כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה" - לכך אינו מקבל עולות מעובדי כוכבים שכולן גזל

So you see the direct connection between Mishpat/Parshas Mishpatim and Kodashim, namely, Parshas Teruma.)

These two ways of saying it reflect Reb Yochanan in Sukkah 29b, and passel either because of מצוה הבאה בעבירה or כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה.  If we focus on מצוה הבאה בעבירה as does the Beis Halevi,  then it's not a din that you don't take their money.  The point is that what they give will bring them no merit.  Giving dirty money to tzedaka is not a kiyum of the mitzva of tzedaka, just as making the bracha "Ahl Netillas Lulav" on a stolen lulav is a bracha le'vatala.  If, on the other hand, we focus on שונא גזל בעולה, then you wouldn't allow such a person to give the money at all, it would be prohibited for the Gabbai to take the money.

Let us remember, too, the warning of the Sefer Chasidim, brought in the Be'er Hagolah (CM חו"מ סימן שמח.)  

ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה, וכמו שכתב בספר חסידים סימן תתרע"ד: רבים אשר קידשו ה' והחזירו טעויות של עכו"ם בדבר חשוב - גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם... 

Perhaps you are familiar with the story of Ruby Schron.  When he began to develop real estate, he bought a house from an Italian family whose father had passed away.  During demolition, he found a metal box hidden inside a wall, and inside was a fortune in cash and jewelery.  This was early in his career, and he had very little at that point.  You realize that the deed stated with absolute clarity that the property and everything in it was transferred to the buyer.  He went to Reb Moshe, and Reb Moshe told him that it would be a mitzva to return the box and that it would not cost him anything.  The best way to describe the reaction of the family when he returned the box was shock and awe.  They had known nothing at all about it, and it was a tremendous kiddush Hashem.  The words of Reb Yehuda HaChasid could have been written about him: גדלו והעשירו והצליחו.  

Along the same lines, the Maharsha in Kesuvos 67  criticizes those who steal and then give that money to charity:  "Many in this generation gather their wealth through measures which are without faith in G-d and which involve Chillul HaShem like by stealing from ovdei kochavim. Afterwards, they donate this money to get annual honors for themselves so that they will be blessed by the community. This is nothing other than a mitzvah ha'ba’ah b'aveira. Such money will not last."  Also, there is a teshuva from Reb Moshe (II CM 29) that says  וכמו שהקב"ה שונא גזל בעולה כן הקדוש ברוך הוא שונא בתמיכת התורה ולומדיה על ידי גזל. 

In real life, a mossad does not have to audit their benefactors to determine the kashrus of their money, except for special circumstances of chillul or kiddush Hashem.  (See Tosfos Avoda Zara 17a,  ד"ה מהו לעשות, on the Gemara where יעקב איש כפר סכניא asked Rebbi Eliezer whether you can use Esnan Zonah donations to make a bathroom for the Kohen Gadol's residence on the Har HaBayis:  and the Gemara Tosfos brings from daf 46b-
 מהו לעשות בית הכסא לכ"ג. נראה דלאו מדאורייתא קא בעי דפשיטא דשרי דהא אפילו ריקועים דבית קדשי הקדשים הוה שרי אי לאו ריבויא דקרא בפרק כל הצלמים (לקמן דף מו:) אבל מידי דהר הבית פשיטא דשרי דהא אפי' פרה אימעיטא פרק כל הצלמים מקרא דבית ה' פרט לפרה שאינה באה לבית:.)  
Organizations don't have the latitude of setting standards for whose money they accept; the poor are hungry and desperate right now, the assimilated and the ignorant need to be reached before it's too late, and there is no time for chumros.  It might also be argued that to set standards would be unfair to those whose hearts push them to do mitzvos but are not able to lift themselves out of their routines of life.  Furthermore, it is possible that the entire halacha was limited to the Mishkan, as indicated in Erchin 5b and 6a, (גוי} שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלים הימנו} ).  But it can be emotionally difficult to accept such money.  A dear cousin once put it this way:   “One should not assist a person to buy a clean conscience.”  

I saw an article in the Chadrei Chareidim.  I'm absolutely sure it's not true, because the person in the article is an honorable man, and an honorable man would never say such a despicable thing.  It is most likely a "false flag operation," propaganda planted by an enemy, and I cite it it only as a theoretical application of this discussion- while its application in practical Halacha is neither ethically nor halachically clear, it certainly is a useful rhetorical tool to denigrate someone you want to tear down.

ביקורו של האדמו"ר מסאטמר בישראל, שהתארך בחצי יממה, עומד לקראת סיומו. 

מחר (רביעי), בחצות הלילה, ימריא האדמו"ר לביתו בקרית יואל במונרו. 

במהלך הביקור, חנך האדמו"ר את 'היכל התורה דמשה אריה' בקרית סאטמר בבני ברק. מדובר בהיכל שיהיה פתוח עשרים וארבע שעות ביממה אך ורק ללימוד תורה. 

לאחר שקבע את המזוזה, נשא האדמו"ר דברים בשבח לימוד התורה והזכיר בשם גדולי החסידות, כי על-ידי לימוד התורה ייבנה בית המקדש השלישי. 

מכאן האדמו"ר עבר למתקפה: "מה שבטוח הוא שעל ידי אנשים מינים ואפיקורסים שלא מאמינים בגאולה - אי אפשר לבנות בית המקדש, ולימוד התורה שממומן על-ידי רשעים אפיקורסים לא יבנה את בית המקדש". 

"כאן בבני ברק, הנקראת עיר התורה", אמר האדמו"ר, "יש ברוך ה' הרבה לימוד התורה, אבל רוב רובה של התורה ממומנת על-ידי רשעים אפיקורסים ומתורה כזו אי אפשר לבנות בית המקדש". 

Free translation: 

....What's certain is that by the hand of heretics and  freethinkers who don't believe in the redemption- it is impossible to build the Beis Hamikdash, and Torah study that is supported by wicked  freethinkers will not build the Beis Hamikdash.  

Here, in Bnei Brak, that is called City of Torah, said the Admor, there is, Baruch Hashem, much Torah study, but the great majority of the Torah is supported by evil Apikorsim, and from such Torah it is impossible to build a Beis Hamikdash.

האדמו"ר קישר את דבריו לאירוע: "עכשיו, כשפתחו היכל תורה על טהרת הקודש בלי מימון של הרשעים, זה כמו שמן זית זך - ומהמקום הזה תצא בניית קודש הקדשים של כל העיר כולה".

The Admor tied his words to the current event:  "Now, that we have opened an edifice of Torah that is pure and holy, without monetary support of the wicked, this is like pure olive oil- and from this place will come forth the building of the holy of holies in the entire city."

Ironically, this calls to mind the Darkei Moshe in OC 53, who says that

 שליח ציבור יתפלל מתוך ספר המיוחד לציבור  משום דסתמא לשם מצוה נכתבים שמא שאר סדרים לא נתכוין הסופר לשם מצוה כי אם להתפאר, וח"ו שמא לא נתקבל התפילה מתוכם.

which is like the Sefer Chasidim in #772, because if we're worried about passeling the benefit of a mitzvah, we ought to worry about mitzvos being ruined because they were done להתפאר, too.  On the other hand, this is all contrary to the Rambam by Shofar Gazul (1 Shofar 3), which is based on the Yerushalmi in Sukkah 3:1 that says "אמר רבי לעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור בהנייה".  

How do we pasken?  See Mishna Berura on the Rama at the end of OC 691.  But all of this does not matter.  What does matter is that you don't go into a city that was created and built יש מאין and totally le'shem shamayim with absolute mesiras nefesh by the Ponevezher Rov and which has had tremendous success le'hagdil Torah ule'ha'adirah, and say that it won't accomplish any lasting to'eles because it was financed by Resho'im and Apikorsim.  Feh.  Feh.  Feh.  The more relevant halacha, that we definitely pasken like, is that in EH 2:2, where it says 

כל המשפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהם לכתחילה. ואע"פ כן, אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד (או שני בני אדם שמתגרים זה בזה), או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר – חוששין להם וראוי להתרחק מהם, שאלו סימני פסלות הם. וכן כל הפוסל אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים, חוששין לו שמא ממזר הוא; ואם אומר להם שהם עבדים, חוששים לו שמא עבד הוא; שכל הפוסל – במומו פוסל. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות, ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד – חוששים לו ביותר, שמא גבעוני הוא:

Translation:
All families are assumed to be Kasher, and one may marry into them without any hesitation.  Even so, if you see two families that constantly fight with each other, or a family that is known to be constantly arguing and fighting, or a man who is pugnacious and brazen, you must be suspicious about them and it is fit to distance yourself from them, because these are signs of a spiritual genealogical flaw.  Also, one who often disparages others' family background, such as one who tars other families or individuals by saying they are Mamzeirim, we should suspect that he himself may be a mamzer. (.....)  

But of course, the halacha in Even HaEzer is irrelevant, because the story is either a misunderstanding, a misrepresentation or a fabrication, all too common in muckraking news media.

Envy is a Good Thing.

As we move toward Pesach, it is season for the "have nots" to resent the "haves."  The have nots are starting to worry about Pesach.  The expense, bringing the children and grandchildren in from out of town, putting them up, the crowding, the matza, the meat, the amazingly inflated costs of everything from paper towels to cocoa, new clothes, shoes..... it's endless.  And the car needs looking at.

And your neighbors are going to Cancun.  Or Switzerland.  Or Puerto Rico or Banff or Whistler.  Their whole family, a few days before and after, too.  All they have to do is remember to sell their chametz and take their Shabbos clothes and bathing suits.  Oh, and we'd really appreciate it if you could take in any advertising flyers that accumulate on our porch, so people shouldn't know we're out of town?  Their daughter is holding in shidduchim, and they're beating shadchanim off with a stick- the best boys in Ner Israel and Chaim Berlin, meyuchasim, sons of Roshei Yeshiva, a guy with a built-in shtelleh, a pre-med student with Semicha.

You?  You can't get shadchanim to return your calls.  The one that does wants a retainer before he'll even talk to you.  You want a boy that's going to learn for a few years?  Do you have half a million dollars to put in escrow?  What, you thought you can raise babies without money?

Do your married kids need help with income?  Is the frustration and the tight budget shterring their shalom bayis?  Where are you going to get the money to help them?  From your "retirement account?"  Your neighbor, of course, has a thriving business, and his son and son in law are invited to step in and learn how to be a productive part of the business.

It's not like you can do much about it.  If you're young enough, you can use the envy to motivate you to buckle down and find a way to succeed.  But if you have a career, and responsibilities, and you can't just throw everything to the wind and risk being an enterpreneur or go to law school and become a partner in a white shoe law firm or tech startup, your best hope is the lottery.

To throw some fuel on the fire, here are some lines from the current ads:  Remember, after this Pesach, your wife wouldn't feel like a wrung out shmatteh, because YOU are a fit husband and provider and you paid for a relaxing and beautiful Yomtov.  Her dreams of what her life would be like came true.  She's lucky she married you.

• ...5-Diamond world-class luxury resort that affords our guests the most luxurious, stimulating, adventurous and delicious Passover....
• ...blending the strictest standards of Kashrut with the most exacting demands in luxury....
•  ...everything you desire in a vacation . . . at a most reasonable price. Glatt Kosher travel has never before been this fun, or affordable!
• ...the timeless luxury of a Five Diamond...Tantalize all your senses with innovative, gourmet Passover cuisine....
• ...the only hotel in the Adriatic coast to have a private beach....
• ....World class Jewish entertainers…the only luxury hotel on the Croisette in Cannes to have a rooftop terrace with a heated swimming pool ....

It burns like a fire in your heart.  Resentment, envy, shame, and it's not going to get any better.  It gets worse and worse.  Of course you can tell yourself that it's not your fault, it's just mazal.  Or that it's a kapara for something your neshama did in a previous gilgul.  A real ma'amin will not have these feeling at all!  We say שעשה לי כל צרכי!  Hashem gives us what we  need, and we should be שמח חלקו!  And what happened to לא תחמוד!  All true.  I'm sure there are people on Earth that feel that way.  I even know several, including my extraordinary wife.  Good luck with that.

And I want you to know that most people- not all, but most people- that complain about the terrible extravagance and mosros in Pesach programs are just expressing their envy, they can't fahrgin others their success and tranquility.  As Ashleigh Brilliant says,  "I want either less corruption, or more chance to participate in it."  So, the unfortunate truth is that we're not all baalei mussar, and all this talk about excess is just our self-deluding code for "not fair."

But here's some advice.  Use that burning resentment, use that envy, in a positive way.  Remember, as the Mesillas Yesharim says, life is brief, but the afterlife is forever.  In this world, you can tell yourself mazal, unfair advantage, the parents' zechus, you can say whatever you want.  When you come to Olam Haba, there are no excuses.  All the excuses and advantages are discounted, and if the kid you grew up with is sitting on a golden throne, and you and your wife are sitting on a lawn chair, it is your fault and your fault alone, it is your failure, and you failed not only yourself but also those that depended on you to be an adam chashuv, a repository of zechusim.  As bad as it is in this world, it will be a million times worse in Olam Haba.  If you think it's terrible being נכווה מחופתו של חברו here, I guarantee you're going to be נכווה much, much more there.

Unlike the rewards of this world, the reward for mitzvos is straightforward.  Sit like a lump, watch TV at night instead of going to the Beis Medrash, and you'll be an grobbeh am haaretz dressed in shmattehs living in a box over a steam vent in Olam Haba.  Forever. Every moment of bittul zman is going to bring you eternal pain and regret.  תורה, עבודה, וגמילות חסדים, make an effort, and you are rewarded.   לפום צערא אגרא.   And אנו עמלים ומקבלים שכר for the עמלות.  You're born an illui and you know how to learn?  Big deal.  You're born simple and you sweat away to learn and understand and remember the little you know, then you're the Rashkebahag in Olam Haba.  You're Bill Gates and you give millions?  לפום גמלא שחנא.  You have little and you scrimp in order to give tzedaka and do chesed anyway?  You're the guest of honor at an eternal banquet.

The mussar haskeil is that when you feel the jealousy, the envy, the burning shame and despair, use it in a positive way!  Use it to push yourself to earn Olam Haba.  When you see that ad for the carefree Pesach vacation in the five star hotel, and you feel the blood leaving your face, remember- none of the coping mechanisms you have now are going to help later.  Seize that rush of shame and resentment and frustration and commit yourself to be kovei'a ittim, join the city chesed organization, tutor an orphan, join the chevra kadisha- not so that you can beat your friends, but so that you don't spend eternity regretting lost opportunities.  It's now or never.

Rabbi Eli Mansour expresses this idea beautifully.  Go to minute 40.
http://www.learntorah.com/lt-shiur-details.aspx?id=7785&play=video

Here's the Mesillas Yesharim:

והנה יש מהפתאים המבקשים רק להקל מעליהם שיאמרו: למה נייגע עצמנו בכל כך חסידות ופרישות? הלא די לנו שלא נהיה מהרשעים הנדונים בגיהינום, אנחנו לא נדחק עצמנו לכנס בגן-עדן לפני ולפנים. אם לא יהיה לנו חלק גדול - יהיה לנו חלק קטן, אנו די לנו בזה ולא נכביד עול משאנו בעבור זאת.

אמנם שאלה אחת נשאל מהם: היוכלו כל כך על נקל לסבול בעולם הזה, החולף, לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא יותר מהם ומושל עליהם, וכל שכן אחד מעבדיהם או מן העניים הנבזים ושפלים בעיניהם, ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם? לא, וודאי! כי הנה עינינו הרואות כל עמל האדם להינשא על כל מי שיוכל, ולשים מקומו בין הרמים יותר, כי היא קנאת איש מרעהו, ואם יראה חברו מתרומם והוא נשאר שפל, וודאי שמה שיסבול הוא מה שיוכרח לסבלו, כי לא יוכל למנוע ולבבו יתעשת בקרבו.

מעתה, אם כך קשה עליהם להיות שפלים מזולתם במעלות המדומות והכוזבות, שאין השפלות בם אלא לפנים ולא ההנשא אלא שווא ושקר, איך יוכלו לסבול שיראו עצמם שפלים יותר מאותם האנשים עצמם אשר הם עתה שפלים מהם, וזה במקום המעלה האמיתית והיקר הנצחי?! שאף על פי שעכשיו אין מכירין אותו ואת ערכו על כן לא יחושו אליו, אבל בזמנו וודאי שיכירוהו לאמיתו לצערם ולבושתם, וודאי שלא יהיה להם זה אלא צער גדול ונצחי.

הרי לך שאין הסבלנות הזה אשר הם דורשים לעצמם להקל מהם חומר העבודה, אלא פיתוי כוזב שמפתה יצרם אותם, ולא דבר אמיתי כלל.

וכבר לא היה מקום לפיתוי זה להם, לולי היו רואים אמיתת העניין, אבל לפי שאין מבקשים אותו והולכים ושוגים לרצונם, הנה לא יוסר מהם פיתויים עד הזמן אשר לא יועיל להם, כי לא יהיה עוד בידם לתקן את אשר שחתו.

והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט, י): "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וגו'",

והיינו: כי מה שאין האדם עושה עד שהכוח מסור בידו מבוראו, הוא הכוח הבחירי המסור לו כל ימי חייו, שהוא בהם בחירי ומצווה לעשות, הנה לא יוכל לעשותו עוד בקבר ובשאול, שאין הכוח הזה עוד בידו, כי מי שלא הרבה מעשים טובים בחייו, אי אפשר לעשותם אחרי כן, ומי שלא חשב חשבון מעשיו, לא יהיה לו זמן לחשבו אז. ומי שלא התחכם בעולם הזה לא יתחכם בקבר, וזהו שאמר: "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה".

For a translation, see the Shechem site.

A New Kind of Siyum

I just returned from a Siyum we organized for the Yahrtzeit of a member of our shiur, Larry Wilk Z'l.  The novelty of this siyum was that each member of the shiur took one blatt of Maseches Makkos- and got up and spoke about his blatt for one minute.  Some said a chidush they saw on that blatt, some gave a brief encapsulation of the sugya, some mentioned something they found in the Gemara that was interesting to them.   Several people were out of town and emailed me recordings of their presentations- one recorded on the train on the way to Texas, complete with the train horn in the background for verisimilitude. The point was that everyone had to commit, everyone had get up and personally and publicly participate in the experience.  Most people also mentioned a story involving our late friend.  Of course, some people spoke longer than they should have, but it's hard to put strict limits on the emotional need to express something.

It worked out perfectly for us, and I encourage you to try it.  In our case, it was a learning experience, it was an organic experience done by his Chevra as a group, it was cathartic, it was a kavod for our friend, a truly remarkable man whom we miss terribly.  But it doesn't have to be for a yahrtzeit.  It can be for any siyum, it can be done by adults or by young men.  Or, cousin Avigayil, for your shiur, too.

There are a few things you have to be aware of.

1.  It takes a lot of time to chop up the masechta.  You can't just assign daf beis to x, gimmel to y, daled to z.  Sugyos don't work like that.  I tried to get one of the local rabbeim that have been teaching Makkos for thirty years to help me, but I had no luck.  So you, the maggid shiur, have to sit down with the Gemara, and divide it into discrete units of approximately one blatt each.  I later realized that the Artscroll Gemara would have been a great help, because they have visual indicators of where a sugya ends.  This is how I divided Makkos (The names are whited out:)

1.   Michael Birn:                   Beginning till 2b three lines from top- מעידין אנו באיש פלוני
2.   Ronnie Abrams:              Till 3a second Mishna
3.   Dovid Stern:                   Till 4a Mishna
4.   Michael Pearl:                 Till first Mishna on 5a
5.   Tzvi Berger:                    Till  5b second Mishna
6.   Yaakov Feigenbaum:      Till 6b four lines from bottom- דבר אחר ע"פ שנים עדים
7.   Yale Ray:                       Till 7b Mishna near bottom
8.   R Kenny Nieman:           Till 9a three lines from top- חוץ מעל ידי גר תושב
9.   R Pinchas Eisenbach:      Till 9b second Mishna
10. C Lothar Kahn:              Till 10b ten lines from bottom- וא"ר אלעזר עיר שאין בה זקנים
11. Benny Singer:                 Till 12a six lines from top- נגמר דינו
12. Aaron Schafter:              Till 13a beginning of perek
13. Eliezer Eisenberg:           Till 14a four lines from top- רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו
14. Eliezer Eisenberg:           Till 14b two lines from bottom- אמר רבה בר בר חנה
15. Rabbi Liebtag:                Till 16a last narrow line-  תנן התם הנוטל אם על הבנים
16. Howie Borenstein:          Till 17a nine lines from top- כמה יאכל מן הטבל
17. Aaron Kahn:                   Till 18a five lines from top- גופא אמר רבא זר שאכל
18. D Gary Schreiber:           Till 19b three lines from top- קדשי קדשים
19. Philip Birn            :          Till 20a Mishna
20. C Mike Nussbaum:         Till 21a second Mishna
21. D Meir Zahtz:                  Till 22a Mishna
22. Steve Dubey:                   Till 23a twenty one lines from top-
                                             אין מלקין אותו וכו': אמר רב חסדא
 23. D Dovid Grinblatt:          Till 24a four lines from bottom-
                                             וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה
 24. Michael Birn:                  Till end.


2.  You have to have seichel and know what kind of sugya to assign to each person.  There are Gemaros for beginners, and Gemaros not for beginners.  But the fact is that with Artscroll, and Soncino, and Steinzaltz, there is no reason that any functional adult should not be able to do this by himself.  For those that find it hard, the reward of satisfaction will be greater- לפום צערא אגרא.

3.  You have to tell people there's a time limit.  I said they shouldn't spend more than a minute on the Gemara, preferably less, but then I said they can say something personal about the niftar, and that was a mistake- it was therapeutic, it was a kavod for the niftar, but it took too long.  It might be a good idea to have a taser, just in case.  You wouldn't want to actually use it, but it might help to take it out and point it.

4.  You should give everybody the web address of dafyomi.co.il  because they have a section with questions and answers, and they have a section with insights, and it is an excellent resource to help put together their short review or a brief chiddush.

5.   Encourage brevity.  I'm the maggid shiur, and I'm expected to talk more, but after I sat down I realized I could have and should have cut out half of what I said.

6.  You don't want to do this for the entire maseches Bava Basra.  But you can do it for Bava Basra by only dividing the last perek.

7.  Encourage brevity.  I know this was numbers three and five.  But it's really important.

7.   Print a copy of the hadran for every participant.  This is a participatory experience, and everyone should say it together, except for the Kaddish, for which there's a din of berov om.

Mishpatim, Shemos 22:23-24. Toras Chesed תורת חסד

Bava Basra 10b: R Yosef lay ill, and, falling unconscious, hovered close to death. When he recovered, they asked him "What did you see? You glimpsed the World to Come...what is it like?" He answered, "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה," I saw a world turned upside-down! I saw the great cast low, and the lowly raised up.

Rabbeinu Chananel (brought in Tosfos there) had a kabbala from the time of the Geonim that related exactly what it was that Reb Yosef saw. Reb Yosef saw Shmuel sitting as a talmid in front of R Yehuda, who was his student in life. Tosfos says the reason for this reversal was the the event brought in Shabbos 51a, where a woman "tza’akah," cried for attention to her plight in front of Shmuel, and he ignored her. R Yehuda asked him, "Rebbi, how do understand the passuk in Mishlei אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה?" (He who blocks his ears from the cry of the poor, he, too, will cry out and not be answered.) Shmuel answered that the authority there was a local beis din, and, as the Mahrsha explains, he felt that under the circumstances, his limud hatorah was not nidcheh, since there were others who should and would take care of her.

This is, of course, a tremendous mussar haskeil– there is no excuse to ignore the suffering of those who cry to you. Even if you can't do anything for them, even if they would be best served by going elsewhere, you have to show them sympathy, to be Nosei Be'Ohl im Chaveiro, to carry their burden with them. Shmuel was diminished by becoming subservient to his talmid, R Yehuda, who reproved him for ignoring the woman.

But there is a far greater chiddush in Tosfos.

The tremendous chiddush in the Tosfos is that the schar for being nosei b’ohl im chaveiro is not that Rav Yehuda had a more beautiful table in Gan Eden, or that his chupah was more glorious, or that his perfumed rivers smelled better. The result of his behavior-- and I wouldn't even characterize it as a reward, just the natural result of his middos-- was that he was Rosh Yeshiva, and Shmuel listened to his shiurim. We see that even though in this world Shmuel was the rebbi, in the Olam Ha’Emes, Rav Yehuda’s Torah was more chashuv. His Torah itself became more chashuv. Apparently, in the Olam Ha’Emes the pnimius of Torah becomes more important than the level of scholarship, to the extent that his shiurim were better. We see from here that the Torah needs v’ahavta, as Hillel said to the Geir. Torah is m’chayeiv achrayus, and the more אחריות for נעלבים, the more chashuv the Torah becomes. Sensitivity to the needs and pain of others shows a level of Toras Emes that has a pnimius, Torah the way an adam gadol needs to learn it.

So, there are things besides gadlus batorah that make Torah more chashuv. Here is another example. Once, Rav Chiya and Reb Chanina were arguing about a halacha (Ksuvos 103b.) "א"ל ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי מינצת דאם חס ושלום נשתכחה תורה מישראל מהדרנא ליה מפלפולי א"ל ר' חייא אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל." Rav Chanina said, "With me you argue? If the Torah were forgotten, I could reconstruct it with logic alone!" And Reb Chiya answered, "With me you argue? I saw to it that the Torah will never be forgotten," because I developed a system of schools to teach Torah to orphaned children.

What kind of answer is that? Reb Chanina said that Reb Chiya should defer to his opinion in Torah because he was the greatest ba’al machshova and lamden; and Reb Chiya answers that Reb Chanina should accept his pshat because he is a tremendous ba'al chesed and a marvelous melameid?! Well good for you, Reb Chiya. We'll honor you at the banquet. We'll come to you for brachos.  But that doesn't make you a bigger lamden!

The answer is inescapable. Le’asukei shmatsa aliba de’hilchesa, to properly understand the truth of the Torah, you need siyata dishmaya. So since Reb Chiya and Reb Chanina both knew kol hatorah kullah, the determinant would not be lomdus or yedi'as Hatorah, but instead Gadlus in Torah— both chavivus of the Torah to the one who is learning it and the chavivus of the one who is learning it to the Torah. And that is what Reb Chiya’s answer was. This is an aspect of gadlus batorah that goes beyond yedios and lomdus.

(Chaim B. pointed out the Netziv in last week's parsha, in Yisro 19:2, who, addressing the Kashe on Reb Chiya, says that it was his ameilus that tipped the balance.  In defense of my assertion that it was his Chesed I have the Tosfos from Rabbeinu Chananel and the fact that the Ameilus of Rav Chiya was not in learning per se, it was in providing a learning environment for the children- which is hard to characterize as ameilus in Torah.

update 2022: I wonder if he might be right. Maybe the Ameilus that brings siyata dishmaya in Torah is even ameilus in harbotzas Torah, or in hachzokas Torah. Who knows?)

In the Bnei Yisaschar we find a remarkable corollary to this concept.  The Bnei Yesaschar (מאמר ראש חודש מאמר ד) says that the י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן reflect the י"ג מדות של רחמים.  I am told that Rav Wolbe also discusses this.  Usually, it's hard for me to focus my mind on this type of limud, but I saw that Rav Bergman in his Shaarei Orah II brings three applications of this idea, and you can't deny that they are on target.  They are:

1.  The first midda of Rachamim (see Rosh in first perek of Rosh Hashanna) is Keil.  When Moshe Rabbeinu davened for Miriam with קל נא רפא נא לה, Hashem told him ואביה ירק ירק בפניה וגו.  The Gemara in BK says ק"ו לשכינה ארבעה עשר יום.  So you see that the midda of Keil is associated with the din of Kal Vachomer.  (Bnei Yissaschar)

2.  The relation of Keil/Rachamim to Kal Vachomer is the reason that  אין עונשין מן הדין. (from Reb Yosef Engel in his Beis Ha'Otzer I siman 56:16.)

3.  The thirteenth midda is Nakei/Lo Yenakei.  The corresponding Midda is Shnei kesuvim haba'im ke'echad.  That's why the Gemara in Yoma says דתניא רבי אלעזר אומר אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה הא כיצד מנקה הוא לשבין ואינו מנקה לשאינן שבין.  (Bnei Yisaschar)

This idea is also congruent with and even implicit in the Nefesh HaChaim in many places.

So we see a wonderful thing.  When the Gemara in Yevamos uses the passuk in Mishlei דרכיה דרכי נעם to inform how we darshen pesukim, it's not an outlier.  Rachamim and Darkei No'am are the essence of the Torah.  Is it any surprise that Chesed brings to סיעתא דשמיא for אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא?