Bo, Shemos 10:10. Decrees Must Be Fulfilled

This is a re-post from '13.  It exmplifies what we are trying to accomplish here, both its approach and the improvement by reader contributions.

Foreword

This post appears to be very long.  But unlike other posts on this site, it is not a logical progression that requires unwavering attention.  It is composed of six sections.  Five state a premise and cite sources to support the premise.  Section VI uses the accumulated information to resolve some questions and to raise others.  One could read the Introduction and Sections V and VI and get the essence of what is being said here.


Introduction

According to the sources we will cite, a Heavenly decree must come to pass.  Nothing can prevent it from happening, not even Teshuva.  But this does not mean that Teshuva does not make a difference.  Teshuva makes all the difference in the world.  While it can not annul the decree, it can prevent the prospective disaster and bring a blessing in its place.  We find two streams of thought regarding the manner in which this change comes about.

The first approach is that an ominous decree is immutable: it has a specific connotation that must come true exactly as intended, but the target of the decree might change.  We will call this idea "Re-Direction."
The second approach is that every decree is worded with sufficient elasticity such as to be amenable to various interpretations.  While the decree must come true, its original ominous portent might be recast into either neutrality or actual benefit.  Every frightening decree, every klala, carries within it the potential of blessing.  We will call this "Re-Interpretation."

After a thorough presentation of these ideas, we will propose a reason for this inexorability of Hashem's decrees, a concept echoed in the כח הדיבור, the power of speech, of humankind.

.........................................

The connection to our Parsha:
Shemos 10:10

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם 

Rashi:

ראו כי רעה נגד פניכם:   כתרגומו.   ומדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפלתו (שמות לב יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם, מיד (שם יד) וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר (יהושע ה ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר: 

See that evil is before your faces .... I have heard an Aggadic Medrash...[which explains the passage as follows]: There is a star named Ra’ah . Pharaoh said to them, “With my astrology I see that star ascending toward you in the desert, and that is a sign of blood and slaughter.” When the Israelites sinned with the calf, and the Holy One, blessed be He, sought to kill them, Moses said in his prayer, “Why should the Egyptians say, ‘With Ra’ah He took them out…?’”  This is what he [Pharaoh] said to them, “See that Ra’ah [evil] is opposite your faces,” [implying that their blood would be shed in the desert]. Immediately, “The Lord repented of the Ra’ah [the sign of the star]” (Exod. 32:14), and He turned the bloodshed [symbolized by this star] into the blood of the circumcision, for Joshua [in fact] circumcised them. This is the meaning of what is said: “This day I have rolled away the reproach of the Egyptians from you” (Josh. 5:9), for they were saying to you, “We see blood over you in the desert.”

I  A Gzeira Must Be Fulfilled In Its Original Connotation, But It May Be Re-Directed

• Zohar Chadash Balak:

פְּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וַאֲמַר, (ישעיה מג) מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ. מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ, יָקָר מִבָּעי לֵיהּ, וְהָכֵי אִצְטְרִיךְ, מֵאֲשֶׁר אַתָּה יָקָר בְּעֵינַי, מַהוּ יָקַרְתָּ, מִכְּלַל דְּאִיהוּ מִגַּרְמֵיהּ אִתְיַקַּר. הָכֵי הוּא וַדַּאי, דְּכָל בַּר נָשׁ דְּאִיהוּ בְּחִיּוּבָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקַדְמִיתָא הוּא מְזַלְזְלָא. וְתוֹעֵבָה אִיהוּ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבָתַר דְּאִמְלַךְ וְתָב   
מֵחוֹבֵיהּ, הַשְׁתָּא אִתְיַקַּר אִיהוּ מִגַּרְמֵיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארֵי עֲלֵיהּ וַאֲמַר, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ, אַתְּ מִגַּרְמֵךְ יָקַרְתָּ. 

בְּעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, דְּהָא לֵית רְחִימוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּהֲדֵי בַּר נָשׁ בְּעָלְמָא, אֶלָּא לְמַאן דְּתָב מֵחוֹבֵיהּ, וְעַל דָּא וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ. אֲבָל מָה אַעֲבֵיד, דְּהָא יְהִיבַת רְשׁוּ לְחִוְיָא לְנַזְקָא. דָּא הוּא עֵיטָא, וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ. מַאי אִיהוּ אָדָם דִּיהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כּוֹפֶר תְּחוֹתֵיהּ. הַהוּא אָדָם דְּאָתֵי מֵעַמָּא דְּסִטְרָא בִישָׁא, דְּהַהוּא חִיוְיָא מִדִּילֵיהּ יֵיכוֹל. דִּכְתִיב וְאֶתֵּן אָדָם, אַל תִּקְרֵי אָדָם, אֶלָּא אֱדוֹם. וּלְאֻמִּים, דָּא הוּא (בראשית כה)וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ, וְדָא זַרְעָא דְעֵשָׂו, דִּיהֵיב תַּחַת נַפְשֵׁיהּ. 

Pirush Hasulam on this Zohar (with interpolations from the Masok Midvash):

בעיני נכבדת ואני אהבתיך: כי  אין אהבת הקב״ה אל אדם בעולם אלא למי ששב מעונותיו. וע״כ ואני אהבתיך. אבל מה אעשה (להצילך מן העונש אחר שכבר נגזרה גזירה) כי כבר ניתנה רשות לנחש להזיק. (ואינו מתרצה לפרוש בלי כופר) זו היא עצה ואתן אדם תתתיך. מהו האדם שהקב״ה נותן כופר תחתיו. הוא אדם הבא מעם של הצד הרע. שאותו נחש יאכל משלו. דהיינו מן הצד שלו. שכתוב ואתן אדם  אל תקרא אדם, אלא אדום ולאומים, היינו אותו שנאמר עליו, ולאום מלאום יאמץ, וזה  זרעו של עשו שנותן תחת נפשו

• Rikanti in Vayeira:

 ויהי אחר הדברים ונוי. אמיו רז'ל אחרי דבריו של שטן ונוי. הוציאו המדרש הזה, במילת אלה הרומז לשטן המקטרג . וכבר פירשנו טעם הענין למעלה. גם סוד עקידת יצהק וזהו סוד האיל שהקריב תהת בנו והבן. מוסף על זה יש לך להתבונן מפסוק פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר כי כשנגזרה מיתה על האדם ונמצא מליץ למעלה והכתב שנחתם בטבעת המלך אין להשיב אין תקנה לדבר עד שינתן למלאך המות כופרו  וכן אמרו במדרש רות  על רבי כרוספדי שחלה והגיע זמנו למות ונמצא לו מליץ למעלה שהיה מעביר על מדותיו אמר שם ולא שביק ליה מלאך המות עד דיהבו ליה באתריה ר׳ כרופסדי סבא כמלקדמין בדין שבק ליה. וזהו רמז אחד בסוד הקרבנות. ובתנא דבי אליהו מצאתי כל גזירה וגזירה שיוצאה מפי הב"ה על האדם כיון שעשה תשובה אין משלחין אותו לפורענות אלא משלחין אותה לאדם אחר. שנאמר צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו 

• Bava Kamma 50a, the story of the daughter of R' Nechunia ben Hakana:

תנו רבנן מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה אמרו לה מי העלך אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו אמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו 

Rashi:

זכר של רחלים:  אילו של יצחק

 וזקן מנהיגו:  אברהם

Pnei Yehoshua:

ויראה לי שרמזה בזה דודאי נגזר עליה משמים למיתה אלא שהועיל לה תפילה של ר' חנינה בן דוסא וכיון שנגזר עליה משמים אי אפשר לבטל הגזירה עד שיותן תמורתה איזה אדם אחר כדמצינו בכמה דוכתי (עיי' פסחים קי"ח:) וכעובדא דר' ביבי ( עיי' חגיגה דף ד:) ועיקרו מפורש בזוהר גבי נחשא' שלכך נוהגין העולם ליקח תרנגול בערב יוהכ"פ לכפרה וא"כ נרמז זה הענין באיל של יצחק שנקרב תמורתו כן נעשה לה וק"ל

• Reb Chaim Kanievsky in his Taama De'Kra, in Behar, Vayikra 25:35.

 בתנחומא כי ימוך אחיך אלו ישראל שנא׳ וימוכו בעונם ומכר מאחוזתו שנמכרו להמן ובא גואלו זה מרדכי וגאל את ממכר שנא׳ ונהפוך הוא ע״ש, ונ' פירושו כמ״ש במכילתא משפטים (בפ׳ אם כופר)גוים אין להם פדיון שנא׳ אח לא פדה יפדה ישראל יש להם פדיון שנא׳ נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך פי׳ כשהגזרה על ישראל ועושין תשובה מעבירין העונש על הגוים שהגזרה צריכה שתחול על אחד אחר שיצתה כמ״ש בזוה״ק ח״ג (דף ש״ד ב׳) על הפסוק ואתן אדם תחתיך וזהו ענין מצאתי כופר. חה הי׳ הענין גם כאן במרדכי שהפך בתפלתו הגזרה על הגוים שנא׳ ונהפוך הוא ולכך מדמה לה כאן לענין  גאולה.

• Tehillim 47:4-5:

  ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו      יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה

Rashi:

 ידבר עמים תחתינו. יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו להיו' חמתו מתקררת בהם ואלו נצולים כענין שנאמ' ונתתי כפרך מצרים וגו' (ישעיה מג

It is clear from Rashi that the anger behind the decree must express itself.  תחת נפשנו, the original target of the decree, יתן דבר בעובדי כוכבים, in order to cool that anger.

• And in Parshas Va'eira 8:19, the Netziv says this as well, even more strongly:

יט) ושמתי פדת .  הראשונים פירשו לשון הבדל ולא נמצא בתנ״ך עול פעם על הבדל לשון פדות וגם אינו מדויק בין עמי בין עמך בין עמי לעמך מיבעי כמש״כ בס׳ בראשית א׳ דתרי בין משמע שיש אמצעי בין שני בקצוות. והתרגומים וכן הרמב״ן פי׳ מלשון כופר ופדיון כמו נתתי כפרך מצרים .ולא ביארו על מה בא הכופר וגס אינו מובן מהו בין עמך ותרגומים הוסיפו ע״ז ע״ש  והנראה משום שהיו כמה רשעי ישראל שסירבו לצאת וראוים היו למות כאשר באמת׳ בא עליהם הדבר אח״כ וזהו ביד חזקה כמש״כ לעיל  אבל עתה אע״ג שלא היו ראוים לנס מ״מ לא שלטה בהם המכה כי יהי' בזה מקום לומר אשר גם ישראל נלקים ומי יודע את לב העקוב של המסרב לצאת ע״כ ניצולו גם המה  והיה פדות מאוה״ע אחרים שהיו במצרים ולא היו ראוים ללקות  ומ״מ לקו כדי שיהיו כפרה ופדות עבור  אותם ישראל שאין ראוים לינצל מצידם והיינו בין עמי ובין עמך.לעמי ניצולו בהשגחה פרטית לגמרי  ועמך נענשו במשלחת ממש . אבל שאר אוה״ע שלא בא עליהם הערוב בהשחתה. אבל מ״מ שלטה בהם המכה אם נזדמנו במקום מסוכן:

If the idea of transferring the Gzeira to some bystander bothers you, let me quote Eli, who in private correspondence wrote "Regarding fairness, I'm not too worried - there are always plenty of deserving targets around." 

II   A Gzeira Must Be Fulfilled, But It May Be Re-Interpreted

A decree has a primary intention.  However, the decree is expressed in words, and those words are chosen to allow alternative and secondary meanings which can supplant the original intent.  The alternative meaning might mitigate or ameliorate the decree.  This is clear in the Rashi 10:10 in our Parsha on ראו כי רעה נגד פניכם that I quoted above before Section I.

• Bava Kamma 55a:

וא"ר יהושע בן לוי הרואה הספד בחלומו חסו עליו מן השמים ופדאוהו הני מילי בכתבא

Rashi:

הספד. תיבה זו לבדה הראוהו

Toras Chaim there (printed by the Rav Chaim Zimmerman Publishing Corporation in 1946, You or I would have known that nobody was interested in the Toras Chaim in 1946, but in Reb Chaim Zimmerman's world, the world of being shaku'ah in Limud and Ahavas Hatorah, everybody will want one!  It's an excellent Sefer!  He probably sold ten.)

להודיעו שהי' נגזר עליו הספד ממש אלא שנתבטלה ממנו ע"י איזה זכות ונהפך ההפסד להספד כי לא איש קל ויכזב ובן אם ויתנחם וכל מה שגוזר מקיים אלא שהגזירה יש לה פניה וע"י תשובה הקב"ה מהפך הגזירה ומתקן אותה ועושה מן הרעה טובה  כההיא דאיתא במדרש שמות י' י' ראו כי רעה גד פניכם כוכב אחד ששמו רעה והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם מיד וינחם ה' על הרעה 

והפך את הדם לדם מילה נמצא שהגזירה מתקיימת אלא שמתקן ומהפך אותה לטוב והיינו מה שיסדו חז"ל לומר ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ולא תיקנו לומר מעבירין את הגזירה לפי שהגזירה מתקיימת על כל פנים אלא שמעביר את הרע המן הגזירה ומהפך ועושה מן הרעה טובה  והכי נמי ההספד ממש שהיה נגזר עליו הפך הק"ה ותיקנו להיות לו לטובה חס פד וזה שנאמר הפכת מספדי למחול לי....

He continues, that is why the Gemara there on amud beis says

האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא הכי רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף ואם צריכים רפואה רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו.  

He explains that 

״וטעם הענין שהחלום הרע מתבטל ומתהפך לטובת בשעת ברכת כהנים כשאומר רבש״ע אני שלך וכו', נראה: לפי שהחלום הוא אחד מששים בנבואה וידוע שכל דבר רע בטל בששים, וברכת כהנים כדמות נבואה היא - שהכהן העולה לדוכן לברך את ישראל הרי הוא כמתנבא, דענין הנבואה הוא שמכריז ומשמיע לעם מה שצוהו השם, מגזרת ניב שפתים, אף הכהן מכריז

 ־ומשמיע מה שצוהו השם לאמר לישראל הברכות הללו. ולהכי כשם שבשעה שהנביא מתנבא השכינה שורה עליו ואין הנביא מדבר אלא הקב״ה, אף הכהן בשעה שעולה לדוכן השכינה שורה עליו, דמהאי טעמא אמרו חכמים ו״ל דאסור להסתכל בכהנים בשעה שעולין לדוכן, ואין הכהנים מברכין אלא הוא יתברך כמ״ש ״ואני אברכם״. וכיון שהחלום אחד מששים בנבואה הוא לכך מי שרואה חלום רע ורוצה שתתבטל נבואה קטנה אשר ראה בחלומו בששים חלקים נבואה טובה  ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ומתנבאים נבואה גמורה כדפרישית, ויפרש חלומו לפני השם בסוף כל ברכה בשעה שחלה עליו נבואת הכהנים: ויאמר ״אני שלך וחלומותי שלך וכו׳״, כדי שתתערב נבואתו הקטנה בתוך נבואה גמורה של

 הכהנים ותתבטל בששים ותתהפך להיות ברכה כמו ברכת כהנים.  וזהו מהו שיש ס' אותיות בברכת כהנים רמז לחלום רע נבואה קטנה שמתבטל בששים חלקים נבואה שבברכת כהנים

• In the מאורי המועדים ‏מבית בריסק חידושים וביאורים בהלכה ובאגדה על עניני המועדים, mostly from Reb Dovid Soloveichik, on Purim, he asks, why do we call it Purim?  The Pur was Haman's method of determining the date of his gzeira ra'ah on Klal Yisrael.  We ought to call it Hatzalah, not Purim.  He answers on the basis of the Beis Haleivi's Drush 14, where he says

הפייטן אמר ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הנזירה , ונבאר מקודם הפסוק הושע ב׳, והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי  אתם יאמר להם  בני אל חי, והנראה לפרש המשך הכתוב וביאורו דהנה בתחילה  נתנבא הושע כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אשר הוא העונש הגדול שבעונשים ועתה בא לנחמם ,דהנה אם נגזר חלילה על אדם איזה יסורים ואח"כ עשה תשובה מבטל הגזירה ואופן ביטולו מצאנו מבואר במדרש רבה פרשה נשא שאו את ראש משל למלך שכעס על בנו ואמר טלו אס ראשו ולאחר כך כשנתרצה לו אמר הגביהו את ראשו עשו אותו דוכס, כך אמר  הקב"ה שאו את ראש זכו כמו דכתיב ישא פרעה את ראשך גבי שר המשקים לא זכו כמו דכתיב ישא את ראשך גבי שר האופים , הרי נתבאר מדברי המדרש הללו דגם אם נגזר איזהו גזרה מ"ימ אם ואח"כ עושה תשובה נתפרש זה המאמר לכונה אחרת ולטובה וזהו דהושע אמר בתחילה לא עמי בא לנחמם דזה המאמר בעצמו יתפרש לטובה דידוע דבישראל יש שני בחינות בחינת בנים ובחינת עבדים  וכמו דאיתא במס׳ קילושין(רך ל״ז) כשאחם נוהגים מנהנ בנים אתם קרוים בנים וכשאין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויס בנים אלא עבדים, והנה עם נקראים עבדים יוכל זה המאמר עצמו להתפרש לטוב לא עמי אתם פי׳ שאינכם עבדים רק בנים וזהו שאה״כ והי׳ במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי לזה המאמר יתפרש עצ״ו לטובה גדולה

......

 ובזה נוכל לפרש מאמר הכתוב תהלים אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים ולך ה׳ החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכבר האריכו הדרשנים לפרש פסוק זה דמהו החסד אם משלם לאיש כמעשהו ולפי הנ״ל יש לפרש המשך הכתוב כך אחת דבר אלהיס שתים זו שמעתי דדיבור הוא קשה ואמה״כ דיבור אחד אמר ה׳ והבנתי בו שני כוונות, אחת כי עוז לאלהיס היינו מדת הדן והעונש, שנית  ולך ה׳ החסד דיש לפרש גם לטובה ולרוב חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכפי מה שיעשה האדם יתפרש המאמר, והיוצא מזה דע"י תשובה נתפרש הגזרה לטובה

and with this, Reb Dovid explains that it is called Purim because Haman's Pur indeed fixed the date of the destruction of a people, but contrary to how it appeared at the time, it turned out to not be the downfall of the Jewish people, but instead the destruction of Haman's family.

☛I hope you noticed that the Briskers hold that even the Ribono shel Olam sometimes taitches ohp with a new pshat that is mamesh farhkert from pashut pshat.

• Sanhedrin 89b:

תני תנא קמיה דרב חסדא הכובש את נבואתו לוקה אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי מאן מתרי ביה אמר אביי חבריה נביאי מנא ידעי אמר אביי דכתיב כי לא יעשה ה' [אלהים] דבר כי אם גלה סודו ודילמא הדרי ביה אם איתא דהדרי ביה אודועי הוו מודעי לכלהו נביאי והא יונה דהדרי ביה ולא אודעוהו יונה מעיקרא נינוה נהפכת אמרי ליה איהו לא ידע אי לטובה אי לרעה

Rashi:

תמרי בארבילא.  תמרים הנתונים בכברה:  דילמא הדרו ביה. פמליא של מעלה וניחם על הרעה והם אינם יודעים והיאך מתרינן בו התראת ספק:    והא יונה דהדרו ביה. מהפוך את נינוה: מעיקרא נינוה נהפכת אמרו ליה. ברוח הקדש ומשמע נמי לטובה שיהפכו מעשיהם מרעה לטובה וכיון ששבו נתקיימה הנבואה ולא מיהדר הוא:    ואיהו דלא ידע. הוא היה טועה וסבור שהוא לרעה:

The Abarbanel in Yonah explains:

...היה הייעוד כפשוטו, שבזמן ארבעים יום נינוה תהיה נהפכת בהכרח ממה שהיא עתה, לפי שאם אנשיה ישובו בתשובה, תהיה נהפכת במעשיה ותכונה מרעה לטובה וממרשעת לצדקת, וצדק אם-כן הייעוד שאמר 'ונינוה נהפכת' מלשון 'ונהפכת לאיש אחר', 'נהפך לבי בקרבי'; ואם לא יעשו תשובה תהיה נהפכת כמהפכת סדום ועמרה ויתקיים הייעוד הזה על כל פנים. וכדי שמילת 'נהפכת' תכלול שני המובנים, לא ציווה ה' לנביא שיקרא: ונינוה נהפכת כמהפכת סדום ועמרה, אלא נהפכת בסתם, רוצה לומר שבהכרח בזמן ארבעים יום נהפכת, אם בעניינה שתעשה תשובה ותתהפך במעשיה ועם ביישובה"

Please note: the Gemara seems to be saying that הדרי ביה is possible, just that if הדרי ביה the pamalia shel maala would tell all the neviim- אם איתא דהדרי ביה אודועי הוו מודעי לכלהו נביאי.  However, it could be that what the Gemara calls הדרי ביה is what we called in Section I Re-Direction.  That is a big Dochek.

It's interesting that the ibn Ezra there in Yona doesn't agree with the Gemara's other pshat of נהפכת meaning שתעשה תשובה ותתהפך.  He says that  

יש אומרים כי נהפכת שנהפכה ממעשיה הרעים וזה דרש אינו נכון רק הדבר כמו רגע אדבר

The רגע אדבר he's referring to is Yirmiyah 17:8-

רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתושׁ ולנתוץ ולהאביד׃  ושׁב הגוי ההוא מרעתו אשׁר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשׁר חשׁבתי לעשׂות

and the Mefarshim there (Metzudos, Malbim) have no problem interpreting it simply, that Hashem responds to their Teshuva by annulling the Gzeira.  

III Mitigating Curses by Reinterpretation

It appears that where a person who cursed another person has some justification- that even the most minor injustice was done to one who curses, or the other person did not fulfill a duty to protect or help him- the klala has to be fulfilled, if not immediately, then in ten or a hundred years.  We see this from the Klala of Avimelech against Sara, where he said הנה הוא לך כסות עינים",  and a hundred years later it was fulfilled in her son Yitzchak, about whom it says "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו".

However, Chazal sometimes attempted to mitigate the effect of a klala by doing some relatively harmless act that could be seen as a fulfillment of the Klala.  This seems to have worked to some degree.

• Bava Basra 153a:

ההיא דאתאי לקמיה דרבא עבד לה רבא כשמעתיה הוה קא טרדא ליה אמר ליה לרב פפא בריה דרב חנן ספריה זיל כתוב לה וכתוב בה שוכר עליהן או מטען אמרה ליטבע ארביה אטעויי קא מטעית לי אמשינהו למניה דרבא במיא ואפי' הכי לא איפרק מטיבעא

Rashbam:

וקטרדא ליה. לומר לא יפה דנתני: א"ל לספריה זיל כתוב לה. שהדין עמה וכתוב בסוף השטר משנה השנויה בב"מ בהשוכר את האומנין (דף עה:) שוכר עליהן או מטען וסימן היה בתוך השטר שלדחות האשה ולהטעותה נתכוין להיפטר ממחלקותה והיא הבינה בדברים וקללתו: ליטבע ארביה. תיטבע ספינתו: אטעויי קמטעית ליה. בתמיה: אמשינהו למניה. שראום במים להתקיים קללתה בכך: לא איתפרק מעונשה. דאל תהי קללת הדיוט קלה 

• Similarly, in Gittin 35a:

אמרה ליה אפכוה לכורסיה כבי תרי עבדא לי

 הפכוה לכורסיה ותרצוה ואפילו הכי לא איפרק מחולשא

Rashi: 

הפכו לכורסי' ותרצוה. הפכו כסאו וזקפוהו כדי שתתקיים הקללה בכך 

These cases involved Kalalos that had some justification, they were not על חנם.  If, however, the klala was entirely unjustified, it does not affect the target at all.  But even there, the words of the Klal will eventually strike.  But they will be fulfilled against the person who cast the curse.  

• We see this in Sanhedrin 48b:

אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב מרחבעם דכתיב והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא מצורע מעוזיהו דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב והצרעת זרחה במצחו מחזיק בפלך מאסא דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא.....

אמר רב יהודה אמר רב היינו דאמרי אינשי תהאתהא לוטא ולא תהא לאטה

Rashi:

תהא לוטא ולא לטה. נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל

In other words, a Klala with some justification will be fulfilled as under Heading II above- i.e., subject to reinterpretation.  A Klala without justification will be fulfilled under Heading I- fulfillment exactly as in the original connotation, but with a change of target.



IV  The Potential of Alternative Interpretation Applies to Brachos As Well

• Moed Kattan 9b:

אמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא כי אתא לגבי אבוה א"ל לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן א"ל מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא דכתיב קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם לבלבל פתורך בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי 

• and Megilla 27b:

רב הונא הוה אסר ריתא וקאי קמיה דרב אמר ליה מאי האי א"ל לא הוה לי קידושא ומשכנתיה להמיינאי ואתאי ביה קידושא א"ל יהא רעוא דתיטום בשיראי כי איכלל רבה בריה רב הונא איניש גוצא הוה גנא אפוריא אתיין בנתיה וכלתיה שלחן ושדיין מנייהו עליה עד דאיטום בשיראי שמע רב ואיקפד אמר מאי טעמא לא אמרת לי כי ברכתיך וכן למר 

V  The Klala of a Talmid Chacham 

The Gemara says that the Klala of a Talmid Chacham that is conditional will be fulfilled even if the condition precedent is not fulfilled, (מכות דף יא  א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה)  and the Klala of a Talmid Chacham that is entirely unjustified will still do its damage against the target  (קללת חכם אפילו על חנם היא באה: ברכות דף נו. סנהדרין דף צ: ומכות דף יא.)  

Why would that be true?  If the klala of the Chacham was expressly conditional, and the condition was not fulfilled, why should it have an effect?

When I asked this question Shabbos morning at my kiddush, one of the chevra, Harry Friedman, said an excellent answer.  

Words can be conditional.  An act cannot be conditional.  Words are nothing more than symbolic descriptions, and words about what will occur can be made conditional or retracted.  The words of a Talmid Chacham have the power of an action.  Actions are not descriptions of what will be done, they are done immediately, and cannot be made conditional or taken back.  

Not all the results of the action are immediate: an action might have consequences that take place in the future.  But once the arrow is loosed, it is going to strike.  Chazal say that the passuk in Iyov (22:28) ותגזר אומר ויקם לך teaches that the words of a Tzadik are given מעין the power of a Gzeira of Hashem,  צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים:  Taanis 23a:

 ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור  'ותגזר אומר', אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה

and Moed Kattan 16b:

 אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים מאי קאמר א"ר אבהו ה"ק אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה ומבטלה 

To a smaller extent, this applies to the words of a Hediot, because "מאן דנפח מדיליה נפח".



VI  A Final Explanation, a Question, a Strange Answer, and The Language of the Universe

 With Harry's pshat in mind, we have a way to understand the idea of Gzeiros having to come true, in one way or another.  The Gzeira of the Ribono shel Olam is not what we think of as "words."  The Gzeira is from מי שאמר והיה העולם, and as such, it is not words, it is an action, it creates a reality.  The only way such a gzeira can be changed is by reinterpretation or redirection.

But if this is true, how can the target change?  If the words of Hashem are like actions, what's done is done!  In truth, This is a question that should have bothered us as soon as we read the mefarshim in Section I.  If the dibbur of Hashem has to have a kiyum gamur, and the dibbur was addressed to Reuven, how can it be called having a kiyum gamur if it happens to Shimon?  Does הרי את מקודשת לי of Reuven to Rachel have a kiyum in the chalos kiddushin of Reuven and Leah?  I understand that by נינוה נהפכת, the word נהפכת can mean two things.  But that's for Section II, Reinterpretation.  What about Section I, Changing the Target?

Apparently, Re-Direction can take place only because the person was not named explicitly in the Gzeira.  Hashem was talking to a person, or a nation, or about a person or a nation, when the Gzeira was made, but their identity was not explicit- you, he, they, it.  I am sorry, but the only way I can explain this is by saying that the Gzeira was worded in pronouns instead of nouns.

And so, we have come to realize that Section I and Section II are not different at all.  The only reason Hashem can Re-Direct the Gzeira is because of Section II, that the Gzeira, although pashtus it meant Reuven when it was stated, can be Re-Interpreted to mean Shimon.

Galeleo is reported to have said "Mathematics is the language with which God wrote the universe."   That may be true.  But the language of the higher spheres is davka words, with their inherent ambiguity.



Important Notes

1.  On the topic of a Gzeira that was modified from its original and primary meaning, see here, an early post discussing the Gzeira of 400 years and the consequences of reinterpreting what 400 meant.  The gist of that post is that while Gzeiros can be reinterpreted, the original and primary meaning of the Gzeira still has to express itself in some manner.  This can be found in the Beis Halevi Drush 2.

2.  Having said that reinterpreting is not a full solution, because the original meaning of the Gzeira still has to have some kind of Kiyum, we can say that options I and II are not mutually exclusive.  Option II, reinterpretation, will prevent the fearsome Gzeira from being fulfilled, but it leaves a roshem that has to be paid over time.  Option I is paid in full, albeit by a different person.

3.  Eli is uncomfortable with the idea that the Ribono shel Olam would impose absolute constraints on Himself.  He suggests that the path of a Gzeira- fulfillment as stated, re-interpretation, re-direction, or even total annulment, depends on the Zechusim/Zechuyot of the person involved.  The dibbur of Hashem becomes the metziyus of the world, it becomes part of Teva, just as His dibbur created the world and Teva.  And the world and the Teva can be changed by a nes nigleh that is le'maalah min hateva, like Kri'as Yam Suf.  If the person is ra'ui lekach, there is no limit to the possibility of kaparah, and just as Zedonos can become Zechuyos, a Gzeira can turn into a Bracha Gemura.  In his words, 

once Hashem (and by extension a Tzadik) decrees something , this becomes part of nature laws. It might be later changed by Tefilla, Teshuva etc, but the bigger the change required in these laws is, the more 'difficult' is it to achieve, see Shabbos 32a פרקליטין גדולים. So practically, in many or maybe most cases, a decree is not fully cancelled, because the subject does not merit such a dramatic change of an existing decree כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב.

While most mefarshim that write on the topic clearly do not hold like this, he has the pashut pshat in the Gemara in Sanhedrin brought down at the end of Section II.

4.  great unknown made it known to me that this post can be construed as a form of Avoda Zara, or a form of Shtei Reshuyos.  He refers us to the Ramchal's Daas Tevunos, Shaar HaYichud.

I can't reproduce the original here, because of formatting problems with word order and OCR issues.  It would be best to just go to the source.  Please read the pirush there as well.

I realized a very important thing- that both Eli and great unknown were making essentially similar points.  In Eli's words, it is an artificial complaint that is inconsistent with our concept of the infinity of Hashem's Rachamim.  In gu's words, from the Ramchal, it is a form of Avodah Zara.

Shemos. Moshe Refused the Egyptian Nursemaids

Around nine years ago we wrote about Timtum HaLev.  Here's something new to think about.  If some foods cause timtum, does it follow logically that there are foods that cause pesicha?  Perhaps there is a scale; there are bad foods; eating them causes spiritual damage.  There are foods that have nothing wrong with them, and they yield neither spiritual harm nor benefit.  Are there also foods that have some intrinsic quality that enhances one's spirituality?

This idea should elicit an immediate resistance from all straight-thinking people, i.e., at least from Misnagdim.  Spiritual growth stems from one thing, and one thing only- disciplined effort and dedication in fulfilling the Mitzvos, be it Torah, Avodah, or Gemillus Chasadim.  That's why we say אשר קדשנו במצוותיו.  There are no shortcuts.  But still, we do find that certain environments are conducive to spiritual growth and hashra'as haShechina; and Bris Milah does enable a person to understand the Torah.  Also, as I said, it stands to reason that if mere food can damage, that it might be able to refine and elevate as well.

In other words, טומאה is פוגם ; a רשות is not מעלה או מוריד; and קדושה is מקדש.

 One good example of this "מכלל לאו אתה שומע הן" logic is lashon hara.  Given that "speaking lashon hara" causes death, all we know is that "not speaking lashon hara" does not cause death.  Negation does not have to yield an opposite result; absence of a cause results only in the absence of the result.  But the Medrash says that "not speaking lashon hara" is not just a way to avoid punishment, it is a סם החיים, it enhances life.  Perhaps something like that is true here as well.
Another is the Sifri in Eikev (Piska 46) that says

 אם למדתם אותם את בניכם - ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו - יקצרו ימיכם, שכך דברי תורה נדרשים מכלל לאו אתה שומע הן, ומכלל הן לאו

There is no clear proof from Chazal;  numerous rishonim and achronim do talk about it (see, for example, the always fascinating Rav Pinchas Friedman in his Shvilei Pinchas,) but I have no clear proof  from the Gemara or Medrashim.  The closest we have is the following Medrash.

We are all familiar with the Rashi on our parsha (2:7, from Sotah 12:2 and Medrash 1:30) that Moshe refused to nurse from an Egyptian woman, and they had to find a Jewish woman to nurse him.  The Ran in Ein Omdim brings from the Rashba that based on this, although there is no issur for an infant to nurse from a gentile woman, it should be avoided, because it can engender non-Jewish traits in the infant.  This is brought in the Rama in Yoreh Deah 81:7 lehalacha.

What not everyone is familiar with is what the Gaon points out.  The Gaon there in Yoreh Deah says that we should look at Tosfos in AZ 10b D"H A"L.  Tosfos brings a Medrash that says חלב מטמא חלב מטהר, mothers' milk fouls, mothers' milk cleanses.  Antoninus nursed from Rebbi's mother; Antoninus had a famously close friendship with Rebbi, and he did good for the Jewish people, and ultimately learned Torah, and perhaps even became a ger.

כשנולד רבי גזרו שלא למול ואביו ואמו מלוהו שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו עד שהביאתו לפני קיסר ומצאוהו ערל ופטרום לשלום ואמר אותו הגמון אני ראיתי שמלו את זה אלא הקב"ה עושה להם נסים בכל עת ובטלו הגזרה ואמרי' נמי בירושלמי שלסוף למד אנטונינוס תורה ונתגייר ומל עצמו

Tosfos HaRosh in Yevamos 114b says this as well:

מחמת אותו חלב טהור שינק אנטונינוס זכה שעשה תשובה ונתגייר

It is clear what the Gaon wanted us to see in Tosfos.  Tosfos is saying that it's not just milk from an unholy person that can cause damage; the converse is also true, that milk from a holy person can cause spiritual refinement.

This does not necessarily apply to other foods, because it might be that milk is unique in transmitting the character of the source of the milk (i.e., the individual who is the source of the milk, as the Rashba in Yevamos 114a says, contrary to what the Or Zarua implies in 4 Piskei Avoda Zara 146d, that the issue is the kashrus of the food ingested by the person that produced the milk, which would seem to be mattir a vegetarian gentile wet-nurse.)

It seems to me that if we assume that the concept of timtum is the same for mother's milk and all foods, this really ought to be talui on the machlokes whether timtum applies in cases where the issur is muttar, like sakana or oneis.

If timtum applies even there, then it is the nature of the food that causes damage.  There is no proof that good food would enhance, it would only not damage.  The existence of poison does not prove the existence of medicine.  If, though, timtum only applies when you are doing a maaseh issur, then it is not the nature of the food, it is the act of ingesting a davar tamei.  If eating tumah damages, then eating a davar kadosh ought to enhance.

______________________________________________________

Here are examples that might be relevant.  The quality varies.
1.  Yerushalmi Moed Katan 2:3-

רבי יוחנן בצפרא הוה נחת לכנישתא והוה מלקט פירורין ואכל ואמר יהא חולקי עם אילץ דאכלין הכא

Rav Yochanan would come to the shul/Beis Medrash in the morning and gather leftover bread and eat it.  He said, may my share be with those that eat here.

2.  Brachos 51a,b regarding the kos shel bracha of birkas hamazon-

א"ר יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה ר' יוסי בר חנינא אומר זוכה ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא

ומשגרו לאנשי ביתו במתנה כי היכי דתתברך דביתהו

One should send the cup of wine used for Birkas Hamazon to one's spouse so that she will drink it and be blessed
.
3.  Rashi Shemos 18:12-

לפני האלקים: מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה

One who joins in a meal with Talmidei Chachamim it is as if he is enjoying the shine of the Shechina.

4.  The Baal HaTurim's explanation of לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן: 

ויאכילך את המן למען הודיעך. מלמד שבאכילת המן ניתן להם דעה וכן בעזרא הוא אומר ומנך נתת להם להשכילם וזהו לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן

Eating the Mahn imbued the people with wisdom; this is what Chazal mean when they say that "The Torah was given only to those that eat the Mahn."

__________________________________________________

I saw a fascinating idea both in the Ran and the Hafla'ah.  They both deal with the issue of timtum, and they both say that under certain circumstances, the timtum is nullified by a counter-influence of kedusha.

The Ran in his Drashos (11 DH ואני סובר עוד).  He says that if Sanhedrin are mattir something by mistake, we pasken that an individual that innocently follows their psak does have to bring a korban, but it will not cause timtum halev.  The fact that you did what the Torah told you to do, you followed the direction of the Sanhedrin, cleanses the food from any timtum effect it would otherwise have caused.

ואני סובר עוד  שאי אפשר שיימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כשיאכילו דבר האסור ויאמר בו שהוא מותר. לפי שהתיקון אשר יימשך בנפש מצד ההכנעה למצוות החכמים מורי התורה הוא הדבר היותר אהוב אצלו, והתיקון ההוא יסיר הרע אשר הוא מעותד להתיילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא. וכיוצא בדבר זה עצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו הזיקו - אם לא שיהי׳ (=בעל היזק) מופלג - כן הענין כשיימשך האדם אחר מצוות הסנהדרין, גם כי ישיגו ויכירו בדבר האסור שהוא מותר, הימשכו אהר עצתם והיותו נמשך אחריהם יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתיילד מצד אכילת הדבר האסור ההוא , ולכן צותה התורה ואמרה לא תסור מן הדבר וגו׳.

Besides his remarkable chiddush about timtum, I was amazed at his observation about psychosomatics, about the power of the placebo effect in medicine- המאכל המזיק כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו הזיקו.

The Hafla'ah is in Va'eschanan, on Devarim 6:10.  He begins by saying that even when the Yetzer Hara makes peace with you, he can't be trusted, and as soon as you turn your back, his hatred will reveal itself and he will attack you. He then says that the fact that chazer was muttar during the years of conquest was because the tremendous influx of kedusha enabled Klal Yisrael to overcome even the evil inherent in things like chazer; but they were warned to remain on guard despite that dispensation.

 והנה כבושת א״י ולהסיר טומאת העמים מקרב הארץ ולהכניסו לקדושה והנה עצם א״י להתקדש ע״י האבות שהתגוררו בה וזכו בו אבל הבתי׳ וכרמי׳ שבנו ונטעו האומות נתטהרו ונתקדשו ע״י שכבשו ישראל אותם בוא וראה שאחז״ל ובתים מלאים כל טוב היינו אפילו כדלי דחזירי שהם דברים האסורים לישראל מפני גודל טומאתם שאין ישראל יכול לתקנו באכילתם ולכך נאסרו אפ״ה בשעת כבושה שנכנע מאוד הטומאה הי׳ יכולין לתקנו אפי׳ דברים האסורין ע״ז אמר ׳שלא יבטחו בו שלאח׳ שאכלו ושבעו פן יסותו לאחר שכבשו אותם לשכח את ה׳ ח״ו

So his point is that the timtum of chazer was nullified by the tremendous influence of sanctifying Eretz Yisrael.

Vayechi, Bereishis 50:16. Birkas Hoda'ah

After they returned from burying Yaakov, the brothers expressed a concern that Yosef harbored a hatred for them and they were in danger.  In order to protect themselves, they told him that their father had asked that he bear their sin against him and not harm them.  Indeed, Rabbeinu Bachay says that Yosef never did forgive them.  He promised not to harm them, but he never forgave them, and their sin remained an unpaid debt.

והנה אחיו בקשו ממנו מחילה ולא באר הכתוב שמחל להם וכו׳ ואע״פ שהזכיר הכתוב וינחם אותם וידבר על לבם שנראה בזה שהיה להם רצוי מיוסף מ״מ לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילה ביוסף ולא שיודה להם שישא פשעם וחטאתם וא״כ מתו בענשם בלא מחילת יוסף וא״א להתכפר עוונם רק במחילתו וע״כ הוצרך העונש להיות כמוס וחתום להפקד אחר זמן בעניו עשרה הרוגי מלכות

The Daas Zkeinim and the Baal HaTurim both ask, what suddenly made the brothers think they might be in danger?  They both answer that Yosef's birkas hoda'ah at the pit frightened them.
The Daas Zkeinim  (50:16):

ויצוו אל יוסף ובחיי אביהם למה לא צוו אלא אמרו מה לנו לעורר השנאה שהרי כבר שכחה והלכה לה כיון שחזרו מלקבור אביהם ועבר יוסף על הבור שהשליחוהו אחיו אמר ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין יש שנאה טמונה בלבו מיד ויצוו אל יוסף

The Baal HaTurim  (50:15):

לו ישטמנו יוסף כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכוהו בו ובירך ואמר ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין הוא זוכר מה שעשינו לו

R' Dovid Maler pointed these out to me, and said it is interesting that they both mention the fact that the brothers became alarmed specifically when they saw that Yosef made a bracha שעשה לי נס במקום הזה.   It was because he made the bracha that they realized that he might still hate them for what they did.  Why?  Did they think he forgot what they did?  And how did the bracha show that he might still hate them?  He was obligated to make the bracha.  Chazal say that it is a simple svara that when passing a place where a miracle happened you have to thank the Ribono shel Olam for saving you.  So of course Yosef made the bracha.  What was the problem?  He remembered even without the bracha, and making the bracha would not make him hate them any more than before.  So what's the pshat in the Daas Zekeinim and the Baal HaTurim?

I told him that from here you see that when you make a birkas hoda'ah, it's not enough to feel gratitude for being saved.  You should remember how frightened and desperate you were, and that the Ribono shel Olam saved you from that terrible fear.  A  proper birkas hoda'ah is not just talk, it means that you open the emotional memory of the entire experience, with the הא לחמא עניא and the כאילו הוא יצא.

Harav Shimon Kalman said that this answer is tzarich iyun, because the Mishna in Pesachim 116b says that the din of חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים is specific to the din of Sippur, as the Brisker Rov explains, and is based on the pesukim of בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים or the Rambam's להראות את עצמו based on  ואותנו הוציא משם.  But it is mashma that it does not apply to the general Hoda'ah of Birkas  שעשה לי נס במקום הזה.

I answered that the din of Sippur is a chidush only for בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא, that even we, who were never in Mitzrayim, have to feel as if it we experienced it ourselves.   But for the יוצאי מצרים, you wouldn't need a passuk to tell you that sippur means feeling as if it just happened.  For a person making the bracha for his own neis, it's pashut that he should be re-experiencing the entire event.

With the passage of time and the tremendous changes in Yosef's circumstances, the brothers felt they were safe.  But when Yosef passed the pit, and made the bracha, you can be sure he cried out in pain as he remembered what it was like to be stripped naked, and thrown, by his own older brothers, into a deep pit of desert snakes and scorpions, screaming and begging them to take him out and being ignored, while they ate lunch, and then heartlessly sold into what might have been the most debased and miserable life.  He not only remembered, he felt it all over again.  The brothers had a great deal to be worried about.




As a side issue, I don't understand either the Baalei Tosfos or the Baal HaTurim. It  it was standard operating procedure to wait for the father to die before taking revenge, and that would be sufficient explanation for why they were suddenly scared after Yaakov died.

I also don't understand why the Baalei Tosfos says  בחיי אביהם למה לא צוו.  What does that mean?  If we assume like the Gemara in Yevamos 65b says, that the whole message was a lie, and Yaakov never said any such thing, then it is obvious that they would wait until Yaakov had died before lying about what he said, both because Yosef would have checked whether the message was true and because it wouldn't make sense for Yaakov to send the message through the brothers when he could have told it directly to Yosef..  I think there might be something wrong with our girsa in the Baalei Tosfos.




Thank you to Tzvi who directs us to Reb Meir Simcha in Vayeishev (37:24) that says that Birkas Hoda'a on a neis has to be outside of derech hateva, and by Yosef it was surviving the snakes and scorpions, and the sale to the Yishme'eilim, that qualified.  Here is Reb Meir Simcha:

והבור רק אין בו מים. הרואה מקום שנעשה לו נס מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה. הפירוש כדברי אבודרהם דוקא שיצא מדרך הטבע. והא דמברך על נר חנוכה משום שנעשה נס בפך השמן שזה נגד הטבע. והנה עיקר הנס היה לנצחון מלכות אנטונינוס וישראל קבלו מלוכה מאתים שנה ולזכרון צריך להאיר נרות. ולזה סגי בחזותא בעלמא. אך להורות על נס פך השמן צריך דוקא דיהא שלטא ביה עינא תוך עשרים אמה ורמז לזה שהיה מאיר מתוך ההיכל ופתחו של היכל גבוה כ' אמה.

7 והנה ביוסף אמר ר' תנחומא במדרש שבשעה ששב יוסף מקבורת אביו שהציף בבור ולשם שמים נתכוין לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה. ועיקר הנס הוא מה שהעלוהו מהבור ובסבות השגחה נעשה לשר על כל מצרים, אך הברכה צריך לברך על דבר יוצא חוץ מהטבע, וזה שאמר ר' תנחום שבת כ"ב אבל נחשים ועקרבים יש בו והיה נס יוצא מטבע העולם. ולזה בירך ברוך שעשה לי נס, לכן נסמכו שני מאמרי ר' תנחום הוא ר' תנחומא דבמדרש כידוע להורות שבחנוכה וביוסף הנס היה הסבות מההשגחה נצחון ומלוכה רק שהברכה היה כאן על הבור שלא הזיקוהו נחשים וכאן על פך השמן. ויעוין ילקוט שמואל כ"ג סלע המחלקות שכשהיו באים דוד ואנשיו אותן ששה מאות ודוד היו מסתכלים ומברכים ברוך שעשה לי נס כו' צ"ל דסבר כמו דאמר קודם שמלאך בא מן השמים לכן היה חוץ מהטבע והיו מברכים. ומה שלא היו מברכים השאר על נס של דוד כמו שצריך לברך על אדם מסויים משום שרודפו היה שאול והוא ג"כ אדם מסויים ודו"ק בכ"ז.

Tzvi said that we should see the other version of the Medrash that Rav Kuperman brings down.  Here it is, copied from Rav Kasher's Torah Shleimah.  It is a poignant lesson  that a person should think objectively about what his behavior might mean to others, because what you do innocently might be understood by others as a threat or an insult.. It also teaches us to be dan lekaf zechus and not jump to conclusions.

בב״ר פ״ק רבי יצחק אמר הלך והציץ באותו הבור, א״ד תנחומא הוא לא נתכון אלא לשם שמים, והם לא אמרו כן אלא לו ישטמנו יוסף.

 וראה במבוא לתנ״י צד יא: פד: ובמשנת רבי אליעזר פ״ז צד קל. אמר ר׳ שמעון, בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי המקום, מן התורה מניין,' שנא׳ והייתם נקיים מה׳ ומישראל כר וכן הוא אומר ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, מה ראו, אמר ר׳ יצחק ראו את יוסף כשחזר מלקבור אביו, הלך והציץ בתוך הבור, והוא לא נתכוון אלא לש״ש, אמר כמה נפלאות עשה לי הקב״ה שהצילני מן הבור הזה, והם לא ידעו מה היה בלבו, ואמרו לו ישטמנו. ר׳ לוי אומד ראו שלא זימנן לסעודה והוא לא נתכוון אלא לש׳׳ש, כל זמן שהיה אביו קיים היתה כל הסעודה לרצון אביו, עכשו אמר, אינו בדין שאשב למעלה מהן. והם לא ידעו מה היה להן, כיון שראו שלא זימנן, אמרו לו ישטמנו יוסף. לפיכך צריך לנחמן, שנ' וינחם אותם וידבר על לבם. 

ובלק״ט ויראו אתי יוסף כי מת אביהם, מה ראו, אלא בעלייתם אל א״י נטה יוסף מן הדרך והלד וצפה בבור שהשליכוהו אחיו, אמרו עדיין השנאה בלבו. והשב ישיב לנו, האחד שהשלכנו אותו בבור, והשני שמכרנו אותו. את כל הרעה, שאמרנו טרוף טורף יוסף. ובשכ״ט בחזירתן מחברון היו עוברין דרך שכם לדותן ונטה יוסף מעל מרכבתו והציץ בבור שהשליכו בו אחיו ונתאנח, כשראו אחיו את זאת, אמרו עדיין השטמה בלבו. וראה בתרגום הסורי ויראו, חזי אחוהי דיוסף ארי מית אבוהון ״ודחלױ, ונראה שהדרש בתנחומא ומה ראו עתה שפחדו דורש ג״כ ויראו מלשון יראה. וכלשון הכתוב להלן יט. אל תיראו. וראה תוס׳ ר״ה נ. ד״ה אלא.

Vayigash, Breishis 46:29. Yakov's Krias Shema at the First Sight of Yosef.

ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה. וירא אליו ויפל על צוארו ויבך על צוארו עוד

 רש״י - אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו. ואמרו רבותינו: שהיה קורא קריאת שמע.

When Yosef first saw Yaakov, he fell on him and cried, but it doesn't say that Yaakov cried or reacted in any way.  Rashi brings that Yaakov was saying Krias Shema.  Chazal intended this peirush to elicit innumerable peshatim, but they all focus on this one idea: that while a human being under these circumstances would have reacted with love and flowing tears and celebration, Yaakov said Kerias Shema.  In some way, he saw that the most important thing at that moment was to be mekabel ol malchus shamayim, so he used a superhuman spiritual strength, and he put his emotions to the side and said Kerias Shema.

Some people have trouble understanding what was happening there.  Even if you accept that Yaakov was so far beyond Human that we can't expect to understand his spiritual power and choices, you would think that this kind of behavior could not exist in our times. But I have no trouble understanding the story.

I was raised by a father, who learned in Slabodka for thirteen years, and slept on the floor so that it would be easier to wake up early, and kept his feet in cold water at night so he could learn later, and told me that until he was twenty years old, he didn't understand what it meant to "forget," because he remembered everything he ever learned, and the Rogatchover said that he knew Maseches Shabbos well because he immediately answered and told him how many times the name of Abayei appears in that masechta.  My mother grew up in the Talmud Torah in Kelm (and was the only child that was allowed in the courtyard to pick raspberries,) and she says that the men in her family were in the Talmud Torah from Thursday until Friday afternoon, and then they learned all night on Shabbos until after Shachris, and she was famous in the yeshiva world for her knowledge of Tanach and Medrashim.  So I can understand this kind of life.

Along these lines is a story about Reb Akiva Eiger.  This is the kind of story I grew up hearing.  But other people might not believe it or understand it, so I point out that a story that is written by Rav Sternbuch, who says he heard from Ponovezher Rov, who heard it from his father in law, Vilkomirer Rov, is reliable.

ושמעתי מהגאון רבי יוסף כהנמן זצ"ל בשם חמיו הגאון מוילקומיר זצ"ל דבעת שנפטרה זוגתו של ‏"החתם סופר" זצ"ל,‏ בתו של הגרע"א זצ"ל,‏ לא ספרו הדבר לאביה הגרע"א , וארע שהגרע"א נזדמן סמוך לפרסבורג והודיע שרצונו לשבות השבת בבית "החתם סופר" שלא ראו זה את זה שנים הרבה, וה"חתם סופר" לא ידע היאך לנהוג שכבר נשא אשה שניה, והתיעץ עם אשתו והיא מצידה היתה מוכנה לעזוב את הבית לשבת, אבל "החתם סופר" התישב בדעתו ואמר שתשאר בבית. בערב שבת הגיע הגרע"א זצ"ל לבית "החתם סופר" ומסרו לו ש"החתם סופר" נמצא בבית דין , הלך לשם ומיד שאל אותו "החם סופר" בענין גט שהגיע לפניו , ודנו ופלפלו עד סמוך לכניסת השבת, ואחרי רחיצה וטבילה קיבלו השבת, ובסעודה המשיכו ופלפלו עוד , ושקועים היו בדברי תורה כל השבת, ומיד לאחר הבדלה פנה הגרע"א ללכת ואמר שאין לו פנאי אפילו לדבר עם בתו ורק מבקש למסור לה דרישת שלום.

The story is that when Reb Akiva Eiger's daughter, who had married the Chasam Sofer, died, they did not tell him.  It then transpired that Reb Akiva Eiger was near Frankfurt, and he wanted to see his son in law and daughter, and many years of not seeing them.  The Chasam Sofer had by that time remarried, and he didn't know what to do.  His wife offered to leave home for Shabbos, but he told her he had a plan.  When Reb Akiva Eiger arrived, he was told that his son in law was sitting in his Beis Din.  When Reb Akiva Eiger came in to the court, the Chasam Sofer told him about a difficult case of a get he was involved in.  They discussed the issues until before Shabbos, bathed and went to the Mikva, davenned, and at the meal they continued their discussion, and the same occurred the next day.  When Shabbos was over, Reb Akiva said that he had to leave immediately, and he asked his son in law to please give his regards to his daughter.

There are two ways to read the story.  Either Reb Akiva Eiger was misled, or he figured out what was going on.  In any case, the lesson of the story is the same: if the former, that his total involvement in learning took precedence over his desire to see or talk to his daughter, or, if the latter, that his distress did not diminish an iota his total focus and immersion in learning.

The next story is from Rav Dovid Singer and Rav Nachman Klein, Talmidim Muvhakim of my rebbi, Rav Rudderman.  I copied it almost verbatim from an article in Mishpacha magazine (without seeking permission, because it's just the words of the talmidim, not the work of the article's author.)

“By the time (Rav Rudderman) turned 14, he knew all of Shas with Rashi, and on Simchas Torah of that year, he accepted upon himself to chazer Shas between then and Pesach. But not long after, tragedy struck — his father passed away. Fearing the tragic news would affect his talmid’s ability to accomplish this major goal, the Alter [the “Alter of Slabodka,” Rav Nosson Tzvi Finkel] withheld word of Reb Yehuda Leib’s petirah until his son had finished Shas shortly after Purim. Rav Ruderman once told me that the first time he sat a full shivah was for his rebbetzin, because his mother had passed away when he was an infant and for his father he only sat a short time because he only found out later.”
Rabbi Klein interjects: “But you missed an important point, which is that the family had sent a letter to Slabodka, informing him of the sad news and asking him to say Kaddish, but the Alter intercepted it and decided not to give it to him. I once saw it printed that the Alter himself said Kaddish for Reb Yehuda Leib, but I don’t believe it. In any event, after the Alter told him, he asked his rebbi ‘hayitachein? — How could it be you didn’t tell me?’ That’s when the Alter told him the story about Rav Chaim Volozhiner, who had similarly withheld letters sent to his prized talmid Rav Yossele Slutzker by Rav Yossele’s family requesting that he leave Volozhin after their store burned down and their father passed away. Only years later, after Rav Yossele had achieved his great Torah stature, did Rav Chaim show him the letters, exclaiming, ‘Der yetzer hara hut geharget ah mentch just to take you away from learning, and I didn't let him!’ ”

I personally heard this story from both my father zatzal and from Rav Rudderman himself, but I quoted it from Reb Dovid Singer because he is better known than I am and his eidus would be more effective than mine.

Of course, there is the Rambam in 10 Teshuva 13:

 וכיצד היא ה אהבה הראויה? כאילו חלה חולי האהבה. שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה׳ בלב אוהביו — שוגים בה תמיד, כמו שציוונו: ״בכל לבבך ובכל נפשך״, והוא ששלמה אומר דרך משל: ״כי חולת אהבה אני״, וכל שיר השירים משל לענין זה״.

In any case, I know that some people don't like these stories.  I once worked in an office with a descendant of the Gaon.  He wasn't frum, and his family mesora was pride in their brilliant ancestor and resentment of the Gaon's lack of involvement with his children.  I can't help that.  I listen quietly when people say idiotic mofsim stories about Rebbes and their malachim and resurrections, so it's only fair to accept that there is a part of klal Yisrael that has a very different kind of Rebbishe maisim.

R' Avi Lencz showed me an article in Yeshurun (18:890) that describes the relationship of the Gaon with his children.  The beginning of the article is amazing, but like all the Gaon's Torah, it's not simple at all.

Chanuka Gift from my Shiur

I am blessed with a chevra of good friends and good talmidim.  They all know that there is no need to buy me presents, but over all of my objections, they often express their friendship, and their appreciation for the shiur, through generous and creative gifts.  Last Chanuka, they bought me a massive snow blower.  This year, reason prevailed (though it was a close call, as you'll see below,) and they bought me a beautiful hand-made (and very substantial) sterling mezuza case by the artist Michael Kupietzky.  The mezuza seems to invite one to touch it, as if it were itself a scribe's softest parchment.

The interesting thing, and proof positive that my shiur is unique, is that when I spoke to my wife on the phone, she asked me what the shiur gave me, and I told her, a beautiful sterling mezuza case, and she asked "Why?"   I answered, truthfully, that the guys told me that it was because they wouldn't ship the crossbow to Illinois.

Reb Chaim and the Rogotchover

I was at a bris this morning, and I heard something interesting.  One of the chashuvei mishpachas Brisk told me that Reb Chaim Brisker and the Rogotchover learned bechavrusa as boys (Reb Chaim was five years older.)  Let that sink in.

(I just saw that this was mentioned on Wiki, which doesn't mention they learned bechavrusa, but does say that they learned by Reb Chaim's father, the Beis HaLevi, in Slutzk.)

Another story- there was a din Torah, and one side chose the Rogotchover, and the other Reb Chaim.  They wanted Reb Chaim Ozer to be the third, but Reb Chaim Ozer didn't want to do it.  He was afraid the Rogotchover would attack him ceaselessly and make the job impossible.  Reb Chaim told him that what he should do is when the Rogotchover starts throwing marei mekomos at him, he should throw marei mekomos back- from random sugyos that are marginally related to the discussion. From Sifra, Yerushalmi, Pirkei D'Rebbi Eliezer, Moreh Nevuchim, anything.  Figuring out what the marei mekomos were supposed to prove would distract the Rogochover long enough for them to get their business done.

Yehuda and Tamar: The Wedding Ring

The Peirush Baalei HaTosfos says that Yehuda gave Tamar his ring because he married her with it. In that he was a person of high status, he certainly had at least two people accompanying him, and they served as witnesses as he married her by giving her his ring.  She remained anonymous to him, as we see from the search for "the Kedeisha at the crossroad," but you don't have to know a woman's name to marry her, especially when you don't plan to see her after the first night.

ותאמר חותמך וגו', פירוש טבעתך שאתה חותם בה וקדשה בטבעת. ותימא לה"ר משה וכי מה הועילו הקידושין, והרי צריכים עדים, ואפילו שניהם מודים כדאיתא במסכת קדושין   ויש לומר דמסתמא אדם חשוב כיהודה לא היה יוצא לדרך בלא שנים, רעהו ואחר עמו, כמו תלמיד חכם, וקדשה בפניהם. ואם תאמר ואכתי היאך הועילו הקדושין,והלא לא מסר לה הטבעת אלא בתורת משכון, ואמרינן בקדושין )דף ח.( קדשה בפרוטה והניח משכון עליה אינה מקודשת. ויש לומר שהקנה לה הטבעת באותה שעה לגמרי, אמנם לאחר מכן התנה עמה שאם שולח גדי עזים שתחזיר לו הטבעת.

The idea that Yehuda was mekadeish Tamar is not unique to the Baalei HaTosfos; the Re'eim says this as well, and there's no reason to think it's inconsistent with the way the story is presented.  Even if she appeared to be a kedeisha, there was no reason Yehuda couldn't kasher the event through kiddushin.  What is surprising is the idea that Yehuda gave her the Chosemes because he wanted to be mekadeish her with a ring.  This is an anachronism.  The now universal minhag to do kiddushin with a ring is not mentioned anywhere in the Gemara or Medrashim other than the Zohar, as brought in the Rama EH 27.  The first general reference to this is in the Teshuvos of the Geonim. So if  you see it to mean that he gave her his signet ring somewhat like you give someone your driver's license to ensure that you'll come back, that would be fine.  But he learns that he gave her the ring because that's how people do kiddushin.

Of course, like all minhagim, everyone has an explanation and a holy symbology for using a ring.  They are all beautiful, and most of them are about as meaningful as the explanations for kreplach, but I want to point out that according to the Rogotchover's explanation, we can understand why Yehuda davka wanted to be mekadeish her with a ring, two thousand years before it became the common practice.

The Rogotchover offers a lomdishe reason for the minhag: the kiddushin has to be effected by an unrestricted gift.  If the man retains any rights in the object, the kiddushin is not valid.  At the time of the Mishna and Gemara, Kiddushin took place long before Nisuin, but now the two are simultaneous, because the kiddushin takes place beneath the chuppah (and according to some, the chupa actually precedes the kiddushin, in that the badeken is the chuppah; see EH 27.)  When the woman is married, her husband acquires the right to use her property and to keep the profits from that use- he has a kinyan peiros.  So when Kiddushin was long before Nisuin, there was no problem  He would give her an object of value, and it was totally hers, at least until the nisuin.  But now that the two are simultaneous, when he gives her the object, and she becomes his wife, he immediately acquires the right to use and invest it, and it cannot be said to be entirely hers.  The only way to avoid this problem is to give her something that he has no rights in- clothing or jewelry.  So the minhag of giving jewelry was encouraged by the Rabbanim.

Here is the Rogotchover on the Rambam Ishus 3:1

 אם בכסף הוא מקדש.  והמנהג שמקדש בטבעת  ולא בכסף. ונ'ל דהנה עי׳ בירושלמי פרק ה׳ דנדרים דהמקדש בספר תורה שלו אינה מקודשת וטעם כמ״ש הר"ן פרק א׳ דקדושין גבי מנה אין כאן דבדבר שלא יצא מידו לגמרי לא הוה קדושין והנה מבואר בב״ב ד׳ מ״ג דמן ס״ת אינו יכול לסלק לגמרי יע״ש ד׳ קנ״א ע״א גבי אם מיקרי נכסו ואף דהא בגיטין דף כ׳ אמרינן דאם גירשה בס״ת אם אקדים זוזא לספרא כו׳ הוה שייך גט התם כיון שנכתב לשם גט נפסלה הס"ת אבל בס״ת כשירה אינה

 מקודשת והנה כעת המנהג שמקדשים בשעת חופה ותיכף הוה נשואה וא״כ יהא לו בכסף קדושין פירות וא״כ לא הוה קדושין לכך תתקדש בכלי דהוה כלבוש ועי׳ כתובות ר' נ״ד ע״א וסנהדרין ל׳ קי״ב ומש" כ רבינו ז״ל בפרק א׳ מהלכות מלוה ה״ה וכ״מ בזה ועי׳ ירושלמי נזיר פרק ה׳ הל׳ ב׳ דאין בע״ח גובה מתכשיטין של אשתו

So according to the Rogotchover, in Yehuda's case, it was necessary that he give her  a ring- namely, a tachshit- for kiddushin, because the kiddushin and nisuin were simultaneous.

It's funny that Hagaon haRav Shernbuch brings this Baalei Hatosfos, and he brings the Rogotchover, but אגב ריהטא he doesn't make the connection- he didn't notice that the latter explains the former.

UPDATE:
Over Shabbos, I realized that the joke might be on me.  The din peiros is, obviously, a derabanan, and there is no reason to assume it existed at the time of Yehuda and Tamar.  
But I want to remind you that we're saying pshat in the shitta of the Baalei Tosfos.  Allow me to direct you attention to Tosfos in Gittin 47b, to wit-

ולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו. וא"ת והא מן התורה אין לבעל פירות בנכסי אשתו אלא תקנתא דרבנן בעלמא היא א"כ ע"כ גזירת הכתוב הוא ויש לומר דרך נשים שנותנות פירות לבעליהן וכי האי גוונא איירי קרא וכענין זה אמרינן בריש קידושין (דף ד.) אי כתב רחמנא מעשה ידיה לאביה דקא מיתזנא מיניה ואע"ג דמדאורייתא אינו חייב במזונות בתו אלא דאורחא דמילתא הוא שהוא זן אותה:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

Since I mention the minhag to use a ring, here is a list of the reasons I've seen- good, bad, and indifferent- that people use to give meaning to the minhag.  Someone might find this useful.  As I said above, I personally think that most of them are on par with the reasons people give for eating kreplach.

1.  There is one passuk in which the letter Mem in middle of a word is formed like a mem sofis, an end-of-word Mem, the passuk in Yeshaya 9:7-לםרבה המשרה ולשלום אין קץ.  The Tikunei  Zohar mentioned in the Rama in 27 says this letter Mem is ring shaped, and it alludes to the peace and fertility we portend for this couple.  The Gematria of לםרבה is Eizer and Zera.  This Zohar is also brought more clearly in the Levush here in siman 10.
2.  The Chinuch in 552, it is a reminder to her and to all that she is a married woman.  One assumes that she doesn't need the reminder on Shabbos, since the halacha used to be that it was assur to wear jewelry on Shabbos.  Unless this doesn't have a din of jewelry, which I doubt.
3.  In next week's parsha we will see that Pharaoh gave Yosef his ring as a sign of trust and high office and responsibility.  We find the same with Achashveirosh and Haman.  So, too, when a woman becomes the Akeres HaBayis, she receives the ring of honor, responsibility, and trust.  אוצר כל מנהגי ישרון
4.  A ring joins two objects, as do the taba'os of the Krashim of the Mishkan and of the Choshen and Eifod.  This ring joins the husband and wife.  לקוטי מהרי"ח
5.  A chain is made up of rings.  The creation of a new family forges another link in the chain of mesora of Klal Yisrael, the Shalsheles HaYuchsin.  ספר המטעמים אות לא
6.  Through marriage, the Shechina is shoreh in a house.  The ring is a symbol of the Shechina because it has no beginning and no end.
7.  The Rogotchover I mentioned above, to avoid the kinyan peiros problem where the kiddushin and the chuppah are simultaneous.
8.  I'm not sure this counts as a reason, but the Mordechai in Kiddushin 488 says that a 14 K gold ring is something that doesn't need evaluation, it has inherent value according to its weight.  (In fact, some communities use silver rings; it is possible that this is based on the din of כספא טיבעא.)  Perhaps that's why a gold ring is used, because clothing or gems or things need assessment.  Even coins used to vary according to whether they were used locally as currency.  The value of a simple piece of gold is pretty universal, the same all around the world, except, of course, in places of unusual circumstances like war or famine.  The Mordechai-   העם נהגו לקדש בטבעת של זהב בלא אבן יקרה בתורה משום דרוב בני אדם אינם בקיאים בשומא
9. , .טבעת בגימטריה קידושין
Not exactly, Taba'as is 481 and Kiddushin is 480.

Please note that the only one that addresses the fact that rings were not used until after Chasimas HaShas is the Rogotchover.

Honestly, there is no need to explain the minhag.  It's ancient and almost universal among races, religions, and cultures (the Puritans tried to stop it and gave the bride a thimble, but many of them cut off the top and wore it as a ring anyway) with the exceptions of China and Japan.  Still, we like to see significance in the things we do, so that's fine.  As they say, מנהג ישראל תורה.  The explanations remind me of the תפארת ישראל in פסחים פרק י' בועז אות ג that says

כשקבלו מלה יוונית לתוך לשוננו הקדושה הכריכוה להתיהד תחילה לכן שבשו את המלה במקורה בכוונה והסבו לקרותה באופן אחר דהיינו לפי הנאות לפרשה ע"פ דרך לשונו הקדושה

Why do I say it's not a specifically Jewish thing?  Maybe we thought of it first!  The answer is no, because
1.  That's just silly.
2.  We find plenty of historical evidence of this use among Gentiles long before there's any record of its use among the Jews.
3.  All these explanations only deal with the wedding band that we use for Kiddushin, and do not address the engagement ring, which is now universal among the Jews as well.  Even the Satmarer's takana only replaced the diamond with an artificial stone, (and here) but did not do away with the minhag to give a girl an engagement ring.