Titzaveh. Lishmah is Not Binary. Where you need Lishmah, More is Better.

Several months ago we wrote about a disagreement we had with a friend.  Harvey Zupnick said from the Satmarer that given the choice between tefillin written by a yarei shamayim artist, whose work was uniquely beautiful, and that of a known tzadik and parush, whose work was less beautiful, the better choice is that of the great tzadik.

We initially resisted this idea, because we believed that Lishmah is an on/off- if the sefer or the tefillin was done lishma, it's kosher. If it's not, it's not kosher.  Like kavana by a mitzvah if you hold tzrichos kavana.  Later, we learned that certainly in the case of safrus, where lishma involves a great deal of effort and knowledge, it is better to take that of the tzadik.  We also found this to be the case by Bris Millah.

In today's parsha, we found the Netziv addresses this like an arrow.

העמק דבר שמות  כח ג ד"ה ועשו בגדי אהרון לקדשו

ועשו את בגדי אהרן לקדשו. דאחר שנצטוה אהרן להתקדש נתן המקום לו בגדי קודש שיסייעו לו לדבר. 

וידוע דכ״ד שבקדושה לבד שטעון עשיה לשמה עפ״י דין עוד כל מה שמכינים יותר הפעולה לשם קדושה מועלת יותר לתכליתה 

כמש״כ לעיל י״ט ב׳ ובכ״מ מש״ה נצטוה משה שיזהיר להאומנים שהם בעצמם יראי ה׳ לעשות הבגדים באופן שיועילו יותר לקדשו. ובאשר הוא דבר שבלב ע״כ הקדים לומר להם אשר מלאתי את אהרן רוח חכמה והוא יבין וישכיל מכח הבגדים איך שהם פועלים על לבו. היאך נעשו. ומש״ה נצטוה בזה משה בעצמו שידבר אל כל חכמי לב. ולא בצלאל שזה הפרט אינו נוגע לחכמות המלאכה אלא לחכמת המוסר:

Pretty clear. And the funny thing is that his citation to what he says in י״ט ב׳ doesn't seem to be any proof at all. Evidently, he doesn't care, because he holds that it is common sense and should be self evident.  ידוע.  So not only am I wrong, I'm obviously wrong. 

Yes, we could be stubborn and say that Bigdei Kehuna are special, as the Ramban says in 28:1-

הבגדים צריכין עשייה לשמן ויתכן שיהיו צריכין כוונה ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאחיו רוח חכמה שיבינו מה שיעשו וכבר אמרו דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי

and Rav Sternbuch says that this is a unique din by bigdei kehuna-

 בדבריו אלה נתכוין הרמב"ן לתרץ את כפל הלשון שבפסוק כיון שכבר אמר הפסוק חכמי לב לשם מה הוצרך להוסיף ולומר אשר מלאחיו רוח חכמה וע"ז תירץ כי הראשון הוא חכמת לב לעשות במלאכה והשני שמלבד תבונת כפיו בקי ומלא הוא בחכמה ויודע לכוון לשמה אולם דבר זה צריך ביאור איזו חכמה צריך לכוונת לשמה והלא כל המצוות שכוונת לשמה מעכבת בהן כל אחד מישראל שהגיע לגדלות והוא בר דעת כשר לעשיית לשמה 

אמנם בזוה"ק כאן מפורש שכדי ראוי הבגדים צריך להיות בעל רוח הקדש ואולי זה רמוז במה שדקדק הכתוב ואמר אשר מלאתיו רוח חכמה היינו שלא די בחכמת התורה שזכה בה ע"י עמלו וטרחו רק צריך גם שיזכה שתשרה עליו רוח ממרום רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה' ולזה רמז הרמב"ן במה שהוסיף בקוצר לשונו הזהב וכבר אמרו דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי ואלו היו דבריו של אלכסנדר מוקדון כשראה את שמעון הצדיק ולמדנו מכאן שהכהן הגדול הוא מלאך ה' צבאות לבוש במלבושי משרתי עליון עד שנעשה בבגדים דמות כרובים ולכן צריך רוח הקדש כדי להיות ראוי לעסוק במעשה הבגדים 

And we could be stubborn and say that you can't prove anything from the klei hamikdash in general, because we know that there's a din of ויקחו לי and Betzalel had Ruach HaKodesh to use the gold from the bigger tzadik in the Aron, for example, and the lesser one for the Brichim, as Reb Chaim Volozhiner said about Lachashov Machashavos.

But that's not what the Netziv says.  He says this is true by Kol Davar Shebikdusha that needs asiyah lishma.  

Similarly, Reb Elyah Lopian in his Lev Eliyahu II 232 brings from Reb Chaim Volozhiner that if you learn from a sefer written by a person who is not good, you might not be successful in your learning, and this is why Sefer Torah sheksavo min yisareif- not just that it MAY be burned, but it SHOULD be burned. But he goes on to apply this even to devarim shel chol that are used in the environment of doing mizvos, which is not consistent with what we're saying.

So it's not just Safrus, or Milah, or Chinuch ( כמה גדולים מעשי חייא.)  It's every place where there's a din of lishmah.

We still say that by regular "tzrichos kavana," it's a simple binary.  

There happens to be a nafkeh minah- by Matza Shemura.  Reb Boruch Ber in Gittin says that the din Lishma by Shemura is really the din of tzrichos kavana, not the lishma like by safrus.  So, if is just a din of kavana, then just have kavana and it's fine.  If you say not like Reb Boruch Ber, and you understand the din of Shemura to be in the parsha of Lishmah, then "more lishmah=better matza."

Harav Oppenheimer points out that it not logical to apply this to all cases that need lishma.  I thought about this over Shabbos, and I think he's right.  Where the object has kedusha, it can have greater kedusha.  Where the object does not have kedusha, such as Tzitzis and Matza Shemura, the din of lishma is yes/no. The Netziv's words support this, of course.  He says כ״ד שבקדושה that needs lishmah, not every case that needs lishmah.  And it's logical. If we're talking about an enhancement in the object, we must be talking about objects which are intrinsically changed.  I don't think that's the case with tashmishei mitzvah.   Does it need genizah?  If it doesn't, then the lishma it is not a change in the cheftza, it's just a hechsher for something else.

UPDATE NISSAN AYIN CHES/APRIL '18.

I just saw the Shai LaTorah Vol. I page 218 where he says the following.

ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאתיכם מארץ מצרים (שמות י"ב י"ז)

הנה יש לעיין הא גם בלא אזהרה זו מחויבים להיזהר ולהשמר מאיסור חמץ שיש בזה איסור כרת וא"כ מהי ההוספה של "ושמרתם"? ואין לומר שהכוונה לשמור בהקפדה יתירה דהנה גבי שור המועד כתיב ג"כ דיני שמירה והתם סגי בשמירה פחותה וא"כ מה חדשה התורה בחיוב "שמירת מצות"? 

וראיתי בשמו של מרן הגרי"ז זצ"ל דהנה מצינו בגמ' פסחים [מ"ח ע"ב] סימנים ברורים לחמץ כקרני חגבים או סידוק ובעצם לא צריכה המצה שימור כיון שניכר במצה עצמה אם נתחמצה או לא וחדשה התורה במצות ושמרתם שלא לסמוך רק על הסימנים אלא לשמור היטב בשעת טחינה אפיה ולישה 

ועפ"ז נראה עוד שכל מה ששומר טפי וכל פעולה שאדם מחמיר ומדקדק אינו רק הידור מצוה כמו אתרוג נאה אלא קיום מצות עשה שהרי התורה סתמה "ושמרתם" וכל מה שעוסק ומדקדק יותר בשמירת המצה שלא יבוא לידי חימוץ מקיים מצות עשה ממש 

When I read it, I thought that he was saying that our theme, that more lishma enhances the mitzva, applies even by Matza Shemura. But as Rav Oppenheimer said, and my son Shlomo (Brisk!) and son in law Moishe (Mir and Navardok!) agreed, which is exceedingly rare, that is exactly NOT what the Rov is saying. He is simply saying that Lishma by Matza is a mitzva on its own. Yes,  you need that kiyum to make the matza kosher, But it is a self standing mitzva. He definitely is not saying that a better kiyum of that mitzva enhances the Matza itself. As far as the Matza is concerned, either it's lishma and kosher, or it's not lishma and not kosher.

The only issue that remains is the Machlokes brought in the Mishna Le'Melech in Klei Hamikdash about whether Bigdei Kehuna are Klei Shareis or not. Klei Hamikdash 8:5, as follows:

ובגדי כ"ג שבלו גונזין אותם.... ובגדי כהונה אם יש להם דין כלי שרת עיין בתוס' קידושין (דף מ"ד) שכתבו שאם עדיין לא נתחנכו אין להם דין קדושת כלי שרת אלא קדושת בד"ה אבל אם נתחנכו יש להן דין כלי שרת שקדושים קדושת הגוף אך הריטב"א שם חולק בזה וסבירא ליה דאינן קדושת הגוף ככלי שרת שהרי אין משתמשין בהן בגופם ומכשירי עבודה הם ודינן כקדושת דמים ע"כ. 

(It's not only the Ritva, it's the Ramban there in Kiddushin, too.)

If Bigdei Kehuna are only machshirim, like the Ritva, then it doesn't make sense that there should be dargos of hechsher, because the begadim are not the cheftza that matters.  Either they're machshir or they're not.  Of course it's very likely that the Netziv is going with 

Tosfos in Kiddushin that they are klei shoreis, i.e., that they are devorim kedoshim. OR that even if they're not klei shareis that they have kedusha, and are not merely tashmishei mitzva like tzitzis.  For one thing, it could be that they are tashmishei kedusha, not tashmishei mitzva, and that might make a difference. 

I mentioned this problem to Harav Gedaliah Finkel of the Mir Yerushalayim, who brings the Netziv in the introduction to one of his many Imrei Gedaliahs.  Our families were very close, and we've known each other, since we were children here in Chicago. This is what he said.

Probably what the Netziv means is the etzem levisha of the bigdei kehuda [not the making of them] is the necessary hachana that made Aaron hakohen more muchsher for kedusha and avodos hakohanim.

Harav Gedaliah, l'aniyus daati, is right and wrong.  He is right in what he says, because the Netziv does say אשר מלאתי את אהרן רוח חכמה והוא יבין וישכיל מכח הבגדים איך שהם פועלים על לבו. But if that's all the Netziv said, it would be fine.  The problem is that he goes on to say 

מש״ה נצטוה בזה משה בעצמו שידבר אל כל חכמי לב. ולא בצלאל שזה הפרט אינו נוגע לחכמות המלאכה אלא לחכמת המוסר:

But the truth is, he could still be right.  Somehow, and I don't know how, the pshat is that the way they were made is po'eil on Aharon to become more kadosh.  In other words, they are more than a machshir, they are poeil al leiv Aharon, which is equivalent to things that have kedusha.  But then one might say the same thing about Matzah and Tzitzis.  Or, as I mentioned above, we can be mechaleik between tashmishei mitzva and tashmishei kedusha. I've  reached the end of the road. Either approach seems valid.  In any case, one thing I do know- that sometimes, more lishma means a better mitzvah.

UPDATE NISSAN PEI BEIS/APRIL 2022

I saw that Rav Rudderman, quoted in an Artscroll Hagada, says that all mitzvos need hachana, and the hachana makes a tremendous difference in the kedusha the mitzva imparts. He brings the Chasidim Harishonim before shmoneh esrei and our pesukei d'zimra; and what happened at Acheir's bris; then he brings two things from the Sforno. (Artscroll's deserved reputation for accuracy and interpretation speaks for itself, but I think that the raya from tefilla is tzarich iyun. He must have talked about the question and answer of the Gemara about תורתן היאך משתמרת)

Shemos 28:5 - that by the Bigdei Kehuna, even gathering the material needed lishma.

והם יקחו את הזהב וכמו שיכונו בעת העשייה כן יכונו כשיקחו את הזהב וכו':

and Shemos 38:21, that the 

משכן העדות ספר מעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים. ראשונה, שהיה משכן העדות, שהיו בו לוחות העדות. ב', אשר פקד על פי משה. ג', שהיתה עבודת הלויים ביד איתמר, כי אמנם משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר היתה. ד', ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה, שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו, מיוחסים וצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עובדי המלאכה בו מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו, והוצרך לחזק את בדק הבית ונפל בסוף הכל ביד אויבים. אבל בית שני שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים לא שרתה בו שכינה ונפל ביד אויבים, כי אמנם בית שני לא היה משכן העדות, שלא היו בו לוחות העדות, ולא פוקד כי אם על פי כורש ולא היו שם בני לוי, כמו שהעיד עזרא באמרו ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם ומן המתעסקים בבנינו היו צידונים וצורים, כמבואר בספר עזרא:

all relating to the Maharsha and the Gaon on עצי שיטים עומדים in Yoma 72 and Reb Chiya's דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל in BM 85.

Teruma: Kiyum Through Limud. Does the Study of Mitzvos Fulfill the Obligation to Do those Mitzvos.

Parshas Teruma begins the discussion of the building of the Mishkan.  The Tanchuma says that although the construction of the Mishkan was a singular event that took place thousands of years ago, and we will never need Kerashim or Yeriyos or Amudim or a Paroches ever again, the Mitzva to build it continues forever.  We fulfill the Mitzva by thoroughly learning and deeply understanding the dinim of this mitzvah.  This applies even more so to the Mitzvah to build a Beis HaMikdash.

The Tanchuma (Tzav 14)

למה אמר זאת תורת העולה? ירצה לומר, קריאת תורה. ראו כמה חביבה קריאת תורה לפני הקדוש ברוך הוא, כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמד תורה לעצמו ולבניו, שנאמר: צו את אהרן ואת בניו לאמר. כלומר, שיאמרו לבני ישראל ויתעסקו בקריאת העולה. שאף על פי שמקריבין עולה, עוסקין היו בקריאתה כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה. וכן אמר [רב] שמואל בר אבא: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקורבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא היזהרו לקרות בהן ולשנות בהן. ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאלו בקורבנות אתם עוסקים. ואם רצונך לידע, בא וראה, כשהקדוש ברוך הוא מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר? הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית (יחז' מג י). אמר יחזקאל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית, וכתוב (אותה) לעיניהם, וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו (יחז' מג יא). וכי יכולין הן לעשות?! הניח להם עד שיעלו מן הגולה, ואחר כך אני הולך ואומר להם. אמר לו הקדוש ברוך ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל?! אמר לו הקדוש ברוך הוא, גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבניין הבית. ואשרי האיש העוסק בתורה, והנותן ממונו ללמד תורה לבנו. כי בשביל הממון שהוא נותן ללמוד, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר: כי הוא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ). חייך, לעולם הבא. ואורך ימיך, לעולם שהוא ארוך. ודע שכן הוא.

The Tanchuma began by referring to the rule in the Gemara at the end of Menachos- when there is no Beis HaMikdash, the study of a parsha of a Korban is viewed, to some extent, as if one had brought that korban. This is brought le'halacha in OC 1. So we see this rule applied by the Mitzvos of building the Beis HaMikdash, and bringing Korbanos.

The question is whether this is true for mitzvos outside the parsha of Kodshim.

If this would be the case, there would be two interesting applications.  If being oseik in the parsha of a mitzvah is something of a kiyum, we should learn the dinim of all the mitzvos in order to fulfil all the taryag, just for the Shleimus ha'adam.  Besides the obligation to know kol haTorah kullah, we should learn the Chinuch or Smag or SHM be'iyun for the kiyum hamitzvos value.  

But there is a more practical relevance. If you have no Lulav on Sukkos, is there any reason for you davka to be oseik in the parsha of daled minim?  If you don't have tefillin, should you be oseik in the parsha of tefillin?  When Rosh Hashanna falls on Shabbos, is there any special benefit from the perspective of the mitzva of Shofar for you to learn the dinim of Tekiyah? 

I think it is fair to assume that most people would say No, because the only makor in the Gemara is by Korbanos and binyan hamishkan,

(This is different than the Gemara in Kiddushin 40a

מחשבה טובה מצרפה למעשה שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה

The Gemara in Kiddushin only applies where chashav and ne'enas, where you intended and planned to do the actual pe'ula, not where you have no expectation of doing it in this lifetime.  It applies to cases like Akeidas Yitzchak, where the Ribono shel Olam sees the ashes on the Mizbei'ach. It has nothing at all to do with learning and being oseik in the parsha of that din. The Gemara in Menachos deals with being osek in the learning, the Gemara in Kiddushin is talking about preparing and intending and being prevented by an oneis.  They are completely different.)

But the Mabit surprises us in his hakdama and says that the inyan we find by korbanos applies to all other mitzvos as well.  (We will see that the Shlah, the Abarbanel, the Or HaChaim, and the Chasam Sofer also say this.)

Here's what the Mabit has to say.
He brings the Tanchuma in Ki Seitzei 2 that implies that each of us is obligated to fulfil every one of the 613 mitzvos.  This is impossible, because there is no individual to whom all can possibly apply, and there are mitzvos that never occurred.  Do we do the Mitzvah of Zaken Mamrei? Do we do the Mitzvah of Ir Hanidachas?  His first answer is the well known Areivus approach. His second answer is as follows.

הדרך ב' הוא כשיקבל האדם לעשות כל מה שנצטווה מפי הגבורה הרי הוא כאילו עשאן עשאו והקבלה על ידי הקריאה תחשב כמעשה כמו שנאמר בישראל כשצום משה רבינו בפסח כתיב ויעשו בני ישראל את הפסח בראשון וכו' נראה שעשיה הראשונה קראה הכתוב עשייה על ידי קבלה ושמיעה וכן אמרו בספרי פר' שלח פיס' קטו וזכרתם תזכרו ועשיתם את כל מצות ה' במדבר טו לט מכאן שהזכירה כמעשה
אם כן על דרך זה יוכל כל אדם לקיים כל המצות שיעשה אותם שאיפשר לו לעשותם ויקבל על עצמו לעשות אותם שלא הגיעו עדין לידו והמצות שאי איפשר לו לעשותם שאינו מצווה בהם כמצות כהנים וזולתם בקריאה בהם ובקבלתם אילו נצטווה נחשב לו כאילו עשאה עשאם
וזה הדרך כולל כל המצות אף בזמן שאין בית המקדש קיים וכמו שאמרו עיין מנחות קי א זאת התורה לעולה למנחה וגו' ויקרא ז לז כי בקריאת תורת עולה ומנחה נחשב כאילו עשאם ואפילו הוא ישראל וכן אותם המצות שלא היו ולא עתידים להיות בקריאה בהם נחשב כעשייה
ויש שבקריאתם שכר יותר מעוסק בתורה אלא כעוסק באותה המצוה עצמה כמו שאמרו לא ניתנו אלא לידרש ואם הוא מפני היותו עוסק בתורה בלבד הרי התורה רחבה מני ים ויכול לדרוש בה כל הימים אלא נראה שיש בהן שכר כעוסק באותה מצוה וזה רצה לומר בדרוש וקבל שכר סנהדרין עא א כלומר בדרישה תקבל שכר כעשייה וזהו כל אבר ואבר אומר עשה בי מצוה כי לכולם יגיע מנה יפה במה שיעשה בפועל ובמה שיקבל על עצמו בקריאה וכן בימים כל יום יזהר שלא לעבור שום עבירה והעבירות שאינם תלויות בו בקריאתו בכל יום וקבלתו נחשב לו כאילו באה לידו ולא עשאה ואם כן נתקיים באלו השני דרכים אמר מה שאמרו נצטוו ישראל תרי"ג מצות וכן תורה צוה לנו משה מורשה שהיא מורשה לנו אפילו בזמן הזה בקריאתנו ועסקנו בה יומם ולילה

There's one thing I want to get in here before I forget.  And it's important that I do so, because I'm pretty sure nobody else ever did, or ever will, say it.

We all know the Gemara in Ksuvos 31 about  קים לה בדרבה מיניה.  The bottom line is that if A is mechayeiv peulah X, then peulah X is considered part of A.  If so, one might say that every mitzvah obligates one to learn the dinim of the mitzva.  Not like the Beis HaLevi's teshuva about birkas hatorah for women, I'm talking about limud that is a self standing requirement.  This requirement is created by the mitzva.  Therefore, it is reasonable to apply the formula of KLBM- that the mitzva is mechayeiv peulah X.  Here, the Mitzva is mechayeiv limud.  Therefore, limud is part of A. Not just a necessary precursor, it is a cheilek of the maaseh mitzvah.



Back to the sugya:
I saw a sefer "Or Avraham" from Avrohom Gurewitz, and he says two worthy things relating to the Mabit.

1. Rashi in Bava Metzia 114a seems to contradict the Mabit. Gemara- Rabbah bar Avuha met Eliahu Hanavi, and told him that he only knows four out of the six sedarim on Shas, because he was poor and didn't have yishuva hadaas. Rashi explains, he knew what he needed to know; Nashim, Nezikin, Moed, and Kodshim, but he didn't know Zeraim or Taharos because they are not relevant in our time.  The reason Kodshim is relevant is because 

בארבעה לא מצינא. בגירס' דארבעה סדרין כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי' (מנחות דף קי.) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש

So it is clear in Rashi that the idea of Ke'ilu pertains exclusively to Kodshim, not mitzvos in general.  If it would, then Zeraim and Taharos would have been part of his machzor no less than Kodshim.

2. He says a yishuv; I was mechavein to half of it, but he says it far better than I did, and his way is meyasheiv the Mabit with Rashi as well.  He says that doing every mitzvah has two aspects: Kiyum and Toeles.  (Even the Rambam agrees there's a Toeles, albeit an intellectual one.) In all Mitzvos, learning the dinim is somewhat of a kiyum as far as Kiyum.  But only by Kodshim does Limud also generate something of the Toeles of the Mitzvah.
Here's how he says it:

על כן היה נראה לומר בזה דבר חדש והיינו דבאמת שונה הוא ענין דקדשים בדבר זה משאר מצות התורה ומשום דבקיום כל מצוה הרי יש בו ב' דברים הא' שכר המצוד מחמת קיום רצונו של הקב"ה שציוה עליה אלא דעוד יש במצוה התועלת מכח עשיית המצוה עצמה ולכל מצוה יש בה התועלת כפי מה שהיא בפרט וממילא נראה דמה דאמרינן לגבי כל המצות כולן דכל שלומד ועוסק בהלכות המצוה הרי זה נחשב לו מעין קיום המצוה הרי דבר זה נאמר רק לגבי שכר המצוד בלבד והיינו דיש לו לעוסק בתורת המצוה מעין הקיום לענין זה שראוי הוא לקבל שכר כאילו קיים המצוה ממש וכלשון דגמ' בסנהדרין הנ"ל לענין בן סורר ומורה במה דקאמר התם דרוש וקבל שכר וכפי מה שנתבאר היינו שכר על קיום המצוד ואולם הרי אין בזה אלא שכר קיום המצוה בלבד אבל לא יהיה בזה התועלת שיש בקיום מעשה המצוד ממש ונראה להוסיף הביאור בזה דהנה איתא בקידושין דף מ דקאמר התם מאי ולחושבי שמו אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ע"כ יעו"ש הרי מבואר דאפילו מחשבה טובה בלבד לעשות את המצוה הרי זה נחשב לו כאילו עשה אלא דיש לעיין בזה דהרי לפי מה שכתבנו כאן והיינו דע"י הלימוד בהלכות ותורת המצוה הוא דנחשב לו כאילו קיים אותה והרי לפי דגמ' קידושין הנ"ל נראה מבואר דאף בלא זה אלא רק במחשבה בעלמא שפיר נחשב לו כאילו עשאה ומקבל עליה שכר אלא ע"כ נראה דיש מעלה יתירה היכא דלומד ועמל בתורת המצוד יותר מהיכא דהוי רק מחשבה ורצון לעשות את המצוה 
ובביאור דבר זה נראה דהנה עי' בקידושין דף פא דקאמר התם דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים וכו' מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה וכו' יעו"ש ויש לעיין בזה מדא דאיתא בקידושין דף מ דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה והרי שם דעלה בידו בשר טלה ולא עשה עבירה ממש הרי לכאורה לא הוי אלא כמחשבה רעה בעלמא אלא ע"כ צריך לומר דכל היכא דהמחשבה רעה הביאו לעשות שום מעשה אע"פ דבעצם הרי מעשה זה אין בו צד עבירה ממש דהא למעשה אכל רק בשר  טלה וכדומה הרי אין זה נחשב רק רעה בלבד ועי' לקמן בפנים הספר בעמוד רפ"ט מה שביארנו דבר זד ואם כן נראה דה"ה להיפך דאף דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אבל הרי בזה אין שכר אלא רק על המחשבה טובה בלבד ואולם היכא שיצא מזה שום מעשה אע"פ דאין זה מעשה המצוה ממש הרי בזה שפיר יש לו שכר כאילו קיים המצוה ממש במעשה וממילא 

וממילא היה נראה דבשאר כל המצות כולן הרי הלימוד בתורת המצוה שפיר נחשב לו כעשיית מעשה המצוה ושוב יש לו בזה שכר כאילו עשה ממש ואולי יהיה לו המעלה דעשיית אותו מעשה המצוה ואולם הרי יש מצות אשר חוץ מהשכר והמעלה שיש בעשייתה הרי כמו"כ יש בו פועל יוצא מההוא מעשה וכגון מצות בנין בית המקדש או מצות מחיית עמלק וכדומה הרי חוץ ממה שהן מצות ככל המצות ויש בה שכר ומעלה בעשייתן הרי כמו"כ יש בזה פועל יוצא במה שיש לנו מקדש ונמחה זרעו של עמלק אבל הרי ודאי דדבר זה לא יהיה לנו ע"י לימוד תורת המצות הללו דהרי אף דשפיר נחשב לנו כאילו נבנה המקדש ונמחה זרעו של עמלק מצד השכר יש בזה והמעלה בקיום ועשיית המצות אבל הרי למעשה המקדש לא נבנה ועמלק עדיין קיים ועומד ואולם נראה דזהו מה שנתחדש לעניין לימוד תורת הקרבנות והיינו דע"י הלימוד והעסק והעמלות בהן הרי לא רק שיש לנו שכר קיום מצות הקרבנות וכן המעלה בקיום מצות אלו אלא דגם התוצאה למעשה שיש בקרבנות דהיינו במה שהם מכפרים על העונות הרי גם זה יש בלימוד תורת הקרבנות וכלשון דהני מדרשים הנ"ל במה דקאמרי דכשלומדים הלכות הקרבנות הרי הקב"ה מוחל על כל עונותיהם הרי דגם התוצאה למעשה יש ע"י לימוד מעשה הקרבנות וזה הרי לא מצינו בשאר המצות כולן

(There is one small complaint on his pshat: The Tanchuma in Tzav says that the idea of Eisek=Peulah applies not only to korbanos but also to the mitzva of binyan hamikdash.  This only makes sense according to the Ramban on the Taam HaMitzva of Binyan Beis HaMikdash- Ramban, to be mashreh the Shechina, which would work with R Gurewitz's pshat, maybe, and Rambam, to enable hakrava, which would not.

Ramban at the beginning of Teruma-

והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (להלן כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה,… וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר

Rambam at the beginning of BhB and many other places- the Mitzvah is a hechsher for doing the avodah-

מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה 

so I suppose we would have to limit this pshat to the Ramban's mehalach.  And even according to the Ramban, if the to'eles of Binayn Hamikdash is being mashreh the shechina on the Bayis, that might require an actual bayis.  No bayis, no hashra'ah.
I later spoke to my son Rav Mordechai, and he said an excellent pshat.  Veshachanti means two things.  It means besocham, which requires an actual bayis, but it also means, as the Alshich says, besoch libo shel kol echod v'echod.  That doesn't require a bayis.  Farkert, even when there is a bayis, it requires that yechidim are misbonein in what their own house should look like so there will be hashraas hashechina- a menora of torah, a mizbei'ach of kashrus, a shulchan of hachnassas orchim.  He told me that R Chaim Kanievsky was mekabeil, four years ago, that when he sits at the table Shabbos he visualizes the Mishkan, davka in order that there should be hashra'as hashechina in his house.
He told me to look at something that I myself had written, from Rabbeinu Bachaya, that is the makor for what R Kanievsky does.)

The Shlah in the introduction to his Torah She'biksav says the same as the Mabit.  I don't have a link, but it's easy to find.  The relevant words are

ועל זה שנה ר' מאיר (אבות ו, א), כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא פירש מה הם הדברים הרבים. כי מה שפירש אחר כן שנקרא ריע כו', זה קאי על ולא עוד. אלא הענין הוא כשעוסק לשמה וכבר כתבתי פירוש לשמה הוא שעוסק בתורה ללמוד ולקיים כל ציווי שימצא בתורה שיוכל לקיים יקיים, אזי הוא כאלו קיים אף מה שאי אפשר לו לקיים מאחר שהכין עצמו לכל אשר ימצא כתוב ואין המניעה מצידו. זהו שאמר זוכה לדברים הרבה, כלומר זוכה לדברים הרבה שלא עשאם שהיו כאלו עשאם, 

and
 וענין ההכנה הוא, שיקיים כל מה שאפשר לו לקיים, רצוני לומר במה שנמנע לו לקיים מכל מקום יעשה מה שאפשר לו לעשות בזו המצוה, ילמוד זו המצוה והוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (תענית כז, ב) כל העוסק בפרשת קרבנות כאלו הקריב הקרבנות. גם אם נתן לו הקב"ה חכמה וחננו בבינה, ידע וישכיל סוד המצוה, כי אע"פ שלא יוכל לקיים המצוה בפועל, יקיימנה בשכל להשכיל ולהבין אותה. גם אם אירע מצוה זו לחבירו, יעזור הוא את חבירו ויזרזנו ויגרום שיקיימה, בזה נשלם מעלת ההכנה ועולה לו כאלו קיימה בפועל:

ועל זה רומזים הפסוקים (דברים ל, יא-יד) כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא וגו'. ולא מעבר לים היא וגו'. כי קרוב הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. הנה הפסוקים מגלים כל מה שכתבתי, כי מחויב כל אחד לקיים כל התרי"ג, ואף מה שאי אפשר לו לקיים יש המצאות שיהיה נחשב כאלו קיימם:

and 

על זה אמר לא תאמר מעבר לים היא כי כל המניעות אינם מניעות כי יש תקנה לדבר, וזהו שסיים ואמר, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, הם הם הדברים שזכרתי לעיל כל מה שאפשר לו לעשות יעשה, וזה נכלל בתיבת לעשותו. ומה שאי אפשר לו לעשות בעצמו, יש תקנה בפיך, היינו לימוד המצוה והעוסק בלימודה כאלו קיימה מאחר שעושה במצוה זו כל מה דאפשר לו לעשות בה. גם נכלל בתיבת בפיך ללמוד את המצוה לאחרים שיכולים לקיימה ויזרזם ויעזרם. גם בלבבך היא הכנת המצוה, לידע סודה איש איש לפי שכלו כמו שכתבתי, אז כשתעשה כך, לא נפלאת ולא רחוקה וכו' והוא כאלו קיים בפועל כל התרי"ג:

Harav Yehuda Oppenheimer of Toronto pointed out the similarity between the Mabit and Rabbeinu Yona in Shaarei Teshuva 2:10, where he says

הדרך הג' כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה. ויקבל בלבו כל דברי התוכחות ושלא יגרע דבר מדבריהם. והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול. כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח. וקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא ומעלה להזהר כאשר יזהירוהו יודעי בינה לעתים. עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר. ומעת אשר קבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצות והמוסרים ואשרי כי צדק נפשו בשעה קלה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות יב) וילכו ויעשו בני ישראל וכי מיד עשו והלא לא עשו עד י"ד לחדש. אלא כיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם [הכתוב] כאלו עשו מיד. ואמר באבות של רבי נתן כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת שנאמר (שמות כד) נעשה ונשמע. ביאור הדבר כי האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל המשפט אשר יאמרו לו היושבים על המשפט. יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצות על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ותבן להם. ועל הדברים אשר לא גלו אזנו עליהם עדנה. וצדק לבש וקנה זכות על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו. ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו וישכיל מכל מלמדיו. ונמצא האיש הזה מעשיו מרובין מחכמתו כי לא ידע את הדבר והנה שכרו אתו (עליו) וכענין מה שאמרו ישראל בסיני נעשה ונשמע שהקדימו קבלת המעשה על נפשם לפני השמיעה. ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשי האדם מרובין ממה שהוא יודע:

Rabbeinu Yona is focusing on the kabalas hamitzvah, not the limud, which is really not so different than the Mabit's words 

 כשיקבל האדם לעשות כל מה שנצטווה מפי הגבורה הרי הוא כאילו עשאן

Along the same lines we have Rabbeinu Bachay in Shemos 38:9  and in Vayikra 7:37 where he says that it just means that it will bring you to do teshuva.

ודרשו רז"ל זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם וגו', כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת מנחה כאלו הקריב מנחה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת. והענין שהוא מתבונן בבאור הפרשה אל איזה ענין היא רומזת, כי מתוך כך יתגלו עיני שכלו ויבינו נפלאות מתורת הקרבנות, ובזה ישתדל יותר בקיום התורה והמצות ויהיו עונותיו נמחלין לו כאלו הקריב קרבן, כי אין לומר שתהיה הכונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקיה הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם. וכיוצא בזה אמרו כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, הכוונה כי מתוך שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמזו, אז יכיר ויבחין נפלאות תמים דעים ויתחזק לבו באמונת הש"י ועבודתו, ובזה יירש חיי העולם הבא. ומטעם זה תקנו ז"ל בסדר תפלתנו משנת איזהו מקומן לאומרה בכל בוקר ובוקר, ואמרו על זה אמר הקב"ה בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני

But as I said above regarding the Gemara in Kiddushin 40, I don't think that's the pashut pshat in the Gemara in Menachos, nor do I find his rationalistic perspective helpful.


(One final thing relating to the Tanchuma in Tzav that says that learning about binyan habayis is like binyan:  The Satmarer says a nice thing in Vayakhel.  The issur to build on Shabbos is only mentioned in Vayakhel, but not in Teruma, where the original tzivui was given.  Why?  Because Teruma was taught, according to the Zohar, before the Eigel, and the plan was they would learn the dinim and it would come from Heaven ready-built. Learning  you can do on Shabbos.  Only after the Eigel did the plan change, so that they would have to build it themselves, and so they were told not to build on Shabbos.)

This morning, (Feb 22 2016) Harav Shimon Kalman G brought two more marei mokom to Shachris- Reb Chaim Palagi in his Nefesh Kol Choi and, as he brings down, Reb Dovid Pardo.in Chasdei David.

Nefesh Kol Chai

תורה; מעלת הלימוד בתורה דהוי כמעשה וכמ"ש בענין הקרבנות בסוף מנחות כל העוסק.בתורת עולה כאילו הקריב עולה ואפי׳ כי בלילה לאו זמן הקרבת הקרבנות מעלת התורה הוא דמהני.לימוד הקרבנות כאילו הוה ביום וכ"כ הרב תבואות שור ומז"ה הגדול ז"ל......... והה"נ בשאר מצות דאינן מתקיימות בלילה כגון ציצית תפילין וכדומה להם אם קורא בפרשיות שלהם ובדינם מעלה עליו הלימוד כמעשה וכ"כ ה"ה מוהרר״ף ז"ל בס׳ חסדי דוד פ"ק דברכות ד"א ע"ד וז"ל וע"י קריאתנו אף כי לילה לאו זמן ציצית סוף סוף ונשלמה פרים שפתינו עכ"ל 

Chasdei David

 וזוהי כוונתו של ר' אלעזר בן עזריה להיות כי בו היו כלולים חסדים וגבורות כהן ולוי לזה היה משתדל שיקראו פרשת ציצית בלילה בזמן תגבורת הגבורות בעולם וע"י קריאתנו אף כי לילה לאו זמן ציצית סוף סוף ונשלמה פרים שפתינו וע"י האמירה תחשב לעשיה כאילו היינו ממתיקים את תוקף הגבורות ולזה אמר לא זכיתי 

Harav C Brown (of the excellent website Divrei Chaim) sent me two superb Mareh Mekomos on this topic.  One is the Abrabanel at the end of Teruma, who says that all mitzvos have an intellectual component, that learning about them will change you for the better, and that this is what Reish Lakish etc mean at the end of Menachos.  The Abrabanel is thus applying that dictum to all mitzvos, not exclusively to Kodshim.  As I also said before, this is like Rabbeinu Bachay, and I prefer a more chasidishe approach, but there you have it.  The second Mareh Makom was to Reb Elchonon in KSh II on Kiddushin 31, where he explains the Ramban's Sifri that the ikkar kiyum of Mitzvos is in Eretz Yisrael by saying that every mitzvah has a din kiyum and a toeles of kiyum, which I brought from R Avraham Gurewitz above.  Reb Elchonon doesn't apply it to our discussion, but what we said follows naturally from what he says.


Here's the Abravanel at the end of Teruma:

ולא יעלה בלבבך שהסיפורים האלה ממעשה המשכן וכליו וסדר הקמתו ומשאו והקרבנות וענייני הנשיאים ובגדי הכהנים ושאר הדברים שהיו בדורות ההם, עתה שאנחנו בגלות אין לנו תועלת בידיעתם. וכן המצוות התלויות בארץ או המיוסדות בטהרת הכוהנים וטומאתם מה התועלת שיש לנו עתה בידיעתם. כי הנה התשובה בזה היא שכל העניינים שבאו בתורה, מאי זה מין שיהיו, הנה עיקר הכוונה בהם שיהיו בספר חכמה עליונה ולימוד אלהי בה יעיינו כל בעלי דת, עד שישלימו נפשותיהם בהשגות והידיעות ההם. וכמו שאמר ושמרתם את כל דברי הברית הזאת ועשיתם אותם, למען תשכילו את אשר תעשון. ואמרו חז“ל: ושמרתם - זו משנה, ועשיתם – כמשמעו. ובזאת המדרגה מהמעשה שיש בו לימוד וחכמה התייחדו היחידים והחכמים בשלמות. ואין להם הבדל משעת המעשה לאחר המעשה. ולכן היה מה שידענו היום בענייני המשכן וכליו עם רמזיהם מועיל לנו היום הזה כיום המעשה עצמו. ועל זה האופן באמת לא בטלה עבודת הקורבנות ודיני טומאה וטהרה, אף שהמעשה בפועל בהם בטל, כי השכלתם לא בטלה, וכבר יקנה האדם בזיכרונם תמיד ההכנעה לפניו יתברך. וכמו שכתוב זבחי אלהים רוח נשברה. והוא עצמו מה שאמרו חז"ל: זאת תורת העולה למנחה ולזבח השלמים, מלמד שכל העוסק בפרשת קורבנות מעלה עליו הכתוב כאלו הקריבה. וזה כי כמו שיועיל המעשה ההוא כשנעשה, להעמיד נגד רעיוניך יראת האלהים ורוממותו, ככה יכונו מחשבותיך להשכיל גדולתו וחכמתו, ולהידבק בו בהשכיל העניין הנכבד אשר אליו התיישרו מצוותיו. והמקרא והעיון ללמוד ולעיין באמיתת המצוות ההן, הוא יביאהו באמת אל ההצלחה האמיתית. וכן הוא בכל המעשים התורניים, עד שהייתה מפני זה התורה אשר בידינו כלי אומנות להכין לפנינו את הדרך אשר נלך להיות כאלהים יודעי טוב, לחיותנו בכל המקומות ובכל הזמנים.

And here's Reb Elchonon.

קידושין דף לא. ברמב"ן ס"פ אחרי הביא לשון הספרי (עקב מג) ואברתם מהרה דברים יא יז אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים רמב"ן ויקרא פי"ח כ"ח קאי במצוות שהן חובת הגוף הנוהגות בחו"ל כי עיקר המצוות ליושבים בארץ ה' וע"כ האבות שקיימו כל התורה לא קיימוה אלא בארץ ולא בחו"ל ונראה ביאורו לפי מ"ש בקובץ הערות בדוגמאות לביאורי אגדות על דרך הפשט בשם בעל מסילת ישרים דבכל מצוה יש שני דברים א' הטעם שבשבילו נצטוינו לעשותה ומפני הטעם הזה ראוי היה לקיים המצוות גם קודם הציווי כמו שעשו האבות ב' אחרי שנצטוינו צריך לקיים ציווי ה' וכ"ז בארץ אבל בחו"ל אינו רק ציווי גרידא לנהוג בחובת הגוף כי טעמי המצוות אינן שייכין רק בארץ וע"כ לא קיימו האבות את התורה בחוץ לארץ

The Mabit and the Shlah and the Abarbanel and the Nefesh Kol Chai are interesting.  But I would say that they intended their words to fall under the rubric of Hashkafa, not Halacha.  If you don't have a lulav, you will not mitigate the loss a ki hu zeh by reading the parsha of the Daled Minim. Even if they mean it le'halacha, it is not brought down anywhere, and nobody does it, other than in the case of Kodshim.

Having said all this, I have to mention what Rav Chaim Kanievsky says in his introduction to Nachal Eisan, quoting the Chafetz Chaim who brings the Be'er Sheva.  It's interesting that Rav Chaim uses the expression יושלמו ע"י לימוד , which, to me, is very different than kiyum.

  
 והח"ח זצ"ל כתב במאמר תורה אור שנדפס בתחלת אסיפת זקנים פ"ד בשם הספרים שכל אדם חייב לקיים כל הרמ"ח מ"ע ושסה ל"ת ועי"ז נשלם כל נפשו לעייל והמצות שא"א לקיימן יושלמו ע"י לימוד הענינים ההם כאילו קיימם וגם הביא שם בשם באר שבע שהמצות שא"א לקיימן בזה ז החיוב יותר גדול ללמדן מהמצות שאפשר לקיימן מטעם הנ"ל 

Other mekoros: The Smak in his hakdama, which I didn't see inside yet, and 

Ohr HaChaim in Vayikra:

או ירצה ע״ד אומרו זאת התורה לעולה ולמנחה ודרשו ז״ל אדם עוסק בפ' עולה מעלה עליו כאלו הקריב עולה וכו׳ ע״ד אומר ונשלמה פרים שפתינו  לא זה בלבד אלא כל מצוה ומצוה שאינה בפרק השג יד כשאדם לומד מצותה בתורה כאלו עשאה והוא מאמר הכתוב ואם בחוקותי תלכו ואת מצותי וגו׳ אותם שאין מציאות לעשותם תשמרו פי׳ תהיו מחכים אותם מתי יבואו לידכם לעשותם מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם ג״כ והוא או׳ ועשיתם אותם לומר לא שכר מחשבה לבד אני נותן והגם שכתבנו בסמוך ות״ת כנגד כולן יש מצות שמבתלין ת״ת בשבילן כגון מעשה הקרבנות וכדומה ולבחינה זו צריך שילמוד מצות׳ ויקו לעשותם: 

חתם סופר, תורת משה, פרשת נצבים, ל:י"ד

לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים וגו' בפיך ובלבבך לעשותו. כי לעיל אמר ושבת עד ה' וגו בכל לבבך ובכל נפשך, פי' כי בתחלת התשובה ואנחנו בחו"ל ואין לאל ידינו לקיים המצות ע"כ ככל לבבך ובכל נפשך, היינו שמשתוקק ומתאוה לקיים ונשלמה פרים שפתותינו, ושוב אח"כ אחר שכבר והביאך ה' אל הארן אשר ירשי אבותיך אז ואתה תשוב ותשמע בקול ה' אלקיך לעשות בפועל ממש. והכי קאמר לא בשמים שתאמר (בגלות האחרון) אין לנו בהמ"ק כי הוא (בנין לעתיד) בנוי ומשוכלל בשמיס ואיך אקריב קרבנות, ולא מעבר לים שתאמר אנחנו בחול מדינת היםס ואיך אקיים מצוות התליות בארץ, לא תאמר כן, כי קרוב הדבר בפיך בלימוד הדינים ינשלמה פרים, ובלבבך להשתוקק לעשיתם, ואז לעשותו תזכה לעשותם בפועל. 

חתם סופר דרשות חנוכה  סז: 

על הניסם וכו' להשכיחם מתורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך. פי' כי א"א להעביר על חוקי רצונך היינו מצות עשה, בשלמה ל"ת יכול לאנס לאכול נבלות וכדומה, אבל שלא לקיים מ"ע הרי הישראל יעסוק בתורת עולה כאלו הקריב ובתורת תפילין וציצית, כאלו הניח תפילין וציצית אך הם רצו להשכיחם תורתיך וממילא להעבירם על חוקי רצונך 

UPDATE 2025, THANK YOU REB SHIMON KALMAN.

Taz in Divrei David on ותריג מצוות שמרתי

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14717&st=&pgnum=85

and the Ohr HaChaim, pshat number 14 on אם בחוקותי תלכו.

או ירצה על דרך אומרו (לעיל ז' ל"ז) זאת התורה לעולה ולמנחה, ודרשו ז"ל (מנחות ק"י.) אדם עוסק בפרשת עולה מעלה עליו כאלו הקריב עולה וכו', על דרך אומרו (הושע י״ד:ג׳-ד׳) ונשלמה פרים שפתינו, ולא זה בלבד אלא כל מצוה ומצוה שאינה בפרק השג יד כשאדם לומד מצותה בתורה כאלו עשאה, והוא מאמר הכתוב אם בחקתי תלכו ואת מצותי וגו' אותם שאין מציאות לעשותם תשמרו פירוש תהיו מחכים אותם מתי יבואו לידכם לעשותם, מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם גם כן, והוא אומרו ועשיתם אותם לומר לא שכר מחשבה לבד אני נותן, והגם שכתבנו בסמוך ותלמוד תורה כנגד כולם, יש מצות שמבטלין תלמוד תורה בשבילן כגון מעשה הקרבנות וכדומה, ולבחינה זו צריך שילמוד מצותה ויקו לעשותם:

Beautiful Sheviis Wine

I just got back from two and a half weeks in Israel, most of which was planned, with two days tacked on due to the snowstorm on the east coast.

The trip began with a hakamas matzeiva for my mother zichronah livracha, and ended with a week of babysitting for my new granddaughter, named after my mother.  I managed to take a day or two off; among the highlights of my personal time were

-visiting a very good man I met online through this blog.  I'm proud to know him, and it was exciting to see him in person.  His son in law has a vineyard.  You all know how most wines say "no chashash of orla, neta rivai, kilayim, or Sheviis"?  Well, this wine didn't say that.  Here are the labels, front and back.

The thing with this is that you have to finish it once you start it- I couldn't leave it for the next week, because I wasn't there for the next week, and I couldn't take it to the US, because I don't have the most certainly reliable heteirim Esrog sochrim have.  So I drank most of it Shabbos day, and my one and a half year old granddaughter, they tell me, enjoyed watching me sleep it off on the sofa.  The wine was just wonderful, though I can't know if it was the flavor or the special-ness of what it was.

-Another highlight of the trip was going around with a dear friend who used to live in Chicago and left twenty three years ago.  In the span of those twenty three years, he remarried, had nine more children, married four of his girls off, founded three kollelim, and a yeshiva for high school age boys and a beis medrash yeshiva.  Next he's going to make a seminary for Sefardi girls.  His mosdos are wonderful- clean as a whistle, the talmidim are learning diligently, just wonderful.

When he brought me to his first kollel, which has been running for twenty years, he introduced me to the men.  He used exagerated and flowery words to describe me, with the unfortunate result of convincing himself that what he said was true, and that I am a talmid chacham that has shas on my fingertips.  That is, of course, absurd.  But he got carried away, and told them that I would deliver a shiur on the sugya they were learning on the spot.

Ever since I was at a Sheva Brachos twenty five years ago, and the MC realized he didn't have enough speakers, and he introduced me as the next speaker without giving me a moment warning, I never have walked into any event that has speakers without having something to say.  Not Sheva Brachos, not Bar Mitzvos, not a Vort, not even funerals.  I can't risk it.  But I never expected this perfidy.  As someone put it, I should have known that going to Eretz Yisrael involved a risk of getting stabbed in the back.

Baruch Hashem, I knew something about the sugya, and I spoke in Sefaradit, so if (when) I said something ridiculous, I think they assumed I was saying something brilliant but my Hebrew was making it incomprehensible.

-Another highlight- visiting Harav Chaim Goldberg, Yosef Chaim ben Bunya.  He and R Dovid Cohen have been distributing Tzedaka for many years, and they investigate the recipients to ensure that the recipients are worthy and truly needy and not layabouts who are buying apartments for their kids in Yerushalayim.  Last year they gave out seven million dollars.  In a clear case of Tzadik v'ra lo, Reb Dovid is suffering from cancer, and I hope my bikkur cholim lifted his spirits.  May Hashem send him a refuah shleima umehira.

Malachim Accepting the Yoke of Heaven

In Birkos Krias Shema:

וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח:בשפה ברורה ובנעימה קדושה כלם כאחד עונים כאימה ואומרים ביראה

The second phrase, ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם , comes from the passuk in Yeshaya 6:2-3, where it says

שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף  וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש

As we say every day in kedusha d'sidra, the Targum of this passuk is

ומקבלין דין מן דין ואמרין:קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתאקדיש על ארעא עובד גבורתיהקדיש לעלם ולעלמי עלמיא

הוי' צבאות מליא כל ארעא זיו יקריה

It is this Targum ומקבלין דין מן דין ואמרין:קדיש that is the source of what we say in Birkos Krias Shema,
וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה , as explained in many meforshim.

The problem is that Rashi in Yeshaya explains וקרא זה אל זה ואמר to mean that they are careful to enunciate and sing the Kedusha in perfect unison, and to do so, they have to prepare and organize the moment with permission from each other.

וקרא זה אל זה - נוטלין רשות זה מזה שלא יקדים האחד ויתחיל ויתחייב שריפה אלא אם כן פתחו כולם כאחד וזהו שיסד ביוצר אור קדושה כולם כאחד עונים

Elsewhere this is explained to teach us of the mutual respect exhibited by the Malachim.

This is understandable in enunciating the Kedusha.  But I don't understand what the authors of Birkos Kerias Shema meant when they applied this idea to the קבלת עול מלכת שמים of the Malachim- וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה .  As I understand it, קבלת עול מלכת שמים means that you consciously accept upon yourself the yoke of total dedication to the Kingdom of Hashem, and you state that you will fulfill the will of the Ribono shel Olam.  This is something which cannot in any way be received from outside.  Bishlema נותנים רשות זה לזה להקדיש as far as singing the Kedusha, that requires unison and mutual respect among those that are saying Kedusha.  But  קבלת עול מלכת שמים is absolutely personal.  קבלת עול מלכת שמים is an acknowledgment and a pledge of servitude.  It is personal and internal, and it cannot be received.  So why did they move the מקבלין דין מן דין from Kedusha to something that is not in the original passuk at all, קבלת עול מלכת שמים?  And having added it, what does קבלת עול מלכת שמים זה מזה mean?

It's a simple question.  I realize that when we're talking about the Maaseh Merkava, I know nothing, and the words mean things I cannot understand.  But this is Birkos Kerias Shema, and it was put there because we're expected to understand it on some level, not to enunciate words that have no rational meaning to us.  Sot there has to be a simple pshat.  Simple question, simple pshat.  What is the pshat"

A dear friend gave me two answers, one based on the Siddur Yaavetz and one on the Rambam in Moreh.  I finally feel I can say Birkos Kerias Shema with some understanding.  I asked him to write it up; maybe he will.  I'm going to wait a day or two to see, because his writing is, in my opinion, aesthetically peerless and intellectually superb.

.....................

Ok, I haven't heard from my brilliant friend, so here's a very pale rendition of what he said.

One; the Siddur Yaavetz says, clearly, that the Kabalas Ol Malchus Shamayim IS the shira of kedusha.
(Here is what the Yaavetz says.

מקבלים. נקשר עם זה מזה. ר״ל נוטלין רשות זה מזה לומר קבלת עול מלכות שמים שהיא הקדושה שמקדישין כמו שמבאר והולך. ומיוסד על הפסוק וקרא זה אל זה וגו׳. ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין

Two: the malachim here are the spheres of kedusha, becoming more mixed with gashmius on the way "down." Mekablim means that each sphere is enlivened and made real by a relationship with the sphere "above" it.

What I liked especially about his second pshat is that it really expains mekablim.  Each malach, in descending rank, receives its tafkid and power from the malach above it.  Kabalas Ol Malchus Shamayim, for what we call Malachim, is not a statement, it is their definition and their function.

A friend and reader, Rav Dr Nachum J, said the following (improved by punctuation.)  It's not far from what my other friend said.

Malaachim are divine forces /emanation/ consequences of the divine will/ thought/desire/plan.  When we say that they consult with each other we mean that they are consistent/single-minded/coordinated etc
Shma is Kabalas Ol Malchus Shamayim (hereinafter, KOMS.)  Birkot KS are preparation for KOMS.  We remind ourselves that KOMS is NOT " me and god against the world," but rather, i am joining with all the rest of creation, in harmony, to fulfill the divine will, and not my own subjective fantasy of what that divine will should be.

Another friend, R' Dr. Meir Z, said something similar.  Each malach, and each person, stands on his own level.  In order to serve the will of Hashem, each has to learn from the other.  Certainly the lower ones have to learn from the higher, and perhaps even the higher learn from the lower what KOMS means when you are distant from the Shechina, and there is more personal initiative involved.

Guest Post on the Rambam on Chanukah- Uniquely Precious

This is from Eshkol Yosef, which can be subscribed to at keremyosef@okmail.co.il

There are a couple of nice things here.

מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק, [רמב"ם הל' חנוכה פ ד" הלכה י"ב ]

 יל"ע דבכל הרמב"ם לא נמצא שכתב "מצוה חביבה היא עד מאד , " לא גבי מצות שבת או מילה, שופר או לולב , וכן בכל המצוות כולן ו, אם כן למה דווקא גבי מצות נר חנוכה בחר לחדש ולכתוב שהיא מצוה חביבה עד מאד ?

יישוב א 

מהות מצות נר חנוכה להכיר וליתן הודאה על כל הנהגת הקב"ה  במערכת הטבע שאף היא ניסית
רבינו ראש הישיבה הגאון הגדול מוהר"ר -------- שליט"א ראש ישיבת "------" בספרו --- -----  האריך לבאר שכל מהות מצות נר חנוכה באה כדי להכיר ולהודות להקב"ה על הנהגת הטבע, שהכל מושתת ומונהג בהשגחת השי ת" , היפך תרבות יוון שרצתה להחדיר בלב ישראל שהעולם מתנהג על פי הטבע, שזהו עיקר המינות, וכמו שכתב הרמב"ן בדרשת "תורת ' ה תמימה": "כאשר קמו היוונים, והם עם חדש שלא נחלו חכמה , קם האיש הידוע ולא האמין רק במורגש, יוח פש חכמות מורגשות והכחיש הרוחניות, ואמר שעניין השדים ומעשה הכשפים אפס, ואין פעולה בעולם רק לטבעים".
והביא עוד מה שאמרו רבותינו במדרש (שוחר טוב מזמור א ", )' שפתי חכמים יזרו דעת", אלו ישראל שממליכין למקום תמיד בכל יוםומ יחדים שמו ערב ובוקר ", ולב כסילין לא כן" אלו המינין שאומרים טומטום הוא העולם , כלומר שאומרים שהעולם בלתי מניע חיצוני, כמו שפירש שם הערוך .
וביאר שלכן יוון שכפרה בהנהגת השי"ת בבריאה לומר שהכל טבע, ואין השגחה עליונה העומדת על הטבע, היתה עיקר התנגדותה כנגד ישראל, שבכח התורה שנמסר לישראל מונהגים על ידי הקב"ה מעל דרכי הטבע, ובכח התורה שנמסר לנו תלה הקב"ה את כל קיום הבריאה עלויה ושלימותה, ובאה יוון לבטל מעלתם של ישראל שעומדים מעל לכוח הטבע של העולם בכח התורה, ובניצחון ישראל על יוון, גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, בכך באה שלימות ההכרה שגם הטבע הוא נס והכל בהשגחת השי , ת" ולכן נתייחד ההלל וההודאה על נס חנוכה גם על עניין זה שהנר הדולק בטבע הוא נס.

ובאשר כן, מצות נר חנוכה היא להודות להקב"ה על הנהגת הטבע שבעולם, להורות שהכל הנהגה ניסית וכאמור, וכמו שכתב הסבא מקלם ביישוב קושיית הבית יוסף מפני מה קבעו שמונה ימים "אע פ שהנס היה רק שבעת ימים ? וביאר שעניין נס חנוכה בשמן באמת אין בזה כל חדש, כי מי שאמר לשמן וידליק על יום אחד יאמר לשמן וידליק שבעה ימים, ומה גבורות יותר בז' ימים מביום אחד, אלא שבדבר שהאדם מורגל, בנוהג שבעולם אינו מתפעל ואינו מכיר מזה את מלכו של עולם, משא"כ כשרואה דבר חדש כשמן זה שהיה בו כדי להדליק יום אחד ודלק עוד שבעה ימים, אז ודאי אף עין בשר יתפעל, ויכיר מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק (תענית כה , .) ועל ידי זה מכיר היטב כי גם כאשר השמן ידלוק ליום אחד, הוא בשליחותו של מקום ב"ה שאמר לשמן וידלוק, וכך על ידי נס זה שדלק השמן עוד שבעה ימים, נתגלה כי גם ביום הראשון הוא אמר לשמן וידלוק, לכך תקנו לברך גם ביום הראשון .

והוסיף שדברים אלו מיוסדים ברמב (ן " סוף פרשת בא) שכתב שמן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסודי התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגושל עולם. והביא עוד שמדברי הרמח" (ל בסוף ספר מלחמות משה , ) מבואר שבכל מערכת הטבע יש הנהגה פנימית של הקב ה " שהיא נסתרת מעיני בני אדם, והטבע הוא רק ההנהגה החיצונית הנראית לעיניים ובתוכה מוסתרת ההנהגה האמיתית שהיא הנהגת הבורא הפנימית המוסתרת בתוך ההנהגה החיצונית של הטבע .  וביאר רבינו ראש הישיבה שליט" שא מפני כך כותב הרמב"ם על מצות נר חנוכה שחביבה היא מאוד, וצריך ליזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו , " כי מתוך נס חנוכה צריכים אנו לספר ולהודות על שאר הניסים, וכיון שמצות נר חנוכה כל מהותה וענינה בהודאה הבוקעת מתוך הדלקת הנרות, בודאי היא מצוה חביבה עד מאוד , כי בחנוכה מתוך הניסים הגלויים שדלקו הנרות עוד שבעה ימים, ראו ישראל השגחת הקב"ה גם בהנהגת הטבע, שאף היום הראשון שדלק בו הנר בדרכי הטבע אינו אלא בהשגחת השי , ת" והרי הוא בבחינת נס, ולכך חנוכה שכל ענינה להודיע ולגלות ניסי הקב"ה שנתגלו בנס פך השמן, הוא הזמן שבו מודים לה' גם על הנהגת הטבע בעולם, שכל מהות מצות נר חנוכה היא הודאה ושבח להקב"ה על ניסים שעשה לנו, שמתוכה באה ההכרה וההודאה על כל הנהגת הקב"ה במערכת הטבע.

I received the following observation on this answer, and I reproduce it in full.   It is a lesson about how in the field of Drush, people feel that as long as there is a good moral or hashkafa concept to be imparted, it does not matter if the explanation has any relationship with reality.  I have also removed the name of the Rosh Yeshiva that offered the explanation, because without the chance to respond, it is not fair to denigrate his answer, though it is most likely, as I said, just an example of the hefkeirus of drush and mussar.

"One of the main themes of Drashat HaRamban is a discussion on Teva & Nes, and an attack on the Rambam - שהוא מגרע הניסים ומגביר הטבע. The famous Ramban at the end of Bo is an excerpt of this Drasha, and the part quoted there שאין לו לאדם חלק etc. is written explicitly against the Rambam.

"Obviously, the first Ramban quoted in the post (regarding Sheidim & Kishuf) is also an argument with the Rambam, even though it is phrased as a criticism on Aristotle.

"By the way, this Ramban in Bo is frequently quoted and misinterpreted, as if Ramban denies עולם כמנהגו נוהג and is of the opinion of strict and all-encompassing השגחה פרטית position; this contradicts his position in other places, e.g. on כי ידעתיו and in Iyyov etc. The partial quote in Bo is indeed misleading, but looking at the Drasha it is clear he never meant that, and he (like most if not all Rishonim) accept that most people are governed by the natural laws, and Nissim are the exception to this rule.

So the idea presented in the post is not even Ramban (but that's a common error), but the irony of using it to explain the Rambam, who viewed all Nissim as a major theological problem, is ironic, or sad, or both."

 יישוב ב 

במצות נר חנוכה אין לאדם שום הנאה חיצונית ולפיכך מקיימה בתכלית השלימות 

נראה לחדש דיש חילוק בין מצות נר חנוכה לשאר המצוות, דהנה במס' שבת דף כ"ב נחלקו אמוראים אם מותר להשתמש לאור הנרות, והלכה כמאן דאמר שהנרות קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם, והנה בכל המצוות אף שנעשים להודות ולהלל להשי"ת ולפרסם שמו, מותר ליהנות מהם, ואף דרך קיומן היא בצורה שהאדם נהנה, כגון מצה וארבעה כוסות, שהם הודיה להשי"ת על הניסים והנפלאות, ואף בארבעה כוסות יש מצות פרסום הנס ולכן שואל כסותו או מוכרן לקיימן, אבל בקיומם יש לאדם הנאת הגוף, ונמצא שאין המצוה כל כך שלימה בתכלית הכוונה, כי אם למעטים אשר מקדשים עצמם והכוונה במצוה מושלמת אצלם . וכל שאר המצוות, כגון שבת שהאדם נח ממלאכתו, בודאי עונג ותענוג הוא לו, וכן קריאת המגילה יש עונג רב בקריאתה, וכמו שאמרו במגילה (כא:) דכיון שחביבה היא יכול לשמוע קריאתה אפילו מעשרה הקוראים יחד, וכן סעודת פורים ומשלוח מנות, שכל אלו יש לאדם עונג ושמחה בהן, וכן מצות ת"ת אף שחביבה היא "מ, מ יש לאדם עונג בלימודו, וידוע מה שכ' האגלי טל שהעונג במצות ת"ת היא חלק מהמצוה, ולא בלבד מפני שמרחיב ידיעותיו, אלא עצם הלימוד עונג הוא לאדם, ואף משרה שמחה בקרבו, וכמו שנא "' פקודי ה' ישרים משמחי לב" ומטעם זה אסור לאבל לעסוק בתורה, וכן במצות סוכה יש לאדם עונג בשבתו בה, ואף מצות צדקה וכדו י' ש לאדם השלם שמחה בנתינתו לאחרים . אבל מצות נר חנוכה חביבה היא ביותר לפי שאסור לאדם הנלי ות ממנה כלל, וכל המצוה כולה קודש לה', ולכן מתקיימת על ידי כלל ישראל, גדולים וקטנים, בתכלית השלימות, ולפי שעל ידה נותן שיר ושבח ותהילה להשי"ת לשמה ומפרסם שמו, לכן חביבה היא עד מאד .

 יישוב ג

נר חנוכה כולל כל התורה כולה וגם נתינת שיר ושבח להשי"ת
עי"ל שמצות נר חנוכה חביבה היא עד מאד, לפי שכל עיקרה נתקנה לזכר הנס שעשה הקב"ה לחשמונאים שניצחו במלחמתם את מלכות יון הרשעה, שכל מגמתה היתה להשכיח התורה והמצוות, ולעקור הדת, ולהנחיל בקרב ישראל את תרבותם, וחלילה לטמא את העם הנבחר, ולא נלחמו כנגד הגוף כלל, אלא רק על הדת, וכמו שגזרו שיהיה כל אחד חוקק על קרן השור שאין לו חלק ונחלה בישראל, וגזרו על השבת ועל המילה ועל הטהרה ועל התורה, ועל כל המצוות, כדאי' במדרשים, ומחמת כן יצאו החשמונאים למלחמה כנגדם, נמצא שמצוה זו היא מסמלת ומאירה ומפרסמת את ייחוד שמו יתברך בעולמו, ואת דת משה המפוארת וקדושת ישראל, בשונה מכל המצוות שיש לה ייעוד בפני עצמו לאותה מצוה, אבל כאן גבי נר חנוכה היא מסמלת כל התורה כולה, וגם נתינת שיר ושבח ותהילה להשי , ת" לזה כתב הרמב ם" שמצות נרות חנוכה מצוה חביבה היא מאד .

יישוב ד

מצות נר חנוכה חביבה היא עד מאד לפי שבאה לישראל מתוך צער ומסירות נפש 

בספר כתר כהונה (בהקדמה) מביא מפי השמועה לבאר על פי מה שכתב רש (י " בראשית כ )'ב, ד" לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה של אברהם ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו לפיכך השביע בה את אליעזר. ומכאן כי חביבות המצוה כאשר באה לאדם בצער, ולפיכך נס חנוכה כיון שבא על ידי צער ומסירות נפש של מקדשי השם, החשמונאים ובני הכהנים, לכן נר חנוכה מצותה חביבה היא עד מאד, ומטעם זה חייבים לקיימה גם במסירות נפש עד כדי מכירת כסותו, משא"כ בשאר המצו . ות וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק ג ) ' אם למדת תורה בשעת הריווח אל תשב לך בשעת הדחק, לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה ,וחוברי שנא " ' ובב קר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך ".

 יישוב ה

על ידי שזהיר בנר חנוכה זוכה שיהיו לו בנים ת"ח
לכאו "י' ל עוד על פי מה שאמרו בגמ' שבת :) כג( שהזהיר בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים, ופירש רש י " דכתיב (משלי ו ) 'כ', "כי נר מצוה ותורה אור , " על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה, בא אור דתורה. והנה יש מהראשונים שגרסו בדברי הגמראבפירוש שהזהיר בנר חנוכה יהיו לו בנים ת , ח" וכן גורס י "רש בסידורו (סימן שט , )ו" וכן איתא בהרי"ף והרא" (ש )שם מאירי ורבינו חננאל, ובעל הלכות גדולות ( ' הל חנוכה). ויש לומר שמפני כך מצות חנוכה חביבה היא עד מאד, שהלא כל אדם חפץ ומשתוקק ונכסף שיהיו לו בנים ת .ח" ומצאתי שהמגיד משנה בבואו לציין את מקור דברי הרמב ם " בהלכה זו, מביא הוא את דברי רב הונא בגמ' שבת דף כ" ב "ג ע שהרגיל בנר חנוכה הווין לו בנים ת , ח" ולכאו' פלא הוא, מה שהמגיד משנה מציין דבר זה כמקור לדברי הרמב , ם" שהרי הרמב"ם לא הזכיר כאן כלל עניין זה שהזהיר בנר יהיו לו בנים , ח"ת אלא ודאי שהמגיד משנה בא ליתן מקור לדברי הרמב ם " שמצוה זו חביבה היא עד מאד. ויש להוסיף שהחביבות שיהיו בנים ת"ח רבה היא, מפני שברא מזכה אבא, ועל ידי שיש לאדם בנים ת"ח הם מחיים את האדם אף לאחר המוות, כמו שמצינו אצל יעקב אבינו שדרשו בו חז" (ל תענית ה:) שלא מת, לפי שהוקש לזרעו, וביאר הרשב"א בחי' אגדות שאין הכוונה שלא מת מיתת הגוף, אלא שכיון שזרעו המשיכו בדרכו, הרי הוא כאילו לא מת. [ועפ ז " יש ליישב מה ששמעתי מקשים למה אמרו חז"ל שהזהיר בנר זוכה שיהיו לו בנים ת , ח" ולמה לא שיזכה שהוא עצמו יהיה , ח"ת ברם לאור האמור י"ל דיש מעלה רבה לאדם שבניו ת , ח" עיין להלן עוד יישוב בזה , ] וכיסוד זה מוכח קצת גם בקידושין (כט , :) שאם יכול אדם לשכור מלמד לעצמו או לבנו, אם בנו זריז וממולח שוכר לבנו "וצ, ע דעדיין מצוה דגופיה עדיף ולמה בנו קודם, ברם לאור האמור ניחא דכיון דבנו זריז וממולח, תועלת גדולה היא לאב שיגדל בנו לאילנא רברבא , ז "שעי מחייה את אביו אף לאחר מותו .

יישוב ו

זו היא המצוה היחידה שעל ידה משיגים כל ישראל השגת המקדש ומקיימים מצותה 

לכאו "י' ל עוד שמצות נר חנוכה חביבה היא עד מאוד, לפי שהיא לזכר הדלקת נרות המנורה בבהמ"ק ויש בה השגות כהשגת הדלקת המנורה בבהמ , ק" וכמו שמצינו ל ן "הר שביאר הטעם שאסור להרצות מעות לאור נרות החנוכה, ש לפי יש בנר חנוכה קדושה משום שתיקנוה זכר למנורה, וכתב השפת אמת (בראשית, לחנוכה ו ) מבואר בדבריו שמצות נר חנוכה מעורר נרות המנורה, וביאר זש ה מה שכתב ה רמב "ן ז" ל פירוש מ שה אמר השי"ת לאהרן, שלך לעולם קיימת, והיינו שנרות המנורה מתעוררים בעת הדלקת נרות חנוכה, וממילא זכה להיות נשאר הארת המנורה שיוכלו בני ישראל להשיג הארתן בזמנים המיוחדים כגון בחנוכה . ואשר על כן מובן היטב שמצות נר חנוכה חביבה היא מאד, כי על ידה יש לנו חלק בקיום מצות המקדש, ואף בזמן המקדש חביבה היא ע, ל אחת כמה וכמה עתה בעוה"ר שחרב הבית, דזו היא המצוה היחידה שנותרה לנו מפליטת המקדש, וכל ישראל מקיימים אותה בין עניים ובין עשירים, בכל מקומות מושבותיהן, וידוע עד כמה היו הכהנים משתוקקים ורודפים אחר המצוות בבהמ , ק" עד ששנינו (יומא ריש פ )ב" בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח [להסיר את אפרו] תורם, מעשה שהיו שניהם ןישו ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו, וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה התקינו שלא ייה ו תורמין את המזבח אלא בפייס . 

 יישוב ז 

חביבים דברי סופרים יותר מדברי תורה ומצות נר חנוכה הוי מצוה אחרונה שנצטוו בה כלל ישראל

הנה מצות נר חנוכה היא המצוה האחרונה שתיקנו חז"ל אחר מתן תורה , וכתב הרמב" ב(ם ימנ ין המצוות, בפתיחה): "יש מצוות אחרות שנתחדשו אחר מתן תורה וקבעו אותן נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל כגון מקרא מגילה ונר חנוכה ותענית תשעה באב יויד ים ועירובין, כל אלו המצוות שנתחדשו חייבין אנו לקבלם ולשומרם שנ ' א לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואינם תוספת על מצוות התורה ." ואיתא בירושלמי (סנהדרין "פי א ה , )ד" אמר רבי יהודה בן פזי, חביבים דברי סופרים יותר מדברי תורה, שהרי ר' טרפון אילו לא קרא ק"ש כלל לא היה עובר אלא בעש , ה ועל ידי שעבר על דברי בית הלל שאמרו הולך אדם בדרך וקורא ש" ק 'שנא ובלכתך בדרך, והוא עמד וקרא, נתחייב מיתה על שם (קהלת י ") ' ופורץ גדר ישכנו נחש , " וזהו מה שנא ' "כי טובים דודיך מיי . "ן ועוד איתא בירושלמי "ע( ז פ"ב ה ") ז" כי טובים דדיך מיין ," חברייא אמרי בשם ר' יוחנן, חביבים דברי סופרים מדברי תורה, שכן האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור, אבל האומר חמש טוטפות יש, להוסיף על דברי סופרים, חייב, וזהו מה " 'שנא כי טובים דודיך מיין ". ואשר על כן יש לומר שכיון שמצות הדלקת נר חנוכה היא המצוה האחרונה שתיקנו חכמים כחוק וחובה על כל כלל ישראל, לכך היא חביבה ביותר, ועוד שהיא המצוה היחידה שהתחדש בה דין הידור, ומקיימים אותה בהידור, וכמה הידורים יש בה ו. [ יש להוסיף שאע"פ שגם מקרא מגילה הוי מדברי סופרים "מ, מ אמרו בגמ' מגילה ז( .) שלא נכתבה אסתר לדורות אלא עד שמצאו למקרא מגילה מקרא כתוב בתורה (שמות י " )ז" וכת ב זאת זיכרון בספר , " וכת ב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה יז", כרון" מה שכתוב בנביאים ", בספר" מה שכתוב במגילה. ואכן מצינו מחלוקת ראשונים אם יש למקרא מגילה דין דאורייתא, עיין כרם יוסף עמ"ס מגילה עמ' תקע ].ה" ועוד שמקרא מגילה היא מצוה מחיית עמלק, ויש לה שורש מן התורה, אבל נר חנוכה הוי מדברי סופרים לגמרי, ואין לה שום שורש מן התורה . ויש להוסיף שמצות נר חנוכה מעלה על נס את היותנו אומה המתייחדת בקבלת דתה מדור לדור ומשעובדת לחכמים, ואינה סרה מדבריהם ימין ושמאל, שכל גופי תורה תלוי בזה, שהרי אנו מברכים אשר קדשנו במצוותיו וציונו, וכל הציווי בנר חנוכה בא רק מכוח לא תסור, כמו שכתב הרמב"ם כנזכר, לכך מצות נר חנוכה חביבה היא עד מאד. ובפרט לפי שלא תסור, זה ממש היפך תרבות יון, שרצו לסלף את התורה, שיהיו מקיימים אותה לפי החשקים והתאוות, לשנות המסורת, לכך חביבה מצות נר חנוכה עד מאד, שהיא מגדל אור ויסוד גדול לחיזוק תורה שבעל פה, וחיוב הציות לגדולי ישראל.

 יישוב ח 

ע"י נר חנוכה האדם מוקף במצוות וזוהי חביבותן של ישראל

איתא בגמ' מנחות ( :)מג חביבין ישראל שסיבבן ה "קב ה במצ ותו , תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר ( דוד תהלים קי " )ט" שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך ," ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעת , ו לאחר שיצא, אמר עליה שירה, ( 'שנא תהלים י " )ב" למנצח על השמינית מזמור לדוד , " על מילה שניתנה בשמיני וב. ספרי (סוף פרשת ואתחנן פיסקא ל )ו" נוסף, משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת בכל תכשיטיך, כדי שתהא רצויה לי , כך אמר להם הק "ב ה לישראל, , בני היו מצויינים ב , תומצו כדי שתהיו רצויים . לי ולפי זה יש לומר שמטעם זה כתב הרמב"ם על מצות נר חנוכה שהיא חביבה מאד, דהנה איתא בגמ (' שבת כב.) שמניחין נר חנוכה משמאל כדי שתהיה מזוזה מימין, וכן פסק הרמב" "פ(ם , )ז"ד ה ואיתא בשאילתות דרב אחאי גאון (וישלח, שאילתא ) ו"כ דמזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ובעל הבית בטלית מצויצת עובר ביניהם לקיים החוט המשולש לא במהרה ינתק, וכן כתב השו ע " "או( ח 'סי תרע"א ס , )ז" ובמאירי נוסף: "ויבוא בעל הבית בתפילין ובטלית מצוייצת בינייהם, שנא' חונה מלאך ה' סביב ליראיו". ואשר על כן מובן היטב שנר חנוכה הוי מצוה חביבה היא , לפי שעל ידה האדם מוקף בהרבה מצוות, שהרי מצינו שחביבותן של ישראל היא מכוח שהם מוקפים במצוות כמו שאמרו בגמ' מנחות, כאמור . ועפ"ז יש ליתן טעם למה הזהיר בנר חנוכה זוכה שיהיו לו בנים ת"ח כדאי' בגמ [' כדלעיל , ] והיינו שכנגד שהוא משולש במצוות, זוכה במקביל גם שיהיו דור אחר דור משולשים בתורה, כעין מה שמצינו בב" (מ כ .)פה ל שהוא ת ח" ובנו ת ח" ובן בנו ת ,ח" שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, ( 'שנא ישעיהו ט"נ ) "ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם , " ועיין כתובות ( :)סב שעל כגון זה קראו זאת החוט המשולש לא במהרה ינתק. ולפי זה נראה דסגולה זו שהזהיר בנר זוכה שיהיו בניו ת , ח" היינו דווקא אם הוא ש, ח" ת אז זוכה שיהיה בנו ובן בנו ת , ח" ובזה מיושב מה שהבאנו לעיל יש מקשים למה זוכה שיהיה בנו ת"ח ולא הוא, דודאי אם הוא עצמו אינו ת"ח לא שייך סגולה זו . ועל פי זה יבואר מה שמצינו להגאון המקובל רבי יצחק בנו של הראב ,ד" שכתב שקיבל מאליהו הנביא זכור לטוב, דהנה אמרו רבותינו ז של " הזהיר בנר חנוכה יהיו לו בנים ו ,ח" ת קשה שהרי כל העולם מדליקין נרות חנוכה, ואין כולם ולא רובם זוכים לבנים זכרים , ח" ת וכתב שאין לתמוה מזה, שהאמת הוא שהחכמים הם אמת ודבריהם אמת ואף שכל העולם מדליקין נרות חנוכה ברוו , א דרובא יוצאין ידי חובתן, אבל מיעוט דמיעוט זהירים להדליק כפי כל פרטי המצוות והדקדוקים, שהזהיר בהדלקתן בכל פרטיה ודיקדוקיה יקנה וישיג בכוח המצוה ובסגולתה בנים זכרים . ח" ת ואפריון נמטייה למעלת גיסי ורב חביבי הרב הגאון מוהר"ר יעקב זר שליט"א שהביאו בהקדמה לתשובותיו אור יעקב (חנוכה , ) ותמה שאיזה דקדוקים יש בהדלקתן, והלא רבים הם המדליקים בחנוכיות מכסף טהור, ובשמן זית זך אפילו יותר משיעור כדי שתכלה רגל מן השוק, וביאר שאינם מדקדקים להדליק בזמן, ודפח . ח" ברם לאור האמור נראה לי כי חלק מהדקדוק במצות הדלקת נר חנוכה שיהיה האדם משולש במצוות, ומדליק נר חנוכה בשמאל הפתח דווקא, ונמצא שנוסף על מצות נר חנוכה שצריכה להיות בדקדוק, צריך שיהיה גם הציצית בדקדוק רב, וגם מזוזה, וצריך שיהיה גם הוא עצמו ת"ח כמו שביארנו, לכן לא כל העולם זוכים לזה. 

יישוב ט 

מצות נר חנוכנה מעלה על נס את חיבת המקום עלינו

בספר רץ כצבי (חנוכה סי ' ד' ל) 'ס' עמ מזכה הרבים ר"הר צבי רייזמן שליט"א מביא מכתב מהרה"ג בצלאל בלידשטיין שליט"א ראש ישיבת "אור מרדכי" שהוסיף להקשות שמלבד הרמב"ם שכתב על נר חנוכה שמצוה חביבה היא מאוד, מצינו כן אף בתוספות בסוכה ( ה "ד. מו הרואה) מצינו שכתבו שבשאר מצוות כגון לולב וסוכה לא תיקנו לברך לרואה אלא גבי חנוכה, משום חביבות הנס, וכיוצא בזה כתבו התוספות במסכת שבת ( "ד. מד ה שבנר ש"ע, ) . וביאר על פי מה שחידש הפני יהושע שעיקר נס חנוכה לא היה אלא כדי להודיע לישראל חיבת המקום עליהם, ושחזרו לחיבתם הראשונה, דבלא"ה לא הוצרכו לנס פך השמן כיון שטומאה הותרה בציבור, ואינו דומה נס חנוכה לשאר הניסים שנעשו לישראל שהיה בהם צורך שעה, כגון קריעת הים, או נס פורים, שהיה בהם צורך גדול, אבל כאן בנס פך השמן כל מהותו היה כדי להראות חיבתו של הקב"ה לישראל, ולפי"ז עיקר תקנת מצות נר חנוכה היא כדי ליתן שבח והודאה על הנס שנעשה בפך השמן להראות חיבת המקום עלינו, ולפיכך זו היא המצוה החביבה ביותר, וחביבה היא בעצם משום שיש בה גילוי מיוחד על חביבותו של הקב"ה לישראל, וגם כלל ישראל מראה בזה חביבותו למצוה, ומשום כך תיקנו בה חז"ל יותר חיובים [, כגון דין הרואה, ומהדרין , ] מה שאין בשאר המצוות, ודפח . ח" "וע[ ש ברץ כצבי מה שהוסיף לתרץ בזה]. 

 יישוב י 

הארת וחביבות נר החנוכה גדולה ומורגשת לפי שהיא ביום החול ומקדשת את היום 

יש מפרשים דיש חילוק בין מצות נר חנוכה למצוות שמצינו בשאר המועדים, כגון לולב שופר סוכה ומגילה וכדו', דבשאר המצוות כיון שקיומם בעת מועד וחג ממילא לא מרגישים כל כך את חביבותן, לפי שהארת המועד היא גדולה, והוי כשלהבת הדולקת לאור היום, אבל מצות נר חנוכה שאותה מקיימים בימי החול, נרגשת הארתה וחביבותה היטב, כנר המאיר בחושך אפילה שהאור בו בוקע ומחתך את החושך, ופירוש זה שמעתי מרב אחאי גאון רבי יהודה שליט "וע, א" ע בסמוך .

יישוב י"א

על ידי נר חנוכה אנו מקדשים את ימות החול לקודש ומהפכים חול לקודש ולאור 

הפירוש הנ"ל,  יש להוסיף שלפיכך מצינו שורש למה שתיקנו בערב שבת להדליק מבעוד יום, אף שלכאו' ההדלקה אינה בזמן כלל, דבשבת עצמה לא שייך כלל שיהיה מדליק, לא רק מצד שבת, אלא מצד נר חנוכה שצריך שתהיה הארה מצד ההדלקה עצמה ולא מצד היום, ויסוד זה מקביל למה שאירע בנס חנוכה שגברו בית חשמונאי על מלכות יוון, שרצתה לחלל את הקודש, ולכך עתה במצות נר חנוכה אנו מקדשים את החול, ומעתה מובן היטב הטעם שכתב הרמב"ם שמצות נר חנוכה חביבה היא עד מאד, כי על ידה אנו מהפכים את החול לקודש, ואין לך חביבות גדולה מזו וז, ו כל תכליתנו בעולם