Shelach, Bamidbar 15:38. Tzitzis and Tulips

In Targum Onkelos, the word "Tzitzis" is translated "Kruspedin."

במדבר טו, לח - 

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת 

אונקלוס - 

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן וְיַעֲבְּדוּן לְהוֹן כְּרוּסְפְּדִין עַל כַּנְפֵי כְסוּתְהוֹן לְדָרֵיהוֹן וְיִתְּנוּן עַל כְּרוּסְפְּדָא דְכַנְפָא חוּטָא דִתְכֶלְתָּא 

Strange word. There's an Amora Rav Kruspeda'i, brought in RH 16b,

אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה

who is brought in the Yerushalmi there (1:3) as רבי קריספא. Who knows? Maybe he was an ancestor of Rav Scheinberg zatzal. 

In Latin, Crispa means curly, not exactly how it's used in Onkelos, but the Targum is Aramis, not Latin, and the meaning is close enough. But today, May 31 2018, I got my annual John Scheepers flower bulb catalogue - and it's used there exactly as Onkelos used it!

(On a side note, I've grown them, and they are even more beautiful in real life than they are in the pictures. Cummins is amazing.)

I have since learned that the use of the term is not unusual in botanical nomenclature. Another example is Hibiscus schizopetalus, which is also called Hibisco-crespo. But again, in those cases, it simply means curly or serrated. 

When I first posted this, someone sent in a link to a website that mentioned a family called Kruspedin in the sixteen hundreds. I checked further and learned that the family apparently existed as recently as 1885. 

בנו של ר' זאב וואלף הוא ר' אברהם ישראל איינהורן, זוגתו מרת פרומע חיה בת ר' מנחם ישראל כרוספדין, נפטרה י"ד ניסן תרמ"ו. ר' אברהם ישראל גם הוא מכר את כתב ידו של אביו לאלמנה והאחים ראם, והזכירו זאת בראש המדרש רבה שלהם. והוא גם הביא לדפוס את הספר מעייני יהושע, מהרב הגאון המאור הגדול הצדיק המפורסם מו"ה יהושע העשיל כץ הנקרא בפי כל ר' העשיל ריינעס [תלמיד חבר לר' אלכסנדר זיסקינד בעל יסוד ושורש העבודה] , והוא פרוש ובאור על ספר שנות אליהו למשניות זרעים שחברו הגאון מוילנא. וילנא תרמח. בהסכמות לספר מאריכים רבני וילנא והוראדנא בשבחו. בספר יש גם רשימה ארוכה של פרענומעראנטן, בהם רבים מבני משפחתו.

I also found out that the Septuagint uses the same word. 

I also found that the disciples of Yeshu שם רשעים ירקב use the term as well. In one of their stories, the ignorant, hearing that he can perform miracles, crowd around him and try to touch the tzitzis/kraspedou on Yoshkeh's begged. Here it is in context:

the fringe 
κρασπέδου - kraspedou 
a border, tassel (of uncertain origin)

of His cloak 
ἱματίου - imatiou 
an outer garment, a cloak, robe dim. form of heima (a garment)

Aharon and Miriam's Mistake

Reb Elchonon asks: The Rambam says that one of the 13 ikrim is to know that Moshe's darga of nevu'ah is higher than all other nevi'im. If so, besides the lashon hara issue, why weren't Aharon and Miriam guilty of kefira in one of the ikrim, which, as Reb Chaim says, nebach and apikorus is also an apikorus?
He answers that it was only after Hashem chastised them and explained why they were wrong that we learn that Moshe was greater than them or then any other navi in the future.
But he asks, if so, what was the lashon hara?
He answers that their error was judging Moshe by their standards. He was in fact far greater than they were, and their criticism, which was based on an assumption of parity, demonstrated and proclaimed a diminishment of what he actually was.

This answers a question that bothered me for forty five years. We all know the Tosfos in Shabbos 87a:
ואתה פה עמוד עמדי - וא"ת מנלן דפירש משה מדעתו קודם ושוב הסכים הקב"ה על ידו שמא זה הוא צווי גמור שצוה לו לפרוש ותירץ ר"ת דאם איתא דמחמת צווי הקב"ה פירש ולא מדעתו היאך היה מערער אהרן ומרים דכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה אלא ודאי מתחלה פירש ממנה לגמרי משה מדעתו ואע"ג דהסכים הקב"ה על ידו מ"מ נתרעמו עליו לפי שאילו לא פירש מדעתו לא היה הקב"ה מסכים דבדרך שאדם הולך בה מוליכין אותו שהרי לאהרן ומרים לא אמר לפרוש אע"ג שגם עמהם היה מדבר ומיהו קשה דמשמע במדרש שלא ידעו זמן גדול שפירש ממנה גבי אלדד ומידד שהיו מתנבאים שאמרה מרים אשרי נשותיהן של אלו שנתמנו בעליהן פרנסין על הציבור אמרה צפורה אוי להם לנשותיהם של אלו שמיום שנתייחדה שכינה עם אחיך פירש ממני מיד ותדבר מרים ואהרן במשה משמע שלא ידעו קודם לכן וכי לא ידעו הא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי ואור"ת דודאי ידעו אבל היו סבורין שפירש ע"פ הדבור עד שאמרה להם צפורה שמדעתו פירש ממנה מתחלה:
that even though everyone knew that Hashem agreed with Moshe's prishus and commanded him to maintain it, Miriam and Aharon assumed that the tzivui was only pursuant to and a result of Moshe's initiative, and they criticized that initiative.

So it bothered me, what was Korach's great sin? If Aharon and Miriam thought that some tzivuyim given were a result of Moshe's desire, why couldn't Korach think so? and what was the big sin in the first place? The answer, as Reb Elchonon says, was that Aharon and Miriam viewed Moshe in the context of their madreiga of kedusha, and as such, they felt that his initial voluntary prishus was unnecessary and unfair to his wife. They were told that they could not judge him by their perception of what was necessary or appropriate.

Once Hashem taught this lesson, the whole בדרך שאדם הולך בה מוליכין אותו pshat was thrown out the window, and Korach's attack was an attack against the whole gilui of Har Sinai.

Here's the Reb Elchonon, almost the end of his דוגמאות לביאורי אגדות על דרך הפשט

רמב״ם סוף הל' טומאת צרעת בענין לשה"ר ומה מרים שלא דיברה בגנות אחיה אלא שהשוותה אותו לשאר הנביאים וכו' ק"ו וכו' עיי"ש ומקורו בספרי והנה בעיקרי הדת שמנה הרמב"ם בפיה"מ (פ' חלק) מנה שם עיקר אחד שכל דברי נביאים אמת ועוד עיקר אחר שנבואת מרע"ה היתה למעלה מנבואת כל הנביאים ולפי"ז האומר כי נבואת מרע"ה שוה לנבואת כל הנביאים ה"ז כופר באחד מעיקרי הדת ודינו כמומר לכל התורה ואין לו חלק לעוה"ב וקשה איך אפשר ללמוד בק"ו ממרים לענין איסור לשה"ר שהמספרו לא יצא מכלל ישראל וגם איך אפשר לומר על מרים הנביאה שיצתה מכלל ישראל ח"ו וי"ל שהעיקר הזה למדנו מפרשת מרים שאמר להן הקב"ה לא כן עבדי משה פא"פ אדבר בו במראה ולא בחידות וגו' אבל בשעה שדיברה מרים עדיין לא נאמרה הפרשה ההיא ולא נודע עדיין העיקר הזה ודיבורה אז לא היה בו כפירה בעיקר מעיקרי הדת אלא לשה"ר שמיעטה מדרגת מרע״ה מכפי שהיה באמת אבל עכשיו אם יאמר אדם כמו מרים שנבואת מרע"ה איננה גדולה מנבואת שאר הנביאי ה״ז כופר באחד מעיקרי הדת

The Three Singularities of Avodas Hakorbanos of Shavuos and Why They Are So Important

Rav Moshe in the Kol Rom points out two unique characteristics of the avoda of Shavuos, singularities among Korbanos Tzibbur.  Harav Mordechai Eisenberg and I combined his two explanations to highlight an additional lesson.
One unique avoda is the hakrava of not one but two Se'irei Izim see Rashi Vayikra 23:19), in contradistinction with every other Moed. The other is the use of Chametz in a Korban Minchas Tzibbur, the Shtei Halechem.

The Gemara in Zvachim 6b explains that the Sa'ir is always used to for Kappara for tumas mikdash v'kadashav. The reason we have two here is to remind us that we really ought to bring this kappara every moment, but the Torah had pity on us. But why, he asks, is this lesson taught davka on Shavu'os?
He answers that with Mattan Torah, Klal Yisrael became a Mikdash and they became Kodoshim. In order to properly receive the Torah, they needed to be mekadesh themselves. (We added that after they received the Torah, they were seen as examples of what the Torah does to a person.) Just as Mikdash v'kadashav require total focus and care, and the slightest hesech hada'as needs kapara, so too Klal Yisrael, to be worthy of the Torah and as representatives of the Torah, the slightest hesech hada'as is like tumas mikdash v'kadashav. This is why on Shavuos we have two se'irim. One if to be mechaper for failings in shmiras Mikdash, and the second one is to remind us that if we are not constantly vigilant, our hesech hada'as is also tumas mikdash v'kadashav.

The Korban of Shtei Halechem relates to Reb Elozor's words in Pesachim 68b,

א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא.

Rashi -

דבעינן נמי לכם - שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו:

The limud is that the first korban mincha after yetzias mitzrayim was barley, which is edible but not really fit for humans. Before we got the Torah, we had to view spirituality as incompatible with physicality. But the Torah teaches us how to convert gashmiyus to ruchniyus - that instead of mortification of the body and asceticism, we can and must use all the physical pleasures of this world in the service of the Ribono shel Olam; not because we pursue physical gratification, but because these things are gifts from Hashem that enhance our lives and make us happy and grateful and better Avdei Hashem.

We pointed out that these two lessons seem incompatible. On the one hand, we are told that Kabbalas Hatorah means that we have to be constantly vigilant to be like malachim, and not be mei'si'ach da'as from our tafkid to be holy even for a second. On the other hand, we are told that we may and should enjoy this world. The answer is that davka through limud hatorah can we resolve the apparent contradiction. It is indeed possible, like Rabbeinu HaKadosh, to have all sorts of hanaos from this world and yet to not be neheneh even one finger's worth.

Dr. Meir Zahtz threw in a complication. I made the mistake of introducing this vort by asking my shiur if they could name two unusual things of the Avoda that are done only on Shavuos. I was looking for the two se'irim and the Chametz. But Dr. Zahtz said that the Shelmei Tzibbur, the two kvasim that accompany the Shtei HaLechem, are unique. You don't find Shelmei Tzibbur le'doros other than here, and the fact that it's kodesh kodoshim is surprising as well. As is, the vort is gold, but he's right. I'd love to find an explanation for these shelmei tzibbur as well, but so far, I have nothing satisfying.

UPDATE EREV SHAVUOS PEI GIMMEL/23

I was talking to Reb Mordechai, and he added that this special hetter/reinterpretation of pleasure as  a way to serve the Ribono shel Olam davka creates the need for extra vigilance, which explains the double seir izim. Once  you know that hanaos olam hazeh are muttar, even a mitzvah, it is likely that you'll be seduced by the pleasure into making the pleasure a tachlis in itself and forgetting that the purpose is avodas hashem. Like Shabbos and Yomtov. Sure, oneg and simcha are a mitzva, but it's easy enough to make the oneg the ikker and the simcha the excuse, the tafel.

This might also explain the Shelmei Tzibbur. The Shlamim are for celebration, and davka on Shavuos we reiterate the importance of using hana'ah gashmis to be better avdei Hashem and makirei tov, and we do this by a national korban shlamim. 

UPDATE EREV SHAVUOS PEI DALED/24

In Emor (ויקרא כ"ד י"ט), one Sa'ir is mentioned and refered to as a Chatas. In Pinchas (Bamidbar 28:26-30) the Torah mentions the other sa'ir lechaper, but it is not called Chatas. 

The Daas Zkeinim asks why the Torah does not call the sa'ir a Chatas as in all the other moadim, and quotes a Yerushalmi RH 4:8, which he quotes as a Medrash.

כתיב גבי שבועות שעיר עזים לכפר עליכם ולא כתיב לחטאת מפני כבוד התורה שנתנה בו ביום וזהו אשר יסד הפייט דיום הבכורים חטאת לא נזכר למען יהי דבר המלך למנוחה. ד"א לפי שהיו אז ישראל נקיים מכל חטאת כדאיתא במדרש משקבלתם עליכם עול תורה והמצות מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מעולם וזהו שייסד הפייט בזולת של שבועות קבלו מלכותי ולא תאשמו:

Our Yerushalmi

רבי משרשיא בשם רבי אידי. בכל־הקרבנות כתוב חטא ובעצרת אין כתוב חטא. אמר להן הקדוש ברוך הוא. מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם.

This is a very big chiddush, that kabalas hatorah has the power to be mechaper, and that this total kapparah is granted as soon as we are mekabeil. Not the actual ameilus, but the kabbalah of עול מצוות

But there is a far greater chiddush here. 

 

Yerushalmi Yoma 8:7

וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃ שֶׁלֹּא יְהוּ בְעֵינָיו כְּאִילּוּ לֹא עֲשָׂאָן. אֶלָּא כָעֲשָׂאָן וְנִמְחַל לוֹ.

and Rabbeinu Yona Avos 3:16

שאע"פ שהעונות נמחלין לבעלי התשובה. נימנין אותן תחלה. מיד שגמרו מלעשותן ואחרי כן אם יחזור בתשובה מוחלין לו. כדאמרינן במדרש אינו כמי שלא עשאו. אלא עשאו ונמחל שגדול מי שאינו עושה ממי שעושה ומוחלין לו.

But Pnei Moshe about the kapara of Shavuos in the Yerushalmi-

בכל הקרבנות. מוספי רגלים כתיב בשעיר חטא ושעיר חטאת אחד ושעיר עזים אחד חטאת לכפר מלבד בעצרת כתיב שעיר עזים אחד לכפר עליכם אמר להם הקב"ה מכיון שקבלתם עליכם עול תורה שניתנה בעצרת להיות עמל ויגע בה כל צרכיכם מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם ואין החטא נזכר לפני לפי שהתורה מכפרת עליכם:

Teshuva and Yom Kippur are mechaper for aveiros, but the aveira is still on your life list; just that it has a mark that says niskaper- עשאו ונמחל . But the kapara of Shavuos is unique!  כאלו לא חטאתם מימיכם ואין החטא נזכר לפני.

How is this possible? Why is this true? 

I realized the answer to this kashe when I saw Rabbeinu Bachay's way of explaining why the word "chatas" is not there.   He does not say exactly like the Yerushalmi. 

Rabbeinu Bachay

וביום הבכורים. חג השבועות נקרא בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם תחלה למנחת חטים הבאה מן החדש.

ויש לך להתבונן למה לא הזכיר כאן בשעיר של עצרת חטאת, כשם שהזכיר בכל המועדים שבפרשה זו, והטעם בזה על דרך הפשט לפי שעצרת זמן מתן תורה ושם היו ישראל כנולד זה בלא חטא.

(וע"ד הקבלה ירמוז לעצרתו של עולם שבו יבטל יצר הרע לגמרי וגדר אבניו נהרסה.)

The answer is that pshat is not like the Pnei Moshe's כיון שקבלתם עליכם עול תורה שניתנה בעצרת להיות עמל ויגע בה כל צרכיכם.  If you learn like the Pnei Moshe, this koach of עמילות ought to apply all year round.  The pshat is that kabalas hatorah on Shavuos has a din of כקטן שנולד. 

The idea is that kabbalas Hatorah on Shavuos is not a mechaper. It is a geirus. Unlike Geirus, all your maalos come with you. But as far as your aveiros are concerned, you are כקטן שנולד. 

The amazing thing is that it should not be like Geirus. Bishlema at Sinai, it was really a geirus, and it could be that the idea of  כקטן שנולד made sense (keeping in mind Tosfos and the Maharal about how it was less of a discontinuity than gentile to Jew.) But for  us, we were born members of כלל ישראל and we lived out whole lives as members of כלל ישראל, and kabalas hatorah is totally not a geirus. 

I think the pshat is that the same way other ימים טובים לדורות have a segula of the original event, the same is true for Shavuos. But in the case of Shavuos, the segula of the original event is a fantastic benefit. It's not just a day that is mesugal for קבלת התורה. It gives us the opportunity to do a maaseh of kabbalas hatorah that gives us a din of  כקטן שנולד, just like the original kabbalas hatorah.  That consequence of the original kabalas hatorah at Mattan Torah still remains and is accessible to anyone who is mekabel even bazman hazeh.

This could be the lesson of the Shelmei Tzibbur. Kodshei kodoshim can not become kodshim kallim. But on Shavuos, kodshim kallim get a הקדש עילוי and even the Shlamim can become kodshei kodoshim. 

Chag Hasmicha of the Kollel Horaah, Yated article

Chag Hasmicha of the Kollel Horaah of America Iyar 5778, April 2018, Harav Reuven Feinstein

The Rosh Kollel's grandfather and rebbi.

Chag Hasmicha of the Kollel Horaah of America 14 Iyar 5778, April 29 2018, Rosh Kollel.

Harav Mordechai Eisenberg, shlitah, addressing the celebrants at his kollel's first Chag Hasmicha. Ten young men completed the three and a half year program and received their smicha.

Torah Values: A useful thought for a Bar Mitzva

Here is my suggestion for someone that wants to say something true and useful at a Bar Mitzvah.

This relates closely to my other post on Meta-Mitzvos.

What is the first mitzvah a Bar Mitzva fulfills?

The Chasam Sofer at the end of Vayechi  on Vayar Yosef L'Ephraim says that the first mitzva a person fulfills when he becomes a Bar Mitzva is עבדו את ה׳ בשמחה, ivdu es hashem b'simcha. Apparently, it's one of those mitzvos that are implied by many pesukim in the Torah, even though they're not from the Minyan Taryag. It's a "fundamental value" kind of mitzva.

There are many concepts that the Torah intimates that acquire the description of "mitzvah" even if they don't carry the legal status of the ones in the Taryag. For example: according to those that hold tzaar baalei chayim is deoraysa, where does that come from? Every rishon has a different source, ranging from the method of shechita to prikah to kilayim to shiluach hakein to the criticism of Bilaam for hitting his donkey...... If no two rishonim can agree on the source, it underlines that the source does not matter. The more important lesson is that when we see that the Torah stresses a concept, we can call it a mitzva deoraysa.  These are Mitzvos that are so fundamental that they aren't and don't need to be stated as a command.

Another excellent example: The Sefer Yereim in Mitzva 232 brings from Rav Yehuda'i Gaon that developing the trait of "Humility" is a Mitzva Deoraysa that is numbered among the Taryag. He asks, "What is the makor that this is a mitzva?" He answers that "in that the Torah praises this trait, by praising Moshe Rabbeinu's humility, we learn that it is a mitzvah." This proves it's a mitzva?  It is clear that values that the Torah strongly encourages, whether stated as a command, or strongly emphasized as a worthy trait, are, for all practical purposes Mitzvos.

Here is the Yereim:

סימן רלב (כב) 

שפל רוח וצעיר. מצוה זאת מצאתי בהלכות של ר' יהודאי הגאון ולא מצאתי עיקר אלא מששבחה התורה העניו דכתיב והאיש משה עניו מאד למדנו שמצוה להיות אדם עניו ושפל רוח. ואמרו חכמים (נדרים נ"ה א') כל המשפיל עצמו הב"ה מגביהו שנאמר בל גיא ינשא וגו'. ותנן (אבות) ר' לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה וכתיב עקב ענוה יראת ה'. ואמרינן בשבת ירושלמי (פ"א ה"ג) מה שעשה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייסה דכתיב עקב ענוה יראת ה' וכתיב ראשית חכמה יראת ה'.

So, too, the Chasam Sofer says, if in the Tochecha we are so harshly chastised for not serving "b'simcha...," it must be that avodas hashem b'simcha is a deoraysa, in the sense of being an Torah value. That's what he means by mitzvah deoraysa. It may not be an av, but it's certainly a tolda.

When I said this at the Bar Mitzvah of my great nephew, Eliahu Tzvi Faskowitz, in May 2022, Parshas Kedoshim, I connected it with my post on Meta-Mitzvos, and added the following:

Our parsha begins with the charge "Kedoshim tihyu." This is an example of a fundamental mitzva, it informs everything that we do. Usually, mitzvos are defined clearly and meticulously, but this vitally important mitzva is not defined other than in the most general terms. Its importance is clear from the fact that every single mitzva we do is preceded with a bracha of "Asher Kidshanu." Obviously, it is a defining principle. But it can not be defined. It can only be learned through observation, observation of parents, of teachers, of good role models, by contemplating the generations that came before.  

It is undefined not because it is unimportant. It is undefined because it is extremely important, because it speaks in a language without words, it requires that you see it in others that live it in their deepest self.

(Because nobody remembers the drashos at their bar mitzvah, I tried to say something memorable. I said that doing mitzvos without these fundamental values and feelings is a shell, it is a hard shell, and what use is a hard shell without a creamy center." Hopefully, the incongruity of a line like that after a deeply meaningful drasha might make a roshem.)

This is how I said it at Akiva Lawrence's Bar Mitzva celebration, June 16 2019 

Alshich

תורת משה - אלשיך

, במדבר י״א:א׳

אמנם הנה ארז"ל שהיו מבקשים לפרוש מהקב"ה ומעין זה יתכן כי קרה למו כמשרת את רבו המדריכו ללכת בדרך טובה ומעכבו מלכת אחרי תאויותיו והוא מבקש להתפקר ולהסיר את עול סבלו של רבו מעליו ובוש מלאומרו בפניו אך מה עושה משרת אותו מדאגה ובשממון בעצבון למען ישכיל אדוניו כי רע עליו שירותו אולי יפטרנו לחפשי חנם כן היתה עליהם אז למשא עבודת ה' ועמל התורה וקצים בפרישות תאות חומרם ע"כ היו עושים מצות ה' בעצבון כמתאוננים וקצים בעבודתו יתב' אך לא ערבו אל לבם להוציא מפיהם מלים כי בושו מקונם ית' וממשה רבם והוא עון פלילי כמאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת וכו' בשמחה ובטוב לבב

Nusach of Ahava Rabba

אָבִינוּ הָאָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם, רַחֵם עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה

ספר יראים

 סימן רלב (כב)  

שפל רוח וצעיר. מצוה זאת מצאתי בהלכות של ר' יהודאי הגאון  ולא מצאתי עיקר אלא מששבחה התורה העניו דכתיב והאיש משה עניו מאד למדנו שמצוה להיות אדם עניו ושפל רוח. 

From here you see that a mitzva does not have to be stated as a tzivui, an explicit command. It can be implied.

חתם סופר על התורה

החתם סופר פרשת ויחי בד"ה וירא יוסף: 'ואמרתי שזהו מצוה ראשונה שמקיים הנער מיד בכניסת שנת י"ד בצאת הכוכבים הוא שש ושמח שזוכה לקבל עול מצות ה' אלקיו והשמחה היא מ"ע דאורייתא לעבדו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'. 

. ואמרתי שלא נתפרש בתורה לשמוח ביום זה, כמו שלא נתפרש בתורה לשמוח ביום מתן תורתינו הקדושה, אלא תלה היום טוב והשמחה ביום הביכורים וקציר חטים. כי לא יתכן שיצוה אותנו במצות עשה, שנתחייב לשמוח בקבלת עול על צווארנו, אם

כן שמחה זו גופיה עול היא על צווארנו, אלא הקב"ה לא ציוה, ואנחנו שמחים מעצמינו שזכינו לקבל עול תורתינו עלינו, ומטרדת שמחה זו נשכח שמחת בכורי קציר חטים, שהיא שמחת עולם הזה וכל חפצים לא ישוו לנו, וכן ביום בר מצוה