Shlach, Bamidbar 15:41. Tzitzis and Marital Sanctity

In the end of Parshas Shlach the Sifri brings the story of the famous courtesan.

Sifri 115:2

רבי נתן אומר אין כל מצוה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים מיתה נוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה שבע מאות זוזים וקבעה לו זמן כיון שהגיע זמנו בא וישב לו על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעת לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית אמרה לה יכנס כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות (אחת) [שש] של כסף ואחת של זהב והיא היתה בעליונה. ובין כל אחת ואחת (ספסלים) [סולם] של כסף ועליון של זהב. כיון שהגיע לאותו מעשה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו נדמו לו כארבעה אנשים מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע אמרה לו גפה של רומי איני (מניחתך) [מניחך] עד שתאמר מה [מום] ראית בי אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום שאיו כיופיך בכל העולם אלא מצוה (קלה) [אחת] צונו ה' אלהינו וכתוב בה אני ה' אלהיכם אני ה' אלהיכם ב' פעמים. אני ה' אלהיכם אני עתיד לשלם שכר. אני ה' אלהיכם עתיד ליפרע . אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם מדרשך שאתה למד בו תורה וכתב לה שמו ושם עירו ושם רבו ושם מדרשו שלמד בו תורה עמדה ובזבזה את כל ממונה שליש למלכות שליש לעניים ושליש נטלה עמה [חוץ מאותן מצעות] ובאת ועמדה בבית מדרשו של (ר' חייא) [ר' מאיר] אמרה לו רבי גיירני אמר לה ושמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה לו כתב שבידה אמר (לו) [לה] זכי במקחך אותן המצעות שהציעה (לך) [לו] באיסור (תציע לך) [הציעה לו] בהיתר זה מתן שכרה בעולם הזה ובעולם הבא איני יודע כמה:

Essentially the same in Menachos 44a

מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח אמרה היא יכנס נכנס הציעה לו ז' מטות שש של כסף ואחת של זהב ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע"ג קרקע ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע אמרה לו גפה של רומי שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה וכתיב בה (במדבר טו, מא) אני ה' אלהיכם שתי פעמים אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר עכשיו נדמו עלי כד' עדים אמרה לו איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה כתב ונתן בידה עמדה וחילקה כל נכסיה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות ובאת לבית מדרשו של ר' חייא אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה כתב מידה ונתנה לו אמר לה לכי זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר זה מתן שכרו בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה

Note that the Tzitzis didn't merely warn him about the sin he was about to commit, it reminded him of the two ends of the spectrum.

אני ה' אלהיכם אני ה' אלהיכם ב' פעמים. אני ה' אלהיכם אני עתיד לשלם שכר. אני ה' אלהיכם עתיד ליפרע.

It would seem that the message that mattered at that moment would have been the warning. The idea that good deeds bring schar was not really what mattered at the moment!   Evidently, the Gemara wanted to make the point that one act has within itself two entirely opposite potentials. The very same act might be the reason for schar or it might be the reason for onesh.
Chazal do use this method of contrast to instruct in several places, such as Reb Yochanan in Nazir 23a and several other places,

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (הושע יד, י) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה צדיקים ילכו בם זה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם

and

לוט ושתי בנותיו עמו: הן שנתכוונו לשם מצוה, וצדיקים ילכו בם. הוא שנתכוין לשם עבירה, ופושעים יכשלו בם.

The Malbim in Rus 3:9 points out that when Rus made her proposition to Boaz, she used the metaphor of "the corners of your garment" to make this very point to him.

ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה

Rashi says that this was a refined way to propose that he marry her.

וּפְָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ. כְּנַף בִּגְדְּךָ לְכַסּוֹתִי בְטַלִּיתְךָ וְהוּא לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין:

The Malbim adds that it was a reference to Tzitzis. By mentioning Tzitzis, Rus was making the point that the relationship she was proposing would embody holiness.

ותאמר אנכי רות אמתך, ר"ל בל תחשוב זאת לפריצות אם נקבה תסובב גבר כי אני אמתך, שכמו שיש קשר בין האמה העבריה ובין האדון שמחויב ליעדה כן יש קשר ביני ובינך מצד מצות יבום וע"כ ופרשת כנפך על אמתך, היא מליצה נלקחה מן העופות שפורשים כנפיהם על בני זוגם בעת הזווג. וגם רמזה שאין זה ביאה שלא כמצות התורה שכנפי הבגד שיש בהם ציצית מצילים מביאה זו כמעשה המוזכר בספרי סוף שלח בזונה שהיתה בכרכי הים שהיתה נוטלת ד' מאות זוזי בשכרה, כי בהפך בביאה זו תפרוש עלי כנפי בגדיך כי היא ביאת מצוה כי גואל אתה:

So you see Chazal's point in making the contrast. Tzitzis represent the potential for both the uplifting spirituality and the degrading animalism of sexual congress. In the case of Rus and Boaz, it was used as a symbol of sanctity. In the case of that person with the zonah, it reminded him that he wasn't just being bad, he was abusing something that ought to have tremendous kedusha. Ultimately, he was able to experience the relationship with her in a matzav of kedusha and tahara instead of degrading hefkeirus and tumah.

Behaaloscha, Bamidbar 12:15. Honoring Miriam, and Hakaras HaTov Before It's Too Late

Rashi brings the Mishna in Sotah that Miriam was shown great honor.

מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר שנאמר (במדבר יב, טו) והעם לא נסע עד האסף מרים

Reb Moshe, in the Darash asks, why is it that this honor, this singular public demonstration of the gratitude and love Klal Yisrael had for Miriam, was bestowed in this low point in her life? Would it not have been better if this sort of demonstration would have taken place at a good time?

Reb Moshe answers that the Torah teaches us that davka when Miriam was being punished, she became a Metzora'as for her Lashon Hara against Moshe Rabbeinu, do we need to realize that she was still the great Miriam, and that her sin and punishment do not diminish the degree of respect and hakaras hatov we have to her.

Darash Moshe:

והעם לא נסע עד האסף מרים [יב טו] תמוה לכאורה מה שהשי"ת הראה הכבוד למרים בעת צרעתה שבא על ידי החטא שלה, וכי אם לא חטאה לא היה חולק לה כבוד שרוצה  לחלוק לה.     אבל נראה שהוא להודיע שכל כך חביבה היא לפני השי"ת שגם בעת חטאה הוא אוהבה ביותר מצד מעשיה הטובים ואף אז רוצה לכבדה וליתן לה שכר. וזהו אולי גם מה שנאמר בשאול שתבע העונש וגם השכר כדאיתא ביבמות [עח ב] מקרא דאשר משפטו פעלו, באשר משפטו שם פעלו, ובאשר שהוא ענין גדול ניתן לד הכבוד עתה.

That Gemara in Yevamos:

ויבקש דוד את פני ה' מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים מאי משמע א"ר אלעזר אתיא פני פני כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה' וכתיב התם (במדבר כז, כא) ושאל לו במשפט האורים לפני ה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים אין דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (צפניה ב, ג) בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו 

We offer another simple and true mussar haskeil. It is human nature to not appreciate things until we are about to lose them. Davka when we were so close to losing Miriam were we able to realize how much we owed her, how great she was, and how much she meant to us.  Same with Moshe Rabbeinu. When he was alive and healthy, עוד מעט וסקלוני. When we were about to lose him, we said we would not let the Ribono shel Olam take him from us.  (This is not a criticism, it is just a fact.)

There is a small caveat here. In truth, this kind of hakaras hatov, which should be constant and deeply felt, might be a problem.  Samei'ach b'chelko is wonderful, but to realize how many things we ought to be endlessly grateful for might not be possible. There's just so much to be grateful for - vision, hearing, mobility, the ability to breath easily, having food to eat, people that care if you live or die even when you don't - it would be either paralyzing or it would suppress any desire to improve our lives.)

The answer is that Chazal told us when we need to focus on all our wonderful gifts - and that is when we say birkos hashachar.  Once a day, early in the morning, thank God for giving you the ability to walk, to see, to do mitzvos, to be aware of your surroundings. Say birkos hashachar with real feeling. That, I think, is the best we can do.

Shelach, Bamidbar 15:38. Tzitzis and Tulips

In Targum Onkelos, the word "Tzitzis" is translated "Kruspedin."

במדבר טו, לח - 

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת 

אונקלוס - 

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן וְיַעֲבְּדוּן לְהוֹן כְּרוּסְפְּדִין עַל כַּנְפֵי כְסוּתְהוֹן לְדָרֵיהוֹן וְיִתְּנוּן עַל כְּרוּסְפְּדָא דְכַנְפָא חוּטָא דִתְכֶלְתָּא 

Strange word. There's an Amora Rav Kruspeda'i, brought in RH 16b,

אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה

who is brought in the Yerushalmi there (1:3) as רבי קריספא. Who knows? Maybe he was an ancestor of Rav Scheinberg zatzal. 

In Latin, Crispa means curly, not exactly how it's used in Onkelos, but the Targum is Aramis, not Latin, and the meaning is close enough. But today, May 31 2018, I got my annual John Scheepers flower bulb catalogue - and it's used there exactly as Onkelos used it!

(On a side note, I've grown them, and they are even more beautiful in real life than they are in the pictures. Cummins is amazing.)

I have since learned that the use of the term is not unusual in botanical nomenclature. Another example is Hibiscus schizopetalus, which is also called Hibisco-crespo. But again, in those cases, it simply means curly or serrated. 

When I first posted this, someone sent in a link to a website that mentioned a family called Kruspedin in the sixteen hundreds. I checked further and learned that the family apparently existed as recently as 1885. 

בנו של ר' זאב וואלף הוא ר' אברהם ישראל איינהורן, זוגתו מרת פרומע חיה בת ר' מנחם ישראל כרוספדין, נפטרה י"ד ניסן תרמ"ו. ר' אברהם ישראל גם הוא מכר את כתב ידו של אביו לאלמנה והאחים ראם, והזכירו זאת בראש המדרש רבה שלהם. והוא גם הביא לדפוס את הספר מעייני יהושע, מהרב הגאון המאור הגדול הצדיק המפורסם מו"ה יהושע העשיל כץ הנקרא בפי כל ר' העשיל ריינעס [תלמיד חבר לר' אלכסנדר זיסקינד בעל יסוד ושורש העבודה] , והוא פרוש ובאור על ספר שנות אליהו למשניות זרעים שחברו הגאון מוילנא. וילנא תרמח. בהסכמות לספר מאריכים רבני וילנא והוראדנא בשבחו. בספר יש גם רשימה ארוכה של פרענומעראנטן, בהם רבים מבני משפחתו.

I also found out that the Septuagint uses the same word. 

I also found that the disciples of Yeshu שם רשעים ירקב use the term as well. In one of their stories, the ignorant, hearing that he can perform miracles, crowd around him and try to touch the tzitzis/kraspedou on Yoshkeh's begged. Here it is in context:

the fringe 
κρασπέδου - kraspedou 
a border, tassel (of uncertain origin)

of His cloak 
ἱματίου - imatiou 
an outer garment, a cloak, robe dim. form of heima (a garment)

Aharon and Miriam's Mistake

Reb Elchonon asks: The Rambam says that one of the 13 ikrim is to know that Moshe's darga of nevu'ah is higher than all other nevi'im. If so, besides the lashon hara issue, why weren't Aharon and Miriam guilty of kefira in one of the ikrim, which, as Reb Chaim says, nebach and apikorus is also an apikorus?
He answers that it was only after Hashem chastised them and explained why they were wrong that we learn that Moshe was greater than them or then any other navi in the future.
But he asks, if so, what was the lashon hara?
He answers that their error was judging Moshe by their standards. He was in fact far greater than they were, and their criticism, which was based on an assumption of parity, demonstrated and proclaimed a diminishment of what he actually was.

This answers a question that bothered me for forty five years. We all know the Tosfos in Shabbos 87a:
ואתה פה עמוד עמדי - וא"ת מנלן דפירש משה מדעתו קודם ושוב הסכים הקב"ה על ידו שמא זה הוא צווי גמור שצוה לו לפרוש ותירץ ר"ת דאם איתא דמחמת צווי הקב"ה פירש ולא מדעתו היאך היה מערער אהרן ומרים דכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה אלא ודאי מתחלה פירש ממנה לגמרי משה מדעתו ואע"ג דהסכים הקב"ה על ידו מ"מ נתרעמו עליו לפי שאילו לא פירש מדעתו לא היה הקב"ה מסכים דבדרך שאדם הולך בה מוליכין אותו שהרי לאהרן ומרים לא אמר לפרוש אע"ג שגם עמהם היה מדבר ומיהו קשה דמשמע במדרש שלא ידעו זמן גדול שפירש ממנה גבי אלדד ומידד שהיו מתנבאים שאמרה מרים אשרי נשותיהן של אלו שנתמנו בעליהן פרנסין על הציבור אמרה צפורה אוי להם לנשותיהם של אלו שמיום שנתייחדה שכינה עם אחיך פירש ממני מיד ותדבר מרים ואהרן במשה משמע שלא ידעו קודם לכן וכי לא ידעו הא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי ואור"ת דודאי ידעו אבל היו סבורין שפירש ע"פ הדבור עד שאמרה להם צפורה שמדעתו פירש ממנה מתחלה:
that even though everyone knew that Hashem agreed with Moshe's prishus and commanded him to maintain it, Miriam and Aharon assumed that the tzivui was only pursuant to and a result of Moshe's initiative, and they criticized that initiative.

So it bothered me, what was Korach's great sin? If Aharon and Miriam thought that some tzivuyim given were a result of Moshe's desire, why couldn't Korach think so? and what was the big sin in the first place? The answer, as Reb Elchonon says, was that Aharon and Miriam viewed Moshe in the context of their madreiga of kedusha, and as such, they felt that his initial voluntary prishus was unnecessary and unfair to his wife. They were told that they could not judge him by their perception of what was necessary or appropriate.

Once Hashem taught this lesson, the whole בדרך שאדם הולך בה מוליכין אותו pshat was thrown out the window, and Korach's attack was an attack against the whole gilui of Har Sinai.

Here's the Reb Elchonon, almost the end of his דוגמאות לביאורי אגדות על דרך הפשט

רמב״ם סוף הל' טומאת צרעת בענין לשה"ר ומה מרים שלא דיברה בגנות אחיה אלא שהשוותה אותו לשאר הנביאים וכו' ק"ו וכו' עיי"ש ומקורו בספרי והנה בעיקרי הדת שמנה הרמב"ם בפיה"מ (פ' חלק) מנה שם עיקר אחד שכל דברי נביאים אמת ועוד עיקר אחר שנבואת מרע"ה היתה למעלה מנבואת כל הנביאים ולפי"ז האומר כי נבואת מרע"ה שוה לנבואת כל הנביאים ה"ז כופר באחד מעיקרי הדת ודינו כמומר לכל התורה ואין לו חלק לעוה"ב וקשה איך אפשר ללמוד בק"ו ממרים לענין איסור לשה"ר שהמספרו לא יצא מכלל ישראל וגם איך אפשר לומר על מרים הנביאה שיצתה מכלל ישראל ח"ו וי"ל שהעיקר הזה למדנו מפרשת מרים שאמר להן הקב"ה לא כן עבדי משה פא"פ אדבר בו במראה ולא בחידות וגו' אבל בשעה שדיברה מרים עדיין לא נאמרה הפרשה ההיא ולא נודע עדיין העיקר הזה ודיבורה אז לא היה בו כפירה בעיקר מעיקרי הדת אלא לשה"ר שמיעטה מדרגת מרע״ה מכפי שהיה באמת אבל עכשיו אם יאמר אדם כמו מרים שנבואת מרע"ה איננה גדולה מנבואת שאר הנביאי ה״ז כופר באחד מעיקרי הדת

The Three Singularities of Avodas Hakorbanos of Shavuos and Why They Are So Important

Rav Moshe in the Kol Rom points out two unique characteristics of the avoda of Shavuos, singularities among Korbanos Tzibbur.  Harav Mordechai Eisenberg and I combined his two explanations to highlight an additional lesson.
One unique avoda is the hakrava of not one but two Se'irei Izim see Rashi Vayikra 23:19), in contradistinction with every other Moed. The other is the use of Chametz in a Korban Minchas Tzibbur, the Shtei Halechem.

The Gemara in Zvachim 6b explains that the Sa'ir is always used to for Kappara for tumas mikdash v'kadashav. The reason we have two here is to remind us that we really ought to bring this kappara every moment, but the Torah had pity on us. But why, he asks, is this lesson taught davka on Shavu'os?
He answers that with Mattan Torah, Klal Yisrael became a Mikdash and they became Kodoshim. In order to properly receive the Torah, they needed to be mekadesh themselves. (We added that after they received the Torah, they were seen as examples of what the Torah does to a person.) Just as Mikdash v'kadashav require total focus and care, and the slightest hesech hada'as needs kapara, so too Klal Yisrael, to be worthy of the Torah and as representatives of the Torah, the slightest hesech hada'as is like tumas mikdash v'kadashav. This is why on Shavuos we have two se'irim. One if to be mechaper for failings in shmiras Mikdash, and the second one is to remind us that if we are not constantly vigilant, our hesech hada'as is also tumas mikdash v'kadashav.

The Korban of Shtei Halechem relates to Reb Elozor's words in Pesachim 68b,

א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא.

Rashi -

דבעינן נמי לכם - שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו:

The limud is that the first korban mincha after yetzias mitzrayim was barley, which is edible but not really fit for humans. Before we got the Torah, we had to view spirituality as incompatible with physicality. But the Torah teaches us how to convert gashmiyus to ruchniyus - that instead of mortification of the body and asceticism, we can and must use all the physical pleasures of this world in the service of the Ribono shel Olam; not because we pursue physical gratification, but because these things are gifts from Hashem that enhance our lives and make us happy and grateful and better Avdei Hashem.

We pointed out that these two lessons seem incompatible. On the one hand, we are told that Kabbalas Hatorah means that we have to be constantly vigilant to be like malachim, and not be mei'si'ach da'as from our tafkid to be holy even for a second. On the other hand, we are told that we may and should enjoy this world. The answer is that davka through limud hatorah can we resolve the apparent contradiction. It is indeed possible, like Rabbeinu HaKadosh, to have all sorts of hanaos from this world and yet to not be neheneh even one finger's worth.

Dr. Meir Zahtz threw in a complication. I made the mistake of introducing this vort by asking my shiur if they could name two unusual things of the Avoda that are done only on Shavuos. I was looking for the two se'irim and the Chametz. But Dr. Zahtz said that the Shelmei Tzibbur, the two kvasim that accompany the Shtei HaLechem, are unique. You don't find Shelmei Tzibbur le'doros other than here, and the fact that it's kodesh kodoshim is surprising as well. As is, the vort is gold, but he's right. I'd love to find an explanation for these shelmei tzibbur as well, but so far, I have nothing satisfying.

UPDATE EREV SHAVUOS PEI GIMMEL/23

I was talking to Reb Mordechai, and he added that this special hetter/reinterpretation of pleasure as  a way to serve the Ribono shel Olam davka creates the need for extra vigilance, which explains the double seir izim. Once  you know that hanaos olam hazeh are muttar, even a mitzvah, it is likely that you'll be seduced by the pleasure into making the pleasure a tachlis in itself and forgetting that the purpose is avodas hashem. Like Shabbos and Yomtov. Sure, oneg and simcha are a mitzva, but it's easy enough to make the oneg the ikker and the simcha the excuse, the tafel.

This might also explain the Shelmei Tzibbur. The Shlamim are for celebration, and davka on Shavuos we reiterate the importance of using hana'ah gashmis to be better avdei Hashem and makirei tov, and we do this by a national korban shlamim. 

UPDATE EREV SHAVUOS PEI DALED/24

In Emor (ויקרא כ"ד י"ט), one Sa'ir is mentioned and refered to as a Chatas. In Pinchas (Bamidbar 28:26-30) the Torah mentions the other sa'ir lechaper, but it is not called Chatas. 

The Daas Zkeinim asks why the Torah does not call the sa'ir a Chatas as in all the other moadim, and quotes a Yerushalmi RH 4:8, which he quotes as a Medrash.

כתיב גבי שבועות שעיר עזים לכפר עליכם ולא כתיב לחטאת מפני כבוד התורה שנתנה בו ביום וזהו אשר יסד הפייט דיום הבכורים חטאת לא נזכר למען יהי דבר המלך למנוחה. ד"א לפי שהיו אז ישראל נקיים מכל חטאת כדאיתא במדרש משקבלתם עליכם עול תורה והמצות מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מעולם וזהו שייסד הפייט בזולת של שבועות קבלו מלכותי ולא תאשמו:

Our Yerushalmi

רבי משרשיא בשם רבי אידי. בכל־הקרבנות כתוב חטא ובעצרת אין כתוב חטא. אמר להן הקדוש ברוך הוא. מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם.

This is a very big chiddush, that kabalas hatorah has the power to be mechaper, and that this total kapparah is granted as soon as we are mekabeil. Not the actual ameilus, but the kabbalah of עול מצוות

But there is a far greater chiddush here. 

 

Yerushalmi Yoma 8:7

וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃ שֶׁלֹּא יְהוּ בְעֵינָיו כְּאִילּוּ לֹא עֲשָׂאָן. אֶלָּא כָעֲשָׂאָן וְנִמְחַל לוֹ.

and Rabbeinu Yona Avos 3:16

שאע"פ שהעונות נמחלין לבעלי התשובה. נימנין אותן תחלה. מיד שגמרו מלעשותן ואחרי כן אם יחזור בתשובה מוחלין לו. כדאמרינן במדרש אינו כמי שלא עשאו. אלא עשאו ונמחל שגדול מי שאינו עושה ממי שעושה ומוחלין לו.

But Pnei Moshe about the kapara of Shavuos in the Yerushalmi-

בכל הקרבנות. מוספי רגלים כתיב בשעיר חטא ושעיר חטאת אחד ושעיר עזים אחד חטאת לכפר מלבד בעצרת כתיב שעיר עזים אחד לכפר עליכם אמר להם הקב"ה מכיון שקבלתם עליכם עול תורה שניתנה בעצרת להיות עמל ויגע בה כל צרכיכם מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם ואין החטא נזכר לפני לפי שהתורה מכפרת עליכם:

Teshuva and Yom Kippur are mechaper for aveiros, but the aveira is still on your life list; just that it has a mark that says niskaper- עשאו ונמחל . But the kapara of Shavuos is unique!  כאלו לא חטאתם מימיכם ואין החטא נזכר לפני.

How is this possible? Why is this true? 

I realized the answer to this kashe when I saw Rabbeinu Bachay's way of explaining why the word "chatas" is not there.   He does not say exactly like the Yerushalmi. 

Rabbeinu Bachay

וביום הבכורים. חג השבועות נקרא בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם תחלה למנחת חטים הבאה מן החדש.

ויש לך להתבונן למה לא הזכיר כאן בשעיר של עצרת חטאת, כשם שהזכיר בכל המועדים שבפרשה זו, והטעם בזה על דרך הפשט לפי שעצרת זמן מתן תורה ושם היו ישראל כנולד זה בלא חטא.

(וע"ד הקבלה ירמוז לעצרתו של עולם שבו יבטל יצר הרע לגמרי וגדר אבניו נהרסה.)

The answer is that pshat is not like the Pnei Moshe's כיון שקבלתם עליכם עול תורה שניתנה בעצרת להיות עמל ויגע בה כל צרכיכם.  If you learn like the Pnei Moshe, this koach of עמילות ought to apply all year round.  The pshat is that kabalas hatorah on Shavuos has a din of כקטן שנולד. 

The idea is that kabbalas Hatorah on Shavuos is not a mechaper. It is a geirus. Unlike Geirus, all your maalos come with you. But as far as your aveiros are concerned, you are כקטן שנולד. 

The amazing thing is that it should not be like Geirus. Bishlema at Sinai, it was really a geirus, and it could be that the idea of  כקטן שנולד made sense (keeping in mind Tosfos and the Maharal about how it was less of a discontinuity than gentile to Jew.) But for  us, we were born members of כלל ישראל and we lived out whole lives as members of כלל ישראל, and kabalas hatorah is totally not a geirus. 

I think the pshat is that the same way other ימים טובים לדורות have a segula of the original event, the same is true for Shavuos. But in the case of Shavuos, the segula of the original event is a fantastic benefit. It's not just a day that is mesugal for קבלת התורה. It gives us the opportunity to do a maaseh of kabbalas hatorah that gives us a din of  כקטן שנולד, just like the original kabbalas hatorah.  That consequence of the original kabalas hatorah at Mattan Torah still remains and is accessible to anyone who is mekabel even bazman hazeh.

This could be the lesson of the Shelmei Tzibbur. Kodshei kodoshim can not become kodshim kallim. But on Shavuos, kodshim kallim get a הקדש עילוי and even the Shlamim can become kodshei kodoshim. 

Chag Hasmicha of the Kollel Horaah, Yated article

Chag Hasmicha of the Kollel Horaah of America Iyar 5778, April 2018, Harav Reuven Feinstein

The Rosh Kollel's grandfather and rebbi.