Vayishlach. What Does a Bracha or a Promise from the Ribono shel Olam Mean? Reb Doniel, Reb Moshe, and Reb Chaim Kamil.

Here are three very very different ideas about what a Bracha from the Ribono shel Olam means. The first is from Reb Doniel Movshovitz, head of the Talmud Torah in Kelm. The second is from Reb Moshe. The third is from Reb Chaim Kamil, Rosh Yeshiva of Ofakim. I believe that Reb Moshe's approach is the strongest, and incorporates both of the others.
The sentences stating the essential ideas are highlighted, but this is not a sound-bite kind of dvar torah.


I originally found the quote from Reb Doniel in Pninim Mishulchan Gavoah on Vayishlach.  I didn't believe it when I saw it in the Pninim, but it's true.

The sefer, Daas Mikra, is from a R Shmuel Shechter, a talmid of R Yeruchem and Reb Doniel.  (There are only two volumes by this name, on Lech lecha and Vayeishev.  I don't know what the relationship is between the two volumes by R Shechter and the full Tanach with the same name by R Kill/Chill put out by Mosad HaRav Kook.)  In the haskama from Reb Noson Vachtfogel he talks of the time the two of them spent by Reb Yeruchem in the Mir and by Reb Doniel in the Talmud Torah in Kelm. So we can accept the sefer's veracity.  He introduces the sefer with the words

רוב הדברים רובם ככולם קבלתי מרבותי הגדולים מרן רבינו ירוחם הלוי זצ"ל ממיר ומרן רבי דניאל זצוק"ל הי"ד מקלם

What I first found is in the introduction in the volume on Vayeishev. Please note his use of the passuk from Koheles "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה"

ואל תאמר מי אני ומה לי ולחידושים בתורה. לפי שאם קטן אתה בעיניך הלא עליך לדעת כי ״ראשית״ אתה ועליך נאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה ירמיה ב הלא אתה זכית לעמוד במעמד הנורא והנכבד כהגלות עלינו מלכנו בהר סיני ונתן לנו את תורתו וזכינו כל אחד מאתנו לקבל שם את חלקו המיוחד בתורה 

וכך שאל פעם מרן רבי דניאל זצול"ל על הפסוק ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל וכו' הקטנים עם הגדלים מהו הבאור של הקטנים עם הגדולים הלא אין ערבוביה בישראל ולעולם יש סדר וקטנים לחוד וגדולים לחוד ולכל אחד מחיצה לעצמו וכך ענה ראש וראשית הבאור הפשוט שזאת היתה דרכו בקודש להקדים תמיד את הבאור הפשוט לפי שאין שום דבר יוצא מידי פשוטו שכאן הוא היסוד שלא כמידת כשר ודם מידתו של הקב"ה במתן שכר הברכה והשכר מן השמים לא באים לאדם כהשוואה בינו לבין רעהו אלא מידת הקב"ה היא שכל אחד מקבל שכרו וברכתו לפי הכוחות שלו ולפי מה שהוא בן אדם ובן עליה ולכן הקטנים אם מקיימים הם כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה קהלת ט אז הברכה והשכר שלהם הם כמו אצל הגדולים ואח"כ הוסיף את הבאור שלו שכאן הוא הענין של כי לא יטש ה' עמו ונחלתו לא יעזב תהלים צד שלעולם לא ישארו בני ישראל בלי בני תורה גדולים יהיה מה שיהיה ואפילו כשיבואו זמנים או תקופות שלא יהיו מצויים בני תורה גדולים בישראל אז הקטנים יזכו ויהפכו לגדולים והביא על זה מאמרם של חז"ל במקום שאין אנשים השתדל להיות איש אבות ב ה ושאל אם אינו איש מה מועיל השתדלות והשיב שמלכותא דרקיעא כמלכותא דארעא ובמלכותא דארעא כשזבובים (כשצריכים?) למי שהוא אז אפילו אם הוא עומד כבר על הגרדום מורידים אותו מן התליה ואז על ידי השתדלות נעשה הקטן ממש לגדול וזהו הבאור כפסוק ה' זכרנו יברך יברך וכו׳ הקטנים עם הגדולים עד כאן באורו של מרן רבי דניאל זצוק"ל 

(Coincidentally, the Mosad Harav volume of the set with the same name, Daas Mikra, on Vayishlach, brings Tos Yev 50a dh Teida that havtochos to neviim is "what will happen if you don't sin."  Unfortunately, that's the opposite of what Tosfos means.

His words:

באשר להבטחות שהבטיח לו ה' כבר אמרו חז"ל שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה [בר"ר עו ב] ועי׳ תוס׳ יבמות נ ע"א ד"ה תדע אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא  ופירש הרמב״ן כי צדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה

Here is the Tosfos.

תדע שהרי נביא עומד - וא"ת והלא אם לא התפלל חזקיהו על עצמו היה מת והיתה נבואה בטלה אלא ע"כ אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא א"כ היכי מוכח מכאן דמשלו הוסיפו לו אפי' לא הוסיפו לו משלו וחיה כבר כל שנותיו שנגזרו לו מה שלא נתקיימה הנבואה לפי שחטא ואילו לא חטא ונשא אשה בשנים הראשונים היה מוליד ואר"י דשמא הדורות נגזרו להוולד באותו הזמן ובאותו הפרק שהם נולדים ובשני התוספת נגזר לו להוליד מנשה

(I'm sorry to say that he doesn't understand the Tosfos. Tosfos means exactly the opposite. Tosfos is saying that this seems to be the case, but that it would contradict the whole point of the Gemara, so it's obviously not true. Again, proof that some things aren't sound-bites.)

Then  he says this:

ואמר ר"י אליצור י"מ עמנואלי ״ספר בראשית הסברים והארות״ ת"א תשל"ז עמ' 427 הבטחת ה' היא רק אתגר לפעולה, היא קריאה לאדם להחלץ למעשים ולצפות שה' יברך את מעשיו 

but I have no idea who it is that he's quoting.  I did find a reference to his sefer and a biography here:

http://www.emanueli.co.il/   and a wiki page here:  https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C )

Then I found it.  It is not in Vayishlach. It is in the volume on Lech Lecha.
Page tes zayin, 25 on Otzar.

ז ״וירא ה' אל אברם״ זכה א"א לגלוי של נבואה בקנין הארץ ״ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת״ לפי שראויה היא אך ורק לבעלי אמנה ותיכף כשקבל את ההבטחה מאת הקב"ה התחיל אברהם אבינו מיד בעבודה להגשים ולבצע את ההבטחה הזאת על ידי מעשיו הוא ולכן ״ויבן שם״ בבינה יתרה ״מזבח לה׳״ להקריב קרבנות שהסוד של קרבנות הוא בדבקות בהשם (מפי ר׳ אהרן קוטלר) ״הנראה אליו״ הודיה על נבואת ד ד הבטחת הארץ והבטחת בנים שיהיו ראויים לה דש"י וב"ד ה ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי

In the notes there #41

כאן אנחנו מגיעים ליסוד הגדול במעשה האבות שקבלתי מפי מרן ר׳ דניאל זצוק״ל המקיף כל פרשיות מעשה אבות ביצירת עם ישראל 

והוא שלמרות כל ההבטחות שהאבות קבלו מאת הקב"ה לא היו סומכים על ההבטחה אלא היו עושים כל מאמץ לבצע ולהגשים את ההבטחה להוציאה אל הפועל במעשיהם הם הרי אמרו חז״ל [בר"ר עו ב] שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה ועוד אמרו על ויירא יעקב מאד רבי יעקב בר אידי רמי כתוב הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך [כח טו] וכתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו [לב ח] אלא מתיירא שמא יגרום החטא [סנהדרין צח] 

וכך אמר מרן רבי דניאל זצוק"ל שאין הבאור כמו שרגילים ״שאין הבטחה לצדיק רק בגלל שמא יגרום החטא.״ הבטחה לאדם מאת ה' הבאור הוא, ראשית, גלוי מאתו ית' שיש בכוחו של האדם הזה להשיג את הדבר הזה. ושנית, שאם יעשה האדם בזה כל מה שביכלתו להשיגו בדרך ״כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה״ [קהלת ט י] ולא יתרשל בשום פנים אז יזכה לסיעתא דשמיא מיוחדת באותו דבר. 

אל יעלה על הדעת שעל ידי הבטחה לבד הרי הדבר כמו מונח בקופסה 

לכן מה שאנו מוצאים שהאבות פחדו כל כך שמא יגרום החטא קרוב הדבר שהכוונה בעיקר לחטא הזה שאולי לא עשו כל מה שהיה ביכלתם לעשות לפי מדרגתם הם לקיים כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה זהו הבאור הפשוט והאמיתי במאמרם שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה. 

וכך המשיך מרן זצוק"ל את דבריו היות שיסוד הבריאה הוא עולם חסד יבנה [תהלים פט] שרצה הקב"ה להטיב עם ברואיו ומצד שלמותו ית' הטבה שלמה שלא יקבל האדם את שכרו כנהמא דכיסופא בתור מתנת חנם לכן יסוד היסודות הוא מפי עליון לא תצא הרעות והטוב [איכה ג לח] אלא הכל נמסר לבחירתו של האדם ותלוי במעשיו ובמחשבותיו לטוב ולמוטב - לטוב, כמו שנאמר תנו עז לאלהים [תהלים סח] ולמוטב, כמו שנאמר צור ילדך תשי דברים [לב יח] מתישין כחו מלהיטיב לכם [רש"י וספרי שם] את עולמו ברא הקב"ה במצב של בכח כמו שנ' אשר ברא אלהים לעשות ועל האדם להוציא את הכל מן הכח אל הפועל זהו באור הבטוי בהרבה מקומות שהאדם נעשה שותף להקב"ה ולא סתם שותף אלא כמו שאמרו [זוהר פרשת בא] על הפסוק "תנו עז לאלהים" כד ישראל עבדין עובדין דלא כשרן, כביכול מתישין חילא דקודשא בריך הוא, וכד עבדין עובדין דכשרן, יהבין תוקפא וחילא לקודשא בריך הוא. 

ולכן תיכף אחרי הבטחה מאת הבורא לצדיק אנו מוצאים מאמץ של פעולות ומעשים מצדו להגשים את ההבטחה ולהוציאה אל הפועל 

וגדול כלל זה במיוחד במעשי אבות לפי שהאבות הם היוצרים והיסוד של כלל ישראל (ראה הקדמה כללית לפרשה זו והערה באות ב שם) כל מה שהאדם יותר יסודי הוא יוצר יותר גדול לכן רואים יסוד זה בעליל במיוחד בפרשיות אברהם אבינו כמו שיבואר בהמשך הפרשיות לפי שא"א הוא יסוד היסודות של כלל ישראל כמו שאומר הנביא שמעו אלי רדפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה חחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה וכו' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה [ישעיה נא] 

וא"ת במה נקרא א"א אחד הלא האבות הם שלשה [ברכות טז]  לפי שא"א הוא יסוד היסודות ולכן בזכותו נזכה כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה 

ע"כ תוכן דבריו המופלאים זצוק"ל וכדאי להזכיר כאן שהיסוד הגדול הזה נזכר בספרים הק' בשם התערותא דלעילא והתערותא דלתתאה השמים שמם לה' זוהי התערותא דלעילא והארץ נתן לבני אדם זוהי התערותא דלתתאה אחרי שבא משה והורידה למטה שנאמר עלית למרום שבית שבי [תהלים סח] והתורה לא בשמים היא [דברים ל יב ב"מ נט] ההתחלה כמו ההכרעה כבר נתנו לבני אדם ולכן כתוב ראשונה ״תנו עז לאלהים״ [תהלים סח לה] ואחר כך ״אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם ברוך אלהים״ [שם בפסוק לו]

(The weakness in R Doniel's pshat is that the Medrash says אין הבטחה לצדיק בעולם הזה and according to him it applies universally, not only to a tzadik.)

Contrast this with the Dibros Moshe in Parshas Eikev. Before quoting Reb Moshe, it's important to see the Medrash he is talking about: The Medrash about the four kings is also in Medrash Eicha 4 13

 ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הן: דוד ואסא, יהושפט וחזקיהו. 

דוד אמר (תהלים י"ח) ארדפה אויבי ואשיגם וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן. הדא הוא דכתיב: (שמואל א' ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם מהו למחרתם? רבי יהושע בן לוי אמר: לשתי לילות ויום אחד. והיה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים. כמה דתנינן תמן: על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים. הדא הוא דכתיב: (תהלים י"ח) כי אתה תאיר נרי וגו'. 

עמד אסא ואמר: אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה. אמר לו: אני עושה. שנאמר: (ד"ה ב' י"ד) וירדפם אסא וגו' כי נשברו לפני ה' ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד. "לפני אסא" אין כתיב כאן, אלא, "לפני ה' ולפני מחנהו". 

עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה. שנאמר: (שם כ') ובעת החלו ברנה ותהלה וגו'. 

עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה. אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה. שנאמר: (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו'.

Here is what Reb Moshe says.

ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי וגו׳ וזכרת את ה׳ וגו׳ (ח׳ י׳ז) חזינן מהד׳ מלכים דוד ואסא ויהושפט וחזקיה בילקוט רמז קסג על פסוק ארדוף אויבי בשמואל שצריך לידע כי האדם בכל מעשיו צריך רק שהשי"ת יצליח  מעשיו ועבודתו הוא רק משום שאינו זוכה שיתן לו השי"ת בנקל  וכדאמר רשב"א סוף קידושין מימי לא ראיתי צבי קייץ אלא שהרעותי מעשי.  ולכן והקרא בפ' עקב מגנה מאד מחשבה דכחי ועצם ידי עשה את החיל הזה וכ"ש במלחמה.  ולכן בדורו של דוד שכלל ישראל היו צדיקים גדולים ובעלי בטחון ידעו זה,ולכן התפלל שירדוף וילחם עמהם בנשק וכל עניני המלחמה וישיגם וינצחם וידעו כל ישראל כי השי"ת עשה הישועה אבל אסא בדורו שלא היו כל כך בעלי בטחון היה ירא שאם יעשה מלחמה דהיינו שירדוף וישיגם וינצחם יאמרו ח"ו שכחם עשה זא לכי בקש מהשי"ת שהוא רק ירדוף ויעשה נס שיפלו חללים אף קודם שהשיגם ויהושפט שהיה חושש מדורו שנתקטן באמונה אמר שגם לרדוף הוא ירא שמא יאמרו שהם נצחו מעצמם לכן התפלל שהקב"ה יכם והוא רק יאמר שירה וחזקיה ירא גם לומר שירה שמא ח"ו יאמרו שזה עזר מעין סגולה ולכן אמר שאין בו כח אף לומר שירה וכ"ש בדורינו שקטני אמנה נתרבו שהיינו צריכים רק לנסים אולי יבינו שהשי"ת עשה זה וכן ב"ה נתקיים שעשה הנצחון על הערביים המרובים ללא ערך וגם נעזרו ממלוכה גדולה להרבה עניני נשק כבזמן הזה יותר הרבה ממדינתנו בא"י ורק בד' ימים נצחו את כל עמי הערבים ומצרים מיום ב' עד יום ה' ומקוים אנו שישלח מלך המשיח בקרוב ויכירו כל ישראל כי ה' איש מלחמה 

And finally, from Rav Kamil. He takes the starts out on the same path as Reb Doniel, but turns to the side and says that the requisite effort is Tefilla, not strategy and physical effort.  Which turns the whole thing upside down.

מספר ״אמרי חיים״ מר׳ חיים הכהן קמיל, ראש ישיבת אופקים. כתב וערך ירמיהו ורון

א כתיב בריש פרשת וישלח [על אותה השעה שיעקב אבינו עמד להפגש עם עשו שהלך לקראתו וארבע מאות איש עמו] ויירא יעקב מאד ויצר לו וגו׳ ]ל״ב ח] 

ואיתא במדרש חז ל הובא בילקוט שמעוני וישלח רמז קל א וכעין זה איתא במדרש רבה ע ו א שני בני אדם הבטיחן הקב ה ונתייראו הבחור שבאבות המובחר שבאבות רש י והבחור שבנביאים הבחור שבאבות זה יעקב שנאמר כי יעקב בחר לו יה תהילים קל ח ואמר לו הקב ה הנה אנכי עמך וסוף נתיירא ויירא יעקב הבחור שבנביאים זה משה שנאמר לולי משה בחירותהילים ק ו ואמר לו הקב ה כי אהיה עמך ונתיירא ויאמר ה אל תירא את עוג מלך הבשן במדבר כ א מכלל שנתיירא וכו ויירא יעקב מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה עכ ל 

כלומר שיעקב אבינו נתיירא למרות שהקב"ה הבטיחו שיהא עמו וישמרהו משום שלא מובטח לצדיקים שיתקיים בעולם הזה מה שהובטח להם ועל כן יעקב אבינו התפלל ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ה' האומר אלי וגו הצילני נא וגו ל ב י י ב וכתב הספורנו וז ל הזכיר בסדר שבחי המקום וחסדיו ובהזכיר זכות אבות כסדר אנשי כנסת הגדולה בתחילת י ח ברכות עכ ל כלומר שיעקב אבינו סידר תפילה כסדר גודל תפילת העמידה הגם שכבר הובטחויצא כ ח ט ו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו והטעם בכל גודל התפילה הזו משום שאין ודאות לקיום ההבטחות לצדיקים בעוה ז ועל כן נתיירא יעקב מאוד ועמד בתפילה לפני הקב ה 

]ודברי המדרש הללו דלא כדברי חז"ל בגמ' ברכות דף ד דדרשה הגפ שם ויירא יעקב מאד אמר יעקב אבינו שמא יגרום החטא דלדברי המדרש יעקב אבינו נתיירא משום שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה ולא מחמת גרם החטא 

ב ונראה לבאר את ענין זה דהרי איתא במדרש הובא בילקוט שמעוני נשא רמז תשי"ד בברייתו של עולם נתאוה הקב"ה לעשות שותפות בתחתונים עכ"ל ופירוש ענין השותפות שהקב ה נתאוה שיהא לו עם ברואיו מתפרש לכמה ענינים אחד מהם הוא כח תפילת האדם שכביכול הקב"ה מתאוה שתהא לו שותפות בהנהגת העולם על ידי תפילת האדם דהיינו שהעולם יתנהל על פי התפילה ועל כן למרות שניתנו הבטחות לצדיקים מאת הקב"ה בכל זאת יש חובה וצורך בתפילה ולולא כך אין ודאות שיתקיימו ההבטחות ועל כן הצדיקים מתייראים ומתפללים לפני ה למרות ההבטחות שניתנו להם 

ג וכיסוד זה מצינו בכמה דוכתין 

דאיתא בגפ בבא קמא דף נ תנו רבנן מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא שעה ראשונהשעדיין היא ראויה לחיות בתוך המים רש י אמר להם שלוםתעלהרש י שניה אמר להם שלום שלישיתשהיה ראוי שתצא נפשה בשהיה במיםרש י אמר להם עלתה וכו אמרו לו נביא אתהבתמיה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בולחפור בורות לעולי רגלים רש י יכשלו בו זרעובתמיה אמר רבי אף על פי כן מת בנו בצמא 

והקשה תוס' ד"ה דבר מנין היה לחז ל ודאות בסברא זו שדבר שנצטער בו אותו צדיק לא יכשלבו זרעו הרי לבסוף חזינן שאכן מת בנו של נחוניא בצמא ותירץ תום דמכל מקום באותו דבר עצמו לא היה ראוי ליכשל עכ ל דהיינו שענין נפילה לבור הוא אותו דבר בו נצטער נחוניא שהרי חופר השיחין היה ועל כן בודאי לא יכשל בו זרעו אך על דבר הצמא למים אין זה ממש אותו דבר שנצטער בו אותו צדיק ועל כן אין את אותה ודאות

 אמנם בשיטה מקובצתשם ד ה יכול כתב לישב את שאלת תום באופן אחר שכתב השיטמ"ק לבאר את דברי הגג אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו בתמיה וז ל השיטמ"ק כלומר השמעתי דבר זה לפני הקב ה והוא דבר שנצטער וכו והסכים הקב ה לדברי וכו וכשמת בנו בצמא כבר מת רבי חנינא עכ ל 

ומבואר בדברי השיטה מקובצת שגם באופן שנפלה בתו של נחוניא לבור וגם באופן שבנו של נחוניא צמא למים היה קיים אותו החשבון שבדבר שנצטער בו אותו צדיק לא יכשל בו זרעו לגזרות שאין דבר צמאון בנו של נחוניא כאותו דבר ממש בו נצטער אותו צדיק ובכל זאת הוצרכה תפילה לפני ה להצלה ומכיון שבזמן שבנו של נחוניא צמא לגזים לא נאמרה תפילה בענין הצלתו על כן לא הועילה הטענה דבר שנצטער בו אותו צדיק לא יכשל בו זרעו דהגם שעצם החשבון קיים גם ללא שיאמרוהו אך יש צורך בתפילת האדם בה תאמר הטענה הזו לפני הקב ה ורק כך תצמח הישועה 

וכך היא המידה שהנהגת העולם תלויה בתפילת האדם ולמרות שקיימות הבטחות לשמירה ולמרות שיש חשבון אמת להצלה כדבר שנצטער בו אותו צדיק לא יכשל בו זרעו אך בכדי שיהא קיום להבטחה ולהצלה צריכים וזקוקים לכחה של התפילה שהרי כל המעשים בעולם נפעלים רק דרך תפילת האדם 

ד וכן מצינו בראשית הבריאה שאחרי שהקב ה ברא את עולמו עדין המתין לתפילת האדם כדכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה אלקים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה ב ה ופירש רש י ומה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו עכ ל 

הא קמן שלמרות שהגשמים הם צורך קיום העולם בכל זאת לא ירדו הגשמים כל עוד לא היה מי שיתפלל על ביאתם דרק דרך מבוא התפילה מונהג העולם 

ה וכענין זה מצעו בגג ברכותדף ז דדורשים חז ל שהקב ה מתפלל ומאי תפילתו אמר רב זוטרא בר טוביה יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מידותי ואתנהג עם בני במידת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדיף ואח כ הביאה הגט ברייתא ובה מעשה ברבי ישמעאל בן אלישע שנכנס לפני ולפנים להקטיר קטורת ואמר לו הקב ה ישמעאל בני ברכני ואמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו ופירש רש י שהנענוע בראשו הוא כעין סימן על הודאה שהקב"ה מודה לדברי רבי ישמעאל בן אלישע וכעונה אמן על ברכתו 

ומביאור המהרש"א משמע שענין בקשת הקב ה מרבי ישמעאל ברכני הוא ענין תפילה שהקב ה מבקש מרבי ישמעאל שיתפלל לפניו ית והיתה זו אותה תפילה שהקב ה מתפלל כדהביאה הגנו לעיל עכת ד המהרש"א וחזינן מהכא שלמרות שתפילת רבי ישמעאל בן אלישע נאמרה באותה מטבע לשון בו הקב ה בכבודו מתפלל בכל זאת הקב ה מתאוה כביכול לתפילת האדם כדאיתא בגנו שם ישמעאל בני ברכני דהינו תתפלל לפני וההבנה בזה כדנתבאר לעיל שכך היא הנהגת העולם שיהא קיום לכל הבריאה רק אחרי דרך ומבוא התפילה 

ו והנה ענין זה שהנהגת העולם תלויה בתפילת האדם נותן לאדם נשיאות ראש שעל ידי כך הוא מבין עד כמה גדול כח השפעת תפילתו על כל הבריאה אך מאידך גיסא ענין זה הוא מחייב גדול כלפי האדם לדעת עד כמה עצום ערך התפילה שהרי תפילת האדם משפיעה על כל העולם ולפיכך גודל חיוב הכוונה בתפילה שהרי העולם כולו תלוי בצורת התפילה וכאשר נאמרת תפילה בכוונה היא צורה אחרת של תפילה ולא רק מצד מימרת חז ל תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה אלא שתפילה בכוונה היא סדר גודל אחר לגמרי של תפילה שיש בכיחה לשנות את כל סדרי הנהגת העולם ולמרות שכבר כתב הגר ח מבריסק פרק ד מהל תפילה הל א שהכוונה שאדם מכוון בתפילה שהוא עומד לפני ה היא זו שנחשבת לעצם מעשה התפילה ועל כן כוונה זו מעכבת בכל התפילה ואילו כוונת פירוש המילים אינה מעכבת בתפילהחוץ מברכה ראשונה דאבות עכ ד אך גם לדבריו ודאי הוא שכוונת פירוש המילים בתפילה משנה את כל צורתה ומחמת הידיעה הזו עולה גודל חיוב הכוונה 

ז איתא בתנא דבי אליהו רבה סוף פרק ח שאלקנה זכה להחזיר מצוה שנשתכחה מכלל ישראל היא מצות עליה לרגל שבכל עת שעלה לרגל היה מחזר ממקום למקום לקחת עמו יותר משפחות מישראל בכדי לזכות אותם במצוה זו וכך חזרה וניעורה בהם הידיעה על חיוב המצוה הזו עד כדי שבמשך הזמן כל ישראל חזרו ועלו לרגל וכתוב בתנדבאשם הקב ה שהוא בוחן לבות וכליות אמר לו לאלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחינכת אותם במצוות וזכו רבים על ידך חייך אני אוציא ממך בן שיכריע את כל ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות ויזכו רבים על ידו 

וסיים התנדב א הא למדת בשכר מעשה אלקנה שמואל 

ומבואר שבזכות שאלקנה עמל להחזיר מצוה זו דעליה לרגל זכה שיצא ממנו שמואל הנביא 

אמנם יש לעיין שהרי כתוב בנביא שתפילת חנה הנביאה היא זו שבקעה את הרקיעים וגרמה ללידת שמואל הנביא כדמובא בספר שמואל א א את מעלת תפילת חנה הנביאה על ענין הזכות בבן כשמואל הנביא ומעלת תפילתה היתה גדולה עד מאוד וחז״ל בגפ נזם ברכות דף ל א למדו מתפילת חנה הרבה הלכות בהלכות תפילה וז ל הגפ שם אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה 

ואם כן צריך ביאור כיצד משתלבים שני דברים אלו זה עם זה דמצד אחד ביארו חז ל בתנא דבי אליהו ש בשכר מעשה אלקנה שמואל דהיינו שבזכות הטורח של אלקנה בענין מצות העליה לרגל נולד שמואל הנביא ומאידך גיסא משמע בנביא שבזכות תפילת חנה נולד שמואל 

ונראה לישב שבזכות המעשה העצום שאלקנה פעל התעוררה האפשרות לקבלת התפילה בענין הולדת שמואל הנביא והוי כעין פתיחת שערי השמים אבל עדין היה צורך בתפילת חנה בתחנונים ובבקשת רחמים לפני ה' בכדי שבפועל שמואל יוולד דההנהגה בעולם נפעלת רק דרך התפילה דלמרות שיש זכות עצומה שנתעוררה בזכות מעשהו של אלקנה זכות כזו שמבטיחה שכר כשמואל הנביא אך עדיין לכלל מעשה בעינן לתפילת חנה הנביאה 

ח ועל פי ישוב זה יתבארו גם דברי חז ל דלעיל שדרשו חז ל דלמרות שהצדיקים קיבלו הבטחות מאת המקום בכל זאת נתייראו והתפללו לפני ה משום ש אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה 

ויש לעורר לכאורה שאלה מתבקשת דאם אין ברור הדבר שההבטחות שניתנו לצדיקים יתקיימו אם כן מה התועלת בכך שנאמרו להם אותן הבטחות 

אלא שבהכרח רואים שההבטחות שנאמרו לאדם נותנות לו רק את האפשרות לקבל את אותן ברכות וכעין פתיחת שערי שמים לצורך ענין זה אך עדיין זקוקים לעומק התפילה כדי לקיים את אותן הבטחות דרק תפילה מעומקא דליבא היא זו שמביאה את ההבטחה לכלל מעשה 

ט וכענין זה מצינו בגמ' נדה דף ע מה יעשה אדם ויחכם וכו ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי ה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה משלי ב ושאלה הגפ' מאי קמשמע לן ופירש רש"י לכזה נאמר בתחילה שירבה האדם בישיבה הואיל ותלוי הדבר בבקשת הרחמים שבתפילה ותירצה הגג דהא בלא הא לא סגיא דהיינו שודאי צריך את העמל בתורה ובלי זה התפילה לא תעזור לאדם להחכים אך מאידך אחרי שהאדם הרבה בישיבה עמל התורה הדרך היחידה לזכות לחכמה היא רק מתוך ריבוי בבקשת רחמים על ענין זה 

והן הן הדברים שלמרות כל המעלות שיש ביד האדם ולפעמים גם נאמרו לו הבטחות לביאת הברכות אך בכדי לבא לכלל מעשה עדין זקוק הוא להרבות בתפילה לפני ה' ית' שכל מה שיש בידינו זה רק על ידי התפילה וכל הנהגת הבריאה תלויה בענין זה שהתפילה היא הדבקות שיש ביננו לבין דרכי הקב ה ודרך שער התפילה צומחת הישועה 

The Perfect Song For Vayishlach

Vayishlach and Chanuka. A Guest Post from HaRav Avraham Bukspan

 Rabbi Bukspan is the mechaber of a wonderful Sefer from Feldheim, "Classics and Beyond.  Parsha Pearls." It is a written in a very innovative and modern style, combining anthology and analysis, perfect for an American ben Torah that wants a substantive and creative thought on the Parsha.

ויותר יעקב. שכח פכים קטנים וחזר עליהם (חולין צא.)

 Yaakov remained. He had forgotten some small jars and he returned for them. (Rashi Bereishis 32:25)

בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן

“They searched and found only one jar of oil” (Shabbos 21b)

Many years ago I made a small observation which has panned out to something rather golden. The Shelah Hakadosh writes “there is certainly great symbolism and meaning behind the pachim ketanim of Yaakov, and with it we can understand the secret of the pach of Chanukah.”   

“ובודאי יש דברים גדולים רמוזים בפכים קטנים, ואז תבין גם כן סוד פך שמן של חנוכה”

I then suggested that the one untouched “pach” that was found -which served as the basis for the miracle of Chanukah, was from one of the “pachim ketanim” that Yaakov Avinu went back to retrieve. The basis for this would seem to be from the common use- in both the story of Chanukah and that night that Yaakov fought the angel-of the uncommon word פך - פכים.

If we take it as a given that those פכים קטנים, those small jars were ones that contained oil let’s speculate further on where that oil came from.


The dove returned to Noach with an olive leaf in its mouth;

וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ

 “In her mouth was an olive leaf plucked off” (Bereishis 8:11)

The Gemorah (Sanhedrin 108) cites one opinion that this leaf came from Gan Eden. (See also Bereishis Rabbah 33:6)

We are suggesting that this leaf -whose provenance is from Gan Eden-, was subsequently planted by Noach and from the olives which grew he took oil which he then used in his offerings to Hashem. Noach after a time passed this oil on to his son Shem Ben Noach a.k.a Malkitzdek, the Kohein LiKeil Elyon.

{It is worth noting that the Shelah Hakodesh ( parshas vayeishev mikeitz vayigash, torah ohr ) attributes the seal of the Kohein Gadol on the small pach to none other than Malkitzedek, the Kohein LiKeil Elyon, i.e. a Kohein Gadol.}

כן מצאו פך שמן והיה חתום בחותם כהן גדול. וכבר כתבתי למעלה בשם הרמב"ן כי החשמונאים חטאו שלקחו המלכות לעצמן. מכל מקום הם סברו שיש להם אחיזה במלכות בית דוד, כי תמר זכתה להיות המלכות ממנה, והיא היתה בתו של שם (זהר ח"א, קיז) שהוא מלכי צדק והוא מלך וכהן לאל עליון. וזהו ענין והיה חתום בחותם כהן גדול

Malkitzedek in turn gave it to Avraham Avinu who fittingly gave it to his son and spiritual heir, Yitzchok. And finally it was given to Yaakov where it was kept it in those “pachim ketanim”. And those are the jugs that Yakkov went back to retrieve.

ויותר יעקב לבדו אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל 

And Jacob was left alone. Said R. Eleazar: He remained behind for the sake of some small jars. Hence [it is learnt] that to the righteous their money is dearer than their body.  and why is this? Because they do not stretch out their hands to robbery; (Chullin 91a)
With this we can now understand (albeit differently than the Gemorah) why Yaakov was willing to risk his life for those jugs. They were not mere kitchen utensils; they had Gan Eden oil in them! This was Meyuchasdika oil! “It`s belong to my forbearers, of course I`m going to risk my life for this.”

And it is with this oil that the miracle of Chanukah occurs. So of course it will burn 8 days, it`s from Gan Eden! {We`ll see about the question regarding Shemen Nes}

As I stated above this was all speculation on my part, which I then shared with Harav Nachum Lansky of Ner Yisroel. He took me over to a shelf of Seforim, removed and opened a Tikunei Zohar and showed me where the Zohar states that the first stirrings of the miracle of Chanukah began at the very moment the dove had the olive leaf in its mouth.

ואיהו הוד תמניא יומי דחנוכה לארבעה ועשרין יומין דאינון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומיד דעלה זית טרף בפיה שריא כ"ה על ישראל בכ"ה בכסלו.... ודא איהו חנוכ"ה. (תיקונא תליסר דף כט.)

“And it is in relation to hod that there are eight days of Chanuka after 24 days [of the month of Kislev]. These 24 days are equivalent to the 24 letters in the verse "Blessed be the name of His glorious kingdom forever". Immediately thereafter: "And behold in her mouth was an olive leaf plucked off." (Gen. 8:11) Chaf -Hei [the numerical value of 25] dwells on Israel on the 25th of Kislev... And this is Chanukah.” (Tikunei Zohar 13)

While not proof positive that the oil is actually from the olive leaf the dots are there for a connection to be made.

The Cost of Rejecting a Ger. Timna.

The original version of this was posted in '06.  After extensive alterations and additions this needed to be posted anew.

In Sanhedrin 99b the Gemara explains that Timna went to Avraham, Yitzchak, and Ya’akov and asked that they accept her as a convert to Judaism, and they all refused her. So she went and became a concubine to Esav's son Eliphaz just to be close to the family of Avraham Avinu, even though being a concubine was a shocking debasement for the daughter of a king. The Gemara says that we were punished for this, in that Amalek, our eternal enemy, was the product of her union with Eliphaz. With this the Gemara illustrates that what may seem to be a passuk with no special significance is actually very meaningful. But it is important to realize that this Gemara opens the window on a very significant issue.

The Alter from Slobodkeh (in his sefer Ohr Hatzafun) says that we know that Avraham's life work was to spread the knowledge of Hashem and that he was a great seeker of geirim.  If he refused her, he must have seen terrible character traits in her.

If so, we can say that they refused her because they correctly discerned in her the midos that ultimately expressed themselves in her descendant, Amalek, and they didn’t want those personality traits grafted onto Klal Yisroel.

Even though this rejection resulted in the birth of Amaleik, it is better to allow the creation of an eternal existential threat rather than jeopardize our defining Jewish traits. Better to create an Amoleik than to bring middos ra’os into Klal Yisrael.

Similarly, we find the issur of accepting Amoni and Mo’avi, apparently for their bad middos. But maybe that is only after their nation had expressed the bad midda in a maaseh which deserved punishment--shelo kidmu. Here, her middos ra’os had not yet expressed themselves. Even so, the Torah shows us that he and the other avos should have helped her. Their refusal shows how serious a refusal to do a chesed is--our terrible nemesis Amalek came from her.

And this is the same taineh on Ya’akov for hiding Dinah from Eisav, and of course he was punished for that as well, when Dinah was taken by Shchem.

Perhaps (see Yalkut Lekach Tov at the end of Vayishlach) the taineh was not that they didn't do differently, but that they didn’t feel any sympathy for her when they decided that they couldn’t help her. But the fact is the Gemara uses the expression Lamos (in Iyov, from the shoresh “nameis”, meaning melt, here meaning a person who shrinks from doing chesed for his neighbor) mei’rei’aihu chesed regarding Ya’akov, which sounds like a tainah for not doing differently.

Also remember what R’ Chaim Shmeulevitz says about “ohr vechoshech mishtamshim be’irbuvia” on the Makkas Choshech. Perhaps the problem in this marriage was not only the choshech alone, but the fact that it was combined with an ohr that both Eliphaz and Timna had. In other words, Timna was honestly motivated to become a giyores, but along with that ohr there was a choshech that they were unable to eliminate, which, in combination with their ohr, was capable of generating a terrible force.

(The plain meaning of the Gemara is a criticism of the Avos. The language of the gemara in Sanhedrin 99b is

נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה

Amalek came from her, who pained Israel. Why? Because they shouldn't have distanced her.
I am following Gedolei Hamefarshim that understand the Gemara differently.)

But there might be a theme about refusing geirim, because not only do we have the Gemara in Sanhedrin about Timna, there’s also the Gemara in Sottah 42b about Orpa, which says that both Golyas and Yishbi (who almost killed David in a later battle) were among the four sons of Orpa. The Gemara there says that amar Hakadosh Baruch Hu yavo’u b’nei haneshukah v’yiplu b’yad bnei hadvukah, so you can’t really tell whether there’s any taineh on Na’omi for discouraging Orpa, or the only point of the Gemara is that Orpa was unfit to become a Jew, as shown by the sons she ultimately had. So, although there is a clear similarity between the cases of Timna and Orpa– both being turned away, both giving birth to children who threatened our existence– and there’s also the Gemara about Yaakov refusing to give Dinah as a wife to Eisav, and the story of Shchem that followed, there’s no clear evidence as to how the three fit together, whether there is a general theme or mussar haskeil, or that you have to judge them on a case by case basis.

Also note that the Gemara in Yevamos (79a) says that the reason Hashem agreed to the demand of the Giv’onim to have the children of Sha’ul killed, was in order to make a Kiddush Hashem so that other potential Gerim would see the concern that the Jews have for the well-being of Gerim, and the Giv’onim lost their livelihood with the destruction of Nov. Now, Chazal also say that Yishbi’s ability to almost kill David was because the aveiraa of Nov had as of then not been forgiven (that’s why he’s called Yishbi B’nov). So you have the son of a refused geir becoming the instrument of nekomoh for an injury to geirim– not good geirim, Giv’onim, but geirim nonetheless. So you see once again that Chazal stress the importance of sympathy with, and the risks of indifference to, the geir.

R’ Chaim Ehrman attended R Schwab’s chumash shiur for four years, and in 1961 he heard the following from him:

When nations wage war, one nation generally covets the resources or the land of the other nation. Amalek went to the desert to wage war against Yisrael. Did they want the desert? There are miles and miles of desert available to any nation. There is no need to wage war to claim the desert. Amalek had a goal in mind. He wanted to show that the Am Hashem, the nation that Hashem chose to be His people are vulnerable and can be attacked like any other nation. Amalek deliberately waged war against the Will of Hashem. He wanted to show that Hashem’s nation is made up of mere humans and can lose a war (which happened when Moshe lowered his hands) like any other nation. What is the source of this hatred?
Rav Schwab answers this question based on the Gemara in Sanhedrin 99b. Amalek’s hatred came from his mother, Timna. She was a princess from the land of Canaan. She could have lead a life of luxury and royalty. She decided to become a giyores and marry into the descendants of Avraham Avinu. She approached Yaakov Avinu, but he replied, saying “you are from Canaan, and we may have nothing to do with Canaanites.” She went to Eisav, who told her that he had three wives and could not take another wife. She approached the children of Eisav and again she was rejected. Finally, Elifaz, the son of Eisav, took her as a concubine, not as a regular wife.
Timna felt totally rejected. She stooped from being a princess to a mere concubine, not even receiving a kesuba, a dowry. She realized that Hashem is the true G-d, but became very bitter because of her treatment and the respect she should have received. (Notice the warm reception Boaz gave Ruth, a princess of Moav who gave up her religion to become a giyores.) Amalek, her son, picked up the bitterness and unhappiness of Timna. He, then, decided to avenge his mother’s sadness and rejection. The mussar haskell (moral lesson to be learned) is that we must try to be mekarev (bring close) everyone, to the best of our ability, and avoid rejecting any person from Avodas Hashem.(End Ehrman. He says that he is in middle of putting a together a sefer of the shiurim he heard from R Schwab, which will include this.)

So, you have a pretty clear difference of opinion between the Alter and R Schwab. One said that we pushed her away because she had middos m’gunos, the other says she had middos m’gunos because we pushed her away, which seems closer to what the Gemara in Sanhedrin says. Unless pshat is that we shouldn’t have pushed her away (at all, so brusquely, so completely) despite her middos m’gunos.

If I were around when Chazal talked about discouraging potential geirim, I would have asked, but look what happened when we did that to Timnoh and to Orpoh. What would they have answered? That the richuk there was too strong? That the richuk is only a test for sincerity, but once you find sincerity you should encourage them? That we were m’racheik them because of their bad middos, and better a bad goy than a bad Jew? That instead of rejecting them completely, we should have worked with them and helped them eliminate the middos ro’os and then taken them as geirim? That even if you are m’racheik, you should be close to them socially and try to do chesed for them?

At a conference in Eretz Yisroel in July 2006 about standards in Geirus, Harav Reuven Feinstein said a new pshat in Koshim Geirim L’Yisroel K’sapachas: he said that this is also referring to the punishment for being m’racheik a geir tzedek, or in making him wait five years before his geirus, because it says “m’kablim osso miyad.”

Rav Bergman in his Shaarei Ora II on this parsha has a beautiful discussion of this sugya.  His focus is on the concept of Kiruv, which spans a range from baalei teshuva to geirim.  He goes with the Alter's approach.  He adds that it was davka because Timna was such a great person that her middos ra'os could not be corrected.  
A normal geir will be mevatel themselves to Klal Yisrael, and overcome their natural techunos hanefesh.  But she was a great woman.  She had such a hakara that she would do anything just to get close to the family of the great Avraham Avinu.  Ironically, davka because she was so great she couldn't be mevatel herself to our hashkafos and middos, and her terrible middos would remain part of her.  But, he says, no matter what the reason is, rejecting a person who wants to become a ger has a terrible price.  The consequences are inevitable even if the decision was fully justified.  He says that we see what Avraham Avinu was willing to forego, kabalas pnei haShechina, for all the years Lot was with him, so he could be mekareiv him.  He adds something I also once said: why is גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה?  Because receiving guests, chesed and kiruv, is being domeh to Hashem, mah hu.... and becoming a Godly person is far greater than standing in the presence of God.  In any case, the idea is that kiruv is so precious and valuable that even in those cases where kiruv is not good, where it is dangerous, rejecting it causes tremendous damage.  We find it by Timna and we find it by Dina/Eisav, and I would add that this may have also been the shitta of Shammai HaZaken.

The way I visualize the concept that there are negative consequences even when the act is entirely justified is that Kiruv is so critical to the briya that it is close to teva.  There are times that picking up a piece of steel that is glowing red is necessary.  Your act might be necessary to protect someone you love from a horrible fate.  But you're going to get burned.

Visualizing it is not the same as understanding it.


UPDATE 2018.
Just something that came up in current events - another rejected Gerus novitiate who became a Nazi.
Jerusalem Post
Times of Israel

"Adam Thomas, who had studied in Israel and tried to convert to Judaism, and Claudia Patatas found guilty of membership in outlawed far-right group"

“While Avi, or Adam I guess, was extremely intelligent, he had an extreme approach to Judaism,” Simpkins said. “He was very insecure (bordering on paranoia), constantly emotional, and intense. He was quick to anger when agitated, but I never saw anything remotely resembling violent tendencies.”
Simpkins said Thomas spoke of having a terrible childhood in the UK and grew up with family who were far-right extremists.
“He started learning about Judaism to discover why he was supposed to hate them,” Simpkins said. “Then he decided he really wanted to become an Orthodox Jew himself.” But at the yeshiva in Jerusalem – one which is popular with converts as well as Jews who grow up secular – Thomas struggled.
“The rabbis decided that Adam needed to deal with his childhood professionally and return to convert with a clear head,” Simpkins said. “He was making the common mistake many who desire conversion make, which is to replace one psychological extreme with another... Adam was given two weeks to leave the yeshiva when the rabbis decided he needed psychological help before proceeding.”

Toldos. Rav Rudderman and Rav Shmuel Birnbaum.

This story was said by Rabbi Bussel, from Reb Avrohom Birnbaum, from his father Reb Shmuel.

Reb Shmuel once met Rav Rudderman and he asked him for a bracha. Rav Rudderman asked him, why did the vision of the Sulam and the Ribono shel Olam's bracha take place right beforeYakov went to Lavan. He left home fourteen years before! (As Rashi says at the end of Toldos.)  Why no vision, why no bracha before that?

The answer is that someone who is נטמן בבית עבר does not need any brachos.

עד כאן from Rav Rudderman.

My hosafos: This was important for me, because a friend is going to Eretz Yisrael, he is having all kinds of problems - financial, physical, and mental problems plague him and his closest relatives. He complained bitterly that if you aren't a big millionaire, you don't have a chance to get in to get a bracha from R Chaim Kanievsky. As far as my earthly eyes can see, my friend is a tzadik. He is moser nefesh for his fellow Jews from early morning to late at night, and he still found time to earn Yadin Yadin, and he sits and learns every spare moment.  I said that R Chaim owes hakaras hatov to the people that give him money to marry off yesomim and feed the hungry. Why shouldn't he favor them? He famously has zero time, and he just can't sit and talk to all of Klal Yisrael.  My friend may not be on the mizrach in this world, but he's a perfect example of the Gemara in BB,

כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש אינגיד א"ל אבוה מאי חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה אמר ליה עולם ברור ראית

Until then, the consolation I gave him was that he does need brachos. He is the hand of the Ribono shel Olam, as hard as that may be. On his madreiga, he needs to be mispallel directly to the Ribono shel Olam, not to look for Brachos from gedolim. So I told him what Rav Rudderman said, and added the following.

Where are Avraham Avinu's Brachos to his son Yitzchak? Nowhere. Because Yitzchak was an עולה  תמימה. Where are the Brachos to kohanim? The Gemara in Chulin 49 brings the Machlokes R Yishmael and R Akiva about what ani avorcheim means, but everyone agrees that birkas kohanim is not for the kohanim. Why? Why don't the kohanim get their own bracha? The answer is because they're nitman b'veis Ever.

דתניא (במדבר ו, כג) כה תברכו את בני ישראל רבי ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקדוש ברוך הוא מברך לכהנים 

רבי עקיבא אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם אלא רבי עקיבא ברכה לכהנים מנא ליה אמר רב נחמן בר יצחק (בראשית יב, ג) מואברכה מברכיך

Vayeitzei. Interesting Consequences of Gender Change.

This is an introductory question which will lead us to two fascinating observations about gender changes.

How many Shevatim come from Rachel, and how many from Leah.

The answer, of course, is two from Rachel and six from Leah.

A more correct answer is, three from Rachel and seven or eight from Leah.

Yosef's sons, Ephraim and Menashe, were counted as two independent Shvatim, which gives Rachel three. And according to the Pirkei D'Rebbi Eliezer (38), Yosef's wife, Asnas, was his niece, Dinah's daughter, and Dinah was Leah's daughter, so Asnas was Leah's granddaughter. Therefore, her two sons were from Leah as well as Rachel. Since when you count Ephraim and Menashe separately you usually drop Levi, Leah's total was either seven or eight.  So: How many shevatim are from Rachel? Three. How many shevatim are from Leah? Seven or eight, depending on whether you count Levi. Two of these are shevatim that share both Rachel and Leah.

→   I think this is another example of the aphorism of Baalei Musser, פון וויתר פארלירט מען נישט, you never suffer a loss by foregoing what you are entitled to for another's benefit. Here, Leah, out of sympathy for her sister, gave up the opportunity to be the mother of another shevet (Brachos 60a). But she regained that shevet as a grandmother, and she regained it with interest.

The idea that identity goes through the maternal side is not without precedent. You have, for one example, the Gemara in Megilla (12a that Mordechai was called HaYehudi because his mother was from Shevet Yehuda. Anyway, our concept of yichus does not matter. Women have their own ideas of yichus, and they decide on their own who is "theirs." Their definition probably doesn't match (and doesn't need to match) what it says in Halacha.  If  you're not married, trust me on this. The ones that just gave her nachas are from her side, and the troublemakers are yours.



The relationship of Ephraim and Menashe to Leah resulted from a combination of many events. Leah davenned that Hashem should change the fetus she was carrying from a boy to a girl, and that was Dinah. Dinah was the victim of Shechem's assault, and the child of the pregnancy that resulted from that assault ended up being adopted by Potiphera, and then married to Yosef.

Reb Yaakov in his Emes L'Yakov points out that just as Dinah was supposed to be a boy but turned into a girl, one of Rachel's kids should have been a girl, but turned out to be a boy (in order that Rachel should have two Shevatim and to attain a sum of twelve boys.) Let's assume that would be Yosef.

→  Reb Yaakov says that although Dinah was born female and Yosef was born male, they retained some character traits from their original gender. Or their mazal, or whatever you want. That is why Dinah was a יצאנית/gregarious and outgoing (not like Rashi in Vayishlach that it came from Leah,) and why Yosef was מסלסל בשערו/excessively concerned about his physical appearance.  

Reb Yaakov is saying that sometimes a person is born with a personality that does not quite match the stereotype of their physical gender. This is a self-evident truth - we all know people like this. Still, I think that this particular vort would have been better left in the realm of Torah she'Baal Peh.


NOTE:
Reb Avrohom Wagner brought up the Targum Yonasan and the Paytan that say that the fetuses were switched, not altered. Would Reb Yaakov's idea work according to them?

I responded that current research seems to provide evidence that the uterine hormonal environment contributes significantly to sexual expression, to the extent that a female twin of a male will have measurable gender related biological differences from single female fetuses.  I pointed out the abstracts of two relevant studies:
https://www.karger.com/Article/Abstract/262525
and
https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0018506X06001462?via%3Dihub

If someone started out carrying a male fetus, and it was exchanged for a female fetus, or the reverse, it seems reasonable that there would be significant consequences.

Toldos, Breishis 27:46. Kibbud Av and Shiduchim.

Rivka told Yaakov to stay away from the local women - she said they disgusted her to death. Any decent child would take such strong words from a parent to heart. But Rav Sternbuch finds that Rivka's choice of words illustrate the opinion of the Gaon and the Netziv regarding the limits of Kibud Av when it comes to a child's shiduch.

The Rema in YD 240:25, from the Maharik, paskens that a child does not have to listen to a parent's orders regarding shiduchim. If a child wants to marry someone, and the parent objects, the mitzva of Kibud Av does not apply and the child is not obliged to heed the parent. This applies to sons and daughters, to fathers and mothers.

הגה וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן א"צ לשמוע אל האב (מהרי"ק שורש קס"ז):

The Gaon says this is because the mitzva of kibud is limited to the parent's personal needs, such as food and lodging and clothing. This does not include the choice of a child's spouse.

The Netziv says that applies when the parent insists on a particular shidduch for the child's own good. If, however, the child's choice of a particular spouse would cause the parent emotional distress, be it social disgrace or personal grief, then the child is obligated under the mitzva of kibud to comply.

With this Netziv in mind, Rav Sternbuch says that this explains why Rivka did not say that the local women were just "רעות בנות כנען". Had she said this, Yaakov would remain free to make his own assessment and his own decision. By saying that the local women disgusted her unto death, this brought it under the rubric of kibud for the parent's own emotional health, a true kibud obligation.

From Rav Sternbuch here:

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת

רבקה לא פירשה ליעקב בפשטות שטובתו היא שיקה אשה מבני משפחתה שראויות לו יותר וכפי שמובא בשו"ע יו"ד ר"מ ס"ק כ"ה שאדם' שמוחה בבנו איזו אשה לשאת אין הבן חייב לשמוע לו ומבאר הגר"א שהטעם בכיבוד אב היינו לצרכי האב להאכילו ולהשקותו וכדו' אבל אם מבקשים מבנם לטובתו שלו אין בזה חיוב כיבוד אב ואם ולפי זה כתב בשו"ת משיב דבר יו"ד סימן (ז') [מ'] שבזיווג אם ההורים טוענים שבזיון הוא להם חייב הבן לשמוע לקולם משום כיבוד אב ואם ולזה אמרה רבקה ליצחק דאף שאיז בידה לצוות לבנה איזו לקחת הרי שהדבר נוגע לה שקצתי בחיי מפני בנות חת וחייב הוא לשמוע מדין כיבוד אב ואם

(The mareh makom to the Netziv is incorrect. It is in YD 50, not 7.) 

The Netziv:

משיב דבר סי׳ נ׳

נראה דהא דאי' ביו"ד (סי' ר"מ סכ"ה) וכן אם האב מוחה בבן לישא איזה אשה שיחפוץ בה, א"צ הבן לשמוע

אל האב, זה אינו אלא באופן שאין באשה שחפץ בה בזיון וצער לאב אבל ביש בזיון אסור לישאנה:

והנה נאמר ע"ז הדין שאר טעמים במהרי"ק (שורש קס"ו א') דכבוד אב אינו אלא במה שנוגע לו להאכילו

וכדומה, אבל במה שאינו נוגע לו אין חיוב, וזה הטעם הביא בביאור הגר"א ז"ל בשם חי' רמב"ן ורשב"א

יבמות פ"א שאין עיקר מצות כ"א אלא במה שיש לו הנאה כו', ולפי זה הטעם אם היה נוגע נשיאת אשה זו

להנאתו היה מחויב לישאנה ולא אחרת, וכש"כ שאסור לישא אשה שהיא בזיון אב דגרע טובא דקאי בארור

מקלה אביו ואמו, ואפילו מחילת אב דקיי"ל דאב יכול למחול ע"כ, מכ"מ על בזיונו א"א למחול כמש"כ

השאלתות דר"א (סי' ס') והכי פשיט בשו"ת הריב"ש והובא בבד"ה יו"ד (סי' של"ד), 

עוד נאמר טעם ע"ז הדין

במהרי"ק שם משום דמצוה לישא אשה שנושאת חן בעיניו, וא"כ יש בדבר נדנוד עבירה למחות על הבן שלא

ישאנה, ובזה אין מצות כ"א, ובאמת כ"כ התוס' בכורות (דף כ"ט א') דהא דאי' דמותר לילך לבית הפרס לישא

אשה אפילו באפשר לישא גם בל"ז, אלא מכ"מ רוצה באשה זו, ונחשב למצוה והיינו כמו ללמוד תורה אמרינן

אף ע"ג שאפשר ללמוד במק"א משום שלא מכל אדם זוכה ללמוד, וה"ה לא מכל אשה אדם זוכה להבנות:

איברא כ"ז דוחה מצות כ"א מהא דאי' ביבמות (ו') איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה', כלכם

חייבים בכבודי, וכ"ז אינו אלא מ"ע דמורא וכבוד אבל בזיון דקאי בארור לא מצינו:

Chazon Ish EH p 287 agrees with the Netziv. He distinguishes between a father that is upset that the child did what he wanted and not what the father wants, where the father is obligated to stay out of it and the son has no mitzvas kibud, and a father that is upset that such a girl would come into his family and his son's family. Precisely what the Netziv says.
I've seen melaktim that think the Chazon Ish contradicts the Netziv. This is because there is no longer any high financial or scholarly threshold to be crossed before one prints a sefer.

שם תוד"ה רב יהודה לפי שזהו גוף הכיבוד כו' ואע"ג דאמרינן בסמוך כו' מבואר מדבריהם שאין הבן חייב לעשות רצון אביו במה שאין לאב שום תועלת וכ"כ הרמב"ן והרשב"א יבמות ו' והביאם הגר"א סי' ר"מ ס"ק ל"ו 

ומיהו קשה דהא כתבו תו' ל"א ב' ד"ה ר"ט בשם ירושלמי דרצונה זהו כיבוד ואם האב רוצה בתקנת בנו ומצטער כשנושא אשה שאינה לרצון האב למה יהא רשאי לצערו ואינו בכלל מורא ולמה דבר זה קל מסותר דבריו בהכרעת הדעת בלבד

והגר"א ז"ל סיים דברשב"א משמע דדוקא לענין דחית לאו לא חשיב עשה של תורה ואפשר דכונת רשב"א דמ"מ הוא חיוב דאורייתא שהרי רצון התורה בכיבוד אב ומוראו אלא שעיקר העשה הוא בכיבוד של מאכילו ומשקהו וכעין שכתבו תו' שבועות כ"ב ב' ד"ה אהיתירא בחצי שיעור

ומיהו דברי התו' ורשב"א הוא בדבר שאין לאב רצון כלל במעשה שמצוהו אבל בדבר שחפץ באמת כמו נידון מהרי"ק לא שמענו שיהא רשאי לצערו ועיקר טעמו של מהרי"ק שהאב צריך לבטל רצונו מפני רצון בנו בכה"ג ואין הבן חייב בכיבוד זה כמו שאינו חייב ליתן מתנות לאביו מפני שהאב חומד חפציו ואפי' למ"ד משל בן אינו חייב בזה כמו שאינו חייב בהעדפה ועוד שמצוה באשה שהוא חפץ וכמו שהאריך מהרי"ק לים למירמי אימתא כו' 

From Yalkut Yosef, the psakim of Rav Ovadiah Yosef written by his son R Yitzchak. He also says like the Netziv, and makes the same connection to Rivka's words as R Sternbuch.

יז  אם הבן רוצה לישא אשה שאינה צנועה, וממשפחה פחותה, ויש לאביו צער ועגמת נפש מנישואיו שיהיו עם הנערה ההיא, ומצוה האב על בנו לבל ישאנה, חייב לשמוע בקולו. כי בנישואיו עמה גורם להוריו צער ובזיון, ונאמר ארור מקלה אביו ואמו. וכן מצינו בתורה שציוה יצחק אבינו את יעקב אבינו שלא יקח אשה מבנות כנען מפני שהיו רעים וחטאים עם מדות מושחתות, ולכן אמרה רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת, , וישמע יעקב אל אביו ואל אמו. אבל אם היא אשה כשרה וצנועה כשאר בנות ישראל הכשרות, אפילו אם ציוהו אביו

בפירוש לבל ישאנה, אינו חייב לשמוע לאביו. ואפילו אם נפטר אביו לבית עולמו אחר שציוהו על זה, אין לחוש בזה משום מצוה לקיים דברי המת, אלא ישא אשה כשרה כראות עיניו.

יח מי שהוריו ציוו אותו שלא לישא אשה פלונית רק מפני שהיא מעדה מסויימת, אין לו לשמוע להם, אחר שנתברר לבן שהיא יראת שמים ובעלת מדות. וכן אב שציוה את בתו שלא תשא איש פלוני מפני שאינו ממשפחה מכובדת, וכדומה, אינה חייבת לשמוע בקולו, שאין בזה מצות כיבוד אב ואם. וכן אם האשה בעלת מדות טובות ויראת ה', אבל אינה מוצאת חן בעיני אביו או אמו, או שאביו טוען שאינה הגונה לבנו, ולדעת הבן אשה זו הגונה לו, אין לו לשמוע בקולם שלא לשאתה. אך יעשה זאת במתינות ובעצת חכם.

The Tzitz Eliezer and Shevet HaLevi pasken not like the Netziv, the Chazon Ish, and Rav Ovdiah Yosef.  They say that the "arur makleh" only applies where that was the child's motivation. If the child makes a personal choice for his own needs, and the parents are distressed by the child's choice, this is not included in Makleh, and the Maharik's rule will still apply.  

 ציץ אליעזר חלק סו סי' לד אות ג' 

שבט הלוי חלק ב' סי' יז אות יא

Note: 

This post deals exclusively with the Halacha. Outside of Halacha, there are two matters of common sense.

It is hard to believe that a decision so personal and so important to one's future as who to marry could be in the power of anyone but the person himself. Who has any right to interfere?
On the other hand, that is obviously not the case with girls under 12. Perhaps having brought someone into the world gives the parents rights equal to the child's. And again, we live in a Democracy and in a time when personal rights are paramount. In the ancient world, the king had the right of life or death over his subjects, to say nothing of the right to decide who each would marry. In fact, he himself was required to marry the person that would benefit his family and his kingdom. He could not simply marry his inamorata. To some extent, a family was a small kingdom, and the paterfamilias its king.

Second, obviously young people have no idea of what they're doing or what matters or what they're getting themselves into. If they don't listen to their parents, they're probably making a big mistake. There are exceptions, of course, where the child has more seichel and less gaiva than the parents, but generally, even without the Netziv, it makes sense to pay serious attention to them. Where you are having trouble doing that, consult with a wise and experienced person before making a decision.