is not the bagel. It is Cholent. I mention this because of my shiur this morning.
We are learning OC Siman 75 seif 3,
יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש הגה ואפי' באשתו אבל קול הרגיל בו אינו ערוה
Divrei Torah of lasting value that require some thought. Established Ellul 5766/September 2006
is not the bagel. It is Cholent. I mention this because of my shiur this morning.
We are learning OC Siman 75 seif 3,
יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש הגה ואפי' באשתו אבל קול הרגיל בו אינו ערוה
I came across the following, and it reminded me of the Gemara in Avoda Zara 18b.
From an article on BBC, "Did ships really battle in the Colosseum? The bizarre true stories that inspired Gladiator II"
More than that, Mariotti (a fellow of the British Institute of Roman history) believes that films like Gladiator II connect viewers to their ancestors. Especially the scenes in the Colosseum, because Romans were attending those events for the same reasons why people watch films. "That was their cinema. That's where they escaped from life. Where, for a couple of hours, they transformed into a courageous hunter or gladiator and were shown parts of the world they'd never see. That's what happens when people watch Gladiator II. They're doing the exact same thing that the Colosseum was built for."
I was surprised to see the meisi'ach lefi tumo assessment of a serious student of Roman culture that going to swords and sandals movies is "the exact same thing" as attending gladiatorial fights at the Coliseum. (Don't be misled by the BBC. The "British Institute of Roman History" is not Oxford. It is just a bunch of guys trying to make a living out of a hobby. I think it is the British equivalent of our Civil War Re-Enactment crowd. Still, this is their life obsession, and they would be reliable as to the attraction of the Roman entertainments to the plebeian. (Not hoi polloi, that's Greek.) )
We assume that when Chazal tell us that going to the Colosseum to watch entertainments is Darkei Ha'Emori and Moshav Leitzim, they couldn't be talking about watching a movie!
We also tell ourselves that when the poskim say that Moshav Leitzim is assur, (for example, OC 316:16,) it is not really an issur, but more in the way of a strict warning that we should not fritter away our time in trivial pursuits. אשרי האיש, yes, but we wouldn't necessarily equate מושב לצים with עצת רשעים and דרך חטאים.
They couldn't be talking about our harmless entertainments. After all, one cannot fairly compare watching the brutal violence in the Colosseum to just going to a movie. Everyone knows that the movie is fiction, just actors playing a game, so it has not effect on us. But reading the above should give us pause. This makes you a little nervous about Chazal's warning in the Gemara:
תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר (תהלים א, א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה ורמינהי [הולכין] לאיצטדינין מותר מפני שצווח ומציל ולכרקום מותר מפני ישוב מדינה ובלבד שלא יתחשב עמהם ואם נתחשב עמהם אסור קשיא איצטדינין אאיצטדינין קשיא כרקום אכרקום בשלמא כרקום אכרקום לא קשיא כאן במתחשב עמהן כאן בשאין מתחשב עמהן אלא איצטדינין אאיצטדינין קשיא תנאי היא [דתניא] אין הולכין לאיצטדינין מפני מושב לצים ורבי נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעיד עדות אשה להשיאה תנו רבנן אין הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות מפני שמזבלין שם זיבול לעבודת כוכבים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מקום שמזבלין אסור מפני חשד עבודת כוכבים ומקום שאין מזבלין שם אסור מפני מושב לצים מאי בינייהו אמר רבי חנינא מסורא נשא ונתן איכא בינייהו דרש רבי שמעון בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב היכן לץ [אלא] לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט, יב) אם חכמת חכמת לך (ואם לצת) לבדך תשא א"ר (אליעזר) כל המתלוצץ יסורין באין עליו שנאמר (ישעיהו כח, כב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם אמר להו רבא לרבנן במטותא בעינא מינייכו דלא תתלוצצו דלא ליתו עלייכו יסורין אמר רב קטינא כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר (הושע ז, ה) משך ידו את לוצצים אמר רבי שמעון בן לקיש כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר (משלי כא, כד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא
Rashi:
לאיצטדינין - מקום שמנגחין את השור:
ולכרקום - מצור ועושין שם שחוק וליצנות:
את הנחשים - מנחשים ומכשפים:
ואת החברים - לוחשי נחשים:
בוקיון מוקיון לוליון סלגריון - כולן מיני ליצנים הן:
הא למדת - מדסמיך ליה כי אם בתורת וגו' מכלל דאזיל להכי לאו בתורת ה' חפצו:
שצווח ומציל - אם רואה שיגיחו שם יהודי צועק ומתחנן להם ומצילו:
מפני ישוב מדינה - ישראל הדרים באותה העיר שזה מבקש בני [ישוב] הכרקום להצילם:
שלא יתחשב עמהם - לחזק עובדי כוכבים ולעשות עמהם מצור:
שמעיד עדות אשה - אם רואה חבירו ישראל נהרג שם מעיד באשתו ומשיאה:
שמזבלים שם - מסדרין צרכי עבודת כוכבים להתנדב לה מזבלין לשון יזבלני אישי (בראשית ל) ענין חנייה של חיבור ואסיפה אמיישנ"ר בלע"ז:
מפני חשד - עבודת כוכבים שלא יחשדוהו [בחזקת זיבול לעבודת כוכבים]:
מאי בינייהו - לר"מ נמי כולהו אסירי דהא לר' מאיר כולהו בחזקת זיבול לעבודת כוכבים נינהו:
נשא ונתן - לר"מ נשא ונתן (לעבודת כוכבים) אסור דהא מפני שמזבלין לעבודת כוכבים סתמא קאמר וסבר דודאי מזבלין לעבודת כוכבים שם ואיכא למיחש לדמי עבודת כוכבים בידו וקונין מישראל זה לצורך עבודת כוכבים ורבנן [דמפרשי] משום חשד ליצנות ולמידי אחריני לא חיישי נשא ונתן מותר דלא חיישינן לדמי עבודת כוכבים:
אם הלך סופו לעמוד - הלך משמע בהעברה בעלמא סופו לעמוד ולהתעכב ביניהם מעט וה"ק אשרי שלא הלך ומתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב הא אם הלך סופו לעמוד כו':
אל תתלוצצו - פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי:
מוסריכם - יסוריכם:
משך - הקב"ה:
ידו - הפותח ידו לזון את הכל מושכה מן הלוצצין:
יום עברה היום ההוא - ביום הדין משתעי קרא שנידונין עובדי כוכבים לגיהנם:
לטרטיאות - פלטין וכל דבריהן כשהן נאספין לשחוק וללצון:
קיניגון - צידת חיה על ידי כלבים וכל מעשיהם לשם שחוק ושמחה דוגמתו בשחיטת חולין (דף ס:) וכי משה קניגי הוה: למד לא גרסינן הכא:
and Sifra in Achrei Mos, Perek 13, about בחוקותיהם and דרכי האמורי:
From a drasha at a granddaughter's Sheva Brachos - Shana and Avi Chin. Good to have in your pocket, and it can be cut down to a quarter if you drop the lomdus and rayos. Simple question. It is clear that many hold that the requirement of ten men at a Sheva Brachos is because it is considered to be a davar shebikdusha. Why? What element of the Sheva Brachos makes it a davar shebikdusha. Two approaches: Either that we see that marriage is the creation of a davar shebidkdusha, or that Chazal insisted that we give the Chasan and Kallah the gift of kedusha when they get married.
If you prefer to see what R Nissen Kaplan has to say on this topic, here you are. But he is only interested in finding mekoros for the two approaches. He doesn't seem to care at all about WHY it would be a davar shabikdusha. Like nobody cares about כאשר זמם ולא כאשר עשה in the Yeshiva world.
We have the Mishna in Megilla (23b) that lists things that require the presence of ten people.
אין פורסין על שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים, וברכת חתנים, ואין מזמנין בשם — פחות מעשרה. ובקרקעות — תשעה וכהן, ואדם כיוצא בהן.
This post was elicited by an experience I had while saying my Halacha Shiur. We are learning Siman 70. Two members of the shiur commented, and each was a very strong stimulus for deeper analysis.
The mechaber begins Siman 70 by saying, from the Mishna in Brachos 20a, that women are not obligated to say Krias Shema, and adds that it is correct and proper for them to do so.
Hachaver Michoel (Mike) Nussbaum questioned the application of Mitzvas Asei shehazman gerama to krias shema. He said that Shofar is a clearly time-bound mitzvah, and, as such, it is not obligatory for women. But Shema is an application, or a parallel, of the universal mitzva of Kabalas Yichud Hashem, and as such, it should apply to women despite the general rule of zeman gerama.
So we spent a day going through the Chinuch, who says that the mitzva of achdus (417) is derived from the word "shema," and the mitzva of kerias shema (420) is derived from vedibarta bam; and the Rambam, that the mitzva of achdus (2) is from Hashem echad, and the mitzva of Shema is from vedibarta, and the Ramban that achdus is from Anochi. In any case, the two mitzvos are clearly separated, and as such, although achdus is universal, its rules are entirely different. For example, we do not know how often one is obligated to be meyached Hashem. Only when faced with a life or death decision? Once a year like mechiyas amalek? Once a day, like Tefillin? But Shema has specific times and specific words, albeit in any language.
Still, his sevara is shared by the Sefer Ohel Moed, brought in the Beis Yosef.
כתוב באהל מועד נראה דעבד ואשה חייבים הם בקבלת הייחוד דהיינו פסוק ראשון:
According to him, the Mishna that says that women are pattur is only if you hold the mitzva requires the whole parsha or two parshios. But if you hold the mitzva is only the first passuk, then women are equally chayav.
(Who, you ask, is the Sefer Ohel Moed? It was written by Harav שמואל ירונדי, who was born a few years before the petirah of the Baal HaTurim, and was highly respected, but overshadowed by the Tur. It is brought down only a few times in the Beis Yosef.)
As for Korbanos; Should women say the parshios of korbanos?
Because the mechaber says women have no obligation to say Shema, the Mishna Berura reviews what he had said in other places about what parts of tefilla women are required to say. A glimpse at the Aruch Hashulchan here and in Siman 106 will illustrate the many differences of opinion on this topic, and indeed there is a wide range of opinion in women's mosdos hachinuch today regarding the practical requirements and priorities of tefilla for women. But I mentioned that back in the end of Siman 47, the Biur Halacha brings that women have to make birkas hatorah because, among other reasons, they have to say the parshios of korbanos. He holds that once a person has an obligation to read a parsha in the Torah, reading that parsha requires Birkas HaTorah.
This halachic opinion is well founded; it is brought in the Beis Yosef from the Agur quoting the Maharil, and reaffirmed by the Magen Avraham and the Taz and the Shulchan Aruch Harav ((וְעוֹד שֶׁבִּרְכַּת הַתּוֹרָה מְבָרְכִין קֹדֶם "פָּרָשַׁת הַתָּמִיד" וּבִקְרִיאַת "פָּרָשַׁת הַתָּמִיד" הֵן שָׁווֹת לָאֲנָשִׁים, שֶׁהֲרֵי תְּפִלָּה בִּמְקוֹם תָּמִיד תִּקְּנוּהָ) and the aforementioned Biur Halacha. This is an authoritative and impeccable list of poskim.
And now that the new teshuvos of the Maharil have been published, we find the original teshuva quoted by the Agur. He is talking about women's obligation to say birkas hatorah, and says
ועוד נראה דעדיף משאר מצות שפטורות מהן, דרבנן תקנו פרשת וידבר משום נגד התמיד כדאמר מר כל העוסק בפרשת עולה וכו', ואטו נשים מי לא מחייבי בתמיד וקרבנות כמו אנשים, הא חייבות בתפילות וכנגד תמידין תקנו, וא"כ מחייבי נמי לסדר ענייני קרבנות, קראי, ושמא נמי מתני' דאיזהו מקומן. ותפלות אין שייך דאינן מבינות, ומ"מ הוי כאילו הקריבו קרבן משום עקימת שפתים, דליגרוס איניש אע"ג דלא ידע [מאי קאמר], ופשיטא דאיש חייב לברך אע"ג דאין מבין קריאתו וגרסתו וכו'.
BM 86b:
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו. וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ״ואל הבקר רץ אברהם״, ״ורוח נסע מאת ה׳״. ״ויקח חמאה וחלב״, ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״. ״והוא עמד עליהם תחת העץ״, ״הנני עמד לפניך שם על הצור [וגו׳]״. ״ואברהם הלך עמם לשלחם״, ״וה׳ הלך לפניהם יומם״. ״יקח נא מעט מים״, ״והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם״.
ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא. דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה – זכו לשלשה. בשכר ״חמאה וחלב״ – זכו למן; בשכר ״והוא עמד עליהם״ – זכו לעמוד הענן; בשכר ״יקח נא מעט מים״ – זכו לבארה של מרים.
Maharsha there:
Based on Mishnas R Aharon in Shmini.
ויקרא ט
ו
וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד
יְהוָה.
Pashtus it’s
talking about building the Mishkan for hashraas hashechina. But there is much
more in the passuk. It does not say זה הדבר
תעשו. It says
asher tzivo hashem.
When a
person feels that he is doing is because of tzivui Hashem, with cheshek and
mesirus, as if he heard it from God Himself, he will feel enormous joy and
pride in doing the mitzvah, that his whole life is wrapped up in it. Like
someone you love and respect asked you to do something very important, every movement
will be imbued with love.
If he does
it from mitzvas odom milumadah, or because not doing it would distance him from
the society he’s used to, he will totally lack the dveikus and joy and pride in
what he is doing.
Not only
will he be missing fundamental aspects of basic avodas hashem, of Yira and
Ahava, the mitzvos temidios, the mitzva
itself will be shrunken and shriveled.
Ramchal in
Daas Tevunos:
הנה האדם עושה מעשיו, ולמעשים האלה יש תולדות,
כי מפני הכונניות שזכרנו נמצא שכל תנועה קטנה שבאדם מנועעת דברים רבים וגדולים - כלל
כל הנבראים העליונים והתחתונים, הגשמים והרוחנים, וכל הכחות הנבדלים, והשפעותיו ית'
בהם, וכמו שביארנו. ועם כל זה, לא כל בני האדם שוים, ולא כל המעשים שוים, כי גבולות
גדולים שם האדון ב"ה לכל נבראיו בשיעור מדוקדק עד אין תכלית. וימצאו שני בני אדם,
על שלחן אחד ידברו, יאכלו וישתו, ותולדות מעשי האחד יתעלו עד רום שמי השמים, ותולדות
מעשי האחר לא יתעלו, ולא קרוב להם. ואביא לך ראיה ברורה, יונתן בן עוזיאל יושב ולומד
- כל עוף הפורח עליו נשרף (סוכה כח ע"א), ואחרים לאלפים ולרבבות יושבים ולומדים,
ולא יהיה להם כן; וזה מצד הפועל. ומצד הנפעל, קדשים יוכיחו, שאכילתם מצוה רבה, ואכילת
חולין - לא כן, וזה וזה אוכלים אותם בדרך אחד; ולא עוד, אלא כהן האוכלם עושה מצוה,
וזר האוכלם חייב מיתה. וגדולה מזו - המצוות עצמם, אמרו חז"ל (עבודה זרה, ג ע"א)
"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", והמצווה ועושה נמצא מתקן כל
הבריאה כולה, ושאינו מצווה לא תשיג ידו לעשות כן; והרי שניהם עושים מעשה אחד ולכונה
אחת.
אך הענין הוא, שתנאי הפועל והנפעל בכל המתלוים
להם הם הם המשנים ומחליפים תולדות המעשים. יונתן בן עוזיאל לפי שהוא איש קדוש ונורא
מאד, ונשמתו מעוטרת בעטרי קדושה והארה רבה, על כן כל מעשה אשר יעשה יעלה ויגיע לרומו
של עולם, וינועע כל אופני הקודש; ואדם אחר שאינו כל כך קדוש, ואינו מעוטר באלה העטרות,
לא יתעלו מעשיו לעילוי זה. וכאן ההדרגה רבה, לפי הכנת האדם, ולפי הכנת המעשים עצמם,
והזמן, וכל שאר המתלוים. הלא זאת ההכנה הכללית שנתן הקב"ה לעמו ישראל בתחלה, להיותם
מקיימים ועושים כל התורה והמצוה, כי זולת זה לא היו יכולים לעשות במעשיהם מעשה התיקון
הגדול שהם עושים לכלל כל הבריאה, כמו שנבאר. ועם כל זה, בהם עצמם יש ההדרגה שזכרנו,
כי לא ידמה מעשה אחד מעמי הארץ למעשה אחד מן בעלי התורה; ולא מעשה בעל התורה עצמו שאינו
כל כך מקודש במעשיו למעשה המקודש ממנו; ולא מעשה המקודש למעשה המקודש יותר, מן השרידים
אשר ה' קורא; וכן על דרך זה עד משה רבנו ע"ה
Example:
Matza at the seder. Can be with awareness and total faith of swift geula
that happened and that will happen again, it could be a reenactment and faithful
anticipation of a glorious future, or it could be just so.
Tefillin. Leshabeid. That’s a fine thought, but it’s not just a side
mitzvah. It changes the entire mitzva of tefillin to be not a man wearing
tefillin, but instead a combination of man and tefillin.
Gemara in Brachos 30b:
״עבדו
את ה׳ ביראה וגילו ברעדה״. מאי ״וגילו ברעדה״? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה
שם תהא רעדה. אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא. אמר ״וגילו ברעדה״ כתיב!
אמר ליה: אנא תפילין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא. חזייה דהוה קא בדח
טובא אמר ליה: ״בכל עצב יהיה מותר״ כתיב? אמר ליה: אנא תפילין מנחנא.
Rashi:
דהוה קא בדח טובא – יותר מדאי ונראה כפורק
עול:
תפילין מנחנא – והם עדות שממשלת קוני ומשרתו
עלי:
Why is this particularly relevant to Rosh HaShannah? Because of the words of the navi in Nechemiah. They cried because they thought they were not worthy, that Hashem still rejected them.
וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכׇל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּשׇׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ חיוַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהֹוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃
There are two ways to read חדות ה' היא מעוזכם. One is, Hashem's gets nachas from the Jews, and that joy gives you strength. But others learn it means Your joy in doing the mitzvos, in the mitzvos of Rosh Hashanna and all year, that is where your strength comes from.
Metzudos:
כי חדות ה׳. ר״ל שמחת י״ט שהיא שמחה של מצוה היא תתן לכם עוז ותעצומות:
The mussar
haskeil is that on Rosh HaShanah we accept God’s malchus. That means not only
that we do His will, but that we do it with pride and joy and a full awareness
of the infinite gravity of each mitzva and dvar torah, that we break away from
mitzvas anashim milumada and renew our bris with the Ribono shel Olam as if we are
hearing His words at Har Sinai.
Note: Reb Chaim in Nefesh Hachaim stresses the primacy of act over dveikus, but he certainly says that done with dveikus it is much more potent.
with R Moshe Wolfson and Avraham Bukspan.
It is well
known, from, for example, Reb Tzadok, that the way a word is used in its first
appearance in the Torah reveals a deep truth about its essential meaning.
Reb Tzadok,
Yisrael Kedoshim 7:1
[א]
ופעם ראשון שנזכרה בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת, מיד בבריאת העולם בפרשת
בראשית, ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. וקבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה
זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין, וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא
קדושת יום השבת, שהיא קדושה קביעא וקיימא, שקבע הש"י בעולמו זמן מיוחד לברכה
וקדושה שבירכו וקידשו.
בכל מקום במה שנזכר פעם ראשונה בתורה שם
הוא שורש הדבר כמו שאמרו (בב"ק נה.) באות ט' שמורה על טובה אף שיש ט' להיפך
גם כן רק הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה.
Also Bnei
Yisoschor, מאמרי חודש אייר/מאמר ג
נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיבה שנכתב
בתורה בראשיתה, היינו שאותו האות והתיבה שנזכר בתחילה בתורה, אותו הדבר הוא דבר
כללי לכל הנאמר אחריו.
Breishis
28:16-17
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום
הזה ואנכי לא ידעתי
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה
כי אם בית אלקים וזה שער השמים
למשפטיך
עמדו היום כי הכל עבדיך
(Tehilim
119:91), a perfect description of Rosh HaShanah.
(There is
another partial passuk, a phrase, in Tanach that shares this Gematria, though.
That is Shemos 3:5, אדמת קדש הוא. That was Har Sinai,
not the Beis HaMikdash. But it was, at that moment, Admas Kodesh.)
In fact, the
Gemara tells us that the Tekias Shofar is akin to standing in the Kodesh
Kodashim. Rosh HaShanah 26a:
מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת
עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.
and the
word מֵרָחוֹק reminds us of
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא
את המקום מרחק
which was the
makom of akeidas Yitzchak, which is a fundamental part of zichronos and
shofros.
And also, there
is the Gemara in Shabbos pei tes b,
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן
מ"ד (ישעיה סג, טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה'
אבינו גואלנו מעולם שמך לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר
לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים
אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך
אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע
בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) בני בכורי עכשיו
בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו
פשו להו חמשין דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי
ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא
עלי ופלגא עליך ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך פתחו ואמרו (כי) אתה אבינו
אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק הקב"ה
בעינייהו מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיה סג, טז) אתה ה' אבינו גואלנו מעולם
שמך