Kedoshim. Metrics אין אתה יודע מתן שכרן של עבירות

Mizvos are impossible to rank. As Rebbi tells us in the beginning of the second perek of Avos, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.  But you would think that Aveiros are easy to compare, based on the punishment they incur. On a rising scale of severity they should go

ביטול עשה

איסור עשה

לאו שאין בו מעשה

לאו שיש בו מעשה

חייבי מיתה בידי שמים

חייבי כרת

חייבי מיתת בית דין למר כדאית ליה

Simple. But it's not true. The damage caused by an aveira is not limited to the onesh.  Just as the consequences of physical actions are not related to their morality or immorality, so, too, aveiros can have negative consequences that do not correspond directly to how severely the transgressor is punished.  Here are some examples.

• Reb Meir Simcha's distinction in Parshas Beshalach .between aveiros against tzivui Hashem and aveiros that affect the community directly- Lashon hara and gneiva are trivial compared to avoda zara, but a community that does the latter but not the former is protected against its enemies.

• Erva with a niddah is far worse than erva with a goyeh.  But if a person moves in with a goyeh, and they live like a married couple, both Reb Moshe and Reb Yaakov said that he is the greater Rasha. I heard this from Reb Moshe directly, and Harav Dovid Zucker heard it from Reb Yaakov.

• We have another example in Parshas Kedoshim.  I am developing this from an idea of Rav Dovid Hofstedter in his sefer on Chumash.  The gist of the vort is that Maachalos Asuros do not directly cause the departure of the Shechina.  But they cause timtum haleiv; timtum haleiv means that you are insensitive to, or incapable of perceiving, the presence of the Ribono shel Olam- as it says in Haazinu, (Devarim 32:15,) וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו .  Once a person loses sight of hashgacha pratis and the idea that our hatzlacha is a gzeiras Hashem, Hashem removes His hashgacha from that person and leaves him in a matzav of hester panim.  So the relatively minor sin of maachalos asuros can lead to the ruchniyusdikkeh disaster of hester panim. So the indirect consequence of consuming Maachalos Asuros is worse than the direct consequence. 

The Mechilta and the Malbim in Mishpatim Shemos 22:30 show that maachalos asuros destroy the relationship between the Ribono shel Olam and Klal Yisrael.
Mechilta

ואנשי קדש תהיון לי רבי ישמעאל אומר, כשאתם קדושים הרי אתם שלי. איסי בן יהודה אומר, כשהמקום מחדש מצוה על ישראל, הוא מוסיף להם קדושה. איסי בן גוריא אומר, נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה. מה (להלן) אסורין באכילה, אף (כאן) תהא אסורה באכילה.

Malbim

 ואנשי קדש תהיון לי מ"ש תהיון לי היינו שתהיו שלי שלא תהיו תחת הטבע והמערכה רק תחת ההנהגה הנסיית שמצד זה השי"ת מתעלה ומתקדש אל הנהגה מופלאת מובדלת מחוקי הטבע ואמר כן בסוף איסורי מאכלות ובפ' עריות בפ'' שמיני ובפ' קדושים כי ע"י כל מצוה מתוסף עליכם קדושה חדשה נערכת לעומת קדושת המצוה וכמו שהתבאר בספרא סוף שמיני וסוף קדושים ואיסי בן גוריא ס"ל כר"ש שלמד בחולין קט"ז ובכ"מ שבב"ח אינו אסור רק באכילה משום דכתיב כי עם קדוש אתה והקדושה לא בא על איסורי הנאה רק על איסורי מאכלות כמו בכאן ומ"ש נאמר כאן ר"ל גבי בב"ח ולהלן ר"ל גבי טרפה 

At the end of our Parsha, Vayikra 20:25-27, Rashi from the Toras Kohanim.

 אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים     והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא   והייתם לי קדשים כי קדוש אני ה' ואבדל אתכם מן העמים להיות לי    

Rashi

 ואבדל אתכם מן העמים להיות לי: אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו. רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, תלמוד לומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים:

Toras Kohanim  20:128

[יא] "והייתם לי קדושים כי קדוש אני"-- כשם שאני קדוש כך אתם הֶיו קדושים. כשם שאני פרוש כך אתם הֶיו פרושים.

[יב] "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבל וחבריו.

Sifra end of Shmini

 (ט) והבדלתם בין הבהמה הטהורה  לטמאה צ יד לומר בין פרה לחמור והלא כבר מפורשים הם א״כ למה נאמר והבדלתם

 ין בין הבהמה הטהורה לטמאה בין טהורה לך לטמאה לך בין שנשחט רובו של קנה בין שנשחט חציו וכמה הוא בין רובו לחציו  מלא שער:

(י) ובין העוף הטמא לטהור. ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה הבדלתי אתכם לטמא לאסור: 

(יא) והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳ כשם שאני קדוש כך אתם היו קדושים. כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים:

(יב) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך

 בבל וחבריו. ר״א בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם אי איפשי ללבוש שעטנז אי איפשי לאכול בשר חזיר אי איפשי לבוא  על הערוה אבל איפשי מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך ת״ל ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו מלכות שמים: 

So Chazal clearly are warning us that maachalos asuros can cause the siluk of the Shechina.  But this is difficult to understand, as we have been promised in last week's parsha (16:16)  השכן אתם בתוך טמאתם.  But the answer is that although maachalos asuros do not directly drive away the Shechina, they bring to Timtum HaLeiv, and Timtum brings to kochi v'otzem yadi, and as a result, the Shechina departs.

This can be read into the Mesillas Yesharim.

Mesilas Yesharim 11

והמדריגה השלישית אחר הגזל והעריות לענין החמדה, הנה הוא איסור המאכלות, בין בענין הטריפות עצמם, בין בענין תערובותיהן, בין בענין בשר בחלב או חלב ודם וענין בישולי גוים, וענין געולי גויים, יין נסכם וסתם יינם. כל אלה הנקיות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק, כי יש תאות הלב המתאוה במאכלים הטובים וחסרון הכיס באיסורי התערובות וכיוצא בזה. ופרטיהם רבים ככל דיניהם הידועים והמבוארים בספרי הפוסקים. והמקיל בהם במקום שאמרו להחמיר, אינו אלא משחית לנפשו. וכך אמרו (בספרא שמיני): לא תטמאו בהם ונטמאתם בם (ויקרא יא), אם מטמאים אתם בם, סופכם לטמא בם, והיינו, כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו. והוא מה שאמרו בש"ס גם כן (יומא לט): ונטמאתם בם, אל תיקרי ונטמאתם, אלא ונטמתם, שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדיעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב (משלי ב): כי ה' יתן חכמה, והנה הוא נשאר בהמיי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו.

וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצים בלבד הם הטמאים אלא גם הטריפות שבמין הכשר עצמו הם בכלל טומאה, אמר הכתוב (ויקרא יא): להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובא הפירוש לרבותינו ז"ל (תורת כהנים): אין צריך לומר בין חמור לפרה, למה נאמר בין הטמא ובין הטהור? בין טמאה לך ובין טהורה לך, בין נשחט רובו של קנה, לנשחט חציו. וכמה בין רובו לחציו? מלא השערה, עד כאן לשונם. ואמרו לשון זה בסיום מאמרם: וכמה בין רובו וכו', להראות כמה נפלא כח המצוה, שחוט השערה מבדיל בין טומאה לטהרה ממש.

והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי איפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא. ועל דבר זה נאמר (משלי כג): ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה.

 

To be perfectly honest, the Mesillas Yesharim seems to be saying that the effect is direct- eat, timtum, siluk Shechina,  and what we're saying is eat, timtum, loss of bitachon/kochi v'otzem yadi, siluk Shechina. But I think that it can be read in consonance with what we are saying.

Note-worthies and Curiosities. (מערקווערדיג)

1. Tefilla: Sibah or Siman- Causal or Correlational
A dear friend of mine has wonderful children- exceptional talmidei chachamim and baalei middos tovos who are effectively engaged with their families and their communities.  He is often asked how he was zocheh to such children, what is his secret (just as Kimchis was asked, as we are told in Yoma 47a.)  His usual answer is that he was lucky to marry a women that says tehillim all the time, and also to have zechus avos.  The Maharsha in Yoma, by the story of Kimchis, asks, why did they ask her, maybe it was the father's zechus.  One of the answers to that question is that they knew the father, and they knew that whatever the zechus was, it wasn't his.  I, too, knowing my friend well, and with all due respect, I have to agree that whatever it is, it is not because of him.

I just want to point out that I am not sure whether the Tehillim answer is a siman or a sibah.  In other words, it's not necessarily the pshat that saying Tehillim yields good children.  Saying Tehillim expresses and reinforces the awareness that everything is be'yad Hashem, that you need siyata dishmaya for hatzlacha, that without Hashem's help, we are lost.  It could be that this attitude is the secret of their success. Children that grow up in a milieu of Ahavas and Yiras Hashem, where bitachon and yir'ah are merged with hasmada, hishtadlus and openness to others, where parenting decisions are made with humility and faith and careful thought, those children are on the right path to hatzlacha in Avodas Hashem.

Please note that this approach to tefillah will be familiar to any talmid of the Rambam.  In particular, here is what the Mabit says in בית אלקים שער התפלה פ"ב

כי לא היתה תכלית התפלה כדי שיענה, אלא להורות שאין בעולם למי שראוי להתפלל אלא לקל יתברך, ולהכיר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם, ואין מי שימלא חסרונו אלא הוא יתברך, ומספר לפניו חסרונותיו להורות זה הענין, וסוף השכר לבוא, אבל לא שתהיה התפלה לתכלית השגת המבוקש

2.  Business is business.
 עפר אני תחת כפות רגליו, but I saw what seems l'aniyus daati to be a wild Maharsham.  It is in the fourth volume of teshuvos in Siman 28, and it goes like this: If a person buys a sefer Torah from another individual, is the buyer over on lifnei iver. He says: Yes, certainly, one who sells his sefer and he has no other, is mevatel the mitzva deoraysa of kesiva sefer. If he has another, it is not a bittul asei, but it is bizui mitzva.  As far as the buyer, though, he is called a chotef mitzvah, but he's not over on lifnei iver. Why? 

ונראה דבקונה ס"ת בלא הגיהו דהוי כחוטף מצוה היינו משום דמחסר אח חבירו מצוה והיינו דודאי ליכא משום לפ"ע דהוא רוצה לזכןת אח נפשו בקיום מצוה וחייו קודמים ואם מחסר אה חבירו ממ"ע הרי ממלא אה נפשו בקיום המצוה ועי׳ שע״ת או"ח סי׳ תפ"ה

I love the idea that it's not lifnei iver by causing him to be mevateil an assir if I am being machshil him for my own need to be mekayeim a mitzvah. To me, it sounds like a variation on "Business is Business."

3.  The Korban Pesach is a Korban of Geirus.
Reb Meir Simchas in Be'haaloscha, Bamidbar 9:7, says that the Korban Pesach is essentially a korban of Geirus.  Normally, a Ger must bring a korban Olas HaOf (Krisus 8b.) But, he says, if a Ger had not yet brought his korban Geirus, and he already brought or participated in the Korban Pesach, he does not have to bring his personal korban Geirus.  This seems like an example of Reb Meir Simcha's Nevi'us.  Who would say such a thing without evidence?  He is surprised himself.  He says

ויתכן דאף דגר צריך להביא קרבן עולת העוף זה דוקא בלא עשה פסח אבל עשה פסח עם הצבור סגי בלא קרבן והוא כאזרח הארץ ותו אינו צריך להביא את קרבנו ואוכל אח"כ בקדשים כמו שישראל אכלו פסח בלא קרבן ולכן אמר שמות יב מח וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והיה כאזרח הארץ פירוש שמעתה יהיה ככל כשרי ישראל לכל הלכותיו בלא קרבן ואם כי זה חדש ולא נזכר כלל רק כן משמע ממשנה סוף פרק האשה דערל גוי טובל ואוכל פסחו לערב ולא נזכר קרבן כלל יעיין מה שכתבתי בספר אור שמח בזה 

But my friend (not the one in the first paragraph,) Harav Shimon Kalman Goldstein Shlitah, showed me that Rashi later there, in 9:14, on the passuk 

וכי יגור אתכם גר ועשה פסח ליהוה כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ

brings from the Sifrei as follows:

וכי יגור אתכם גר ועשה פסח: יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר חקה אחת וגו', אלא כך משמעו, וכי יגור אתכם גר ובא עת לעשות פסח עם חביריו כחקה וכמשפט יעשה:

The Sifrei says very clearly that without a passuk, we would think that every Ger should bring a personal Korban Pesach after he's misgayer.  Evidently, the Korban Pesach was the korban geirus of Klal Yisrael, and we would think that individuals should bring it after their geirus, so the passuk tells us no, regular Geirim only bring the Pesach on the fourteenth, like the rest of us.  In any case, it's clear that the Korban Pesach can be a Korban of Geirus, and that it functioned in that capacity in Mitzrayim. When it says Mishchu u'kechu, and the Mechilta in 20 says it means mishchu from Avoda Zara through dam pesach and dam milah, that is because those are elements of Geirus. 
And no, Kuperman does not bring the Sifrei.

Pesach. Eating the Korban Pesach When You Are Not Hungry. על השובע ולתאבון

This was originally posted this in '11, and it contains a great deal of  צורבא מרבנן Chaim B's and שיננא Nachum J's contributions.  It was re-posted in 2012 to include some important additions. This time it is being re-posted to include a good he'ara from החבר Rabbi Yehuda Oppenheimer.

**************************

The Korban Pesach should be eaten על השובע, when a person is not hungry.  This does not mean he should eat it when he has no appetite at all, because such eating is disgraceful and may not even be considered "eating" at all in halacha.  He should not be hungry when he eats it, but he should still enjoy eating, like people enjoy dessert.  This rule, derived from a passuk, gives rise to two (2) questions.  

PART I, addressing Question 1.

Question 1: How is the Pesach rule of  על השובע different than the general Kodshim rule of  על השובע. 

Although the rule is best known in the context of Korban Pesach (Rambam 5 Korban Pesach 3), an identical rule applies to all korbanos (Rambam 10 Maaseh Hakorbanos 11, from Temura 23a).  See Zevachim 30b in middle of the daf and Rashi that brings the Toras Kohanim.  So the question is, why do we need a drasha specific to Korban Pesach.  And having a drasha specifically by the Korban Pesach, how is this din  על השובע different from the general kodshim rule of  על השובע? (Rashi, Pesachim 83a, says that there is no special din by Pesach, and that the famous  על השובע by Pesach is just an application of the general  על השובע of all Kodshim.  But most Rishonim do not  hold like Rashi, like the Rambam in Mitzvos Asei #56 who quotes the Mechilta in support of his pshat.)

So the Brisker Rov answers that it appears in the Rambam that the general rule of  על השובע only applies to Kodshei Kodoshim, but not to kodshim kalim like Korban Pesach. The reason for this distinction is that the mitzva to eat kodshim only exists for kodshei kodoshim, while the mitzva for kodoshim kalim is only to see to it that the kodshim are eaten, but not necessarily that you eat it yourself (as the Beis Halevi says, though he says it regarding both Kodshei Kodoshim and Kalim.)  The chiddush of the passuk here is that even though Korban Pesach is Kodshim Kalim, there's a din of al hasova anyway.  The Rov says this might be because of the unique mitzva of eating korban pesach; the purpose of the korban is that it be eaten, unlike other korbanos where the purpose is the sacrificial service and the eating is secondary.  Here, the eating is primary.

Elsewhere, (in the Grach al Hashas page 21 to Pesachim 41a) he says that the general din of  על השובע by kodshim only applies to Kohanim, for whom there's a din of Lemashcha, but it does not apply to non-Kohanim that eat kodshim, like Shlamim or Todah.  So the chiddush by Pesach is that it applies even to non-kohanim.

With some thought, I think we ought to be able to think of more answers.  For example:

1.  The drasha in Torah Kohanim, as brought in Temura, says that if one has an abundance of korban meat to eat, the meal should consist entirely of the korbanos.  But if there is little meat to go around, one should eat other foods to take the edge off his hunger and only then eat the korban.  We see that the din of al hasova by kodshim does not mean that you have to eat every kezayis al hasova.  It only means that you should ensure that by the time you get the finish the meal, the last kezayis will be al hasova.

2.  The Chinuch, based on the Yerushalmi (Pesachim 6:4, brought in Tosfos Pesachim 70a D'H Lahv) says that the reason the Torah prohibits breaking bones of the Pesach is so that people should not eat it ravenously, breaking bones and sucking out marrow.  They should eat it calmly.  The Chinuch is reading this rule in consonance with the din of Al Hasova.  If the general kodshim rule of al hasova were all that mattered here, that would mean that you could begin eating the Korban Pesach with a strong hunger, and the Chinuch's idea wouldn't make any sense.  Evidently, the Chinuch assumed that by the Korban Pesach, you need to eat every single kezayis al hasova.

So we already have one answer.  It could be that by other kodshim, the din al hasova only means that you should end your achilas kodshim with a kezayis of some korban al hasova.  It's a din in the participants in the meal, not in the kodshim themselves.  But by Pesach, the din of al hasova applies to the korban itself, and requires that every single bite be al hasova.  Unfortunately, the Rambam in 8 Chametz Umatza 7 and 9 indicates that he holds that you eat the Pesach during the meal and then again at the end of the meal, just like other kodshim.



PART II, addressing Question 2.  As it turns out, Question II leads us to an answer on Question I.

Question 2: Why is there a din of על השובע by Kodshim/Pesach, when in all the rest of the Torah, when there is a mitzva to eat something, we are encouraged to davka eat it לתאבון, when we're hungry, because eating with hunger and desire is a hiddur mitzva.

There is something very strange about the basic concept of al hasova.  It seems to be diametrically opposite of the general rule of Mitzvos.  That is, the Gemara in Pesachim says that one should not eat a lot before Pesach, in order that he should eat Matza "Le'tei'avon," with desire, with a strong appetite.  If by kodshim the mitzva is to eat it al hasova, why is the rule by matza exactly the opposite?  Why by one is the mitzva hunger, and by the other the mitzva is enjoyment davka without hunger?

We have a rule of מצוות לאו ליהנות ניתנו.  The logic of this rule is that any pleasure derived from fulfillment of a mitzva is viewed as tertiary and legally irrelevant; the only result of the act that is recognized as significant by the halacha is the kiyum hamitzva.  On the other hand, you have the Taz in YD 221:43, and the Rabbeinu Avraham min Hahar in Nedarim 48, that say that because the whole point of limud hatorah is to learn with pleasure, the rule of lav lei'hanos doesn't apply.   The Rashba there, and the Ran there on 37a, disagree.  Rav Shteinman Shlitah in his Ayeles Hashachar on Nedarim 16b starting from "Be'omeir" and especially on the next page DH Ve'Efshar) says that it according to some rishonim, even if we would agree with Rabbeinu Avraham that the purpose of limud is to have hana'a, that is all the more reason to say lav lei'hanos nitnu, because the pleasure is the mitzva, and the pleasure we personally derive is considered secondary to the purpose of serving Hashem.  (see, e.g., שערי יושר א:ז ד"ה ובדרך, קובץ שמועות חולין לט, but see farkert (c.f.) רשב"א סוכה לא: who says pshat in lav leihanos because hana'a ruchnis doesn't matter.  This machlokes is discussed in the  פרי חדש או"ח תקפו-ה and the Sefer Hamakneh 22:12.  For more mekoros than you can shake a stick at, see Sdei Chemed volume 4 page 205.)

So it turns out that there are mitzvos where the whole kiyum of the mitzva is to enjoy the act.  By such mitzvos, the more hana'ah, the more mitzva, and so we eat le'tei'avon.  This is true where the mitzva is the achila.   But even though the hana'ah is the mitzva, we still say Lav leihanos nitnu, that because we are motivated by the chiyuv, not the pleasure, and any pleasure is trivial and halachicly irrelevant.  So we do them in an ofen of hana'a in order to be me'kayeim the mitzvah with hiddur.  In other mitzvos, though, where the kiyum is not the pleasure, then kal vachomer the hana'a is irrelevant.  By those mitzvos, since the hana'a is not the tachlis of the mitzva, the hiddur in the avoda would be to demonstrate that the hana'a is not important, and so it is best to do them "al hasova."  This is true by achilas kodshim, where the mitzva is not to eat it, but rather to "see to it that it is eaten."

Korban Pesach is a strange kind of mitzva.  On the one hand, it is kodshim, where the best thing to do is to eat it al hasova.  On the other hand, it's a mitzva to eat it, like any achila shel mitzva, and is such cases, the best thing to do is to eat it le'tei'avon.  So what do you do?  The Torah is mechadeish that even though it has aspects of other mitzvos, the kodshim aspect is dominant, and therefore it should be eaten al hasova.  And even so, the matza that accompanies it, the Al matzos umerorim of the Korban, should be eaten le'tei'avon.  (See Sfas Emes below.)

This explains why some mitzvos require sova and some require tei'avon.  It also explains why the Torah needs to tell us Sova by Pesach even though it would be covered by the general din sova of kodshim anyway.



2016 ADDITION FROM RABBI YEHUDA OPPENHEIMER

I would like to suggest that, according to the Rambam, Question 2 does not begin.רמב״ם הלכות ק"פ פרק ח' (א) אכילת בשר הפסח בליל חמשה עשר מצות עשה שנאמר .... (ג) מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע, לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר, אוכל מהן תחילה ואחר כך אוכל בשר הפסח כדי לשבוע ממנו, ואם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו.The way the Rambam chooses to write the minimum Shiur of Achilas K”P (Kazayis) is remarkable. He contrasts it to the Mitzva Min Hamuvchar of eating an Achilas Sova! According to conventional wisdom - that Sova is the state one should be in when beginning to eat - this makes absolutely no sense!!! Obviously, the Rambam learns that Sova is the state one should be in when finishing to eat. (Don’t leave K”P hungry - eat enough so that you become satisfied from it). Now we have a Mitzva min Hamuvchar Shiur (Achilas Sova) vs. a Bedieved Shiur (Kazayis, from which he will leave hungry). The wordsלפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר, אוכל מהן תחילה ואחר כך אוכל בשר הפסח כדי לשבוע ממנו are also absurd unless you learn this way. YO

(My shiur answered the Le'tei'avon/Al Hasova question differently: that Al Hasova applies only when you're eating Mishulchan gavo'ah.  Once you say that Al Hasova is only for korbanos that are eaten Mishulchan Gavo'ah, you can say like the Brisker Rov above in explaining why you need a new halacha in Korban Pesach.)

Also: in the previous post, I quoted a Sfas Emes on the topic of the difference between the Matza of Ba'erev and the Matza of Al Matzos.  This Sfas Emes happens to be equally relevant to this discussion of Sova and Tei'avon, so I'm quoting it again here.

פ ר ק  ע ר ב י  פ ס ח י ם .

"ב ג מ ׳  מאי אריא ע"פ  כו׳ קשה למ״ש התוס׳  צ"ט  דמתני׳ כולל גם ע״פ שני א״כ לא הוי בכלל עיו״ט  וגם באמת  יש לדון  ולהתיר בע״פ  שני דאין  לחוש אם  לא  יאכל בלילה לתיאבון כיון דמצות פסח  הוא  לאכול על  השובע. רק בפסח ראשון האיסור הוא משום חיוב מצה דמצוה לאכול לתיאבון [משום הידור מצוה כמו"ש  הרשב״ם  לעיל במשנה בד"ה לא יאכל דלא  כמ״ש התוס׳ לקמן (ק״ז:)  דאכילה גסה גרע מאכילה על השובע ע״ש]. אבל בפסח  שני  ליכא חיוב מצה מצד עצמו אלא  בשביל הפסח וא״כ נאכל  על השובע כמו הפסח.  ו כ"מ  מדברי הרשב״ם ד״ה משום  חיובא דמצה כו ׳  וחיובא דמצה  לילה הראשון חובה דכתי '  בערב  ת״מ משמע דמשום דמהאי קרא ילפינן חיוב מצה בלא הפסח  להכי בעי לתיאבון. אבל מקרא דעל  מצות ומרורים דמשמע  חיובא עם הפסח אין לחוש אם אין אוכל לתיאבון. וא״כ בפ"ש  י״ל דמותר  כנ"ל.

Please note that the Rama 471:2 brings a minhag to not eat things you can use for Maror on the day before Pesach, so that you will eat them at night "Le'Tei'avon."  The Ba'eir Heiteiv there and the Mishna Berura in SK 15 say אין למנהג זה טעם, which is kind of funny when you think about it.  Anyway, this issue clearly is connected to the Sfas Emes' discussion, whether it has ta'am or not.  Also, note that Rashi and the Rashbam in Pesachim 119b say that the main matza that you're yotzei mitzvas matza with is the Afikomen.  How, then, can they say that you shouldn't eat matza before the seder so it will be le'tei'avon, when the matza you're being yotzei with is at the end of the meal, by which time you've eaten a ton of food?  One might suggest that the two zeisim, at the beginning and the end of the meal, satisfy both the din of Le'Tei'avon and the din of Al Hasova, whether it fits into Rashi and the Rashbam or not.

I do want to mention though, that his statement that the Matza and Maror of the Korban is not to be eaten le'tei'avon, but rather al Hasova, seems to be contradicted by the Mechilta brought in the Kesef Mishna in 8 Hilchos Korban Pesach 3, where the Rambam says מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע., the Kesef Mishna says:

  במכילתא הפסח נאכל אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלין אכילת שובע, כלומר אחר אכילת מצה ומרור יאכלוהו.

But the fact is that this question is only one of hundreds that revolve around the  issue of how closely tied the Matza and Maror of the Korban are to the Korban as opposed to the matza of Ba'erev tochlu, which is where I believe the Sfas Emes missed pshat in the Rosh, and this is not the place to talk about it.

Tazria, Vayikra 13:37. Error in Psak

Vayikra 13:37

 ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן

Chasam Sofer on Tazria page samach vov

ואם בעיניו עמד הנתק טהור הוא וטהרו הכהן פירש"י אבל טמא שטיהרו הכהן אינו טהור לכאורה זה משנה שאינה צריכה אלא רצה לומר בענין שטעה כעין שיקול הדעת ומלתא דתליא בסברא וטיהרו הכהן ושוב חזר בו או החזירו הגדול ממנו אפ"ה טמא למפרע וממילא מוכח בהיפוך טהור שטימא הכהן בשיקול הדעת ושוב החזירוהו הרי הוא טמא דקם דינא ומכאן הוציאו חז"ל הך דסנהדרין ל"ג ע"א ומס' ע"ז ז' ע'א אמנם מקרא (שמות כ"ג ז') ונקי וצדיק אל תהרוג שאין מחזירים בדיני נפשות הא בדיני ממונות מחזירין מוכח דלא אמרינן דקם דינא וקשיא קראי אהדדי וצריך לתרץ קראי כדמתרץ ש"ס סנהדרין הנ"ל רומיא דמתניתין אהדדי 

I don't understand this at all.  Rashi's bringing down the Sifra.  Fine, the Sifra only says that declaring tahara when it's tamei does not end the problem.  But the Rambam says it's true by a mistake that declared it tamei, too, and the Rambam's source is a Tosefta in Negaim at the end of the first perek, and it's not an orphan Tosefta because the Rash brings that tosefta.  Why would the Chasam Sofer make this a machlokes Rashi/Sifra and the Rambam/Tosefta?  And what would be the svara? And what does that mean, that if was metzamei with shikul hadaas, and he realizes he was wrong, that it's tamei anyway because Kam dina?  "טהור שטימא הכהן בשיקול הדעת ושוב החזירוהו הרי הוא טמא דקם דינא"  Is this true by Nidda also? Shavya ah'nafshei makes him a metzora? By nig'ei adam, he will bring a korban?

I'm posting this in the hope that some day, someone who has a handle on this issue will come to the rescue.

Rashi

טהור הוא וטהרו הכהן: הא טמא שטהרו הכהן, לא טהור:

Sifra

"טהור הוא"-- יכול יפטר וילך לו? ת"ל "וטהרו הכהן". אי "וטהרו הכהן" יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהא טהור? ת"ל "טהור..וטהרו הכהן". על הדבר הזה עלה הלל מבבל

Rambam Tzaraas 9:3

כהן שטימא את הטהור או טיהר את הטמא לא עשה כלום שנאמר טמא הוא וטמאו הכהן טהור הוא וטהרו הכהן. ומצורע שנרפא בין מתוך הסגר בין מתוך החלט אפילו אחר כמה שנים הרי זה בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור אתה:

Tosefta Nega'im 1:12

א,יב  ראהו בסוף ראשון נזקק לו בסוף שבוע שני.  נזקק לו בסוף שבוע שני נזקק לו בסוף שבוע שלישי.  מת או שחלה.  כהן אחר נזקק לו ולא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד.  כהן שטימא את הטהור וטיהר את הטמא ונזקק לו בסוף שבוע אע"פ שטימא את הטמא וטיהר את הטהור לא עשה כלום.  לענין טומאה הוא אומר טמא הוא וטמאו הכהן.  לענין טהרה הוא אומר טהור הוא וטהרו הכהן.  וזה אחד מן הדברים שעליהן עלה הלל מבבל. 

It's not in Pe'sachim in our story of Hillel, but it's interesting that both the Sifra and the Tosefta end with that statement.

IN THE CHIDDUSHIM ON SANHEDRIN 33a   page 373/samach daled DH Mihu

http://www.otzar.org.spertus.idm.oclc.org/wotzar/Book.aspx?53109&$201604051808324&lang=eng&lang=eng 

דיני ממונות מחזירין בין לזכות בון לחובה יל"ד מאי טעמא לא תנן נמי לטמא ולטהר כמו לקמן בסיפא דיני ממונות הטמאות והטהורות מתחילין מן הגדול הכי נמי הו"ל למתני הכא וכדתנן במתניתין דבכורית (כ"ח ע"ב) דן את הדין כו' טימא את הטהור כו'

מיהו לרב חסדא דמתני' בשיקול הדעת אלא של נטל ונתן ביד משו"ה מחזירון ודעת הראב"ד בר"ן במסכת ע"ז ז' ע"א דבלאו הכי אפילו לא נשא ונתן ביד אין מחזירין משום דשויא חתיכא דאיסורא אתי שפיר דלא מתני במתניתין דהכא. ובחי' תורה אמרתי דנפקא לן מקרא פרשת תזריע (י"ג ל"ז טהור הוא) וטיהרו הכהן (טהור) פירש רש"י עפ"י תורת כהנים דוקא טהור הוא אבל טמא שטיהרו הכהן אינו טהור והאי על כרחך בטועה בשיקול הדעת במראית הנגע איירי דבדטעה בדבר משנה פשיטא אלא על כרחך בדבר שיקול הדעת מיירי ומינה דטימא את הטהור טמא דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא דכבר חל עליו שם מצורע טמא. יהי' איך שיהי' לאוקימתא דרב חסדא ניחא, אבל לרב ששת דמיירי משנתינו בטועה בדבר משנה והתם לא שויא חתיכה דאיסורא א"כ הוה לי' למיתני נמי הטומאות והטהרות וצריך להתיישב בזה

והא דאמרינן בדן את הדין מה שעשה עשוי ולא מהדרינן עובדא נ"ל דנפקי לן מדאיצטרך בדיני נפשות ונקי וצדיק אל תהרוג שמחזירין לזכות (ל"ג ע"ב) ועל כרחך לטעות שיקול הדעת איצטריך ושמע מינה בדיני ממונות כי האי גווני אין מחזירין וקם דינא אלא התינח לרב ששת ואפילו לרב חסדא נמי לדעת הרי"ף דלר' חסדא נמי מעיקר הדין אמרינן בטעה בשיקול הדעת קם דינא אלא רבנן תיקנו משום פסידא דלהדר דינא אלא אם כן נשא ונתן ביד אם כן אתי שפיר כנ"ל. אך להסוברים דר' חסדא מעיקר הדין ס"ל דלא חל ההוראה אלא אם כן נשא ונתן ביד קשיא בדיני נפשות היכי משכחת לי' נשא ונתן ביד וכיון דבלא נשא ונתן ביד אפילו בדיני ממונות לא חל דינא ולא קם אם כן למה לי קרא בדיני נפשות שמחזירין לזכות. מיהו לרמב"ן במלחמות ד' דפירש נשא ונתן ביד היינו שהבעלים נשאו ונתנו ביד ולא הדיין וזהו מסקנת תירוץ ב' דהתוס' ב"ק ק' ע"א ע"ש (סוד"ה טיהר) אם כן בדיני נפשות נמי משכחת לי' במחייבי גלות שכבר נכנס לעיר מקלטו וכבר חל חיובו וקמ"ל דמחזירין לזכות מה שאין כן בממון כי האי גוונא וא"ש

אבל להסוברים דלא חל דינא אלא אם כן הדיין נושא ונותן ביד עצמו קשי' בדיני נפשות היכי משכחת לי' דאפילו במחייבי מלקות שכבר הכהו שליח בית דין איזה מכות אין סברא לומר דסלקא דעתך אמינא דכבר חל הדין ולא יחזירוהו לזכות זהו דוחק

ובני הרב מו"ה אברהם שמואל וואלף נ"י אמר לי דבמחייבי גלות כיון שאמרו הסנהדרין חייב גלות אתה הרי הפקירו דמו לגואל הדם ורשות ביד כל אדם ועל כרחו (עליו) למלט נפשו לנוס לעיר מקלטו וה"ל כאלו הדיין נשא ונתן ביד ונכון הוא

ודע דיש לעיין לרב ששת דמשנתינו מחזירין בטעה בדבר משנה ובדיני נפשות אין מחזירין לחובה וקשה הכי נמי ה"ל למיתני בטעה בשיקול הדעת אין מחזירין בדיני ממונות ובדיני נפשות מחזירין לזכות אפילו בשיקול הדעת וצ"ע לכאורה ולהרמ"ה שבטור חו"מ סימן כ"ה דס"ל דטעה בשיקול הדעת לא קם דינא אלא להחזיק אבל לא להוציא מהמוחזק י"ל אהנ"ל דלא פסיקא לי' למיתני אין מחזירין אבל להטור דפליג וס"ל אפילו להוציא אמרינן וכשיטתו מוכרח לרמב"ן דר' חסדא נשא ונתן ביד הבעלים עצמם קאמר ולא הדיין אם כן ע"כ לרב ששת אפילו נתנוהו הבעלים אין מחזירין א"כ קשיא וראיתי בס' מהרשש"ך למ"ה ז"ל אהא דמלמד זכות חוזר ומלמד חובה דשור הנסקל הוה בכלל דינו ממונות לענין זה ואם כן י"ל קצת דלא הו"מ למימר דיני ממונות אין מחזירין בטעה בשיקול הדעת דזה אונו דשור הנסקל מחזירין לחובה דמהיכי תיתי להתירו בהנאה דהו"ל כמו טיהר את הטמא שהקשה תוס' ד"ה מה מהיכי תיתי לומר מה שעשה עשוי והי' מה"ת וה"נ מהיכי תיתי להתיר בהנאה השור שחייב סקילה ומצוה לבערו מן העולם ואם כן לא פסיקא לי' למיתני' בדיני ממונות אין מחזירין בשיקול הדעת ונקיט משנתי' בטעה בדבר משנה דבדיני ממונות מחזירין

 ובחידושי תורה אמרתי סוף פרשת בחוקותי (כ"ז כ"ט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת פירש"י מי שנגמר דונו וווצא ליהרג ואמר אחד ערכו או דמו עלי לא יפדה אינו חייב ליתן ערכו או דמיו שהרי הולך למות ע"ש ויל"ד תיבת האדם"' מיותר וה"ל למכתב כל חרם אשר יחרם לא יפדה וי"ל דקרא מיירי במי שנגמר דינו למיתה ויוצא ליהרג ואמר זה דמיו עלי ושוב מצאו לו זכות ופטרוהו קא משמע לן דאפילו הכי לא יפדה ואין לו דמים שהרי עכ"פ בשעה שאמר זה דמיו עלי לא הי' לו דמים שהרי בשארי הוראות כיוצא בו לא הדר דינא משום שכבר עשאו חתיכה דאיסור ונהי בדיני נפשות מחזירין לזכות מגזירת הכתוב מ"מ אין זה חייב בדייו וזה צריך לאשמועינן באדם אבל שור הנסקל שיוצא ליהרג ואמר אחד דמיו עלי אין צריך להשמיענו שאין לו דמים דפשיטא דהרי גם אם ימצאו לו זכות לא מהדרינן לי' שכבר קם דינא ונעשה חתיכה דאיסורא ונסקל ואסור בהנאה

FROM THE TESHUVOS, NEW EDITION, VOL 7 27

דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה יל"ד מאי טעמא לא תנן נמי לטמא ולטהר כמו לקמן בסיפא דיני ממונות הטמאות והטהורות מתחילין מן הגדול הכי נמי הו"ל למתני הכא וכדתנן במתניתין דבכורות כ"ח ע"ב דן את הדין כו' טימא את הטהור כו'

מיהו לרב חסדא דמתני' בשיקול הדעת אלא שלא נטל ונתן ביד משו"ה מחזירין ודעת הראב"ד בר"ן במסכת ע"ז ז' ע"א דבלאו הכי אפילו לא נשא ונתן ביד אין מחזירין משום דשויא חתיכא דאיסורא אתי שפיר דלא מתני במתניתין דהכא ובחי' תורה אמרתי דנפקא לן מקרא פרשת תזריע י"ג ל"ז טהור הוא וטיהרו הכהן טהור פירש רש"י עפ"י תורת כהנים דוקא טהור הוא אבל טמא שטיהרו הכהן אינו טהור והאי על כרחך בטועה בשיקול הדעת במראית הנגע איירי דבדטעה בדבר משנה פשיטא אלא על כרחך בדבר שיקול הדעת איירי ומינה דטימא את הטהור טמא דשויא אנפשי' חתיכה חל עליו שם מצורע טמא יהי' איך שיהי' לאוקימתא דרב חסדא ניחא אבל לרב ששת דמיירי משנתינו בטועה בדבר משנה והתם לא שויא חתיכה דאיסורא א"כ הוה לי' למיתני נמי הטומאות והטהרות וצריך להתיישב בזה

רהא דאמרינן בדן את הדין מה שעשה עשוי ולא מהדרינן עובדא נ"ל דנפקא לן מדאיצטרך בדיני נפשות ונקי וצדיק אל תהרוג שמחזירין לזכות ל"ג ע"ב ועל כרחך לטעות שיקול הדעת איצטריך ושמע מינה בדיני ממונות כי האי גווני אין מחזירין וקם דינא אלא התינח לרב ששת ואפילו לרב חסדא נמי לדעת הרי"ף ד לר' חסדא נמי מעיקר הדין אמרינן בטעה בשיקול הדעת קם דינא אלא רבנן תיקנו משום פסידא דלהדר דינא אלא אם כן נשא ונתן ביד אם כן אתי שפיר כנ"ל אך להסוברים דר' חסדא מעיקר הדין ס"ל דלא חל ההוראה אלא אם כן נשא ונתן ביד קשיא בדיני נפשות היכי משכחת לי' נשא ונתן ביד וכיון דבלא נשא ונתן ביד אפילו בדיני ממונות לא חל דינא ולא קם אם כן למה לי קרא בדיני נפשות שמחזירין לזכות מיהו לרמב"ן במלחמות ד' דפירש נשא ונתן ביד היינו שהבעלים נשאו ונתנו ביד ולא הדיין וזהו מסקנת תירוץ ב' דהתוס' ב"ק ק' ע"א סוד"ה טיהר ע"ש אם כן בדיני נפשות נמי משכחת לי' במחייבי גלות שכבר נכנס לעיר מקלטו וכבר חל חיובו וקמ"ל דמחזירין לזכות מה שאין כן בממון כי האי גוונא וא"ש

אבל להסוברים דלא חל דינא אלא אם כן הדיין נושא ונותן ביד עצמו קשי' בדיני נפשות היכי משכחת לי' דאפילו במחייבי מלקות שכבר הכהו שליח בית דין איזה מכות אין סברא לומר דסלקא דעתך אמינא דכבר חל הדין ולא יחזירוהו לזכות זהו דוחק

ובני הרב מו"ה אברהם שמואל וואלף נ"י אמר לי דבמחייבי גלות כיון שאמרו הסנהדרין חייב גלות אתה הרי הפקירו דמו לגואל הדם ורשות ביד כל אדם ועל כרחו עליו למלט נפשו לנוס לעיר מקלטו וה"ל כאלו הדיין נשא ונתן ביד ונכון הוא 

ודע דיש לעיין לרב ששת דמשנתינו מחזירין בטעה בדבר משנה ובדיני נפשות אין מחזירין לחובה וקשה הכי נמי ה"ל למיתני בטעה בשיקול הדעת אין מחזירין בדיני ממונות ובדיני נפשות מחזירין לזכות אפילו בשיקול הדעת וצ"ע לכאורה ולהרמ"ה שבטור חו"מ סימן כ"ה רס"ל דטעה בשיקול הדעת לא קם דינא אלא להחזיק אבל לא להוציא מהמוחזק י"ל אהנ"ל דלא פסיקא לי' למיתני אין מחזירין אבל להטור דפליג וס"ל אפילו להוציא אמרינן וכשיטתו מוכרח לרמב"ן דר' חסדא נשא ונתן ביד הבעלים עצמם קאמר ולא הדיין אם כן ע"כ לרב ששת אפילו נתנוהו הבעלים אין מחזירין א"כ קשיא וראיתי בס' מהרשש"ך למוז"ה ז"ל אהא דמלמד זכות חוזר ומלמד חובה דשור הנסקל הוה בכלל דיני ממונות לענין זה ואם כן י"ל קצת דלא הו"מ למימר דיני ממונות אין מחזירין בטעה בשיקול הדעת רזה אינו דשור הנסקל מחזירין לחובה דמהיכי חיתי להתירו בהנאה דהו"ל כמו טיהר את הטמא שהקשה תוס' ד"ה מה מהיכי חיתי לומר מה שעשה עשוי והי' סה"ת וה"נ מהיכי חיתי להתיר בהנאה השור שחייב סקילה ומצוה לבערו מן העולם ואם כן לא פסיקא לי' למיתני' בדיני ממונות אין מחזירין בשיקול הדעת ונקיט משנתי' בטעה בדבר משנה דבדיני ממונות מחזירין 

Metzora. Nigei Battim and Locard's Exchange Principle

Locard's Exchange Principle- "Every contact leaves a trace"  The idea is that every encounter creates mutual physical consequences. When any object encounters another object, they will affect and leave a mark on each other. If you enter a space, you will leave a trace there, and the space will leave a trace on you.   Maybe we should think of it as Reb Chaim Kanievsky's Exchange Principle.


Rav Chaim Kanievsky as quoted in Derech Sicha Parshas Vayeira

השוכר דירה מחילוני 

שאלה שכר דירה של חילוני והדירה גמורה ומסויידת אם יעשה בה איזה שינוי כי שמא תהי' ח"ו איזו השפעה שלילית 

תשובה כדאי לעשות בה איזה שינוי שיסייד שוב את חדר השינה 

Chizkuni here (14:34)

כי תבואו אל ארץ כנען לא נאמר כי תבואו גבי נגעי אדם וכלים לפי שאף במדבר היו נוהגים אבל בנגעי בתים שלא היה להם במדבר נאמר כי תבואו אל ארץ כנען ד"א בשביל מעלת ארץ ישראל שהמקדש עתיד להיות בתוכה הוזקקה להיות נקייה וטהורה 

ונתתי נגע צרעת י"מ לפי הפשט לפי שהזהיר להלן אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים ואין אנו יודעים באי זה מקום עבדה לפיכך בא הנגע בבתים להודיע המקום שעבדו שם הכנענים כדי לאבדו 

Kli Yakar here (14:34)

וי"א שטעם נגעי הבתים לפי שהאמוריים בנו בתיהם לשם ע"ז ע"כ הקב"ה מביא נגעים על הבתים כדי לנתוץ אותם ובזה נ"ל ליישב מדרש האומר כנגע נראה לי בבית זו ע"ז ילק"ש מצורע תקסג ודרש כל פר' זו על בהמ"ק שנחרב בעבור הע"ז שהעמידו שם כו' וכי יעלה על הדעת לומר שבעל מדרש זה דעתו להוציא כל הפר' מפשוטו ולפרשה על חורבן בהמ"ק אלא ודאי שגם דעתו ליתן טעם לנגעי בית בעבור שהאמוריים בנו אותם לשם ע"ז וע"כ הוא בא לידי נתיצה ומכאן למד לומר שגם בהמ"ק אשר בו העמיד מנשה הצלם בא לידי נתיצה בעון זה וכל הפרטים שנאמרו כאן נמצאו גם בחורבן הבית כמ"ש כאן ובא אשר לו הבית כך בחורבן בהמ"ק בא אשר לו הבית זה הקב"ה ובמ"ש כאן והגיד לכהן כך יגיד הקב"ה לירמיה מן הכהנים אשר בענתות וכמ"ש כאן כנגע נראה לי כך יאמר גם הקב"ה ובדרך זה מבואר כל המדרש והפסוקים כולם בפשוטם 

ואין להקשות על טעם זה א"כ למה לא יבואו הנגעים על הבתים מיד בבואם לארץ בשלמא לטעמא דמטמוניות שמא אין בל בעל הבית זוכה לאותו מטמון תשובה לדבר שגם בביעור ע"ז מגלגלין זכות על ידי זכאי ודווקא אם ידור בבית איזו איש הגון מצד מעשיו אין נכון שידור הוא בבית שיש בו נדנוד ע"ז ונוכל לומר שפסוק זה בשורה טובה לישראל כמ"ש איכה ד"א כלה ה' את חמתו ויצת אש בציון וטובה זו היא שמכלה חמתו בעצים ואבנים ואינו נוגע בגופות כך בשורה וו בנגעי הבתים זה"ש כנגע נראה לי בבית בכף הדמיון כעין הנגע הראוי לבא עלי נראה לי בבית גם לטעם צרות העין אמר כעין נגע הראוי לבא על צרי העין והוא פיזור ממונם כך נראה לי בבית כי סופו לבא לידי שיפזר הכהן ממונו ומה שצוה ליקח לחטא הבית צפרים כבר אמרנו להורות שהעושה עשה יעשה לו כנפים כצפרים עפות אבל לרש"י שלא זכר כ"א מעשה פטיט קשה מה ענין זה לנגעי הבתים ע"כ אמרנו למעלה שהצפרים יש בהם רמז גם על המדת הממון הגורם רום לב ועל כן יקח גם עץ ארז 

These are based, I assume, on the Zohar in the beginning of Tazria, who says that certain houses just need to be gotten rid of so that Klal Yisrael can have kedusha and hashra'as haShechina.

Remarks

1. It's worth noting that Nigei Battim cover a range of problems with a range of consequences. If there is just hesger, it probably comes from Lashon Hara and Tzarus Ayin.  You do teshuva, it's done. If you have to tear out some stones, it is probably so you can find something hidden in the wall. It's only where the house is torn down that the idea of the Zohar/Chizkuni/Kli Yakar applies.

2.  Nobody I know, and I know many people, ever ever dreamed of plastering their rooms to kasher them from the negative influence of the previous tenant or owner.
3. I would understand this more by sechirus than by kinyan, and Reb Chaim's case did involve sechirus. (The opposite is true by Keilim and food- there's no chiyuv tevilla by sechirus, but there is by kinyan.  But this could be because tevilla would be a good thing by sechirus, but it simply won't accomplish anything, it's a waste of time.  That's why if you own keilim shutfus with a goy there is no mitzva of tevilla.)
4. The Chizkuni/Kli Yakar only are true because of the din of אשריהם תשרפון באש and that is only because bittul doesn't help on the Avoda Zara in Eretz Yisrael, since the goyim were considered our shluchim- see AZ 53b.  The dinim of אבד תאבדון and ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון are only because there was no din of bittul  Many great yeshivos are in buildings that were built as churches, and they had someone be mevateil before the purchase closed. This is discussed in the Biyur HaGra in OC 649:3 based on Reish Lakish in AZ 47a, whether it is ma'us. The Rama paskens that lechatchila you should not use it. 
5. Where did Reb Chaim get the idea that plastering makes a difference?  From the Rambam in Tzara'as 15:1, who says that if after one week the nega is weaker, and the house is tahor, you still need to scrape off the are of the mark and re-plaster it.  The Rash and the Rosh in Nega'im 13:1 require at least re-plastering the whole room and maybe more.
6. I've mentioned in the past the Reb Chaim Volozhiner was very makpid on a setting that was made with kedusha; Reb Elyah Lopian in his Lev Eliyahu II 232 brings from him that if you learn from a sefer written by a person who is not good, you might not be successful in your learning, and others bring in his name that learning in a room that was built and used for things that are inconsistent with Torah will not bring hatzlacha.
7. If  you want to plaster your bedroom, zolst du zayn gezunt und shtark.  People have different sensitivities.  I have a friend (a rov and rosh yeshiva) that bought a house where a man murdered his wife, and he was so happy, he got it for a really low price because nobody wanted to buy it.  As he said, the price was "slashed."  On the other hand, my parents passed away in their house.  My father in the study, and my mother seven years later in her bedroom.  I use my father's study, even though I occasionally remember that morning of Rosh HaShanna when I came.  But I don't anticipate being able to sleep in my mother's bedroom, where she was nifteres, for a while. But one of my daughters and my son in law did sleep there. So it's a matter of emotion and sensitivity, and perhaps that is what Reb Chaim was thinking about.  Even Loccard was talking about microscopic fibers and flakes.

Biyur Chametz: Burning by a Shaliach or Destroying by Yourself

This was the question posed at a wedding we attended last night. This person is home the night before Pesach, and he does the normal bedika with a bracha.  The next morning, he will be either on a plane or in the airport, and the only way he can destroy chametz is by a means other than burning, such as dropping it down a drain, or eating it with the intent of kiyum mitzvas biyur.  What should he do?  Ask a friend to burn it, or take some and destroy it himself?  On the one hand, it is better to destroy chametz by burning, so that would be הידור מצוה. On the other hand, it is better to do a mitzva yourself, based on the idea of מצוה בו יותר מבשלוחו.

This is one of those balance issues, like weighing hiddur, rov ahm, zerizin, and bo yoser mishlucho.

Here was our response.

1.  The Magen Avraham in 432:5 (as emphasized by the Pri Megadim there, but I don't get his raya from Pesachim 4b)  says that the concept that it is better for one to do a mitzva personally rather than through a shaliach only requires that the person do part of the mitzva himself. Once he's done part of the mitzva, there is absolutely nothing lost by having a shaliach do the rest. The truth is, it would seem that we don't need the Magen Avraham for this, because it's obvious in the Gemara in Kiddushin 41a by the preparations for Shabbos.  He didn't mop the floor, he just threw a bone into the cholent. But the truth is that the chiddush of the Magen Avraham is that I would have thought that he limited the actions he did lekavod Shabbos to little things because if he had to prepare the whole Shabbos every week, Rav wouldn't be The Great Amora Rav, he would be The Great Balabosteh Rav, so he balanced the need of mitzva bo against the time constraints.  The chiddush of the Magen Avraham is that it was not a balance.  Once he did a little bit, he has the entire benefit of "bo," even if his shaliach does all the rest.

This applies here in two ways.

A. Since he did the bedika himself, that is called the beginning of the biyur that takes place the next day, then according to the Magen Avraham, since he did part of the mitzva, there's nothing wrong with having a shaliach do the rest.  So he should leave everything for the shaliach, and he doesn't have to do anything by himself.

B.  Even assuming that the Magen Avraham would not apply where all he did was bedika, but here he is doing part of the actual destroying by himself.  So he should take some with him and destroy it, and leave the rest for his shaliach to burn. This way, he did part by himself and he can do the rest via shaliach. Since the bulk of the biyur is with burning, the mitzva is being done with hiddur and he is not missing out on the "bo."


But in truth, the Chayei Adam addresses this question in 68:7.

מצוה בו יותר מבשלוחו (צ"ע אם הוא יעשה המצוה לא יהיה מהודר כ"כ כגון הרוצה לכתוב לו ס"ת ואין מכתבו מהודר ואם ישכור סופר יהיה מהודר איזה עדיף 

He discusses whether it is better to write a sefer Torah yourself with less hiddur or have a sofer, qua shaliach, write it with hiddur for you.  He remains uncertain le'halacha.  Therefore, in our case, he would also be unsure.

It troubles me that he does not apply the Magen Avraham to kesivas sefer Torah.  Evidently he held that every letter requires hiddur, so doing one letter imperfectly still forces the hiddur/shlucho issue- true, he could fulfill the "do it yourself" mandate by writing one letter, but maybe he should forego the benefit of "yourself" in favor of hiddur.  We would have said that one letter without hiddur does not take away from the hiddur of the mitzva as a whole, just as we said by biyur chametz.


Another problem we have with the Chayei Adam is that we believe that the resolution to his question is clear.  Rashi there in Kiddushin says that the benefit of "bo" is that he gets "tfei schar," his reward is greater.  One should ask, since when is the schar a factor in deciding how to do a mitzva? One should answer that Rashi means this as a sign that it is a better mitzva. More schar proves that it is a better mitzva, and one should endeavor that mitzvos should be fulfilled in the best way.  If so, in our case where it's bo but no hiddur or shlucho with hiddur, then obviously the better kiyum is with the shaliach and the bo would be serving yourself at the expense of the proper kiyum of the mitzva.  We ought to do mitzvos so they are fulfilled beautifully, rather than fulfilling ourselves by doing mitzvos.

Furthermore, even if we were to assume that the "advantage" of the hiddur of sreifa and the hiddur of "bo" are commensurate, it is obvious that a hiddur in the cheftza of the mitzva, and intrinsic hiddur, is more important than a hiddur in the person doing it, which is an extrinsic hiddur.

Reb Akiva Eiger also talks about this in the gilyon to OC 446. The Magen Avraham there in sk 2 talks about finding chametz on Pesach and telling a goy to burn it, as a shvus with a mitzvah. RAE says that if you ask a goy to burn your chametz, you're not mekayeim Tashbisu because there's no shlichus l'akum.. Rav Tzvi Pesach Frank in Har Tzvi OC 143  answers that the chiyuv is to see that it's done, not a mitzva she'b'gufo, it doesn't need shlichus at all- and this is like tevillas keilim or building a maakah as discussed in the Minchas Chinuch.   Additionally, some say, like the Nesivos in 182 sk 1, that ein shlichus l'akum is only where you need a chalos, but where you just need a maaseh done, yeish shlichus. Obviously, and from other rayos as well, RAE doesn't hold like the Nesivos. I think Reb Meir Simcha also says like the Nesivos, but I don't remember where.

Shemini. Nadav and Avihu and Leadership

Sanhedrin 52a

וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן אמר לו נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור אמר להן הקב"ה הנראה מי קובר את מי 

Besides the harsh criticism intended by attributing such words to Nadav and Avihu, it is also clear that Chazal want us to see they were consumed by a desire (in a manner of speaking) to become the leaders of Klal Yisrael.  

I think that the Chafetz Chaim would have discouraged Nadav and Avihu from seeking leadership roles. The hagahos Maasai l'melech on the Chofetz Chaim al haTorah in Teruma:

וכן הי' מפרש את מאמרם ז"ל באבות פ"א אהב את המלאכה ושנא את הרבנות בכמה מקומות שבחו חז"ל את המלאכה וגנו את הרבנות ילמד אדם את בנו אומנות נקיי וקלה ברכות סג גדולה מלאכה שמכבדת בעלי' נדרים מ"ט כל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות קדושין כ"ט ועוד בכמה מקומות עומת זה הרבנות אחריות גדולה מטלת על בעליה וכל מילי דמתא עלי' רמיא ולא עוד אלא שעליו להוכיח לקהל עדתו ואם אינו מוכיחם יגלגלו הכל על הרב שלא הוכיחם וכמאמרם ז"ל סנהדרין צ"א על הגוף והנפש שיכולין לפטור עצמן מן הדין בשביל שהמה יחייבו איש את אחיו בכונה לפטור את עצמו מאימת הדיו וספר מאורע שקרה לפני חמשים שנה בערך כשעבר דרך עירה קטנה והנה קהל גדול מלא את השוק מקום שם עמד אסיר אהד מוקף שוטרים שצריך הי' להשתלח לסיביר עקב אשר זייף במרתף ביתו שטרי המלוכה והנה האסיר אשר רגליו לנחושתים הוגשו וידיו אסורות בקש רשות משוטרו לקרוא את הרב המקומי הנה כי דבר נחוץ לו אליו טרם יעזוב את עיר מושבי השוטר נאות לבקשתו ושלח אחד הנערים לבית הרב וכעבור רגעים אחדים והנה הרב בא ויתייצב אצל האסיר בלב קרוע ומורתח וישאלהו על אשר האיץ בו לבוא הנה ויען האסיר בקול מר צורח כי נפשו מרה לו על שבעוד רגעים אחדים ישולח לסיביר ויאמר אל הרב 

"ידוע להוי להרב כי עומד אני להגלות לסיביר ובאדוני הרב האשם כי הלא בטח ידע הרב מכל וכל ואם כן טענתי היא מדוע לא הוכיחני על פני מדוע לא התרה בי כי סו"ס יתפשוני וישלחוני מחוץ למחנה הלא חובת הרב היא להזהיר את קהל עדתו על החמס והעול אשר בכפיהם ומכיון שהרב לא הזהיר אותי לכן נפלתי בפח והקולר תלוי בצואר הרב ואם בני ביתי ירעבו מעתה לפסת לחם מהרב יתבעו עלבונם" 

והנה מעתה הגע בעצמך אם אדם שכזה הוכיח את הרב על פניו על אשר לא הזהירו ובאשמתו הוא גולה לסיביר למשך איזה שנים על אחת כו"כ בשעה שיבואו הבע"ב לעוה"ב ויתבעו מכל אחד ואחד עונו ופשעה שבעבורם עליהם להשתלח לא לסיביר לאיזו שנים אלא לשאול תחתית לעולמי עד אז יתלו את הקולר בצואר הרב שהי' בעירם כי בו האשם על אשר לא הוכיחם ולא הזהירם כמשל הגוף והנפש שדרו יחדיו כל ימיהם בשלוה ובנחת ואעפ"כ כשבאים לדין כל אחד משליך על חברו עד שהמשילו חז"ל את זה לחגר וסומא שצריכים להרכיב את החגר על גבי הסומא ולהענישם יחד וע"כ על כל בעל נפש לברוח מן הרבנות כמטחוי קשת כי מו"ס יתבעו אנשי העיר ממנו יותר טוב לבקש פרנסה נקי' וקלה המפרנסת בעלי' בכבוד 

Someone said in the name of the Chafetz Chaim that a Baalabos that comes before the Beis Din shel maalah and makes excuses, they'll laugh at him, בוז יבוזו לו.  There's only one excuse that works- "My rov never told me."

I just want to point out that it's ironic that the writer (most probably not the Chafetz Chaim,) chose to express that one should distance himself from Rabbanus with the words לברוח מן הרבנות כמטחוי קשת.  It's ironic because the first person to use that expression threw away her dying child so that she should not see him die.  She did not hold her child in her lap and comfort him as lay dying, because she just couldn't take the pain of watching him. The allusion to that story seems to show that if one special person has the power to help others and to teach them and to do good, then he needs to accept this as his duty even knowing that he might endure bitter hardship in order to prevent the suffering of others.  Reb Moshe says in his introduction to the Igros, leadership is not a choice, it is an obligation- as in AZ 19b, ועצומים כל הרוגיה - זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה  You probably shouldn't be saying אימתי ימותו שני זקנים הללו, but you can't sidestep your chiyuv of arvus and tochacha.

This obligation is not limited to the Marah d'Asra.  It applies to all rabbeim and rabbanim.  If you have a shiur, and you have your people for hours every week, then what they don't know is your fault. They're coming, they're listening, you'd better tell them what they need to know.  It's like לא תוכל להתעלם after you've picked up the aveida times a million. I often think about this in relation to my daf yomi shiur.  I've been saying the shiur for close to thirty years, I have people there an hour a day, I see some of them more than their families do, and I have the latitude to talk about whatever I want to talk about, not limited to the daf.  So if someone doesn't know a basic halacha, whose fault is that? They're listening, they're waiting to hear, my job is to be marbitz Torah, why didn't I tell them what they needed to know? Anivus? Anivus is just an excuse.  And I don't mean this as a reverse humility thing, as if to say that I'm so choshuv that I have to live up to a higher standard. What I mean is that after 120, we will be judged, with middas hadin, on the basis of what we could have done, because when the Ribono shel Olam gives you the opportunity and the means, it is not a gift, it is a duty.