Nitzavim, Devarim 29:17. The Pen is Mightier than the Sword

Almost all yamim tovim have two days because of safek, but the days of Rosh Hashanna are not misafek, they’re called vadai and yomah arichta. Why is this so? There are, as always, two answers: a technically correct one, which is well known, and a deeper, perhaps truer, answer.

I believe that answer is as follows. What follows was inspired by the sefer Menachem Tzion (from Rav Menachem Sachs, Rav Tzvi Pesach Frank's son in law, founder of the Associated Talmud Torah in Chicago, and father in law of Rabbi Jack D. Frank z'l of KJBS.)

Ba’alei mussar say that the reason ‘pen’ is repeated is that the yetzer hara has two strategies of attack.
One is to find a crack in one’s faith; if a person just takes his emunah for granted, and does not reflect on how Hashem runs the world and hashgacha pratis, there may be a weakness in his emunah that he is not even aware of. This is the ‘"פן יש בכם...אשר לבבו פונה"”--the ‘pen’, the doubt and weakness in bitachon that is within the person himself. The Gematria of Amalek and of Sofeik is 240.
The other strategy is if the person’s emunah is good, the Yetzer Hara looks for a chance to convince the person that what is actually an aveira is not so bad, not really assur, maybe even a big mitzvah to do--this is the "pen" of a person who does not stay aware of what is muttar and what is assur, he has a “pen” about what the halacha is. While he may start out doing things that are arguably only maaaaybe a safek, it is a שורש פורה רוש ולענה of maizid gamur, it is a root that produces poisonous fruit. It's an easy ride from “eh, it’s probably muttar.” "not only is it muttar, it’s probably a mitzvah." This is the ‘Pen’ of “shoresh poreh rosh vela’ana.”

As an instrument of spiritual destruction, the ‘pen’ is mightier than the sword. It's easier to withstand an external threat to our lives for our faith than to withstand internal doubt hiding in unexamined faith, and a negligent lack of clarity in halacha.

We see now that this series of psukim lists the five most dangerous factors that lead to a life of aveiros. They are:
1. Vatir’u es shikutzeihem- ותראו את שקוציהם
2. Pen #1,
3. Pen #2,
4. Vehisbareich bil’vavo- והתברך בלבבו , and
5. leimor shalom yi’hiyeh li- לאמר שלום יהיה לי.

Vatir’u is exposure to anti-Torah immorality, especially when that bad behavior is celebrated in society, what I call “ha’ro’eh sotah be’hiddurah. Pen #1 is weakness in faith. Pen #2 is not caring enough to know for sure what the halacha is. Vehisbareich is intellectual arrogance, the attitude that whatever I do is fine, and nobody can tell me that I am wrong. Shalom yiheyeh li means that I don’t care how my behavior influences orther people because I don’t care what happens to other people, as long as sholom yiheyeh li, as long as I’m going to be alright.

1. Exposure to immoral behavior.
2. Uncertainty of faith.
3. Ignorance of halachah.
4. Intellectual arrogance.
5. Indifference to the well-being of the community.
If a person sees any of these characteristics or attributes in himself, it’s a good sign that needs to re-examine his lifestyle.


We cannot come into Rosh Hashanna with a ‘pen', with sfeikos. There are no "sfeikos" on Rosh Hashanna. You have to deal with your doubts before the day comes, because if you walk into shul unprepared on Rosh Hashanna, you have lost a tremendous opportunity. You have to prepare for the Yomim Noraim by examining where you stand, who you are, what you are proud of, what you are ashamed of, and then you can benefit from Rosh Hashanna. Chazal absolutely did not want a person to come and say, well, it’s a sfeika diyoma, maybe it’s not today, I still have tomorrow....chazal want us to know that this is not the case. Today is the day, and there is no tomorrow. The time to prepare for Rosh Hashanna is not when you walk into shul on Rosh Hashanna, it’s when we begin the slichos.

And here's a mashal about the great enemy of teshuva- procrastination.
In Europe, the chimney sweeps, the Koimenkerrers, were looked down upon. Their work left them filthy and covered with tar and soot, and besides the dirty layer of ash, their skin was stained and they smelled like wet ash and the residue of all the food that had been cooked in the fireplace. There was a man who needed to marry off his daughter, but he was a koimen kerrer, and nobody would look at his daughter. The Shadchan decided that he would try his luck in a neighboring town, where the father's trade was not known, and he was successful. As soon as the daughter became engaged, the father decided that he would do no chimney sweeping for a month before the wedding. A month would be enough time to scrape all the ash and tar off, and it would be enough time for the stains in his skin to go away, and he could come to the wedding as clean as anyone else, and cause no embarrasment to his daughter and to his family.

Sure enough, a few days into the month, he realized that he had to pay for the wedding, and money was tight, so he decided that two weeks of enforced vacation would be enough, and he could try to do a couple of jobs in order to get some money together. After the two weeks went by, of course, a friend came over and said, please, my chimney is blocked and really needs to be cleaned, could you please just do this one job? Well, for a friend...and anyway, two weeks is plenty of time. One week before the wedding, a long time customer came over and said, look, you've been doing my work for years, and I don't want to give the work to someone else, but I need the job done, and if you can't do it, I'll have to go to the competition. Sure enough, he decided that under the circumstances, he had to do the work, which took almost the entire week. But, he thought, I'll really scrub myself on the day of the wedding. The stains won't come off, and I might still smell a little, but a little scented soap will do the job, and I'll still look decent. Comes the morning of the wedding, and he is absolutely determined that the morning will be spent in the shvitz with a bar of fels naptha, and he'll be fine. On the way to the bath, there's an emergency. Someone comes over and says that if his chimney is not swept, his wife will leave him, he will be made to look like a fool, he'll die of shame, and he is willing to pay ten times the going rate for the job, but please, please, it's just two hours of work. Well, ten times the rate! And I'll be finished by noon, plenty of time to clean up enough for the wedding. So it's off to work. But this is a difficult job, and it's an old chimney, and as he's finishing up, ma'aseh sattan! He gets stuck in the chimney. It takes three men and two ropes, but after two hours, he is dragged out of the chimney, he's never been so filthy and smelly and tarred, and if he doesn't leave RIGHT NOW he'll miss the chupah, so he runs off to the wedding covered from head to foot in tar and wet ash and rancid grease, his clothing ripped, you can barely tell he's human. (From the sefer Kerem Tzvi, from Reb Tzvi Hirsh Farber of London in the 1930s.)

The story is only funny until you realize that it's really about how you yourself have spent the entire month of Ellul and what you're likely to look like on Rosh Hashannah.

(An earlier version of this post was published in 2007.)

Ki Savo. That Moment of Giddiness before Doing a Special Mitzva

That moment of giddiness might just be excitement, but I like the remarkable Or HaChaim on 26:11. The passuk talks about bringing Bikurim, and says that you will enjoy Hashem's bounty, you, your children, and the geir that dwells in your midst.

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך   

The Or HaChaim says, "in your midst" really means in your midst. No wonder you feel strange.

ואומרו והגר. יתבאר על פי דבריהם ז''ל (זוהר ח''ג רי''ז.) שאמרו, כי כשיגיע ליד אדם מצוה מאותם מצות שאינם נוהגות תמיד, אותם הנשמות שכבר נסתלקו מהעולם, והם חסרי מצוה זו, באים וגרים עם העושה המצוה, על זה הדרך קרובים לשכר ורחוקים מן ההפסד, כאמור באורך בדברי המקובלים, וכנגד בחינה זו אמר והגר אשר בקרבך.

Translated:
..."and the sojourner." This should be understood on the basis of their saying (Zohar) when a person has the opportunity to do an uncommon Mitzvah, those souls that already left this world, who are missing this Mitzvah, come and dwell in the person doing the Mitzva, and (they are willing to risk being in a human body because) they are "close to profit and far from the danger of loss," as it is said at length in the words of the mekubalim.  That is why it says "and the sojourner that is in your midst."

After discussing this with Harav Mordechai, we added the following.

One of the lessons of the Parshas Bikkurim is that we stand at a point in a process, a continuum. We don't just say "I planted a seed, it grew, I had Siyata Dishmaya, and here is the crop." We recognize that everything we experience and accomplish is part of a script that stretches from ancient history to the unforeseeable future. Our presence here, with the Bikkurim, started from Arami oveid Avi, the whole Haggada of our nation, and I am here because of the plan of the Ancient One. Our past creates our present, and our present creates our future, and all of it is because of the will of the Ribono shel Olam. 

When the Or HaChayim says that other neshamos join us in doing mitzvos, one can suggest that it's not just random neshamos. It is the neshamos of those in the past whose lives contributed in some way to our being here and fulfilling this mitzva. It might be parents, it might be teachers, it might be neighbors who influenced us, it might be askanim whose work and sacrifice ensured that we have a good education.  It is they that we invite to join us when we do some rare and precious mitzva.

In Ki Savo, the Torah warns us that doing mitzvos with simcha can change klala into bracha. Chazal say that those mitzvos that Klal Yisrael was mekabel with simcha they still do with love and enthusiasm. Shabbos 130 - 
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" - עדיין עושין אותה בשמחה
This applies to everyone that does a mitzva. If you do it grudgingly, it is a chillul Hashem. If you do it with Simcha, it influences everyone around him le'tova. So when we invite old souls to join us, it includes those that did mitzvos with Simcha.

Rosh HaShanna. Kabbalas Ol- the Difference Between Quotidian and Annual

Reb Chaim famously explains that there are three differences between zechira and sippur. I want to know the difference between the daily Kerias Shema and Malchuyos on Rosh HaShann

It is certainly true that on Rosh Hashanna, our kabalas ol malchus shamayim should be more intense. That there are levels in קבלת עול מלכות שמים is evident from Reb Akiva's response to his talmidim, (Brachos 61b)

בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד

So to say that on Rosh Hashanna our קבלת עול מלכות שמים should be more like Reb Akiva's is certainly true, but it does not answer our question. It cannot be that there is a special mitzva to do something on Rosh Hashana that we would have to do anyway every day of the year.  If you're already doing it, there is no point in telling you to do it for an additional reason. There is definitely more here, and in any case, the language of the Gemara tells us that the difference is not only one of degree but of type.

If the concept of Malchiyos were just a derabbanan, the question wouldn't bother me. It's just a nusach. But Rabbah's words are

ברכות של ר"ה ושל יוה"כ מעכבות מ"ט אמר רבה אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה ובמה בשופר

What does that mean, אמר הקב"ה?
And Rabbah's words come from Reb Akiva, who says, (RH16a)

א"ר יהודה משום ר"ע מפני מה אמרה תורה.....ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר

Reb Akiva, too, implies that this is a tzivui from the Ribono shel Olam.

Because of that language, the Ritva on 16b (and in Eiruvin re chol hamoed) says that asmachtos show what the Ribono shel Olam wants, even if it's not spelled out and even though it does not have the chumra of a deoraysa. Clearly, even on a deoraysa level, it is essential to the Mitzvas Hayom of Rosh HaShanna to be mamlich the Ribono shel Olam.  So the question is valid, and we need to find a distinction between the daily Kabalas ol malchus shamayim and that of Rosh HaShanna.

One of the ten pesukim of Malchios that we say through which we fulfill this mitzva is the passuk of Shema Yisrael. Although Rebbi Yehuda disagrees with Rebbi Yosi's use of this passuk, we pasken that this passuk does express the concept of Malchuyos.

We have a mitzva to be mekabeil ol malchus shamayim every day by saying that same passuk of Shema. Saying without being mamlich is nothing.  What is the difference between the daily mitzva of קבלת עול מלכות שמים and the mitzva of being mamlich the Ribono shel Olam on Rosh Hashanna.  I don't think I need to explain why it's illogical to say that it's the same mitzva, but on Rosh Hashannah it is a double mitzva.

What follows are three approaches- mine, Rav Hutner's and Rav Dovid Zucker's, in that order because I first thought about my approach, and then I heard Rav Hutner's and finally Rav Zucker's.
My approach is mostly factual- the technical, halachic differences, without regard to the underlying conceptual difference. Rav Hutner talks about the philosophical difference, and Rav Zucker says that the question doesn't begin.

After the explanations, I have Reb Chaim Brown's answer, based on Rav Menachem Kasher's pshat in Krias Shma, and I note that Reb Moshe says not like Rav Kasher.

My approach:
I say there are three differences.

1. On Rosh HaShanna, Malchiyos is said together with Zichronos and Shofros. One without the others is a bracha levatala- don't bother to say Malchiyos if you can't say Zichronos and Shofros. This is not true the rest of the year, when there is absolutely no inyan of doing it that way. This factual and basic difference is true; it doesn't explain the difference, but any explanation will also have to explain why davka on Rosh Hashanna the Kabalas Ol has to be in the context of Zichronos and Shofros.

2. The Gemara says that the "tamlichuni aleichem" on Rosh HaShanna should be done with/through/by means of Teki'as Shofar. This may relate to the first difference, except that Tekias Shofar is not me'akeiv the brachos of Malchiyos Zichronos and Shofros. Besides Shabbos, someone that does not have a shofar certainly must say the regular Rosh Hashanna shmoneh esrei. Still, the Gemara does say .ובמה? בשופר

3. The whole year, it is a mitzva of kabbalas ol. But on Rosh Hashanna, in Rebbi Akiva's words- אמרו לפני מלכיות כדי שתמלכוני עליכם.  the mitzva is אמרו לפני, to be mekabel ol and say pesukim of malchus in front of the Ribono shel Olam, in other words, during Shemoneh Esrei, when  you are עומד לפני המלך.  Not just imru, but imru lefanai.  This is not farfetched, because of the Gemara (RH 26a) שופר נמי .... כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי. Also, the whole concept of Rosh Hashanna is Zichron before Hashem- "זכרון תרועה""יום הזכרון".  .  So it could be that the special din of Malchiyos is to do it in a way of zikaron lifnei Hashem.


Rav Hutner's pshat:
The thoughtful and knowledgeable Reb Micha Berger, in the comments, directs our attention to Rav Hutner's discussion of this question.  R' Micha linked us to a rephrasing of R' Hutner's torah done by R Mordechai Kornfeld. At the end I also have two paragraphs from the Pachad Yitzchak in the original.
(I am not worthy of criticizing R' Hutner, but I find it interesting that the kabalas ol of Rosh Hashanna would be more myopic than that of the whole year.)

THE ACCEPTANCE OF HASHEM'S KINGSHIP ON ROSH HASHANAH

QUESTION: The Gemara discusses a dispute whether the verse, "Shema Yisrael Hash-m Elokeinu Hashem Echad," is considered a verse of Malchiyos such that it counts as one of the ten verses which must be recited in the Musaf Shemoneh Esreh of Rosh Hashanah.

RAV YITZCHAK HUTNER zt'l (in PACHAD YITZCHAK, Rosh Hashanah, Ma'amar 11) asks that the Gemara earlier (32a) says that "Ani Hashem Elokeichem" is the source for reciting verses of Malchiyos. Why, then, is there any argument whether the verse of Shema Yisrael counts as an expression of Malchiyos? The words "Hashem Elokeinu" in the verse of Shema Yisrael should be the ideal expression of Malchiyos, because the verse of "Ani Hashem Elokeichem" is the undisputed source for Malchiyos!

Conversely, when one recites Keri'as Shema he must recite the verse in its entirety, including the words "Hashem Echad," in order to properly fulfill the Mitzvah to accept Hashem's Kingship upon oneself. If one leaves out the words "Hashem Echad," he has not properly expressed his acceptance of Hashem's Kingship, because the words "Hashem Elokeinu" are not sufficient. Why, then, is "Ani Hashem Elokeichem" a valid source for reciting Malchiyos if those words do not fully express Hashem's Kingship?

Another difference exists between the acceptance of Malchus Shamayim of Keri'as Shema and the acceptance of Malchus Shamayim in the blessing of Malchiyos on Rosh Hashanah. In Keri'as Shema, one accepts upon himself the Kingship of Hashem with an emphasis on the love of Hash-m, "v'Ahavta Es Hashem." On Rosh Hashanah, in contrast, one accepts upon himself the Kingship of Hashem with an emphasis on the fear of Hash-m (as Rosh Hashanah is the first day of the "Yamim Nora'im," the Days of Awe). What is the basis for this difference?

ANSWER: RAV HUTNER zt'l cites the words of Rashi on the verse of Shema Yisrael. Rashi explains that the verse means, "Listen, O Israel: Hashem, Who is our G-d now in this world, will be One G-d [accepted by all people] in the World to Come." This principle is expressed in the Gemara in Pesachim (50a) which says that in this world Hashem is not recognized by all as One. The Gemara adds that in this world man does not recognize the singular goodness behind all that happens. Consequently, in this world a person recites one blessing for bad tidings ("Dayan ha'Emes") and a different blessing for good tidings ("ha'Tov veha'Metiv"). Times of suffering appear to be times of strict judgment and punishment, while times of prosperity appear to be times of mercy and goodness. Olam ha'Ba will be different; there, one will recite one blessing, "ha'Tov veha'Metiv," on all that happens, because "on that day Hashem will be One and His Name will be One" (Zecharyah 14:9). (See Insights to Pesachim 50:1.)

Rav Hutner explains that man's mission on Rosh Hashanah is to accept Hashem as King in this world according to the limits of his perception in this world. A person in this world cannot fathom the concept of Hash-m's Kingship the way it will be revealed in the World to Come when "Hashem will be One and His Name will be One." In this world, we do not see Hash-m as Echad, but rather as both "Dayan ha'Emes" and "ha'Tov veha'Metiv." Therefore, when we accept upon ourselves Hashem's sovereignty on Rosh Hashanah, we must do so with the expression of "Ani Hash-m Elokeichem" -- without the additional "Hashem Echad" -- "Hashem is One." This verse expresses the way we perceive Hash-m as King in this world. The acceptance of Hashem as King the way He will be perceived in the future is not part of our present experience, and thus such an acceptance cannot comprise a full-hearted acceptance of Malchus Shamayim.

In contrast, in our acceptance of Hash-m's sovereignty in Keri'as Shema, we proclaim our belief in the way Hashem will be recognized in the future when His true Oneness will be revealed to and perceived by all. Accordingly, one does not fulfill his obligation properly if he recites Shema Yisrael without the words "Hashem Echad," for he omits the essential component of the future acceptance of Hash-m's sovereignty, that Hash-m will be recognized as One. On Rosh Hashanah, however, these words are not an ideal expression of the this-worldly Kingship of Hash-m which we proclaim in Malchiyos. (Even though the verse "Shema Yisrael" also contains the words "Hashem Elokeinu," that phrase is not the main point of the verse and thus "Shema Yisrael" does not count as a verse of Malchiyos. Alternatively, the phrase "Hashem Elokeinu" in the verse is not an expression of our acceptance of Hash-m as King, but it is a statement of fact: "Hashem, Who right now is our G-d...." In order to be considered a verse of Malchiyos, the verse must contain an acceptance of Hash-m as King and not merely be a statement of the fact that Hashem is our G-d. See PACHAD YITZCHAK, ibid. #22.)

This also explains the emphasis in Keri'as Shema on the love of Hashem ("v'Ahavta"). Keri'as Shema refers to the time in the future when we will perceive Hashem as "ha'Tov veha'Metiv" and we will be drawn to Hashem through our love for Him. In this world, in contrast, when we accept Hashem as our King as we perceive Him now -- as the judge of mankind, "Dayan ha'Emes," and as "ha'Tov veha'Metiv" -- we accept His Kingship through an expression of awe and fear.


Here are the relevant paragraphs in the Pachad Yitzchak.

וכאן הגענו לתוכן ההבדלה בין קבלת עול מלכות שמים דשמע ישראל ובין קבלת עול מלכות שמים דאמירת מלכיות. דההמלכה דאמירת מלכיות למדנו מ"אני השם אלקיכם," דהיינו המלכה נמשכת בשני קוים- הויה ואלקות, שהיא ההמלכה של היום הזה. ולעומת זאת קבלת עול מלכות שמים דקריאת שמע מתקיימת דוקא מתוך הכרזת השם אחד, שכן עיקר ענינה הוא האמונה בההמלכה העתידה. ויעוין רש"י בפירוש החומש על פסוק ראשון דקריאת שמע, שכתב כי שמע ישראל השם אלקינו מוסב על הזמן דעכשיו, וסיומא דקרא דהשם אחד מוסב על העתיד. והם הם הדברים- דההמלכה דזמן הזה הוא השם אלקינו. ודוק היטב. וזה הוא ביאור המחלוקת של תנאים אם יוצאים מלכיות דראש השנה בקרא דשמע ישראל. דהסברא דאין יוצאין היא משום דעיקר ענינו של פסוק ראשון דקריאת שמע הוא סוף הפסוק, המסתיים בהשם אחד, וסיום זה אינו שייך למלכיות דראש השנה. ואפילו מי שחולק על זה וסובר דיוצאים בפסוק ראשון דקריאת שמע בתורת מלכיות דראש השנה הוא משום דסוף סוף נכללת בהך קרא גם ההמלכה של היום הזה, שהרי הוא אומר השם אלקינו. אבל עצם ההנחה כי השם אחד אינו שייך למלכיות דראש השנה הוא דבר מוסכם. 

 ומזה מקור נפתח להבנת חילוף-השיטה שבקבלת עול מלכות שמים דקריאת שמע בולטת האהבה כלפי היראה כמו שלמדנו מדבריו של רבנו יונה ואילו בקבלת עול מלכות שמים דמלכיות של ראש השנה בולטת היראה כלפי האהבה דבודאי כשאנו עוסקים באמונת קבלת עול מלכות שמים של העתיד המובטח שהיא ההמלכה האחידה של היום ההוא שאין בה כי אם הטוב והמטיב הרי נמשכת ממנה האהבה גם במצב של היום הזה ומשום כך באה מצות אהבה בפרשת קריאת שמע; אבל במלכיות דראש השנה שהיא ההמלכה הנמשכת בשני הקוים של חסד ודין, דינא דמלכותא דינא, בודאי שהיראה מתבלטת בהמלכה זו 

Rav Dovid Zucker's explanation:

I was visiting Rav Dovid Zucker of the Chicago Community Kollel and I presented this question to him.  I think his explanation is excellent.  He said, the makor for this idea is, as we mentioned above, Reb Akiva's memra on 16a. Reb Akiva says, why do we bring water on Sukkos? So there should be siyata dishmaya on water. Why the Omer on Pesach, Soi there should be siyata dishmaya on grain. Why Malchiyos, Zichronos, and Shofros on Rosh Hashanna? So there should be siyata dishmaya on being mamlich the Ribono shel Olam on ourselves and the world.  It's not just a mitzva to be mekabeil. Be mekabeil so that you will have siyata dishmaya on that kabala a whole year. 

UPDATE 
In the comments, Reb Chaim B showed us Rav Kasher's mehalach in the Rambam, that all you need in Krias Shema is yichud Hashem and there is no need to have specific thought about kabalas ol malchus shamayim. If so, there is an obvious distinction between the daily Krias Shma and Malchiyos in Rosh HaShanna.  I want to point out two things; first, that whether the latter is automatically included in the former is discussed in the Mizrachi and the Gur Aryeh in Devarim 6:4. Second, that Reb Moshe emphatically and lehalacha le'ikuva states the contrary.  Reb Moshe states his psak and addresses what Rav Kasher considers a proof in the section in bold below.

Rav Kasher's discussion is here. 

Reb Moshe's Teshuva, which I've reproduced below, is in OC V:5:2. Sorry for the occasional OCR errors, which I fixed only in the part that's in bold.

ב פירוש הכוונה המעכבת בפסוק ראשון של קריאת שמע לכתחילה ובדיעבד ואיך יעשה כשלא התכוין 

והא דכתב כתר"ה לפרש הכוונה המעכבת בפסוק ראשון דק"ש הנה וודאי צריך להתכווין לפירוש המלות דכשאינו מבין מה הוא אומר וודאי לא שייך שוב שום כוונה אבל פשוט שבשמות הקדושים לא שייך ענק פירוש המלות ראין שם המפורש בחשיבות שם מצד שפירושו הוא היה הוה ויהיר שהרי תזינן דהיה הוה ויהיה אינו בחשיבות שם וכן שם אד' שהוא ג"כ בחשיבות שם המיוחד כדאהזא בתוס' שבועות דף ל"ה ע"א ד"ה בפר"ח אף שפירושו הוא פשוט שהוא אדון כל העולם אינו בחשיבות שם מצד פירושו דהא אדון העולם אינו בחשיבות שם ואף כשנכתב אדני אינו בחשיבות שם אלא כשנקרא בקמץ תחת הנו"ן ולא כשהוא נקרא בחיריק וא"כ בהכרח מה שהוא בחשיבות שם כשנכתב ונקרא כמו שקורין בשעה שאומרין השם אינו מצד הפק וש אלא שכן הוא השם בעצם אבל יש לשם זה גם כוונה שהוא אדון כל העולמים וכן מסתבר שגם השם שד' אינו בחשיבות שם מצד הפירוש שאמר לעולמו די דהרי ג"כ אינו בחשיבות בקמץ תחת הנו"ן ולא כשהוא נקרא בחיריק וא"כ בהכרח מה שהוא בחשיבות שם כשנכתב ונקרא כמו שקורין בשעה שאומרין השם אינו מצד הפק וש אלא שכן הוא השם בעצם אבל יש לשם זה גם כוונה שהוא אדון כל העולמים וכן מסתבר שגם השם שד' אינו בחשיבות שם מצד הפירוש שאמר לעולמו די דהרי ג"כ אינו בחשיבות שם אלא כשנקרא בשני פתחין או בפתח וקמץ כבסוף פסוק ומקום אתנחתא ולא כשיקרא בסגול תחת הש"ן אף שהוא עוד יותר במשמעות שאמר די וגם שם אלקים אינו שם מצד פירושו שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם דהא איתא בנדרים דף כ"ה ע"א על מה שהביא הגמ' ממשה רבינו דכשהשביע את ישראל אמר להם הוו יודעין שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי וע"ד המקום משום שחשש דאפשר שיהיה מי שישתבע אדעתא דנפשיה שיסיק שמא לעכו"ם אלוה וישבע אלמא דעביד אינש דמשתבע אדעתא דנפשיה דחי דהוא משום דעכו"ם איקרי אלוה אף דלא שייכי לשום מעשה דהא הם עץ ואבן כסף וזהב ואין לומר דהוא משום טעות הגויים העובדים להם ואומרים שיש להם כתות לעשייה דהא לא משמע שחשדם מרע"ה לכופרים בהשי"ת ומאמינים בע"ז אלא ששייך לישבע בע"ז אף שאינו מאמין בה דהא תנן בסנהדרין דף ס' ע"ב הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בל"ת ואם לא היה שייך לישבע בע"ז כשאינו מאמין בה ה"ה בהכרח כאומר אלי אתה שחייב מיתה שלכן חשדם שכדי שלא יהיה עלייהו חיוב שבועה נשבעו בע"ז שנקראו ג"כ בשם אלוה ויצברו על אשור הלאו הרי שאף אם נשבעו בהע"ז קראו להם אלוה אף שלא שייכי לשום מעשה דהא הם עץ ואבן וכדומה הרי תזינן שהשם אלקים נמי הוא שם בעצם ודוקא באותיות אלו ולא בשאר תיבות שפירושם נמי בכל כחות כחזק ואמרן ותקיף וגבור וכדומה וכן הוא בכל השמות אין החשיבות דהוא שם מצד הפירוש אלא שהן שמות בעצם שהוזכרו בקראי וקבלה מסיני שז' שמות שחשבן בברייתא שבועות דף ל"ה ע"א הם השמות בעצם שאין נמחקין ושאר השמות כחנון ורחום וגדול וגבור וכדומה אינם בחשיבות שמות אלא בחשיבות תוארים

ונמצא שלעניין פירוש המילות כל השמות הם בפירוש אחד דהוא השם יתברך והוי לענין פירוש המילות הכוונה ה' הוא אלקינו והוא ה' אחד היינו שני ענינים איכא בזה אחד דה' הוא אלקינו שקבלנו את עול מלכותו עלינו והשני שהוא ה' אחד במציאות ולא היה סגי לומר ה' אלקים כי היה זה הודעה שה' הוא האלקים על העולם שהוא בראה ומנהיגה שלדבר זה הוצרכו בזמן אחאב שעבד הוא והרבה מעשרת השבטים אשר מלך עליהם ע"ז בטעותם ע"י איזבל המרשעת ותת"נ נביאי הבעל והאשרה ואמר להם אליהו שיעשה דבר לפני כל העם שלא יסתפקו ויקבלו ללכת אחרי האלקים שהוא אמת והסכימו לזה שלכן כשהכירו ע"י שירדה אש ה' ותאכל את העולה אשר הקריב אליהו שה' הוא האלקים היה סגי במה שהשיבו רק ה' הוא האלקים מלכים א' י"ח ל"ט שהרי כבר קבלו עליהם באמירת אליהו אבל בחיוב קריאת שמע שנאמרה לישראל שהם מאמינים בני מאמינים דלבד דיודעים ומכירים בה' ובתורתו איכא חיוב לקבל כל אחד ואחד עליו עול מלכות שמים שני פעמים שחרית וערכנה לא סגי במה שיאמרו ה' אלקים אלא שחייבנו לומר ה' אלקינו היינו שקבלנו עלינו עול מלכותו

אבל בש"ע סימן ה' איתא עוד דין דכשיזכיר את השמות יכווין בכל שם כפ"מ שמשמע לנו שג"ז הוא עניין גדול בהשמות ומדוייק לשון הטור שכתב ויכווין בברכותיו פירוש המילות שמוציא מפיו ובהזכירו השם יכווין פירוש קריאתו באד' לשון אדנות ופירוש כתיבתו בהויה שהוא היה הוה ויהיה ובהזכם ו אלקים יכוין שהוא תקיף אמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים משום שהם שני עניינים דבכל לשון הברכה צריך לכווין פירוש המילות שמוציא בפיו ובהזכרת השמות שלא שייך לומר שזהו עיקר פירוש השם כדבארתק יכווין עכ"פ בכל שם שמזכיר כמשמעותו שהוא ג"כ עניין גדול בהשמות ובש"ע שכתב יכווין בברכות פירוש המילות כשיזכיר השם יכווין פירוש קריאתו לא מדויק דמשמע מהלשון שהכוונה בהשמות הוא פירוש המילות דלא כדכתבתי שאינו כן וגם בלא הא לא הוזכר שצריך לכווין פירוש המילות שבכל הברכה ולכן ברור שהפירוש בש"ע הוא שהם שני דברים בברכות היינו בכל נוסח הברכה פירוש המילות והוא הראשון שכטור ואח"כ כתב דין השני שבטור השם יכווין פירוש קריאתו באדנות שהוא דין בהשמות וטוב יותר להגיה בש"ע לכתוב וכשיזכיר השם שהוא ממש כלשון הטור 

ולפ"מ שביארתי ניחא מה שמפורש במתני' דף י"ג ע"א שבפ' שמע מקבל עליו עול מלכות שמים וכן איתא הלשון שם ע"ב בגמ' א"ל רב לר"ח לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים א"ל בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים שלכאורה איתא הכוונה באחד כדאיתא שם סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו וכו' כיוון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת ופרש"י שהארכת שיעור שתחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וד' רוחותיה היינו דמפרש דמה שאומר וחושב אחדות הש"ת הוא ממילא כוונת המלכתו וכן הוא בטור שכתב בסימן ס"א וצריך להאריך בד' דאחד שיעור שיחשוב בליבו שהקב"ה הוא יחיד בעולמו למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם ולכן פשוט שגם בש"ע סעיף ו' אף שמחלק המחשבה לשתים כר' יונה בברכות שם בשם רבני צרפת דבחי"ת כדי שימליכהו בשמים ובארץ ובדל"ת שהקב"ה יחיד ומושל בד' רוחות העולם לא פליג ע"ז והוא משום שאחדות השי"ת הוא ממילא מלכות השי"ת אבל הא שייך זה לענין עצם המלכות דהשי"ת על כל העולם כולו וגם על האינשי לענין שה' מולך עליהם בכל העניינים בין שהם יראי השי"ת בין שהם רשעים

אבל הא מלכות זה דהשי"ת אינו נוגע לקבלת האינשי דהא מצד עניין בחירה דהאדם הא שייך שלא יקבל עליו מלכותו אף שיודע שהוא מלך בעצם והא מצינו שלמעשה היו גדולי עולם ונעשו רשעים להכעס הגדולים ביותר כירבעם בן נבט ואחאב ומנשה שחטאו והחטיאו ביותר ושלילת זה הא ליכא במה שחושב באמירתו ה' אחד שהוא מלך יחיד על כל העולמות אבל לפ"מ שבארתי הויא קבלתו מלכות שמים באמירתו ה' אלקינו אבל חייבתו תורה לומר גם אחר שקבל עליו מלכות שמים ה' אחד להודיע גם שליכא עוד אחר אלא ה' אחד היינו שלא שייך כלל לקבל מלכות אחר 

ויש לפרש שהוא שייך למצוות קבלת מלכות שמים שהוא לומר שהיא קבלה גמורה לעולם שהרי ליכא אלא ה' אחד לבדו למעלה ולמטה ובכל ד' רוחות העולם ולכן נחשבת מצווה אחת שהיא קבלת עול מלכות שמים שהודעת האמונה שה' אחד הוא ג"כ מחיוב קבלת מלכות שמים עליו ואף אם נפרש שהוא עוד חיוב מצד עצמו להודיע בפה בכל יום שאנו בני ישראל מחוייבין להאמין באחדות השי"ת אבל יותר נכון כפירוש ראשון מדאמרינן רק שהוא מצוות קבלת עול מלכות שמים עכ"פ קבלת עול מלכות שמים הוא מעיקר לשון הקרא ה' אלקינו ולקיום הכרחי לקבלה זו היא ההודעה במה שמאמינים אנחנו שה' אחד למעלה ולמטה ובכל ד' הרוחות 

ולענין דיעבד מסתבר שפירוש המילות והכוונה בה' אלקינו שמקבל עליו עול מלכותו דהשה"ת שהוא ג"כ מפירוש המילות לפ"מ דפירשתי והכוונה באחד שהוא אחד למעלה ולמטה ובד' הרוחות הוא לעיכובא שלא יצא בלא זה אבל טוב כשלא נתכווין בזה שצריך לחזור שיגמור לקרות הפרשה ואח"כ יחזור אפילו כשליבא שומעין אף שמותר עיין במ"ב סימן ס"א ס"ק כ"ב ולחזור התיבה מסתבר שאסור מאחר דנראה כמתלוצץ לפרש"י ברכות סוף דף ל"ג שא"כ אין זה קריאה סתם שחייבה תורה וממילא אף שהאמת שחזר בהתיבה היה משום שלא נתכווין מ"מ אין זה הקריאה שאמרה תורה ועיע בבאור הלכה ד"ה בין שג"כ כתב שלרש"י דנראה כמתלוצץ אפשר דלא יצא ולע"ד מסתבר שלא יצא ואף כשקורא בביתו וחוזר וקורא אותה תיבה מחמת שלא נתכווץ לא יצא כי סברא ברורה הוא לע"ד וצ"ע לדינא אבל לכתחילה וודאי אף בביתו אין לו לחזור את התיבה אף כשלא נתכווין מטעמא דרש"י ולכן אף בביתו כשלא נתכווין טוב שיגמור כל הפרשה ראשונה ואז יחזור לקרות בכוונה לכה"פ פסוק ראשון 

אבל כשלא כיוון בהשמות הכוונות דנאמרו בסימן ה' אבל ידע ונתכווין בתיבת ה' שהוא הש"ת דהוא על תרגום אידיש שכל ישראל האשכנזים דברו מאות בשנים בשפה זו בשם נאט יצא בזה אף שאין חילוק בין תרגום שם הויה ותרגום שם אד' ותרגום שם אלקים שעל כל השמות מתרגמין רק כשם גאט יצא וכדחזינן בסידורי קרבן מנחה שניתרגמו בע"מ עבור נשי דלא הבינו לה"ק שתירגמו פסוק ראשון דק"ש הערצו ישראל גאט אונזער גאט ער איו איין איינציגער גאט סגי בזה והיה תרגום זה בע"ט גם לפני מאות שנים שראו תרגום זה רבותינו מדורות הקודמים ויצאו בזה ואף שלא נקטרגם גם מה שצריך להתכווין שהוא יחיד למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם נראה שזהו בכלל שתורגמו על תיבות ה' אחד ער איז איין איינציגער גאט ולא תרגמו בקיצור גאט איז איינער שאז היה שייך לטעות ולומר שרק לנו הוא איינער ולכן תרגמו לומר באריכות ער איז איין איינציגער שמובן לכל שמשמעותו שליכא אחר כלל בשום מקום לא למעלה ולא למטה ולא בכל ד' רוחות העולם והתר היה ניחא להוסיף בהתרגום דע"ט ער איז איז איינציגע גאט אויך אויבן און אונסן אויך אין אלע זייטן פון דער וועלט דמאחר שכוונה זו לעיכובא לא היה כדאי להקל ולקצר אף שהיא אותה כוונה 

ומש"כ כתר"ה שיתכווין בכל שבעת הרקיעים זה לא הוזכר בשום מקום ואץ להוסיף מעצמנו אף אם לכו"ע היה שבעה רקיעים ובפרט שר' יהודה בחגיגה דף ה"ב ע"ב סבר שהם שניים ובלשון הרמב"ם פ"נ מיסוה"ת כתב שהם תשעה ועיין בהפירוש מה שתירץ ור"א בן יעקב שאמר עוד למעלה מראשי החיות ומשמע שלא פליגי עליו וגם הא איכא גם למעלה מרקיעים ולמטה ויש אחורי הכיפה דד' רוחות שאסור וגם לא שייך להסתכל בזה וצריך לכווין שגם שם ליבא אלא ה' אחד לכן אסור לחשוב ז' רקיעים אלא סתם למעלה ולמטה וברמב"ם פ"ב מק"ש ה"ט שנקט בשמים ובארץ וכן בש"ע סעיף ו' וכן בטור בלשון ה"מ נראה משום דהשמים סתם קאי על כל מה שלמעלה ובארץ סתם על כל מה שלמטה אבל כשיאמר מספר ז' רקיעים הוא למגרע לעולם ועד

Ki Seitzei, Devarim 23:4. Little Things. They Were Unsympathetic. Also, They Hired Someone to Murder You.

Rav Mordechai Rogov (a Mirrer) in his Ateres Mordechai talks about the strange juxtaposition in the criticism of Amon and Moav- that they didn't come out to greet you with bread and water, and that they hired Bilaam to curse you, in the hope that you would all die.  This is like saying that they lack refinement, and they are monsters. Some answer by saying that if they would defend themselves by saying that they were poor, and they couldn't afford to give you anything, and they were afraid you would descend upon them and impoverish them, then how did they manage to find the enormous amounts of money they offered Bilaam to curse you?  

Harav Rogov simply answers that the foundation of murder is indifference.

This reminds me of something written by Agamben.  Harav Rogow doesn't need support from Agamben, but Rav Rogow was famously brief and expressed his deep thoughts with disarming simplicity, so it's interesting to see the idea elaborated in modern language.  I took the following from Wikipedia.  The basic idea is that the first and essential step taken by a society before countenancing or even encouraging murder is removing the victim’s identity as an equal, as a citizen, and someone like yourself.  

Homo sacer (Latin for "the sacred man") is an obscure figure of Roman law: a person who is banned, may be killed by anybody, but may not be sacrificed in a religious ritual. The person is excluded from all civil rights, while his/her life is deemed "holy" in a negative sense.
  
Italian philosopher Giorgio Agamben used this concept for his book Homo Sacer: Sovereign Power and Bare Life. Agamben describes the homo sacer as an individual who exists in the law as an exile. There is, he thinks, a paradox: It is only because of the law that society can recognize the individual as homo sacer, and so the law that mandates the exclusion is also what gives the individual an identity.
 Agamben holds that life exists in two capacities. One is natural biological life (Greek: Zoë) and the other is political life (Greek: bios). This zoeis related by Agamben himself to Hannah Arendt's description of the refugee's "naked life" in The Origins of Totalitarianism (1951). The effect of homo sacer is, he says, a schism of one's biological and political lives. As "bare life", the homo sacer finds himself submitted to the sovereign's state of exception, and, though he has biological life, it has no political significance.
 Agamben says that the states of homo sacer, political refugees, those persecuted in the Holocaust, and the "enemy combatants" imprisoned in Guantanamo Bay and other sites are similar. As support for this, he mentions that the Jews were stripped of their citizenship before they were placed in concentration camps.
 Thus, Agamben argues, "the so-called sacred and inalienable rights of man prove to be completely unprotected at the very moment it is no longer possible to characterize them as rights of the citizens of a state", following in this Hannah Arendt's reasoning concerning the 1789 Declaration of the Rights of Man and of the Citizen, which tied human rights to civil rights. Although human rights were conceived of as the ground for civil rights, the privation of those civil rights (as, for example, in the case of stateless people or refugees) made them comparable to "savages", many of whom were exterminated, as Arendt showed, during the New Imperialism period. Arendt's thought is that respect of human rights depends on the guarantee of civil rights, and not the other way around, as argued by the liberal natural rights philosophers.

Along the same lines, from George Bernard Shaw,  "The worst sin towards our fellow creatures is not to hate them, but to be indifferent to them: That's the essence of inhumanity."

To me, the most interesting thing about this is the insight we gain into “ve’ahavta le’rei’acha kamocha.”  Kamocha is not a shiur, it’s essential to the idea of respect of another human being.  If you take away the kamocha, you might come to stripping him of his identity as a fellow human being, you might eventually be indifferent to his right to life.  Amon and Moav didn’t see you as human; if they had, they would have offered you something to eat and drink.  Once they ‘otherified’ you, it was an easy step to cursing and attacking you.

Elie Wiesel said this in a powerful way.  He was quoted in the US News & World Report (27 October 1986) as having said

The opposite of love is not hate, it's indifference. The opposite of beauty is not ugliness, it's indifference. The opposite of faith is not heresy, it's indifference. And the opposite of life is not death, but indifference between life and death.

Update Ellul ayin vov/September 2016
I saw that Reb Yaakov (a Slabodker) here in 21:23, in his Emes L'Yaakov, talks about the Torah's apparent double warning not to leave an executed criminal's body hanging- לא תלין נבלתו על העץ וגו' ולא תטמא את אדמתך.  He shows that the words   ולא תטמא את אדמתך are another way of saying that leaving the body hanging will result in more murders committed. Why? Because the natural sense that human beings have a divine element, and have infinite value, will be depreciated upon seeing the disgraced body- not only the disgraced body, but the fact that it was disgraced by other people. So here, too, in sequential parshios in Ki Seitzei, we see that you don't prevent homicide by telling people that (as Reb Yomtov Ehrlich puts it!) killing people is not nice.  You have to start far, far before that- you have to teach people to be respectful and to see the divine in their fellow human beings.

כ"א כ"ג לא תלין נבלתו על העץ וגו' כי קללת אלקים תלוי ולא תטמא את אדמתך פירש"י וז"ל כי קללת אלקים תלוי זלזולו של מלך שאדם עשוי בדמות דיוקנו כו' כל הרואה אותו אומר המלך הוא תלוי וכו' 

והנה עיין ברמב"ן שהעלה דטעם דולא תטמא את אדמתך הוא לאו מיוחד לארץ ישראל והיינו דהמלין את התלוי עובר בארץ ישראל בלאו נוסף של טומאת הארץ והרי הוא עובר בשני לאוין ועשה ובחוץ לארץ כלאו ועשה ועיי"ש 

ולפענ"ד ביאור הענין הוא עפ"י דברי רש"י הנ"ל דהתליה הוא ביזוי לצלם אלקים דהרי כשמתבזה צלם אלקים זה גורם לשפיכות דמים וכמש"כ בפרשת נח ט' פ"ה ואך את  דמכם לנפשתיכם אדרש גו' כי בצלם אלקים עשה את האדם והיינו שהאזהרה לשפיכות דמים היא משום שהאדם עשוי בצלם אלקים וא"כ כשמבזה את הצלם הרי הוא מרבה שפיכות דמים ושפיכות דמים גורם לטומאת הארץ וכדכתיב לעיל בפרשת מסעי ל"ה פל"ג ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה וגו' וכן איתא ביומא דף פ"ה ע"א ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל והביא רש"י פסוק דה בפרשת מסעי ולכן כארץ ישראל ישנו טעם נוסף של ולא תטמא את אדמתך דהבזיון לצלם אלקים כהכרח יגרום הוספה בטומאת הארץ ודו"ק היטב 

In light of these two observations about homicide, and the Rashi about Ben Soreir uMoreh, the Parsha is teaching us the aleph beis of Mussar: Seemingly minor ethical debasement, left unaddressed, can lead to the most brutal and bestial behavior. A pegam in middos can lead to the worst aveiros if left uncorrected.

(The Rashi in 21:11-

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:

and you see among the captives a beautiful woman and you desire her, you may take [her] for yourself as a wife.

ולקחת לך לאשה: לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור. אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו (פסוק טו) כי תהיין לאיש וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו:

[and you desire her,] you may take [her] for yourself as a wife: [Not that you are commanded to take this woman as a wife,] but Scripture [in permitting this marriage] is speaking only against the evil inclination [, which drives him to desire her]. For if the Holy One, blessed is He, would not permit her to him, he would take her illicitly. [The Torah teaches us, however, that] if he marries her, he will ultimately come to despise her, as it says after this, “If a man has [two wives-one beloved and the other despised]” (verse 15); [moreover] he will ultimately father through her a wayward and rebellious son (see verse 18). For this reason, these passages are juxtaposed. — [Tanchuma 1]  )

Update Ellul pei gimmel: 

I just saw the following from R Yitzchok Epstein in his Ichud b'Chiddud

A third מהלך we heard is as follows. The  גמרא in Sanhedrin 103b:

תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להן הקב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים

So we see that even for the חטא of avodah Zarah, Hashem is מאריך אף  as long as you’re being  אורחים מכניס & doing חסד!

In the end, after בלעם came to curse the Yidden, he gave them the עצה to be מכשיל the Yidden with עריות. Says the פסוק, if the מואבים would have offered the Yidden food & drink, יתכן that even with the עבירה they did, 'ד would have been אף מאריך & let them join the ranks of כלל ישראל !So that is why both are mentioned.

Teleology, Heteronomy, and Autonomy

The title is unwieldy and pretentious. But it''s the best I can do, and I think you will agree that it actually does describe the idea in the post.

1. Betzalel. Why did Moshe reverse the order? Rav Dovid Zupnick, a peer of and almost co-founder of  a yeshiva with Rav Shlomo Volbe, (Rabbi Zupnick was going to be Rosh Yeshiva, Rav Volbe Mashgiach,) suggested the following: that Hashem said R'ey, see that I have called on Betzalel. R'ey means "Verify on your own that Betzalel is uniquely fit to do this job." Don't just rely on me, Hashem, telling you that this is the fact, verify it. So Moshe reversed the order, and Betzalel immediately protested that it can't be that way, and Moshe saw that indeed this was a divinely inspired young man, and he was uniquely qualified.

2 and 3. The Brisker Rov brought in Shai LaTorah in the beginning of Devarim.

הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם א' י"ג

צ"ב מהו הכוונה "ידועים"' וכהאי לישנא כתיב בפרשת בהעלותך י"א ט"ז ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ויעוין בספרי שיהיו ידועים וברורים לפני וצ"ב מהו ברורים והנה בירושלמי קידושין פ"ד ה"ה איתא כל שתמניהו עליך לא יהיה אלא מן הברורים שבאחיך ומבואר דברורים הכוונה למיוחסים ועיין בספרי זוטא שאתה צריך לדעת אם הם מבוררים אע"פ שגלויים וידועים לפני שמבוררים הם וצ"ב יסוד הך מילתא שמשה בעצמו היה צריך לדעת אם הם מיוחסים. (מדברי מרן הגרי"ז זצ"ל)

 ונראה דהנה קיימ"ל בגמי כתובות כ"ה ע"ב דהאומר בני זה כהן הוא אינו נאמן ובעינן ע"ז עדים וזהו הכוונה אתה צריך לדעת והיינו בעדים ונראה דזהו שאמר משה שהשבטים בעצמם הם יבררו את השופטים כי מכיון שצריכים להיות מיוחסים עפ"י עדים אי אפשר הדבר אלא אם השבטים יבררו אותם כי הם מכירים כל אחד מהאנשים (מדברי מו"ר הגרמ"ד הלוי סאלאווייציק שליט"א)

The part he brings from Reb Dovid is not relevant to this discussion.

4. Rav Sternbuch in R'ey 12:5

כי אם אל המקום אשר יבחר ה' (י"ב, ה).

והנה לא אמר הכתוב איה מקום זה, ובזבחים נ"ד איתא שנסתפקו דוד ושאול ולא ידעו לנוין מקום המקדש, ולא נודע לו לדוד אלא באקראי שהוא כגורן ארנן היבוסי , ויש מפרשים ראילו היה מגלה הקב"ה המקום אשר בחר בו , לא היה ארנן היבוסי נותן המקום אלא בממון הרבה , או שהיו העכו"ם מעמידים שם ע"ז והיה נפסל מלבנות בית המקדש .

אמנם נראה שהעלמה מכוונת היה כאן , וטעמה כי הן אמת מקום המקדש הוא מכוון ומיועד להשראת השכינה , והוא המקוס אשר בחר ה' אוה למושב לו , אלא לא יוכשר להשראת שכינתו אלא כעמל חפוש ויגיעה , כי לכל המצוה לא נזכה אלא ביגיעה , וכ"ש לבית עולמים שלא יזכו כלל ישראל להשראת שכינתו אלא בעמל ויגיעה וגם מלאכת הבנין היה בעמלם ויגיעתן של ישראל ובכסף מלא , וכן היה במלאכת המשכן, וכשישראל טורחים ומתייגעים להכין לו מקום או אז משרה הקב"ה שכינתו .

Here, too, Rav Sternbuch's he'ara, not his explanation, fits the pattern.

5. When I mentioned this to R' Aaron Kahn, a man with a glatteh kop, I phrased it as "It seems that when the Ribono shel Olam tells a person that a place or a person is fit for a purpose, there is an expectation, perhaps a requirement, that the person verify that fitness on his own, and not just rely on the Ribono shel Olam, and I find that hard to understand." Aaron said that he has no explanation, but that it would explain Moshe Rabbeinu's argument with the Ribono shel Olam at the Sneh (Shemos 4:10.) Hashem said, Moshe, you are the most fit for this work, you are uniquely qualified. Moshe did not, and apparently was not expected to, say "Yes, Hashem, whatever you say." He was expected to analyse himself and compared himself with every other man in Klal Yisrael and reach the conclusion that he was the best man for the job. Considering that Moshe Rabbeinu's qualification was to a large extent his anivus, this made it almost impossible for him to reach that conclusion. Is there not Aharon? Is there not Korach?

6. It also explains, sort of, what hetter there was for Klal Yisrael to send the meraglim. The Ribono shel Olam tells you that this land is perfect for you in ruchniyus and gashmiyus, and you'll walk in and take it over, and you say "I'd like to check it out, please." So on the one hand, it explains the hava amina. But why, then, was it only allowed instead of encouraged? Perhaps because Hashem knew it would be a tough test for Klal Yisrael. Despite knowing that Eretz Yisrael was their divine destiny, which should have shepherded their thought process in that direction, they were not holding on that madreiga, so Hashem did not command them to do it.

7. This explains the Gemara in Sanhedrin 11a. A bas kol was heard saying that "someone here is fit to have Ruach HaKodesh like Moshe Rabbeinu, but his generation is not worthy." They all knew it was Hillel, or in the next Gemara, that it was Shmuel HaKattan. So why not just name him? What's this coyness? Must be, and I have no other pshat, that the Ribono shel Olam wanted them to respect Hillel, or Shmuel Hakattan, but only after being told that they were ra'ui for Ruach HaKodesh  and thinking carefully about the qualities that made them ra'ui for Ruach HaKodesh .

8. This is why Hashem didn't tell Shmuel go and annoint Yishai's son, the little one with red hair. Shmuel had to go through a process to determine who was the right one.

That's enough to demonstrate a pattern, I think. Calling this pattern teleological autonomy, that Hashem commands mankind to ponder and investigate and analyze in order to sincerely and honestly reach a specific conclusion, is correct, but doesn't explain the phenomenon.



I once heard a story about Reb Yosef Ber Soloveitchik to this effect. As I remember it, a woman came to him in Boston and said that she has a hard time davening because the siddur just doesn't say what she wants to say. He responded that she owes it to herself to study and grow in such a way that she wants to say what the siddur says.


A(n anonymous) commenter proposed a very nice thought. He said that this is a way for man to understand and appreciate Hashem's instructions. He compared it to the story with R' Shamshon Hirsch and the Alps, and the Yerushalmi in the fourth perek of Kiddushin about man's duty to experience the beauty and wonder of the world. Seeing how perfect a person or place is for their role in Hashem's work is equally wondrous and beautiful.  I like the idea.

Another seed of an approach.  Rashi in Bereishis 1:26.

 "נַעֲשֶׂה אָדָם" - ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהן .

The  רבש"ע wanted to be משתף the Malachim in the decision. The Malachim didn't agree so quickly, either. I don't know if Hashem said "I want  to make Man, do you agree?" or "Shall we make Man?" But it is similar to our discussion.

Eikev. ללכת - Laleches Three Times

Considering the name of the Parsha, Eikev/heel, it's a nice coincidence that the Chafetz Chaim speaks about the theme of walking in the parsha,

In a 'foot'note at the end of the foreword to his Ahavas Chesed, the Chafetz Chaim notes that the expression laleches bidrachav/to walk in His ways is used three times in Parshas Eikev.

ח ו      ללכת בדרכיו וליראה אתו

י יב     ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו

יא כב  לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו

-to walk in His ways and to fear;

-to fear and to walk in His ways and to love;
-to love and to walk in His ways and to hold fast to Him.

In the Chafetz Chaim's analysis, there is a pattern and progression here that involves four elements- A=yir'ah/fear; B=ahava/love; and C=dveikus/clinging, each preceded with laleches.
Laleches → A;
with A, Laleches → B;
with B, Laleches → C.

The result of A is the basis of B; each iteration is a higher madreiga; and after naming the result of the previous one, the new accomplishment is preceded with Lalaeches.

What is this laleches that enables a person to achieve A, and then enables a person to move from A to B to C?  The Chafetz Chaim says that laleches, walking, is chesed.  We don't float away from our fellow man when we become more God-like, we are drawn ever closer to our fellow man.  Our empathy, our service to our fellow man, is the foundation of everything we do in avodas Hashem, and it is Chesed is  that enables a person to reach every one of the madreigos- yira, ahava, and dveikus.

This sounds like a platitude. Why on earth should chesed and sympathy be the foundation of personal spiritual growth? It may be hard to understand, but if the Chafetz Chaim says it, it's true. After all, he didn't write a book called Ahavas Sin'ah, even though there are people that it's a mitzva to dislike.  But in all honesty, you can't think about this for a second without realizing that the basic definition of ruchniyus is learning from the Ribono shel Olam, and the essential limud is to emulate His ways. So without vehalachta bidrachav, nothing else that  you do is going to be worth a thing. What is vehalachta bidrachav? מה הוא רחום אף אתה רחום.... and all the middos of rachamim of the Ribono shel Olam. Doing avodas Hashem without והלכת בדרכיו is laughable.

 ואגב אבאר שלשה פסוקים שיש בענין זה, שצריכים הבנה.

דהנה בתחלת פרשת עקב כתיב (דברים ח' ו'): ''ושמרת את מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אתו''. הנה כתוב הליכה בדרכיו קדם יראה. 

ובחמישי כתיב (דברים י' י"ב): ''ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו וגו'''. שנתה התורה לכתב הליכה בדרכיו אחר יראה וקדם אהבה. 

ובשביעי כתיב (דברים י"א כ"ב): ''כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת וגו' לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו''. הרי דכתבה הליכה בדרכיו אחר האהבה וקדם הדבקות. 

ונראה דיש שלש מדרגות בעבודת ה': אחד - היראה, ולמעלה מזה - האהבה, ולמעלה מזה - הדבקות בה'. והחלוק בין האהבה לדבקות הוא, דאהבה נקרא אפילו כשמתעורר בלבו האהבה לה' לפרקים; מה שאין כן דבקות מקרי, אם האהבה תקועה בלבו תמיד. ועל ידי זה נדבק נפשו לה', כן כתב הרמב''ן (שם). 

ועתה יבוא הכל על נכון בעזרת ה'. דהתורה מלמדנו, שהאדם אינו זוכה לשום מדרגה, עד שירגיל נפשו מתחלה ללכת בדרכי טובו של הקדוש ברוך הוא להיות רחום וחנון וגומל חסד. ולזה כתב בתחלת עקב (שם ח' ו') ''ללכת בדרכיו וליראה אתו'', להורות דלהשיג מדרגת היראה צריך שיקדמנה המדה טובה הזו. ואחר כך גלה לנו הכתוב עוד בפרשה חמישי, דאפילו אחר שהשיג יראת ה', לא יחשב בנפשו: עתה ראוי לי רק להתבונן כל ימי חיי בעניני היראה ורוממות ה', וללמד תורתו הקדושה, ולא להסתכל כלל בעניני טובות זולתי. ולזה בא הכתוב ואמר בפרשה חמישי (שם י' י"ב): ''ועתה ישראל וגו' ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו'' - להורות, דאף מי שזכה ליראת ה', וצריך לעלות למדרגה היותר גבוה מזה, והינו האהבה, ומסתמא האיש ההוא נבדל מעניני העולם, אף על פי כן לא יזכה למדרגת האהבה, עד שיקים עתה גם כן ''ללכת בכל דרכיו'', דהינו להיות רחום וגומל חסד וכדפרש רש''י בסוף עקב (שם י"א כ"ב), עין שם. ולכך הקדים ההליכה בדרכיו קדם האהבה [ובזה ניחא גם כן מה שלא כתבה התורה ''וללכת'' בו''ו העטוף, רק ללכת משום דבו''ו הוה משמע דקאי על יראה שלפניה, והוה משמע דאחר היראה יראה להשיג מדרגה זו. ובאמת זה אינו, דלא זכה אדם להשיג יראת ה' בלי מדה טובה זו, לכך כתב (שם י' י"ב) ''ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו'', להורות דעל ידי זה שיתנהג גם עתה במדת טובו יתברך, יזכה לבסוף גם לאהבה]. ואחר כך בפרשה שביעי (שם י"א כ"ב) הוסיף הכתוב עוד לנו לאמר, דאף מי שזכה למדרגת האהבה, ובודאי האיש ההוא נבדל מעניני העולם לגמרי, לא יחשב בנפשו: עתה בודאי ראוי לי רק להתבונן בתורה ובגדלת ה' תמיד, כדי שאזכה להיות דבק בה' בתמידות, שזהו באמת העקר; על כן איני צריך לבלות זמן כלל, ולהסתכל בעניני טובות זולתי. ולזה בא הכתוב ואמר: ''כי אם שמר תשמרון וגו' לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו'', להורות דאף לזכות להשיג מדרגת הדבקות בה', צריך גם כן שיתחזק עוד במדה טובה הזו של הליכה בדרכיו, דהינו, להיות רחום וגומל חסד. ובזכות זה יעזרהו ה', ויתחסד עמו לזכותו להיות דבק בה' בתמידות. ולכך כתב ''ללכת וגו''', ולא כתב ''וללכת'' כדי להורות דאינו קאי על האהבה שלפניה, רק על ולדבקה בו שכתוב אחרי זה. ובזה ניחא עוד מה דבתחלת עקב כתיב: ''ללכת בדרכיו'' ובפרשה חמישי ושביעי כתיב: ''בכל דרכיו'', להורות דלהשיג אהבה ודבקות, צריך שיתחזק האדם לילך בכל השלש עשרה מדות דוקא. 

Eikev, Devarim 7:25. Destroying Pagan Idols

This week, before our  Daf Yomi shiur began, one of the talmidim wanted to ask a general information question. That day, Ahmad Faqi al-Mahdi, a former Malian rebel leader associated with al-Qaida, pleaded guilty at the International Criminal Court to destroying ancient and priceless monuments in Timbuktu in 2012. Under The Rome Statute of 1998 that established the International Criminal Court, the destruction of cultural heritage can be prosecuted as a war crime. The question asked was whether we have a mitzva to do as he did, to destroy what we pasken is Avoda Zara.

I found the question offensive, because it hinted at a commonality between the rapist slaver bloodthirsty beasts of demented radical Islam on the one hand and, lehavdil, our historically peaceful and pacifist culture and our holy Torah on the other, a culture which often suffers from an excess of mercy and abhorrence of causing suffering. On the other hand, I also disagree with those that say that at times of murder and horror, the destruction of artifacts is relatively trivial. I believe that such destruction is synergistic with genocide, and much easier to prove and prosecute. 

In any case, the Gemara pretty clearly uses this mitzva is a prototype of mitzvos that apply in or out of the land of Israel and at all times.

Kiddushin 36b:

מתני' כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ

 מן הערלה וכלאים ר"א אומר אף החדש: 

גמ' מאי תלויה ומאי שאינה תלויה אילימא תלויה דכתיב בה ביאה ושאינה תלויה דלא כתיב בה ביאה והרי תפילין ופטר חמור דכתיב בהן ביאה ונוהגין בין בארץ בין בח"ל אמר רב יהודה ה"ק כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ מנה"מ דת"ר אלה החוקים אלו המדרשות והמשפטים אלו הדינים אשר תשמרון זו משנה לעשות זו מעשה בארץ יכול כל המצות כולן לא יהו נוהגים אלא בארץ ת"ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אי כל הימים יכול יהו נוהגים בין בארץ בין בח"ל ת"ל בארץ אחר שריבה הכתוב ומיעט צא ולמד ממה שאמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם וגו' מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל:

As the poskim say:

-טור ושו"ע יו"ד סי קמ"ו סעיף ט"ו 

מצוה על כל המוצא אלילים שיבערנה ויאבדנה וכיצד מבערה וכו'

-חינוך סוף מצוה תל'ו

מצות איבוד ע"ז ונוהגות בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן שמצוה עלינו לאבד שם ע"ז אם יש כח בידינו  

-רמב""ם ע"ז פ"ז הלכה א'

מצות עשה לאבד עכו"ם ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות ונאמר כי אם כה תעשו להם ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצינו אבל בחו"ל אין מצווין לרדוף אחריה אלא כל מקום שנכבוש אותה מאבד כל עבודת כוכבים שבו שנאמר ואבותם את שמם מן המקום ההוא בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם ואי אתה מצוה לרדוף אחריהן בחו"ל 

So the answer is, yes. Most rishonim, and poskim, hold that we have a mitzva to destroy Avoda Zara in our time, inside and outside Eretz Yisrael.

The only Rishon I know of that learns this Gemara differently is the Ramban as brought in the Ritva in Kiddushin 37a,  Regarding the halacha of Ibbud Avoda Zara, he says 

דההיא ודאי אינו אלא בארץ כדכתיב קרא בהדיא אשר אתם יורשים אותם ואת אלהיהם דבחוצה לארץ אין אנו חייבין לעקרה ולשרש אחריה

The Ramban apparently learns that when the Gemara there said  אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם וגו' מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, it only meant that the issur to worship Avoda Zara applies in and outside the land, but the mitzva to destroy it does not. But even the Ramban agrees that in Eretz Yisrael, there is a mitzva to destroy pagan idols.

True, the Sefer Hamikneh there wants to learn the Ramban as distinguishing between the chiyuv inside and outside Eretz Yisrael only as far as לשרש אחריה, but it's hard to see that in the Ramban. Pashtus he holds that there is no chiyuv of akirah outside Eretz Yisrael at all.

The Ramban is slightly similar to the Rambam in that they both hold (as the Taz YD 146 sk 12 says,) that the mitzva in Aretz stems from the need to purify our land because of its kedusha, not just in order to destroy the Avoda Zara. The Rambam, however, based on the Gemara in Kiddushin, says that besides the mitzva of taharas Eretz Yisrael that is also a universal mitzva to destroy Avoda Zara, while the Ramban holds that the only mitzva is to purify our holy land.  Just as it is assur to allow an Avoda Zara to be present in your home, it is assur to allow it to be present in your homeland.

But that doesn't matter.  The poskim are clear enough; we do have a mitzva to destroy Avoda Zara, inside or outside Eretz Yisrael. However, I'm not sure the mitzva trumps property rights. It is possible that if the Avoda Zara belongs to someone, you would not be allowed to destroy it. Also, bittul would be mattir, and the bittul could be done by any non-Jew, (although perhaps not a Muslim, who has no shaychus to Avoda Zara.) And I'm sure the mitzva does not trump the need to live at peace with the nations of the world, certainly the nations that are helpful to us and to whom we owe hakaras tov. The time that we could blithely antagonize everyone was very brief and that certainly does not, and should not, pertain today.

Reb Chaim HaQoton points out a very important chiddush from the Chazon Ish. Yasher Kochachem.

 ...the Chazon Ish (YD 61) is מחדש that an AZ that doesn't have any worshipers, is considered בטל even though there was no action to make it בטל. He doesn't really say straight out that if all its worshipers died, then it is ממילא בטל. So we don't have to destroy everything at the Israel Museum. 

The Chazon Ish is in 61:2 - ועכו״מ של עכו״מ שנשארה בלא עובדין מותרת