Sunday, October 23, 2016
Mini Sukkah
I'm in the yeshiva in Staten Island for yomtov, and my nephew, Harav Gilan Grant, has a very nice sukkah for the children next to his. Passing by a yard sale, he saw this "Step2 Storybook Cottage Playhouse," and replaced the roof with a schach mat. It's 100% kosher- ten tefachim, seven by seven- though it might be more comfortable for people who are under three feet tall. It even has a washing station, so you can avoid the issue created by leaving the sukkah after kiddush to wash.
Monday, October 10, 2016
Tzedaka for Teshuva
Rosh Hashanna 16b: Four things tear up a bad gzeira: Tzedaka, Crying out, Changing the name, and Changing actions. Some say, also Changing dwelling (i.e., galus.)
The Rambam applies this beyond "tearing up a bad gzeira", and says that these are "the ways of teshuva." Rambam Teshuva 2:4-
Three elements are self explanatory. If your past is terrible and you need to escape what you've done and who you were, if you need to to start over, you have to cry out to Hashem for forgiveness, change your behavior and even your identity. But what does giving tzedaka have to do with it?
My question is not on the the Gemara itself,only on the Rambam. The Gemara is talking about nullifying a bad gzeira. If a person needs to stop a bad gzeira, then tzedaka is clearly effective. We find this by the din of Kofer- for certain sins, a person has to give money in penance. Most famously, we find this type of Kofer kapara by an owner of an animal that killed a person; it also is found after the sin of the Eigel, that they gave kofer as a pidyon. Baalei mussar and poskim often apply this to one that sinned, that either he should fast or give to tzedaka the value of the meals he would eat for a day or whatever span of time he should have fasted. As the Gemara in Rosh Hashannah said, this is explicit in Mishlei, once in 10:2 - לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממות, and once in 11:4, לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל ממות. In fact, the Gemara in BB 10a-b says
(As always, allow me to point out that optimally, one should not seek to exploit this simply for his own benefit, an act cynically referred to as "selfish altruism." One should allow the act of giving to engender in himself a true and deep empathy and love for his fellow. I wonder, it's possible that a person that gives with difficulty but forces himself to give because he wants the zechus of tzedaka, might be oveir on ולא ירע לבבך בתתך לו (Devarim 15:10.)
Additionally, one might argue, as Turnus Rufus did, that the poor suffer because that is Hashem's will, that there is a divinely ordained gzeira of poverty upon them. If so, it is not our place to interfere with that gzeira. Nonetheless, the aleph beis of being a Jew is that we give tzedaka. It doesn't matter what the gzeira is, tzedaka is appropriate. If so, we can say to Hashem that He has taught us that it doesn't matter what the gzeira is. The right thing is to give us tzedaka and relieve us.
But how does this relate to the mitzva of Teshuva itself? Why does the Rambam say that these things are related to Teshuva? It is possible that it has nothing to do with teshuva. It is possible that the Rambam is just telling us that these are the things that a baal teshuva should do, not because they are elements of teshuva, but because his sins ought to bring a gzeira of punishment upon him, and in order to erase that gzeira, he needs to do the things enumerated in the Gemara in Rosh Hashanna.
In Unesaneh tokef, when we say ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, it also could mean that there are three separate things one must do to eliminate a gzeira, and those are teshuva, and tefilla, and tzedaka. It does not say and it does not even imply that tefilla and tzedaka are parts of teshuva.
After reading the Chasam Sofer in his teshuvos (numbered differently in the various editions of added teshuvos- in one, called Likutei Teshuvos, it's 17, in another, it's 21,) the answer is clear, and I was guilty of assuming a false dichotomy. The Chasam Sofer says that what we call "teshuva" means that if you have charata and vidui and kabbala you are to be called a good Jew, even a tzadik gamur. But even after the teshuva is complete there remain the gzeiros ra'os that were nigzar because of the sin. Removing those gzeiros often takes more than teshuva alone- the Rokei'ach famously says that you need to suffer physical and emotional pain in payment or expiation for every single moment or act of pleasure you experienced in doing the sin. The Noda BiYehuda in OC 35 and Reb Moshe in OC 4:116 say the same thing, but the Chasam Sofer is most on target as far as our discussion, in that he asks the question we asked and then answers it. So I was wrong to say that there is teshuva itself, and after that, separately, there is the removal of the gzeiros of punishment. The pshat is that there are two disparate elements in the teshuva itself. The first step, which is what we are used to thinking of as the definitive "Teshuva," is regret for I act against Hashem. Failure to do teshuva aggravates the original sin by showing that you don't regret doing it, so, in a sense, the passive failure to repent means that you continue to be a sinner. Remorse, verbal admission, and abandonment of the sin means that you no longer are a sinner, and you are a tzadik gamur. But there remains the debt created by the act, and teshuva alone is not enough for expiation. Expiation is also part of teshuva.
This is what Daniel told Nevuchadnetzar in 4:24-
So the Rambam is as clear as day. If a person is a rasha and wants to be a tzadik, to be a Baal Teshuva, all that's necessary is contrition, admission, and disciplined resolution. After teshuva, a person can be a tzadik gamur. But to be cleansed, one needs more, and that can be thought of as the second step of teshuva. Even a tzadik gamur might have terrible gzeiros against him. The Rambam holds that the items listed in Rosh HaShanna remove the gzeiros that the sin caused. The stigma is gone, but the heavenly court's judgment needs more, and that is Part Two of Teshuva. Part one of Teshuva does not necessarily include Part Two.
This explains the Gemara in Rosh Hashanna 18, that Abaye and Rabba were descendants of Eli hakohen and as such were cursed to die young. But Rabba lived to 40 due to his Torah and Abaye to 60 because of his chesed. They were tzadikim gemurim. They had never sinned in the first place. But history had put gzeiros into their lives, and those gzeiros needed expiation through Torah and Chesed.
This can be said very simply. As a general rule, what we call teshuva is so that you will be counted as a tzadik and not a rasha. Tzedaka is the second step. Tzedaka is to prevent yesurim. Teshuva does not help against yesurim, and tzedaka does not help to make you a tzadik.
I assume this is only true by teshuva mei'yir'ah, not teshuva mei'ahava, but that's just an assumption.
I do admit, though, that I'm not sure about whether it's part of teshuva per se, or it is simply something a baal teshuva ought to be doing. My doubt stems from the Rambam's words מדרכי התשובה. If he held it was part of teshuva, he would have said מחלקי התשובה, not מדרכי התשובה. But I don't think it really matters. The lesson, the insight into what teshuva is all about and the role of tzedaka, is the same either way.
To sum up in the words of the Chafetz Chaim, I include a section of the translation of the Ahavath Chesed, done by Rabbi Leonard Oschry for Feldheim publishers in 1967. Rabbi Oschry's translation is done beautifully, as is all his work. (The Oschry family lived downstairs from us until they made aliyah in, I think, 1962. His children remain our dearest friends.) Rabbi Oschry's translation can be purchased at the Feldheim website. The Hebrew original can be found here.
The Noda BiYehuda-
(THE FOLLOWING IS WHAT I HAD WRITTEN BEFORE I REALIZED MY ERROR, AND I'LL GET RID OF IT WHEN I HAVE TIME TO SAVE WHATEVER'S USEFUL.
I heard in Rav Yosef Ber's name that tzedaka helps train a person to abandon his sinful ways, and it therefore essential to teshuva. He says that sin stems from selfishness. If a person were aware that his there are more important things in life than to satisfy his infantile and selfish desires, he would never sin. His awareness of the omnipresent glory of the Ribono shel Olam, and his duty as an eved Hashem, would eliminate his desire for momentary and superficial satisfaction. The best trainer for this discipline is finding poor and helpless people and taking your time and money and resources and giving it to them. This will break you of your selfishness and teach you that there are far more important things to be done with our lives than endless pursuit of personal pleasure.
My brother, Shlitah, said that, as the Mesillas Yesharim says, the creation of the world was the ultimate chesed. Sin is the ultimate kefiyas tov. Tzedaka, which enhances the world, is our way of doing what we were created to do, which is the opposite of sin.
Along the same lines- most aveiros stem from Gaavah. A person that gives tzedaka because he needs to do teshuva will enhance his ability to do teshuva shleima, to be machniah himself to the Ribono shel Olam. Again, I want to emphasize that this is a special kind of tzedaka. It is not the usual tzedaka. Of course, the purpose is to help the needy, but it is given in the context, and for the purpose of teshuva. I think that only then does it have the desired effect.
A friend sent me a link to a video by Rabbi Jonathan Sacks in which he addresses our question towards the end.
https://www.facebook.com/rabbisacks/videos/1240292112688608/
As I would put it, the idea is that by giving tzedaka, you focus on others' well-being, and by doing so, you overcome your preoccupation with your own immediate satisfaction and pleasure. Only then can you gain the perspective and wisdom that widens your horizons to include your own distant future and the benefit of klal Yisrael as a whole. This is "מעביר את רוע הגזירה" in the sense of giving you a perspective that enables you to accept that while some current experience is painful and harrowing, it will ultimately lead to a to'eles, to your part in Kiddush Hashem.
An anonymous comment compressed these thoughts into a few words and also highlighted their common denominator.
This idea, "put yourself aside for the benefit of another-" reminded me of the Rambam's interesting concept that it's not the pshat that humility contributes or enables teshuva. Pshat is that humility itself is the mechapeir. Why do I say this? Look at the Rambam in Teshuva 2:4
The Rambam doesn't say that Galus is mechapeir because it brings about or enhances the mindset that is necessary for Teshuva. He says שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח- that the galus is mechapeir because it causes anivus and shiflus ruach.
This is besides the Rambam's general instruction that Gaava, even the smallest amount, conflicts with teshuva, as he says in the next halacha-
וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח.
In Halacha 4 he is saying that it is gufa the hachna'ah and shiflus ru'ach that is the mechapeir. If so, it is very yitachein that the benefit of tzedaka given for the purpose of teshuva also has this effect.
וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות. צעקה דכתיב ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. שינוי השם דכתיב שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וכתיב וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן. שינוי מעשה דכתיב וירא האלהים את מעשיהם וכתיב וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה;וי"א אף שינוי מקום דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול. ואידך ההוא זכותא דא"י הוא דאהניא ליה
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו. שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח:
Three elements are self explanatory. If your past is terrible and you need to escape what you've done and who you were, if you need to to start over, you have to cry out to Hashem for forgiveness, change your behavior and even your identity. But what does giving tzedaka have to do with it?
My question is not on the the Gemara itself,only on the Rambam. The Gemara is talking about nullifying a bad gzeira. If a person needs to stop a bad gzeira, then tzedaka is clearly effective. We find this by the din of Kofer- for certain sins, a person has to give money in penance. Most famously, we find this type of Kofer kapara by an owner of an animal that killed a person; it also is found after the sin of the Eigel, that they gave kofer as a pidyon. Baalei mussar and poskim often apply this to one that sinned, that either he should fast or give to tzedaka the value of the meals he would eat for a day or whatever span of time he should have fasted. As the Gemara in Rosh Hashannah said, this is explicit in Mishlei, once in 10:2 - לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממות, and once in 11:4, לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל ממות. In fact, the Gemara in BB 10a-b says
א"ר חייא בר אבא רבי יוחנן (רמי) כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות שתי צדקות הללו למה אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם ואי זו היא שמצילתו מדינה של גיהנם ההוא דכתיב ביה עברה דכתיב יום עברה היום ההוא ואי זו היא שמצילתו ממיתה משונה נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה נותנה ואינו יודע למי נותנה
So it's a simple fact Tzedaka, done right, saves a person even from Gehinom, so it's the best thing a baal teshuva can do.(As always, allow me to point out that optimally, one should not seek to exploit this simply for his own benefit, an act cynically referred to as "selfish altruism." One should allow the act of giving to engender in himself a true and deep empathy and love for his fellow. I wonder, it's possible that a person that gives with difficulty but forces himself to give because he wants the zechus of tzedaka, might be oveir on ולא ירע לבבך בתתך לו (Devarim 15:10.)
Additionally, one might argue, as Turnus Rufus did, that the poor suffer because that is Hashem's will, that there is a divinely ordained gzeira of poverty upon them. If so, it is not our place to interfere with that gzeira. Nonetheless, the aleph beis of being a Jew is that we give tzedaka. It doesn't matter what the gzeira is, tzedaka is appropriate. If so, we can say to Hashem that He has taught us that it doesn't matter what the gzeira is. The right thing is to give us tzedaka and relieve us.
But how does this relate to the mitzva of Teshuva itself? Why does the Rambam say that these things are related to Teshuva? It is possible that it has nothing to do with teshuva. It is possible that the Rambam is just telling us that these are the things that a baal teshuva should do, not because they are elements of teshuva, but because his sins ought to bring a gzeira of punishment upon him, and in order to erase that gzeira, he needs to do the things enumerated in the Gemara in Rosh Hashanna.
In Unesaneh tokef, when we say ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, it also could mean that there are three separate things one must do to eliminate a gzeira, and those are teshuva, and tefilla, and tzedaka. It does not say and it does not even imply that tefilla and tzedaka are parts of teshuva.
However, the Rambam's language (מדרכי התשובה, not just מדרכי בעלי תשובה,) implies that he holds that these elements are related to the teshuva process, and not just things baalei teshuva do to prevent punishment for their sins. Again, I understand all of them, but not Tzedaka.
After reading the Chasam Sofer in his teshuvos (numbered differently in the various editions of added teshuvos- in one, called Likutei Teshuvos, it's 17, in another, it's 21,) the answer is clear, and I was guilty of assuming a false dichotomy. The Chasam Sofer says that what we call "teshuva" means that if you have charata and vidui and kabbala you are to be called a good Jew, even a tzadik gamur. But even after the teshuva is complete there remain the gzeiros ra'os that were nigzar because of the sin. Removing those gzeiros often takes more than teshuva alone- the Rokei'ach famously says that you need to suffer physical and emotional pain in payment or expiation for every single moment or act of pleasure you experienced in doing the sin. The Noda BiYehuda in OC 35 and Reb Moshe in OC 4:116 say the same thing, but the Chasam Sofer is most on target as far as our discussion, in that he asks the question we asked and then answers it. So I was wrong to say that there is teshuva itself, and after that, separately, there is the removal of the gzeiros of punishment. The pshat is that there are two disparate elements in the teshuva itself. The first step, which is what we are used to thinking of as the definitive "Teshuva," is regret for I act against Hashem. Failure to do teshuva aggravates the original sin by showing that you don't regret doing it, so, in a sense, the passive failure to repent means that you continue to be a sinner. Remorse, verbal admission, and abandonment of the sin means that you no longer are a sinner, and you are a tzadik gamur. But there remains the debt created by the act, and teshuva alone is not enough for expiation. Expiation is also part of teshuva.
This is what Daniel told Nevuchadnetzar in 4:24-
להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך [עלך וחטאך] בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוא ארכה לשלותך
.Here is the Chasam Sofer
אודות עסק ביש, וז״ל: בתחלה צריכין אנו לבאר מהו תשובה המוזכרת בכל מקום, במס׳ יומא פ״ו ע״ב אמרינן היכי דמי חשובה, כל שבאת עבירה לידו פעם א׳ וב׳ וניצול הימנו, מחוי ר׳ יהודה באותו מקום ובאותו פרק ובאותה אשה, וזהו תימה, וכי מי שעבר על איסור אשח איש או שאר עריות חייבי מיתות ב״ד כריתות, בזה יכופר לו בעמדו באותו מקום וכו׳ ואינו חוטא, וכי על זה נאמר [שם] גדולה תשובה שזדונות נעשין זכיות. ועוד, וכי מי שעבר פעם אחת ומי שעבר עשרה פעמים תשובה אחת לשניהם. ועוד, חזינן לאבות הראשונים ה״ה הרוקח זללה״ה והשל״ה זללה״ה במס׳ ר״ה ברמזי ה׳ שופר מחמירין דבעי׳ סיגופים ותענית נגד כל כח וכח שבכל בעילה, וכנגד כל כזית וכזית, והוא מתנגד לדרשת חז״ל הנ״ל.
אכן האמת כן הוא, לאחר שהשליך גלוליו ועזב חטאו ועשה הסכמה עצומה שלא יגיע למדה זו לעולם, ומתחרט ותוהא על הראשונוח, הרי הוא ישראל כשר כאחד הישראלים ונאמן הוא על אותו הדבר עצמו שחטא בו, אף על פי שקודם ששב הורע אומנתו בדבר שנחשד בו, דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו כמבואר במתני׳ דבכורות ל׳ ע״א, מכל מקום כיון שעשה תשובה לקבל עליו באמת ובתמים שלא לשוב לכסלו לעולם, הוה תשובה מעליותא, וכן משמע מפירש״י בבכורות שם ד״ה ר׳ ינאי אמר וכו׳, כגון דהוה חשוד אתרווייהו אשביעית ואטהרות וקיבל אתרווייהו שיזהר על שניהם עכ״ל, משמע להדי׳ שאין צריך כי אם קבלה להיות נזהר משניהם, תו פסקא חשדא דילי׳. אכן לא מפני זה נטהר מעונותיו, וצואתו לא רחץ ונכתם הוא לפני אדון הכל עד ישוב בתשובה שלימה על כל כזית שאכל ועל כח כל ביאה שבעל, אך במה יוודע איפוא שנתחרט חרטה גמורה ויעזוב החטא הזה לעולם שנחשוב אותו לבעל תשובה להיות נאמן כנ"ל ואמרו חז"ל בעמדו באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה ואינו חוטא נדע שחרטתו גמורה ועזיבתו בהחלט אעפ"י שלכאורה משמע באותו מקום היינו במקום הסתר שהיה אתה עמה בשעת מעשה ואינו חוטא וזה אי אפשר לנו לידע וע"כ דלא קאי לענין נאמנות לדידן ודלא כנ"ל זה אינו דאיך רשאי לו לייחד עם אשת אישו וביותר שהוא בעל תשובה ועם אותה אשה עצמה שחטא ואעפ"י שעמד בנסיון ולא חטא מ"מ לא טוב עשה בעמיו וכן לא יעשה אע"כ כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' תשובה הל' א' באותה מדינה שעבר בה שפירוש באותו מקום אעיר קאי ^ והיתה מוכנת לו כל שעה כשעה ראשונה אבל הרוקח והשל"ה ושארי מחברים מיירי להבא להמלך להמלט על נפשו האומללה לסבול יסורין בעה"ז אזי תשובתו בצידו בספרים הנ"ל
וכן משמע בהרמב"ם הנ"ל שבפ"ב מה' תשובה הל' א' וב' כתב שהתשובה גמורה היא כשבא בידו דבר שעבר בו ואפשר לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה ולא מכשלון כח וכו' והיינו העזיבה ובהלכה ב' שם כפל הענין שהתשובה היא העזיבה ושינחם על הרעה ומשמע שזה מהני אפילו לע"ז שמביא על זה קרא ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וע"ש בכ"מ וא"כ משמע שזה יספיק לו ואח"כ בהלכה ד' כתב מדרכי התשובה להיות צועק תמיד וכו' וישנה שמו וגולה ממקומו ובהל' ה' מבאר יותר ע"ש והוי כסתרי אהדדי שבתחלה משמע שהעזיבה והחרטה לבד המה תשובה גמורה ואח"כ כתב שיגלה ממקומו אע"כ כנ"ל שעיקרי התשובה להיותו ישראל גמור כמקדם אעפ"י שעבד ע"ז מכיון שאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו סגי אבל מדרכי התשובה שיתכפר לו חטאו ועונותיו יעשו זכיות הוא שיהיה צועק ומתחנן וגולה ממקומו
So the Rambam is as clear as day. If a person is a rasha and wants to be a tzadik, to be a Baal Teshuva, all that's necessary is contrition, admission, and disciplined resolution. After teshuva, a person can be a tzadik gamur. But to be cleansed, one needs more, and that can be thought of as the second step of teshuva. Even a tzadik gamur might have terrible gzeiros against him. The Rambam holds that the items listed in Rosh HaShanna remove the gzeiros that the sin caused. The stigma is gone, but the heavenly court's judgment needs more, and that is Part Two of Teshuva. Part one of Teshuva does not necessarily include Part Two.
This explains the Gemara in Rosh Hashanna 18, that Abaye and Rabba were descendants of Eli hakohen and as such were cursed to die young. But Rabba lived to 40 due to his Torah and Abaye to 60 because of his chesed. They were tzadikim gemurim. They had never sinned in the first place. But history had put gzeiros into their lives, and those gzeiros needed expiation through Torah and Chesed.
אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר [ו]לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין
The point is that their gzeira had nothing to do with being wicked. It was what they were born with due to the gzeira against their ancestor. They didn't have to do teshuva, and for them to do teshuva would have no relevance to the inherited gzeira. Their reprieve was earned through chesed and limud hatorah.This can be said very simply. As a general rule, what we call teshuva is so that you will be counted as a tzadik and not a rasha. Tzedaka is the second step. Tzedaka is to prevent yesurim. Teshuva does not help against yesurim, and tzedaka does not help to make you a tzadik.
I assume this is only true by teshuva mei'yir'ah, not teshuva mei'ahava, but that's just an assumption.
I do admit, though, that I'm not sure about whether it's part of teshuva per se, or it is simply something a baal teshuva ought to be doing. My doubt stems from the Rambam's words מדרכי התשובה. If he held it was part of teshuva, he would have said מחלקי התשובה, not מדרכי התשובה. But I don't think it really matters. The lesson, the insight into what teshuva is all about and the role of tzedaka, is the same either way.
To sum up in the words of the Chafetz Chaim, I include a section of the translation of the Ahavath Chesed, done by Rabbi Leonard Oschry for Feldheim publishers in 1967. Rabbi Oschry's translation is done beautifully, as is all his work. (The Oschry family lived downstairs from us until they made aliyah in, I think, 1962. His children remain our dearest friends.) Rabbi Oschry's translation can be purchased at the Feldheim website. The Hebrew original can be found here.
ANOTHER REASON FOR THE TORAH URGING THE PURSUIT OF CHESED
It would also be appropriate for me to elucidate the comment of the Yalkut on the verse in Psalm_ 17, "Let my Judgment come forth from Your presence." “Rabbi Levi said: The Holy One, blessed be He, said to David. ‘Havc you set up a Sanhedrin to no purpose? Let them try you.’ David answered Him: Master of the universe, You have written down in Your Torah (Exod. 23.8), ‘You shall take no bribe.’ They (the Sanhedrin) would be afraid to be guilty of accepting bribes when they try me. But You permit Yourself to be bribed, as it is said (Prov. 7.23), ‘He shall accept the bribe from the bosom of the wicked.’ And what is the bribe? —teshuvah, which the Holy One blessed be He receives from the evil-doers in the world, and also good deeds." The Holy One blessed be He said to Israel: My sons! Repent while the gates of teshuvah are still open, for I shall accept bribes offered in this world, but not when I shall sit in judgment in the world to come, of which it is said (Prov. 6.35). ‘He will not favor the offerer of bribes.’ ” It seems strange at first sight. What connection can there be between repentance and good deeds on the one hand and bribery on the other? If repentance should, by right, be ineffective in the world to come, what has this to do with bribery? Is not God, the God of truth? The answer is that there are two factors by which God controls the world from above: the middoth of Justice. and of kindness and compassion. Now it is known that mans rewards and punishments in the world to come will be determined by the balance of his mitzvoth against the sins he had committed, as Chazal have asserted: “If the majority of a man‘s deeds are righteous, he belongs in the category of Izaddik: if iniquitous, he belongs in the category of rasha'.” Every intelligent person understands that once God takes His seat on the throne of justice during a trial, then even a man whose merits were exceedingly numerous would leave the Heavenly court condemned (unless he had strained with all his might to fulfill all the mitzvoth in all their details). Every one of his mitzvoth would be subjected to meticulous scrutiny to determine whether it had conformed to every requirement of the law. Even what is normally hidden from view (the nature of his mental attitude at the time) would also be most carefully examined for the proper love. awe and joy at its performance, and the other factors which are detailed in the Sefer Charedim, and as Scripture declares (Eccl. 12.14): “For God shall bring every work into the judgment concerning what is hidden . . ." Certainly He would find many mitzvoth the require ments of which were not completely fulfilled. and these would he excluded from the account. Then consequently. the person's iniquities would outnumber his good deeds and he would. God forbid. be designated a rasha, in heaven. Even had he repented of certain sins, his teshuah would be found. under scrutiny. to have been inadequate. However. if the Holy One blessed be He then decided to deal with man in accordance with His attribute of chesed and compassion — although it would. certainly. make a great difference whether all the dictates of the mitzvah were obeyed or whether some details were overlooked — nevertheless some redeeming feature would be found for his improper performance, and his merits would not be rejected. It is even conceivable that a person’s iniquities might outnumber his meritorious acts. Yet if God were to exercise the full measure of His compassion. the suns would be reduced in number. Assuredly many of them could be termed unintentional or ascribed to some extenuating circumstance. Then if these would be deducted from the iniquities. the person's merits would outweigh his faults and the name tzaddik would be assigned to him. Certainly If he had repented of his misdeeds. his teshuvah would be accepted, imperfect as it it may have been.
Of course every person would like God to treat him with kindness and compassion. Yet these divine attributes themselves are so exercised that they accord with the principles of Justice. In so far as man‘s conduct in this world exemplifies these characteristics, so does he attract the corresponding attributes towards himself from their Heavenly sources. If. in his dealings with others. he is accustomed to act according to these middoth he calls forth the Divine attributes of mercy. and then God has compassion on the world for his sake. of necessity. man‘s soul is fed by the fruits of his conduct. Hence he deserves that God extend the some consideration to him when he stands in need of compassion. As Chazal have declared (Shabbath 151b): “Everyone who has compassion on his fellow creatures. is himself granted compassion by Heaven." So the holy Zohar expresses it (Sidrah Emor): “The act below stimulates a corresponding activity above If a man performs a worthy act on earth. he awakens the correspending power above. Thus if a man does kindness on earth, he awakens chesed above, and it rests on the day which is crowned therewith through him. Similarly if he performs a deed of mercy, he crowns that day with mercy and it becomes his protector in the hour of and . i . giving him measure for measure. Happy is the man who exhibits the proper conduct below since all depends on his act to awaken the corresponding activity above.“
If during his lifetime a person was in the habit of not foregoing anything of his own. of not having pity on others, he reinforces the attribute of Heavenly justice. So afterwards. when he is in need of such benefits. he is paid back with his own attitude. God deals with him with that attribute. This is the idea expressed in Isaiah (3-10): “Say of the righteous that it Will be well with him; for they shall eat the fruit of their doings. Woe unto the wicked! It shall be ill with him, for the work of his hands shall he done to him.“
Here then is what Chuzal intended to convey by declaring that the Holy One, blessed be He, accepts repentance and good deeds as bribes. “Good deeds” refer to the charity and chm-(I which one dispenses in this world. These acts cause one‘s repentance to be accepted in Heaven. even if it is inadequate from the point of view of pure justice. By his good deeds the person has drawn the Divine attributes of chased and rachamim (compassion) towards himself while he is still alive. And so the very attribute of justice itself is inclined to treat him with chesed-- to give him full credit for his repentance and all his mitzvoth. Now we can appreciate why. throughout the Torah, God may He be blessed, pressed man to embody this trait. for as is well known from Scripture (Micah 7.18). “God desires lovingkindness." Hashem's desire is that the people be vindicated in their trials in the time to come and not, God forbid. be declared guilty. Therefor, many times over in the Torah. He commanded them to follow in all His ways. the paths of goodness and kindness. so that He will be able. in the end, to conduct Himself towards them in accordance with this middah.
The Noda BiYehuda-
והנה מה שביקש מעלתו ממני לסדר לבעל תשובה זה
תשובה על עונו והזכיר שהוא אדם חלוש מאוד לא יסבול
קושי התעניתים וסיגופים גם הזכיר נפלאות מהתמדת לימודו
יומם ולילה ואינו שח שיחה בטילה כלל ואינו שוכב בלילה במטה
כלל. הנה הקשה לשאול ממני דבר קשה שאיני רגיל להשיב לשואל
ממני שאלה בדבר שלא אוכל למצוא שורש בדברי הגמי והפוסקים
כי לא מצינו בכל התלמוד מספר התעניות ימים חרוצים וקצובים
לכל חטא ואשמה כפי חומר העון. הן אמת שצום כתיב בפסוק
בנביאים לצורך התשובה שובו עדי בצום וגוי. אמנם הגבלת מספר
התעניתים לא נתפרש לא בכתוב ולא בגמרא רק שספרי המוסר
והתשובה האריכו בזה ורוב דבריהם בנוים על סברות כרסיות בלי
שורש וספר אחד נשען על חבירו בלי יסוד כלל. ומצינו בזה הרבה
חומרות והרבה קולות ולכן קשה עלי להשיב בזה, וביחוד אחרי
רואי שהבעל תשובה עצמו הוא צורבא מרבנן יסדר הוא לעצמו
הלא כל ספרי המוסר והתשובה מצויים ביד כל אדם. אמנם אחרי
אשר מעלתו מפציר בזה והאיש הוא צורבא מרבנן ואיש חלוש לכן
לא אמנע מלדבר קצת בזה
הנה עונו גדול מנשוא מצד חומר העון עצמו עון אשת איש
ובפרט שהתמיד בחטא זה שלש שנים רצופות והיה עמה
בבית ושכיחא ליי בודאי שאין מספר לרוב פעמים שבא עליה ולא
יספיקו לו שנות מתושלח למספר התעניות בתשובת המשקל לפי
תשובות הרוקח שדבריו דברי קבלה ואין לדמות דבריו לדברי
האחרונים. ומה שהמציא בעל קנה חכמה תקנה לשבים שדי אם
יעשה תשובת המשקל על אותה עבירה שלש פעמים דבר זה אין
לו יסוד ואטו מי שעבר עבירה שיש בה מלקות כי פעמים והתרו
בכל פעם מי סגי לו בגי פעמים מלקות והלא הב״ד מלקין אותו
לפי מספר ההתראות ומשנה ערוכה אמרו לו אל תשתה אל
תשתה חייב על כל אחת ואחת וארישא קאי שהיה שותה כל היום.
ומה שלקח סמוכים שבפעם השלישית כבר נכתם עונו בנשמתו
מעבר לעבר ואין מקום לחטא הרביעי לחול דבר זה אין לו שחר
ואטו בנשמתו לבד פוגם והלא פוגם למעלה וכשארז״ל ותשכח אל
מחוללך. ולא עוד לו יהיה כדבריו עון עצמו אינו נמחק וכל אחד
רווחא שביק וכאשר שב על הראשונים חלו האחרונים, וכעין
שארז״ל במסי שבועות דף כ״ז ע״ב חיובא הוא דליכא הא שבועה
איכא דאי משכחת רווחא חייל שאם נשאל על הראשונה חיילא
שניה. ואין דרכי לעיין בספרים הללו רק קצת אני זכור מילדותי.
אלא שאומר אני כל זה אם היה התענית דבר המעכב בתשובה
אבל באמת אין התענית רק דבר טפל לתשובה, ועיקר
התשובה הוא עזיבת חטא וידוי דברים בלב נשבר חרטה בלב שלם
התקרבות והתלהבות לאהוב את הבורא והיינו תשובה שישוב אל
הי וירחמהו, וישוב אל הי היינו שידבק בו אבל שאר דברים
תענית וסיגופים אינם עיקרים. ותדע הרי זה בלתי ספק
שהתשובה מכפרת כפרה גמורה ודבר זה מפורסם בתורה
ונביאים וכתובים ובשני התלמודים ובכל המדרשים והנביא אומר
(יחזקאל יח) ובשוב רשע מרשעתו וגוי (שם לג) כל חטאתיו אשר
חטא לא תזכרנה לו וגוי. וגם זה אין ספק בו בזמן שסנהדרין
היה נוהג אם עבר על חייבי מיתות ב״ד אחר ההתראה אף אם
שהו עדים ולא באו לבית דין שנים רבות ובין כך עשה זה תשובה
והרבה סיגופים ותעניות לאין מספר יותר ויותר מתשובת
המשקל הנזכר ברוקח ושוב אחר כל התשובה באו עדים לב״ד
והעידו הא ודאי שאין הב״ד משגיחין על תשובתו ושורפין
וסוקלין לפי עונש החטא, והדבר יפלא כיון שודאי שהתשובה
הועילה וכבר סר עונו וחטאתו נתכפרה למה יומת ונקי וצדיק אל
תהרוג כתיב. ובהדיא אמרו בריש אלו הן הלוקין חייבי מיתות
עשה תשובה אין בית דין מוחלין לו. אלא ודאי גזירת הכתוב הוא
שאלמלא כן בטלו עונשי תורה בכללן ואין אדם שיומת בב״ד כי
יאמר חטאתי והנני שב וכיון שהקב״ה רצה ליתן עונש מיתה על
קצת עונות כדי שיתיירא האדם מלעבור לכן נחוץ הוא שלא תועיל
התשובה להציל ממיתת ב״ד. ואי ס״ד שתשובת המשקל הוא
עיקר בתשובה א״כ ודאי שנאמר למשה מסיני כל עון ואשמה
משקלה ומשקל תשובתה לפי ערכה, ומעתה למה לא יועיל
תשובה להציל ממיתת ב״ד ואעפ״כ כל עונשי מיתת ב״ד לא
יבוטלו דנחזי אנן אם סיגף עצמו לפי משקלו ובפרט שהרבה
סיגופים יש שאין להערים כגון לישב ערום בפני הדבורים וגלגול שלג וכיוצא מהנזכר בספרי התשובה ומי שלא עשה לפי משקלו
יומת בבית דין, וגם בתענית אין להערים שאם העדים יבואו
תיכף לבית דין יומת שהרי עדיין לא התענה. ואין לומר דאכתי
היו בטלים כל עונשי ב״ד משום דבשעת התראה הוא ספק פן
יעשה תשובה והוה התראת ספק, הא ליתא דמן הסתם העדים
יביאוהו תכף לב״ד, ועוד תינח למ״ד התראת ספק לא שמה
התראה אבל למ״ד שמה התראה וכן קיימ״ל מאי איכא למימר,
אלא ודאי שאין לסיגופים ותעניות עיקר מן התורה ועיקר
התשובה הוא חרטה גמורה. וזה יכול להיות ברגע אחד ואם אתה
אומר שתשובה תציל ממיתת ב״ד בטלו כל דיני מיתות ב״ד.
ואף שבארבעה חילוקי כפרה ארז״ל שאם עבר על כריתות
ומיתות ב״ד תשובה ויוה״כ תולים ויסורים ממרקים הרי
שהיסורים עיקר הכפרה ואי אפשר לגמור הכפרה בלי יסורים.
אומר אני הן אמת שצריך יסורים אבל כבר ארז״ל עד היכן
תכלית יסורים אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים
עיין שלהי פרק יש בערכין, הן אמת שדברי הרוקח דברי קבלה
והרי הוא נתן תשובת המשקל, אומר אני שודאי נחוץ הוא לבעל
תשובה כדי לשבור לבו הזונה שיוכל להתחרט בלב שלם וכל זמן
שלא נשבר לבו אי אפשר להיות החרטה בלב שלם בלי ערמה וכל
זה מן הסתם. אבל מי שיוכל לזבוח יצרו ע״י התורה שכבר העידו
חז״ל שאם אבן הוא נמוח וגם התורה מתשת כח לזה אני מיקל
מאוד בתענית וסיגופים אבל החרטה ושבירת הלב והבכי זה נחוץ
מאוד והמרבה בבכי במסתרים משובח. והנה בעיקר התשובה
כבר אני רואה באיש הזה דבר גדול שהזכיר מעלתו במכתבו שלא
יסף לדעתה מיום חתונתו שנתים ימים והיה עמה בבית. והנה
רז״ל אמרו בשלהי יומא היכי דמי בעל תשובה אמר ר״י שבאתה
דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה וניצול ממנה מחוי רב
יהודה באותה אשה באותו מקום באותו פרק, וזה נתקיים באיש
הזה. אמנם עם כל זה לא תזוח דעתו עליו שאף שנתקיים באותה
אשה באותו מקום אבל באותו פרק לא נתקיים ולא יתקיים שהרי
בשעת החטא היה רווק ועתה יש לו אשה ויש לו פת בסלו, וגם
איני יודע אם מה שלא יסף לדעתה הוא מחמת תשובה או אולי
היתה אשתו מצויי ולא היה לו שעת הכושר לחטוא פן תרגיש
בהם אשתו.
אמנם מה שהזכיר מהתמדת למודו נפלאות וגם שברון רוחו ושמירת פיו ולשונו מדברים בטלים, כבר יש לו יסוד גדול לסמוך עליו. ויקיים וידוי דברים לקיים וחטאתי נגדי תמיד ויתודה ויתחרט. והנה צריך להתודות על חטא קטן אפיי מדברי סופרים שעבר שהרי כיון שזנה עם האשה קודם החתונה היה אסור לישא בתה כמבואר ביבמות ריש פרק נושאין על האנוסה הן אמת עתה שכבר כנסה לא יוציא כמבואר בהרמב״ם ובש״ע אה״ע סיי ט״ו סעיף י״ג מ״מ תחלת הנשואין עבר אדרבנן וצריך חרטה גם צריך להרחיק חמותו מביתו שלא תבא לביתו כלל שאם תרגיל לבא לבתה צריך לגרש את אשתו לפי דעת הרמ״א שם בסעיף כ״ז וק״ו שלא ידור בבית חמותו. וכבר ארז״ל חתן הדר בבית חמיו וכוי ק״ו זה שכבר נכשל בה.
והנה אף שאני מיקל בתעניות וסיגופים ותשובת המשקל לזה האיש אבל פטור בלא כלום אי אפשר בפרט לפי רוב התמדת החטא.
והנה התמדת התורה הוא עיקר. אמנם ילמוד דברי תורה שיש בהם ממש משניות בעומק העיון עם תוסי יו״ט ש״ס ופוסקים ותורה נביאים וכתובים וג״כ ספרי מוסר חובת הלבבות מן אחר שער היחוד עד גמירא ושל״ה במקום שאינו מדבר בנסתרות והלכות תשובה ברמב״ם. וידבק מאוד בשירות ותשבחות של דוד המלך ע״ה שזה דבר גדול להלהיב בלב האדם אהבת הבורא ב״ה. אבל שאר תפלות ותחנונים אשר חדשים מקרוב דורות מעוטים לפני דורנו ירחק מהם ובאתר דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי הם שירותיו של דוד שבודאי מועילים, ובכל חצות הלילה ירבה בבכי על החורבן ועל הגלות. והואיל והוא אדם חלש ומתמיד בתורה לא יתענה בקיץ בזמן החום ביותר כמו תמוז כלל רק בערב ר״ח, ושאר ימי הקיץ יתענה בכל שבוע יום אחד מלבד באלול יתענה כל שבוע בי או גי פעמים לפי כחו ובעשי״ת יתענה יום ויום ובימי החורף מן תחלת חשוון עד ר״ח ניסן יתענה בכל שבוע שלשה ימים ובתוכם יום אחד שלם לילה ויום. ככה יתנהג שלש שנים רצופות ואם ירגיל לקיים חצות לילה אקום ולא יעבור עליו חצות לילה בשינה ויהיה עומד על משמרתו עד אור היום ולאו דוקא עומד הה״ד יושב רק שלא יבטל מתורה ותהלים מחצות עד אור היום אזי יכול להקל על עצמו קצת מהתעניות ויתענה רק שני ימים בכל שבוע בחורף.
יתר סגופים כבר הזכיר מעלתו שאינו שוכב על מטה כלל ודי בזה. ירחיק משחוק שלא ישחוק שלש שנים הללו אפילו שלא ימלא פיו ולשמחה מה זו עושה והוא יתאבל על עונו. לא יסתכל בנשים ויהי שח עינים. כל שלש שנים הללו כל ימי השבוע לא ישתה יין ולא יין שרף ולא משקה המחמם רק טעע עם צוקר יכול לשתות ולפעמים מעט קאפע. בליל העונה רשאי לשתות אף משקים הנ״ל, ואופן עונתו אינני מסדר לו כי אינו רשאי לגזול עונת אשתו וגם לפי מזגו אם הוא חם או קר בטבעו ויסדר לעצמו בגדר האמצעי ואינו ראוי להחמיר על עצמו יותר מדאי במותר לו וכבר אמרו חז״ל שמאל דוחה וימין מקרבת. ומה טוב שלא יבטל מטבילת קרי. אחר כלות שלש שנים ראשונות בשלש שנים שניות יתענה בחורף בי והי ובקיץ יתנהג כראשונות, ורשאי בגי שנים שניות לשכב על מטה מוצעת כרצונו וכפי כחו. ושוב כל ימי חייו יתענה בכל חורף בכל שבוע יום אי ובקיץ ער״ח לקיים וחטאתי נגדי תמיד ובין ר״ה ליוה״כ בימי התשובה יתענה בכל יום.
ואחר שהזכיר מעלתו שהוא עתיר נכסין מאוד ירבה בצדקה וחטיך בצדקה פרוק. ומה טוב אם יחשוב תשובת המשקל של הרוקח ואין ספר הרוקח כעת לפני יעיין בעצמו מספר ימי התענית הקצובים שם לאשת איש ואולי גם מספר ימי תענית נדה כי בודאי לא נזהר בה גם בימי נדתה. ויכפיל המספר שלש פעמים לפי דעת הקנה חכמה ומספר הימים שיעלה סך הכל יפדה בצדקה עפ״י חשבון המבואר בא״ח סוף סיי של״ד בעד כל יום סך שנים עשר פשוטים וי״ב פשוטים עולה ח״י צ״ל עפ״י חשבון המבואר שם במג״א ס״ק ל״ד בשם תה״ד וסך הכל שיצורף בחשבון יחלק לצדקה אם אפשר לו בלי הקפדת אשתו, ואעפ״כ יקיים מספר התעניתים אשר קצבתי לו, והוא רחום יכפר עון וסר עונו וחטאתו תכופר
אמנם מה שהזכיר מהתמדת למודו נפלאות וגם שברון רוחו ושמירת פיו ולשונו מדברים בטלים, כבר יש לו יסוד גדול לסמוך עליו. ויקיים וידוי דברים לקיים וחטאתי נגדי תמיד ויתודה ויתחרט. והנה צריך להתודות על חטא קטן אפיי מדברי סופרים שעבר שהרי כיון שזנה עם האשה קודם החתונה היה אסור לישא בתה כמבואר ביבמות ריש פרק נושאין על האנוסה הן אמת עתה שכבר כנסה לא יוציא כמבואר בהרמב״ם ובש״ע אה״ע סיי ט״ו סעיף י״ג מ״מ תחלת הנשואין עבר אדרבנן וצריך חרטה גם צריך להרחיק חמותו מביתו שלא תבא לביתו כלל שאם תרגיל לבא לבתה צריך לגרש את אשתו לפי דעת הרמ״א שם בסעיף כ״ז וק״ו שלא ידור בבית חמותו. וכבר ארז״ל חתן הדר בבית חמיו וכוי ק״ו זה שכבר נכשל בה.
והנה אף שאני מיקל בתעניות וסיגופים ותשובת המשקל לזה האיש אבל פטור בלא כלום אי אפשר בפרט לפי רוב התמדת החטא.
והנה התמדת התורה הוא עיקר. אמנם ילמוד דברי תורה שיש בהם ממש משניות בעומק העיון עם תוסי יו״ט ש״ס ופוסקים ותורה נביאים וכתובים וג״כ ספרי מוסר חובת הלבבות מן אחר שער היחוד עד גמירא ושל״ה במקום שאינו מדבר בנסתרות והלכות תשובה ברמב״ם. וידבק מאוד בשירות ותשבחות של דוד המלך ע״ה שזה דבר גדול להלהיב בלב האדם אהבת הבורא ב״ה. אבל שאר תפלות ותחנונים אשר חדשים מקרוב דורות מעוטים לפני דורנו ירחק מהם ובאתר דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי הם שירותיו של דוד שבודאי מועילים, ובכל חצות הלילה ירבה בבכי על החורבן ועל הגלות. והואיל והוא אדם חלש ומתמיד בתורה לא יתענה בקיץ בזמן החום ביותר כמו תמוז כלל רק בערב ר״ח, ושאר ימי הקיץ יתענה בכל שבוע יום אחד מלבד באלול יתענה כל שבוע בי או גי פעמים לפי כחו ובעשי״ת יתענה יום ויום ובימי החורף מן תחלת חשוון עד ר״ח ניסן יתענה בכל שבוע שלשה ימים ובתוכם יום אחד שלם לילה ויום. ככה יתנהג שלש שנים רצופות ואם ירגיל לקיים חצות לילה אקום ולא יעבור עליו חצות לילה בשינה ויהיה עומד על משמרתו עד אור היום ולאו דוקא עומד הה״ד יושב רק שלא יבטל מתורה ותהלים מחצות עד אור היום אזי יכול להקל על עצמו קצת מהתעניות ויתענה רק שני ימים בכל שבוע בחורף.
יתר סגופים כבר הזכיר מעלתו שאינו שוכב על מטה כלל ודי בזה. ירחיק משחוק שלא ישחוק שלש שנים הללו אפילו שלא ימלא פיו ולשמחה מה זו עושה והוא יתאבל על עונו. לא יסתכל בנשים ויהי שח עינים. כל שלש שנים הללו כל ימי השבוע לא ישתה יין ולא יין שרף ולא משקה המחמם רק טעע עם צוקר יכול לשתות ולפעמים מעט קאפע. בליל העונה רשאי לשתות אף משקים הנ״ל, ואופן עונתו אינני מסדר לו כי אינו רשאי לגזול עונת אשתו וגם לפי מזגו אם הוא חם או קר בטבעו ויסדר לעצמו בגדר האמצעי ואינו ראוי להחמיר על עצמו יותר מדאי במותר לו וכבר אמרו חז״ל שמאל דוחה וימין מקרבת. ומה טוב שלא יבטל מטבילת קרי. אחר כלות שלש שנים ראשונות בשלש שנים שניות יתענה בחורף בי והי ובקיץ יתנהג כראשונות, ורשאי בגי שנים שניות לשכב על מטה מוצעת כרצונו וכפי כחו. ושוב כל ימי חייו יתענה בכל חורף בכל שבוע יום אי ובקיץ ער״ח לקיים וחטאתי נגדי תמיד ובין ר״ה ליוה״כ בימי התשובה יתענה בכל יום.
ואחר שהזכיר מעלתו שהוא עתיר נכסין מאוד ירבה בצדקה וחטיך בצדקה פרוק. ומה טוב אם יחשוב תשובת המשקל של הרוקח ואין ספר הרוקח כעת לפני יעיין בעצמו מספר ימי התענית הקצובים שם לאשת איש ואולי גם מספר ימי תענית נדה כי בודאי לא נזהר בה גם בימי נדתה. ויכפיל המספר שלש פעמים לפי דעת הקנה חכמה ומספר הימים שיעלה סך הכל יפדה בצדקה עפ״י חשבון המבואר בא״ח סוף סיי של״ד בעד כל יום סך שנים עשר פשוטים וי״ב פשוטים עולה ח״י צ״ל עפ״י חשבון המבואר שם במג״א ס״ק ל״ד בשם תה״ד וסך הכל שיצורף בחשבון יחלק לצדקה אם אפשר לו בלי הקפדת אשתו, ואעפ״כ יקיים מספר התעניתים אשר קצבתי לו, והוא רחום יכפר עון וסר עונו וחטאתו תכופר
See also the Maharit in 2 OC 8 on this topic- he says that the kapara of teshuva is complete without anything else, and he deals with the Gemara in Chagiga that calls having a mamzer a מעוות שלא יוכל לתקון.
However: Reb Moshe, in the teshuva I cited above, says that Teshuva alone is sufficient for sins other than those that are more egregious.
However: Reb Moshe, in the teshuva I cited above, says that Teshuva alone is sufficient for sins other than those that are more egregious.
אך שאף שנחשב בעל תשובה מ"מ הא לענין כפרה שימחוללו הקב"ה מפורש (פ"א מתשובה ה"ד) דאיכא שני חלוקי כפרה שלא מתכפר בתשובה ויו"כ אלא צריך יסורין לחלוק הג' דהוא כריתות ומב"ד ומיתה לחלול השם מסתבר דאין לנו בזה אלא מה שנאמר דהוא כריתות וחייבי מב"ד ולא חייבי מיתה ביד"ש
(THE FOLLOWING IS WHAT I HAD WRITTEN BEFORE I REALIZED MY ERROR, AND I'LL GET RID OF IT WHEN I HAVE TIME TO SAVE WHATEVER'S USEFUL.
I heard in Rav Yosef Ber's name that tzedaka helps train a person to abandon his sinful ways, and it therefore essential to teshuva. He says that sin stems from selfishness. If a person were aware that his there are more important things in life than to satisfy his infantile and selfish desires, he would never sin. His awareness of the omnipresent glory of the Ribono shel Olam, and his duty as an eved Hashem, would eliminate his desire for momentary and superficial satisfaction. The best trainer for this discipline is finding poor and helpless people and taking your time and money and resources and giving it to them. This will break you of your selfishness and teach you that there are far more important things to be done with our lives than endless pursuit of personal pleasure.
My brother, Shlitah, said that, as the Mesillas Yesharim says, the creation of the world was the ultimate chesed. Sin is the ultimate kefiyas tov. Tzedaka, which enhances the world, is our way of doing what we were created to do, which is the opposite of sin.
Along the same lines- most aveiros stem from Gaavah. A person that gives tzedaka because he needs to do teshuva will enhance his ability to do teshuva shleima, to be machniah himself to the Ribono shel Olam. Again, I want to emphasize that this is a special kind of tzedaka. It is not the usual tzedaka. Of course, the purpose is to help the needy, but it is given in the context, and for the purpose of teshuva. I think that only then does it have the desired effect.
A friend sent me a link to a video by Rabbi Jonathan Sacks in which he addresses our question towards the end.
https://www.facebook.com/rabbisacks/videos/1240292112688608/
As I would put it, the idea is that by giving tzedaka, you focus on others' well-being, and by doing so, you overcome your preoccupation with your own immediate satisfaction and pleasure. Only then can you gain the perspective and wisdom that widens your horizons to include your own distant future and the benefit of klal Yisrael as a whole. This is "מעביר את רוע הגזירה" in the sense of giving you a perspective that enables you to accept that while some current experience is painful and harrowing, it will ultimately lead to a to'eles, to your part in Kiddush Hashem.
An anonymous comment compressed these thoughts into a few words and also highlighted their common denominator.
In the context of your point about tzedaka negating selfishness , gaavah and ego, perhaps we may note that the Rambam uses the phrase "oseh tzedaka" (not "nosain tzedaka"). A person who "gives" something, does so from (and according to the limits of) the willingness of his heart. But a person who "does" something, does so because of the thing that must be done, not necessarily because of - and limited by - his own will. Thus, the baal teshuvah must force himself to "do" tzedaka, to the limits of his ability, in contrast to his previous disposition of doing whatever HE wanted to do. Of course, putting oneself and one's own will aside to do Hashem's will is the essence of every mitzvah, but for most people this is most brought to the fore when it comes to the mitzvah of tzedaka, since with this mitzvah one is providing one's own resources - which could have been used to carry out his own desires - for the benefit of another.
This idea, "put yourself aside for the benefit of another-" reminded me of the Rambam's interesting concept that it's not the pshat that humility contributes or enables teshuva. Pshat is that humility itself is the mechapeir. Why do I say this? Look at the Rambam in Teshuva 2:4
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו. שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח:
This is besides the Rambam's general instruction that Gaava, even the smallest amount, conflicts with teshuva, as he says in the next halacha-
וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח.
In Halacha 4 he is saying that it is gufa the hachna'ah and shiflus ru'ach that is the mechapeir. If so, it is very yitachein that the benefit of tzedaka given for the purpose of teshuva also has this effect.
Sunday, October 2, 2016
Rosh Hashanna 5777 - The Future Matters More than the Past
Malchus means that we are Avadim. Being avadim means doing the Master's will. What we did wrong in the past is terrible, and it is essential that we cleanse our past failings through teshuva, but to some extent, that serves us. Serving Hashem means dedicating our lives to Him, and that has to do with the future.
Rosh Hashanna, is more about resolution than regret. Determine with sincerity that you want to do Hashem's will in the coming year, and that is the truest and deepest קבלת עול מלכות שמים.
The limits of our natural talents and the constraints of our circumstances do not matter. As we say every morning, before Hashem, we are practically nill- כאין לפניך. But whatever we are and whatever we have and whatever circumstances we are placed in, all of this is in order to do Hashem's will accordingly. In the olam ha'emes, a billionaire who gave only a hundred million not only might not be as chashuv as a poor man that gave one dollar, he might be seen as a failure in the parsha of tzedaka.
There is no denying that our ability to make proper resolutions and to carry them out depends on who we are. Our history and habits of thought and action can empower or inhibit our resolutions. So teshuva is a component of the future, too. But even so, a focus on what you can accomplish in the future is much more liberating than mourning over a ruined past.
My son, Harav Mordechai, Rosh Kollel of Kollel Hora'ah of America, showed me something from Reb Moshe in the Kol Rom. Reb Moshe says that the three voices of the shofar can and do mean two very different things. On the one hand, it can remind us of Akaviah's mishna in Avos 3:1,
On the other hand, we are holy souls that stem from the Ribono shel Olam Himself, and before we were born, we existed in perfection and harmony under the Kisei HaKavod, we will certainly end among the holy neshamos in Olam Haba, and in between, we have the precious opportunity to grab mitzvos and do chasadim and change the world as if we were Hashem Himself. This message, too, is part of the tekiah, teruah, tekiah.
So do you have a choice? Not really. Both messages are vital and essential. The past needs to be overcome and recast, and a glorious future as avdei Hashem is in our grasp, if we only resolve to seize it when we have the chance.
There is no denying that our ability to make proper resolutions and to carry them out depends on who we are. Our history and habits of thought and action can empower or inhibit our resolutions. So teshuva is a component of the future, too. But even so, a focus on what you can accomplish in the future is much more liberating than mourning over a ruined past.
My son, Harav Mordechai, Rosh Kollel of Kollel Hora'ah of America, showed me something from Reb Moshe in the Kol Rom. Reb Moshe says that the three voices of the shofar can and do mean two very different things. On the one hand, it can remind us of Akaviah's mishna in Avos 3:1,
עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה.
דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.
מאין באת, מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
that we come from repulsive matter, we inevitably will end as graveyard dirt, and in between, we face nothing but fighting and suffering and fear and bewilderment. This is the tekiah, teruah, and tekiah- nothing, suffering, and finally nothing, and it helps us to do teshuva.On the other hand, we are holy souls that stem from the Ribono shel Olam Himself, and before we were born, we existed in perfection and harmony under the Kisei HaKavod, we will certainly end among the holy neshamos in Olam Haba, and in between, we have the precious opportunity to grab mitzvos and do chasadim and change the world as if we were Hashem Himself. This message, too, is part of the tekiah, teruah, tekiah.
So do you have a choice? Not really. Both messages are vital and essential. The past needs to be overcome and recast, and a glorious future as avdei Hashem is in our grasp, if we only resolve to seize it when we have the chance.
Friday, September 30, 2016
Rosh Hashanna- Like a Pomegranate
One of the famous Simanim is the pomegranate, upon which we say "May we be full of Zechuyos like a pomegranate," as brought by the Rama (583:1) The minhag to use a pomegranate predates Rav Hai Gaon. The problem is that the Gemara in several places (e.g. Sanhedrin 37a) says that even those Jews that are relatively "empty" of mitzvos have as many mitzvos as a pomegranate. So what are we asking for?
Gemara in Sanhedrin
סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות ריש לקיש אמר מהכא כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון ר' זירא אמר מהכא וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו
(I am aware that the Gemara in Megilla 6a says this applies only to the town of Tveria- אלא אמר (רבה) חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה רקת שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון- but I am asking from the Gemara in Sanhedrin, and the similar Gemara in Brachos.)
This is not an earth shattering question. It's just a siman, and it means what you want it to mean. But the Pri Chadash does ask the question (OC 583:1,) so it deserves a nice answer. The Pri Chadash answers that the empty people accumulate that number in a lifetime, but we're asking to have that many in the coming year. There are, of course, innumerable answers to this question, Here are some of that I'm aware of. They're all fine, but they're too sincere for me, and I would appreciate it if a baal kishron somewhere could come up with something geshmack. Until then, you can skip the pomegranate and use a kiwi, which has far more seeds than a pomegranate.
1. The Pri Chadash's answer, as above, and quoted in the next paragraph.
2. The Matteh Yehuda vol II siman 583:1
4. Someone suggested that in the old days, even the simplest Jew was full of mitzvos, but now, in our deteriorated condition, we can only aspire to something that was common in the old days. I don't like this answer. Jews are Jews, old days or nowadays.
- An anonymous comment directs us to something the Lubavitcher Rebbe said here. The relevant section is
With this approach, I think we have a geshmakkeh answer. Yes, even the simplest Jew is as full of mitzvos as a pomegranate. The problem is that he doesn't allow his good deeds to change who he is on the deepest level- in a sense, we could say that he doesn't allow his Mitzvos, an external act of obedience, to become Zechuyos, something that changes who he is inside, that makes him into a tzadik. This explains why the Gemara in Brachos says the common man is full of Mitzvos, but the nusach of our yehi ratzon is to be full of Zechuyos. So step one, being full of good deeds, is a good aspiration for all Jews, commoner and leader alike. But what we are asking for is not only to be full of mitzvos, which, because Klal Yisrael is a holy people, is not uncommon. We are asking for much more! We are asking that we be full of zechuyos, that our good deeds should go deep inside our souls and make us into different people.
For a learned discussion on this topic, see here, which I'm reproducing below: Please note that it turns out that Rav Wolbe said exactly what we said here.
Gemara in Sanhedrin
סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות ריש לקיש אמר מהכא כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון ר' זירא אמר מהכא וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו
(I am aware that the Gemara in Megilla 6a says this applies only to the town of Tveria- אלא אמר (רבה) חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה רקת שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון- but I am asking from the Gemara in Sanhedrin, and the similar Gemara in Brachos.)
This is not an earth shattering question. It's just a siman, and it means what you want it to mean. But the Pri Chadash does ask the question (OC 583:1,) so it deserves a nice answer. The Pri Chadash answers that the empty people accumulate that number in a lifetime, but we're asking to have that many in the coming year. There are, of course, innumerable answers to this question, Here are some of that I'm aware of. They're all fine, but they're too sincere for me, and I would appreciate it if a baal kishron somewhere could come up with something geshmack. Until then, you can skip the pomegranate and use a kiwi, which has far more seeds than a pomegranate.
1. The Pri Chadash's answer, as above, and quoted in the next paragraph.
2. The Matteh Yehuda vol II siman 583:1
ה ויש אוכלים רמונים וכו' כתב הפר"ח דאין להקשות מדאמרינן כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון ומאי רבותיה הכא דהתם בכל חייו קאמר ואלו הכא מתפלל בכל שנה ושנה שירבו זכיותיו כרמון א"כ פשו להו טפי ע"כ
ובלא"ה לא קשיא דהתם שאני מחזיקין אפילו הריקנין שהם מלאים מצות כרמון אבל כל אדם לעצמו אינו מחזיק עצמו בכך וכעין הא דאמרינן בעלמא לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב
ועוד דהתם יש לו הרבה זכיות והרי אפשר שיש בידו עונות שהם מרובין מהזכיות משא"כ כאן דנקטי לשון ריבוי ר"ל שיהיו הזכיות מרובין מהעונות שיהא נקרא צדיק גמור
3. From ר' דוד נג'אר, brought in the מגדנות נתן - that the empty ones are like a Pelech of a pomegranate (פלח הרמון רקתך), which is one section. We, on the other hand, want to be as full of mitzvos as a whole pomegranate.4. Someone suggested that in the old days, even the simplest Jew was full of mitzvos, but now, in our deteriorated condition, we can only aspire to something that was common in the old days. I don't like this answer. Jews are Jews, old days or nowadays.
- An anonymous comment directs us to something the Lubavitcher Rebbe said here. The relevant section is
Both the apple and the pomegranate are representative of the Jewish people. The Torah likens Israel to an apple (“Like an apple among the trees of the wood, so is my beloved”—Song of Songs 2:2) as well as to a pomegranate (“Your lips are like a thread of scarlet, and your mouth is comely; your temple is like a piece of pomegranate within your locks”—ibid. 4:3). But while the apple represents Israel in a virtuous state, the pomegranate refers to the “hollow” or “empty ones amongst you.” As interpreted by the Talmud, the verse “your temple is like a piece of pomegranate” comes to say that “even the empty ones amongst you are full of good deeds as a pomegranate [is full of seeds].” (Rakah, the Hebrew word used by the verse for “temple,” is related to the word reik, “empty.” Thus, “your temple” is homiletically rendered “the empty ones amongst you.”)
The pomegranate is more than a model of something that contains many particulars. On a deeper level, this metaphor also addresses the paradox of how an individual may be “empty” and, at the same time, be “full of good deeds as a pomegranate.”
The pomegranate is a highly “compartmentalized” fruit. Each of its hundreds of seeds is wrapped in its own sac of flesh, and is separated from its fellows by a tough membrane. In the same way, it is possible for a person to do good deeds—many good deeds—and yet they remain isolated acts, with little or no effect on his nature and character. So, unlike the “apple,” whose deliciousness is from core to skin, the “pomegranate” contains many virtues, but they do not become him. He may be full of good deeds, yet he remains morally and spiritually hollow.
This explains the connection between the pomegranates and the bells on the hem of the priestly robe. As explained above, the noisy bells represent the imperfect individual who is striving to transcend his deficient state. Although he is still a spiritual pauper, he refuses to act like one—hence the noisy friction that characterizes his life.
Beautiful Noise
To become an apple, one must first be a pomegranate.....
With this approach, I think we have a geshmakkeh answer. Yes, even the simplest Jew is as full of mitzvos as a pomegranate. The problem is that he doesn't allow his good deeds to change who he is on the deepest level- in a sense, we could say that he doesn't allow his Mitzvos, an external act of obedience, to become Zechuyos, something that changes who he is inside, that makes him into a tzadik. This explains why the Gemara in Brachos says the common man is full of Mitzvos, but the nusach of our yehi ratzon is to be full of Zechuyos. So step one, being full of good deeds, is a good aspiration for all Jews, commoner and leader alike. But what we are asking for is not only to be full of mitzvos, which, because Klal Yisrael is a holy people, is not uncommon. We are asking for much more! We are asking that we be full of zechuyos, that our good deeds should go deep inside our souls and make us into different people.
For a learned discussion on this topic, see here, which I'm reproducing below: Please note that it turns out that Rav Wolbe said exactly what we said here.
ברכות דף נז
'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון.
על ידי פרוזבול » ו' ספטמבר 28, 2012 3:14 pm
'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון.
מענייני דיומא, להעיר ממה שמבקשים 'שירבו זכויותינו כרמון', ולכאו' מאי רבותא בזה, הא אפי' ריקנין שבך וכו'.
על ידי מורה צדק » ו' ספטמבר 28, 2012 3:47 pm
הרב עובדיה תירץ בזה, שריקנין מלאים מצוות כרימון, רימון אחד לכל חייהם, אך אנחנו רוצים שבכל שנה יתמלא רימון בפני עצמו.
על ידי יאיר » ו' ספטמבר 28, 2012 4:02 pm
דוקא אני שמעתי תירוץ אחר בשם הר' עובדיה.
שאצל הריקנין זה רק "כפלח הרימון" ואילו אנו מבקשים להיות כרימון שלם.
על ידי פרוזבול » ו' ספטמבר 28, 2012 4:04 pm
עתה ראיתי שכתי' הראשון כאן, כ"כ הפר"ח.
על ידי סורגים » ד' אוקטובר 10, 2012 10:04 pm
פרוזבול כתב:
'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון.
מענייני דיומא, להעיר ממה שמבקשים 'שירבו זכויותינו כרמון', ולכאו' מאי רבותא בזה, הא אפי' ריקנין שבך וכו'.
ואפשר שאין הכוונה בזה 'זכויותינו' כלומר, מצוותינו, שהרי הכל בידי שמים ולא שייך לבקש על זה, אלא הכוונה, שעל ידי מעשה טוב שאנו עושים יתרבו מזה זכויותינו, כמו ספר שמוציא לאור, שימצא חן בעיני הרבים, וכך יתרבו זכויותינו, וכמובן, כמו האוצר שלנו, שיתרבה על ידה זכויותיהם. ואין צריך לומר על ידי הכתיבה בפורום. ועוד כהנה.
וגם שלא מצאתי מי שאומר כן, אך לכאו' זהו פשטות הדברים.
על ידי רחמים » ד' אוקטובר 10, 2012 10:11 pm
סורגים כתב:
שהרי הכל בידי שמים ולא שייך לבקש על זה
עיין בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד ב וז''ל:
רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה, הוה אמר: הרחמן יצילנו מיצר הרע.
והביאור בזה שתפילה זו מטרתה להעלות את נקודת הבחירה* של האדם ולא לבטל את הבחירה לגמרי.
*עיין קונטרס הבחירה למכתב מאליהו חלק א'.
על ידי יוס'ל » ד' אוקטובר 10, 2012 10:37 pm
כלי יקר שמות ל,לד
קח לך סמים וגו'. מנה החלבנה בין סממני הקטורת ללמד אותנו לצרף פושעי ישראל בכל תענית (כריתות ו:) וטעמו של דבר לפי שאם לא היו פושעי ישראל בכלל התענית יש לחוש שלא יהיה התענית מצוה אלא עבירה ולא היה עולה לרצון שהרי מצינו (תענית יא.) שנקרא הנזיר חוטא בעבור שהזיר את עצמו מן היין, אבל אם יש בינינו פושעי ישראל הרי עכ"פ אנו צריכין להתענות בעבורם כי כל ישראל ערבים זה בעד זה. ובזה מיושב מנלן לומר שצירוף החלבנה מורה על צירוף הפושעים בתענית דווקא, ומה שמנאם בין סממני הקטורת דווקא, לפי שע"י הצומות והתשובה נעשו הזדונות לזכיות כמ"ש (ישעיה מ.ב) כי נרצה עונה. שגם העון יעלה לרצון לריח ניחוח ורז"ל אמרו (סנהדרין לז.) כפלח הרמון רקתך אפילו רקים שבך מלאים מצות כרימון, וקשה על זה אם הם מלאים מצות כרמון א"כ למה קראם רקים. אלא ודאי שעל התשובה דברו זה כי כל פועל ריק שבהם דהיינו העון ממנו יתמלאו מצות כי הזדונות והריקות נעשו כזכיות ויעלה גם העון לריח ניחוח כמו המצות, דוגמת החלבנה העולה לריח ניחוח ככל שאר סממנים ומכאן למדו לומר שענין זה מרמז על התענית והתשובה וזה פירוש יקר.
על ידי אברהם גולדשמיד » ד' אוקטובר 10, 2012 11:08 pm
פרוזבול כתב:
'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון.
מענייני דיומא, להעיר ממה שמבקשים 'שירבו זכויותינו כרמון', ולכאו' מאי רבותא בזה, הא אפי' ריקנין שבך וכו'.
ופלא שחכמי הפורום טחו מלראות את ספרי המפרשים, ולא עוד אלא שהביאו "ממרחק לחמך" בו בשעה שאם היו מעיינים במפרשים היו מוצאים נחת. וכדלהלן.
ראשית, על שאלה זו כבר עמד ה'פרי חדש' שתמה מה מקום יש תפילה זו והרי "ריקנן שבך מלאים מצוות כרמון"?
ותירץ שרשעים מלאים מצוות כרימון במשך כל חייהם ואנו מבקשים להתמלאות מצוות כרימון כל ראש השנה.
בספר "מטה יהודה" הביא עוד תירוץ והוא שייתכן שהרקנים מלאים מצוות כרימון אך גדושים בעבירות יתר על המצוות, ואנו תפילה שהזכויות יהיו רוב.
ובספר "שדה יצחק" נאמר שהפסוק "כפלח הרימון רקתך" קאי רק על אנשי טבריא וממילא לא התברכו בזה שאר בני ישראל ולפיכך שפיר אנו מבקשים כן.
ור' עקיבא שלום חיות בספרו "נשמת חיה" כתב שישנו הבדל בין 'זכות' ל'מצווה', שמצווה זהו מי שעושה רק מיראה וזכות זה בכדי לזכות נפשו, ולפי זה אנו מבקשים שירבו זכויותינו ולא שירבו מצוותנו שזה אפי' ריקנים.
ועיין עוד.
על ידי רון » ה' אוקטובר 06, 2016 12:02 am
שמעתי בצעירותי מהגר"ש וולבה זצ"ל שאמר כך:
דלכאורה אם "מלאים מצוות כרימון" הרי שכבר אינם ריקנים [והיא קושיית הכלי יקר שהובא לעיל].
וביאר,
דיכול אדם להיות מלא מצוות, אך כולם נעשים בלי עבודה מסודרת, ובלי שישנו את האדם במהותו, כגון שיתן פרוטה בכל בוקר ביברך דוד, יפה מאד, אך האם דבר זה הוא שינוי במהותו של האדם, ודאי שלא.
וא"כ יכולים להיות מלאים, במצוות מזדמנות, אך ללא סדר ומהלך, הרי הם עדיין ריקנים. ודפח"ח.
על ידי ארזי ביתר » ה' אוקטובר 06, 2016 8:16 am
רון כתב:
שמעתי בצעירותי מהגר"ש וולבה זצ"ל שאמר כך:
דלכאורה אם "מלאים מצוות כרימון" הרי שכבר אינם ריקנים [והיא קושיית הכלי יקר שהובא לעיל].
וביאר,
דיכול אדם להיות מלא מצוות, אך כולם נעשים בלי עבודה מסודרת, ובלי שישנו את האדם במהותו, כגון שיתן פרוטה בכל בוקר ביברך דוד, יפה מאד, אך האם דבר זה הוא שינוי במהותו של האדם, ודאי שלא.
וא"כ יכולים להיות מלאים, במצוות מזדמנות, אך ללא סדר ומהלך, הרי הם עדיין ריקנים. ודפח"ח.
הדברים נפלאים ביותר!
סיפר לי אדם ישיש, שנכנס אל רבו לקראת יום מלאת לו שבעים שנה, ושאל את רבו מה עליו לקבל על עצמו לכבוד גיל זה.
ענה לו רבו דברים מחודדים במענה רך:
הלוא אם תעשה חשבון נפשך באופן נוקב, תראה שכלפי גדולת בוראך, לא עשית את חובתך האמתית.
וכעת שהגעת לחשבון 'ימי שנותנו', הלוא עליך להכין עצמך לקראת פגישתך עם הבורא. ובמה תתרצה אליו?
יש שיציעו לך, קבל ע"ע לכוון בברכת המזון ולאומרה מתוך הכתב. וזו אכן קבלה ראויה. אך אינה משנה את האדם ואת מהותו.
אני מציע לך, קבל ע"ע לקבל כל אדם בסבר פנים יפות ולהלבין לו שיניים. קבלה זו תשנה את כל מהותך, אך בתנאי שיהא זה כל אדם ללא יוצא מן הכלל.
לאחר תקופה, הסביר אותו רב לאחד מילדי הישיש, שכאשר אדם מקבל כל אחד מישראל בסבפ"י, הרי שבשמים מחויבים לנהוג כמדתו ולקבל גם אותו בסבפ"י.
Tuesday, September 27, 2016
Nitzavim, Devarim 29:17. The Pen is Mightier than the Sword
Almost all yamim tovim have two days because of safek, but the days of Rosh Hashanna are not misafek, they’re called vadai and yomah arichta. Why is this so? There are, as always, two answers: a technically correct one, which is well known, and a deeper, perhaps truer, answer.
I believe that answer is as follows. What follows was inspired by the sefer Menachem Tzion (from Rav Menachem Sachs, Rav Tzvi Pesach Frank's son in law, founder of the Associated Talmud Torah in Chicago, and father in law of Rabbi Jack D. Frank z'l of KJBS.)
Ba’alei mussar say that the reason ‘pen’ is repeated is that the yetzer hara has two strategies of attack.
One is to find a crack in one’s faith; if a person just takes his emunah for granted, and does not reflect on how Hashem runs the world and hashgacha pratis, there may be a weakness in his emunah that he is not even aware of. This is the ‘"פן יש בכם...אשר לבבו פונה"”--the ‘pen’, the doubt and weakness in bitachon that is within the person himself. The Gematria of Amalek and of Sofeik is 240.
The other strategy is if the person’s emunah is good, the Yetzer Hara looks for a chance to convince the person that what is actually an aveira is not so bad, not really assur, maybe even a big mitzvah to do--this is the "pen" of a person who does not stay aware of what is muttar and what is assur, he has a “pen” about what the halacha is. While he may start out doing things that are arguably only maaaaybe a safek, it is a שורש פורה רוש ולענה of maizid gamur, it is a root that produces poisonous fruit. It's an easy ride from “eh, it’s probably muttar.” "not only is it muttar, it’s probably a mitzvah." This is the ‘Pen’ of “shoresh poreh rosh vela’ana.”
As an instrument of spiritual destruction, the ‘pen’ is mightier than the sword. It's easier to withstand an external threat to our lives for our faith than to withstand internal doubt hiding in unexamined faith, and a negligent lack of clarity in halacha.
We see now that this series of psukim lists the five most dangerous factors that lead to a life of aveiros. They are:
1. Vatir’u es shikutzeihem- ותראו את שקוציהם
2. Pen #1,
3. Pen #2,
4. Vehisbareich bil’vavo- והתברך בלבבו , and
5. leimor shalom yi’hiyeh li- לאמר שלום יהיה לי.
Vatir’u is exposure to anti-Torah immorality, especially when that bad behavior is celebrated in society, what I call “ha’ro’eh sotah be’hiddurah. Pen #1 is weakness in faith. Pen #2 is not caring enough to know for sure what the halacha is. Vehisbareich is intellectual arrogance, the attitude that whatever I do is fine, and nobody can tell me that I am wrong. Shalom yiheyeh li means that I don’t care how my behavior influences orther people because I don’t care what happens to other people, as long as sholom yiheyeh li, as long as I’m going to be alright.
1. Exposure to immoral behavior.
2. Uncertainty of faith.
3. Ignorance of halachah.
4. Intellectual arrogance.
5. Indifference to the well-being of the community.
If a person sees any of these characteristics or attributes in himself, it’s a good sign that needs to re-examine his lifestyle.
We cannot come into Rosh Hashanna with a ‘pen', with sfeikos. There are no "sfeikos" on Rosh Hashanna. You have to deal with your doubts before the day comes, because if you walk into shul unprepared on Rosh Hashanna, you have lost a tremendous opportunity. You have to prepare for the Yomim Noraim by examining where you stand, who you are, what you are proud of, what you are ashamed of, and then you can benefit from Rosh Hashanna. Chazal absolutely did not want a person to come and say, well, it’s a sfeika diyoma, maybe it’s not today, I still have tomorrow....chazal want us to know that this is not the case. Today is the day, and there is no tomorrow. The time to prepare for Rosh Hashanna is not when you walk into shul on Rosh Hashanna, it’s when we begin the slichos.
And here's a mashal about the great enemy of teshuva- procrastination.
In Europe, the chimney sweeps, the Koimenkerrers, were looked down upon. Their work left them filthy and covered with tar and soot, and besides the dirty layer of ash, their skin was stained and they smelled like wet ash and the residue of all the food that had been cooked in the fireplace. There was a man who needed to marry off his daughter, but he was a koimen kerrer, and nobody would look at his daughter. The Shadchan decided that he would try his luck in a neighboring town, where the father's trade was not known, and he was successful. As soon as the daughter became engaged, the father decided that he would do no chimney sweeping for a month before the wedding. A month would be enough time to scrape all the ash and tar off, and it would be enough time for the stains in his skin to go away, and he could come to the wedding as clean as anyone else, and cause no embarrasment to his daughter and to his family.
Sure enough, a few days into the month, he realized that he had to pay for the wedding, and money was tight, so he decided that two weeks of enforced vacation would be enough, and he could try to do a couple of jobs in order to get some money together. After the two weeks went by, of course, a friend came over and said, please, my chimney is blocked and really needs to be cleaned, could you please just do this one job? Well, for a friend...and anyway, two weeks is plenty of time. One week before the wedding, a long time customer came over and said, look, you've been doing my work for years, and I don't want to give the work to someone else, but I need the job done, and if you can't do it, I'll have to go to the competition. Sure enough, he decided that under the circumstances, he had to do the work, which took almost the entire week. But, he thought, I'll really scrub myself on the day of the wedding. The stains won't come off, and I might still smell a little, but a little scented soap will do the job, and I'll still look decent. Comes the morning of the wedding, and he is absolutely determined that the morning will be spent in the shvitz with a bar of fels naptha, and he'll be fine. On the way to the bath, there's an emergency. Someone comes over and says that if his chimney is not swept, his wife will leave him, he will be made to look like a fool, he'll die of shame, and he is willing to pay ten times the going rate for the job, but please, please, it's just two hours of work. Well, ten times the rate! And I'll be finished by noon, plenty of time to clean up enough for the wedding. So it's off to work. But this is a difficult job, and it's an old chimney, and as he's finishing up, ma'aseh sattan! He gets stuck in the chimney. It takes three men and two ropes, but after two hours, he is dragged out of the chimney, he's never been so filthy and smelly and tarred, and if he doesn't leave RIGHT NOW he'll miss the chupah, so he runs off to the wedding covered from head to foot in tar and wet ash and rancid grease, his clothing ripped, you can barely tell he's human. (From the sefer Kerem Tzvi, from Reb Tzvi Hirsh Farber of London in the 1930s.)
The story is only funny until you realize that it's really about how you yourself have spent the entire month of Ellul and what you're likely to look like on Rosh Hashannah.
(An earlier version of this post was published in 2007.)
I believe that answer is as follows. What follows was inspired by the sefer Menachem Tzion (from Rav Menachem Sachs, Rav Tzvi Pesach Frank's son in law, founder of the Associated Talmud Torah in Chicago, and father in law of Rabbi Jack D. Frank z'l of KJBS.)
Ba’alei mussar say that the reason ‘pen’ is repeated is that the yetzer hara has two strategies of attack.
One is to find a crack in one’s faith; if a person just takes his emunah for granted, and does not reflect on how Hashem runs the world and hashgacha pratis, there may be a weakness in his emunah that he is not even aware of. This is the ‘"פן יש בכם...אשר לבבו פונה"”--the ‘pen’, the doubt and weakness in bitachon that is within the person himself. The Gematria of Amalek and of Sofeik is 240.
The other strategy is if the person’s emunah is good, the Yetzer Hara looks for a chance to convince the person that what is actually an aveira is not so bad, not really assur, maybe even a big mitzvah to do--this is the "pen" of a person who does not stay aware of what is muttar and what is assur, he has a “pen” about what the halacha is. While he may start out doing things that are arguably only maaaaybe a safek, it is a שורש פורה רוש ולענה of maizid gamur, it is a root that produces poisonous fruit. It's an easy ride from “eh, it’s probably muttar.” "not only is it muttar, it’s probably a mitzvah." This is the ‘Pen’ of “shoresh poreh rosh vela’ana.”
As an instrument of spiritual destruction, the ‘pen’ is mightier than the sword. It's easier to withstand an external threat to our lives for our faith than to withstand internal doubt hiding in unexamined faith, and a negligent lack of clarity in halacha.
We see now that this series of psukim lists the five most dangerous factors that lead to a life of aveiros. They are:
1. Vatir’u es shikutzeihem- ותראו את שקוציהם
2. Pen #1,
3. Pen #2,
4. Vehisbareich bil’vavo- והתברך בלבבו , and
5. leimor shalom yi’hiyeh li- לאמר שלום יהיה לי.
Vatir’u is exposure to anti-Torah immorality, especially when that bad behavior is celebrated in society, what I call “ha’ro’eh sotah be’hiddurah. Pen #1 is weakness in faith. Pen #2 is not caring enough to know for sure what the halacha is. Vehisbareich is intellectual arrogance, the attitude that whatever I do is fine, and nobody can tell me that I am wrong. Shalom yiheyeh li means that I don’t care how my behavior influences orther people because I don’t care what happens to other people, as long as sholom yiheyeh li, as long as I’m going to be alright.
1. Exposure to immoral behavior.
2. Uncertainty of faith.
3. Ignorance of halachah.
4. Intellectual arrogance.
5. Indifference to the well-being of the community.
If a person sees any of these characteristics or attributes in himself, it’s a good sign that needs to re-examine his lifestyle.
We cannot come into Rosh Hashanna with a ‘pen', with sfeikos. There are no "sfeikos" on Rosh Hashanna. You have to deal with your doubts before the day comes, because if you walk into shul unprepared on Rosh Hashanna, you have lost a tremendous opportunity. You have to prepare for the Yomim Noraim by examining where you stand, who you are, what you are proud of, what you are ashamed of, and then you can benefit from Rosh Hashanna. Chazal absolutely did not want a person to come and say, well, it’s a sfeika diyoma, maybe it’s not today, I still have tomorrow....chazal want us to know that this is not the case. Today is the day, and there is no tomorrow. The time to prepare for Rosh Hashanna is not when you walk into shul on Rosh Hashanna, it’s when we begin the slichos.
And here's a mashal about the great enemy of teshuva- procrastination.
In Europe, the chimney sweeps, the Koimenkerrers, were looked down upon. Their work left them filthy and covered with tar and soot, and besides the dirty layer of ash, their skin was stained and they smelled like wet ash and the residue of all the food that had been cooked in the fireplace. There was a man who needed to marry off his daughter, but he was a koimen kerrer, and nobody would look at his daughter. The Shadchan decided that he would try his luck in a neighboring town, where the father's trade was not known, and he was successful. As soon as the daughter became engaged, the father decided that he would do no chimney sweeping for a month before the wedding. A month would be enough time to scrape all the ash and tar off, and it would be enough time for the stains in his skin to go away, and he could come to the wedding as clean as anyone else, and cause no embarrasment to his daughter and to his family.
Sure enough, a few days into the month, he realized that he had to pay for the wedding, and money was tight, so he decided that two weeks of enforced vacation would be enough, and he could try to do a couple of jobs in order to get some money together. After the two weeks went by, of course, a friend came over and said, please, my chimney is blocked and really needs to be cleaned, could you please just do this one job? Well, for a friend...and anyway, two weeks is plenty of time. One week before the wedding, a long time customer came over and said, look, you've been doing my work for years, and I don't want to give the work to someone else, but I need the job done, and if you can't do it, I'll have to go to the competition. Sure enough, he decided that under the circumstances, he had to do the work, which took almost the entire week. But, he thought, I'll really scrub myself on the day of the wedding. The stains won't come off, and I might still smell a little, but a little scented soap will do the job, and I'll still look decent. Comes the morning of the wedding, and he is absolutely determined that the morning will be spent in the shvitz with a bar of fels naptha, and he'll be fine. On the way to the bath, there's an emergency. Someone comes over and says that if his chimney is not swept, his wife will leave him, he will be made to look like a fool, he'll die of shame, and he is willing to pay ten times the going rate for the job, but please, please, it's just two hours of work. Well, ten times the rate! And I'll be finished by noon, plenty of time to clean up enough for the wedding. So it's off to work. But this is a difficult job, and it's an old chimney, and as he's finishing up, ma'aseh sattan! He gets stuck in the chimney. It takes three men and two ropes, but after two hours, he is dragged out of the chimney, he's never been so filthy and smelly and tarred, and if he doesn't leave RIGHT NOW he'll miss the chupah, so he runs off to the wedding covered from head to foot in tar and wet ash and rancid grease, his clothing ripped, you can barely tell he's human. (From the sefer Kerem Tzvi, from Reb Tzvi Hirsh Farber of London in the 1930s.)
The story is only funny until you realize that it's really about how you yourself have spent the entire month of Ellul and what you're likely to look like on Rosh Hashannah.
(An earlier version of this post was published in 2007.)
Friday, September 23, 2016
Ki Savo. That Moment of Giddiness before Doing a Special Mitzva
That moment of giddiness might just be excitement, but I like the remarkable Or HaChaim on 26:11. The passuk talks about bringing Bikurim, and says that you will enjoy Hashem's bounty, you, your children, and the geir that dwells in your midst.
The Or HaChaim says, "in your midst" really means in your midst. No wonder you feel strange.
Translated:
..."and the sojourner." This should be understood on the basis of their saying (Zohar) when a person has the opportunity to do an uncommon Mitzvah, those souls that already left this world, who are missing this Mitzvah, come and dwell in the person doing the Mitzva, and (they are willing to risk being in a human body because) they are "close to profit and far from the danger of loss," as it is said at length in the words of the mekubalim. That is why it says "and the sojourner that is in your midst."
After discussing this with Harav Mordechai, we added the following.
One of the lessons of the Parshas Bikkurim is that we stand at a point in a process, a continuum. We don't just say "I planted a seed, it grew, I had Siyata Dishmaya, and here is the crop." We recognize that everything we experience and accomplish is part of a script that stretches from ancient history to the unforeseeable future. Our presence here, with the Bikkurim, started from Arami oveid Avi, the whole Haggada of our nation, and I am here because of the plan of the Ancient One. Our past creates our present, and our present creates our future, and all of it is because of the will of the Ribono shel Olam.
When the Or HaChayim says that other neshamos join us in doing mitzvos, one can suggest that it's not just random neshamos. It is the neshamos of those in the past whose lives contributed in some way to our being here and fulfilling this mitzva. It might be parents, it might be teachers, it might be neighbors who influenced us, it might be askanim whose work and sacrifice ensured that we have a good education. It is they that we invite to join us when we do some rare and precious mitzva.
In Ki Savo, the Torah warns us that doing mitzvos with simcha can change klala into bracha. Chazal say that those mitzvos that Klal Yisrael was mekabel with simcha they still do with love and enthusiasm. Shabbos 130 -
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" - עדיין עושין אותה בשמחה
This applies to everyone that does a mitzva. If you do it grudgingly, it is a chillul Hashem. If you do it with Simcha, it influences everyone around him le'tova. So when we invite old souls to join us, it includes those that did mitzvos with Simcha.
ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך
The Or HaChaim says, "in your midst" really means in your midst. No wonder you feel strange.
ואומרו והגר. יתבאר על פי דבריהם ז''ל (זוהר ח''ג רי''ז.) שאמרו, כי כשיגיע ליד אדם מצוה מאותם מצות שאינם נוהגות תמיד, אותם הנשמות שכבר נסתלקו מהעולם, והם חסרי מצוה זו, באים וגרים עם העושה המצוה, על זה הדרך קרובים לשכר ורחוקים מן ההפסד, כאמור באורך בדברי המקובלים, וכנגד בחינה זו אמר והגר אשר בקרבך.
..."and the sojourner." This should be understood on the basis of their saying (Zohar) when a person has the opportunity to do an uncommon Mitzvah, those souls that already left this world, who are missing this Mitzvah, come and dwell in the person doing the Mitzva, and (they are willing to risk being in a human body because) they are "close to profit and far from the danger of loss," as it is said at length in the words of the mekubalim. That is why it says "and the sojourner that is in your midst."
After discussing this with Harav Mordechai, we added the following.
One of the lessons of the Parshas Bikkurim is that we stand at a point in a process, a continuum. We don't just say "I planted a seed, it grew, I had Siyata Dishmaya, and here is the crop." We recognize that everything we experience and accomplish is part of a script that stretches from ancient history to the unforeseeable future. Our presence here, with the Bikkurim, started from Arami oveid Avi, the whole Haggada of our nation, and I am here because of the plan of the Ancient One. Our past creates our present, and our present creates our future, and all of it is because of the will of the Ribono shel Olam.
When the Or HaChayim says that other neshamos join us in doing mitzvos, one can suggest that it's not just random neshamos. It is the neshamos of those in the past whose lives contributed in some way to our being here and fulfilling this mitzva. It might be parents, it might be teachers, it might be neighbors who influenced us, it might be askanim whose work and sacrifice ensured that we have a good education. It is they that we invite to join us when we do some rare and precious mitzva.
In Ki Savo, the Torah warns us that doing mitzvos with simcha can change klala into bracha. Chazal say that those mitzvos that Klal Yisrael was mekabel with simcha they still do with love and enthusiasm. Shabbos 130 -
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" - עדיין עושין אותה בשמחה
This applies to everyone that does a mitzva. If you do it grudgingly, it is a chillul Hashem. If you do it with Simcha, it influences everyone around him le'tova. So when we invite old souls to join us, it includes those that did mitzvos with Simcha.
Tuesday, September 20, 2016
Rosh HaShanna. Kabbalas Ol- the Difference Between Quotidian and Annual
Reb Chaim famously explains that there are three differences between zechira and sippur. I want to know the difference between the daily Kerias Shema and Malchuyos on Rosh HaShann
It is certainly true that on Rosh Hashanna, our kabalas ol malchus shamayim should be more intense. That there are levels in קבלת עול מלכות שמים is evident from Reb Akiva's response to his talmidim, (Brachos 61b)
If the concept of Malchiyos were just a derabbanan, the question wouldn't bother me. It's just a nusach. But Rabbah's words are
And Rabbah's words come from Reb Akiva, who says, (RH16a)
Because of that language, the Ritva on 16b (and in Eiruvin re chol hamoed) says that asmachtos show what the Ribono shel Olam wants, even if it's not spelled out and even though it does not have the chumra of a deoraysa. Clearly, even on a deoraysa level, it is essential to the Mitzvas Hayom of Rosh HaShanna to be mamlich the Ribono shel Olam. So the question is valid, and we need to find a distinction between the daily Kabalas ol malchus shamayim and that of Rosh HaShanna.
One of the ten pesukim of Malchios that we say through which we fulfill this mitzva is the passuk of Shema Yisrael. Although Rebbi Yehuda disagrees with Rebbi Yosi's use of this passuk, we pasken that this passuk does express the concept of Malchuyos.
We have a mitzva to be mekabeil ol malchus shamayim every day by saying that same passuk of Shema. Saying without being mamlich is nothing. What is the difference between the daily mitzva of קבלת עול מלכות שמים and the mitzva of being mamlich the Ribono shel Olam on Rosh Hashanna. I don't think I need to explain why it's illogical to say that it's the same mitzva, but on Rosh Hashannah it is a double mitzva.
What follows are three approaches- mine, Rav Hutner's and Rav Dovid Zucker's, in that order because I first thought about my approach, and then I heard Rav Hutner's and finally Rav Zucker's.
My approach is mostly factual- the technical, halachic differences, without regard to the underlying conceptual difference. Rav Hutner talks about the philosophical difference, and Rav Zucker says that the question doesn't begin.
After the explanations, I have Reb Chaim Brown's answer, based on Rav Menachem Kasher's pshat in Krias Shma, and I note that Reb Moshe says not like Rav Kasher.
My approach:
I say there are three differences.
1. On Rosh HaShanna, Malchiyos is said together with Zichronos and Shofros. One without the others is a bracha levatala- don't bother to say Malchiyos if you can't say Zichronos and Shofros. This is not true the rest of the year, when there is absolutely no inyan of doing it that way. This factual and basic difference is true; it doesn't explain the difference, but any explanation will also have to explain why davka on Rosh Hashanna the Kabalas Ol has to be in the context of Zichronos and Shofros.
2. The Gemara says that the "tamlichuni aleichem" on Rosh HaShanna should be done with/through/by means of Teki'as Shofar. This may relate to the first difference, except that Tekias Shofar is not me'akeiv the brachos of Malchiyos Zichronos and Shofros. Besides Shabbos, someone that does not have a shofar certainly must say the regular Rosh Hashanna shmoneh esrei. Still, the Gemara does say .ובמה? בשופר
3. The whole year, it is a mitzva of kabbalas ol. But on Rosh Hashanna, in Rebbi Akiva's words- אמרו לפני מלכיות כדי שתמלכוני עליכם. the mitzva is אמרו לפני, to be mekabel ol and say pesukim of malchus in front of the Ribono shel Olam, in other words, during Shemoneh Esrei, when you are עומד לפני המלך. Not just imru, but imru lefanai. This is not farfetched, because of the Gemara (RH 26a) שופר נמי .... כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי. Also, the whole concept of Rosh Hashanna is Zichron before Hashem- "זכרון תרועה""יום הזכרון". . So it could be that the special din of Malchiyos is to do it in a way of zikaron lifnei Hashem.
Rav Hutner's pshat:
The thoughtful and knowledgeable Reb Micha Berger, in the comments, directs our attention to Rav Hutner's discussion of this question. R' Micha linked us to a rephrasing of R' Hutner's torah done by R Mordechai Kornfeld. At the end I also have two paragraphs from the Pachad Yitzchak in the original.
(I am not worthy of criticizing R' Hutner, but I find it interesting that the kabalas ol of Rosh Hashanna would be more myopic than that of the whole year.)
It is certainly true that on Rosh Hashanna, our kabalas ol malchus shamayim should be more intense. That there are levels in קבלת עול מלכות שמים is evident from Reb Akiva's response to his talmidim, (Brachos 61b)
בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד
So to say that on Rosh Hashanna our קבלת עול מלכות שמים should be more like Reb Akiva's is certainly true, but it does not answer our question. It cannot be that there is a special mitzva to do something on Rosh Hashana that we would have to do anyway every day of the year. If you're already doing it, there is no point in telling you to do it for an additional reason. There is definitely more here, and in any case, the language of the Gemara tells us that the difference is not only one of degree but of type.
ברכות של ר"ה ושל יוה"כ מעכבות מ"ט אמר רבה אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה ובמה בשופר
What does that mean, אמר הקב"ה?And Rabbah's words come from Reb Akiva, who says, (RH16a)
א"ר יהודה משום ר"ע מפני מה אמרה תורה.....ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר
Reb Akiva, too, implies that this is a tzivui from the Ribono shel Olam.Because of that language, the Ritva on 16b (and in Eiruvin re chol hamoed) says that asmachtos show what the Ribono shel Olam wants, even if it's not spelled out and even though it does not have the chumra of a deoraysa. Clearly, even on a deoraysa level, it is essential to the Mitzvas Hayom of Rosh HaShanna to be mamlich the Ribono shel Olam. So the question is valid, and we need to find a distinction between the daily Kabalas ol malchus shamayim and that of Rosh HaShanna.
We have a mitzva to be mekabeil ol malchus shamayim every day by saying that same passuk of Shema. Saying without being mamlich is nothing. What is the difference between the daily mitzva of קבלת עול מלכות שמים and the mitzva of being mamlich the Ribono shel Olam on Rosh Hashanna. I don't think I need to explain why it's illogical to say that it's the same mitzva, but on Rosh Hashannah it is a double mitzva.
What follows are three approaches- mine, Rav Hutner's and Rav Dovid Zucker's, in that order because I first thought about my approach, and then I heard Rav Hutner's and finally Rav Zucker's.
My approach is mostly factual- the technical, halachic differences, without regard to the underlying conceptual difference. Rav Hutner talks about the philosophical difference, and Rav Zucker says that the question doesn't begin.
After the explanations, I have Reb Chaim Brown's answer, based on Rav Menachem Kasher's pshat in Krias Shma, and I note that Reb Moshe says not like Rav Kasher.
My approach:
I say there are three differences.
1. On Rosh HaShanna, Malchiyos is said together with Zichronos and Shofros. One without the others is a bracha levatala- don't bother to say Malchiyos if you can't say Zichronos and Shofros. This is not true the rest of the year, when there is absolutely no inyan of doing it that way. This factual and basic difference is true; it doesn't explain the difference, but any explanation will also have to explain why davka on Rosh Hashanna the Kabalas Ol has to be in the context of Zichronos and Shofros.
2. The Gemara says that the "tamlichuni aleichem" on Rosh HaShanna should be done with/through/by means of Teki'as Shofar. This may relate to the first difference, except that Tekias Shofar is not me'akeiv the brachos of Malchiyos Zichronos and Shofros. Besides Shabbos, someone that does not have a shofar certainly must say the regular Rosh Hashanna shmoneh esrei. Still, the Gemara does say .ובמה? בשופר
3. The whole year, it is a mitzva of kabbalas ol. But on Rosh Hashanna, in Rebbi Akiva's words- אמרו לפני מלכיות כדי שתמלכוני עליכם. the mitzva is אמרו לפני, to be mekabel ol and say pesukim of malchus in front of the Ribono shel Olam, in other words, during Shemoneh Esrei, when you are עומד לפני המלך. Not just imru, but imru lefanai. This is not farfetched, because of the Gemara (RH 26a) שופר נמי .... כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי. Also, the whole concept of Rosh Hashanna is Zichron before Hashem- "זכרון תרועה""יום הזכרון". . So it could be that the special din of Malchiyos is to do it in a way of zikaron lifnei Hashem.
Rav Hutner's pshat:
The thoughtful and knowledgeable Reb Micha Berger, in the comments, directs our attention to Rav Hutner's discussion of this question. R' Micha linked us to a rephrasing of R' Hutner's torah done by R Mordechai Kornfeld. At the end I also have two paragraphs from the Pachad Yitzchak in the original.
(I am not worthy of criticizing R' Hutner, but I find it interesting that the kabalas ol of Rosh Hashanna would be more myopic than that of the whole year.)
THE ACCEPTANCE OF HASHEM'S KINGSHIP ON ROSH HASHANAH
QUESTION: The Gemara discusses a dispute whether the verse, "Shema Yisrael Hash-m Elokeinu Hashem Echad," is considered a verse of Malchiyos such that it counts as one of the ten verses which must be recited in the Musaf Shemoneh Esreh of Rosh Hashanah.
RAV YITZCHAK HUTNER zt'l (in PACHAD YITZCHAK, Rosh Hashanah, Ma'amar 11) asks that the Gemara earlier (32a) says that "Ani Hashem Elokeichem" is the source for reciting verses of Malchiyos. Why, then, is there any argument whether the verse of Shema Yisrael counts as an expression of Malchiyos? The words "Hashem Elokeinu" in the verse of Shema Yisrael should be the ideal expression of Malchiyos, because the verse of "Ani Hashem Elokeichem" is the undisputed source for Malchiyos!
Conversely, when one recites Keri'as Shema he must recite the verse in its entirety, including the words "Hashem Echad," in order to properly fulfill the Mitzvah to accept Hashem's Kingship upon oneself. If one leaves out the words "Hashem Echad," he has not properly expressed his acceptance of Hashem's Kingship, because the words "Hashem Elokeinu" are not sufficient. Why, then, is "Ani Hashem Elokeichem" a valid source for reciting Malchiyos if those words do not fully express Hashem's Kingship?
Another difference exists between the acceptance of Malchus Shamayim of Keri'as Shema and the acceptance of Malchus Shamayim in the blessing of Malchiyos on Rosh Hashanah. In Keri'as Shema, one accepts upon himself the Kingship of Hashem with an emphasis on the love of Hash-m, "v'Ahavta Es Hashem." On Rosh Hashanah, in contrast, one accepts upon himself the Kingship of Hashem with an emphasis on the fear of Hash-m (as Rosh Hashanah is the first day of the "Yamim Nora'im," the Days of Awe). What is the basis for this difference?
ANSWER: RAV HUTNER zt'l cites the words of Rashi on the verse of Shema Yisrael. Rashi explains that the verse means, "Listen, O Israel: Hashem, Who is our G-d now in this world, will be One G-d [accepted by all people] in the World to Come." This principle is expressed in the Gemara in Pesachim (50a) which says that in this world Hashem is not recognized by all as One. The Gemara adds that in this world man does not recognize the singular goodness behind all that happens. Consequently, in this world a person recites one blessing for bad tidings ("Dayan ha'Emes") and a different blessing for good tidings ("ha'Tov veha'Metiv"). Times of suffering appear to be times of strict judgment and punishment, while times of prosperity appear to be times of mercy and goodness. Olam ha'Ba will be different; there, one will recite one blessing, "ha'Tov veha'Metiv," on all that happens, because "on that day Hashem will be One and His Name will be One" (Zecharyah 14:9). (See Insights to Pesachim 50:1.)
Rav Hutner explains that man's mission on Rosh Hashanah is to accept Hashem as King in this world according to the limits of his perception in this world. A person in this world cannot fathom the concept of Hash-m's Kingship the way it will be revealed in the World to Come when "Hashem will be One and His Name will be One." In this world, we do not see Hash-m as Echad, but rather as both "Dayan ha'Emes" and "ha'Tov veha'Metiv." Therefore, when we accept upon ourselves Hashem's sovereignty on Rosh Hashanah, we must do so with the expression of "Ani Hash-m Elokeichem" -- without the additional "Hashem Echad" -- "Hashem is One." This verse expresses the way we perceive Hash-m as King in this world. The acceptance of Hashem as King the way He will be perceived in the future is not part of our present experience, and thus such an acceptance cannot comprise a full-hearted acceptance of Malchus Shamayim.
In contrast, in our acceptance of Hash-m's sovereignty in Keri'as Shema, we proclaim our belief in the way Hashem will be recognized in the future when His true Oneness will be revealed to and perceived by all. Accordingly, one does not fulfill his obligation properly if he recites Shema Yisrael without the words "Hashem Echad," for he omits the essential component of the future acceptance of Hash-m's sovereignty, that Hash-m will be recognized as One. On Rosh Hashanah, however, these words are not an ideal expression of the this-worldly Kingship of Hash-m which we proclaim in Malchiyos. (Even though the verse "Shema Yisrael" also contains the words "Hashem Elokeinu," that phrase is not the main point of the verse and thus "Shema Yisrael" does not count as a verse of Malchiyos. Alternatively, the phrase "Hashem Elokeinu" in the verse is not an expression of our acceptance of Hash-m as King, but it is a statement of fact: "Hashem, Who right now is our G-d...." In order to be considered a verse of Malchiyos, the verse must contain an acceptance of Hash-m as King and not merely be a statement of the fact that Hashem is our G-d. See PACHAD YITZCHAK, ibid. #22.)
This also explains the emphasis in Keri'as Shema on the love of Hashem ("v'Ahavta"). Keri'as Shema refers to the time in the future when we will perceive Hashem as "ha'Tov veha'Metiv" and we will be drawn to Hashem through our love for Him. In this world, in contrast, when we accept Hashem as our King as we perceive Him now -- as the judge of mankind, "Dayan ha'Emes," and as "ha'Tov veha'Metiv" -- we accept His Kingship through an expression of awe and fear.
Here are the relevant paragraphs in the Pachad Yitzchak.
Here are the relevant paragraphs in the Pachad Yitzchak.
וכאן הגענו לתוכן ההבדלה בין קבלת עול מלכות שמים דשמע ישראל ובין קבלת עול מלכות שמים דאמירת מלכיות. דההמלכה דאמירת מלכיות למדנו מ"אני השם אלקיכם," דהיינו המלכה נמשכת בשני קוים- הויה ואלקות, שהיא ההמלכה של היום הזה. ולעומת זאת קבלת עול מלכות שמים דקריאת שמע מתקיימת דוקא מתוך הכרזת השם אחד, שכן עיקר ענינה הוא האמונה בההמלכה העתידה. ויעוין רש"י בפירוש החומש על פסוק ראשון דקריאת שמע, שכתב כי שמע ישראל השם אלקינו מוסב על הזמן דעכשיו, וסיומא דקרא דהשם אחד מוסב על העתיד. והם הם הדברים- דההמלכה דזמן הזה הוא השם אלקינו. ודוק היטב. וזה הוא ביאור המחלוקת של תנאים אם יוצאים מלכיות דראש השנה בקרא דשמע ישראל. דהסברא דאין יוצאין היא משום דעיקר ענינו של פסוק ראשון דקריאת שמע הוא סוף הפסוק, המסתיים בהשם אחד, וסיום זה אינו שייך למלכיות דראש השנה. ואפילו מי שחולק על זה וסובר דיוצאים בפסוק ראשון דקריאת שמע בתורת מלכיות דראש השנה הוא משום דסוף סוף נכללת בהך קרא גם ההמלכה של היום הזה, שהרי הוא אומר השם אלקינו. אבל עצם ההנחה כי השם אחד אינו שייך למלכיות דראש השנה הוא דבר מוסכם.
ומזה מקור נפתח להבנת חילוף-השיטה שבקבלת עול מלכות שמים דקריאת שמע בולטת האהבה כלפי היראה כמו שלמדנו מדבריו של רבנו יונה ואילו בקבלת עול מלכות שמים דמלכיות של ראש השנה בולטת היראה כלפי האהבה דבודאי כשאנו עוסקים באמונת קבלת עול מלכות שמים של העתיד המובטח שהיא ההמלכה האחידה של היום ההוא שאין בה כי אם הטוב והמטיב הרי נמשכת ממנה האהבה גם במצב של היום הזה ומשום כך באה מצות אהבה בפרשת קריאת שמע; אבל במלכיות דראש השנה שהיא ההמלכה הנמשכת בשני הקוים של חסד ודין, דינא דמלכותא דינא, בודאי שהיראה מתבלטת בהמלכה זו
Rav Dovid Zucker's explanation:
I was visiting Rav Dovid Zucker of the Chicago Community Kollel and I presented this question to him. I think his explanation is excellent. He said, the makor for this idea is, as we mentioned above, Reb Akiva's memra on 16a. Reb Akiva says, why do we bring water on Sukkos? So there should be siyata dishmaya on water. Why the Omer on Pesach, Soi there should be siyata dishmaya on grain. Why Malchiyos, Zichronos, and Shofros on Rosh Hashanna? So there should be siyata dishmaya on being mamlich the Ribono shel Olam on ourselves and the world. It's not just a mitzva to be mekabeil. Be mekabeil so that you will have siyata dishmaya on that kabala a whole year.
UPDATE
In the comments, Reb Chaim B showed us Rav Kasher's mehalach in the Rambam, that all you need in Krias Shema is yichud Hashem and there is no need to have specific thought about kabalas ol malchus shamayim. If so, there is an obvious distinction between the daily Krias Shma and Malchiyos in Rosh HaShanna. I want to point out two things; first, that whether the latter is automatically included in the former is discussed in the Mizrachi and the Gur Aryeh in Devarim 6:4. Second, that Reb Moshe emphatically and lehalacha le'ikuva states the contrary. Reb Moshe states his psak and addresses what Rav Kasher considers a proof in the section in bold below.
UPDATE
In the comments, Reb Chaim B showed us Rav Kasher's mehalach in the Rambam, that all you need in Krias Shema is yichud Hashem and there is no need to have specific thought about kabalas ol malchus shamayim. If so, there is an obvious distinction between the daily Krias Shma and Malchiyos in Rosh HaShanna. I want to point out two things; first, that whether the latter is automatically included in the former is discussed in the Mizrachi and the Gur Aryeh in Devarim 6:4. Second, that Reb Moshe emphatically and lehalacha le'ikuva states the contrary. Reb Moshe states his psak and addresses what Rav Kasher considers a proof in the section in bold below.
Rav Kasher's discussion is here.
Reb Moshe's Teshuva, which I've reproduced below, is in OC V:5:2. Sorry for the occasional OCR errors, which I fixed only in the part that's in bold.
ב פירוש הכוונה המעכבת בפסוק ראשון של קריאת שמע לכתחילה ובדיעבד ואיך יעשה כשלא התכוין
והא דכתב כתר"ה לפרש הכוונה המעכבת בפסוק ראשון דק"ש הנה וודאי צריך להתכווין לפירוש המלות דכשאינו מבין מה הוא אומר וודאי לא שייך שוב שום כוונה אבל פשוט שבשמות הקדושים לא שייך ענק פירוש המלות ראין שם המפורש בחשיבות שם מצד שפירושו הוא היה הוה ויהיר שהרי תזינן דהיה הוה ויהיה אינו בחשיבות שם וכן שם אד' שהוא ג"כ בחשיבות שם המיוחד כדאהזא בתוס' שבועות דף ל"ה ע"א ד"ה בפר"ח אף שפירושו הוא פשוט שהוא אדון כל העולם אינו בחשיבות שם מצד פירושו דהא אדון העולם אינו בחשיבות שם ואף כשנכתב אדני אינו בחשיבות שם אלא כשנקרא בקמץ תחת הנו"ן ולא כשהוא נקרא בחיריק וא"כ בהכרח מה שהוא בחשיבות שם כשנכתב ונקרא כמו שקורין בשעה שאומרין השם אינו מצד הפק וש אלא שכן הוא השם בעצם אבל יש לשם זה גם כוונה שהוא אדון כל העולמים וכן מסתבר שגם השם שד' אינו בחשיבות שם מצד הפירוש שאמר לעולמו די דהרי ג"כ אינו בחשיבות בקמץ תחת הנו"ן ולא כשהוא נקרא בחיריק וא"כ בהכרח מה שהוא בחשיבות שם כשנכתב ונקרא כמו שקורין בשעה שאומרין השם אינו מצד הפק וש אלא שכן הוא השם בעצם אבל יש לשם זה גם כוונה שהוא אדון כל העולמים וכן מסתבר שגם השם שד' אינו בחשיבות שם מצד הפירוש שאמר לעולמו די דהרי ג"כ אינו בחשיבות שם אלא כשנקרא בשני פתחין או בפתח וקמץ כבסוף פסוק ומקום אתנחתא ולא כשיקרא בסגול תחת הש"ן אף שהוא עוד יותר במשמעות שאמר די וגם שם אלקים אינו שם מצד פירושו שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם דהא איתא בנדרים דף כ"ה ע"א על מה שהביא הגמ' ממשה רבינו דכשהשביע את ישראל אמר להם הוו יודעין שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי וע"ד המקום משום שחשש דאפשר שיהיה מי שישתבע אדעתא דנפשיה שיסיק שמא לעכו"ם אלוה וישבע אלמא דעביד אינש דמשתבע אדעתא דנפשיה דחי דהוא משום דעכו"ם איקרי אלוה אף דלא שייכי לשום מעשה דהא הם עץ ואבן כסף וזהב ואין לומר דהוא משום טעות הגויים העובדים להם ואומרים שיש להם כתות לעשייה דהא לא משמע שחשדם מרע"ה לכופרים בהשי"ת ומאמינים בע"ז אלא ששייך לישבע בע"ז אף שאינו מאמין בה דהא תנן בסנהדרין דף ס' ע"ב הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בל"ת ואם לא היה שייך לישבע בע"ז כשאינו מאמין בה ה"ה בהכרח כאומר אלי אתה שחייב מיתה שלכן חשדם שכדי שלא יהיה עלייהו חיוב שבועה נשבעו בע"ז שנקראו ג"כ בשם אלוה ויצברו על אשור הלאו הרי שאף אם נשבעו בהע"ז קראו להם אלוה אף שלא שייכי לשום מעשה דהא הם עץ ואבן וכדומה הרי תזינן שהשם אלקים נמי הוא שם בעצם ודוקא באותיות אלו ולא בשאר תיבות שפירושם נמי בכל כחות כחזק ואמרן ותקיף וגבור וכדומה וכן הוא בכל השמות אין החשיבות דהוא שם מצד הפירוש אלא שהן שמות בעצם שהוזכרו בקראי וקבלה מסיני שז' שמות שחשבן בברייתא שבועות דף ל"ה ע"א הם השמות בעצם שאין נמחקין ושאר השמות כחנון ורחום וגדול וגבור וכדומה אינם בחשיבות שמות אלא בחשיבות תוארים
ונמצא שלעניין פירוש המילות כל השמות הם בפירוש אחד דהוא השם יתברך והוי לענין פירוש המילות הכוונה ה' הוא אלקינו והוא ה' אחד היינו שני ענינים איכא בזה אחד דה' הוא אלקינו שקבלנו את עול מלכותו עלינו והשני שהוא ה' אחד במציאות ולא היה סגי לומר ה' אלקים כי היה זה הודעה שה' הוא האלקים על העולם שהוא בראה ומנהיגה שלדבר זה הוצרכו בזמן אחאב שעבד הוא והרבה מעשרת השבטים אשר מלך עליהם ע"ז בטעותם ע"י איזבל המרשעת ותת"נ נביאי הבעל והאשרה ואמר להם אליהו שיעשה דבר לפני כל העם שלא יסתפקו ויקבלו ללכת אחרי האלקים שהוא אמת והסכימו לזה שלכן כשהכירו ע"י שירדה אש ה' ותאכל את העולה אשר הקריב אליהו שה' הוא האלקים היה סגי במה שהשיבו רק ה' הוא האלקים מלכים א' י"ח ל"ט שהרי כבר קבלו עליהם באמירת אליהו אבל בחיוב קריאת שמע שנאמרה לישראל שהם מאמינים בני מאמינים דלבד דיודעים ומכירים בה' ובתורתו איכא חיוב לקבל כל אחד ואחד עליו עול מלכות שמים שני פעמים שחרית וערכנה לא סגי במה שיאמרו ה' אלקים אלא שחייבנו לומר ה' אלקינו היינו שקבלנו עלינו עול מלכותו
אבל בש"ע סימן ה' איתא עוד דין דכשיזכיר את השמות יכווין בכל שם כפ"מ שמשמע לנו שג"ז הוא עניין גדול בהשמות ומדוייק לשון הטור שכתב ויכווין בברכותיו פירוש המילות שמוציא מפיו ובהזכירו השם יכווין פירוש קריאתו באד' לשון אדנות ופירוש כתיבתו בהויה שהוא היה הוה ויהיה ובהזכם ו אלקים יכוין שהוא תקיף אמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים משום שהם שני עניינים דבכל לשון הברכה צריך לכווין פירוש המילות שמוציא בפיו ובהזכרת השמות שלא שייך לומר שזהו עיקר פירוש השם כדבארתק יכווין עכ"פ בכל שם שמזכיר כמשמעותו שהוא ג"כ עניין גדול בהשמות ובש"ע שכתב יכווין בברכות פירוש המילות כשיזכיר השם יכווין פירוש קריאתו לא מדויק דמשמע מהלשון שהכוונה בהשמות הוא פירוש המילות דלא כדכתבתי שאינו כן וגם בלא הא לא הוזכר שצריך לכווין פירוש המילות שבכל הברכה ולכן ברור שהפירוש בש"ע הוא שהם שני דברים בברכות היינו בכל נוסח הברכה פירוש המילות והוא הראשון שכטור ואח"כ כתב דין השני שבטור השם יכווין פירוש קריאתו באדנות שהוא דין בהשמות וטוב יותר להגיה בש"ע לכתוב וכשיזכיר השם שהוא ממש כלשון הטור
ולפ"מ שביארתי ניחא מה שמפורש במתני' דף י"ג ע"א שבפ' שמע מקבל עליו עול מלכות שמים וכן איתא הלשון שם ע"ב בגמ' א"ל רב לר"ח לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים א"ל בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים שלכאורה איתא הכוונה באחד כדאיתא שם סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו וכו' כיוון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת ופרש"י שהארכת שיעור שתחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וד' רוחותיה היינו דמפרש דמה שאומר וחושב אחדות הש"ת הוא ממילא כוונת המלכתו וכן הוא בטור שכתב בסימן ס"א וצריך להאריך בד' דאחד שיעור שיחשוב בליבו שהקב"ה הוא יחיד בעולמו למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם ולכן פשוט שגם בש"ע סעיף ו' אף שמחלק המחשבה לשתים כר' יונה בברכות שם בשם רבני צרפת דבחי"ת כדי שימליכהו בשמים ובארץ ובדל"ת שהקב"ה יחיד ומושל בד' רוחות העולם לא פליג ע"ז והוא משום שאחדות השי"ת הוא ממילא מלכות השי"ת אבל הא שייך זה לענין עצם המלכות דהשי"ת על כל העולם כולו וגם על האינשי לענין שה' מולך עליהם בכל העניינים בין שהם יראי השי"ת בין שהם רשעים
אבל הא מלכות זה דהשי"ת אינו נוגע לקבלת האינשי דהא מצד עניין בחירה דהאדם הא שייך שלא יקבל עליו מלכותו אף שיודע שהוא מלך בעצם והא מצינו שלמעשה היו גדולי עולם ונעשו רשעים להכעס הגדולים ביותר כירבעם בן נבט ואחאב ומנשה שחטאו והחטיאו ביותר ושלילת זה הא ליכא במה שחושב באמירתו ה' אחד שהוא מלך יחיד על כל העולמות אבל לפ"מ שבארתי הויא קבלתו מלכות שמים באמירתו ה' אלקינו אבל חייבתו תורה לומר גם אחר שקבל עליו מלכות שמים ה' אחד להודיע גם שליכא עוד אחר אלא ה' אחד היינו שלא שייך כלל לקבל מלכות אחר
ויש לפרש שהוא שייך למצוות קבלת מלכות שמים שהוא לומר שהיא קבלה גמורה לעולם שהרי ליכא אלא ה' אחד לבדו למעלה ולמטה ובכל ד' רוחות העולם ולכן נחשבת מצווה אחת שהיא קבלת עול מלכות שמים שהודעת האמונה שה' אחד הוא ג"כ מחיוב קבלת מלכות שמים עליו ואף אם נפרש שהוא עוד חיוב מצד עצמו להודיע בפה בכל יום שאנו בני ישראל מחוייבין להאמין באחדות השי"ת אבל יותר נכון כפירוש ראשון מדאמרינן רק שהוא מצוות קבלת עול מלכות שמים עכ"פ קבלת עול מלכות שמים הוא מעיקר לשון הקרא ה' אלקינו ולקיום הכרחי לקבלה זו היא ההודעה במה שמאמינים אנחנו שה' אחד למעלה ולמטה ובכל ד' הרוחות
ולענין דיעבד מסתבר שפירוש המילות והכוונה בה' אלקינו שמקבל עליו עול מלכותו דהשה"ת שהוא ג"כ מפירוש המילות לפ"מ דפירשתי והכוונה באחד שהוא אחד למעלה ולמטה ובד' הרוחות הוא לעיכובא שלא יצא בלא זה אבל טוב כשלא נתכווין בזה שצריך לחזור שיגמור לקרות הפרשה ואח"כ יחזור אפילו כשליבא שומעין אף שמותר עיין במ"ב סימן ס"א ס"ק כ"ב ולחזור התיבה מסתבר שאסור מאחר דנראה כמתלוצץ לפרש"י ברכות סוף דף ל"ג שא"כ אין זה קריאה סתם שחייבה תורה וממילא אף שהאמת שחזר בהתיבה היה משום שלא נתכווין מ"מ אין זה הקריאה שאמרה תורה ועיע בבאור הלכה ד"ה בין שג"כ כתב שלרש"י דנראה כמתלוצץ אפשר דלא יצא ולע"ד מסתבר שלא יצא ואף כשקורא בביתו וחוזר וקורא אותה תיבה מחמת שלא נתכווץ לא יצא כי סברא ברורה הוא לע"ד וצ"ע לדינא אבל לכתחילה וודאי אף בביתו אין לו לחזור את התיבה אף כשלא נתכווין מטעמא דרש"י ולכן אף בביתו כשלא נתכווין טוב שיגמור כל הפרשה ראשונה ואז יחזור לקרות בכוונה לכה"פ פסוק ראשון
אבל כשלא כיוון בהשמות הכוונות דנאמרו בסימן ה' אבל ידע ונתכווין בתיבת ה' שהוא הש"ת דהוא על תרגום אידיש שכל ישראל האשכנזים דברו מאות בשנים בשפה זו בשם נאט יצא בזה אף שאין חילוק בין תרגום שם הויה ותרגום שם אד' ותרגום שם אלקים שעל כל השמות מתרגמין רק כשם גאט יצא וכדחזינן בסידורי קרבן מנחה שניתרגמו בע"מ עבור נשי דלא הבינו לה"ק שתירגמו פסוק ראשון דק"ש הערצו ישראל גאט אונזער גאט ער איו איין איינציגער גאט סגי בזה והיה תרגום זה בע"ט גם לפני מאות שנים שראו תרגום זה רבותינו מדורות הקודמים ויצאו בזה ואף שלא נקטרגם גם מה שצריך להתכווין שהוא יחיד למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם נראה שזהו בכלל שתורגמו על תיבות ה' אחד ער איז איין איינציגער גאט ולא תרגמו בקיצור גאט איז איינער שאז היה שייך לטעות ולומר שרק לנו הוא איינער ולכן תרגמו לומר באריכות ער איז איין איינציגער שמובן לכל שמשמעותו שליכא אחר כלל בשום מקום לא למעלה ולא למטה ולא בכל ד' רוחות העולם והתר היה ניחא להוסיף בהתרגום דע"ט ער איז איז איינציגע גאט אויך אויבן און אונסן אויך אין אלע זייטן פון דער וועלט דמאחר שכוונה זו לעיכובא לא היה כדאי להקל ולקצר אף שהיא אותה כוונה
ומש"כ כתר"ה שיתכווין בכל שבעת הרקיעים זה לא הוזכר בשום מקום ואץ להוסיף מעצמנו אף אם לכו"ע היה שבעה רקיעים ובפרט שר' יהודה בחגיגה דף ה"ב ע"ב סבר שהם שניים ובלשון הרמב"ם פ"נ מיסוה"ת כתב שהם תשעה ועיין בהפירוש מה שתירץ ור"א בן יעקב שאמר עוד למעלה מראשי החיות ומשמע שלא פליגי עליו וגם הא איכא גם למעלה מרקיעים ולמטה ויש אחורי הכיפה דד' רוחות שאסור וגם לא שייך להסתכל בזה וצריך לכווין שגם שם ליבא אלא ה' אחד לכן אסור לחשוב ז' רקיעים אלא סתם למעלה ולמטה וברמב"ם פ"ב מק"ש ה"ט שנקט בשמים ובארץ וכן בש"ע סעיף ו' וכן בטור בלשון ה"מ נראה משום דהשמים סתם קאי על כל מה שלמעלה ובארץ סתם על כל מה שלמטה אבל כשיאמר מספר ז' רקיעים הוא למגרע לעולם ועד
Subscribe to:
Posts (Atom)