Vayeishev: Decency as a Cardinal Religious Principle

With the story of his grandmother Tamar in mind, David Hamelech famously responded to his tormentors.

David Hamelech's enemies publicly taunted him for his behavior with Bas Sheva, craftily avoiding direct insult. When they were in the Beis Medrash, they would ask him, "David, one who has illicit relations with a married woman, in what manner is he executed?" (San. 107a)

אומרים לי "דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה?" אמרתי להם "הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב. אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא." 

Dovid Hamelech answered "One who has illicit relations with a married woman is executed by strangulation, and he has a share in Olam Haba. But one who publicly humiliates his fellow has no share in Olam Haba."

The Gemara in BM 58 even says that it would be "easier - No'ach," to have relations with a "possibly married woman," like Bas Sheva, rather than shaming one's fellow.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מדדרש רבא דדרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב

Then, drawing from the story of Tamar in our Parsha, the Gemara (59a) says 

נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ״ל מתמר דכתיב היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה

What does this tell us about relative severity of sins? Does this mean that malbin is more severe than Eishes Ish?



In Pirkei Avos, we are told that we can not be sure about the relative importance of mitzvos:

הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות

On the other hand, the Rambam there clearly says that although we have no way of knowing the weight and importance of positive Mitzvos, Issurim can be ranked on the basis of their stated punishment. 

 אח"כ אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח ושם סיבת זה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות

 ובאור זה הענין כאשר אומר והוא שהתורה כולה ממנה מצות עשה וממנה מצות לא תעשה. ואמנם מצות לא תעשה באר הכתוב העונש על כל אחת מהן מלבד המעט מהן וחייב על קצתם המיתות ועל קצתם הכרת ומיתה בידי שמים ומלקות וידענו מענשי מצות לא תעשה כלם מה מהם איסורם גדול ומה מהם למטה ממנו והם שמנה מדרגות. המדרגה הראשונה והיא הגדולה שבהם הם הדברים שחייבים עליהם סקילה. והמדרגה שלמטה הימנה מחויבי שרפה. והשלישית מחויבי הרג. והרביעית מחויבי חנק. והחמישית מחויבי כרת. והששית מחויבי מיתה בידי שמים. והשביעית מחויבי מלקות. והשמינית לאוין שאין לוקין עליהם.  ומאלו המדרגות נדע חומר העון וקלותו אבל מצות עשה לא התבאר שכר כל אחת מהן מה היא אצל השי"ת וכל זה כדי שלא נדע איזו מצוה צריך מאד לשמרה ואיזו מצוה למטה הימנה אבל צוה לעשות ענין פלוני ופלוני ולא הודיע שכר איזה משניהם יותר גדול אצל הש"י ומפני זה צריך להזהר עליהם כולם ומפני זה העיקר אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה מבלתי הקשה בין המצות אשר הוא מתעסק בה ובין האחרת אשר תבצר ממנו ולזה ג"כ אמרו אין מעבירין על המצות ר"ל כשיזדמן לך מעשה מצוה לא תעבירהו ותניחהו לעשות מצוה אחרת ואח"כ אמר ואע"פ שלא התבאר שיעור חבוב מצוה על מצוה יש בהן צד הקשה והוא שכל מצות עשה שתמצא אותה שיתחייב העובר עליה עונש גדול דע שבעשייתה ג"כ שכר גדול המשל בו שהמילה וקרבן פסח ושביתה בשביעית ועשיית מעקה כל אלו מצות עשה אבל חיוב העושה מלאכה בשבת סקילה ואשר מבטל מילה או קרבן במועד חייב כרת והמשים דמים בביתו לאו והוא אמרו ולא תשים דמים בביתך ומזה תדע ששכר שביתה בשבת יותר גדול משכר מילה ושכר המילה יותר גדול אצל השי"ת משכר עשיית המעקה והוא ענין אמרו והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וג"כ אמר שכר עבירה כשלא תעשה אותה גם זה לא התבאר אמנם תלמדהו מענשה שהחטא אשר ענש עושהו גדול שכר הנחתו כפי הערך ההוא מן הגודל כמו שהתבאר בקדושין באמרם כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וכבר ביארנוהו שם ולשון התורה בהיות המעשים ידועים אצלו יתברך כמו שמשה רבינו עליו השלום אמר מספרך אשר כתבת:

The converse - that a more serious transgression will earn a harsher punishment - is also clear in the Gemara (San. 50a,) that assigns specific punishments on the basis of comparison of the relative severity of sins (e.g., Znus Arusa is worse than Eishes Ish, therefore the punishment cannot possibly be less severe.)


But in light of David Hamelech's response to his enemies, we ought to try to find out where sins like Malbin fit in. Malbin is definitely not subject to any earthly punishment, other than possible civil liability. And still, it seems that David Hamelech was saying that it is more severe than Eishes Ish, which is a capital sin.

We cannot simply say that it was said derech mussar, because in the story of Tamar, it was taken literally - she was willing to die rather than publicly humiliate Yehuda. In one of the three Gemaros that say this, (Brachos 43b, BM 59a, and Sotah 10b,) Tosfos (in Sotah) asks that Malbin should be listed among the three aveiros that one must die rather than transgress. Tosfos answers that it is not mentioned because it is not explicit. Others (Rabbeinu Yona in Shaarei Teshuva, Netziv in Meromei Sadeh and Sheiltos in Emor, Rashbatz in Magen Avos on Avos 3:11) say that malbin is "abizraihu" of Retzicha, so it is already included. In any case, it is clear that these meforshim take this seriously, despite the Rambam.

This is not exclusive to Malbin pnei Chaveiro b'Rabbim. We find the same idea by Eidus Sheker and Gezel.

Rav Chisda (Kesuvos 19a) attributes to Reb Meir the opinion that given a choice between signing false testimony and being killed, one should refuse to sign. (Rava argues and says that Reb Meir never said any such thing.)

אמר רב חסדא קסבר ר' מאיר עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר, א"ל רבא השתא אילו אתו קמן לאמלוכי אמרינן להו זילו חתומו ולא תתקטלון, דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא עבו"ז ג"ע ושפכ"ד בלבד, השתא דחתמו אמרון ליה אמאי חתמיתו

The Ramban there says that he cannot believe that anyone would attribute such an idea to Reb Meir, so he softens it by saying that Rav Chisda only meant that to refuse to sign and be killed would be a middas chasidus - and that a person that claims that he signed because he's not a chasid falls under אין אדם משים עצמו רשע! 

Similarly, you have Rashi in BM 60b that says that we pasken one should rather be moser nefesh than להציל עצמו בממון חברו. (Most rishonim, and we so pasken, say that one may save himself, but that it creates a legal obligation of restitution.)

Among the poskim, the Aruch LaNer, in his Binyan Tzion (167-172,) famously says that yes indeed. These aveiros, Gezel and Malbin, are also yeihareig v'al yaavor, period.

It's important to mention the Daas Torah of the Rashkebahag, so here is Reb Moshe's strong statement to the contrary (YD I 214:)

ומה שסובר כ"ג שרש"י סובר שאסור להציל עצמו בממון חברו אף לפ"נ הוא דבר שא"א לומר כלל דכל עבירות יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ואף גזל בכלל כדאיתא בכתובות דף "ט לענין לחתום עדות שקר ומ"ש וגם הא אף לש"ד שיהרג ואל יעבור הוצרך לסברא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכשליכא טעם זה הדין דעובר ואינו נהרג כדאיתא בתוס' יומא דף פ"ב ד"ה מה ובכמה דוכתי וא"כ בגזל שלא שייך טעם זה ודאי יעבור ואל יהרג דאם גם בגזל אינו עובר כ"ש בש"ד אף בלא טעם דמאי חזית דלא יהא ממונו חמור מגופו ולכן א"א לומר שרש"י יסבור שאסור להציל אף לפ"נ ודברי רש"י בב"ק דף ס' צ"ע וצריך לומר דדוד החמיר על עצמו ואף שאסור להחמיר על עצמו במקום פ"נ דאף להסוברים ביו"ד סי' קנ"ז דמותר להחמיר הוא רק בכפיית עכו"ם אבל לא בחולה וכדומה שאינו מכפיית עכו"ם לא קשה כלום דהא עכ"פ מוכרחין לומר שדוד החמיר ע"ע בזה דהא הוא היה רשאי מטעם מלך פורץ לעשות לו דרך וא"א איך החמיר במקום פ"נ אלא ודאי שצריך לומר דהיה רק חשש רחוק לפקוח נפש או שהיה בטוח אשר ה' יצילהו אם יחמיר ולכן החמיר גם שלא לעבור על איסור גזל מאחר שהוא רק מטעם דחוי זהו מה שצריך לומר בכוונת רש"י אבל לא שנאמר בדבריו מה שלא ניתן להאמר 

On the other hand, regarding malbin we have a tshuva from Reb Shlomo Zalman that takes it very seriously, albeit not in every application:

ומדי דברי בענין פיקוח נפש דוחה שבת הנני להעיר במ״ש בגמ׳ ב״מ (נ״ט ע״א) ובעוד מקומות בש״ס: ״נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ״ל מתמר דכתיב היא מוצאת והי א שלחה אל חמיה״. ובמס׳ סוטה (׳ ע״ב) כתבו התום ׳ (ד״ה נוח) ״ונראה האי דלא חשיב ליה בהדי ג׳ עבירות שאין עומדים בפני פיקו״נ ע״ז וג״ע ושפ״ד, משום דעבירת הלבנת פנים אינה מפורשת בתורה ולא נקט אל א עבירות המפורסמות״, עכ״ל. והפרי חדש (הגהות מים חיים על הרמב״ם) כתב (הל׳ יסודי התורה פ״ה ה״ב) אהא דכת ב הרמב״ם שבשלש עבירות יהרג ואל יעבור דה״ה נמי הלבנת פנים ומביא שם דברי התוס׳ הנ״ל שבמס׳ סוט ה ואף שהמאירי כתב במס׳ ברכות (מ״ג ע״ב) אהך מימרא דנוח לו לאדם שהוא ״דרך צחות״ וכנראה שסובר שהן דברי אגדה ואין למדין הלכה מאגדה [ומצינן כעי״ז בשלהי מס׳ ב״ק קי״ט ע״א דא״ר יוחנן ״כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו״ ואפי״ה מותר להציל עצמו בממונם של אחרים ואין רואין אותו כהורג את הרבים להצלת עצמו], אולם דבריו הם לא כהתוס׳ הנ״ל. ועיין גם בשערי תשובה לרבינו יונה שכתב (שער ג׳ אות קל״ט): ״והנה אבק הרציחה הלבנת פנים וכמו שאמרו כי יהרג ולא ירצח דומה לזה אמר ו שיפיל עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חבירו ברבים״, וגם עיי״ש בפנ״י (בב״מ) שמסתפק אם הוא רק היתר או חיוב גמור למסור נפשו להריגה.

(I say that he does not equate them completely because he begins the next paragraph with

אין להעלות כלל על הדעת שיהא מותר להרוג את הרודף להלבין פני חבירו)

Having seen all the above, it is clear that we cannot judge with certainty the relative severity of aveiros on the basis of the formal punishment stated in Chazal. Certain aveiros might have consequences that are far more serious than any earthly court's punishment, such as  אין לו חלק לעולם הבא.  I believe that these are actions that relate to fundamental human decency. 

(We will have to interpret the Rambam in Avos either not like the Pri Chadash, and say the the Rambam holds that it is only derech mussar or a hetter for chasidim, or say that the Rambam's ranking system only applies among aveiros that have a specific punishment. The latter is somewhat problematic from his last stage, aveiros that don't have malkos, because the Rambam holds that being malbin is an issur deoraysa without malkos. See Sefer Hamitzvos LS 303, on ולא תשא עליו חטא.)

Just for the geshmak of it, you should know that the Netziv in Sheiltos #42:12 (second edition) says that it could be that both Rava and Rav Chisda (Kesuvos 19a) agree that Reb Meir would say yeihareig for gezel, they're just arguing the machlokes Rishonim whether Abizraihu is included in Yeihoreig v'al Yaavor. Eidus is Abizraihu of Gezel.

(Bli neder, I'll fix this up with more m'ms and links. Feel free to be mevazeh me be'rabbim on this imperfect version.)

Vayishlach. Did Yaakov Concede to Shimon and Levi?

Yaakov: (By sacking Shechem) you have muddied me, you have disgraced me among the inhabitants of the land, among the Canaanites and among the Perizzites, and I am few in number, and they will gather against me, and I and my household will be destroyed.

Shimon and Levi's "response:" Will he treat our sister like a prostitute?

  ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי

   ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו   

The conversation seems truncated.  Yakov did not respond. Did he concede their point? Did he agree with Shimon and Levi? Do we agree with Shimon and Levi, or were they wrong?

The answer is very straightforward. At the end of Yaakov's life, when he delivered his moral will, in the Birkas Yaakov, he made his feelings crystal clear.

49:5-7
Simeon and Levi are brothers; stolen instruments are their weapons.
Let my soul not enter their counsel; my honor, you shall not join their assembly, for in their wrath they killed a man (Rashi - Shechem,) and with their will they hamstrung a bull (Rashi - selling Yosef.) 
Cursed be their wrath for it is mighty, and their anger because it is harsh. I will separate them throughout Jacob, and I will scatter them throughout Israel.

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם    בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור   ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל

Yaakov angrily reminds them of their murderous deeds, and curses their wrath, and he prays that they be dispersed among the Jew people so that they do not continue to wreak havoc. Obviously Yaakov was still burning mad about what they had done.

Now that we have proven that Yaakov neither agreed with nor forgave them for what they did to Shechem, why was he silent when they said הכזונה יעשה את אחותנו? If he said nothing more to them, doesn't that imply that he accepted their response?

The answer is that Shimon and Levi said "We are kana'im! We burned with a fiery and righteous anger when a depraved crime was committed against our sister and against us. We could not ignore what was done, so matter the consequences!" They were the original Kana'im, and zealotry has a law of its own - an extra-judicial law.  Yaakov did not respond. He accepted that the normal laws, and the painstakingly deliberate analysis that ought to precede such momentous decisions, do not apply to the righteous kana'i.

But at the end of his life, Yaakov told them that their argument in their defense was a lie. It was a lie to themselves, and a lie to him. The fact that they were the dominant movers in the sale of Yosef, an act that could easily have resulted in Yosef's torture and death, and which did in fact cause Yaakov to live in despair for twenty years, that act showed that what they did to Shechem was not an isolated instance caused by righteous zealotry, it was evidence of an undisciplined and impetuous violence that thoughtlessly expressed itself irrespective of the harm to others.

This is exactly like the Beis HaLevi about the story of Yosef and the brothers. Chazal say that when Yosef revealed himself to his brothers, "O, what a tochacha this was to them!" This is because the brothers had begged for mercy not for their sake, but because they were worried about Yaakov’s health, Yeish lonu ov zokein. As soon as Yosef revealed himself, the first thing he asked them was "ha'od ovi chai?" meaning "Your anxiety about the effect of your not coming home on your father, the effect on his health that losing a child would have, is very touching. And where was your concern when you told him I had been ripped apart and eaten by a wild animal?" Chazal's word, Tochacha, means proof - proof from our own behavior that our rationalizations are deliberate lies.

Similarly, the Medrash by Shaul, where the Malachim argued in Shaul's defense, that he sinned out of an excess of mercy, and Hashem told the Malachim Emor el Hakohanim - which we explained means "Where was this alleged excess of mercy when he wiped out the city of Nov because he suspected they supported David?"

Vayishlach. Yaakov's Dread, and a Riddle.

 ויירא יעקב מאד ויצר לו.

Rashi - 

ויירא שמא יהרג (ב"ר ותנחומא) ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים

Rashi brings that Yaakov was distressed because he might have to kill his brother. A certain Odom Godol says an excellent pshat, which is fully consistent with many other things he says, and diametrically opposed to what I was taught by my parents, Rabbeim, and Roshei Yeshiva.

He asks, why was Yakov afraid? After all, (San 32) אם בא להרגך השכם להרגו! If Eisav is coming to kill you, then killing him is perfectly fine! Why would Yaakov be distressed? He should make a shehechiyonu! (The last line is not in his sefer.)

He answers that when Rivka had sent Yaakov away from home because she was afraid that Eisav would kill him, she said - and it turned out to be prophetic - למה אשכל גם שניכם יום אחד, why should I be bereaved of the both of you on the same day. As the Gemara in Sotah 13a says in the story of Chushim ben Dan, באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי. So Yaakov's worry was not about killing Eisav. That would be just fine! He was worried that since he was likely to die on the same day that Eisav dies, if he kills Eisav then he is sealing his own fate as well.

Besides the obvious grating difficulty, I simply can not understand how he thinks this is a legitimate pshat in the double expression of ויירא שמא יהרג and separately  ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים , if both are the same fear of his own death, direct or indirect.

Here's another application of this approach. (Second paragraph.)

Rav Avrohom Wagner said an excellent pshat.  I don't like the kashe in the first place. BUT, granting the validity of the question, he  says an excellent pshat.

I would much prefer to say pshat based on R' Chaim Brown's most recent post, where he explains that עד שוב אף אחיך ממך refers to Yaakov's own resentment over Esav's behavior towards him. Yaakov had the capability to utilize כמים הפנים לפנים to ameliorate Esav's anger by tempering his own feelings. Indeed, Rashi tells פניו ותעבור המנחה על that Yaakov was upset at the need to appease Esav.
Regarding the din of הבא להרגך, we know that there is a condition that you must utilize other means to stop him, where possible. Even according to the Mishne Lamelech et al that the restraint of יכול להצילו באחד מאבריו does not apply to the nirdaf himself, that is only a ptur, not an actual desert of death to the rodef, as we see that קלב"מ does not apply.
As such, Yaakov was afraid lest he get killed. Even if he were to be victorious, and kill his brother, he was troubled by the fact that he had not been successful enough in his own self-mastery (obviously, on his madreigah!) to eliminate the conflict without resorting to such violence.

The Riddle, in two parts.

1. Tell me two instances that the Torah mentions Keruvim.

Answer to Question 1:
1. The giveaway is the Keruvim atop the Aron. The other one, the one that almost nobody remembers, is the Keruvim by Gan Eden. The former, like children. The latter, angels of destruction - Rashi- malachei chavala.


2. Now that you know that the name Kruvim refers once to benevolent and once to malevolent Malachim, give me another example of the Torah using one denomination to refer to two very different kinds of Malachim.

Answer to Question 2:
The word Ish. By Yaakov,  ויאבק איש עמו - Sar shel Eisav. By Yosef in next week's parsha, וימצאהו איש - Gavriel HaMalach.

Vayeitzei, Breishis 29:18. Having Finances in Place Before Marriage

The Rambam in Dei'os 5:11, based on Sotah 45a, says that a person ought to have a source of income and a house before he gets married.

Gemara in Sota

תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר ארש לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה

Rambam

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה, שנאמר (דברים כ, ה-ז): "מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו", "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו", "מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה". 

אבל הטיפשים מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזר לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. 

וכן הוא אומר בקללות (דברים כח, ": "אישה תארש... בית תבנה... כרם תטע", כלומר, יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך. ובברכה מה הוא אומר? (שמואל א, יח, יד) "ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה' עמו".

But the Rambam is giving advice. When you plan out your life, this is the proper way to do it. But what if you're not married, and an opportunity comes up, should  you turn it down because you haven't settled into a reliable career yet? 

Here is a Sforno on our parsha, and a tshuva from the Beis Yosef. 

Seforno: 
This is, in my opinion, the best version (even though I think it needs one correction): 

שבע שנים ברחל. אין ספק שלא היה הצדיק נושא אשה להעמיד בנים אם לא היה בידו לפרנסם בפרט בשאר וכסות כאמרם זכרונם לברכה "נושא אדם אשה כמה נשים והוא דאית ליה למיקם בספוקייהו."  וכן אין לחשוב שלבן שהיה בעל ממון יתן לו בנותיו אם לא היה בידו לפרנסם. אם כן באמרו "כי במקלי עברתי" היתה הכוונה שלא היה בידו אז מקנה ולא דרך לעשות מלאכה להרויח ולהתפרנס בה. וענין העבודה בשביל רחל היה למוהר כמנהגם שהיו נותנים מוהר לאב שיתן את בתו כאמרו אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות. ומה שאמרו אחר כך "כי מכרנו" היה שחשבו בענותן שהיה המוהר יותר מן הראוי בשבילן. 

(לעניות דעתי, ״שלא היה בידו אז מקנה ולא דרך לעשות מלאכה להרויח ולהספרנס״ הוא טעות וצ״ל ״שלא היה בידו אז מקנה אלא דרך לעשות מלאכה להרויח ולהתפרנס״)

This is the text as it appears in most versions, but it's full of little mistakes.

אעבדך שבע שנים ברחל. אין ספק שלא היה הצדיק נושא אשה להעמיד בנים אם לא היה בידו לפרנסה בפרט בשאר וכסות כאמרם ז"ל (יבמות פ' הבא על יבמתו) נושא אדם כמה נשי' והוא דאית ליה למיקם בספוקייהו ולכן אין לחשוב שלבן שהי' בעל ממון יתן לו בנותיו אם לא היה בידו לפרנסם אם כן באמרו כי במקלי עברתי היתה הכונה שלא היה בידו אז מקנה ולא דרך לעשות מלאכה להרויח ולהתפרנס בה וענין העבודה בשביל רחל היה למוהר כמנהגם שהיו נותנים מוהר לאב שיתן את בתו כאמור אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות ומה שאמרו אחר כך כי מכרנו היה שחשבו בענותן שהיה המוהר יותר מן הראוי בשבילן: 

According to either version, the Seforno is saying that Yaakov, the Tzadik, would never consider getting married if he did not have the means to support a wife and children. Of course, parnassa doesn't necessarily mean having a career or a job. I assume that it would be equally good where someone else commits to support the family, or in the case of a Yissochor Zevulun arrangement.

Beis Yosef in his Tshuvos. 

An Ashkenazi Yevama fell to a Sefardi Yavam. He wanted to do Yibum, she did not, and the issue was about pushing him to do Chalitza. The Beis Yosef says, you can't even support your first wife, and you want to get a second one? You shouldn't have gotten married in the first place if you didn't have parnassa. The proof is from the Gemara that if a husband says eini zahn, the wife can force a get. Kal vachomer he shouldn't push her into a marriage lechatchila. Of course, from the Beis Yosef it could be that if woman is mochel, the situation does not bother us, which is not quite like the Sforno. (The Beis Yosef and the Seforno were contemporaries.) 

It's not relevant to this topic, but the Beis Yosef's fourth reason is interesting, too. The guy really didn't want to do Yibum, he only was going to do it because his mother didn't like the idea of her precious son undergoing Chalitza. The Beis Yosef says that he swears by the Aron Kodesh that it would be פוגע באשת איש שלא במקום מצוה, not just Abba Shaul's כאילו.

דיני יבום וחליצה ב 

 ביום ג יד לחודש שבט שנת השכ"ה נתקבצנו יחד אנחנו חתומי מטה לדין על דבר יבמה אשכנזית הזקוקה ליבם נשוי ויש לו בנים ואין לו כדי לפרנסם כראוי גם החכם כמהר"ר דוד אבן זמרה נר"ו ישב עמנו בדין ובא לפנינו לדין אחי היבמה והיבם וטען אחי היבמה שיחלוץ היבם לאחותו כדת וכהלכה והשיב היבם שאינו רוצה לחלוץ כלל אלא אם היא רוצה להתייבם אליו ייבם אותה ואם אינה רוצה להתייבם תשב כך עד שתתלבן ראשה והשיב אחי היבמה שאינה רוצה להתייבם לו גם כי אין לה דין יבום כלל מכמה טענות ואמתלאות מפורסמות וגלויות כאשר נבאר ראייתנו בע"ה והיבם הקשה לדבר כנגדנו שאינו רוצה לשמוע לרברינו כלל או השיב החכם כה"ר דוד הנזכר ואמר לו ליבם למה אתה מקשה ערפך ואינך רוצה לשמוע בקול מורים הנה יש ארבע טענות גדולות ועצומות שכל אחד לבדה תספיק שאתה מחוייב לחלוין 
הראשונה שאתה נשוי אשה ויש לך בנים ממנו וידוע הוא שאפילו לדברי הפוסקים מצות יבום קודמת מודים כשהוא נשוי שמצות חליצה קודמת כמש"כ הריב"ש בסי' צ'ב 
השנית שאתה עני ודל כאשר ידוע לכל ואין ידך משגת לפרנס אשתך הראשונה ובניה כפי צרכם ואיך מלאך לבך להוסיף עליהם והרי ידוע הוא שאם אין כח בידו לפרנס את שתיהן לפי כבודו וכבודן שאין מניחין אותו ליבם 
השלישית שהיא אשכנזית וכל הנושא אשה על דעת אנשי מקומה הוא כונסה וידוע הוא שהאשכנזים אין מניחים לייבם כלל כל שכן כשהוא נשוי 
הרביעית והיא הגדולה שאמרו לי משמך שאמרת בפירוש שאינך חפץ בייבום כלל ואין דעתך ליקחנה אלא בעבור אמך שהיא אינה רוצה שתחלוץ לה אם כן הוא שאמרת כך הריני נשבע בהיכל הקדש שאתה פוגע באשת איש שלא במקום מצוה 

שם סימן ג׳

המדיר דאמר רבי אלעזר האומר איני זן ואיני מפרנס וכו׳ וכתב הרשב"א דאף לדברי ר"ח והרי"ף אם אין ב"ד יכולים לכפותו לזון כגון שאין לו במה לפרנס או שאינו ידוע כופין אותו להוציא אין מכאן ראיה דבנדון זה כיון שהיבמה יש לה ממון וכמו שהוכחתי מלשון השאלה באותו ממון שתכניס יוכל הוא או קרוביו להרויח ולפרנסה

My thoughts on this question:

Rav Avrohom Wagner wrote a comment as follows:

I don't understand the Sforno: he would say that pru urvu, and the mitzvah rabbah of losheves yetzoroh, would be abrogated in the face of a lack of parnassah options? Limiting additional wives seems to be a far simpler proposition.

I think he is making a strong point. Since when does difficulty patter from a mitzvas assei? Most mizvos have a limit of chomesh nechasav. But pirya v'rivya, and Sheves, is such a strong mitzva that it is mechayeiv the owner of chatzi eved to find a way to enable the eved to be mekayeim the mitzva, despite the cost to the master.

My initial thought was that maybe the pshat is that since the chiyuv is only on the man, and women are not chayav in Pirya vRivya, my chiyuv doesn't give you the right to make life miserable for your wife. So if you can't support a family, just stay away from the whole parsha.

This assumes that women are not only pattur from PvR but also from Sheves, which is a machlokes achronim. For example, Tosfos (Gittin 41b, BB 13a) seems to say they are chayav in Sh, but the Aruch HaShulchan says nothing doing - they're shayach, but not chayav. 

AH EH 1:4

יש מהגדולים שכתבו שהאשה אף שאינה מצווה על פריה ורביה, מכל מקום חייבת ב"לשבת יצרה". ואין עיקר לדברים הללו, דכל עיקר מצות פריה ורביה הוא מטעם "שבת", כמו שכתבתי בסעיף א. והנשים כיון שלא נצטוו על פריה ורביה, ממילא דלא נצטוו על "לשבת יצרה". וכן מוכח מדברי הרמב"ם שהבאנו בסעיף ג ומכל הפוסקים, שאין שום חיוב מוטל על האשה.

וראיה ברורה לזה ממה שאמרו חכמינו ז"ל דאם המניעה מהאיש, שאינו יכול להוליד – אין האשה יכולה לכופו שיגרשנה, כמו שכתבתי בסימן קנ"ד. ואם נאמר דהיא מיפקדת א"שבת", למה לא תוכל לכופו?

והן אמת שרבותינו בעלי התוספות כתבו דאשה שייך נמי בשבת (גיטין מא ב ובבא בתרא יג א), אבל אין כוונתם שמחוייבות ב"שבת" אלא דשייכות ב"שבת". ובודאי כן הוא שגם הן מרבים בישובו של עולם, וקרא ד"לשבת יצרה" אינו צווי אלא סיפור דברים דהקדוש ברוך הוא ברא עולמו לשיתיישבו בה בני אדם, וגם נשים בכלל.

וזהו שאמרו רבותינו שם לענין חציה שפחה וחציה בת חורין, שאינה יכולה להנשא לא לעבד ולא לבן חורין, דאלמלי היינו בטוחים שתנשא לאיש – היינו כופין את רבה שישחררה, ולא יעכב ישובו של עולם. אלא משום דאין אנו בטוחים שתנשא כיון שאינה מצווה, לפיכך לא כפינן לרבה, עיין שם. ומזה גופה ראיה שאינה מצווה על כלום, דאם לא כן איך כתבו שאין אנו בטוחים שתנשא? אלא העיקר כמו שכתבתי, דודאי מי שעל ידו יש עיכוב בישובו של עולם, כמו זה הרב שיש לו עבד או שפחה חצי בן חורין, דמהדרינן לראות שתהא ביכולתם להרבות בישובו של עולם, כמו שכתבתי ביורה דעה סימן רס"ז, אף שאין מוטל חיוב עליהן.

וזה שכתבו שם ד"לשבת יצרה" מצוה רבה הוא, אין הכוונה דהוא מצוה המוטלת על אדם זה, דהמצוה היא פריה ורביה ומי שנצטוה עליה. אלא משום דטעם פריה ורביה הוא משום "שבת" כמו שכתבתי, ורצון הקדוש ברוך הוא להרבות ישוב עולמו, לכן מחוייבים בית דין לראות שלא יהיה עיכוב בדבר הגדול הזה, אף מי שלא נצטוה על פריה ורביה.

Also, Reb Meir Simcha says the reason women are not chayav in PvR is because it is very dangerous, and Darkei Noam precludes a chiyuv that is by it's nature dangerous. So instead, Hashem made the desire to be loved and to have children stronger in women. But the point is that he holds there's no din of PvR and there's no din of Sheves either.

Here's RMS in Noach:

פרו ורבו וכו׳ (ט ז) לא רחוק הוא לאמר הא שפטרה התורה נשים מפו"ר וחייבה רק אנשים כי משפטי ד' ודרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל ...וא"כ נשים שמסתכנות בעיבור ולידה ומשום זה אמרו מיתה שכיחא ... לא גזרה התורה לצוות לפרות ולרבות על אשה ... רק לקיום המין עשה בטבעה שתשוקתה להוליד עזה משל איש ... ובזה ניחא הד דאמר רב יוסף סוף פרק הבא ע"י דאין נשים מצוות בפו"ר מהכא אני אל שדי פרה ורבה ולא קאמר פרו ורבו היינו דבאדם וחוה שבירך אותן קודם החטא שלא היה צער לידה היו מצוות שניהם בפו"ר ואמר להם פרו ורבו אבל לאחר החטא שהיה לה צער לידה והיא רוב פעמים מסתכנת מזה עד כי אמרו אשה נשבעת שלא תזדקק כו' לכן בנח אף דכתיב ויאמר להם פרו ורבו הלא כתיב קודם ויברך את נח ואת בניו אבל נשיהם לא הזכיר שאינם בכלל מצוה דפו"ר וביעקב קאמר פרה ורבה וזה נכון ובמהרש"א סנהדרין נ"ח הניח זה בויש ליישב וכוון לזה ודו"ק 

It's a teretz, but it's not particularly good. Especially, since in the immediately preceding paragraph Reb Meir Simcha himself says, like by Chizkiyahu, specifically regarding PvR, that we need to do what we can do, and leave the rest to the Ribono shel Olam.

שפך דם האדם כו׳ ואתם פרו ורבו כו׳ (ט ו-ז) שטחיות הכתובים עפ"י הברייתא דסוף חזקת הבתים בדין שנגזר על עצמינו שלא נישא נשים כו' ונמצא זרעו של א"א כלים מאיליו ולא ע"י עו"ג רש"י לזה אמר כי אף בשעת שיש חרב ושפיכת דם הרבה אין לכם להביט ע"ז כי אנכי אדרוש את נפש האדם ושפך דם האדם דמו ישפך רק אתם פרו ורבו ולא תאמרו כי למה נלד לבהלה ולכליון מוטב שיהיה כלה מאליו אין לכם להביט ע"ז ולכן כתיב בשאלתות דרב אחאי פרשה ברכה דמצוה ליקח נשין ולהוליד בנים מקרא דירמי' ז דאמר קחו לכם נשים והולידו בנים כונתו דאף בעת הגזירה והגלות מצוה לפרות ולרבות
כמו ירמי׳ שצוה לבני הגולה בבבל ועיי הגהות מיימוני פרק ט"ו מהלכות אשות בזה ודו"ק היטב

A better answer is to say that the Sforno/Beis Yosef are really just saying what the Rambam says. Waiting till you have a house and a parnassa is a good reason to delay marriage. But if there is no hope of ever being able to support a family, maybe they would agree that you should get married anyway.

Toldos. Family Dynamics

As the Netziv explains, Sefer Breishis, Sefer HaYashar (AZ 25a), teaches us the fundamental social and moral characteristics of Klal Yisrael. In that spirit, allow me to point out three recurring examples of family dynamics that I find in Breishis. These are: the superior status of the first-born; the loving relationship of brothers; and the proper wife's graceful subordination to her husband.

Theory:
The superior status of the first born.
Reality:
 - Without exception, the first-borns in the Torah squander their potential and are supplanted by their younger brother. Without exception.

Theory:
The loving relationship of brothers.
Reality:
 - Until Moshe and Aharon, in every fraternal relationship in the Torah (where we know something about the family,) one of the brothers tries to kill the other.  Moshe and Aharon are the first exception. (Moshe grew up away from home.)
(I was challenged by the sons of Noach and by Avraham and his brothers. Neither is a pircha on my yesod. See end note.)

Theory:
The proper wife's graceful subordination to her husband.
Reality:
 - Sarah: Shema b'kolah - most famously, regarding Yishmael.
 - Rivkah: Substituting Yaakov for Eisav in receiving the Brachos.
 - Rachel and Leah: Rachel enabled Lavan's substitution to succeed, to Yaakov's extreme dismay;
 - Yaakov consulted with Rachel and Leah before leaving Lavan's house, despite having been given orders in a nevu'ah; and they, apparently, were the ones to decide who would sleep with Yaakov.
 - The pivotal influence of Korach's wife and of On ben Peles' wife on, respectively, utter destruction and from-the-edge-of-the-precipice survival. (San 109b)
 - Tzlalfonis, Manoach's wife. The Gemara (Brachos 61a) says that her husband correctly deferred to her superiority.
 - Devorah and her husband, Barak. When they went to war, he was afraid to go alone (Shoftim 4:8.)  He was right to be afraid. He was the general, but she won the war.


I'd like to add "the importance of avoiding favoritism within a family,"  both among children and co-wives, but I don't have quite enough examples.

I did not post this for entertainment. I find this pattern strange mitchila v'ad sof, and I am sharing my puzzlement. You're not likely to find it mentioned, and certainly not discussed, in the ubiquitous and oleaginous Parsha Sefarim.




Note
Regarding the constant war among brothers; I found this was a Tanchuma in Parshas Shemos by וראך ושמח בלבו that not only says what I said, but also presents it in the same way.  (Buber Parshas Shemos #24.)

ד"א לך לקראת משה המדברה. זש"ה מי יתנך כאח לי (שה"ש ח א), ישראל אומרים להקב"ה מי יתנך כאח לי, כאיזה אח, את מוצא מתחילת ברייתו של עולם ועד עכשיו האחין שונאין זה לזה, קין שנא להבל והרגו, שנאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו (בראשית ד ח), ישמעאל שנא ליצחק, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק (שם כא ט), ואין מצחק אלא שביקש להרגו, שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (ש"ב ב יד), ועשו שנא ליעקב, שנאמר ויאמר עשו בלבו וגו' (בראשית כז מא), והשבטים שנאו ליוסף, שנאמר וישנאו אותו (שם לז ד), וכאיזה אח, אמרו ישראל כמשה ואהרן, שנאמר הנה מהטוב ומה נעים וגו' (תהלים קלג א), שהיו אוהבים זה לזה, ומחבבים זה לזה, שבשעה שנטל משה את המלכות, ואהרן כהונה גדולה, לא קנאו זה לזה, אלא היו שמחין, זה בגדולת זה, וזה בגדולת זה, תדע לך שכן אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה ועתה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה וגו' (שמות ג י), א"ל משה שלח נא ביד תשלח (שם ד יג), את סבור שמא עיכב משה שלא לילך, לא עשה אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן מתנבא להם שמונים שנה, הוא שנאמר ואודע להם בארץ מצרים (יחזקאל כ ה), ומנין שאהרן היה מתנבא להם, שנאמר ויבא איש אלהים אל עלי, ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי (לבית) [אל בית] אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (ש"א ב כז כח), אמר לו כל השנים הללו היה אהרן מתנבא להם, ועכשיו אני בא להם בתחום אחי שיהא מיצר, לכך לא ביקש משה לילך, א"ל הקב"ה אהרן אחיך אינו מיצר בדבר הזה, אלא ישמח תדע לך שהוא יוצא לאנפטי שלך, שנאמר הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד יד), לא בפיו בלבד אלא בלבו, לבו יותר מפיו, וראך ושמח בלבו, אמר ר' שמעון בן יוחי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן (שמות כח ל), הוי וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, כיון שאמר לו כך קיבל עליו לילך, מיד נגלה הקב"ה על אהרן, א"ל צא לקראת משה אחיך, כדי שידע שאתה שמח בדבר, לכך נאמר לך לקראת משה המדברה, הוי מי יתנך כאח לי כמשה ואהרן, שהיו אוהבין זה לזה, אמצאך בחוץ אשקך (שה"ש ח א) וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו (שמות ד כז). 

Vayeira, Breishis 19:26. Why Salt?

Why did Lot's wife turn into a pillar of salt? Chazal talk about her unwillingness to share her valuable salt with guests, a stinginess unmitigated by seeing her husband's highly developed trait of hachnasas orchim.  Rav Alfie Cherrick told me something he said, something he thought of while learning Melicha (from Reb Ahron Soloveitchik זכר צדיק לברכה, his Rebbi Muvhak,) many years ago.

He said that salt is a preservative, and it preserves the past. Lot's wife turned around, she turned wistfully to her past in Sedom when she should have been focused on the gift she was given, the opportunity of spiritual growth. That was the worst thing she could have done at that moment.

I think his idea is excellent. It's obviously true in the case of Lot's wife, who was leaving the depraved lifestyle of Sedom. But to some extent, it is true for everyone, even those that have a glorious past and live a Torah life. Our past informs and gives direction to our lives, but like all living things, we have to adapt to new circumstances. We have to think about what we can do in the future. Don't stagnate, move forward.  Even Avraham Avinu was told Lech Lecha, and Rav Ahron Kotler, in his sefer, talks about life being l'maala l'maskil.  Move forward and move upward, or fall - retain what is good of your past, and use it as a stepping stone to the future.

I've used that idea in many speeches, sometimes to the annoyance of Bnei Torah who dislike the idea entirely, and even more dislike quoting a goy.  I quote either Basho or Jaurès:

Matsuo Basho, a very well known Japanese poet/philosopher.
Do not seek to follow in the footsteps of the wise. Seek what they sought.
or
Seek not to follow in the footsteps of men of old; seek what they sought.

Then, similar, from Jean Jaurès, a French socialist politician and a defender of Dreyfus:
"Être fidèle à la tradition, c'est être fidèle à la flamme et non à la cendre"
"To be faithful to tradition is to be faithful to the flame and not to the ashes"

Jaurès' words were paraphrased by Mahler as
"Tradition ist die Weitergabe des Feuers und nicht die Anbetung der Asche."
"Tradition is the handing down of the flame and not the worshipping of ashes".

We are commanded to bury the dead, to not preserve their bodies. The past needs to return to dust and earth, from which the future can grow.

(Rav Lau talks about this combination of fidelity to the past and adapting to new circumstances in his biography, quoting his father in law about the dual meaning of Ya'azove. I posted it in a drasha for a Sheva Brachos.)

Lech Lecha. Segulos for Warriors - בתחבולות תעשה לך מלחמה

This is an "as is" post - if I don't post this as is, I'll never get around to it, and I think it might be useful to someone.  This website has always been participatory and iterative, so if you have something useful to add or subtract, please write.

What hanhagos and segulos would you suggest to a soldier to improve his chances in battle? You could tell him to be a tzadik gamur, but I don't know if that really helps - everyone is a tzadik gamur when they're looking up the barrel of a gun. More realistically, are there particular hanhagos and segulos that Chazal associate with safety and victory in battle?

Here are the ones that I know. 

1

הקובע מקום לתפלתו  

Daven in a Makom Kavu'ah. 

2

הקובע מקום לתורתו 

Learn in a Makom Kavu'ah. 

3

 העוסק בתורה ובגמילות חסדים 

Put serious effort into Chesed and Limud haTorah. 

4

שלא היה להן דילטורין  

Avoid at all costs harming others with your speech. 

5

מפני קיום מצות תפילין  

Be vigilant in the dinim of Tefillin. 

6

אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד  

Say Kri'as Shema

7

אומרים (ויהי נועם) ז״פ במלחמה  

Say Vihi Noam and Yosheiv Beseiser seven times.

8

לבישת תפילין כתיקונם 

Wear Tefillin properly.

9

ציצית 

Wear Daled Kanfos with Tzitzis

Makom kavu'ah for Torah and Limud HaTorah are similar, and they're both from Rav Shimon bar Yoachai, if you are goreis tefilla, you are not goreis Torah; so they should be counted as one.

(Question: In many places we have a rule of מכלל הן אתה שומע לאו. Maybe that applies here as well, i.e., that doing the converse of one of these positive segulos means you're likely to get yourself killed. Or maybe you could do 2X#1 to make up for -#2. I know this doesn't apply to mitzvos. What the rules are by segulos I have no idea.)

SOURCES

1. Brachos 6:, from our parsha, kviyus makom for tefilla.

א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב (19:27) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל:

What does אלהי אברהם בעזרו mean? It means that he will be able to vanquish his enemies, as Avraham did when he saved Lot, and as the Iyun Yaakov says, with an excellent contrast to Bilaam's unsuccessful attempt to harm us - 

שכל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, היינו שקובע מקום לתפילתו ואינו הולך אחר הניחוש כמו בלעם הרשע שהלך לקראת נחשים והלך ממקום למקום, כדכתיב "לך אל מקום אחר וקבנו לי משם וכו' ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים", אלא הוא מתלמידיו של אברהם שהיה תמים עם הקב"ה כדכתיב "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" וכן מי שהוא נפש גבוה כבלעם הרשע אם כן כשעולה מעלה למעלה יותר ויותר הוא הולך גם כן למעלה לישב במקום חשוב יותר ויותר מקדם.

אבל מי שנפשו שפלה כאברהם (כדאיתא בפרק ה' באבות), נשאר עומד במקומו הראשון אף על פי שנתעלה כדכתיב "ואנכי עפר ואפר", על כן כשמת אומרים עליו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. 

אויביו נופלים תחתיו, שכיון שאלהי אברהם בעזרו, וכמו שגבי אברהם נפלו ארבע מלכים לפניו על ידי עפר שנאמר יתן כעפר חרבו (כדאיתא בתענית דף כא, א) וזה בזכות ענוה בשביל שאמר "אנכי עפר ואפר", וזה שקובע מקום לתפילתו אוחז גם כן במדה זו כאברהם, לכך זוכה גם כן שאויביו נופלים תחתיו.

2. Brachos 7b, according to the girsa of the Rif and the Rosh, kviyus makom for Torah. 

וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל הקובע מקום לתפלתו (גירסת הרי"ף לתורתו) אויביו נופלים תחתיו שנאמר (שמואל ב ז, י) ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה 

The Rif and Rabbeinu Yonah

רי״ף ברכות ז:

אמר ר' יוחנן משו' ר' שמעון בן יוחאי כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו וגו׳

רבינו יונה שם

כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל וגוי זה הפסוק נאמר על בה״מ שהקב"ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבי׳ לבטח ולא היו מפחדים מן האויבים ועכשיו שאין בה״מ קיים מקום התורה במקומו הפסוק נאמר על ביהמ''ק, שהקב''ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבין לבטח ולא היו מפחדים מאויביהם, ועכשיו שאין ביהמ''ק קיים מקום התורה במקומו, כדאמרינן מיום שחרב ביהמ''ק אין לו להקב''ה בעולמו אלא ד''א של הלכה בלבד, ולפיכך בזה ינצל מהאויבים, ואפי' מי שאינו יודע ללמוד אלא מעט, יש לו לקבוע באותו מקום וללמוד במה שיודע  כדי שיזכה לזה ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים ואם אינו יודע כלל יש לו ללכת לבהמ שלומדין ושכר הליכה בידו

This is brought l'halacha in OC 115,

אַחַר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ; וְיִקְבַּע עֵת לִלְמֹד, וְצָרִיךְ שֶׁאוֹתוֹ עֵת יִהְיֶה קָבוּעַ שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ אַף אִם הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה. 

הַגָּה: וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּשְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ, אוֹ יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם וְיִלְמֹד מְעַט בְּמַה שֶּׁיּוֹדֵעַ וְיַחֲשֹׁב בְּעִנְיָנָיו וְיִכָּנֵס בְּלִבּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם (הר''י פ''ק דִּבְרָכוֹת).

(I admit that the Iyun Yaakov on 6b which I brought in #1, who says that Elokei Avraham b'ezro means victory in battle, is relying on our girsa on 7b. But what he says makes sense in the pashut pshat in the words "Elokei Avraham b'ezro," even without the Gemara on 7b,  and especially in light of his contrast of kviyus makom with Bilaam's jumping around.) 

(See notes for more mekoros.)


3. Bava Kamma 17a, Torah and Gemilus Chasadim, 

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף דכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וזוכה לבינה כיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל:

4.  The Yerushalmi in Pei'ah 1:1, extreme avoidance of the parsha of Lashon Hara and abizrayhu:

אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו וע"י שהיה להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים הוא שדבר דוד (תהילים נז) נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע בני אדם שניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה דכתיב (שמואל א כב) היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ולשונם חרב חדה אלו הזיפים דכתיב (תהילים נד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול וגו' באותה שעה אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים מה שכינתך לירד בארץ סליק שכינתך מבינהון הה"ד (תהילים נז) רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו וע"י שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין הוא שעבדיהו אמר לאליהו (מלכים א יח) הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' וגו' ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים אם מים למה לחם אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם ואליהו מכריז בהר הכרמל (שם) אני נותרתי נביא לבדי לה' וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא

5. The Rosh in הלכות קטנות – הל' תפילין סט"ו in Menachos, vigilant care to put the shel yad on before the shel rosh and not interrupt between them. 
The Rosh there says 

סימן טו

תניא סח בין תפלה לתפלה עבירה היא (בידו) וחוזר עליה מעורכי המלחמה שעל שם קיום מצות תפילין שתקנו יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקוד ואף ליהא שמיה רבה ולקדושה ולענות אמן אין להפסיק. ובהל' תפילין עתיקתא כתב סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש אם סח שיחת חולין חוזר עליה מעורכי המלחמה. ואם בקדושה ויהא שמיה רבה סח אין חוזר עליה מעורכי המלחמה אלא חוזר ומברך על של ראש שתים מפני שכל תפילין טעונות שתי ברכות. ואם ברכן כאחת עולות זו לזו. ואם הפסיקן בקדושה בטלה הראשונה וצריך לברך ב' על של ראש.

Similarly, Rabbeinu Bachaya at the end of Parshas Mattos, 

וטרף זרוע – בזכות תפילין שבזרוע אף קדקד – בזכות תפילין שבראש

All relating to the Gemara in Menachos 36a:

תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו (ג) וחוזר עליה מערכי המלחמה תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד מנלן אמר רבה רב ב] הונא אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים 

and the Medrash in Shir Hashirim.

 כמגדל דוד גבי מלחמת מדין, שאלמלי היה אחד מהם מקדים תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחן, ולא היו חוזרין בשלום

Interestingly, Harav Greenblatt in VII Siman 261 brings from the Kanievskies a discussion of whether our soldiers davka wore their tefillin during battle. because "v'yar'u mimeka."  It's really worth looking at that teshuva! 

And Sefer Chasidim (Parma,)

תרמב. אפילו סח בין תפילין לתפילין חוזר עליו מערכי המלחמה לפי שכתוב (דברים לנ כ) וטרף זרוע אף קדקד בזכות שהיה לזה תפילין של יד ושל ראש מצינו פאר בזרוע (ישעיה סנ יב) זרוע תפארתו ועל ראש פאר (יחזקאל כד יז) פארך חבוש עליך וכתי׳ (דה׳א כט ינ) לשם תפארתך ואדם בזרוע מנן ואדם מכה על הראש או על הזרוע לכן סח בין תפילין לתפילין חוזר מערכי המלחמה כיון שחטא בביטול שם וכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך וכתיב (תהלים פט כה) ובשמי תרום קרנו וכתיב (הושע יא נ) קחם על זרועותיו כך היא המידה שמזכירים עונותיו כשצריך לנס כגון במלחמה להגן על ראשו ועל זרועו ושמאל נגד ימין שכנגדו וכציב סכות לראשי ביום נשק

6. Kri'as Shema
Devarim 20

 ב והיה, כקרבכם אל-המלחמה; ונגש הכהן, ודבר אל-העם.  ג ואמר אלהם שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על-איביכם; אל-ירך לבבכם, אל-תיראו ואל-תחפזו ואל-תערצו--מפניהם.  ד כי יהוה אלהיכם, ההלך עמכם--להלחם לכם עם-איביכם, להושיע אתכם.

Rashi - 

שמע ישראל. אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:

Rav Sternbuch here - first he says (like the Sifsei Chachamim) that Shema means full Bitachon. When you trust in Hashem and you know that Hashem is the only one to decide your fate, then your enemies will have no power over you. But then he says that the pashtus is that saying Krias Shema is simply a Segula.  I'm sorry, but you have to read the words from left to right. That's how the copy and paste worked on this one.  It's supposed to be  
אמנם פשוטן של דברים  etc.

לו היא סגולה ובזמנה בכונה שמע שהקורא דברים של פשוטן אמנם 

הש״ס פתח הטעם ומזה ומצילתו, משמרתו ק״ש וזכות ממלחמה, לינצל

 וכן היום בתחלת שמים מלכות עול בקבלת כי ק״ש, במצוות ברכות

 סוד, בזה יש וכדו׳(וגם פרנסה בעניני יומו עליו ויטב דרכו תצלח בסופו,

היום). באותו שמע בקריאתו תלויים לפעמים ופגעיו הזמן דמ

7. Say Vihi Noam seven times. I found it in the Kaf Hachaim OC 295, as follows:

הגה. ואומרים ויהי נועם. לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. ונוהגין לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו שע״י כן נשלם השם היוצא ממנו. טור. ועיין מ״א. ובתשב״ץ כתב שיש בו ק״ל תיבות כמנין הכהני״ם שכהני חשמונאי אומרים אותו ז״פ במלחמה ונוצחין ולכך נעלם זי״ן בויהי נועם שכל האומרו ז״פ ניצול מכלי זי״ן. א״ר או׳ ב׳.

The seven times is the passuk vihi noam and the kapitel Yosheiv Bseiser together, because he says it has 130 words. 

Kli Yakar Breishis 24:60 on Chesed and success in battle.

כלי יקר

"ויירש זרעך את שער שנאיו". גם לאברהם נאמר לשון זה ויירש זרעך את שער אויביו כי כך המדה בכל גומלי חסד שיש להם אוהבים רבים כמ"ש (משלי יט.ו) רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן. ואברהם היה גומל חסד לכל לקרובים ולרחוקים וכן רבקה על כן בדרך טבע יירשו שער אויביהם, כי יש להם ריעים רבים העומדים להם בעת צרתם, וכאמרו רז"ל (ב"ק יז.) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת ב' שבטים כו'. ומסיק שם איכא דאמרי אויביו נופלים לפניו חללים כיוסף, שנאמר (דברים לג.יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וגו'. כי גם יוסף היה גומל חסד עם כל בית אביו ועם הרחוקים בשני רעבון, וכן אמר דוד (תהלים קיב.ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו פזר נתן לאביונים קרנו תרום בכבוד. כי בקרנו ינגח עמים כיוסף. לפיכך אמרו לה היי לאלפי רבבה וכי נתנו קצבה לברכתה ומאי רבותא כל אדם שיש לו בנים ברבות הימים יצא ממנו מספר זה ויותר מהמה. אלא ודאי שלא דברו ביוצאי חלציה כי היו בטוחים על כחו של זקן זה אברהם שנתברך כבר שיהיה זרעו כחול הים ומהו שאמרו לאלפי רבבה למ"ד של לאלפי מה טיבה, אלא שאמרו יהי רצון שתזכה להטיב ולגמול חסד לאלפי רבבה כי יהיה רב חילך, ועי"ז יהיו לך אוהבים רבים ובסיבה זו יירש זרעך את שער אויביו, כי רבים יעמדו בעזרתך כי תצא למלחמה. ויכול להיות שדרך עצה אמרו לה כן, ובזה מדוקדק הלשון היי לאלפי רבבה. ומדנקט לשון ויירש ש"מ שאמרו לה אל תדאגי על ההוצאה, אלא שלח לחמך על פני המים לאלפי רבבה אנשים, וסוף תקבל ירושה בשער שונאיך פי שנים כפלים, כי יש מפזר ולסוף ונוסף עוד.

and 38:29 where he focuses on the root of tzedaka, and why rich people get bone spur deferments. 

והנה מקום אתי, לפרש ד' ידות אלו שיש בהם רמז על איש חומד ממון ואינו נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאוה מאתים כו', והנה כל אדם יש לו שתי ידים אשר בהם עמל וטרח להשיג מלא חפנים בכחו ועוצם ידו כפי אשר תשיג ידו, וא״כ כל אשר בכוחו מושג משתי ידיו, ואם אינו מסתפק במה שחננו אלהים מלא חפנים הרי הוא חומד עוד מלא חפנים דהיינו כדי מלאכת ד' ידים, כפל מן המושג בשתי ידיו, והוא בעצם השיעור של בעל המנה החומד מאתים, דהיינו כפל מכדי המושג לו כבר משתי ידיו וכל חומד ממון אינו בעל צדקה ע״כ לא יצלח למלוכה, לפי שארז״ל (סנהדרין מט) שבזכות שעשה דוד משפט לזה וצדקה לזה היה יואב מנצח במלחמה, ע״כ נאמר אצל יהודה (דברים לג ג) ידיו רב לו, ירבו לו מבעי ליה, כי ידיו שתים במשמע ורב לשון יחיד, אלא שהורה שלא היה חומד ממון של שתי ידים הנוספים, כי שתי ידיו רב לו די לו, כי רב הוא משמש לשון די, כמו רב לך אל תוסף, ורמז שהיה די לו בעמל שתי ידיו, כי לא בקש עוד על שנים לפיכך עזר מצריו תהיה, כי הסתפקות זה סבה אל הצדקה אשר בזכותה אויבים נופלים לפניו, וראיה מיואב, וכמ״ש (תהלים קיב ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו וכן מסיק בב״ק (יז.) שהעוסק בג״ח אויביו נופלים לפניו חללים, לכך נאמר שבזכות שידיו רב לו, עמל המושג משתי ידיו רב לו ואינו מבקש מותרות ואז הוא בעל צדקה, ע״כ עזר מצריו תהיה, וזה נאמר על יהודה הבא מפרץ. אבל זרח לא היה ידיו רב לו, אלא בקש עמל ד' ידות וחמד ממון שאיננו ראוי לו כמו שנאמר אצל עכן (יהושע ז כא) ואחמדם ואקחם. ע״כ הושב אחור ימינו כמשיב ידו, כי לא לו יהיה משפט הבכורה והמלוכה כי כל מלך צריך לנצחון האויבים והוא לאו בר הכי כאמור.

Sanhedrin 49a that refers to Torah in general as a vital aspect of victory in war:

דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו 

Rashi - 

אילמלא דוד. שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד: 

and Makos 10a

א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה 

Medrash Rabba Breishis 65:20 on the zechus of Limud Hatorah

• וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם.

From the other post:

The Levush says that Kevi'as Makom is a segula for winning wars.  The Gemara in Brachos 7b does say אויביו נופלים תחתיו as an outcome of kvius makom, but only the Levush says that the sources for the din, both by Avrohom Avinu and by Dovid Hamelech, are specifically related to that quality.  I haven't seen anyone that either says this or brings it down.  These are his words

 וכיון שהוא עושה מעשה אבינו אשר עזרו יי׳ במלחמותיו גם אותו יעזרנו .... וכן מצינו ג"כ בדוד המלך ע'ה שעשה כן ועזרו יי' בכל מלחמותיו דכתיב (שמואל ב טו) ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחוה שם לאלהים אין כתיב כאן אלא אשר ישתחוה שם לאלהים

In a conversation in the comments, Avrohom brought out the interesting coincidence that with this Levush, we find that three basic rules of Tefilla are derived specifically from the context of battle:  Avoidance of erva (ולא יראה בך ערות דבר, in Ki Seitzei, Devarim 23:15,) avoidance of filth (there, והיה מחניך קדוש), and now, kvi'us makom from the Tefillos of Avraham Avinu and Dovid Hamelech, whose success in battle is being associated with/attributed to their minhag of kvi'us makom.  An interesting puzzle.

This morning after davening, when I mentioned this discussion to my friends, they immediately reminded me of the Gemara in Bava Basra 123a which translates the words (said by Yaakov Avinu, describing his victory over the Emorites) whose literal meaning is "sword and arrow" as meaning "prayer and supplication":

ואומר (בראשית מח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר (תהילים מד) כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה קשתי זו בקשה 

And the Onkelos there that translates  בחרבי ובקשתי as  בצלותי ובבעותי, exactly like the Gemara.

It was also pointed out that in Kiddushin 29b, the Gemara relates the story of Reb Acha, whose every bowing down in tefilla severed one of the heads of a demon that was menacing the community, again Tefilla as a sword.

And finally, there is the Gemara in Brachos 5a that says that one who says Krias Shma when going to bed is like one who holds a double edged sword against the forces that would hurt him:

א"ר יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר (תהילים קמט:ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מרישא דענינא דכתיב (תהילים קמט) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם

9. Tzitzis: Obvious. The Gemara says there is a punishment בעידן ריתחאfor not seeking to wear daled kanfos. That means that a soldier in battle who doesn't bother to wear daled kanfos/tzitzis is in danger. 

Menachos 41:

מלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה קטינא קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה. אמר ליה ענשיתו אעשה. אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן. אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא, היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא, הא לא מיחייבא. אלא מאי? חובת גברא הוא, נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא? אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית.

 

UPDATE 2/17/16.

We came across a Baal HaTurim in Tzav 6:3 that says that the word Mido-מדו is found in two places.  One by the Bigdei Kehuna, and the other in describing the outfit of a soldier in battle.  He explains that in the zechus of the bigdei kehuna they were victorious in battle.

מדו בד. ב' הכא ואידך ויואב חגור מדו לבושו שבגד. כהונה היו כעין בגדי מלחמה וכן המעיל כפי תחרא ובזכותם היו מתגברים במלחמה