The Deerfield Beach Shul Letter: A Lomdus

Many have reacted negatively to the invective directed against the people who participated in a private minyan against the rabbi's express directive.  I am not interested in offering my opinion about kvod mara d'asra and the obligation to defer to a rov's strict instruction, especially in a community where there is only one shul and one rov.  This was not bechadrei chadarim:  This derogation of local religious leadership was, pshuto kemashma'o and in the most essential definition, befarhesya.  Nor should readers care what I think about this. It seems to me that the correct reaction is so obvious that anyone that differs is not amenable to rational discourse.

What I am interested in is offering a lomdus.

A minyan is not merely a quantitative matter, that when you have ten people you have השראת השכינה and a hetter to say דברים שבקדושה. What you do have is a qualitative change, that now you have a צירוף that brings about a chalos din of "tzibbur." (An example of the change is that although you can not be motzi קריאת שמע with שומע כעונה, but if you are in a minyan you can. This is because the tziruf makes it that it is not "I am being yotzei with his dibbur." It is "His dibbur is like my dibbur." This is an elementary truth. But if you need to see it in print, please see  רשימות שיעורים מסכת סוכה דף לח, א; עמ' קפז מהגרי"ד )

It seems to me that when the chalos tzibbur results in communal pirud, it's not shayach that it should have a din of tziruf to make a tzibbur. If the minyan gufa creates פירוד, it can not create a chalos of צירוף that would create a din of מנין.

But someone might argue, and point out that Reb Moshe in three places states that although for Tefilla betzibbur you need ten shomrei mitzvos, for saying devarim shebikdusha you count mumrim and mechallelei Shabbos. His raya is that we learn out the definition of eidah (for אלוקים נמצא בעדת אל) from the meraglim, who were called an eida (עד מתי לעדה הרעה).  You see that even though the meraglim were kofer b'ikker, they had a din eida. After all, he says, nobody would argue and say that there is no din of kiddush or chillul hashem b'rabbim if the rabbim consists of kofrim.

Lechoirah you see that even the meraglim comprised a minyan, despite their terrible intentions and the fact that they had a din of מומרים.

I say that this is not a kashe. 

First, they did not want to shaf a pirud, they were not separating themselves from the ציבור. On the contrary! They were hoping to convince all of Klal Yisrael to join them. It was a public statement that was intended to win over all the people. Here, on the other hand, they were fully aware that their minyan would create pirud; they wanted to make their own minyan knowing that they were and would remain alone in their action. This was not an attempt to convince and change. It was אני ואפסי עוד. 

Second, this case is more than "people who are causing pirud."  It is the chalos sheim minyan that is causing the pirud.  Even if reshoim and mumrim are mitztareif to make a minyan, a tziruf that is inherently divisive is not a tziruf.

To make it clear which teshuva of Reb Moshe I referred to, here are the two clearest of his teshuvos on the matter. You will see that his analysis in determining the validity of the minyan is focused on the limud in Shas Bavli, as is that of all our rishonim.

אגרות או"ח א כ"ג

 נשאלתי מתלמידי הרב ר' אברהם יוסף ראזענבערג שליט"א אם יש בשעת הדחק לצרף מחללי שבתות לעשרה, והשבתי דלמנהגנו שאף בשביל יחיד פורסין על שמע ואומרין קדושה כתלמידי רש"י בשם רש"י שהביאו תוס' במגילה דף כ"ג ואיפסק כן בש"ע או"ח סי' ס"ט יש לצרפם, דהא כיון שמקרא אחד ילפינן הדין בקדוש השם ליהרג בשאר עבירות שהוא בעשרה, והדין שאין אומרין דבר שבקדושה בפחות מעשרה, ולכן כשם שקדוש השם ליהרג הוא מחוייב אף לפני עשרה כופרים ומומרים אם אף הם מישראל כדמוכח כן מהא דסנהדרין דף ע"ד דפשיט בעית ר' ירמיה בתשעה ישראל ונכרי אחד שאינו מחוייב אלא בכולהו ישראל דאתיא תוך תוך ממרגלים שהיו כולהו ישראל כדפרש"י והתם הא היו כופרין בפרהסיא שגריעי ממחללי שבתות עיין בערכין דף ט"ו אלמא שלזה עדיפי מומרים מנכרים א"כ בהכרח שגם לענין לומר דברים שבקדושה מצטרפי.  

או"ח ב י"ט

בדבר מה שכתבתי בסימן כ"ג שלומר דבר שבקדושה יש לצדף אם יש בהעשרה גם מחללי שבתות בפרהסיא ומומרים מהא דסנהדרין דף ע"ד הוא ראיה גדולה דהא אם הילפותא ממרגלים הוא רק לענין המספר עשרה ולא לענין האיכות איך פשית התם בעית ר' ירמיה לענין קדוש השם שדוקא כולהו ישראל ולא בש' י ראל ואחד נכרי דמה התם כולהו ישראל הא לא ילפינן משם אלא המספר ומצד הסברא היה רוצה ר' ירמיה לומר דנכרי אחד יצטרף להחשב מספר עשדה אלא חזינן דהילמותא לענין קדוש השם הוא שיהיו גם לענין האיכות כמו התם שהיו כולם ישראלים וא"ב יש למילף ממילא שסגי באיכות כזה כהמרגלים שאף שהיו כופרים וגריעי ממהללי שבתות אם הם עשרה מהריב לקדש השם וליהרג אף על מצוה קלה א"כ גם על הדין דצריך עשרה לומר דבר שבקדושה שג"כ ילפינן מאותו הקרא עצמו נמי  הוא אף כאיכות דהמרגלים ויכולים לומר קדיש וקדושה ורק מעלת תפלה בצבור ליכא והוא רק למנהגנו שאף בשביל יחיד אומריי קדושה דלהמצריכין רוב מנין נסתפקתי שם בטוב טעם והוא ברור לע"ד בין לקולא דלומר דבר שבקדושה בין לחומרא שמחוייבין ליהרג ולא לעבור אף בשאר עבירות בפני עשרה אף שהם מחללי שבתות בפרהסיא

Two talmidei chachamim wrote to disagree with what I've said (and the way I said it.) This encouraged me to explain it in a different way, as follows. 

Tosfos in Sukkah 30a teaches that the psul of מצוה הבאה בעבירה only applies (1) to mitzvos of Ritzui, and (2) where the commission of the aveira underlies and enables the fulfillment of the mitzva.

וא"ת לקמן (ד' לא:) דפסלינן לולב של אשרה ושל עיר הנדחת משום דמיכתת שיעוריה תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה ותו אמאי שרינן דלאו אשרה דמשה וי"ל דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק ביה

Or better, the Yerushalmi Shabbos 3:3

אמר לון תמן גופה עבירה, ברם הכא הוא עבר עבירה, כך אנו אומרים הוציא מצה מרה"י לרה"ר, אינו יוצא בה יד"ח בפסח?

I am not applying the rule of מצוה הבאה בעבירה per se. I am saying that that lomdus of מצוה הבאה בעבירה teaches that where the commission of the aveira directly EMPOWERS the mitzva, it becomes part of the CHARACTER  and the CONSTITUTION of the mitzva, and renders the mitzva self contradictory, and tainted, and meaningless. The fact that Korach gathered his people, the fact that the Meraglim gathered people, that is like using a lulav shel asheirah. It's not particularly nice, but it doesn't passel the mitzva, because it is not part of the fabric of the mitzva.  In this case, the effectuation of the halachic status of "minyan" itself causes division; that means that part of the fabric of the tziruf of the tzibur is the metziyus of pirud. Pirud can not be tziruf.  There is no minyan. Their chazaras hashatz is a bracha levatala and their kaddish and kedusha is, at best, a sippur devarim b'alma.

Tazria Metzora. Death and Life

This has two halves that make a whole.


Part one is from Rabbi Abraham Bukspan.

"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ". (ויקרא יג:מה-מו)

הדברים נראים ככפל הלשון. הפסוק משמיענו ש"כל ימי אשר הנגע בו יטמא", וחוזר ואומר "טמא הוא". מה ביאור הדבר?

ישנו הבדל מהותי בין טומאת צרעת לכל הטומאות; נגע הצרעת אינו 'טומאה' בעצמו, אלא הוא מורה שהאדם בכללותו הינו טמא. הצרעת היא טומאה רוחנית ביסודה, ובאה כתוצאה מהחטא (ערכין טז.). מראה הנגע הינו אך ביטוי חיצוני של נגע רוחני פנימי וטומאת הנפש הנמשכת מכך.

מסיבה זו חייבה התורה את המצורע להכריז על טומאתו, מה שלא מצינו בשאר הטומאות. כי כאשר יגע האדם בדבר טמא, אין הטומאה חלק מעצמותו - אלא היא חיצונית, שבאה עליו מהדבר הטמא. מגעו בגוף המת, לדוגמא, גורמת לטומאת המת להתפשט בכל גופו והוא זקוק לטבילה במקוה בכדי ליטהר.

לא כן הדבר בטומאת צרעת - אלא להיפך!

מקור הטומאה הוא בתוככי האדם עצמו. מטבע החטא שהוא מוליד טומאה בעצם גוף האדם, כטומאת המת והנבלה עצמם. מראה הנגע שבידו אינו אלא סימן חיצוני לטומאתו הפנימית ונגעו הרוחני. הטומאה אינה מתפשטת מהמראה שבידו לכל גופו; גופו טמא במהותו ומראה הנגע הוא רק סימן וביטוי חיצוני לכך.

משום כך חייבה התורה את המצורע לשבת בדד מחוץ למחנה; מוכרחים להגן על כולם מפני האיש הזה, מפאת היותו מקור הטומאה הממארת במהותו. ולכן גם ציוותה אותו התורה שיכריז המצורע על טומאתו (רש"י יג:מה).

וזה גם ביאור כפל הלשון "יטמא טמא הוא" - שאל תדמה בדעתך שהצרוע הינו טמא מפני שיש בגופו נגע, לא כן - אלא הוא טמא כי "טמא הוא"! הוא ועוונותיו הם סיבת הטומאה. טומאתו הינה שורשית ואישית. הוא גרם לה בעצמו, ורק בידו לתקנה.

ונראה שזוהי כוונת רבינו האבן עזרא (פסוק מו) במילותיו השקולות: "כל ימי אשר הנגע בו יטמא - כי טמא הוא באמת".

כי טומאת המצורע - טומאת המהות היא.

*

Part two is from Rabbi Yisroel Raisman from Rav Pam.

Rav Pam would often describe his mother, someone who never spoke Lashon Hara, but not because she learned Hilchos Lashon Hara, not because she learned the Sefer Chofetz Chaim. It was because she looked at people with a good eye, she always looked to see a person in a positive way.

The trick to avoiding Lashon Hara is not to fight it every single time, but to battle the root cause of Lashon Hara. 

The root cause of Lashon Hara is the bad eye with which a person looks at others. When a person has complaints about others. That’s the problem, the problem is we don’t look at people with a happy enough eye, with a happy enough face. We don’t Fargin other people. 

*

Combining the two parts, one can discern that the living death of Tzaraas and the guarantee of life of Shemiras HaLashon are opposite ends of one spectrum.

Shemiras HaLashon per se, i.e., refraining from Lashon Hara, is not the opposite of Tzaraas. The Shemiras Halashon of Rav Pam's mother, the Ayin Tov that allows you to see the good in other people, to be happy at their success and to mourn their failings, that Ayin Tov that is the real essence of not saying Lashon Hara, because you respect the other person and wish him well. That is the opposite of the spiritual corruption of Tzaraas.

The contrast is between the teva of jealousy and not fargining, on the one hand, and true joy at another's happiness on the other. That v'ahavta is the reason for the bracha of oheiv yomim and lir'os tov, or arichus yomim and a pleasant life, precisely the opposite of the spiritual corruption of the metzora that brings removal from society and death of the body piece by piece. It brings me'urav im habriyos/daas habriyos nocheh and chiyus to the entire body.



We often see righteous fulminations against extravagant weddings and vacations and homes, all expressed as distaste with such crass exhibitionism, such boorish vulgarity, such heartless selfishness. The vast majority of such diatribes are based not in mussar or even in "good taste," but just green eyed jealousy or a sense of inferiority.  Oh, that's disgusting, look at his private jet, oh, look at the Olympic pool in his basement, of, look at his Saville Row suits and million dollar jewelry.... why doesn't he give his money to the poor, or pay the rabbeim, or......

If, lu yetzuyor, a Rothschild would say that he is opposed to such extravagance and will henceforth not wear million dollar jewelry or buy a hotel in the Alps for a pied a terre for the occasional yomtov or fly in the Philharmonic for a Bar Mitzvah, it might mean something. If it's just you or me burchering, it's most probably just jealousy. If the interest on the cash in your CD were ten million dollars a year, and if you were giving the right amount of tzedaka of your money and your time, if when you made that wedding you paid for the weddings of three poor yesomim, you would be entirely right in making a fantastic extravaganza for your simchos. There would be absolutely nothing wrong with it. That's how you celebrate.  You're happy! You want to go overboard! You want to express your excitement and joy!  If you, the complainer, want to be rich, and you are not, that's not the fault of the rich. It is because you are not smart enough, or not disciplined enough, or not driven enough, or too timid to commit, or, of course, you don't have the siyata dishmaya. Or, as Reb Moshe once said to someone, maybe you had a tzadik ancestor that prayed that you should not have the nisyonos of wealth.

Instead of working on other people's middos, work on your own. If you see someone doing an aveira, then give him mussar.  If you see someone and it looks like they're having too good a time, they're being so self indulgent - just try to not be a metzora. Be a Tov Ayin hu yevorach and be happy for him.

Coincidentally, this point was limned by Rabbi Dr. Nachum Stone of Maalei Adumim in his shul bulletin, which I reproduce in entirety.

Parashot Acharei –Mot and Kedoshim   

Nachum J Stone

.ויקרא 18:3

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ׃

In our parsha we read"  and their customs do not follow”

When a passuk is written with an abstract clause, it can't be interpreted literally. One cannot “walk” in a set of laws or behaviors. This invites a wide range of interpretations. Some interpret, not to follow the laws of the gentiles. Some interpretations are hairstyle, behavior, architecture, dress, fashion. Rambam following a number of Talmudic citations rules “all the above”.

[11 avoda zara 1-3]

Rashi quoting the medrash halacha explains

ובחקתיהם לא תלכו. מַה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אָמַר? אֶלָּא אֵלּוּ נִימוֹסוֹת שֶׁלָּהֶן — דְּבָרִים הַחֲקוּקִין לָהֶם — כְּגוֹן טַרְטִיָּאוֹת וְאִצְטַדִיָּאוֹת,:

 “their theaters and circuses” in other words, their leisure activities. Rambam did not bring this at all in his longer list of forbidden activities.

As we (hopefully) enter the last stages of our CoronaVirus isolation, I think that we can better appreciate Rashi’s interpretation, which seems to be more metaphoric or abstract than Rambam. 

 To a large degree, many of us have been forced into almost full-time leisure mode. What did we do with our time? A lot of everything, of course. The mix of activities are on a continuum of spiritual, intellectual, mundane, mindless and perhaps even embarrassing. The choices we made to a large degree indicate our values. 

Rashi is instructing us to avoid the entertainments that do not promote or perhaps are even in conflict with our ideals and mores. As we emerge from our isolation, we can use the opportunity to evaluate how we used our time.

*******

In today's (Wednesday) Daf, Shabbat 54b, the discussion surrounds a certain cow who walked about on Shabbat improperly adorned with a decorative ribbon. (It is forbidden to have one’s animal carry an unnecessary burden in the public domain on Shabbat.) The cow is identified as belonging to Ribi Elazar ben Azariya, even though it was not his. The gemara explains that Ribi Elazar ben Azariya is assigned responsibility for the cow, which belonged to a neighbor, because he didn't protest the inappropriate decoration. The leaders of a community are responsible for the behavior of the collective.

Each of us has a leadership role to play within our families, communities, employment. And that is leading by example. Certainly, no one should stick their noses into anyone else's affairs. We must all get our own priorities in order. Have we taken steps to welcome God into our lives? Does our behavior properly express the purpose of our being?

As we strive to make our day-to-day lives reflect the ideals of Judaism, we help each other and all of Am Yisrael. When we accept Rashi’s advice to limit our adoption of entertainments of the gentiles, we can start walking in the Godly path. 

Question about Face Masks on Shabbos

Is one allowed to wear a face mask in the street on Shabbos.

Does it matter if it is for one's own protection, or for the protection of others, or simply a government edict for a policy reason unrelated to health (such as to remind people to not touch their faces, or to maintain social distancing.)

Here are two teshuvos on this question. The first is from Harav Moshe Kaufman, a Dayan and poseik of the Midwest Beis Hora'ah and author of numerous sefarim.  The second is from Harav Reuven Klein, another young gadol. Rabbi Klein's teshuva takes a very different approach, and incorporates his discussions with Rav Usher Weiss.

Rabbi Kaufman

Masks on Shabbos.docx

Rabbi Klein

Masks on Shabbos 

Tobacco is Good For You

THIS IS COPIED FROM A DIFFERENT WEBSITE. IT IS NOT CONSONANT WITH OTHER POSTS ON THIS BLOG, BUT I AM POSTING IT AS A PUBLIC SERVICE.
Maybe I've been quarantined too long.


In perhaps the greatest cosmic absurdity, it appears that tobacco use protects against infection by the Covid 19 virus.

Perhaps instead of "cosmic," the word should be "comic."

Obviously, medical professionals and laymen assumed the opposite.
https://www.timesofisrael.com/smokers-appear-to-be-at-higher-risk-from-coronavirus-expert/

But a closer examination reveals the truth.

I have been following this from the beginning.  The most recent article that I saw, noting the bizarre inverse relationship between Covid and smoking, concludes by saying

The above-mentioned observations, together with the potential mechanisms through which nicotine interacts with the inflammatory process and the renin-angiotensin-aldosterone axis involved in the development of COVID-19, warrant an urgent investigation of the clinical effects of pharmaceutical nicotine on COVID-19 susceptibility, progression and severity.

Earlier intimations of this counterintuitive but empirical reality include this, from  "The Lancet"

This sex predisposition might be associated with the much higher smoking rate in men than in women in China (288 million men vs 12·6 million women were smokers in 2018). Of note, one study (preprint) 

5

  found that although ACE2 expression was not significantly different between Asian and white people, men and women, or subgroups aged older and younger than 60 years, it was significantly higher in current smokers of Asian ethnicity than Asian non-smokers; although no difference was found between smokers and non-smokers who were white. Nonetheless, the current literature does not support smoking as a predisposing factor in men or any subgroup for infection with SARS-CoV-2. In the study by Zhang and colleagues, 

2

  only 1·4% of patients were current smokers, although this number was much higher at 12·6% in the study by Guan and colleagues. 

4

  The relatively small proportion of current smokers in each of these two studies compared with the proportion of male smokers in China (50·5%) are unlikely to be associated with incidence or severity of COVID-19. A trend towards an association was seen between smoking and severity of COVID-19 in the study by Zhang and colleagues 

2

  (11·8% of smokers had non-severe disease vs 16·9% of smokers with severe disease), but it was not significant. Without strong evidence of an association between smoking and prevalence or severity of COVID-19 in Asian men compared with other subgroups, no firm conclusions can be drawn. With more cases being examined from different ethnic and genetic backgrounds worldwide, ACE2 expression variation can be better analysed and compared to establish whether it contributes to susceptibility to COVID-19 across the different subgroups.

The article referenced in note 2 is

• Zhang JJ
• Dong X
• Cao Y
• et al.

Clinical characteristics of 140 patients infected with SARS-CoV-2 in Wuhan, China.

Allergy. 2020; (published online Feb 19.)

DOI:10.1111/all.14238

Note 5 is 

• Cai G

Bulk and single-cell transcriptomics identify tobacco-use disparity in lung gene expression of ACE2, the receptor of 2019-nCov.

medRxiv. 2020; (published online Feb 28.)

DOI:10.1101/2020.02.05.20020107

I am not a doctor. I don't know if the consequence of widespread smoking would be positive because of the protection from Coronavirus, or negative, because of increased risk of cancer, heart disease, and emphysema. 

But it's remarkable that with all the silly nostrums out there, nobody wants to talk about this one, which has such a strong scientific basis that it breaches the "it can't possibly be true" research barrier.

I personally don't want to take up smoking again, because I remember how much it impaired my daily functionality and how hard it was for me to quit. I'm sure that if I started again, I would rather risk some horrible disease than quit again.  Even for the rest of you, only a fool would pick up on this and begin smoking. But vaping might be something to consider. Now we need a vape we can use on yomtov..... A Shabbos Vape. Come on, Tzomet! 

Covid and Tehillim 4: The Apikorsus of Tefilla b'Tzibbur, and the Profit of Hardship

TL:DR - 
In Tehillim Mizmor 4 are two messages that are worth remembering in our current circumstances.

1. You daven where the Ribono shel Olam tells you to daven. If He tells you to daven in your living room, davening in a secret minyan is no better than shchutei chutz.

2. Hardship inflicted by the Ribono shel Olam is the necessary antecedent for a geula that would not and could not have come if not for that painful experience.




1. I came across an interesting Medrash, in Tehillim 4 on passuk 5.

רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה 

Medrash: 

רגזו ואל תחטאו. א"ר אחא ארגיז יצרך ואל יחטיאך. ורב אמר אכחיש יצרך ואל יחטיאך שלא תבוא לידי חטא. תנא בשם ר' אחא בר יעקב (ירמיה יז יג) מקוה ישראל ה'. מה המקוה הזה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. ומי ראוי לילך אצל מי הוי אומר הטמא צריך לילך אצל המקוה ולטבול בו. כך אמר הקב"ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בבית הכנסת שבעירך. ואם אתה אינך יכול לילך בבית הכנסת שבעירך התפלל בתוך ביתך. ואם אין אתה יכול לילך להתפלל תתפלל על מטתך. ואם אין את יכול לדבר הרהר בלבך. הדא הוא דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. א"ר יודן ובלבד שתדומו מאותה עבירה שבידך. ואם אתה עושה כן ראה מה כתיב בתריה זבחו זבחי צדק. מעלה אני עליך כאילו בנית מזבח והקרבת עליו קרבנות הרבה. זבח אין כתיב אלא זבחי. 

The point of the Medrash, and the relevance is self evident, is that tefilla is like a mikva. A mikva does not come to you; you have to go to the mikvah. So, too, you have to daven in Shul with a minyan. 
But what if you can not go to shul?
Then daven in your house.
But what if you can not daven in your house in a normal manner?
Then daven in bed.
Your optimal place of tefilla depends on the circumstances: if you can, you must daven in shul. If you can not, then your makom tefilla is your house.
It seems to me that if the mikva is in your living room, and you go and daven with a minyan, then you're not in the mikva at all. The Ribono shel Olam decides where the mikva is, not you. 
And if you daven in a way that increases the danger to your own or your community's health, then you are at best an idiot, at worst an עובד עבודה זרה, and in either case, the Rambam would say אסור לרחם עליו. And Moshe Rabbeinu said, אכן נודע הדבר.

Reb Moshe used to say over the Gemara in Sanhedrin 99b

 "אפיקורוס וכו', רבא אמר, כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן, מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה

In what manner have the Sages benefited us with all their Torah study? Never have they permitted a raven nor have they prohibited a dove for us.

רש"י

לא שרו לן עורבא - לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה

The question is, we understand the Apikorus wants to be free from the restrictions the Torah places on us - "Why did Chazal never permit eating other birds, like the raven?" But why would he complain that Chazal never prohibited eating the dove?
The answer is that the Apikorus is motivated by the desire to break the Torah, to break the mesorah. He doesn't really care that raven is treif, he doesn't care that dove is kosher. What bothers him is listening to the instruction of the Torah and of Chazal. Anything that breaks that power makes him happy, even if it means there are greater issurim.  As long as he is not meshubad to the Torah, he is happy.

So too, people who insist on davening with a minyan under the circumstances are channeling the House of Binyamin the Doctor. If the mesora, if the leaders of Klal Yisrael, say that we may not daven with a minyan, then "I insist on davening with a minyan."


2. The Yerushalmi Taanis 2 9. The Mishna says that there are special nuschaos for Shmoneh Esrei on a tainis declared because of drought.  The seventh bracha mentions Dovid and Shlomo, and, according to Sumchos, ends with the words  ברוך משפיל רמים, Blessed he who lowers down the haughty. 
The Yerushalmi asks, we know that there was a complaint against Shlomo for expressing pride in building the Mikdash when he said בנה בניתי בית זבול לך. But where do we find Dovid acting high? The Yerushalmi answers that this was shown by his counting Klal Yisrael, על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל. 
Then the Yerushalmi brings a memra from Rav Avahu. 

אמר רבי אבהו כתיב [תהילים ד ב] בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש:

Pshat in the Yerushalmi is that Dovid HaMelech realized that Hashem's response to his tefillos did not just remove the tzaar. The yeshua that he experienced yielded a benefit that he could not have possibly have attained if he had not suffered through the anguish.  (This is reminiscent of the Beis HaLevi in אז ישיר.)

This is how the Netziv explains it in his Imrei Shefer in the Hagadah, on מן המצר.

מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה דמה שקראתי מן המצר הגיע לבסוף שענני במרחב מה שלא היה אלו לא היה מיצר לי וכדאיתא במדרש עה"פ בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקב"ה כל צרה שהכנסתי הרחבת לי ממנו ממעשה דבת שבע יצא שלמה ושלשלת המלוכה ממעשה דמנין ישראל והדבר נתגלה מקומו של בהמ"ק הי לי לא אררתן בשעה שאני במצר מ"מ ה' לי וכמאמר דוד גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וזהו מה יעשה לי אדם וכל הצרות שאני מיצר הכל שבטך הוא הכל בהשגחה פרטית למרחב 

Similar:
Orchos Tzadikim 26/Teshuva

ויש על הבוטח בשם ברוך הוא לידע, כי הצרות הם לטובתו ולהיטיב באחריתו, שנאמר: "אל תשמחי איבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה ז, ח); ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: אלמלא שנפלתי, לא קמתי; ואלמלא שישבתי בחשך, לא היה אור לי (שחר טוב כב ז). 

I found no exact match for the cited Shocher Tov. What I did find was in Shocher Tov 5:1

אמר לו דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים הם שנאמר (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים. וכן הוא אומר (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. אלולי שישבתי בחשך לא היה אור לי. אמר להם הקב"ה הצדקתם עליכם את הדין אני קורא לכם (ישעיה סא ג) אילי הצדק מטע ה' להתפאר:

and Yalkut Shimoni Tehillim Remez 628:

 ד"א אל הנחילות כמד"א (ירמיה י יט) נחלה מכתי וכה"א (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי אלולא שנפלתי לא קמתי (שם) כי אשב בחשך ה' אור לי אלולא שישבתי בחשך לא היה אור לי  

Shaarei Teshuva 2:5

ויש על הבוטח בשם להוחיל במעוף צוקתו כי יהיה החשך סבת האורה. כמו שכתוב (מיכה ז) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא נפלתי לא קמתי אלמלא ישבתי בחשך לא היה אור לי. וכל איש ואיש ביום צר לו יתן לבו להבין ולהתענות עם התשובה והתפלה. כמו שהצבור חייבים לצום ולהתענות בעת צרתם כאשר תקנו חז"ל וזה צום נבחר ויום רצון. וכאשר יבא מוסר הש"י על האיש אשר הוא זך וישר יהיה לנסיון ולהגדיל שכרו לעולם הבא כמו שנאמר (דברים ח) למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה פשפש במעשיו בעת צרתו וחפש וחקר ולא מצא חטא בידו הן הן יסורין של אהבה:

Reb Chaim Shmuelevitz in his Sichos 93:

כתיב במיכה (ז, ח) " אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה׳ אור לי". ופירשו חז"ל: "אילולא נפלתי לא קמתי, ו אילולא שישבתי בחושך לא היה ה׳ אור לי". (עי׳ שוחר טוב תהילים ה׳ ובילקוט תהילים רמז תרכ"ח). ואף לגבי מלחמת האדם עם יצרו נאמרו הדברים, אלמלא נפלתי לא קמתי, ואלמלא ישבתי בחושך לא היה ה׳ אור לי, שהנפילה והישיבה בחושך הם הם המביאים את האדם לראות את האמת, ומתוך החושך מבחין הוא באור ביתר שאת, וכמו שיתבאר... 

 ובטעם הדבר נראה, כי המפריע העיקרי להתעלות האדם הוא ההתרגלות למצבו... וכיון שכן נשאר האדם במצבו, ואין בו הכח והרצון להתעלות, ורק זעזוע של נפילה קשה ח"ו מוציאה את האדם משלוותו והרגליו, ומעוררת אצלו התרגשות הלב, וכשרואה פתאום את התהום שבו הוא נמצא יש בכוחו להתעלות מעלה מעלה, " עד ה׳ אלקיך", ולהגיע למקום שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם

Some people make the mistake of learning the Yerushalmi like the Medrash in Tehillim, that simply means that Dovid experienced pain several times and Hashem saved him from that emotional suffering. This is just a mistake. The Yerushalmi and the Medrash are completely different. 

Medrash Tehillim 4:2

אמר ר' יוחנן שלשה דברים היה דוד מצטער עליהם והרחיב הקב"ה דעתו בהן ואלו הן בית המקדש ומעשה בת שבע ועסק מלכות שלמה בית המקדש מנין שכן כתיב זכור ה' לדוד את כל ענותו אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום תהלים קלב א ה והרחיב לו הקב"ה ומצא שנאמר ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים (דה"א כב א) ואחת מעשה בת שבע לפי שישראל היו מלידין עליו ואמרו אי אפשר ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל ישראל בחרב יש לו תשועה עולמית והרחיב לו הקב"ה ואמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג) שלישית ישראל אמרו מה דוד סבר שתשתל מלכותו על בנה של בת שבע והרחיב לו הקב"ה ואמר לו הנה בן נולד לך כי שלמה יהיה שמו (דה"א כב ט) אמר ר' יהודה הלוי וכי שאר כל הבנים אינם נולדים ומהו נולד לך לרפואתך מן חטא שלך ע"י נתן הנביא שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה (ש"ב יב כה) 

The Sheva Brachos before Matza

I've had this in the drafts for quite a while. You'll see that it is "different." But I decided to post it, at least for a while.

It is assur to eat Matza Erev Pesach. What, exactly, "Erev Pesach" means, is a machlokes Ramban (the whole day of erev Pesach) and Baal Hamaor (only once Chametz is assur.) What is interesting is the discussion of the Yerushalmi.

Tosfos on 99b brings the Yerushalmi that says that one who eats Matza Erev Pesach is like a chassan who sleeps with his bride while she is still living at home, before they are legally married, who deserves Malkos. The Ravyah, the Shibolei Haleket, the Abudraham, and the Mahari Weil (chronologically) say that this concept is echoed in the requirement that we say seven brachos before fulfilling the Mitzva of Matza, just as a Kallah has the seven brachos of Nisu'in under the Chuppah.  This is also brought by Rav MM Mishklov in his Hagada of the Gaon. As with counting the Taryag, we all agree that there are seven brachos. What those brachos are, though, is debatable.

WHAT FOLLOWS IS AN INTERMINABLE ANALYSIS OF HOW THE MATZA IS PRECEDED BY SEVEN BRACHOS. I THINK THAT CONTINUING THIS ANALYSIS WILL NOT BE FRUITFUL. WHAT I THINK IS MOST IMPORTANT IS THIS: IF CHAZAL SAY THAT MATZA IS LIKE THE CHUPAH, AND THAT IT NEEDS TO BE PRECEDED WITH SEVEN BRACHOS, THAT MEANS THAT THE MITZVA OF MATZA IS NOT A MOMENTARY EVENT. IT IS A THRESHOLD TO A NEW TYPE OF EXISTENCE. JUST AS A KOHEN GADOL NEEDS SEVEN DAYS OF PRISHA, AND A CHASAN NEEDS A WEEK OF SHEVA BRACHOS, AND, LEHAVDIL, AND AVEIL NEEDS A WEEK OF MOURNING, BECAUSE ALL OF THEM NEED TO CONTEMPLATE HOW THEIR WORLD HAS CHANGED AND THEY NO LONGER ARE WHAT THEY WERE BEFORE, SO, TOO, MATZA IS A THRESHOLD. IT NEEDS SEVEN PRECEDING BRACHOS SO THAT IT USHERS THE PERSON IN TO A NEW LEVEL OF EXISTENCE.

Now, back to the discussion of the brachos.

Shibalei Haleket:
Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
Adama
Wine #2
Hamotzi
Achilas Matza

Mahari Weil:

Wine #1
Kiddush
Asher G'alanu
Adama
Wine #2
Hamotzi
Achilas Matza

Reb Menachem Mendel Shklover attributing to the Gaon:

Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
Netilas Yadayim on Karpas
Adama
Asher G'alanu (equal to She'asa Nissim)
Wine #2

Rav Herschel Shachter quoting Reb Yosef Ber attributing to the Gaon:

Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
G'alanu
Netillas Yadayim
Hamotzi
Achilas Matza

Wedding SB

1.  בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

2.  שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ

3. יוֹצֵר הָאָדָם

4. , אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, יוֹצֵר הָאָדָם

5. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ

6. שַׂמַּח תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּֽחַ חָתָן וְכַלָּה

7. , אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת, מְהֵרָה יְ-יָ אֱלֹהֵ-ינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה

(Requirement to have a minyan, and expression Kallah b'lo bracha asurah
 The Gemara 7b-8a says that Birkas Chasanim needs a Minyan, based either upon the fact that Boaz assembled people at his marriage to Rus (Rus 4:11-12) or from Tehillim 68:27 (במקהלות ברכו אלקים וה' ממקור ישראל). Shitah Mekubetzes there adds another possible source, Vayikrah 22:32 (ונקדשתי בתוך בני ישראל). See Noda BiYhudah Kama E.H. 56. The Rishonim (see Kiddushin), debate whether or not this extends to Birkat Erusin as well or not, but they all agree that Birkas Chasanim does require a Minyan.
If there aren't even ten men in the whole town, the Rashba (Shut 1:1167, Meyuchasos 185) holds that one absolutely needs ten people, as the Chachamim prohibited one to his wife for whom he did not make Sheva Berachos. On the other hand, the Terumas HaDeshen (140), quotes a Teshovos Maimoni who explains Chazal's terminology of "Kallah BeLo Beracha" to be more colloquial than literal, in reference to the Chuppah itself. The Beis Yosef (64:4) paskens like the Terumas HaDeshen, while the Rama, Chelkas Mechokek 3, and Beis Shmuel 4, pasken like the Terumas HaDeshen that one only needs a Minyan lechatechilah.)

 Aruch Hashulchan on Minyan

י"א אין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים, ובני חורין ולא עבדים, והחתן מן המניין דכיון דהם ברכות שמחה והוא שרוי בשמחה למה לא יהא מן המניין, בין כשאומרים אותם בשעת נשואין ובין כשאומרים אותם בהמשתה אחר ברכת המזון, ואע"ג דלאו דבר שבקדושה הוא כקדיש וקדושה שלא יתאמרו בפחות מעשרה מ"מ כיון דאומרים שהכל ברא לכבודו לכבוד הנאספים ומזכירין בניין ירושלים אין מדרך הכבוד להזכירם בפחות מעשרה [ע' מגילה כ"ג:], וילפינן לה מקרא דבועז דכתיב (רות ד ב) "וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים וגו'" [כתובות ו':], ומ"מ אין ללמוד מפסוק זה דבעינן עשרה לבר מהחתן דאין זה סברא כלל, ולכן בשארי הסעודות כשאין פנים חדשות דאין מברכין רק אשר ברא א"צ עשרה, ומ"מ שלשה בעינן דלא גריע מברכת זימון דכל תוספת ברכה על הברכות הקבועות בברהמ"ז אינו בפחות מג', אבל ברכת אירוסין אין עשרה מעכבה כמ"ש בסי' ל"ד דהיא ברכת המצוה ככל ברכת המצות, אבל לכתחלה גם שם צריך עשרה כמ"ש שם, ושלשה אפשר דגם שם מעכב, דשלשה מוכרחים להיות – החתן ושני עידי הקדושין.

י"ב י"א דבמקום שא"א להתאסף עשרה לא ישא שם אשה וילך עמה למקום שיש עשרה מפני הברכות [ב"י בשם רשב"א], אבל רבים חולקים ע"ז דאין סברא כלל לומר כן, דאין הברכות מעכבות בדיעבד, ויכניסנה לחופה בלא הברכות ויברכו אחר כמה ימים כשיזדמן להם עשרה אם יזדמנו בתוך שבעת ימי המשתה, ואפשר דאפילו אחר זמן רב אומרים השבע ברכות כיון שעדיין לא אמרום, וכן מורה לשון הרמב"ם בפ"י שכתב דאם לא ברכו ברכת חתנים מברכים אפילו אחר כמה ימים, ע"ש [וביש"ש מצאתי דאחר ז' ימי המשתה לא יברכו], ובהסעודה לא יברכו רק אשר ברא אבל בשעת החופה לא יברכו אותה לבדה דבשעת החופה לא נתקן רק שבע ברכות [מ"ש הב"י בשם הרשב"א צ"ע דהרשב"א לא קאמר שלא יעשה נשואין אלא שלא יברכו בפחות מי', ע"ש בתשו'].

י"ג יראה לי דאם התחילו ברכת חתנים בעשרה ויצאו מקצתן דגומרין אותם אפילו בפחות מעשרה, דהרי אפילו בקדיש וקדושה הדין כן כמ"ש באו"ח סי' נ"ה וכ"ש בברכת חתנים, ועוד דבחדא משנה תנינן להו בפ"ג דמגילה ובוודאי שדיניהם שוה. ויש מי שרוצה לומר דאם ברכו לברכת חתנים בפחות מעשרה עולים בדיעבד וא"צ לברכם עוד, ולא משמע כן מכל הפוסקים [ע' נוב"י סנ"ו שהביא ראיה מתוס', והמעיין בירושלמי דמגילה אין ראי' משם, וכ"כ נכדו בספר יד המלך].

ירושלמי (פסחים פ"י ה"א)

אמר רבי לוי, האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו ,והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה

as brought in Tosfos 99b

וא"ת ומה לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו

הראבי"ה

ג ירושלמי ש"א האוכל מצה בערב הפסח כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו ולכך נדמית לבועל ארוסה שהיא אסורה עד שיברכו שבע ברכות ועל מצה שייך גם כן שבע ברכות

שבולי הלקט סי' רח

מה שהשווה האוכל מצה בערב פסח לבא על ארוסתו בבית חמיו שמעתי עליו טעם, דכשם שהבא על ארוסתו בבית חמיו קודם שנכנסה לחופה הקדים ביאתו לפני שבע ברכות שמברכין עד שלא תהי' ראוי' להתייחד עמו . . כן האוכל מצה בערב פסח מקדים לאכול ממנה קודם שיברך שבע ברכות שטעון לברך עד שלא יאכל ממנה ואלו הן כוס ראשון מברך עליו שלש ברכות:
יין
קידוש
זמן
אכילת ירקות שמברך בורא פרי האדמה לאחר קידוש הרי ארבע
כוס שני שמברך עליו לאחר ההגדה הרי חמשה,
והיא טעונה המוציא
ועל אכילת מצה,
הרי שבע ברכות . . וטעמו כצפחית בדבש

אבודרהם

מה כלה אינה מותרת לבעלה אלא בשבעה ברכות כדאמרינן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, אף מצה אינה מותרת ליאכל אלא בשבע ברכות

שו"ת מהר"י וייל, סימן קצ"ג

והאוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו, דקודם שהותר לו מצה בעי ז' ברכות וכן ארוסתו בעיא ז' ברכות. ונראה לי דז' ברכות הם:
בורא פרי הגפן א',
קידוש ב',
 ואשר גאלנו ג',
בורא פרי האדמה ד',
על נטילת ידים ה',
המוציא לחם ו',
אכילת מצה ז' 

So the ShHal and the Mahari'v count the brachos of Hamotzi and Achilas Matza as part of the seven.

The Gaon's talmid, Reb Menachem Mendel from Shklov, in his Haggadas HaGr'a, says the following.

קודם הכרפס כשנטל ידיו היה אדמ"ו הגאון ז"ל מברך על נטילת ידים כמו שהיה דרכו על כל טיבולו במשקה ואמר שעכשיו חיוב לברך בכדי שיהא ז ברכות של מצות פסח קודם אכילת מצה והיינו:
על נטילת ידים
ובורא פרי האדמה
ובקידוש ג ברכות
ואשר גאלנו
ובורא פרי הגפן מכוס שני 

Similarly, in the Maaseh Rav on the Gaon in Hilchos Pesach it says exactly the same, because it's all based on RMM's eidus.

מביאין הקערה ואומר ממצה זו עד אשר גאלנו ומכסים הקערה ואומר אשר גאלנו ומברך בופה"ג ושותה הכוס  ואח"ב מגלים פני הכלה לאחר שבע ברכות:
יין
קידוש
זמן
ענט"י
בופה"א
אשר גאלנו היא ברכת שעשה ניסים
ובופה"ג על כוס שני
ואח"כ נוטלין לידים ומברכין ענט"י והמוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ויבצע שניהם 

As you see, he's not counting the brachos of Hamotzi or on Matza.

Rav Herschel Shachter says that his mesora from Reb Yosef Ber differs.

 הראשונים הביאו מהירושלמי שהאוכל מצה בע"פ וכו' בבית חמיו, והרבה הבינו (עי' אור זרוע, ופרמ"ג באורך)

שכמו שכלה צריכה שבע ברכות להתירה לבעלה, כך בכדי לאכול את המצה בעינן היתר של שבע ברכות מקודם. וכמדומה

לי שרבינו ז"ל הזכיר פעם, שאף שמשך כל השנה הי' הגר"א נוהג לברך ענט"י על דבר שטיבולו במשקה, בליל פסח לא הי'

מברך, כי שבע הברכות הן:
בפה"ג,
קידוש,
שהחיינו,
אשר גאלנו,
ענט"י,
המוציא,
ומצה,
 ואם יברך ענט"י על הנטילה שלפני אכילת הכרפס, נמצא שיש שם שמונה ברכות. ולפי"ז הבאור משמע כדעת הרשב"א, שהברכות הן הן המתירות,

ולא החופה. אכן אולי י"ל שדברי הירושלמי רק נאמרו ע"ד הדרש, ואין למדין מן האגדה.

Counting Hamotzi and Achilas Matza.

Several Achronim ask, why does the Gemara in Psachim 13b say that you can't bring a Todah on the fourteenth because you'll thereby produce a limit to the time available to eat the Chametz part of the korban, the same reason applies to the Matza part of the Korban - because you can't eat that, either. In fact, it may be that the issur to eat Matza Erev Pesach begins earlier than the issur to eat Chametz!

The Tzlach in Psachim answers that the issur to eat Matza erev Pesach is only derabanan, so erev Pesach he'll be allowed to disregard the derabanan, and at night of course he can eat it as part of his meal.

In Beitza he answers that the issur of limiting the time to eat a korban is only when it becomes not edible earlier than it should be. There is no problem if the issur eliminates some of the time earlier in the day. So although here he won't be able to eat it in the day time, he will be able to eat it at night, so that's ok. (Obviously, he was not worried about the issue of "after chatzos.")

The Pri Megadim says an interesting answer. He says that the issur to eat Matza erev pesach is only because you're eating a matza of Reshus when you should be waiting to eat it as Matza of Mitzva. But if it's part of a korban Todah, then it's Matza of Mitzva, and it's muttar to eat it before Pesach.

צל"ח פסחים י"ג:

וקמ"ל שאם הביא תודה בערב פסח לא מיעט זמן אכילה אלא לחמץ אבל המצה לא מיעט כלל ואוכל גם בערב פסח וצריך לומר הטעם משום דאיסור אכילת מצה בערב פסח הוא רק מדבריהם לא העמידו במקום מצות עשה של אכילת קדשים ומינה דהוא הדין חמץ אינו אסור בלחמי תודה רק בעת איסורו מן התורה אבל בשעות דרבנן לא העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת תודה ולכך פירש רש"י כאן שאם יביאם בי"ד אינן נאכלים של חמץ אלא עד שש שעות שאז מתחיל איסור תורה 

צל"ח ביצה י"ט:

שם הכא בי"ד עסקינן וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול והא דקאמר מפני חמץ שבה והלא גם מצה שבה ממעט באכילתו שאסור לאכול מצה בערב פסח עיין מ"ש בזה בחידושינו למס' פסחים דף י"ג ע"ב ד"ה והנלע"ד בזה ועוד נלע"ד דלא שייך לומר שמיעט זמן אכילתו אלא כשממעט סוף זמנו שאז הקודש מוטל לפנינו ואין אנו אוכלין אף שבודאי יצא לבית השריפה אבל מה שממעט בתחילת זמנו אין קפידא ז דאלת"ה לא יהיה רשאי להביא שום קרבן הנאכל רק השכם בבוקר תיכף אחר תמיד של שחר שאם מביאו איזה שעות על היום הרי כבר מיעט באכילתו כל אותן שעות שעברו שאם היה מקריבו בשחר היה לו זמן יותר לאכילתו אלא ודאי שעיקר הקפידא הוא על שממעט סוף זמן אכילתו ובחלות מצה של תודה אינו ממעט רק תחלת זמנו דהיינו כל היום ערב פסח אבל בלילה יכול לאכול לכך אין הקפידא רק בשביל חלות חמץ שבתודה לטעמיה 

פרי מגדים משבצות זהב סו"ס תס"ח

וי"ל מצת תודה מצוה, אין זה כבא על ארוסה בבית חמיו רשות קודם ברכה כו', ותודה מצות עשה הוא, מה שאין כן חמץ מטעם זמן

With this in mind we understand the Machlokes Ramban and Baal Hamaor and we understand the different opinions about which brachos count toward the seven before Matza.

No. Just kidding. We understand less than we did before. The bottom line, to me, is that you need seven brachos. What they are does not matter. As long as the matza has a hechsher of seven brachos, it is a proper mitzvah.

Hallel at the Seder

Yerushalmi Megilla 2:1 (18b)

משנה:

הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללעוזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא:

גמרא:

דכתיב (אסתר ט) ככתבם 

קראה על פה לא יצא דכתיב ככתבם קראה תרגום לא יצא דכתיב ככתבם: בכל לשון לא יצא: דכתיב ככתבם וכלשונם 

ר' יונה אמר תנה נחמן בר אדא ר' יוסה אמר תנה נחמן סבא (דברים ו) והיו כדרך הוייתן יהיו ותני אף בהלל ובקרית שמע המגילה כן ניחה בקריאת המגילה דכתיב ככתבם ברם בהלילא בגין דכתיב (תהילים קי״ג:ג׳) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו מה את שמע מינה א"ר אבין עוד היא אמורה על סדר 
- בצאת ישראל ממצרים לשעבר 
- לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו 
- אהבתי כי ישמע ה' לימות המשיח 
- אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג 
- אלי אתה ואודך לעתיד לבא

Interpretation:

Mishna:One who reads the Megilla out of order does not fulfil his obligation....Gemara:(An interpolation from the Talmud Bavli:  In the case of Krias Shema, we know the source for the requirement to read it in order, and that is the words) V'hayu, which we understand to mean "exactly as written in the Torah."The rule of our Mishna, stated regarding Megilla, applies as well to Hallel and Krias Shema.(Returning to Yerushalmi:)In the case of Megilla, because it states Kiksavam, meaning "as written."What is the source for requiring Hallel to be read in order?Because it says "From place to sun rises to where it sets, God's name is praised."  This implies that order is essential, to begin from the beginning and proceed to the end.Another proof: Because the concepts expressed in the Hallel are written chronologically:B'tzeis refers to the redemption from Egypt.Lo Lanu speaks of our time in the current exile.Ahavti speaks of the time after Mashiach comes.Isru Chag is the days of Gog u'Magog.Eili Attah is the ultimate and final goal of the future.

With this Yerushalmi, we understand why Hallel is split at the seder, with the first half before the meal and the second half after.

The first half sings of the redemption from Egypt, and then prayerfully speaks of our condition as free men who await the return of the Shechina and all of Klal Yisrael to the land, and asks Hashem's protection during our exile.  After we finish "Pesach, Matza, and Maror," the Hallel after the meal deals with the future God promised us, and although the wait seems endless, we sing about the wonders and joy that we will all experience when God fulfils His promise.

See also Bavli Pesachim 118 on the same topic.

 וכי מאחר דאיכא הלל הגדול אנן מאי טעמא אמרינן האי משום שיש בו חמשה דברים הללו יציאת מצרים קריעת ים סוף ומתן תורה ותחיית המתים וחבלו של משיח 

- יציאת מצרים דכתיב בצאת ישראל ממצרים 

- וקריעת ים סוף דכתיב הים ראה וינוס 

- מתן תורה דכתיב ההרים רקדו כאילים תחיית המתים דכתיב אתהלך לפני ה׳ 

- חבלו של משיח דכתיב לא לנו ה׳ לא לנו--

--ואמר רבי יוחנן לא לנו ה׳ לא לנו זו שעבוד מלכיות 

--איכא דאמרי אמר רבי יוחנן לא לנו ה׳ לא לנו זו מלחמת גוג ומגוג 

Steinzaltz interpretation, from Sefaria - 

And since there is the great hallel, which contains the special praise of “Who gives food to all flesh” (Psalms 136:25), as explained above, what is the reason that one also recites this hallel of Psalms 113–118, the section recited on every joyous occasion? The Gemara answers: The reason is because the regular hallel contains these five matters: The remembrance of the exodus from Egypt, the splitting of the Red Sea, the giving of the Torah, the resurrection of the dead, and the pangs of the Messiah. Since it mentions these key concepts, this hallel is also considered important.
The Gemara elaborates: The exodus from Egypt, as it is written: “When Israel came forth out of Egypt, the house of Jacob from a people of strange language” (Psalms 114:1). And the splitting of the Red Sea, as it is written: “The sea saw it and fled; the Jordan turned backward” (Psalms 114:3). The giving of the Torah, as it is written: “The mountains skipped like rams” (Psalms 114:4), which is similar to the description of the giving of the Torah found elsewhere in the books of the Prophets. The resurrection of the dead, as it is written: “I will walk before the Lord in the lands of the living” (Psalms 116:9), which follows the verse: “For you have delivered my soul from death.” After mentioning death, the psalm describes the resurrection in the lands of the living.
The pangs of the Messiah, as it is written: “Not to us, God, not to us, but to Your name give glory” (Psalms 115:1). And Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” and the entire psalm, including the verse “Why should the nations say, where now is their God?” (Psalms 115:2), is referring to the era of the enslavement of the kingdoms and the redemption of the Jewish people from their dominion. Some say that Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” is referring to the war of Gog and Magog, the catastrophes and wars that will befall the Jewish people in the end of days from which they will be delivered. 

Both the Bavli and the Yerushalmi say that only the first two chapters of Hallel are Hallel Mitzrayim. All the rest of Hallel speaks of the present and the future. The division of the two sections is exactly in keeping with the order of the Seder, beginning with the celebration of Yetzias Mitzrayim, and ending with our faith in Hashem's presence during Galus and His ultimate return of the Shechina to Eretz Yisrael with Biyas Mashiach. The second section can certainly be recited after Chatzos.

This year, at our lonely sedarim, as we celebrate the Geulas Mitzrayim, let us hopefully and confidently and joyously sing of the Geula Ha'asida.