Va'eschanan, Devarim 4:9-10 and 6:7 The Jewish Home is Har Sinai

The home and the family is the Har Sinai of Klal Yisrael.

The passuk in 6:7 says

ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך

ארחות חיים לרבינו הרא"ש

ליום שלישי, 44.

קבע עתים לתורה קודם אכילה ושכיבה, ודברת בם על שלחנך,והזהרת בם אנשי ביתך להדריכם על פי התורה בכל הדברים הצריכים אזהרה

Establish times to learn, before you eat or sleep.  "And you shall speak of them" at your table, and instruct the members of your household, to lead them to follow the way of the Torah in all matters that need instuction.

ר' דניאל מובשוביץ זצוק"ל in a letter to someone that had learned in the Beis HaTalmud in Kelm, quoted in הערות ועיונים על אורחות חיים להרא"ש מר' שמואל שכטר:

וכן ראיתי מהגדולים שדיברו תמיד בביתם על שולחנם באמונה ובבטחון ובזריזות ובמנוחה ובאהבת תורה ומצוות ולהסיר השטף והדיבור מהבלי העולם הזה ולנטוע אהבת העולם הבא.  וכן אודות חסד והטבא ואמת ונושא בעול עם חבירו וכו'מעלת בר סמכא ובעל שכל חזק ולהיות איש חיל ושם לב על דרכיו, הכל דברים הנודעים, אם מפרשת השבוע, מהפטרה, מחובות הלבבות ומשערי תשובה לרבינו יונה.

So I saw among great men, that they spoke all the time in their houses at their tables about belief, faith, alacrity and tranquility, love of Torah and the Mitzvos, and to avoid the onrushing and talk of worldly foolishness, and to implant love for the world to come.  Also, about kindness and charity and truth and carrying other's burden with them, and the great value of being a man that can be relied upon, a man with a strong mind, a brave man who thinks carefully of what he will do, all these things are well known; whether from the weekly Parsha, or the Haftorah, or the Chovos Halevavos, or Shaarei Teshuva of Rabbeinu Yona.

Rabbeinu Bachay in Parshas Teruma:

מנהג חסידים שבצרפת שעושים משלחנם ארון לקבורה, להורות כי האדם לא ישא מאומה בידו ולא ילונו בעמלו כי אם הצדקה שעשה בחייו והטובה שהוא מיטיב על שלחנו.

Rabbeinu Bachay says that the minhag of the holy men of France was that they would have their dining room tables used to fabricate their coffins, to show that a man takes nothing in his hands from this world, and nothing will accompany him from all his efforts other than the tzedaka he does and the good he does at his table.

Rabbeinu Bachay is talking about Tzedaka.  His words are equally true regarding the Divrei Torah and Mussar that are said at the table.

In my cousin's house, Harav Mordechai Tendler, whose Rebbitzen is the daughter of Harav Yaakov Jofen, they have had a minhag from the time their children were babies that at every Shabbos seuda the family reads  and discusses a chapter from the Alter of Navardok's Madreigas Ha'adam.  I am not necessarily recommending this for everyone.  Some people can make it an interesting and stimulating experience that the children look forward to.  Others would do it as a religious obligation and the children might see it as an boring and tedious imposition.  It has to be right for you:  the Seuda on Shabbos has to be a pleasure and something everyone looks forward to.  If the only way to ensure the pleasure of the Shabbos meal in your house is by talking about the Mets, so be it.  But if you can manage to get the Madreigas Ha'adam in, in a way that adds to the pleasure of the Seuda, then that would be wonderful.


This bonding of family and Torah is not limited to parents.  It applies equally to grandparents.  Regarding the passuk in our parsha 4:9-10,

 רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקיך בחרב

Be very careful to...teach it to your children and grandchildren, about the day you stood before God at Chorev (Sinai)

the Gemara in Kiddushin (30a) says 

אמר ריב״ל: כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר: והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה: יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקיך בחורב

Anyone who teaches his grandchild Torah is viewed as if he had received it from Har Sinai.

and the Sefer Hamikneh there says a wonderful thing.

. ונראה לפרש מפני שאמרו חז״ל אינו דומה לשומע מפי הרב [לשומע] מפי התלמיד, וכן מצינו שבכל דור ודור מימות משה רבינו ע״ה שנתמעט ההשגה כפי ריחוק המקבלים זה מזה, וכר, וזה הטעם שאמרה תורה שילמד את בן בנו אף על גב מחוייב בנו ללמדו שהוא אביו, אלא שאינו דומה ממה שיקבל מבנו למה שיקבל ממנו לכך חייב התורה לאבי אביו שהוא עדיף טפי, וכיון שמצינו ששכר הגמול המלמד את חברו תורה הש״י משפיע לו חכמה, כמו שאמרו מתלמידי יותר מכולם, וכו', כן הגמול הזה שהוא מכוין ללמד את בן בנו כדי לקרב קבלתו, כן הקב״ה מקרב קבלתו כאילו קיבלו מהר חורב וק״ל

Chazal have said that you can't compare one that learns from the teacher to one that learns from the student.  And indeed we find that in every generation from the time of Moshe Rabbeinu comprehension has diminished in proportion to the distance of those who receive it.  This is why the Torah says that one should teach his grandson, even though one's son is obligated to teach his own child; because what the child receives from his own father is not comparable to what he receives from his grandfather.  The reward for one who teaches another Torah is a heightened understanding, and here, too, since his intention is to teach his grandson in order that he will receive the Torah from an earlier generation, so too Hashem will endow the grandfather with an understanding of one who stood at Har Sinai.

The Jewish home, the Jewish family, is the Har Sinai of every generation.

~