Chicago Chesed Fund

https://www.chicagochesedfund.org/

Wednesday, August 13, 2014

Eikev, Devarim 10:17. Using Adjectives to Praise God

The passuk says
 כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוהים ואדוני האדונים  האל הגדול הגיבור והנורא אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד.
We use these words, האל הגדול הגיבור והנורא, as we begin Shemoneh Esrei.  But we are not allowed to add any other praiseful descriptions of Hashem, as we will see from the Gemara (Megilla 18a and 25a, Brachos 33b.)

Most Rishonim say that this restriction applies only to Shemoneh Esrei.  The Rambam says it applies under all circumstances.  The Rambam would not like our davenning; he would prohibit all the piyutim and mizmorim that describe the Ribono shel Olam as having some great quality- like Adir Hu- other than pesukim recited verbatim.

I have no chidushim here, and I'm not at all discussing the svaros of the machlokes (other than to note that the issue is only where it is a of what Hashem is, not where it is a description of what Hashem does.  Gadol- problem.  Oseh gedolos, not a problem. Also, Ozer, Moshia, and Magen is not a problem, because they describe what He does, not what He is.  The obscure but precise grammatical term is "adnoun," an adjective used as a noun.)  But we learned the Gemara in Megilla this week, so the connection to our parsha is doubly timely, and it's just interesting.

Megilla 25a:
 ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ אמר ליה סיימתינהו לשבחיה דמרך השתא הני תלתא אי לאו דכתבינהו משה באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו אנן לא אמרינן להו ואת אמרת כולי האי משל לאדם שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו (באלף) דינרי כסף לא גנאי הוא לו

Megilla 18a:
מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה דא"ר אלעזר מאי דכתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע
Rashi there:
אסור לספר: בקביעות ברכה 
למי שיכול: ואין מי שיכול לספר את כולו לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים 
היסופר לו כי אדבר: הכי דריש ליה היסופר שבחו כולו כי ארבה לו דברי שבח אם אמר לעשות כך כי יבולע

The Rosh is like Rashi: Brachos Perek Ein Omdin, 5:16.
ובתפילה מיירי שאין לו להוסיף על מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה.  אבל בינו לבין עצמו לית לן בה
(The Korban Nesanel and Madanei YT there have a big arichus on the Rosh.)

Tur OC 113:
האל הגדול הגבור והנורא – אין להוסיף עליו כדאיתא בפרק אין מעמידין: "ההוא דנחית..." פירוש: כשמפליג לומר, מראה דבריו שהגיע לתכלית השבח, הילכך אין לומר אלא כמו שאמרו הראשונים. ופירש ר' יצחק ז"ל: דווקא בתפילה קאמר שאין לשנות מטבע שטבעו חכמים בברכות, אבל בינו לבין עצמו – לית לן בה. אבל מדברי הרמב"ם שאסור בכל עניין

Aruch HaShulchan 113:9
אסור להוסיף על תארי השם יתברך יותר מ"האל הגדול הגבור והנורא", לפי שכשאומר יותר מדאתקינו רבנן – נראה כאלו סיים כל שבחיו. ומי יכול להשמיע כל תהילתו? וגם אלו השלושה תארים, אם לא שאמרן משה רבינו בתורה, ובאו אנשי כנסת הגדולה ותיקנום בתפילה – לא היינו אומרים אותם. ולפיכך לא יוסיף על דברי חכמים

וזהו דווקא בתפילת שמונה עשרה. אבל בתחנונים או בקשות שמבקש בעצמו לא בתוך התפילה הקבועה – יכול לומר כמו שירצה, דאז אומרם מפני שצריך אותם בענין בקשתו ותחינתו, ולא כדי להזכיר שבחיו יתברך. מה שאין כן בתפילה הקבועה שנסדרה לשבחיו יתברך, שהרי הבקשות מתחילין מ"אתה חונן". ומכל מקום גם שם לא ירבה בשבחים כיון שעומד בתפילה

ולדעת הרמב"ם אסור בכל ענין, מפני שלדעתו שבחי השם יתברך אסור לומר על צד החיוב אלא על צד השלילה, כמו שכתב בספר המורה 

ולדעת המקובלים אינו כן 

והעיקר לדינא כדעה ראשונה. ומכל מקום טוב למי שירצה לומר שבחים – יאמרן בפסוקים, שזהו מותר גם לדעת הרמב"ם ז"ל.


Shulchan Aruch Harav 113:8
אין להוסיף על תואריו של הקדוש ברוך הוא יותר מהאל הגדול הגבור והנוראנה לפי שכשאומר יותר מהם ומסיים נראה כאלו סיים כל שבחיו ומי יוכל להשמיע כל תהלתו וגם אלו השלשה כינויים אם לא שכתבן משה בתורה ובאו אנשי כנסת הגדולה ותיקנום בתפלהנו לא היינו אומרים אותם לפיכך אין לשנות ממטבע שטבעו חכמים

במה דברים אמורים בתפלת י"ח אבל בתחנונים או בקשות ושבחים שאדם אומר מעצמו יכול להרבות בתוארים כמו שירצה מפני שכשהוא מתחנן בינו לבין עצמו ואומר תוארים נראה שאינו אומרם אלא לפי שאלו התוארים צריכים לבקשתו מה שאין כן בתפלת י"ח שבזאת הברכה הראשונה לא באו בכאן התוארים אלא כדי להזכיר שבחו של מקום בלבד שהרי עדיין אין אנו שואלין שום צורך מאתו

ויש אוסרין בכל ענין לפי שכל השלימות שהם אצלינו אין אצלו יתברך ממינם דבר אלא כולם חסרונות בחוקו יתברך והוא משל למלך שהיה לו אלף אלפים דנרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף שגנאי הוא לו (שכל השבחים והכינויים לא יוחסו לו יתברך על צד החיוב כי שמו מרומם על כל ברכה ותהלה אלא על דרך שלילה לשלול הפכם משמו יתברך כנודע להיודעים ענין אחדותו יתברך הפשוט בתכלית הפשיטות)

והעיקר כסברא הראשונה ולכן נהגו לומר תחינות ענינ[ו] המסודרים בא"ב וכל אות תואר ושבח בפני עצמו וכן הרבה תפלות דומות לזו ואעפ"כ נכון למי שירצה להאריך בשבחי המקום שיאמר אותן בקריאת פסוקים לצאת לדברי הכל

Rambam in the Moreh I:59:
וכבר ידעת אמירתם המפורסמת, אשר מי יתן והיו כל האמרות כמוה, והנני מזכירה לך כלשונה ואף על פי שהיא אמרה ידועה כדי להעירך על ענייניה, אמרו:
ההוא דנחת קמיה דר' חנינה, אמר האל הגדול הגיבור והנורא האדיר והחזק היראוי והעזוז.   אמר ליה: סימתינהו לכלהו שבחי דמרך?! השתא אנן תלת קמיתא אלמלא דאמרינהו משה רבנו באוריתא, ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה, אנן לא יכלינן למימרינהו, ואת אמרת ואזלת כולי האי?! משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, ומקלסין אותו בשל כסף. והלא גנאי הוא לו
כאן נסתיים דבר החסיד הזה. התבונן תחילה סלידתו והרחקתו ריבוי תארי החיוב, והתבונן היאך ביאר כי התארים, אלו הונחנו להכרעת דעתנו בלבד, לא היינו אומרים אותם כלל, ולא נבטא במאומה מהם. אלא שכאשר דחקנו הצורך לדבר עם בני אדם במה שיתן להם מושכל מסוים, כמו שאמרו דברה תורה כלשון בני אדם, לתאר להם את ה' בשלמויותיהם, הרי כל מה שאנו רשאים הוא להיעצר עם אותם האמרות, ולא נקראהו בהם אלא בשעת קריאתם בתורה בלבד. אך כיון שבאו גם אנשי כנסת הגדולה, והם נביאים, ותקנו להזכירם בתפלה, הרי תכליתנו שנאמרם בלבד. 

והנה תוכן מאמר זה, שהוא ביאר כי שני גורמים נצטרפו שאנו מתפללים בהן: האחד מפני שנאמרו בתורה, והשני מפני שתקנו הנביאים להתפלל בהם. שאלמלא הגורם הראשון לא היינו אומרים אותם, ואלמלא הגורם השני לא היינו מעתיקים אותם ממקומם ולא היינו מתפללים בהן, ואתה ממשיך בתארים?! 

הנה נתבאר לך עוד מלשון זה, שלא כל מה שתמצא מן התארים המיוחסים לה' בספרי הנביאים מותר לנו להתפלל בהם ולאמרם. לפי שלא אמר 'אלמלא דאמרינהו משה רבנו לא הוה יכלינן למימרינהו', אלא תנאי אחר: 'ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה', ואז הותר לנו להתפלל בהם. 

[נגד פיוטים המתארים את ה']
ולא כפי שעשו הסכלים באמת, אשר הרבו והאריכו והתאמצו בתפילות שחיברום ותחינות שסידרום להתקרב בהם לפני ה' לפי דמיונם, מתארים את ה' בהם בתארים, אילו תואר בהם אחד מבני אדם היה הדבר מגרעת כלפיו, לפי שאינם מבינים את העניינים הללו הנעלים, המופלאים משכלי ההמון, ועשו את ה' יתהדר ויתרומם [צו] שגרת לשונם, ותארוהו ודברו לפניו בכל מה שחושבים אותו אפשרי, ומאריכים בכך עד שיעוררוהו להתפעל לפי דמיונם . ובפרט אם מצאו לשון דברי נביא בכך, נעשה הדבר להם הפקר להביא לשונות הטעונים ביאור בכל האפשר, ומעתיקים אותם כפשטם, וגוזרים מהם ומענפים ובונים עליהם אמרים. 

ורבה ההפקרות בדבר זה אצל הפייטנים והחרזנים, או אצל כל מי שנדמה לו שהוא אומר פיוט, עד שנתחברו דברים מקצתם כפירה מוחלטת, ומקצתם יש בהם מן השטות והדמיון הנפסד מה שמשחיק את האדם כפי טבעו בעת ששומעם, ומביאו לידי בכי בעת שמתבונן היאך נאמרים אותם הדברים כלפי ה' יתהדר ויתרומם. 

ואלמלא שאני חס לזלזול המחברים, הייתי מביא לך מהם מעט כדי שתתעורר על מקומות הפשע שבהם, אלא שהם דברים שמגרעתם גלויה מאוד למי שמבין. וראוי שתתבונן ותאמר: אם היה לשון הרע והוצאת שם רע עבירה חמורה, כמה חמור יהיה שחרור הלשון ביחס לה' יתעלה ותיאורו בתארים יתרומם מהם. ואיני אומר שזה מרי, אלא חירוף וגידוף בשגגה מצד ההמון השומעים, ומאותו הסכל האומר. 

אבל מי שהכיר מגרעת אותם הדברים, ואומרם, הרי הוא לדעתי מכלל מי שנאמר בהם: ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלוהיהם,ונאמר: ולדבר על ה' תועה.

ואם אתה ממי שיחוס על כבוד קונו אין ראוי לך לשמעם כלל, כל שכן שתאמרם, כל שכן שתעשה כמותם. וכבר ידעת גודל חטאת המטיח דברים כלפי מעלה. ואין ראוי לך כלל להזדקק לתוארי ה' החיוביים כדי לרוממו לפי דמיונך, ואל תחרוג ממה שתקנו אנשי כנסת הגדולה בתפילות ובברכות, כי יש בכך די בהתאם לצורך, בהחלט די, כפי שאמר ר' חנינה. 

אבל שאר מה שנאמר בספרי הנביאים, קוראים אותו בעת שעוברים עליו, אלא שצריך להיות בו בדעה כמו שביארנו, שהם תארי פעולות; או להורות על שלילת העדרן. וגם עניין זה אין לפרסמו להמון, כי עיון מסוג זה מתאים ליחידים אשר רוממות ה' אצלם אינו בכך שיאמרו מה שאין ראוי, אלא במה שמשכילים כפי הראוי. 

ואחזור להשלים את ההערה על דברי ר' חנינה ודיוקו.לא אמר משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרין, לפי שאז היה מורה משל זה, כי שלמויותיו יתעלה [צז] יותר שלמות מן השלמויות הללו שמיחסים לו, אלא שהם ממינם, ואין הדבר כן כפי שהוכחנו. אלא דיוק משל זה הוא אמרו "דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף". ללמד כי אלה שהם אצלנו שלמויות, אין כלפיו  יתעלה מסוגם מאומה, אלא כולם מגרעת ביחס אליו, כמו שבאר ואמר במשל זה "והלא גנאי הוא לו". 

הנה השמעתיך כי כל מה שאתה מדמה בתארים הללו שהוא שלמות, הוא מגרעת ביחס אליו יתעלה אם היה ממין מה אצלנו. 

וכבר הדריכנו שלמה ע"ה בעניין זה במה שיש בו די ואמר: כי האלוהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים 


Some poskim say that even the Rambam would allow the use of pesukim from Tanach for private tefillos, and others say the Rambam would allow any descriptive honorific in private tefillos, but I don't see how this can be consistent with the Rambam's words in the Moreh we brought.  See the Eliahu Zuta on the Levush who makes this criticism. Rabbeinu Yona in Brachos does say it, but not the Rambam in the Moreh.


6 comments:

  1. Quibble with the subject line: I don't think that it's so much adjectives serving as nouns. Part of Hebrew not having an "is" (or "be", "are", "been", "was" -- in this sense, etc...) is that the line between adjective and noun doesn't exist in classical Hebrew. There is no grounds for asking whether "HaKeil haGadol" is "the G-d Who is Great" or "the G-d, the Great One", as that's making a distinction the language doesn't have. They are intentionally the same wording; HQBH wants to discourage our making that kind of distinction. There is a whole blurring of essence and attribute in Hebrew in general. For example, "Boheih Y-m" means all of "Builder of J-m", "... who is the Builder of J-m", "... is building J-m". You are what you do, and you are the sum of your (other) attributes.

    ReplyDelete
    Replies
    1. Thank you. I'll change it to just adjective, and I'll put in a reference to adnouns.

      Delete
  2. I was recently reading Daniel Rynhold's book http://www.amazon.com/Introduction-Medieval-Philosophy-International-Historical/dp/1845117484/ref=sr_1_23?s=books&ie=UTF8&qid=1408042671&sr=1-23&keywords=medieval+jewish+philosophy and IIRC he wonders what davening would be like for a strict Maimonidean who only conceives of describing G-d in the negative sense (על צד השלילה. We (at least anyone I know of) just don't read pesukim and tefilos that way.

    ReplyDelete
    Replies
    1. I'm going to try to get it from the Chicago Public Library. I'll tell them it's Anne Rice's latest nom de plume.

      It hasn't been reviewed on Amazon yet. You can be the first. Did you like it? Is it kosher?

      Delete
    2. Nishmas is a good example of a Maimonidean-kosher piyyut. I think it only uses hagadol hagibor vehanora, and many many praises of what Hashem does. I don't see any problem filling the yom kippur machzor along these lines.

      Delete
    3. You and Shabtai Rapaport. Whatever happened to his project to retro-analyze and reconstruct the Chumash?

      Delete