Kedoshim, Vayikra 19:17. Our Obligation to Admonish Wrongdoers. הוכח תוכיח את עמיתך

A dear friend of mine told me that he was at a restaurant last night for a Sheva Brachos, and as they walked to the back, he and his wife saw that there were five yarmulkas on shaven heads.  We pasken that we should be machmir according to the shittos that shaving the head is at least an issur derabanan, and most likely an issur deoraysa of Lo Sakifu.  He had mentioned the new style to his wife and bemoaned the spread of the issur, but she thought it was vanishingly rare in the Orthodox community.  They were shocked to see how common it has become.

He and I have discussed this before, and I wrote about it here as well.  My problem is that this friend is a great talmid chacham and yarei shamayim, and it truly bothers him, both because of the chillul hashem and because of the consequences to the people who do it.  In fact, he recently discussed this with Rabbi Leonard Matanky, the principal of the local (coeducational Modern Orthodox) Jewish high school.  Rabbi Matanky said that the strictly enforced rule at the CJA is that if a boy comes in with a shaved head, he is suspended for two weeks, the time it takes to grow his hair back to the proper shiur.  (Rabbi Matanky is also currently the President of the Rabbinical Council of America.)

Every time we discuss it, I ask my friend, if it bothers him so much, why he does not admonish these people?  (The truth is that I know that he is a modest and private person for whom tochacha would be very hard, but I bother him about it because think that if he took a more active role in our community's life he would be one of the einei ho'eido.)  He says that he knows for a fact that they will disregard him.  I'm sure he's right. But I also know that I mentioned this to one person, and he no longer does it.  My friend's son mentioned it to a chasidishe young man in Lakewood with big peiyos who had, since his earliest youth, shaved his head behind the peiyos such that he was also transgressing the deoraysa.  The person reflexively denigrated the criticism, but came back a week later, and shamefully said that he looked into it, and he was horrified to learn that it was true, and he had been doing wrong since he was a child.  So I'm not convinced that people won't listen- IF, and only if, they are approached in the right way.  And that is the problem.  Most often, tochacha is viewed as a personal attack.  As Shlomo HaMelech said in Mishlei, אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך.  How does one effectively admonish another person without making the problem worse, and creating hatred as well?

(I recently saw quoted from the Shelah that says pshat in the passuk in Mishlei that if your tochacha attacks the person as a leitz, he will hate you.  But if you show him derech eretz and kavod, if you tell him that he is a wise and honorable man who might now know about the issur, הוכח לחכם, then he willl love you.  The only Shelah I saw was the one in his Hakdama:

אמר אחר כך "ודרך חיים תוכחת מוסר", מתחילה דבר משלימות עצמו יהיה שלם בנר מצוה ותורה אור, אחר כך ישלים את זולתו גם כן, וזהו דרך לחיים הנצחיים להיות זוכה ומזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכו', ותמיד לא ימנע מלהוכיח אחרים וילמדם חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, ועל כן אמר לשון ודרך, כמו שאמר יתרו למשה רע"ה "והזהרת אתהם את החקים ואת התורות והודעת להם את הדרך ילכו בה".

ואמר תוכחות מוסר שהוא כפל לשון תוכחה, רוצה למר על העבר הוכח יוכיח אם סרו מן הדרך הטוב והישר, ומוסר הוא יורה דרך שילכו להבא, כמו שאמר "שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו". הוכחה היא מצות עשה כמו שכתוב "הוכח תוכיח את עמיתך", והיא מצוה רבה מאד. ומסכת שבת פרק כל כתבי אמר ר' עמרם לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה... משמע שאם היה גלוי להם (שאינם שומעים לתוכחה) לא היו נענשים, וכן משמע בתוספות בפרק חזקת הבתים וכן כתב בספר המצות, דכתב וטוב לו לשתוק, דהנח להן לישראל מוטב שיהיו שוגגים וכו'. ורא"מ כתב דמעונש פטור, אבל מעשה דהוכח תוכיח לא אפטיר... ולי נראה להביא ראיה לדברי רא"מ דמהוכח תוכיח אינו פטור מהא דאיתא פרק יש בערכין עד היכן תוכחה, רב אמר עד הכאה וכו' הרי סבירא להו אף שכבר בא לנזיפה וגם לקללה ואז יודע בודאי שלא יקבל, על כל זאת אינו פטור מעשה דהוכח תוכיח עד הכאה...

וההיא דפרק הבא על יבמתו דא"ר אילעא משום רבי אליעזר בן שמוע כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע.... אני אומר שזהו ענין בפני עצמו, ומיירי בדבר שהחוטאים אינם יודעים שזה אסור ומתלוצצים מהמוכיח ועל כל פנים יעברו, על כן מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים... אבל דבר שנתפרסם אסורו ונודע ומבורר אזי הוכיח תוכיח אפילו מאה פעמים. עוד יש לפרש דברי רבי אליעזר בן שמוע שלא לומר דבר שלא נשמע היינו להוכיח לץ שמתלוצץ על דברי המוכיח וצוחק עליו, כי ישראל אף שהיו חוטאים ולא שומעים לקול נביאיהם זה לא היה בכלל התלוצצות, רק נביאי שקר הטעום וסברו שדבריהם אמת. וכן המוכיח לחבירו והוא משיב לו על הוכחה לא עשיתי כך או אומר עשיתי וכדין עשיתי, אז מחויב להוכיח עד הכאה ולמר כדאית ליה, אמנם אם צוחק לדברי המוכיח ומתלוצץ עליו אז חובה על המוכיח שלא יאמר... (תולדות אדם בהתחלה)  )

I was speaking to Rav Mordechai Tendler, and he reminded me that Reb Moshe used to say a beautiful he'ara, that a tnai in the mitzva of tochacha is the amisecha, that you care for the transgressor and want to help him change and improve.  If you're just yelling, when yelling will only aggravate the problem, you are not doing a mitzva at all.

So here's the halacha question that I hit him with this time: If you don't rebuke people who are transgressing commandments, you're transgressing the commandment of Hochei'ach. What if you walk into a room where five people are doing wrong, and you say nothing.  Are you over one asei, or five?  Just because you need some kind of chiluk for malkos and korbanos does not prove that it is not many issurim.

Proof of the multiplicity of aveiros is the Rambam in Avos that says that given a choice between giving smaller amounts to numerous poor people or larger amounts to fewer, one should choose the former, because every time you put your hand into your pocket and give to the poor, you cultivate the middah of loving your fellow man.  This implies that as far as the technical mitzva, there is no difference between giving one thousand perutos to one man and giving one perutah to one thousand men.  If so, it would appear that there is no difference between failing to admonish five men separately or failing to admonish them all together.  It's five bittul aseis.

Moving back to the practical, I believe that tochacha is a skill, and it can be cultivated and developed.  It's a mitzva, and besides the mitzva there's a very serious issue of Areivus, so it is something that deserves effort.  I also realize that like Tzniyus patrols, if this became a "campaign," it would attract people who do it because they have psychological problems.  But for the normal people out there, I sincerely believe that it is possible to learn how to do tochacha in a loving and private and non-threatening way so that it will be effective.  It's worth thinking about.

UPDATES:
1.  Harav HaRofei Stone sought to be melamed zechus because the Rambam associates taglachas with antiquated minhagim of Avodah Zara/Chukos HaGoyim.  Inasmuch as it is no longer practiced among sane gentiles, it might no longer be an issur deoraysa.  Here is an example of the "reyd" in the Rambam:

 ביו״ד (סי׳ קפ״א) בפת״ש (סק״א) עט״ז (םק״א) שכתב דלהרמב״ם מותר לגלח פאות הראש מפני שלום מלכות כמו (בטי׳ קע״ח ם״ב) ועי בתשו׳ אא״ז פנים מאירות ח״א (בחי׳ רעק׳׳א כתוב ח״ב) (סימן ע״ט) שהשיג עליו ע״ש עכ״ל, ותשז׳ פמ״א אינו תח׳׳י, אבל ראיתי במנחת חינוך (מצוה רנ״א) שהביא בשם המשנ׳׳ח שהשיג על הטו״ז לפמ״ש הב״י (סי׳ קע״ח) דהאיך יכולי׳ חכמים להתיר לספר קומי מפני שלום מלכות אף שהוא חק העכו״ם, ותי׳ כיון שאינו מפורש בתורה חקות העכו״ם מסרו הכתוב לחכמים והם התירו לקרובי מלכות ע״ש, וא״כ בפאות הראש דמפורש בתורה דאםור להקיף פייר א״כ גם הר״מ מודה דאסור משום שלום מלכות ע״כ. והנה ודאי השגה גדולה היא על הטו״ז ובפרט דהטו״ז עצמו (בסי׳ קע״ח םק״ד.) העתיק דברי הב״י הנ״ל. אמנם מלבד זה קשה לי על הטו״ז שהחליט כאן דלא מצינו היתר משום שלום מלכות אלא באיסור משום חקות עכו״ם והיאך העלים

 עין מגמ׳ ערוכה גיטין (נ״ו אי) סבור רבנן לקרובי׳ לבעל מום משום שלום מלכות ע״ש (ועיין במג״א סי׳ תרנ״ו םק״ח ובמחה״ש לשם גם עיין בבכור שור לע״ז דף ל״ו ע״ש) בשלמא על הב׳׳י ל״ק דבאמת כתב (בסי׳ קע״ח) בתי׳ א׳ דמשום הצלת ישראל יש כח ביד חכמים להתיר איסור

 תורה, וי״ל שלמד כן מגמ׳ דגיטין הנ״ל, אבל על הטו״ז שכתב פה דלא מצעיו היתר משוס שלום מלכות אלא באיסור משום חקות עכו״ם שפיר קשה, היאך יפרנס הגמ׳ הנ״ל דרצו רבנן להקריב בע״מ משום שלום מלכות וצע״ג״.

FWIW, I think it's pashut even in the Rambam that the issur deoraysa still applies.

2.  Rebbitzen Jungreis famously does tell people when they're doing wrong, but it might be that she gets away with it because she's female and around four six.  Also, she is really sincere and loving.  Even so, they usually tell her "You're crazy, leave me alone," but some have sought her out years later to thank her and invite her to a daughter's wedding to a yungerman in Bnei Brak.

3.  In the comments, Reb Chaim Brown said that he believes that the bittul asei of tochacha is on the gavra, and it doesn't matter how many people he is "not-mochi'ach."  I hear the he'ara, and it's definitely something to think about, but if he's right, it would be a big chiddush.  I would say that it shtams from either from the din of Arvus or lifnei iveir or lo saamod, so every one you are not mochi'ach is another bittul asei.