Birkas haTorah: Yodei Shmecha/יודעי שמך

Brachos 11b 

וְרַבִּי יוֹחָנָן מְסַיֵּים בַּהּ הָכִי ״הַעֲרֵב נָא ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְעוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.

The term ידיעת השם is found in many places in Tanach, such as the beginning of Vaeira, 6:3  ושמי ה' לא נודעתי להם. The specific form of "יודעי שמך"  appears in Tehillim 9:11, which we say at the end of Uva leTzion,

וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְהוָֽה׃

Why is it in Birkas HaTorah?

If it the hope that Limud haTorah will bring us to divine wisdom, then it belongs after לומדי/עוסקי תורתך. So it is not about the knowledge that results from successful learning. So what is it? What does it mean?

The answer has two entirely separate sections. 

Section one is, What is the term doing in ברכת התורה, and why does it precede the limud that the bracha is about.

Section two is, What does it mean.

What I offer below in Section One is very clear and true. What I have in Section Two is true but incomplete.

I apologize to readers who feel this is common knowledge.

***********************************

Section One, comprising two parts. I've avoided analysis in this section, because I don't want to distract from the simple truth.

1.  The source of the mitzva of ברכת התורה is a passuk that refers to למוד התורה as the שם השם.

The Gemara in Brachos 21b.

אמר רב יהודה: . . . מנין לברכת התורה לפניה מן התורה — שנאמר: ״כי שם ה׳ אקרא הבו גדל לאלהינו״.

2.  The term is also a reference to the passuk in Yirmiah 2:7-9.

וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הַכַּרְמֶ֔ל לֶאֱכֹ֥ל פִּרְיָ֖הּ וְטוּבָ֑הּ וַתָּבֹ֙אוּ֙ וַתְּטַמְּא֣וּ אֶת־אַרְצִ֔י וְנַחֲלָתִ֥י שַׂמְתֶּ֖ם לְתוֹעֵבָֽה׃

הַכֹּהֲנִ֗ים לֹ֤א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהוָ֔ה וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִיאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ׃

לָכֵ֗ן עֹ֛ד אָרִ֥יב אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶת־בְּנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אָרִֽיב׃

Hashem says, through Yirmiah, that these seemingly eminent personages are actually abject failures. They failed at the most important part of their תפקיד. The yesod of Kehuna is tefilla, but they didn't ask Ayei Hashem. The yesod of gadlus baTorah is knowing Hashem, but they didn't know Him. The job of a shepherd is to guard, and they were posheiah. The essence of prophecy is to proclaim God's words of truth in times of confusion, and they told abominable lies. 

So when we ask for hatzlacha in limud hatorah, we want to become "תופשי התורה," we say, Ribono shel Olam, help us to learn Your Torah in way so that it will make us good people, people that are not guilty of the avlah, the pshiah, and the מעילה that the navi described.  Let our Torah be a Torah of ידיעת השם. 

So there you have it. The two pesukim that are the source for the phrase יודעי שמך ולומדי תורתיך are   כי שם ה׳ אקרא הבו גדל לאלהינו and תפשי התורה לא ידעוני.  According to Rav Yehuda, the makor in the Torah, be it drasha gemura or asmachta, that you make a bracha before learning, is the passuk in Haazinu that refers to Torah as the Sheim haShem. Additionally, the Prophet Jeremiah ridicules those that know Torah but lack ידיעת השם as an absurd contradiction, as people whose Torah is superficial, a facade, and a sham, that the more Torah they know, the greater their misuse of the gift. The Yesod of לימוד התורה and of ברכת התורה is ידיעת השם.  

*********************************

Section Two. What does it mean? What is ידיעת השם?

As I said, I can't answer this definitively, but at least I have some useful things to offer.

👉First, the Ramban in the Hakdama as applied to ברכת התורה.

The Maharsha in Brachos 21b on the source of ברכת התורה:

מצאתי כתוב דהכי משמע ליה ברכת התורה כי שם ד׳ אקרא דהיינו כשאני קורא בתורה שהיא כולה שמותיו של הקב״ה, שכל התורה באותיותי׳ היא שמותיו של הקב״ה כדאיתא במדרשות:

Similarly, the Or haChaim in the beginning of Haazinu:

כי שם ה' אקרא. הכוונה כי הדבר אשר אליו יכוין במאמריו הוא שם ה' על דרך אומרם ז''ל (זוהר ח''ג צ''ח:) כל התורה כולה שמותיו של הקב''ה, ועליה הוא אומר יערוף כמטר לקחי שהיא התורה שהיא שמו יתברך ופירש אקרא מלשון יקר:

This, that the Or haChaim and the Maharsha quote from the Zohar,  is better known from the Ramban in the Hakdama that says 

עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד כאילו תחשוב על דרך משל כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות כגון בראש יתברא אלהים וכל התורה כן מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של שמות וכבר כתב רבינו שלמה בפירושיו בתלמוד ענין השם הגדול של ע"ב באיזה ענין הוא בשלשה פסוקי' ויסע ויבא ויט

Torah is שמות השם.  Therefore, to learn Torah is to know His Name. ידיעת שם השם and לימוד התורה are simply synonymous.

Or, the soul of the Torah is the שמות, and the words as we read them are the מלבוש. If so, we first ask that we absorb the essence before we ask to understand the words as they appear to us.

(at the end of this post, please see how Reb Chaim Volozhener expresses this idea at greater length and in more depth. )

👉There is an additional approach to the practical meaning of the term.  ידיעת השם means יראת שמים. If so, its appearance in Birkas haTorah follows from ראשית חכמה יראת השם.  Without yiras shamayim, you're wasting your time.

Here are examples of the association of ידיעת השם with יראת שמים, of דעת with יראה.

The Targum Yonasan in Yirmiah, on the passuk 

הַכֹּהֲנִ֗ים לֹ֤א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהוָ֔ה וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִיאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ׃

says

כַּהֲנַיָא לָא אֲמַרוּ נִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ וּמַלְפֵי אוֹרַיְתָא לָא אֲלִיפוּ לְמֵידַע דְחַלְתִּי וּמַלְכַיָא מְרָדוּ בְמֵימְרִי וּנְבִיאֵי שִׁקְרָא מִתְנַבַּן בְּשׁוּם טַעֲוָתָא וּבָתַר דְלָא יֶהְנוּן לְהוֹן אֲזָלוּ:

and the Radak there adds that this Yediah is Yiras shamayim, and Yiras shamayim is the meaning of Torah lishmah.

תופשי התורה. הם החכמים לומדי התורה לא ידעוני שלא למדו התורה לשמה לקיים מה שכתוב בה אלא לומדים בפה ולא בלב זהו לא ידעוני כי המחשבה הטובה והמעשים הטובים הוא דעתה לא הלמוד לבד וי"ת ומלפי אורייתא לא אליפו למדע דחלתי:

Similarly, Shmuel I 2:12, with the Targum Yonasan.

וּבְנֵ֥י עֵלִ֖י בְּנֵ֣י בְלִיָּ֑עַל לֹ֥א יָדְע֖וּ אֶת־יְהוָֽה׃

וּבְנֵי עֵלִי גַבְרִין רַשִׁעַיָא לָא הֲווֹ יָדְעִין לְמִדְחַל קֳדָם יְיָ:

👉Although we just saw a Radak that interprets Yedias hashem as Yirah, the Radak elsewhere in Yirmiahu sees it as והלכת בדרכיו of Chesed and Rachamim.  in 9:23, 

כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה

The Radak says there are two dinim; there's a din of Haskeil and a din of Yediah! 

השכל וידוע אותי. פירוש בהשכל אותי וידוע אותי והשכל האל הוא שישכיל כי הוא אחד קדמון ואינו גוף והוא בורא הכל ומשגיח על הכל ומנהיג כל העולם בחכמתו עליונים ותחתונים וידיעת האל היא ללכת בדרכיו לעשות חסד משפט וצדקה כי כן עושה אותם הוא:

👉And the אורחות צדיקים ט' שער השמחה explains the connection between ידיעת השם  and ביטחון that is implicit in the passuk in Tehillim 9:11 ויבטחו בך יודעי שמך כי לא־עזבת דרשיך יהוה

He says

הביטחון אי אפשר בלא אמונה דכתיב: "ויבטחו בך יודעי שמך" (תהילים ט, יא); כי היודעים שמו הגדול ומכירים גדולתו וגבורתו, והמאמינים בכל לב, המה יכולים לבטח בו, כי הביטחון והאמונה הם שותפים: אם אין אמונה - אין ביטחון. והאמונה ראש התורה, דכתיב: "אנכי ה' אלוהיך וגו', לא יהיה לך אלוהים אחרים" (שמות כ, ב-ג;, ואם לא מאמין - מה יועיל תורתו?

👉It's interesting that we ask to learn "lishmah."  Why, of all brachos on mitzvos (whether this is a birkas hamitzva or shevach is irrelevant,) even among those that we make two brachos on, do we mention lishma only here? The answer becomes clear from the Baal haTurim in Haazinu (32:2.)  In the passuk that precedes the one from which we derive ברכת התורה, the Baal haTurim, expanding on the Gemara in Taanis 7a, says that the word " יערף" appears two times in Tanach, to tell us that limud haTorah (לקחי) can be an elixir of life or poison.

יערף – ב׳ במס׳. דין. ואידך יערוף מזבחותם ישודד מצבותם. זכה ולמד תורה כמו משה, נעשית לו סם חיים. והיינו יערוף כמטר. ותרגום אונקלוס יערוף, יבסם. לא זכה שלמד שלא לשמה נעשית לו סם המות. והיינו יערוף, מזבחותם. שהוא ל׳ עריפה. כמו וערפו שם את העגלה.

So besides the significance of לימוד לשמה as relating to יודעי שמך, it is important because the passuk in Haazinu warns us that לימוד התורה is powerful, and we should pray that it be a סם החיים and not the opposite.   

**********************************************

Obviously, יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן.

 

For example, you have R Yitzchak Maltzin's Siach Yitzchak in the Siddur HaGra, who says

יודעי שמך ולומדי תורתך לכאורה הוא היפוך הסדר כי ענין ידיעת השם הונח על ידיעות הפנימיות ותוארי השי"ת ומעשה מרכבה ולפי מה שהעידו בשם רבנו הגר"א ז"ל עי' ביאורו למשלי ב ט שאמר סדר הלמוד מלמטה למעלה וההשגה תנחהו מלמעלה למטה שבהבין הסוד על בוריו יבין גם הפשט על בוריו וכל זמן שלא יבין הסוד גם הפשט אינו ברור עכ'ד 

וא"כ הרי עולה על נכון שעל ידי שנזכה להיות מן יודעי שמו יתברך שזה פנימיות התורה על ידי זה נבין גם פשוטי הדברים על בוריים וכפי מה שתרגם יונתן בן עוזיאל על הפסוק ותופשי התורה לא ידעוני' ירמיה ב ח ומלפי אורייתא לא אליפו למידע דחלתי' וכן תרגם על פסוק בני עלי בני בליעל לא ידעו את ה' שמואל א' ב יב לא הוי ידעיץ למדחל קדם ה' וקרוב לזה פירשו הסמ"ג וזזרד"ק כי ידיעת השי"ת הוא לעשות חסד משפט וצדקה כמו שהוא עושה כמו שכתוב ירמיה ט כג השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ' א"כ יהיה הפירוש כך כי כאשר נזכה לידיעת ה' שהיא ענין היראה מזה נבוא ללימוד התורה וכפי מתיקות ונעימות תורתנו הקדושה כן נזכה ללמוד לשמה' 

But such explanations are not helpful to me where I stand at this point in life, and I don't expect anything much to improve. This is a bracha we say every day of our lives, and I think it is important that it have meaning that we can understand.

At this point, I'd like to sum up with something from R Shamshon Refael Hirsch. We've seen that Daas Shem Hashem is essential. We see that it relates to Yirah and Chesed. Rav Hirsch, in Shemos 6:3, says that it means to see clearly the Yad Hashem in all that transpires in history.

ושמי יהוה לא נודעתי להם – מצאנו אמנם את שם הוי״ה בסיפורי האבות והוא נישא על שפתותיהם; אבל כאן אין הכוונה לידיעה גרידא של השם. ״דעת שם ה׳⁠ ⁠״ מציינת הכרה עמוקה הרבה יותר, שנשיגנה אולי בשלמותה רק בתום כל הנסיון ההיסטורי שלנו, וכפי שאומר ישעיהו על גאולה אחרונה זו: ״לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי״ (ישעיהו נב, ו). ״לדעת שם ה׳⁠ ⁠״ פירושו: להבין את דרך הנהגת ה׳ ששם זה מורה עליה. הבנה זו לא ניתן להשיגה בשלמות, אלא מתוך הנסיון המשותף של כל הדורות. אולם האבות עמדו רק בראשית התקופה!

לכן, ״ושמי ה׳ לא נודעתי להם״ – בדומה ל״נוֹדַע ה׳ מִשְׁפָּט עָשָׂה״ (תהילים ט, יז) – פירושו: ״לא נודעתי להם בתור מי ששמו הוי״ה״.

Reb Chaim Volozhener 

נפש החיים שער ד' פרק י"ט

ושם ה' נקרא עליו. כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה. כמאמרם ז"ל (ברכות כ"א א') מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמ' כי שם ה' אקרא וגו'. וכן למדו שהעוסק בתורה שכינה שרוי' עמו דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי כו'.

ובזוהר במדבר (ח"ג קיח, א) כמה חביבא אורייתא קמי' קב"ה דהא בכל אתר דמלי דאורייתא אשתמעו קב"ה וכל חיילין דילי' כלהו צייתין למלולי' וקב"ה אתי לדיירא עמי' הה"ד בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'.

ובפ' משפטים (ח"ב קכד, א) דכל מאן דינטר ארחי דאורייתא ואשתדל בה כמאן דאשתד' בשמא קדיש' דתנינן אוריי' כלא שמא דקב"ה ומאן דמשתדל בה כמאן דמשתדל בשמא קדישא בגין דאוריי' כלא שמא חד קדישא איהי. שמא עלאה. שמא דכלול כל שמהן: ומאן דגרע את חד מינה כאלו עביד פגימותא בשמא קדישא.

ובפ' ויקרא (ח"ג יג, ב) ר"א פתח כל זאת באתנו ולא שכחנוך כו': ולא אנשנין מלולי אורייתך. מכאן אוליפנא כל מאן דאנשי מלולי אורייתא ולא בעי למלעי בה כאלו אנשי לקב"ה דהא אורייתא כלא שמא דקב"ה הוי.

ושם (ח"ג יט, א) סוף ע"א דהא אורייתא מאן דישתדל בה מתעטר בעטרוי דשמא קדישא דהא אורייתא שמא קדישא הוא ומאן דישתדל בה אתרשים ואתעטר בשמא קדישא. וכדין ידע ארחין סתימין ורזין עמיקין כו'. וכ"א בר"פ שמיני ובפ' אחרי ע"א ב' וע"ב סוף ע"א וע"ג א' וע"ה א' ובפ' אמור (ח"ג פט, ב) ובר"פ קרח ע"ש.

ולכן גם מזה הטעם אמרו דקב"ה ואורייתא חד. כי הוא ושמי' חד הוא. כמ"ש בזוהר יתרו (ח"ב צ, ב) ואורייתא כלא שמא חד הוי, שמא קדישא דקב"ה ממש, זכאה חולקיה דמאן דזכי בה מאן דזכי באורייתא זכי בשמא קדישא דקב"ה ממש. רי"א בקב"ה ממש זכי דהא הוא ושמי' חד הוא.