Polygamy in Practice

There are many things that are muttar but ought to be avoided, even if the Torah says befeirush that you can do it. The best example is the parsha of יפת תואר, that reminds us that doing something that the Torah is mattir is not always advisable, and can even have pernicious consequences.  Similarly, the Ramban in Kedoshim teaches us the idea of נבל ברשות התורה, that while gluttony is not assur, it is morally and spiritually contemptible. Asking for a king to lead the nation instead of leadership by Neviim is allowed, but, as Shmuel warned the people, it was a lamentable decision. 

So too, polygamy (polygyny), is absolutely allowed (21:15) under Torah law - כי תהיין לאיש שתי נשים - but it was never the standard. Polygamy was practiced only when particular circumstances created a special need.  I believe that this was because the optimal model of marriage involves a communion of emotion and trust that requires exclusivity.  דו פרצופין is very different than three.

Starting from the beginning, we have Lamech in Breishis 4:19,

ויקח־לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה

Rashi comments that the pre-mabul generations would take two wives; one who was treated like breeding stock, to bear children, and one for pleasure, the beautiful life-consort - the pampered trophy wife - who was sterilized to preserve her youthful appearance. This behavior was viewed as emblematic of the decadent Dor HaMabul. 

שתי נשים. כָּךְ הָיָה דַּרְכָּן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל אַחַת לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ, זוֹ שֶׁהִיא לְתַשְׁמִישׁ מַשְׁקָהּ כּוֹס שֶׁל עִקָּרִין כְּדֵי שֶׁתֵּעָקֵר וּמְקֻשֶּׁטֶת כְּכַלָּה וּמַאֲכִילָהּ מַעֲדַנִּים, וַחֲבֶרְתָּהּ נְזוּפָה וַאֲבֵלָה כְּאַלְמָנָה, וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ אִיּוֹב רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב (איוב כ"ד), כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּאַגָּדַת חֵלֶק (וּבִבְ"רַ):

Then come the Avos Hakedoshim. Neither Avraham Avinu nor Yaakov Avinu took additional wives on their own initiative. It was their primary wife that arranged for their husband to take more wives. Sarah offered Hagar, Rachel ensured that the marriage to Leah would be consummated, Rachel offered Bilha, and Leah offered Zilpah.

We also find that Lavan viewed the taking of additional wives as an offense against the primary wife, or, in this case, wives. (31:50)

אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך

Of course, kings had many wives, but those were to cement political alliances. Perhaps another reason is because political power enflames the libido, and what is adequate for the average man is not enough for a king, similar to the din of Yefas Toar to a victorious warrior.

Gidon and Yair Haglili did have many wives, but I think they were exceptions, perhaps because they were shoftim and therefore like kings, or they anticipated becoming kings.

Gideon, the sixth Shofet:

שופטים ח:כ"ט    ולגדעון היו שבעים בנים יצאי ירכו כי נשים רבות היו לו   ופילגשו אשר בשכם ילדה לו גם היא בן וישם את שמו אבימלך

Yair Hagiladi, the eighth Shofet:

שופטים י, ג-ה    וַיָּקָם אַחֲרָיו יָאִיר הַגִּלְעָדִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים ...

Rav Reuven Margolios in his sefer עוללות Perek 6 "ריבוי נשים" pages 15-18 (a book well worth reading!) brings many rayos that חז"ל envisioned the optimal marriage as the personal relationship between one man and one woman.  His Pesikta and the Targum  are knockouts. Here are his words.

פסיקתא רבתי פסוק מד, שעל המסופר בשמואל א (א, א): וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים וגו', אמר רבי יונה משום רבי: ואחר כל השבח הזה כתוב בו וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים (שם ב), ולמה נטל שתי נשים בשביל ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שם) כיון שראתה חנה שלא ילדה אמרה אומר לו שיכניס צרתי לביתי ומתוך זה יראה הקב"ה שהכנסתי צרתי לביתי ויפקוד אותי אמר לה הקדוש ברוך הוא חייך (את) חנה הפקדת אצלי נפשות [נפשות] אני משלם (לידך) [ליך] כי פקד ה' את חנה: 

בתרגום רות ד, ו, פסוק: לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי, מתורגם: לית אנא יכיל למיפרק לי על דאית לי איתתא לית לי למיסב אוחרניתא עלהי דילמא תהא למצו – מריבה – בביתי, פרוק לך את ארום דלית לך איתתא, וראה בבבא בתרא צא, א, שספרו כי אותו יום שבאה רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בועז.

וכן גם בתקופת רבותינו חכמי המשנה והתלמוד. ראה מו"ק ט, ב: רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחי… אמר ליה לבריה: בני אדם הללו אנשים של צורה הם, זיל גביהון דליברכוך. אזל, אשכחינהו דקא רמי קראי אהדדי… אמרו ליה: מאי בעית הכא? אמר להו: דאמר לי אבא: זיל גבייהו דליברכוך. אמרו ליה: יהא רעוא דתזרע ולא תחצד… ולא תחזי שתא חדתא. כי אתא לגבי אבוה, אמר ליה: לא מבעיא דברוכי לא בירכן – אבל צעורי מצערן. אמר ליה: מאי אמרו לך? – הכי והכי אמרי לי. אמר ליה: הנך כולהו ברכתא נינהו: תזרע כו' ולא תיחזי שתא חדתא – דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי [ובכוונה ביטאו את ברכתם בסגנון מליצי, שלא יבין ויצטרך לספר לאביו והוא יפתור לו חידתם, ובזה יבורך מפי אביו רבם]. הרי ששני הדברים קשורים זה בזה, ואם לא על ידי מיתת הראשונה בודאי לא יחזי שתא חדתא.

בכתובות סב, ב, מסופר: רבי איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זימרא [אירס בנו עם בתו של רבי יוסי בן זמרא] כו', יתיב תרתי סרי שני בבי רבי, עד דאתא – איעקרא דביתהו. אמר רבי: היכי נעביד? נגרשה, יאמרו ענייה זו לשוא שימרה! נינסיב איתתא אחריתי, יאמרו: זו אשתו וזו זונתו! בעי עלה רחמי ואיתסיאת (ע"כ). הרי כי קשה היה בעיני רבי שישא אשה עליה, גם כשחשבו שלא תוכל עוד ללדת.

וראה יבמות לד, ב: כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: כל ששהתה אחר (מיתת) בעלה עשר שנים ונשאת – שוב אינה יולדת. אמר רב נחמן: לא שנו אלא שאין דעתה להנשא, אבל דעתה להנשא – מתעברת. אמר ליה רבא לבת רב חסדא [אשתו של רבא, רש"י]: קא מרנני רבנן אבתריך [ששהתה עשר שנים אחר בעלה הראשון ואח"כ כשנישאת לרבא ילדה]! אמרה: אנא דעתאי עלך הואי. ובתוס' שם: אמר רבינו תם משום ההיא עובדא דפ"ק דב"ב (יב, ב) דאמרה בת רב חסדא תרווייהו קבעינא, 1 והיתה מצפה שתתקיים נבואתה, לפי שהיה לרבא אשה אחרת, איחרה לינשא לו (ע"כ). הרי שגם רבא הסובר להלכה כי יכול אדם לשאת אשה על אשתו אי אית ליה למזנייהו (יבמות סה, א), הנה למעשה לא עלתה על דעתו שתינשא לו בת רב חסדא כל עוד אשתו בחיים, אם כי ידע שהיא מיועדת לו.

ולא רק בחוג גדולי האומה – כי אם גם בכל המוני ישראל לא היה מצוי שתהיינה לאיש שתי נשים יחד, כאשר נווכח מסגנונם בהמסופר (סוף תענית) על חגיגות בנות ישראל שהיו יוצאות וחולות בכרמים ואומרות: בחור שא נא עיניך, הנה נקטו: מי שאין לו אשה נפנה לשם.

וביבמות כה, א: המביא גט ממדינת הים ואומר בפני נכתב ובפני נחתם – לא ישא את אשתו, שחיישינן שמא עיניו נתן בה ולכן יעיד בשקר שנתגרשה, וסיימו שם שאם באותו זמן כשבאו להעיד היו לעדים נשים משלהם, מותרות לינשא להם, באשר לא היה מקום לחשוד כי בהעידו חשב להתירה לעצמו אחרי כי אשתו היתה קיימת אז, ואם אחרי כן מתה אשתו הלוא בהעידו לא ידע מראש שתמות, ולכן עדותו נאמנה. ואלמלי היו רגילים לשאת שתי נשים יחד הרי תמיד יש מקום לחשד שהוא מתכוון לשאת גם אותה; ברור איפוא כי לא היה מצוי בישראל בכל שדרות העם שישא אדם אשה על אשתו.

וראה בקהלת רבה פרק יא: בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, רבי יהושע אומר: נשאת אשה בילדותך ומתה – תשא בזקנותיך כו', ולא אמרו כי משום לָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ ישא אשה חדשה על אשתו שנזדקנה. ובכתובות עז, סוף ע"א: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, כופין אותה להוציא, משום דכל כמה דאיתא להא גביה לא נסיב אחריתי. ובכל אלפי מאורעות וסיפורים שבספרות התלמוד אין אנו מוצאים כל הד למציאות זו, מלבד באפוטרופוס אחד שאצל אגריפס המלך, ראה סוכה כו, א. ואולי גם שם היתה איזו סיבה דוגמת דברי הפסיקתא רבתי שהזכרתי על אלקנה אבי שמואל. ומה שאמר רבי אליעזר הגדול (סנהדרין סז, ב) ביום פטירתו על הורקנוס בנו: דעתו ודעת אמו נטרפה – הוא בן אשתו השנייה בת אחותו, ראה אבות דרבי נתן פרק טז, אחרי שאשתו הראשונה, אחותו של רבן גמליאל מתה מקודם אחרי פטירת אחיה, ראה בבא מציעא נט, ב, ובהקדמת הגרד"ל לפרקי דרבי אליעזר.

ברור איפוא כי המסופר במדרש אגדה שי"ב נשים היו לבר קפרא יחד והן פרנסו אותו, הן הן היבמות שעליהן יסופר בירושלמי שהבאתי".

Rav Margolios did not have to mention the other cases of plural marriage in the Gemara, because first of all, they were most likely green card marriages, and anyway the special circumstances are obvious:

יומא י"ח:

 רב כי מקלע לדרשיש מכריז מאן הויא ליומא רב נחמן כד מקלע לשכנציב מכריז מאן הויא ליומא והתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה אצל זה ונמצא אח נושא אחותו (ואב נושא בתו) וממלא כל העולם כולו ממזרות ועל זה נאמר (ויקרא יט, כט) ומלאה הארץ זמה אמרי רבנן קלא אית להו והאמר רבא תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים רבנן אודועי הוו מודעו להו מקדם הוו מקדמי ומשדרי שלוחא ואי בעית אימא יחודי הוו מיחדי להו לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו:

and the Tosefta Rashi brings in Kiddushin 71a (also Yerushalmi יבמות פרק ד הי"ב)

ור' טרפון היה כהן בתוספתא דכתובות (פ"ה) מעשה בר' טרפון שקדש שלש מאות נשים בשני בצורת כדי להאכילם תרומה:

In Yevamos 65a there is a machlokes Rav Ami and Rava about marrying a second wife when they are trying to single out the source of an interility problem. Rav Ami says that Wife One is entitled to demand an end to the marriage and despite her instigating the divorce, she is entitled to all the Kesuva payments. Rava argues and says that a man can marry a second wife as long as he can afford to support both of them properly.

אמר רבי אמי ... שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה רבא אמר נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאית ליה למיזיינינהי

The Ritva says that this machlokes is where Wife One protests.  If she is amenable, Rav Assi would not say that the marriage is not countenanced. 

כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, והא לא מתאמרא ודאי אלא כשהוא שלא ברצון אשתו יוציא ויתן כתובה, ועל הא אתא רבא לומר נושא אדם כמה נשים, אפילו שלא ברצון אשתו, והוא דיכול למיקים בסיפוקיי הו, והלכתא כרבא

But that Gemara is talking about circumstances when there is a special need to marry another woman, not just a personal desire to do so, but even so, Rav Assi says that the husband's need does not outweigh the wife's right to a monogamous relationship.

In fact, we find that Rav once spoke to Rav Assi about marrying more than one wife. Rav said to Rav Assi (Pesachim 113a) not to marry two, but if he has to marry more than one he should marry three. Rav's point is, and there's no reason to think Rav Assi differs, is that lechatchila, one. If circumstances mandate more, or if the wife does not protest, then three is  better than two.  

ולא תנסוב תרתי, ואי נסבת תרבי נסיב תלת:

The Gemara clearly envisions the perfect marriage as involving one man and one woman, as we see in the following maxims.

Yevamos 62b-63a

אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה 

בלא שמחה דכתיב (דברים יד, כו) ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב (יחזקאל מד, ל) להניח ברכה אל ביתך בלא טובה דכתיב (בראשית ב, יח) לא טוב היות האדם לבדו 

במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה 

בלא תורה דכתיב (איוב ו, יג) האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני בלא חומה דכתיב (ירמיהו לא, כב) נקבה תסובב גבר 

רבא בר עולא אמר בלא שלום דכתיב (איוב ה, כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא טזאמר 

ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר (ישעיהו נח, ט) אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני:

Sanhedrin 22a

א"ר אליעזר כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר (מלאכי ב, יג) וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם וכתיב (מלאכי ב, יד) ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך

Sotah 17a

דריש ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן 

Note: 

Ron Abrams and Moish Pollak asked me, if polygamy was so rare, why did Rabbeinu Gershom find it necessary to make an unprecedented "cherem" against it? It seems like using a cannon to kill a fly.

The Chasam Sofer (EH 1:1.) suggests that Rabbeinu Gershom's main purpose was to stop forced divorces; In cases where the wife will absolutely refuse the accept a get, the husband might just give up on the divorce, and to have someone that doesn't hate him in the house, he will take another wife. This subverts RG's purpose, because he wanted to ensure that a divorce would be given after proper negotiation. (I assume that this was because she would only accept the divorce if she was made financially secure.)  If her husband could simply wall her off and marry someone else, she loses all her leverage.  It was to protect his cherem against forced divorce that he prohibited polygamy. 

ולולי דמסתפינא לחדש דבר שלא הזכירו הגאונים הקדמונים, הוה אמינא דר"ג הרי תיקן שתי תקנות… ונ"ל דהשניה תליא בראשונה – אחר שגזר שלא לגרש בע"כ, ולפעמים ע"כ שלא לרצונו ידור עם נחש בכפיפה אחת, עי"ז ישא אשה על אשתו ויתרבו קטטות בבתי ישראל ועניות מחזירות על הפתחים דלא מצי למיקם בספוקייהו, נמצא תקנתו שלא לגרש בע"כ קלקלה היא, ע"כ חזר ותיקן שלא לישא שתי נשים, אבל אי הו"מ מגרש בע"כ לא הוה גזור

The point is that it is true that polygamy was rare at the time. But Rabbeinu Gershom needed to prohibit it by force of Cherem because his takana prohibiting forced divorce was to protect women from simply being thrown out of the house into poverty. The woman's leverage was that if the husband did not make divorce liveable, she would refuse the get and the husband would remain without a true spouse. If he could ignore her and just take a second wife, her whole leverage would evaporate. To ensure that scoundrels would not resort to polygamy to subvert his intented protection of women in his takana against forced divorce, he formally eliminated the option of polygamy.

UPDATE:

I just came across a comment from Rav Yaakov Emden in his booklet against the Frankists and Sabbateans called רסן מתעה. He says in an apparently complimentary manner that the Christians took on certain chumros that prohibited even things that are Muttar to Klal Yisrael. One that he mentions is that they do not take two wives. But as you will see from his remark in his Teshuvos, he did not mean it as worthy of emulation for the Jewish people.

שאפילו אומות העולם גדרו גדר בעצמן אחר המבול. אין צורך לומר אומת הנוצרים. שהוסיפה לה גדרים להרחיק עצמן אף מן המותר לישראל. אפילו מה שאין ערוה לנו. וגם מה שהתירה תורה.שהרי אף לקחת איש אחד שתי נשים כאחת אינן מתירים. ואחות אשה גם אחר מות אחותה וקרובות זולת זה להם אסורים. 

The רסן מתעה is available on Academia here:

https://www.academia.edu/10695784/%D7%A8%D7%A1%D7%9F_%D7%9E%D7%AA%D7%A2%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91_%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%9F_-_Resen_Mateh_R._Jacob_Emden

But take a gander at his Tshuvos Yaavetz II 15, the famous teshuva that sets forth his positive view of having a pilegesh. He also addresses polygamy, and he says he is inclined to throw out the whole Cheirem of Rabbeinu Gershom on the basis of בחוקותיהם לא תלכו of the Christians. I've made the relevant passages bold.

 הראשון האם חל חרם רבנו גרשום על הנשוי אשה שלא יקח פלגש עליה 

השני  האם יש בדבר משום אותה שאמרו דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם 

הראשונה הנוגעת לחרם רגמ"ה מלבד שלא נתפשטה גזירתו בכל הארצות ולא נתקבלה בכל ישראל כי בארצות המערב והמזרח לא חלה כלל רק במדינת אשכנז לבד זה מחמת המציק שאינם מתירים לאדם ליקח יותר משתי נשים שהוא אצלם הנוצרים לעון אשת איש יחשב ונתקיים בנו ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם לכן מהראוי היה לבטלו הלא אמרו שלא גזר אלא עד סוף האלף החמישי ואין לך בתקנה חדשה אלא המפורש בה דהיינו שלא לקחת אשה על אשתו 

ולשניה משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור שאי אתה רשאי להתירם בפניהם לא אמרו אלא בכותאי ודדמי להו דמשרכי מילתא אי נמי שנהגו איסור בדבר הידוע להיתר אלא שקבלו עליהם חומרא לסייג וגדר לתורה 

והנה הני תרתי ליתנהו בנדון הפלגש האידנא לדידן דכבר נתבאר לעיל דפלגש לא נאסרה כלל במנין ולא נודע שקבלוה לאיסור אדרבא רבו המתירין והיחיד שנמשך אחר דעת הר"מ בטלו דבריו מחמת שאין להם על מה להשען ומה שנמנעו במדינות הללו מפלגש מעצמם ומאליהם נמנעו בחשבם שיש בו איסור ומנהג בטעות אינו מנהג ומתירין אותו בפניהם אם נהגו מחמת שהיו סבורים שהוא אסור ובאמת הוא מותר ולסייג לא קבלוהו מעולם רק מחסרון ידיעה בלבד עשו כן או שהמורה לאסור אף הוא טעה ואמנם האיסור אין בו ואדרבא ההיפך הוא סייג לתורה אי משום להרחיק מן העבירה וגם משום סייג מהפקר והזנות ולמעט בזמה דנשג"ז להוצאת שז"ל מן הבלתי נשואים הנשואים בעת שאין נשותיהם מצויות להם ואם כדי לסייע בקיום מצות עשה הגדולה דפרו ורבו שנמנעת פעמים הרבה אף מן הנשואים בסבת התקשרם לאשה אחת בלבד לכן אין אומה ראויה להרבות בנשים אלא האומה הקדושה לפיכך התירה התורה אותן לאיש הישראלי מפני שאסרה לו הזנות והניאוף וגם אשתו אסורה לו בימים רבים של נדה וזבה ולידה למען יוכל עמוד בהן לפיכך לא לחנם זלהרבות רע ישראל ובדין שיאסרו האומות עליהן יותר ומהראוי היה למנוע כוגם די התירתן תורה מאחת שבלאו הכי הם רבים וא"צ אלא לישוב המדינה מלאסור ליהודי שתי נשים משום איסור דבחקותיהם לא תלכו רק משום שהוא בשב ואל תעשה וגם מחמת הסכנה ליהודים השוכנים בין הערלים כשנושאים נאינו ראה מה שתי נשים הוצרך רבנו גרשום לגזור איסור ה ז שלא מן הדין לכן שכתב הר"ן בתשובה שגזירת רבנו גרשום אקרקפתא דגברי רמי חומרא לומר שאפילו יצא האשכנזי למדינה שאין נוהגים בתקנה זו דרבנו גרשום חל עליו איסור זה ולפי האמת אינו כן כי לא בא לידי תקנה ו אלא מפני סכנת הערלים משא"כ במקום שאין האומות מקפידין ודאי לא גזר להוסיף על דברי תורה מה שאין בו סייג ולא גדר לתורה אלא ההפך ביטול מצוות ומיעוט זרע הקודש חלילה אלא ע"כ לא בא לידי מדה זו אלא מפני האונס וצורך השעה והמקום גורם משא"כ במקום שאין בו חשש סכנת האומות זה פשוט ומוכרח וכן הרבה ממנהגי האשכנזים הלואי שלא היו ולא נבראו בארץ הלזו דנפקי מינייהו חורבא ותקלות גדולות ועצומות בגופי איסורי תורה החמורים לכן לדעתי מצוה רבה לפרסם ההיתר ביחוד בדורנו זה שהכנעני אז בארץ שאוהב את הזמה  ובפרט אחר שנתערבו בישראל המופקרים כת שבתי צבי שר הנואפים הרוצים שיכלו הנשמות עם הגופות למען הביא משיח לפי טומאתו עם שפחות חרופות מלבד שאר כתות דבהפקרא ניחא להו דטבא עבדין להו כי היכי דלישבקו איסורא וליכלו היתרא לא ליגעו באיסורי דאורייתא כרת ומיתת בית דין 

והנה לראשונ' הנוגע לגזרת רגמ"ה. מלבד שלא נתפשט' גזרתו בכל הארצות ולא נתקבל' בכל ישראל. כי בארצות המערב והמזרח לא חלה כלל רק במדינת אשכנז לבדה וזה מפני חמת המציק שאינן מתירין לאדם לקחת יותר משתי נשים שהוא אצלם לעון א"א יחשב (ונתקיים בנו בעו"ה ויתערבו בגוים. וגו' לכן מהראוי הי' לבטלו) הלא אמרו שלא גזר אלא עד סוף אלף החמישי  ...

... אדרב' ההפך הוא סייג לתור' אי משום להרחיק מן העבר' ההפקר והזנות ולמעט בזמה דנשג"ז להוצאת שז"ל ...  ואם כדי לסייע בקיום מ"ע הגדול' דפ"ו שנמנעת פעמים הרב' אף מן הנשואים בסבת התקשרם באשה אחת בלבד לכן אין אומה ראוי' להרבות בנשים אלא האומ' הקדוש'. לפיכך התירה התור' אותן לאיש הישראלי מפני שאסר' לו הזנות והנאוף. וגם אשתו אסור' לו בימים רבים של נדה וזבה ולידה למען יוכל עמוד בהן לפיכך לא לחנם התירתן תור'. וגם כדי להרבות זרע ישראל ובדין שיאסרו האומות עליהן יותר מאחת שבלא"ה הם רבים וא"צ אלא לישוב המדינ' ומהראוי הי' למנוע מלאסור ליהודי שתי נשים משום איסור דבחוקותיהם לא תלכו, רק משום שהוא בשב ואל תעשה וגם מחמת הסכנ' ליהודים השוכנים בין הערלים. כשנושאים שתי נשים הוצרך רגמ"ה לגזור איסור זה שלא מן הדין. ולכן אינו נרא' מ"ש הר"ן בתשוב' שגזרת רגמ"ה אקרקף דגברי רמי לומר שאפילו יצא האשכנזי למדינ' שאין נוהגים תקנ' זו דרגמ"ה חל עליו איסור זה ולפי האמת אינו כן כי לא בא לידי תקנ' זו אלא מפני סכנת הערלים. משא"כ במקום שאין האומות מקפידין ודאי לא גזר להוסיף על ד"ת מה שאין בו סייג ולא גדר לתור'. אלא ההפך ובטול מצו' ומעוט זרע הקדוש חליל' אלא ע"כ לא בא לידי מדה זו אלא מפני האונס וצורך שעה. והמקום גורם (אע"פ שקצת אמרו בו ט"א כ"ה העקר ולדברי הכל לא תקן משום סרך האיסור. גם הסכימו הפוסקים פה אחד שבמקום מצו' לא גזר) משא"כ במקום שאין בו חשש סכנת האומות זה פשוט ומוכרח בעצמו.  ...

... וכן הרב' ממנהגי אשכנזים הלואי שלא היו ולא נבראו בארץ הלזו דנפקי מנייהו חורבא ותקלות גדולות ועצומות בגופי איסורי תור' החמורים.