Chicago Chesed Fund

https://www.chicagochesedfund.org/

Tuesday, January 11, 2022

Beshalach, Shirah. Bird Food, in Three Parts. (Final)

 I Bird Food for Birds

II Bird Food for People

III People Food for Birds

Section I deals with the issue of feeding wild birds on Shabbos, which is generally prohibited, but commonly done on Shabbos Shira.  

The discussion in Section I is well known. 

Section II speaks about the odd minhag of eating cooked whole grain on Shabbos Shira, such as wheat kernels or buckwheat, things that we would generally think of as bird food.

Although this minhag is brought in the Bach, it is little-known.  

Section III addresses the Rav Huna problem.  Rav Huna in Taanis says that it is prohibited to feed animals food that is meant for people, such as bread or bread crumbs, or even vegetables that are sold in the market. Rav Huna was so makpid on this that he spent his own money to buy whatever vegetables were left unsold erev Shabbos and threw them into the river to ensure they would not be fed to animals.

I am told that Rabbi Heinemann paskens that if one has food that is fit for people, and the choice is whether to feed it to animals or throw it in the garbage, one must throw it in the garbage and let it rot. Rabbi Heinemann is one of the generation's Gedolei HaPoskim and a man of magnificent middos and yashrus haseichel. Having said that, the idea severely distresses what the Mahari Veil would accurately describe as my daas baal habayis. I don't really care much who paskens like Rav Huna, although I will cover that briefly; what I want is to discuss is  how Rav Huna learned the many mishnayos that seem to contradict him, and to understand what Rav Huna's reasoning was, ending with some idle speculation about Rav Huna anticipating Marx and Keynes.


Section I; Bird Food for Birds    

Shabbos 155b; Chazal prohibited feeding animals on Shabbos if they do not depend on you for their food. 

נותנין מזונות לפני כלב, ואין נותנין מזונות לפני חזיר. ומה הפרש בין זה לזה? זה מזונותיו עליך, וזה אין מזונותיו עליך.

The basis of the issur is that it is unnecessary effort and conflicts with Shabbos rest. As the Ramban says in Shabbos, it is   דכל דשכיחי להו מזונות טרחא בכדי הוא

Because of this, the Mishna Berura (from Magen Avraham) paskens that you can't throw food to birds on Shabbos Shira.

324:sk31- note that he does not say not assur, just "ואינו נכון," which is also the nusach of the Magen Avraham. I suppose this is because the lashon of the Gemara is not "assur," but rather "ein," that it is inappropriate to be matri'ach or to demonstrate tircha. (I know that this is not pashut, and it is possible that the two are used synonymously, as appears from the Beis Yosef in sk10.)

יש נוהגין ליתן חטים לפני עופות בשבת שירה ואינו נכון שהרי אין מזונותן עליך:

The Aruch Hashulchan there sk:3 is mattir.

יש מתרעמים על מה שהמנהג בשבת שירה לזרוק חטין לפני העופות, והרי אין מזונותן עליך (מג"א שם). אבל נראה לי דמנהג ישראל תורה, שהרי אין אנו טורחים בשבילם אלא בשבילנו, דמרגלא בפי ההמון שהעופות אמרו שירה על הים, ולכן אנו מחזיקין להם טובה, ואם כן הכוונה כדי לזכור שמחת שירת הים, ולית לן בה, ויש מי שכתב כיון דכונתינו לשם מצוה - מותר (ת"ש).

The Nesivos in his Mekor Chaim also is mattir - and his hetter applies year round. Just put the food where there are no birds at the moment, and if they come later, it's not your problem. This certainly would apply where you have leftover bread and you have to get it out of the house anyway. Instead of throwing it into the garbage, you can just put it out in the back.

ולי נראה דלא נאסר רק כשנותן לפניהם דמינכרא לכל שטורח בשבילם, וכאן דמניח לפני החלון מאי קעביד. 

Similarly, the אשל אברהם  (Butschatsch) is mattir putting out the bread if you had to get rid of it anyway. 324:11.

 גם דאין ליתן בשבת ויו"ט מזונות לפני בע"ח שאין מזונתם מוטל עליו מכל מקום כשמשליך מאכל מידו בלאו הכי והי' זורק למקום אחר י"ל שמותר לזרוק לפני בע"ח כן נ"ל וכ"ש אם בלאו הכי הי' זורק שם 

In our time, Rav Ovadiah was mattir as well.  He says that since it is not for the animals, but for the minhag, it might be muttar, so 

הנח להם לישראל, יש להם על מה שיסמוכו  


Section II; Bird Food for People

I think that cooked whole wheat kernels or buckwheat groats are more bird food than people food. This is not just my opinion. This is clear in OC 208:4 and Mishna Berura there sk15. Nonetheless, there is an obscure minhag to eat cooked whole grain on Shabbos Shira, either relating to the Man or to birds or just general Yetzias Mitzrayim. As my friend Rabbi Yitzchak Resnik once said, "It's symbolic," the point being that knowing that it is meant as a symbol invites interpretation; and exactly what event it originally commemorated or what emotion is was originally meant to elicit doesn't really matter.

Here is an excellent brief on the topic by הרב צבי וינברג.

מקור אכילת חיטים בשבת שירה מובא לראשונה בב"ח (או"ח סי' רח אות ג' ד"ה ומ"ש והתוספות), שדן לגבי ברכה על אכילת חיטים שלמים, ובתוך דבריו כתב: "ולכן יש ליזהר לפי המנהג שאוכלין בשבת שירה חיטין שלמים מבושלים, שאין לאוכלן אלא בתוך הסעודה".

במנהגי אמשטרדם (פ"ג סעי' ו' אות ז) מובא, שבשבת שירה אוכלים קוגל מחיטים זכר למן. בספר 'נוהג כצאן יוסף' (מנהגי פרנקפורט פ' בשלח עמ' קצג אות ג'), כתב: 'ונוהגין לאכול חיטין בשבת שירה, ושמעתי סמך לזה בשלח נוטריקון בשבת שירה לאכול חיטין'.

ב'עוללות אפרים' (לבעל ה'כלי יקר' ח"ג אות שעז עמ' קכג), הביא מנהג זה והוסיף, שכן נוהגים לאכול חיטים בחתונות, וביאר שם הטעם שאוכלים בשבת שירה ע"פ דברי חז"ל (ברכות נז.), שחיטים רומזים ל'שלום', ובזמן ששלח פרעה את העם נעשה שלום בגבול בית ישראל, עי"ש.

בליקוטי מהרי"ח (ח"ג עמ' קטו) מביא בשם ספר 'הדרת קודש' (דף מ), להביא טעם למנהג זה, ע"פ מה שמובא בספר נחל קדומים (להחיד"א במדבר כג,ה), בשם רבינו אפרים עה"ת, שמהמן נעשה כגרעיני חיטה מגובלין כעיסה שיש בה מים, וזהו "ודגן שמים נתן למו" (תהלים עח, כד), וכיון שבשבת בשלח קורין את פרשת המן, לכן נוהגין לאכול חיטים זכר למן שירד כחיטין.

בספר הקדום 'כח יהודה' (כת"י), על מנהגי פפד"מ (להג"ר יהודה בינגא זצ"ל, הובא בס' פרדס אליעזר) כתב טעם מקורי למנהג אכילת חיטים בשבת שירה, ע"פ ההלכה ששואלין ודורשין שלשים יום קודם הפסח בפרטות הלכות פסח ודיניהם וחומרותיהם. ומנהג זה בא להזכיר לכל ישראל בחדש שבט, לתקן ולהכין לקנות חטים למצה של פסח, אפילו שזה יוצא שני פעמים שלשים יום לפני פסח.

אולם כיון שצריך לזה הרבה טירחות והכנות ויגיעות ושמירות וטחינה ורקידה ואפייה וכדו', ובלבד שאין כל עתים שווים בימות החורף, ולפעמים אין כתקון לטחינות החטים מפני הקרירות בכל אותו הזמנים. לכן היו הקדמונים זריזים ומקדימים עצמם לתקן מפרשת בשלח לקנות חיטים לפסח כדי שימצא בביתם חטים מוכן לזמן הטחינה לקמח של מצה.


Section III; People Food for Birds.

This is the real reason for the post.

Rav Huna in Taanis 20b, 

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דהוה עביד רב הונא אמר ליה בינקותיה לא דכירנא בסיבותיה דכירנא דכל יומא דעיבא הוו מפקין ליה בגוהרקא דדהבא וסייר לה לכולה מתא וכל אשיתא דהוות רעיעתא הוה סתר לה אי אפשר למרה בני לה ואי לא אפשר בני לה איהו מדידיה וכל פניא דמעלי שבתא הוה משדר שלוחא לשוקא וכל ירקא דהוה פייש להו לגינאי זבין ליה ושדי ליה לנהרא וליתביה לעניים זמנין דסמכא דעתייהו ולא אתו למיזבן ולשדייה לבהמה קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה

Rashi

אין מאכילין אותן לבהמה. משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם אי נמי משום דחסה תורה על ממונן של ישראל וזרק לנהר והולכין למקום אחר ומוצאין אותם בני אדם ואוכלין אותן כך שמעתי: 

משנה ברורה קע"א י"א

 כגון אגוזים וכו' - שהם קשים ואינם מתמעכים ומיירי שזרקו במקום נקי דאל"ה אסור אפילו באגוזים וכדלקמיה בסעיף ד'. כשרואין אוכלין מונחים על הארץ אסור לילך ולהניחם אלא צריך להגביהם אם לא במקום דאיכא למיחש לכשפים כגון ככר שלם [עירובין ס"ד]. איתא בגמרא [תענית כ'] דרב הונא סובר מאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה [וה"ה לעופות] אמנם בא"ר מסתפק אם הלכה כר"ה בזה ועיין במחצית השקל שמצדד דאם אין לו דבר אחר להאכיל כ"א מאכל אדם לכו"ע מותר ואפשר דמשום זה נוהגין העולם היתר להאכיל לעופות פת:

Rav Huna's shitta is perplexing on its face, a perplexity that is expressed in the Rishonim.

First. There seem to be numerous mishnayos that contradict this idea, and even Rav Huna is a baal memra of a sugya that seems to contradict it.

Second. The whole idea is totally not understandable. We're not talking about bread. We're talking about bunches of leftover vegetables. What is wrong with giving leftover food to animals?  This is a בעיטה בטובה??? This is bal tashchis???  And in order to prevent this "sin," this "sin" that the merchants - not him; the local storekeepers - might chalila feed their leftover scallions to their cows,  for this he had to spend his cash money???

Third.  Even given the basic idea, how likely is it that throwing it into the river is going to benefit the downstream poor? Is this a wise and prudent use of money?? Bishlema if it's bizui ochlin, maybe it's worse to be mevazeh ochlin than it is to be mevazeh money that can be used to buy ochlin. It's muttar to throw money. But if it is התורה חסה, why wouldn't that apply even more to Rav Huna's money? And were the merchants all Jews, that Rav Huna was worried about their money?

If we pasken like Rav Huna, not only would it be assur to give people food to animals, it would certainly be assur to spend money to buy food for animals unless you are obligated to take care of them, מזונותן עליך. If you stam want to buy bird seed to thrown out for the sparrows, how could that be muttar according to Rav Huna, especially according to Rashi's second pshat? If התורה חסה means that it's assur to waste people food on animals, kal vachomer it's assur to waste money that could buy food on animals that you have no obligation to take care of.

So you have to say that the two pshatim in Rashi are entirely disparate. The mehalach of one tzad yields a completely different halacha than the other. According to ביזוי, Rav Huna either wanted to prevent bizayon to the food; (I find it hard to believe that he wanted to prevent the merchants from being over on bizui.) We do find such a concept by bread on the ground, that every passer-by is obligated to move the bread to a place where nobody will tread on it. (Brought in Mishna Berura 171sk11, same place he brings Rav Huna.) Rav Huna is just expanding that halacha to all food in addition to bread, and even to the extent of not feeding it to animals in addition to preventing it from being stepped on. If it a din of התורה חסה, then Rav Huna's action, his spending money to prevent feeding it to animals, must have been for purposes of demonstration: "Look, see what I am doing, I am making sure that good food goes to a better purpose than just giving it to animals. You, too, should not waste your money by giving people food to animals."  All this is possible, but not found anywhere in the Mefarshim.

It is not only me. The Rishonim also express their perplexity with Rav Huna's idea.

Ritva Shabbos 156b

הא דתנן מחתכין את הדלועים לפני בהמה פירש רש"י ז"ל מחתכין את הדלועים התלושים. ומיהו סתמייהו לאו למאכל בהמה קיימי אלא לאדם ע"כ. ונראה מדבריו דהא נמי בכלל פלוגתא דר' יהודה ות"ק דהיינו ר"ש דפליגי במקצת במוקצה. ולא נהירא דהא ודאי ליכא מידי דחזי לאדם ולא חזי לבהמה דהא פת סתמא לאדם קיימא, ובודאי לא אסר ר' יהודה לתת פתו לפני בהמה. ומה שאמרו פסחים  ע"ב דמוכן לאדם אינו מוכן לכלבים אינו אלא לענין דבר שהיה עושה למאכל אדם ונדחית בשבת ממאכל אדם והוא עומד למאכל בהמה כגון נבלה שנתנבלה בשבת וכגון בני מעים דאסרות לעיל קמ"ב ע"ב וכיוצא בהם אבל כל זמן שהן ראויים עדיין לאדם דכ"ע מותרים הם לבהמה דברי הכל  

Tosfos HaRosh there

קנו ב מתני מחתכין את הדלועין פרש"י התלושין ומיהו סתמא לאו למאכל בהמה קיימי אלא לאדם וקשיא לי מאי נפקא מינה אם לאדם קיימי אטו לא מצי למיתב לחם ובשר לבהמה משום דקיימי לאדם 

Tosfos HaRosh in Taanis on 20b

פרק סדר תעניות אלו מאכל אדם אין מאכילין כתב הראב"ד לא ידעתי למה אי משום זלזול אוכלים כ"ש כשמשליכין אותם לנהר איכא זלזול טפי שהרי הולכים לאבוד לתת פת לבהמה ושמא איכא זלזול כשנותנו לפני יאמרו כשמשליכו לנהר כעובדא דשמואל וליכא ישוב אלא משום שכיחא שיירתא כה ב כאן 

The Raavad, quoted by the Chida in Taanis in Pesach Einayim:
קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה כתב הראב"ד לא ידעתי למה אי משום זלזול אוכלים כ"ש כשמשליכין אותו לנהר איכא זלזול טפי שהרי הולכין לאיבוד ועוד וכי אסור לתת פת לבהמה ושמא בדבר מרובה איכא זלזול כשנותנו לפני הבהמה אבל כשמשליכו לנהר יאמרו אירע בהם דבר שלא היו ראוים לאכילה שאין דרך בני אדם להשליך אוכלים לנהר ולאבדם בידים ועוד כשמשליכין במים מוליכן הנהר למקום אחר ובני אדם לוקחין אותם וליכא איבוד אוכלים

The Meiri in Taanis brings the Raavad, and disagrees.

וכלי אדם אין מאכילין אותם לבהמה ופירשו גדולי המחברים מפני בזוי אוכלים ואעפ"י שבמעשה זה אמרו שהיה משליכם בנהר הם סוברים שההשלכה כנהר אין בה בוזוי שבני אדם מוצאים אותם ואוכלים, או שמא תולין הם באי זו סבה. 
ומ"מ גדולי המפרשים (הקשו) והרי אמרו מחתכים את הדלועים לפני הבהמה אעפ"י שהם מאכל אדם, ואף בשנשרפה בשאין ראוי לאדם או שאינו מוצא מי יקנם ואינם צריכות לו, והותר בכך שלא להביאם להפסד אבל לקנות ולהאכיל לבהמה לא, אטו תמרים וחרובין אין נותנים אותם לבהמה או אפילו פת? עד שהם תירצו שלא נאסר אלא כדבר מרבה אבל כדבר מועט מותר. 
 ואין הדברים נראים שאם מטעם זלזול הוא מה לי מרבה מה לי מועטי. 
ויש מפרשים שלא אסרוה אלא בשיש לו להאכילה מצד אחר אבל אין לו מותר, וכמו שאמרו במסכת שבת ח האי דאפשר ליה בדשערי ואכיל בדחיטי עובר משום בל תשחית. ואף זה אין נראה לי דודאי במעשה זה הרבה היה להאכיל לבהמה. 
אלא יראה לי שלא על כל אוכל אדם אנו אוסרים שהרי התמרים והדלועים אוכלי אדם הן וכן החרובים ואין נמנעים מלתתם לפני בהמה ולא אף הפת כמו שכתבו גדולי המפרשים אלא לא נאמר אלא על מאכל שסתמו ומינו מאכל אדם ושהוכן למאכל אדם בפרט בשעה זו אבל הוכן לבהמה אעפ"י שסתמו מאכל אדם אין חוששים לו 

Now we will deal with the apparent contradictions to Rav Huna.

1. I'm starting with a trivial little question, but someone needs to ask it, and that's me.

Shmuel II 12:3, in the fictional story Nassan HaNavi told Dovid HaMelech:

ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת

It may have been a fiction, but it was meant to be believed.  How does Rav Huna explain that the man gave his shepsaleh bread from his table? It's people food, it is assur to give it to an animal. 

As we will see, there are many exceptions given to Rav Huna's issur. The Mishna Berura above brings from the Machtzis HaShekel that (שמצדד) it may not apply where you have nothing else to feed your animal, and this would explain Nassan HaNavi's sheep. I personally think that even Rav Huna would agree that it is normal for a person to "love" a pet, and in that case, he would be mattir to share food with it.

Along the same lines, the Ksav Sofer (OC 33) says that Rav Huna was not talking about any animal that you own. The fact that you benefit from your animal's eating is mattir giving them whatever you want. לעניית דעתי his raya from the Mishna in Challa 1:8 is not a raya, and to say that Rav Huna was mattir for any animal that you own is impossible, because then he wouldn't have to buy the leftover vegetables from the merchants and throw them into the river. But lemaiseh, he's the Ksav Sofer and he is mattir.

2. As the Meiri brought, Rav Huna is shver from מחתכים את הדלועים לפני הבהמה in Shabbos 156b  Rashi says they are people food, and so according to R Yehuda they are muktza for animals and according to R Shimon they are not.  Similarly, Shabbos 155a,

 אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה, בין דקה ובין גסה. רבי יהודה מתיר בחרובין לדקהת. 


3. Kedushas Sheviis means that you have to use food for its highest and best use. Therefore, you can't give people food to animals: This is brought in the Rambam Shmita 5:5, quoting from the Tosefta:

פירות המיוחדין למאכל אדם אין מאכילין אותן לבהמה לחיה ולעופות. הלכה הבהמה מאליה לתחת התאנה ואכלה אין מחייבין אותו להחזירה שנאמר ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול:

The Braisa states the issur as only pertaining during Sheviis and because of the kedusha of the peiros. Otherwise, it would be muttar. How would Rav Huna learn the Tosefta? According to him, it is assur all year round. True, during Sheviis it is an issur deoraysa mamash and not just a middah ra'ah, but how could the Braisa say that the issur is exclusive to Sheviis?

4. Mishna Challah 11:8

עסת הכלבים, בזמן שהרועים אוכלין ממנה, חיבת בחלה, ומערבין בה, ומשתתפין בה, ומברכין עליה, ומזמנין עליה, ונעשית ביום טוב, ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. 

As the Ksav Sofer (OC 33) asks, if mezamnin, then it must be people food. If it's people food, how can it be muttar to give it to animals. I don't think this is such a kashe. It's called Isas Klavim because it is often given to animals, so it's not like normal people food. 

5. Psachim 23a, Tos dh קוצר לשחת ומאכיל לבהמה. 

אלא מאכיל לבהמה היינו אפילו חיטין גמורין

Although it is easy to answer that raw wheat is not in its current form people food, as we mentioned above from OC 208:4 and Mishna Berura there sk15. Still, if Rav Huna's issur is התורה חסה, then wheat should be no less assur than bread.


So it is clear that there are many Mishnayos and Braisos that seem to be incompatible with Rav Huna's issur. The Rishonim deal with many of them, and propose many loopholes in the issur that would resolve these problems. They are:

1. Rav Huna's din does not apply to animals you own. (Ksav Sofer OC 33.) Others say that this is true only where you have to buy them food and using people food would save you money - such as a dairy farmer that has a deal with a big bakery to take their stale bread and feed it to his cows.

2. It does not apply where you have nothing else to feed them (Meiri brought above, which he rejects, Machtzis Hashekel 171:sk1, Shoel uMeishiv II:72.)

3. It does not apply where the animal is suffering or might get sick or die.

4. It does not apply where the food is going to spoil soon. (Pardes Yosef Chayei Sara (24:19,) Beis Baruch on Chayei Adam (45:35.)

5. It only applies by large amounts, not by small amounts. (Meiri above, which he rejects.)

6. It only applies where the food was brought here and prepared now for people, like the din of Zimun or Hekdesh. Otherwise, even if it is perfectly good for people, the issur does not apply. (Meiri above.)


I don't need to tell you that all these teirutzim are dochak and are hard to read into the story of Rav Huna, who paid for the unpurchased vegetables and threw them into the river. True, that river might have been the lifeline of the communities it passed through and whatever floated by would be snatched up, but to say that none of the heteirim applied to the animals in Rav Huna's city is a very big dochak. What the Meiri says about the first teirutzim he brings, I say about the Meiri's pshat and all the other pshatim. But then, what do I do with Rav Huna?? I don't know. I remain perplexed.

The fact remains that the Magen Avraham, the Aruch HaShulchan (171:sk5,) and the Mishna Berura in 171 all are machmir, despite the many poskim that are mattir, like the Elya Rabba.  And Rav Huna was so worried about this, not that he would do the issur but that the local merchants might come to do the issur, that he paid for all the leftover produce out of his pocket to prevent this from happening. 

Still and all, if you want to put out your crusts and crumbs for the local birds, which is certainly what my mother's family did in Kelm, I don't think you have to worry.  If you are still worried, then put it into the cholent, or make a leftover-bread kugel, or save it all for Erev Pesach and burn it.

To be perfectly honest, what Rav Huna did seems to be a good example of a bal achrayus ensuring that producers would continue to bring produce to market and not shrink supply, while also preventing the poor from relying on an unpredictable welfare program. Sometimes, produce has to be purchased and destroyed to balance the market; to prevent overproduction (because producers knew that overproduction would not be rewarded by Rav Huna,) or underproduction (because producers knew that they would not lose if demand lagged) of vital commodities, a Keynsian intervention safeguarding effective supply and demand. Of course, only a fool would suggest that Ravina and Rav Ashi did not understand Rav Huna as well as he does.

4 comments:

  1. Enjoyed the post but am interested in more information of that Mahari Veil and Daas Baalei Batim. I am only acquainted with the oft cited but misquoted SMA about Piskei(not Daas)Baalei Baatim

    ReplyDelete
    Replies
    1. You are 100% right, of course. I changed it to fit the context. I assume the Mahari Veil would agree, because their psakim stem from their daas.

      Delete
  2. I wasn't correcting you, am just bichlal unaware of what mahari.veil said

    ReplyDelete
  3. רב הונא לחוד ורב הונא בריה דר׳ יהושע לחוד

    ReplyDelete