Asking a Tzadik to Daven For You.

We all are familiar with the Gemara in BB 116a that

 כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. 

 I came across something very similar in  the Sifri in Bamidbar 11:2, brought here in Rashi.

ספרי במדבר פ״ו:א׳

ויצעק העם אל משה. וכי מה היה משה מועילם, והלא אין ראוי לומר אלא ויצעק העם אל ה'! ומה תלמוד לומר ויצעק העם אל משה? היה ר' שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו, והלך לו הבן ההוא אצל אוהבו של מלך, אמר לו: צא ובקש לי מאבא. כך הלכו ישראל אל משה, אמרו לו: בקש עלינו מלפני המקום. 

From the baal haRokeiach, and directly relating to our discussion, see there note 21:  https://www.beureihatefila.com/files/Machnisei_Rachamim_1.pdf

The Rokeiach is particularly relevant to people who go to kevarim and so forth to ask for intercession and tefilla.  

Coincidentially, I saw the following dvar torah that touches on this topic on my father in law's desk.  This is from one of his forthcoming Sefarim. His approach, of course, is more nuanced, and avoids the haughty "I'm a misnageid, I don't go to anyone for brachos or tefillos, that's just avoda zara," and the ignorant shunting off the avoda of tefilla to the rebbe. Here it is, with his permission.

וישמע אלקים את קול הנער (כא, יז)

פרש״י, מכאן שיפה תפלת החולה מתפילת אחריםעליו והיא קודמת להתקבל. ויש לעיין האי ליישב דברי רש״י עם מה דאיתא בבבא בתרא (קט"ז ע"א)

דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שלפי מה שמבואר מדברי רש״י שתפילת עצמו קודמת להתקבל, למה ילך אצל חכם לבקש עליו רחמים.*

ונראה לבאר, שרבי פנחס בר חמא מיירי כשאין החולה יכול לתפלל על עצמו, לכן אמרינן שילך אצל חכם ויתפלל עבורו, אבל אם יכול החולה להתפלל ודאי יתפלל על עצמו, קודם שיבקש מהחכם להתפלל עבורו. וכן מדוייק הלשון ״כל שיש לו חולה בתוך ביתו", שמשמעו אנשים אחרים כגון בני ביתו, שהם יבקשו מהחכם להתפלל בעד החולה, שעדיף תפילת החכם מתפילתם, אבל על החולה עצמו לא נאמר שילך אצל חכם.

עוד אפשר לומר, אף שבדרך כלל מתקבל תפילת החולה קודם, מ״מ לפעמים אינו מתקבל מטעמים הכמוסים. ולכן, אם לאחר שהתפלל החולה בעד עצמו אינו נראה שנתקבל תפילתו, אזי ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, ואפשר יצטרף תפילתו עם תפלת החכם להתקבל.

נמצא, כל שיכול החולה להתפלל, ודאי יתפלל על עצמו תחילה. ואחר כך אם ירצה ילך אצל החכם (ובפרט אם לא ראה שנתקבל תפילתו), שאין מי שיאמר שאין תועלת בתפילת החכם. ואדרבא מלשון רש״י משמע שאפילו תפילת אחרים מועלת, שהא כתב ״תפילת החולה קודמת להתקבל,, משמע שתפילת שניהם מתקבל אלא שתפילת החולה מתקבל תחילה, וא״כ כ״ש שמועלת תפילת החכם. [וכעין זה מצינו אצל אבא חלקיה, ש״קדם עננא מהך זוית דקיימו דביתהר (תענית כג, ב), שממון שהיתה יותר זכותים לאשתו, תפילתה קדמה להתקבל.]

[והיה מקום ליישב הקושיא מצד אחר, כי הנה הביא רבי פנחס בר חמא מקור לדבריו, ממשלי (טז,יד), ״חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה״, ו א״ כ משמע שתכלית תפילת החכם, הוא להסיר כעס ותימה מאת רבש״ע, שמועלת ע״י זכותיו של החכם, וכן פירש הגר, א (שם). ולפי״ז יש לפרש, דודאי יתפלל החולה בעד עצמו שיתרפא מחליו, כי הוא מכיר את נגעי לבו, אבל גם ילך אצל החכם, כדי להשתכך את כעס הרבש״ע מחמת אהבת החכם. אמנם לפי מה שכתב הרש״ש על הרשב״ם, אין ענין חמת המלך שייך לחולה, עיי״ש.]

אמנם עדיין יש לעורר על דברי רש׳׳י, מהא דאיתא בברכות (ה, ב), כשחלש ר׳ יוחנן נתן ידו לרבי חנינא והעלהו מחליו, ופריך הגמרא למה לא עשה כן ר׳ יוחנן לעצמו, הלא אנו רואין שהצליח ר׳ יוחנן להעלות רבי חייא בר אבא מחליו, ומשני "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין״. אלמא שעדיף כח אחרים להוציאו ממצבו יותר מעצמו, ואילו הכא אמרינן שתפילת החולה עדיף מתפלת חבירו.

ויש לפרש, שנתינת יד להתרפאות הוא ענין סגולה, ודבר סגוליי אינו נעשה על ידי עצמו. ודבר זה דומה לענין של ברכה, שאין האדם מברך את עצמו מאחר שהוא ענין סגוליי, והיינו שאמרו חז׳׳ל ״לא תהא ברכת הדיוט קל בעיניך׳ (ברכות ז,א), שמכיון שהוא ענין של סגולה אין אנו יודעין למי שייך הסגולה. אבל התפילה שהוא דבר טבעי, לבקש מאביו שבשמים שימלא בקשותיו, (עיין מהרש׳׳א קדושין כט,ב ד׳ה אפשר), אזי עדיף תפלת עצמו להתקדם להתקבל מתפילת אחרים, וכמו שביארנו.

ונראה לתת טעם, למה יפה תפילת החולה וקודמת להתקבל. שתפילת החולה כולל בתוכו יותר תוכן מתפילת אחרים ואפילו אם הוא חכם, כי רק החולה יכול למסור הרגשי לבו, וכל שהתפילה יותר מפורט ומורגש מקובלת יותר. משל למה׳׳ד דומה, למי שצריך בירור הלכה, כששולחו ע״י שליח לאו דוקא יעריך אותו השליח עם כל פרטיה ודקדוקיה, כי א׳׳א למסור לשליח רגשי לבו, ולכן אין ביכולת השליח לפרט השאלה כראוי. (וכעין זה כתב היפה תואר על המדרש(נג, יד), ״כי הוא מתפלל מתוך צרתו״).

מיהו אין טעם זה מתיישבת כ״כ, כי כאן תפילת האחרים על ישמעאל היתה של הגר אמו, ובודאי יש לאם החולה הרבה צער, ולפעמים אפילו יותר מהחולה עצמו, ואפילו הכי אמרינן שתפילת החולה;ישמעאל, נתקבלה תחילה.

ובכל אופן, ברורים דברי רש״י, שעדיף לחולה תפילת עצמו מתפילת אחרים.

ולכן צריכים להשים לב, מה שעושים הרבה אנשים כשנמצאים בצער או במצב קשה, שבאים אצל החכם ומוסרים לפניו צרותיהם, שאל יחשוב האדם שמאחר שיתפלל החכם בעבורו, כבר עשה כל מה שצריך ואין עליו עוד לעשות. שלפי מה שמבואר כאן שתפילת החולה עצמו יפה לו וקודמת להתקבל, אין לחולה להפסיק מלהתפלל בעד עצמו ולפרט נגעי לבו לפני אביו שבשמים, שתפילתו מועיל הרבה יותר מתפילת החכם. ובפרט מה שמצוי פעמים הרבה, שמעולם לא בקשו מחכם שיתפלל עבורם, ורק בקשו ממנו דברי ברכה וחיזוק, שבודאי ימשיכו להתפלל. כי כבר ביארנו שאין ענין הברכה מענין התפילה ואיננו דומה לו כלל, שהברכה הוא ענין של סגולה משא"כ התפילה, וא״כ בודאי אין הברכה שוה לתפילת החולה.

*(עיין מה שפירש המאירי על הגמרא (שם), וז״ל ילך אצל חכם וילמוד הימנו דרכי התפילות ויבקש רחמים עכ״ל, ולפי״ז אין מקום לקושיא זו.)