Teruma, veyikchu li

(I don't nearly as much as Reb Chaim Brown's blog. He has, for example, forty seven divrei Torah on Parshas Toldos and twenty eight on Terumah. But by my standards, this is a lot - I have twenty one Torah thoughts on Teruma. So if you ever hear someone complaining, oy, I have to speak this week, what am I going to say on Parshas Teruma, that just means he's not paying attention.) 

I saw something nice from Harav Mordechai Eliahu, which I am sharing. Ashkenazi that I am, if I were asked, I would make some changes in the final paragraph that would make it more clear to me. 

מתוך 'קול צופייך' גיליון 394

ויקחו לי תרומה – נתינה שיש בה הנאה

פרשתנו פותחת בציווי שציוה הקב"ה לכל איש ישראל להרים תרומה לצורך הקמת המשכן - "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אדר תשס"ז

פרשתנו פותחת בציווי שציוה הקב"ה לכל איש ישראל להרים תרומה לצורך הקמת המשכן - "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כה, א-ב). 

ויש לשאול, מדוע נאמר "ויקחו" היה צריך לומר " ויתנו   לי תרומה", או " והביאו   לי תרומה" ?

ונראה לבאר זאת על פי דיני קידושין. אם האיש נותן לאשה טבעת ואומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" - היא מקודשת. אבל אם האשה היא זו שנתנה את הטבעת לאיש ואומרת לו: "הריני מקודשת לך בטבעת זו" - כל דבריה בטלים ומבוטלים. אבל אם נתנה האשה כסף לאדם נכבד וחשוב, ויש לה כבוד והנאה בעצם לקיחתו את הכסף ממנה, ואמר לה: באותה הנאה שקבלתי ממך את הכסף תהיה מקודשת לי - היא מקודשת.

כך הקב"ה אמר לעם ישראל: אתם מקודשים לי כמו שכלה מקודשת לבעלה. אבל הרי אין לנו את האפשרות לתת לקב"ה מאומה שהרי הוא אדון הכל, ואין דבר בעולם שאיננו מאיתו יתברך שמו ויתעלה ? אלא יש לנו הנאה מכך שהקב"ה קיבל את תרומתנו למשכן, ואנו גם מקבלים כבוד, ולכן נאמר "ויקחו".

I would modify it to explain that the RBSO is mekadeish Klal Yisrael; there is really no need for us to give anything. So the words 

 אבל הרי אין לנו את האפשרות לתת לקב"ה מאומה שהרי הוא אדון הכל, ואין דבר בעולם שאיננו מאיתו יתברך שמו ויתעלה

only make sense after inserting something else: The point is that the RBSO wanted, for His own reasons, that Klal Yisrael do the peulah that effected the Kiddushin, through the mechanism of מתנה לאדם חשוב. But giving something to the RBSO is impossible, because anything we give was already His. The chiddush here is that kiddushin by means of מתנה לאדם חשוב does not really require that the אדם חשוב be קונה a מתנה. As long as the אדם חשוב shows favor to the אשה המתקדשת, that's all that is necessary. So there is totally no נתינה here, but no נתינה is necessary here. All that is necessary is that the מתקדשת benefit from favor that is shown as a result of the RBSO accepting our Terumah. There was a לקיחה by Klal Yisrael of the favor Hashem gave us by accepting what we looks like a nesinah, which really wasn't a nesinah at all. 

On the topic, there are two famous ideas about the mercurial and commutative nature of money and charity, and one that I just saw a few days ago in the very thorough Chumash that gathers everything said by and in the name of the Gaon.    (I've written about the first two here as well.)

We all know that ונתנו of ונתנו איש כופר נפשו is a palindrome. This has been used both to mean that one who gives receives at least as much, and also in relation to the גלגל החוזר בעולם, as in Shabbos 151b, 

אמר לה רבי חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדימי ליה ריפתא כי היכי דלקדמו לבניך אמרה ליה מילט קא לייטת להו אמר לה קרא קא כתיב כי בגלל הדבר הזה ותנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם

It is also well know that צדקה is a palindrome by using א"ת ב"ש. That works in both ways as well :)  .

The new thing is from the Gaon, who says that the letters that precede כסף are עני. (Backwards.) The Gaon uses this in connection with the Gemara in the end of Brachos (64a) 

אמר רבי אבין הלוי: כל הדוחק את השעה — שעה דוחקתו. וכל הנדחה מפני השעה — שעה נדחת מפניו

that the difference between the two is only a matter of being in the right place at exactly the right time, and that the two are intimately connected.