Questions for Parshas Yisro

 1. Does the right to file directly with the highest court depend on whether large sums are involved, or when the case involves difficult questions of law, irrespective of the amount at issue. 

2. Many people shukel when they learn Torah. This is essentially unique to us Jews. And even Jews do not shukel when they study physics or read Shakespeare. Where do we find a source for shukelling when learning Torah?

3. What is the eighteenth bracha in Shmoneh Esrei?  "Modim," of course, because Shmoneh Esrei has nineteen brachos. How many commandments are there in the Ten Commandments?  The Torah calls it  עשרת הדברים (or in Chazal עשרת הדיברות,) but how many Mitzvos are there in the ten Dibros.

4. Two times birds are mentioned in the parsha.

5. When a law is given in the Torah, and it is obvious that the commandment is because of a specific circumstance, does the law automatically become void when that circumstance no longer exists? Or do you need another statement saying that "When that circumstance no longer exists, the issur is removed."

6. Most of the mitzvos in the Aseres HaDibros involve action. How many of the Mitzvos in the Aseres HaDibros are speech, how many are thought. 

Or, name a mitzva of speech and an issur of speech: a mitzva of thought and an aveira of thought.

(Thought is problematic, so it's probably better to just ask about speech.)

7.  Chazal tell us that keeping the Mitzvos is more meaningful in the Land of Israel. Is this true for מצוות שכליות, Mitzvos that are based on universal ethics?

8. What is the first mitzva given after the Aseres HaDibros.

9. The Gemara (חגיגה כ'ז ע'א) says that the family table brings blessing and forgiveness to the family like the Mizbe'ach in the Beis HaMikdash. Why is there is a minhag to take knives off of the table during bentching?

1.  18:22. 

 Yisro:

ושפטו את־העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך

18:26

Moshe:

ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם

Based on Sanhedrin 8a, from my father zatzal. 

2.   20:15

וכל־העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק

הסולם על ספר הזהר

פנחס קי״ד

קמנא ואזלנא ותוקפא וכו': קמנו והלכנו. ותקפו של חום השמש היה חזק ביותר, והיה מיצר לנו בדרך. ראינו אילנות במדבר ומים תחתיהם. ישבנו תחת צלו של אילן אחד במדבר. שאלתי אותו, את ר"ש, מה זה, שכל עמי העולם אינם עושים נענוע, אלא ישראל לבדם, כשעוסקים בתורה הם מתנענעים לכאן ולכאן, מבלי שלמדו זה מאיזה אדם בעולם. ואינם יכולים לעמוד על עמדם. 

 פנחס קט״ו

אמר לי אדכרתן וכו': אמר לי, הזכרתני דבר עליון, ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים. ישב מעט ובכה. אמר אוי לבני אדם שהולכים כבהמות השדה, בלי תבונה. בדבר זה בלבד ניכר בין נשמות הקדושות של ישראל לנשמות שאר העמים עכו"ם, נשמות ישראל נגזרו מנר הקדוש הדולק, שהוא המלכות, שכתוב, נר ה' נשמת אדם, ונר הזה בשעה שנדלק מן התורה העליונה, שהיא ז"א, אינו שקט האור עליו אפילו רגע. וז"ס אלקים אל דמי לך. הכתוב על המלכות. וכעין זה כתוב על הנשמות, המזכירים את ה' אל דמי לכם. דהיינו אין שקט לכם. אור הנר כיון שנתאחז בפתילה, אותו האור אינו שוקט לעולם, אלא האור מתנענע לכאן ולכאן, ואינו שוקט לעולם.

 ספר אבודרהם: ונהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין כי כשנתנה התורה נרתעו כלם שנאמר (שמות כ' טו') וירא העם וינועו וכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך להודיע כי הוא וכל עצמותיו עסוקים יחד להלל ולשבח לשם.

הרמ"א (או"ח סימן מח' א'): ונהגו המדקדקים  להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים, על שם: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהילים לה' י').

 משנה ברורה: ויש פוסקים שחולקין על זה ואומרים דבתפלה אין להתנענע ורק בפסוקי דזמרה וברכת קריאת שמע, ולימוד התורה אפילו שבעל פה המנהג להתנענע.

מגן אברהם: ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והכל לפי מה שהוא אדם, אם מכוין היטב על ידי תנועה יתנענע, ואם לאו יעמוד כך ובלבד שיכוין לבו. 

3.   Fourteen, according to the Chinuch in Yisro:

1 כה; מצות האמנה במציאות השם

2 כו; שלא נאמין באלה בלתי ה' לבדו

3 כז; שלא לעשות פסל

4 כח; שלא להשתחות לעבודה זרה

5 כט; שלא לעבוד ע"ז במה שדרכה להעבד

6 ל; שלא לשבע לשוא

7 לא; מצות קדוש שבת בדברים

8 לב; שלא לעשות מלאכה בשבת

9 לג; מצות כיבוד אב ואם

10 לד; שלא להרג נקי

11 לה; שלא לגלת ערות אשת איש

12 לו; שלא לגנב נפש מישראל

13לז; שלא להעיד בשקר

14 לח; שלא לחמד

But if you combine all the dinim of kefira/avoda zara (2, 3, 4 and 5,) and the two dinim of Shabbos (7 and 8,) you can call the ten Dibros ten Mitzvos. For halacha purposes, they are totally independent. Ten Dibros, fourteen Mitzvos.

4.   Tzipora and על כנפי נשרים

However: 

See Igros OC IV 66

ומה שמשמע ממכתבך ששם צפרה הוא מלשון צפור לא מסתבר אלא יותר נוטה שהוא מלשון השקפה ומלשון נהורא אך שאיכא גם רמז לצפור, וגם שם פיגא אינו שייך לפיגל אלא כשהוא קצור לשם פיגל אבל כשנקראת פיגא אינו ענין לשם פיגל והוא מכוונה אחרת שלא ידוע לנו מקור שם זה.‏

and there's' this

מובא בעלון "כאיל תערוג" (גליון 118, עמ' 2) דנשאל הגראי"ל שטיינמן בענין שידוך, שלאמא קוראים "צפורה", ולבחורה קוראים "פייגל" [שזה באידיש "צפורה"]. ואמר הגראי"ל,דכיון שלא מכירים אותה בשם "צפורה", יש להקל דנחשב כב' שמות (צדיק כתמר יפרח)

Still, everyone agrees, as clear in Medrashim, that the name Tziporah is at least a remez to birds.

5.  Beitza 5b

מכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא במשוך היובל למה לי, שמע מינה דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, 

Rashi there says it we would know the hetter from the passuk by the luchos sheniyos that says ההר ההוא which is mashma 'because of its kedusha.' 

מכדי כתיב - בלוחות האחרונות ואיש לא יעלה עמך וגו' (שמות לד). מסיפיה דקרא יליף אל מול ההר ההוא, כל זמן שהוא בהויית קדושתו, שהשכינה עליו, אסור. אבל נסתלק שכינה מותר שמעינן ממילא. למה ליה לאדכורי שריותא בהדיא בלוחות הראשונות ולמימר נסתלקה שכינה המה יעלו? והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בחדש שהוקם המשכן ועד בעשרים באייר שנעלה הענן, והיה לו ללמוד היתר כשמסתלק מאל מול ההר ההוא. ובמסכת תענית (דף כא:) נמי מההוא קרא ילפינן דתניא רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד מקומו שכל זמן שהשכינה היתה בהר אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' נסתלקה שכינה אמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר. הלכך למה ליה לכתוב בהדיא המה יעלו, ולא אישתרי ממילא מדוקיא דההר ההוא. ש"מ צריך מנין אחר להתירו כו':

But for our purposes, Tosfos there says it's just a svara. Why was it assur? Obviously, the issur was because of the presence of the Shechina. If the Shechina is no longer there, the issur should automatically go away. But it did not.

מכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו וגו'. פירוש מכדי כתיב אל מול ההר ההוא דמשמע כל זמן שהוא בהוייתו בקדושה ששכינה שרויה עליו דוקא אסור אבל נסתלקה שכינה מותר וא"כ במשוך היובל למה לי וא"ת והא אל מול ההר ההוא בלוחות אחרונות כתיב ובמשוך היובל נאמר קודם לכן בלוחות הראשונות ואי לא במשוך היובל לא שמעינן שריותא בלוחות הראשונות ופירש בקונטרס שלא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד יום שהוקם המשכן ועד בעשרים באייר בשנה השנית שנעלה הענן וא"כ שריותא דבמשוך היובל לא הוי עד שנה שניה ואז נאמר כבר אל מול ההר ההוא דמשמע מינה שריותא כדפי' כך שיטת הקונטרס ודוחק הוא דהא במשוך היובל משמע שגם בו ביום דמתן תורה הותרו לעלות כשימשוך היובל שלא היו קולות רק בלוחות הראשונות בסיון וא"כ ליכא למימר שריותא דבמשוך היובל לא היה עד השנה שניה ועוד כיון דמההוא משתמע היתר בהדיא כדפרי' א"כ אין צריך מנין אחר להתירו מידי דהוה אחרמות לאחר הזמן כדפרישית לעיל לכן נראה לי ה"פ ת"ש במשוך היובל וכו' למה לי והלא בלאו הכי יש להתיר מסברא דהא לא אסר להם לעלות אלא משום שכינה וא"כ ממילא משתריין כשנסתלקה השכינה והא דקאמר מכדי כו' זהו שלא תאמר דבמשוך היובל אתי למשרי כשיפסקו הקולות אע"פ שלא נסתלקה שכינה עדיין והאי התירא לא הוה שמעינן ממילא מסברא והשתא לא תפשוט מידי הא לא אפשר לומר דמכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו בלוחות האחרונות אע"פ שלא היה שם קולות ומסתמא ה"ה נמי בדברות הראשונות שנאסרו כל זמן ששכינה בהר אפילו כשיפסקו הקולות כמו באחרונות א"כ במשוך היובל לא בא להתיר (אלא) כשיפסקו הקולות (. שנסתלקה) שכינה והאי התירא שמעינן ממילא מסברא אלא שמע מינה שצריך מנין אחר להתירו:

19:12

והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת

19:20

לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר

6.   Speech: 

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא

זכור את יום השבת לקדשו

 לא תענה ברעך עד שקר

Thought:

אנכי יהוה אלהיך if it is a mitzva leida u'l'haamin and not an introduction.

לא יהי͏ה לך אלהים אחרים

לא תחמד (Not really true in Parshas Yisro. Certainly not according to the  Rishonim that לא תחמד involves actual purchase by harassment, based on BM 5b and a Mechilta. Example: Rambam GvA 1:9-10,

כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו או דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביר עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר (שמות כ יד) (דברים ה יח) "לא תחמד". ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה. ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד. כענין שנאמר (דברים ז כה) "לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך". חמוד שיש בו מעשה:   

כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חברו. וכן כל כיוצא בהן משאר דברים שאפשר לו לקנותן ממנו. כיון שחשב בלבו היאך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר עבר בלא תעשה שנאמר (דברים ה יח) "לא תתאוה" ואין תאוה אלא בלב בלבד:

According to them, only Lo Tis'aveh in Devarim is thought. 

And even according to the Rishonim that lo tachmod and lo tis'aveh are synonymous, like Rashi Devarim 5:18 and Smag Lahvin 158, I think they mean that both are not assur without a maaseh. You can't ignore the Gemara in BM.)

to some extent, kibbud av v'eim might belong in both.

7. Yes. 20:12

כבד את־אביך ואת־אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך 

Netziv here- 

בא המקרא בזה ללמדנו עיקר גדול. דכבר כ׳ הרמב״ן בפרשה תולדות ובכ״מ שהתורה ומצותיה אע״ג דמצות שאין תלויות בארץ נוהגות אפי׳ בחו״ל. מכ״מ מיוחדות המה יותר בא״י. וע״כ נקראת תורת אלהי הארץ. והדבר מובן שלפי זה גם יעודיה אע״ג שישנם בחו״ל מ״מ יותר משמשים ומגיעים בא״י: 

מעתה היתה הדעת נותנת שזה הכלל אינו אלא במצות שבין אדם לשמים ואין הדעת אנושי נותן עליה. הוא שהסברא נותן שעיקר שכרה מיוחד בא״י. משא״כ כיבוד או״א שהוא דעת אנושי בזה אין סברא לחלק בין א״י לחו״ל. מש״ה כתיב במצוה זו של כיבוד או״א ג״כ על האדמה ללמדנו דאחר שהיא מ״ע הכתובה בתורה. הרי היא ככל חוקי התורה שאין בהם טעם ושכל אנושי :

8.   20:20

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם

9. 20:23, ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה

OC 180:5, Magen Avraham there, that anything that can be called a metal Cherev does not belong on the Mizbeiach.

Officially, this minhag does not apply on Shabbos, as the Rema and Magen Avraham say there. 

Some do it on Shabbos and weekday alike.  

From what I've personally seen, some only do it on Shabbos and Yomtov, and not on weekdays, which makes zero sense, but there it is. No harm, no foul.