Questions For Chayei Sarah

1. We think of tefilla as call and response, cause and effect: We ask, Hashem answers; סיבה, מסובב.

Was this the case in Eliezer’s tefilla and Rivka’s behavior?  

Reb Meir Simcha. 

ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. לפי דרכי הלשון הו"ל למיכתב ויהי טרם כלה הוא לדבר אך הענין. דלפי הנראה הבקשה של אליעזר הוא הסיבה ומה שרבקה יצאת וכדה על שכמה הוא המסובב. אולם האמת לא כן כי השם רצה להראות שרבקה בת זוגו של יצחק שם הדברים בפי אליעזר שיעשה נסיון בהשקיית מים וידע מזה שרבקה בת זוגו וא"כ יציאת רבקה הוא הסיבה והמסובב הוא שידבר זה אליעזר בזה שאמר ויהי מה הוא שהיה שהוא טרם כלה לדבר היינו שדבורו היה מהשם ודו"ק בזה. או שדבר אל לבו במחשבה לבד אם כן ההוי' והמופת הי' רק אליו לבדו.

Please note that RMS's proof is not simply the incongruous הוא. It is because it makes no sense that Rivkah's behavior was a result of Eliezer's words. Rivkah was who she was, so it's obvious that Hashem put the thought into Eliezer's mind so he should see it was bashert. On the contrary: if Rivkah's behavior was a 'result' of Eliezer's words, it would say less about who she was.

2. By the mabul it says the rains ended, vayikalei hageshem, with an alef. In this parsha we find a synonym spelled with a hei.

 23:6 

שְׁמָעֵנוּ  אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת־מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת־קִבְרוֹ לֹא־יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ׃

Rashi

לא יכלה. לֹא יִמְנַע כְּמוֹ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ (תהילים מ') וּכְמוֹ וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם (בראשית ח'):

3. In Mislei 30, Shlomo warns that עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ is very bad. Where do we see that even though ימלוך is bad, ימשול is fine.

24:2

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכׇל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי׃

4. An example of losing all your momentum because you went to sleep. 

24:51, her family immediately agreed to send her. But then in 24:55 and 57 they want her to stay for a year, and finally, say they will only send her if she agrees. Perhaps the change was because initially, Eliezer described the Kfitzas haderech (ואבוא היום), and that he didn't even finish talking when she did what he intended to say. So they agreed that it was something that needed to be done immediately! But then he ate, and slept over, and they said, look, it must not be that much of a rush, no emergency. So let's negotiate.

The mussar haskeil is that if you think something through, and you daven, and an opportunity presents itself, seize it. Don't sleep. When you wake up, it's not going to happen so easily.

Alternatively the change was a result of Besuel’s death, since only he had bailus on Rivka. But this is also a serious question, as discussed here:

מתוך ה'מגדלות מרקחים':

ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת (כד ח)

בקידושין סא: "אם לא תאבה האשה" למה לי, איצטריך סד"א היכא דניחא להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה נייתי בעל כרחה, קמ"ל. והיינו, שאברהם אבינו אמר לאליעזר שאפילו אם אביה ומשפחתה של הנערה יתרצו לתת אותה ליצחק, אם הנערה לא תרצה לא יביאוה בעל כרחה. והקשה הגר"י ענגיל זצ"ל בבית האוצר כלל א' אות ב', איך ס"ד שיקחו אותה בעל כרחה, הרי האשה אינה מתקדשת בעל כרחה. ואין לומר שכיון שהיתה קטנה בת שלש שנים ויום אחד, אביה היה יכול לקדש אותה שלא מדעתה, משום שהדין שהאב מקדש את בתו כשהיא קטנה נוהג רק בישראל, דילפינן ליה מדכתיב "את בתי נתתי לאיש הזה", אבל בבני נח דליכא קרא, אין האב יכול למסור את בתו לאישות.

וכן כתב המנחת חינוך במצוה ל"ה [אות י"ג במהדו' מכון ירושלים] ובמצוה ק"צ, דבבני נח לא משכחת לה אשת איש קטנה, דאצלם אין האב מקדש בתו, דבישראל בעינן קרא לזה ובב"נ דליכא קרא אינו יכול להשיאה. [ועי' בערוך לנר סנהדרין נז. ברש"י ד"ה על הגזל, דרק בישראל יש זכויות האב בבתו, ולא בבן נח, עי"ש].

ולכאורה יש לדון בזה לפי"מ שכתב הרמב"ם הלכות עבדים פ"ט ה"ב, דבן נח יכול למכור את בניו ובנותיו לעבדות בקנין הגוף גמור, ויליף לה מקרא עי"ש. א"כ י"ל דאדרבה, בבני נח דיכול למוכרה לשפחות בקנין הגוף לגמרי, ק"ו דהוא הבעלים עליה ויכול ג"כ למוסרה לאישות, ואי"צ קרא לזה, וכמו שאדון יכול למסור את שפחתו הכנענית לאישות לעבדו בעל כרחה [ובפרט דאין קידושין בבני נח, ואי"צ לעשות חלות קידושין], ורק בישראל דאין לו כח למוכרה בקנין הגוף [ויכול למוכרה רק לאמה העבריה דאי"ז קנין הגוף], בזה הוא דבעינן קרא דיכול להשיאה בע"כ, וצ"ע בזה. ועי' לעיל בפרשת לך לך בענין דמי ולדות בבני נח.

5. Chazal learn from עשו בשדך לבהמתך ואכלת that you are not allowed to eat until the animals that depend on you are fed. Where do we see this in our parsha, and also that when it comes to drinking water, people should be served first. 

24:32, 24:14, 18-19.

6. How many sons did Avraham Avinu have. 

You would say >8, Yitzchak and Yishmael and the six listed as the sons of Keturah and then the additional Bnei Hapilagshim, but Rashi says there were only eight.  25:2, 25:6, and Rashi there.

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה׃ 

וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־זִמְרָן וְאֶת־יׇקְשָׁן וְאֶת־מְדָן וְאֶת־מִדְיָן וְאֶת־יִשְׁבָּק וְאֶת־שׁוּחַ׃ 

וְיׇקְשָׁן יָלַד אֶת־שְׁבָא וְאֶת־דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים׃ 

וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כׇּל־אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה׃ 

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־לוֹ לְיִצְחָק׃ 

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל־אֶרֶץ קֶדֶם׃

Rashi

הפילגשים. חָסֵר כְּתִיב, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא פִּלֶגֶשׁ אַחַת, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה (בראשית רבה). נָשִׁים בִּכְתֻבָּה, פִּילַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה, כִּדְאָמְרִינַן בְּסַנְהֶדְרִין, בְּנָשִׁים וּפִילַגְשִׁים דְּדָוִד: