The Radvaz was asked, why is it that the tochecha in in Bechokosai includes words of tanchumin, but the tochecha in Ki Savo does not include any worlds of tanchumin.
שו'ת רדב'ז תשס'ט
שאלת ממני למה לא נכתבת נחמה בקללות של והיה כי תבא אל הארץ כמו בקללות של אם בחקתי:
תשובה שאלה זו נשאלה בספר הזוהר ותירצו דהא כתיב גם כל חלי וכל מכה וגומר יעלם השם וגו' מלשון העלמה ולא מלשון העלאה וא"ת כי מה שאמר הכתוב אחר כך עליך מורה שהוא העלאה ותו דאיכא בתר האי קרא כמה קללות ודרך הנחמה שתבא בסוף ויש לתרץ לפי שיטת המדרש דאין הכי נמי דפשטיה דקרא קללה הוא אלא דרמוז לן הנחמה בנקודה:
ומה שנ"ל לתרץ כי אין צריך נחמה בפרשת כי תבא לפי שנחמתם בצדם שאין פסוק ופסוק שלא הוזכר בו שם ההויה המורה על הרחמים להודיע שהמדה היא ברחמים על דרך ומחץ וידיו תרפנה ואין לך נחמה גדולה מזו.
עוד יש לתרץ כי פרשת אתם נצבים היא קשורה למעלה עם פרשת והיה כי תבא והרי הוא בכלל הברית והכי משמע מדכתיב לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו' והרי יש בסופה נחמות דכתיב והיה כי יבואו עליך וגו' ושבת עד וגו' ושב ה' אלהיך וגו' עד סוף הפרשת כולה נחמה והרי זה נכון:
Focusing on his own first answer,
כי אין צריך נחמה בפרשת כי תבא לפי שנחמתם בצדם שאין פסוק ופסוק שלא הוזכר בו שם ההויה המורה על הרחמים להודיע שהמדה היא ברחמים על דרך ומחץ וידיו תרפנה ואין לך נחמה גדולה מזו.
Rav Tzvi Bergman says he heard this Radvaz said over. He did not see it inside; I have search engines, so I found it; but I am going with Reb Bergman's explanation. In volume one, in Bechukosai, Rav Bergman says
והנלענ"ד בזה בהקדם מה ששמעתי בשם הרדב"ז לבאר מדוע בתוכחה הראשונה שבפרשת בחוקותי נאמר לבסוף נחמה, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגד, ובתוכחה השניה שבפרשת כי תבוא לא נאמר שום נחמה, ואמר הרדב"ז משום דהתוכחה הראשונה בכל הקללות נאמרו ואם תלכו עמי בקרי אף אני אלך עמכם בקרי, וזהו קללה גדולה, לכך הוצרכה התורה לכתוב בסופה נחמה, משא"כ התוכחה השניה שבפרשת כי תבוא בכל עונש ועונש נאמר בו, יכך ה', יתן ה' אותך, כו' כו'. אם ה' המעניש, אם מרגישים שזהו עונש מכוון מהקב"ה אין זה קללה, אדרבה אם אב מייסר את בנו אין לך נחמה גדולה מזו ולכך א"צ לבסוף נחמה ודוק,
וראיתי שזה מבואר בזהר חדש פרשת כי תבוא נ"ט ע"ב, ר"ש בן יוחאי אזל לי' וערק למדברא דלוד, ואתגניז בחד מערתא הוא ור' אלעזר ברי', אתרחיש לון ניסא, ונפק להו חד חרובא וחד מעיינא דמיא, אכלי מההוא חרובא ושתאן מאינון מיין, כו', יומא חד הוו חכימיא בבי מדרשא, שואלין ואמרין. קללות שבתורת כהנים אינון כנגד בית ראשון. קללות שבמשנה תורה, כנגד בית שני וגלות אחרון [וכ"כ הרמב"ן בפי' על התורה ויקרא פ' בחוקותי כ"ו ט"ז, ועיין במהרש"א בחד"א בבא בתרא פ"ח ע"ב], בקללות שבת"כ אית בהו הבטחות וחביבו דקב"ה לישראל דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וגו', ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו', קללות שבמשנה תורה לית בהו הבטחות ולית בהו נחמה כלל , קם ר' יהודא בר אלעאי ואמר, חבל על גריעותא דבר יוחאי, ולית מאן דידע מיני' וכו', ר' יוסי ב"ר יהודא קם יומא חד בצפרא, חמא כל אינון עופין דאינון הוו טאסן, ושפנינא חדא אזלא בתרייהו, קם על רגלוי ואמר, שפנינא שפנינא מהימנא וכו', זיל ועביד לי שליחותא חדא לבר יוחאי וכו', כתב פתקא חדא וכו', וקמת שפנינא ונטלת בפומה, ואזלת לגבי דר"ש ושויאת לי' בכנפא, אסתכל בההוא פתקא ובכה וכו', ואמר בכינא על פרישותנא מן חבריא, ובכינא על מלין אלין דלא אתגליין להו וכו', אדהכי אתא אליהו ז"ל חמי דבכי, אמר כו' כך אמר קב"ה כו', זכאה חולקך דקודשא בריך הוא בעי ביקרך, כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבי, וכו' קב"ה אע"ג דלייט, מלוי ברחימו, אתחזיין באתגליא לווטין, ואינון טבוון סגיאן וכו', מה דלא הוה כן באינון קדמאין דכלהו הוו בדינא תקיף וכו' וקשיא מכל אינון קללות, כו' עכ"ל ולענ"ד ביאור דברי הזהר הוא כמו שהבאנו בשם הרדב"ז דכל ענשי שמים אם מרגישים שזה עונש מן השמים אין זה פורענות אלא לימוד מוסר עם האדם ואין זה קללה אלא ברכה ונחמה וכמש'כ.
In volume two, in Metzora, Harav Bergman goes farther, and uses it to explain why Shimshon knew that he was "owed" compensation, schar, for the loss of his eyes.
והנראה בזה ע"פ מש"כ בספרי שערי אורה עה"ת בפ' בהעלותך בדברי הרדב"ז שהתוכחה שבפרשת בחוקתי אין 2 צריכה נחמה כיון שאם מרגישים שה' הוא המוכיח והמעניש אין זה תוכחה אלא זהו גופא נחמה, ורק בפ' בחוקתי ששם נאמר ואם תלכו עמי בקרי כשאין מרגישים שהקב"ה הוא המעניש אז זה צרה דבעי נחמה יעויי"ש שביארתי היטב ענין פורענות, וזה רבות בשנים ששמעתי לבאר מה שהגמ' אומרת על שמשון והובא ברש"י בשופטים על אתר ששמשון ביקש להקב"ה נקמה עבור אחת מעיניו מפלשתים ועבור העין השניה בא לעולם הבא, שלכאורה צע"ג דהרי הגמ' אומרת בסוטה שם ששמשון הלך אחר עיניו שנאמר כי ישרה הוא בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו וא"כ הי' זה עונש עבור שהלך אחר עיניו א"כ מה שייך שכר ע"ז, והביאור דכיון ששמשון הרגיש שהקב"ה מעניש אותו ומלמד אותו ע"י כך שלא ילך אחר עיניו אין זה עונש אלא לימוד ואף שסוף סוף ע"י הלימוד הפסיד עיניו ע"ז מגיע לו תשלום גמול ועבור העין השניה בא לחיי העוה"ב דאם הקב"ה את האדם אין זה עונש אלא לימוד, וכיון שהוא מפסיד בלימוד את העינים מגיע לו תשלום שכר עבור זה והדברים עמוקים מאד.
This is far more than כשלקה הרי הוא כאחיך. He is saying that when a person is punished for an aveira, if he is matzdik alav es hadin, if he recognizes that it is from Hashem, then his suffering is re-cast. Normally, a person who is punished min hashamayim deserves his punishment, and it is suffering that he earned by his aveira. He sinned, he was punished, account closed. Obviously, he is not going to get schar in olam haba to make up for his suffering! It's not yesurim shel ahava! But according to Rav Bergman's pshat in the Radvaz, as soon as he recognizes that he suffered because of his aveira and that it is a tochecha from the Ribono shel Olam, everything changes. It becomes like a tzadik who suffered in this world, who gets schar b'olam haba to balance out his suffering b'olam hazeh.
עד כאן דברי הרב.
It seems to me that the converse should also be true. If suffering for aveiros in this world changes עונשין into tzadik v'ra lo as soon as he realizes that it all came from Hashem because of his sins, then so, too, a man who does mitzvos and is אוכל פירותיהן בעולם הזה, and he doesn't pay attention to why he is living such a tranquil and blessed life, and thinks כוחי ועוצם ידי, that he is the engineer of his beautiful life, then the opposite should be true: all the schar mitzva that he earned and enjoyed b'olam hazeh is recast as unearned and undeserved hana'ah, it becomes like rasha v'tov lo, and in olam haba, he will have to pay back for it.
This is like the Maharal's approach to birkas hanehenin, that Hashem created a world with beauty and wonder and sustenance, all so that people recognize Him as its source. If a person uses this world without recognizing the chesed that provided it, he is a gazlan, a thief.
No comments:
Post a Comment