Lech Lecha, Breishis 14:19, Konei Shamayim Va'aretz

 There are several words in davening that we assume are being used in their usual sense, but actually they mean something else in davening.   For example, in Birkos Krias shma, פינות צבאיו קדושים. What are these Pinos? Corners? In Musaf on Shabbos, ציויתה פירושיה עם סידורי נסכיה. What are these Nesachim that are specific to Shabbos? The nesachim that come with Korbanos are not associated with Shabbos in particular.  What is the "סוד" of סוד שיח/שיח סוד in kedusha in musaf? I was reminded of this when, in this week's parsha, Malkitzedek met Avraham Avinu.

וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃

Avraham repeated these words in passuk 22, and this is the nusach we use in Shmoneh Esrei, וקונה הכל. What is this kinyan?

Pashut pshat, Rashi says that קונה is a synonym for "creator," "Who created." So in Shmoneh Esrei, וקונה הכל means "Who created all."  Some Rishonim explain it means "Who possesses."  

(It is important to realize that discussion among the Rishonim certainly was a discussion among the Tanaim and Amoraim:  For example, remember the Gemara in Rosh Hashanna 31a:

תניא רבי יהודה אומר משום ר"ע בראשון מה היו אומרים לה' הארץ ומלואה על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו)

This association of creating and owning is reminiscent of what the achronim say on the sugya of אומן קונה בשבח כלי - that there is no greater kinyan than having created something. This is not like the Ketzos in 306, who holds that אומן קונה בשבח כלי is just a shibud, but other achronim learn that it is a kinyan gamur. So much so it leads to the Pnei Yehoshua's question that how can a קטן write a גט or make מצה, even if גדול עומד על גבו? If אומן קונה בשבח כלי  he will automatically become the baalim of the get or the matza, and he can't be makneh, so the גט or the מצה will be passul mideoraysa. Obviously, the Pnei Yehoshua holds that it is a kinyan gamur and not just a zeitigeh shibud.

And even if you say like the Ketzos, I think that might be true where you are improving existing objects. But when you create something entirely new, something with a totally new איכות,  maybe the Ketzos would agree that the biggest possible kinyan is יצירה. 

The Brisker Rov uses this to explain why, in Shemos 31:2, on the passuk ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה  the Gemara in San 69b tells us that he was 13. We would say that the point is that he couldn't possibly have acquired such skills on his own and that his skills were clearly a divine gift. But the Brisker Rov explains (see, for example, Shai LaTorah I 166)

 דכיון דבכלל הוא ש"אומן קונה בשבח כלי" ועל כן היה צריך בצלאל למוסרו אח"כ לציבור, ואם היה בצלאל קטן לא היה יכול למוסרו לציבור.

Having said all this, I think that the best evidence of the meaning of the word קונה in this context, is what Chava said when she gave birth to Kayin.  Breishis 4:4

וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת ה'.

What does Kanisi mean? Does it mean she owned him? No. It can not mean anything other than "I have created a man, together with the Ribono shel Olam."  Why the meforshei haTorah by Avimelech brings rayos from all over Tanach and Mishnayos, but do not bring this raya from the first time the word Kinyan appears, back in the beginning of Parshas Breishis, I do not know, and I suspect that someone is going to explain to me why I am completely off the track, because the if it were a raya, it would be the first thing the Rishonim bring. Fool's paradise it may be, but for the moment I think it is an excellent and clear proof. 

If I were working on Sheva Brachos Torah, I would point out that someone, whoever wrote בורא עולם בקנין השלם זה הבנין, (first mentioned by Rabbeinu Nissim Gaon,) was thinking about the interplay of קנין and בריאה,  but I'll leave that to others.

Note regarding the words in the first paragraph:

פינות צבאיו  means "the great ones of His hosts." Based on שמואל א', י"ד ל"ח, according to the Rokeach.

סידורי נסכיה refers (אבודרהם) to the Lechem Hapanim, and פירושיה, most people say it means the numerous הלכות למשה מסיני -not a very good pshat- but here's the Aruch Hashulchan in 286:2 who says an interesting pshat, whether you accept it or not.

'צוית פירושיה עם סידורי נסכיה' - והוא על פרשה 'צו את בני ישראל', ששם מפורש קרבן שבת, 'צוית קרבנותיה' - המפורשים בה, 'עם סידורי נסכיה' - הם שש מערכות של לחם הפנים, ותרגומו שית סידרין, ונסכיה מלשון 'קשות הנסך' (ב"י). ויותר היה נראה לומר 'פירושיה' בשין שמאלית, לשון 'ויפרוש את האהל על המשכן', וכן כאן פרישת לחם הפנים על השלחן, עם סידורי נסכיה - הם הבזיכין, שהם קשות הנסך.

סוד in סוד שיח is not a secret, it just means "council." Please pay attention - council, not counsel.  See Tehillim 55:15 אשר יחדיו נמתיק סוד, Yirmiahu 15:17 לא ישבתי בסוד משחקים, and Breishis 49:6, בסודם על תבוא נפשי. I would guess that Nusach Ashkenaz made it סוד שיח instead of שיח סוד שרפי קודש in order to imply a secondary connotation of enigmatic or inscrutable, but the pashut pshat is council.

Covid Fatigue

 It stands to reason that we ought to be davening that a cure is found for the pandemic, or that it just disappear. If you don't want to daven, here are two Rishonim that you can use as an excuse. If nothing else, they are very interesting.  Thank you to Harav Shimon Krasner for pointing out the Maharil and the Radak to me.

מנהגי מהרי"ל מכון ירושלים תשמ"ט דף תרל"ו, הוספות

מהר"ש הקשה על הא דאיתא בבא בתרא אי בעי רחמי, ואמאי לא בעי רחמי, בשלמא אלישע היה נביא וידע דכבר נגזרה גזירה, אלא ר יוסף אמאי לא היה מתפלל. וכמדומה לפי דעת מהר"ש מתי שיש רעב ח"ו במדינה שאין לבקש רחמים לבטלו 

It's not in BB, it's in Kesuvos 106a.

בשני דרב יוסף הוה ריתחא אמרי ליה רבנן לרב יוסף ליבעי מר רחמי אמר להו השתא ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה הוו פיישי תרי אלפן ומאתן רבנן בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי אנא איבעי רחמי

The Maharash he quotes is רב שלום מנוישטדט, his Rebbi, the מהר"ש.

The magi'ah on the Maharil points out this seems inconsistent with the Gemara in Taanis about davening in a time of drought.

 דבריו צריכים ביאור דהלא בגמרא תענית ח' ב' מהעובדא דר שמואל בר נחמני לא משמע כן וראה בטושו"ע או"ח סי תעז סט"ז 

This inconsistency between the Gemaros in Kesuvos and Taanis is discussed by the Maharsha and the Pnei Yehoshua in Ksuvos.

Maharsha 

הוו פיישו תרי אלפין ומאתן רבנן בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי אנא איבעי רחמי כו'. יש לדקדק בזה דמצינו בימי חכמי התלמוד דבעו רחמי אכפנא בפ"ק דתענית ולא נשאו ק"ו זה בעצמם מאלישע דלא בעי רחמי ואין סברא דבימיהם הוו פיישי טפי מתרין אלפין ומאתן וי"ל ברעב של כליה שבא לעולם גוזרים תענית ואיבעי רחמי ובהכי איירי הנך דפ"ק דתענית אבל הכא מיירי ברעב של בצורת דהיינו דהגשמים מועטים והשער ביוקר ולא היה ליבעי רחמי אלא משום דוחקא דתלמידים ועביד ק"ו מאלישע דפיישי כ"כ תלמידים ב' אלפין ומאתן ולא איבעי רחמי משום דוחקייהו כ"ש בשני דרב יוסף דלא פיישו רק ארבע מאות תלמידים דלא איבעי רחמי משום דוחקייהו וכן מוכח בפ"ק דסנהדרין דבימי אלישע לא הוה רק רעב של בצורת ודו"ק:

Pnei Yehoshua

בשני דר' יוסף הוי ריתחא א"ל רבין ניבעי מר רחמי א"ל השתא ומה אלישע כו'. ולכאורה יש לתמוה דבכמה דוכתי אשכחן בתנאי ואמוראי דבעו רחמי אכפני וכ"ש בימי הנביאים ולענ"ד נראה דמדלא קאמר הכא בשני דר' יוסף הוי כפנא אלא הוה ריתחא משמע שהיה ידוע להם דעידן ריתחא הוי ובעידן ריתחא אמר להו שפיר דאין לבקש רחמים אלא בעת רצון ואהא מייתי ראיה מאלישע דעביד מעשה ניסים למיברי מזוני ליתן לחם א' לפני מאה איש שהוא שינוי הטבע ולא ביקש רחמים אכפנא גופא שאינו שינוי הטבע אע"כ דהוה קים ליה דעידן ריתחא הוי ואפשר שהיה באותו זמן דכתיב לעיל מהאי פרשה ויהי קצף גדול על ישראל או במאי דכתיב בתר האי פרשה כי קרא ה' לרעב שבע שנים כן נ"ל ועיין בחידושי אגדות למהרש"א ז"ל והנלע"ד כתבתי:

***********************************

And, there's this Radak quoting Rav Saadiah Gaon.

 שמואל ב כ"א א 

ויבקש דוד את פני ה'. יש לשאול מפני מה לא בקש עד השנה השלישית פי' רבינו סעדיה גאון ז"ל שנה ראשונה חשב מקרה הוא כדרך העולם שניה חשב כי בעון פסל מיכה היה ובער כל מה שמצא כשהיה רעב בשנה הג' ידע כי עון אחר היה ובקש את פני ה' לדעת מה זה

The Radak/R Saadiah Gaon are similar to the Gemara in Yevamos 78b with one big difference: The Gemara there says

דכתיב (שמואל ב כא, א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה 

שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם דכתיב (דברים יא, טז) ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' בדקו ולא מצאו 

שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב (ירמיהו ג, ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו' בדקו ולא מצאו 

שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב (משלי כה, יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר 

בדקו ולא מצאו אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש דוד את פני ה' מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים

There is no reason to think that they did not daven. This Gemara in Yevamos is no different than the Gemara in Brachos 5a 

אמר רבא, ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו — יפשפש במעשיו, שנאמר: ״נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה׳״. 

which does not mean "don't daven till after you are mefashfeish." It means you do everything - תפילה, תשובה, וצדקה.  Here, too, they were being mefashfeish b'maaseihem.

During years one, two, and three, they did teshuva utefilla utzedaka. All along, Dovid haMelech assumed that although they were davening properly, there must be a flaw in the Teshuva, that there's some kind of ongoing sin.  They tried their best to identify and correct any aveiros, so they had Teshuva. When that didn't help, he said, maybe step three is faulty, maybe they're promising tzedaka but not really giving it! But they determined that this was not happening. Only at that point, when everything they did remained futile, not the Tefilla, not the Teshuva, and not the Tzedaka, only then did he have recourse to the Urim veTumim.

What's vastly different about this Radak is that while the Gemara says that from Day One, Dovid haMelech looked for aveiros that might have brought about the problem, while the Radak he says that Dovid haMelech thought מקרה הוא כדרך העולם. Season's change, some years are better than others, and it's all just the course of nature, it's not because of any aveiros. The phrase מקרה הוא כדרך העולם is jarringly dissonant for a Rishon. מקרה? For a tzibur? Is there such a thing? Isn't there a reason when things happen, לטוב או למוטב?  And worse - everyone knows the Rambam in Taanis 1:3

אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.

The Radak knew that Rambam just as well as we do. The Radak was a big admirer and defender of the Rambam, Yad through Moreh.  Why on earth would he put in Dovid haMelech's mouth words that the Rambam uses to represent an egregious example of krummeh hashkafa?

In the context of the Rambam's words, the Radak seems to imply that he didn't even try to daven. After all, the Rambam says that the people who say "it's mikreh and derech haolam" don't even daven for relief. It seems that according to the Radak, you only seek help from the רבש"ע when it becomes apparent that what's happening is not Mikreh, דרך הטבע, or at least not מעשים בכל יום. 

However, it is possible that the Radak does not mean that. His question was, why did it take three years before Dovid haMelech asked the Urim veTumim. And he answers that there were three steps:

Year One, when they assumed  מקרה הוא כדרך העולם, they davened, as we always do. 

Year Two, they saw that their tefillos were not answered, so they looked for aveiros that were stifling their tefillos. 

Year Three, when the teshuva and tefilla changed nothing, he realized he had to ask the Ribono shel Olam what the problem was.

  I will leave it to you to decide what the Radak means, either that they just attributed it to the vagaries of nature and not to a divine decree, or that they recognized it was a divine decree but not necessarily brought about because of any aveira.  Both ways are disturbing. Each one is odder than the other.  

**********************************

You all know that none of our manhigim and baalei haskafa from the last couple of hundred years would accept either the כמדומה of the Maharil on the Maharash, or whatever the Radak from Reb Sadiah Gaon means, as proper hashkafos. They would go with the Maharsha or the Pnei Yehoshua.  And even the Maharsha is surprising. Why not daven even if it's just a matter of the shaar? That's also important, if you don't have a lot of money. And why not daven? Bishlema not to be gozer a three day taynis, fine. But davening should be automatic for all a person's needs.

*********************************

But the story of the Ra'av, the famine, in the time of Avraham Avinu, might shed light on Rav Saadiah. 

12:10    ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ   

Ramban

ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו כי יש באלהים כח לעזור ולהציל גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא כי האלהים ברעב יפדנו ממות ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה במקום המשפט שמה הרשע והחטא:

Many argue with the Ramban, such as the Ran, the Abarbanel, the Tur, the Netziv, almost everyone. Many say that the lesson we learn from this episode is how a person ought to respond to famine - by relocation - BK 60b, רעב בעיר פזר רגליך.  In fact, it could be that the point R Saadiah is making is that the primary reaction should not be to beseech the רבש"ע. The most important thing to do is to make a plan bederech hateva how to survive and not to fool yourself into thinking that אין עוד מלבדו is going to save you. It might, but your job as a yelud ishah is to make intelligent plans and execute them. As the Ralbag says, 

והנה התועלות המגיעים מזה הספור הם רבים:

התועלת הראשון הוא במדות. והוא החריצות על בקשת ההכרחי לאד' להעמדת גופו מהמזונות וממה שידמה להם הלא תראה שאברהם עם שכבר הבטיחו ה' יתע' בהצלחת קנייניו התעורר מפני הרעב שהיה בארץ כנען ללכת לארץ מצרים ולא נמנע מההליכה שם מפני מה שצוהו ה' ית' שישב באר' כנען כי אין מצות ה' ית' כי אם להטיב לאדם לא שימות בסבתם. ולזה ידע אברהם שרצון הש"י היה שיסור משם לבקשת הטרף.

You deal with the reality, and not expect that all of the teva is going to change because you daven. Your primary duty is to do what seichel and good planning tells you is the wise choice. Tefilla is secondary. It's like  "Who do you think sent the helicopter???"  Here is what Rav Hirsch says.

Allein, dass Gott diejenigen, die seinen Willen zu erfüllen gehen, mit seiner besonderen Gnade schützend umgibt, שלוחי מצוה אינן ניזקין, ist eine Erfahrung, die Abraham und seine Nachkommen erst zu machen hatten; dem Abraham ging kein Abraham zuvor, und selbst diese Erfahrung schließt die Pflicht nicht aus, in jeder Lage bis zur Grenze des Erlaubten stets das Seinige zu tun, und nur darüber hinaus auf Gott zu vertrauen. Abraham durfte sich sagen: אין סומכין על הנס.

The lesson, applied to current events, would be that tefilla alone is futile. Find a qualified expert in contagious disease, ask him what he advises, and follow his advice to the extent possible. Then, and only then, can you even think about davening. Otherwise, the רבש"ע will say "Who do you think sent the helicopter???"

But this is not enough of an explanation. Who would say that a sick person should not daven for a refuah shleimah? Who would say that we should skip Refaeinu? You do hishtadlus, but of course you are mispallel too. Nobody says that we are on a madreiga to skip hishtadlus, but nobody would say that we don't have to daven.  Even the Ramban agrees that tefilla is deoraysa בעת צרה. So I really don't have an approach to the Radak/Rav Saadiah.

Lech Lecha, Bereishis 13:7. Shepherds of Lot and Avraham, the Ketzos and Nesivos

(repost.)

Lot's shepherds of Lot grazed their flocks on land that belonged to the canaanite residents of the land.  Avram's shepherds rebuked them.  Rashi, based on the Medrash Rabba here, says that Lot's shepherds claimed that Hashem's promise to give the land of Canaan to Avram's descendants justified their behavior.  Since Avram was elderly and barren, Lot was the presumptive heir.  As such, the land was his.  Avram's shepherds disagreed because, as the passuk continues,  the Canaanites and Perizzites dwelled in the land at that time, meaning that the transfer of ownership had not yet taken place.  Until that transfer took place, it was owned by its inhabitants.

Bereishis 13:7

ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ

Rashi:

"ויהי ריב" - לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין

Medrash Rabba 41:5

ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט -- רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אמר: בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה, ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל?! היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם: לזרעך אתן את הארץ הזאת. ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו, ואין אכלין, מדידהון אינון אכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו: לזרעך נתתי. אימתי? לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה.
והכנעני והפרזי אז יושב בארץ -- עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ:

The Ramban does not accept that this would be even a superficially rational argument.  The promise to Avram was to his seed, and Lot was his nephew, not his descendant.  Instead, the Ramban reads the Medrash as saying that the shepherds of Lot misheard or misunderstood the promise to Avram- perhaps they understood it to be a gift to Avram's heir, whoever that will be.

Ramban:

ויהי ריב - כתב רש"י לפי שהיו רועיו של לוט מרעין בהמתם בשדות אחרים והיו רועיו של אברם מוכיחין אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אמר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה עדיין אברם ומדרש רבותינו הוא (ב"ר מא ה) ואני תמה כי המתנה שנאמרה לאברם לזרעו היתה שנאמר למעלה (יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת והיאך יירשנו לוט אולי שמעו הרועים המתנה וטעו והכתוב אומר כי גם ללוט גם לאברם איננה עתה ולפי זה מה שאמר תחילה כי היה רכושם רב לאמר כי מפני הרכוש הרב לא ישא אותם הארץ והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים וזאת סבת המריבה

(Parenthetically, the Ramban, and Rashi, highlight something we need to remember- that when the Torah presents someone as a sinner, it is a mistake to say that he was simply a crude rasha.  The Torah doesn't waste our time castigating simple resha'im.  The Resha'im in the Torah always had an excellent rationalization, and only when you understand what they were thinking can you learn the higher lesson the Torah is teaching.  It would be easy to say that Lot's shepherds were just thieves, but from Rashi and the Ramban you see that this is not correct.  Lot was Avraham Avinu's nephew, and lived in a household where malachim were everyday visitors.  If Lot went off the derech, the derech was not easy to discern; if Lot's shepherds acted in this way, Lot was aware of it, and there was a good reason to think it was muttar.  This is true with Korach, with Yeravam, with Menashe (as Rav Ashi found out in Sanhedrin 102b,) with Achav, with Acheir, and with all those that are described as having committed terrible sins.)

It seems to me that the Ramban creates a bigger problem, a question that he implicitly asks but doesn't answer.  If we seek an ostensibly valid basis for Lot's shepherds' assertion, why did they think that Hashem's promise made it Lot's or Avram's property immediately?  It was a promise to give in the future.  Until Hashem gives it, it belongs to the original owners.  That is, indeed, how the Medrash learns the second half of the passuk- that Lot's shepherds were wrong, because the land was still inhabited- and owned- by the Canaanim.  What was their rationale for ignoring the current inhabitants?

It is true that where a person gives a gift to A with the remainder to go to B, (אחריך לפלוני), the current user is said to have only the קנין פירות (usufruct) while the remainder man has the קנין הגוף.  But that's only where the owner creates a trust, and transfers ownership to the  קנין פירות and the קנין הגוף people.  Here, no transfer was made; it was just a promise to give a gift in the future.  Furthermore, the owner of the קנין פירות has an absolute right to undisturbed use of the  פירות, despite the other's ownership of the קנין הגוף.  The אחריך guy cannot even take things the first man has no intention of using.

Perhaps the pshat is that Lot understood the promise to mean that it would belong to them whenever they walked in and took it, that it created an immediate right to take possession of it; not that it was theirs as soon as it was promised, but that they had the right to take possession and make it theirs at will.  But on what basis can we interpret Hashem's promise to mean that?  What kind of pshat is the Ramban saying that אולי שמעו הרועים המתנה וטעו, they knew of the promise but made some kind of mistake?  What does that mean, that they misunderstood it?  Either they heard it, or they didn't.  The Ramban is very shver.

The answer is that the argument between the shepherds of Lot and the Shepherds of Avram is exactly the same as the argument between the Ketzos in 278:15 and the Nesivos there in sk 11 regarding the status of an item after its owner swore that he would give it to another person, or makirei kehuna.  Lot's shepherds held like the Ketzos, and Avram's shepherds held like the Nesivos.

Here is the relevant part of the Ketzos.

 מסופקני באחד שנשבע ליתן מתנה לחבירו חפץ פלוני ומת המקבל קודם שהגיע המתנה לידו אם הוי ראוי לגבי בכור כיון דשבועה אינו עושה קנין, או נימא כיון דצריך לקיים שבועתו ואסור לו לחזור ה"ל החפץ שנשבע לתת לו כמו מוחזק. והנה יש ללמוד דבר זה דהוי מוחזק מדברי תוס' פ' יש נוחלין (ב"ב קכג, ב ד"ה הכא במכירי כהונה) וז"ל: בכל דוכתי עביד מכירי כהונה מוחזק בפ' כל הגט (גיטין ל, א) והיינו טעמא משום דזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפי' בדברים בעלמא, ואע"פ שאם רצה לחזור בו יכול מכל מקום כל כמה דלא הדר ביה הוי כמוחזק עכ"ל. וא"כ מכ"ש בנשבע או נתן תקיעת כף ליתן חפץ פלוני דהוי מוחזק לגבי בכור

......................

ולעד"נ דודאי מכירי כהונה אינו אלא משום איסור וכמ"ש תוס' שזכרנו, אלא דהתם בב"מ דכבר תקפו כהן קודם שחזר תו ליתיה בחזרה כיון דמכירי כהונה חשיב כמו הבטחה שיתן לו כל המתנות וכבר תקפו תו ליתיה בחזרה כיון דכבר זכה בו, והוא הדין במתנה מועטת דיכול לחזור ואסור לו לחזור ואם הלך המקבל בעצמו ומשך תו ליתיה ברשותיה לחזור דהוי ליה כנותן לו רשות לזכות בו כיון דאסור לו לחזור ועמ״ש בשי׳ ר'ד סק'ג

Here is the Nesivos:

״עקצוה״ח שרצה ללמוד מהא דמכירי כהונה דהוי מוחזק משום דאסור לחזור בו משום דהוי כמתנה מועטת, א״כ ה״ה כשנשבע ליתן מתנה דהוי מוחזק אצל המקבל, ולפי״ז א״כ בכל מתנה מועטת ליהוי המקבל מוחזק 

ולפענ״ד דעיקר הטעם דדוקא במתנות כהונה דהוא של כהן ואי תקפו כהן במכירי כהונה אינו חייב להחזיר כמבואר בתוס׳ ב״מ דף ז׳ בסוגיא דתקפו כהן, והטעם דמתנות כהונה של כהן הוא רק שיש לבעה״ב טובת הנאה בציווי רחמנא, וכיון דאסור לחזור בו נתבטל הטובת הנאה שנתנה לו רחמנא, דבמקום איסור לא נתנה לו רחמנא, וכיון שהוא אינו יכול לחזור והמקבל יכול לתקפו בע״כ של הנותן וכשיתקפהו יהי׳ שלו לגמרי לקדש בו אשה ולכל דבר הוי מוחזק, משא״כ בשבועה או בשאר מתנה מועטת דאפילו יתקפו ממנו לא יהי׳ שלו עד שיקנה לו בקנין, וכל זמן שלא נקנה לו בקנין לא יהי׳ שלו לא הוי מוחזק, ולדברים אלו כיון המהרי״ו בתשו׳ ס׳ ע״ד ע״ש״.

I'm not translating or explaining them, because if you're willing to accept that the machlokes ro'ei Lot and ro'ei Avram is the machlokes Ketzos and Nesivos, you've been in yeshiva long enough to be able to understand them yourself.  Anyway, Reb Moshe Mordechai, in his introduction to his Levush Mordechai, says that once a yeshiva bachur can learn Gemara and Tosfos by himself, he should spend part of the day learning b'iyun, half of the day learning just Gemara without Tosfos for bekiyus, and an hour a day learning the Ketzos with a good chavrusa. 

ושעה אחת ביום יקבע ללמוד קצות עם חבר כגילו שיש לו שכל ישר ובזה בע"ה יצליח הרבה

(Rav Shmuel Birnbaum of Mirrer Yeshiva NY said the same about the דברי יחזקאל-  if you want to become a lamdan, his eitzah is to make a seder to learn the דברי יחזקאל.)

The only problem I have with the Ketzos is that he holds, in 241:4, that it is possible to have a full kinyan haguf lizman, unlike the Rosh and Ran  in Sukkah that say that a kinyan lizman is meaningless and is just another way of saying "borrowed."  (The Ketzos found a rishon that says like him, Rabbeinu Avigdor in the Teshuvos HaRosh, also found on the gilyon in our Yerushalmi in Orla daf 2- pointed out by Reb Chaim B.)  Bishlema if, like the Rosh and Ran, a kinyan lizman is not a kinyan gamur, I could understand saying that if the kinyan is absolutely guaranteed to end at a certain point, the real baalim is the acharecha.  But the Ketzos holds you can have a kinyan haguf gamur lizman, and it's hard to understand why the future change matters at all until the change occurs.  But as far as the t'liyah on the machlokes Ketzos and Nesivos, the t'liyah is still excellent.

If, however, you want to know how the Ketzos understood Avraham Avinu's shittah, there are several ways to explain it. 

1.  The Rambam in the introduction to Mishnayos says (reconciling Brachos 4b and 7a) that a nevuah that was intended to be publicized that foretells a good thing is never retracted, even if the beneficiary of the nevuah sins and doesn't deserve it.  Many rishonim disagree, including the Or Hashem (2:4:2) and the Abarbanel (al hatorah) and the Ramban (12:6).  So it could be that Avraham Avinu held not like the Rambam, and there was a chance that the nevuah might not be fulfilled, lest he lose the zechus to inherit the land.

2.  Avraham Avinu held that publication only matters when it is the beneficiary that hears of it.  Since the beneficiary was the son he would have, who had not yet heard anything.  Lot held that if anyone hears of the nevuah, it doesn't matter if it is the beneficiary or not, the nevuah will be fulfilled, and since Lot heard it, it was going to be fulfilled no matter what.

3.  There is a big problem with the Ketzos.  Bishlema by matnos kehuna, you can't benefit from them anyway, so there's no reason the Kohen shouldn't take them now.  But by a shevua to give a gift, why can't you use it until you give it away, and if so, what right does the beneficiary have to take it before you decide to give it?  How can the Ketzos compare them?  Perhaps the answer is that when you swear to give an object away, any use that will diminish the value of the object contradicts the promise.  But of course, if you could use the object before giving it away, the other person can't just take it.  Also, it could be that the Ketzos is talking about a case where the owner has absolutely no intention of using the object before giving it away.  If so, it could be that in our case, Lot's shepherds held that the Ketzos' rule applied, because the Knaanim were not using the fodder, and it would just go to waste.  If so, the oath allowed them to take it, because taking it did not interfere with the temporary right of usage of the Knaanim.  Avrohom Avinu, on the other hand, held that since the Knaanim could use it if they so chose, the fact that they weren't is not enough to apply the Ketzos.  The same is true by the burial of Sarah, where Rashi says that Avrohom Avinu said that he had a right to take it- the Knaanim couldn't use it for anything but burial, and using it for burial would interfere with Avrohom's kinyan haguf by making it forever useless for Avrohom.  This precluded them from using it as a cemetery; since it had no other possible use, the rule of the Ketzos did apply.

The Self Righteous Men of Sedom

The vort is very good, but I don't think it speaks to our tekufah. Of course, there are yechidim that it describes very well, but they are lunatics and psulei yichus descended from a long line of lunatics and psulei yichus.

From Chadrei Chareidim Forum:

ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (יג.יג)

פשוטו של מקרא כדברי רש"י הוא, "ואנשי סדום רעים" – בגופם, "וחטאים" -   בממונם, "לה' מאד" – יודעים רבונם ומתכונים למרוד בו. 

אך הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע הסביר כאן פשט חריף שכל כך אקטואלי לדורנו... "ואנשי סדום רעים" בגופם, "וחטאים" בממונם, אך "לה'" – כשהם מרשיעים ברשעותם הם עושים זאת כמובן במסוה של "לשם שמים" "תקנת הדור" באיצטלא של 'צניעות' 'קודש' 'חינוך', אך התורה מיד ממשיכה ומעידה לנו מה מסתתר מאחוריהם: כלום! גורנישט! רק "מאד" – 'כסף' 'געלט' כמו ובכל מאודך – ממונך...

וכמו שפירש הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק זי"ע בחריפותו את דברי הגמ' (בבא בתרא טז.) א"ר לוי 'שטן' ו'פנינה' לשם שמים נתכוונו. והפשט הפשוט הוא, שגם השטן בהכותו את איוב וגם פנינה בצערתה את חנה לשם שמים נתכונו – היו להם כוונות טובות כמבואר שם, אך הרה"ק מקוצק זי"ע אמר: שכזה רשעות יכול להגיע רק ממי ש"לשם שמים נתכוונו" – שהכל אצלו במסווה של "לשם שמים" ער מיינט ממש נאר דעם רבש"ע!...

(מובא בגליון פנינים )

Is It Good To Be Nolad Mahul?

UPDATED NOVEMBER 21 2020

UPDATED JUNE 22 2022

Final synopsis:

It is implicit in ma'amarei Chazal that being a  נולד מהול is a sign of great kedusha.

I thought that even though it is a sign of great kedusha, the person missed a מעשה מצוה and could not be said to embody any קיום מצוה at all, even according to the Or Zarua and the Mishkenos Yaakov and Reb Chaim (למ"ד a nolad mahul needs no hatafas dam.) Obviously he's not an ערל, but he can not be said to be a חפצא של מצוה, because THERE WAS NO מעשה מצוה.  

I was wrong. There are two inescapable proofs that even a נולד מהול embodies an אות ברית קודש and he is a חפצא של מצוה. 

I don't like this at all at all, but it looks like I am going to have to readjust my thinking. 

UPDATE 622/22

I just found that this is a machlokes Tanaim brought by Reb Meir Simcha in Parshas Shlach:

וזהו שאמר ר' עקיבא במדרש (תמורה) תנחומא (תזריע ה) על מצות מילה, מעשי הקב"ה נאים או מעשי בו"ד, והשיב מעשי בו"ד, כמו גלוסקה יפה יותר או חיטים, ולכן גם מצות מילה רצה הקב"ה להניח לאדם שיהיה לו במה להתגדר גם בגופו, ולכן ברא מותרות בבריאה, והאדם יבוא וימול בשר ערלתו, ובזה יחתום להיות עבד לה'. ולכן מצאנו בירושלמית ובמד"ר (בר"ר מז ט) על הא דדריש ר' לוי "מל אברהם" אין כתיב כאן, אלא נימול אברהם (בראשית יז כו) בדק את עצמו ומצא עצמו נימול שצעק עליו ככרוכיא ר' זעירא כזבנא שקרנא, מפני כי כל ענין מצות מילה הוא מה שכוון הבורא יתברך שהניח מותרות בבריאה, כדי לזכות האדם שיזדכך נפשו בקיום מצותה, ויהא מקיים בזה חפץ ורצון הבורא יתברך, א"כ מה אתה אומר שגם זה עשה ע"י פעולת הקב"ה, א"כ שוב בטלה הכוונה האמיתית בברוא הבורא יתברך דבר טפל ומותר בבריאה, לכן צעק עליו כזבנא שקרנא .שזהו שקר נראה, ומאמר שסותרו מעצמו  

*****************************************

I would have thought that being nolad mahul is a missed opportunity. A person has a mitzva to make a milah, to remove the orlah. If one has no orla, then he can not do the mitzva. Additionally, the bris, the covenant with the RBSO, is the act of doing the milah, besides being a mahul. If you're born mahul, you didn't have the opportunity to re-enact the making of that covenant with the RBSO. 

On the other hand, it could be that the Bris is, as the Kli Yakar in his עוללות אפרים emphasizes, is a form of a korban, and it seems that this is the kind of Korban you bring when you have to rectify a problem. Not having the problem is not a chisaron, just like the sifrei haneviim are only there to give us mussar - to remove our Orlas HaLeiv- because we were sinful and needed mussar. If not for that, we would have been perfectly happy without all the sifrei nevi'im, and nobody is sorry they couldn't bring korbanos because they didn't do aveiros.  Nobody is sorry they missed the mitzvos of Nig'ei Battim.  

BUT- even in Korbanos we find that there were those that dearly desired the opportunity to bring every kind of korban possible, even when they had no aveiros. We see this in the Mishna in Krisos (25a), in the shitah of בבא בן בוטא.

  ר"א אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה הוא היה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יום כיפורים יום אחד אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אלא אומרים לי המתין עד שתכנס [לבית] הספק וחכ"א אין מביא אשם תלוי אלא על שזדונו כרת ושגגתו חטאת 

Something to think about:

מנחות מ"ג:

ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר (תהלים יב, א) למנצח על השמינית מזמור לדוד על מילה שניתנה בשמיני 

Below we bring from the Shocher Tov that Dovid was nolad mahul. If that is the case, it's hard to know what mitzva he was happy about. True, he had no orlah, but he never had a mitzva of milah.  He was happy with nahama d'kisufa? He was happy that he resisted the desire to be mosheich orlaso?  I was confident that the Gemara and the Shocher Tov are not in agreement.

Speculation aside, you have to admit that Chazal associate being nolad mahul with tremendous kedusha, with one notable ringer.

שוחר טוב   13	אבות דרבי נתן  12	תנחומא  7
אדם	אדם	אדם
שת	שת	שת
חנוך	X	X
נח	נח	נח
שם	שם	X
תרח	X	X
יעקב	יעקב	יעקב
יוסף	יוסף	יוסף
משה	משה	משה
X	איוב	איוב
שמואל	שמואל	X
דוד	X	X
X	כלאב	X
ישעיה	X	X
ירמיה	ירמיה	X
X	זרובבל	X

 

 Tanchuma Noach 5:3 lists seven.

 תמים זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם 

אדה"ר נברא מהול 

ושת בנו נולד מהול דכתיב (שם ה) ויולד בדמותו כצלמו, 

נח נולד מהול דכתיב תמים היה בדורותיו, 

יעקב נולד מהול דכתיב (שם כה) ויעקב איש תם, 

ויוסף נולד מהול דכתיב (שם לז) אלה תולדות יעקב יוסף, שהיה דומה לאביו, 

משה נולד מהול שנאמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא, 

ואיוב נולד מהול דכתיב (איוב א) איש תם וישר.

Sheis is mentioned in Rashi in Breishis 5:32-

את שם את חם ואת יפת. וַהֲלֹא יֶפֶת הַגָּדוֹל הוּא? אֶלָּא בַתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת שֶׁהוּא צַדִּיק וְנוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל וְשֶׁאַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ וְכו' בבראשית רבה:

Avos D'Rabbi Nassan Hosafos 2 lists twelve. It drops Noach and Iyov, and adds Sheim, Kil'av, Yirmiah, and Zerubavel.

אבות דרבי נתן הוספות פרק ב:

אלא מלמד כשיצא איוב ממעי אמו יצא מהול. 

ולא איוב בלבד יצא מהול אלא אף 

אדה"ר נברא מהול שנ' ויברא אלהים את האדם בצלמו. אף 

שת נולד מהול שנ' ויולד בדמותו כצלמו. ואף 

נח יצא מהול שנ' נח איש צדיק תמים. ואף 

שם יצא מהול שנ' ומלכי צדק מלך שלם. ואף 

יעקב יצא מהול שנ' ויעקב איש תם. ואף 

יוסף יצא מהול שנ' ואלה תולדות יעקב יוסף והלא אינו ראוי לומר אלא תולדות יעקב ראובן. אלא שכשם שיעקב יצא מהול כך יוסף יצא מהול. אף 

משה יצא מהול שנ' ותרא אותו כי טוב הוא. אלא מה ראת אמו של משה שהוא נאה ומשובח מכל בני אדם אלא מלמד שראת אמו יצא כשהוא מהול. אף בלעם יצא מהול שנ' נאם שומע אמרי אל. אף 

שמואל יצא מהול שנ' והנער שמואל הולך וגדול. אף דוד יצא מהול שנ' מכתם לדוד. אף 

כלאב בן דוד יצא מהול שנ' חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. אף 

ירמיה יצא מהול שנ' בטרם אצרך וגו'. אף 

זרובבל יצא מהול שנ' ביום ההוא נאם יוי צבאות אקחך זרובבל וגו' כל המהולים ט"ו.

Medrash Shocher Tov/Tehillim 9:8 lists thirteen - as I said above, the inclusion of Dovid HaMelech seems to be inconsistent with the Gemara in Menachos, and hello Terach.

Kil'av, Yeshaya, and Zerubavel are dropped, Noach is put back in, and the newcomers are Chanoch, Terach, Dovid, and Yeshaya.

ממעיך יפרדו. מכאן אנו לומדים שנולד יעקב מהול חד גזור וחד לא גזור. זה אחד מי"ג שנולדו מהולים. 

אדם הראשון. 

שת. 

חנוך. 

נח. 

שם. 

תרח. 

יעקב. 

יוסף. 

משה. 

שמואל. 

דוד. 

ישעיה. 

ירמיה. 

אדם תחלת בריאתו של הקב"ה. שת שנאמר (שם ה ג) ויולד בדמותו כצלמו. חנוך שנאמר (שם ה כב) ויתהלך חנוך. ונאמר (שם ו ט) התהלך נח לגזירה שוה. נח שנאמר (שם) צדיק תמים. שם שנאמר (שם יא יא) אלה תולדות שם. שכל מי שנכפל שמו נולד מהול. שם שם נח נח תרח תרח. יעקב שנאמר (שם כה כז) ויעקב איש תם. ואומר (שם מו ב) יעקב יעקב. יוסף שנאמר (שם לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף. מלמד שנולד מהול כמוהו. משה שנאמר (שמות ג ד) משה משה. ונאמר (שם ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא. שנולד מהול. (שמואל-א ג י). (צ"ל שמואל דכתיב) שמואל שמואל. ישעיה שנאמר (ישעיה מט א) ה' מבטן קראני. ירמיה שנאמר (ירמיה א ה) בטרם אצרך בבטן. דוד שנאמר (תהלים טז א) מכתם לדוד מך תם. ורב יעבוד צעיר. אמר רב הונא אם זכה יעבד ואם לאו יעבוד. וכיון שראה דוד היאך עשו משעבד לישראל אמר לפני הקב"ה גערת גוים אבדת רשע:

Terach?? 

Perhaps it was so that Avraham Avinu could be born from a non-oreil, just as Yitzchak was only conceived after Avraham Avinu's milah.  This was suggested by the Munkatcher in his sefer Chaim v'Shalom at the end of Noach.

 אבל תרח מה בעי הכא ולמה זכה לזה. 

וי"ל על פי המבואר במדרש הראשונים ז"ל (עיין קדושת לוי פרשת וירא ד"ה ויעש אברהם) כי לכך לא נתעברה שרה מקודם עם יצחק עד שנצטוה אברהם על המילה ומל את עצמו (כאשר היה זמנו נגזר מהיודע תעלומות יתברך שמו) כדי שיולד יצחק מאבר הנמול. וז"ש בפיוט קודם קדושת שחרית ליום ב' דראש השנה ששאל אברהם אבינו להקב"ה לאיזה בן (יעשה העקידה), לבן הערלה (ישמעאל שנולד מאבר בהיות עליה ערלה), או לבן המילה היינו יצחק כנודע. על כן חשב יתברך שמו שאברהם יולד מתרח מאבר הנמול, ובהיות תרח לא זכה לכך על כן נולד מהול, ואתי שפיר. 

Shelah, that it allows you perfection without any physical diminishment:

של"ה עשרת הדברות, מסכת שבועות, תורה אור ד׳ כ"א

אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול, דהיא שלימות כח הגוף בלי התבטל כוחתיו ויחלשו. וכן מצינו דוגמא לזה באברהם, קודם שנימול כתיב ויפול אברהם על פניו, אבל אחר שנימול לא. ומשה רבינו עליו השלום שנולד מהול, לא נתבטל לגמרי ממנו שום כח והרגש:

I saw the following on the Otzar Hachochma forum, which often has great Talmidei Chachamim participating, but I can't vouch for the story, especially since all the great mohalim say that they have never seen a nolad mahul except for hypospadias, which, they say, is not really nolad mahul.

מעשה שבא לשאול את מרן הקה"י איך לנהוג בקשר לתינוק שנולד מהול, ואחרי שלמד את ההלכה עם אבי הבן יחד בשו"ע ונו"כ יצא מגדרו וביקש להיות סנדק כי יש בו בתינוק קדושה מיוחדת או סגולה מיוחדת אינני יודע הביטוי שהשתמש בו, רק שלמעשה היה הקה"י הסנדק מטעם זה.

מסתמא אותו תינוק [כיום אברך אב למשפחה ברוכה כ"י] לא יודע מהענין...

Apparently, although you lose out on the mitzvah, the inability to do a physical act that echoes the unique relationship between the RBSO and Klal Yisrael, that loss is balanced by the inherent kedusha. It's like being born a Kohen, as opposed to being born a regular Yisrael.

After the Tzivui to make a bris, then the Orlah is a gnai, like the Brisker Rov says on Breishis 17:2-3, on 

ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד   ויפל אברם על־פניו

If so, not having an orlah in the first place might be a maalah, at least after the tzivui.  You were born with no gnai.

On the other hand, if the din hatafa is really required because there is definitely an ערלה כבושה, then it's not a maaleh or a chisaron. If Hatafa is just because of a chashash OK, then maybe it's a maaleh. 

שבת קלה.

ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת, שבש"א צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א א"צ. אר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב מפני שערלה כבושה היא על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שבש"א צריך להטיף ממנו ד"ב ובה"א א"צ להטיף ממנו ד"ב וכו'. איתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כרשב"א וכו'. רבה אמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא רב יוסף אמר ודאי ערלה כבושה היא. אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא ר"א הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב על מה נחלקו לחלל עליו את השבת בש"א מחללין עליו את השבת ובה"א אין מחללין עליו את השבת, 

One has to assume that while this may be true for a modern nolad mahul, the people listed in the maamarei Chazal as being nolad mahul definitely did not have an ערלה כבושה, even according to Rav Yosef.

It is important to address the opinion that being a mahul is a constant state of Kiyum Mitzvah. Reb Chaim says in the Rambam that if a nolad mahul needs hatafas dam bris even without an ערלה כבושה, he gets the maalah of milah even though he definitely does not have an orlah.

הגר"ח (סי' פז-פח) והמשכנ"י (יו"ד סי' סג) כתבו דלהרמב"ם הטפת דם ברית אינה משום ערלה כבושה אלא מצוה בפני עצמה השייכת בכל מילה בעלמא

וכתב המשכנ"י דצ"ל לפ"ז דהסוגי' בשבת דנתנה הטעם דערלה כבושה רק אתיא כדעה המחלקת בין נולד מהול לבין גר שנתגייר כשהוא נמול, אבל להלכה דקיי"ל דבעינן הטפת דם ברית בשניהם אין הטפת דם ברית משום ערלה כבושה, דאין ערלה כבושה בגר שנתגייר

Brought here.

Reb Chaim is in the stencil pg 50.

And Chazon Yechezkel 16:7 in the name of Reb Chaim,

 בכל מילה יש ב'  דינים - להסיר ערלתו, מימול בשר ערלתו, והטפת דם ברית, מואתה את בריתי תשמור.

Which is somewhat reminiscent of the Beis HaLevi in the beginning of Lech Lecha, that there are two dinim in Milah, one to remove pegam, and one to create kedusha.

HOWEVER: 

I'm sure there are achronim that say not like this, but I am was certain that Reb Chaim, and the Mishkenos Yaakov, and the Or Zarua, none of them would say that a real nolad mahul has any "kiyum hamitzva" in that he has no orla. Bishlema it there was a maaseh milah, a maaseh mitzva, bishlema if hatafas dam bris is required even without arla kevusha, then yes, his state of being a mahul is an kiyum hamitzva, ongoing according to the Rogotchover or "in a state of" according to the O'Z and R'Ch. But who in his right mind would say that according to those that hold that by a nolad mahul no hatafa is required, but that he is being mekayeim,or is in a state of kiyum of, any mitzva? What mitzva? Not to be mosheich es ho'orla? Please. (In retrospect, maybe I should have been less sure of myself...)

בשלמא to say that they have a special דרגא of kedusha, fine. Just like Kohanim and maybe Levi'im have an innate, inherent, higher level of kedusha, maybe a nolad mahul does, too. But that's in his מהות as a whole. If Avraham Avinu were nolad mahul, which he wasn't, Eliezer would have had to take a sefer Torah.

Reb Chaim Brown showed me that the Ramban says this idea, too, that milah is a mitzva that lasts forever.  (The Ramban and the Or Zarua were contemporaries, but I don't think they knew of each other.)  The Ramban is in his האמונה והבטחון chapter 21.

לאיסור ענין אחר מילה דותה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת והשבת דותה את התפילין שכבר 

UPDATE:

I forgot a passuk in Vayechi. In Breishis 47:29 it says that when Yaakov was mashbia Yosef, he said, just like Avraham Avinu, שים נא ידך תחת ירכי, and the Mizrachi says

שים נא ידך והשבע לי. לא ששימת היד היא שבועה, שהרי באליעזר הוא אומ' שים נא ידך ואשביעך, אלמא שימ' היד לאו שבועה היא. אלא כדרך כל הנשבעים שנשבעין וחפץ בידם. ואע"פ שהטעם של המילה היתה חביבה לו אינה אלא לאברהם לבדו מפני שהיתה המצוה הראשונה שנצטוה עליה, ובאה לו ע"י צער, אבל לא ליעקב, מ"מ כבר נמשך המנהג גם לבניו אחריו:

Rav Chaim Kanievsky in Taama d'Kra reads the רא"ם as a kashe, not just a he'ara, on Rashi, and he says a different answer on that kashe.

שים נא ידך תחת ירכי, הק׳ רא״ם דהא  רש׳׳י פי׳ גבי אברהם משום שזה מצוה ראשונה שלו ובעי לאנקוטי חפצא דמצוה בידו א״כ יעק״א שנולד מהול כדאי׳ באדר״נ פ״ב ולמ״ד א״צ הטפת דם ברית שאין כאן ערלה כבושה למה נתן ידו תחת ירכו, וי״ל דגם נולד מהול נקרא שמל, שהקב״ה הסיר ממנו את הערלה, והוי כמהול.

I have to say that I was thinking about this, that being a nolad mahul is like the RBSO made the bris, and I put it out of my mind. Too far out.  But there you have it from Reb Chaim Kanievsky. So: what do you see from RCh? You see, as I said, that if there is no maaseh milah, it's not a cheftza shel mitzva. But if you accept his mehalach that there was a maaseh milah by a nolad mahul, it changes everything, and it answers the kashe from Dovid HaMelech as well.

One thing is clear.

You can't argue with the raya. Even though Yaakov was nolad mahul according to every one of the maamarei Chazal, it was called a cheftza shel mitzva.  

It's hard to understand why this is true. It reminds us of the question of whether שמן של נס is called shemen zayis kassis lamaor. Reb Chaim HaLevi says that שמן נס  is not called שמן זית and is passul for the menora, and the neis of Chanuka was in איכות, not in כמות. Wouldn't Reb Chaim HaLevi say that the non-growth of an orla is not the same as a maaseh milah? 

Maybe you can't compare shemen shel neis to milah shel neis. It's possible that the neis by the RBSO that prevented the growth of the orla is not less of a covenant between the RBSO and the child than the act of mila by a mohel. The purpose is to show the relationship, the אות ביני ובין בני ישראל. You achieve that by having a person do it, and you certainly achieve it no less when the RBSO arranges the os bris, and it doesn't matter if it's be removal or by preventing growth.

AND in the end of Reb Chaim's Taama deKra, he has a section called "הערות מנכדי" where on page 406 he brings that one of his grandchildren brought a solid gold raya to his idea that a nolad mahul is called a mahul. Everyone agrees that Yaakov was a nolad mahul, and Tosfos in Shabbos and in Menachos says it's at least called "חתם באות ברית קודש".  

 ויחי ד"ה שים נא ידך   וי״ל דגם נולד מהול כו' ולכ' כ"מ מתו' שבת קל"ז ב' ד"ה ידיד דמה שאומרים וצאצאיו חתם באות ברית קודש קאי איעקב, חזי' דחשיב כנימול.

So I don't see any escape. From the passuk by Yaakov and from Tosfos you see that a nolad mahul is called a nimol to the extent that it is called nekitas cheifetz.  If so, Dovid haMelech certainly could say that he was carrying an Os Bris, a metziyus of a mitzva.

Rav Avraham Bukspan showed me the Medrash in 47:9 that has Rav Abba bar Kahana reviling Levi for saying that Avraham Avinu's bris was done miraculously and painlessly. No! says Rav Abba, that's absurd. Avraham made his own bris, and it hurt, and he was rewarded for unquestioningly causing himself such pain to fulfill the mitzva.  I don't know what Rav Abba would say about this discussion.

נמול אברהם, 

אמר רבי אבא בר כהנא הרגיש ונצטער כדי שיכפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו.

אמר רבי לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נמול, בדק את עצמו ומצא עצמו מהול. 

אמר רבי ברכיה בההיא עתא אקיל רבי אבא בר כהנא לרבי לוי, אמר ליה שקרנא כזבנא את, אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפל הקדוש ברוך הוא שכרו.

UPDATE 11/21/20

I was reading the אמרי ישראל from the writings of Reb Yisrael Meir Karno, a great talmid chacham and very close friend of my family. On page 147 he brings a Baal Ha'ittur I was not aware of. The Tur YD 268 brings the Baal HaIttur  that says that says that a gentile that had been a nolad mahul can be megayer with tevilla alone, but one that had a bris done on him as a gentile needs hatafas dam.  Rabbi Karno learns that if he was nolad mahul, he never ad a chalos din "areil" on himself, so he is no different than a woman giyores. But if he was an areil and had removed the arla, he had a chalos din areil and so he needs some kind of real bris, namely, hatafas dam.

With Reb Chaim's mehalach, we can say a tremendous pshat - that a nolad mahul is viewed as if the Ribono shel Olam already made a bris. True, it wasn't l'sheim geirus, but it could be that it satisfies the milah requirement of geirus. I don't know if it a comparison, but I wonder what the Baal HaIttur would say about a gentile that had a bris done by a Jewish mohel when he was a baby, long before any kavana of geirus. Acnotcording to Rabbi Karno, of course he would need hatafa. If you use Reb Chaim's approach, and say that a milah by the Ribono shel Olam counts towards milas geirus, maybe a milah by a Jew is the same.