A Concise Hattaras Nedarim and a Shmuess, Both from Harav Shteinman Shlitah

This is the nusach used by Harav Shteinman Shlita.  It is based on the Chayei Adam's nusach.

The petitioner says

מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות וכן כל מנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר, ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע ובמנהג טוב הייתי מתנה שיהי' בלי נדר, ומבקש שתתירו לי את כולם

The three sitting as judges respond

   מותר לְךָ, מותר לְךָ, מותר לְךָ

The petitioner then says

הרי אני מוסר מודעה לפניכם ואני מבטל מכאן ולהבא כל הנדרים וכל השבועות וקונמות והסכמות וקבלה בלב או בדיבור, שאקבל עלי, חוץ מנדרי תענית בשעת מנחה, וכן כל מנהג טוב שאתנהג בלי להזכיר בלי נדר, ובאם שאשכח לתנאי מודעה הזאת ואדור מהיום עוד, מעתה אני מתנה עליהם שיהיו כולן בטלין ומבוטלין, ולא יהון חלין כלל.

If a woman wants to be mattir neder, and she does not want to appear before a Beis Din, she should appoint her husband as her agent using the following words, in whatever language she understands.  (Normally, one must personally appear before the Beis Din for Hattaras Nedarim.  However, a spouse is an exception, because a married couple is viewed as one person.  YD 234 Shach SK 70.)

אם עשיתי נדר או נהגתי מנהג טוב ולא אמרתי בלי נדר אני מתחרטת, ואני עושה אותך שליח להתיר

The husband will then represent her before the Beis Din, and say

הריני שליח של אשתי לבקש התרה על כל הנדרים או מנהג טוב שעשתה ולא אמרה בלי נדר, והיא מתחרטת עליהם

The Beis Din responds

  מותר לה. מותר לה. מותר לה

I received this from my nephew in the Mir in Yerushalayim, who sent a link to a video of a Shmeuss delivered by Rav Shteinman today, Tuesday, September 3, 2013/ 28 Elul '73, and also a transcript of the Shmuess, as it is very hard to follow.  Here is the video, and you can follow on the transcript.

מרבינו מרן בעל אילת השחר שליט"א

לעילוי נשמת הבה"ח היקר חיים בן ציון ז"ל בן יבלחט"א הרה"ג ר' אברהם צבי טויב שליט"א

משא החיזוק שנשא רבינו מרן רה"י שליט"א הערב בישיבת מיר בירושלים

מורי ורבותי

אנחנו עומדים שתי ימים לפני ראש השנה. ומה הענין של ראש השנה, מה קובע היום הזה, כל אחד מסתמא יודע. ראש השנה קובע, לא רק על השנה הזאת אלא על כל החיים, כי לפעמים קובעים על האדם רח"ל שיהיה חולה, והרבה שנים הוא יכול להתייסר ביסורים, א"כ זה לא דוקא שנה, וחלילה וחס לפעמים נגזר על האדם לעזוב את העולם, הכל נגזר בראש השנה.

הרצינות של היום הזה, החשיבות של זה מה שקובע, כל אחד מסתמא יודע, ומה באנו לחדש, רצינו להגיד כך.

חז"ל הקדושים הם ידעו את הכל, מה שאנחנו - בשר ודם לא יודעים, כי בדרך כלל סתם אדם לא יודע, רק נביאים, וחז"ל היו גם כן לא רחוק מנביאים, לא ממש נביאים אבל ידעו מה שאפילו בסתר, במרום.

חז"ל אומרים כל מיני דברים מה שיש, איך דנים, ומה דנים, אף שזה לא כתוב מפורש בנביאים. חז"ל קבעו שיש מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, לא מספיק מה שאומרים הקב"ה מלך, בתפילות אומרים כסדר מלך מלך, בודאי הוא מלך, אבל זה לא מספיק, רק צריך "פסוקים" של מלכיות, פסוקים של זכרונות, פסוקים של שופרות, אע"פ שבאמת לכאורה מאי נפק"מ אם אומרים פסוקים, או בלי פסוקים, למה צריך פסוקים? לא! אמרו שכדי לזכות, המהלך שצריך לעשות הוא לא סתם להגיד אתה מלך, רק לומר "פסוקים" או של תורה או נביאים או כתובים. שזה הכל דברים של רוח הקודש, תורה בודאי אין מה לדבר, וגם נביאים וכתובים.

וכדי לזכות בדין צריך את כל הדברים האלה, ולפעמים יש מחלוקת אם פסוק זה או פסוק זה, ומה כל כך נפק"מ? לא! זה נפק"מ גדולה, המילים האלה שכתובים בתורה בנביאים בכתובים, הם דברים כאלה, מילים שיש בהם דברי הקב"ה, ממילא פסוקים זה יותר מסתם אמירת בני אדם. אם אנחנו אומרים אתה מלך זה טוב מאוד, צריך להגיד את זה, אבל צריך גם כן פסוקים של מלכיות, פסוקים של זכרונות, פסוקים של שופרות.

ואנחנו נדבר על השופרות, שלכאורה מה זה שופרות, שאומרים שופר שופר, הרי לא אומרים כל כך הרבה. אלא הענין הוא כך, איזה שופר אומרים, הרי לא אומרים מה שכתוב יום תרועה יהיה לכם, שהתורה אמרה בזה מה שצריך לעשות עם שופר, רק מה מביאים, פסוקים שכתוב שהקב"ה הופיע בשעת מתן תורה.

ולמה צריך להגיד את זה, רואים שכל הענין של ראש השנה צריך להזכיר מתן תורה, את הגדלות של כלל ישראל שזכו בשעת מתן תורה, הקב"ה היה מאד שמח, אמנם הוא לא צריך שום דבר, אבל כתוב בחז"ל ביום חתונתו וביום שמחת לבו זה מתן תורה, נחשב כאילו הקב"ה התחתן עם כלל ישראל, הגדלות של כלל ישראל היה עד כדי כך.

בספר תשב"ץ כתוב שכל הדברים שעושים בחופה, לחתן וכלה, הכל לומדים ממתן תורה, הכל עושים כמו שהיה במתן תורה, כך כתוב בספר תשב"ץ.

א"כ אנחנו רוצים לדעת שכל הדברים האלה לא כל כך פשוטים, אנחנו נתייחס לחלק מה שאומרים שופרות, לא מזכירים את המצוה לתקוע בשופר, יום תרועה יהיה לכם, לא מביאים את הפסוק הזה, רק את הפסוקים מה שהיה בשעת מתן תורה, מפני שכלל ישראל היה כל כך גדול אז בזמן מתן תורה, את הזכות הזה של מתן תורה צריך להביע בראש השנה, לא סתם, רק עם פסוקים, עם פסוקי תורה נביאים וכתובים, כמה פסוקים תורה, כמה פסוקים נביאים, כמה כתובים, ואיזה פסוקים, הכל כתוב בגמרא, ואיך הם יודעים את זה? הם יודעים! הם יודעים מה שקורה בשמים ממעל ובארץ מתחת, הכל הם יודעים.

עכשיו מה נוגע לנו למעשה, כדי לזכות ליום הדין משמע שצריך את זה, בודאי שצריך להתפלל לבקש, ולהזכיר שהקב"ה מלך, אבל גם זה מעיקר הדברים, להזכיר מתן תורה, לדעת שכלל ישראל בנוי על "תורה" בלי תורה אין כלל ישראל.

רש"י בהתחלת בראשית, עה"פ בראשית ברא אלוקים, מביא רש"י בשביל התורה שנקראה ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית, אין תורה בלי ישראל ואין ישראל בלי תורה, זה "אחד ממש", אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא! וזה בראש השנה אנחנו באים בפסוקים להגיד איך שכלל ישראל קשור עם התורה, כל הפסוקים האלה מקשרים את כלל ישראל עם התורה.

וזה מה שצריך לדעת שכל החיים של יהודי זה תורה! בלי תורה אין לו חיים! להבדיל אומות העולם זה משהו אחר, הקב"ה ברא גם אומות העולם יש גם את זה, אבל התכלית היא תורה! ממילא כל הראש השנה צריך להיות שאנחנו מזכירים את מתן תורה, מזכירים שאנחנו רוצים לקיים את התורה, וללמוד את התורה, כי אם לא לומדים תורה... זה מה שאנחנו רוצים לדעת שכל העבודה היא תורה, רק תורה!

ממילא אנחנו צריכים לדעת כל מילה לומדים מפסוקים, רק פסוקים, פסוקים של תורה, פסוקים של נביאים, ופסוקים של כתובים, וכמה פסוקים, הכל כתוב.

ממילא אנחנו צריכים לדעת שעיקר העבודה של ראש השנה, להגיע למצב שכל אחד יתרומם להיות ממש שהחיים שלו יהיו חיים של תורה. וזה עיקר העבודה, ובודאי שצריך להתפלל צריך לבקש בקשות פרטיות, אבל זה הכל בכיוון בגלל שאנחנו כולנו "תורה", וזה התכלית של כל יהודי בפרט בראש השנה, להגיע למצב של כמו שהיה במתן תורה.

א"כ אנחנו צריכים מאוד מאוד להתחזק בתורה, וזה התכלית של כל יהודי, ובזה נזכה בדין, כי זה מה שהקב"ה רוצה, שאנחנו נתרומם לגדלות כמו שהיה בשעת מתן תורה, ואז נזכה לכל טוב.

הקב"ה יעזור שנזכה לזה, ונכתב בכתיבה וחתימה טובה לאלתר, ונגיע למצב שכל כלל ישראל וכל יחיד ויחיד יגיע להיות כמו מתן תורה, הקב"ה יעזור שנזכה לזה.

~~         ~~         ~~

סדר התרת נדרים הקצר, כפי שנוהג רבינו שליט"א,  והוא תרגום ממה שכתב החיי אדם באידיש

מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות וכן כל מנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר, ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע ובמנהג טוב הייתי מתנה שיהי' בלי נדר, ומבקש שתתירו לי את כולם.   והדינים משיבים   מותר לְךָ, מותר לְךָ, מותר לְךָ.

ויאמר בפני השלשה

הרי אני מוסר מודעה לפניכם ואני מבטל מכאן ולהבא כל הנדרים וכל השבועות וקונמות והסכמות וקבלה בלב או בדיבור, שאקבל עלי, חוץ מנדרי תענית בשעת מנחה, וכן כל מנהג טוב שאתנהג בלי להזכיר בלי נדר, ובאם שאשכח לתנאי מודעה הזאת ואדור מהיום עוד, מעתה אני מתנה עליהם שיהיו כולן בטלין ומבוטלין, ולא יהון חלין כלל.

אם רוצה להתיר לאשתו נדרים, תמנה אותו אשתו לשליח ותאמר בזה"ל:

אם עשיתי נדר או נהגתי מנהג טוב ולא אמרתי בלי נדר אני מתחרטת, ואני עושה אותך שליח להתיר.

ויאמר בפני הדיינים

הריני שליח של אשתי לבקש התרה על כל הנדרים או מנהג טוב שעשתה ולא אמרה בלי נדר, והיא מתחרטת עליהם.      ויאמרו הדיינים   מותר לה. מותר לה. מותר לה.

Slichos and the Thirteen Middos of Hashem

Rosh Hashanna 17b: Rabbi Yehuda says, It is an executed covenant that they aren't sent back empty handed.  Rashi- that if Klal Yisrael invokes them in their fast day prayers, they aren't sent back empty handed.

I want to point out two things, one of which I discussed a while ago.

I.  Many Mefarshim ask, are we expected to believe this when empirical evidence does not support it?  We see many people and many communities that face disaster and calamity, and they say the Thirteen Middos till they are blue in the face, and it doesn't help them at all.  They (Shelah, Alshich, Tzror Hamor, who had these devastating experiences in their own lives,) answer that saying it doesn't do a thing unless you live it.  You can't invoke the Middos of Hashem when your behavior does the opposite in this world.  You're asking that Hashem express his midda of mercy, and you're cruel?  You're asking that Hashem forgive, and you hold a grudge forever?  Not only does such an attempted invocation have no positive effect, but it can have the opposite result- it can ignite Hashem's anger.  אבל אם הם אכזריים ועושי רשעה, כל שכן שבהזכרת י"ג מידות הן נתפסין.  The Alshich says this is why, when Moshe said the Thirteen Middos after the sin of the Meraglim, he skipped some.  Moshe didn't say Emes, because the Meraglim lied, and attempting to invoke Emes would be a disaster.

II.   How many things do we find that Chazal promise benefit?  As far as I remember, two.  Saying the Thirteen Middos, and tithing your income.  Please note that both of these involve Bein Adam L'chaveiro.  Nowhere will you find that if you wear nice Tefillin, or shake a fantastic Lulav and Esrog, or eat a Brisker Matza, that you are promised a benefit in this world.  Even Ketores is not a promise, just a segula.  For promises, only Bein Adam L'chaveiro.  Maaser is obvious.  Saying the Thirteen Middos, as explained by these Mefarshim, involves "Vehalachta Bidrachav," trying to emulate Hashem's middos.  And what are these middos?  Every one of them involves kindness, forbearance, patience, honesty....these are middos that express themselves in our interpersonal relationships.  As far as life in this world, if you want peace and tranquility, you have to focus on Bein Adam L'Chaveiro.

This is not to say that Achav should be your paradigm.  Obviously, an Eved Hashem does what his master tells him to do.  (Coincidentally, Rav Shternbuch in his Taam VoDaas in Parshas Nitzvim 29:18 brings from the Kotzker that this is the pshat in the passuk והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך למען ספות הרווה את הצמאה, that a person convinces himself that if he's a man of friendship and peace bein adam le'chaveiro, he can go wild and ignore all the dinim bein adam la'makom, he is bichlal arrur.  We are not Christians; we have Taryag mitzvos, and the Torah is still binding.)  But I'm just pointing a reality out.  Do what you want with it.

More importantly: Let us think for a moment about the approach of the Shlah/Alshich/Tzror Hamor, that unless you fulfill והלכת בדרכיו your recitation of the Middos won't help.  What is the pshat in that?  Is the והלכת בדרכיו requirement a Sibbah or a Tnai?  In other words, is the pshat that if a person fulfills והלכת בדרכיו, then that is the reason that his tefilla will be answered?  Or is the pshat that it's not the והלכת בדרכיו that brings the answer to his tefilla.  It is the act of recitation of the Middos that brings the answer to his tefillos, but if he doesn't fulfill והלכת בדרכיו, then the Middos won't work.   Again: is the requirement of והלכת בדרכיו for the bris of the Middos the Reason the recitation of the Middos works, or is והלכת בדרכיו necessary so that his recitation is a kosher recitation, so that nothing passels his invocation of the Middos.  I think it's the latter.

Chaim B reminded me of the Gemara in Shabbos 23b,

אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין

and that there are several mitzvos in the Torah that are שמתן שכרה כתובה בצידה.  I don't have a strong response, other than to say that it seems to me that the promises by Maaser and the Middos are far more emphatic and general than the others, especially since the others might only refer to Olam Habba, as we know from the story of Acheir in Chulin.

III.  In light of the He'ara that Vehalachta Bidrachav seems to focus on Bein Adam Le'chaveiro, here is the wording of the sign that was placed on the door of the Beis Medrash of the Talmud Torah in Kelm by the Alter.

 הערה זו היתה תלויה על דלת ישיבתו בקלם במשך כל ימי חודש אלול, כהכנה לימי הדין.

 הנה מהידוע אמרו ז״ל <ר״ה לד, ב): ״אמרו לפני וכו׳ מלכיות כדי שתמליכוני עליכם״, וכאשר נתבונן על תוקף קיום מלוכה של בשר ודם הוא רק כשעבדיו כולם כאיש אחד לעבודת המלך, זהו קיום המלכות, ואם ח״ו יפול פירוד בעבדי המלך ניתק קשר המלוכה.

You all know they said "Say 'Coronations' before me... so that you make me king over you."  When we think deeply about what comprises a mighty and powerful human kingdom it is manifested by unanimous dedication to the service of the king.  This is what makes a royalty firmly fixed.  If God forbid dissension among the king's servants arises the bonds of royalty are undone.

 וכבר כתב ר״ת ז״ל בספר הישר כי מעבודת מלך בשר ודם ניקח דרך עבודת מלך מלכי המלכים הקב״ה. 

וממילא נבין כי עיקר ״שתמליכוני עליכם״ היינו אחדות עבדיו ית׳, וכענין שנאמר (דברים לג, ה): ״ויהי בישורון מלך ־ אימתי ־ בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל״ (ילקוט שם) ולפניו ית׳ הסתר כבגלוי.

Rabbeinu Tam writes in his Sefer Hayashar that from human royalty we learn how to serve the King of Kings, Hakadosh Baruch Hu, and so we understand that the primary means to "make Me king over you" is unity of His servants, as it says "and it will be in Yeshurun the King..."  When?  "upon the gathering together of the Tribes of Israel." Before God, the hidden is like the open.

על כן חובה עלינו קודם יום הדין הבא עלינו לטובה לקבל על עצמינו לעסוק בכל השנה במצות עשה דואהבת 

״ואהבת לרעך כמוך״(ויקרא יט, יח) ובזה יהיה אחדות בין עבדי ה׳ ית׳, ויעלה יפה בידינו מלכיות, שנכוון עיקר קיום תקפו של מלכיות, ובזה יבוא זכרוננו לפניו לטובה. ואם ח״ו עון בידינו של שנאת הבריות, איך לא נבוש ולא נכלם להיות דובר שקרים ח״ו נגדו ית׳ לבקש: ״מלוך על כל העולם כולו בכבודך״ ואנחנו לעצמנו לא הכננו עיקר קיום של מלכות שמים עלינו בתקפו, הרחמן יצילנו, ונקבל על עצמנו עסק אהבת הבריות ואחדות. ההערה הנ״ל אל תזוז 

מנגד עינינו כל השנה בל״נ. ונזכה כולנו כתיבה וחתימה טובה בתוך כל ישראל אכי״ר

.

Therefor it is incumbent upon us before the coming Day of Judgment to accept upon ourselves to endeavor, a whole year, to fulfill the commandment "love your fellow as yourself."  And through this will be the unity among the servants of God, and our coronation will be done well.  We should properly understand what firmly establishes a kingdom, and through this we will be remembered for the good.  If, God forbid, we carry in our hands the sin of antipathy to other men, how can we not be ashamed and embarrassed to stand and say lies before God, asking "Be King, oh god, upon all the world, in Your honor,"  and we ourselves have not made the fundamental basis of the Kingdom of Heaven upon ourselves in a truly powerful manner, may the Merciful One save us.  Let us accept upon ourselves this matter of love of fellow man and unity.  This awareness should not move away from our eyes the entire year....and we will merit a Kesiva Vechasima tove among all our fellow Jews.

טוב לייחד מקום, לחשוב מזה המאמר בכל יום בתפלה. והמקום המבואר בתפלה הוא באמת ויציב, ״על שפת הים יחד כולם״ הוא אהבה ואחדות, ואז ״הודו ־ כולם ־ והמליכו ואמרו״ ובל״ז ח״ו אין קבלת מלכות שמים שלימה, ע״כ יש לנו להשתדל תמיד בזה. ונזכה לקבלת מלכות שמים שלימה בתוך כלל ישראל.

I would like to suggest a minor point.  Part of being Zocheh during the days of din is to be a part of the tzibur.  Caring about the tzibur is, therefore, a great zechus.  Contrariwise, one who is separated from the tzibur is judged individually, and that is an extremely dangerous position. As Chazal say (RH 16a,) א"ר יצחק ג' דברים מזכירין עוונותיו של אדם ואלו הן: קיר נטוי, ועיון תפילה ומוסר דין על 

חבירו.

When I said this, someone asked me whether the Alshich et al were admitting that they don't live up to the middos that Chazal say ensure a favorable response.  I answered that it is not the individual himself, it is the community.  Also it is possible that they lived with Middas Hadin because of their high madreiga.  But I agree that tying it to one's behavior makes Chazal's promise of a Bris Kerusa less of a boon.

Ki Savo, Devarim 28:45-48. Do It With a Smile, or Don't Do It At All.

We are told in the Tochecha that curses come of not serving Hashem in happiness amidst plenty.

 ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך  כי לא שמעת בקול ה' אלקיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך.   והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם.  תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל.  ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל

There are three well known and widely taught interpretations of this passuk.

1.  When Hashem blessed you with peace of mind and comfort, you didn't have the simple gratitude to recognize and appreciate the source of your blessings, and you stopped serving Hashem.  (Rashi here- בעוד שהיה לך כל טוב.)
2.  That as a result of the gifts of health and wealth and high status you became vulgarians bereft of spirituality.  (Reb Meir Simcha here- והסיבה לזה שלא עבדת הוא מחמת שהיה לך שמחה וטוב לב מרוב כל.)
3.  That you did fulfill all of your Torah obligations, you did everything required, you did the mitzvos and avoided the aveiros, but you did not do it with happiness or joy (Rambam- כל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו.)  One assumes that this is the din of doing mitzvos with simcha that is the subject of  the passuk in Tehillim (100:2) Ivdu es Hashem b'simcha.

I am going to discuss the third pshat, that the curses stem from doing mitzvos without happiness.

Some interpret this passuk as referring to one who does the mitzvos resentfully.  I am not taking this approach.  Not-Simcha is different than resentment.  Obviously, one who feels that the mitzvos are a noxious imposition is a Rasha.  I am assuming that the passuk is talking about doing them without simcha, not doing them with bitterness. Apathetic is not the same as unhappy.

From a technical perspective, what is the problem in doing Mitzvos without Simcha?  Is a mitzva without simcha lacking a positive, a failure to achieve something positive, or is it an active negative, a sin of commission.

I  A Sin of Omission, an עבירה שלילית.
I would explain "sin of omission" to mean that while the Torah requires Simcha in mitzvos, that is something the Torah tells us to achieve; just as on Yomtov there is a special din of simcha, all mitzvos require that we do them with simcha.  If you don't, then you haven't done what the Ribono shel Olam expects from you.

Within Heading I, there are two possibilities:
       A.     Every mitzva has a requirement that it be done with Simcha.  This is an overlay; besides the essential act of the mitzva, the Torah wants you to do it with simcha.  If so, a mitzva done without simcha is lacking shleimus, it is somewhat incomplete.  So doing a mitzva without simcha would not be like "not taking a lulav."  It would be like doing mitzvos without hiddur, with bare adequacy.
        B.     Simcha is not a part of individual mitzvos, it is a separate requirement on people, that when they do avodas Hashem, they should do it with happiness.  Doing a mitzva without simcha is a bittul of this requirement.  But it is still not like "not taking a lulav."  It is a mitzva to have that midda, like Kedoshim Tihyu, but it is not like other mitzvos that require a specific act.

II   A Sin of Commission, an עבירה בפועל.  It is not a matter of an insufficient good; it is a bad act.
A sin of commission, on the other hand, would mean that the absence of simchas mitzvos shows ingratitude and lack of respect towards the Ribono shel Olam.  If you appreciated what having the Torah means, if you accepted the truth and vital importance of Torah and Mitzvos, if you realized that you don't deserve life and health and the prospect of olam haba, and that Torah and Mitzvos are an incomparable gift, then you would rejoice in doing every mitzvah.  Your indifference converts your mitzvos into acts of disrespect, ingratitude, and azus panim.


This is not sophistry.  There is a practical difference.  Question: If you are not going to have simcha when you do a mitzva, is it better to do it anyway, or would it be better to not do it at all?

If the pshat is like IA, that the Torah requires simcha with mitzvos, and a mitzva without simcha lacks something the Torah requires with all mitzvos, then a mitzva done without simcha is incomplete.  The Tochecha says that punishment can come not only for not doing mitzvos, but also for doing them without Simcha, because they are imperfect (IA).  But no matter what the cost of doing it without Simcha, doing a half is better than doing nothing.  Even if the pshat is like IB, that one has failed to fulfill the mitzva of Simcha, this is still a matter of not doing it well enough, but you still have done a mitzvah.  The fact that you haven't developed a sense of simcha is not a reason to avoid doing the mitzva.  If, on the other hand, doing a mitzva without simcha is an avla (II,) it would be better to not do the mitzva at all.

This question would not apply by most mitzvos.  By most mitzvos, we don't have a choice, we can't do a cost/benefit analysis before deciding if we're going to do the mitzva.  If you're obligated to do it, you do it, period.  But when it comes to optional mitzvos, a mitzva Kiyumis, the question becomes relevant.  For example, limud hatorah beyond Krias Shma, or wearing a four cornered garment in order to have tzitzis, or spending more time in a Sukkah, or eating more Matza, or many others, such as those that are not docheh talmud torah because they can be done by others.  What if you can't do them with simcha.  Is it better to not do them at all?

Here is an example of a very similar dichotomy.  Torah should be learned Lishma.  Rava (Pesachim 50b) says that learning not lishma is good, because it will bring to Lishma.  On the other hand, Rava brings down an opinion that one who learns Torah not Lishma would have been better off dying at birth.  This contradicts the other statement of Rava, which indicates that "Not-Lishma" is not optimal, but has redeeming qualities.  Tosfos, in one answer, says that the former "Not-Lishma" means that he learns for a job, or for honor, or because he finds it interesting.  That's not terrible.  The latter "Not-Lishma" means that he learns to disparage others, to beat other people down.  This is terrible, and nothing good can come of it.  So you see that in "Not-Lishma" there is a case of "something missing" and there is a case of "poison."  Here, too, it is obvious that one could satisfy the technical requirements of a mitzva in a way that is poison- if he does it with resentment and bitterness, similar to the Gemara (Kiddushin 31a) that Kibbud Av done with scorn is a terrible sin-יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם.  But, as I said earlier, our passuk is not talking about doing mitzvos resentfully.  The passuk is talking about simple "Not-Simcha."  What is "Not-Simcha?"  Is it "something missing," like a simple "Not-Lishma,"or is it like "poison," like the man who feeds his father, but does it with scorn and resentment.

The side that it is better to do them, albeit reluctantly, doesn't need proof.  More interesting to me is reading Rabbeinu Bachay and the Ikkarim and seeing if we can bring a proof as to what they hold.

Rabbeinu Bachay in our parsha, 28:47

 יאשימנו הכתוב בעבדו השי"ת, ולא הייתה העבודה בשמחה, לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות, והשמחה במצווה - מצווה בפני עצמה. מלבד השכר שיש לו על המצווה, יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצווה כשלא עשאה בשמחה, ולכן צריך שיעשה האדם המצות בשמחה ובכוונה שלמה.

First, you see that Rabbeinu Bachay holds that Simcha is not an aspect within the definition of how a mitzva should be done.  It is a separate requirement- השמחה במצווה - מצווה בפני עצמה.  That is clearly pshat IB.  Still, he does not say that absence of simcha is sinful because it implies disrespect, ingratitude, and azus panim.  It's just that he is sinning in that he has failed to develop the midda of simcha.  But it would still be better to do the mitzvah.

Ikkarim-

הדבר הנותן שלמות אל המצווה כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה היא השמחה, כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל, עד שהפועל האחד בעצמו בשמחה ובטוב לב יקרא מעלה, וכאשר יעשה בעיצבון יקרא פחיתות. 

וזה דבר נתבאר במאמר השני מספר המידות לאריסטו. כי הנדיב כשיעשה פועל הנדיבות והוא שמח בפועל ההוא יקרא מעלה, ואם יפעלהו בעיצבון יקרא פחיתות. 

וכן נמצא הכתוב מיעד הגמול על עשיית הצדקה בשמחה, אמר: נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוהיך (דברים ט"ו). תלה הברכה ב'ולא ירע לבבך' ולא ב'נתון תתן לו'. [העונש הגדול לעובד מתוך עצבות]

ויתבאר זה ביאור יותר שלם על זה הדרך: אין ספק כי הפועל היותר נכבד והיותר מעולה ראוי שיקבל עליו שכר מהשם על עשייתו, והעונש על הפכו, לפי הדרך התורי. ואין בעולם פועל יותר נכבד ויותר מעולה שראוי שיקבל עליו שכר, כפי האמת בעצמו, וכפי הסכמת כל האנשים, אלא עבודת השם יתברך. ונמצא הכתוב מייעד העונש הגדול על מי שאינו עובד השם יתברך בשמחה, אמר משה במשנה תורה:תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך וגו' (שם כ"ח)  תלה העונש על שלא עבד השם יתברך בשמחה לא על שלא עבד במוחלט

ועניין הכתוב יורה שפירושו כך, כי לא יתכן שיאמר שהעונש יגיע אליו על שלא עבדו בהיותו בשמחה. שאם כן, יתחייב שלא יהיה האדם מחויב לעבוד את השם יתברך בשלא יהיה בשמחה וברוב כל, ומזה יראה שקיום המצווה בשמחה נותן גמר ושלמות אל המצווה. 

ולזה תמצא המשורר מזהיר על עבודת השם יתברך שתהיה בשמחה, אמר: עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה וגו

The words of the Sefer HaIkkarim- הדבר הנותן שלמות אל המצווה כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה היא השמחה, כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל, and his word that כאשר יעשה בעיצבון יקרא פחיתות seem to combines IB and II.  It could be that according to the Sefer HaIkkarim it would be better to not do the mitzva at all.

I also saw an interesting Rabbeinu Yona in Shaarei Teshuva.  He says that one of the reasons we have a seuda Erev Yom Kippur is because on other Yamim Tovim, we are able to express our simcha with a Seuda, and this is very important, as our passuk in Ki Savo teaches us.  Since we can't do that on Yom Kippur, we have to do it before Yom Kippur begins.

כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה. כי יגדל וישגא מאוד שכר השמחה על המצות. כמו שנאמר (ד"ה א כט) ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך. ונאמר (דברים כח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב. ומפני שהצום ביום הכיפורים, נתחייבו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יוה"כ

Note that Rabbeinu Yona says that the Schar for Simcha on a Mitzva is far greater than that of the Mitzva itself.  This, to me, is consistent with Rabbeinu Bachay, with I B, and not consistent with the Ikkarim.  If Rabbeinu Yona meant that simcha is a chelek of each mitzva, then the schar for the simcha cannot be greater than the schar for the mitzva itself.  If, however, simcha is a separate din, if it's not a part of the mitzva it is applied to, then we have no way to evaluate what the schar is.  The schar for Simcha might be greater, it might be less.  However, he says, since the passuk in the Tochecha says that the punishment for not-simcha is so terrible, this proves that the schar/importance of simcha is correspondingly great, and far greater than the schar for fulfilling mitzvos in general.

And then there's the Sefer Hakuzari, who says (3:11)

ולבל תביאהו היראה להתיאשות מן המחילה והסליחה שעל ידי כך ישאר האדם בפחד לכל ימי חייו ויעבר על מצות השמחה בחלקו שנצטוינו עליה במאמר ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ועל ידי זה ימעט השבח שעליו לשבח על טובת האלוה כי השבח הולך אחר השמחה ואז יתקים בו מה שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את איביך וגו'

By relating our passuk to the passuk by Vidui Bikkurim אשר נתן לך ה' אלהיך, which the Gemara in Brachos 48b and 60b uses to teach us the obligation to make a bracha of Hakaras Tov, he indicates that the Simcha in our passuk is a general mitzva of gratitude to the Ribono shel Olam for what He gives us, and has nothing to do with Mitzvos.  It is certainly not I, neither A nor B.  It might be consistent with II.

I written about this subject in the past.  See Meta-Mitzvos.
____________________________________________________


On an entirely different topic:  Regarding the construction set for the Goloventzitz site in Ramat Beit Shemesh, and the heart-breakingly demented things that have been said by certain Talmidei Chachamim in and around and far from the scene.  Chazal tell us

כל ת״ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו.  

The Torah also tells us, in Devarim 21:22-3, that

לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלקים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה.  

The term נבלה in common to both statements.  It seems to me that this indicates that the din in the passuk should apply, with a kal vachomer, to a ת״ח שאין בו דעת.  It is clearly a case of קללת אלקים תלוי, and the only eitza is כי קבור תקברנו ביום ההוא.

____________________________________________________


And now, for an even more entirely different topic.  Someone asked me whether there is a connection between our commemoration of Adam Harishon's discovery of fire Motzei Shabbos, and the fact that we eat chopped liver on Shabbos, an allusion to the myth of Prometheus.  As a result of saying a Daf Yomi for twenty five years to a collection of talmidei chachamim, baalei kishron, and tchepoons, I'm pretty quick with answers, but this one stopped me in my tracks.

______________________________________________________

Disclaimer:  It is possible that the content and tenor of this post is related to Bacardi 151.

The Divrei Yechezkel ה"דברי יחזקאל" מהרב יחזקאל ברשטין זצוק"ל

I just had the Divrei Yechezkel re-published.  It is a beautiful work.  Hundreds of errors were corrected, and numerous very important additions and He'aros were added, including a shiur from the author that his talmid, Rav Shach, had written down.  I published it in fulfillment of my father's wish that something be done to memorialize his Rebbi in Slabodka.  The Divrei Yechezkel, Harav Yechezkel Berstein, Zatzal, would have been proud.  I don't know if the Neshamos in the Yeshiva shel Ma'ala know or care about our doings, but I like to think that there's been a lot more dovevos going on and that he is giving my father Zatzal a yasher koach.

I will, bl'n, ship a copy to every Yeshiva or Kollel that requests one.  Under the terms of my agreement with the people involved in publishing the sefer, I am to distribute only to Mosdos and family, not to individuals.  I have been defining family very broadly, but my point is that if you have a mosad you are connected to that is of a caliber and type that would benefit from the Sefer, please let me know.

I prefer to be contacted through my my gmail address, at  eneisenberg.

Ki Seitzei, Devarim 22:7. Shiluach Hakan. Dense Fog.

Besides the spinning compass needle of whether Shiluach Hakan is a mattir for someone that needs birds or eggs, or a precious opportunity to be seized, (despite the Minchas Elazar 3:43, the Chasam Sofer's shitta is still a shittah) Shiluach Hakan generates widely disparate ideas in hashkafa as well.

The Gemora in Brochos 33b and the Mishneh in Megilla 25a say “האומר: "על קן צפור יגיעו רחמיך", ו"על טוב יזכר שמך", משתקין אותו..”  One who says ""To the nest of a bird does Your compassion reach! On the good shall Your Name be mentioned!" must be silenced.  The Gemora says two reasons; because the Mitzvos are nothing more than Gzeiros- God's decrees, and because he elicits Kina- jealousy from those that are not thus favored.

The Ramban here says that the reason for the Mitzvah is not because of the birds, but to inculcate middas rachamim in us.  

The Maharal in Tiferes Yisroel 6 argues and says that it still doesn’t explain why birds and not another creature was chosen to demonstrate this middah, so while it shtims with “gzeiros”, it’s still not like “kin’a.” 

The Rambam in Moreh 3:48 says that the reason is because Hashem is a rachamon, and we should learn from this sensitivity to a creature’s grief that we should be much more careful with people.  He then says, what about the Gemora in Brochos?  And he answers that that Gemora is only going according to Reb Yehuda in Bova Metzia 115a that “ein dorshin taima dikro”, but we hold like Reb Shimon that dorshin.  

(Harav Shimon Krasner (author of the acclaimed Nachalas Shimon on Tanach)  pointed out that the Rambam does not mention R’ Yehuda or R’ Shimon, he simply says that the Gemorah is according to those that hold that “ein ta’am lemitzvos;”  which SK says refers to the people who hold that mitzvos are for discipline and have no underlying reason at all.  However, as is evident in the Maharal and others, they learn like me.)  The Maharal also goes to town on this, and says that he cannot believe that the Mishna in Brochos, about which no tanna says a word, is only according to one shittah, and especially a shitta that we don’t hold of. 

The Magiah in the Maharal (Yad Mordechai, R’ Chaim Pardes,) brings that the Rambam really paskens like R’ Yehuda in Malveh veLoveh 3:1, but that the Lechem Mishneh there explains that he really holds like R’ Shimon.  Also, Tosfos in Sota 14a d’h Kedei Leyag’a says that R’ Yehuda only argues on R’ Shimon where the ta’am will result in a nafkeh minna lehalacha.  But where there’s no nafkeh minna, everyone darshens.  (This does not explain the Rambam in the Moreh, because obviously the Gemora in Brochos doesn’t want to darshen even here, and the Rambam says that whether you darshen is tolui in the machlokes R’Y and R’S.)  Anyway, the Maharitz Chiyos there says that the Tosfos in Sotah is the shitta of the Rambam and explains why the Rambam often gives reasons for mitzvos.  Tosfos in Megilla 25a brings a piyut from the Kallir which seems to say that it is because of rachamim, but the Maharsha says that the piyut is no raya, but then brings from a Targum Yonasan in Vayikra 22:28 that oso ve’es bno is rachamim.  Also, the Maharsha in Brochos also says that the meshaskin is only because he’s doing it in tefilla, which is matil kin’a, but the mitzvah can be because of rachamim, just like tzedaka. 

And, adding to the fogginess, the Rambam in Tefilla 9:7 and the pirush hamishne in Brochos and Megilla brings the din of meshaskin and the reason of ‘gzeiros’. 

Also, remember the Rashba in Teshuvos 4:253 (with some prefatory words of kovod to the Rambam,) that it is best to just ignore all the reasons the Rambam gives for mitzvos, because “yeish kushyos gedolos kim’at bekulan,” and only Hashem knows His reasons.

And of course, in contrast with what the Gemorah and the rishonim are mashma (that this is a mitzvah that shows rachamim), is the Zohar that says that Shiluach haKan causes grief to the mother bird, and it is me’oreir rachamim by the Ribono Shel Olam, who says, if this bird is so grief stricken at being separated from its young, how much more so am I saddened by the siluk Shechina from my children, Klal Yisroel.

There is also the Gaon in his pirush on Mishlei, 30:17, where he says that all the mitzvos of Hashem are Rachamim, and the reason meshaskin is because this particular mitzvah has an element of achzorius in it, by chasing away the mother.

Doctor Meir Zahtz suggested that a “ki yikorei” of achzorius done by a Ben Yisroel causes a revulsion and generates a reaction of rachamim.  This is like a weakened virus is injected to elicit an immune reaction which will protect the patient from more serious infection.  Here, a little achzorius elicits a flood of rachamim.

Ki Seitzei. Piety in the Service of Iniquity The Concept of To'eiva- תועבה- in Parshas Ki Seitzei.

Thank you to my dear brother in law, HaravYosef Asher Weiss.

Five times in this Parsha the Torah uses the term To'eiva, an abomination.  These are:
משקלות False Weights and Measures
כלי גבר Wearing the clothing of the other gender in order to secretly pass among them
אתנן זונה Bringing a Korban of an animal given in payment for prohibited sexual relations.
מכיר כלב Bringing as a Korban an animal received in exchange for a dog.
מחזיר גרושתו משנשאת Remarrying a woman you had divorced who had been married in the interim.

Reb Moshe says that the תועבה aspect of false weights and measures and  wearing the clothing of the other gender refers to these things done as a precursor to sin.  The case of the false weights is not that he actually used them, but he just has them in the house, and he has no intention of using them.  (Chinuch 602, רמבם  ז גניבה ג-   כל מי שמשהה בביתו או בחנותו מדה חסרה או משקל חסר עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך בכיסך וגו'. ואפילו לעשות המדה עביט של מימי רגלים אסור.)  He doesn't even have a particularly big yetzer hara to use them.  On the contrary!  He will keep these false weights in his house to revile them, as the Rambam says, or, by not using them, he will be rewarded for resisting and overcoming his Yetzer Hara.  It's a Big Mitzvah!  But that is exactly what a to'eiva is- to put yourself into a position where sinning will be easier, to put yourself into a position such that later, when a moment of weakness and desire comes along, the means of doing the sin will be at hand.  The case of Kli Gever means that he just enjoys wearing women's clothing or hanging around with women, but he has no intention of sinning.  He tells himself that he will tantalize himself by the availability of sin and refrain, and he will be rewarded by the Ribono shel Olam-another Big Mitzvah!  But inevitably the moment will come that he will have a yetzer hara, and because he has all the appurtenances and experience, sinning will be as easy as falling off a log.  If you sin because you were seized by a yetzer hara, it's bad enough.  Here, you didn't even have the yetzer hara.  At that time, at the moment when you don't have a particular Yetzer Hara, what you ought to be doing is creating a home that is safe from temptation.  So why are you exactly the opposite?  Why are setting things up for that moment of weakness so that the sin will be easier?  That is a to'eiva.

The to'eiva of the third and fourth are that the person wants to buy a clean conscience by doing a mitzvah.  This is obvious in the case of an Esnan Zona.  In the case of Mechir Kelev, you can either say like Reb Meir Simcha, that the essential issur hearkened back to the time that certain dogs were kept for the purpose of bestiality, or because in many places, having a dog meant that you didn't want poor people to bother you asking for money.  Having done these ugly things, you feel bad.  You tell yourself, I feel dirty, I feel ashamed.  I need to cleanse myself, to heal my soul!  What you ought to be doing is Teshuva, making yourself a better person.  Instead, you bring the animal as a korban.  It's a Big Mitzvah!  All you're doing is buying a clean conscience.  As someone once said, "Whenever I get the urge to exercise, I lie down until the feeling passes."   This person doesn't just lie down; he lies down and eats donuts until the feeling passes.  This perversion of a good impulse to do teshuva into a superficial sop to the Ribono shel Olam, this selfish delusion that you are a holy man while you remain a sheigitz, is a to'eiva.

The fifth, machzir gerushaso, is a person that likes the idea of spouse swapping.  He wouldn't chalila transgress the issur of eishes ish!  The very thought sickens him.  But lemaisah has this tremendous desire for his neighbor's wife, as his neighbor does for his.  So they divorce their wives, switch exes, and later they take them back.  It's a Big Mitzvah!  I am not like those rotten bums that have affairs with an Eishes Ish.  Oh  no, I am avoiding that terrible issur by finding a way to make it muttar!  This person ought to be cauterizing his animalistic desires, but instead, he uses his knowledge of the Torah as a servant to his rotten desires.   You know that what you want is disgusting, and you know that you would never do the issur.  So why are you not addressing your yetzer hara??? Why, instead, are you looking for a way to kasher it???  That is a To'eiva.

All the To'eivos in the parsha involve people who twisting the ideas and the values of the Torah to convince themselves that everything they are doing is a fulfillment of the Torah, and by doing this, they blind themselves to their Rish'us.  These people tell themselves they are showing discipline by avoiding sins, they are doing good things, they are fulfilling the dinim of the Torah.  They find frummeh ways to telling themselves זכיתי לבי טהרתי מחטאתי.

The To'eiva is the abuse of Torah concepts in the furtherance of Rish'us.  These people are perverting the pious impulse that every Jewish heart experiences by using it to quiet their conscience and fuel their Yetzer Hara.  It would be better to follow Eliahu Hanavi's advice:  אם ה' האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו.

These To'eivos form a progression.

First, a person tells himself "I have no interest in sinning."   But he brings the yetzer hara into his house, and sets himself up for the time when he will sin.
Second, a person sins, but instead of facing his failure and doing a proper teshuva, he brings the proceeds of his sin as a Korban, and thinks that this will cleanse him.  This doesn't cleanse him, it makes him dirtier.  This is That is a To'eiva.
Third, a person says "Oh, I would never do that terrible sin!  But I have a tremendous desire for my neighbor's wife.  What shall I do???"   The answer at this point is, you realize that what you want is horrible, you know that you're a chazer for even thinking about it.  So take a cold shower, eat some chasteberries, and stay away from your neighbor's wife.  Don't talk to her on the phone, don't accidentally go shopping when she's likely to be out shopping, and don't invite them to the house on Shabbos.  But he has a better answer, "I and my neighbor will divorce our wives, switch partners, and then take them back."  That is a To'eiva.

Speaking of To'eivos fueled by degenerate piety, A B C D E F G

Ki Seitzei, Devarim 25:13-16. When the Ends Justify the Means

I've learned that lengthy posts need to be outlined and summarized for the readers' convenience.

Outline and Summary:

I.  Sometimes, only telling a lie will prevent the triumph of falsehood-לטעון שקר להוציא דין לאמיתו.  Would such a thing be muttar?

II.  Answer- 
         a.  Maybe.  
         b.  Maybe not.

I hope that was helpful.

Thank you to my Yetzer Hara, who helps me to do my best thinking in learning during davening.  I owe this much-improved version to his assistance.  

When the Torah prohibits something, there are usually exceptions to the prohibition, circumstances under which some good outweighs the bad, or where some need is greater than the prohibition.  We have rules of עשה דוחה לא תעשה,פקוח נפש, and עבירה לשמה, such as the case of Ya'el.  On the other hand, some issurim are (almost, but not quite,) absolutely forbidden, such as Avoda Zarah, Gilui Arayos, and Shfichas Damim.  Similarly, there is a rule of אסור להציל עצמו בממון חבירו, that it is "prohibited" to save oneself by stealing from another person, which a very few Rishonim seem to understand to mean actual prohibition.  (The vast majority of Rishonim understand it to mean that if a man steals to save a life he remains liable to repay what he took.)

In light of the above, it's interesting to see some baalei machshava writing that "In Judaism, the ends do not justify the means."  For example, you have the Sfas Emes in Shoftim quoting R' SB of Pshsch to the effect that צדק צדק תרדוף teaches us that להיות רדיפת הצדק בצדק לא בשקר, that only kosher means should be used in pursuit of important goals.  This is often quoted, e.g., here, where he says שהמטרה לא תכשיר את האמצעים, אף שהמטרה הוא צדק הרדיפה לצדק היינו האמצעים להמטרה, צריכה ג״כ להיות עם צדק .  As we have seen, the Torah certainly does tell us that the ends justify the means, with very few exceptions.  Of course, the quoted thought was not referring to cases of Dechiya- of extreme necessity, or superior value.  But one must realize that we certainly do weigh costs and benefits in the Torah, even regarding serious issurim- within the parameters of Dechiya.  Once the concept is validated in the case of Issurim, the application regarding other values is certainly situational.  Their words should be taken more as a mussar derhehr, a reminder that we have to carefully weigh the public and personal costs when, under the burden of the needs of the klal, we might be tempted to bend our principles le'sheim shamayim.

As human beings, Faith in the Ribono shel Olam is our paramount goal.  But when it comes to emulating the Ribono shel Olam, Truth is the fundamental value.  The Seal of the Ribono shel Olam is Emess- דאמר רבי חנינא חותמו של הקב"ה אמת (Shabbos 55a.)  The Torah, which begins and ends with Emess, repeatedly and explicitly prohibits falsehood.  We are told מדבר שקר תרחק and אבן שלמה וצדק יהיה לך and ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו.  

There is a lower level of "relatively minor" falsehood, regarding personal matters that have no bearing on others, regarding which the Gemara (BK 24b) says one may prevaricate in the interest of humility, modesty, and gratitude to a host.  Let us call this category "Immaterial falsehoods."  Perhaps the passuk in Mishlei (12:22) תועבת ה' שפתי שקר, or even Chazal's words (Sotah 42b)  ....ארבע כתות אינן מקבלות פני השכינה... כת שקרנים would apply to him.  But I think that's only for a person for whom truth loses its value, a person that makes a habit of lying, such that the passuk in Yirmiah (9:4) למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו would apply to him.  I don't think the passuk of מדבר שקר תרחק or אבן שלמה וצדק יהיה לך would apply there.  (This is discussed at length in רי"פ פערלא ספר המצוות לרס"ג ח"א מ"ע כ"ב)  Here, we are talking about "Material falsehoods:" matters where there is an expectation of truth and serious consequences- where your words directly affect another.  According to those shittos that the issur de'oraysa only applies in the presence of Beis Din (Rav Perlow's hachra'a in the רס"ג,) then this discussion will refer to falsehoods in the presence of Beis Din.

What kinds of Dechiya would apply regarding the laws of honesty and truth, to the halachos of ישרות and  צדק?  Of course, the usual rules of Dechiya would apply.  But we're not talking about the legalistic formula of Dechiya.  We're discussing cases where telling the truth would allow falsehood to triumph, and lying would bring about justice.  

The question is as follows.  We know that a false oath is an absolute issur; the circumstances are irrelevant.  Even if the false oath is taken to prevent a cheater and a liar from robbing you, it is absolutely forbidden to swear falsely.  It is like any issur in the Torah, and to avoid an issur one must spend or lose all his money, as the Rama says (YD 157:1- ואם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור לא תעשה. [ר"ן פרק לולב הגזול ורשב"א וראב"ד וריב"ש])  Are the general laws of honesty and truthfulness and rectitude in weights and measures like taking an oath?  Or are they concept-commandments to create a world of truth and honesty, to bring about a just result? 

If the law of honesty is like other issurim in the Torah, even though one would be allowed to transgress the law where the rules of Dechiya applied, there is no Dechiya to save yourself from being cheated or to prevent someone else from winning through falsehood.  If, on the other hand, the laws of honesty are intended to generate justice and fairness, then they would only apply where the consequence of truth is truth and the consequence of falsehood is falsehood.  Where lying would prevent falsehood and truth would allow falsehood to win, then you are reflecting Hashem's Emess davka by not telling the truth, and there would be no law requiring honesty.  If only a lie will prevent a cheater and a liar from brazenly robbing you, from cheating you out of what is yours, then telling the truth would contribute to a false world, and it would a good thing to lie.

In other words, is the issur of Sheker a din in the ma'aseh, or is it a din in the Totza'ah.  Is it a proscribed act, like eating Chazer and Shvu'as Sheker, or is it a means of achieving a world of truth, a world in which honesty wins at the end of the day and justice is established.

(I have to let you know that the newly elected Rav HaRashi of the Ashkenazim, Rabbi David Lau, has an article on this topic in his sefer Maskil L'David Siman 47.  He says many nice things there, and I say many nice things here, and between his article and mine, one can get a nice hekef in the sugya, not chalila to equate myself with him, of course.)

In cases of business relationships, we have the Gemara (BB123a) that tells us the story behind the arrangement between Yaakov and Rachel,

אמר לה מינסבת לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה מאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמה אמר לה אחיו אני ברמאות [א"ל] ומי שרי להו לסגויי ברמאותא אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל

using the passuk in  II Shmuel 22:26-7,  

עם חסיד תתחסד עם גבור תמים תתמם עם נבר תתבר ועם עקש תתפל.

Rachel asked Yaakov, how are you going to live here, with my father?  He'll cheat you out of everything!  Yaakov answered that he is Lavan's equal in trickery.  Rachel asked, is it permitted for a righteous person to act with trickery?  Yaakov answered "Yes.  With honest people, be honest.  With crooks, be devious."

On the other hand, we do have a Gemara (Shvuos 31a) that seems to prohibit misdirection even where it is the only way to prevent a liar from stealing your money.

מנין לתלמיד שאמר לו רבו יודע אתה בי שאם נותנין לי מאה מנה איני מבדה מנה יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד מנין שלא יצטרף עמו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק האי מדבר שקר תרחק נפקא הא ודאי שקורי קא משקר ורחמנא אמר לא תענה ברעך עד שקר אלא כגון דאמר ליה ודאי חד סהדא אית לי ותא אתה קום התם ולא תימא ולא מידי דהא לא מפקת מפומך שקרא אפי' הכי אסור משום שנאמר מדבר שקר תרחק מנין לנושה בחבירו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר תלמוד לומר מדבר שקר תרחק 

Someone's Rebbi asks him to do him a favor: someone owes him money, and the person is a known liar and won't pay it unless he's forced to.  Unfortunately, only one witness is available, and one witness will only force the borrower to swear, and he'll swear falsely.  So the Rebbi asks this talmid, do me a favor, when the witness is sworn in, stand near him, so that borrower will think you're waiting to be sworn in too, and he'll give up and pay me.  It is assur to do this, under the rule of מדבר שקר תרחק- it's not honest.  Even though it's his Rebbi, and he knows the Rebbi is telling the truth, it doesn't matter.  Rashi there says that the strategy is שיהא סבור בעל דין שאתה בא להעיד ויודה אמת, that the ingrate lying borrower should tell the truth, because he thinks he will be caught in his lie.  No, you can't do it.  This is subterfuge, you're tricking someone, and the Torah says not just to not lie, the Torah says  תרחק, keep dishonesty far away from yourself.

In our parsha, the Torah prohibits owning false weights and measures.

Devarim 25:13-16

לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה  לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה   אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך   כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה כל עשה עול

You shall not keep in your money-bag two different weights, one large and one small.

You shall not keep in your house two different ephah measures, one large and one small.
You shall have a full and honest weight, [and] a full and honest ephah measure, in order that your days will be prolonged on the land which the Lord, your God, gives you.
 For whoever does these things, whoever perpetrates such injustice, is an abomination to the Lord, your God.

The Malbim in Mishlei 20:10, on the passuk  אבן ואבן איפה ואיפה תועבת יהוה גם שניהם, says the following.

"אבן ואבן איפה ואיפה". שיצוייר דבר שהוא רע לפי הנגלה ואינו רע לפי הנצפן, כמו אם יש להקונה אבן ואבן לשקול המעות, במשקל גדול ובמשקל קטן, ויש להמוכר איפה ואיפה למדוד כן לפי ערך זה את הפירות שמוכר שאם מוכר במדה קטנה משלם לו המעות במשקל הקטן, הגם שבזה יוכל לומר זכיתי לבי, אחר שנותן לפי הצדק, בכ"ז לא יוכל לאמר טהרתי מחטאתי לפי הנגלה, כי "תועבת ה' גם שניהם", אף שימצאו שניהם זה לעומת זה האבן מול האיפה, כי התורה הזהירה בכלל שלא ימצא בכיסך אבן ואבן בשום אופן ובשום הצטדקות:

This means that when the Torah prohibits having false weights and measures, this is even where you have them to defend yourself against crooked businessmen.  You keep a false money weight so that when someone tries to sell you with his false volume measure, you will pay him using your false money-weight, so that you end up paying for what you got.  Sounds reasonable, no?  The Malbim says that this is exactly what the Passuk in Mishlei is prohibiting.

Similarly, you have Rav Huna in Brachos (5b).

רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן ואמרו ליה לעיין מר במיליה אמר להו ומי חשידנא בעינייכו אמרו ליה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים

Rashi:

תקיפו. החמיצו: ליעיין מר במיליה. יפשפש במעשיו: אי איכא דשמיע עלי מילתא לימא. אם יש בכם ששמע עלי דבר שאני צריך לחזור בי יודיעני:שבישא. חלקו בזמורות הגפן שחותכין מהן בשעת הזמיר ותנן (בב"מ דף קג.)כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים. שריגים מתרגמינן שבשין (בראשית מ) : מי שביק לי מידי מיניה. וכי אינו חשוד בעיניכם שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו: בתר גנבא גנוב כו'. הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גנבה

Four hundred barrels of Rav Huna's wine went sour.  His friends came to him, and one suggested that he look into his business behavior to see if there was some infraction of ethics that may have brought about this loss.  Rav Huna was offended- do you think I am less than honest in my business?  The other answered him, do you think things happen for no reason?  Rav Huna said, if anyone has heard any thing critical of me, let me know.  They told him yes, we heard that you don't allow your sharecropper to take a part of the side-growths.  He said to them, do you not know that my sharecropper is a terrible thief, and he steals everything he ought to be giving me?  They said to him, that doesn't excuse you for cheating him.  People say that one who steals from a thief tastes the flavor of theft.

Perhaps you will say that the story with Rav Huna was only for great Talmidei Chachamim, who should not sully themselves with even the faintest whiff of dishonesty.  After all, we have a rule that עביד איניש דינא לנפשיה (CM 4:1), that one may take the law into his own hands and seize his property from a thief.  (True, some say this is only true where you see the object he stole from you in his hands.  But many poskim hold it is allows you to take anything of his you can get your hands on.)

  יכול אדם לעשות דין לעצמו אם רואה שלו ביד אחר שגזלו יכול לקחתו מידו, ואם האחר עומד כנגדו יכול להכותו. 

If one is allowed to take the law into his own hands and seize the property of one who had stolen from him, and he doesn't have to involve the courts, and if he resists, you can take it by force, even if you need to physically attack the ganav, then it ought to be muttar to trick him out of his property.  (This is not uncommon.  I once bought some things from Home Depot, and realized later that the clerk, who I think was drunk or high, had charged me for three sheets of plywood and other lumber more than I bought, totaling around sixty dollars, and I didn't realize it until I was in the car.  I should have paid attention, but I didn't.  I couldn't go back to customer service, because no reasonable person would believe me.  On the other hand, there were some pumps there, just under sixty dollars, that I needed, and they would be easy to walk off with.  I won't tell you what I did, but with the perspective of time, I have come to realize that the risk, however slight, of being caught and causing a chillul hashem, should have rendered the question moot.)

But the Rambam, (based on Shvu'os 31a) as explained in the Shach in CM 75 SK 1 seems to apply Rav Huna's issur to everyone.  

ט  אסור לאדם לטעון טענת שקר, כדי לעוות הדין או כדי לעכבו.  כיצד:  היה נושה בחברו מנה--לא יטעננו במאתיים, כדי שיודה  במנה ויתחייב שבועה.  היה נושה בו מנה, וטענו מאתיים--לא יאמר אכפור בכול בבית דין ואודה לו במנה ביני לבינו, כדי שלא אתחייב לו שבועה.

י היו שלושה נושין מנה מנה באחד, וכפר בהן--לא יהיה אחד תובע, ושניים מעידים, וכשיוציאו ממנו, יחלוקו.  ועל דברים אלו וכיוצא בהן, הזהיר הכתוב ואמר "מדבר שקר, תרחק" (שמות כ"ג,ז').

There are people that say pshat in the Rambam that with the words לטעון טענת שקר, כדי לעוות הדין או כדי לעכבו he is limiting the issur to cases where some injustice will result.  Those people should be ashamed of themselves, because this is is a very bad pshat in the Rambam, as is evident from the Rambam's examples.  In any case, when the Shach says this halacha, he adds a few words:

 התובע את חבירו כו'. אסור לטעון שקר כדי לעוות הדין או כדי לעכבו אע"פ שהוא זכאי, כגון מי שהיה נושה בחבירו מנה, לא יטעננו מאתים כדי שיודה במנה ויתחייב שבועה ויגלגל עליו ממקום אחר. היה נושה מנה וטענו מאתים, לא יאמר אכפור הכל בב"ד ואודה לו במנה בינו לביני כדי שלא אתחייב לו שבועת התורה. היו שלשה נושים מנה באחד וכפר בהן, לא יהיה אחד תובע ושנים מעידים, וכשיוציאו ממנו יחלקו. היה טוענו מנה ע"פ עד אחד וכפר בו, לא יאמר לאחד בוא אני ואתה ונעידנו ונוציא גזילה מתחת ידו. כל זה מתבאר מהש"ס פרק שבועת העדות [דף ל"א ע"א] והתוספתא דשבועות פרק ה' [ה"ב] ורמב"ם סוף הלכות טוען ונטען וסמ"ג עשין ק"ז.

You see that the Shach adds the words כדי לעוות הדין או כדי לעכבו אע"פ שהוא זכאי.  He's learning that the Rambam's לעוות means to manipulate, not to pervert.

And there's the Rashba, which is unambiguous.

Rashba 3 81, 

"שאלת: הא דאמור רבנן בפרק המניח את הכד מאה פנדי בפנדא למחיה, ואפילו למאן דאמר לא עביד איניש דינא לנפשיה, במקום דאיכא פסידא עביד, ולרב נחמן דאמר אפילו במקום דליכא פסידא, יש בכלל זה שיוכל לטעון שקר להוציא דין לאמיתו, כי ההוא דפרק חזקת דלחיש לרב נחמן ואמר ליה אין שטרא זייפא הוא" וכו' "על כן שואל אני אם מותר לטעון שקר לאפוקי זוזי, כי היכי דשרי ליה למימחי חבריה אע"ג דעבר על לא יוסיף פן יוסיף. 

"תשובה: חס ליה לזרעיה דאברהם דלימא שיקרא ואפילו במקום פסידא, דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב" וכו' (כאן מביא את הראיה שהביאו כבר משבועות ל"א על ג' שהפקידו אצל אחד). 

"אלא שכל מקום שיש מיגו, אנו מאמינין שהאמת כמו שטוען שאלו בא לשקר היה לו לטעון טענה אחרת בשקר שהיה נאמן בה 

וההוא דפרק חזקת הבתים, לא אמרו שיהא מותר לו לעשות ולטעון כן, אלא כל שטען מאמינין אותו משום מגו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ותדע לך דאי מהתם נימא דשרי נמי למיעבד שטרא זייפא כי התם וחס לנו לומר כן, אלא ודאי שנוי השקר ואהוב האמת ואין תמורתו כלי פז 

On the other hand, you have the Sma/Prisha, who says that one may lie, at least outside of a Beis Din, when his lie will protect an innocent man (oneself, for example,) from being robbed.

Sma in CM 369 SK 10

ועיין פרישה (ס"ק ח') שם כתבתי דנראה שבמקום שהמוכסים מאמינים להסוחרים במה שאומרים לפניהם שאין להם סחורה אלא כך וכך, אזי מותר לשנות להגיד לפניהם באופן שלא יפסידו. דהיינו דרך משל אם יש להם מ' אמות בגד, ומן הדין אין להם ליתן מהם מכס אלא ל' גדולים, וכשידוע להמוכסן שיש מ' אמות יכריחו ליתן לו מהם מ' גדולים, מותר להם לשנות ולומר להמוכס שאין להם אלא ל' אמות ולא יתנו לו אלא ל' גדולים וכל כיו"ב, ומשום הכי דקדק המחבר וכתב ז"ל, אסור להבריח ממנו דבר הקצוב כו', הא המותר מותר להבריח.

And there's a very interesting expression in the Ramban (BB 32b).  The case there is that A took B to court for a debt, and he produced a Shtar to support his claim.  B said "It's forged!"  A whispered to the judge "Yes, it's forged, but I forged it because I had a true shtar that I lost, and now this man is trying to get out of paying me what he owes."  The Ramban there calls A a fool for admitting it to the judge. "הרי זה טיפש והפסיד".   It seems to me that the Ramban thinks he would have been smarter to just be quiet and let the court mistakenly rely on his forged shtar- which was forged in the pursuit of justice.  This is not a strong proof, but it's interesting.

Finally, to bring this back to the passuk in our parsha about having legal weights and measures, and the Malbim, I want to point out that Reb Moshe (in my translated English Dorash Moshe) asks, why does it say תואבה by  כלי גבר and by  אבן ואבן?    He answers, that a person who has false weights in his house, even though he is absolutely convinced that he will never use them, is doing a to’eiva.  He is making doing an aveira easier.  Bishlema if he is faced with a strong yetzer hora, he has a teretz.  But here, he doesn’t even have any obvious yetzer hora.  Why, then, is he keeping these weights in his house?  Because he is indifferent.  He doesn’t see that the opportunity to do an aveira is a terrible and threatening thing.  This indifference is a to’eiva.  Similarly, a person might think that if he brings himself to the brink of an aveira, and then controls himself, he is being a tzadik.  So he might wear bigdei isha, and when the opportunity to sin comes, he tells himself, he will be poreish.  This, says Reb Moshe, is also a תואבה.  Only a fool or a rasha will do this.  I think that this is also what the Malbim meant, because he ends with the words  כי התורה הזהירה בכלל שלא ימצא בכיסך אבן ואבן בשום אופן ובשום הצטדקות.  This means that they are not necessarily taking sides in the issue discussed by the poskim that I brought above.