Are You Relying on the Middas HaRachamim?

Are you relying on the Middas HaRachamim?  Not so simple.  Chesed and Rachamim have to be earned.

Reb Yisrael Salanter, brought in Reb Yitzchak Blazer's Kochvei Ohr, says that the concept of Rachamim, the idea of the 13 middos, only applies in this world, where ראה שאין העולם יכול להתקיים  במידת הדין שיתף עמו מידת הרחמים.   That does not apply to Olam HaEmes.  So after 120, when we go to the בית דין של מעלה, we will cry "Rachamim, Chesed!" and the Malach will say "No רחמים, no חסד.  Here, כולו דין."

Reb Elyah Lopian also brings this in his לב אליהו, at the end of Mattos/Massei, on the last page of Sefer Bamidbar.  The way Reb Elya says it over from Reb Itzaleh, we will come to the Olam Ha'Emes and we will not recognize Hakadosh Baruch Hu.  We're used to being mispallel to אבינו האב הרחמן, we're used to seeing ארך אפים ורב חסד, but there, it is all דין.

I also saw it in the Arvei Nachal, but I can't remember where.

This is a problem.  The Chafetz Chaim says that you can come to the בית דין של מעלה with millions of zechusim, like the sand on the shore, and if they're examined with דין, some will be written off because they weren't done with Ahava, some without Simcha, some without kavana.  Almost all of the zechusim will be gone.  Maybe you'll be left with one or two perfect zechusim.  Faced with דין, with almost no zechusim and no appeal to רחמים.... think about what Reb Akiva and Nachum Ish Gamzu and Chutzpis HaMeturgeman and Yoshiyahu and Iyov and countless others went through; and what they went through was with Rachamim, in order to avoid punishment in the Olam HaEmes, and you'll get an idea of what Middas HaDin means.

So there's no hope.  It's a terrible thing to hear.  In davening, we ask for חן וחסד ורחמים, we say אבינו האב הרחמן המרחם רחם עלינו and it's only for the duration of our lives?  It's only to give us a reprieve, probation, but as soon as our life is over, all that Rachamim and Chein and Chesed is gone and does nothing for us?After 120, the Ribono shel Olam is not האב הרחמן המרחם any more?  According to these baalei hashkafa, "No."

There are three things that lessen the horror of this message.

One is that if you do teshuva in this world, then even though teshuva is based on רחמים, it erases the sin, and ממילא (consequently) the sin won't come before the בית דין של מעלה.  By the way, this is also the explanation for why we say אל מלא רחמים for neshamos.  It's not that we're asking for רחמים stam.  Pshat is that we're being mispallel and doing mitzvos so that the concept of רחמים should come from our world, where it's operative, to theirs.  It is also possible that when we ask for רחמים in this world- for ourselves or for the neshamos of the dead- and it is granted, perhaps the רחמים remains operative in Olam HaBa.
But whatever the pshat is, we ought to be able to ask for Rachamim now for ourselves after we are niftar, which they say doesn't work.  ועדיין צע"ג לענ"ד.

Two is that Reb Yitzchak Blazer, when he came to his life-long friend Reb Chaim Berlin in  a dream, said that the human mind cannot conceive of the severity of the דין in בית דין של מעלה, but a Talmid Chacham has many many defenders.  So learn as much as you can.
This is from the Toldos Chayav intro to the Kochvei Ohr, page 31-2.

שאלתי ממנו מה נעשה בדינו בעולם ההוא. ואמר לי שדין של מעלה חמור מאד שאי אפשר לשום אדם בעולם הזה לשער כלל, וביחוד מקפידים מאד על דברים האסורים שנדברו שלא כהוגן.  אמנם על תלמיד חכם יש הרבה מליצי יושר

ושאלתי עוד, איך עלה בדינו, והשיבני, שכל ימות החול לא הניחוהו לבוא אלי בחלום ולתת לי יישר כח עד יום השבת, שנתנו לו מנוחה והניחוהו להראות אלי בחלום

Third, the Chafetz Chaim says that it's a mistake to think there's only one book called Middas HaDin.  There are millions.  According to how you acted toward others in this world, that is the volume of דין that is applied to you.  במידה שאדם מודד בה מודדין לו means that the מידת הדין will be determined by your behavior.  If someone offends you, or hurts you and you are dan lekaf zechus, then a מידת הדין book of דן לכף זכות will be used in your case.  It's not רחמים- it's a different set of rules of דין.
This idea is also developed in Reb Chaim Shmuelevitz in his Sichos.
The problem is, how can you be dan lekaf zechus, when usually, the better you know someone, the less you respect them.  The answer is, as Reb Chaim Shmuelevitz says regarding the Tzeduki in the Kodesh Kodoshim in Yoma 16, and Reb Yochanan ben Zakai before he died, a person can sincerely believe something his whole life and be dead wrong.  The point is that many people that are bad are tinokos shenishbu, to some extent.  That too is a limud zechus.
When we say you should be דן לכף זכות, that doesn't mean smile and go on with your life.  It means that now that you were  דן  that he is רעך, you will actively apply the pessukim  ואהבת לרעך כמוך and וחי אחיך עמך.

Reb Itzel Blazer on Din:

מורי זצוק"ל אמר כי כביכול בעולם האמת לא מכירין כו' כי בעוה״ז אם יקרא איש לה׳ יענהו. שערי רחמים פתוחים, אבל שם אין רחמים ואין חסד, ע״כ ימהר האדם בעוד ששערי רחמים פתו­חים וישוב מחטאיו וירוחם

(Also in his כוכבי אור p 134 on the bottom.)

Reb Yitzchak Blazer there on delaying Teshuva:

ד. גופא מה שהאדם אינו עושה תשובה הוא חטא גדול וכמש״כ במדרש רבה הרי החתירה לפניך כו׳ והנה ביבמות (פ״ח ע״ב) מבואר מפני מה גרים בזה״ז מעונין ויסירין באין עליהן מפני ששהו להכנס תחת כנפי השכינה, והלא הדברים קו"ח ומה גרים שאין עליהם חיוב כלל להתגייר ואינם מחיייבים במצוות ובכ״ז אם נתגיירו הם מעוניו ומדוכין ביסורין בשביל ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה, א״כ ישראל שהוא מחויב בכל התורה ואם הוא חוטא א״כ אף אם עשה תשובה הלא יש עליו עוד תביעה מה ששהה להכנס תחת כנפי השכינה, ועל אחת כו״כ אם לא עשה תשובה כלל, הדבר נורא מאד. אשרי האיש הממהר לעשות תשובה­

I don't think you can do teshuva for delaying doing teshuva.  It's too hard for me to think about.  Maybe someone out there can help.

From the Lev Eliahu:

והטעם בזה והסבר הדברים- כבר אמרנו למעלה, כי לגבי כל העולם ודאי אין העולם יכול להתקיים במדת הדין לפיכך שיתף הקב"ה מדת הרחמים למדת הדין. אבל עם הצדיקים הגדולים היחידים הללו- מתנהג הקב"ה אתם במדת הדין לבד וכו' כמשנ"ל

ומדוייק בזה מה שאמרו "ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדת הדין- ושיתף עמו מדת הרחמים", ללמדנו שלעולם היה צריך להעמיד את העולם במדת הדין לבד דוקא, אלא שאי אפשר, אבל עם הצדיקים- שאפשר להנהיגם במדת הדין לבד- נוהג הקב"ה אתם כן כפי שראוי להעות בעולם וכמש"נ

ושמא תאמר 'עכ"פ לקתה מדת הדין והאמת - שאין כאן מדה שוה!  שהצדיקים לוקים- ואותם שאינם צדיקים פוטרים אותם לשלום!'... לא מחכמה שאלת זאת!   אדרא, דע כי הצדיקים מנקים אותם מכל עון וחטא בעוה"ז- כדי שיזכו ויכנסו למחיצתם בגן עדן לעוה"ב, משא"כ מי שהוא נצרך לשתף לו מדת הרחמים בדינו - זה רק בעוה"ז, אבל בעוה"ב- שם אין שיתוף של רחמים במדת הדין, כי לקבל עוה"ב אי אפשר אלא בדין גמור.

וזהו מה שאמרו בגמרא (ל"ה ע"ב) "ג' באים לדין, עני עשיר ורשע וכו,"- והיינו לדין ממש! וכן במשנה אבות (פ"ג מ"א) "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", וכן תמצא ברבה מקומות, וכבר אמר הגרי"צ בלזר זצוק"ל מליצה, שבעולם האמת לא מכירים את הקב"ה ... כי כאן - הוא ארך אפים ורב חסד. אבל שם - אין רחמים בדין!ד

From the Chofetz Chaim

והנה מה מאוד צריך האדם להתחזק את עצמו במידה זו , לדון את כל אדם לכף -זכות ,כי על -ידי מידה זו דכף זכות, וכן להפך חס ושלום ,נקל להאדם להעלות על עצמו שם צדיק או רשע לעולם ,כי ידוע הוא דחובתו של האדם וזכותו תלוי לפי רוב המצוות והעונות שיש בידו , כמה שאמרו חז"ל בכמה מקומות {רמב"םהל' תשובה }, ריש פ"ג} :אם רב מצוות הוא בגדר צדיק , ואם רוב עונות ,הוא בגדר רשע , ואמרו חכמינו ז"ל בראש -השנה ,דף טז ,עמוד ב : שלושה ספרים נפתחין ליום -הדין {והיינו יום -הדין הגדול בעת התחיה ,כפרוש רש"י שם }: צדיקים גמורין -נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם ,רשעים גמורים {היינו רוב עוונות ,כפרוש רש"י שם } נכתבין ונחתמים לאלתר לגיהנום ,שנאמר וגו' , ובינונים וכו' , והנה ידוע הוא ,דבענין הזכיות שיש ביד האדם ,אף אם {הוא} כחול ירבון - אם הקדוש -ברוך -הוא יתנהג עמו במידת הדין הגמורה ,לא ישאר בידו כי אם מעט מזער ,כי כמה וכמה מהן לא השלים לעשות אותן בכל פרטיהן ואפניהן הנאותין לאותה מצווה , ואפילו אותן שהשלימן כדין ,לא היה באהבה וביראה ובשמחה הראוי לעשית המצווה , כללו של דבר : אם ידקדק הקדוש -ברוך -הוא , חס ושלום , אחר עשית מצותיו ,ימצאו רבן בעלי מומין ,והמצוות שישארו לו יהיה מעוטא דמעוטא נגד העוונות שיש לו ויקרא על האדם הזה עבור זה שם רשע לעולם

אבל אם הקב״ה יתנהג עמו במדח הרחמים ויחפש עליו זכות בכל עניניו ישארו זכיותיו על מכונן • ויותר מזה שאפילו אם נמנו מעשיו ונמצא שיש לו רוב עונות אם הקב״ה יתנהג עמו במדת הרחמים הגמורה יתמעטו מנינן כי בודאי ימצא כמה וכמה מהעונות שיש לחפות עליו שעשה אותן בשגגה או בסבה אחרת • כללו של דבר אם ירצה הקדוש ב״ה לחפש זכות על האדם לא יבצר ממנו • וממילא אם יתמעט מקצת עונותיו יכריע הכף זכות ויקרא עליו שם צדיק לעולם

והנה כל זה תלוי לפי ההנהגה שהנהיג את עצמו בימי חייו עם הבריות : אם דרכו היה לדון אותם לכף זכות, דנין אותו גם כן לזכות ,כדאיתא בשבת קכז : ואם דרכו היה ללמד חובה על הבריות ולדבר עליהם רע - גם המלאכי -השרת מדברים עליו רע למעלה , כדאיתא במדרש משלי {יא ,ה} ,על -כן צריך שידע האדם בנפשו בעודו בחיים , כי בעת שהוא דן את חברו , בין לטב בין למוטב , אז בדבוריו ממש הוא מסדר דין לעצמו

The Ramchal in Derech HaShem also says this (4:8:4).  My son Shlomo Sheyichyeh said this over at the Seuda HaMafsekes at Rav Tzvi Kaplan's yeshiva, and one of the yungeleit came over and showed this to him.

 אך ענין השופר בר"ה הוא, כי הנה ביום זה הקב״ה דן את בל העולם בלו, ומחדש כל המציאות בבחינת הסיבוב החדש, דהיינו השנה החדשה. והנה נסדרים הסנהדראות, ונערך הדין על כל היצור, כפי סדרי הדין העליון, וכט״ש בח׳׳ב. והקטיגור מזדמן לקטרג כפי עוונותיהם של בני האדם. והנח ציונו הקב״ה לתקוע בשופר, והבינה בו. להמשיך ההגהגה ברחמים ולא

 בתוקף הדין, ולערבב הקטיגור שלא יקטרנ  והנה כבר ביארנו, שכמו שאין מדת הדין נותנת שיגיע טוב לבני אדם אם לא יזכו לו, כן מחוק המשפט עצמו, במעשים מן המעשים שיעשו בני האדם, בהגמלם הגמול הראוי להם לפי ענינם, שינוהג עמהם בכלל דינם ברחמים ובחמלה, ולא ידוקדק עליהם בדין גמור. וכענין מה שאמרו חז"ל, כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, כמו שהוא מוותר כך יוותרו לו, ונמצא שמתנהגים עמו ברחמים, וזה עצמו מדת משפט. ואמנם לא המעשה הזה לבד יגמל על דרך זה, אבל כל מעשה שתגזור החכמה העליונה עליו שראוי להגמל כך יגמלך כך, ומכלל זה מצוה של תקיעת שופר שנצטוו בה ישראל להיות ממשיכים עליהם ההנהגה ברחמים, וכשישמרו אותה כראוי זה יהיה הפרי שילקטו ממנה  ואמנם פרט הענין, היחס אשר לתקיעת שופר עם המשכת הרחמים תלוי בשרשי ההנהגה ויסודותיה, והכוונה בזה באמת לעורר אבות העולם להתחזק בזכותם, לעורר את הרחמים ולפייס מדת הדין, ולהגביר הטוב על הרע, וליטול הכח מהמקטרגים, ולהתכוון שישתמש האדון ברוך הוא מרוממותו, להנהיג בשליטת יחודו ולעבור על פשע. וכל זה על ידי מצוה זאת, כשתתחבר עמה תשובתם של ישראל כראוי.  ופרטי כל ענין זה כפי פרטי התיקון בדרכיו

I don't understand this well enough to know whether these contradict the above.
Rabbeinu Bachay Shemos 15:2.

זה א-לי - ועל דרך הקבלה היא השכינה שנקראת זה וזאת, כי השכינה עמהם בכל הגלויות, ולכן הזכיר כאן שם י-ה, שהוא מדת הדין, כמו שכתב בתהלים קל"ג "אם עוונות תשמר י-ה", ובמדרש, בעולם הזה מקלסין בב' אותיות, ולעולם הבא בו' אותיות, שנאמר בי-ה ה' צור עולמים. רוצה לומר שם בן ב' אותיות מדת הדין שבה נברא עולם הזה, ועולם הבא נברא ברחמים, כי מדת הדין תתעלה ברחמים ואינה נוהגת עוד, שאין יצר הרע ומיתה 

Ramban Beshalach 13:21.

 וה' הולך לפניהם יומם. כבר אמרו (ב''ר נא ב) שכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, הקב''ה עמהם ביום ובית דינו בלילה. אם כן פירוש הכתוב שהשם שוכן בתוך הענן והולך הוא לפניהם ביום בעמוד ענן, ובלילה בית דינו שוכן בעמוד האש להאיר להם, כטעם אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה (במדבר יד יד): 

וראיתי באלה שמות רבה (יט ו) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' (ישעיה נב יב), לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניכם, שנאמר וה' הלך לפניהם יומם, אבל לעתיד לבא אני לבדי, שנאמר (ישעיה נב יב) כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל. וסוד המדרש הזה כאשר הזכרתי, כי בגאולה הראשונה היה הקב''ה עמהם ביום ובית דינו עמהם בלילה, אבל לעתיד לבא תתעלה מדת בית דינו ברחמים, וה' הולך לפניהם, השם המיוחד, כי אלהי ישראל מאספם עמו, ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קלט יב), כי הכל במדת רחמים מיוחדת

Trojan Horse Chumros During Aseres Yemei Teshuva

Many people are not machmir on Chadash.  Their mesora is to follow the opinion that Chadash is muttar outside of Eretz Yisrael.  Although many people adopt stringencies in halacha during the Aseres Yemei Teshuva, those who eat Chadash the whole year have to be careful to not avoid it during the Aseres Yemei Teshuva.  To be clear:  If you eat Chadash all year, you can not be machmir to avoid it during Aseres Yemei Teshuva.  Why?  Because if a person chooses to be machmir on Chadash during Aseres Yemei Teshuva, he will be forever obligated to be machmir- not just during the Aseres Yemei Teshuva, even the rest of the year, forever.  He won't even be able to be mattir neder.  Aruch Hashulchan 603:2 - after discussing that a person ought to be machmir on things during Aseres Yemei Teshuva:

ונראה לעניות דעתי דזה אינו אלא בדברים שאין בהם איסור מן הדין, דבזה אינו אלא הידור בעלמא, ונכון להדר זה בימים אלו. אבל דברים שיש פוסקים לאיסור מן הדין, אלא שנוהגים על דעת דעת המתירין, כמו חדש בחוץ לארץ, או בשר בלא סירכה, וכיוצא בזה – אי אפשר לנהוג כן בעשרת ימי תשובה. דכיון שאין אוכלין בימים אלו – הרי זה כקבלו עליהם דיעות האוסרים. ואם כן איך יאכלו אחר כך?ה

According to the Aruch Hashulchan, the only Chumros one should take on are cases where there is no issue about the halacha- it is definitely muttar- but it is good to be machmir, such as Gentile bakery bread, which is definitely muttar, but it's nice to avoid it since Chazal would like us to.  Other examples would be Tevillas Ezra, or Vasikin.  Rabbeinu Tam tefillin would be fine, too, since almost all of our Rabbeinu Tam tefillin are passul according to Rabbeinu Tam.

There is a Chayei Adam from the Pri Chadash (127:10) that is similar to the Aruch Hashulchan.  He's talking about the need to be mattir neder for a minhag tov.

וכל זה בדבר שקבלו מעצמם. אבל דברים שיש בו מחלוקת בין הפוסקים ובמקום א' נהגו כדברי האוסר, אם כן לא קבלו עליהם איסור חדש שיהיה נראה לנדר, אלא שקבלו עליהם שדבר זה אסור באיסור תורה או מדרבנן, לא מהני בזה שום התרה, שאין בדורותינו מי שיכול להכריע נגד אותו חכם שאוסר, כי אם אפשר לחד בדרא (פ"ח שם סי' ב'). ולפי זה אותן אנשים שנוהגים שלא לשתות ולאכול חדש, היינו על פי דעת כל הפוסקים הראשונים, ומחמת חולשתם או שאינם בריאים רוצים להתיר נדרם, נראה לי דאם קיבל עליו מחמת שחשש שידע שכל הראשונים אוסרים, ואם כן כבר קיבל עליו באיסור תורה ולא מחמת נדר, ודינו ככל איסורי תורה שאסור, רק לחולי שיש בו סכנה לא מהני התרה. אבל אם לאו בר הכי הוא רק שסבר שהוא חסידות, אם כן דינו כמקבל משום פרישות בסי' ח'. ונראה לי דדוקא בזה. אבל במי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב ו' שעות, ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין להמתין רק איזה שעות, כיון דלכל הדיעות, אין האיסור רק מחמת סייג וגדר, ואם כן מהני לזה התרה להמקילין בסי' ט'

Unlike the Aruch Hashulchan, he says that if you did if knowingly as a chasidus, you can be mattir.  Like the Aruch HaShulchan, he says that if a person felt that he really ought to be machmir in Chadash, and he acted on it, it is not just a neder; Chadash becomes 100% and irreversibly assur to him.

What is the mechanism of this issur?  Why can't you change your mind?  It would be nice to think they are working with שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא.  But in שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא itself you have the machlokes Mahari ben Leiv (1:19), that it's from a din of neder, and the Noda Beyehuda (II EH 23), that it's a din of ne'emanus.  And this "ne'emanus," according to the Ketzos (34:4) is a din of hoda'as baal din, which doesn't make sense here unless you say that hoda'as baal din works not as eidus but as hischayvus, and this kind of hischayvus applies to issur v'hetter, which is very speculative.  So I'm not sure of the mechanism of this problem.

The ramifications of this unsettling psak halacha are endless.    This is not only relevant to Aseres Yemeir Teshuva.  Any time you decide you decide to be machmir because of the machlokes haposkim, even without a kabala for the future, the same would apply.

• There's an eiruv in town. You rely on it all year.  But some people in town don't approve of it- because they are chosheish for the Rambam, or they hold the city is shishim ribo, or whatever.  Here in Chicago, for example, several Shuls (Brisk, Aguda Peterson Park,) have announced that they do not want anyone who is carrying something in his pocket to daven there on Shabbos.  You want to be machmir during Aseres Yemei Teshuva and not rely on the Eiruv.
• All year you do like the Gaon, and you calculate Tzeis on the basis of the regular Shkiah.  Come Aseres Yemei Teshuva, you decide to be machmir for a week like Rabbeinu Tam.
• You usually rely on the Shach regarding bedikos for an ein lah vest.  Now you are libo nokfo, and you want to be machmir; or better, you want to be machmir like the Sefardim do, like the Rambam, even by Yeish lah Vest.

That's it.  You're stuck forever.  You can't even be mattir neder.  And this is not just one posek.  This is the Chayei Adam and the Aruch HaShulchan.


UPDATE
My son Moshe sheyichyeh just sent me a teshuva from Reb Moshe (OC 2:83) that says not like the Aruch HaShulchan and not like the Chayei Adam, which Reb Moshe mentions.

באחד שנהג כהרמב״ם שאין מועיל צוה״פ ליותר מעשר אם יש לו התרה

 ואחד שנהג כהרמב״ם שצורת הפתח לא יועיל לפרצה יותד מעשר אם מועיל התרה, הנה הטעם שאיו מועיל התרה הוא משום דכיוו שנהג כשיטה זו ואיו בדורותינו מי שיכול להכריע שלא כשיטה זו נעשה אצלו כמו שנפסק הלכה כשיטה ההיא עיין בח״א. ולכן לא שייך זה אלא במנהג מקום שאפשר שהנהיגו להורות בזה כשיטה ההיא ומי יכריע שלא כמותם, אבל כשאחד רוצה לחוש להחמיר הרי לא עלתה כלל במחשבתו שהוא מורה בזה כשיטה ההיא דלאו בר הכי הוא, וגם הרי אומר שלא משום שמורה כשיטה ההיא נהג כן אלא משום שרצה להחמיר אף שהוא שלא כדין, לכן מסתבר שהוא רק כדין נהג ג״פ שיכול להתיר.

Rav Elyashiv, (I am told there is a similar psak from Rav Ovadiah Yosef on a similar chumra) also encouraged people to be machmir in Chadash during Aseres Yemei Teshuva, like Reb Moshe, and not like the Aruch HaShulchan.

The sefer Tal Imrasi from R. Tal Doar brings a great number of achronim on this issue.  (The link will open the relevant pages from the sefer as a pdf, or you can view the images below.)

OTHER POSTS ON THIS TOPIC, WITH MORE INFORMATION, HAVE BEEN POSTED.  

November 2013
March 2016

Rosh HaShanah

1.  From R Yosef Chaim Sonnenfeld:  The Gematria of Rosh HaShana (861) is the same as the passuk in Tehillim 119:91, למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך.

2.  It is also the same gematria as בית המקדש.  This reminds us of the Gemara in Rosh Hashanna 26a that Tekias Shofar is like standing in the Kodesh Kodashim.

3.  Thinking of yourself as a Shomer Torah uMitzvos, as Frum, is an impediment to Teshuva.  How do I know this?  Because there are people who are Baalei Teshuva who painfully tear themselves away from the things that defined their lives- jobs, food, friends, family, while we, the Frum, have such a hard time doing teshuva before the Yamim Nora'im.  How do we explain this?  I think the reason is that Baalei Teshuva look and they see a community that follows the laws of the Torah, and they say, "I'd like to be like them.  I ought to do as they are doing," and they sacrifice everything to be Frum- like Rus and Naomi.  We are already Frum, so it's hard to convince ourselves that we need to do teshuva.  According to the way we self-identify, we have nothing to change into.
Maybe if we didn't call ourselves Frum, we could do teshuva to become what we really are obligated to become.

4.  There are two ways to remove the tumah from a keli and make it into a keli that is tahor.  Either you totally immerse it in a mikva of water that is tahor, or you break it and fashion a new keli out of the pieces.

5.  In Selichos we say

לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך

How is chesed different than maasim?  Aren’t chasadim maasim?
R Ahron answers that it means “we are not entitled to chesed from Hashem, and we haven't done maasim tovim.”
R Moshe in the first Kol Rom rejects this answer; according to this, לא בחסד has to mean "we cannot ask for Chesed."  There's no such thing as being "entitled to Chesed."  The point of Chesed is that it's never deserved.  So we must be saying that we're not even in the parsha of having the audacity to ask for Chesed.  So why do we immediately follow this by asking for Chessed?  R Moshe answers that chesed means making yourself into a Baal Chesed, into a person that really loves the poor and weak and sincerely desires to help them.   A Baal Chesed doesn't have to overcome his stinginess when he gives Tzedaka- he would have to make an effort to overcome his sympathy to not help others.  Maasim, on the other hand, are the acts of goodness we do because we know we are obligated to do them.  So it means "We cannot claim the ultimate achievement, that we have changed ourselves into Baalei Chesed, and we cannot even say that we have fulfilled our basic duty to help the poor because we are obligated to do so.

6.  It says (Devarim 29:18)

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך

Reb Moshe says that we need to think about who this is.  Who is it that hears the klalos and says that it won't affect him?  What is he thinking?  Reb Moshe answers that this is a person who does aveiros, but  והתברך בלבבו, he tells himself not to worry because he thinks that the many mitzvos he has done will protect him.  The Torah tells us that doing mitzvos won't protect you from the punishment for your aveiros.
We say

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה

תשובה is תשובה.
תפילה is בין אדם למקום.
צדקה is בין אדם לחבירו.
There are three things, and every one of them is essential.  First, we need to do Teshuva for what we have done in the past.  Mitzvos don't protect you from standing in judgment for aveiros.  Then we need to have the shleimus of both בין אדם למקום and בין אדם לחבירו.  Being excellent  בין אדם לחבירו while being negligent in in בין אדם למקום is no good, and equally so vice versa.  Three things are mentioned:
תשובה על העבר, מצוות בין אדם למקום, ומצוות בין קדם לחבירו  Without any one of them, a person cannot even hope to be written in ספרן של צדיקים.

Harav Yehuda Oppenheimer sent me the following from the Tomer Devora, that says that this is a great chesed from the Ribono shel Olam.  I'm printing the whole paragraph because it is something kedai to remember.

הח' - יכבוש עונותינו

הרי הקב"ה מתנהג עם ישראל במדה זו והיא סוד כבישת העון. כי הנה המצות היא כפורחת עלתה נצה ובוקע ועולה עד אין תכלית לכנוס לפניו ית' אמנם העונות אין להם כניסה שם ח"ו אלא כיבשם שלא יכנסו כדכתיב (תהלים ה, ה) "לא יגורך רע" - לא יגור במגורך רע א"כ אין העון נכנס פנימה. ומטעם זה "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" (קדושין לט, א) מפני שהם לפניו יתברך והאיך יתן לו ממה שלפניו שכר רוחני בעולם גשמי והרי כל העולם אינו כדאי למצוה אחת ולקורת רוח אשר לפניו. ומטעם זה לא יקח שוחד של מצות, המשל בזה אין הקב"ה אומר עשה ארבעים מצות ועשר עבירות נשארו שלשים מצות וילכו עשר בעשר ח"ו אלא אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת דומה לפניו כאלו שרף את התורה עד שירצה חובו ואח"כ יקבל שכר כל מצוותיו. וזה חסד גדול שעושה הקב"ה עם הצדיקים שאינו מנכה מפני שהמצות חשובות מאוד ומתעלות עד לפניו יתברך, והאיך ינכה מהן בשביל העבירות כי שכר העבירה הוא מחלק הגיהנם - מהנבזה, והמצות שכרן מהנכבד זיו שכינה, האיך ינכה אלו בצד אלו אלא הקב"ה גובה חוב העבירות ומשכיר שכר כל המצות. והיינו יכבוש עונותינו שאין העונות מתגברים לפניו כמצות אלא כובש אותם שלא יתעלו ולא יכנסו עם היות שהוא משגיח על דרכי איש הטוב והרע עם כל זה הטוב אינו כובשו אלא פורח ועולה עד למאד ונכלל מצוה במצוה ונבנה ממנו בנין ולבוש נכבד ועונות אין להם סגולה זו אלא כובש אותם שלא יצליחו הצלחה זו ולא יכנסו פנימה.

אף מדה זו צריך האדם להתנהג בה שלא יכבוש טובת חבירו ויזכור רעתו שגמלהו אלא אדרבה יכבוש הרע וישכחהו ויזניחהו ולא יגור במגורו רע ותהיה הטובה סדורה תמיד לפניו ויזכור לו הטובה ויגביר לו על כל המעשים שעשה לו ולא ינכה בלבו ויאמר אם עשה לי טובה הרי עשה לי רעה וישכח הטובה לא יעשה כן אלא ברעה יתרצה כל דרך רצוי שיוכל והטובה אל יזניחה לעולם מבין עיניו ויעלים עינו מן הרעה כל מה שיוכל כדרך שהקב"ה כובש עונות כדפירשתי:

7.  There are great baalei machshava that say something that I find very difficult to accept, because it seems there are many Chazals to the contrary, but mostly because then there's no hope.  They say that the entire concept of Middas HaRachamim only exists in this world, in life.  After life ends, in Beis Din Shel Maalah, Middas HaRachamim is not applied, and everyone will be judged with absolute Middas HaDin.
They are:
Kochvei Ohr 2-134
Lev Eliyahu BaMidbar 154
I believe they are referring to sins that you didn't do teshuva for- The Rachamim effect of Teshuva in this world helps for the dinim of the next, too.

(There are Medrashim and Zohars and Rishonim that say that Din shel Maalah is harder than Din shel Matah.  Maybe that is what it means, but I just don't know.  For example, the Ramban in Breishis 9:13 says

והיה בענני ענן - רבי יודן בשם ר' יהודה ברבי סימון אומר משל לאחד שבידו קלוב ובקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו. ושם עוד, והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלקים - זו מדת הדין של מעלה. ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ - זו מדת הדין של מטה. מדת הדין של מעלה קשה, ומדת הדין של מטה רפה... ואם זכית להבין דבריהם תדע כי פירוש הכתוב כן את קשתי, שהיא מדת הדין הנתונה בענן בעת הדין, תהיה לאות ברית.)

So the Mussar Haskeil is that you'd better not leave this world with even one tiny aveira that you didn't do teshuva for.  If  you come to the next world with any tiny aveira that you didn't do teshuva for in this world, there will be no mitigation and there will be no mercy.  You are going to pay for it like Reb Akiva and Nachum Ish Gamzu paid for whatever tiny flaw they had. 

Denigrating Yom Kippur. A Guest Post

The author of this post is an individual of the highest attainments in both Torah and science.  He prefers to remain unnamed

I had posted this some years ago, but to that version I appended a title that the author disagreed with, and the ensuing discussion was included as well.  I recently re-read it, and I realized that it deserves to be posted just as it was written, without distractions

בהלכות תשובה ריש פ"א פסק הרמב"ם: "וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהם על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתוודו וידוי דברים שנאמר והתוודה אשר חטא עליה". נמצא שהתשובה על כל פרטיה וכן הוידוי מעכבים כפרת החטאת והאשם.

אך בפ"ג משגגות הל"י כתב: "אין יום הכיפורים ולא החטאת ולא האשם מכפרין, אלא על השבים המאמינים בכפרתן אבל המבעט בהם, אינם מכפרין לו. כיצד היה מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בליבו שאין אלו מכפרין אף על פי שקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה מבעיטתו צריך להביא חטאתו ואשמו", וכאן מפורש שרק המבעט בכפרה לגמרי אין הקרבן עולה לו וצריך קרבן נוסף, אבל מי שמאמין ורוצה בכפרה אלא שעדיין לא שב מחטאו, וכגון שלא קבל עליו להבא בקבלה גמורה עד שיעיד עליו יודע תעלומות וכו', עלה לו הקרבן[1].

הכס"מ בהלכות תשובה שם כתב שמקורו של הרמב"ם הוא מהפסוק "והתודה" שמצריך וידוי (וממילא גם תשובה) עם הקרבן. מקור זה כתב הרמב"ם עצמו בהלכה שם. עוד הוסיף הכס"מ שדברים אלה מפורשים בברייתא בשבועות י"ג. שמניחה כדבר פשוט שחטאת ואשם אין מכפרים אלא לשבים – "דתניא יכול יהא יוה"כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים אף יוה"כ אין מכפר אלא על השבים".

מקור שני זה תמוה, שהרי בכריתות ז. פירשה הגמרא את אותה הברייתא במסקנא "אלא, שבין -- דאמר יכפר עלי חטאתי, שאין שבין -- דאמר לא תכפר עלי חטאתי", ואם כן משמעות דברי הברייתא אינה אלא שהאומר לא תכפר עלי חטאתי אינו מתכפר, ואין זה נוגע למי שלא עשה תשובה, והן הן דברי הרמב"ם בשגגות.

לישב סתירת דברי הרמב"ם אפשר לומר שבהלכות שגגות מדובר בעיכוב בכפרת הקרבן עצמו, וזה הוא רק במבעט שהוא כמי שהביא קרבן שלא לרצונו ופסול, אבל כל שאינו מבעט הקרבן כשר, עולה לו ומכפר. אלא שאין כפרת הקרבן לבדה מספקת בלא התשובה והוידוי שעמו. על כן, מי שהביא חטאת בלא תשובה עלתה לו וצריך לשוב ולהתוודות כדי לגמור הכפרה, וזהו שכתב הר"מ בהלכות תשובה.

אם נכונים הדברים, יש ללמוד מכאן גם לענין יום הכיפורים. ממשיך שם הר"מ בשגגות "וכן המבעט ביום הכיפורים אין יום הכיפורים מכפר עליו לפיכך אם נתחייב באשם תלוי ועבר עליו יום הכיפורים והוא מבעט בו הרי זה לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה אחר יום הכיפורים חייב להביא כל אשם תלוי שהיה חייב בו". ושוב קשה, הרי בהלכות תשובה פסק הרמב"ם דלא כרבי, "ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם" משמע אם לא שב בתשובה לפרטיה לא נתכפר, ולא די בכך שאינו מבעט.

ולנ"ל יש לומר שגם ביוה"כ שונה דין מבעט ממי שלא שב. כשם שבקרבן המבעט בכפרתו כמי שלא הקריב וצריך לחזור ולהקריב, כך ביוה"כ (לדידן דקיי"ל דלא כרבי) המבעט בכפרתו כמי שלא עבר עליו יוה"כ כלל. אבל מי שלא שב אך מאמין ורוצה בכפרת יוה"כ מתכפר בו, אלא שאין די בכפרה זו לכפר לגמרי ועדיין מוטל עליו לשוב ולהתודות כדי לגמור הכפרה, ולכאורה נראה שאינו צריך יום-כיפור נוסף אחר ששב והתוודה, כשם שחייבי חטאות ואשמות אינם צריכים קרבן נוסף[2].

עדיין יש לדון מה המקור לפסק זה, אך אין כאן מקומו.

רובא דעלמא אינם זוכים לעשות תשובה גמורה בכל שנה ושנה (לפחות לפי הרמב"ם[3]). ולכאורה כיוון דנקטינן דלא כרבי מה להם וליום הכיפורים? ולהנ"ל ניחא קצת.

---

[1] בספר המפתח של פרנקל מצאתי רק אחד המתיחס לשאלה זו [שו"ת ארץ צבי (פרומר) ח"ב, הגהות על אבנ"ז קכ"ה] אך לא הבנתי תירוצו.

[2] וזה כנראה דלא כתוספות ישנים יומא פה: שכתבו שגם לרבי אין יוה"כ מכפר לגמרי בלא תשובה.

[3] יש כמה ראיות שלשאר ראשונים כל שמתחרט כבר נחשב שב, אבל לרמב"ם לכאורה כל עוד שאין כאן קבלה גמורה להבא שיעיד עליו וכו' לא בא לכלל תשובה.

Just as a little he'ara; last time I posted this, as I said, the discussion revolved around whether the sugya of meva'eit is related to the sugya of the effect of כוונה מתנגדת if you hold  מצות אין צריכות כוונה.  The guest author found only one achron that connects the two sugyos- the Amudei Ohr of Rav Yechiel Heller, Suvalker Rov, Teshuva 28.  Even though I was the one that related the two sugyos, and the Suvalker Rov says it, I no longer believe there is any connection.  In any case, all the other achronim on the sugya, as brought in the Amudei Ohr, implicitly dismiss it.  Another interesting thing we discussed there in relation to the guest authors chidush is the Rambam in 1 Teshuva 2 that says that for one who did not do teshuva,the Sa'ir HaMishtalei'ach is miskaper on kalos but not chamuros.  I saw a nice discussion of this question in the last piece in a pamphlet called Otzros HaTorah from the Lubavitcher, available here.  The pages are disordered on my computer, but you can figure it out quickly.

Nitzavim, Devarim 30:7. Doing Mitzvos Without Kavana

The writer of the Chayei Adam also wrote a kitzur and peirush of the Sefer Chareidim.  In Perek 1:10 he says that even if you hold that מצות אינן צריכות כונה, and so you do fulfill a mitzva when you do it without Kavana, at the same time you transgress an issur de'oraysa by failing to have kavana.  You're yotzei the mitzva you did, but you were mevateil a different asei, the asei that is stated in the pesukim: ואותו תעבד and ולעבדו בכל לבבכם.

I'll say it again.  The Chayei Adam says, if you do a mitzva without Kavana you transgress (by omission) the requirement that we serve God with all out hearts.  This is even if we pasken you're yotzei the mitzva without kavana. You fulfilled the mitzva- let's say, the mitzva of Tzitzis.  But you did it by rote; you didn't involve your heart or your mind.  You've failed to do what you were commanded in the separate asei of ואותו תעבד, because the עבודה that is required in ואותו תעבד is לעבדו בכל לבבכם.

 להרבה פוסקים מ״ע מה״ת להתפלל בכל יום בכונת הלב שנאמר ואותו תעבד וכתיב ולעבדו בכל לבבכם ואמרו חכמינו ז״ל איזה עבודה שהיא בלב זו תפלה והמתפלל בלא כונה ופשיטא שלא התפלל כלל ביטל עשה זו ועונשו חמור ולכן כתבנו בהלכות תפלה שראוי לכל איש שאחר תפלת שמנה עשרה יתפלל תפלה קצרה מה שהוא צריך ויהיה בלב שלם כדי לקיים מצוה זו
  נראה לי דלכולי עלמא על כל פנים העושה איזה מצוה מן המצות בלא כונה ביטל עשה זו שהרי לכולי עלמא נאמר מקרא זה על כל המצות ואף למאן דאמר מצות אינן צריכות כונה היינו שעכ״פ יוצא ידי המצוה ומ״מ עבר על עשה זו

This is not really from our parsha, but it is a little connected.  In our parsha it says (30:7)

ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך

That's close enough.

In case you think he's just giving mussar and that he doesn't mean this le'halacha, here's someone that takes his words at face value: the Imrei Binah of R Meir Auerbach (OC 14.)

The Imrei Binah brings the Chayei Adam, and says that he has a problem with it: if it's true that according to the shitta that מצות אינן צריכות כונה, if you do a mitzva without kavana you're yotzei but you are over a bittul asei, then it should be a מצוה הבאה בעבירה;  if it's a MHB'A, then you won't be yotzei the Mitzva.  So he says that this gufa is the basis of the machlokes of whether mitzvos require kavana.  One holds that the asei of בכל לבבכם is global and becomes an element of every mitzva, and so מצות צריכות כונה.  The other holds that it is an independent mitzva that does not create an overlay requirement of kavana in other mitzvos, and so מצות אינן צריכות כונה, and you won't be over the lav when you do a mitzva without kavana.

So why take a chance?  Even for us Yeshivaleit, we ought to think about mitzvos as we do them.  We don't have to say hineni this and that, but we certainly ought to have kavana that we're putting on the tallis in order to fulfill the mitzva of tzitzis.

Rabbi Aron Leibtag, the rabbi of the shul where I say my shiur, pointed out that while the Chayei Adam sees in לעבדו בכל לבבכם the regular din of "Kavana to fulfill the mitzva," it seems that the passuk is teaching us to do mitzvos with more than that- a good description would be the Rambam at the end of Meila (8:8,) where he says that we need to do mitzvos with a full awareness and appreciation of the sublime and exalted source of each and every mitzva.  I would add that we ought to have a sense of what a privilege it is to be commanded and to do those mitzvos- we all know the story of the Gaon and tzitzis; let's learn to appreciate mitzvos while we live.  (For a lengthier discussion of this approach, see Meta-Mitzvos.)

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו. ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו. ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול. בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה. ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה ואפילו היה שוגג צריך כפרה. קל וחומר למצוה שחקק לנו הקב"ה שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן. ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול. הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם. אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים. והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים. והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים. והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם. והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע. אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן

Today: The Fast of the 17th of Ellul

The Tur (OC 580, from the Bahag) says that there was a takana to fast on certain days, and the takana was accepted by Klal Yisrael.  One of the fast days is today, the seventeenth of Ellul.

כתב בה"ג:  אלו הימים שמתענין בהם מן התורה והמתענה לא יאכל בהם ולא ישתה עד הערב

באחד בניסן מתו בני אהרן

בי' בו מתה מרים, ונסתלק הבאר

בכ"ו בו מת יהושע בן נון

בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון הברית

בכ"ח בו מת שמואל הנביא, וספדוהו כל ישראל

בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט

בכ"ה נהרג ר"ש בן גמליאל ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים

בכ"ז בו נשרף ר' חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו

בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס התורה, והעמיד צלם בהיכל

באחד באב מת אהרן הכהן

בט' באב נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ, ונחרב הבית ראשונה ושנייה

בי"ח כבה נר מערבי בימי אחז

*בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה*

בג' בתשרי מת גדליה בן אחיקם והיהודים אשר עמו במצפה

בה' בו מתו כ' איש מישראל, ונחבש ר' עקיבא בן יוסף בבית האסורים ומת

בז' בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל

בו' במרחשון עיורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו

בכ"ח בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמיה

בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך לעולם ג' ימים

בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא

בי' בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה

בח' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בן נון

בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין הפלגש ועל פסל מיכה

בז' באדר מת משה רבינו עליו השלום

בט' בו גזרו תענית על שנחלקו בית שמאי ובית הלל זה על זה.

אלו ימי תעניות קבלו ישראל מן התורה.

"On the seventeenth of Ellul, because on that day, those who slandered the Land of Israel died in a plague."

Obviously, we have no such minhag, and the mefarshim have trouble figuring out how it comes out on that day.   More fundamentally, the Beis Yosef says that he doesn't understand the logic of fasting on that day.  Why should we fast on the day the slanderers of the land died?  It should be a holiday, because "When the wicked perish, celebration!"

אבל הא קשיא לי, למה התקינו להתענות ביום שמתו מוציאי דיבת הארץ? שמחה מיבעי באותו יום, דבאבוד רשעים רינה

The Beis Yosef offers a possible answer (ושמא), that they probably (דמסתמא) did teshuva, and the tragedy is that their teshuva was not accepted.

 ושמא מפני שלא זכו שתתקבל תשובתם מצטערינן, דמסתמא שבו ולא נתקבלו.

The Bach says that it's a reminder to us to never listen to lashon hara.

דלפי שכל ישראל נענשו על ידם לפי ששמעו לקולם ונגזרה עליהם גזירה וצרה גדולה שימותו במדבר ועל כן מדרך התשובה קיבלו עליהם להתענות ביום זה לדורות כדי שישימו ללבם העון הגדול ששמעו לקול הרשעים ולא יחזרו עוד לעשות כמעשה הרשעים

Reb Moshe in his first Igros (OC I:23) said that we learn from the fact that the Meraglim were called an eida (Bamidbar 14:27, and see first Mishna in Sanhedrin,) that mechallelei Shabbos and Kofrim count to create an eida, a minyan for being allowed to say Kaddish/Kedusha/Barchu (Reb Moshe says that for Krias HaTorah and the benefit of Tefilla B'tzibur it remains a safek because they might not be called chayav, like a mumar is not called a bar zevicha, and in those cases many hold that you need that the rove should be chayav.)  In a later teshuva (OC III:14), he responds to someone that questioned his psak on the basis of our Beis Yosef:  If, as the Beis Yosef says, they did teshuva, then maybe their teshuva was before they were called an Eida, and Eida only applies to people that are not resha'im.  Reb Moshe answers that the Beis Yosef does not mean that we fast for them because they were tzadikim.  The fact that their teshuva was rejected by "The רוצה בתשובה" proves that their teshuva was nothing.  Furthermore, even if their teshuva had been accepted, that wouldn't make their death a reason to fast, as if they were such irreplaceably great tzadikim, especially in light of the public kefira and being meisis and meidiach and chillul Hashem.  Also, for chillul Hashem, death is a good thing, not a reason to fast.  The pshat is that we need to remind ourselves that there are sins that are so terrible that teshuva is not accepted, and this will remind us that in some cases, we cannot trick ourselves into sinning by thinking that we always have the chance to do teshuva.

Reb Moshe then offers a slightly different pshat in the Beis Yosef's question and answer.  He says the Beis Yosef is asking, even if, as the Bach says, it's worth remembering the irreparable damage an aveira can cause, but the death of the wicked is a reason to celebrate- as it says in Mishlei 11:10, באבוד רשעים רנה, and we shouldn't fast on a day of רנה- we ought to celebrate, not fast.  On that, the Beis Yosef answers that since they did teshuva, albeit a teshuva that was rejected, the celebratory aspect of באבוד רשעים רנה does not apply, and so we can fast for the reason the Bach offered, just to remember how terrible their sin was.

Ki Savo, Devarim 27:26. How Do We "Uphold" the Words of the Torah?

In the Parsha of the Brachos and Klalos of Har Grizim and Eivel,

 ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם

"Cursed such that will not uphold the words of this Torah to do them."

What is this passuk enjoining us about?  Is it talking about general fulfilment of all the mitzvos of the Torah? But then it should skip "uphold the words of the Torah...."  Why doesn't it just say "one who does not do the Mitzvos- אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת , or אשר לא ישמור? &&&   (By the way, יקיים and  יקים are very distinct from each other.  The former means "fulfill" and the latter, as in our passuk, means "uphold.")  What does אשר לא יקים, "that will not uphold," add?  There are several explanations, and some interesting ideas arise from them.

• Ramban:  To Affirm.  To affirm the divinity and the importance of every word of the Torah.

 אשר לא יקים את דברי התורה הזאת - 

כאן כלל את כל התורה כולה, וקבלוה עליהם באלה ובשבועה, לשון רש"י. 

ולפי דעתי, כי הקבלה הזאת, שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן ייענש, ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור. אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת, אלא אמר אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות, כטעם קיימו וקבלו היהודים (אסתר ט כז). והנה הוא חרם המורדים והכופרים

The Ramban says that יקים means that he sees all the words of the Torah as the truth, that one who fulfils the Torah will be rewarded, one who transgresses it will be punished.  A person that denies any part of the Torah, or thinks that any word in the Torah is unimportant, is cursed.  According to the Ramban, we would translate יקים as "to elevate," or "to affirm."  As Chaim B put it in his diatribe against Orthopraxy, "One who disbelieves is subjected to the curse of "Arur...". However, says the Ramban, if a person simply violates commandments, e.g. a person who eats pig or does not observe sukkah or lulav, but still believes they are true and that ultimately there is reward and punishment, that person is not subject to the curse in the parsha."

This concept is also found in Sanhedrin, Cheilek, 99a, except that in Cheilek it's not talking about arrur, it's talking about a passuk that says הכרת תכרת.

תנו רבנן (במדבר טו, לא) כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת זה האומר אין תורה מן השמים ד"א כי דבר ה' בזה זה אפיקורוס ד"א כי דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא

 מכאן אמר רבי אליעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חבירו ברבים אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא 

תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל וחומר זה מגזרה שוה זו זה הוא כי דבר ה' בזה  

This idea is stated in the Rambam as well, and used by Rabbeinu Yonah and the Chafetz Chaim.

Rambam in his 13 ikkarim in Peirush Hamishna says that one who believes but sins is called Yisrael.  One who doesn't believe is not called Yisrael.

וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, ונתברר בה אמונתו בה', הוא נכנס בכלל ישראל, ומצווה לאהבו ולרחם עליו, ולנהוג עמו בכל מה שציווה השם יתברך איש לחברו מן האהבה והאחווה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאווה והתגברות הטבע הגרוע, הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא, והוא מפושעי ישראל. 

וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות, הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא צדוקי ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ומצווה לשונאו, ועליו נאמר "הלא משנאך ה' אשנא". 

Rabbeinu Yonah is in Rabbeinu Yonah Shaarei Teshuva 1:6

ועתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אכן כובשים את יצרם מאת פניהם, ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו, ונקוטו בפניהם, וחוזרים בתשובה. אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו, גם אם הוא מהעונות הקלים, אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראוהו חכמי ישראל (חולין ד, ב) "מומר לדבר אחד", ואת פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא. כי אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד - כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה, ועל הענין הזה נאמר (דברים כז, כו): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" - ביאורו, אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף, ויורה על זה "אשר לא יקים לעשות", ולא אמר "אשר לא יעשה אותם".

Chafetz Chaim in Shemiras HaLashon says

ואם ח״ו נעשה הדבר אצלו כמו הפקר שאינו מקבל ע״ע להשמר ממנו עובר עוד על ארור שלישי והוא ארור  את כל דברי התורה הזאת לעשות אותם שפירושו אשר לא יקבל על עצמו לקיים את כל התירה והוא נקרא מומר לדבר אחד עי״ז כיון שבשאט נפש עובר על איסור החמור הזה והוא מחזיק ד״ז של חורת ה׳ אצלו להפקר כמו שאר מומר לכל התורה כולה וע״כ גדול עונו מנשוא

• Maharal:  To Fulfill.  To fulfill mitzvos and refrain from transgression.

The Maharal argues with the Ramban.  While you and I would assume that "cursed," ארור, is worse than the other punishments the Torah describes for transgressions, the Maharal says that it is a lesser threat; in the Ramban's case of one who denies the truth of something in the Torah, a curse would be too mild.  (He proves this from a Gemara in Sotah, where, referring to the ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, the Gemara says it can't really mean avoda zara, because Arrur would not be enough for an apostate.  He says, כי אין בלשון ארור כרת וערירי, רק ארור בעלמא.  According to the Maharal, one who denies the truth of any part of the Torah is equally an apostate.)  So the Maharal says that  this is a regular warning to those who transgress the Mitzvos.  he reason the Torah did not skip אשר לא יקים and just say אשר לא יעשה is because אשר לא יעשה would only include מצוות עשה.  The phrase אשר לא יקים was chosen to include both מצוות עשה ולא תעשה.

[ארור אשר לא יקים את דברי התורה]

והכתוב שאמר (דברים כ"ז) ארור אשר לא יקים את דברי התורה לעשות אותם וגו
פירש הרמב"ן ז"ל, וזה לשונו:

ולפי דעתי כי הקבלה הזאת שיודה במצוות בלבו, ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותם יהיה לו שכר וטובה, והעובר עליהן ייענש. 

ואם יכפור באחת מהן, או תהיה בעיניו בטלה לעולם, הנה הוא ארור. 

אבל אם עבר על אחת מהן, כגון: שאכל חזיר והשקץ לתאוותו, או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת, אלא אשר לא יקים וגו. כטעם קיימו וקבלו היהודים. והנה הוא חרם המורדים והכופרים. עד כאן לשונו.

ולפי דעתו, הנה ארור זה על דבר שהוא בלב בלבד, והוא הכופר בכל התורה כולה. וזה טעות, כי אין שייך במי שהוא כופר ארור, כי הוא מין גמור. 

ובסוטה (ל"ז ב):

דרש ר' יהודה בר נחמני, מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש: כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת. שנאמר: ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו'. בארור סגי ליה? אלא זה הבא על הערווה, והוליד בן ועבד עבודת אלילים. אמר הקדוש ברוך הוא: ארורים אביו ואמו של זה שכך גרמו לו. עד כאן

ומכל שכן איך נאמר שהפרשה הזאת נאמרה בכופרים בתורה לגמרי, וכי בארור סגי ליה? והראיה שהביא מן קיימו וקבלו אינה כלום, כי שם היה התחלת קבלת המצווה, ושייך בזה קיימו וקבלו, שיהיו קיום לקבלתם. אבל התורה כבר קבלו אותה ואין צריכה קבלה עוד

ועל דרך הפשט יראה, שלכך אמר אשר לא יקים, ולא אמר אשר לא יעשה, שלא היה משמע רק מצוות עשה, שכך משמע אשר לא יעשה דברי התורה, וזה משמע על מצוות עשה. ואינו דומה למה שנאמר: (דברים כ"ט) הנסתרות לה' אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת, דשם נאמר כל דברי התורה, ובוודאי על הכל נאמר, אף על הלאווין. וכאן לא נאמר כל. 

ועוד, אם פירוש לעשות מצוות עשה, נילף לא תעשה בקל וחומר. אבל לעניין שבועה אין לומר אם נשבע על הקל קל וחומר על החמור, דאין בשבועה רק מה שנשבע. 

ולכך נאמר אשר לא יקים, שהוא לשון על לא תעשה גם כן. כי האוכל חלב נאמר שלא קיים מצוות חלב, ולא שייך לומר שלא עשה מצוות חלב, כיון שאין במצווה הזאת מעשה כלל. ואחר כך כתיב לעשות אותם, היא מצוות עשה. 

ובוודאי הרמב"ן ז"ל לא נדחק לפירוש זה בשביל מילת לא יקים דברי התורה, שוודאי יש לפרש אחת מדברי תורה. 

ובלאו הכי גם כן אינו קשיא, כי למה לא יהיה בכלל ארור העובר על מצווה אחת, כמו שהוא בכלל ארור משגה עיוור בדרך. כי אין בלשון ארור כרת וערירי, רק ארור בעלמא, ואפילו אם הוא לשון חרם ונידוי, הרי כאשר יראה חטא בחברו חייב בוודאי לנדותו. ודבר זה נזכר בכמה מקומות. ואם כך אפילו נידוי בבית דין של מטה חייב, כל שכן ארור, שהוא נידוי מן השמים שהוא חייב

• Yerushalmi:  To Foster:  To bring others to believe in the Torah and fulfill it.

Another approach to the words אשר לא יקים את דברי התורה is that it refers to the rule of Areivus, the obligation to see to it that the Torah is fulfilled by others.  Both the Ramban and the Maharal bring the Yerushalmi in addition to their own pshatim; Tosfos in Sotah brings it with one additional and important line.

From the Ramban:

ובירושלמי בסוטה (פ"ז ה"ד): ראיתי: אשר לא יקים, וכי יש תורה נופלת?!    אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא: למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור.
ידרשו בהקמה הזאת, בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זו ארור, וזה קרוב לעניין שפירשנו:

Although the Ramban applies the exhortation to get others to keep the Torah to the king and his officers, the Maharal offers no such limitation, indicating that he applies it to everyone.

ובירושלמי (סוטה פ"ז ה"ד) דרש על מקרא דלא יקים את דברי התורה:
אמר ר' אסי בשם ר' תנחומא בר חייא: למד ולימד ושמר ועשה, והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור.  עד כאן. 

I remember, before one Sukkos, one of the young heirs-apparent in NIRC got everyone together in the Beis Medrash and yelled at us that we have to collect for Chinuch Atzmai over bein hazmanim.  He quoted this Yerushalmi and said clearly that we each and every one of us have the opportunity to support Torah.  If we don't, we're בכלל ארור.  At the time, I thought he was out of his mind, that you don't threaten people with a curse for being lazy, and that the only obligation of a young man is to grow in learning, not to go around bein hazmanim raising money.  He has been a Rosh Yeshiva there for the last twenty years, and I am basically nobody, so I guess I was wrong. 

In a more positive tone, Tosfos Sotah 37b, and our Yerushalmi (Sotah 7:4,) adds an interesting line.

 כתיב (דברים כז) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת.  וכי יש תורה נופלת.  שמעון בן יקים אומר זה החזן שהוא עומד.  רבי שמעון בן חלפתא אומר זה הבית שלמטן דאמר רב חונה רב יהודה בשם שמואל עלה דבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים.  ר' אחא בשם רבי תנחום ברבי חייה למד ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקה בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור.  ר' ירמיה בשם רבי חייה בר בא לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך

Think about the last line- if one did not learn or teach or do, and he did not have the ability to strengthen others but he did somehow manage to strengthen others, he is blessed.

☛However, I am puzzled by the words ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק, that he did not have the ability to support but he did it anyway.  I understand that "did not have the ability" means that it was very hard, that it took effort beyond the call of duty.  But I don't understand why the Yerushalmi says that here by the bracha.  It implies that the bracha is only for a person that has to overcome tremendous obstacles to bring others to Torah.  Where do you see that in the passuk?  And why would that be true?  Yes, the Klalah is for one who could have done it and didn't.  But the corresponding brachah should be for one who could do it and did it, and kal vachomer for one who had to work doubly hard to accomplish it.

I would say that these Brachos and Klalos are reserved for outliers, for people that go beyond the usual rasha and tzadik, so this special bracha is only for a person that had to overcome great obstacles to be mashpia on others.  But this is inconsistent with the Maharal that says that klala here is just chisaron, and not as bad as other punishments in the Torah.

*********************************************************

• The Rama in his Toras Ha'Olah, III:78, says an interesting twist that brings him in line with the Ramban, and against the Maharal.  

The Rama brings the Gemara in Sotah I mentioned above that says that if the man was really an apostate a curse would be too mild.  Because of this, the Gemara answered that it's not talking about an apostate; it's talking about one who fathered a mamzer, and the child went off to worship idols.  The Rama asks, if the man had illicit relations and fathered a mamzer, the same question should apply, the man is a sheigitz, a bona fide sinner, and a curse is not sufficiently severe.  He answers that all these curses apply to people whose faith is incorrect in some way.  There are eleven curses: he says that there are yud aleph ikkarim, eleven fundamental articles of faith, similar to the Rambam's thirteen, and the curses apply to people who deny any of these eleven truths.

It seems to me that unlike the Rambam (3 Teshuva 7) who says that a person who doesn't believe or know any one of the thirteen articles of faith is an apikores, the Rama is siding with the Raavad (there); there are eleven ikkarim, fundamental beliefs that every Jew must accept, but if a person doesn't accept one of them, he's cursed, but not an apostate- because if he were an apostate, the Rama had said that an Arrur would not be sufficiently severe.  According to the Rama, he may be a כופר בעיקר, but at least he doesn't believe in another god.  He's not a מין.  Forgive a very poor analogy, but it's like the difference between a woman who leaves her husband and moves in with her boyfriend, and a woman that just walks out on her husband and lives alone.

נראה לומר כי כשרצה הקב"ה לזכות את ישראל להנחילם את הארץ אשר נשבע לאברהם, רצה ללמדם תחלה תורה ומצוות שעל ידן יזכו להוריש גוים גדולים רבים ועצומים מהם, ורצה להשריש בידן העיקר שהתחילה בו התורה, כמאמר רבי יצחק (יל"ש בא קפז): לא היה צריך להתחיל התורה מבראשית, אלא שאם יאמרו האומות לסטים אתם כו', ולכן קבע להם הקב"ה סימנים בתחלת כניסתן לארץ, שידעו בו ענין בריאות העולם וחידושו, ושיהיה להם מעתה לפתחון פה נגד האומות האומרים לסטים אתם, מצורף לזה שענין אמונת חידוש העולם שיאמינו ויחזיקו בה יסייען לכבוש הארץ... בארץ שבעה עממים שבאו ישראל עליהם והם שלוים ושקטים, היה אפשר לומר שלסטים היו, לולי רצון ה' יתעלה שברא העולם ונתנו למי שיחפוץ כמאמר רבי יצחק, ועל כן הציב להם ציונים אלו באבנים אלו שהקימו להיות הדבר לזכרון בין עיניהם...

אמנם מה שנתפרשו בו עבירות אלו יותר מאחרות, נראה כי אלו העבירות הם כללים, וכמו שאמרו (מכות כד ע"א): בא דוד והעמידן על אחת עשרה, להיות כי כולן נכללות בהן. ובהיות כי עיקרי הדת הם אחד עשר, כמו שכתבתי חלק ראשון (פט"ז) בענין המנורה, וכן כתב בעל עיקרים פרק טו מאמר א, והם מציאות ה', וארבע שרשים הנתלים בו שהם האחדות, ושאינו גוף ולא כח בגוף, ושאין לו התלות בזמן, ושהוא מסולק מן החסרונות, ותורה מן השמים, ושלשה שרשים הנתלים בו שהם ידיעת ה', והנבואה, ושליחת השליח ושכר ועונש ושורש הנתלה בו שהוא ההשגחה. עכ"ל.

ולכן באו נגד זה אחד עשר ארורים, כי מי שהוא כופר באחד מעיקרים אלו ארור הוא לה', כי כפר בעיקר...

ואמרו בסוטה... כל פרשה כולה לא נאמרה אלא בשביל נואף ונואפת... הנה ראה זה החכם בטוב עיונו שכל ארורים הם בעבירה אחת. ולדעתי כיון בניאוף זה מה שכתבתי, כי העובד ע"ז ועוקר עיקר הדת נקרא מנאף ומזנה תחת אלהיו, כמו שקראו הנביאים ירושלים וישראל "זונה", לפי שזנו מאחרי אלהיהן, כי אם כיון על הניאוף הנגלה לפי הפשט, קשים דבריו, כי לפי מה שהקשה "בארור סגי ליה", אם כן מאי מתרץ שמיירי בנואף הבא על הערוה, דגם כן קשה, וכי בארור סגי, והלא חייב מיתה או כרת, ותקשה גם כן וכי בארור סגי ליה? אבל אם נאמר שעיקר הכוונה על ניאופין אלו, סגי ליה בארור מאחר שאינו עובד עבודה זרה ולא מחשב שום אלהות אחר, רק שעוקר עיקר מעיקרי הדת, ואין נזכר עליהם שום עונש מוגבל אלא ארור.

והנה אחד עשר ארורים אלו בא להורות לנו עיקרי הדת, וזה כי הכופר בעיקר הראשון שהוא מציאות ה' יתעלה, הוא ארור הראשון שנאמר בו "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה", כי אשר יעשה פסל ומסכה כופר במציאות ה' ממעל, ולכן עושה צורות וצלמים למזלות העליונים לקבל כחן, כי חושב שראוי להן הממשלה, ולכן הוא בכלל ארור.

"ארור מקלה אביו ואמו" כופר בעיקר השני, כי כבר דרשו ז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א) שגדול כבוד אביו ואמו ככבוד ה' יתעלה, והמקלה אביו ואמו כאילו מקלה כביכול הקב"ה, ונותן חסרון במקום שאין חסרון, והוא נגד עיקר שמסולק מן החסרונות, ואף כי שלשה שותפין באדם, ואביו האמיתי הוא הקב"ה.

ו"ארור מסיג גבול רעהו" הוא נגד עיקר שאינו גוף ולא כח בגוף, כי ידוע שמי שהוא אינו גוף אין לו גבול וגדר שיגבלנו. והנה אף על פי שאין שייך בו לומר גבול וגדר, הנה מלשון בני אדם נקרא זה גבול מה שאינו גבול, וזהו מדרגתן. ולזה אמר "ארור מסיג גבול רעהו", והקב"ה נקרא "זה דודי וזה רעי" (שה"ש ה, טז). ואמר ה"מסיג גבול רעהו" שלא לתת לו חוקו המיוחד לו, והוא שאין לו גבול יהיה בכלל ארור.

"ארור משגה עיור בדרך" הוא נגד עיקר שאין לו התלות בזמן, כי המשגה עיור הוא כופר במציאות דבר שאין לו זמן, וזה כי כתב הרב המורה פ' עו חלק א' שאריסטוטלוס הביא ראיה שהדרך והזמן והתנועה המקומית שלשתן שוים במציאות, רצה לומר שערך קצתם לקצתם ערך אחד הוא, ובהחלק אחד מהן יחלק האחד כו', וכמו שהאריך שם בזה, והנה במשגה עיור בדרך הוא כאלו השגה עיור בזמן מאחר שערך אחר לשתיהן, רצה לומר בזה שמשגהו בעיקר זה התלוי בזמן.

"ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה" מורה על עיקר האחדות, כי המטה משפט גר יתום ואלמנה כופר בעיקר זה, כמו שכתוב בתורה (דברים י, יז) "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדונים האל הגדול הגבור והנורא" וגו', וכתיב בתריה "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה", ואם כן המטה משפט גר יתום ואלמנה כופר כי אלהי האלהים וגו', והוא מענין האחדות שמושל בכל.

והנה הארבע ארורים הבאים אחר זה, הם שוכב עם אשת אביו, ושוכב עם בהמה, ושוכב עם אחותו, והשוכב עם חותנתו, הנה מורה לנו על ד' עיקרים הנתלים בנתינת התורה והם תורה מן השמים, וידיעת ה', והנבואה, ושליחת השליח...

והנה "ארור מכה רעהו בסתר" כופר בהשגחה, כי חושב לעשות עין של מעלה כאלו אינו רואה מה שבסתר.

"ארור לוקח שוחד להכות נפש דם נקי" הוא כופר בשכר ועונש, ועל כן מעניש מי שאינו מחויב עונש, בחשבו כי כן מנהגו של עולם, שצדיק ורע לו