The Avos Fulfilled the Entire Torah, But....

Chazal tell us that the Avos fulfilled all the mitzvos of the Torah.  This idea is found in the Bavli (Kiddushin 82a, Yoma 28b,) the Yerushalmi (Kiddushin 2:12,) and numerous medrashim (Bereshis 11:7 in Bereishis, 79:6  on the passuk ויחן את פני העיר, in Vayishlach, 95:3 in Vayigash, Vayikra Rabba 2:9 and 50:10, Tanchuma Lech Lecha.)  Rashi in Bereishis 26:5 expands Rav's memra on the passuk, saying

וישמר משמרתי: גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת

מצותי: דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים

חקותי: דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו

ותורתי: להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני

The Ramban explains this shitta and addresses the questions we have from various acts the avos did that would not be muttar according to dinei Torah.

וישמור משמרתי - לשון רש"י בקולי כשנסיתי אותו משמרתי גזירות להרחקה כגון שניות לעריות שבות לשבת מצותי מצות שאלו לא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון גזל ושפיכות דמים חקותי דברים שיצר הרע ועו"ג משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא המלך גזר חקו על עבדיו ותורתי להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני 

ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה וכך אמרו (ב"ר צד ג) בפסוק ויתן להם יוסף עגלות (להלן מה כא) שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו ועד עכשו לא נתנה תורה והרי כתוב וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו וכו' 

ויש לשאול אם כן איך הקים יעקב מצבה (להלן כח יח) ונשא שתי אחיות וכדעת רבותינו (ב"ר עד יא) ארבע ועמרם נשא דודתו (שמות ו כ) ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שם כד ד) והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו וביעקב דרשו (ב"ר עט ו) ששמר את השבת וקבע תחומין ואפשר שיהיה זה בשבת מפני שהיא שקולה ככל התורה כולה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה) שהיא מעידה על מעשה בראשית 

ואולי נאמר משמרתי שניות לעריות של בני נח ומצותי גזל ושפיכות דמים חקותי אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן ותורותי דינין ואסורי עבודה זרה שאלו כולן נצטוו בהן בני נח והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקין וחומרות במצות שלהן וכמו שהזכירו ע"ז של אברהם אבינו ארבע מאה פרקי הוות (ע"ז יד) ודרשו ב"מאה שערים" שמדדוה למעשרות (ב"ר סד ו) כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות לעניים או לכהני ה' כגון שם ועבר ותלמידיהם כענין והוא כהן לאל עליון (לעיל יד יח) 

והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה ושמירתו אותה היה בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות וכן עמרם כי המצות משפט אלהי הארץ הן אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קדושין לו) 

וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה (בספרי דברים פסקא מג) ואני אעירך בו בעזרת השם (ויקרא יח כה דברים יא יח) והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע היא כמו שדרשו (בספרי) באשר שנא ה' אלהיך (דברים טז כב) ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות וביוסף דרשו (ב"ר צב ד) שהיה משמר את השבת אפילו במצרים מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות לפי שהיא עדות על חדוש העולם והיה עושה כן ללמד את בניו אמונת בריאת העולם להוציא מלבם כונת עבודה זרה ודעות המצרים וזאת כונתם ועל דרך הפשט נאמר שיהא משמרתי אמונת האלהות שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו וחלק בה על עובדי העבודה זרה וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו מצותי ככל אשר צוהו בלך לך מארצך ועולת בנו וגרישת האמה ואת בנה חקותי ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצות את בניו ואת ביתו בהם ותורותי המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצות בני נח כלן שהן תורה להם

Nefesh Hachaim

 ואמרו (יומא כ''ח ב') קיים א''א את כל התורה (וכ''א בב''ר פצ''ב ובבמדבר רבה פי''ד. ובתנחומא בהר ובמדרש תהלים מזמור א'). 

לא שהיו מצווים ועושים כך מצד הדין. דא''כ לא היו מעמידים ח''ו על דעתם והשגתם אף שהשיגו שלפי ענין שרש נשמתם ההכרח להם לעבור ולשנות אף מקצת מאחת מכל מצות ה'. ולא היה יעקב אע''ה נושא ב' אחיות ולא היה עמרם נושא דודתו ח''ו. רק מצד השגתם בטהר שכלם התקונים הנוראים הנעשים בכל מצוה בהעולמות וכחות העליונים ותחתונים. והפגמים הגדולים והחורבן והריסה ח''ו שיגרמו בהם אם לא יקיימום. וכן נח הקריב דוקא מן הבהמה הטהורה כי ראה והשיג הכח והשרש העליון של כל בהמה וחיה. איזה מהם כח שרשו מצד הקדושה והקריבה. ואיזה מהם כח נפשה מצד הטומאה והס''א ולא בחר בה להקריבה לפניו ית' כי לא ירצה. וזהו ויתהלך חנוך את האלקים. את האלקים התהלך נח. האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו. שפי' אלקים בעל הכחות כולם. היינו שהשיגו ענייני הכחות העליונים ותחתונים וחקות שמים וארץ ומשטרם. וסדרי הנהגתם והתקשרותם והרכבתם ע''י כל ענייני מעשי האדם. וע''פ סדר וענין זה היה כל א' מהם מתהלך ומתנהג בכל עניניו. כפי שראה והשיג התקונים העליונים לפי שורש נשמתו:

לכן כשהשיג יעקב אבינו ע''ה. שלפי שורש נשמתו יגרום תקונים גדולים בכחות ועולמות העליונים אם ישא השתי אחיות אלו רחל ולאה. והמה יבנו שתיהן את בית ישראל. יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו. וכן הענין בעמרם שנשא יוכבד דודתו שיצאו ממנה משה אהרן ומרים:

וזה ג''כ א' מהטעמים. שלא ניתנה התורה לנח והאבות הקדושים. שאם היתה ניתנת להם לא היה יעקב רשאי לישא ב' אחיות. ולא עמרם דודתו. אף אם היו משיגים שכן ראוי להם לפי שרש נשמתם. ובאמת זה היה כל בניית בית ישראל עם סגולה. ותיקון כל העולמות עליונים ותחתונים. כענין מאמרם ז''ל וא''ת קין נשא אחותו. עולם חסד יבנה:

Similar in the Ohr HaChaim Bereishis 49:3

ראובן בכורי - ...ובכלל איך עבר יעקב על הצווי לא יוכל לבכר את בן האהובה+ ודעת הרמב"ן שהאבות קיימו התורה רק בארץ ישראל, מי גילה לו זאת+ והנכון שקבל התורה משם, שקבלה בקבלה עד אדם הראשון, והוא למדה מפי הגבורה, אך בצווי היו רק ז' מצוות שעליהם נהרגים, ועל השאר אם עשאום מקבלים שכר, והאבות לרוב חביבותם קיימום, חוץ מבמקום שהיו רואים ההצלחה הבאה להם חוץ מריוח המצוה, כגון יעקב בנשאו שתי האחיות. ומה גם אם עשו הכל על פי הדבור, וכהרמב"ם בהלכות דעות, שאם אמר נביא לעבור על דברי תורה בהוראת שעה שומעין לו. 

and Shiurei Da'as חלק ג עמוד קעא, בין ישראל לעמים

.בזה אפשר גם כן ליישב מה שמצינו באבות הקדושים שקיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ואף על פי כן נשא יעקב שתי אחיות, עמרם נשא דודתו ועוד, וזה מפני שעד מתן תורה אפילו הדברים שנאמרו בתורה לא היו אלא בבחינת רופא המצוה על החולה, כי בריאת הצווי זהו ענין מתן תורה, ולכן אם מפאת מציאותם שהיתה יוצאת מהכלל, או מפני איזה חשיבות של צורך אחר כמו בנין בית ישראל על ידי רחל אמנו שהיא עקרת הבית, שאחרי הנשא יעקב את לאה מן ההכרח היה שישא גם את רחל, היה ראוי שישא את רחל למרות החסרון שבזה.

This is the shittah that is accepted in the Yeshiva world.   Those are the Mefarshim I am working with.  Everyone knows that R Avraham ben HaRambam and the Ibn Ezra say a different pshat, but I am working with the Mefarshim I brought above, and contrary opinions are irrelevant to that analysis.  Now let me explain what bothers me.

If the avos fulfilled the mitzvos only where there was no stronger countervailing factor, why don't we have that option.  We do have rules of pikuach nefesh, we have asei docheh lo sa'aseh, we have chazal's sheiv al taaseh, and we have the din of hora'as sha'ah.  But it seems that the Avos did not need any of that; they decided made a cost/benefit analysis, or, more honestly, a benefit/benefit analysis.  They made their own decision as to whether their avodas Hashem would be advanced or hindered by a mitzvah.  The Avos clearly had a great deal of latitude in deciding whether to keep a certain din, and we do not have that latitude.  Why wasn't the Torah given with the same rule?  Do the mitzvos, don't do aveieros, but if you see that according to the tikkun of the world and your neshama that the aveira needs to be done, then you have the right to do it.  What changed?  I don't like the idea that because they were greater than angels, they were godly giants of ruchnius, they had the ability to know what to do, and we don't.  It was definitely a change in rules, and if a Rebbe comes along and says that according to his ruach hakodesh he sees that his shoresh haneshama needs to do a certain aveira, he is a sheigetz or a min.  I reject the idea that what the Avos did was based on the idea of Hora'as Sha'ah.  

Coincidentally, we were learning the dinim of geirus in Yevamos this week.  Someone asked, if a person can choose to make the fundamental change and become a member of Klal Yisrael, why doesn't the logic work the other way, too, and at least a Ger can opt out?  Why can't he later say "I no longer want to be a member of Klal Yisrael, I am going back to being a chasidei umos ha'olam"?  This is not like Nezirus Shimshon.

I think the answer to both questions is the same.  The point of being a Jew and having the tzivuyim is that we are avdei Hashem.  Discipline, alacrity, and fidelity are the critical aspects of being a loyal eved.  An eved does not have the right to calculate whether his master's commandment should or should not be fulfilled.  The act of calculation itself is a rebellion against his master, as it is an assertion of autonomy.  True, if the calculation were made, it might turn out that transgressing the aveira would be a greater service to the master, but you don't have the right to enter into the calculation in the first place.

Or, slightly differently- after the tzivui, obedience was the primary duty.  Before the tzivui, there was no concept of obedience, only avodah, service.  Obedience is only a virtue when there is a command.

This only applied after Mattan Torah.  It was something that simply could not have been done by the Avos in anticipation, because they were in fact not metzuvim.  For them, all that existed was the underlying logic and good (the tikkun and to'eles) of the mitzvos, the service of the Ribono shel Olam through doing what was best.

I think my answer is good, but I would be happy to hear other suggestions.  I'm still not convinced that blind and unthinking obedience is the greatest virtue.  It seems to me that the greatest obedience is to figure out what is the best service of the master, and if his standing orders would not advance his cause, then you use your seichel and do what is right.  Even in the army, at least the Israeli army, seichel to know when not to follow orders seems to be respected.

R Avi Lencz sent in the following suggestion, which I would state as follows:
The world was created with the Torah not only as its blueprint, but also as the spiritual power source that enabled its physical form to exist; the study and kiyum of the Torah are essential for the world to continue to exist.  Prior to Mattan Torah, the world was allowed to exist solely on the basis of Middas HaChesed, as Hashem intended, because Mattan Torah was planned for one thousand generations after the creation.  Under those circumstances, the world was able to exist without any human input.  This changed at Mattan Torah.  At that point, Torah, i.e., limud and kiyum haTorah, provide the spiritual power that is enables our reality to continue to exist.  If one would transgress the Torah for some greater cause, he might be justified in some way, but at the cost of destroying this world to some extent.  There are times that we are allowed to break the rules, but those exceptions are themselves based on Torah laws that provide exceptions under specific conditions, and as such are not transgressions and cause no harm.  If so, we can say that the Avos had the latitude to do what was fitting for the circumstances, but we no longer have that option.


NOTE:
I'm visiting Staten Island, Sukkos 5777, and I argued with my brother in law, Harav Yosaif Asher Weiss, about whether the Avos kept the mitzvos from philosophy or that it was revealed to them. As we see above in the Nefesh Hachaim and the Ohr Hachaim, it's a machlokes. My nephew, Harav Gilan Grant, said that the two opinions are presented in the Medrash Breishis 95 in Vayigash, though I'm not sure where he sees it-

ואת יהודה שלח לפניו 

ר' חנינא בריה דרבי אחא ורבי חנינא: חד אמר: להתקין לו בית דירה. 

וחד אמר: להתקין לו בית ועד, שיהא מורה בו דברי תורה, ושיהיו השבטים לומדים בו. 

תדע לך שהוא כן, כיון שהלך לו יוסף מאצלו, היה יודע באיזה פרק פירש ממנו, שהיה משנה אותו, כיון שבאו אחי יוסף אצלו ואמרו לו: עוד יוסף חי! ויפג לבו, נזכר באיזה פרק פירש הימנו, ואמר בלבו: יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש ממני יוסף. 

אמר להם: אם אתם יודעים באיזה פרק פירש ממני, אני מאמין לכם. 

אף יוסף היה יודע באיזה פרק פירש הימנו. 

מה עשה יוסף? 

נתן להם עגלות, שנא' (בראשית מה): ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה, ללמדך, שבכל מקום שהיה יעקב יושב, היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה תורה, וכתיב באברהם (שם כז): וישמור משמרתי. 

ומהיכן למד אברהם את התורה? 

רבן שמעון אומר: נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים, והיו נובעות תורה. 

ומנין שכן הוא? 

שנאמר (תהלים טז): אף לילות יסרוני וגו'. 

We argued about it in the context of those mitzvos that made no sense until later events, such as Matza or Sukkos before Mitzrayim. I said that even though the Torah tells us to do certain mitzvos for a specific reason, other parallel but unrelated reasons exist for those mitzvos, and the other reasons were the basis for the Avos.  He said that there the Chinuch in Shiluach Hakein, following the Rambam, says that there is nothing wrong with seeking to understand the reason, but one should realize that there are innumerable and unknowable reasons besides what we perceive.

And then Harav Gilan showed me the Mabit in Beis Elokim chapter 48 who opines that their knowledge of the Mitzvos was prophetic.  Here it is.

וראוי לבאר כמה כח זכותם גדול וכמה יכלו לזכות את ישראל בכל הדורות ונאמר כי שלימותם וזכותם היה גדול בתלמוד ובמעשה לעצמם ולזולתם אם בתלמוד מה שהשיג אברהם מדעתו מקטנותו עד שהיה גדול בחכמת הטבע בדברים השפלים בעולם השפל ובדברים העליונים בעולם העליון בעולם השפל בגלגלים ובמזלות ובכוכבים ובעולם העליון עולם המלאכים עד שהשיג מציאות האל ית' ממטה למעלה וידע איכות השתלשלות עולם התחתון מעולם הגלגלים ועולם הגלגלים מעולם המלאכים והם מהאל ית' ועל ידי כך השיג בנבואה כל התורה כולה מצות ואזהרות וידע כי יצטוו ישראל בלמידת התורה ולמדה הוא מתחלתה עד סופה וידע תוכן עשיית המצות ואזהרת העבירות כפי מה שהן נלמדות מן התורה כפי קבלת משה רבע"ה וידע כל סתרי התורה הנרמזים באותיותיה ותיבותיה כל זה השיג בנבואה שהיה במדרגת שאר הנביאים העתידים ומשה רבינו שהסתכל באספקלריא שהיא מאירה כי לא קם נביא כמוהו השיג סבות כל סתרי התורה וסודותיה בדרך יותר עמוק כפי מעלת נבואתו על שאר הנביאים וכן שלמה המלך ע"ה השיג בחכמתו אשר היה חכם מכל האדם סבות כל סודות סתרי הדברים הטבעיים והאלהיים בדרך יותר עמוק מאברהם אבינו כפי מעלת חכמתו על שאר החכמים הקודמים לו והמאוחרים אליו וכל מה שהשיג אברהם אבינו השיג יצחק בשכלו ובקבלתו מאביו וכן יעקב מיצחק אביו ומפני ענין מכירת הבכורה הוצרך להיות נטמן בבית שם ועבר מפני שעשו היה מצוי אצל אביו בכל יום לא ללמוד ממנו כי אם לשמשו שיברך אותו וככיר 

 וכמו כן היה אברהם אבינו שלם וגדול במעשה המצות וכמו שאמר הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' והם כל חלקי מצות התורה ואזהרותיה את הכל עשה יפה בעתו מצות התדירות בכל יום כתפילין וציצית ומצות הזמניות כמו שופר סוכה ולולב וחמץ ומצה ודברי סופרים כולם ואפילו עירובי תבשילין כמו שאמרו חז"ל כי אינו רחוק שיקיימו הם מה שאנחנו מקיימים וכמו שנודע להם בנבואה מה שנודע להם מהעתידות כירושת הארץ וברכת זרעם נודע להם כל מה שיצטוו ונזהרו בו והיה להם שכר צפון לזרעם כמצווים ועושים כי לא לחנם נתגלה להם כל מה שיצטוו זרעם כי אם בשביל שיזהרו גם הם בכל מעשה המצות ראפשר ג"כ שנאמר לו בפירוש לאברהם שיזהר בכל התורה כולה וכמו שאה"כ עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' ובכל מה שנזהר אברהם נזהרו יצחק ויעקב שנצטוו מפיו על כך וכמו שנאמר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא וגו' על אברהם את אשר דבר עליו 

Why I Moved from Havolim

Although it was a perfectly good and  appropriate name (הבל פיהם,  חבלים היו לי בנעימים, אדם להבל דמה, מאן דנפח מגרמיה נפח, among many others,) I moved the serious Torah to Beis Vaad because, among other reasons, I was looking at this (115) bizarre question in the Rogotchover, where, at the second sentence in the second column, he indicates that ואל ידבר הבלים מספרי המלקטים הבורים is not just a modern phenomenon.  The shailah reminds me of the chassan that asked me whether there would be an issur of negi'ah if he wore gloves.  (Of course it was a silly question; the issur is lo sikrevu, with gloves or not.  It happens to be relevant by yayin nesech too- see Igros YD II:51, where Reb Moshe assers, and of course in hilchos lulav and kodshim.)  Good thing I told him it was assur, because the Rogotchover's case would have been the next question he would have asked.

Vayeitzei, Bereishis 29:27. Working During the Days of Sheva Brachos

Last night I attended my niece's marriage to a wonderful young man, Yaakov Guttman from Baltimore, a very dear talmid of my father in law, Harav Reuven Feinstein.  As we sat down for the Kabalas Panim, the chasan saw that nobody had given my father in law anything to eat, so he jumped up and ran to the buffet table to get something.  I asked him, what does he think Chazal meant when they said Chasan domeh l'melech, that a chasan is like a king?  Doesn't he think it might mean that he should be sitting and having others serve him, not running to serve someone else?
He is a very bright fellow, so he said that he thinks Chazal meant that a chasan can do whatever he wants, and he wants to bring something to the Rosh Yeshiva to eat.
It's so cute when a fresh chasan thinks that getting married means that he can do whatever he wants. Cuteness aside, my brother in law, Harav Yosef Asher Weiss, agreed with the chassan.  He said the din melech is in the sense that he is poreitz lo geder, he doesn't have to take other people into consideration, he is the focal point of the week, so if he has hana'ah from serving the Rosh Yeshiva, he can do what he wants.

I went over to Rabbi Moshe Heinemann and asked what he thought of the question, and being a posek, he answered that before the Chupah there is no din Chasan yet.  Of course he's right, and I saw that Rav Ovadia says this in יבי״א ח״ו אהע״ז סימן ח׳, where he says befeirush that during kiddushin the din domeh lemelech does not apply and he may do melacha.

I told him that even if he did have a din Chassan, I thought there would be two reasons to be meikil.  First, you have the Mordcheh (Hagahos Mordechai) in Gittin 5:461.  A kohen, a talmid of Rabbeinu Tam, washed Rabbeinu Tam's hands. Another talmid asked that the Yerushalmi says that one may not benefit from the service of a Kohen because of the rule of וקדשתו, which mandates that we show deference and respect to Kohanim.  Rabbeinu Tam answered that the issur only applies when he is wearing bigdei kehuna.  The talmid said, if that is true, then all the kohanic restrictions should no longer pertain, and Rabbeinu Tam was silent.  Rabbeinu Peter answered that a Kohen can be mochel on his honor.

אין כהן נרצע, מעשה בכהן שיצק מים ע״י ר״ת, והקשה לו תלמיד אחד הא שנינו בירושלמי, המשתמש בכהונה מעל, והשיב לו אין בהם קדושה בזה״ז, דקי״ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם, ואם לא, לא

 והקשה א״כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו, ושתיק ר״ת
והשיב הר׳ פטר, דנהי דיש בהכי קדושח יכול למחול, כדאמרינן בפ״ק דקידושין אין כהן נרצע מפגי שנעשה בעל מום, והשתא בלא הך טעמא קשה האיך מצי משתעבד בי׳ אלא ודאי מצי מחיל והלכך איצטריך לטעמא דבעל מום דאל״כ הי׳ נרצע

This is brought in OC 128:48 in the Rama.  The Taz asks, the pasuk of וקדשתו applies even against the will of the kohen, because the Gemara says that if a Kohen can be mochel marries a divorced woman we pressure him to divorce her because וקדשתו whether he likes it or not!  The Taz answers that really Rabbeinu Tam knew that it was muttar because if the Kohen washes the hands of a talmid chacham, that is the biggest kavod for the Kohen himself, to serve Rabbeinu Tam, but out of humility Rabbeinu Tam couldn't say that.

ונ״ל הטעם דיכול למחול הוא משום דיש לו הנאה מזה ולא אסרה התורה עליו מידי דהוא ניחא לי׳ בכך, וההוא כהן שיצק מים לר״ת ודאי הוה ניחא ליה שזכה לשרת בקודש וזו היא קדושתו, ונראה דהא דשתק ר׳׳ת, לא משום שלא ידע להשיב, אלא שלא רצא ליטול שם ת״ח עליו ולומר שבשביל זה הוא מותר

Rabbi Heinemann seemed to agree with the comparison to the Taz.  But then I told him that (even though it was my tzushtell) it's not so simple, because there might be a unique chumra by a chassan.  If the expression in Pirkei d'Rebbi Eliezer that חתן דומה למלך is taken at face value, as many poskim do, to be the source for prohibiting a chasan from doing work, then the story with Rabbeinu Tam might not be a raya.  There is a tremendous difference between honoring a kohen and honoring a king.  By a king, the rule is that מלך שמחל על כבודו איו כבודו מחול, so mechila should not work by a chassan.  Even after the Taz, it still is a mechilla.

Rabbi Heinemann answered that even so, a chassan could be mochel.  By a king, he cannot be mochel, because the honor is that of Klal Yisrael, and he can't forgo the honor of Klal Yisrael.  A chassan's honor is his own, and he can be mochel even if he is like a melech.

I disagreed.  The lomdus of Melech does not have to apply to a chassan.  If one of the defining characteristics of being a melech is not being able to be mochel, the idea that חתן דומה למלך requires that this apply to a chassan as well.  It's a simple example of דון מינה ומינה..

My second reason to be meikil was that Chazal say מאן מלכי רבנן, so the chassan's being domeh l'melech wouldn't really matter.  He can't be mochel kvodo for a commoner, but he certainly could honor a fellow melech.  However, I realize that this is a take-it-or-leave-it svara.

At the Seudah, I was sitting near Reb Dovid Feinstein,  I told him about the discussion, and he answered with an arrow to the center of the target.  He said that the Gemara in Kiddushin 32b says מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם, that Rabban Gamliel was pouring the wine into the glasses of the Gedolim at his son's wedding.  Reb Dovid said that we see that even a Nasi, like Rabban Gamliel, can serve talmidei chachamim at a wedding.  I said, but Rabban Gamliel was a Nasi, not a Melech, and by a Nasi, the Gemara there says נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול.  But a chassan is  not just a Nasi, he's a melech, and  מלך שמחל על כבודו איו כבודו מחול, so mechila should not work.  Reb Dovid smiled and said that even if a Chassan is דומה למלך, he is not more דומה למלך than a Nasi is דומה למלך, and if a Nasi can serve a talmid chacham at a wedding, the chassan can, too.


IMPORTANT UPDATE:
I thank the anonymous commenter that asked how I would explain that Moshe Rabbeinu served Yisro and Aharon and others at a seuda.  Moshe Rabbeinu had a din melech!  How could he be mochel?  The point of the comment was to imply that din melech is not melech, as far as the hetter to serve others.  Indeed, he was 100% right.  I found that the Makneh in Kiddushin 32b asks the kashe from Moshe serving the others.  The Makneh answers that the din by a king that he can't be mochel, that אין כבודו מחול, is only because of the passuk שום תשים, and that halacha only began when they entered Eretz Yisrael.

Rav Shteinman addresses this question as well, and he is mechadeish that Moshe Rabbeinu's malchus, just like Shmuel's "Malchus," was a din of shlichus of the Ribono shel Olam.  Since the Ribono shel Olam takes care of people, that kind of Melech can take care of people too.  But the kings that were nimshach, who came after Klal Yisrael asked for a king, that kind of malchus is  אין כבודו מחול.

Either way, as he pointed out, if Moshe Rabbeinu could serve his guests, a chassan can, too.  This turns out to be similar to what Reb Dovid said.

Yasher Koach!

I recently (November 2016) got an email containing a dvar Torah from Harav Aryeh Leib Keller, who learns in the Dirshu chabura in Lakewood, the son of a dear and worthy friend, Harav Shmuel Yeshaya Keller.  He is a tremendous yad'an, and he writes on this topic, particularly the sefer Hamakneh's question.  He says what he calls a new pshat, but I think it might be the hesber in what the Sefer Hamakneh himself answers. In any case, the mareh mekomos and the way it's written are outstanding.

ונראה לומר בכ״ז דשאני דין מלך דמשה ויהושע משאר מלכים, ויש להקדים כמה הקדמות.

הנה בריש משלי עה״פ ׳משלי שלמה בן דוד מלך ישראל׳ פירש הגר״א דשלמה עשה שלשה ספרים בס׳ משלי, אחד על חכמה, והשני על מוסר, והשלישי על התורה, ונגד אלו השלשה אמר כאן ג׳ דברים, נגד חכמה אמר ׳שלמה׳, דכתיב ביה ויחכם מכל אדם, ונגד מוסר אמר ׳בן דוד׳, שהיה חסיד גדול, וכשנאמר עליו שהיה בן דור מסתמא היה ממלא מקום אבותיו, ונגד תורה אמר ׳מלך ישראל, כמ״ש ׳בי מלכים ימלכו׳ (משלי ח, טו), עכ״ד.

הרי מבואר מדברי הגר״א דיסוד הענין של ׳מלך ישראל׳ הוא ענין של תורה וכמ״ש ׳בי מלכים ימלוכו, וצ״ב. 

והנה אמרו רז״ל (גיטין סב, ) מנ״ל דרבנן איקרו מלכים, דכתיב בי מלכים ימלכו, ע״ש, וצ״ב גדר הדברים.

והנה לקמן עה״פ בי שרים ישרו ונדיבים כל שפטי צדק (משלי ח, טז) כתב הגר״א וז׳׳ל:

בי שרים ישרו, הם השרים הממונים בכל העיירות על המשפט לפסוק הדינים, וצריך למנות בעלי תורה, ונדיבים כל שפטי ארץ, הם השוטרים, ׳וכל שופט שיהיה בארץ הכל הוא על ידי התורה,, עכ״ל. ויש לדקדק דלא אמר ׳על פי התורה, אלא על ידי׳ התורה.

ונראה דכונתו כמ״ש בריש משלי, ד׳מלך ישראל׳ הוא נגד התורה, והכונה דהתורה עצמה ממליך מלכים, וכל שהוא בעל תורה יותר שייך יותר לענין זה, ורבנן שהם בעלי תודה הן מלכי, בי מלכים ימלוכו, ע״י תורה שייכין למלכות. וביאור הענין, דיש מלכות שאינה אלא שליטה על אחרים. אין מלך בלא עם, ויש עוד מין מלכות, והוא מלכות בעצמותו, דהתורה היא במהותה ענין של מלכות, וכל שהאדם שייך יותר לתורה שייך יותר למלכות הזו, והוא מלכות שעל ידי התורה, בי מלכים ימלוכו.

והנח איתא כשבת (פח, ב) אמר רב חננאל בר פפא מאי דכתיב (משלי ח, ו) שמעו כי נגידים אדבר, למה במשלו דברי תורה כנגיד כו', ד״א, נגידים, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא קושרים לו שני כתרים. ופירש״י, דעל כל דיבור ממש קשרו, ׳שהיה בו ממש ונראה, כדכתיב רואים את הקולות׳, עכ״ל. וביאור הענין נראה דענין הכתר מורה על המלכות בעצמיות וממשות, והיינו דהתורה בממשותה הוי ׳נגיד׳, ראויה לכתרים של מלכות, דעצמיות התורה ומהותה מלכות היא, וכל מי שיש בו תורה יותר יש בו מלכות יותר, ע״י התודה שמהותה מלכות.

וע״פ זה נראה ע״פ שיטת המש״ח דמשה כעשה למלך בהתאסף ראשי עם בזמן מתן תורה, דבשעת מ״ת נמסרה התורה למשה, ונעשית ע״י זה לחפצא של מלך, ואפילו בלי שיהיו בני

עמו מצווין ביראתו; דמצד עצמו נעשה משה לאיש התורה, תורת משה עבדי, וממילא נעשה למלך, בי מלבים ימלכו, ׳מלך ישראל׳ שהוא ענין התורה כמ״ש הגד״א.

ובזהי״ל עוד דבאמת אין סתירה לומד דויהי בישורון מלך הולך על מלכות התורה דמשה וגם על מלכות הקב״ה, דיסוד מלכות משה הוא התורה, ומלכותו באה לו מנותן התורה, והממליך מלכים לו המלוכה, ולזה אם שייך ענין מלכות של תורה כגברא ה״ז מודה באצבע על מציאותו של הממליך ועל מלכותו בעולמו, ותורה דיליה היא הממליך, ויהי בישורון מלך, בי מלכים ימלוכו, ודוק.

והנה עה״פ ויהי בישורון מלך הביא ראב״ע בשם רבי יהודה הלוי ׳כי המלך רמז לתורה. וכן היה מפרש אין מלך בישראל (שופטים יה, א)׳. וצ״ב כונתו. וע״פ הנ״ל נראה דר״ל דיסוד ענין דמלך הוא ע״י כה התורה, ואם נאמר ׳אין מלך בישראל׳ הכת ה שלא היתה תורה בישראל, ודוק. תראה עוד בכתתו ע״פ מאה״ב(איכה ב, ט) מלכה ושריה כגוים אין תורה, ודוק.

ולפי הנ״ל נראה דעיקר ענין ׳מלך ישראל׳ מצד הגברא הוא שהמלך הומלך ׳על ידי׳ תורה, וכמ״ש הגר״א ׳הבל הוא על ידי התורה׳, ומלכותו באה מעצמות האדם שקנה תורה, בי מלבים ימלכו, והיא ׳מלכות של תורה׳. אלא דמשנכנסו ישראל לארץ נתחדשה מצות מלך של שום תשים עליך מצד העם, ומלך מסוג הזה באה לו מלכותו ממה שנתמנה ע״י נביא להיות מלך על העם, ואף שאין הגברא מצד עצמו מלך של תורה כמו שהיו מוסרי התורה משה ותלמידו יהושע! וכיון דדיני מלך הללו נובעים מחובת העם אין חובת כבודו מצד תורתו אלא מדיני מצות העם.

ובזה עלה בידינו כבר להבין איך שייך שהיו משה ויהושע מלכים ממש ואעפ׳׳כ נקרא שאול ׳מלך ראשון לישראל׳, דלהנ״ל היה שאול הראשון שמלכותו לא היתה מלכות של תורה, אלא מלכות של ׳שום תשים׳, ע״י שמינוהו העם להיות מלך עליהם ולצאת לפניהם וכר, ועד אז היתה המלכות שייכת למקבלי ומוסרי התורה בלבד, משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. ומדוייק היטב לשון המדרש שהבאנו לעיל דשאול היה מלך ראשון ׳שיעמוד על בניך׳, דהוא היה הראשון שמלכותו היתה ׳על בניך׳, ולא מלכות של תורה, וודוק.

ולפי׳ז א״ש מש״ב הראב״ע בפ׳ בלק דשאול מלך ראשון היה אף שהוא עצמו כתב בוישלח דמלך מלך לבני ישראל הוא משה! וכך א״ש מש״ב הכם״מ(מלכים א, י) רשאול היה ראשון שלא היה מלך לפניו, רע״פ הנ״ל היה שאול המלך הראשון שנמשה למלכות של שום תשים, ולא היה כה מלכותו ע״י מלכות של תורה.

ובזה נראה לומר דבודאי אף במלכותו של משה נהגו דיני מורא אף שלא נתמנה מדיני שום תשים שתהא אימתו עליך, אלא דכיון דמלכותו היתה מלכות של תורה, ע״י שהיתה בו ממשות התורה, לכן היו דיניה שייכין במחילה כרברי התוס׳ לענין כבור ת״ח, וכמו שיכול ת״ה למחול על כבודו דתורתו ריליה, כך מלכות התורה רבי מלכים ימלוכו הוי מלכות עצמית ושלו למהול, ולכן מדע״ה היה יכול למחול כבוד מלכותו שהוא כבוד התורה בעצם.

ולאור כל הנ״ל היה מקום לפרש דבודאי לכ״ע היה משה מלך ממש, אלא כיון שמלכותו היתה מלכות של תורה, ׳מלך ישראל׳, לכן לדעת רש״י נע״פ המדרש] לא היה שייך מלכות ממין זה כלל לעמוד כנגד מלכותו של עשו! וכהכרה ענין הח׳ מלכים הוא דכמו שהיו ח׳

מלכים ששלטו על אדום בכה, כך עלו ח׳ מלכים מיעקב שמלכותן היתה בדין שום תשים מצד העם עצמם, ולא דק מצד מלכות הגברא, ומלכות מסוג זה התחילה בישראל רק כתקופת שאול ודוד. נוכמ״ש שימה לנו מלך לשפטינו ׳ככל הגוים/ ודוקא מלכות באופן זה נכנס כחשבון כנגד מלכות עשו], ודוק.

ובדעת הראב״ע שהעדיף לפרש קרא דמלך מלך לבני ישראל במשה י״ל רכיון שהנהיג את העם במלחמות וגם פרכס אותם כמלך היה משה ג״ב בכלל זה, ושפיר מצינו לפרש העמדת מלכות משה כנגד מלכות עשו, ודוק. ולדברי הספורנו דמשה היה מלך במצות ה׳ מקרא דויצום אל בני ישראל. על דרך וצוך לנגיד, א״כ כבר לפני מ״ת היה מלך. והיינו דס״ל דאף משה היה לו דיני מלך חוץ ממלכות התורה שלו, וכן הרשב״ם שכתב שהיה מלך ע״י ׳שהושיע את ישראל׳ ס״ל שהיה מלך חוץ ממלכות התורה שהיתה לו, ודוק.

******************

That's the part of the vort I enjoy.  But since I mentioned the idea that there might be a prohibition on a chassan from working during the week of Sheva Brachos, here are the basic facts about the minhag/halacha.  
In EH 64:1 the Mechaber and Rama both say that a Chassan should spend the week focused on the joy of the new marriage and not do any work.  Among the sources for this halacha, there are those that derive this from the passuk in our parsha (29:27-8) of מלא שבע זאת.........ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת.  Others derive it from the Braisa in PD'RE of החתן דומה למלך.   The Braisa says מה המלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה   (That's why I labeled this Parshas VaYeitzei.)
Although there is a natural tendency to assume that the expression  החתן דומה למלך is descriptive, not prescriptive, we find many Rishonim that relate the issur melacha to this Braisa, including the Ran and Ramban in the beginning of Kesuvos.
Ran:

שאם אתה אומר תבעל בה' למחר משכים לאומנותו והולך וכו' לא שיהא מותר במלאכה אלא שחכמים ייחדו לו ימים הללו ימי בטלה והכי איתא בתוספתא התקינו שיהא בטל ג' ימים ה' וערב שבת ושבת שלשה ימי בטלה נמצא שמח ג' ימים וה"ה נמי לשבעה של בתולה שחתן אסור בהם במלאכה והכי איתא בפרקי רבי אליעזר בפי"ו החתן דומה למלך מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו אף חתן אינו יוצא לשוק לבדו מה המלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה ובאגדה אמרו החתן דומה למלך מה מלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה

 The various interpretations can be found in Rav Vozner's Shevet HaLevi (8:282), where he says there are three shittos about this.  (That's an oversimplification, because there's a lot of overlap among the disparate shittos about the reason and the application.)
1.   The prohibition is only so the simcha is not diminished, and if the two agree that it's best to go do melacha, it's fine.
2.  It's an issur like Chol HaMoed, and mechila won't help, but davar ha'avad would be muttar.
3.  It's a real issur, and mechila and davar ha'avud won't be mattir.

 הנושא בתולה צריך לשמוח עמה ז׳ ימים שלא יעשה מלאכה, ולא ישא ויתן בשוק : הנה בגדר איסור מלאכה בחתן הרבה מדובר בזה, ועיין פת״ש ומקנה, ובעצי ארזים, ועיין באוצה״פ כאן, ובשו"ת שבט הלוי ח״ו סי׳ ר״ו אות ב׳ כתבתי בעניי בקיצור דג׳ דרכים באיסור מלאכה לחתן
י״א דאין איסור מלאכה מצד עצמו אלא מצד בטול שמחתם, וממילא מלאכה קלה בתוך הבית ובפנים שאינה מבטלת השמחה אינו בכלל איסור זה וזה דעת מהרי״ט צהלון סי׳ קע״ח בפנים שרמז הסת״ש כאן, ולדעתו גם מלאכה גמורה מהני מחילה, וכ״ה פשטות הרמ״א כאן ס״כ וזה דעת הלבוש והגאון עצי ארזים כאן.
 הדרך השני שיש איסור מלאכה מצד עצמו ולא מהני מחילה וכדעת הח״מ וב״ש בשיטת הרמ״א אבל צריכים להגדיר עד היכן הולך איסור מלאכה, ודעת גאון חזון איש אה״ע סי׳ ס״ד- ז׳ נראה דלא חמירי מחוה״מ, ודבר האבוד מותר, ותוס׳ כתובות ד׳ ע״א מבואר דחתן קיל ממועד ע״כ הרי דלהחזק איש עצמו לא ברירא לי׳ ועכ״פ דעתו דודאי לא חמור ממועד.
 ודעת שלישית מש״כ גס׳ בית דוד הספרדי הובא בתשובת מנחת אלעזר ח״ג סי׳ נ״ז דאפילו דבר האבוד אסור, ובעל מנחת אלעזר דחה לה כצדק, וכן דעת הגאון מנחת פתים כאן להקל, ולענין מלאכת כתיבה לא זו לדעת הסוברים דהוא רק משום בטול שמחה דודאי כתיבה קלה שמותר כשהוא בתוך הבית ואינו יוצא למלאכתו,ואינו גורם בטול שמחתה עי״ז, אם לא שאינו פוסק מלכתוב כל סיום בלי משים לב בזה ודאי בגדר בטול שמחה. אלא גם לשיטת האוסרים מלאכה מצד עצמה, והגדר כמו חוה״מ מכ״מ גס בחוה״מ איכא כמה צדדים להקל כמבואר או״ח סי׳ תקמ״ס, ו ק אפשר לסתיר איגרת שלומים לחתן.

Rav Eliezer Waldenberg (2:57) (paraphrased, and mentioned above,) is also meikil.

  חתן שהוא אופה שכיר, ואם יעדר מעבודתו כל שבעת ימי המשתה יפסיד משרתו ואחר יתפסנה, והכלה מסכמת שיעבוד, אך הח״מ והב״ש ביארו לרמ״א דלא מהני מחילתה, מיהו בזקן אהרן (בזמן מהר״י בי רב — סימן רט״ו) ומהריט״ץ (סימן קע״ח) ופרח מטה אהרן(ח״ב סימן ס״ה) והובא בפתחי תשובה ס״ל דחתן לא חמור כל כך כמו אבל ושותפו של החתן רשאי לעבוד בחנות, ואם אבל מותר בדבר האבד קל וחומר חתן

Although the Chinuch holds that the woman's mechila doesn't help for נקי יהיה לביתו, nobody really paskens like that.


I just saw that in our Parsha, Rav Carlbach in this Chavatzeles HaSharon on or around page 460 brings that the Rogotchover brought a raya from the Rambam in 6 Aveilus 5 that the din of domeh le'melech and the issur melacha does not apply to the Kallah.  I have yet to find the Rogotchover inside, and I would pay cash money to see it.

Yisrael vis a vis Yishmael and Eisav. Open and Closed Systems

Yishmael is in the news, so here are some interesting things the mefarshim say about Yishmael, and how he differs from the other antagonists of the Jewish people who fall under the rubric of Eisav.  The basic idea is that Klal Yisrael and the other kingdoms that ruled us comprise closed systems  (ולאום מלאום יאמץ.)   The dynamic of Klal Yisrael vis a vis Yishmael is open system (וברכתיה והיתה לגוים, and לגוי אשימנו כי זרעך הוא.)

The Ibn Ezra (Daniel 7:14) says

וכתוב שם לארבע רוחות השמים, כאשר אמר: ארבעה ראשים לחיותא ושם אפרשנו, והחיה הרביעית הנראה הוא מלכות ישמעאל, היא הנמשלת בחלום נבוכדנצר לברזל ובנבואה כתוב ושינין די פרזל לה ולא הזכיר זאת הרביעית בנבואה השנית ולא ברביעית, רק בנבואה הזאת פירש דבריה עד בוא הגואל. 

ובנבואה השנית פירש דבר החיה השלישית והשלים כל דבריה עד בוא הגואל, כי בימי אלה שתי המלכיות יבא כאשר הזכיר בחלום: וביומיהון די מלכיא אינון. 

The Ramban disagrees with the Ibn Ezra.

 ורבי אברהם נשתבש בזה והכניס בזה מלכות ישמעאל כי נפל פחדם עליו וטען איך לא תמנה מלכות גדולה ועצומה כמוה.  וזאת הטענה מחסרון דעת כי הארבע מלכויות שראה דניאל כולן עומדות בזו אחר זו כל אחת גוברת על הקודמת ותופסת המלכות ממנה וכל אחת ממשכת בישראל שעבוד וגלות בימי מלכותה, ולכך הראה דניאל בחלומו כי ישתעבדו בנו הכשדים ואחריהם יתפסו הפרסיים המלכות וישתעבדו בנו ואחריהם במקומם היונים ואחר כך יגברו הרומיים ויתפסו המלכות וישתעבדו בנו עד עת קץ כי לא תפסק מלכותם רק ביד הגואל. והנה גלותנו כימי ארבע מלכויות אבל אם יהיו בעולם מלכויות אחרות בימי ארבע אלו לא ימנם הכתוב ולא ראם דניאל ואין לו צורך כלל בראייתם לידיעת הגאולה. והנה בימי פרס ויון וגם היום יש בעולם מלכויות גדולות מלבד רומי וישמעאל, כאנשי הודו וכוש ורומנא והתרתר וזולתם, ואם כן יחשוב מלכויות רבות. וידוע כי רומי הגלתנו בימי אספסינוס וטיטוס לא ישמעאלים ולכך בכל מקום שאנו גם בישמעאל וגם מהודו ועד כוש בגלות רומי אנחנו עד שתאבד זכרה ונגאל ממנה. ומי יודע ואולי תאבד עוד מלכות ישמעאל קודם המשיח. אבל החיה הרביעית היא אשר הגלתנו כמו שאמר בה וקרנא דכן עבדא קרב עם קדישין ויכלה להון ותמשוך בנו גלותה עד המשיח דכתיב עד די אתה עתיק יומיא ודינא יהיב לקדושי עליונין וזמנא מטא ומלכותא החסינו קדישין וכל מבין במראות דניאל ימצא פירוש זה מפורש שם כי במראה השנית ראה האיל המנגח ונתפרש לו כי הוא מלכות פרס והצפיר והשעיר הוא מלך יון והקרן הגדולה הוא המלך הראשון אלכסנדר הגובר על פרס. וכעצמו נשתבר מלכותו ותעמדנה ארבע תחתיה. הם ארבעה שלישיו המולכים תחתיו במותו והזכיר הכתוב ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי ואמר בה ועד שר הצבא הגדיל וממנו הורם התמיד והנה זה דבר ברור למלכות רומי היוצא מיון שהוא אחד מבניו והוא המסיר התמיד ולכן נקראו לו שניהם בהמה אחת והוא הצפיר והשעיר שאחת מקרנותיו גדלה והסירה התמיד ושם עוד ראיות כזה וקבלת רז"ל אמת היא ואינה צריכה חיזוק.

Maharal introduction to Ner Mitzva agrees with the Ibn Ezra and answers the Ramban's kashe.

 ויש בני אדם שואלים״ והיכן רמז מלכות ישמעאל שהיא מלכות רבתא ותקיפא, ותשובת שאלה זאת מה שלא זכר מלכות ישמעאל, כי לא יתשב הכתוב רק המלכות שקבלו מלכות קדישין עליונים שירשו מלכות ישראל וכוחם והם אלו ד׳ מלכיות ואם לא שבטל מלכות ישראל לא הגיע להם המלכות, אבל מלכות ישמעאל לא ירש כהו מן מלכות ישראל כי כחו ותוקפו

 נתן לו השם יתברך בפני עצמו בשביל שהיה מזרע אברהם והשם יתברך אמר (בראשית יז, כ) ולישמעאל שמעתיך, והגה נתן השם יתברך כח ותוקף לישמעאל בפני עצמו ומזה אין מדבר כאשר מזכיר אלו ד׳ מלכיות רק אשר ירשו כח ותוקפם של ישראל ולבסוף יהזרו הם המלכות לישראל,

The idea is that the other kingdoms drew their strength from Klal Yisrael's weakness; when we weren't doing what we should be doing, the koach of the world fell into their hands.  It was a balance and a closed system.  What one lost, the other gained.  See, for example, Megilla 6a,

קסרי וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן ישבו שתיהן אל תאמן חרבה קסרי וישבה ירושלים חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן שנאמר (יחזקאל כו) אמלאה החרבה אם מליאה זו חרבה זו אם מליאה זו חרבה זו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (בראשית כה) ולאום מלאום יאמץ

The Mahrsha in Pesachim 42 applies this idea to all bracha- 

דבר זה מבואר כי הברכה והקללה של עשו תלוים בזכות וחובת ישראל כמו שאמר יצחק והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ולזה בהויות המקדש על מכונו בזכות הנסכים שהיו מביאים בבית המקדש היה להם ברכה שלא היה יינם מחמיץ כי שם היה מקור הברכה במקום השיתין כמפורש במסכת סוכה אבל כשחייבו חובת הגלות ובטלו הנסכים באה אותה הברכה לאדום מה שנאמר אמלאה החרבה

But Yishmael is entitled to malchus and power on its own because of Avraham's bracha, so it can have malchus irrespective of Klal Yisrael's matzav.  Why is this so?  Because the others contradict the idea of the malchus of the Ribono shel Olam and draw strength from hester panim.  They are antagonists.  Yishmael farkehrt is a soldier of monotheism and the yesodos of the Torah.  They don't draw strength from hester panim, their strength stems from their emuna.  They are crazy pereh adams, they are innately, perhaps ineluctably, savage, but they do have faith in Hashem.  They are our rivals.

(I say their savagery may be ineluctable reflecting the words of the Maharil Diskin and the Chafetz Chaim.
Maharil Diskin on Pereh Adam-

הוא יהיה פרא אדם ידוע שבכל מקום יבוא שם התואר אחר שם העצם כמו 'ועיר פרא' וכמו 'איש נבון' 'איש חכם' 'אדם טוב' 'אדם רע' שם העצם קודם, ולא נמצא (כמעט) בשום מקום במקרא שם התואר קודם, ויתכן לומר שכאן רמז רמז שעיקרו יהיה פרא ושם אדם יהיה טפל אצלו לשם פרא, כי זה יהיה העיקר

Chafetz Chaim, brought in one of the likkut sefarim, possibly MeiShulchan Gavo'ah, says that the Pereh is a constant.  If a Yishmael is trained to be a doctor, he will be a Pereh Adam Doctor.  If he's a philosopher, he will be a Pereh Adam Philosopher.
Even so, I hate to say that a baal bechirah cannot overcome a techunas hanefesh, and I'm sure that with effort and generations of tzadikim they can be very fine people, just like Reb Moshe says (EH IV:23:3) about a pegam in yichus that leads to azus.  We all know of Arabs that endangered their lives to save Jews out of pure chesed.  But the vein of rishus is very strong.  See, for example, Igros EH IV:14, kal vachomer to our discussion.)

The idea that they parallel us in deriving their strength from their faith in Hashem is the Pirkei D'Rebbi Eliezer (perek 30 in most prints,) brought, for example, in Rabbeinu Bachay in Balak.

אמר בלעם: משבעים לשונות שברא הב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל, הואיל והשוה הב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה בימיו שנ' אוי מי יחיה משומו א-ל ". ועוד נאמר שם פרק לא " ולמה נקרא שמו ישמעאל שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים לפיכך נקרא שמו ישמעאל 

Rabbeinu Bachay in Balak.

אוי מי יחיה משומו אל. ע"ד הפשט מן הגזרות האלה ששם אל בעולם על ידי מלך אשור, שהרי הוא נצח את כל הגוים ובלבל כל האומות: ועל דרך המדרש אוי מי יחיה משומו אל, על ישמעאל, שהרי בני קין מזרעו של ישמעאל הם. ומה שאמר כי אם יהיה לבער קין כלומר כי אם יהיה קין לבער אש. ומה שנקרא זרע ישמעאל קין, על שם שישבו באחוזת קין, וכן הוא אומר (שופטים ד) וחבר הקיני נפרד מקין, והלא כל בני קין נכרתו במי המבול, אלא על שם שישבו באחוזת קין נקראו בני קין וישיבתן מלכות אשור. אמר בלעם, מכל שבעים לשון שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל, שנאמר (בראשית טז) וקראת שמו ישמעאל, וכיון שהשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה משמו אל, אוי מי יחיה בימיו, כך דרשו בפרקי רבי אליעזר: ואם תשכיל תמצא כי המקטרג הזה שבארץ רמז בפסוק זה שם המקטרג הגדול שיש לישראל בשמים, והוא שר המדבר שרף מעופף ונפש גלגל מאדים, כי בעבור שראה שנפל ממועצותיו ולא הועיל קטיגורו בכל נבואותיו לא במדת הדין ולא במדת רחמים על כן וישת אל המדבר פניו, להעזר בו כנגד ישראל, ולכך התחיל לצעוק מי יחיה מגזרותיו, כלומר מי יחיה בגלות עשו, ושני הווי"ן רמז לשנים עשר כנפיו, וזהו מבואר

Also on the fourth malchus, Reb Chaim Vital.

 רבי חיים וויטאל  בספר עץ הדעת טוב על תהלים, (שם קכ״ד), על פסוק שיר המעלות לולי ד׳ שהיה לנו ובו

כבר ידעת בי הגליות אינם אלא ד/ בבל ומדי ויון ואדום. אבל עוד עתידין ישראל להיות באחרית הימים בגלות ישמעאל

 בנזבר בפרקי ר׳ אליעזר ובמדרשי רז׳׳ל, ובספר הזוהר סוף פרשת לך לך ובענין משא דומה וכר. ושם בפרשת לך לך אמר כי ישמעאל להיותו בן אברהם ונימול נקרא פרא אדם ולא אדם גמור מפני שמל ולא פרע. אבל שאר ד׳ הגליות הן משולות אל החיות כנזכר בספר דניאל. והנה דוד ע״ה נתנבא ברוח הקודש במזמור זה כל מה שישראל עתידין להיות בגלות הנזכר.

 והנה בהיות ישראל בגליות הארבעה הם עתידין לומר לולי ד׳ שהיה לנו נא. בלומר עתה בד׳ גליות אלו היינו אובדין

 לגמרי כמ״ש אח׳׳ב אזי חיים בלעונו וכו׳ וסרס את המקרא כאילו אמר יאמר ישראל לולי ד׳ שהיה לנו. ר״ל עתה באלו הד׳ מלכיות.

 אבל עוד יש גלות חמישי אחרון לכולם וקשה מכולם. והוא גלות ישמעאל הנקרא פרא אדם כנ׳׳ל ואינו נמשל אל החיות. ואז יאמרו ישראל באופן אחר. והוא לולי ד׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם, כי להיותו אדם לסיבת היותו בן אברהם ויש לו זכות אבות כמו שמצינו שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך, וגם יש לו זכות המילה, כי גם לסיבה זו נקרא אדם ולכן גלותו תקיפה משאר ד׳ מלכיות. וכמו שאמרו ח״ל כי לכן נקרא ישמעאל על שעתידין ישראל לצעוק צעקות גדולות בימי גלותו ואז ישמעם א־ל ויענם. ולפי ששאר האומות תמיד היתה בהם ממשלה על שאר אומות, ולא כן ישמעאל שתמיד היו ערביים שוכני אהלים ומדברות ואין להם עסק עם זולתם. אלא נמשלים ללסטים היוצאים ומקפחים בני אדם וחוזרין לאהליהם וכמו שכתוב והוא יהיה פרא אדם ידו בכל וכו/ ואחר כך עתידין למלוך על העולם ועל ישראל. לזה אמר בקום עלינו, על דרך מה שנתבאר בספר הזוהר על פסוק ויקם מלך חדש דבקדמיתא הוה שפיל מכל אומיא והשתא קם למלוכה. וביאר את אשר יאמרו אז ישראל בגלות ישמעאל שקם הערבי ההוא נביאם משפלות גדול לרום מעלות כנודע. וזה אשר יאמרו אז לולי ד׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם שהוא ישמעאל, אזי חיים בלעונו וכו׳ כלומר אזי בזמן זה הגלות הה׳ הוא משונה מכל מה שעבר, כי אז חיים היו רוצים לבלוע אותנו עד דרך ״ותבלען השבלים וכו׳ ולא נודע כי באו אל קרבנה״ וכו׳ כי חם ושלום בחרות אפם בנו רצונם למחות שם ישראל מתחת השמים כדמיון הדבר הבלוע שאין מציאותו נודע כלל וכאילו לא היה בנד. וזה אמרו אזי חיים בלעונו וכו/ מה שאין כן בד׳ גליות הראשונות אשר אזי המים שטפונו וכו/ כי גלותם יותר- ] והיינו אז דומים למי ששטפוהו המים וגופו קיים ולא נבלע לגמרי. כי אז הנחלה והכאב לא עבר אלא על נפשנו ולא על הגוף1 מה שאין כן בגלות ישמעאל אשר בלעונו חיים בהיותנו בגוח ונפש מחוברים יחד.

Speaking of Pereh Adam, I saw a fascinating article in the Telegraph today, as follows

Blaming Israel for Palestinian violence is racist: it denies that Arabs are moral agents

The media response to the Jerusalem killings betrays a widespread assumption: that Palestinians are "noble savages" who are not responsible for their actions

The terror attack at a Jerusalem synagogue this week

By Alan Johnson

2:45PM GMT 20 Nov 2014

There were some odd media reactions this week to the murder of four Jews at prayer (and the heroic

Israeli Druze first responder Zidan Saif who tried to rescue them) by two Palestinians perpetrators in

Jerusalem.

• The Canadian Broadcast Company tweeted “Jerusalem police fatally shoot 2 after apparent synagogue attack http://ift.tt/1AaVAdn”

• The CNN headline read ‘4 Israelis, 2 Palestinians dead in Jerusalem’ without noting that the two Palestinians were the terrorists. (CNN later apologised. See the memes here.)

• The Guardian altered a Reuters dispatch about the massacre in Jerusalem to remove any reference to Palestinians.

• In the Left-wing Israeli newspaper Haaretz, the writer Amira Hass wrote about "the despair and anger that pushed the Abu Jamals to attack Jews in a synagogue (emphasis added)."

Of course not all reporting was of this character. But still, what explains the exculpatory impulse, also widespread on social media?

Part of the explanation lies in the profound influence that the anti-Zionist ideology (a system of demonising ideas and representations about Israel and the Jews) nowexercises in our culture. At the heart of the ideology is a deeply buried, often unconscious, assumption about the dichotomous natures of Israelis and Palestinians that warps our understanding of the conflict. Here it is:

Palestinians (and Arabs in general) do not have agency and choice, and so cannot be held accountable and responsible. Israelis do and can; always, and exclusively.

Palestinians are understood as a driven people, dominated by circumstance and emotion, lacking choice, belowthe age of responsibility, never to be held accountable. Israelis are the opposite;

masters of all circumstances, rational and calculating, the root cause of everything, responsible for everything.

It is, palpably, an Orientalist viewof the Palestinians as the Other, except this time they are affirmed as noble savages. It’s a bit racist, to be honest. For example, the Liberal Democrat David Ward MP tweeted that the Palestinian synagogue terrorists had been "driven to madness" - which not only removes agency from them but also sanity.

This groupthink is the reason that parts of the media are reluctant to challenge the Palestinian national movement when it is guilty of rejectionism, terrorism, authoritarianism, corruption and the promotion of a vile culture of incitement, demonization and antisemitism. After all, those things are just not the "the Israel story", are they? As Matt Seaton, comment editor at the NewYork Times, tweeted recently, his opinion pages will only cover Palestinian racism when “they have [a]sovereign state to discriminate with.”

The world viewis being spread by a network of hugely influential public intellectuals. They are shaping much of the debate about the conflict in Britain because their ideas are not remaining in the seminar room but are being 'translated' and popularised by determined activists with status and authority in universities, churches, trade unions, NGOs, political parties and popular culture. 

• Academic and writer Jacqueline Rose says Israel is “the agent” that is responsible for Palestinian suicide terrorism. She uncritically passes on to her readers a defence of the suicide bomber given by Hamas leader Abdul Aziz al-Ratansi (“If he wants to sacrifice his soul in order to defeat the enemy and for God’s sake – well, then he’s a martyr”).

• The Israeli novelist (and Peace Nowfounder) Amos Oz complains that incitement by extremist Palestinian intellectuals leads some Palestinians to be “suffocated and poisoned by blind hate.” The anti-Zionist writer Yitzhak Laor is outraged, denouncing Oz for… “incitement” against the Palestinians.

• Shlomo Sand - whose books are found in Waterstones stores across the UK –expresses his disgust at Jewish Israeli intellectuals who opposed Saddam Hussein during the first Gulf War. Now, Saddam was firing scud missiles at Israeli civilians at the time, so howdid he justify his stance? Palestinians felt “joy” at an ““Arab” showof force”, he wrote, and that should have been decisive.

• Ilan Pappe’s recent book The Idea of Israel (Summary: it was a very Bad Idea and should now be Corrected) offers an apologia for the pro-Nazi war-time Palestinian leader Al-Husseini. So keen was Al-Husseini on Adolf that he formed a Muslim SS Unit, but Pappe reduces all this to “an episode” in the “complex” life of a nationalist; a “foolish flirtation” that should only be of interest to the reader

because it has been exploited by Zionists to “demonise” the Palestinians. Pappe argues that AlHusseini was – here it comes! - “forced” into the alliance with Hitler.

The idea that good/innocent/authentic Palestinians are in a Manichean struggle against bad/guilty/inauthentic Israelis is part of a mind-set - a "theory"of sorts - that became dominant on much of the Left after the 1960s. Let’s call it reactionary anti-imperialism. It divides the world, and everything in it, into two opposed “camps”: Imperialism versus Anti-Imperialism. Anyone shooting at Imperialism (the USA, the UK, Israel, "the West", "the Global North", or just "the Man") is now part of the progressive anti-imperialist “resistance” to imperialism. Once in thrall to this ‘theory’, parts of the left redefined themselves as (not very) critical supporters of, or at least apologists for, the reactionary forces doing the shooting, including radical Islamists.

Here is the Socialist Workers Party theoretician John Molyneux instructing the members in the finer points of reactionary anti-imperialism:

"To put the matter as starkly as possible: from the standpoint of Marxism and international socialism an illiterate conservative superstitious Muslim Palestinian peasant who supports Hamas is more progressive than an educated liberal atheist Israeli who supports Zionism (even critically)."

And here is Judith Butler - a professor at Berkeley and one of the most influential academics on the planet – drawing the political conclusions: “[Hamas and Hezbollah are]social movements that are progressive, that are on the Left, that are part of a global Left.” 

What we learnt (again) this week was that the anti-Zionist ideology, the ludicrously simplistic assumptions it makes about Palestinians and Israelis, and the demonising/exculpatory framework through which it distorts our understanding of the conflict, is now bleeding from the cloisters of academia into those wider structures of feeling and patterns of response that shape our public square.

A prediction: we ain't seen nothing yet.

Toldos, Breishis 25:21. Yitzchak's Tefilla & Unintended Consequences. וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

The Torah makes it clear that the success of Yitzchak's tefilla was an extraordinary event.  When Yitzchak's tefillos were successful, the passuk refers to this as וַיֵּעָתֶר לוֹ ה, and Rashi explains that this means "נתפצר ונתפייס ונתפתה לו."  The tefilla exhorted, appeased, and inveigled Hashem to do as Yitzchak asked.  This seems extreme.  Rashi seems to be saying that the tefillos were answered only because they were singularly unrelenting, conciliatory, and convincing.  Why wouldn't Hashem answer Yitzchak as He answers any person that is mispallel?  Clearly, there was some kind of barrier that these particular tefillos had to overcome.  What was that barrier?

In other words: By Moshe Rabbeinu, we find that he davened five hundred sixteen times, and Hashem not only didn't listen, but Hashem told him to stop davening so that the tefillos shouldn't break through.  But that is because there was a shvu'a not to let Moshe enter Eretz Yisrael, so there was an obvious barrier to accepting the tefilla.  But here, where the childlessness was only because הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, either accept it or don't.  Once it was meratzeh, then that should be it.  The words Rashi uses indicate more than just ritzui.  The expressions in Rashi clearly indicate that the success of these tefillos was contrary to some countervailing consideration.

More clearly: if it was just an issue of א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים (Yevamos 64a), then it's just a matter of reaching a certain level or point.  Once that point is reached, then the tefilla ought to be answered.  Here, Rashi doesn't say that the tefilla was answered because it was sufficient.  Rashi says that the tefilla turned the world upside down.  It was a krias yam suf, a revolutionary upheaval, and even more- it was, kaviyachol, a metamorphosis of Hashem's will.

The Shai LaTorah vol. I brings that Reb Yosef Chaim Sonnenfeld answered this question as follows.  The Chasam Sofer was once asked to be mispallel that a women who was having difficulty in labor have a quick birth.  He said he could not do that.  The Gemara in Kiddushin 72b says that when Reb Akiva died, Rebbi was born; when Rebbi died, Rebbi Yehuda was born; and so on.  Only after his replacement is born does a tzadik die.  "I know," said the Chasam Sofer, "that this child will be a great tzadik that will bring light to the whole world; his birth will make possible the death of the tzadik that he was born to replace.  How can I contribute to the death of that tzadik?"  (See end of post for my comment about this story.)

Here, too, said Reb Yosef Chaim, Eisav's birth led to Avraham's premature death, though for a very different reason:  Avraham Avinu died five years before his time so that he should not see Eisav going letarbus ra'ah (Rashi 25:30.)  If so, the later Eisav is born, the longer Avraham can live; if Eisav were born five years later, Avraham would have lived his whole alloted lifespan.  It was only because Yitzchak prayed so relentlessly and effectively that Hashem listened to the tefillos, even at the cost to Avraham.

Rav Sonnenfeld added that "vayei'aseir lo Hashem" is in Gematria "chamesh shanim."  The Shai LaTorah says that when Reb Aharon Kotler heard this, he said that a Gematria like that can only come from Ru'ach Hakodesh.

So what do we see?  We see that it is possible for a tefilla to be answered even when, unbeknownst to the mispallel, the desired answer is ultimately injurious.  The one who is praying knows nothing about the collateral effect of the answer to his tefilla.  He is only doing what the Torah teaches- when you need something, pray. But if he davens well enough and hard enough and long enough, sometimes the tefilla is answered as he desires, and this sets into motion a cascade of unintended and unexpected and unwanted consequences.  It's like Robert Merton's law of  unintended consequences. a widely quoted admonition that intervention in a complex system always creates unanticipated and often undesirable outcomes.

On the other hand, there is an example of precisely the opposite happening- that because of an inappropriate tefilla, Hashem answers with the opposite of what was asked for.  In Vayeishev, Breishis 37:2,  Rashi says bikeish Yakov leisheiv beshalvah, Yaakov desired to live in peace.  The result of that desire was exactly the opposite, that the trouble of Yosef and the brothers immediately began..  Harav Mordechai Yosef Eisenberg, at his sheva brochos, pointed out that from here we see that a tefilla for something inappropriate can bring the opposite result.  It says bikeish, and, as a result, kofatz.  So we have to be careful about what we daven for, because if  it's something that you shouldn't be asking for, it can elicit the opposite of what you desire.

The difference is that there, what was asked for was wrong.  A tzadik should not seek tranquility.  He is here to overcome and to achieve, not to go on vacation.  Yitchak, on the other hand, was asking for something perfectly legitimate.  He was doing exactly what he should have been doing, and his tefilla was a good tefillah.  So his tefillos were answered, for better or for worse.

Does this sound reasonable to you?  Is that really how tefilla works?  Doesn't the passuk in Mishlei 10:22 say בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ.?  Not for nothing is this website described as "divrei Torah that require some thought."  In any case, it seems that tefilla is a gamble, which I find very hard to believe.  I'll get back to this later.

The first time I heard this idea was in a discussion with the Mirrer talmid Harav David Zupnik Zatzal.  In Ashrei, we say "Retzon yerei'av ya'aseh, ve'es shavasam yishma veyoshi'eim."  Reb Tzvi Pesach Frank, in the first teshuva in OC (to explain the Bach that says you should say the parsha of Korban Chatas, but don't say the Yehi Ratzon unless you know you actually did an aveira, because if you didn't, it will be chulin ba'azara,) says he saw somewhere that pshat is that Hashem listens to the tefillos of those that fear him; and after the tefilla is answered, after Retzon yerei'av ya'aseh and the wish is granted , and the supplicant realizes that what he got was bad for him, and he now prays "Ribono shel olam, please take away what you gave me!", then Hashem does that, too- ve'es shavasam yishma veyoshi'eim, Hashem listens to their cry and saves them.  (So the pshat in the Bach is that if you say the Yehi Ratzon, and you weren't chayav a korban, then you're in trouble, because the result of your tefilla is "Ke'ilu Hikriv Chatas" whether it's good for you or bad for you, and since you weren't chayav a chatas, you are stuck with chulin ba'azara that you created through your wrongheaded tefilla.)

I found that the Brisker Rov brings the same thing from Reb Chaim in the stencil on Tanach, in Tehillim #145, with a little extra kneitch from Reb Chaim (that there are three dinim.  If the supplicant is a tzadik and can reverse the effect of his tefilla, like Choni Hame'agel who said thanks, that's enough rain, Hashem, then Hashem gives him what he wants.  If he is sort of a tzadik, who deserves an answer, but couldn't reverse the negative effects of the answer, Hashem doesn't answer him at all.  If he's a lower person, Hashem says Fine, have what you want, and see what's going to happen to you.)  Maybe this is where Reb Tzvi Pesach Frank heard it.   But did it really stem from Reb Chaim?

A couple of years later, Rabbi Zupnik found the makor of this idea from long before Reb Chaim.  He showed me that it actually comes from R’ Shlomo Kluger’s pirush on the siddur, יריעות שלמה, found in the R’ Yakov Emden siddur, in the first Ashrei in Shachris.  RS'K says that this is (Taanis 25a) what happened to R’ Chanina Ben Dosa.  He asked to be saved from his crushing poverty, and got the golden leg of a table from his house in Olam Haba.  When he explained to his wife asked what the cost was, she insisted that Reb Chanina be mispallel that the table leg be taken back- ve'es shavasam yishma veyoshi'eim- and, in a doubled miracle, it was taken back to Olam Haba (just like the story (Taanis 23a) of Choni Ha'me'agel.)

Also, there is the Gemara (Sanhedrin 101b and 103b, and Rashi there) that Moshe asked Hashem, how can You allow so many babies to be cemented into the Egyptian walls, and Hashem said, take one of them out.  That one smuggled the Pesel Michah across the Yam suf.  Again, Moshe's tefilla was answered.  He saved that one child, but, as it turned out, at a terrible price.

After some thought, I realized that to say that tefilla is a gamble- that sometimes Hashem grants our wish even when it's bad for us- is just too absurd to accept.  (Maybe Tzadik gozer works that way.  But I just can't see tefilla working like a mechanical vending machine.  This is a question of Hashkafa, and it's very possible that I'm wrong, and if it turns out that I'm wrong, I apologize, but for the moment, I can't swallow such an idea.)  The point of tefilla is to elicit Rachamei Hashem and to be given what's good for us.  We're not ganovim asking Hashem that our break-in be successful (Brachos 63a in the Ein Yaakov).  (When I say I might be wrong, I'm not just being flippant.  It may be that there are two kinds of tefilla- regular tefilla, and insisting in the style of Choni.  Or, it may be that tefilla is just another form of hishtadlus.  Obviously, hishtadlus to get something that's bad for you works, so maybe tefilla can do the same thing.  If this makes sense to you, G-d bless you.  That's why Hashem made chocolate and vanilla.  These ideas don't appeal to me.)  So what's pshat in Reb Chaim and Reb Shlomo Kluger?

Pshat is like we see in Birchas Kohanim: Yevarechecha, and veyishmerecah; Ya'eir, and vichuneka;  Yisa, and ve'yaseim lecha shalom.  Every bracha increases some risk, and every bracha is formulated as (A1) Hashem will give, and (A2). Hashem will guard.  Sometimes, the risk is simply that the bracha will be lost.  Sometimes, the risk is that the bracha will result in Vayishman Yeshurun Vayiv'aht.  Sometimes the risk is the jealousy the bracha engenders.  Sometimes the risk is tza'ar gidul banim.  The point is that when a person gets a bracha, his responsibilities increase as well, and he has to mindful of those responsibilities.  Theoretically, Yitzchak could have raised Eisav in a way that would have kept him from going off.  No doubt it would have been very difficult, but it was possible, as the Medrash says (beginning of Shemos, כיוצא בו (בראשית כה) ויאהב יצחק את עשו, לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רידהו) and as Rav Hirsch discusses.  If having a children would actually have been bad for Yitzchak, I don't believe that Hashem would have answered his tefillos.  The yesod of tefilla is Rachamim, to get what is good for you from the Baal Harachamim, not to get what you're asking for.  If a diabetic father begs his son for a jelly doughnut, there's no mitzva of Kibbud Av to give him the doughnut that will put him into shock (Beis Lechem Yehuda YD 240:15)  Does it make sense that such a diabetic's beautiful and sincere tefilla for a jelly doughnut would be answered, or that an addict's prayer for heroin would be answered?  Not to me it doesn't.


Another point: This Rashi, and the idea of tefilla having risks, might seem to be in direct opposition to the story of Chizkiyahu and Yeshayahu and Menashe (Melachim II 20, Brachos 10a bottom of page).  There, Chizkiahu knew that having a child would bring all kinds of tzaros and would undo all the good he had done, so he didn't want to get married.  Yeshayahu told him that the future is none of his business: he had a responsibility to father a child, and he had no right to adjust his behavior on the basis of foreknowledge.  According to that, Yitzchak was right to ask and keep asking, despite the future cost to Avraham Avinu.  Does the story of Chizkiahu contradict the lesson of Yitzchak?  No, it doesn't.  I'll leave it to you to think about.  I'm not Artscroll or the Chidushei Basra.

The moral of the story is that when we are mispallel, we should always have in mind that we only want the thing we pray for if it is ultimately for our good, that we should have siyata dishmaya to properly handle the responsibilities that come with the bracha.   I have a good friend that has decided that the reason he has remained poor is because Hashem knows that he would not handle the nisayon of wealth well.  The thing is, many of us are willing to take the chance:  "Hashem, make me fantastically wealthy, because even though I know it's risky, I'm willing to give the nisayon of wealth a try."  But the truth is, that's not how we should daven.  We should say, Hashem, give me bracha and hatzlacha, but only if it's not "yatza scharo be'hefseido."

After some thought, I decided that there's a simpler approach.
There are two kinds of tefilla; tachana and insisting.  Tefilla le'ani ki ya'atof is an example of the former.  Choni Hame'agel is an example of the latter.  I think that the former cannot ever be counterproductive.  The latter, however, might be.  You insist?  Well, then, there you go.  Enjoy it.  The only reason I hesitate is because I don't want to say that Yitzchak's tefilla was less than perfect.


    Lehavdil elef havdalos, Oscar Wilde (1854-1900) once said:

"There are only two tragedies in life: one is not getting what one wants, and the other is getting it."

(As for the story about the Chasam Sofer, I'm not an expert in the Chasam Sofer, but I've read enough of his Torah to have an opinion.  My opinion is that the essence of the story is no doubt true, but I don't believe it was as harsh as it was said over.  I don't believe he said that the woman should suffer yesurei gehenom because he saw something beru'ach hakodesh.  I also don't believe he went around touting his Ruach Hakodesh.  He may have said that the proper tefilla is that she should not have yesurim, but not that the birth should be faster than Hashem intended.) 


This was originally posted in 2010.  I thank commentators Chaim B., LkwdGuy, and Mordechai Cohen, whose contributions and criticism are a large part of the final form of this post.

UPDATE, 11/17/21

I found an interesting Yerushalim, Brachos 31a.

אמר ר' אבא בריה דרב פפי ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי (משלי י״ד:כ״ג) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה ע"י שריבתה בתפלה קצרה בימיו של שמואל שאמרה (שמואל א א׳:כ״ב) וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה דכתיב (במדבר ח׳:כ״ה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה והוויין ליה חמשין ותרתין אמר רבי יוסי בר רבי בון שתים שגמלתו 

Chayei Sara, Bereishis 24:60. Lavan's Bracha

Lavan blessed Rivka as she left to marry Yitzchak אחותנו את היי לאלפי רבבה.  The Netziv, the Chasam Sofer (Toras Moshe II here) and the Satmarer Rov (and his grandfather) say more or less the same thing- the blessing of Lavan was not fulfilled.  Generally, a blessing from anyone has a good effect, Jew or Gentile, Tzadik or Rasha (as the Yefei Toar in the Medrash here says, 

אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך,‏ וליכא למימר שאין תפלת העכו׳׳ם נשמעת דהא אמרי׳ שומע תפלת כל פה,‏ והא דאל תהי ברכת הדיוט קלה מדריוש ילפיק לה,‏ ובירושלמי סו״פ אלו דברים א״ר תנחום אם ברכך גוי,‏ ענה אמן אחריו דכתיב ברוך תהי׳ מכל העמים ).  

But here, the Ribono shel Olam arranged that this blessing be entirely ineffective.  At that very moment when Lavan gave the bracha to his sister Rivka, she became biologically incapable of bearing children.  Under those circumstances, Lavan's blessing became meaningless- a blessing can activate and enhance existing potential, but it has to have some relation to the natural course of events, and a sterile woman cannot possibly have children.  Once Rivka was made sterile, it was only in answer to the prayers of Yitzchak and Rivka that a miracle happened and she had children.  This miraculous event was a new beginning that grew exclusively from their prayers, and had nothing to do with Lavan. Lavan's bracha was not just quashed, it was squashed.

This can be read into the Medrash Rabba here as well, but not as sharply as the Achronim say it.  60:13-

אחותנו את היי לאלפי רבבה רבי ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פירות אלא ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו

This all is based on the idea that once she was rendered sterile, Lavan's bracha became totally ineffective, but the Tefilla of Yitzchak and Rivka was able to give the the ability to bear children (because otherwise, Lavan could say that it was the combination of his bracha and their tefilla that brought the change in teva.)  The idea that a bracha cannot change teva, but tefilla can, is hinted at in the Sforno in Vayeira (18:14)

ותצחק שרה - שחשבה שהיה דבר המלאך ברכת נביא בלבד, כענין אלישע, לא נבואה ושליחות הא-ל ית', וחשבה שלא יושג זה בזקנים בברכת שום נביא, כי אמנם להשיב הבחרות אחר הזקנה הרי הוא כתחיית המתים שלא תהיה זולתי במצות הא-ל פרטית או בתפלה משגת חן מאתו

Sarah laughed because she thought it was a bracha, and a bracha, even the bracha of a navi, cannot revive the dead or rejuvenate the aged.  On the other hand, says the Sforno, if it were tefilla, then anything would be possible.  (I heard this he'ara in the Seforno from Rav Gifter.)

They give two similar reasons for this.  One is so that Lavan's bracha would be broken so only the tefilla of Yitzchak and Rivka enabled her to have children, and the future of Klal Yisrael drew its nourishment only from kedusha.  The other reason is that normally, children naturally resemble the mother's brothers, and it would have been a disaster if Rivka's children resembled Lavan, so her natural childbirth ability was erased and replaced with one that stemmed from her Tefillos.

Netziv in 25:21

כי עקרה היא - משום שהיתה מארם ואחות לבן הארמי, והיה בדרך הטבע שיהיו בניה אכזרים, על כן נתעקרה, והיתה לידתה אחר כך בדרך פלא ונס, וממילא לא היה בטבע הראוי.

Had she borne natural children they would have resembled her brother, so her natural ability to have a child was removed.  When her tefillos were answered and her ability to bear children was recreated, she got a" "rechem shel neis," and the idea of family resemblance to her brother doesn't apply to a rechem shel neis.  (I guess it's like shemen shel neis.)  But the idea is the same, that she became an akkara because of Lavan.  He thought he was giving a bracha, but it was a waste of breath- she would have been better off without his bracha and without his existence.

With this in mind, we have to ask ourselves, why is the minhag to give Lavan's bracha to a kallah at the Badeken?  That bracha didn't work out well! Bishlema Bilaam's Mah Tovu was fulfilled, whether he liked it or not.  But Lavan's bracha was worthless, and possibly damaging.  Is this the only bracha we can think of to use at a wedding?  The Chasam Sofer answers this question.
Toras Moshe II here in Chayei Sarah:

 אחותנו את היי לאלפי רבבה. נל״פ מ״ש אחותנו. הנה יעקב ועשיו היו שני הפכים, והוא יען רבקה היתה צדקת בת רשע, לכך היתה מולדת אחד צדיק ואחד רשע, ולבן הרשע אמר בברכתו אחותינו כלומר חלק אחוה שלנו שהוא חלקו של עשיו זה יהיה לאלפי רבבה, ולכך אמרו חז''ל שהיתה רבקה עקרה שלא תהיה ברכתם עושה פירות עד שהתפלל יצחק עליה וזרעו מלא ברכת ה',. — ומנהג ישראל לברך את הכלה קודם החופה בלבישת ההינומא. בברכה זאת אחותינו וגו. ולכאו׳ יפלא מדוע בחרו רק בברכת לבן הברכה אחת היא לנו. אבל למען להפוך ברכתו לברכתינו אנו אומרים אחותנו חלק שלנו  שהוא חלק יעקב זה יהי׳ לאלפי רבבה

The Satmerer's  version:

ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה וגו'‏ בב׳׳ר מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עלי׳ יצחק,‏ שלא יהיו אומה׳׳ע אומרים תפלתינו עשתה פירות והקשה ביפ׳׳ת ויאמרו,‏ והרי אמרז״ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך,‏ וליכא למימר שאין תפלת העכו׳׳ם נשמעת דהא אמרי׳ שומע תפלת כל פה,‏ והא דאל תהי ברכת הדיוט קלה מדריוש ילפיק לה,‏ ובירושלמי סו״פ אלו דברים א״ר תנחום אם ברכך גוי,‏ ענה אמן אחריו דכתיב ברוך תהי׳ מכל העמים ע״כ קושית היפ״ת,‏ גם צ״ב דהרי בברכה זו קלל לבן את עצמו ואת זרעו,‏ במ״ש לה וירש זרעך את שער שונאיו,‏ והוא וזרעו היו שונאים לישראל,‏ ׳ואיך לא נשמר מלקלל את עצמו

...............

ועתה נבאר במאמה״כ אחוחינו אח היי לאלפי רבבה וגו׳ ‏(עיין לעיל קושיא ה׳)‏ עפימ"ד בב״ר ר׳ ברכי׳ בש״ר לוי אמר ברכת אובד עלי תבא ברכת אובד זה לבן הארמי שנאמר ארמי אובד אבי ‏ עלי תבא זו רבקה,‏ אחוחינו אח היי לאלפי רבבה,‏ ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב,‏ אלופים מעשו אלוף קנז וגוי,‏ מיעקב רבבה דכתיב רבבה כצמח השדה נתתיך,‏ ויש אומרים אף אלו ואלו עמדו מישראל דכתיב ובנוחה יאמר שובה ד׳ רבבות אלפי ישראל עכ״ל המדרש,‏ מבואר דאיכא בהא פלוגתא אם ברכתו של לבן את היי לאלפי רבבה נתקיימה כולו ביעקב,‏ או מקצתו בעשו,‏ וכתב ביפ״ת דהך מימרא דר׳ ברכי׳ פליג אדר׳ חמא דלעיל דאמר מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עלי׳ יצחק,‏ שלא יהיו האומה״ע אומרים תפלתינו עשתה פירות וס״ל שלא נתקיימה ברכת לבן כלל עכ״ד היפ״ת,‏ ואפ״ל דלא פליגי,‏ ויתבאר עפימ״ש אא״ז זלל׳׳ה בס׳ רב טוב לבאר אמרם ז״ל מפני מה לא נפקדה רבקה וכו׳ שלא יאמרו אומה״ע תפלתינו עשתה פירות,‏ עפימ׳ש ז״ל רוב בנים הולכים אמר אחי האם,‏ וז״ש במדרש ברכת אובד זה לבן שנא׳ ארמי אובד אבי ר״ל שביקש לעקור אח הכל,‏ שלא יצמח צמח צדיק מרבקה,‏ כ״א שתלד בנים רשעים כמותו,‏ וז״ש ״אחוחינו את היי לאלפי רבבה,‏ שיהיו הבנים דומין אליו,‏ דאחותינו את ורוב בנים הולכין אחר אחי האם,‏ ובכ״ז עלי תבוא זה רבקה שנא׳ רבבה כצמח השדה נתתיך,‏ ר״ל כמו צמח השדה שכלה ואבד תחלה ואח״כ מצמיח,‏ כמו״כ ברבקה אמנו כלה ואבד ממנה כח ההריון ולידה,‏ כדי שלא תלד בטבע העולם שיהיו הבנים דומין לאמי האם,‏ ולאחר שהתפלל עלי׳ יצחק נעשה לה נס למעלה מן הטבע ויצאו ממנה אלפים ורבבות בנים צדיקים עכת״ד ז״ל.‏ 

ובזה אפ״ל פלוגתתם במדרש הנ״ל,‏ דהנה ברור דלבן הרשע בברכתו היתה מחשבתו שיצאו אלפים ורבבה מעשו הרשע,‏ ולהיות כל הבנים דומין אליו ברשעתו,‏ ומ״ש אחותינו את היי לאלפי רבבה וגו׳ כיוון על עשו וזרעו הרשעים,‏ ומעתה ל״ק מ״ש ויירש זרעך את שעל שנאיו,.דגם בזה כיוון לברך את עשו שהי׳ במינו ודומה לו מחלק הסט״א,‏ נמצא דלא קלל א״ע בזה,‏ דאינו נכלל ונמנה בשער שונאיו של עשי,‏ אמנם לפי שהי׳ מחשבתו בברכות אלו לקללה,‏ ע״כ נתקיימו במקצתם על עשו,‏ שיצאו ממנה אלופי עשו וע״ד מ״ש ז״ל בברכותיו של בלעם שחזרו לקללה לפי שהי׳ מחשבתו לכך,‏ אבל רבבה שיצאו מיעקב לא חל עליהם כח ברכתו כלל,‏ דלטעם זה היתה רבקה אמנו עקרה,‏ כדי שלא יהי׳ הלידה בטבע העולם להיות הבנים דומין לאחי האם כנ״ל,‏ ויש אומרים אף אלו ואלו עמדו מישראל,‏ וברכתו לא נתקיימה כלל לפי שכוון בה לקללה ויהפוך ד׳ את הקללה לברכה ויצאו אלפים ורבבות מישראל,‏ ומה שיצאו עשו ואלופיו הי׳ ג״כ לטובת יעקב כדי שיצא הזוהמא בו ונשאר יעקב כולו מזוקק,‏ וגם לטובת ישראל דורות העתידים כמבואר בספה״ק,‏ אבל ברכת לבן לא נתקיימה כלל שלטעם זה היתה רבקה עקרה וכלה ממנה כח ההריון,‏ כדי שלא יהי׳ הלידה בטבע ומברכת לבן כנ״ל,‏ והאמנם שהבוי״ת כל יכול והיכולת בידו ית׳ לשנות הטבע,‏ שאף אם לא תהי׳ עקרה לא יהיו הבנים דומין לאחי האם ולא תתקיים ברכת לבן,‏ אולם אף אם הי׳ כן לא הי׳ ניכר בחי׳ זו לכל,‏ ועדיין היו האומה״ע יכולים לומר תפילתנו עשתה פירות שנתקיימה ברכת לבן,‏ ולטעם זה היתה רבקה עקרה בטבע ונתפרסם הדבר שלא ילדה בטבע העולם,‏ אלא בדרך נס ומברכת ה׳ שהבטיח לאאע״ה הרבה ארבה את זרעך,‏ אבל ברכת לבן לא נתקיים כלל,‏ וז״ש שלא יהיו אומה״ע ״אומרים״ תפילתנו עשתה פירות דכדי להנצל מאמירתם הוצרכה להיות עקרה,‏ דאמירה זו יוכל לגרום התחזקות לכוחותם הרע,‏ ומעתה א״צ לומר דפליגי הני תרי מ״ד במדרש הנ״ל,‏ ולד״ה לא נתקיימה כח ברכתו בישראל כנ"ל *

______________________________________

What's wrong with the bracha of a rasha?  It is clear in the Medrash, and implicit in all these mefarshim, that the fact that Lavan was giving the bracha was reason enough to make Rivka an akara, so that the bracha should have no effect. As Rav Chaim Zaitchik puts it, 

כדאי שתיעצר ושתיעקר רבקה אמנו, שלא תלד בנים ותעכב את הקמת ובנינו של עם ישראל, של יעקב בחיר האבות, וי״ב שבטי יה, בכדי שלא יאמרו שיד רשעים באמצע.... בגלל התרברבותם וגאוותם של הרשעים שיאמרו שתפלתם עשתה רושם כדאי הוא לעכב את הופעת האורות שבל העולם יצפה להם 

Why was the terrible problem in Lavan's bracha?  As it turns out, there are four approaches here.

1.  They don't deserve to have a hand in the great zechus of creating Klal Yisrael.
2.  When they give a bracha, their idea of "good" is an evil man's idea of good.  At best, it would be a totally worldly good, endless pleasure, while we only want good that leads to spiritual growth and Avodas HaShem.
3.  In their hearts, they are enemies of what Klal Yisrael stands for, and so their blessings are at best grudging, and at worst have the seeds of curses hidden within them, knowingly or not knowingly, as the Chasam Sofer brought above said.  This is also implicit in the Medrash here that says
וישלחו את רבקה וגו' ויברכו את רבקה א"ר אייבו דווין ושפופין היו ולא היו מפרינין אלא בפה
4.  The participation, the contribution, of a rasha, carries an odor of his rishus- it's the opposite of mechiyas zecher amaleik.  The roshem of a Rasha is mevazeh the mitzvah.

Example of Explanation 1-
The Medrash we brought above-

אחותנו את היי לאלפי רבבה רבי ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פירות אלא ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו

Example of Explanation 2-
This is what the Netziv and the Chasam Sofer and the Satmerer say.  At that point, Lavan did not want to destroy Klal Yisrael.  His bracha was that Rivka should have a wonderful, healthy, successful child, who is a sheigitz just like his uncle.  We have to remember that to a Rasha, being a big Rasha is something to aspire to.   So Uncle Lavan's bracha was that Rivka's kids should be not just resha'im, but Big resha'im.  (This reminds me of something I quoted from EO Wilson, "You can say we want less war, or we want everybody to be happy, or we want everybody to have long lives and have good health … but what kind of a goal is that? That's the goal of your family dog,"  The obvious point is that a Tzadik and a Rasha do not dream the same dreams.)

Example of Explanation 3-
When Bilaam (who is essentially identical with Lavan- Sanhedrin 105b, תנא הוא בעור הוא כושן רשעתיים הוא לבן הארמי) gave his brachos.
Sanhedrin 105b, applying the passuk in Mishlei נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא. to the "brachos" of Bilaam.

 א"ר יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם ומשכנותיך ישראל לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו לא יהא להם זיתים וכרמים כגנות עלי נהר לא יהא ריחן נודף כאהלים נטע ה' לא יהיו להם מלכים בעלי קומה כארזים עלי מים לא יהיה להם מלך בן מלך יזל מים מדליו לא תהא מלכותן שולטת באומות וזרעו במים רבים לא תהא עזה מלכותן וירם מאגג מלכו לא תהא אימת מלכותן ותנשא מלכותו אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך קללה ולא קללות א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע

Rashi by Bilaam (Bamidbar 22:12) brings the idea of the Gemara from a Tanchuma:

Example of Explanation 4-
When Lavan caught Yaakov escaping from his warm hospitality, Hashem warned him השמר מדבר עם יעקב מטוב ועד רע.  Rashi, from Yevamos 103,  מטוב ועד רע: כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים
The Yalkut here (24:109) says the same as the Medrash, without names.

אחותנו את היי לאלפי רבבה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל יצחק עליה שלא יהו אומות העולם אומרים תפלתנו עשתה פירות אלא ויעתר יצחק לה' ברכת אובד עלי תבא זה לבן הארמי שנאמר ארמי אובד אבי עלי תבא זו רבקה שנאמר אחותנו את היי לאלפי רבבה ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב. אלופים מעשו אלוף תימן אלוף אומר רבבה מיעקב שנאמר רבבה כצמח השדה. ויש אומרים אלו ואלו עמדו מישראל שנאמר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

As a general chizuk in emunah, in particular about shiduchim, the Yalkut here says

ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שאין זווגו של אדם אלא מאת הקב"ה. מן התורה ויאמרו מה' יצא הדבר. מן הנביאים ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא ומן הכתובים בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת: