Kaddish HaGadol

In the journal Oraysa #20 is a discussion of the Kaddish that is said after a funeral and at a siyum. In the first article, R Amihud Yitzchak Meir Levin demonstrates that we find no evidence in either rishonim or achronim to say it at these two occasions. Some (the Rambam) hold that this is the nusach for every Kaddish Derbanan, some (our Maseches Sofrim) say it only after a Siyum, others only after a funeral (Rav Amram Gaon and Machzor Vitri). Nobody knows where our minhag to say it both at a siyum and after a funeral came from. Nonetheless, somehow this became the most widespread minhag among Ashkenazim.  This might be the result of the whim of a publisher, but I prefer to think that its adoption is proof enough of its deep significance. The wisdom of Klal Yisrael is the biggest machria that יש דברים בגו.

This afternoon I spoke at a siyum at a shloshim for the wife of a talmid, and I think my words might be useful for others, for happy occasions. Please do not make the mistake of reading into it what you might have heard elsewhere. Many ponder the question, many offer explanations, but nobody, to the best of my knowledge (which is, in all humility, somewhat extensive, albeit mostly when enhanced by Google and Otzar Hasefarim,) says what I suggest.

Here is what I said. These are my notes, so it's not polished, but I think it is clear.

In Shabbos (118b) one that says Hallel every day ben olam haba.

 אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. 

But, the G asks, elsewhere we are told that one who says H every day is a scoffer and angers God (a מחרף ומגדף)?

איני?! והאמר מר: הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף!  

Answer, every day, pesukei d’zimra. But Hallel Hagadol can only be said on special occasions. Hallel Hagadol refers either to Hodu or to Hallel Mitzrayim.

 כי קאמרינן — בפסוקי דזמרא.

You see that there are things that are so powerful and meaningful that they must be reserved for special occasions, when they bring his'paalus and dveikus. Otherwise, you lose respect, trivialize the concepts involved, you lose the whole ability to be nispael from gvuros Hashem.

Rashi there, and identical in the Ran - 

הרי זה מחרף ומגדף - שנביאים הראשונים תיקנו לומר בפרקים לשבח והודיה כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיז.) וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ:

פסוקי דזמרא - שני מזמורים של הילולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו:

מהראי"ה - 
 "מצד ערכה המוסרי טובה היא ההתפעלות הנפשית כשהיא באה מזמן לזמן, אבל בהיותה מתמדת ותכופה תאבד פעולתה הראויה ותמשיך פעולה נגדית, מכבידה ומטשטשת, המחלשת את כחה המוסרי. ומצד ההערכה השכלית טובה היא ההתפעלות הנפשית, הבאה לפי מדת כח ציורו של מקבל הרשמים, המתפעל על ידם, כשהם מפליאים בהתחדשותם. אמנם ההתפעלות התמידית מורה שהיא באה לא רק מצד התחדשות הרושם אצל המקבל כי־אם מצד הפלא שבעצם הענין."

I would add a special nekuda to Rashi. I would say that it is only proper to say the Hallel on Nissim on days when there is a roshem of the neis, because the day itself is a cyclical renewal of that awesome event. Otherwise, it is a zilzul that only brings leitzonus.


There is another case of Hagadol, and that is Kaddish Hagadol, which we only say on two occasions, at a levaya and at a siyum of Tshbp.

What is in this kaddish that is so different, that makes it so special that it is called Hag and reserved for rare events?

 דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדָתָא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְלֵם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נֻכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ 

will recreate the world, resurrect the dead to eternal life, will rebuild Yerushalayim with the MIkdash, and bring the Shechina to the world.

I think that the only time we say this K is when what we have done, what we do, contributes to the fulfillment of these promises. It is not just a prayer; it is not just a profession of belief. You say it when what you do makes it happen. And that is at a Levaya and at a Siyum.

At a L, in the midst of trauma and suffering and grief, we stand up and state that we have faith that G has His plan, all is for our good, the day will come when we will be reunited with our loved ones.

It is not just a prayer, a hope to see that day. It is a demonstration of unshakeable faith in the face of the hardest challenge that actually brings us closer to the fulfillment of those promises.

Similarly, at a Siyum. A few days ago, we learned the famous dictum of Chazal that those that study Torah diligently are builders, bonayich. The Zohar (see below from RR Margoliyos) says that the study of Torah, and especially Mishna, builds the World to Come and enables the resurrection of the dead, Techiyas Hameisim (as in Ksuvos 111b, 

אמר ר' אלעזר עמי הארצות אינן חיים שנאמר (ישעיהו כו, יד) מתים בל יחיו וגו' תניא נמי הכי מתים בל יחיו יכול לכל ת"ל רפאים בל יקומו במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר א"ל ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב א"ל מקרא אחר אני דורש דכתיב (ישעיהו כו, יט) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו כיון דחזייה דקמצטער א"ל רבי מצאתי להן תקנה מן התורה (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה 

It does not merely contribute, it actually builds that perfect world, the עלמא די הוא עתיד לחדתא. It is an ingredient in creating it.

How appropriate it is, then, to say this K at a siyum of Torah for the shloshim of one who passed away, who built a family that is thoroughly dedicated to the spread of Jewish learning and pride in Jewish identity and every one of whom has accomplished so much at such a high level.

......

......

(This part was applied to the family of the nifteres.)

.....

......

May we see the fulfillment of these promises, and rejoin our loved ones in that perfect world which we ourselves have helped to create, baagala uvizman kariv.

            Much of the above was inspired by another article in that same Oraysa, from Harav Reuven Margalios, and of course, his marei makom are superb. Here it is.

הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל

 מח"ס מרגליות הים ניצוצי אור ועוד 

מדוע אומרים קדיש הגדול בסיום  

יתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא ולאחיא מתיא ולאסקא עלמא כו' 

נוסח זה לסיום מסכתא הוא במס' סופרים ס"פ י"ס בברכת אבלים וסיימו ואחר כך אומר קדיש ואין אומר בעלמא דעתיד לאתחדתא אלא על התלמוד ועל הדרש ובסדר התפלה להרמב"ם סוף ספר אהבה כל עשרה מישראל או יותר שעוסקין בתורה שבעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהם קדיש בנוסח זה יתגדל וכו' דעתיד לחדתא עלמא וכו' ועיין בס' תורת האדם להרמב"ן שער ענין התחלת האבלות סע' מ"ח ואין אומרים בעלמא דעתיד לחדתא אלא למי שמעשיו מוכיחין עליו שהוא בן תחיית המתים אבל לסתם בני אדם לא כו' ונהגו לומר על הכל כו' מפני המחלוקת וכו' 

לכן בסיום מסכתא שטל תורה מחייהו כתובות קי"א ב' וכל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא סוף מס' אומרים בעלמא דעתיד לאתחדתא כו'

וע' שבת קי"ד א' מאי בנאין אר"י אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם ובספרי שערי זהר שבת הבאתי שם מ"ש בסנהדרין צ"ט ב כל העוסק בתורה לשמה כאלו בונה פלטרין של מעלה ובזהר בראשית צ' מע"ב כל מלה ומלה דחכמתא אתעבדון רקיעין קיימין כו' שמים מחודשים ושם מ"ז א רכל מאן דאשתדל באורייתא בכל יומא וזכי להוי ליה חולקא בעלמא דאתי ויתחשב ליה כאלו בנאו עלמין כו' וראה בתקו"ז חכ"א ת"ו א אית בני נשא דישתדלון באורייתא דבע"פ לשמה כו' ועלייהו אתמר אבנים שלימות תבנה ושם תקונא שתיתאה קמ"ה א מאי הבונים אלין אינון מארי מתניתין דאיינון בניינן דעלמא וכזהר חדש ויצא כ"ח ע"א בשעה שהצדיקים עוסקים בתורה הקב"ה בונה עולמו ולכן בסיום מסכתא בצבור שפיר זכו כולם להיות להם חלק בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא ולאחיא מתיא ולאסקא לחיי עלמא ולמבני קרתא דירושלם ולשכלל היכלא בגוה ולמיעקר פולחנא נוכראה מארעא ולאתבא פולחנא דשמיא לאתריה וימלוך 

קוב"ה במלכותיה ויקריה בעגלא ובזמן קריב, אכי"ר.

For completeness, and because Reb Micha Berger was mechavein to his pshat, I want to mention Reb Meir Simcha's mehalach in הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף. But this is different than the Rashi I worked with with above.

בפרשת בחוקותי (כו, ד) כתב, וז"ל,
דההנהגה הנסיית היא אינה תכליתית, שהשם ברא העולם שתתנהג באופן הטבעי, אשר היא בת אלקים וכל תכיל. שמדתה יכול להיות באופן ברכה נפרצה ואושר מרובה עד בלי די. רק באופן שאם יכיר האדם כי היא איננה רק השגחה פרטית על כל פרט, והטבע הוא רק נסים רצופים, אשר מתרגל עין הרואה, וכאשר ילך האדם בדרכי השם במישור, גם באופן טבעי יוכל להתברך... והנסים הוא רק להעיר לבות בני אדם על מפעלות הבורא ב"ה בטבע, כי היא ידו והשגחתו הטהורה. לכן (שבת קיח, ב): 'הקורא הלל בכל יום' שמורה שראוי להודות רק להנך פעולות של דרך נס, אבל מפעלות הטבע אין צריכים להיוצר אחרי שבראן 'הרי זה מחרף ומגדף'. אבל 'כל האומר תהלה לדוד בכל יום' שזה מדבר על מפעלות סדור הטבעי אשר בכל יום, כמבואר 'מובטח שהוא בן העולם הבא' (ברכות ד, ב).
והנה על דרך נס בלתי סדור הטבעיי, אינו מן הפלא, כמו מן וכיוצא בזה. אבל הענין הנפלא בהטבע הוא ההזנה התמידית, שזה קיום הנמצאים והרכבת הנפרדים, ובדרך טבעי כל יום קבוע הזנה לאלפי אלפים בלי מספר נמצאים, מזון, אשר כל אחד יזון מן הטבע, הוא פועל מורה על חכמה ושלמות וכבוד השי"ת למבין, יותר ממה שמורה הנסים. ולכן אמרו (ברכות שם) 'משום דאיתא באלפא ביתא' שענין 'אלפא ביתא' מורה על סידור טבעיי, שאינו מדלג, רק הולך מאלף עד תיו
.
ובפרשת בראשית (ה, א) כתב וז"ל,
נבאר פה הכתובים בתהלים (קמה, י-יב) יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה. כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. הענין כי החסיד הדבוק להשם יתברך באמת ובלי מסך מבדיל, יבטלו ממנו כל הדמיונים החומריים והטבעיים, ובלי יבדילו בין צורה ליוצרה. הנה כל הנבראים והמציאות וההשגה בכללה, הוא שפע נשפע מזוהר רצונו יתברך בלי הפסק, והמה אורות מאירים מההשגחה כל רגע, ומזה ימלאון חדרי נפשו. כי זה המציאות וההנהגה וההשגחה המה כבוד הבורא, מהם יושג השם יתברך, ועל ידם יחזה להבורא ראיה מושכלת, וזה התפעליות נפשו באמת. אבל מרוב תדירותם וההרגל אשר הורגלו בהם בני אדם הפשוטים, לא יתבוננו אל מעשה ה' זולת כאשר הבורא יתברך שמו משנה ההנהגה התדירית, ועושה לזמן לא כביר הנהגה חדשה [כי הנס לא יתמיד, כי אם יתמיד הוא שב לטבע, ומתחייב שינוי רצון חלילה, דברי רמב"ם].
וזה שאמר ש"חסידיך יברכוכה וכבוד מלכותך יאמרו", ואח"כ "וגבורתך ידברו", אבל "להודיע לבני האדם" [הפחותים במעלה] "גבורותיו", "וכבוד הדר מלכותו" שהמה יתבוננו מגבורותיו כבודו והדרו. כי לחולשת ראיית עיני שכלם, יפרידו בין ההנהגה להבורא, וכאילו העולם עומד בפני עצמו ואינו מכיר כבוד הבורא. רק על ידי ההערה שהעיר הבורא יתברך עליהם במה שמשנה הטבע ומשדד המערכה, בזה יודעו כי אלקים הוא המנהיג, ובהשגחתו מסובב כל הסיבות, וכל ההנהגה הטבעית ממנו הכל. וזה שאמר, שלבני אדם מוכרח להודיע גבורותיו, וזה גם כוונת הפסוק לספר בגויים כבודו, בכל העמים נפלאותיו, כנ"ל, ודו"ק בזה.

The Essential Difference Between Assei and Lo Saaseh

This is an important and enjoyable explanation of the fundamental difference between Mitzvos Assei and Mitzvos Lo Saaseh.

The speaker was pressed for time, so he doesn't answer a question about bechor that he poses at 27:30, but give it some thought and you'll have what to say.

I hope he'll forgive me, (actually, I hope he doesn't read this,) but here's some advice on how to watch the video. R D Stone is very thoughtful and deliberate in his presentation, and the subject matter certainly deserves just that. Youtube offers playback speed options. You might want to put it on 1.75x, and go back and replay it when you lose track.

The Deerfield Beach Shul Letter: A Lomdus

Many have reacted negatively to the invective directed against the people who participated in a private minyan against the rabbi's express directive.  I am not interested in offering my opinion about kvod mara d'asra and the obligation to defer to a rov's strict instruction, especially in a community where there is only one shul and one rov.  This was not bechadrei chadarim:  This derogation of local religious leadership was, pshuto kemashma'o and in the most essential definition, befarhesya.  Nor should readers care what I think about this. It seems to me that the correct reaction is so obvious that anyone that differs is not amenable to rational discourse.

What I am interested in is offering a lomdus.

A minyan is not merely a quantitative matter, that when you have ten people you have השראת השכינה and a hetter to say דברים שבקדושה. What you do have is a qualitative change, that now you have a צירוף that brings about a chalos din of "tzibbur." (An example of the change is that although you can not be motzi קריאת שמע with שומע כעונה, but if you are in a minyan you can. This is because the tziruf makes it that it is not "I am being yotzei with his dibbur." It is "His dibbur is like my dibbur." This is an elementary truth. But if you need to see it in print, please see  רשימות שיעורים מסכת סוכה דף לח, א; עמ' קפז מהגרי"ד )

It seems to me that when the chalos tzibbur results in communal pirud, it's not shayach that it should have a din of tziruf to make a tzibbur. If the minyan gufa creates פירוד, it can not create a chalos of צירוף that would create a din of מנין.

But someone might argue, and point out that Reb Moshe in three places states that although for Tefilla betzibbur you need ten shomrei mitzvos, for saying devarim shebikdusha you count mumrim and mechallelei Shabbos. His raya is that we learn out the definition of eidah (for אלוקים נמצא בעדת אל) from the meraglim, who were called an eida (עד מתי לעדה הרעה).  You see that even though the meraglim were kofer b'ikker, they had a din eida. After all, he says, nobody would argue and say that there is no din of kiddush or chillul hashem b'rabbim if the rabbim consists of kofrim.

Lechoirah you see that even the meraglim comprised a minyan, despite their terrible intentions and the fact that they had a din of מומרים.

I say that this is not a kashe. 

First, they did not want to shaf a pirud, they were not separating themselves from the ציבור. On the contrary! They were hoping to convince all of Klal Yisrael to join them. It was a public statement that was intended to win over all the people. Here, on the other hand, they were fully aware that their minyan would create pirud; they wanted to make their own minyan knowing that they were and would remain alone in their action. This was not an attempt to convince and change. It was אני ואפסי עוד. 

Second, this case is more than "people who are causing pirud."  It is the chalos sheim minyan that is causing the pirud.  Even if reshoim and mumrim are mitztareif to make a minyan, a tziruf that is inherently divisive is not a tziruf.

To make it clear which teshuva of Reb Moshe I referred to, here are the two clearest of his teshuvos on the matter. You will see that his analysis in determining the validity of the minyan is focused on the limud in Shas Bavli, as is that of all our rishonim.

אגרות או"ח א כ"ג

 נשאלתי מתלמידי הרב ר' אברהם יוסף ראזענבערג שליט"א אם יש בשעת הדחק לצרף מחללי שבתות לעשרה, והשבתי דלמנהגנו שאף בשביל יחיד פורסין על שמע ואומרין קדושה כתלמידי רש"י בשם רש"י שהביאו תוס' במגילה דף כ"ג ואיפסק כן בש"ע או"ח סי' ס"ט יש לצרפם, דהא כיון שמקרא אחד ילפינן הדין בקדוש השם ליהרג בשאר עבירות שהוא בעשרה, והדין שאין אומרין דבר שבקדושה בפחות מעשרה, ולכן כשם שקדוש השם ליהרג הוא מחוייב אף לפני עשרה כופרים ומומרים אם אף הם מישראל כדמוכח כן מהא דסנהדרין דף ע"ד דפשיט בעית ר' ירמיה בתשעה ישראל ונכרי אחד שאינו מחוייב אלא בכולהו ישראל דאתיא תוך תוך ממרגלים שהיו כולהו ישראל כדפרש"י והתם הא היו כופרין בפרהסיא שגריעי ממחללי שבתות עיין בערכין דף ט"ו אלמא שלזה עדיפי מומרים מנכרים א"כ בהכרח שגם לענין לומר דברים שבקדושה מצטרפי.  

או"ח ב י"ט

בדבר מה שכתבתי בסימן כ"ג שלומר דבר שבקדושה יש לצדף אם יש בהעשרה גם מחללי שבתות בפרהסיא ומומרים מהא דסנהדרין דף ע"ד הוא ראיה גדולה דהא אם הילפותא ממרגלים הוא רק לענין המספר עשרה ולא לענין האיכות איך פשית התם בעית ר' ירמיה לענין קדוש השם שדוקא כולהו ישראל ולא בש' י ראל ואחד נכרי דמה התם כולהו ישראל הא לא ילפינן משם אלא המספר ומצד הסברא היה רוצה ר' ירמיה לומר דנכרי אחד יצטרף להחשב מספר עשדה אלא חזינן דהילמותא לענין קדוש השם הוא שיהיו גם לענין האיכות כמו התם שהיו כולם ישראלים וא"ב יש למילף ממילא שסגי באיכות כזה כהמרגלים שאף שהיו כופרים וגריעי ממהללי שבתות אם הם עשרה מהריב לקדש השם וליהרג אף על מצוה קלה א"כ גם על הדין דצריך עשרה לומר דבר שבקדושה שג"כ ילפינן מאותו הקרא עצמו נמי  הוא אף כאיכות דהמרגלים ויכולים לומר קדיש וקדושה ורק מעלת תפלה בצבור ליכא והוא רק למנהגנו שאף בשביל יחיד אומריי קדושה דלהמצריכין רוב מנין נסתפקתי שם בטוב טעם והוא ברור לע"ד בין לקולא דלומר דבר שבקדושה בין לחומרא שמחוייבין ליהרג ולא לעבור אף בשאר עבירות בפני עשרה אף שהם מחללי שבתות בפרהסיא

Two talmidei chachamim wrote to disagree with what I've said (and the way I said it.) This encouraged me to explain it in a different way, as follows. 

Tosfos in Sukkah 30a teaches that the psul of מצוה הבאה בעבירה only applies (1) to mitzvos of Ritzui, and (2) where the commission of the aveira underlies and enables the fulfillment of the mitzva.

וא"ת לקמן (ד' לא:) דפסלינן לולב של אשרה ושל עיר הנדחת משום דמיכתת שיעוריה תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה ותו אמאי שרינן דלאו אשרה דמשה וי"ל דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק ביה

Or better, the Yerushalmi Shabbos 3:3

אמר לון תמן גופה עבירה, ברם הכא הוא עבר עבירה, כך אנו אומרים הוציא מצה מרה"י לרה"ר, אינו יוצא בה יד"ח בפסח?

I am not applying the rule of מצוה הבאה בעבירה per se. I am saying that that lomdus of מצוה הבאה בעבירה teaches that where the commission of the aveira directly EMPOWERS the mitzva, it becomes part of the CHARACTER  and the CONSTITUTION of the mitzva, and renders the mitzva self contradictory, and tainted, and meaningless. The fact that Korach gathered his people, the fact that the Meraglim gathered people, that is like using a lulav shel asheirah. It's not particularly nice, but it doesn't passel the mitzva, because it is not part of the fabric of the mitzva.  In this case, the effectuation of the halachic status of "minyan" itself causes division; that means that part of the fabric of the tziruf of the tzibur is the metziyus of pirud. Pirud can not be tziruf.  There is no minyan. Their chazaras hashatz is a bracha levatala and their kaddish and kedusha is, at best, a sippur devarim b'alma.

Tazria Metzora. Death and Life

This has two halves that make a whole.


Part one is from Rabbi Abraham Bukspan.

"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ". (ויקרא יג:מה-מו)

הדברים נראים ככפל הלשון. הפסוק משמיענו ש"כל ימי אשר הנגע בו יטמא", וחוזר ואומר "טמא הוא". מה ביאור הדבר?

ישנו הבדל מהותי בין טומאת צרעת לכל הטומאות; נגע הצרעת אינו 'טומאה' בעצמו, אלא הוא מורה שהאדם בכללותו הינו טמא. הצרעת היא טומאה רוחנית ביסודה, ובאה כתוצאה מהחטא (ערכין טז.). מראה הנגע הינו אך ביטוי חיצוני של נגע רוחני פנימי וטומאת הנפש הנמשכת מכך.

מסיבה זו חייבה התורה את המצורע להכריז על טומאתו, מה שלא מצינו בשאר הטומאות. כי כאשר יגע האדם בדבר טמא, אין הטומאה חלק מעצמותו - אלא היא חיצונית, שבאה עליו מהדבר הטמא. מגעו בגוף המת, לדוגמא, גורמת לטומאת המת להתפשט בכל גופו והוא זקוק לטבילה במקוה בכדי ליטהר.

לא כן הדבר בטומאת צרעת - אלא להיפך!

מקור הטומאה הוא בתוככי האדם עצמו. מטבע החטא שהוא מוליד טומאה בעצם גוף האדם, כטומאת המת והנבלה עצמם. מראה הנגע שבידו אינו אלא סימן חיצוני לטומאתו הפנימית ונגעו הרוחני. הטומאה אינה מתפשטת מהמראה שבידו לכל גופו; גופו טמא במהותו ומראה הנגע הוא רק סימן וביטוי חיצוני לכך.

משום כך חייבה התורה את המצורע לשבת בדד מחוץ למחנה; מוכרחים להגן על כולם מפני האיש הזה, מפאת היותו מקור הטומאה הממארת במהותו. ולכן גם ציוותה אותו התורה שיכריז המצורע על טומאתו (רש"י יג:מה).

וזה גם ביאור כפל הלשון "יטמא טמא הוא" - שאל תדמה בדעתך שהצרוע הינו טמא מפני שיש בגופו נגע, לא כן - אלא הוא טמא כי "טמא הוא"! הוא ועוונותיו הם סיבת הטומאה. טומאתו הינה שורשית ואישית. הוא גרם לה בעצמו, ורק בידו לתקנה.

ונראה שזוהי כוונת רבינו האבן עזרא (פסוק מו) במילותיו השקולות: "כל ימי אשר הנגע בו יטמא - כי טמא הוא באמת".

כי טומאת המצורע - טומאת המהות היא.

*

Part two is from Rabbi Yisroel Raisman from Rav Pam.

Rav Pam would often describe his mother, someone who never spoke Lashon Hara, but not because she learned Hilchos Lashon Hara, not because she learned the Sefer Chofetz Chaim. It was because she looked at people with a good eye, she always looked to see a person in a positive way.

The trick to avoiding Lashon Hara is not to fight it every single time, but to battle the root cause of Lashon Hara. 

The root cause of Lashon Hara is the bad eye with which a person looks at others. When a person has complaints about others. That’s the problem, the problem is we don’t look at people with a happy enough eye, with a happy enough face. We don’t Fargin other people. 

*

Combining the two parts, one can discern that the living death of Tzaraas and the guarantee of life of Shemiras HaLashon are opposite ends of one spectrum.

Shemiras HaLashon per se, i.e., refraining from Lashon Hara, is not the opposite of Tzaraas. The Shemiras Halashon of Rav Pam's mother, the Ayin Tov that allows you to see the good in other people, to be happy at their success and to mourn their failings, that Ayin Tov that is the real essence of not saying Lashon Hara, because you respect the other person and wish him well. That is the opposite of the spiritual corruption of Tzaraas.

The contrast is between the teva of jealousy and not fargining, on the one hand, and true joy at another's happiness on the other. That v'ahavta is the reason for the bracha of oheiv yomim and lir'os tov, or arichus yomim and a pleasant life, precisely the opposite of the spiritual corruption of the metzora that brings removal from society and death of the body piece by piece. It brings me'urav im habriyos/daas habriyos nocheh and chiyus to the entire body.



We often see righteous fulminations against extravagant weddings and vacations and homes, all expressed as distaste with such crass exhibitionism, such boorish vulgarity, such heartless selfishness. The vast majority of such diatribes are based not in mussar or even in "good taste," but just green eyed jealousy or a sense of inferiority.  Oh, that's disgusting, look at his private jet, oh, look at the Olympic pool in his basement, of, look at his Saville Row suits and million dollar jewelry.... why doesn't he give his money to the poor, or pay the rabbeim, or......

If, lu yetzuyor, a Rothschild would say that he is opposed to such extravagance and will henceforth not wear million dollar jewelry or buy a hotel in the Alps for a pied a terre for the occasional yomtov or fly in the Philharmonic for a Bar Mitzvah, it might mean something. If it's just you or me burchering, it's most probably just jealousy. If the interest on the cash in your CD were ten million dollars a year, and if you were giving the right amount of tzedaka of your money and your time, if when you made that wedding you paid for the weddings of three poor yesomim, you would be entirely right in making a fantastic extravaganza for your simchos. There would be absolutely nothing wrong with it. That's how you celebrate.  You're happy! You want to go overboard! You want to express your excitement and joy!  If you, the complainer, want to be rich, and you are not, that's not the fault of the rich. It is because you are not smart enough, or not disciplined enough, or not driven enough, or too timid to commit, or, of course, you don't have the siyata dishmaya. Or, as Reb Moshe once said to someone, maybe you had a tzadik ancestor that prayed that you should not have the nisyonos of wealth.

Instead of working on other people's middos, work on your own. If you see someone doing an aveira, then give him mussar.  If you see someone and it looks like they're having too good a time, they're being so self indulgent - just try to not be a metzora. Be a Tov Ayin hu yevorach and be happy for him.

Coincidentally, this point was limned by Rabbi Dr. Nachum Stone of Maalei Adumim in his shul bulletin, which I reproduce in entirety.

Parashot Acharei –Mot and Kedoshim   

Nachum J Stone

.ויקרא 18:3

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ׃

In our parsha we read"  and their customs do not follow”

When a passuk is written with an abstract clause, it can't be interpreted literally. One cannot “walk” in a set of laws or behaviors. This invites a wide range of interpretations. Some interpret, not to follow the laws of the gentiles. Some interpretations are hairstyle, behavior, architecture, dress, fashion. Rambam following a number of Talmudic citations rules “all the above”.

[11 avoda zara 1-3]

Rashi quoting the medrash halacha explains

ובחקתיהם לא תלכו. מַה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אָמַר? אֶלָּא אֵלּוּ נִימוֹסוֹת שֶׁלָּהֶן — דְּבָרִים הַחֲקוּקִין לָהֶם — כְּגוֹן טַרְטִיָּאוֹת וְאִצְטַדִיָּאוֹת,:

 “their theaters and circuses” in other words, their leisure activities. Rambam did not bring this at all in his longer list of forbidden activities.

As we (hopefully) enter the last stages of our CoronaVirus isolation, I think that we can better appreciate Rashi’s interpretation, which seems to be more metaphoric or abstract than Rambam. 

 To a large degree, many of us have been forced into almost full-time leisure mode. What did we do with our time? A lot of everything, of course. The mix of activities are on a continuum of spiritual, intellectual, mundane, mindless and perhaps even embarrassing. The choices we made to a large degree indicate our values. 

Rashi is instructing us to avoid the entertainments that do not promote or perhaps are even in conflict with our ideals and mores. As we emerge from our isolation, we can use the opportunity to evaluate how we used our time.

*******

In today's (Wednesday) Daf, Shabbat 54b, the discussion surrounds a certain cow who walked about on Shabbat improperly adorned with a decorative ribbon. (It is forbidden to have one’s animal carry an unnecessary burden in the public domain on Shabbat.) The cow is identified as belonging to Ribi Elazar ben Azariya, even though it was not his. The gemara explains that Ribi Elazar ben Azariya is assigned responsibility for the cow, which belonged to a neighbor, because he didn't protest the inappropriate decoration. The leaders of a community are responsible for the behavior of the collective.

Each of us has a leadership role to play within our families, communities, employment. And that is leading by example. Certainly, no one should stick their noses into anyone else's affairs. We must all get our own priorities in order. Have we taken steps to welcome God into our lives? Does our behavior properly express the purpose of our being?

As we strive to make our day-to-day lives reflect the ideals of Judaism, we help each other and all of Am Yisrael. When we accept Rashi’s advice to limit our adoption of entertainments of the gentiles, we can start walking in the Godly path. 

Question about Face Masks on Shabbos

Is one allowed to wear a face mask in the street on Shabbos.

Does it matter if it is for one's own protection, or for the protection of others, or simply a government edict for a policy reason unrelated to health (such as to remind people to not touch their faces, or to maintain social distancing.)

Here are two teshuvos on this question. The first is from Harav Moshe Kaufman, a Dayan and poseik of the Midwest Beis Hora'ah and author of numerous sefarim.  The second is from Harav Reuven Klein, another young gadol. Rabbi Klein's teshuva takes a very different approach, and incorporates his discussions with Rav Usher Weiss.

Rabbi Kaufman

Masks on Shabbos.docx

Rabbi Klein

Masks on Shabbos 

Tobacco is Good For You

THIS IS COPIED FROM A DIFFERENT WEBSITE. IT IS NOT CONSONANT WITH OTHER POSTS ON THIS BLOG, BUT I AM POSTING IT AS A PUBLIC SERVICE.
Maybe I've been quarantined too long.


In perhaps the greatest cosmic absurdity, it appears that tobacco use protects against infection by the Covid 19 virus.

Perhaps instead of "cosmic," the word should be "comic."

Obviously, medical professionals and laymen assumed the opposite.
https://www.timesofisrael.com/smokers-appear-to-be-at-higher-risk-from-coronavirus-expert/

But a closer examination reveals the truth.

I have been following this from the beginning.  The most recent article that I saw, noting the bizarre inverse relationship between Covid and smoking, concludes by saying

The above-mentioned observations, together with the potential mechanisms through which nicotine interacts with the inflammatory process and the renin-angiotensin-aldosterone axis involved in the development of COVID-19, warrant an urgent investigation of the clinical effects of pharmaceutical nicotine on COVID-19 susceptibility, progression and severity.

Earlier intimations of this counterintuitive but empirical reality include this, from  "The Lancet"

This sex predisposition might be associated with the much higher smoking rate in men than in women in China (288 million men vs 12·6 million women were smokers in 2018). Of note, one study (preprint) 

5

  found that although ACE2 expression was not significantly different between Asian and white people, men and women, or subgroups aged older and younger than 60 years, it was significantly higher in current smokers of Asian ethnicity than Asian non-smokers; although no difference was found between smokers and non-smokers who were white. Nonetheless, the current literature does not support smoking as a predisposing factor in men or any subgroup for infection with SARS-CoV-2. In the study by Zhang and colleagues, 

2

  only 1·4% of patients were current smokers, although this number was much higher at 12·6% in the study by Guan and colleagues. 

4

  The relatively small proportion of current smokers in each of these two studies compared with the proportion of male smokers in China (50·5%) are unlikely to be associated with incidence or severity of COVID-19. A trend towards an association was seen between smoking and severity of COVID-19 in the study by Zhang and colleagues 

2

  (11·8% of smokers had non-severe disease vs 16·9% of smokers with severe disease), but it was not significant. Without strong evidence of an association between smoking and prevalence or severity of COVID-19 in Asian men compared with other subgroups, no firm conclusions can be drawn. With more cases being examined from different ethnic and genetic backgrounds worldwide, ACE2 expression variation can be better analysed and compared to establish whether it contributes to susceptibility to COVID-19 across the different subgroups.

The article referenced in note 2 is

• Zhang JJ
• Dong X
• Cao Y
• et al.

Clinical characteristics of 140 patients infected with SARS-CoV-2 in Wuhan, China.

Allergy. 2020; (published online Feb 19.)

DOI:10.1111/all.14238

Note 5 is 

• Cai G

Bulk and single-cell transcriptomics identify tobacco-use disparity in lung gene expression of ACE2, the receptor of 2019-nCov.

medRxiv. 2020; (published online Feb 28.)

DOI:10.1101/2020.02.05.20020107

I am not a doctor. I don't know if the consequence of widespread smoking would be positive because of the protection from Coronavirus, or negative, because of increased risk of cancer, heart disease, and emphysema. 

But it's remarkable that with all the silly nostrums out there, nobody wants to talk about this one, which has such a strong scientific basis that it breaches the "it can't possibly be true" research barrier.

I personally don't want to take up smoking again, because I remember how much it impaired my daily functionality and how hard it was for me to quit. I'm sure that if I started again, I would rather risk some horrible disease than quit again.  Even for the rest of you, only a fool would pick up on this and begin smoking. But vaping might be something to consider. Now we need a vape we can use on yomtov..... A Shabbos Vape. Come on, Tzomet! 

Covid and Tehillim 4: The Apikorsus of Tefilla b'Tzibbur, and the Profit of Hardship

TL:DR - 
In Tehillim Mizmor 4 are two messages that are worth remembering in our current circumstances.

1. You daven where the Ribono shel Olam tells you to daven. If He tells you to daven in your living room, davening in a secret minyan is no better than shchutei chutz.

2. Hardship inflicted by the Ribono shel Olam is the necessary antecedent for a geula that would not and could not have come if not for that painful experience.




1. I came across an interesting Medrash, in Tehillim 4 on passuk 5.

רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה 

Medrash: 

רגזו ואל תחטאו. א"ר אחא ארגיז יצרך ואל יחטיאך. ורב אמר אכחיש יצרך ואל יחטיאך שלא תבוא לידי חטא. תנא בשם ר' אחא בר יעקב (ירמיה יז יג) מקוה ישראל ה'. מה המקוה הזה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. ומי ראוי לילך אצל מי הוי אומר הטמא צריך לילך אצל המקוה ולטבול בו. כך אמר הקב"ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בבית הכנסת שבעירך. ואם אתה אינך יכול לילך בבית הכנסת שבעירך התפלל בתוך ביתך. ואם אין אתה יכול לילך להתפלל תתפלל על מטתך. ואם אין את יכול לדבר הרהר בלבך. הדא הוא דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. א"ר יודן ובלבד שתדומו מאותה עבירה שבידך. ואם אתה עושה כן ראה מה כתיב בתריה זבחו זבחי צדק. מעלה אני עליך כאילו בנית מזבח והקרבת עליו קרבנות הרבה. זבח אין כתיב אלא זבחי. 

The point of the Medrash, and the relevance is self evident, is that tefilla is like a mikva. A mikva does not come to you; you have to go to the mikvah. So, too, you have to daven in Shul with a minyan. 
But what if you can not go to shul?
Then daven in your house.
But what if you can not daven in your house in a normal manner?
Then daven in bed.
Your optimal place of tefilla depends on the circumstances: if you can, you must daven in shul. If you can not, then your makom tefilla is your house.
It seems to me that if the mikva is in your living room, and you go and daven with a minyan, then you're not in the mikva at all. The Ribono shel Olam decides where the mikva is, not you. 
And if you daven in a way that increases the danger to your own or your community's health, then you are at best an idiot, at worst an עובד עבודה זרה, and in either case, the Rambam would say אסור לרחם עליו. And Moshe Rabbeinu said, אכן נודע הדבר.

Reb Moshe used to say over the Gemara in Sanhedrin 99b

 "אפיקורוס וכו', רבא אמר, כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן, מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה

In what manner have the Sages benefited us with all their Torah study? Never have they permitted a raven nor have they prohibited a dove for us.

רש"י

לא שרו לן עורבא - לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה

The question is, we understand the Apikorus wants to be free from the restrictions the Torah places on us - "Why did Chazal never permit eating other birds, like the raven?" But why would he complain that Chazal never prohibited eating the dove?
The answer is that the Apikorus is motivated by the desire to break the Torah, to break the mesorah. He doesn't really care that raven is treif, he doesn't care that dove is kosher. What bothers him is listening to the instruction of the Torah and of Chazal. Anything that breaks that power makes him happy, even if it means there are greater issurim.  As long as he is not meshubad to the Torah, he is happy.

So too, people who insist on davening with a minyan under the circumstances are channeling the House of Binyamin the Doctor. If the mesora, if the leaders of Klal Yisrael, say that we may not daven with a minyan, then "I insist on davening with a minyan."


2. The Yerushalmi Taanis 2 9. The Mishna says that there are special nuschaos for Shmoneh Esrei on a tainis declared because of drought.  The seventh bracha mentions Dovid and Shlomo, and, according to Sumchos, ends with the words  ברוך משפיל רמים, Blessed he who lowers down the haughty. 
The Yerushalmi asks, we know that there was a complaint against Shlomo for expressing pride in building the Mikdash when he said בנה בניתי בית זבול לך. But where do we find Dovid acting high? The Yerushalmi answers that this was shown by his counting Klal Yisrael, על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל. 
Then the Yerushalmi brings a memra from Rav Avahu. 

אמר רבי אבהו כתיב [תהילים ד ב] בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש:

Pshat in the Yerushalmi is that Dovid HaMelech realized that Hashem's response to his tefillos did not just remove the tzaar. The yeshua that he experienced yielded a benefit that he could not have possibly have attained if he had not suffered through the anguish.  (This is reminiscent of the Beis HaLevi in אז ישיר.)

This is how the Netziv explains it in his Imrei Shefer in the Hagadah, on מן המצר.

מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה דמה שקראתי מן המצר הגיע לבסוף שענני במרחב מה שלא היה אלו לא היה מיצר לי וכדאיתא במדרש עה"פ בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקב"ה כל צרה שהכנסתי הרחבת לי ממנו ממעשה דבת שבע יצא שלמה ושלשלת המלוכה ממעשה דמנין ישראל והדבר נתגלה מקומו של בהמ"ק הי לי לא אררתן בשעה שאני במצר מ"מ ה' לי וכמאמר דוד גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וזהו מה יעשה לי אדם וכל הצרות שאני מיצר הכל שבטך הוא הכל בהשגחה פרטית למרחב 

Similar:
Orchos Tzadikim 26/Teshuva

ויש על הבוטח בשם ברוך הוא לידע, כי הצרות הם לטובתו ולהיטיב באחריתו, שנאמר: "אל תשמחי איבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה ז, ח); ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: אלמלא שנפלתי, לא קמתי; ואלמלא שישבתי בחשך, לא היה אור לי (שחר טוב כב ז). 

I found no exact match for the cited Shocher Tov. What I did find was in Shocher Tov 5:1

אמר לו דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים הם שנאמר (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים. וכן הוא אומר (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. אלולי שישבתי בחשך לא היה אור לי. אמר להם הקב"ה הצדקתם עליכם את הדין אני קורא לכם (ישעיה סא ג) אילי הצדק מטע ה' להתפאר:

and Yalkut Shimoni Tehillim Remez 628:

 ד"א אל הנחילות כמד"א (ירמיה י יט) נחלה מכתי וכה"א (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי אלולא שנפלתי לא קמתי (שם) כי אשב בחשך ה' אור לי אלולא שישבתי בחשך לא היה אור לי  

Shaarei Teshuva 2:5

ויש על הבוטח בשם להוחיל במעוף צוקתו כי יהיה החשך סבת האורה. כמו שכתוב (מיכה ז) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא נפלתי לא קמתי אלמלא ישבתי בחשך לא היה אור לי. וכל איש ואיש ביום צר לו יתן לבו להבין ולהתענות עם התשובה והתפלה. כמו שהצבור חייבים לצום ולהתענות בעת צרתם כאשר תקנו חז"ל וזה צום נבחר ויום רצון. וכאשר יבא מוסר הש"י על האיש אשר הוא זך וישר יהיה לנסיון ולהגדיל שכרו לעולם הבא כמו שנאמר (דברים ח) למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה פשפש במעשיו בעת צרתו וחפש וחקר ולא מצא חטא בידו הן הן יסורין של אהבה:

Reb Chaim Shmuelevitz in his Sichos 93:

כתיב במיכה (ז, ח) " אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה׳ אור לי". ופירשו חז"ל: "אילולא נפלתי לא קמתי, ו אילולא שישבתי בחושך לא היה ה׳ אור לי". (עי׳ שוחר טוב תהילים ה׳ ובילקוט תהילים רמז תרכ"ח). ואף לגבי מלחמת האדם עם יצרו נאמרו הדברים, אלמלא נפלתי לא קמתי, ואלמלא ישבתי בחושך לא היה ה׳ אור לי, שהנפילה והישיבה בחושך הם הם המביאים את האדם לראות את האמת, ומתוך החושך מבחין הוא באור ביתר שאת, וכמו שיתבאר... 

 ובטעם הדבר נראה, כי המפריע העיקרי להתעלות האדם הוא ההתרגלות למצבו... וכיון שכן נשאר האדם במצבו, ואין בו הכח והרצון להתעלות, ורק זעזוע של נפילה קשה ח"ו מוציאה את האדם משלוותו והרגליו, ומעוררת אצלו התרגשות הלב, וכשרואה פתאום את התהום שבו הוא נמצא יש בכוחו להתעלות מעלה מעלה, " עד ה׳ אלקיך", ולהגיע למקום שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם

Some people make the mistake of learning the Yerushalmi like the Medrash in Tehillim, that simply means that Dovid experienced pain several times and Hashem saved him from that emotional suffering. This is just a mistake. The Yerushalmi and the Medrash are completely different. 

Medrash Tehillim 4:2

אמר ר' יוחנן שלשה דברים היה דוד מצטער עליהם והרחיב הקב"ה דעתו בהן ואלו הן בית המקדש ומעשה בת שבע ועסק מלכות שלמה בית המקדש מנין שכן כתיב זכור ה' לדוד את כל ענותו אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום תהלים קלב א ה והרחיב לו הקב"ה ומצא שנאמר ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים (דה"א כב א) ואחת מעשה בת שבע לפי שישראל היו מלידין עליו ואמרו אי אפשר ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל ישראל בחרב יש לו תשועה עולמית והרחיב לו הקב"ה ואמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג) שלישית ישראל אמרו מה דוד סבר שתשתל מלכותו על בנה של בת שבע והרחיב לו הקב"ה ואמר לו הנה בן נולד לך כי שלמה יהיה שמו (דה"א כב ט) אמר ר' יהודה הלוי וכי שאר כל הבנים אינם נולדים ומהו נולד לך לרפואתך מן חטא שלך ע"י נתן הנביא שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה (ש"ב יב כה)