Lech Lecha, Bereishis 13:7. Shepherds of Lot and Avraham, the Ketzos and Nesivos

(repost.)

Lot's shepherds of Lot grazed their flocks on land that belonged to the canaanite residents of the land.  Avram's shepherds rebuked them.  Rashi, based on the Medrash Rabba here, says that Lot's shepherds claimed that Hashem's promise to give the land of Canaan to Avram's descendants justified their behavior.  Since Avram was elderly and barren, Lot was the presumptive heir.  As such, the land was his.  Avram's shepherds disagreed because, as the passuk continues,  the Canaanites and Perizzites dwelled in the land at that time, meaning that the transfer of ownership had not yet taken place.  Until that transfer took place, it was owned by its inhabitants.

Bereishis 13:7

ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ

Rashi:

"ויהי ריב" - לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין

Medrash Rabba 41:5

ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט -- רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אמר: בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה, ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל?! היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם: לזרעך אתן את הארץ הזאת. ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו, ואין אכלין, מדידהון אינון אכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו: לזרעך נתתי. אימתי? לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה.
והכנעני והפרזי אז יושב בארץ -- עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ:

The Ramban does not accept that this would be even a superficially rational argument.  The promise to Avram was to his seed, and Lot was his nephew, not his descendant.  Instead, the Ramban reads the Medrash as saying that the shepherds of Lot misheard or misunderstood the promise to Avram- perhaps they understood it to be a gift to Avram's heir, whoever that will be.

Ramban:

ויהי ריב - כתב רש"י לפי שהיו רועיו של לוט מרעין בהמתם בשדות אחרים והיו רועיו של אברם מוכיחין אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אמר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה עדיין אברם ומדרש רבותינו הוא (ב"ר מא ה) ואני תמה כי המתנה שנאמרה לאברם לזרעו היתה שנאמר למעלה (יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת והיאך יירשנו לוט אולי שמעו הרועים המתנה וטעו והכתוב אומר כי גם ללוט גם לאברם איננה עתה ולפי זה מה שאמר תחילה כי היה רכושם רב לאמר כי מפני הרכוש הרב לא ישא אותם הארץ והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים וזאת סבת המריבה

(Parenthetically, the Ramban, and Rashi, highlight something we need to remember- that when the Torah presents someone as a sinner, it is a mistake to say that he was simply a crude rasha.  The Torah doesn't waste our time castigating simple resha'im.  The Resha'im in the Torah always had an excellent rationalization, and only when you understand what they were thinking can you learn the higher lesson the Torah is teaching.  It would be easy to say that Lot's shepherds were just thieves, but from Rashi and the Ramban you see that this is not correct.  Lot was Avraham Avinu's nephew, and lived in a household where malachim were everyday visitors.  If Lot went off the derech, the derech was not easy to discern; if Lot's shepherds acted in this way, Lot was aware of it, and there was a good reason to think it was muttar.  This is true with Korach, with Yeravam, with Menashe (as Rav Ashi found out in Sanhedrin 102b,) with Achav, with Acheir, and with all those that are described as having committed terrible sins.)

It seems to me that the Ramban creates a bigger problem, a question that he implicitly asks but doesn't answer.  If we seek an ostensibly valid basis for Lot's shepherds' assertion, why did they think that Hashem's promise made it Lot's or Avram's property immediately?  It was a promise to give in the future.  Until Hashem gives it, it belongs to the original owners.  That is, indeed, how the Medrash learns the second half of the passuk- that Lot's shepherds were wrong, because the land was still inhabited- and owned- by the Canaanim.  What was their rationale for ignoring the current inhabitants?

It is true that where a person gives a gift to A with the remainder to go to B, (אחריך לפלוני), the current user is said to have only the קנין פירות (usufruct) while the remainder man has the קנין הגוף.  But that's only where the owner creates a trust, and transfers ownership to the  קנין פירות and the קנין הגוף people.  Here, no transfer was made; it was just a promise to give a gift in the future.  Furthermore, the owner of the קנין פירות has an absolute right to undisturbed use of the  פירות, despite the other's ownership of the קנין הגוף.  The אחריך guy cannot even take things the first man has no intention of using.

Perhaps the pshat is that Lot understood the promise to mean that it would belong to them whenever they walked in and took it, that it created an immediate right to take possession of it; not that it was theirs as soon as it was promised, but that they had the right to take possession and make it theirs at will.  But on what basis can we interpret Hashem's promise to mean that?  What kind of pshat is the Ramban saying that אולי שמעו הרועים המתנה וטעו, they knew of the promise but made some kind of mistake?  What does that mean, that they misunderstood it?  Either they heard it, or they didn't.  The Ramban is very shver.

The answer is that the argument between the shepherds of Lot and the Shepherds of Avram is exactly the same as the argument between the Ketzos in 278:15 and the Nesivos there in sk 11 regarding the status of an item after its owner swore that he would give it to another person, or makirei kehuna.  Lot's shepherds held like the Ketzos, and Avram's shepherds held like the Nesivos.

Here is the relevant part of the Ketzos.

 מסופקני באחד שנשבע ליתן מתנה לחבירו חפץ פלוני ומת המקבל קודם שהגיע המתנה לידו אם הוי ראוי לגבי בכור כיון דשבועה אינו עושה קנין, או נימא כיון דצריך לקיים שבועתו ואסור לו לחזור ה"ל החפץ שנשבע לתת לו כמו מוחזק. והנה יש ללמוד דבר זה דהוי מוחזק מדברי תוס' פ' יש נוחלין (ב"ב קכג, ב ד"ה הכא במכירי כהונה) וז"ל: בכל דוכתי עביד מכירי כהונה מוחזק בפ' כל הגט (גיטין ל, א) והיינו טעמא משום דזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפי' בדברים בעלמא, ואע"פ שאם רצה לחזור בו יכול מכל מקום כל כמה דלא הדר ביה הוי כמוחזק עכ"ל. וא"כ מכ"ש בנשבע או נתן תקיעת כף ליתן חפץ פלוני דהוי מוחזק לגבי בכור

......................

ולעד"נ דודאי מכירי כהונה אינו אלא משום איסור וכמ"ש תוס' שזכרנו, אלא דהתם בב"מ דכבר תקפו כהן קודם שחזר תו ליתיה בחזרה כיון דמכירי כהונה חשיב כמו הבטחה שיתן לו כל המתנות וכבר תקפו תו ליתיה בחזרה כיון דכבר זכה בו, והוא הדין במתנה מועטת דיכול לחזור ואסור לו לחזור ואם הלך המקבל בעצמו ומשך תו ליתיה ברשותיה לחזור דהוי ליה כנותן לו רשות לזכות בו כיון דאסור לו לחזור ועמ״ש בשי׳ ר'ד סק'ג

Here is the Nesivos:

״עקצוה״ח שרצה ללמוד מהא דמכירי כהונה דהוי מוחזק משום דאסור לחזור בו משום דהוי כמתנה מועטת, א״כ ה״ה כשנשבע ליתן מתנה דהוי מוחזק אצל המקבל, ולפי״ז א״כ בכל מתנה מועטת ליהוי המקבל מוחזק 

ולפענ״ד דעיקר הטעם דדוקא במתנות כהונה דהוא של כהן ואי תקפו כהן במכירי כהונה אינו חייב להחזיר כמבואר בתוס׳ ב״מ דף ז׳ בסוגיא דתקפו כהן, והטעם דמתנות כהונה של כהן הוא רק שיש לבעה״ב טובת הנאה בציווי רחמנא, וכיון דאסור לחזור בו נתבטל הטובת הנאה שנתנה לו רחמנא, דבמקום איסור לא נתנה לו רחמנא, וכיון שהוא אינו יכול לחזור והמקבל יכול לתקפו בע״כ של הנותן וכשיתקפהו יהי׳ שלו לגמרי לקדש בו אשה ולכל דבר הוי מוחזק, משא״כ בשבועה או בשאר מתנה מועטת דאפילו יתקפו ממנו לא יהי׳ שלו עד שיקנה לו בקנין, וכל זמן שלא נקנה לו בקנין לא יהי׳ שלו לא הוי מוחזק, ולדברים אלו כיון המהרי״ו בתשו׳ ס׳ ע״ד ע״ש״.

I'm not translating or explaining them, because if you're willing to accept that the machlokes ro'ei Lot and ro'ei Avram is the machlokes Ketzos and Nesivos, you've been in yeshiva long enough to be able to understand them yourself.  Anyway, Reb Moshe Mordechai, in his introduction to his Levush Mordechai, says that once a yeshiva bachur can learn Gemara and Tosfos by himself, he should spend part of the day learning b'iyun, half of the day learning just Gemara without Tosfos for bekiyus, and an hour a day learning the Ketzos with a good chavrusa. 

ושעה אחת ביום יקבע ללמוד קצות עם חבר כגילו שיש לו שכל ישר ובזה בע"ה יצליח הרבה

(Rav Shmuel Birnbaum of Mirrer Yeshiva NY said the same about the דברי יחזקאל-  if you want to become a lamdan, his eitzah is to make a seder to learn the דברי יחזקאל.)

The only problem I have with the Ketzos is that he holds, in 241:4, that it is possible to have a full kinyan haguf lizman, unlike the Rosh and Ran  in Sukkah that say that a kinyan lizman is meaningless and is just another way of saying "borrowed."  (The Ketzos found a rishon that says like him, Rabbeinu Avigdor in the Teshuvos HaRosh, also found on the gilyon in our Yerushalmi in Orla daf 2- pointed out by Reb Chaim B.)  Bishlema if, like the Rosh and Ran, a kinyan lizman is not a kinyan gamur, I could understand saying that if the kinyan is absolutely guaranteed to end at a certain point, the real baalim is the acharecha.  But the Ketzos holds you can have a kinyan haguf gamur lizman, and it's hard to understand why the future change matters at all until the change occurs.  But as far as the t'liyah on the machlokes Ketzos and Nesivos, the t'liyah is still excellent.

If, however, you want to know how the Ketzos understood Avraham Avinu's shittah, there are several ways to explain it. 

1.  The Rambam in the introduction to Mishnayos says (reconciling Brachos 4b and 7a) that a nevuah that was intended to be publicized that foretells a good thing is never retracted, even if the beneficiary of the nevuah sins and doesn't deserve it.  Many rishonim disagree, including the Or Hashem (2:4:2) and the Abarbanel (al hatorah) and the Ramban (12:6).  So it could be that Avraham Avinu held not like the Rambam, and there was a chance that the nevuah might not be fulfilled, lest he lose the zechus to inherit the land.

2.  Avraham Avinu held that publication only matters when it is the beneficiary that hears of it.  Since the beneficiary was the son he would have, who had not yet heard anything.  Lot held that if anyone hears of the nevuah, it doesn't matter if it is the beneficiary or not, the nevuah will be fulfilled, and since Lot heard it, it was going to be fulfilled no matter what.

3.  There is a big problem with the Ketzos.  Bishlema by matnos kehuna, you can't benefit from them anyway, so there's no reason the Kohen shouldn't take them now.  But by a shevua to give a gift, why can't you use it until you give it away, and if so, what right does the beneficiary have to take it before you decide to give it?  How can the Ketzos compare them?  Perhaps the answer is that when you swear to give an object away, any use that will diminish the value of the object contradicts the promise.  But of course, if you could use the object before giving it away, the other person can't just take it.  Also, it could be that the Ketzos is talking about a case where the owner has absolutely no intention of using the object before giving it away.  If so, it could be that in our case, Lot's shepherds held that the Ketzos' rule applied, because the Knaanim were not using the fodder, and it would just go to waste.  If so, the oath allowed them to take it, because taking it did not interfere with the temporary right of usage of the Knaanim.  Avrohom Avinu, on the other hand, held that since the Knaanim could use it if they so chose, the fact that they weren't is not enough to apply the Ketzos.  The same is true by the burial of Sarah, where Rashi says that Avrohom Avinu said that he had a right to take it- the Knaanim couldn't use it for anything but burial, and using it for burial would interfere with Avrohom's kinyan haguf by making it forever useless for Avrohom.  This precluded them from using it as a cemetery; since it had no other possible use, the rule of the Ketzos did apply.

The Self Righteous Men of Sedom

The vort is very good, but I don't think it speaks to our tekufah. Of course, there are yechidim that it describes very well, but they are lunatics and psulei yichus descended from a long line of lunatics and psulei yichus.

From Chadrei Chareidim Forum:

ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (יג.יג)

פשוטו של מקרא כדברי רש"י הוא, "ואנשי סדום רעים" – בגופם, "וחטאים" -   בממונם, "לה' מאד" – יודעים רבונם ומתכונים למרוד בו. 

אך הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע הסביר כאן פשט חריף שכל כך אקטואלי לדורנו... "ואנשי סדום רעים" בגופם, "וחטאים" בממונם, אך "לה'" – כשהם מרשיעים ברשעותם הם עושים זאת כמובן במסוה של "לשם שמים" "תקנת הדור" באיצטלא של 'צניעות' 'קודש' 'חינוך', אך התורה מיד ממשיכה ומעידה לנו מה מסתתר מאחוריהם: כלום! גורנישט! רק "מאד" – 'כסף' 'געלט' כמו ובכל מאודך – ממונך...

וכמו שפירש הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק זי"ע בחריפותו את דברי הגמ' (בבא בתרא טז.) א"ר לוי 'שטן' ו'פנינה' לשם שמים נתכוונו. והפשט הפשוט הוא, שגם השטן בהכותו את איוב וגם פנינה בצערתה את חנה לשם שמים נתכונו – היו להם כוונות טובות כמבואר שם, אך הרה"ק מקוצק זי"ע אמר: שכזה רשעות יכול להגיע רק ממי ש"לשם שמים נתכוונו" – שהכל אצלו במסווה של "לשם שמים" ער מיינט ממש נאר דעם רבש"ע!...

(מובא בגליון פנינים )

A Post I "Borrowed" From the Divrei Chaim Blog

 This is being posted without permission. I couldn't help myself. It's so well written!

So here's the post, with only insignificant changes.

At the end I have the original from the Chasam Sofer, and the source of the idea, a Zohar. So at least I can add the credibility of the source.

Where's the Passion?

I am hesitant to quote this Chasam Sofer because I only saw it quoted second hand and have not been able to find it inside, so buyer beware.  It's a nice pshat anyway.  

The Midrash comments on the doubling of the name Noach in the first pasuk in the parsha, "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את־האלהים התהלך־נח," that Noach was "neicha l'elyonim v'neicha l'tachtonim," 

אלה תולדת נח נח, אתמהא, לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות נח שם, אלא ניחא לו, ניחא לעולם, ניחא לאבות, ניחא לבנים, ניחא לעליונים, ניחא לתחתונים, ניחא בעולם הזה, ניחא לעולם הבא.

he was viewed pleasantly both by Heaven and by his fellow man (see Baal haTurim).  B'pashtus, you can't ask for a bigger compliment than that.  Chasam Sofer, however, says exactly the opposite.  Avraham did not care about pleasantries when he demanded of G-d, "Chalila l'cha, ha'shofet kol ha'aretz lo yaaseh mishpat?!"  Moshe Rabeinu did not care about pleasantries when he went to bat on behalf of Klal Yisrael and argued with Hashem to not punish them.  David haMelech did not care about pleasantries when he said, "Anochi chatasi... v'eileh ha'tzon meh asu?" (Shmuel II 24:17).  Being a tzadik sometimes means arguing with G-d, not going along passively with the program.  And the same, kal v'chomer, holds true when dealing with other people.  Avraham smashed idols, Moshe Rabeinu called out the people when they did wrong, Eliyahu haNavi gave mussar.  Being a tzadik will not necessarily win you a popularity contest, and that's as it should be.  Noach was "ish tzadik b'dorosav," he wanted to get along with everybody, and "es ha'Elokim hishalech Noach," he didn't want to challenge G-d either.  The result is that those around him took no heed of his example and continued to do wrong, and G-d was not assuaged and brought a flood to destroy the world.  Noach, Noach -- both are strikes against him.

These days the message everybody preaches is that the job of our Rabbis and leaders is to make sure everybody feels welcome, happy, warm and fuzzy.  We have so much noach going around it's incredible.  G-d forbid anyone should actually try to tell someone that what they are doing is wrong and needs to change -- oh no, that could only be done in past generations, not today.  If you are a rebbe or a Rav and see a group of teenagers dressed in sweatpants and T shirts on Shabbos on the way to play ball, the response is not to speak to them about Shabbos (then or at some other time), but aderaba, you are supposed to join the game, to show them that you are one of the boys, because only then will you be able to influence them.  And then you wonder why after 4 years of high school and over 100k in tuition these same boys probably wont keep Shabbos much better or know how to read a piece of gemara.  Am I wrong?

R' Yehudah Deri puts together the Midrash which blames Noach for the flood because he did not give tochacha and the Rashi (7:) that says אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא מבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים.  If you truly believe something, then you are passionate about it and can't help but speak out and share your views.  Noach was "mi'ktanei emunah," and when you need convincing yourself, you don't stand much chance of convincing others.  

A certain person was all over the Jewish news last week, some people in favor of his actions, some opposed to his actions.  I was at a wedding this week and this guy was there and he was like a rock star, the way some people gathered around him for pictures, to talk to him to shake his hand.  

What is this guy's secret?  Why do people respond to him?

I think the answer is one word: passion.  You may disagree with what he did, with how he expressed it, but you can't take away the fact that he showed passion.  Everyone else was busy being Noach, neicha to this politician, neicha to that entity, etc. sending the usual mealy mouthed letters that say nothing and mean nothing.  Is that all you can do when your yeshivos and shuls are having locks put on the doors???  In case it's not clear, that does not mean rioting in the street is necessarily the best idea, but if that's not the answer, then find some other way to at least show some passion for what you believe in!  Mordechai did not send a mealy mouthed letter to Achashveirosh -- it was "sak v'eifer yutzah la'rabim."  When you read those words in the nigun of Eicheh you get the message: this is a tragedy that's unfolding.  Do we even think anymore that putting a lock on a beish medrash is a tragedy, or have we lost our feelings completely?  If closing down our shuls and yeshivos is not enough to spur the community to grave action -- whether it is civic action or religious action in considering why Hashem is allowing this to happen -- what will???

"Va'ya'as Noach k'chol asher tzivahu Hashem."  Ksav Sofer explains that Noach did whatever he was commanded: he did the 7 mitzvos given to Adam, and he built the ark just as he was commanded.  But that gufa is the problem with Noach!  A command like "Build an ark because the world is going to be destroyed" is not a command like any other command.  Those words should have sent a jolt through Noach's system. 

There are tents in people's backyards not too far from where I live that are even bigger I think than the shul I daven in.  A person can say who cares if they close the shul -- I've got where to go.  I'm still doing what I have to do.  The problem is not that we are not doing what we are supposed to do -- "Vayaas Noach k'chol asher tzivahu Hashem."  The problem is where's the jolt, where are the tears, where's the feeling that our chiyus is being taken from us?  

Where's the passion?

And here is the original that I found on Otzar, in one of the versions of the Toras Moshe.

דרשות חתם סופר  דף שפ"ח טור א' 

תורת משה פרשת נח

כתיב אלה תולדות נח בראשית ר ט' במדרש נח לשמים נח לבריות ע"ד פשוטו י"ל אדלעיל קאי ונח מצא חן בעיני ה' מ"ט כי היה הוא נח לבריות וכל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ע"כ אחז"ל שבת קג"ג מהספדו של אדם ניכר אם בן עה"ב הוא ר"ל ע"י ההספד שמתחממין עליו ניכר שהי' נח לבריות וממילא נדע שרוח המקום נוחה הימנו אבל באמת נ"ל שאיננו לשבח וכבר אמרנו מ"ש מרע"ה שמות ל"ג הודיעני נא את דרכיך למען אמצא חן בעיניך הכונה פי אחז"ל פסחים קי"ט למנצח זמרו למלך שנוצחיס אותו ושמח ואמנם מ"מ חשש מרע"ה במחלוקתו של קרח שמא יהי' קשה בעיני הקב"ה לעמוד בפרץ כל כך הרבה פעמים ולנצחו ית"ש ע"כ פירש"י יען הוא סרחון הרביעי נתרשלו ידי האוהב ע"ש במדבר ט"ז ד' והנה מרע"ה טרם ידע דרכיו של הקב"ה דהיינו י"ג מדות שבהם ראוי להשיב חמתו מאפו אז בא בכח ואמר ואם אין מחני נא וכדומה ואעפ"י שהקב"ה שמח בשמנצחים אותו אבל מ"מ קשה קצת לפניו ובפ ואתחנן פירש"י שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן אך כשידע המדות שראוי להתפלל שוב אין קפידא כל כך ובמרגלים התפלל באותן המדות ארך אפים ורב חסד וע"כ אמר מרע"ה הודיעני נא את דרכיך להתפלל במדות ידועות ולא אצטרך לעמוד בכח בפרץ ואדעך למען אמצא חן בעיניך ולא אחי' כמשא וטורח בעיניך כביבול והיות כן הצדיקיט הללו לא היו נח לשמים אאע"ה אמר השופט כל הארץ לא יעשה משפט חוליו הוא לך לעשות כדבר הזה ומרע"ה כיוצא כו דהמע"ה אמד ש"ב כ"ד י"ז ותהי ידך בי ואלה הצאן מה עשו וכדומה ולא היד נוחים לשמיש' ולבריות פשיטא שלא היו נוחים שהוכיחו בני דורם ולא נשאו להם פנים ומפני זה לא כתוב במרע"ה ויבכו אותו כל בית ישראל כמו באהרן מפני כי מרע"ה חרה אפו בם כמה פעמים וקרא להם מורים וממרים ובבה הוי מפני כי מרע"ה חרה אפו בם כמה פעמים וקרא להם מורים וממרים ובבה אאע"ה הוכיחם ושיבר צלמם וכל הצדיקים ואליהו הנביא הי' נח לשמים ולא התפלל על בני דורו אדרבא אמר קנא קנאתי לה' אבל עכ"פ לבני דורו לא הי' נח ומסר את נפשו באחאב יהורם ואיזבל ולא נתרצה הקב'ה  במה שהי נח לשמים ולא התפלל על בני דורו וסלקו למעלה רזה נח גם כי היה צדיק תמים מ"מ זהו חסרונו שהי' נח לשמים ונח לבריות כי את בני דודו לא הוכיח והי' נח להם וכשאמר לו הקב"ה קץ כל בשר בא לפני שתק ולא התפלל כמו שהתפלל אאע"ה על אנשי סדום אלא הי' נח לשמים לאמור ה' יעץ מי יפר וע"כ מצא חן בעיני ה' כי לא עמד בכח בפרץ להשיב את חמתו מהשחית וז"ש צדיק תמים הי' עם אנשי דורותיו ונח להם ואת האלקים ג"כ התהלל ונתרצה במעשי ה' ית' 

I found the source of the idea. It is a Zohar Chadash 23:

תָּנוּ רַבָּנָן, מָה הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ, כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּיבָה וְרָאָה כָּל הָעוֹלָם חָרֵב, וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת עָלָיו, וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִקְרֵאתָ רַחוּם, הָיָה לְךָ לְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ.

קי הֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רַעְיָא שַׁטְיָא, כְּעָן אֲמַרְתְּ דָּא, וְלָא בְּזִמְנָא דַּאֲמָרִית לָךְ בְּלִישְׁנָא רְכִיכָא, דִּכְתִיב (שם ו) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר כו', וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל כו', לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר כו', וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ כו', כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה, כּוּלֵּי הַאי אִתְעַכָּבִית עִמָּךְ, וַאֲמָרִית לָךְ, בְּדִיל דְּתִבְעֵי רַחֲמִין עַל עָלְמָא. וּמִכְּדֵין דְּשָׁמַעְתְּ דְּתִשְׁתֵּיזִיב אַתְּ בְּתֵיבוּתָא, לָא עָאל בְּלִבָּךְ בִּישׁוּתָא דְּעָלְמָא, וַעֲבַדְתְּ תֵּיבוּתָא וְאִשְׁתְּזֵבְתָּא. וּכְעָן דְּאִתְאֲבֵיד עָלְמָא, פָּתְחֵית פּוּמָךְ לְמַלָּלָא קֳדָמַי בַּעְיָין וְתַחֲנוּנִין.

קיא כֵיוָן דְּחָזָא נֹחַ כָּךְ, הִקְרִיב עֲלָוָון וְקָרְבָּנִין, דִּכְתִיב (שם ח) וַיִּקַּח מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְהוֹרָה וּמִכָּל הָעוֹף הַטָהוֹר וַיַּעַל עוֹלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ.

קיב אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ לְיִשְׂרָאֵל אַחַר כַּךְ, וּבֵין נֹחַ. נֹחַ לֹא הֵגִין עַל דּוֹרוֹ, וְלֹא הִתְפַּלֵּל עָלָיו כְּאַבְרָהָם. דְּכֵיוָן דְּאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה, מִיָּד וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר. וְהִרְבָּה דְבָרִים כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁשָּׁאַל שֶׁאִם יִמְּצָא שָׁם עֲשָׂרָה צַדִּיקִים, שֶׁיְכַפֵּר לְכָל הַדּוֹר בִּשְׁבִילָם, וְחָשַׁב אַבְרָהָם שֶׁהָיוּ י' בָּעִיר, עִם לוֹט וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו, וַחֲתָנָיו, וְלָכֵן לֹא הִתְפַּלֵּל יוֹתֵר.

קיג בָּא משֶׁה וְהֵגִין עַל כָּל הַדּוֹר, כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ, סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ. מַה כְּתִיב בֵּיהּ, (שמות ל״ב:ח׳) וַיְחַל משֶׁה. מַהוּ וַיְחַל. מְלַמֵּד שֶׁהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁאֲחָזַתּוּ חַלְחָלָה. רַבָּנָן אָמְרֵי, לֹא הִנִּיחַ משֶׁה לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא. דִּכְתִיב, (שם) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ.

קיד אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מֵהָכָא, (תהילים ק״ו:כ״ג) וַיֹּאמֶר לְהַשְּׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו. וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הֵגִינוּ עַל דּוֹרָם, וְלֹא הִנִּיחוּ מִדַּת הַדִּין לִשְׁלוֹט בָּהֶם.

קטווְנֹחַ הִתְעַכֵּב עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לֵיהּ רִבּוּי דְבָרִים, שֶׁמָּא יְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְלֹא הִשְׁגִּיחַ, וְלֹא בִּיקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְעָשָׂה הַתֵּיבָה וְנֶאֱבַד כָּל הָעוֹלָם.

Is It Good To Be Nolad Mahul?

UPDATED NOVEMBER 21 2020

UPDATED JUNE 22 2022

Final synopsis:

It is implicit in ma'amarei Chazal that being a  נולד מהול is a sign of great kedusha.

I thought that even though it is a sign of great kedusha, the person missed a מעשה מצוה and could not be said to embody any קיום מצוה at all, even according to the Or Zarua and the Mishkenos Yaakov and Reb Chaim (למ"ד a nolad mahul needs no hatafas dam.) Obviously he's not an ערל, but he can not be said to be a חפצא של מצוה, because THERE WAS NO מעשה מצוה.  

I was wrong. There are two inescapable proofs that even a נולד מהול embodies an אות ברית קודש and he is a חפצא של מצוה. 

I don't like this at all at all, but it looks like I am going to have to readjust my thinking. 

UPDATE 622/22

I just found that this is a machlokes Tanaim brought by Reb Meir Simcha in Parshas Shlach:

וזהו שאמר ר' עקיבא במדרש (תמורה) תנחומא (תזריע ה) על מצות מילה, מעשי הקב"ה נאים או מעשי בו"ד, והשיב מעשי בו"ד, כמו גלוסקה יפה יותר או חיטים, ולכן גם מצות מילה רצה הקב"ה להניח לאדם שיהיה לו במה להתגדר גם בגופו, ולכן ברא מותרות בבריאה, והאדם יבוא וימול בשר ערלתו, ובזה יחתום להיות עבד לה'. ולכן מצאנו בירושלמית ובמד"ר (בר"ר מז ט) על הא דדריש ר' לוי "מל אברהם" אין כתיב כאן, אלא נימול אברהם (בראשית יז כו) בדק את עצמו ומצא עצמו נימול שצעק עליו ככרוכיא ר' זעירא כזבנא שקרנא, מפני כי כל ענין מצות מילה הוא מה שכוון הבורא יתברך שהניח מותרות בבריאה, כדי לזכות האדם שיזדכך נפשו בקיום מצותה, ויהא מקיים בזה חפץ ורצון הבורא יתברך, א"כ מה אתה אומר שגם זה עשה ע"י פעולת הקב"ה, א"כ שוב בטלה הכוונה האמיתית בברוא הבורא יתברך דבר טפל ומותר בבריאה, לכן צעק עליו כזבנא שקרנא .שזהו שקר נראה, ומאמר שסותרו מעצמו  

*****************************************

I would have thought that being nolad mahul is a missed opportunity. A person has a mitzva to make a milah, to remove the orlah. If one has no orla, then he can not do the mitzva. Additionally, the bris, the covenant with the RBSO, is the act of doing the milah, besides being a mahul. If you're born mahul, you didn't have the opportunity to re-enact the making of that covenant with the RBSO. 

On the other hand, it could be that the Bris is, as the Kli Yakar in his עוללות אפרים emphasizes, is a form of a korban, and it seems that this is the kind of Korban you bring when you have to rectify a problem. Not having the problem is not a chisaron, just like the sifrei haneviim are only there to give us mussar - to remove our Orlas HaLeiv- because we were sinful and needed mussar. If not for that, we would have been perfectly happy without all the sifrei nevi'im, and nobody is sorry they couldn't bring korbanos because they didn't do aveiros.  Nobody is sorry they missed the mitzvos of Nig'ei Battim.  

BUT- even in Korbanos we find that there were those that dearly desired the opportunity to bring every kind of korban possible, even when they had no aveiros. We see this in the Mishna in Krisos (25a), in the shitah of בבא בן בוטא.

  ר"א אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה הוא היה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יום כיפורים יום אחד אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אלא אומרים לי המתין עד שתכנס [לבית] הספק וחכ"א אין מביא אשם תלוי אלא על שזדונו כרת ושגגתו חטאת 

Something to think about:

מנחות מ"ג:

ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר (תהלים יב, א) למנצח על השמינית מזמור לדוד על מילה שניתנה בשמיני 

Below we bring from the Shocher Tov that Dovid was nolad mahul. If that is the case, it's hard to know what mitzva he was happy about. True, he had no orlah, but he never had a mitzva of milah.  He was happy with nahama d'kisufa? He was happy that he resisted the desire to be mosheich orlaso?  I was confident that the Gemara and the Shocher Tov are not in agreement.

Speculation aside, you have to admit that Chazal associate being nolad mahul with tremendous kedusha, with one notable ringer.

שוחר טוב   13	אבות דרבי נתן  12	תנחומא  7
אדם	אדם	אדם
שת	שת	שת
חנוך	X	X
נח	נח	נח
שם	שם	X
תרח	X	X
יעקב	יעקב	יעקב
יוסף	יוסף	יוסף
משה	משה	משה
X	איוב	איוב
שמואל	שמואל	X
דוד	X	X
X	כלאב	X
ישעיה	X	X
ירמיה	ירמיה	X
X	זרובבל	X

 

 Tanchuma Noach 5:3 lists seven.

 תמים זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם 

אדה"ר נברא מהול 

ושת בנו נולד מהול דכתיב (שם ה) ויולד בדמותו כצלמו, 

נח נולד מהול דכתיב תמים היה בדורותיו, 

יעקב נולד מהול דכתיב (שם כה) ויעקב איש תם, 

ויוסף נולד מהול דכתיב (שם לז) אלה תולדות יעקב יוסף, שהיה דומה לאביו, 

משה נולד מהול שנאמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא, 

ואיוב נולד מהול דכתיב (איוב א) איש תם וישר.

Sheis is mentioned in Rashi in Breishis 5:32-

את שם את חם ואת יפת. וַהֲלֹא יֶפֶת הַגָּדוֹל הוּא? אֶלָּא בַתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת שֶׁהוּא צַדִּיק וְנוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל וְשֶׁאַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ וְכו' בבראשית רבה:

Avos D'Rabbi Nassan Hosafos 2 lists twelve. It drops Noach and Iyov, and adds Sheim, Kil'av, Yirmiah, and Zerubavel.

אבות דרבי נתן הוספות פרק ב:

אלא מלמד כשיצא איוב ממעי אמו יצא מהול. 

ולא איוב בלבד יצא מהול אלא אף 

אדה"ר נברא מהול שנ' ויברא אלהים את האדם בצלמו. אף 

שת נולד מהול שנ' ויולד בדמותו כצלמו. ואף 

נח יצא מהול שנ' נח איש צדיק תמים. ואף 

שם יצא מהול שנ' ומלכי צדק מלך שלם. ואף 

יעקב יצא מהול שנ' ויעקב איש תם. ואף 

יוסף יצא מהול שנ' ואלה תולדות יעקב יוסף והלא אינו ראוי לומר אלא תולדות יעקב ראובן. אלא שכשם שיעקב יצא מהול כך יוסף יצא מהול. אף 

משה יצא מהול שנ' ותרא אותו כי טוב הוא. אלא מה ראת אמו של משה שהוא נאה ומשובח מכל בני אדם אלא מלמד שראת אמו יצא כשהוא מהול. אף בלעם יצא מהול שנ' נאם שומע אמרי אל. אף 

שמואל יצא מהול שנ' והנער שמואל הולך וגדול. אף דוד יצא מהול שנ' מכתם לדוד. אף 

כלאב בן דוד יצא מהול שנ' חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. אף 

ירמיה יצא מהול שנ' בטרם אצרך וגו'. אף 

זרובבל יצא מהול שנ' ביום ההוא נאם יוי צבאות אקחך זרובבל וגו' כל המהולים ט"ו.

Medrash Shocher Tov/Tehillim 9:8 lists thirteen - as I said above, the inclusion of Dovid HaMelech seems to be inconsistent with the Gemara in Menachos, and hello Terach.

Kil'av, Yeshaya, and Zerubavel are dropped, Noach is put back in, and the newcomers are Chanoch, Terach, Dovid, and Yeshaya.

ממעיך יפרדו. מכאן אנו לומדים שנולד יעקב מהול חד גזור וחד לא גזור. זה אחד מי"ג שנולדו מהולים. 

אדם הראשון. 

שת. 

חנוך. 

נח. 

שם. 

תרח. 

יעקב. 

יוסף. 

משה. 

שמואל. 

דוד. 

ישעיה. 

ירמיה. 

אדם תחלת בריאתו של הקב"ה. שת שנאמר (שם ה ג) ויולד בדמותו כצלמו. חנוך שנאמר (שם ה כב) ויתהלך חנוך. ונאמר (שם ו ט) התהלך נח לגזירה שוה. נח שנאמר (שם) צדיק תמים. שם שנאמר (שם יא יא) אלה תולדות שם. שכל מי שנכפל שמו נולד מהול. שם שם נח נח תרח תרח. יעקב שנאמר (שם כה כז) ויעקב איש תם. ואומר (שם מו ב) יעקב יעקב. יוסף שנאמר (שם לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף. מלמד שנולד מהול כמוהו. משה שנאמר (שמות ג ד) משה משה. ונאמר (שם ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא. שנולד מהול. (שמואל-א ג י). (צ"ל שמואל דכתיב) שמואל שמואל. ישעיה שנאמר (ישעיה מט א) ה' מבטן קראני. ירמיה שנאמר (ירמיה א ה) בטרם אצרך בבטן. דוד שנאמר (תהלים טז א) מכתם לדוד מך תם. ורב יעבוד צעיר. אמר רב הונא אם זכה יעבד ואם לאו יעבוד. וכיון שראה דוד היאך עשו משעבד לישראל אמר לפני הקב"ה גערת גוים אבדת רשע:

Terach?? 

Perhaps it was so that Avraham Avinu could be born from a non-oreil, just as Yitzchak was only conceived after Avraham Avinu's milah.  This was suggested by the Munkatcher in his sefer Chaim v'Shalom at the end of Noach.

 אבל תרח מה בעי הכא ולמה זכה לזה. 

וי"ל על פי המבואר במדרש הראשונים ז"ל (עיין קדושת לוי פרשת וירא ד"ה ויעש אברהם) כי לכך לא נתעברה שרה מקודם עם יצחק עד שנצטוה אברהם על המילה ומל את עצמו (כאשר היה זמנו נגזר מהיודע תעלומות יתברך שמו) כדי שיולד יצחק מאבר הנמול. וז"ש בפיוט קודם קדושת שחרית ליום ב' דראש השנה ששאל אברהם אבינו להקב"ה לאיזה בן (יעשה העקידה), לבן הערלה (ישמעאל שנולד מאבר בהיות עליה ערלה), או לבן המילה היינו יצחק כנודע. על כן חשב יתברך שמו שאברהם יולד מתרח מאבר הנמול, ובהיות תרח לא זכה לכך על כן נולד מהול, ואתי שפיר. 

Shelah, that it allows you perfection without any physical diminishment:

של"ה עשרת הדברות, מסכת שבועות, תורה אור ד׳ כ"א

אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול, דהיא שלימות כח הגוף בלי התבטל כוחתיו ויחלשו. וכן מצינו דוגמא לזה באברהם, קודם שנימול כתיב ויפול אברהם על פניו, אבל אחר שנימול לא. ומשה רבינו עליו השלום שנולד מהול, לא נתבטל לגמרי ממנו שום כח והרגש:

I saw the following on the Otzar Hachochma forum, which often has great Talmidei Chachamim participating, but I can't vouch for the story, especially since all the great mohalim say that they have never seen a nolad mahul except for hypospadias, which, they say, is not really nolad mahul.

מעשה שבא לשאול את מרן הקה"י איך לנהוג בקשר לתינוק שנולד מהול, ואחרי שלמד את ההלכה עם אבי הבן יחד בשו"ע ונו"כ יצא מגדרו וביקש להיות סנדק כי יש בו בתינוק קדושה מיוחדת או סגולה מיוחדת אינני יודע הביטוי שהשתמש בו, רק שלמעשה היה הקה"י הסנדק מטעם זה.

מסתמא אותו תינוק [כיום אברך אב למשפחה ברוכה כ"י] לא יודע מהענין...

Apparently, although you lose out on the mitzvah, the inability to do a physical act that echoes the unique relationship between the RBSO and Klal Yisrael, that loss is balanced by the inherent kedusha. It's like being born a Kohen, as opposed to being born a regular Yisrael.

After the Tzivui to make a bris, then the Orlah is a gnai, like the Brisker Rov says on Breishis 17:2-3, on 

ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד   ויפל אברם על־פניו

If so, not having an orlah in the first place might be a maalah, at least after the tzivui.  You were born with no gnai.

On the other hand, if the din hatafa is really required because there is definitely an ערלה כבושה, then it's not a maaleh or a chisaron. If Hatafa is just because of a chashash OK, then maybe it's a maaleh. 

שבת קלה.

ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת, שבש"א צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א א"צ. אר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב מפני שערלה כבושה היא על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שבש"א צריך להטיף ממנו ד"ב ובה"א א"צ להטיף ממנו ד"ב וכו'. איתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כרשב"א וכו'. רבה אמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא רב יוסף אמר ודאי ערלה כבושה היא. אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא ר"א הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב על מה נחלקו לחלל עליו את השבת בש"א מחללין עליו את השבת ובה"א אין מחללין עליו את השבת, 

One has to assume that while this may be true for a modern nolad mahul, the people listed in the maamarei Chazal as being nolad mahul definitely did not have an ערלה כבושה, even according to Rav Yosef.

It is important to address the opinion that being a mahul is a constant state of Kiyum Mitzvah. Reb Chaim says in the Rambam that if a nolad mahul needs hatafas dam bris even without an ערלה כבושה, he gets the maalah of milah even though he definitely does not have an orlah.

הגר"ח (סי' פז-פח) והמשכנ"י (יו"ד סי' סג) כתבו דלהרמב"ם הטפת דם ברית אינה משום ערלה כבושה אלא מצוה בפני עצמה השייכת בכל מילה בעלמא

וכתב המשכנ"י דצ"ל לפ"ז דהסוגי' בשבת דנתנה הטעם דערלה כבושה רק אתיא כדעה המחלקת בין נולד מהול לבין גר שנתגייר כשהוא נמול, אבל להלכה דקיי"ל דבעינן הטפת דם ברית בשניהם אין הטפת דם ברית משום ערלה כבושה, דאין ערלה כבושה בגר שנתגייר

Brought here.

Reb Chaim is in the stencil pg 50.

And Chazon Yechezkel 16:7 in the name of Reb Chaim,

 בכל מילה יש ב'  דינים - להסיר ערלתו, מימול בשר ערלתו, והטפת דם ברית, מואתה את בריתי תשמור.

Which is somewhat reminiscent of the Beis HaLevi in the beginning of Lech Lecha, that there are two dinim in Milah, one to remove pegam, and one to create kedusha.

HOWEVER: 

I'm sure there are achronim that say not like this, but I am was certain that Reb Chaim, and the Mishkenos Yaakov, and the Or Zarua, none of them would say that a real nolad mahul has any "kiyum hamitzva" in that he has no orla. Bishlema it there was a maaseh milah, a maaseh mitzva, bishlema if hatafas dam bris is required even without arla kevusha, then yes, his state of being a mahul is an kiyum hamitzva, ongoing according to the Rogotchover or "in a state of" according to the O'Z and R'Ch. But who in his right mind would say that according to those that hold that by a nolad mahul no hatafa is required, but that he is being mekayeim,or is in a state of kiyum of, any mitzva? What mitzva? Not to be mosheich es ho'orla? Please. (In retrospect, maybe I should have been less sure of myself...)

בשלמא to say that they have a special דרגא of kedusha, fine. Just like Kohanim and maybe Levi'im have an innate, inherent, higher level of kedusha, maybe a nolad mahul does, too. But that's in his מהות as a whole. If Avraham Avinu were nolad mahul, which he wasn't, Eliezer would have had to take a sefer Torah.

Reb Chaim Brown showed me that the Ramban says this idea, too, that milah is a mitzva that lasts forever.  (The Ramban and the Or Zarua were contemporaries, but I don't think they knew of each other.)  The Ramban is in his האמונה והבטחון chapter 21.

לאיסור ענין אחר מילה דותה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת והשבת דותה את התפילין שכבר 

UPDATE:

I forgot a passuk in Vayechi. In Breishis 47:29 it says that when Yaakov was mashbia Yosef, he said, just like Avraham Avinu, שים נא ידך תחת ירכי, and the Mizrachi says

שים נא ידך והשבע לי. לא ששימת היד היא שבועה, שהרי באליעזר הוא אומ' שים נא ידך ואשביעך, אלמא שימ' היד לאו שבועה היא. אלא כדרך כל הנשבעים שנשבעין וחפץ בידם. ואע"פ שהטעם של המילה היתה חביבה לו אינה אלא לאברהם לבדו מפני שהיתה המצוה הראשונה שנצטוה עליה, ובאה לו ע"י צער, אבל לא ליעקב, מ"מ כבר נמשך המנהג גם לבניו אחריו:

Rav Chaim Kanievsky in Taama d'Kra reads the רא"ם as a kashe, not just a he'ara, on Rashi, and he says a different answer on that kashe.

שים נא ידך תחת ירכי, הק׳ רא״ם דהא  רש׳׳י פי׳ גבי אברהם משום שזה מצוה ראשונה שלו ובעי לאנקוטי חפצא דמצוה בידו א״כ יעק״א שנולד מהול כדאי׳ באדר״נ פ״ב ולמ״ד א״צ הטפת דם ברית שאין כאן ערלה כבושה למה נתן ידו תחת ירכו, וי״ל דגם נולד מהול נקרא שמל, שהקב״ה הסיר ממנו את הערלה, והוי כמהול.

I have to say that I was thinking about this, that being a nolad mahul is like the RBSO made the bris, and I put it out of my mind. Too far out.  But there you have it from Reb Chaim Kanievsky. So: what do you see from RCh? You see, as I said, that if there is no maaseh milah, it's not a cheftza shel mitzva. But if you accept his mehalach that there was a maaseh milah by a nolad mahul, it changes everything, and it answers the kashe from Dovid HaMelech as well.

One thing is clear.

You can't argue with the raya. Even though Yaakov was nolad mahul according to every one of the maamarei Chazal, it was called a cheftza shel mitzva.  

It's hard to understand why this is true. It reminds us of the question of whether שמן של נס is called shemen zayis kassis lamaor. Reb Chaim HaLevi says that שמן נס  is not called שמן זית and is passul for the menora, and the neis of Chanuka was in איכות, not in כמות. Wouldn't Reb Chaim HaLevi say that the non-growth of an orla is not the same as a maaseh milah? 

Maybe you can't compare shemen shel neis to milah shel neis. It's possible that the neis by the RBSO that prevented the growth of the orla is not less of a covenant between the RBSO and the child than the act of mila by a mohel. The purpose is to show the relationship, the אות ביני ובין בני ישראל. You achieve that by having a person do it, and you certainly achieve it no less when the RBSO arranges the os bris, and it doesn't matter if it's be removal or by preventing growth.

AND in the end of Reb Chaim's Taama deKra, he has a section called "הערות מנכדי" where on page 406 he brings that one of his grandchildren brought a solid gold raya to his idea that a nolad mahul is called a mahul. Everyone agrees that Yaakov was a nolad mahul, and Tosfos in Shabbos and in Menachos says it's at least called "חתם באות ברית קודש".  

 ויחי ד"ה שים נא ידך   וי״ל דגם נולד מהול כו' ולכ' כ"מ מתו' שבת קל"ז ב' ד"ה ידיד דמה שאומרים וצאצאיו חתם באות ברית קודש קאי איעקב, חזי' דחשיב כנימול.

So I don't see any escape. From the passuk by Yaakov and from Tosfos you see that a nolad mahul is called a nimol to the extent that it is called nekitas cheifetz.  If so, Dovid haMelech certainly could say that he was carrying an Os Bris, a metziyus of a mitzva.

Rav Avraham Bukspan showed me the Medrash in 47:9 that has Rav Abba bar Kahana reviling Levi for saying that Avraham Avinu's bris was done miraculously and painlessly. No! says Rav Abba, that's absurd. Avraham made his own bris, and it hurt, and he was rewarded for unquestioningly causing himself such pain to fulfill the mitzva.  I don't know what Rav Abba would say about this discussion.

נמול אברהם, 

אמר רבי אבא בר כהנא הרגיש ונצטער כדי שיכפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו.

אמר רבי לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נמול, בדק את עצמו ומצא עצמו מהול. 

אמר רבי ברכיה בההיא עתא אקיל רבי אבא בר כהנא לרבי לוי, אמר ליה שקרנא כזבנא את, אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפל הקדוש ברוך הוא שכרו.

UPDATE 11/21/20

I was reading the אמרי ישראל from the writings of Reb Yisrael Meir Karno, a great talmid chacham and very close friend of my family. On page 147 he brings a Baal Ha'ittur I was not aware of. The Tur YD 268 brings the Baal HaIttur  that says that says that a gentile that had been a nolad mahul can be megayer with tevilla alone, but one that had a bris done on him as a gentile needs hatafas dam.  Rabbi Karno learns that if he was nolad mahul, he never ad a chalos din "areil" on himself, so he is no different than a woman giyores. But if he was an areil and had removed the arla, he had a chalos din areil and so he needs some kind of real bris, namely, hatafas dam.

With Reb Chaim's mehalach, we can say a tremendous pshat - that a nolad mahul is viewed as if the Ribono shel Olam already made a bris. True, it wasn't l'sheim geirus, but it could be that it satisfies the milah requirement of geirus. I don't know if it a comparison, but I wonder what the Baal HaIttur would say about a gentile that had a bris done by a Jewish mohel when he was a baby, long before any kavana of geirus. Acnotcording to Rabbi Karno, of course he would need hatafa. If you use Reb Chaim's approach, and say that a milah by the Ribono shel Olam counts towards milas geirus, maybe a milah by a Jew is the same.

Greeting people after Mincha on Shabbos

Some people avoid greeting people with "Gut Shabbes" after Mincha, relating to the death at that time of Yosef Hatzadik, Moshe Rabbeinu (according to Rabbeinu Tam, and many Rishonim, such as the Rosh in Kol Kisvei and in Arvei Psachim, argue with him,) and Dovid HaMelech. I'm less interested in the reasons for the minhag than the fact. Is it a thing? It is not brought in the Shulchan Aruch Harav, or the Chayei Adam, or the Aruch HaShulchan, or the Mishna Berura.  The majority of contemporary gedolim of the Litvishe world do not follow this minhag.

The earliest mention of the minhag is in Rav Yair Bachrach's Mekor Chaim. He mentions the minhag in passing, but he says that he thinks it was just one of those minhagim that developed from an irrelevant circumstance and really has no rational basis. In Siman 270 he says 

The רמ"א in רצ"א that he mentions just talks about drinking water and so forth, the point being that this would explain why they went straight from Mincha to Maariv - 

הגה י"א דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת דאז חוזרים הנשמות לגיהנם וע"כ אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוס' והרא"ש ומרדכי פ' ע"פ) וי"א דיותר טוב להתפלל מנחה תחלה (רמב"ם וטור והגהות מרדכי והגהות מיי' פ"ל ואגור) וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו מ"מ אין לשתות מים מן הנהרות אבל בבית שרי וכ"ש שאר משקין דשרי (הגהות מיי' פ"ל) וי"א דאין אסור אלא תוך י"ב חודש של אביו ואמו (אגודה ומרדכי פ' ע"פ) וי"א דאיסור זה של שתיית מים אינו רק בע"ש (תוס' והרא"ש ומרדכי בשם רבי משולם והגהות מיי'):

In Siman 282, where a mention of such a minhag would belong because it talks about Tzidkascha, he does not mention the minhag at all. We do not have what he wrote in the main Mekor Chaim, but in the Kitzur Halachos all he says is this:

Here is the Rosh arguing with Rabbeinu Tam in Psochim 10:13.

 וגם רבינו תם כעס על רבינו משה שהנהיג לאכול בין מנחה למעריב בשבת משום דאמרינן במדרש השותה מים בשבת בין השמשות גוזל את המתים וכתב שפעם אחת אירע בלותיר ובא לידי סכנה. וגם רב שלום ממתא מחסיא כתב שתקנו לומר צידוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה. וגם נהגו שלא לקבוע מדרש בין שתי תפלות משום דחכם שמת בתי מדרשות בטלים ומנהג אבותינו תורה היא והא דמשמע בשמעתין שהיו אוכלין סמוך לחשיכה מיירי שהתחילו מבעוד יום והשיב לו שמצא במדרש השותה מים בע"ש בין השמשות וגם מה שכתב שמת משה רבינו ע"ה בשבת ליתא דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשו רבותינו ר"ה דף יא. היום מלאו ימי ושנותי ואמרינן במדרש רבה פ' וילך בו ביום כתב י"ג ספרי תורה ובשבת היאך היה כותב ועוד מוכח בסדר עולם פי"א דבערב שבת נפטר דקתני אחר הפסח בכ"ב בניסן סבבו את העיר ונאמר ויהי ביום השביעי ותפול החומה רבי יוסי אומר שבת היה וכ"ח בניסן היה נמצא ר"ח באחד בשבת ור"ח אדר בשבת וא"כ בשבעה באדר שמת בו משה רבינו היה בערב שבת ומה שאומרים צדקתך על המתים שיחזרו לדינם.

So: 

Is this a thing? Is it a minhag that one should adopt?

Rav Vosner in Shevet HaLevi 10 OC 26 says the following:

שאלה

 אם  יש  מקור למנהג העולם שאין אומרים בשבת אחה״צ  "אגוט שבת"  ואין נראה שיהיה יטעם עפ"י המבואר במדרש שבשבת בעת מנחה מתו משה יוסף ודוד.

תשובה

אין זה מנהג מקובל

On the other hand, Rav Chaim Kanievsky Shlitah, asked if there is a problem to learn after Mincha on Shabbos, answered that you're welcome to learn, but there's a minhag not to say "gut Shabbes." I also heard that he said his father followed this minhag.

Whether it's a minhag or not depends on the community. As I said, the majority of Litvishe gedolim did not follow this minhag. I asked my shiur, and one or two out of twelve were aware of it. If your family/community has the minhag, you might as well do as they do. If they do not, then please don't take it on. The world can use more civility.

But the reality is that some people do have the minhag, others see what they do and think it must be a holy minhag and they imitate them and so it becomes a thing, like Gresham's Law applied to minhagim.

So if you bump into a yeshivishe person after Mincha, and you don't know whether he's a "don't greet" or "do greet" person and simply unfriendly, what do you do?  There's a chashash that for them, it's like Tisha Ba'av, and it would offend them if you greeted them, and at best they would respond quietly with a glum face? 

It's uncomfortable for me, because I am often on the way home from my baalebatische shul that davens at forty two while the more Yeshivish are on their way to Maariv in the Kollel at sixty. So, what do I say? Gut Voch? For them it's still Shabbos. Gut Shabbos? But if it's Shabbos, they are not greeting people because of the aveilus for Yosef, Moshe, and Dovid. Someone on the Otzar forum suggested that since the sefarim refer to not saying "Gut Shabbos," maybe you could say Shabbat Shalom, but that would be doubly offensive.  A member of my shiur said that his rebbi in grade school in Toledo told him to say "ah gitten." I myself have begun saying "ברוכים תהיו", like a Rebbe, or the Pope, or "גם אתם." The Gam Attem, offered in response to silence, sometimes elicits the rare smile and moment of awareness.