Avoda of Rosh Hashannah 2024 pei hei

 Based on Mishnas R Aharon in Shmini.

ויקרא ט ו

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהוָה.

Pashtus it’s talking about building the Mishkan for hashraas hashechina. But there is much more in the passuk. It does not say זה הדבר תעשו. It says asher tzivo hashem.

When a person feels that he is doing is because of tzivui Hashem, with cheshek and mesirus, as if he heard it from God Himself, he will feel enormous joy and pride in doing the mitzvah, that his whole life is wrapped up in it. Like someone you love and respect asked you to do something very important, every movement will be imbued with love.

If he does it from mitzvas odom milumadah, or because not doing it would distance him from the society he’s used to, he will totally lack the dveikus and joy and pride in what he is doing.

Not only will he be missing fundamental aspects of basic avodas hashem, of Yira and Ahava, the mitzvos temidios,  the mitzva itself will be shrunken and shriveled.

Ramchal in Daas Tevunos:

הנה האדם עושה מעשיו, ולמעשים האלה יש תולדות, כי מפני הכונניות שזכרנו נמצא שכל תנועה קטנה שבאדם מנועעת דברים רבים וגדולים - כלל כל הנבראים העליונים והתחתונים, הגשמים והרוחנים, וכל הכחות הנבדלים, והשפעותיו ית' בהם, וכמו שביארנו. ועם כל זה, לא כל בני האדם שוים, ולא כל המעשים שוים, כי גבולות גדולים שם האדון ב"ה לכל נבראיו בשיעור מדוקדק עד אין תכלית. וימצאו שני בני אדם, על שלחן אחד ידברו, יאכלו וישתו, ותולדות מעשי האחד יתעלו עד רום שמי השמים, ותולדות מעשי האחר לא יתעלו, ולא קרוב להם. ואביא לך ראיה ברורה, יונתן בן עוזיאל יושב ולומד - כל עוף הפורח עליו נשרף (סוכה כח ע"א), ואחרים לאלפים ולרבבות יושבים ולומדים, ולא יהיה להם כן; וזה מצד הפועל. ומצד הנפעל, קדשים יוכיחו, שאכילתם מצוה רבה, ואכילת חולין - לא כן, וזה וזה אוכלים אותם בדרך אחד; ולא עוד, אלא כהן האוכלם עושה מצוה, וזר האוכלם חייב מיתה. וגדולה מזו - המצוות עצמם, אמרו חז"ל (עבודה זרה, ג ע"א) "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", והמצווה ועושה נמצא מתקן כל הבריאה כולה, ושאינו מצווה לא תשיג ידו לעשות כן; והרי שניהם עושים מעשה אחד ולכונה אחת.

 

אך הענין הוא, שתנאי הפועל והנפעל בכל המתלוים להם הם הם המשנים ומחליפים תולדות המעשים. יונתן בן עוזיאל לפי שהוא איש קדוש ונורא מאד, ונשמתו מעוטרת בעטרי קדושה והארה רבה, על כן כל מעשה אשר יעשה יעלה ויגיע לרומו של עולם, וינועע כל אופני הקודש; ואדם אחר שאינו כל כך קדוש, ואינו מעוטר באלה העטרות, לא יתעלו מעשיו לעילוי זה. וכאן ההדרגה רבה, לפי הכנת האדם, ולפי הכנת המעשים עצמם, והזמן, וכל שאר המתלוים. הלא זאת ההכנה הכללית שנתן הקב"ה לעמו ישראל בתחלה, להיותם מקיימים ועושים כל התורה והמצוה, כי זולת זה לא היו יכולים לעשות במעשיהם מעשה התיקון הגדול שהם עושים לכלל כל הבריאה, כמו שנבאר. ועם כל זה, בהם עצמם יש ההדרגה שזכרנו, כי לא ידמה מעשה אחד מעמי הארץ למעשה אחד מן בעלי התורה; ולא מעשה בעל התורה עצמו שאינו כל כך מקודש במעשיו למעשה המקודש ממנו; ולא מעשה המקודש למעשה המקודש יותר, מן השרידים אשר ה' קורא; וכן על דרך זה עד משה רבנו ע"ה

 

Example:

Matza at the seder. Can be with awareness and total faith of swift geula that happened and that will happen again, it could be a reenactment and faithful anticipation of a glorious future, or it could be just so.

Tefillin. Leshabeid. That’s a fine thought, but it’s not just a side mitzvah. It changes the entire mitzva of tefillin to be not a man wearing tefillin, but instead a combination of man and tefillin.

Gemara in Brachos 30b:

״עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה״. מאי ״וגילו ברעדה״? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה. אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא. אמר ״וגילו ברעדה״ כתיב! אמר ליה: אנא תפילין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא. חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה: ״בכל עצב יהיה מותר״ כתיב? אמר ליה: אנא תפילין מנחנא.

Rashi:

דהוה קא בדח טובא – יותר מדאי ונראה כפורק עול:

תפילין מנחנא – והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי:

 

Why is this particularly relevant to Rosh HaShannah? Because of the words of the navi in Nechemiah. They cried because they thought they were not worthy, that Hashem still rejected them.

וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכׇל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּשׇׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ חיוַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהֹוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃ 

There are two ways to read חדות ה' היא מעוזכם. One is, Hashem's gets nachas from the Jews, and that joy gives you strength. But others learn it means Your joy in doing the mitzvos, in the mitzvos of Rosh Hashanna and all year, that is where your strength comes from.

Metzudos:

כי חדות ה׳. ר״ל שמחת י״ט שהיא שמחה של מצוה היא תתן לכם עוז ותעצומות:

The mussar haskeil is that on Rosh HaShanah we accept God’s malchus. That means not only that we do His will, but that we do it with pride and joy and a full awareness of the infinite gravity of each mitzva and dvar torah, that we break away from mitzvas anashim milumada and renew our bris with the Ribono shel Olam as if we are hearing His words at Har Sinai.

Note: Reb Chaim in Nefesh Hachaim stresses the primacy of act over dveikus, but he certainly says that done with dveikus it is much more potent.

Before Tekiyos day two pei hei 2024

with R Moshe Wolfson and Avraham Bukspan. 

It is well known, from, for example, Reb Tzadok, that the way a word is used in its first appearance in the Torah reveals a deep truth about its essential meaning. 

Reb Tzadok, Yisrael Kedoshim 7:1

[א] ופעם ראשון שנזכרה בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת, מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית, ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. וקבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין, וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת, שהיא קדושה קביעא וקיימא, שקבע הש"י בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו. 

 Also, Maamarei Rosh Chodesh Tamuz:

בכל מקום במה שנזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הדבר כמו שאמרו (בב"ק נה.) באות ט' שמורה על טובה אף שיש ט' להיפך גם כן רק הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה.

Also Bnei Yisoschor, מאמרי חודש אייר/מאמר ג

נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיבה שנכתב בתורה בראשיתה, היינו שאותו האות והתיבה שנזכר בתחילה בתורה, אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו. 

 The period from Rosh HaShanah to Yom Kippur is called the Yamim Noraim. What is the first time the word נורא appears in the Torah? When Yakov realized that he was at the Shaar HaShamayim, at the Har HaBayis, at the place of the Beis HaMikdash.

Breishis 28:16-17

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים

 We see that Nora, in its truest sense, refers to a place where the spiritual world intersects with the physical, where the Ribono shel Olam makes HImself accessable to Man, the Beis HaMikdash, the Shaar HaShamayim.

 It is, then perfectly appropriate to call these days the ימים נוראים, because ראש השנה is the same Gematria as בית המקדש.  They are 861. 

 And it appears that only one passuk in Tanach shares that Gematria, and that is

 למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך 

(Tehilim 119:91), a perfect description of Rosh HaShanah.

 

(There is another partial passuk, a phrase, in Tanach that shares this Gematria, though. That is Shemos 3:5, אדמת קדש הוא. That was Har Sinai, not the Beis HaMikdash. But it was, at that moment, Admas Kodesh.) 

 

In fact, the Gemara tells us that the Tekias Shofar is akin to standing in the Kodesh Kodashim. Rosh HaShanah 26a:

 מתני' בכל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר (יהושע ו, ה) במשוך בקרן היובל:

 גמ' שפיר קאמר רבי יוסי ורבנן כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי דכתיב (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו ור' יוסי אמר לך דפרה נמי אקרי שופר דכתיב (תהלים סט, לב) ותיטב לה' משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור אלא מאי שור פר משופר ורבנן כדרב מתנה דאמר רב מתנה מאי שור פר שהוא גדול כפר עולא אמר היינו טעמא דרבנן כדרב חסדא דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ולא והא איכא דם פר הואיל ואשתני אשתני והא איכא ארון וכפורת וכרוב חוטא בל יקריב קאמרינן והא איכא כף ומחתה חוטא בל יתנאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי והא תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר חדא דאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא קרן

 

 This is why the Shaliach Tzibur begins HaMelech from his seat - because unlike other days, when we need to go the Mikdash to be in Hashem's presence, on these days, Hashem comes to us, wherever we are. Wherever we are, we are at the Beis HaMikdash, at the Shaar HaShamayim.

 The second passuk of the haftorah on the second day of Rosh Hashannah, which we just read, says

מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.

and the word מֵרָחוֹק reminds us of 

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק

which was the makom of akeidas Yitzchak, which is a fundamental part of zichronos and shofros. 

And also, there is the Gemara in Shabbos pei tes b,

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד (ישעיה סג, טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך פתחו ואמרו (כי) אתה אבינו אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיה סג, טז) אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך

Gifts to Talmidei Chachamim as Korbanos

(Sharing a humorous experience from last week. My father in law, Harav Reuven Feinstein, spent several days at our house and joined us for a Shabbos Sheva Brachos for my grandson. Wherever he goes, many people approach him with questions of halacha and hashkafa and life issues, and of course, for brachos. My responsibility is to him alone, so I often have to discourage what I deem excessive demands that jeopardize his emotional and physical safety. I remarked to other members of the family that Hungarians treat their Rebbes very differently than the Litvisheh. The Rebbes live like kings, while historically, Litvisheh gedolim starved. (My father in law said that this was not always the case. His grandfather was Rov in Uzdeh, and one man always chopped the wood for the Rov. As he grew older, his grandfather told the man that he should no longer do that, and that he would take care of it himself. The man said that he had a chazaka, and he would take Reb Dovid to a din Torah.)  I said there were two reasons for the difference. One, that when a Rebbe gives a bracha and it is fulfilled, the chosid says, thank you, Rebbe. When a Rov gives a bracha and it is fulfilled, the person says, thank you, Ribono shel Olam. Two, as my father once said, there is a fundamental issue at hand. A Rov has the position because he is a lamdan. Every baalabos in town thinks to himself, eh, I am a bigger lamdan. But a Rebbe is chosen on the basis of his being a holy man. There is no way to quantify 'holy." He is holy, you are not. This is doubly so if he is also a famous mekubal. That is absolutely hefker.

In any case, I said, quietly, to other members of the family that "Even Eisav knew that if you want a bracha, you bring matamim." The father of the girl who went in for the next bracha said to me "My daughter wants to know how to make out the check for Matamim." I guess I wasn't quiet enough.

I

 יומא עא ע"א

"ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח (בזמן הזה) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר "אליכם אישים אקרא"

Rav Meir Arik (mechaber of Minchas Kena'os, rebbi of Rav Meir Shapiro and Rav Reuven Margolios,) asked the Imrei Emes why Rav Brachia said that one who wants to fulfil the mitzva of Nesachim should give wine to talmidei chachamim. Why wouldn't the universal rule of ונשלמה פרים שפתינו, that כל העוסק בתורת, from Menachos 110a and Taanis 27b suffice?  He said that he had this question for a long time, and had asked so many gedolei Torah, and not one could give a satisfactory answer. 

The Imrei Emes immediately answered by pointing out that the source of כל העוסק is the passuk in Tzav (Vayikra 7:38)

זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים

which lists all the korbanos except Nesachim. So Rav Brachia davka was asking, bishlema chatas, olah, shelamim, yes, כל העוסק, you have the limud of זאת התורה. But what about Nesachim? (We are obviously talking where a person is bringing wine nesachim alone; generally, wine is part of a Korban Mincha, but one can be makdish and makriv wine alone, as it says in Zevachim 104b.)  (One assumes that the general limud in Taanis is just an application of the limud from the passuk in Vayikra.) To answer that question, Rav Brachia showed that there is another way of bringing a korban in our time, and that is by being mehaneh a talmid chacham. This method is not limited to the korbanos listed in Vayikra, it is a universal rule. Giving something to a talmid chacham that is mehaneh him is like bringing it on the mizbei'ach.

I was thinking that one could say the same thing about ההוא גברא's drasha in the Gemara in כתובות ק"ה ע"ב

 רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. לא קביל מיניה. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמר ליה: דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים. דתניא: ״ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו״. וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים. אמר ליה: קבולי לא בעינן דאיקביל, השתא דאמרת לי טעמא, מקבילנא.

Tosfos there says that the כאילו מקריב בכורים refers to the Minchas Ha'omer. 

וכי אלישע אוכל בכורים היה - אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':

and the passuk Tosfos brings, תקריב מנחת בכורים,  is the Minchas Ha'omer on Pesach. 

But Rashi, according to the Shitah there, learns that it refers to the regular Bikurim in Ki Savo, that you bring and say mikra Bikkurim.   Lefi Rashi, we can say that the כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים is necessary because bikkurim is not listed in that passuk in Tzav, so you need an alternative alternative.

II

Rav Bergman, in Shaarei Orah, says a very nice thing about the Gemara in Kesuvos.

He says he always wondered, why is being mehaneh talmid chacham davka like Bikkurim. What isn't it like Truma or something else? 

He answers with Rashi in 26:3 from the Sifri ואמרת אליו. שֶׁאֵינְךָ כְּפוּי טוֹבָה:, that the yesod of Bikkurim is hakaras hatov. 

The Gemara in Cheilek says that one who denigrates the contribution of Talmidei Chachamim to mankind is an apikores and megaleh panim and אין לו חלק לעולם הבא. The most fundamental requirement of hashkafa is to revere and appreciate talmidei chachamim. So Bikkurim, the matanah of hakaras hatov, is the perfect match for a gift that expresses your hakaras hatov to a talmid Chacham. (He says much more there on the simcha one should have when doing this, and how the mitzva has no limit; unlike the chomesh of Tzedaka and the shiyare'ha nikarim of Truma, one can give his entire field as Bikkurim.) 

When I said this over to my shul, I added that this explains why the passuk says אל הכהן אשר יהיה בימים ההם and Chazal say אֵין לְךָ אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁבְּיָמֶיךָ כְּמוֹ שֶׁהוּא. I said that everyone needs a talmid chacham that he sees as a great man who is a role model. You can not say oh, Reb Moshe, Ponivezher Rov, those were malachim, but nowadays, meh. This is a terrible thing. Asei lecha Rav means a living man, not a dead man, even if he is נקרא חיים. You have to have a living person that you respect, one you try to be mehaneh according to your ability. A mizbeiach is a mizbeiach, and you use the one you have in your time.

III

It would not be right to walk away without reminding myself what the Mesillas Yesharim towards the end of his sefer says regarding these maamarei Chazal.

והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב.

אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב"ר פפ"ב): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית ז): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.

והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות ק"ה): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא ע"א): ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים (ספלים שהיו על גבי המזבח שהיו מנסכים לתוכם יין). ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ"א): אר"י מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו.

Kaddish Toward Yerushalayim

 Do you have to face Mizrach when saying Kaddish? 

We all know that in fact, when someone makes a siyum, or you're saying Kiddush Levana, when they say Kaddish everyone assumes that you have to face Mizrach. It's hard to know whether this is reflex or halacha.

Since we're dealing with an extrapolation from something that is only known from Shemoneh Esrei, do you have to keep your feet together when saying Kaddish?

כלפי ירושלים

This idea is not brought in any of the great poskim - not the Rambam or Rif or Rosh or Tur or Shulchan Aruch or Aruch Hashulchan or Chayei Adam. The earliest (really the only) source for facing Mizrach for Kaddish is the Machzor Vitri, Hilchos Avel 278. (I have heard it is also in Rashi's Pardes #290 but I do not see it there.)

קברוהו מכוין החזן פניו כלפי מזרח שהוא כלפי ירושלים. ואומר קדיש: ואינו אומרו אלא בעשרה. דכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה:

But the people who think this is a good makor do  not realize that the shitta of the Machzor Vitri is that most tefillos need to be facing Yerushalayim. For example: In Hilchos Nisuin 475 he says

ת'. ומכוין פניו כלפי מזרח נגד צד ירושלם. שכל תפילות שאנו מתפללים. אנו מביטין אל היכל ה'. כי כן מצינו בדניאל. וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם. לבד משאר כל הברכות שאין אנו קפידין להביט שם. לכך צריך לכוין פניו כלפי מזרח בברכת חתנים:

Did you ever see anyone makpid on having the mesader kiddushin facing Mizrach? Or the Chassan Kallah? (🠈🠈🠈Rhetorical question. Please don't tell me you saw someone who was makpid. That would be a symptom, not a shittah.) If we don't do like the Machzor Vitri by other brachos, don't bring a raya from what he says about Kaddish.

Another thing to consider is the Chofetz Chaim's Machane Yisrael, where he says that all tefillos have two essential elements: True Kavana, and intention that the Tefilla should travel to the Shaar HaShamayim: to Yerushalayim and thence the Kodesh Kodoshim and thence to Hashem. He says this about all tefilla, not just Shemoneh Esrei.

איתא במדרש תנחומא שאפילו אין אדם כדאי ליענות בתפילתו ולעשות עמו חסד, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים עושה חסד עמו. ואחז"ל על הפסוק כי מי גוי גדול וגו' כה' אלקינו בכל קראנו אליו ר' יודן אמר בשר ודם יש לו פטרון; אם באת לו צרה אין נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד לפני חצירו של פטרונו וקורא לבן ביתו ואומר איש פלוני בחוץ. אבל הקב"ה אינו כן. אם באת לך צרה לא יקרא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח והוא עונה. הדא הוא דכתיב כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.

והתפלה שיתפלל על ענין זה לה', איננו דוקא בתפילת י"ח, אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה'. 

וגם תפלה זו איננה דוקא בלשה"ק אלא אפילו בלשון שמורגל בה מנעוריו, אך העיקר צריך שלא יחסר בה שני דברים:

א. שתהיה מעומק הלב ולא מהשפה ולחוץ ואם יוכל לעורר לבו לבכי מה טוב וכמאמרם ז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה שלא ננעלו. 

ב. שיכוין שתלך תפלתו דרך ארץ ישראל ומשם עד ירושלים ומשם לבית קדשי הקדשים וכמו שנאמר במקרא הנ"ל שהבאתי, והתפללו  אליך דרך ארצם שנתת לאבותם והבית אשר בנית לשמך. וע"ז מסיים הכתוב ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ועשית משפטם, וכמו שאמרו בברכות כ"ט לענין תפילת י"ח. וכשיעשה כן בודאי לא תשוב תפלתו ריקם

I know that this is not a direct raya to Kaddish. The Chofetz Chaim is talking about bakasha on the lines of Shmone Esrei. But at least you see that it is not davka a din in Reb Chaim's omeid lifnei hamelech of Shmone Esrei.  והתפלה שיתפלל על ענין זה לה' איננו דוקא בתפילת י"ח אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה

Or, maybe you can choose when you have the matzav of עומד לפני המלך. 

Some say that just as mizrach is a kpeida by Barchu, so too it is by Kaddish. This, of course, is not much of a raya. True, the Shaarei Teshuva in 57 brings the din of mizrach by barchu from R Nissan Shidlov, but in Halichos Shlomo 89 note 34 it says that Reb Shlomo Zalman was not medakdek on facing mizrach by barchu. Anyway, without a compelling lomdus, equating the two is just speculation.

רגל ישרה

As far as standing with feet together, the Nesivos in Mekor Chaim 55 says that he knows of no source for such a thing.

Some say that given that Kaddish has priority over Kedusha (Mishna Berura 56:6 from the Magen Avraham there,) and in kedusha we stand with out feet together, then kal vachomer we should do so by kaddish. This makes no sense, because a. degree of kedusha is irrelevant to imitating malachim, and b. the Ari zal did not stand up for kaddish at all, while he did stand up for kedusha. 

Daas Torah Congruity of Reb Moshe and the Chazon Ish

 My halacha shiur recently learned the rules of saying a דבר שבקדושה at the same time as a minyan is saying it, even though you are far from the minyan. As the Mishna Berura puts it (based on Tosfos Sotah 39a,)

אפי' הוא בבית אחר רחוק לגמרי שכיון שעשרה הם במקום אחד שכינה שרויה ביניהם ואז אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין כל מי שרוצה לצרף עצמו עם אביו שבשמים השוכן בתוך אלו העשרה:

As far as I know, there is only one poseik who says that if you are far away in another building that you can not say amein on such brachos, and that is Reb Shlomo Zalman Auerbach (Volume 1 Siman 9:4) who distinguishes this from the shul in Alexandria.

נראה שאין לענות כלל אמן על ברכה שהוא מחויב לצאת בה, ואף גם ברכה שאין השומע מחוייב לצאת ידי חובתה ג"כ אפשר

דרק אם עומד בבית הכנסת או אפי' סמוך לו ושומע חזרת הש"ץ או שאר ברכות ע"י רם קול אז שפיר נגרר אחר הצבור ועונה

אמן מידי דהוי אאלכסנדריה של מצרים, משא"כ כשעומד רחוק ושומע ע"י טלפון נלענ"ד שאין לענות כלל אמן על שום ברכה

ודינו כעונה אמן לבטלה, הואיל והוא שומע את הברכה רק מממברנה ולא מפי אדם

In that teshuva, (9:6) RSZ confidently states that one can not be yotzei any tefilla or kriah by hearing it from an electronic device. 

קיצור הדברים הוא שאין להשתמש בבית הכנסת לצרכי תפילה במיקרופון ורמקול היות שהדבר הזה נחשב רק כהנפת סודרים שהיתה [בבית הכנסת הגדול] באלכסנדריה של מצרים לדעת היכן החזן עומד בתפלתו (כמבואר במסכת סוכה נא, ב), אבל אי אפשר כלל לצאת בשמיעה זו בשום דבר שחייבים לשמוע מפי אדם. ואף שיודע אני שרבים יתמהו על כך וכמו זר יהיה דבר זה בעיניהם, עם כל זאת האמת כדברינו, וברור הוא בעיני שזה מוזר רק לאלה שאינם יודעים כלל מה טיבם של המכשירים האלה [וחושבים מחשבות הבל שחוטי הטלפון או גלי הרדיו מוליכים ממש את קול האדם], אבל לא ליודעים את האמת כי בדברי בזה עם מביני מדע ויודעים בהלכה כולם הסכימו לי

that the issue of fulfilling an obligation to hear kriah or havdala, or the obligation to answer a bracha, or being yotzei through שומע כעונה is entirely distinct from the question of saying a דבר שבקדושה בשעה שהציבור מתפללים. (Unfortunately, there is a lot of nonsense online from light-weight poskim.) There, one is saying by himself, and the problem is that one is not allowed to say certain things when alone; one may only say them in the immediate presence of the Shechina. We have רב יהושע בן לוי's rule that אפילו מחיצה של ברזל אין מפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, and, as the Mishna Berura says, if one intends to join with a ציבור that has invoked the presence of the Shechina, one has the power to join with that tzibur such that he, too, is in the immediate presence of the Shechina. But the issue of fulfilling a mitzva to hear something is entirely different. One must hear the shofar from a ram's horn blown by a bar chiyuva; one must hear the megilla or havdala from a human בר חיובא who is saying it. Hearing it from a loudspeaker or telephone (or hearing aid) is not hearing the voice of a Jewish person, and you do not fulfil the mitzva. 

In a note after that teshuva, Reb Shlomo Zalman says that he later discussed this with the Chazon Ish, and to his consternation the Chazon Ish said that he leans towards allowing it. 

לאחר שכבר נדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזו“א זצ“ל ואמר לי שלדעתו אין זה כ“כ פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע“י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים ”אפשר“ דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע, וכמדומה לי שצריכים לומר לפי“ז דמה שאמרו בגמ‘ אם קול הברה שמע לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת לאחר קול האדם משא“כ בטלפון ורם-קול, ולענ“ד הוא חידוש גדול מאד ואין אני מבין אותו.

Reb Shlomo Zalman's perplexity at the Chazon Ish's thought is very clear, and he firmly holds to his own opinion.

I found it interesting and instructive that Reb Moshe (OC II 108) says the same as the Chazon Ish; not only in the innovative novelty of the thought, but even in how he indicates that while he believes it is halachically correct, he is unwilling to conclusively state that it should be relied on. The whole nusach matches; the creativity, the courage, and the measured hesitation before stating this as halacha l'maaseh. 

הנה לדידי מספקא טובא, אף אם נימא שהאמת כאמירת המומחים שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנעשה מקולו, מטעם שכיון שעכ"פ רק כשהוא קורא נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי כל מה שנעשה נעשה מקולו, ומנין לנו עצם כוח השמיעה איך הוא, שאולי הוא ג"כ באופן זה שנברא איזה דבר באויר ומגיע לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע שהקול יש לו הלוך עד האוזן וגם יש קצת שיהוי זמן בהלוכו, ומ"מ נחשב שהוא קול האדם, לכן אפשר שגם הקול שנעשה בהמיקראפאן בעת שמדבר ששומעין אותו, הוא נחשב קולו ממש וכן הא יותר מסתבר.

וגם לא ברור הדבר מה שאומרים שהוא קול אחר. ומטעם זה אפשר אין למחות ביד אלו שרוצים לקרא המגילה ע"י המיקראפאן מצד ההלכה. 

In fact, the Chazon Ish goes farther and extends the logic to Shofar and Krias HaTorah, while Reb Moshe, and I do not understand why, is willing to allow it for Megilla (In OC II) and Havdala (in OC IV 91:4,) he is absolutely opposed to allowing it for shofar or Krias haTorah (in OC II) or Krias Shema and Birkas Hamazon (in OC IV.)

... וקלקול למצוות אחרות שהוא לשופר וקריאת התורה בשבת ויו"ט אי אפשר לבא מזה, דהא אסור לדבר במיקראפאן בשבת ויום טוב. ובמצות דבור שבחול אם ג"כ יקראו במיקראפאן הא אם אין למחות במגילה כ"ש באלו

 .... לבד ק"ש ובהמ"ז שצריך למחות באלו הרוצים לצאת במייקראפאן

But that's a relatively minor point. The chiddush is that although the sound is coming from an entirely different source, it may be halachically equivalent when there are three factors:  Initiated; Immediate; and Identical.

The new sound was initiated and generated by the halachic sound, e.g., the human voice.

The new sound is immediate;

The new sound is essentially identical;

On the koach hachiddush without any direct evidence, and the mehalach hamachshava, and the limitation of the chiddush in practice, the congruity is amazing, especially in the face of Reb Sholomo Zalman's shocked puzzlement. There are plenty of other such cases, such as Chalav Yisrael, despite the angry revisionism of many in Eretz Yisrael regarding the Chazon Ish. 

Nevuah Only Amid Simcha. How Could Yirmiyahu be a Navi?

שבת (ל' ע"ב):

"ושבחתי אני את השמחה – שמחה של מצוה, ולשמחה מה זה עשה – זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".

רש"י

 "שמחה של מצוה – כגון הכנסת כלה", 

"קחו לי מנגן – מצוה היא להשרות עליו שכינה".

רשב"ם פסחים (קי"ז ע"א) 

"שמחה של מצוה. כי הך דקחו לי מנגן שהיה מתכוין שתשרה עליו שכינה". 

The question is, how could Yirmiyahu have nevuah.

Here are seven answers. They are all good. Some may be much more קרוב לאמת than others, but they are all interesting and thought provoking.

This applies to most divrei Torah on this website, but I want to repeat it here: Thank you for your thoughts and marei mekomos, for your דברים and דרבנים, via comment, email, or telephone. 

1. מתוך דבר שמחה של מצוה is only necessary to cross the threshold, to become a navi. Once you are a navi, you do not need to be in a matzav of simcha to have further nevuah. (יערות דבש י"ג ט). Maybe you just have to fall into a trance, or sleep.

We find such a concept regarding nevuah in chutz laaretz. Example, Moed Kattan 25a, 

פתח עליה רבי אבא: ראוי היה רבינו (רב הונא) שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה לו. מתיב רב נחמן בר חסדא, ואמרי לה רב חנן בר חסדא: ״היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים״! טפח ליה אבוה בסנדליה, אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא? מאי ״היה״ — שהיה כבר.

and Rashi in the beginning of Yechezkel at greater length, pointing to the first nevuah, which took place in Eretz Yisrael.

היה היה דבר ה'. אמרו רבותינו היה כבר לפי שאין השכינה שורה על נביא בחוצה לארץ אלא ע"י ששרתה עליו תחלה בארץ ושנינו בברייתא דמכילתא בן אדם עמוד על רגלך (לקמן י"ב) (which took place in Eretz Yisroel) הוא היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר. ויש אומרים בן אדם חוד חידה (לקמן י"ז) הוא תחלת הספר. ואומר אני שאותה נבואה נאמר' לו קודם שגלו, שהיא ראויה ליאמר לו בארץ, שאין מפורש בה גולה והיא נכרת תחלת שליחתו אליהם. ויונתן אף הוא כך תירגם מהוי הוי פתגם נבואה מן קדם ה' עם יחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל תב תניינות אתמלל עמיה במדינת ארעא כשדאי ויחזקאל גלה עם החרש והמסגר שגלו עם יהויכין:

This idea is not uncommon in Halacha:

a. גרדומין by Tzitzis 

b. שיורי טהרה  by נטילת ידים 

c. most apropos, יצאו מקצתן by a דבר שבקדושה in OC 55, at least according to the achronim who learn pshat that since you started with ten, the Shechina stays even though four went away, unlike the Noda BeYehuda (EH I 56) that the Shechina goes away but bedieved you can still say the davar shebikedusha.

I saw that Rabbi Sender offers this answer in his sefer on Nevuah "מחזה עליון." He was not aware of the Yaaros Dvash. I mentioned that is was his answer because his tzidkus and עדינות and love of Torah loomed large in my life as I grew up. I knew greater talmidei chachamim who lived in my area growing up; my father zatzal, Reb Chaim Zimmerman, Rabbi Chaim Regensberg, and others, but his shining soul stood out in its own way.

Sounds good!

100% wrong. 

Because the Gemara proves this from the passuk by Elisha that ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה, and the Gemara in Pesachim 66b uses that very same passuk to teach that anger drives away Nevuah.

ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא — חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא — נבואתו מסתלקת ממנו. .... אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו מאלישע, דכתיב: ״לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וגו׳״, וכתיב: ״ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳ וגו׳״. 

That means that Nevuah goes away from someone who gets angry, even if he was a long-time navi, like Elisha.  With this in mind, even the Gemara in Shabbos is a direct proof to the same by the requirement of Simcha - that it is not a threshold requirement for becoming a navi; it is an ongoing requirement to experience nevuah. 

Also, the Rambam in Shmoneh Perakim perek 7:

והאנחה והדאגה שיעקב אבינו (ע"ה) כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד שנתבשר בחייו אמר ותחי רוח יעקב אביהם, ואמר התרגום ושרת רוח נבואה על יעקב אבוהון, ולשון החכמים אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות אלא מתוך דבר שמחה:

The Rambam is based on the Tanchuma brought and expanded upon in Tosfos BB 121a. 

So עפר תחת כפות רגליו אני , but לפי עניות דעתי הקלושה that answer is out.

(The answer could be defended by distinguishing between כעס which vitiates nevuah, and עצבות, which doesn't stop nevuah, it just leaves you lacking a necessary condition precedent. In the latter case, maybe once you're a navi, it keeps going. This would shtim with the language by כעס that מסתלקת as opposed to עצבות and שמחה  that שאין שכינה שורה  ... אלא מתוך. So maybe it's not 100% wrong, but it's hard to see how you can prove two fundamentally disparate things from one and the same passuk.)

2.  The greatest simcha is knowing that you are doing exactly what the Ribono shel Olam wants you to be doing in that moment.  Happiness is the active exercise of one's soul’s faculties in conformity with excellence or virtue.

Sounds good!

Also wrong.

Yaakov Avinu and Elisha were also doing what Hashem wanted them to do, and it didn't help. Good, maybe Yaakov mistakenly thought that his tragedy was evidence of some kind of spiritual failure on his part, but that was not the case with Elisha. He was just in spiritual turmoil because he was angry.

3. Rabbi Sender brings down from the Yad HaMelech on the Rambam, from רבי אלעזר לנדא (the grandson of the Noda BeYehuda) the following.

'והגם שמצינו להנביאים הקדושים שהתנבאו בשברון לב ובעצבון רוח פורענותן של ישראל, ואין לך נביאות אנחה ויגון יותר ממגילת קינות שאמרן ירמיהו הנביא ברוח נבואה. אמנם תוכן הענין וטעם הדברים הוא, דודאי הערות רוח ממרום כרוח הקדש של נבואה ראויה שלא תהיה שורה רק על נפש שלימה בלי חסרון כלל, בכדי שתהא מוכשרת לקבל כח שלם כזה, ואנו רואין דגם בחסרון הגוף אמרו בגמרא )סוטה יב, א( דרך תמיה וכי עשית למרע"ה בעל מום. והכונה הוא, דא"כ איך היה ראוי לקבל דרגה שלימה כזה... וע"ז השיב לו הקדוש ברוך הוא דהכבדות פה אשר לו אינו מצד חסרון במקרה בלי סיבה, רק דהשם ב"ה שם אותו אלם בכוונה למען השלימו לפרסם על ידו כח ועוצם גדולתו ותפארתו... וממילא כיון דכל עצב הבא לאדם הוא מחמת איזה סיבה אשר יעצבוהו וימררו את רוחו, או מצד איזה חולי בגופו, וכל זה מצד חסרון בא לו... והנה כל זה שייך בעצבון הבא לו לאדם מחמת עצמו, משא"כ הנביאים הקדושים כשניבאו פורענותן של ישראל, אף כי לבם היה נאנח מצד צרות ישראל, בכל זאת המה מצד עניני עצמם אף כי גם עליהם עבר לחץ הצרות והתלאות אשר עברו על כלל ישראל, בכל זאת היו מודים ומברכים להבורא ב"ה ושמחים בצדק משפטיו ויושר דינו, ולא היו מרגישים על עצמם שום צער פרטי, ולבם היה שלם בעת נבואתם בתכלית השלימות היותר נכונה לנבואה, והעצבון אשר היה להם מצרות אחיהם כלל ישראל זה לא היה מצד חסרון עצמי, ולפיכך לא היה עצבון הזה מונע רוח נבואה שלהם''

I don't get it, because 

a. The Rambam in Shmoneh Prakim on Yaakov.

b. Yirmiyahu was miserable by any standard. Besides the horrors he foretold, he was forbidden to marry and have a family, and he was accused by the people of his home town of having an affair with a married woman. He famously said in 20:14-18

אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר־יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ׃ 

אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד־לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ׃ 

וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא כֶּעָרִים אֲשֶׁר הָפַךְ יְהֹוָה וְלֹא נִחָם וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר וּתְרוּעָה בְּעֵת צׇהֳרָיִם׃ 

אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם׃ 

לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי׃ 

4. They say from the Chazon Ish that sadness and crying is not the same as עצבות.  What we call עצבות is not necessarily the עצבות that Chazal say is inimical with Nevuah. 

אפשר לכאוב וגם לבכות ולא להיות ב'עצבות' ודכאון! כמו כן, אפשר להנות לצחוק ולשחוק ולא להיות ב'שמחה', ורק עצבות היא סתירה לשמחה ולהשראת השכינה.

Maybe the Chazon Ish means that atzvus means hopeless.  

This would be compatible with the Rambam in Shmoneh Prakim.  

This is reminiscent of the story of Reb Akiva and the fox. For Yirmiyahu, there wasn't even a fox, but he knew with nevua'h the whole span of the future, what Reb Akiva saw in the fox.

5. Rav Chaim Brown sent me this from the Sefer HaTanya chapter 31:6. I am not on a darga to claim that I understand the Chazon Ish and the Baal HaTanya well enough to say that they are or are not similar. But he, too, teaches that what we call עצבות is not the עצבות that impedes Nevuah. 

Here it is.

אַךְ בֶּאֱמֶת, אֵין לֵב נִשְׁבָּר וּמְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ – עַל רִיחוּקָהּ מֵאוֹר פְּנֵי ה׳ וְהִתְלַבְּשׁוּתָהּ בְּסִטְרָא אָחֳרָא – נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״עַצְבוּת״ כְּלָל בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, כִּי עַצְבוּת – הִיא שֶׁלִּבּוֹ מְטוּמְטָם כָּאֶבֶן וְאֵין חַיּוּת בְּלִבּוֹ, אֲבָל מְרִירוּת וְלֵב נִשְׁבָּר, אַדְּרַבָּה, הֲרֵי יֵשׁ חַיּוּת בְּלִבּוֹ לְהִתְפָּעֵל וּלְהִתְמַרְמֵר, רַק שֶׁהִיא חַיּוּת מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְהַשִּׂמְחָה מִבְּחִינַת חֲסָדִים, כִּי הַלֵּב – כָּלוּל מִשְׁתֵּיהֶן.

As I told Reb Chaim in the comments, maybe he is referring to the type of depression where the person is unable to see anything or anyone outside his own troubles.

Thank you Rav Avraham Wagner for sharing the following from his forthcoming peirush on the Yerushalmi, which harmonizes with both the Chazon Ish and the Baal HaTanya:

שכבר גילה לנו מהרי"צ וואלאז'ין זצ"ל (בהגהתו לנפש החיים ד"ה ובכל עצב כגוונא דא יהי' מותר) שגם בכח הדמעות למתק הדינים ולהפך מדה"ד למדה"ר כמעשה הצדקה ע"ש, ובכן את"ש דה"ק פלגי מים תרד עיני וגו' עד ישקיף וירא, שע"י הדמעות תתהפך חומ"ר ההשקפה לחותמ"ו של הקב"ה אמת וצדק.

5. A Navi experiences the worst yesurim as a time of closeness to the Ribono shel Olam. Perhaps a regular person can not do this, but it is possible for a Navi.  

Example: Rav Yaakov Galinsky points out that in מזמור לדוד the references to the רבש"ע are in third person until this line:

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע 

בגיא צלמות, Dovid Hamelech says אתה,

כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני

in second person. For people like that, it is davka in moments of suffering that they feel the imminence of the רבש"ע. 

I think this is similar to the answer of the ראשית חכמה, who says (קדושה ז' כ), 

also here

וכן, כמו שצריך לשמור עצמו מעצבות הלב כן צריך בימות החול, כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה, כדפי' בגמ' (שבת דף ל ע"ב). מלבד בזמנים שצריך עצבות, כגון בד' צומות שמתענים על חרבן הבית, שאפילו לפניו יש עצבות כדפי' בגמ' (חגיגה דף יג ע"א) דבבתי גואי איכא עציבו, וכן אמרו במסכת ברכות פרק קמא (דף ג ע"א) ג' משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר הקדוש ברוך הוא וכו' כמבואר שם, בזמנים אלו העצבות הוא טוב. או אם יתעצב על עונותיו, אין כל זה פגם בלב, אבל העצבות שהוא מצד דברי העולם הזה הוא הפוגם.

6. Rabbi Sender himself says that the Navi knows that atzvus would end his nevuah. Because he also knows that he needs to beseech the Ribono shel Olam on behalf of Klal Yisrael, he has no choice but to overcome his atzvus when he wants to have nevuah.

7. Honestly, I think the best answer is that the Gemara in Shabbos is only talking about nevuah for a yachid. But when the Ribono shel Olam has a message that needs to be heard by Klal Yisrael, and He wants an instrument to convey the message, or warning, or mussar, this rule of simcha does not apply at all.

YybTurner said this better. He said

When a navi goes out and tries to make the nevuah chal, he needs simcha (Chiuvi)

But to receive bevua doesn't necessarily require simcha, you just need to be a Beis kibul for it; shelimus, as with Eldad and Medad. (Shlili)

I added to his approach 

I hear. If you're pulling in the nevuah, if it is אתערותא דלתתא , then all these things are necessary, maybe even including חכם גיבור ועשיר. But if you are chosen to be sent on a mission, or for some other reason you need to say nevuah, then none of that matters.

You way of putting it is especially interesting in light of the distinction between אתערותא דלעילא, which does not result in a change that is "yours," it's not תורתו נעשית דיליה. On the other hand, אתערותא דלתתא, while whatever results may just bring a gift of ruchinyus, is more yours in the end, it redefines you.

Post script:

My son Rav Shlomo told me that Rabbi Yosef Greenwald, Rav of Khal Dexter Park in Monsey, said this from Rav Pam on Tisha b'Av:

When Rav Pam was a boy in Europe, the navi Yirmiah that he learned from was an old print that was titled Liber Jeremiah. Rav Pam did not know Latin, but he did know Yiddish. He said that the title impressed him as meaning that even though Yirimahu is all tochecha, only one who loves the other will rebuke him. He said that although this began from a child's misunderstanding, he later saw and realized that it was true, and this informed his behavior for his whole life. Tochecha, even the worst tochecha, is only because of Hashem's great love for Klal Yisrael. 

Hafaras Nedarim

 Many people are troubled by the Parsha of Hafaras Nedarim. A girl's father's or a husband's power to nullify nedarim and shevuos seems to imply that women need a man to protect them from irresponsible impulsiveness.

It is possible that this is based on the fact that throughout most of history, the average woman had very limited horizons. She did not do business outside of the house, she did not go to school, and she was taken care of in all matters relating to the outside world.  This is expressed by the dictum כל כבודה בת מלך פנימה.  The din of סוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראו גידולים שגידלתם (Kesuvos 45a) does not apply to the man that was mezaneh with her, even with hasra'ah. The assignment of blame to the parents for a child's behavior only applies to a girl, not to a boy. This is because unlike today, when girls' behavior is strongly influenced by her school and her friends and news and social media, they only knew what they saw at home. (I don't know if Miriam bas Bilga's family would be blamed now as they were then. There are plenty of Roshei Yeshiva and gedolei Torah who nebach have children like Yishmael and Eisav and Avshalom, both boys and girls.)  Because of this, a woman would not necessarily think through the consequences of her nedarim, and might even rely on her more worldly husband or father to confirm or nullify her nedarim.

This is true, but I do not believe that is the entire answer. 

Scientists debate man's primary drive and motivation. We all know that Freud believed that man is motivated by a pursuit of pleasure, Adler believed the primary dynamic is a desire for power, to vanquish, and Victor Frankl believed men are motivated by a will, a search, for meaning. I'm sure each has some truth; Chazal foreshadowed these ideas when they said that the the unexamined life is prone to self destruction if one does not constrain the most powerful drives in our psyches;  הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . Kin'ah is the desire for domination, Taavah is Taavah, and Kavod is, as Rashi says, Rabbanus; והכבוד. שהרבנות מקברת את בעליה.

Still, I think it is a truism that human drives and motivations are influenced by gender. Men are strongly motivated by dominance and aggression and an impulse to vanquish, while women are motivated by a desire to love and nurture and bond and stay close to home. If women ran the world, there would be far fewer wars.  Similarly, as Reb Meir Simcha says, women do not have the mitzva of pirya v'rivya because the Torah will not impose a lifelong mitzva which is inherently dangerous. On the other hand, Hashem gave women a super powerful urge, desire, to have children. If men had to bear children, I am certain that mankind would be long extinct. The vast majority of men would forego sexual relations if they knew that it might result in their going through the process of childbirth, and even worse, having to feed, diaper, and raise the child till they are old enough to be sent away. Only women's powerful innate desire to love a child they bore outweighs the fact that it is best to leave well enough alone.  Reb Meir Simcha's point applies equally well to human nature even outside mitzvos. Women's urge to bear children is greater than men's. Why? Because men don't need convincing to procreate. Women, at least thinking women, should fear childbearing. 

 It has become unpopular to say this because modern feminism is ironically anti-feminine. Because men have more power in society than women, and that power imbalance results from masculine aggression and drive for dominance, the desire to empower women led to mimicry of masculine traits and denial of the feminine. This is perfectly understandable. The discrimination against women when they are doing a job equal to that of men is unfair. 

But the point is that those emotional extremes that are and that should be characteristic of women, expressed in intemperate words, is a natural concomitant of femininity. It is only right that within a family, a woman can rely on her husband or father to release her from the halachic consequences of those words.  I see no reason for women to think of this as insulting. This is not a chisaron of infantile impulsiveness. It is a maalah, a testament to the power of emotion.

Of course, life is complicated, and humans are not mere machines. Masculinity and femininity are spectrums. Some women are relatively masculine, and some men feminine. A great example is the Shla'h (שני לוחות הברית , תורה שבכתב, וישלח, דרך חיים ) about Dinah, that she was born with masculine traits due to her ontogeny. 

ומכל מקום אין להרהר אחר יעקב ולאה איך יצא זה המכשול של דינה. דע כי טבע דינה היה טבע זכר שהוא יוצא השדה, על כן היתה יצאנית, והענין כמו שאמרו רז"ל (ב"ר עב, ו) שדינה היתה זכר בבטן אמה ויוסף היה נקבה בבטן אמו, והתפללה לאה על זה ונתהפכו שניהם, מכל מקום היה בה טבע הזכר. וזהו שאמר בת לאה, כי מה שנעשית בת ולא בן זה היה מכח תפלת לאה:

Reb Yaakov takes this the next step, which makes perfect sense, and applies this to Yosef's personality, to explain what Rashi says in Breishis 39:6, 

ויהי יוסף יפה תואר. כֵּיוָן שֶׁרָאָה עַצְמוֹ מוֹשֵׁל, הִתְחִיל אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹ, אָמַר הַקָּבָּ"ה אָבִיךָ מִתְאַבֵּל וְאַתָּה מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרְךָ, אֲנִי מְגָרֶה בְךָ אֶת הַדֹּב, מִיָּד:

that this 'feminine' behavior was also a consequence of his hormonal environment in utero.  (According to Targum Yonasan 30:21, they didn't change gender, they changed place- Yosef started out in Leah, Dinah started out in Rachel, and they miraculously were switched. That's why I say that it was their hormonal environment in utero that made the difference.)

You don't need rayos to prove something that is self evident. Still, despite personal variations and occasional mismatches of biological gender and personality, the same Ribono shel Olam Who created women and men with gender-specific proclivities, gave us halachos that reflect those differences.

Reb Micha Berger argues that the limitation of a husband's hafara rights to נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה gives the lie to the above explanations. He says that the din of hafara is because the husband is responsible for the finances of  his wife and  his family, and nedarim that affect the relationship impinge upon those responsibilities. In order to protect his ability to provide for an even-keeled and functional family, the Torah gave him hafara rights. This would also explain why Chazal say that even outside the formal din of hafara, כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת.