Should Women Say the Parshos Hakorbanos.

This post was elicited by an experience I had while saying my Halacha Shiur. We are learning Siman 70. Two members of the shiur commented, and each was a very strong stimulus for deeper analysis.

The mechaber begins Siman 70 by saying, from the Mishna in Brachos 20a, that women are not obligated to say Krias Shema, and adds that it is correct and proper for them to do so. 

Hachaver Michoel (Mike) Nussbaum questioned the application of Mitzvas Asei shehazman gerama to krias shema. He said that Shofar is a clearly time-bound mitzvah, and, as such, it is not obligatory for women. But Shema is an application, or a parallel, of the universal mitzva of Kabalas Yichud Hashem, and as such, it should apply to women despite the general rule of zeman gerama. 

So we spent a day going through the Chinuch, who says that the mitzva of achdus (417) is derived from the word "shema," and the mitzva of kerias shema (420) is derived from vedibarta bam; and the Rambam, that the mitzva of achdus (2) is from Hashem echad, and the mitzva of Shema is from vedibarta, and the Ramban that achdus is from Anochi. In any case, the two mitzvos are clearly separated, and as such, although achdus is universal, its rules are entirely different. For example, we do not know how often one is obligated to be meyached Hashem. Only when faced with a life or death decision? Once a year like mechiyas amalek? Once a day, like Tefillin? But Shema has specific times and specific words, albeit in any language. 

Still, his sevara is shared by the Sefer Ohel Moed, brought in the Beis Yosef. 

כתוב באהל מועד נראה דעבד ואשה חייבים הם בקבלת הייחוד דהיינו פסוק ראשון:

According to him, the Mishna that says that women are pattur is only if you hold the mitzva requires the whole parsha or two parshios. But if you hold the mitzva is only the first passuk, then women are equally chayav.

(Who, you ask, is the Sefer Ohel Moed?  It was written by Harav שמואל ירונדי, who was born a few years before the petirah of the Baal HaTurim, and was highly respected, but overshadowed by the Tur. It is brought down only a few times in the Beis Yosef.)

As for Korbanos; Should women say the parshios of korbanos?

Because the mechaber says women have no obligation to say Shema, the Mishna Berura reviews what he had said in other places about what parts of tefilla women are required to say. A glimpse at the Aruch Hashulchan here and in Siman 106 will illustrate the many differences of opinion on this topic, and indeed there is a wide range of opinion in women's mosdos hachinuch today regarding the practical requirements and priorities of tefilla for women. But I mentioned that back in the end of Siman 47, the Biur Halacha brings that women have to make birkas hatorah because, among other reasons, they have to say the parshios of korbanos.  He holds that once a person has an obligation to read a parsha in the Torah, reading that parsha requires Birkas HaTorah.

This halachic opinion is well founded; it is brought in the Beis Yosef from the Agur quoting the Maharil, and reaffirmed by the Magen Avraham and the Taz and the Shulchan Aruch Harav ((וְעוֹד שֶׁבִּרְכַּת הַתּוֹרָה מְבָרְכִין קֹדֶם "פָּרָשַׁת הַתָּמִיד" וּבִקְרִיאַת "פָּרָשַׁת הַתָּמִיד" הֵן שָׁווֹת לָאֲנָשִׁים, שֶׁהֲרֵי תְּפִלָּה בִּמְקוֹם תָּמִיד תִּקְּנוּהָ) and the aforementioned Biur Halacha. This is an authoritative and impeccable list of poskim.  

And now that the new teshuvos of the Maharil have been published, we find the original teshuva quoted by the Agur. He is talking about women's obligation to say birkas hatorah, and says

 ועוד נראה דעדיף משאר מצות שפטורות מהן, דרבנן תקנו פרשת וידבר משום נגד התמיד כדאמר מר כל העוסק בפרשת עולה וכו', ואטו נשים מי לא מחייבי בתמיד וקרבנות כמו אנשים, הא חייבות בתפילות וכנגד תמידין תקנו, וא"כ מחייבי נמי לסדר ענייני קרבנות, קראי, ושמא נמי מתני' דאיזהו מקומן. ותפלות אין שייך דאינן מבינות, ומ"מ הוי כאילו הקריבו קרבן משום עקימת שפתים, דליגרוס איניש אע"ג דלא ידע [מאי קאמר], ופשיטא דאיש חייב לברך אע"ג דאין מבין קריאתו וגרסתו וכו'.

Please note the circuitous three part reasoning: Are women not chayav in the Tamid and Korbanos like men?  1. They are obligated to say Shemoneh Esrei. 2. Shemoneh Esrei corresponds to the korbanos. 3. Therefore, they are chayav to say the Korbanos.

The question is often asked, why don't women say the parsha of korban Yoledes from the beginning of Tazria. In fact, this question was asked by the Cheshek Shlomo in his Teshuvos Binyan Shlomo: 

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1866&st=&pgnum=93

Why don't our siddurim have the parsha of zava and yoledes? He says that they are wrong, and that it is a mistake to not have it in the siddur, because women are absolutely obligated to say these parshios. Or, perhaps, their husbands are obligated to say it for them. 

Similarly, many ask on that parsha, why does it describe the korban ashir of yoledes, then say Zos Toras hayoledes to bring a korban, and only then say that if she can't afford it she should bring a pair of birds, the korban dalus.  It should have said korban ashir, korban ani, then Zos Toras. 

וּבִמְלֹ֣את יְמֵ֣י טׇהֳרָ֗הּ לְבֵן֮ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן־יוֹנָ֥ה אוֹ־תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ 

וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָהֲרָ֖הֿ מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃ 

וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃

Several achronim answer that the words Toras by korbanos is used elsewhere to teach that if there is no Beis Hamikdash, you can fulfil your chiyuv korban by saying the parsha. If that is what Toras alludes to, it doesn't make sense to say it after the korban dal. If all you're doing is saying the parsha, you should say the parsha of the korban ashir! That is why it says zos toras after ashir and before ani. This answer also assumes that a yoledes can fulfil her obligation by reading the parsha. (Unless you say it refers to her husband.)

So you have a sterling list of poskim who say that that women are obligated in Tamid no less than men, and also that they have the din of saying korbanos to fulfil their korban obligation, whether it be Tamid or Musaf or yoledes or zava or chatas or asham or todah. 

But there are three strong questions on this idea. 

1. Women are pattur from Machatzis hashekel so they should be pattur from all korbanos tzibur

2. The rule that learning is in place of hakrava makes sense when you have a mitzva of talmud torah, because then the limud is an equal part of the etzem mitzvah. But if you have no mitzva of talmud torah, who says the rule in Menachos 110 that כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם applies? They have no mitzva of La'asok. 

3. Just as Musaf is zman grama, the Tamid is also Zman Grama. Bishlema tefilla is Rachami. But Musaf is not, and the Tamid is no more Rachami than the Musaf.

The first question was stated by Reb Akiva Eiger, the second by the Chasam Sofer, and the third by the Noda Biyehuda in the Tzlach. All directly contradict the Maharil/Beis Yosef/MA/TAZ/ShAHarav/Biyur Halacha.

RAE in Tshuvos 9 (and there's a nice piece in the Kehilas Yaakov in Zevachim siman daled on this)

דלכאורה נראה דנשים פטורות מתפלת מוסף כיון דנשים לא היו שוקלות אין להם חלק בקרבנות ציבור

The second point is made by the Chasam Sofer in in the new version al hatorah in Tazria, which I don't have, and the Kli Chemda in Tazria is mechavein.

(The Chasam Sofer says as follows: What does Rashi/the Gemara mean that chatas comes first except "למקראה"? But when you read it, you are yotzei, so it should have the same order as hakrava! He answers that this may be true by other korbanos, but not here, because it's a women's korban, and she doesn't have a mitzva of Talmud Torah, so her reading the parsha is indeed mikra b'alma, not k'ilu hikriv.

שבכל התורה כל העוסק בפרשת הקרבנות כאילו הקריב אותו קרבן, וא"כ לעולם צריך להקדים החטאת לעולה, משא"כ פרשת יולדת דלא שייך בהו כאילו הקריב, שהרי ת"ת אינו אלא לזכרים, ובהו לא שייך יולדת, ואינו כאילו הקריב רק מצות קריאה בעלמא, ומשום הכי ראוי להקדים עולה דחשיב טפי מחטאת.)

The third point is from the Tzlach in Brachos 26a

https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37718&st=&pgnum=49

But most importantly, nobody does this. So if someone says, let's make a campaign, tell him it is not a good idea. Saying korbanos is not a chiyuv even for men, and certainly not for women. And their time is better spent saying Tehillim.  When it says that all the yeshuos of Jewish history were in the zechus of nashim tzidkaniyos, I guarantee that their tzidkus was not expressed in saying איזהו מקומן.

This sounds like a lot of effort to explain the self evident, but it's not. When I said the shiur, I said that technically, women have the same mitzva as men to say korbanos, but not one women in ten thousand actually does it. One guy (Howie Borenstein) in the shiur said "My wife says korbanos." I said no she doesn't, bring her to the computer (the shiur was one Zoom.) She came and said she heard it from Rabbi Eliezer Krohn, Rav Pesach's son. My reaction was not positive. She then wrote him, asking if he indeed told his family members to say the parshios of korbanos, and he answered "Thank you for listening and for your email. I did not tell my family members to say tamid. But that's great that you do." I suspect that he was so surprised by the Maharil that he did encourage people to do it, but later realized that it was not normative practice, so he backed off, which is perfectly fine. I don't have the patience to search for his shiur, and there's no benefit in doing so. And anyway, Howie's wife is a tzadeikes, so she's no raya.

Who was Zocheh to the Mon, the Be'er, and the Anan

 BM 86b:

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו. וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ״ואל הבקר רץ אברהם״, ״ורוח נסע מאת ה׳״. ״ויקח חמאה וחלב״, ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״. ״והוא עמד עליהם תחת העץ״, ״הנני עמד לפניך שם על הצור [וגו׳]״. ״ואברהם הלך עמם לשלחם״, ״וה׳ הלך לפניהם יומם״. ״יקח נא מעט מים״, ״והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם״. 

ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא. דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה – זכו לשלשה. בשכר ״חמאה וחלב״ – זכו למן; בשכר ״והוא עמד עליהם״ – זכו לעמוד הענן; בשכר ״יקח נא מעט מים״ – זכו לבארה של מרים.

Maharsha there:

בשכר ג' זכו לג' בשכר חמאה וחלב זכו למן כו'. יש לדקדק דבפ"ק דתענית אמרו המן בזכות משה והבאר בזכות מרים והענן בזכות אהרן ומהך דהכא גופא קשה דמאי קרא לה בארה של מרים וי"ל דבזכות אברהם לא היו זוכין בהן אלא לפי שעה אבל בזכות משה ואהרן ומרים היו נמשכים המן והענן והבאר כך זמן רב מ' שנה ולכך כשמת אהרן נסתלק הענן וכשמתה מרים נסתלק הבאר וכשמת משה נסתלק המן:

Taanis 9a:

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר — בזכות מרים, עמוד ענן — בזכות אהרן, מן — בזכות משה. מתה מרים — נסתלק הבאר, שנאמר: ״ותמת שם מרים״, וכתיב בתריה: ״ולא היה מים לעדה״, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן — נסתלקו ענני כבוד, שנאמר: ״וישמע הכנעני מלך ערד״, מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב: ״ויראו כל העדה כי גוע אהרן״. אמר רבי אבהו: אל תקרי ״ויראו״, אלא ״וייראו״. כדדריש ריש לקיש, דאמר ריש לקיש: ״כי״ משמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא.

I saw the Torah Temima says a great answer to the Maharsha's question, and it's very useful for Sheva Brachos and Bar Mitzva as well:

Torah Temima Bamidbar 20:2:

ולא היה מים לעדה. תניא, א"ר יוסי ב"ר יהודה, באר ניתן לישראל בזכות מרים, מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה  

ועיין בב"מ פ"ו ב', בשכר שאמר אברהם למלאכים יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים, והקשה מהרש"א, א"כ מה זה שאמר כאן דהבאר ניתן בזכות מרים, אחרי דאברהם זכה עוד לזה, וגם מה טעם שנקרא בארה של מרים, ותירץ, דאלו בזכות אברהם לבד היו זוכין בזה רק לשעה, ורק בזכות מרים זכו לכל משך ארבעים שנה שהיו במדבר, עכ"ל. וצ"ל דמש"כ לכל מ' שנה לאו דוקא הוא, דהא משמתה מרים נפסק הבאר, כמבואר כאן, ועדיין לא תמו הארבעים שנה, אלא כונתו לכל זמן שהיתה חיה, אבל בכלל דבריו דחוקים, דמהיכי תיתא להגדיל זכות מרים יותר מזכות אברהם לומר שבשבילו היו זוכים רק לשעה.

ולי נראה דהפי' זכו לבארה של מרים, כלומר זכו שיצאה מהם מרים שבשבילה זכו לבאר, וקיצור לשון הוא, והכונה כמו שהיה אומר זכו למרים שבזכותה ניתן הבאר, וכהאי גונא צריך לפרש מ"ש שם בשכר חמאה וחלב [שנתן לאורחיו] זכו למן, אע"פ שכאן מבואר בסוגיא שזכו למן בזכות משה, וכן מ"ש שם בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, אע"פ שכאן מבואר שבזכות אהרן זכו לזה. וצריך ג"כ לפרש ע"ד שכתבנו שבשכר שעשה אברהם מה שעשה זכו בניו שיצאו מהם משה ואהרן שבזכותם ירד המן ולוום ענני כבוד.

It's such a good answer that you wonder why the Maharsha didn't say it. It's not because it's so brilliant, because I said this answer myself before I saw the Torah Temima. The way I said it was that it was a great thing that Avraham Avinu was zocheh to these things himself. But it is a far greater gift that he was zocheh to have descendants who in their own zechus were zocheh to these things. What a great thing to have a granddaughter whose zechus was so great that she brought the Be'er to Klal Yisrael. What a great thing to have grandsons whose preternatural gadlus enabled them to bring the Anan and the Man from Heaven to Earth.  (Don't ask silly questions like "But מצוה בו יותר מבשלוחו.")

So what's pshat with the Maharsha? Why did he think it wasn't a good answer? 

Maybe the answer is that the truism that בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמיד is only the shita of Rav Yosi bar Chuni, but Rabbah bar Mari disagrees with him, and holds that the progenitor/Rebbi will feel bad, at least when the son outshines the father. 

(We discussed a similar question regarding whose zechus brought the mitzva of tzitzis and tefillin, Shem's or Avraham's, here:

https://beisvaad.blogspot.com/2006/10/how-we-were-zocheh-to-tzitzis.html  )

Avoda of Rosh Hashannah 2024 pei hei

 Based on Mishnas R Aharon in Shmini.

ויקרא ט ו

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהוָה.

Pashtus it’s talking about building the Mishkan for hashraas hashechina. But there is much more in the passuk. It does not say זה הדבר תעשו. It says asher tzivo hashem.

When a person feels that he is doing is because of tzivui Hashem, with cheshek and mesirus, as if he heard it from God Himself, he will feel enormous joy and pride in doing the mitzvah, that his whole life is wrapped up in it. Like someone you love and respect asked you to do something very important, every movement will be imbued with love.

If he does it from mitzvas odom milumadah, or because not doing it would distance him from the society he’s used to, he will totally lack the dveikus and joy and pride in what he is doing.

Not only will he be missing fundamental aspects of basic avodas hashem, of Yira and Ahava, the mitzvos temidios,  the mitzva itself will be shrunken and shriveled.

Ramchal in Daas Tevunos:

הנה האדם עושה מעשיו, ולמעשים האלה יש תולדות, כי מפני הכונניות שזכרנו נמצא שכל תנועה קטנה שבאדם מנועעת דברים רבים וגדולים - כלל כל הנבראים העליונים והתחתונים, הגשמים והרוחנים, וכל הכחות הנבדלים, והשפעותיו ית' בהם, וכמו שביארנו. ועם כל זה, לא כל בני האדם שוים, ולא כל המעשים שוים, כי גבולות גדולים שם האדון ב"ה לכל נבראיו בשיעור מדוקדק עד אין תכלית. וימצאו שני בני אדם, על שלחן אחד ידברו, יאכלו וישתו, ותולדות מעשי האחד יתעלו עד רום שמי השמים, ותולדות מעשי האחר לא יתעלו, ולא קרוב להם. ואביא לך ראיה ברורה, יונתן בן עוזיאל יושב ולומד - כל עוף הפורח עליו נשרף (סוכה כח ע"א), ואחרים לאלפים ולרבבות יושבים ולומדים, ולא יהיה להם כן; וזה מצד הפועל. ומצד הנפעל, קדשים יוכיחו, שאכילתם מצוה רבה, ואכילת חולין - לא כן, וזה וזה אוכלים אותם בדרך אחד; ולא עוד, אלא כהן האוכלם עושה מצוה, וזר האוכלם חייב מיתה. וגדולה מזו - המצוות עצמם, אמרו חז"ל (עבודה זרה, ג ע"א) "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", והמצווה ועושה נמצא מתקן כל הבריאה כולה, ושאינו מצווה לא תשיג ידו לעשות כן; והרי שניהם עושים מעשה אחד ולכונה אחת.

 

אך הענין הוא, שתנאי הפועל והנפעל בכל המתלוים להם הם הם המשנים ומחליפים תולדות המעשים. יונתן בן עוזיאל לפי שהוא איש קדוש ונורא מאד, ונשמתו מעוטרת בעטרי קדושה והארה רבה, על כן כל מעשה אשר יעשה יעלה ויגיע לרומו של עולם, וינועע כל אופני הקודש; ואדם אחר שאינו כל כך קדוש, ואינו מעוטר באלה העטרות, לא יתעלו מעשיו לעילוי זה. וכאן ההדרגה רבה, לפי הכנת האדם, ולפי הכנת המעשים עצמם, והזמן, וכל שאר המתלוים. הלא זאת ההכנה הכללית שנתן הקב"ה לעמו ישראל בתחלה, להיותם מקיימים ועושים כל התורה והמצוה, כי זולת זה לא היו יכולים לעשות במעשיהם מעשה התיקון הגדול שהם עושים לכלל כל הבריאה, כמו שנבאר. ועם כל זה, בהם עצמם יש ההדרגה שזכרנו, כי לא ידמה מעשה אחד מעמי הארץ למעשה אחד מן בעלי התורה; ולא מעשה בעל התורה עצמו שאינו כל כך מקודש במעשיו למעשה המקודש ממנו; ולא מעשה המקודש למעשה המקודש יותר, מן השרידים אשר ה' קורא; וכן על דרך זה עד משה רבנו ע"ה

 

Example:

Matza at the seder. Can be with awareness and total faith of swift geula that happened and that will happen again, it could be a reenactment and faithful anticipation of a glorious future, or it could be just so.

Tefillin. Leshabeid. That’s a fine thought, but it’s not just a side mitzvah. It changes the entire mitzva of tefillin to be not a man wearing tefillin, but instead a combination of man and tefillin.

Gemara in Brachos 30b:

״עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה״. מאי ״וגילו ברעדה״? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה. אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא. אמר ״וגילו ברעדה״ כתיב! אמר ליה: אנא תפילין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא. חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה: ״בכל עצב יהיה מותר״ כתיב? אמר ליה: אנא תפילין מנחנא.

Rashi:

דהוה קא בדח טובא – יותר מדאי ונראה כפורק עול:

תפילין מנחנא – והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי:

 

Why is this particularly relevant to Rosh HaShannah? Because of the words of the navi in Nechemiah. They cried because they thought they were not worthy, that Hashem still rejected them.

וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכׇל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּשׇׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ חיוַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהֹוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃ 

There are two ways to read חדות ה' היא מעוזכם. One is, Hashem's gets nachas from the Jews, and that joy gives you strength. But others learn it means Your joy in doing the mitzvos, in the mitzvos of Rosh Hashanna and all year, that is where your strength comes from.

Metzudos:

כי חדות ה׳. ר״ל שמחת י״ט שהיא שמחה של מצוה היא תתן לכם עוז ותעצומות:

The mussar haskeil is that on Rosh HaShanah we accept God’s malchus. That means not only that we do His will, but that we do it with pride and joy and a full awareness of the infinite gravity of each mitzva and dvar torah, that we break away from mitzvas anashim milumada and renew our bris with the Ribono shel Olam as if we are hearing His words at Har Sinai.

Note: Reb Chaim in Nefesh Hachaim stresses the primacy of act over dveikus, but he certainly says that done with dveikus it is much more potent.

Before Tekiyos day two pei hei 2024

with R Moshe Wolfson and Avraham Bukspan. 

It is well known, from, for example, Reb Tzadok, that the way a word is used in its first appearance in the Torah reveals a deep truth about its essential meaning. 

Reb Tzadok, Yisrael Kedoshim 7:1

[א] ופעם ראשון שנזכרה בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת, מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית, ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. וקבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין, וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת, שהיא קדושה קביעא וקיימא, שקבע הש"י בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו. 

 Also, Maamarei Rosh Chodesh Tamuz:

בכל מקום במה שנזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הדבר כמו שאמרו (בב"ק נה.) באות ט' שמורה על טובה אף שיש ט' להיפך גם כן רק הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה.

Also Bnei Yisoschor, מאמרי חודש אייר/מאמר ג

נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיבה שנכתב בתורה בראשיתה, היינו שאותו האות והתיבה שנזכר בתחילה בתורה, אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו. 

 The period from Rosh HaShanah to Yom Kippur is called the Yamim Noraim. What is the first time the word נורא appears in the Torah? When Yakov realized that he was at the Shaar HaShamayim, at the Har HaBayis, at the place of the Beis HaMikdash.

Breishis 28:16-17

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים

 We see that Nora, in its truest sense, refers to a place where the spiritual world intersects with the physical, where the Ribono shel Olam makes HImself accessable to Man, the Beis HaMikdash, the Shaar HaShamayim.

 It is, then perfectly appropriate to call these days the ימים נוראים, because ראש השנה is the same Gematria as בית המקדש.  They are 861. 

 And it appears that only one passuk in Tanach shares that Gematria, and that is

 למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך 

(Tehilim 119:91), a perfect description of Rosh HaShanah.

 

(There is another partial passuk, a phrase, in Tanach that shares this Gematria, though. That is Shemos 3:5, אדמת קדש הוא. That was Har Sinai, not the Beis HaMikdash. But it was, at that moment, Admas Kodesh.) 

 

In fact, the Gemara tells us that the Tekias Shofar is akin to standing in the Kodesh Kodashim. Rosh HaShanah 26a:

 מתני' בכל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר (יהושע ו, ה) במשוך בקרן היובל:

 גמ' שפיר קאמר רבי יוסי ורבנן כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי דכתיב (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו ור' יוסי אמר לך דפרה נמי אקרי שופר דכתיב (תהלים סט, לב) ותיטב לה' משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור אלא מאי שור פר משופר ורבנן כדרב מתנה דאמר רב מתנה מאי שור פר שהוא גדול כפר עולא אמר היינו טעמא דרבנן כדרב חסדא דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ולא והא איכא דם פר הואיל ואשתני אשתני והא איכא ארון וכפורת וכרוב חוטא בל יקריב קאמרינן והא איכא כף ומחתה חוטא בל יתנאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי והא תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר חדא דאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא קרן

 

 This is why the Shaliach Tzibur begins HaMelech from his seat - because unlike other days, when we need to go the Mikdash to be in Hashem's presence, on these days, Hashem comes to us, wherever we are. Wherever we are, we are at the Beis HaMikdash, at the Shaar HaShamayim.

 The second passuk of the haftorah on the second day of Rosh Hashannah, which we just read, says

מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.

and the word מֵרָחוֹק reminds us of 

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק

which was the makom of akeidas Yitzchak, which is a fundamental part of zichronos and shofros. 

And also, there is the Gemara in Shabbos pei tes b,

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד (ישעיה סג, טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך פתחו ואמרו (כי) אתה אבינו אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיה סג, טז) אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך

Gifts to Talmidei Chachamim as Korbanos

(Sharing a humorous experience from last week. My father in law, Harav Reuven Feinstein, spent several days at our house and joined us for a Shabbos Sheva Brachos for my grandson. Wherever he goes, many people approach him with questions of halacha and hashkafa and life issues, and of course, for brachos. My responsibility is to him alone, so I often have to discourage what I deem excessive demands that jeopardize his emotional and physical safety. I remarked to other members of the family that Hungarians treat their Rebbes very differently than the Litvisheh. The Rebbes live like kings, while historically, Litvisheh gedolim starved. (My father in law said that this was not always the case. His grandfather was Rov in Uzdeh, and one man always chopped the wood for the Rov. As he grew older, his grandfather told the man that he should no longer do that, and that he would take care of it himself. The man said that he had a chazaka, and he would take Reb Dovid to a din Torah.)  I said there were two reasons for the difference. One, that when a Rebbe gives a bracha and it is fulfilled, the chosid says, thank you, Rebbe. When a Rov gives a bracha and it is fulfilled, the person says, thank you, Ribono shel Olam. Two, as my father once said, there is a fundamental issue at hand. A Rov has the position because he is a lamdan. Every baalabos in town thinks to himself, eh, I am a bigger lamdan. But a Rebbe is chosen on the basis of his being a holy man. There is no way to quantify 'holy." He is holy, you are not. This is doubly so if he is also a famous mekubal. That is absolutely hefker.

In any case, I said, quietly, to other members of the family that "Even Eisav knew that if you want a bracha, you bring matamim." The father of the girl who went in for the next bracha said to me "My daughter wants to know how to make out the check for Matamim." I guess I wasn't quiet enough.

I

 יומא עא ע"א

"ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח (בזמן הזה) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר "אליכם אישים אקרא"

Rav Meir Arik (mechaber of Minchas Kena'os, rebbi of Rav Meir Shapiro and Rav Reuven Margolios,) asked the Imrei Emes why Rav Brachia said that one who wants to fulfil the mitzva of Nesachim should give wine to talmidei chachamim. Why wouldn't the universal rule of ונשלמה פרים שפתינו, that כל העוסק בתורת, from Menachos 110a and Taanis 27b suffice?  He said that he had this question for a long time, and had asked so many gedolei Torah, and not one could give a satisfactory answer. 

The Imrei Emes immediately answered by pointing out that the source of כל העוסק is the passuk in Tzav (Vayikra 7:38)

זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים

which lists all the korbanos except Nesachim. So Rav Brachia davka was asking, bishlema chatas, olah, shelamim, yes, כל העוסק, you have the limud of זאת התורה. But what about Nesachim? (We are obviously talking where a person is bringing wine nesachim alone; generally, wine is part of a Korban Mincha, but one can be makdish and makriv wine alone, as it says in Zevachim 104b.)  (One assumes that the general limud in Taanis is just an application of the limud from the passuk in Vayikra.) To answer that question, Rav Brachia showed that there is another way of bringing a korban in our time, and that is by being mehaneh a talmid chacham. This method is not limited to the korbanos listed in Vayikra, it is a universal rule. Giving something to a talmid chacham that is mehaneh him is like bringing it on the mizbei'ach.

I was thinking that one could say the same thing about ההוא גברא's drasha in the Gemara in כתובות ק"ה ע"ב

 רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. לא קביל מיניה. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמר ליה: דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים. דתניא: ״ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו״. וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים. אמר ליה: קבולי לא בעינן דאיקביל, השתא דאמרת לי טעמא, מקבילנא.

Tosfos there says that the כאילו מקריב בכורים refers to the Minchas Ha'omer. 

וכי אלישע אוכל בכורים היה - אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':

and the passuk Tosfos brings, תקריב מנחת בכורים,  is the Minchas Ha'omer on Pesach. 

But Rashi, according to the Shitah there, learns that it refers to the regular Bikurim in Ki Savo, that you bring and say mikra Bikkurim.   Lefi Rashi, we can say that the כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים is necessary because bikkurim is not listed in that passuk in Tzav, so you need an alternative alternative.

II

Rav Bergman, in Shaarei Orah, says a very nice thing about the Gemara in Kesuvos.

He says he always wondered, why is being mehaneh talmid chacham davka like Bikkurim. What isn't it like Truma or something else? 

He answers with Rashi in 26:3 from the Sifri ואמרת אליו. שֶׁאֵינְךָ כְּפוּי טוֹבָה:, that the yesod of Bikkurim is hakaras hatov. 

The Gemara in Cheilek says that one who denigrates the contribution of Talmidei Chachamim to mankind is an apikores and megaleh panim and אין לו חלק לעולם הבא. The most fundamental requirement of hashkafa is to revere and appreciate talmidei chachamim. So Bikkurim, the matanah of hakaras hatov, is the perfect match for a gift that expresses your hakaras hatov to a talmid Chacham. (He says much more there on the simcha one should have when doing this, and how the mitzva has no limit; unlike the chomesh of Tzedaka and the shiyare'ha nikarim of Truma, one can give his entire field as Bikkurim.) 

When I said this over to my shul, I added that this explains why the passuk says אל הכהן אשר יהיה בימים ההם and Chazal say אֵין לְךָ אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁבְּיָמֶיךָ כְּמוֹ שֶׁהוּא. I said that everyone needs a talmid chacham that he sees as a great man who is a role model. You can not say oh, Reb Moshe, Ponivezher Rov, those were malachim, but nowadays, meh. This is a terrible thing. Asei lecha Rav means a living man, not a dead man, even if he is נקרא חיים. You have to have a living person that you respect, one you try to be mehaneh according to your ability. A mizbeiach is a mizbeiach, and you use the one you have in your time.

III

It would not be right to walk away without reminding myself what the Mesillas Yesharim towards the end of his sefer says regarding these maamarei Chazal.

והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב.

אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב"ר פפ"ב): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית ז): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.

והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות ק"ה): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא ע"א): ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים (ספלים שהיו על גבי המזבח שהיו מנסכים לתוכם יין). ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ"א): אר"י מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו.

Kaddish Toward Yerushalayim

 Do you have to face Mizrach when saying Kaddish? 

We all know that in fact, when someone makes a siyum, or you're saying Kiddush Levana, when they say Kaddish everyone assumes that you have to face Mizrach. It's hard to know whether this is reflex or halacha.

Since we're dealing with an extrapolation from something that is only known from Shemoneh Esrei, do you have to keep your feet together when saying Kaddish?

כלפי ירושלים

This idea is not brought in any of the great poskim - not the Rambam or Rif or Rosh or Tur or Shulchan Aruch or Aruch Hashulchan or Chayei Adam. The earliest (really the only) source for facing Mizrach for Kaddish is the Machzor Vitri, Hilchos Avel 278. (I have heard it is also in Rashi's Pardes #290 but I do not see it there.)

קברוהו מכוין החזן פניו כלפי מזרח שהוא כלפי ירושלים. ואומר קדיש: ואינו אומרו אלא בעשרה. דכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה:

But the people who think this is a good makor do  not realize that the shitta of the Machzor Vitri is that most tefillos need to be facing Yerushalayim. For example: In Hilchos Nisuin 475 he says

ת'. ומכוין פניו כלפי מזרח נגד צד ירושלם. שכל תפילות שאנו מתפללים. אנו מביטין אל היכל ה'. כי כן מצינו בדניאל. וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם. לבד משאר כל הברכות שאין אנו קפידין להביט שם. לכך צריך לכוין פניו כלפי מזרח בברכת חתנים:

Did you ever see anyone makpid on having the mesader kiddushin facing Mizrach? Or the Chassan Kallah? (🠈🠈🠈Rhetorical question. Please don't tell me you saw someone who was makpid. That would be a symptom, not a shittah.) If we don't do like the Machzor Vitri by other brachos, don't bring a raya from what he says about Kaddish.

Another thing to consider is the Chofetz Chaim's Machane Yisrael, where he says that all tefillos have two essential elements: True Kavana, and intention that the Tefilla should travel to the Shaar HaShamayim: to Yerushalayim and thence the Kodesh Kodoshim and thence to Hashem. He says this about all tefilla, not just Shemoneh Esrei.

איתא במדרש תנחומא שאפילו אין אדם כדאי ליענות בתפילתו ולעשות עמו חסד, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים עושה חסד עמו. ואחז"ל על הפסוק כי מי גוי גדול וגו' כה' אלקינו בכל קראנו אליו ר' יודן אמר בשר ודם יש לו פטרון; אם באת לו צרה אין נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד לפני חצירו של פטרונו וקורא לבן ביתו ואומר איש פלוני בחוץ. אבל הקב"ה אינו כן. אם באת לך צרה לא יקרא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח והוא עונה. הדא הוא דכתיב כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.

והתפלה שיתפלל על ענין זה לה', איננו דוקא בתפילת י"ח, אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה'. 

וגם תפלה זו איננה דוקא בלשה"ק אלא אפילו בלשון שמורגל בה מנעוריו, אך העיקר צריך שלא יחסר בה שני דברים:

א. שתהיה מעומק הלב ולא מהשפה ולחוץ ואם יוכל לעורר לבו לבכי מה טוב וכמאמרם ז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה שלא ננעלו. 

ב. שיכוין שתלך תפלתו דרך ארץ ישראל ומשם עד ירושלים ומשם לבית קדשי הקדשים וכמו שנאמר במקרא הנ"ל שהבאתי, והתפללו  אליך דרך ארצם שנתת לאבותם והבית אשר בנית לשמך. וע"ז מסיים הכתוב ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ועשית משפטם, וכמו שאמרו בברכות כ"ט לענין תפילת י"ח. וכשיעשה כן בודאי לא תשוב תפלתו ריקם

I know that this is not a direct raya to Kaddish. The Chofetz Chaim is talking about bakasha on the lines of Shmone Esrei. But at least you see that it is not davka a din in Reb Chaim's omeid lifnei hamelech of Shmone Esrei.  והתפלה שיתפלל על ענין זה לה' איננו דוקא בתפילת י"ח אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה

Or, maybe you can choose when you have the matzav of עומד לפני המלך. 

Some say that just as mizrach is a kpeida by Barchu, so too it is by Kaddish. This, of course, is not much of a raya. True, the Shaarei Teshuva in 57 brings the din of mizrach by barchu from R Nissan Shidlov, but in Halichos Shlomo 89 note 34 it says that Reb Shlomo Zalman was not medakdek on facing mizrach by barchu. Anyway, without a compelling lomdus, equating the two is just speculation.

רגל ישרה

As far as standing with feet together, the Nesivos in Mekor Chaim 55 says that he knows of no source for such a thing.

Some say that given that Kaddish has priority over Kedusha (Mishna Berura 56:6 from the Magen Avraham there,) and in kedusha we stand with out feet together, then kal vachomer we should do so by kaddish. This makes no sense, because a. degree of kedusha is irrelevant to imitating malachim, and b. the Ari zal did not stand up for kaddish at all, while he did stand up for kedusha. 

Daas Torah Congruity of Reb Moshe and the Chazon Ish

 My halacha shiur recently learned the rules of saying a דבר שבקדושה at the same time as a minyan is saying it, even though you are far from the minyan. As the Mishna Berura puts it (based on Tosfos Sotah 39a,)

אפי' הוא בבית אחר רחוק לגמרי שכיון שעשרה הם במקום אחד שכינה שרויה ביניהם ואז אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין כל מי שרוצה לצרף עצמו עם אביו שבשמים השוכן בתוך אלו העשרה:

As far as I know, there is only one poseik who says that if you are far away in another building that you can not say amein on such brachos, and that is Reb Shlomo Zalman Auerbach (Volume 1 Siman 9:4) who distinguishes this from the shul in Alexandria.

נראה שאין לענות כלל אמן על ברכה שהוא מחויב לצאת בה, ואף גם ברכה שאין השומע מחוייב לצאת ידי חובתה ג"כ אפשר

דרק אם עומד בבית הכנסת או אפי' סמוך לו ושומע חזרת הש"ץ או שאר ברכות ע"י רם קול אז שפיר נגרר אחר הצבור ועונה

אמן מידי דהוי אאלכסנדריה של מצרים, משא"כ כשעומד רחוק ושומע ע"י טלפון נלענ"ד שאין לענות כלל אמן על שום ברכה

ודינו כעונה אמן לבטלה, הואיל והוא שומע את הברכה רק מממברנה ולא מפי אדם

In that teshuva, (9:6) RSZ confidently states that one can not be yotzei any tefilla or kriah by hearing it from an electronic device. 

קיצור הדברים הוא שאין להשתמש בבית הכנסת לצרכי תפילה במיקרופון ורמקול היות שהדבר הזה נחשב רק כהנפת סודרים שהיתה [בבית הכנסת הגדול] באלכסנדריה של מצרים לדעת היכן החזן עומד בתפלתו (כמבואר במסכת סוכה נא, ב), אבל אי אפשר כלל לצאת בשמיעה זו בשום דבר שחייבים לשמוע מפי אדם. ואף שיודע אני שרבים יתמהו על כך וכמו זר יהיה דבר זה בעיניהם, עם כל זאת האמת כדברינו, וברור הוא בעיני שזה מוזר רק לאלה שאינם יודעים כלל מה טיבם של המכשירים האלה [וחושבים מחשבות הבל שחוטי הטלפון או גלי הרדיו מוליכים ממש את קול האדם], אבל לא ליודעים את האמת כי בדברי בזה עם מביני מדע ויודעים בהלכה כולם הסכימו לי

that the issue of fulfilling an obligation to hear kriah or havdala, or the obligation to answer a bracha, or being yotzei through שומע כעונה is entirely distinct from the question of saying a דבר שבקדושה בשעה שהציבור מתפללים. (Unfortunately, there is a lot of nonsense online from light-weight poskim.) There, one is saying by himself, and the problem is that one is not allowed to say certain things when alone; one may only say them in the immediate presence of the Shechina. We have רב יהושע בן לוי's rule that אפילו מחיצה של ברזל אין מפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, and, as the Mishna Berura says, if one intends to join with a ציבור that has invoked the presence of the Shechina, one has the power to join with that tzibur such that he, too, is in the immediate presence of the Shechina. But the issue of fulfilling a mitzva to hear something is entirely different. One must hear the shofar from a ram's horn blown by a bar chiyuva; one must hear the megilla or havdala from a human בר חיובא who is saying it. Hearing it from a loudspeaker or telephone (or hearing aid) is not hearing the voice of a Jewish person, and you do not fulfil the mitzva. 

In a note after that teshuva, Reb Shlomo Zalman says that he later discussed this with the Chazon Ish, and to his consternation the Chazon Ish said that he leans towards allowing it. 

לאחר שכבר נדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן בעל החזו“א זצ“ל ואמר לי שלדעתו אין זה כ“כ פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע“י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים ”אפשר“ דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע, וכמדומה לי שצריכים לומר לפי“ז דמה שאמרו בגמ‘ אם קול הברה שמע לא יצא, היינו מפני שקול הברה נשמע קצת לאחר קול האדם משא“כ בטלפון ורם-קול, ולענ“ד הוא חידוש גדול מאד ואין אני מבין אותו.

Reb Shlomo Zalman's perplexity at the Chazon Ish's thought is very clear, and he firmly holds to his own opinion.

I found it interesting and instructive that Reb Moshe (OC II 108) says the same as the Chazon Ish; not only in the innovative novelty of the thought, but even in how he indicates that while he believes it is halachically correct, he is unwilling to conclusively state that it should be relied on. The whole nusach matches; the creativity, the courage, and the measured hesitation before stating this as halacha l'maaseh. 

הנה לדידי מספקא טובא, אף אם נימא שהאמת כאמירת המומחים שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנעשה מקולו, מטעם שכיון שעכ"פ רק כשהוא קורא נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי כל מה שנעשה נעשה מקולו, ומנין לנו עצם כוח השמיעה איך הוא, שאולי הוא ג"כ באופן זה שנברא איזה דבר באויר ומגיע לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע שהקול יש לו הלוך עד האוזן וגם יש קצת שיהוי זמן בהלוכו, ומ"מ נחשב שהוא קול האדם, לכן אפשר שגם הקול שנעשה בהמיקראפאן בעת שמדבר ששומעין אותו, הוא נחשב קולו ממש וכן הא יותר מסתבר.

וגם לא ברור הדבר מה שאומרים שהוא קול אחר. ומטעם זה אפשר אין למחות ביד אלו שרוצים לקרא המגילה ע"י המיקראפאן מצד ההלכה. 

In fact, the Chazon Ish goes farther and extends the logic to Shofar and Krias HaTorah, while Reb Moshe, and I do not understand why, is willing to allow it for Megilla (In OC II) and Havdala (in OC IV 91:4,) he is absolutely opposed to allowing it for shofar or Krias haTorah (in OC II) or Krias Shema and Birkas Hamazon (in OC IV.)

... וקלקול למצוות אחרות שהוא לשופר וקריאת התורה בשבת ויו"ט אי אפשר לבא מזה, דהא אסור לדבר במיקראפאן בשבת ויום טוב. ובמצות דבור שבחול אם ג"כ יקראו במיקראפאן הא אם אין למחות במגילה כ"ש באלו

 .... לבד ק"ש ובהמ"ז שצריך למחות באלו הרוצים לצאת במייקראפאן

But that's a relatively minor point. The chiddush is that although the sound is coming from an entirely different source, it may be halachically equivalent when there are three factors:  Initiated; Immediate; and Identical.

The new sound was initiated and generated by the halachic sound, e.g., the human voice.

The new sound is immediate;

The new sound is essentially identical;

On the koach hachiddush without any direct evidence, and the mehalach hamachshava, and the limitation of the chiddush in practice, the congruity is amazing, especially in the face of Reb Sholomo Zalman's shocked puzzlement. There are plenty of other such cases, such as Chalav Yisrael, despite the angry revisionism of many in Eretz Yisrael regarding the Chazon Ish. 

Another example. 

Reb Moshe in the Igros OC V 31 talks about the Rambam's shitta that even in a taaroves כזית תוך כדי אכילת פרס you need a new limud to asser it. He explains that Gemara in Pesachim that you need kol machmetzes to asser taaruvos chametz, and for some reason taam k'ikker does not work. He says that the issur chametz requires taam chametz gamur. I believe he holds that for this issur, you need sheim chametz.  Which of course explains the mechanism of Rashi's bittul.

The Chazon Ish:

חזון איש אורח חיים סימן קטז סעיף קטן ה:

ואמנם נראה דחמץ שבטלו לישיבה אף שטחו בטיט אם חזר ואכלו אסור מה״ת כיון שאין שום קלקול בצורת הפת, תדע שהרי נבלה שנסרחה אין איסור לאוכלה וכדמשמע ע״ז ס״ז ב׳ דדינה כנ״ט נפגם [עי׳ לק׳ סק״ז דיש אוסרים] וע״כ הכא שאני שהחמץ בצורתו עומד אלא שהאדם יחדו לישיבה וכל שבא אדם ואכלו שב לדין אוכל א״כ הדין נותן שיהא חייב עליו כרת, ומיהו אפשר כיון דאין חמץ אלא מה׳ מיני דגן וכיון דנתבטל שעה אחת מדין אוכל, כי חזר ונעשה אוכל הוי כנוצר אוכל מעצמו ולא חשיב כמין דגן ואין איסור אכילתו אלא מדרבנן, ואפשר דהוי כחטים שירדו מן השמים דכשרין למנחות כדאמר מנחות ס״ט ב׳, וה״ה שחייבין עליהן משום חמץ, ומיהו אף אם איסור אכילתו מה״ת י״ל שא״צ מחיצה כיון שבטלו מתורת אוכל ולא חיישינן דלמא אתא למיכני׳.​