Yom
Kippur of Hei alaphim toph shin pei vov is here. We are going to reach for the
sky, we are going to be malachim in human form. I hope we have siyata dishmaya
to do teshuva shleima and Hashem should be mekabel our teshuva and forgive us
for all our failings and raise us up to the highest madreiga.
So
now, the day is here, and we are primed, we spent a month preparing, we are
ready to experience the tremendous hisorrerus of Yom Kippur.
I
want to point out that there is a little bit of wistfulness to this whole
enterprise, a sense of “ah, if only….”, starting from the chumros we take on
for the Aseres Yemei Teshuva.
From Harav Shmuel Birnbaum
המעלה הגדולה של הרצון להטיב דרכו ולהתקרב להקב"ה
"אף מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר". (OC 603)
וצ"ע, הלא משמע שיתכן שיחזור לאכול פת עכו"ם אחר יום כפור. ואם כן איזה מעלה יש בזה שנזהר בימי עשרת ימי תשובה, אם יתכן שהוא יחזור אח"כ להתנהג כמו מקודם. ועוד צ"ע, קושית ה"יד הקטנה", האם אדם המתחרט על מעשיו הרעים בימים הנוראים ומקבל על עצמו קבלות לשנות ולהטיב דרכו, ולאחר זמן במשך השנה הוא שב להנהגתו הישנה של השנה שעברה, וכן הדבר חוזר ונשנה שנה אחר שנה, האם יש ערך לחרטתו וקבלותיו שעושה, או שאינם שוים מאומה.
ויש לומר שזה גופא שהוא מראה שהוא רוצה לעשות רושם טוב בימי הדין, הוא חשוב מאוד לפני הקב"ה ויש לזה גם ערך גדול. ועצם אמירת הוידוי שאומר שהוא מתחרט ורוצה לעזוב את דרכו הרעה ולבחור בטוב, וכל קבלותיו שעושה כדי להטיב דרכו ולעלות בעבודת ה', אף אם במשך השנה הוא נופל לתוך הנהגותיו הישנות. במה שהשתדל מאד למצוא חן ולהיות אהוב לפני הקב"ה, זה בעצמו חשוב מאוד ובשביל זה הקב"ה אוהב אותו מאוד.
וזה מעלה במה שמשתדל לעשות דבר למצוא חן בעיני הקב"ה. והיינו שאינו נוהג בעשרת ימי תשובה בגדר של "שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך", אלא הוא מראה בזה שרוצה למצוא חן בעיני ה', במה שמחזק עצמו בענינים אלו ובשאר ענינים. ונמצא שעיקר הענין אינו רק במה שאינו אוכל פת עכו"ם בימים אלו, אלא במה שהוא מראה שדואג ומשתדל לעשות דבר בשביל הקב"ה כדי למצוא חן בעיניו. וזה בעצמו הוא זכות לזכות בדינו.
ועיין בדברינו בפרשת תולדות על הפסוק (25:28)" ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו", ועיין בפירש"י לעיל "יודע ציד. לצוד ולרמות את אביו בפיו". ותמוה איך היה יכול עשו לרמות כ"כ את יצחק אביו, הלא הבנים עדיין היו נערים כדכתיב ויגדלו הנערים, וממילא יצחק שהיה בתוקף גבורתו איך יתכן שלא הבין את פנימיותו של עשו.
ועוד צ"ע, דעשו היה עושה עבירות חמורות, כדאיתא במס' ב"ב (16b) "אמר ר' יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה". היתכן שיצחק לא ידע מכך מאומה וחשבו לצדיק. וביותר צ"ע וכי שייך לומר שיצחק אבינו יאהב את עשו רק משום מעלה זו "כי ציד בפיו", אפילו ששאל שאלות כאלו, כלפי שאר מעשיו.
וי"ל שיצחק אהב את ההשתדלות של עשו, שהראה כמה הוא רוצה להיראות טוב בעיני אביו, והגם שידע שעשה כן לרמותו והכיר את פנימיותו הרשעה, ואף הוציא את רשעותו לפועל, מ"מ עצם הדבר שהוא רצה למצוא חן בעיני אביו הוא היה הדבר שיצחק אהב, כי ראה בזה דבר חשוב שעשו משתדל לכל הפחות להראות שהוא אדם טוב. ויצחק אבינו החשיב מעלה זו, ומצד זה אהב אותו
ולפי דברינו נוכל להבין קצת מדוע רצה יצחק לברך את עשו, כי בזה שרצה להראות טוב לפני אביו סימן הוא שעדיין יש בו לחלוחית של טוב, ויש לחזק אותו על ידי נתינת הברכות, וקיווה יצחק אבינו שאז ייטיב דרכיו. ובאמת שבנתינת הברכות לעשו היה רוצה יצחק לקרבו, בזה שבירכו ונתן לו מינוי ואחריות לפרנס את יעקב, בזה יקבל עשו תשוקה גדולה להטיב מעשיו לגמרי.
....
... ולפיכך במה שאנו משתדלים, ובפרט בימי הרחמים האלו, להטיב דרכנו ולעשות קבלות כדי למצוא חן בעיני הקב"ה, בזה יתעורר האדם בפנימיותו להטיב דרכיו לגמרי.
From
me:
You can't even think about self improvement if you are perfect. You have to say, admit through your actions, that you know that you
could be better and that you should be better. This awareness is the touchstone
of teshuva, and it does not matter that we are only doing
it for a week. It prepares us for the tremendous hisorerus of Yom Kippur.
But
the Ramban says that there is a fundamental reality of being human, and that is
that hispailus, hisorrerus, is ephemeral. No matter how greatly we are
inspired, even if you saw the Kri'as Yam Suf, מה שראתה
שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי, the least of the nation saw more than Yechezkel, who experienced the Maaseh Merkava, the inspiration to change is likely to
disappear. We want to be what we are, and we resist change. Not only is
hisorrerus quick to evaporate, but it leaves negative space
behind, worse than when you started. Plenty of you will recognize what doctors call the rebound effect. The Ramban says there is only one way to overcome this problem:
השבעתי
אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ
Ad
sheTechpatz: Hisorrerus requires a Cheifetz! A specific and concrete
resolution. The only way to prevent the evaporation of Hispailus is to make a concrete resolution to
make some real change, as small as it may be. Only then will the effect of the
hisorrerus last beyond the day.
How
can we keep a roshem of this day? By being mekabel
one thing that you take with you all year. And most importantly, when you do
that one little thing, remember that it is because you were mekabel on Yom
Kippur.
You can choose anything, but it should be small. I
suggest this: There are nineteen brachos in Shmoneh Esrei. As far as the rules
of Shmoneh Esrei go, the first bracha, Avos, is more essential. But that
does not matter for our purposes. The second to last bracha in Shmoneh
Esrei is modim. The bracha begins with the word modim and ends with lecha na’eh
lehodos. On Yom Kippur, everyone has deep kavana on every single word of Shmoneh
Esrei, and nobody is meisiach daas, nobody loses track of where they are holding
in davening. You should have such an amazing Yom Kippur that from now on, you
will daven with kavana in every word in Shmoneh Esrei forever. But I
suggest that you make an ironclad resolution specific to Modim that you will
pay attention to every word. (Ironclad resolution advisedly, in light of just having said Kol Nidrei. Ironclad bli neder, I suppose.) That does not mean to obsess or to ponder. It
means that your mind and your heart are in gear. Pay attention to what the
words mean, and mean every word. This adds a few seconds to your davening,
if anything at all. Importantly, remember that you’re doing it because you made
the resolution on Yom Kippur. And you should know that there is nothing
the Ribono shel Olam loves more than hakaras hatov.
Could
be that you will do this every year, and nineteen years from now you’re going
to come to me and say, first of all, my Shmoneh Esrei is taking much
too long. Second, what should I do now. But personally, I don’t think you
should do the annual bracha campaign. The rigidness will take away from the
initiative. But lets do one year at a time.
On
Yom Kippur, we should daven like the malachim in shamayim, because we know the
Ribono shel Olam is here. And we have to have a strategy, a plan, to make sure
that we take this hisorrerus with us for the whole year.
Notes:
1. Source for the Ramban:
Kedushas Levi in Naso/Shavuos:
הוא ע״פ דברי הרמב״ן שפירש על פסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתתפץ (שיר השירים ב.ז). ופירש כשמגיע לאדם איזה התעוררות של יראה ואהבה להבורא ברוך הוא אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי, היינו שיעשה תיכף איזה מצוה. דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה. כי ידוע שהתעוררות הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור הנשפע עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה. אזי צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום. כידוע למביני מדע. וזה פירוש הפסוק: מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ. כי חפץ הוא מלשון כלי ההיינו התעוררות ההוא שבא אל האדם צריך תיכף ומיד כלי. וזהו עד שתחפץ.
Ramban in Emuna U'bitachon:
ודע כי כל זמן שאדם מחשב בתוך לבו שמו של הקב״ה או אחד מנפלאותיו יש לפניו התעוררות כפי מחשבת מעלת החושב... וקרוב לענין זה מה שאמר הכתוב: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עה שתחפץ. ואם לא היה כח באדם לעורר הדברים לא היה משביעם שלא לעשות. ופי׳ עד שתחפץ, עה שתצא מן הכח אל הפועל... וזהו עד שתחפץ. שתעשה חפץ על ידי הסיבה ההיא. מלשון רז״ל לאנקוטי חפצא בידיה (שבועות לח.ב) כלומר כלי
אור ישראל איגרת ו
ובפרט בעשי"ת היסוד הראשי הוא, להשקיף ולהתבונן על דרכיו ולראות לשמור לכה"פ חלק הקל ממנו לפי מצבו ויראתו, ובזה ינצל מחלק היותר חמור באותה העבירה כנ"ל:
אור ישראל איגרת ז
ומדוע לא נעשה כה לנפשינו, לראות לכה"פ לקיים המצות הקלות לפנינו לקיימם, ולהשמר מהעבירה בבחינה הקלה,
וכן באור ישראל איגרת לא
מצד הפועל. יתחלק כל דבר טוב. באיכות עשיתו לפי צער קיומו. כמאמרם ז"ל (אבות פ"ה) לפום צערא אגרא. וכן כל דבר רע. יתחלק באיכות צער שמירתו. וכל אשר יוסיף צערו כן ימעט בחינתו. כדאמרינן (מנחות מ"ג ב) תניא היה ר' מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר מענשו של תכלת וכו'
