Lech Lecha. Segulos for Warriors - בתחבולות תעשה לך מלחמה

This is an "as is" post - if I don't post this as is, I'll never get around to it, and I think it might be useful to someone.  This website has always been participatory and iterative, so if you have something useful to add or subtract, please write.

What hanhagos and segulos would you suggest to a soldier to improve his chances in battle? You could tell him to be a tzadik gamur, but I don't know if that really helps - everyone is a tzadik gamur when they're looking up the barrel of a gun. More realistically, are there particular hanhagos and segulos that Chazal associate with safety and victory in battle?

Here are the ones that I know. 

1

הקובע מקום לתפלתו  

Daven in a Makom Kavu'ah. 

2

הקובע מקום לתורתו 

Learn in a Makom Kavu'ah. 

3

 העוסק בתורה ובגמילות חסדים 

Put serious effort into Chesed and Limud haTorah. 

4

שלא היה להן דילטורין  

Avoid at all costs harming others with your speech. 

5

מפני קיום מצות תפילין  

Be vigilant in the dinim of Tefillin. 

6

אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד  

Say Kri'as Shema

7

אומרים (ויהי נועם) ז״פ במלחמה  

Say Vihi Noam and Yosheiv Beseiser seven times.

8

לבישת תפילין כתיקונם 

Wear Tefillin properly.

9

ציצית 

Wear Daled Kanfos with Tzitzis

Makom kavu'ah for Torah and Limud HaTorah are similar, and they're both from Rav Shimon bar Yoachai, if you are goreis tefilla, you are not goreis Torah; so they should be counted as one.

(Question: In many places we have a rule of מכלל הן אתה שומע לאו. Maybe that applies here as well, i.e., that doing the converse of one of these positive segulos means you're likely to get yourself killed. Or maybe you could do 2X#1 to make up for -#2. I know this doesn't apply to mitzvos. What the rules are by segulos I have no idea.)

SOURCES

1. Brachos 6:, from our parsha, kviyus makom for tefilla.

א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב (19:27) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל:

What does אלהי אברהם בעזרו mean? It means that he will be able to vanquish his enemies, as Avraham did when he saved Lot, and as the Iyun Yaakov says, with an excellent contrast to Bilaam's unsuccessful attempt to harm us - 

שכל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, היינו שקובע מקום לתפילתו ואינו הולך אחר הניחוש כמו בלעם הרשע שהלך לקראת נחשים והלך ממקום למקום, כדכתיב "לך אל מקום אחר וקבנו לי משם וכו' ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים", אלא הוא מתלמידיו של אברהם שהיה תמים עם הקב"ה כדכתיב "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" וכן מי שהוא נפש גבוה כבלעם הרשע אם כן כשעולה מעלה למעלה יותר ויותר הוא הולך גם כן למעלה לישב במקום חשוב יותר ויותר מקדם.

אבל מי שנפשו שפלה כאברהם (כדאיתא בפרק ה' באבות), נשאר עומד במקומו הראשון אף על פי שנתעלה כדכתיב "ואנכי עפר ואפר", על כן כשמת אומרים עליו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. 

אויביו נופלים תחתיו, שכיון שאלהי אברהם בעזרו, וכמו שגבי אברהם נפלו ארבע מלכים לפניו על ידי עפר שנאמר יתן כעפר חרבו (כדאיתא בתענית דף כא, א) וזה בזכות ענוה בשביל שאמר "אנכי עפר ואפר", וזה שקובע מקום לתפילתו אוחז גם כן במדה זו כאברהם, לכך זוכה גם כן שאויביו נופלים תחתיו.

2. Brachos 7b, according to the girsa of the Rif and the Rosh, kviyus makom for Torah. 

וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל הקובע מקום לתפלתו (גירסת הרי"ף לתורתו) אויביו נופלים תחתיו שנאמר (שמואל ב ז, י) ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה 

The Rif and Rabbeinu Yonah

רי״ף ברכות ז:

אמר ר' יוחנן משו' ר' שמעון בן יוחאי כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו וגו׳

רבינו יונה שם

כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל וגוי זה הפסוק נאמר על בה״מ שהקב"ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבי׳ לבטח ולא היו מפחדים מן האויבים ועכשיו שאין בה״מ קיים מקום התורה במקומו הפסוק נאמר על ביהמ''ק, שהקב''ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבין לבטח ולא היו מפחדים מאויביהם, ועכשיו שאין ביהמ''ק קיים מקום התורה במקומו, כדאמרינן מיום שחרב ביהמ''ק אין לו להקב''ה בעולמו אלא ד''א של הלכה בלבד, ולפיכך בזה ינצל מהאויבים, ואפי' מי שאינו יודע ללמוד אלא מעט, יש לו לקבוע באותו מקום וללמוד במה שיודע  כדי שיזכה לזה ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים ואם אינו יודע כלל יש לו ללכת לבהמ שלומדין ושכר הליכה בידו

This is brought l'halacha in OC 115,

אַחַר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ; וְיִקְבַּע עֵת לִלְמֹד, וְצָרִיךְ שֶׁאוֹתוֹ עֵת יִהְיֶה קָבוּעַ שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ אַף אִם הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה. 

הַגָּה: וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּשְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ, אוֹ יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם וְיִלְמֹד מְעַט בְּמַה שֶּׁיּוֹדֵעַ וְיַחֲשֹׁב בְּעִנְיָנָיו וְיִכָּנֵס בְּלִבּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם (הר''י פ''ק דִּבְרָכוֹת).

(I admit that the Iyun Yaakov on 6b which I brought in #1, who says that Elokei Avraham b'ezro means victory in battle, is relying on our girsa on 7b. But what he says makes sense in the pashut pshat in the words "Elokei Avraham b'ezro," even without the Gemara on 7b,  and especially in light of his contrast of kviyus makom with Bilaam's jumping around.) 

(See notes for more mekoros.)


3. Bava Kamma 17a, Torah and Gemilus Chasadim, 

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף דכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וזוכה לבינה כיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל:

4.  The Yerushalmi in Pei'ah 1:1, extreme avoidance of the parsha of Lashon Hara and abizrayhu:

אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו וע"י שהיה להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים הוא שדבר דוד (תהילים נז) נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע בני אדם שניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה דכתיב (שמואל א כב) היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ולשונם חרב חדה אלו הזיפים דכתיב (תהילים נד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול וגו' באותה שעה אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים מה שכינתך לירד בארץ סליק שכינתך מבינהון הה"ד (תהילים נז) רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו וע"י שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין הוא שעבדיהו אמר לאליהו (מלכים א יח) הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' וגו' ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים אם מים למה לחם אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם ואליהו מכריז בהר הכרמל (שם) אני נותרתי נביא לבדי לה' וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא

5. The Rosh in הלכות קטנות – הל' תפילין סט"ו in Menachos, vigilant care to put the shel yad on before the shel rosh and not interrupt between them. 
The Rosh there says 

סימן טו

תניא סח בין תפלה לתפלה עבירה היא (בידו) וחוזר עליה מעורכי המלחמה שעל שם קיום מצות תפילין שתקנו יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקוד ואף ליהא שמיה רבה ולקדושה ולענות אמן אין להפסיק. ובהל' תפילין עתיקתא כתב סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש אם סח שיחת חולין חוזר עליה מעורכי המלחמה. ואם בקדושה ויהא שמיה רבה סח אין חוזר עליה מעורכי המלחמה אלא חוזר ומברך על של ראש שתים מפני שכל תפילין טעונות שתי ברכות. ואם ברכן כאחת עולות זו לזו. ואם הפסיקן בקדושה בטלה הראשונה וצריך לברך ב' על של ראש.

Similarly, Rabbeinu Bachaya at the end of Parshas Mattos, 

וטרף זרוע – בזכות תפילין שבזרוע אף קדקד – בזכות תפילין שבראש

All relating to the Gemara in Menachos 36a:

תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו (ג) וחוזר עליה מערכי המלחמה תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד מנלן אמר רבה רב ב] הונא אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים 

and the Medrash in Shir Hashirim.

 כמגדל דוד גבי מלחמת מדין, שאלמלי היה אחד מהם מקדים תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחן, ולא היו חוזרין בשלום

Interestingly, Harav Greenblatt in VII Siman 261 brings from the Kanievskies a discussion of whether our soldiers davka wore their tefillin during battle. because "v'yar'u mimeka."  It's really worth looking at that teshuva! 

And Sefer Chasidim (Parma,)

תרמב. אפילו סח בין תפילין לתפילין חוזר עליו מערכי המלחמה לפי שכתוב (דברים לנ כ) וטרף זרוע אף קדקד בזכות שהיה לזה תפילין של יד ושל ראש מצינו פאר בזרוע (ישעיה סנ יב) זרוע תפארתו ועל ראש פאר (יחזקאל כד יז) פארך חבוש עליך וכתי׳ (דה׳א כט ינ) לשם תפארתך ואדם בזרוע מנן ואדם מכה על הראש או על הזרוע לכן סח בין תפילין לתפילין חוזר מערכי המלחמה כיון שחטא בביטול שם וכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך וכתיב (תהלים פט כה) ובשמי תרום קרנו וכתיב (הושע יא נ) קחם על זרועותיו כך היא המידה שמזכירים עונותיו כשצריך לנס כגון במלחמה להגן על ראשו ועל זרועו ושמאל נגד ימין שכנגדו וכציב סכות לראשי ביום נשק

6. Kri'as Shema
Devarim 20

 ב והיה, כקרבכם אל-המלחמה; ונגש הכהן, ודבר אל-העם.  ג ואמר אלהם שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על-איביכם; אל-ירך לבבכם, אל-תיראו ואל-תחפזו ואל-תערצו--מפניהם.  ד כי יהוה אלהיכם, ההלך עמכם--להלחם לכם עם-איביכם, להושיע אתכם.

Rashi - 

שמע ישראל. אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:

Rav Sternbuch here - first he says (like the Sifsei Chachamim) that Shema means full Bitachon. When you trust in Hashem and you know that Hashem is the only one to decide your fate, then your enemies will have no power over you. But then he says that the pashtus is that saying Krias Shema is simply a Segula.  I'm sorry, but you have to read the words from left to right. That's how the copy and paste worked on this one.  It's supposed to be  
אמנם פשוטן של דברים  etc.

לו היא סגולה ובזמנה בכונה שמע שהקורא דברים של פשוטן אמנם 

הש״ס פתח הטעם ומזה ומצילתו, משמרתו ק״ש וזכות ממלחמה, לינצל

 וכן היום בתחלת שמים מלכות עול בקבלת כי ק״ש, במצוות ברכות

 סוד, בזה יש וכדו׳(וגם פרנסה בעניני יומו עליו ויטב דרכו תצלח בסופו,

היום). באותו שמע בקריאתו תלויים לפעמים ופגעיו הזמן דמ

7. Say Vihi Noam seven times. I found it in the Kaf Hachaim OC 295, as follows:

הגה. ואומרים ויהי נועם. לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. ונוהגין לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו שע״י כן נשלם השם היוצא ממנו. טור. ועיין מ״א. ובתשב״ץ כתב שיש בו ק״ל תיבות כמנין הכהני״ם שכהני חשמונאי אומרים אותו ז״פ במלחמה ונוצחין ולכך נעלם זי״ן בויהי נועם שכל האומרו ז״פ ניצול מכלי זי״ן. א״ר או׳ ב׳.

The seven times is the passuk vihi noam and the kapitel Yosheiv Bseiser together, because he says it has 130 words. 

Kli Yakar Breishis 24:60 on Chesed and success in battle.

כלי יקר

"ויירש זרעך את שער שנאיו". גם לאברהם נאמר לשון זה ויירש זרעך את שער אויביו כי כך המדה בכל גומלי חסד שיש להם אוהבים רבים כמ"ש (משלי יט.ו) רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן. ואברהם היה גומל חסד לכל לקרובים ולרחוקים וכן רבקה על כן בדרך טבע יירשו שער אויביהם, כי יש להם ריעים רבים העומדים להם בעת צרתם, וכאמרו רז"ל (ב"ק יז.) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת ב' שבטים כו'. ומסיק שם איכא דאמרי אויביו נופלים לפניו חללים כיוסף, שנאמר (דברים לג.יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וגו'. כי גם יוסף היה גומל חסד עם כל בית אביו ועם הרחוקים בשני רעבון, וכן אמר דוד (תהלים קיב.ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו פזר נתן לאביונים קרנו תרום בכבוד. כי בקרנו ינגח עמים כיוסף. לפיכך אמרו לה היי לאלפי רבבה וכי נתנו קצבה לברכתה ומאי רבותא כל אדם שיש לו בנים ברבות הימים יצא ממנו מספר זה ויותר מהמה. אלא ודאי שלא דברו ביוצאי חלציה כי היו בטוחים על כחו של זקן זה אברהם שנתברך כבר שיהיה זרעו כחול הים ומהו שאמרו לאלפי רבבה למ"ד של לאלפי מה טיבה, אלא שאמרו יהי רצון שתזכה להטיב ולגמול חסד לאלפי רבבה כי יהיה רב חילך, ועי"ז יהיו לך אוהבים רבים ובסיבה זו יירש זרעך את שער אויביו, כי רבים יעמדו בעזרתך כי תצא למלחמה. ויכול להיות שדרך עצה אמרו לה כן, ובזה מדוקדק הלשון היי לאלפי רבבה. ומדנקט לשון ויירש ש"מ שאמרו לה אל תדאגי על ההוצאה, אלא שלח לחמך על פני המים לאלפי רבבה אנשים, וסוף תקבל ירושה בשער שונאיך פי שנים כפלים, כי יש מפזר ולסוף ונוסף עוד.

and 38:29 where he focuses on the root of tzedaka, and why rich people get bone spur deferments. 

והנה מקום אתי, לפרש ד' ידות אלו שיש בהם רמז על איש חומד ממון ואינו נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאוה מאתים כו', והנה כל אדם יש לו שתי ידים אשר בהם עמל וטרח להשיג מלא חפנים בכחו ועוצם ידו כפי אשר תשיג ידו, וא״כ כל אשר בכוחו מושג משתי ידיו, ואם אינו מסתפק במה שחננו אלהים מלא חפנים הרי הוא חומד עוד מלא חפנים דהיינו כדי מלאכת ד' ידים, כפל מן המושג בשתי ידיו, והוא בעצם השיעור של בעל המנה החומד מאתים, דהיינו כפל מכדי המושג לו כבר משתי ידיו וכל חומד ממון אינו בעל צדקה ע״כ לא יצלח למלוכה, לפי שארז״ל (סנהדרין מט) שבזכות שעשה דוד משפט לזה וצדקה לזה היה יואב מנצח במלחמה, ע״כ נאמר אצל יהודה (דברים לג ג) ידיו רב לו, ירבו לו מבעי ליה, כי ידיו שתים במשמע ורב לשון יחיד, אלא שהורה שלא היה חומד ממון של שתי ידים הנוספים, כי שתי ידיו רב לו די לו, כי רב הוא משמש לשון די, כמו רב לך אל תוסף, ורמז שהיה די לו בעמל שתי ידיו, כי לא בקש עוד על שנים לפיכך עזר מצריו תהיה, כי הסתפקות זה סבה אל הצדקה אשר בזכותה אויבים נופלים לפניו, וראיה מיואב, וכמ״ש (תהלים קיב ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו וכן מסיק בב״ק (יז.) שהעוסק בג״ח אויביו נופלים לפניו חללים, לכך נאמר שבזכות שידיו רב לו, עמל המושג משתי ידיו רב לו ואינו מבקש מותרות ואז הוא בעל צדקה, ע״כ עזר מצריו תהיה, וזה נאמר על יהודה הבא מפרץ. אבל זרח לא היה ידיו רב לו, אלא בקש עמל ד' ידות וחמד ממון שאיננו ראוי לו כמו שנאמר אצל עכן (יהושע ז כא) ואחמדם ואקחם. ע״כ הושב אחור ימינו כמשיב ידו, כי לא לו יהיה משפט הבכורה והמלוכה כי כל מלך צריך לנצחון האויבים והוא לאו בר הכי כאמור.

Sanhedrin 49a that refers to Torah in general as a vital aspect of victory in war:

דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו 

Rashi - 

אילמלא דוד. שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד: 

and Makos 10a

א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה 

Medrash Rabba Breishis 65:20 on the zechus of Limud Hatorah

• וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם.

From the other post:

The Levush says that Kevi'as Makom is a segula for winning wars.  The Gemara in Brachos 7b does say אויביו נופלים תחתיו as an outcome of kvius makom, but only the Levush says that the sources for the din, both by Avrohom Avinu and by Dovid Hamelech, are specifically related to that quality.  I haven't seen anyone that either says this or brings it down.  These are his words

 וכיון שהוא עושה מעשה אבינו אשר עזרו יי׳ במלחמותיו גם אותו יעזרנו .... וכן מצינו ג"כ בדוד המלך ע'ה שעשה כן ועזרו יי' בכל מלחמותיו דכתיב (שמואל ב טו) ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחוה שם לאלהים אין כתיב כאן אלא אשר ישתחוה שם לאלהים

In a conversation in the comments, Avrohom brought out the interesting coincidence that with this Levush, we find that three basic rules of Tefilla are derived specifically from the context of battle:  Avoidance of erva (ולא יראה בך ערות דבר, in Ki Seitzei, Devarim 23:15,) avoidance of filth (there, והיה מחניך קדוש), and now, kvi'us makom from the Tefillos of Avraham Avinu and Dovid Hamelech, whose success in battle is being associated with/attributed to their minhag of kvi'us makom.  An interesting puzzle.

This morning after davening, when I mentioned this discussion to my friends, they immediately reminded me of the Gemara in Bava Basra 123a which translates the words (said by Yaakov Avinu, describing his victory over the Emorites) whose literal meaning is "sword and arrow" as meaning "prayer and supplication":

ואומר (בראשית מח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר (תהילים מד) כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה קשתי זו בקשה 

And the Onkelos there that translates  בחרבי ובקשתי as  בצלותי ובבעותי, exactly like the Gemara.

It was also pointed out that in Kiddushin 29b, the Gemara relates the story of Reb Acha, whose every bowing down in tefilla severed one of the heads of a demon that was menacing the community, again Tefilla as a sword.

And finally, there is the Gemara in Brachos 5a that says that one who says Krias Shma when going to bed is like one who holds a double edged sword against the forces that would hurt him:

א"ר יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר (תהילים קמט:ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מרישא דענינא דכתיב (תהילים קמט) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם

9. Tzitzis: Obvious. The Gemara says there is a punishment בעידן ריתחאfor not seeking to wear daled kanfos. That means that a soldier in battle who doesn't bother to wear daled kanfos/tzitzis is in danger. 

Menachos 41:

מלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה קטינא קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה. אמר ליה ענשיתו אעשה. אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן. אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא, היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא, הא לא מיחייבא. אלא מאי? חובת גברא הוא, נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא? אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית.

 

UPDATE 2/17/16.

We came across a Baal HaTurim in Tzav 6:3 that says that the word Mido-מדו is found in two places.  One by the Bigdei Kehuna, and the other in describing the outfit of a soldier in battle.  He explains that in the zechus of the bigdei kehuna they were victorious in battle.

מדו בד. ב' הכא ואידך ויואב חגור מדו לבושו שבגד. כהונה היו כעין בגדי מלחמה וכן המעיל כפי תחרא ובזכותם היו מתגברים במלחמה

A Sharp Epithet for Men Who Daven in the Ezras Nashim

A friend, Dr. Irv Birnbaum, is the Gabbai of the minyan where I daven Shachris. An alumnus of Bobov in Crown Heights and holder of a doctorate in Chemical Engineering from Princeton, his coruscating intelligence is not his most distinguishing attribute. In any case, it annoys him that people daven in the Ezras Nashim, especially when we only have nine people in the main shul, because there is a serious problem of tziruf. But even without the problem of tziruf, there is a problem of pirud. He feels that there is a maaleh of rov am, there is a sense of achdus, that is diminished when some daven behind the mechitza.  They might not realize that there are poskim that hold that kedushas ezras nashim is less than the main shul, so it's not in their best interest either, because the kedusha of the place is a factor in the effectiveness of tefilla. (Please see the comments here regarding Kedushas Ezras Nashim.)

The other day, Irv referred to the people behind the mechitza as Mechusar Kippurim. Why? Because the Mishna in Keilim says that a mechusar kippurim has to stay in the Ezras Nashim.

הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסים לשם.

החיל מקודש ממנו, שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם.

עזרת נשים מקודשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבים עליה חטאת.

עזרת ישראל מקודשת ממנה, שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת.

עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה לשחיטה ולתנופה.

Excellent!

Another classic example in the geshmakkeh shtoch genre is this story.

A rov was besides himself because of the kiddush club. As soon as Krias Hatorah began, week after week, the same people would go to the kitchen and have a lechaim. He chastised, he begged, he cried, he excoriated, but his words did not make a bit of a difference.
One week, he got up to speak and he had a big smile on his face. He said that he had a revelation. "I could never could understand why people walked out for the heiligeh Krias Hatorah. It upset me terribly, but then I realized something - I have no tayneh on them! Not at all!  They are doing exactly what they are supposed to do. They are taking the words of the davenning seriously! Every time we take the sefer Torah out, we say קומה השם ויפוצו אויביך וינוסו משׂנאיך מפּניך. They are doing what they are told to do!They are being told to leave, so they leave!"

NOTES:
I
The vast majority of poskim (Rosh Yosef Chulin 28a/EA OC 151:1, Aruch Hashulchan OC 154:7,) including Reb Moshe (אורח חיים א' סי' נ"א, and mipi hashmu'ah,) hold that Ezras Nashim has Kedushas Beis HaKnesses. But even those that say that Kedushas Ezras Nashim is less than Ezras Yisrael (Chayei Adam 86:15, Ha'Elef Lecha Shelomo OC 76, Avnei Nezer OC 33:4) are absolutely not deprecating the tefilla of women. That would be absurd. The tefilla of women is at least equal to and often more potent than that of men (see Rashi Breishis 21:17 and 25:12.) Their point is that being kovei'a makom for general mitzvos does not make a chalos kedusha on a place. If you decide to do netillas lulav in a particular spot, it does nothing for that spot. Tefilla of men, which requires a minyan, is different. The minyan is a kviyus that is mashreh shechina, like the mikdash. Since women don't have a din of minyan, their keviyus may not be poeil on the place.
II
In Note I, I wrote "The tefilla of women is at least equal to and often more potent than that of men (see Rashi Breishis 21:17 and 25:12.)" I believe that to be true. If it were practical and appropriate, I believe men would be well advised to go to tzidkaniyos for brachos. True, with women it's harder to tell who's a tzidkanis because they don't give lomdisheh shiurim or have thousands of talmidim, which Chazal (BB116a) seem to associate with effective tefilla, but I'm convinced that for women's tefillos, there's a whole different dynamic involved, something involving the difference between עבד לפני המלך and שַׂר לפני המלך.
III
Even if you hold that the Ezras Nashim has Kedushas Beis Haknesses, that does not make it the same room as the men's shul. The mechitza separates them as far as tziruf to create a minyan.  (Proof: combine the words of the Aruch HaShulchan in OC 154:sk7 and his words in OC 55:sk20, despite 55:sk24.) Lack of tziruf means pirud.

Noach, Breishis 6:7. Chein

The Rambam says that an individual's fate is determined according to the majority (more accurately, the preponderance,) of his actions. Just as this is true for an individual, so too it is true for a country or the whole world. This clearly indicates that when a country or the world is judged, they are judged as a whole, and the fate of any component individual is subordinate to that of his cohort.

Rambam Teshuva 3:2

אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עונך. וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'. וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם. ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם. יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב. ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות:

The Rambam proves that the world is judged as a whole from the passuk regarding the Mabul, where Hashem condemned the entire world because רבה רעת האדם, because mankind as a whole, האדם, was guilty.

Reb Chaim, among others, asks that the passuk used to illustrate the rule seems to contradict rather than support. The Rambam's point is that you go after the rov: the application of that rule would be the destruction of the entire world. In the case of the passuk cited, regarding the Dor HaMabul, one family was saved, which seems to contradict the rule.

(The raya from Sdom is not shver. That Avraham's tefilla would have saved any tzadikim would have been an exception in response to tefilla. Lot, too, was saved in the zechus of Avraham, who wasn't part of the gzeira. But the raya from the Dor HaMabul is shver.)

Reb Chaim answers that yes, ordinarily, individuals are subsumed in the collective, and if the world is condemned, individuals who who might personally deserve mercy will die. Noach was saved despite the rule, because he was a Tzadik Gamur, a Tzadik Tamim. In his zechus, his family was saved as well.

The Rov explains Reb Chaim: If Noach had even one sin, that sin would be added to the world's tally of aveiros, and because that sin would tie him to them, he would die along with them despite his personal tzidkus. But Noach did not even have one sin. Therefore, he had no shaichus to the world's aveiros, and the din rov did not apply to him. (He was a cheftza bifnei atzmo, there was no ta'aruvos.)  (See Addendum, where I bring a similar svara from the Sfas Emes.)

That's Reb Chaim. I personally like the Or HaChaim's approach. The Or HaChaim doesn't mention the Rambam, but what he says answers Reb Chaim's question.

The last passuk in Parshas Breishis,  

ונח מצא חן בעיני ה'

The Or HaChaim there:

 ונח מצא חן בעיני ה' פירוש לא לצד מעשיו כי בבחינת החזרה שחזר ה' מבריאת האדם לא יצילנו היותו צדיק ולזה הוצרך לומר מצא חן ולא מחאו. ואין מזה הוכחה לומר כי לא היה צדיק כי הגם שהיה צדיק לא תצילנו צדקתו אלא בחינת החן שהשיג מאמצעות בחינת המצות, כי יש לך לדעת כי יש מצוה שתועלתה היא להמשיך חן על האדם, או בבחינת ג' או ד' מצות ידועות, וה' לא הודיע תועליות המצות לטעם שאמרו ז''ל (תנחומא עקב) שירוצו כל העולם לתועליות, וזה נח זכה ומצא החן גם שמו יגיד כן נח חן: 

The point is, ein hochi nami, mitzad hadin Noach would not have been saved. He was saved because of his Chein. Chein has its own rules.  (Reb Chaim points out that the Or HaChaim shtims with the Midrash Rabbah (29:1), and the Gemara in San 108a:

תנא דבי ר' ישמעאל אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' שנאמר נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה)

We don't know what brings about Chein. The Or HaChaim says that this information is intentionally hidden from us. But some mitzvos, some ma'asim tovim, generate Chein, and Noach had it. 

What an interesting idea! Certain specific mitzvos bring Chein....but which mitzvos they are? Not your business.  Still, it's thought provoking - in fact, the mystery makes it even more interesting! Considering the mistake of the Eitz HaDaas we probably should resist the temptation of hidden knowledge..... but, come on, what can possibly go wrong?


1 through 4 are from R Asher Weiss.

1. 

"לענוים יתן חן" (משלי ג, לד), וכפירוש המלבי"ם שם: "אבל לענוים שאינם מתגאים לחלוק על חוקי החכמה, שמצד ענותנותם יודעים כי שכלם קצר מהשיג תעלומותיה יתן ד' שיהיו לחן בעיני הבריות".

2. 

"חן וכבוד יתן ד' לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהלים פד, יב), וביאר רד"ק שם: "חן וכבוד יתן ד' לאותם שיהיו הולכים בתמים וישובו אליו בכל ליבם"

3.

 "כל מי שיש עליו חן בידוע שיש בו יראת שמים, שנאמר (תהלים קג, יז) וחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו" (סוכה מט ע"ב).

4. 

כתובות (דף עז ע"ב) "רבי יוחנן מכריז הזהרו מזבובים של בעלי ראתן רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה.  רבי אלעזר לא עייל באהליה, רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההוא מבואה", אך רבי יהושע בן לוי מיכרך הוי כריך בהו ועסיק בתורה שנאמר "אילת אהבים ויעלת חן" אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא?. ולמדנו שהתורה אילת אהבים ויעלת חן היא, שמעלה חן על לומדיה.

Rav Asher Weiss, without mentioning the Or HaChaim, points out that these four are specifically mentioned by Noach.

 ארבעה תנאים יש למציאת חן בעיני אלוקים ואדם - וכולהו איתנייהו בנח. 

ענוה כדפירש רש"י (ע"ז ו ע"א) "נח תמים בדרכיו - ענין עניו ושפל רוח". 

תמימות דכתיב "תמים היה בדורותיו" וכמו שפירש הספורנו "תמים במושכלות". 

יראת שמים שנאמר "את האלוקים התהלך נח" ופירש האונקלוס "את האלוקים התהלך נח" - בדחלתא ד' הליך נח". 

עסק התורה - כמו שכתב רש"י "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה, הטהורה - העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה", 

הרי שנח שלם היה בכל המעלות והמידות שבהם זוכה האדם למצוא חן בעיני אלקים ואדם.

5.The Chovas HaLevavos (Avodas Elokim 5):

וירוץ לעבודתו בשמחה ובטוב לבב מאהבתו שימצא חן בעיניו ויתקרב אל רצונו ויתחנן לו תמיד לרצות אותו

This Chovas HaLevavos really echoes two pesukim in Yirmiahu. 
Yirmiah 31:1

כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל.

Yirmiah 2:2

כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה

Our faith - in ourselves, that our intimate relationship with and love of Hashem would ensure our everlasting faithfulness to the covenant, and in Hashem, that He would continue to love us. Faith and love overcome fear and doubt and bring a person to do avodas Hashem cheerfully and without hesitation. 

This type of Chein we find by a Chasan and Kallah as well - every Chassan and Kallah are taking a chance - לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. And every Kallah has chein -
 לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. 


ADDENDA
1. 
I used this at a Sheva Brachos. I said that the kallah's family is famous for their chein, and it stems from these middos. The bracha was that Chassan and Kallah join the natural gift of Chein they have with her mesora of middos tovos and perpetuate that chein.  After I spoke, someone came over and pointed out that except for one, they are middos tovos, not mitzvos. He suggested that maybe pshat is that it is the one mitzva that brings chein - but only if it is done in the context of the other middos. There are plenty of ameilim batorah that don't have any chein in people's eyes, at least as far as I can tell. And that's certainly true of yerei'ei shamayim. But when they occur together, when an ameil batorah is also an Anav, Yarei Shamayim, Tamim, and Zariz b'mitzvos, then his ameilus batorah will bring him chein, both before Hashem and to people.  
I don't know if this is like the Or Hachaim or not, but it's an excellent hosafa.

2. Thank you to my cousin, Harav Moshe Kaufman, editor of the Masores Moshe series, who showed me the Sfas Emes Taanis 21b, who says a svara that is similar to Reb Chaim. The Gemara says that Sura once suffered from Dever, plague, but there were no infections in Rav's neighborhood. People thought it was in Rav's zechus, but the Gemara says no, Rav's zechus was greater than that; the yeshua was because of some other guy there that was a baal chesed. Obviously, that doesn't track. What does "too great" mean? So the Sfas Emes brings from his grandfather, the Chidushei HaRi"m, that the zechus of a tzadik only works for others where the punishment would involve him as well. To save him, the punishment doesn't come at all. But Rav would not have been endangered even if everyone around him died, so his zechus didn't operate on their behalf.

 כ״א ע״ב 

הא מילתא זוטרא לי׳ לרב ותמוה כמ״ש במהרש״א דהא בכלל מאתים מנה ע״ש, ול״נ לפרש דמי שזכותו כ״כ גדול דאפי׳ שולט ת״ו פורעניות בשכנים היא נשמר ממילא אין השכיניס נצולין בזכותו רק מי שזכותו מועט מציל כדי שלא יהי׳ ניזוק גם הוא, וכעין זה פי׳ אדוני מ״ז ז״ל בפ׳ וירא בחמשים צדיקים תוך העיר דאי׳ במדרש צדיקים ניבלי ופי׳ הוא ז״ל דכיון שכשיבוא אנדרלמוסיא אינו מבחין וגם הם יהיו נאבדים לכן יש להציל בעבורם כל העיר, מיהו גם לפי פשוטי י״ל דאי הוי בזכותו הוי מציל טפי א״כ ע״כ אין זכותו מגין עליהם מטעם דלא צייתי לי׳ או שאין מככדין אותו כראוי והצלה שלהם הי׳ מטעם אחר:

The mechanics might be slightly different, but the svara is very similar.

Breishis. From Which of Adam's Sons Are We All Descended

I thought it would be fun to post this because so many people get the answer wrong.

From which of Adam's sons are we all descended?

The obvious answer is, Sheis. People assume that Kayin's line was wiped out, and that we're all from Sheis only, but that's not necessarily true.  According to Rashi, we are descended from Kayin just as much as we are descended from Sheis. 

Na'ama was Noach's wife. According to Rashi, this Naama was a descendant of Kayin: she was the daughter of Lamech, son of Mesusha'eil, son of Mechuya'eil, son of Chanoch, son of Kayin. 

Others (see Mei'am Lo'ez Breishis page 107,) though, say that Noach's Naama was not the one referred to as Kayin's descendant, it was some other Na'ama that was descended from Sheis.

But going with Rashi, and assuming that the three sons of Noach were all from his wife Na'ama, they, and we, may all be 50% descended from Kayin.

I don't know who Kayin's sons married. Maybe they married descendants of Sheis. But if Kayin's family only married Kayin descendants up till Noach, that means that our mitochondrial DNA is all Kayin-ish, assuming, again, that Kayin married his own twin. 

(Since Og was king of the Emori, I assume that he was not from Kayin.)

A great addition from R Avrohom Wagner:

Also interesting to note (as featured at my Shabbos table every Shabbos Bereishis) is that Noach was the first person (that we know of) to have his father and father-in-law share a name - they were both called Lemech.

So their family lines were Noach, ben Lamech ben Mesushelach ben Chanoch ben ben ben Keinan , and Naama was bas Lemech ben Mesusha'eil ben Mechuya'eil ben Chanoch ben Kayin.

This certainly would have made it easier to pick names for the kids if not for the fact that they generally made up new names.

A great observation from R Micha Berger:

Notice also that it's Qayin's kids who develop cities, metalurgy, music, .... It's like Noach's side is credited for its moral message, and he marries someone from the line that started developing the tools with which we can better implement that morality.

I replied,

Fascinating. More prosaically,the doers come from Kayin and the dreamers from Sheis.

Moon Shadows and Geshem After Hoshanna Rabba

We're familiar with the idea that a person's moon shadow on the night of Hoshanna Rabba reveals whether he'll live out the year. The Rokei'ach (Siman 221), as brought in the Recanti, says that this is related to the tefilla of Geshem on Shemini Atzeres.  Since Hoshanna Rabba is the final decision as to who will live, it only makes sense to apportion rain after that decision is made. First decide who's going to live, and then you'll know what needs to be given out - the ones that aren't going to live don't need rain. The malachim have to do a poll of "how many people will there be that need rain," so after the final decision of life or death is made on Hoshanna Rabba is made, the siman is made visible. Once you know the numbers, you can apportion the rain. He says it's not a din that Tefillas Geshem is on Shmini Atzeres - it's a din in "the day that follows Hoshanna Rabba."

The Rokei'ach - 

 לפי שבחג עת המים והוצרכו בלילה שלפניו לראות כמה קרקפתא דגברי צריכין לפרנסה ומראין בצל ואומרים המלאכים פלוני לא יחיה הרי אינו צריך למים ולפרנסה סר צילם מעליהם

Recanti in Shlach on the passuk סר צלם מעליהם:

תב הרב הגדול ז"ל יתכן שירמוז למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא ולכך יאמר כבר סר צלם ונגזר עליהם מיתה ויי' אתנו ושוכן בקרבנו ועושה לנו נפלאות בעיני כל רואה על כן אל תיראום עכ"ל הרב ז"ל. וטעם הענין וסודו ארמוז לך כבר הודעתיך שאין דבר קטן וגדול למטה שאין לו כח למעלה ובהיות כחו עמו מגין עליו ויש לו צל כענין יי' צלך על יד ימינך (תהלים קכא' ה'). ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך (תהלים ה' יב'). אומר לי מחסי (תהלים צא' ב'). ובסור כחו מעליו צלו סר ובסור צלו מעליו הירח או השמש או האור שולטין בכל צדדיו. ובעבור כי הנהגת העולם השפל היא ע"י השכינה שנאמר והוא ישפוט תבל בצדק (תהלים ט' ט') וכתיב וכל מעשהו באמונה (תהלים לג' ד') והיא פועלת למטה בהשגחה פרטית על כל אדם ומעשהו כענין שנאמר היפלא מיי' דבר וכתיב באשת חיל צופיה הליכות ביתה (משלי לא' כז') אם כן כשצילתה עלינו אז השם יתברך שומרנו וצלנו כענין שנאמר ובצל ידי כסיתיך (ישעיה נא' טז'). אמנם כשהוא מונח למקרים כענין ומפניך אסתר אין צילה על ראשו רק הוא הפקר אף כי הכל תלוי בתשובה ובמעשים טובים. אמנם החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יתעלה יותר מן הבריא שלא יבא עליו חולי וכך הוא המדה בעני ובעשיר מאיר עיני שניהם ה' וכבר שמעתי מפי חסידים ואנשי מעשה שראו באדם אחד שלא היה לו צל ובאותה לילה עצמה עשה תשובה וינחם יי' על הרעה ובאותה לילה עצמה ראה צל על ראשו להצילו מרעתו. אמנם הטעם בליל הושענא רבה יותר משאר לילות הבנתי מדברי הר' אלעזר מוורמשא ז"ל כי בחג נידונין על המים והוא יום אחרון שבחג שאז נחתם לחיים כי כפי צורך החיים כך המים באים לעולם ורז"ל רמזו ענין זה בפרק קמא דתעניות כי יהיב קב"ה שבעה לחיי הוא דיהיב שנאמר ומשביע לכל חי רצון (תהלים קמה' טז') ובפרק קמא דכריתות ובפרק אחרון דהוריות אמר רב אמי האי מאן דבעי למדע אי מסיק שתיה אי לא וכו'.  ותמה אני על ר' אלעזר שכתב כי אין זה נוהג רק באדם כי שמעתי כי יש שנסו ענין זה בעופות שרצו לשחוט למחר ובליל הושענא לא היה להם צל ולכן יש אומרים ביום הושענא יחתמון. והשעה אמרו קצת חכמי הקבלה כי לא ניתן לפרש ואני לא קבלתיה. ועוד יש לפרש סר צלם שירמוז לשרי מעלה שאין האומה נופלת עד שנופל השר שלה למעלה תחלה שנאמר יפקוד יי' על צבא המרום במרום (ישעיה כד' כא') ואחרי כן על מלכי האדמה על אדמה (שם) וכן מפורש בספר דניאל אמרו כי כבר סר הכח אשר בצלו יחיו בגוים ויי' משפילם הוא אתנו על כן אל תיראום. וכן אמרו במדרש שיר השירים ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם והמלאכים שלהם הם הצל על האומות אמנם בני ישראל אמרו בצלו חמדתי וישבתי (שה"ש ב' ג') שאינו רק חלק יי' יתברך וכבר רמזתי זה:

Sukkos ayin ches, 2017

1. It's common knowledge that you can only use those lulav holders made out of palm leaves to hold the lulav. This almost universally acknowledged fact is false. You can use rubber bands if you like.
See MB 651 SK 9 and 10, and Aruch Hashulchan there sk 5. You really don't need the poskim to hold your hand, ,because it's practically mefurash in the Gemara there after the mishna on 36b about Reb Yehuda and the Rabannan about iggud. Once you know that although binding the three minim is not necessary, but is viewed in halacha as an enhancement of the beauty of the lulav or the kiyum hamitzva, and once you know that whatever is used for noi is not chotzeitz, there's nothing to talk about.
The reason this mistake is so popular is because when it comes to some other interposition between the hand and the lulav, perhaps even a ring on your finger, the issue of chatzitza and the din of min b'mino do become relevant. That is not the case where the other material is serving the mitzva by enhancing the kiyum or the appearance.
The Kappos Temarim there does say that chasidim and anshei maaseh use palm holders, like we do; but if you'll look at the KT inside, you will quickly realize that his first teretz is a reeeeal stretch - a concept completely unheard of l'halacha -  and that his second teretz is most logical. True, he does say that chasidim and anshei maaseh use the palm leaf holders, but I'm neither, and you probably aren't, either. If it's easier, or nicer, to use Raffit (really great stuff!! Check out their entire line!!) or ribbons or leather or Livestrong rubber wrist bands, it's 100% fine.
This is especially useful towards the end of the yomtov, when things are starting to fall apart. Just toss the humdrum holder and use something beautiful.

2. Black leaves on aravos are fine. The din of shinui mareh being considered serious enough to passel is only applied to Esrogim.

Allow me to qualify "fine." It's not beautiful, and if you have the option of using new green ones, you certainly should.

I verified the black leave answer with my father in law who said that as long as they're not dry they're kosher.


In a stunning coincidence, this morning, Hoshanna Rabba, I was davening in the Yeshiva of Staten Island in front of an old friend. He is an adam chashuv by any standard: a baal mussar, an life-long expert marbitz Torah - eight grade rebbi for forty years, now a tenth grade rebbi in one of the most intense yeshivos in the US, and so forth. His wife asked me not to mention him by name, because he should have gotten over his annoyance with greedy aravah sellers and gotten fresh aravos, and le'mayseh rubber bands are not exactly shpitz hiddur, but he lives on Pleasant Plains Avenue in Staten Island.
Here is a picture of his lulav.

Blackened Aravos and Rubber Bands! How nice of him to provide an illustration for this post!

UPDATE

Reb Avrohom Wagner said a he'ara on my first point. He notes that the Mishna Berurua in 651:8 brings from the Tshuvos Agura B'ohelecha that he's "metzadeid" to allow those lulav holders even though the lashon of the poskim is that they should be "kashur," which might imply knots. Reb Avrohom says that the MB's is not comfortable with the Mishna Berura's reliance on the Agura B'ohelehca. 

Here are the words of the Mishna Berura:

ח בקשר גמור - ולא בעניבה דאין זה קשר הנאסר בשבת ויו"ט ולא מקרי אגד ועיין בתשובת אגורה באהלך שמצדד דמה שנוהגין העולם שלא לעשות קשר אלא עושין מן עלי לולב כמין בית יד ותוחבין הלולב בו ג"ז בכלל קשר ע"ש

This is how I responded in the comments.

I don't understand what you mean. Bishlema if egged is a din deoraysa for the tzura of the mitzva, you can be mechaleik between kesharim. But if it's meshum noi, what possible logic is there to say there's more noi if it's a kesher shel kayomo? Anything that firmly holds them together is noi, whether the concept is based on appearance of hiddur in the kiyum of the mitzvah. This is, indeed, what the Agura Bohalecha says in response to machmirim - 

ואנוכי הדיוט לא ראיתי טענה מספקת דהא לדידן דלא צריך אגד אלא לנוי וכי גזירה היא ב׳ קשרי' ודאי דהיינו טעמא דבב׳ קשרים איכא נוי ומהדק יפה ולא משלפי לכאן ולכאן משאיב בעניבה

I admit, though, that the Mishna Berura seems to hold that you do need a double knot mamesh, and he only mentions the Agura B'O in a lukewarm way - עיין בתשובת אגורה באהלך שמצדד - like a bedieved. I am confident that in the case of a firm binding, unlike a mere bow, it's hard to believe there's anything to worry about. But I was wrong about the Kugel, and maybe I'm wrong now, too. Decide on your own.

Vezos HaBracha, Devarim 33;2 Eish Das, Fire Waterfall.

This discussion of the word, or words, Eish Das, begins with Reb Ahron Kotler, then on to the Imrei Emes, the Chasam Sofer, and Reb Elya Bachur. Then a slight detour to Rav Baruch Ezrachi.  All, in their own ways, saw the same thing in these words. 

מימינו אשדת [אש דת] למו 

Mattan Torah is described as "From His right hand, EishDas to them."  Pronounced EishDas, read as separate words - Eish Das, literally means Fire Creed, or Fiery Law or Doctrine.

Reb Ahron Kotler, in middle of the Hakafos in the last year of his life, stopped the hakafos and gave a drasha with great emotion. In it, he quoted the Sifri that says 

מימינו אש דת למו תורה כולה אש אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה

Torah is all fire. If not the Das/doctrine that was given with it, no man could "stand in it." You have to realize that the idiom "stand in it" in Hebrew has a dual meaning, just as it does in English. It means either that he couldn't survive before it - he couldn't stand - or that he couldn't understand it, he couldn't grasp its meaning.
Reb Aharon said that the Torah we have, which involves mitzvos and ethics, is like a shadow on a wall. The shadows are generated by the fire light of the Torah in the world of truth, and the shadows are cast in our life experience.  We, humans, couldn't possibly grasp the fiery essence of the Torah. This is why Hashem gave us mitzvos and middos in our world, so that if we dedicate our lives to living them and doing them, it will enable us to get a glimmer, a glimpse, of the true meaning of what we've been doing. It is an Eish/Fire. We can't deal with this kind of fire. But Hashem gave us the Das, the practical Torah, so that we can grow and develop and eventually, in this world or the next, begin to grasp the deep truth and meaning of the Fire Torah.

ואלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה ומה שיכולים לקנותה ולהתחבר לדברים הוא רק ע"י ההלכות המשתייכות לעולם הזה אשר יש לנו מושג בזה ועל ידי כך אפשר להגיע אח"כ גם להאש להסודות ופנימיות התורה והוא שכל הלכות התורה מה שנקראו דת וכן כל מוסרי התורה נובעים הם מהאש של תורה מפנימיותה והן בבואה שלה ויכולים על ידם לעמוד בה

The Imrei Emes says, albeit succinctly, something that feels similar. He says that when the passuk says Ner Mitzvah veTorah Or, it means that mitzvos are merely like a lamp, a utensil that enables us to carry the burning light of Torah. 

על ידי המצוה יכולים לאחוז באש דכתיב כי נר מצוה ותורה אור שהנר הוא הכלי שעל ידו יכולים לאחוז האור שלא להכוות

The estimable Rav Chaim Brown showed me that this is really from the Sfas Emes at the very end of Sukkos.  He says

וזאת הברכה כו׳ ה׳ מסינ׳ בא כו׳ אש דת למו חובב עמים כל קדושיו בידך והם תכו לרגליך כו׳ קהלת יעקב כוי. התורה נעלמה מעין כל חי והיא אש ממש. אבל מתפשט ממנה נחלים ודרכים עד שיש לכל איש ישראל הלק בה. וזה שהנחילנו מרע״ה מורשה קהלה יעקב שיהי׳ לכל איש חלק בה.  והוא ע״י התרי״ג מצוה. זאה התורה אשר שם משה שיהי׳ מתפשט הארת התורה בתרי״ג מצות. ז״ש צוה לנו משה בהתחלקות תרי״ג פקודין.

I found it interesting that the Chasam Sofer, without mentioning the Sifri, says something along the same lines, based on the Kri and Ksiv. He explains that Eish Das, as we read it, means fire doctrine. But as it's written, Eishdas, it is like the Hebrew word for waterfall, as we find Ashdos Hapisgah, or Eshed Hanechalim. He explains that from Hashem's right hand, it comes as Eish Das, fire. But Hashem was kind enough to enable us to experience it by allowing us to receive it not as fire, but as water, a waterfall from above. Mimino, Eish Das, fire. But for us, Eishdas lamo, water.  See below for the original. 

אשדת למו - הקב"ה נתנו כאש. ואצלינו, מצדינו, הוא כמים

The first to point out this relation to Ashdos, waterfalls, is Reb Elya Bachur, in his notes on the Radak's Sharashim. Everybody jumps on his and says he's wrong, but that's because they're straitlaced baalei dikduk. If they would loosen up a little, they would appreciate the idea that he's saying the Torah chose this word, and used a Kri/Ksiv, to communicate the dual nature of our Torah, that it is at the same time like water and like fire - just as the Chasam Sofer says. 


And finally, I bring Rav Baruch Ezrachi's ecstatic reference to Reb Ahron's vort. However, I  believe that his application to the Gemara in Shabbos is not at all what Reb Ahron is saying. In fact, I think it contradicts Reb Ahron's pshat in the Sifri. Maybe, maybe, it could work with the Chasam Sofer and the Gerrer and Reb Elya Bachur.

Now here are the originals. I found them inspiring, and you might want to read them as they were written, without my slant.

Intro to Reb Ahron's words

הנה בנו של רבינו הגדול זללה"ה הגה"צ מו"ה רבי יוסף חיים שניאור קוטלר זללה"ה כותב בהקדמתו למשנת אהרן על הרמב"ם הלכות שכנים ברעדה זוכרים העומדים לפניו את שיחו באמצע ההקפות בשמחת תורה כשהיה מדבר על לימוד התורה וכבוד התורה שחזר בדמעות על מאמר חז"ל על הפסוק מימינו אש דת למו דברים לג אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה ספרי שם בשיחתו של רבינו הגדול זללה"ה בעת ההקפות בשמחת תורה האחרונה לחייו והיא שיחתו האחרונה לפני פטירתו מוצאים אנו שהאריך רבינו הגדול זללה"ה להסביר כונת הספרי וכדלהלן אמנם נראה כי עיקר התרגשותו עד דמעות בעת דברו מלימוד התורה וכבוד התורה בהזכירו את דברי הספרי היתה מתוך הרגשתו בגודל עוצמת מציאות התורה שמתגלה מתוך דברי הספרי שמציאותה האמיתית היא מין אש קודש שמצד עצמה היא לגמרי למעלה מתפיסתינו לית מחשבה תפיסה בה כלל וכל תפיסתנו בה היא אך ורק מצד הדת שניתנה עמה לתורה כזאת זכינו ובתורה כזאת עסקנו עם כל מה שהמציאות הזאת מחייבת ואלו הן דברי רבינו שנאמרו במעמד הנ"ל משנת רבי אהרן ח"ג עט' סא 

Reb Ahron

שיחה זו נאמרה כשמחת תורה תשכ"ג והיא השיחה האחרונה שאמר מרן זצוק"ל לפני פטירתו 

בספרי על הפסוק דברים ל"ג ב' מימינו אש דת למו תורה כולה אש אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה והוא דההשגה שלנו בתורה מצומצמת מאד וכל סיפורי התורה הן סודות עמוקים וכדבריהם ז"ל בר"ר א' ב' בי נסתכל וברא עולמו שכל העולמות נבראו ע"י התורה וכלולים בה כל סודות הבריאה והסודות עליונים מעשה מרכבה ומעשי בראשית ועיין ברמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה שהאריך בזה ואלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה ומה שיכולים לקנותה ולהתחבר לדברים הוא רק ע"י ההלכות המשתייכות לעולם הזה אשר יש לנו מושג בזה ועל ידי כך אפשר להגיע אח"כ גם להאש להסודות ופנימיות התורה והוא שכל הלכות התורה מה שנקראו דת וכן כל מוסרי התורה נובעים הם מהאש של תורה מפנימיותה והן בבואה שלה ויכולים על ידם לעמוד בה והנה ידוע דהגר"א זצוק"ל הראה את כל דברי חז"ל בנגלה ובנסתר מפורשים בתורת משה ואמר הגר"א זצוק"ל כי כל שאין מתאים עפ"י סוד גם הפשט אינו אמת ואמר שלעת זקנתו שזכה לדעת את הסוד אז ראה שהפשטים הם אמת וגם בני דורו הכירו שהוא בתכלית ההעלם להסתיר חכמתו והשגותיו ונשלח ממרום כדי שנכיר מעט גדולת חז"ל וגדולת הקדמונים וכאשר אמר הוא ז"ל שהוא רחוק בתכלית מחכמת האמוראים שכל דבריהם במ"ט שערי בינה ובגמ' שבת קכד ב והא רב כהנא איקלע לבי רב ואמר אייתו ליה שותא לכהנא ליתיב עליה והוכיחו מזה בגמ' כמה הלכות בהלכות מוקצה דרוקא לצורך גופו ומקומו מותר הא מחמה לצל אסור והגע בעצמך איך דיברו הקדמונים ואיך דיברו הנביאים ואיך היא תורתו של הקב"ה וכמה למדו משיחת חולין ולא מדברי תורה עד כמה מגיעים הדברים בתורה עצמה והנה בקריאת הפרשיות בספר בראשית וכל הסיפורים המובאים בהם לכאורה ענין הדת והמצוות בהם מעט וכמעט א"א לעמוד עליהם כלל אך האמת היא כמ"ש במעלות התורה בשם הגר"א דיש מצוות הרבה יותר מתרי"ג מצוות שמנו והביא ראיה מספר בראשית דכל עניני התורה הרי הם ציווים ואזהרות ודרכי הנהגה גם מוסריים נפלאים בלימודים גדולים במה הוא הכח של מעשה טוב ומה שכרו ואיך פועל לדורות וכן להיפך פירוש החטא דע"י חטא אחד יאבד טובה הרבה ועד כמה מגיע הפסד החטא לדורות וכל זה אף בלי אזהרה וכמה הוא ההפסד בחטא באזהרות שכליות כמו במעשה חם וחטא אדם הראשון גם דוגמאות ולימודים בקיום למעשה והתוצאות מזה והוא מ"ש הפסוק ישעי' מ"ח י"ז אני ה' מדריכך בדרך תלך דמלבד כל עניני העתיד ומעשי אבות סימן לבנים סוטה לד א וכל מה שעבר ויעבור על כלל ישראל עד ימות המשיח הכל גלוי והוקדם בתורה באופן מופתי נורא מאד מה שרואים בחוש וכל יסודות הקבלה הנאמנת שראו אלו את אלו וקיפלו את העולם וכ"ז בגילוי הפשטים והענינים ושייך בה ג"כ אש דת דאפשר לעמוד ע"י הדת בהאש עצמה של תורה  

ובגמ' עבודה זרה יד ב עבודה זרה דאברהם אבינו מסכת ע"ז ד' מאה פרקי הוויין והביאור בדברי הגמ' דבהכרת אברהם את בוראו וההתרחקות בתכלית מכל שמץ עבודה זרה הגיע הרבה יותר בהכרתו ובמקום חמשה פרקים במסכת ע"ז שיש לנו והנמסר בתורה שבעל פה היו אצלו ד' מאות פרקים ובודאי יש לזה מקור ושורש בסיפורי התורה מאברהם הרי דיש בסיפורי התורה אלו דת ולימוד הקיום למעשה באופן מבהיל למשל כל גדר חסרון בטחון בהשי"ת כל חלישות בהכרת השגחה פרטית וכל מחשבה לתלות המאורעות בסיבות ומקרים ענין החנופה דמדמה אותה החוה"ל שער הבטחון לשמץ ע"ז דעובד לבני אדם וכן ענין הבוטח באדם ובכל ענינים אלו יש דברים דקים ורחוקים יותר והנה לדוגמא בדיני חו"מ הר"ז חלק התורה וקיימו האבות עד שלא ניתנה תורה ומצינו במה שאמר אברהם למלך סדום בראשית י"ד כ"כ הרמתי ידי אל ה' א ל עליון קנה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך והנה עפ"י דין הרי היה הכל שלו מצד יאוש ומצד כיבוש מלחמה וגם מלך סדום לא ביקש כלל את הרכוש כי כן היה גם בנימוסיהם ובכ"ז החזיר אברהם בדקדוק עצום רק מה שאכלו הנערים והנה מה שייך זה לאברהם לחייבו ע"ז ומזה הוכיחו חז"ל חולין פט א קשה גזל הנאכל ואף שע"פ דין תורה היה הכל ממש שלו אך לפי מדרגות אאע"ה ולפי החו"מ של אברהם אבינו גם זה חשוב כמו גזל והנה במה שנשבע אברהם לכאורה למה הוצרך להשבע על זה וכי אין די בהבטחה של אברהם אבינו אכן גדר השבועה הוא כדי לזרוזי נפשיה ועשה תחבולה ליתר זריזות או דענין השבועה היה בגדר של גמילות חסד למלך סדום שהנוח דעתו ויהיה בטוח לגמרי שיקבל הכל ובאמת גדרי התורה ונתיבותיה הם כללים גדולים ומסויימים בהלכות פרטיות הכוללות כל אדם וכל מקום אכן מראין הם מהו דעת הקב"ה וכל אחד לפי מצבו ודעתו מחויב להוסיף כהנה וכהנה ובב"מ פג א בעובדא דרבב"ח עם הנהו שקולאי דא"ל דינא הכי וא"ל אין למען תלך בדרך טובים וכתב הגר"א דבאמת זה הוא לגבי כל אדם שחייב ללכת לפנים משורת הדין וכאמרם ז"ל שם ל ב לא חרבה ירושלים אלא לפי שהעמידו דבריהם על ד"ת היינו שלא הלכו לפנים משורת הדין והא דקאמר אח"כ ואורחות צדיקים תשמור דמשמע דחשיב דרגא גדולה ביותר החנו דלענין לשלם להם שכרם נחשב גם לצדיקים לדרגה גבוהה אבל מ"מ בעצם דינא הכי לגבייהו והיינו דלגבי רבב"ח זהו הדין ממש וההבדל בין דין ולפנים משורת הדין הוא לגבי המקבל דלגבי דין רשאי לכופו או בי"ד כופין אותו ואחרי דפטור על פי דין אין השני רשאי ליקח ממנו והו"ל מדיני גזילה אם יקח שלא ברצונו דאצלו זהו הדין וכל שהוא לרצון הקב"ה זהו דין והנה בשבועת אברהם למלך סדום הרי זה היפוך טבע הנדיב כמ"ש משלי י"ז ז' לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר ואמרו בגמ' סוכה מט ב אברהם נקרא נדיב והוא המקור של נדיבות והרי מובן עד כמה מספיק דברו ומאברהם למדו  ב"מ פז א דצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה אכן רצה לגדור עצמו עוד יותר ולהתחייב על מעשה הטוב בשבועה במס' בבא בחרא פירטו חז"ל את כל דיני שכנים ושותפים איך להתרחק מלהזיק וגם איך לתקן כדי שלא יגיע להזיק את שכנו בשמירה ותיקונים הנצרכים והנה הלכות אלו כולם על פי דין ממש אכן מהלכות אלו יש ללמוד ענין שכן טוב שזהו מהדברים שידבק בהם האדם וזוהי דרך ישרה ומכח זה נבנו כל אלו ההלכות אבל רובא דרובא דההלכות דשכן טוב לא יתכן להעמידם בהלכות מסויימות והוא דבכל משאו ומתנו עם שכניו וחבריו ובענין המלכת את חברך בנחת רוח ובכל עניני התועליות הגשמיות שירגיש תבירו את עצמו בטוב ובגוף ההלכות עצמן הרי ישנן כמה ענינים הדומים לענינים אלו אף שלא נתפרשו אך זו דרכה של תורה לדמויי מילתא למילתא וכמה וכמה הלכות היוצאים מעצם היסוד הן דהרבה מההלכות הם לפנים משורת הדין אבל זה הדין עצמו בפרט מחובת גמילות חסד ושמירת ההלכות והזהירות בהם מגברת בנפש האדם ובהנהגתו את היסודות ובכוחו להשיג ולהבין את מלוא מובן הענין דשכן טוב ועוד יותר ההלכות דשכן טוב בנוגע לרוחניות דגם בזה הלא נאמרו הלכות כהא דכופין זה את זה ליקח ס"ת ולבנות ביהכנ"ס רמב"ם הל' תפילה פי"א ה"א ובמשא ומתן דשכנים נאמרו חיובים גדולים ומכריעים ובפרט בשכנים קרובים כבני הישיבה שנמצאים תמיד ביחד ואפשר להשפיע בחיזוק ודיבוק חברים ובפלפול התלמידים ובפרט בהנהגה ביראת שמים ודרך ארץ וכדו' וח"ו להיפך בהרגל הריבוי בשיחה בטילה וליצנות ועוד וזה נכנס בגדר נזקי שכנים וענין דשכן טוב מלבד עוד כמה הלכות גדולות בזיכוי הרבים ולהיפך ח"ו ובלמוד הענינים האלו צריך להתבונן גם מנקודה זו ותן לחכם ויחכם עוד משלי ט' ט' והנה בשבועת אברהם למלך סדום הביא הרמב"ן שם בשם הספרי שכן מצינו בכל הצדיקים שמשביעין את יצרן שלא לעשות והוא דאף כי לא היה לו שום חיוב והכרח ליתן למלך סדום ומנדיבות הלב הבטיח ליחן כי אף אם לא יתן לא יהא לו חטא על פי דין ומ"מ חיזק עצמו ביתר שאת בשבועה שיהא מוכרח בקיום החסד וכבר דיברנו בענין בתחבולות תעשה לך מלחמה משלי כ"ד ו' והוא מלחמה ברוחניות וכן הוא בגמ' בבר בתרא ג א כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בכנישתא דמתא מחסיה סתריה ועייל לפורייה להתם ולא אפקיה עד דמתקין לה שפיכי רואים אנו עד היכן הדברים מגיעים באופן שלא ישוער כלל דהתם הרי רב אשי חזי ביה תיוהא דמותר עפ"י דין לסתור בית כנישתא כמבואר שם בגמ' וגם נזדרז מאד בבנין וגם היה סיפק בידו לעשות דהלא היו אצלו תורה וגדולה במקום אחד גיטין נט א ומ"מ עשה תחבולות שיזדרז עד שהכניס מיטתו לשם ללון בבית בלתי גמור וסבל מגשם ומחמה וקור במקום חרב והרוס וכ"ז הוא כדי שיבנה מהר ולמה כל הצער הזה הרי אין גורם בכך במציאות למהר את הבנין דהרי הדבר רק תלוי ברצונו ויחליט בלא"ה לעשות כל האפשרי והנה נמצאנו למרים דמלבד עוצם החסידות חזינן כי השתמשו בתחבולות חזקות כי מגודל הצער יתחדשו דברים ואפשרויות שונות איך למהר את הבנין וצריך 

Also Reb Ahron

ג ועוד ענין יש בלמחזיקים בה דידוע דהתורה קדמה לעולם ולכל העולמות העליונים כי כל העולמות נבראו ע"י התורה וכדבריהם ז"ל בראשית רבה א' ב' בי נסתכל וברא עולמו שכל העולמות נבראו ע"י התורה וכלולים בה כל סודות הבריאה והסודות העליונים מעשי מרכבה ומעשי בראשית וכל מה שהיה וכל מה שיהיה בכלל ובפרט עד סוף כל הדורות וכולה שמותיו של הקב"ה ועיין ברמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה שהאריך בזה וזהו שאמרו בספרי אקרא דברים ל"ג ב' דמימינו אש דת למו תורה כולה אש אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה והנה ההשגה שלנו בתורה היא מצומצמת מאד אך מ"מ אם אנו עמלים בתורה בכל הכוחות הרי אנו כאדם המחזיק בענף העץ שע"ז הרי הוא מחובר לעץ וכמחזיק בכולו ועי"ז שלומד אדם בעולם הזה את התורה שהיא בגדר לימוד אלף בית לגבי סודות התורה ישיג בעולם האמת את כל המכוון בתורה זו שלמד בה 

Imrei Emes, very nice - ner mitzva torah or, ner meaning the utensil that enables you to carry the fire.

וכו להאכות גם כן היתה התורה ועד שלא ניתנה היתה נקראת אש ואיתא כספרי אש דת למו אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה אש היא מדרגה גבוהה ועל ידי משה רבינו נעשית התורה מורשה קהלת יעקב ונקראת דת משה על ידי המצוה יכולים לאחוז באש דכתיב כי נר מצוה ותורה אור שהנר הוא הכלי שעל ידו יכולים לאחוז האור שלא להכוות והנר מאיר אף כחורין וכסדקין וזה דאיתא רצה הקכ"ה לזכות את ישראל לפיכך הרכה להם תורה ומצות שנאמר וכו יגדיל תורה ויאדיר וזה על ידי משה רכינו כדאיתא תורה צוה לנו משה וכו תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי איתא במדרש מעשה בר ינאי וכו וראה אדם אחד וכו א"ל ירותתי גכך וכו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מורשה קהלת 

Chasam Sofer Drashos Sukkos 5568  

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21252&st=&pgnum=132

פרשת הברכה תקס״ח לפ״ק     מימינו אש דת למו הנה תיבת אשדת נכתב אחד ונקרא שתים והרצון בזה כי הקב"ה נתן לנו התורה שהיא אש ועי"ז מהראוי שנהי' עומדים נגד כל כאש כמאחז"ל עזין שבאומות ישראל שנאמר אש דת למו ביצה כ"ה ואמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא לי' שנאמר הלא דברי כאש נאם ה' תענית ד' ואמרי' למה נמשלו ד"ת למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולך למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה שם ז' וכתיב לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט ממעטים עצמכם לפני חולין פ"ט נמצא שני הפכים בנושא אחד וישראל משתמשים בההפכים האלו במקום הראוי ובזמן הראוי לעבודת ה' דהיינו נכנעים כמים לפני הי"ת וסובלים בעבורו וממעטים עצמם והרי הם כאש להגביה לבם בדרכי ה' נגד כל העמים העומדים עליהם עזין שבאומות ישראל ^ והנה אם תכתוב ב' תיבות נפרדים אש דת יהי' משמעו כפשוטו דת של אש ואם תכתבנה מלה אחת יהי' אשדת כמו אשדות הפסגה דברים ג' י"ז שהוא נחל היורד מההר למקום נמוך כמו חקת ואשד הנחלים וזהו מימינו אש דת אמנם אשדת למו הקב"ה נתנו כאש ואצלינו מצדינו הוא כמים ^ ומפרש באידך קרא ואמר והם תכו לרגלך לענין זה הם כמים להיות תוכים תחת רגלך ולא יגבהו עליך ח"ו אמנם ישא מדברותיך הם מנשאים ומרוממים עצמם אצל תורתיך בענין זה הם בבחינת אש להגביה לבם בדרכי הי"ת 

The Radak 

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43656&st=&pgnum=80

דת     לפני כל ידעי דת ודין (אסתר א, יג.), ואת דתי המלך (שם ג, ה.), ודתיהם שונות (שם ג, ה.), לעשות כדת היום (שם ט, יג), והדת נתנה כשושן הבירה (שם ג, טו.), אשר לא נ ־ת (שם ד, טו.), ענין הכל התורה והחוק .

Remark by Reb Elya Bachur   

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43656&st=&pgnum=432

דת    א״א אין לשאול למה לא הביא אש דת למו . (דברים ם לג, ב.) , כי אף על פי שהוא קרי ב׳ תיבות הוא כתיב מלה אחת אשדת לשון אשדות הפסגה (דברים נ, יז.) 

Many disagree with REB's pshat in the Radak as to the meaning of Eishdas, because the Radak himself brings Eish Das in Shoresh Eish, i.e., fire. For example, a journal called  המסדרונה - שנה שניה, I think volume 3, says

בשרש דת אערכה משפט לפני כל יודעי דת ״א"א אין לשאול למה לא הביא אש דת למו כי אע"פ שהוא קרי ב' תיבות הוא כתיב תבה אחת אשדת לשון אשדות הפסגה״ ע"כ ויש לשאול אליו איך יפרש על פי רד"ק אש דת לשון אשדות ולא זכר כי רד"ק הביא אש דת בשרש אש וישכחהו אשר לא כדת עוד יש לשאול איפוא מצא ומאין יצא אש דת מן אשדות ואיך יצא ומה טעם המשל והמליצה ושכלי קצר הנוצה לא עלה לדעת מה חפצה וכי בימינו ישפוך או יהפוך למטה מה רצה אם לא בדרך רחוקה ודחוקה בכונה רצוצה פרוצה ובמרוצה לוחצה ואתם יודעי דת עוצו עצה 

Rav Ezrachi in his Birkas Mordechai.

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו דברים לג ב אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה בספרי שם 
לדבר חז"ל זה הפנה אותי מרן הגאון הרב רבי אהרן קוטלר זצוקללה"ה בספרו משנת רבי אהרן חלק ג עמוד סג והרי חלק מדברי קדשו:
 והוא דההשגה שלנו בתורה מצומצמת מאד וכל סיפורי התורה הם סודות עמוקים וכדבריהם ז"ל כי נסתכל וברא עולמו שכל העולמות נבראו על ידי התורה וכלולים בה כל סודות הבריאה לסודות עליונים מעשה מרכבה ומעשה בראשית וכו' ומה שיכולים לקנותה ולהתחבר לדברים הוא רק על ידי ההלכות המשתייכות לעולם הזה אשר יש לנו מושג בזה ועל ידי כך אפשר להגיע אח"כ גם להאש להסודות ופנימיות התורה והוא שכל הלכות התורה מה שנקראו דת וכן כל מוסרי התורה נובעים הם מהאש של תורה ופנימיותה והן בבואה שלה ויכולים על ידם לעמוד בה וכו' 
אך האמת היא כמ"ש במעלות התורה בשם הגר"א דיש מצוות הרבה יותר מתרי"ג מצוות שמנו והביא ראיה מספר בראשית וכו' בלימודים גדולים כמה הוא הכח של מעשה טוב ומה שכרו ואיך פועל לדורות וכן להיפך וכו' 
נזכרנו כי זכינו לפרש כך את עצם הסוד רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו שבת פח של נעשה ונשמע 
כי אמנם רז הוא וכמו כן הוא כלי תשמיש משתמשים בו 
(עכ״ל)
לאמור: רק על ידי הנעשה מבינים ומשיגים את הנשמע כי זוהי סגולת התורה והמצוות שהבנתם באה רק מתוך עשייתם 
אבל מרן הגרא"ק זצוקללה"ה אמר כאן יותר מכך 
הוא ז"ל אמר שעל ידי העשייה של המצוות מתגלים גם סודות ופנימיות התורה 
זה מחודש מאד מאד 
גם לכאורה עדיין לא נקלט כל כך האומנם סודות ופנימיות התורה אך בין תבין 
היות שסודות ופנימיות התורה אינם מתגלים אלא למי שראוי לכך והיות שאין ראוי לכך אלא מי שעמל עליהם להבינם ולהשיגם     עמל זה תלוי הוא ומותנה בדת למו היינו בעשייה של תורה ומצוות לא יתכן להשיג מה מהשגות הפנימיות או מסודות התורה אם לא ימלא עצמו בהשתלמות הדת למו כי רק באופן זה היינו במהלך של דת למו יכשיר עצמו ויחסן עצמו מפני האש זהו שאמר וכתב מרן הגהא"ק כי רק על ידי ההלכות המשתייכות לעולם הזה וכו' אפשר אחר כך להגיע גם להאש להסודות ופנימיות התורה וכו' י אך 
עוד נראה בפשטות טפי הלא בגמרא במסכת שבת פח ע"ב מבואר שכאשר בא משה לקבל תורה בימי שהותו בשמים במשך ארבעים יום וארבעים לילה נתקל בהתנגדות עזה מאד של מלאכי מעלה מלאכי מעלה טענו טענה מוצקה עד כדי תמיהה היתכן שילוד אשה יסתובב בינותם וכמו כן היתכן שחמדה גנוזה מזה תתקע"ד דורות תצא מגניזתה ותנתן לבני אדם משה רבינו התמלא פחד ודאגה באמרו מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם לא היתה לו עצה להנצל מהמלאכים אלא אם כן יאחוז בכסא כבודו של הקב"ה ומה השיב להם משה רבינו למלאכים למצרים ירדתם בין עמים אתם שרויין שעובדין ע"ז כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות משא ומתן יש ביניכם אב ואם יש לכם   קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מהו תוכן תשובתו של משה רבינו דת למו הם המלאכים ביקשו להפעיל עליו את האש שכן אמנם התורה עצמה אש היא אין גישה אליה אם יגש ישרף אבל מרגע נתינתה אותה האש הפכה להיות דת למו כלומר האש עצמה הפכה לדת לסו תורת חיים זהו שאמרו חז"ל בביאור הפסוק שאין לך חסד גדול מזה שכן רק כך תתכן הגישה אל תורה כשהיא דת למו זהו מה שהתחולל בסיני מהפך מאש לדת למו 

Acharei kichlos hakol, I have to admit that something about this was bothering me over Yom Kippur. This leaves me with the feeling that the Torah, as we know it, needs something supernatural behind it in order to make it wonderful. Why is that necessary? Isn't the Torah that we have, as we have it, enough? If you look at the night sky, and realize that the entire solar system is less than a speck of sand in the vast universe, you will be awed. It turns out that there are far, far, more stars in the universe than grains of sand on all of the Earth. This is not conjecture. It is based on actual observation. So do you really need anything to make you feel awed at how enormous the universe is? Then why do we need this in order to get excited about the Torah? What we have is not amazing enough?  I guess the answer is, it's not puffery. It's a Sifri. We don't need to puff up the perfect and beautiful Torah. But the fact, the metziyus, is that the Torah that we have is just a tiny part of the Torah shel Eish as it is known to the Malachim.