After Kol Nidrei 2025

Yom Kippur of Hei alaphim toph shin pei vov is here. We are going to reach for the sky, we are going to be malachim in human form. I hope we have siyata dishmaya to do teshuva shleima and Hashem should be mekabel our teshuva and forgive us for all our failings and raise us up to the highest madreiga.

So now, the day is here, and we are primed, we spent a month preparing, we are ready to experience the tremendous hisorrerus of Yom Kippur.

I want to point out that there is a built in flimsiness to this whole enterprise, starting from the chumros we take on for the Aseres Yemei Teshuva.

From Harav Shmuel Birnbaum

המעלה הגדולה של הרצון להטיב דרכו ולהתקרב להקב"ה

"אף מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר". (OC 603)

וצ"ע, הלא משמע שיתכן שיחזור לאכול פת עכו"ם אחר יום כפור. ואם כן איזה מעלה יש בזה שנזהר בימי עשרת ימי תשובה, אם יתכן שהוא יחזור אח"כ להתנהג כמו מקודם. ועוד צ"ע, קושית ה"יד הקטנה", האם אדם המתחרט על מעשיו הרעים בימים הנוראים ומקבל על עצמו קבלות לשנות ולהטיב דרכו, ולאחר זמן במשך השנה הוא שב להנהגתו הישנה של השנה שעברה, וכן הדבר חוזר ונשנה שנה אחר שנה, האם יש ערך לחרטתו וקבלותיו שעושה, או שאינם שוים מאומה.

ויש לומר שזה גופא שהוא מראה שהוא רוצה לעשות רושם טוב בימי הדין, הוא חשוב מאוד לפני הקב"ה ויש לזה גם ערך גדול. ועצם אמירת הוידוי שאומר שהוא מתחרט ורוצה לעזוב את דרכו הרעה ולבחור בטוב, וכל קבלותיו שעושה כדי להטיב דרכו ולעלות בעבודת ה', אף אם במשך השנה הוא נופל לתוך הנהגותיו הישנות. במה שהשתדל מאד למצוא חן ולהיות אהוב לפני הקב"ה, זה בעצמו חשוב מאוד ובשביל זה הקב"ה אוהב אותו מאוד. 

וזה מעלה במה שמשתדל לעשות דבר למצוא חן בעיני הקב"ה. והיינו שאינו נוהג בעשרת ימי תשובה בגדר של "שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך", אלא הוא מראה בזה שרוצה למצוא חן בעיני ה', במה שמחזק עצמו בענינים אלו ובשאר ענינים. ונמצא שעיקר הענין אינו רק במה שאינו אוכל פת עכו"ם בימים אלו, אלא במה שהוא מראה שדואג ומשתדל לעשות דבר בשביל הקב"ה כדי למצוא חן בעיניו. וזה בעצמו הוא זכות לזכות בדינו.

ועיין בדברינו בפרשת תולדות על הפסוק (25:28)" ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו", ועיין בפירש"י לעיל "יודע ציד. לצוד ולרמות את אביו בפיו". ותמוה איך היה יכול עשו לרמות כ"כ את יצחק אביו, הלא הבנים עדיין היו נערים כדכתיב ויגדלו הנערים, וממילא יצחק שהיה בתוקף גבורתו איך יתכן שלא הבין את פנימיותו של עשו.

ועוד צ"ע, דעשו היה עושה עבירות חמורות, כדאיתא במס' ב"ב (16b) "אמר ר' יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה". היתכן שיצחק לא ידע מכך מאומה וחשבו לצדיק. וביותר צ"ע וכי שייך לומר שיצחק אבינו יאהב את עשו רק משום מעלה זו "כי ציד בפיו", אפילו ששאל שאלות כאלו, כלפי שאר מעשיו.

וי"ל שיצחק אהב את ההשתדלות של עשו, שהראה כמה הוא רוצה להיראות טוב בעיני אביו, והגם שידע שעשה כן לרמותו והכיר את פנימיותו הרשעה, ואף הוציא את רשעותו לפועל, מ"מ עצם הדבר שהוא רצה למצוא חן בעיני אביו הוא היה הדבר שיצחק אהב, כי ראה בזה דבר חשוב שעשו משתדל לכל הפחות להראות שהוא אדם טוב. ויצחק אבינו החשיב מעלה זו, ומצד זה אהב אותו

ולפי דברינו נוכל להבין קצת מדוע רצה יצחק לברך את עשו, כי בזה שרצה להראות טוב לפני אביו סימן הוא שעדיין יש בו לחלוחית של טוב, ויש לחזק אותו על ידי נתינת הברכות, וקיווה יצחק אבינו שאז ייטיב דרכיו. ובאמת שבנתינת הברכות לעשו היה רוצה יצחק לקרבו, בזה שבירכו ונתן לו מינוי ואחריות לפרנס את יעקב, בזה יקבל עשו תשוקה גדולה להטיב מעשיו לגמרי.

....

... ולפיכך במה שאנו משתדלים, ובפרט בימי הרחמים האלו, להטיב דרכנו ולעשות קבלות כדי למצוא חן בעיני הקב"ה, בזה יתעורר האדם בפנימיותו להטיב דרכיו לגמרי.

From me:

Part of this is saying, admitting, through your actions, that you know that you could be better and that you should be better. This awareness is the touchstone of teshuva and self-improvement, and it does not matter that we are only doing it for a week. It prepares us for the tremendous hisorerus of Yom Kippur. 

But the Ramban says that there is a fundamental reality of being human, and that is that hispailus, hisorrerus, is ephemeral. No matter how greatly we are inspired, even if you saw the Kri'as Yam Suf, מה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי, the inspiration to change is likely to disappear. We want to be what we are, and we resist change. Not only is hisorrerus quick to evaporate, but it leaves negative space behind.  The Ramban says there is only one way to overcome this problem: 

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

Ad sheTechpatz: Hisorrerus requires a Cheifetz! A specific and concrete resolution. The only way to prevent that is to make a concrete resolution to make some change, as small as it may be. Only then will the effect of the hisorrerus last beyond the day.

How can we keep a roshem of this tekufa in our lives?  By being mekabel one thing that you take with you all year. And most importantly, when you do that one little thing, remember that it is because you were mekabel on Yom Kippur. 

I suggest this: There are nineteen brachos in Shmoneh Esrei. As far as the rules of Shmoneh Esrei go, the first bracha, Avos, is more essential. But that does not matter for our purposes. The second to last bracha in Shmoneh Esrei is modim. The bracha begins with the word modim and ends with lecha na’eh lehodos. You should have such an amazing Yom Kippur that from now on, you will daven with kavana in every word in Shmoneh Esrei forever. But I suggest that you make an ironclad resolution specific to Modim that you will pay attention to every word. That does not mean to obsess or to ponder. It means that your mind and your heart are in gear. Pay attention to what the words mean, and mean every word. This adds a few seconds to your davening, if anything at all. Importantly, remember that you’re doing it because you made the resolution on Yom Kippur. And you should know that there is nothing the Ribono shel Olam loves more than hakaras hatov. 

Could be that you will do this every year, and nineteen years from now you’re going to come to me and say, first of all, my Shmoneh Esrei is taking much too long. Second, what should I do now. But personally, I don’t think you should do the annual bracha campaign. The rigidness will take away from the initiative. But lets do one year at a time.

Rosh Hashannah 2025, First Day before Tekiyos

 R Schwab, in Maayan and On Prayer

Birkas hashachar, last bracha is maavir sheinah. This is the bracha hasmucha for Yehi Ratzon. It's not a random connection, like Borei Nefashos and Tefillas Haderech. This is how Chazal wrote it. What is the connection between the bracha and Yehi Ratzon שֶׁתַּרְגִּילֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ וְתַדְבִּיקֵֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ? No connection is evident. It seems totally incongruous.

Tenuma, between sleep and wakefulness, this should be the first bracha of the day, not the last of the set.

Previous three refer to klal Yisroel.

Who was the first man to sleep? Adam. When does it say he woke? It doesn't. He never woke until Mattan Torah. The kol Shofar of Mattan Torah was עורו ישנים.  By the goyim, woke means the primacy of individual desire over discipline, and the rejection of divine ethics. For us, who received the Torah, our woke is a wakefulness of וְכוֹף אֶת יִצְרֵֽנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. We do not have to be slaves to our physical and egoistic desires. We can be what we were born to be, true avdei Hashem

Tekias Shofar is the great awakening. Rambam.

אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. חָטָא חֵטְא אֶחָד הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה וְגָרַם לוֹ הַשְׁחָתָה. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת וְגָרַם לוֹ וְלָהֶם תְּשׁוּעָה וְהַצָּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י כה) "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" זֶה שֶׁצָּדַק הִכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם לִזְכוּת וְהִצִּילוֹ. וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה נָהֲגוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלַעֲסֹק בְּמִצְוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים יֶתֶר מִכָּל הַשָּׁנָה. וְנָהֲגוּ כֻּלָּם לָקוּם בַּלַּיְלָה בַּעֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים וּבְכִבּוּשִׁין עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם:

Stop sleepwalking! There are a few precious moments when the alarm wakes us, and we get the clarity to see the truth. The time of Tekias Shofar is that moment, the moment of 

עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. 

First Night Rosh Hashannah 2025

The Mishna in RH 16 says

בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר''ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר {תהילים לג-טו} היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:

Maharsha,

עוברים כו'. בשאר ג' זמנים דקתני במתני' נקט בהו לשון נידון וכאן שינה ונקט לשון עוברין ולמסקנא דלקמן דמתניתין כר"י דגזר דין שלו נחתם ביה"כ וכי קתני מתני' אתחלת דין ניחא כיון דלא נחתם בר"ה לא נקט ביה רק לשון עוברין:

Rav Olshin in Yareiah leMoadim RH 380 says a different teretz. He brings the Maharsha in Sotah about the four kitos, chanafim leitzim shakranim lashon hara that aren't’ mekabel pnei Shechina.

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: אַרְבַּע כִּיתּוֹת אֵין מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה: כַּת לֵיצִים, וְכַת חֲנֵיפִים, וְכַת שַׁקָּרִים, וְכַת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. כַּת לֵיצִים — דִּכְתִיב: ״מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים״. כַּת חֲנֵיפִים — דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא״. כַּת שַׁקָּרִים — דִּכְתִיב: ״דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי״. כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע — דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע״, צַדִּיק אַתָּה ה׳ — לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רָע.

The Maharsha points out that the Gemara only brings the end of the passuk, and when you look at the beginning of the passuk, you chap a tzitter. The Passuk in Hoshea is

י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּ֑יִן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת־לֹצְצִֽים׃

He says

ארבע כתות אין מקבלים פני שכינה כו' כת לצים שנאמר משך ידו את לוצצים. ופי' הכתוב תחלתו יום מלכינו שהוא ר"ה ויוה"כ או לעתיד ביום הדין שאז הקב"ה מלכו של עולם החלו שרים לבקש רחמים מלפניו יתברך ומלך העולם משך ידו מן הלצים שלא להכניסם כלל במחיצתן אפילו במקום הדין.

We see two tremendous things in this Maharsha.

Number one: that Rosh Hashannah is more than Din. It is being received in front of the Shechina. As the Gemara in Rosh Hashanna says, the moment of Tekias Shofar is like standing in the Kodesh Kodashim in front of the Aron and the Shechina.

It is not davening from far away, it is personally appearing in Beis Din.  This is why the Mishna says ovrin lefanav instead of Din.

 Number two: People with sins can come in and plead their case. But there are people whose middos are so repulsive, that the RBSO doesn’t want to see them in front of Him. Since these people ein mekablos, they are not even allowed in to plead their case before Hashem. They have to send it in by mail.

We see that besides teshuva for aveiros, it is vitally-  במלא מובן המלה- important to correct bad middos. 

(See Rambam Teshuva 7:3-

אַל תֹּאמַר שֶׁאֵין תְּשׁוּבָה אֶלָּא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּגוֹן זְנוּת וְגֵזֶל וּגְנֵבָה. אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לָשׁוּב מֵאֵלּוּ כָּךְ הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְלָשׁוּב מִן הַכַּעַס וּמִן הָאֵיבָה וּמִן הַקִּנְאָה וּמִן הַהִתּוּל וּמֵרְדִיפַת הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וּמֵרְדִיפַת הַמַּאֲכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הַכּל צָרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְאֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת קָשִׁים מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם נִשְׁקָע בְּאֵלּוּ קָשֶׁה הוּא לִפְרשׁ מֵהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה נה ז) "יַעֲזֹב רָשָׁע" וְגוֹ':  )

A perfect example can be seen in Ohr Yisrael 26, the story of the "chasid echad" as Reb Yisroel Salanter understood it.

כ״ו

בַּגְּמָרָא בְּרָכוֹת דַּף י"ח הֵבִיאוּ בָּרַיְתָא וְזֶה לְשׁוֹנָהּ. תַּנְיָא מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד. שֶׁנָּתַן דִּינָר לְעָנִי בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁנַת בַּצֹּרֶת. וְהִקְנִיטַתּוּ אִשְׁתּוֹ וְהָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. וְשָׁמַע שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמְּסַפְּרוֹת זוֹ לָזוֹ כוּ' בּוֹאִי וְנָשׁוּט בָּעוֹלָם כוּ' עַיֵּן שָׁם. הַדָּבָר מַפְלִיא מְאֹד. מַה לֶּחָסִיד לָלוּן בַּלַּיְלָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת בִּמְקוֹם טֻמְאָה. וְעַיֵּן בְּמַהַרְשָׁ"א בְּחִדּוּשֵׁי אַגָּדוֹת. שֶׁהֵבִיא שֶׁכְּבָר נִתְקַשָּׁה בְּזֶה בְּסֵפֶר עֵין יַעֲקֹב. וְעַיֵּן שָׁם שֶׁזֶּה הֱבִיאוֹ לִשְׁלֹל הַדָּבָר מִפְּשָׁטֵיהּ וְכָתַב שֶׁבְּוַדַּאי הַנָּכוֹן כְּדִבְרֵי הָרִיטְבָּ"א שֶׁדָּבָר זֶה הָיָה בַּחֲלוֹם וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה עַיֵּן שָׁם:

אוּלָם שָׁמַעְנוּ מִפֶּה קָדוֹשׁ אדמו"ר הַגָּאוֹן הֶחָסִיד זצוק"ל. שֶׁאָמַר עַל זֶה בֵּאוּר אֲמִתִּי נִפְלָא עַל פִּי דֶּרֶךְ הַמּוּסָר. שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הוּא כִּפְשָׁטֵיהּ בְּהָקִיץ. לֹא בְּחָזוֹן וְלֹא בַּחֲלוֹם. כִּי הִנֵּה הַלָּשׁוֹן וְהִקְנִיטַתּוּ אִשְׁתּוֹ. מוֹרֶה בַּעֲלִיל שֶׁהֶחָסִיד הַזֶּה הָיָה לוֹ הֶרְגֵּשׁ. וְנִתְפַּעֵל מִמַּה שֶּׁהִרְגִּיזָה אוֹתוֹ. וְהִרְגִּישׁ בִּלְבָבוֹ צַעַר וּקְפִידָא. אוֹ גַּם כַּעַס עִנְיָנוֹ. וְכַמְבֹאָר בְּשַׁבָּת דַּף ל'. תָּנוּ רַבָּנָן לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עִנְוְתָן כְּהִלֵּל. וְאַל יְהֵא קַפְדָן כְּשַׁמַּאי. מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהִמְרוּ זֶה אֶת זֶה. אָמְרוּ כָּל מִי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַקְנִיט אֶת הִלֵּל יִטֹּל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר אֶחָד מֵהֶן אֲנִי אַקְנִיטֶנּוּ כוּ'. הָלַךְ וְעָבַר עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. אָמַר מִי כָּאן הִלֵּל מִי כָּאן הִלֵּל כו'. אָמַר לוֹ אַתָּה הוּא הִלֵּל שֶׁקּוֹרִין אוֹתְךָ נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל כוּ' לֹא יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל כוּ'. אָמַר לוֹ הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֲךָ. כְּדַאי הוּא הִלֵּל שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְהִלֵּל לֹא יַקְפִּיד עַיֵּן שָׁם. הֲרֵי שֶׁהַלָּשׁוֹן יַקְנִיט הוּא לְהָבִיא לְמִי שֶׁמַּקְנִיטִים אוֹתוֹ לִידֵי קְפִידָא וָכַעַס. אוּלָם לֹא עָלְתָה בְּיַד הָאִישׁ לְהַקְנִיט אֶת הִלֵּל. כִּי הִלֵּל מִגֹּדֶל עִנְוְתָנוּתוֹ לֹא נִתְפַּעֵל כְּלָל. מִכָּל דִּבְרֵי נִרְגָּן וּבוּז שֶׁל הָאִישׁ. וְלֹא הִרְגִּישׁ וְלֹא בָּא לִידֵי קְפִידָא כְּלָל:

עַל כָּל פָּנִים בְּכָאן שֶׁאָמְרוּ וְהִקְנִיטַתּוּ אִשְׁתּוֹ. מְבֹאָר בַּעֲלִיל שֶׁהֶחָסִיד נִתְפַּעֵל מִדְּבָרֶיהָ מִמַּה שֶּׁהִקְנִיטָה אוֹתוֹ. ובָא לִידֵי קְפִידָא אוֹ גַּם כַּעַס. נִמְצָא שֶׁנִּכְשַׁל הֶחָסִיד הַזֶּה בְּרִפְיוֹן מִדַּת הָעֲנָוָה. כִּי אֵין זֶה מִדַּרְכֵי הַחֲסִידִים הָעֲנָוִים וְהַשְּׁפָלִים בְּדַעְתָּן. לִהְיוֹת מַקְנִיטִים וּמַרְגִּיזִים אוֹתָם. כִּי מִדֶּרֶךְ הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית הוּא. שֶׁלֹּא לְהַרְגִּישׁ כְּלָל מִשּׁוּם דִּבְרֵי נִרְגָּן וְקִנְטוּר. וְלֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הַקְּפִידָא בְּגוֹרַל הָעֲנָוָה בְּשׁוּם עִנְיָן בָּעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ בַּגְּמָרָא עַל הִלֵּל. כִּי מִגֹּדֶל עִנְוְתָנוּתוֹ לֹא הִקְפִּיד עַל הָאִישׁ שֶׁרָצָה לְהַקְנִיט אוֹתוֹ. וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל בְּסוֹטָה דַּף מ' אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מֵרֵישׁ הֲוָה אֲמִינָא עִנְוְתָנָא אֲנָא. כֵּיוָן דַּחֲזִינָא לֵיהּ לְרַבִּי אַבָא דְּמִן עַכּוֹ. דְּאָמַר אִיהוּ חַד טַעֲמָא. וְאָמַר אַמוֹרֵיהּ חַד טַעֲמָא וְלֹא קָפִיד. אֲמִינָא לָאו עִנְוְתָנָא אֲנָא. הֲרֵי כִּי יְסוֹד הָעֲנָוָה הוּא. שֶׁלֹּא לְהַקְפִּיד כְּלָל עַל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם:

וְלָזֶה כַּאֲשֶׁר הִרְגִּישׁ הֶחָסִיד שֶׁנִּתְפַּעֵל מִמַּה שֶּׁהִקְנִיטַתּוּ אִשְׁתּוֹ וּבָא לִידֵי קְפִידָא. וְנִכְשַׁל בְּמִדַּת הָעֲנָוָה. רָצָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ בְּמִדַּת הָעֲנָוָה בְּתַכְלִית. וְהִנֵּה יָדוּעַ כִּי יְסוֹד דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא. עֲזִיבַת הַחֵטְא וְקַבָּלָה עַל לְהַבָּא. אָמְנָם אֵינוֹ דּוֹמֶה הַתְּשׁוּבָה בְּדַרְכֵי הַמִּדּוֹת. לִשְׁאָר עֲבֵרוֹת וּמִצְו‍ֹת מַעֲשִׂיּוֹת. אֲשֶׁר בְּקַל יוּכַל הָאָדָם לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת זָהִיר בְּמִצְוָה. וְלִפְרֹשׁ מִן הַחֵטְא. לֹא כֵן בְּדַרְכֵי הַמִּדּוֹת. אֲשֶׁר שָׁרְשָׁם הוּא בִּפְנִימִיּוּת הַלֵּב. וְנִדְרַשׁ עַל זֶה עָמָל וְהִתְבּוֹנְנוּת רַב. לַעֲקֹר מִשֹּׁרֶשׁ אֵיזֶה מִדָּה שֶׁאֵינֶנָּה רְצוּיָה:

וְהִנֵּה בְּדַרְכֵי קְנִיַּת הָעֲנָוָה. שָׁנִינוּ בְּאָבוֹת פֶּרֶק ד' רַבִּי לֵוִיטַס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. וְעַיֵּן לְהָרַמְבַּ"ם שָׁם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה שֶׁכָּתַב זֶה לְשׁוֹנוֹ. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ נַפְשְׁךָ עַד שֶׁתַּרְחִיק מִמֶּנָּה הַגַּאֲוָה. בְּחָשְׁבְךָ בְּאַחֲרִית הַגּוּף וְהוּא שׁוּבוֹ רִמָּה עַיֵּן שָׁם. הֲרֵי שֶׁדֶּרֶךְ קְנִיַּת הָעֲנָוָה הוּא. הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּאַחֲרִית הָאָדָם. כִּי סוֹפוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְכֵן כָּתַב בְּסֵפֶר מְסִלַּת יְשָׁרִים פֶּרֶק כ"ג בְּדַרְכֵי קְנִיַּת הָעֲנָוָה. שֶׁהוּא הַהִתְבּוֹנְנוּת עַל עִנְיָנִים שׁוֹנִים כוּ'. כִּי בִּהְיוֹת הָאָדָם מִסְתַּכֵּל בִּפְחִיתוּת חָמְרוֹ כוּ'. וּכְשֶׁיַּחֲשֹׁב כְּמוֹ כֵן שֶׁבְּסוֹף כָּל גְּדֻלָּתוֹ יָשׁוּב לְעָפָר מַאֲכָל לְתוֹלַעַת. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּכָּנַע גְּאוֹנוֹ. כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה גְּדֻלָּתוֹ וְאַחֲרִיתוֹ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה עַיֵּן שָׁם:

וְעַל כֵּן הֶחָסִיד הַזֶּה שֶׁנִּכְשַׁל בְּרִפְיוֹן מִדַּת הָעֲנָוָה. וְרָצָה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וּלְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ בְּמִדַּת הָעֲנָוָה בְּתַכְלִית. הָיָה עָלָיו לְהִתְבּוֹנֵן בְּדַרְכֵי הַמּוּסָר. בִּפְחִיתוּת וְשִׁפְלוּת הָאָדָם. שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהִנֵּה בְּעֵת אַחֵר הָיָה אֶפְשָׁרִיּוֹת לִהְיוֹת עָמֵל בְּדַרְכֵי הִתְבּוֹנְנוּת הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהֶמְשֵׁךְ זְמַן מָה. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הָעֵת הָיָה עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רָצָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְמַהֵר לְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ בְּמִדַּת הָעֲנָוָה. עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה. טֶרֶם קוּמוֹ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט בְּיוֹם הַדִּין הַנּוֹרָא. עַל כֵּן רָאָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֶמְצָעִים הַיּוֹתֵר חֲזָקִים. לְהַגְבִּיר דַּרְכֵי הַהִתְבּוֹנְנוּת מִשִּׁפְלוּת וּפְחִיתוּת הָאָדָם. שֶׁיַּעֲשֶׂה רֹשֶׁם וְיִפְעֹל כָּל עֹז עַל לוּחַ לְבָבוֹ:

וְעַל כֵּן הָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. בֵּית מוֹעֵד לְכָל חַי וְסוֹף כָּל הָאָדָם. אֲשֶׁר שָׁם הוּא מֻכְשָׁר בְּיוֹתֵר לְהִתְפַּעֵל מַהֵר מִדַּרְכֵי הַהִתְבּוֹנְנוּת הַנִּזְכָּר לְעֵיל. שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה וְאַחֲרִיתוֹ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. וְלִקְנוֹת מַהֵר עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת הָרוּחַ בְּתַכְלִית. וּמֵעַתָּה לֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא מַה שֶּׁהָלַךְ וְלָן בְבֵית הַקְּבָרוֹת. כִּי כָּל מַה שֶּׁהָיָה נָחוּץ לָהֶם לַעֲבוֹדַת ד' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּבִפְרָט לְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כָּל עֵצָה וְכָל תַּחְבּוּלָה שֶׁבָּעוֹלָם:

This was a man who got into a fight with his wife Erev Rosh Hashannah, and the experience forced him to realize that he was a ka'asan, and so he must also be a baal gaava, because only a baal gaava can be a ka'asan. We have a protocol on how to deal with the correction of bad middos, but it is a lengthy process, and this was an emergency. It was erev Rosh Hashannah, and it would be a disaster if he came before Hashem with this middah ra'ah. So he had to use the nuclear option to break his midda ra'ah of ga'ava and ka'as: He went to the cemetery and slept in a grave באשר הוא סוף כל האדם.

My son Rav Shlomo told me a story involving a friend. He had been in Meron at the disaster, and ever since then, it really bothered him that such a tragedy could strike a group of people sincerely seeking hisorerus. Two weeks later, he, all of twenty years old, was on a bus with his wife of one month. A terrorist suddenly got on the bus and pointed a gun at them. His wife was sitting, there was a woman in the aisle with a child, and he knocked her down to the floor.  As he was falling with her he was shot. The terrorist was quickly killed, medics got on the bus, and they took him to the hospital. It took four hours for him to get out of danger, but he survived. Afterwards, the medics and doctors visited him, and told him that he had died several times, but chasdei hashem, they pulled him back to life, but they were wondering. Whenever he was semi conscious, he sang something about Tov Hashem lakol verachamav al kol maasav. They wanted to know why he was singing that song. 

He told them very clearly; he had been at Meron and it disturbed him terribly, it shook his faith. Now, he was sure he was dying, because he saved the life of a mother and her child. He felt, at that moment, a terrible resentment. He had just gotten married, he was twenty years old, his whole life he lived as a true ben Torah, and this is his reward? A moment after that thought came to him, he said to himself, wait a second. In one minute, you're going to die, and you are going to be standing in front of the Ribono Shel Olam, in front of His Beis Din. Do you want to come bearing a grudge against the Ribono shel Olam? No, you definitely do not. You want to come with emuna peshuta shleima. So he began repeating the passuk in Ashrei, Tov Hashem Lakol verachamav al kol maasav. 

(similar story from my son Rav Mordechai. He was in a car with a friend, and they were inches away from a disastrous accident at high speed. His friend, understandably, yelled a word you would not say in polite company. BH, they avoided the accident. Mordechai asked his friend, look, you know that if we didn't manage to get away at the last split second, we would both have died. We would come in front of the Malach Gavriel, and he would say to you, "Excuse me, what did you just say?" You really don't want that you be your last word.  This deserves serious attention, because, as HaRav Avraham Wagner writes,

"If the Shechinah sees matters of impropriety — ערות דבר, literally, improper speech — it turns away from us (see Devarim 23:15; Yerushalmi, Terumos 1:4; Mesillas Yesharim ch. 11; Introduction to Sefer Chafetz Chaim). ")

Lesson is that as Rosh Hashannah begins, we are brought lifnei Hamelech. Almost everyone gets a chance to plead their case in front of the Ribono shel Olam. But if your Neshama is repulsive, if you’re a baal gaiva, a shakran, a mesaper lashon hara, you’re not getting in at all. Everyone else is kivnei maron, but not you. You have to send it in the mail. You all know the difference between personal appearance and filling out a sheet and sending it in. What does my Neshama look like? Am I from the kitos the Ribono shel Olam does not allow in? This is a time when you have to get a grip on yourself. If you want the chance to plead before the Ribono shel Olam, you have to let the scales fall away, reach deep inside to be your best self, and you will be able to appear before Hashem, kivnei maron, and Hashem will hear your tefillos for a Gut gebencht yor.

 

Shabbos Shuva 2025

Two short drashos.

Before Musaf:

First, I said that I was not going to do questions on the parsha, because today, only one question really matters- Why did God give us life, and what are we doing with it. I talked a little about the idea of a tafkid, and the Gaon in Mishlei about Neviim being called הרואה, and the disparate ideas about how to tell what you were born to do, which I discuss here:  Tafkid: Every Person is Born With a Specific Mission תפקיד ויעוד

Then the main topic: A discussion of the Minhag Sefarad brought by R Natronai Gaon to fast and say Selichos on Shabbos Shuva.

I got many mareh mekomos from R Yerucham Olshin's Yareiach Lemoadim.

The Rosh in RH 4:14

 להרי״ץ הגיאות ז״ל ואנן מנהגינו מהנך דקיימי מר״ח אלול. ולהתענות בשני ימים טובים של ר״ה ובשבת שבין ר״ה ליום הכפורים הכי אמר מר רב נטרונאי גאון ביו״ט ראשון של ראש השנה אי אפשר לישב בו בתענית משום דמדאורייתא הוא אבל ביו״ט שני ובשבת לית בהו קושיא משום דעשרה יומי אינון משונין מכל ימות השנה. לפיכך נוהגין רבותינו לישב בהן בתעניות בין בחול בין בשבת. ע״כ.

The Tur in 602 brings the minhag to say slichos on Shabbos and disagrees.

ונוהגין בספרד שגם בשבת מרבין לומר סליחות ותחנונים ואני תמיה על מנהגם שהרי אין מריעין בשבת ואיכא מ"ד הרעה בפה פי' לומר העניות והם אומרים עניות ותחנונים ובאשכנז אין נוהגין כן:

Beis Yosef defends the minhag

נראה ליתן טעם למנהגם שהם סוברים דהלכה כמ"ד מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה אויבים או שטפוה נהר לפי שהא דבר נחוץ וכמו שפסק הרמב"ם וכתבו רבינו בסי' תקע"ז וכיון דבעשרת ימי תשובה התפלה נשמעת יותר מבימים אחרים וגם באותן הימים האדם מוכן להיות נגמר דינו בי"ה אין לך דבר נחוץ יותר מזה ומ"מ עכשיו אין העולם נהוג לומר סליחות ותחנונים בשבת זה כלל:

Rav Olshin says the Beis Yosef is not sufficient, because by a siege, the danger is imminent, but during Aseres Yemei Teshuva, there are ten days, you don't have to fast davka on Shabbos.

He offers two explanations. 

One, from the Yaaros Dvash, that the ten days are not a span of which you can choose your moment; every moment is necessary, and one lost moment is irretrievable.

ישעיה הנביא פתח ואמר (ישעי' נה ו) דרשו ה' בהמצאו ואמרו חז"ל (ר"ה יח) אימת בין ר"ה ליוה"כ כי יו"ד ימים אלו מסוגלים לתשובה ובזה יכיר אדם רב טוב מהמקום לברואיו וחפץ חסד וטובת ברואיו כי ימים אלו מיוחדים לתשובה ואשרי אנוש לא יעבור רגע אחד מהן בלי עסק בעבודת ה' והרהור בתשובה

Along the same lines, he brings from the Mishna Berura in 603:sk2 that the seven days after RH before YK correspond with and that day throughout the year, and the Noda BeYehuda that each day rectifies the sins of  that day, and from the Drashos HaTzlach citing the Ari zal that relates this to mafrishin KG seven days before YK. 

Two, he brings from Rav Refoel Hamburger from the Zohar a reification concept- that it's not just that he rectifies the aveiros he did on that day; he actually repairs the damage he did to "the day" itself.

(If this were a real shiur and not just divrei hisorrerus,, I would have said that it is צריך עיון גדול to say you can "repair" a damaged Shabbos by doing farkert from kavod ve'oneg.)

I suggested a different mehalach. I quoted the Gemara in Yoma 87a, 

רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא - לא אתא לקמיה. במעלי יומא דכפורי אמר איהו: איזיל אנא לפיוסי ליה. פגע ביה רב הונא; אמר ליה - להיכא קא אזיל מר? - אמר ליה לפיוסי לפלניא. אמר: אזיל אבא למיקטל נפשא. אזל וקם עילויה, הוה יתיב וקא פלי רישא, דלי עיניה וחזייה, אמר ליה: אבא את! זיל, לית לי מילתא בהדך! בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא, ומחייה בקועיה, וקטליה.

to show that בהמצאו is an opportunity, but it is also a danger. That being the case, not using the opportunity increases the danger, and that is why they had a minhag to fast on Shabbos.

Main Drasha, before Mincha:

Asking Hashem to turn someone else's heart to Teshuva.

I brought the story of R Meir and Bruria in Brachos 10a, and the story of Abba Chilkiyah and his wife in Taanis 23b. (The צ"ע is that R Meir accepted his wife's advice, but Abba Chilkiyah apparently did not, because he told the shluchim that this is what he does and this is what his wife does.)

Kasha of the Maharsha. 

מה יועיל בקשתו, הא אמרינן (לקמן לג, ב) "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". ושאנו מתפללים והחזירנו בתשובה שלימה כו' לא קשה כל כך, כיון שהוא כולל את עצמו.  ויש לישב. וק"ל

(Important side observation:

In both cases, it was the wife who made the suggestion. Why? Because they benched licht. Every woman who bentches licht davens that Hashem should help her husband/children/whoever to be shomrei Torah uMitzvos and Yerei'ei shamayim. The kasha and lomdus of הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים is totally irrelevant to women. Their mesora goes back to Sara Imeinu, and it is at least as ancient and important as that of the Yeshiva world, whose mesora only goes back to Moshe Rabbeinu. Reb Meir and Abba Chilkiyah never benched licht, so how would they know of such a tefilla?)

Note: important Shelah:

של"ה מסכת יומא, פרק דרך חיים תוכחת מוסר אות רד

כשם שחייב האדם להתפלל על עצמו כך חייב להתפלל על פושעי ישראל, כדאיתא בסוף פרק קמא דסוטה (יד, א) 'ולפשעים יפגיע' (ישעיה נג, יב), מלמד, שהיה משה רבינו מבקש רחמים על פושעי ישראל שישובו בתשובה, ושבו. וכן במסכת תענית (כג, ב) אמרו על אבא חלקיה, כשהתפללו על הגשמים הוא ואשתו, שנענתה היא תחילה לשתי סיבות: אחת, לפי מה שהיתה נותנת היא לעני מקרבא הנאתיה; והסיבה השנית, לפי שהתפללה היא על רשעים שהיו בשכנותה שישובו בתשובה, ושבו...

Igros OC IV:40:13

צריך לומר שהתפילה היתה שלא יהא להם ניסיונות וממילא ישובו, שלא היו חוטאים אלא מחוסר פרנסה וכדומה. וגם שייך להתפלל שהשי"ת יזמין להם שישמעו דברי מוסר מאנשים צדיקים וישובו על ידי זה בתשובה 

Chazon Ish OC p.516

דברים ה' כ"ו מי יתן וגו'. המקום ב"ה מניח את הבחירה ביד האדם, אבל האדם רשאי להכריח את רעהו לעבודתו ית' בין בכפיה בין בפיתוי,  ולא הוי ביטול הבחירה כיון דהמעשה עושה בבחירה, וכל ישראל כאיש אחד. והיינו מי יתן שיהיה בין צדיקי הדור משתדלים לקרב לב כל העם לעבודתו ית', אבל המקום ב"ה אינו נותן בלבם את הקירוב דא"כ לא יתיחס הדבר לברואיו. אמנם אם יש מתפלל לפניו ית' על הקירוב ותפלתו נשמעת, מתייחס הקירוב שעושה הקב"ה לברואיו כיון שנעשה ע"י תפלת נברא. והיינו דאמרו ע"ז ה' א' היה להם לומר אתה תן, ור"ל ועי"ז היה אפשר לו להקב"ה לעשות הקירוב כיון שהוא ע"פ תפלתם.

Rav Dessler 4:271 and elsewhere

הבחירה שאותה אדם צריך לעשות, היא תמיד בין כלל הכוחות המושכים אותו לרע לבין כלל הכוחות המושכים אותו לטוב. הכוחות המושכים לכאן ולכאן, מורכבים משלל גורמים, וביניהם תכונות מולדות, השפעות סביבתיות, כוחות פנימיים וכו', שלבסוף האדם צריך לבחור ביניהם, והבחירה נתונה בידו.

הכוחות המעורבים, שביניהם צריך האדם לבחור, משתנים מאדם לאדם, שהרי אנשים נולדים עם תכונות נפש שונות (קמצן או נדיב, אכזר או רחמן, יכולות לימודית גבוהה או נמוכה וכד'), וכן גדלים במשפחות שונות וסביבות שונות וכו'. ובהתאם לכך, גם נקודת הבחירה אינה שווה אצל כל אדם. כך, למשל, מי שנולד עם אופי אכזרי, ייאלץ להתמודד עם נטיותיו להכאיב או להציק, וזו תהא בחירתו. לעומת זאת, מי שנולד עם אופי רחמני במיוחד, אינו נאלץ להתמודד עם שאלות כאלה, והבחירה שלו תהיה ברמות גבוהות ודקות יותר – כמה להקריב לטובת אדם אחר וכד'. וכך גם במצוות לימוד תורה, למשל, אצל מי שנולד עם יכולת ריכוז נמוכה במיוחד ונטייה לבטלה, ההתמודדות תהיה אם ללמוד בכלל, וייתכן שכל חצי שעת לימוד תיחשב להקרבה; ולעומתו, אצל מי שנולד עם תאוות ידע ויכולות לימודיות גבוהות, הלימוד יהיה מובן מאליו, אך בחירתו תהיה בנקודה דקה יותר – רמת ההקרבה ללימוד וכד'.

so all they asked was that their nekudas habechira be moved up the field, and causing Reb Meir such pain would not be on their agenda.

I suggest a different answer based on a shiur from Rav Rudderman in the Sichos Avodas Levi by Harav Reuven Askowitz זצ"ל.

In Maamar 79 Rav Rudderman talks about how teshuva requires awareness of both the fact that he transgressed Hashem's command, and that what he did was devastating to himself and to the world. If a person does not recognize the harm he caused, his teshuva will be lacking. Obviously, teshuva has an infinite range, as Rabbeinu Yona says. But this is a very important element. A person has to recognize that it's not only bad because Hashem said not to do it, but also Hashem said not to do it because it is terribly bad. It is a tremendous chiddush that teshuva not only is only the transgression, but also on the tuma/pegam/destruction caused by the sin. Our portraits of Dorian Grey are our neshamos, and beyond that, as Reb Chaim says in the Nefesh HaChaim, there is endless harm in the brutalization of the entire briah. 

I said over Rav Rudderman's piece, from Reuven's אתה פתחת בתשובה, to אתה חונן before השיבנו in Shmoneh Esrei, to the Rosh about Asham Talui, to Nachum ish Gamzu, to illustrate what it means to recognize the harm caused by any aveira or midda ra'ah.

Back to the question. If a person sees the damage he caused, it is not hard to be chozer b'tshuva. The tefilla is not that they should have yiras shamayim. The tefilla was that they should take their blinders off, they should have a moment of clear vision, and see what they've done to themselves and to the world. Some people, who are להכעיס, will not care. But most reshoim will see the truth and be chozer b'teshuva.

Two Entirely Different Kinds of Tzedaka

In Selichos we say

לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך

How is chesed different than maasim?  Aren’t chasadim maasim?
R Ahron answers that it means “we are not entitled to ask for chesed from Hashem (as Moshe Rabbeinu did in Va'eschanan,) and we haven't done maasim tovim.”

(I don't have my MRA here, so I don't know how he explains what it means to "not be on the madreigah to even ask for chesed," since chesed by nature is not something you have to earn.)

Reb Moshe in the new Kol Rom on Rosh Hashannah page 193 says:

.... תמוה מה הכוונה "לא בחסד" שבודאי אין לומר שהפירוש הוא שאינו רוצה חסד מהקב"ה, דהרי אדרבה הוא מבקש אח"כ רחמים ממנו.

Ella mai, it means he is not coming to ask for schar on the basis of Chesed that he did, but then what's the difference betweenלא בחסד and לא במעשים? Chesed obviously means a maaseh chesed, so it's also a maaseh.

R Moshe answers that chesed means making yourself into a Baal Chesed, into a person that really loves the poor and weak and sincerely desires to help them, מה שהאדם עצמו נעשה "בעל חסד".   A Baal Chesed doesn't have to overcome his stinginess when he gives Tzedaka- he has to think carefully about when he is required to limit his desire to help others. Just for making yourself into a baal chesed, you have something to ask the Ribono shel Olam for rachamim. Maasim, on the other hand, are the acts of goodness we do because we know we are obligated to do them.  So it means "We cannot claim the ultimate achievement, that we have changed ourselves into Baalei Chesed, and we cannot even say that we have fulfilled our basic duty to help the poor because we are obligated to do so.

Along these lines, I saw a fascinating Sefer haIkkarim, brought by the Avnei Miluim, and others who were mechavein to the Baal haIkkarim, who say that all the special schar for tzedaka is only for those who give tzedaka with love and know that it is a privilege to give things away to the poor. If you give it because you have to, no brachos for you.

 The Avnei Miluim in 71:1 brings Tosfos in BB 8b:

Gemara, 

דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.

Tosfos,

אכפיה לרב נתן. וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים ט״ו:י׳) 

ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי 

ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו' 

ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין וכן משמע בירושלמי דהמוכר את הספינה וההיא דכל הבשר (שם) דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה דאם א"ל עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו כדאמר בהכותב (כתובות דף פו: ושם) [וע"ע תוס' כתובות מט: ד"ה אכפייה ותוס' חולין קי: ד"ה כל]:

The Avnei Miluim says one answer from the Maharik,

ומהרי"ק כתב בשם רבינו אליהו דלא מקרי מתן שכרה בצדה כיון דלא כתי' בי' אריכות ימים

and then he says this interesting teretz based on the Sefer HaIkarim.

ולענ"ד נראה לפמ"ש בעקרים דלמען יברכך לא קאי על הגוף הנתינה רק על הא דלא ירע לבבך בתתך לו שהוא נותן בשמחה ובטוב לבב ולא קאי על נתן תתן ע"ש, וא"כ א"ש דכופין על הצדקה ומשום דכיון דאינו נותן ברצון א"כ אין כאן טוב לבב והכפיי' היא על הנתינה לבדה ובנתינה לחודה ליכא מתן שכרה בצדה

The words of the Baal HaIkarim are in מאמר ג' פרק ל'ג א.  Another link - here. 

הדבר הנותן שלמות אל המצוה כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה הוא השמחה, כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל, עד שהפעל האחד בעצמו כשיעשה בשמחה ובטוב לב יקרא מעלה, וכאשר יעשה בעצבון יקרא פחיתות, וזה דבר נתבאר במאמר השני מספר המדות לאריסטו, כי הנדיב כשיעשה פעל הנדיבות והוא שמח בפעל ההוא יקרא מעלה, ואם יפעלהו בעצבון יקרא פחיתות. וכן נמצא הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך, תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו.

 The Mishna l'melech and the Minchas Chinuch both came up with the idea independently and were mechaven to the Ikarim and to the Avnei Miluim. But one has more courage. 

In Avadim 3:14 the Mishna L'melech says

ועוד היה נ"ל חילוק אחר דאפשר דאין המתן שכר דהענקה אלא על מה שלא יקשה בעיניו אלא שמעניק בלב טוב ובנפש חפצה ואם אינו מעניק לו בלב טוב זהו עונשו שלא יהיה מבורך מה' אבל על הענקה עצמה לא שמענו לא עונש ולא שכר ולפי זה כייפינן ליה וזה היה נ"ל חילוק נכון אלא דקשיא לי צדקה דהתם נמי כתיב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה וגו' וא"כ נימא דהמתן שכר לא קאי אלא על לא ירע לבבך אבל על הצדקה עצמה ליכא מתן שכר ומש"ה אכפייה רבא

so, oddly, he says the teretz by haanaka, but says it can't be, because then it would answer Tosfos by Tzedaka. Which is what the Avnei Miluim wants to do.

The Minchas Chinuch in 479 also came up with it independently, but prefaces it with לולא דברי....

He says

והנה אם כופין על מצוה זו כמו על שאר מצות כגון לולב וכו' דמכין אותו עד שת"נ דעת הרמב"ם והרבה ראשונים דכופין אך הקושי' הא הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה וכל מ"ע שמ"ש בצדה אין כופין ותירצו דאיכא לאוין לא תאמץ וכו' וזה כמבואר בתוס' כ"פ בחולין וב"ב ובכתובות גבי רבא דאכפי' לר"נ והתוס' תירצו עוד תירוצים דבאמת אין כופין ואכפי' בדברים או רשות ביד ב"ד או הי' קיצותא דמתא ועיין בב"י סי' רמ"ח דהכריע דכופין דכן דעת רוב הראשונים. ולולי דברי רבותינו הראשונים שכולם תפסו במושלם דצדקה הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה איני מבין דכתיב בפסוק נתן תתן וכו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל וגו' יברכך אם כן אפשר דמתן שכר קאי על טובת הלב אבל על עיקר הצדקה אינו מבואר המתן שכר כלל.

 

Zaitegeh Zachen: 

The Ikarim says that ולא ירע לבבך is not a lav. It is a condition for the Bracha. 

The Ramban, on the other hand, learns that it's a lav- if you give tzedaka, but grudgingly and wishing you didn't have to give it to him, you are over a lav. In his שכחת הלאוין  he says

המצוה הי"ז. שנמנענו גם כן שלא יחר בעינינו בתתנו צדקה לעניים ולא נתן אותה אליהם בעין רעה ונחשוב אותה מיעוט לנו. אבל יהיה זה בעינינו שכר ותועלת ותוספת בממוננו לפי שהוא יתברך ישלם לנו הכל בכמה כפלים. והוא אמרו יתברך: 'נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה י"י אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך'. וזה גם כן זכרו בעל ההלכות.

The Rambam also says that it is a lav, but only if he doesn't give the money.  Rambam Shmitah 9:30,

מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה, שמא יתאחר החוב שלו וישמט, עבר בלא תעשה, שנאמר השמר לך פן יהיה דבר וגו'. וחטא גדול הוא, שהרי הזהירה עליו תורה בשני לאוין, שנאמר השמר לך פן וגו', וכל מקום שנאמר השמר, או פן, או אל, הרי זה מצות לא תעשה. והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו, וקראתו בליעל, והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע אלא יתן, שנאמר נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וגו'.

It would be fine if the yesod of  the Ikarim were incompatible with the Rambam by Get Me'usah, but I don't think that is true. According to the Rambam by  ( גירושין ב:כ  from Kiddushin 50a)

שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחיב בו מן התורה לעשותו כגון מי שהכה עד שמכר או עד שנתן. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עברה והכה עד שעשה דבר שחיב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העברות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.

the concept of giving tzedaka unwillingly is self contradictory. Once  you twist his arm, and he grudgingly writes a check (רוצה אני), the act is interpreted as being willing, and not under duress. All you did was to free him from the clutches of his Yetzer Hara and allow his true self to express itself. If it's willing, then he gets the bracha. Does that mean that the shitta of the Ikkarim is fundamentally incompatible with the Rambam, because once you force him to give, he is giving happily? No.

The Rambam never said that if you force a man to do what he is chayav to do that he is happy about it. Willing, yes. Happy, not necessarily.

The Ikarim is not like Rashi, and probably not like the Sifri.

Rashi Devarim 24:19 by שכחה:

למען יברכך. וְאַעַ"פִּ שֶׁבָּאת לְיָדוֹ שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן, קַ"וָ לָעוֹשֶׂה בְמִתְכַּוֵּן. אֱמֹר מֵעַתָּה נָפְלָה סֶלַע מִיָּדוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וְנִתְפַּרְנֵס בָּהּ — הֲרֵי הוּא מִתְבָּרֵךְ עָלֶיהָ

The Sifri:

אמר רבי אלעזר בן עזריה מנין למאבד סלע מתוך ידו ומצאה עני והלך ונתפרנס בה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה תלמוד לומר לגר ליתום ולאלמנה יהיה, והלא דברים קל וחומר אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה המתכוון לזכות וזכה על אחת כמה וכמה

According to Rashi and the Sifri, the bracha is for the metziyus of the poor person receiving it, even if you don't know that he got it.

According to the Ikkarim, if he doesn't give the tzedaka with simcha, he does not get the unique schar of tzedaka.  The Ikarim says הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך, תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו.. To me, that means that the schar is for the simcha. In most cases, it's a binary between simcha and ro'a leiv, so ro'a leiv means no simcha. But the same is true for inadvertent. There is no simcha, and no reason for the special bracha. That's the whole point of the Ikarim, that it is the simcha that is the תכלית המכוון.

Just a Passuk in Ashrei. (updated and reposted)

originally posted in '23. Updated and edited, so it deserved re-posting. It is timely because we begin Selichos with Ashrei.

The question is, what does it mean קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת.  If it is limited to אשר יקראהו באמת, then it is not לְכָל קֹרְאָיו.  

Wouldn't the passuk make more sense if it just said  קרוב ה' לכל אשר יקראהו באמת?

(Another question is, what is this באמת? What is this key to successful tefilla? That is the subject of a future post.) 

Here is a list of the approaches discussed below.

1. Medrash Eicha- "לכל" is not all-inclusive, and it is understood that there are limits. 

2. Malbim- one is tefilla מיראה and the other is מאהבה.

3. Radak- Everyone! Jew and Gentile, Breslever and Kelmer, saint and sinner. But only if it is sincere.

4. Baal HaTanya/Mezritscher Maggid/Reb Yosef Ber- there is a category of tefilla, and a category of tefilla with Torah. Similar to the Malbim.

5.  Reb Yitzchok Blazer- tefilla is heard and answered, but the answer is given in accordance to Hashem's plan. Emes is a description of the response to tefilla. There are variations on this, but that's what I think he means.

6. Chiddushei HaRim/Sfas Emes- the tefilla of the average man is only granted entry when it is elevated by the tefilla of the Rebbe.

7. Commenter Menachem said דער קאשע פאנגט זאח נישט אן. He said the word "כל" doesn't mean "all." It means generally. He said this is so because the Gemara says אין למדים מן הכללות. I thought he was just goofing around. Then I remembered that Reb Akiva Eiger brings from the Rama miPano like him, joke's on me. It's not a 100% tzushtell, but it's enough to support the suggestion. This is similar to the Medrash Eicha.

8. Again from Menachem quoting the Chida- Kol means teshuva for previous years. B'emes means only during Aseres Yemei Teshuva. I suspect that this is a darshan's asmachta, what one would say when you need a passuk to support an important message.

Medrash Eicha  shows that this form is found in six places in Tanach.  This one is on Eicha 3:25, טוב ה' לקוו לנפש תדרשנו.

(איכה ג') טוב ה' לקויו. יכול לכל? תלמוד לומר: לנפש תדרשנו. 

ודכוותיה: (תהלים ע"ג) אך טוב לישראל אלהים. יכול לכל? תלמוד לומר: לברי לבב. אלו שלבם ברור עליהם שאין בידן עון.

 ודכוותיה: (שם פ"ד) אשרי אדם עוז לו בך. יכול לכל? תלמוד לומר: מסלות בלבבם. אלו דשבילי אוריתא כבושין בלבהון. ודכוותיה: (שם קכ"ה) הטיבה ה' לטובים. יכול לכל? תלמוד לומר: ולישרים בלבותם. 

ודכוותיה: (שם קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו. יכול לכל? תלמוד לומר: לכל אשר יקראוהו באמת. 

ודכוותיה: (מיכה ז') מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. יכול לכל? תלמוד לומר: לשארית נחלתו. 

So according to the Medrash, the end of the passuk tells you pshat in the beginning; "Kol" is not "everyone."  What bothers me is that in the six pesukim brought, only the one in Ashrei starts with "kol." So bishlema  לקויו and  לישראל  and אדם עוז לו בך and עובר על פשע, fine, that is not לכל. But the passuk in Ashrei says לכל קוראיו. How can you say  "...יכול לכל, תלמוד לומר"  that you might think it's lechol? It actually says לכל!

The Malbim says that the passuk tells us about two types of avodah: Chol is those who do avodah mei'yirah, and Be'emes is those who do avodah mei'ahavah, and the pesukim that follow describe how Hashem's relationship with them differs. This means that there is an implied conjunctive adverb - X; and also Y.

145:18

קרוב, מביא עוד ראיה על ההשגחה ממה שהוא קרוב לכל קוראיו בתפלה לבד אם יקראוהו באמת בלא לב ולב, והגם ששומע לכל קוראיו מ"מ יש מדרגות באיכות מלואת בקשתם בין העובדים מאהבה להעובדים מיראה, בשני דברים, א, כי ...

145:19

(יט-כ)  ... רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע, ואז ויושיעם, רק אחר ששועו לישועה. אבל שומר ה' את כל אוהביו, את העובדים מאהבה הוא שומר תמיד בל תבא עליהם צרה, ולא יצטרכו לצעוק, זאת שנית שהעובדים מיראה אם יצעקו מני צר ועל רשעים שבאים להרע להם, אז רק יושיעם לבד, אבל לא ישמיד ויעשה נקמה באויביהם, אבל להעובדים מאהבה גם את הרשעים שרצו להרע להם ישמיד, שכפי מדרגת העבודה והקורבה לאלהים כן מדרגת ההשגחה:

The Radak has a pshat that I find most structurally convincing - the chol is to include a category, a cohort, that one might think that their tefilla is disdained. Then, after saying that Hashem does listen to their tefillos too, the passuk goes on to say that tefillah, no matter whose, requires emes. The Radak's Chol is gentiles; "all" means "no matter what nation they are-" tefilla is not limited to Jews. But no matter who it is, tefilla requires emes.

מאיזה עם שיהיה ובלבד שיקראוהו באמת שפיו ולבו שוים:

(דהיינו הרישא באה לרבות שזה מכל העמים).

Here is what the Baal HaTanya says, end of perek 37.

והנה, המשכה והארה זו, שהאדם ממשיך ומאיר מהארת אור אין-סוף ברוך הוא על נפשו ועל נפשות כל ישראל, היא השכינה, כנסת ישראל, מקור כל נשמות ישראל, כמו שיתבאר לקמן, ע"י עסק התורה נקראת בלשון קריאה, "קורא בתורה", פירוש, שעל-ידי עסק התורה קורא להקב"ה לבוא אליו כביכול, כאדם הקורא לחבירו שיבא אליו, וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו להיות עמו בצווותא חדא ולא ליפרד ממנו ולישאר יחידי ח"ו.

וזהו שכתוב (תהלים קמה יח): "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", ואין אמת אלא תורה, דהיינו שקורא להקב"ה על-ידי התורה דוקא, לאפוקי מי שקורא אותו שלא על ידי עסק התורה אלא צועק כך "אבא! אבא!", וכמו שקובל עליו הנביא (ישעיהו סד ו): "ואין קורא בשמך כו'", וכמו שנכתב במקום אחר.

ומזה יתבונן המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בשעת עסק התורה, כמו שנכתב לעיל.

The way the Mezritcher Magid [סו"ס קעב (מלכות וז"א)] says a similar explanation, that there is keriyah, which is tefillah, and there is keriah with "emes," i.e., Torah. Both have an effect, but they work in different ways. So the end of the passuk is not modifying the beginning. There is a colon after Karov Hashem, and two disparate types of keriyah are listed.  The two latter pshatim also assume a conjunctive adverb.

The Baal HaTanya and the Maggid both stem from the fundamental shittah that Torah is dveikus. I wonder how Reb Chaim Volozhiner would feel about this pshat in the passuk. (Although it's hard to dismiss it, in light of the Bach in OC 47 ד"ה ומ"ש דאמר רב יהודה אמר רב.)

UPDATE 11/5/23

I just heard a speech by R Eliyahu Soloveichick at Landers in which he quotes his uncle bringing the passuk in Eicha  2:19

קוּמִי רֹנִּי (בליל) [בַלַּיְלָה] לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי

Pashtus, the passuk is talking about tefillah. But the Gemara in Tamid 32b says that it refers to limud haTorah. If a person learns with great devotion, with sweetness and song, it is nochach pnei Hashem, it will bring him close to Hakadosh Baruch Hu. 

תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה – שכינה כנגדו, שנאמר: ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה׳ (וגו׳)״.

The pashtus of the Gemara is straightforward, that this kind of limud hatorah that is called "rinah balayla," is especially great and brings you close the Hashem. But he says that we have to understand how this leads into the end of the passuk.

קוּמִי רֹנִּי בליל [בַלַּיְלָה] לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.

What does limud hatorah have to do with raising up your hands for the life of your children? That is not Torah, that is Tefilla!  He says in the sefer Lzeicher Abba Mori that the conclusion is obvious. If one learns with devotion, it is a form of Tefillah.  It must be that this kind of limud haTorah is a form of Tefilla.

רינה של תורה בלילה היא תחליף לבקשת ספוגת דמעות.  וכי הקדוש ברוך הוא זקוק לתפילת צרכיו של אדם המבקש?

Torah learned with immersive devotion takes the place of the greatest tefilla.

Here is the drasha:

https://www.landertorah.com/shiur/14889/our-response-to-the-%D7%A2%D7%AA-%D7%A6%D7%A8%D7%94

Listen beginning at 10:16, the reference to the passuk in Eicha.

If so, I have to say that Rav Yosef Ber would 100% agree with the Baal Shem Tov's pshat in the passuk in Ashrei. There is tefillah, "קוראיו," and there is form of Tefilla that is learning Torah with devotion, which is "יקראוהו באמת." 

UPDATE 9/26/24

I just saw this from Reb Chaim Stein in the name of Reb Yitzchak Blazer.

ומובא לפרש בשם הגר"י בלאזר זצ"ל, שמילת 'אמת' לא קאי על המבקש אלא על הבקשה עצמה. וכך אמר דוד: כל הפונה לקרוא לה' ישיג קירבת ה', כקטון כגדול בלי שום תנאי נוסף, אמנם לאו דוקא שתיעשה בקשתו  "יכול לכל?" שכל הקורא ישיג בקשתו, "ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת" דהיינו מי שקוראו ומבקש בקשה של אמת, דהיינו בקשה שלפי * האמת טובה היא .

ורגילים אנו להביא את הפסוק: "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'" (תהלים לד, כ), שהנה הפסוק מכריז ואומר שתמיד ניצל הצדיק מכל צרה שלא תהיה! והפירוש הוא, שאכן הקב"ה מציל ומשגיח על הצדיק בשבע עינים, אלא שההצלה וההשגחה לא באים תמיד באופן שעין אדם תשופנו, ולפעמים נעשה עמו מה שנראה כאילו הוא היפך הצלתו, אבל הקב"ה עינו אל יראיו

ומתנהג עמו באופן שהכי מועיל לטובת הצדיק באמת.

In the note there, it says

ראה 'לב אליהו', סוף קונטרס 'שביבי לב', בשם הג"ר יצחק בלזר זצ"ל שתיבת "אמת" קאי על המבוקש ולא על המתבקש. אבל שם מובא ש"יקראוהו באמת" פירושו שמבקש להתקרב לאמת. ומסיים שם: "מיהו כל זה לגבי המבוקש, אבל האדם אם הוא

רק קורא להתקרב אל האמת עונים לו, יהי' מי שיהי' הקורא, ובהכי נתקיים רישא דקרא 'קרוב ה' לכל'". וברור שפירוש אחר יש כאן. אולם רבינו מפרש באופן אחר ובענותנותו הביאו בשם הגרי"ב זצ"ל

UPDATE 9/18/25

I saw this derech from the Chidushei HaRim, and 👉it's more Chasiddish than the Mezritscher Maggid.

from Matzav.

Hundreds of chassidim gathered under the leadership of the Gerer Rosh Yeshiva, Rav Shaul Alter, for the first Selichos. Before the Selichos began, Rav Shaul addressed the crowd with words of inspiration, preparing them for the Yamim Nora’im. The gathering took place at the Pnei Menachem beis medrash.

In his remarks, the Rosh Yeshiva focused on the opening tefillah of Selichos, Ashrei yoshvei veisecha, and asked a penetrating question on one of its central pesukim. “‘Karov Hashem lechol kor’av, lechol asher yikra’uhu be’emes’ — ‘Hashem is close to all who call Him, to all who call Him in truth.’ Chazal explain: ‘Karov Hashem lechol kor’av — one might think this means to everyone. Therefore the pasuk concludes: ‘lechol asher yikra’uhu be’emes,’ only to those who call Him in truth.’ So how can we begin the solemn Selichos with such a verse? Can we really consider ourselves as those who ‘call Him in truth’? Truth is the seal of the Ribono Shel Olam.”

Rav Shaul then quoted the interpretation of his grandfather, the Chiddushei HaRim. “If the pasuk applies only to those who call in truth, why does it begin with the phrase, ‘Karov Hashem lechol kor’av’? The Chiddushei HaRim explained: through those few who indeed call upon Hashem with absolute truth, the merit extends upward for all, granting an elevation and acceptance to everyone. That is why it says ‘lechol kor’av’ — their sincerity uplifts the tefillos of the entire tzibbur.”

He went on to cite the Sfas Emes, who understood the phrase “those who call in truth” as referring to the dor hamidbar led by Moshe Rabbeinu. “Their role,” explained Rav Shaul, “was to establish the path of teshuvah for the generations. Moshe Rabbeinu was the true ‘korei be’emes,’ and in every generation there is a ‘Moshe sheb’doro.’ When we connect ourselves to that, our tefillos can be elevated and accepted Above.”

The Rosh Yeshiva concluded with a practical charge: “But we must also be ‘kor’av’ — those who call upon the Ribono Shel Olam. Not to seek Him only for our needs or desires, but to truly call to Him, to yearn for closeness and connection. ‘Bechol koreinu eilav’ — to call out with the desire to draw near to Him. May Hashem help us at the very least to be among ‘all those who call upon Him,’ to merit that ‘Karov Hashem lechol kor’av,’ and may our prayers be accepted with a kesivah v’chasimah tovah.”

Menachem's answer:

Menachem

Does "ein lemeidin min hachlolos" apply to pesukim? If it does, then maybe this passuk is not really different from the rest in the medrash.

Eliezer 

Forgive me for asking, but are you serious? That's a novel application of "ein lemeidin min haklolos." Clever, sure, but really novel.

Menachem

Dead serious, not Yom kiPurim Toirah! My impression is that the word klolos in that phrase is not specifically referring to "rules" but rather to generalizations- meaning any time the word kol is used; in other words, every "kol" is a klal, and ein lemeidin means its basically lav davka (afilu bmakom shenemar chutz!). My only safeik is if it applies to pesukim, or if we'll say lashon chachomim lechud...

Menachem

Although I am very tired, admittedly. I may just wake up in the morning and wonder what kind of krummeh kop would say such a thing.

Eliezer EisenbergSeptember 22, 2023 at 3:43 PM

Ok, you win. Reb Akiva Eiger in the Gilyon on Chulin 4b.

(Gemara there:

ודלמא גברי דאחאב הוו מעלו לא ס"ד דכתיב (משלי כט, יב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים 

Reb Akiva Eiger:

גמ' לא ס"ד דכתיב מושל מקשיב וכו'. אין למדין מן הכללות צא ולמד מדורו של יהויקים ודורו של צדקיה כדאיתא בסנהדרין דף קג ועיין מאמר חיקור הדין ח"א פ"ב:

Reb Akive Eiger is bringing from the Rama MiPano's Asarah Maamaros אין למדין מן הכללות, so even though the passuk says kol meshorsov, this cannot be taken literally, as we see by Yehoyakim in whose time there were many great tzadikim.)

Menachem

Wow great mareh makom, thanks! 

PLEASE NOTE: Menachem's Reb Akiva Eiger is really the meaning of the Medrash Eicha we started with. Kol does not mean all.

From the Chida, again thanks to Menachem. In his words:

The Chida in Ahavas Dovid towards the end of drush daled has an interesting pshat in the medrash. His yesod based on the mekubalim is that teshuva doesn't help for aveiros done in previous years, except during aseres yemei teshuva. Karov Hashem lchol korav, he says, means even those who want kapparah for previous years. Then, al pi the medrash, the end of the passuk is magdir that to l'chol asher yikra'uhu be'emes- emes referring to aseres yemei teshuva when the middah of "ve'emes" is sholeit.

Questions for Nitzavim

1. The Levush in the halachos of Yamim Noraim, brought by the Taz in תרפ'ב, holds that to say מלוך על כל העולם כולו בכבודך is redundant, and you should just say מלוך על כל העולם, or מלוך על העולם כולו. Bring a raya from our parsha that the Torah does use that form.

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל׃

טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ

The passuk itemizes everyone, and it could have skipped כולכם. You see that this is an acceptable style of speech. All of you: x, y, and z.

According to the Rama miPano brought in Reb Akiva Eiger on Chulin 4b, the word "kol," even in Tanach, is not meant to be taken literally. I realized this when working on קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

In light of Rosh Hashannah, this is a perfect example of סקירא אחת and כבני מרון. As a group-כולכם.  But equally, an examination of every individual -כל איש ישראל.

 2. Another language question.

We think of “from x to x” as from beginning to end, like from a to z, from soup to nuts (we would say "from gefilte fish to compot,) or from top to bottom.  But when Avraham told the king of Sedom that he wanted nothing from him, he said מחוט ועד שרוך נעל, from a thread to a leather strap, both trifling items. Apparently, it was used for emphasis, to mean “absolutely nothing,” like gornisht mit gornisht. Where do we find the same expression in this week’s parsha.

In 29:10.

טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃

  In light of Rosh Hashannah, I think the point is that 

הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו. וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב מעשינו תוהו וימי חיינו הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אין

that every human being stands in judgment before the Ribono shel Olam, from the greatest to the least, all face the same judgment. And who knows who is favored? We can not know from our human eyes. 

האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב

and in Shamayim, in the world of truth, 

עליונים למטה ותחתונים למעלה. 

The same span we see between a king and a child might exist between the two who we see as the lowest, the chotev eitzim and the shoev mayim.

3. In last week's parsha, the dikduk of Sefer Torah is feminine. 

28:61, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת

Find where in this week's parsha, Sefer Torah is masculine. 

29:20, הכתובה בספר התורה הזה

Rashi explains

הכתובה בספר התורה הזה. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה … בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת"? הַזֹּאת — לְשׁוֹן נְקֵבָה מוּסָב אֶל הַתּוֹרָה, הַזֶּה — לְשׁוֹן זָכָר מוּסָב אֶל הַסֵּפֶר, וְעַל יְדֵי פִסּוּק הַטְּעָמִים הֵן נֶחֱלָקִין לִשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת, בְּפָרָשַׁת הַקְּלָלוֹת הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת בְּסֵפֶר, וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְכָךְ אָמַר הַזֹּאת, וְכָאן הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת הַתּוֹרָה, נִמְצָא סֵפֶר הַתּוֹרָה דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְפִיכָךְ לְשׁוֹן זָכָר נוֹפֵל אַחֲרָיו, שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַסֵּפֶר:

In the first, it is tipcha meircha. In the second, it is meircha tipcha. Mercha begins a phrase, tipcha is a separator.

אֲשֶׁר֙ לֹ֣א כָת֔וּב בְּסֵ֖פֶר הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֑את

הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּֽה

 But this explanation really explains nothing. The difference in trop is a consequence of a difference in meaning. What remains to be seen is why did the Torah change the description of Sefer Torah from Sefer (Torah) to (Sefer) Torah?

Good luck. 

 4. Only in this parsha are we told that Sedom and Amora had sister cities that were destroyed along with them. What are their names?

29:22, Adma and Tzevoyim, from the five city axis of  בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם,  בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה, שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, שֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צביים,  וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר.

 

5. Pesukim in our parsha that say that if you truly resolve to do teshuva, then Hashem will help you do it.

30:2,

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ׃

30:6,

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

 Ramban-

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ, זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (שבת קד) הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ, מַבְטִיחֲךָ שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו בְּכָל לְבָבְךָ, וְהוּא יַעֲזֹר אוֹתְךָ.

6. A passuk about teshuva in our parsha that hints to the name of the month before Rosh Hashanna.

30:6,

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

True, the name of the month is not lashon hakodesh and has no more kedusha than Yom Rishon being called Sunday. But I think that simanim were put into the Torah in anticipation of the name the Jewish People will actually use, no less than references to individuals who would be born and named thousands of years later or countries that did not exist at the time of Mattan Torah.

In light of Rosh Hashannah, it's kedai to remember how the Kitzur organized them.

קיצור שלחן ערוך קכ״ח:א׳

עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל ה' וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה.

I would only add אנה לידו ושמתי לך מקום, the reference to Arei Miklat, in that the month of Elul and the Yamim Noraim are the refuge for one who wants to be saved from his terrible fate.