1. The חובות הלבבות ( פתיחה to שער עבודת אלקים) writes, that gratitude is appropriate only in proportion to the benevolent intent of the actual or intended benefactor, and not to someone who did good for you unintentionally. What do we see in our parsha that seems to be inconsistent with this Chovos HaLevavos.
3. The Gemara (Brachos 38a) says that a bracha should be phrased in the past or present tense- Creator of/Who has created. She’hakol bara, she’hakol nihyeh, borei minei mezonos, Yotzer ha'adam, Ashe yatzar es ha'adam be'tzalmo, etc. When it comes to bread, one opinion is that you must follow this form and say motzi lechem, which is past and present, and you cannot say Hamotzi, because, in his opinion, hamotzi means “he will.” What is a proof from our parsha that hamotzi means future, not past tense, and how can you deflect the proof.
4. You would think that ending a miracle is much easier than making a miracle. Nature is the natural state, it takes force to change nature, and all you have to do is remove that force to allow nature to resume. Where do you see that this is not true - that once a miracle happens, it becomes natural, and ending it requires a neis, Divine intervention?
5. Only in one of the makkos did Moshe give the Mitzrim advice on how to protect themselves from harm. Which? and what do you think the strategy was.
6. Some tefillos are supposed to have a form or a posture. For some you sit, for some you stand, for some you bow down, for some you stand with your feet together. What form of Tefilla do we see in the parsha that is no longer practiced.
1. The חובות הלבבות ( פתיחה to שער עבודת אלקים) writes, that gratitude is appropriate only in proportion to the benevolent intent of the actual or intended benefactor, and not to someone who did good for you unintentionally. What do we see in our parsha that seems to be inconsistent with this Chovos HaLevavos.
וְנֹאמַר,
כִּי מִן הַיָּדוּעַ אֶצְלֵנוּ כִּי כָל מֵטִיב אֵלֵינוּ אָנוּ חַיָּבִין
לְהוֹדוֹת לוֹ כְּפִי כַּוָּנָתוֹ לְהוֹעִיל לָנוּ וְאִם יְקַצֵּר בְּמַעֲשֵׂהוּ
לְדָבָר שֶׁיִּקְרֵהוּ יִמְנָעֵהוּ מֵהֵיטִיב אֵלֵינוּ הוֹדָאָתוֹ חוֹבָה עָלֵינוּ
כֵּיוָן שֶׁנִּתְבָּרֵר לָנוּ כִּי דַּעְתּוֹ עָלֵינוּ לְטוֹב וְכִי כַּוָּנָתוֹ
לְהוֹעִיל לָנוּ. וְאִם תַּגִּיעַ לָנוּ שׁוּם טוֹבָה עַל יְדֵי מִי שֶׁלֹּא
כִּוֵּן בָּהּ אֵלֵינוּ יִסְתַּלְּקוּ מֵעָלֵינוּ חִיּוּבֵי הַהוֹדָאָה לוֹ וְאֵין
אָנוּ חַיָּבִין בָּהּ.
"We state that it is evident that if
anyone benefits us, our obligation of gratitude to him is in
proportion with his intention to help us. Even if he actually falls short, owing
to some mishap which prevents his benefiting us, we are still bound to be
grateful to him, once we have determined that he desired to good for us and his intention is to be of benefit to us. On the other hand,
should we obtain any benefit through one who had no such intention, the duties
of gratitude to that person would not apply and we are under no such
obligation."
What do we see in our parsha that seems to be inconsistent
with this Chovos HaLevavos.
The Medrash (quoted in רש"י שמות ח/יב and ז/יט) that Aharon did the
first three makkos, because Moshe could not hit the water or the earth as an
expression of gratitude that they saved him when he was born, and when he
killed the מצרי.
According to the Chovas Halevavos, the concept of Hakaras HaTov would not apply
to lifeless and unconscious objects.
Rav Zilberstein says three answers.
א. משה רבנו התכוון להנות מהיאור וכן
מהעפר
ב. המהות של העפר והמים היא לשימוש
האדם וכן להגן על האדם ולכן הסברא אומרת שיש כלפיהם חיוב הכרת הטוב
תכלית
הבריאה להיטיב לברואיו - The purpose of everything which was
created is to serve man. (Berachos 6b). Only man has Bechira to choose not do
do Hashem's will. Thus, anything done by any other creation is for the sole
purpose of man's benefit. Therefore man must have הכרת הטוב and show
gratitude to any creation which has given him benefit. The statement of the
Chovos Halvavos is not relevant in regard to benefits received from creations
other than man, since the purpose of everything done by all other creations is
always to benefit the man. Thus Moshe's Gratitude to the water and the sand is
not in contradiction with the rule of the Chovos Halevavos.
ג. אם משה רבנו היה מכה את העפר
והיאור זה היה מעשה ביזוי לדברים שהטיבו לו ולכן הקב"ה מצווה שמשה לא יכה אלא
אהרן יכה, שלא ראוי לבזות את מי שנהנה על ידו
The last, that even when there is no din of hakaras hatov,
you should not disgrace the object/person from whom you benefited, is the most
obvious answer, as the Gemara (BK 92b says
אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: בירא דשתית מיניה
– לא תשדי ביה קלא? אמר ליה, דכתיב: ״לא תתעב אדמי – כי אחיך הוא, ולא תתעב מצרי –
כי גר היית בארצו״.
Rashi
דשתית מיניה - ששתית מינה כבר בצמא:
לא תשדי ביה קלא - מוט"א בלע"ז כלומר דבר הנצרך לך פעם אחת
שוב לא תבזהו:
Shitta
בירא דשתית מיניה מיא וכו'. קלא חתיכה של קרקע כמו פתק ביה קלא כלומר
שלא תלכלך אותו אזהרה לאדם שלא יהא מזיק לחברו שנהנה ממנו. גאון ז"ל.
Moshe was not acting on the basis of the “hakaras hatov” the
Chovas Halevavos is talking about. He did not want to do bizayon to these
things.
My rebbi, Rav Rudderman, in Sichos Avodas Levi p 119, says
it was hakaras tov, not like the Chovos HaLevavos.
I
would answer with something I've written elsewhere, about the issur of
taking revenge, because we ought to see the suffering as ordained by God and
not the result of a person's wickedness; on the other hand, we are told to be
makir tov to benefactors, and we can not say "Oh, it was God's will, and that
person is just a puppet in God's hand, so I owe him nothing."
6:12
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר, הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה
Earlier, the passuk said that Bnei Yisrael did not listen to Moshe (6:8-9)
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'.
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.
3. The Gemara (Brachos 38a) says that a bracha should be phrased in the past or present tense- Creator of/Who has created. She’hakol bara, she’hakol nihyeh, borei minei mezonos, Yotzer ha'adam, Ashe yatzar es ha'adam be'tzalmo, etc. When it comes to bread, one opinion is that you must follow this form and say motzi lechem, which is past and present, and you cannot say Hamotzi, because, in his opinion, hamotzi means “he will.” What is a proof from our parsha that hamotzi means future, not past tense, and how can you deflect the proof.
6:3-7
וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם
מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי
הֹ ‘וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם
מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי
אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִיְ ה’ אֱלֹהֵיכֶם
הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.
Hamotzi sounds like simple future. Hashem is telling them
what He is going to do. But it can be read as future perfect- I will bring you
to Eretz Yisrael, and you will know that it was I Who took you out.
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם … וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִיְ ה’ ...הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם
4. You would think that ending a miracle is much easier than making a miracle. Nature is the natural state, it takes force to change nature, and all you have to do is remove that force to allow nature to resume. Where do you see that this is not true - that once a miracle happens, it becomes natural, and ending it requires a neis, Divine intervention?
In 8:5-9,
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי, לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ
וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ, רַק
בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. ווַיֹּאמֶר לְמָחָר, וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע
כִּי אֵין כַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. חמישיזוְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ
וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ, רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. חוַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן
מֵעִם פַּרְעֹה, וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר
שָׂם לְפַרְעֹה. טוַיַּעַשׂ יְהֹוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן
הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת.
This is especially so in light of the Gemara Sukkah 14a that
“ha’atiru” is a very strong form of tefilla.
We find the same idea after Kiras Yam Suf, that it required
the same degree of Divine intervention as splitting the sea in the first place.
5. Only in one of the makkos did Moshe give the Mitzrim advice on how to protect themselves from harm. Which? and what do you think the strategy was.
Barad. 9:18-19
הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה
כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָהֿ וְעַד עָתָּה.
וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה,
כׇּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד
עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ.
Why? The Alshich says it was so that when they chased Klal
Yisrael, they could have horses to pull their chariots, and Hashem would
administer the coup de grace of Mitzrayim. If all the horses died, they couldn’t
have chased us into the Yam Suf.
6. Some tefillos are supposed to have a form or a posture. For
some you sit, for some you stand, for some you bow down, for some you stand
with your feet together. What form of Tefilla do we see in the parsha that is
no longer practiced.
9:29
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל
ה’
This was not exclusive to those circumstances or to Moshe Rabbeinu. Example: Radak in
Yeshaya 1:15
ובפרישכם. הרי"ש בחיר"ק
תחת סגול כדברכם, פרישת כפים היא לתפלה כמו אפרוש כפי אל ה' ואיך לא תבושו ותפרשו אלי:
כפיכם ששפכו דמים, לפיכך אני אעלים עיני מכם ולא אקבל תפלתכם אפילו תרבו תפלה ותצעקו
כל היום, ורבותינו זכרונם לברכה דרשו הפסוק בנשיאת כפים בכהן ואמרו כל כהן שהרג הנפש
לא ישא כפיו שנאמר ובפרישכם כפיכם ידיכם דמים מלאו:
Also Gaon there in Yeshaya says that the difference between
raising the hands by duchening and by davening is that by duchening, the palms
face downwards, and by tefilla, the palms face upwards.
ובפרשכם כפיכם גו׳ – מבואר בזוהר בתפלה ובברכת
כהנים שניהם בנשיאת כפים, אלא שבברכת כהנים בהפרשה, היינו הכפות למטה ואחורי הידים
למעלה להושיט הברכה מלמעלה למטה, ובתפלה הכפים למעלה להעלות התפלה מלמטה שיקובל למעלה.
וכנגדם ב׳ רקיעין, מעון ומכון, כמו שכתוב השקיפה ממעון גו׳ (דברים כ״ו:ט״ו) לברך וכתיב
שמעת השמים מכון וגו׳ והם עין ואזן, עין להשגיח ואזן לשמוע, וזה שכתוב כאן ובפרשכם
כפיכם היינו גם כן אעלים עיני ההשגחה וההשקפה לברך גם כי תרבו תפלה אינני שומע ממכון
שבתי השמים.
And Pirkei d’Rebbi Eliezer 44
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%99_%D7%93%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%93
אמר משה ליהושע: בחר לנו אנשים בית אבות אנשים גבורי חיל, יראי שמים,
וצא הלחם בעמלק. ומשה אהרן וחור עמדו במקום גבוה בתוך מחנה ישראל, אחד מימינו ואחד
משמאלו. מכאן אתה למד ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שם שנים עומדים אחד מימינו ואחד
משמאלו. וכל ישראל יצאו חוץ לאהליהם וראו את משה כורע ומשתחוה על ברכיו והם כורעים
על ברכיהם, נופל על פניו ארצה והם נופלים על פניהם ארצה, פירש את כפיו לשמים והם פורשים
את ידיהם לשמים. מכאן אתה למד ששליח צבור המתפלל כך, כל העם עונים אחריו. והפיל הב"ה
את עמלק ואת עמו לפי חרב.
In face, Tshuvos Be’er Sheva 71
asks why we no longer do this, and speculates that it might be because
it became emblematic of Christian prayer.
https://www.sefaria.org/Be'er_Sheva.71.82-90?lang=he
מנעורי תמהתי למה אין אנו נוהגים להתפלל בזקיפת ידים למעלה כמו שנהגו
אבותינו מעולם כמו שנאמר הרמותי ידי אל ה' עליון וגו' ות"א ארימית ידי בצלו קדם
ה' וכו' ובבראשית רבה בפרשת חיי שרה בפסוק ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק איתא אמר
רב הונא צפת שידו שטוח בתפלה אמרה ודאי אדם גדול הוא לכך שאלה עליו עכ"ל.
וכמו שנאמר כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' וגו' וכמו שנאמר והיה כאשר
ירים משה ידו וגו' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש ות"א והואה ידוהי פרישן בצלו עד
דעאל שמשא וכמו שנאמר ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' וגו' וכפיו פרושות השמים וגו' וכאלה
רבים ותניא בפרקי רבי אליעזר בפ' מ"ד שצריך להעמיד אחד לימין ש"ץ ואחד לשמאלו
כדכתיב ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד וכו' והביאו הטור א"ח בהלכות תענית
בסימן תקס"ו ובהלכות יום הכפורים בסימן תרי"ט וכן המרדכי ביומא והגהות מיימוני
ושאר פוסקים ולכן כשם שאנו למדין מתפלת משה שצריך להעמיד אחד לימין ש"ץ ואחד לשמאלו
למה אין אנו למדין ג"כ מתפלת משה שצריך להתפלל בזקיפת ידים למעלה.
ואי אפשר לומר שלא היו נוהגין להתפלל כך בזקיפת ידים למעלה אלא דוקא אנשים
רשומים חשובים וגדולים כגון האבות ונביאים ומלכים ולכן אין אנו נוהגין עכשיו להתפלל
כך בזקיפת ידים למעלה משום דמחזי כיוהרא.
דהא ליתא שהרי בפרקי רבי אליעזר בפרק הנ"ל אחר דקאמר מכאן אתה למד
שש"ץ אסור להתפלל אם אין שם שנים עומדים וכו' אמר וז"ל וכל ישראל עומדים
חוץ לאהליהם ורואים למשה פורש כפיו אל השמים והם פורשים כפיהם אל השמים וכו' עכ"ל.
ובגמרא אמרו חז"ל אסור לאדם לעמוד שלש שעות כפיו פרושות השמים ובזוהר
נמי מצינו בהרבה מקומות רבי פלוני זקף ידיה ומצלי ובפרשת נשא בפסוק כה תברכו בתוספתא
האיר עינינו בסוד זקיפת ידים למעלה וז"ל פקודא דא לברכא כהנא ית עמא בכל יומא
בזקיפו דאצבען וכו' עד עשר אצבען מתערי שכינתא לשריא עלייהו מתערי עשר דרגין אחרנין
לעילא לאנהרא וכלא בשעתא חדא ועל דא אסיר ליה לבר נש לזקפא אצבען למגנא אלא בצלותא
ובברכאן ובשמא דקב"ה והא אוקימנא דאינון אתערו דשמא קדישא ורזא דמהימנותא זקיפו
דאצבען ממנן בההוא זקיפו דלהון עשרה שליטין וכו' עכ"ל.
ולזה נתכוון נמי הרמב"ן ז"ל ברמיזותיו דוק ותשכח ולא נעלם מעיני
הא דאמרינן בפ"ק דשבת רבא פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מריה וכו' ולכן כתב הרמב"ם
ז"ל בפ"א מהלכות תפלה וז"ל מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית
ועומד כעבד לפני רבו באימה וביראה וכו' עכ"ל.
אמנם כבר תמהני טובא על רבא גופיה וכל הנגררים אחריו למה לא התפלל ג"כ
בזקיפת ידים למעלה כמו אבות העולם וכי הם לא התפללו ג"כ כעבדא קמי מריה כמו רבא.
ולולא דברי הרמב"ם הנ"ל הייתי מפרש דרבא התפלל על כל פנים בזקיפת
ידים למעלה אלא שעם זקיפת ידיה פכר ידי' ומצלי וקל להבין.
ושמא י"ל מאחר שנמצאו נוהגים אומות העולם עכו"ם להתפלל כך בזקיפת
ידים למעלה כמפורסם לכן אין אנו נוהגים עכשיו להתפלל כך וכה"ג אמרו רז"ל
בפסוק לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך אף על פי שהיתה אהובה לפני הקב"ה בימי
האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו כנעניים חק לע"א כן נ"ל:
No comments:
Post a Comment