עירובין יח:
אמר רבי ירמיה בן אלעזר, מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו, מקצת שבחו בפניו – דכתיבעירו (בראשית ז, א) "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", כולו שלא בפניו - דכתיב (שם ו, ט) "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו"
רש"י:
"אומרים מקצת שבחו בפניו - כלומר דרך ארץ הוא, שאף על פי שאדם משבח את חברו, שלא בפניו הרבה, אין מרבה בשבחו לפניו, מפני שנראה כמחניף".
יפה תואר בר"ר לב, ג מצינו שאומרים מקצת שבחו כו'. זה איננו דין וחוב אבל הוא מדרך ארץ וכמו שפירש"י בעירובין בפ"ב. אבל אם ירצה מותר לו לגמור כל שבחו בפניו:
Rashi's pshat that kol shevacho appears like Chanifus is not applicable when Hashem is talking to a man. It applies, of course, in the lesson to people, but not when Hashem said miktzas to Noach. So what is the pshat when Hashem said miktzas?
The Maharsha offers a slightly different explanation, expanded upon by the Pele Yoetz, (although he did not see the Maharsha).
פלא יועץ ערך "שבח" שס״א
שבח - אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין יח ב) אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, וכלו שלא בפניו. והטעם שאין אומרים כלו בפניו, נראה דהינו כדי שלא תזוח דעתו ולא ירום לבבו. אבל מקצת אומרים, כדי שיזדרז בעשית הטוב בראותו שיהללוהו בשערים מעשיו, וגם כדי להרבות אהבה ואחוה, שלום ורעות, באפן שצריך פלס ומאזני משפט, שאם רואה אדם שאינו אדוק כל כך באהבת השם, ויש לחוש שתכבד עליו עבודת המצוה, ראוי להגיד שבחו ושכרה של מצוה שהוא עושה, ולומר לו: אשריך מה טוב חלקך שאתה קונה עולם הבא במעשיך, וכהנה דברים המלהיבים את הלב, כדי שיחזיק במעזו לעשות מצות, או כדי שישבחוהו, או כדי לזכות לשכר טוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, אבל לאיש טוב שהוא אדוק באהבת השם ועושה מעשיו לשם שמים ולא בשביל שישבחוהו, ראוי להזהר ולהשמר מלשבחו לפניו כלל וכלל, בפרט בדור יתום זה, כי יצר הגאוה היא רעה גדולה, שהרי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ה). בשמתא, מאן דאית בה. מי זוטר מאי דכתיב (משלי טז ה) תועבת ה' כל גבה לב. כל דהוא גבה לב. ואם לעולם יצר הגאוה סמוך, על אחת כמה וכמה בשמעו שיהללוהו בשערים מעשיו גבר אויב ומסיתו הסת כפול שיתגאה. וצריך שיהא איש מלחמות שיתגבר על יצרו בעת ההיא, כדי שינצל ממנו בחשב מחשבות טהורות, מה לי ולשבחן של בריות, או לכבודם שהם מכבדים אותי, מאחר כי פשעי אני אדע, ואפשר שאני בזוי נתעב ונאלח ונמאס לפני בוראי ולפני כל צבא המרום, ומה יתן לי ומה יוסיף אם בני אדם טועים בי, אוי לי על שברי כי גדול כים שברי לפני פלס ומאזני משפט אשר לה', שדן את כל אדם לפי מה שהוא, כזאת וכזאת צריך שהחי יתן אל לבו תכף שישבחוהו או יכבדוהו כדי שינצל מהגאוה, כלי האי ואולי:
But there is something that is not a joke at all, and it comes from the Kelmer Talmud Torah. Everyone in Ponovezh knew that if Rav Chatzkel Levenstein would describe someone as "a fartiker (א פֿאַרטיקער) " this was a dreadful criticism, a terrible insult. Fartik means completed, done, a finished product. If Reb Chatzkel called someone a fartiker, that meant that he was willfully blind to critical self-examination and growth, that he had nowhere to go, that he would, at best, spiritually stagnate.
Noach, whatever he was, had attained that madreiga through life-long ameilus. He knew exactly what he hoped to be. If the Ribono shel Olam would tell him that he had reached his goal, he would lose that fire, that bren, to keep working on himself. So the Ribono shel Olam told him he was takkeh a tzadik. But He did not tell him he was a tamim and an es HaElokim his-halech. If a man were to hear that he has reached a certain plateau, which involved his dedicated and diligent effort, he might not be driven to grow. If he is described as being less than he knows he ought to be, then he will redouble his efforts.
The chassan I was talking about is a red-head. (This is not a chisaron by any means. My mother told me that in Litteh, Reb Chaim Stein was known as "Der Reiteh Masmid." In Litteh at that time, it was especially funny, because when someone was described as a "Reiter," that usually meant he was a communist. For example, before my uncle and aunt Reb Motel and Basia Pogremanski became baalei Teshuva, Berta was a famous communist, and famously led demonstration carrying a hammer and sickle flag from atop a horse. She was known as Berta di Roiteh.)
I know of two famous red-heads described in Tanach. One was Eisav, and the other was Dovid HaMelech. What was the definitive difference? You see it in the name Eisav. Eisav was Assui, he was na'aseh v'nigmar. He was a Fartiger. He believed he was perfect as he was and there was no need for ameilus to make himself better. Whatever he learned from his father was just to confirm what he already was. He did not learn because he needed hadracha from his father or from the Ribono shel Olam. Dovid HaMelech was a red-head, and Yishat thought he had the same teva as Eisav, but he actually was the opposite. Dovid HaMelech was the greatest Mevakeish! His whole life was one of struggle with himself, an unending fight to grow in dveikus and ruchniyus. Once in his whole life Dovid thought he could rest. He told the Ribono shel Olam, (Sanhedrin 107a) why am I not counted among the Avos? Hashem answered that they had withstood many tests, while he had not. Dovid answered (Tehillim 26:1-3
לְדָוִד שׇׁפְטֵנִי יְהֹוָה כִּי־אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַיהֹוָה בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד׃
בְּחָנֵנִי יְהֹוָה וְנַסֵּנִי (צרופה) [צׇרְפָה] כִלְיוֹתַי וְלִבִּי׃
כִּי־חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ׃
Reb Moshe in the Darash here (in parshas Shoftim,) and in the Kol Ram II, saysולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך [טז כב] פרש"י אעפ"י שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חק לעבודת כוכבים.ולכאורה תמוה דמה בכך שהם עושים כן הא גם מזבחות עושין ומקריבין קרבנות ומ"מ יש חיוב לישראל בהם דלא מינייהו קא גמרינן.ונראה שהכוונה שאחר מתן תורה צריך האדם לילך מעלה מעלה בתורה ובמצות באיכות ובכמות, ואף אם חיה כבר שבעים שנה והיה צדיק, והיו מעשיו הטובים מרובים כ"כ שאף אם בשנים האחרונות לא יעסוק בתורה ולא יעשה מעשים טובים ועוד יחטא מ"מ יהיו מעשיו הטובים יותר, שלכן עלול לטעות שכבר הוא צדיק שזוכה לשכר בעוה"ב, וע"ז מפורש ביחזקאל [לג יז] שאינו כן, שלא כמחשבת העם שאמרו לא יתכן דרך זה, וטענתם הוא בזה שהוא רוב זכיות, אבל באמת אינו כן, דרוב זכיות נחשב רק במי שכל ימיו עד שמת רצה לעשות מעשים טובים אך שחטא זהו צדיק, אבל כשהחליט שיותר אינו צריך משום שכבר יש לו הרבה זכיות אזי לא נחשב לכלום, וזהו איסור מצבה דהוא מאבן אחת שעומד ולא מוסיף כלום זכיות, אבל קודם מתן תורה שלא נתחייבו היה גם זה אהוב, אבל אחר מתן תורה, אף אם יניח רק מה שעשה לפנים משורת הדין נמי הוא חטא גדול ושנא זה השי"ת כי גם לפנים משוה"ד הוא מציווי השי"ת, ונחשב מצווה ועושה לזה.Reb Moshe says that it is true, if a person is more mitzvos than aveiros, he is a tzadik. But that is only if he continues to actively do mitzvos. If a person says "I'm set, I have so many mitzvos that I don't have to do more, because even if I happen to sin, my mitzvos outweigh whatever I might do," then his mitzvos do not help him and he is adjudged a Rasha. You can't become inert.(Note too his fascinating words about a person that has in the past done mitzvos lifnim mishuras hadin, and now he retires and just does what's required - this is A Great Sin and is hated by the Ribono shel Olam! For this person, lifnim mishuras hadin is metzuveh v'oseh! This is a concept that Reb Moshe uses in many places, such as the mitzvos of Limud Hatorah and Trumas Hamishkan.)(I am aware that Reb Moshe's yesod about losing zechus of past mitzvos out of inertia or a change in direction seems to be inconsistent with Reish Lakish in Kiddushin 40b, and I don't have a teretz.)Reb Moshe makes a reference to a passuk in Yechezkel, which for some reason he thinks we all know. In case you don't, here's the perek he refers to, with great thanks to Sefaria. Reb Moshe's raya is from Psukim 12 through 21. What it says is
וְאַתָּה בֶן־אָדָם אֱמֹר אֶל־בְּנֵי־עַמְּךָ צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא־יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ׃
בְּאׇמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה וְהוּא־בָטַח עַל־צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כׇּל־צִדְקֹתָו לֹא תִזָּכַרְנָה וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה בּוֹ יָמוּת׃וּבְאׇמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה׃חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת׃כׇּל־חַטֹּאתָו אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה׃וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי וְהֵמָּה דַּרְכָּם לֹא־יִתָּכֵן׃בְּשׁוּב־צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת בָּהֶם׃וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה׃וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃
Now, O mortal, say to your people: The righteousness of the righteous shall not save them when they transgress, nor shall the wickedness of the wicked cause them to stumble when they turn back from their wickedness. The righteous shall not survive through their righteousness when they sin.
When I say of the righteous “They shall surely live,” and, relying on their righteousness, they commit iniquity, none of their righteous deeds shall be remembered; but for the iniquity that they have committed they shall die.
So, too, when I say to the wicked, “You shall die,” and they turn back from their sinfulness and do what is just and right—
if the wicked restore a pledge, make good what they have taken by robbery, follow the laws of life, and do not commit iniquity—they shall live, they shall not die.
None of the sins that they committed shall be remembered against them; since they do what is just and right, they shall live.
Your people say, “The Sovereign’s way is unfair.” But it is their way that is unfair!
When someone righteous turns away from their righteous deeds to commit iniquity, they shall die for it.
And when someone wicked turns back from wickedness and does what is just and right, it is they who shall live by virtue of these things.
And will you say, “The Sovereign’s way is unfair”? I will judge each one of you according to your own ways, O House of Israel!
The navi is saying that a tzadik that is confident in his zechuyos and so he commits iniquity, he will die even if he is rove zechyos, and a rasha that turns to the good will live, even if he is rove aveiros. According to Reb Moshe, the ועשה עול is just the fact that he is בטח על־צדקתו. The tzadik that abandons his growth abandons what he achieved in the past. If you're not actively seeking to do more, then your zechusim won't help you. (I saw the same pshat in a sefer called Even HaRoshah, from R Naftali Klatzkin, Warsaw 1887:
עוד ואמרו בני עמך לא יתכן דרך ה׳ והמה דרכם לא יתכן בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בה ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי׳ ואמרתם לא יתן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל. וכן הוא ביחזקאל י"ח. ושם אמר הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן לכן איש כדרכיו וגו' ומוקשה כפל הענין.וביאור הכתובים וביאור הדברים שהצדיק בשובו מצדקתו ועשה עול עוד מעשיו טובין יותר מהרשע שהחל לשוב מרשעתו (כמו העשיר ורב הון שירד מכסיו שעוד ירבה הונו מעני אשר החל עתה הצליח בעסקיו) ובכ״ז ימות הצדיק השב מצדקתו ויחי' הרשע השב מרשעו באשר הי"ת ישפוט דרכי האדם ומעלליו אם פונה לדרך הטוב או לרעה )
(I then spoke about how you see are definitive character traits in both the Chassan and Kallah, that they are the opposite of being a fartiger, they are mevakshim, and this part does not belong on a public blog.)
No comments:
Post a Comment