Chanuka: Lighting in Shul with a Bracha Before Shkia.

The Rashba holds that in general you can light before shkia, after Plag. He says that if you're yotzei erev Shabbos, then the zman applies all week.  The Gaon seems to pasken like that, and the Mishna Berura says you can rely on this and even make a bracha. The Aruch HaShulchan says you cannot rely on it on any day except erev Shabbos.
Mishna Berura  (It's reiterated in the Shaarei Tziyun) -

מפלג המנחה - הוא שעה ורביע קודם צה"כ וחשבינן השעה לפי קוצר היום דהיינו שעות זמניות. ויכול לברך ג"כ:

Aruch HaShulchan -

כתב רבינו הבית יוסף בסעיף א דיש מי שאומר שאם הוא טרוד – יכול להקדים להדליק מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק. עד כאן לשונו.וראיה לדבר זה: שהרי בערב שבת מדליקין נר חנוכה קודם השקיעה. ובאמת יש ליזהר בערב שבת ליתן הרבה שמן, יותר מהשיעור שבכל יום לכל הפחות בנר אחד, כדי שידלק עד כדי שתכלה רגל מן השוק.אך באמת משבת אין ראיה, מפני שאי אפשר בעניין אחר. דאם לא כן להרמב"ם, דאחר שתכלה רגל מן השוק אין מדליקין, כמו שכתבתי – אין מדליקין נר חנוכה במוצאי שבת. אלא במקום דלא אפשר שאני, והכא נמי בערב שבת כן.

The Trumas Hadeshen, and the Mechaber paskens like him, says that even erev Shabbos kavsa ein zakuk lah. The Taz argues and says that erev Shabbos, kavsa zakuk lah.

Our minhag is to light in shul before maariv, with a bracha. Can you light in shul before shkia?  If you do, can you make a bracha?

The initial response would be that according to the Rashba/Gaon/Mishna Berura, you could light in shul after plag and make a bracha. According to the Aruch HaShulchan, you could not.

But in most shuls, they light lechatchila right after mincha and then they blow out the light before people leave. This is not right, because we only rely on Plag for neiros bedieved!
Second, when we light erev Shabbos, there has to be enough oil so that it will remain lit till tichleh regel min hashuk, and if you intend to blow it out, perhaps that's not sufficient to be mekayem the din of pirsum.  In many shuls, they blow it out right after Maariv, and rightly so, because leaving it alone is a sakana.
Also, in many cases, there's not even enough oil to stay lit so long, even if they would not blow it out.
So is this a scandal? It seems that it's probably a bracha levatala, and even if not, it's at best a bedieved, not to be relied on on a whim! Wait till Shkiya!

HOWEVER, I believe that the opposite is true. Everyone might agree that you could light in shul after plag and make a bracha, and you may blow it out lechatchila, and even the Taz would agree that ein zakuk lah.

This is because by regular neiros, the pirsum is based on the din pirsum for the rabbim, which has a zman and a shiur. But the neiros in shul are not for the rabbim, it's a different din, it's pirsum for the people who came to daven. The Beis Yosef tries to explain the basis for lighting in shul, and brings ideas from the Rivash and the Kolbo. But it is definitely not from the din of the Gemara. If so, we can say that the ikker pirsum of haklaka in shul is the people in shul, and if you don't make a bracha, there would be no pirsum. This svara is based on the words of the Mor UKetziyah in 672, who says:

ונ"ל ליישב קצת דעת הטור דמצוה זו דנ"ח שאני ודאי דברכתה מעכבת לפי שכל עיקרה לפרסומי ניסא וכי מדליק בלא ברכה לא מידי עביד דהרואה סבר לצרכו הוא דמדליק ולא מינכרא מילתא כלל דלשם מצוה קעביד. דוגמא לדבר ממ"ש בס"ד לעיל סימן קכ"ח. והך עדיפא והוא הדבר ג"כ שמברכין העולים לקה"ת ואע"פ שכבר ברכו ויצאו י"ח בהיית לעצמן. ולא דמיא לקריאת מגילה דבספיקא לא מברך משום דבלא ברכה נמי מיפרסם ניסא ע"י קריאתה וק"ל. והיינו טעמא דמברכינן עלה בבית הכנסת אע"פ שאין החיוב מדין התלמוד והיה די להדליק בבה"כ בלא ברכה דהא נמי לספיקא דמיא עם כל מה שהרבו המחברים לתת טעם להדלקה דבבה"כ כמ"ש כב"י משם הריב"ש והכלבו מידי ספיקא דדינא לא נפקא ואעפ"כ לא חששו לברכה שאינה צריכה מספק כי חשבוה צורך המצוה לעשותה כהוגן שאם ידליקוהו בלא ברכה אין בו פרסום הנס שיהיו סבורים שהדליקו נרות לצורך בה"כ וכיון שראו שהלכה רופפת אמרו שלא לזוז ממנהגן של ישראל שתורה היא בכל כיוצא בזה ומינה ניגמר אנן דה"ה המדליק בביתו מחמת ספק ג"כ לא הפסיד הברכה כך נ"ל בדעת הטור ושהב"י מודה לו בזה שאם אנו מצריכין להדליק מספק לא סגי דלא מברך ולכן קבע כן להלכה בסתם

According to the Mor Uktziyah, the hadlaka in shul has nothing to do with tichleh regel and it has nothing to do with the regular din of neiros. The pirsum is the act of lighting and making the bracha b'rabbim, davka in the shul in front of the mispallelim. Now if the ikker pirsum of the neiros in shul is for the mispallelim, and the ikker pirsum is making the bracha, then as long as it's the right day, as long as it's after plag, the minhag applies and you would make a bracha even if you intend to extinguish it right afterwards. The only holdover from the regular din neiros is that you only do this with a bracha at "night," but without a bracha in the mornning.  That, it seems to me, is what the halacha would be, even according to the Taz and the Aruch HaShulchan.

Chanuka: Haragil b'ner and Mitzvas Anashim Milumada.

The Sfas Emes on Chanuka brings the Chidushei HaRi'm to explain the Gemara in Shabbos 23: that one who is careful with Neiros (Shabbos and Chanuka) is zocheh to harbotzas Torah:

הרגיל בנר הוי ליה בנים תלמידי חכמים דכתיב (משלי ו, ג) נר מצוה ותורה אור (שבת כ״ג ע״ב) אדוני מורי זקני ז"ל פירש להמשיך הארה תוך הרגילות פירוש שלא לעשות המצוה על צד ההרגל רק בישוב הדעת, כי החכמה והשכל אינו מתיישן, ואינו בא לידי הרגל, וזה זקן שקנה תכמה. כי סתם חכם נקרא זקן כי הגוף משתנה בעת הזקנה וכן כל מעשי האדם, אבל החכמה אינו משתנה, ולכך נקרא על שם הזקנה כנ"ל. ואיתא במדרש בחוקותי (ל״ה:א) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי כו' (תהלים קיט נט) עיין שם כלל דבריו כי על ידי שחישב דוד המלך ע"ה תמיד בכל עת איך לעבוד את בוראו על ידי זה המשיך גם הרגילות אליו יתברך וכמו שכתבנו במקום אחרי וזה שכתוב הרגיל בנר כפשוטו שתמיד מחשב במצות בי במחשבה יכול להיות תמיד עוסק במצוה ועל ידי זה כל מעשיו הם על פי החכמה והשכל וזה שכתוב הויין ליה בנים תלמידי חכמים [על פי מה שכתבו רז״ל עיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים.]

More briefly, elsewhere in the Sfas Emes:

אא"ז מו"ר זצלה"ה פירש הרגיל בנר להביא ההארה והתחדשות אל ההרגל. וכן פירש שתכלה רגל דכליא רגלא דתרמודאי שהוא גם כן להסיר ההרגל והטבע. וכן פירש נר לרגלי דבריך (תהלים קיט קה) טובל בשמן רגלו ודברי פי חכם חן.

(The Medrash in Bechukosai 35:1 that he mentions:

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ (ויקרא כו, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, נט): חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ, אָמַר דָּוִד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי מְחַשֵׁב וְאוֹמֵר לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּלְבֵית דִּירָה פְּלוֹנִית אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר חִשַּׁבְתִּי מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת וְהֶפְסֵדָן שֶׁל עֲבֵרוֹת, וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ. רַבִּי מְנַחֵם חַתְנָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא אָמַר, חִשַּׁבְתִּי מַה שֶּׁכָּתַבְתָּ לָנוּ בַּתּוֹרָה: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וּמַה כְּתִיב תַּמָּן (ויקרא כו, ו): וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, (ויקרא כו, יד): וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, מַה כְּתִיב תַּמָּן (ויקרא כו, יח): וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם. רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר, חִשַּׁבְתִּי בְּרָכוֹת חִשַּׁבְתִּי קְלָלוֹת. בְּרָכוֹת מֵאל"ף עַד תי"ו, קְלָלוֹת מִן וי"ו וְעַד ה"א, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵן הֲפוּכוֹת. אָמַר רַבִּי אָבִין אִם זְכִיתֶן הֲרֵינִי הוֹפֵךְ לָכֶם קְלָלוֹת לִבְרָכוֹת, אֵימָתַי כְּשֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת תּוֹרָתִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ.

His interpretation of the Medrash not what I would expect - I thought that the Medrash means the opposite of his pshat, that Dovid Hamelech's unthinking hergel superseded his conscious choices. But the pshat in the Medrash is less important than what the Sfas Emes is saying in the Gemara in Shabbos about haragil b'neir.)

Last motzei Shabbos I was at Harav Avraham Chaim Levin zatzal's shiva house, and this was one of the defining traits they spoke about - his absolute determination to avoid the trap of  מצוות אנשים מלומדה.   As Moshe Schmeltzer had said at the levaya, if you knew Rav Levin at forty, you would not know him at forty five. If you knew  him at forty five, you would not know him at fifty, and so on to the end. This was not just a drasha, it was true. As a younger man, Harav Levin he was famously (to some, notoriously,) obdurate and harsh, and far from simcha. But his unending self examination, mostly through the Shaarei Teshuva and Orchos Tzadikim, expressed itself in ongoing change. 

Often, a man that has accomplished great things will settle on a plateau. Rav Levin had established his Yeshiva, he was the foremost expositor and role model of post-war Telz, he had raised successful and exemplary children, he was universally admired in the Yeshiva world, and it would make sense for him to say that you don't' mess with success. But he was not like that. Cheshbon Hanefesh never ended for him, and his honesty and mussar and attempts to improve brought about real change.  My personal relationship with him mostly ended when I left the yeshiva in 1970, so I did not witness this, but others did. As I said, he changed from adamantine and short tempered to patient and warm. Not having witnessed it, as I said, I find it hard to visualize, but apparently this is the fact.  A friend of mine, whose relationship with Harav Levin ended around the same time as mine, called me during the shiva, and it was clear that he still resented Rav Levin's toughness towards him, and he wanted me to say something that would soften those long held feelings. He was very surprised when I told him what I had learned.

As relates to Chanuka, and the Sfas Emes says this pshat in רגיל בנר. Your regillus should always be at the light of a candle -  do not live a life of thoughtless habit, unexamined rote behavior.  Do not live a life of מצוות אנשים מלומדה. 

To underline this idea, here is what Rav Chaim Shmuelevitz says (Sichos 93 page 397.)

״אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה ז,ח) ופירשו חז"ל אילולא שנפלתי לא קמתי ואילולא שישבתי בחושך לא היה ה' אור לי. (ילקוט תהילים רמז תרכח) ועיין מדרש שוח"ט תהלים ה ואף כנגד האויב הגדול הוא היצר הדברים אמורים אילולא שנפלתי לא קמתי ואילולא ישבתי בחושך לא היה ה' אור לי שהנפילה והישיבה בחושך הם הם המביאים את האדם לראות את האמת ומתוך החושן מבחין הוא באור ביתר שאת כו׳ 

ובטעם הדבר שע"י זעזוע של נפילה וישיבה בחושך יכולים להתעלות עד ה' אלוקיך נראה כי המעכב העיקרי להתעלות האדם הוא ההתרגלות למצבו שמפני כן אינו מרגיש את ההכרח הגמור להתעלות מעלה מעלה ובנוסף לזה הוא מאבד גם את התרגשות הלב ע"י ההרגל וככתוב (ישעיהו כט,יג) יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. כיון שהם במצב של מצות אנשים מלומדה הרי לבם רחק ממני כל אשר הם עושים הוא מן השפה ולחוץ ואף יראתם אותי היא יראה חיצונית שאין לה ולא כלום עם מעמקי הלב ההתלהבות והרגש נעלמים ואינם וכיון שכן נשאר האדם במצבו ואין בו כח ורצון להתעלות ורק זעזוע של נפילה קשה ח"ו מוציא את האדם משלוותו והרגליו ומעורר אצלו את התרגשות הלב וכשרואה פתאום את התהום שבה הוא נמצא יש בכחו להתעלות מעלה מעלה עד ה' אלקיך ולהגיע למקום שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד

Vayishlach and Chanuka. A Guest Post from HaRav Avraham Bukspan

 Rabbi Bukspan is the mechaber of a wonderful Sefer from Feldheim, "Classics and Beyond.  Parsha Pearls." It is a written in a very innovative and modern style, combining anthology and analysis, perfect for an American ben Torah that wants a substantive and creative thought on the Parsha.

ויותר יעקב. שכח פכים קטנים וחזר עליהם (חולין צא.)

 Yaakov remained. He had forgotten some small jars and he returned for them. (Rashi Bereishis 32:25)

בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן

“They searched and found only one jar of oil” (Shabbos 21b)

Many years ago I made a small observation which has panned out to something rather golden. The Shelah Hakadosh writes “there is certainly great symbolism and meaning behind the pachim ketanim of Yaakov, and with it we can understand the secret of the pach of Chanukah.”   

“ובודאי יש דברים גדולים רמוזים בפכים קטנים, ואז תבין גם כן סוד פך שמן של חנוכה”

I then suggested that the one untouched “pach” that was found -which served as the basis for the miracle of Chanukah, was from one of the “pachim ketanim” that Yaakov Avinu went back to retrieve. The basis for this would seem to be from the common use- in both the story of Chanukah and that night that Yaakov fought the angel-of the uncommon word פך - פכים.

If we take it as a given that those פכים קטנים, those small jars were ones that contained oil let’s speculate further on where that oil came from.


The dove returned to Noach with an olive leaf in its mouth;

וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ

 “In her mouth was an olive leaf plucked off” (Bereishis 8:11)

The Gemorah (Sanhedrin 108) cites one opinion that this leaf came from Gan Eden. (See also Bereishis Rabbah 33:6)

We are suggesting that this leaf -whose provenance is from Gan Eden-, was subsequently planted by Noach and from the olives which grew he took oil which he then used in his offerings to Hashem. Noach after a time passed this oil on to his son Shem Ben Noach a.k.a Malkitzdek, the Kohein LiKeil Elyon.

{It is worth noting that the Shelah Hakodesh ( parshas vayeishev mikeitz vayigash, torah ohr ) attributes the seal of the Kohein Gadol on the small pach to none other than Malkitzedek, the Kohein LiKeil Elyon, i.e. a Kohein Gadol.}

כן מצאו פך שמן והיה חתום בחותם כהן גדול. וכבר כתבתי למעלה בשם הרמב"ן כי החשמונאים חטאו שלקחו המלכות לעצמן. מכל מקום הם סברו שיש להם אחיזה במלכות בית דוד, כי תמר זכתה להיות המלכות ממנה, והיא היתה בתו של שם (זהר ח"א, קיז) שהוא מלכי צדק והוא מלך וכהן לאל עליון. וזהו ענין והיה חתום בחותם כהן גדול

Malkitzedek in turn gave it to Avraham Avinu who fittingly gave it to his son and spiritual heir, Yitzchok. And finally it was given to Yaakov where it was kept it in those “pachim ketanim”. And those are the jugs that Yakkov went back to retrieve.

ויותר יעקב לבדו אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל 

And Jacob was left alone. Said R. Eleazar: He remained behind for the sake of some small jars. Hence [it is learnt] that to the righteous their money is dearer than their body.  and why is this? Because they do not stretch out their hands to robbery; (Chullin 91a)
With this we can now understand (albeit differently than the Gemorah) why Yaakov was willing to risk his life for those jugs. They were not mere kitchen utensils; they had Gan Eden oil in them! This was Meyuchasdika oil! “It`s belong to my forbearers, of course I`m going to risk my life for this.”

And it is with this oil that the miracle of Chanukah occurs. So of course it will burn 8 days, it`s from Gan Eden! {We`ll see about the question regarding Shemen Nes}

As I stated above this was all speculation on my part, which I then shared with Harav Nachum Lansky of Ner Yisroel. He took me over to a shelf of Seforim, removed and opened a Tikunei Zohar and showed me where the Zohar states that the first stirrings of the miracle of Chanukah began at the very moment the dove had the olive leaf in its mouth.

ואיהו הוד תמניא יומי דחנוכה לארבעה ועשרין יומין דאינון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומיד דעלה זית טרף בפיה שריא כ"ה על ישראל בכ"ה בכסלו.... ודא איהו חנוכ"ה. (תיקונא תליסר דף כט.)

“And it is in relation to hod that there are eight days of Chanuka after 24 days [of the month of Kislev]. These 24 days are equivalent to the 24 letters in the verse "Blessed be the name of His glorious kingdom forever". Immediately thereafter: "And behold in her mouth was an olive leaf plucked off." (Gen. 8:11) Chaf -Hei [the numerical value of 25] dwells on Israel on the 25th of Kislev... And this is Chanukah.” (Tikunei Zohar 13)

While not proof positive that the oil is actually from the olive leaf the dots are there for a connection to be made.

Blow it out or only put in half an hour's worth.

Here's a common sense suggestion. When you light Chanuka lights, oil or candles, either blow them out after half an hour, like the Tur and the Mechaber say in 72. If you're superstitious about blowing candles out, then put in no more than half an hour's worth and don't go to sleep for that half hour!  There is definitely a hiddur to sit there for the half hour. But who said there's a hiddur if they burn longer??? And אפילו אם תימצאי לומר. that there's some kind of hiddur, is it דוחה נפשות???

For the people that insist on marei mekomos here are the two mekoros. First, the Magen Avraham 672 sk 3. The Magen Avraham brings from the Darkei Moshe that there is no point in letting the candles burn past a half hour, and there's no benefit from using giant candles. The Magen Avraham says that the first point is certainly true: There is absolutely no benefit, or hiddur, to use more oil. Use half an hours worth and not a drop more! But he says that if you're using candles, it's nice to use a big one, just as we find that a big lulav is called a hiddur. So those of you that 1. use oil, and 2. are makpid on a big lulav, and 3. are meikil in venishmartem, go ahead and use a big candle. I would think that the little tiny possible hiddur involved is not worth even a ספיק ספיקא דנפשות.  BUT! even according to the Magen Avraham, you can fulfill this hiddur by using big candles and blowing them out.

Mekoros for for the opposite conclusion:.
שאילץ יעב"ץ א ד ד"ה כיון, but you don't have to hold like the Yavetz, especially since the Tur, the Mechaber, the Rama, and the Magen Avraham say the opposite..
The Maharam Shik on the Sefer HaMitzvos #98.  He brings a raya from Tosfos in Beitza 22a that more oil is better because it produces a larger flame. I don't believe his idea is accepted by anyone, because it's just not consistent with reality.  Reb Avrohom Wagner says that lemaiseh the raya from Tosfos is good. I say that in order that there shouldn't be a stira between Tosfos and reality, we can say that their oil or their wicks or their lamps were different than ours, so the hiddur of more oil/bigger flame no longer pertains. I was thinking about making a video of a oil lamp with different levels of oil to demonstrate the point, but I'm going to delay that project until the advent of my second childhood.

It is true that the svara of the Tur and the Mechaber in 672 really only applies where we light for the people in the street. Where you light for the household, or even in Israel where the street doesn't empty till late at night, it could be argued that the ikker mitzva continues longer. Indeed, Reb Moshe says this in the Hearos to Bameh Madlikin #11. But as the Aruch HaShulchan says, the mitzva remains as Chazal instituted it -  half an hour, equal to ad shetichleh.

ולפי זה גם האידנא שמדליקין בבית – צריך גם כן שיעור זה. ואפשר דבזה גם הרמב''ם מודה, דדווקא לדידהו, דההיכר היה לבני רשות הרבים, ואחר זמן כליית רגל מן השוק – אין היכר למו, אם כן למה יתן שמן על אחר כך? אבל האידנא שההיכר לבני הבית – שפיר צריך היכר למשך חצי שעה. וכן המנהג הפשוט, ואין לשנות. 

Another raya that you should never leave the candles burning after you've gone to sleep - 

Fire Commissioner Daniel Nigro says everyone in the house was asleep when a neighbor reported the fire around 2:30 a.m. in the Sheepshead Bay neighborhood.

UPDATE DECEMBER 2020

The Bach in 672 brings from the Maharshal that some have a minag to leave them burning till they burn out.  

However, the Aruch Hashulchan says that most people do NOT have this minhag. If you don't know that you have it, then YOU DO NOT HAVE IT!

Second, the Machtzis Hashekel/Elya Rabba says that even if you have the minhag, making a tnai will allow you to extinguish after half an hour.  

So: if you're nervous, Maybe I have the minhag! Then go make a tnai. If you want, you can make the tnai every year at Hataras nedarim. It is not nearly as serious as, for example, gebrokts.

Bach:

מיהו ה"ר ירוחם כתב דיש מהגאונים שכתבו דאפי' אחר שיעור זה אסור להשתמש לאורה עכ"ל ומהרש"ל בתשובה כתב הטעם דאסור מפני הרואה שלא ידע לחלק אבל יכול לכבותם עכ"ל ומיהו המנהג להחמיר שלא לכבותן ואסור להתיר להן וכמ"ש רבי' לעיל בסי' תר"ע ועוד נלע"ד דכיון דאיכא תרי לישני ורוב פוסקים מפרשי' דפליגי ור"י ור"ת כתבו דנהגו כלשון ראשון וללשון ראשון אסור לכבותן או להשתמש לאורן לאחר שדלקו השיעור שהרי ללשון ראשון לא הוזכר שום שיעור והכל שוה א"כ מדינא נמי אסור ואע"ג דקי"ל כלשון שני דצריך ליתן שמן בנר שידליק חצי שעה היינו דוקא להחמיר אנו תופסין כמותו אבל לא להקל ולכן יראה דאף לעצמו אין להקל לכבותן ואצ"ל שלא יורה כך לאחרים ודלא כמ"ש מהרש"ל דיכול לכבותן וכ"כ בספר צידה לדרך ויש מדקדקים שלא לכבותה ולא להשתמש לאורה הואיל ושם השמן למצוה עכ"ל ובמסכת סופרים איתא להדיא ואין מגביהין ממקומו עד שיכבה ואע"פ דבהגהת מיימונית מפרש דהיינו דוקא כשהשים בו שמן כשיעור מצומצם לא אתברר לן מנ"ל לפרש כך להקל. ולקמן בס"ס תרע"ז יתבאר דאפי' לאחר שכבה מעצמו אסור:

Aruch Hashulchan 672:9

אם נתן הרבה שמן בנר, יותר מהשיעור – יכול לכבותה לאחר שהדליקה חצי שעה. וגם מותר אחר כך להשתמש לאורה, שלא הוקצה למצותה רק כפי השיעור. ויש מי שאומר דלכבותה – מותר, אבל להשתמש לאורה – אסור (שם סעיף קטן ד בשם רש"ל), דבשימוש אין היכר בין קודם הזמן לאחר הזמן. ויש שכתבו שהמנהג גם שלא לכבות (שם בשם ב"ח). ובוודאי אם המנהג כן – אין לשנות, אבל אצלינו נהגו לכבות.

 Machatzis Hashekel and Elya Rabba, brought in Rav Shvadron's Daas Torah:

יכול לכבותה וכו' עמג"א סק"ד בשם רש"ל   [דאין להשתמש לאורה, אבל לכבותה שרי. ובשם ב"ח דמאחר שנהגו איסור לכבות ולהשתמש אין להקל] 

ועי' א"ר דאם התנה לכו"ע שרי גם ליהנות, וכמ"ש המחצה"ש כאן בשמן [דאם התנה מותר לכבות לאחר השיעור] 

One more thing:

As it happens, Rabbi Yair Hoffman wrote about this recently, and he comes to the same conclusion, with citation to the Chazon Ish and the Chafetz Chaim in their own behavior.   Here is an alternative link to his article.

Vayeishev. From the Kollel Hora'ah of America

Without any influence of negiyus, I think the vort about leisheiv b'shalva is excellent.

ביקש יעקב לישב בשלוה R' Moshe Eisenberg ביקש יעקב לישב בשלוה, Yaakov sought to live in tranquility. השם said, "Is it not enough for צדיקים what awaits them in עולם הבא, that they seek tranquility in this world?", whereupon Yaakov was beset with the distressing episode of מכירת יוסף. On consideration of this statement, two questions arise: First, the גמרא in בבא בתרא says that השם did, in fact, grant יעקב the experience of עולם הבא during his lifetime. Second, is it tranquility that awaits צדיקים in עולם הבא? The גמרא in ברכות says that תלמידי חכמים have no מנוחה in עולם הבא. The answer lies in the מהרש״א's explanation of the גמרא in ברכות. Of course, says the מהרש״א, there is מנוחה in עולם הבא, as we say יום שכולו שבת ומנוחה. On the other hand, the specific definition of מנוחה is rest from a task completed, "when the job is done." Those, then, who had spent a life in spiritual pursuit and merited thereby the experience of צדיקים יושבין כו׳ ונהנין מזיו השכינה- which the מהרש״א terms עיון שכלי- their work is never done, because עיון שכלי is eternal. As such, we derive that the purpose of עולם הבא is עיון שכלי- from which there can be no מנוחה, no end- which is facilitated by מנוחה from all other things. Now, it is logical that the ability to focus solely on spiritual advancement, without any disturbance, would be desirable even in עולם הזה. After all, such is the experience of עולם הבא. But השם says, "Is it not enough for צדיקים what is מתוקן, what is proper and right, in עולם הבא, but they desire that freedom also in עולם הזה." But such freedom is not always מתוקן, proper, in this world. Ease can lead to languor, and from there to indolence and even decadence. Rather, וירא מנוחה כי טוב- having glimpsed the ultimate tov of olam habah- ויט שכמו לסבול, use any agitation and unrest of life in this world as tools for self improvement. Indeed, Yaakov merited עולם הבא during his lifetime. But at what juncture of his life did this take place? חז״ל deduce this from Yaakov's statement כי יש לי כל, which was said at a time when he had fled for his life from לבן, into the arms of עשו, and yet- יש לי כל. In עולם הבא, I will be free from any distraction; but in this world, the turmoil itself helps me to achieve the same purpose, דביקות בה׳.  Such was Yaakov's attitude when he faced the challenges of his life. May we all merit such clarity.

יורה דעה R' Shmuel Katz

Question: I bought a new set of dishes for use with fleishigs. May I designate the mugs that come with the set for use with milchigs? Answer: The רמ"א [a] writes that in order to be able to differentiate the milchig and fleishig knives, the מנהג is to make a mark on the dairy ones. This מנהג was to etch three grooves into the handle [b] of the dairy utensil. The מנהג was universal to the extent that the פמ"ג [c] says that if one were to find a knife with these grooves on the handle on a Jewish street, the knife is definitely milchig. The דרכי תשובה [d] quotes from the אדני פז that even if the knives have recognizably different handles, one should still make three grooves in the milchig handle. He understands that it is proper to make a universally recognizable sign, so others using your knives will also be able to tell the difference. The ערוך השלחן [e] on the other hand, suggests having visibly different sets of dishes for milchig and fleishig, to avoid confusion, even if it’s not a universally recognizable design. He seems to understand that we are only concerned that the owner and his family know which is which. The general custom today is to follow the opinion of the ערוך השלחן. This is evident from the fact that we are not careful to have dishes that are universally recognizable as milchig or fleishig. In fact, many have never heard of חריצי חלב, the three grooves, which were ubiquitous once upon a time. However, even the ערוך השלחן [f] agrees that if there is a universal way of designating dishes, one should not do the opposite i.e. one should not use three grooves as his personal way of labeling his fleishig dishes. Consequently, one may not use and label dishes in a way that will confuse others, even if the owner and the owner’s family are aware of this. In our case, it is almost universal that all the matching dishes from a set, are used together as a set, and splitting them may lead others to use them improperly. Therefore, in conclusion, if one wishes to split a set of dishes, one should label the mugs as dairy in a way that even an outsider who knows that the rest of the set is fleishig will realize that the mugs are not to be used with the set, as they have been separated to be used with milchigs.

אורח חיים Rabbi Shmuel Goldstein

Question: I am going away for Shabbos Chanukah. Where should I light the Menorah? Answer: If one is staying away from their normal house for a day or two during Chanukah, and they are eating and sleeping in a different house, then they should light in that place, because it is considered to be their house for the duration of their stay [a]. If one is leaving their house after sunset, (obviously not on Friday), it is best to light at home [b]. If one lit in the other place, they still have fulfilled their obligation [c]. When returning home, if one will be back before זמן שתכלה רגל מן השוק, (the time when people stop frequenting the streets in that neighborhood), then it is better to wait and light at home. If this is too difficult, one may light in their temporary house, but then they should eat a meal there too [d]. If one will not return home until after זמן שתכלה רגל מן השוק, then it is better to light in their temporary house, and here too it is preferable to eat a meal there [e]. If one will return after dawn, then they must light in their temporary house, but still it is preferable that they a meal there as well [f]. If one is going away, and will be sleeping in one place but eating in another place, it is better to light in the place where they are eating [g], unless either they will also eat a meal that day in the house that they are sleeping [h], or if the place where they are sleeping is more privately theirs’ than the place where they are eating, (such as if they are eating in a Shul) [i] [j]. If a man is lighting away from home and his wife is lighting at home, he can make the Brachos only if he is lighting before she does, (since she may be fulfilling his obligation). According to some פוסקים he may say the Brachos if he specifically has in mind, before the time that his wife lights, that he does not want to fulfill his obligation with her lighting [k].

To receive Points to Ponder weekly via email, please contactkollelhoraah@gmail.com or text KHAWEEKLY to 22828

Mikeitz, Bereishis 41:16. The Nexus of Spiritual and Physical

This is from Reb Yaakov, with my son R' Mordechai's hesber.
Emes L'Yaakov here:

מ"א ט"ז בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה 

הנה לכשנתבונן בב' מיני נרות שנצטוינו להדליק נר שבת ויו"ט ונר חנוכה הא' ניתן להשתמש בו ואדרבה בלא תשמיש א"צ להדליק והב' אסור בתשמיש ואפי' לעסוק כנגדו בד"ת אר בדבר מצוה נאסר הא' משום שלום בית והשני מפני שהוא כנגד אור המקדש עדות היא לישראל שהשכינה שרויה בישראל והלא גדול השלום שמדחה לנר חנוכה ואף שכאן ישנו פירסומא ניסא אבל שלום ביתו עדיף וצריך טעם הלוא פרסום הנס מאשר ההשגחה הפרטית ויכולת ד' וכל הדברים הנגררים מצד הנס אבל מצד אחר עונג השבת התאחדות הגשמיות והרוחניות על ידי סעודת השבת זהו ענין המאחד כל העולמות זה בזה והרי אכילת שבת מעין עולם הכא ואיך יתכן שאכילה ושתיה יהיו מעין עולם של רוחניות ליום שכולו שבת ומנוחה וע"כ מפני שהעולמות אחוזים זה בזה וזוהי דרכן של אבותינו שבכל הויות העולם שתפו שם שמים בכל עניניהם והדברים הגיעו כל כך עד שיוסף הצדיק בדברו שיחת חולין לכאורה עם פרעה מלך מצרים תיכף בשמעו שמלך מצרים אומר שמעתי עליך תשמע חלום לפתור אותו מוחה בכל תוקף ואומר בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה ואח"כ בתוך דבריו את אשר האלקים עושה הראה את פרעה וכן להלן ועל השנות החלום גו' כי ממהר אלקים לעשותו וכן היתה שיחתו כל כך עד שפרעה הכופר שאמר לי יאורי ואני עשיתיני יחזקאל כ"ט פ"ג הוכרח להודות בפני שריו ועבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו הרי שכן הבין גם פרעה וזהו השלוב של גשם ורוח ועיין מה שכתבתי בביאור ענין זה להלן בפרשת וארא שמות ז' פכ"ב 

Reb Yaakov points out that we have two mitzvos to light candles, one for Shabbos and Yomtov and one for Chanuka. The first requires that we enjoy and benefit from it, but benefiting in any way from the second is assur, even to use it to learn Torah. If only one can be done, the Shabbos candle has priority, despite the lesson of Chanuka that miracles can happen, that the spiritual is the true power in the world. The reason, he says, and as my son explained, is that Kodoshim, certainly the Menorah, involve taking the physical and converting it to purely spiritual. But the experience of Shabbos means to bring the physical and the spiritual together, to harmonize them by connecting them to each other. That is a far greater mitzva than the light of Chanuka.

Pekudei, Shemos 40:17. Why Building the Mishkan was Delayed

Part one establishes that after the components of the Mishkan were ready, Hashem delayed the final assembly for three months in order that it take place in Nissan, and discusses the significance of that month.  Part two asks the question that naturally follows- if Hashem wanted it built in Nissan, what was the logic of "Hurry up and wait?"  Why were they told to begin the process in Tishrei instead of being told to begin three months later so there wouldn't be a hiatus.

I

 ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן

The Mishkan was assembled on Rosh Chodesh Nissan- but all the components were finished and ready more than three months before that.

The Tanchuma here (quoted below) says that the Tzivui to build the Mishkan was given by Moshe to Klal Yisrael the day after Yom Kippur.  They began working immediately, and it was ready by the end of Kislev.

There are Medrashim brought by the Tur in the beginning of Hilchos Chanuka (ילקוט שמעוני מלכים א קפ"ד and Bamidbar Rabba 13:2) that specify the 25th of Kislev as the date of completion.  These Medrashim say that the renewal of the Beis HaMikdash by the Chashmona'im centuries later took place on that date because the original Mishkan was completed and could have been built on that day.

א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב ביום הראשון באחד לכחדש תקים את משכן, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק דכתיב לושי ועשי עוגות ואמרו לו שוב אשוב אליך, ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה אמר הקב"ה עלי לשלם, מה שלם לו הקב"ה חנוכת חשמונאי

Why was the Mishkan in storage for three months?  It is not because they were traveling.  They came to Har Sinai on Rosh Chodesh Sivan the first year after Yetzias Mitzrayim (Shemos 19:1) and didn't leave until the twentieth of Iyar of the second year, a month and a half after they assembled the Mishkan (Bamidbar 10:11).

In fact, the long wait did bother the people.  The Tanchuma says that people decided on their own to put it together, and it didn't stand.  They thought that either it was missing pieces or badly done.  So that's why in 39:33 it says they brought it to Moshe, and it lists all the parts, and he said it was perfect.  The people were puzzled; why, then, isn't it standing when we try to put it up?

So Hashem told them there was nothing wrong with it, it isn't standing not because of some flaw.  It was Hashem's will that they not be able to assemble the Mishkan until Nissan so that it would be first put up on Yitzchak's birthday- לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו.

This is the Tanchuma.

ולמה כתיב כאן כמה פעמים, כאשר צוה ה' את משה. לפי שהרהרו ישראל אחרי משה בשעה שהיו מעמידין המשכן ולא היה עומד, אמרו, שמא דבר קל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות לו במשכן, ומשה מעצמו הכניסנו בכל הטורח הזה. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני צויתי אותו. לכך כתיב, כאשר צוה ה' את משה בכל פעם ופעם. אמר הקדוש ברוך הוא, אם בקש אדם להרהר אחרי משה, יהרהר אחרי שאני אמרתי לו כל זאת ושיעשו לי המשכן.

ואימתי נאמר לו למשה לעשות את המשכן, ביום הכפורים. לפי שעלה משה להר שלש פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום, מששה בסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא עשרה בתשרי. ואותו היום נאמר, וינחם ה' (שמ' לב יד) על מעשה העגל. אותו היום אמר לו, סלחתי כדבריך (במדב' יד כ). ואותו היום נאמר לו, ועשו לי מקדש (שמו' כה ח). ובו ביום אמר לו, וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו (שם לד ט), היום הזה תנחילנו סליחה לדורות. ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, כי ביום הזה יכפר עליכם (ויק' טז ל). ועשו את המשכן בחדוה ובשמחה. ולכמה חדשים נגמרה מלאכת המשכן. רבי שמואל בר נחמן אמר, בשלשה חדשים נגמרה מלאכת המשכן, תשרי, מרחשון, כסליו. והיה מונח ומפורק טבת ושבט ואדר. והעמידוהו באחד בניסן, שנאמר, ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. רבי חנינא אומר, באחד באדר הי' נגמרה מלאכת המשכן. למה. שהמלאכה שנעשית בקיץ ביום אחד, נעשית בחורף בשני ימים, וכדברי רבי שמואל בר נחמני שאמר, שנעשה המשכן בשלשה חדשים. למה לא עמד מיד. אלא מפני שחשב הקדוש ברוך הוא לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו, לפי שבאחד בניסן נולד יצחק. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה. והיו ליצני הדור מרננין ומהרהרין ואומרין למה נגמרה מלאכת המשכן ואינו עומד מיד. ולא היו יודעים מחשבתו ועצתו של הקדוש ברוך הוא. ועל זה אמר דוד המלך, כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידיך ארנן (תהל' צב ה). כי שמחתני ה' בפעלך, זה אהל מועד. במעשה ידיך ארנן, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב ו), שהיית חושב לערב שמחה בשמחה, יום שנולד יצחק אבינו. ואותו היום נטל עשר עטרות, כדאיתא בסדר עולם וגו'. ולפיכך, איש בער לא ידע (שם שם ז), אלו הליצנין והטפשין שבדור שלא היו יודעים מחשבתו של הקדוש ברוך הוא. וכסיל לא יבין את זאת (שם), שלא היה יכול אחד מהם להקימו, ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים את כל מלאכת הקדש, כדי שיבא משה ויטול את שלו, לפי שהיה מצטער שלא עשה בו כלום. לפיכך, ויקם משה את המשכן וגו', ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים. וכתיב, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדב' ז א). כיון שהוקם המשכן, מיד ירדה שכינתו לתוכו, שנאמר, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן. וכתיב, כי ענן ה' על המשכן וגו'. לקיים מה שנאמר, אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו (תהלי' פה י). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר, ומראה כבוד ה' וגו' (שמ' כד יז). ולעתיד לבא, שכינה אינה זזה מכם לעולם, שנאמר, ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל (מלכים- א ו יג). ברוך ה' לעולם אמן, סלה:

What is the special connection davka to Yitzchak Avinu?

There are many drashos that address this question, including the Sfas Emes, last piece in Pekudei, and Harav Freidlander on Moadim II page 43.  In my subjective opinion, I find the explanation given by Rabbi Eliezer Breitowitz, Rosh Yeshiva of Darchei Torah in Toronto, to be most convincing and satisfying, in that it relates specifically to the concept of Yitzchak as a Korban on the Har HaBayis, not to his general characteristics.

Rabbi Breitowitz says that all of our Korbanos are connected to Akeidas Yitzchak.  Through the Akeida, Avraham and Yitzchak created and established the unique prototype of the Avoda of Korbanos, a concept that did not exist prior to that moment, as we will explain.

In Breishis 12:13, the passuk says

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו

Rashi-

תחת בנו: מאחר שכתוב ויעלהו לעולה, לא חסר המקרא כלום, מהו תחת בנו, על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו כאלו היא עשויה בבני, כאלו בני שחוט, כאלו דמו זרוק, כאלו הוא מופשט, כאלו הוא נקטר ונעשה דשן:

instead of his son: Since it is written: “and offered it up for a burnt offering,” nothing is missing in the text. Why then [does it say]: “instead of his son” ? Over every sacrificial act that he performed, he prayed, “May it be [Your] will that this should be deemed as if it were being done to my son: as if my son were slaughtered, as if his blood were sprinkled, as if my son were flayed, as if he were burnt and reduced to ashes.”
The source is the Tanchuma in Shlach:

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל (בר' כב יג). שכך שנו רבותינו, אילו של אברהם נברא מששת ימי בראשית [בערב שבת] בין השמשות. באותה שעה נטלו אברהם ויעלהו לעולה תחת בנו. כיון שאמר, ויקח את האיל ויעלהו לעולה (שם), חסר המקרא כלום. מהו תחת בנו (שם). אמר אברהם, רבונו של עולם, הריני שוחט את האיל, כך תהיה רואה כאלו בני שחוט לפניך. נטל דמו, אמר, כך תהא רואה כאלו דם יצחק זרוק לפניך. נטל את האיל והפשיטו, אמר לו, כך תהא רואה כאלו עור יצחק הופשט לפניך על גבי המזבח. שרפו, אמר לו, כך תהא רואה כאלו אפרו צבור לפניך על גבי המזבח.

Chazal often say that Hashem sees the ashes of Yitzchak on the Mizbei'ach.  But Yitzchak wasn't sacrificed, the ram was, so why does it say that Hashem see's אפרו של יצחק?   Usually, people answer the question by saying מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.  But it's much more than that.  The point of this Tanchuma is that the line between what defined the entity called "Yitzchak" and the entity called "The Ram" was not absolute, just as זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע.  Because of Avraham's tefilla, it was both Yitzchak and the Ram that were on the Mizbei'ach.

This is the great accomplishment of the Akeidas Yitchak.  One would think that if there were a classic example of מצוה שבגופו that you can't do through a Shaliach (קצות שפ"ב), it would be self-sacrifice- you just can't outsource self-sacrifice.  The chiddush of the Akeida, the fulfillment of Avraham's and Yitzchak's tefilla, that they earned through their willingness for Yitzchak to be the korban, was that korbanos can be the vicarious sacrifice of the man bringing the Korban.

The Korbanos brought by Kayin and Hevel and Noach were different.  First, they were meant as a way to offer thanks to Hashem, as if they were showing Hakaras Hatov by giving Him a gift, or sharing a meal with Hashem.  And even if they intended the korban to be a replacement for their own life, it was an empty gesture, because, as we've said, symbolic self-sacrifice is absurd.  Imagine a person that would say, "Lord, I am so besotted with love for You, that I want to show my dedication and love by inflicting terrible pain upon myself!  By crippling myself!  By killing myself!  But since to do so would interfere with my continued ability to serve You, I'll take an animal in my stead, and boy, is he going to suffer."  That would not be avodah, it would be comedy; more pathology than theology.  But at the Akeida, Avraham and Yitzchak actually were on their way to physically demonstrate their desire to fulfill Hashems' will when it required their self-sacrifice and the sacrifice of one more precious than themselves.  After that penultimate act, the only thing that remained undone was the final act, the pe'ulah.  For the Pe'ula, Hashem accepted the animal in their place.  From that point, Hashem said that our Korbanos can have that meaning as well, our Korbanos can be viewed as a re-enactment of the Akeida.

How did Avraham and Yitzchak Avoseinu know to do this?  Because, as the Tanchuma says, when Hashem said to take the Ayil, Avraham said ?ריבונו של עולם, לחנם אמרת לי קח נא את בנך  They realized that the whole intent was to arrange that the hakrava of the ayil should be a vicarious- not just symbolic, vicarious- hakrava of Yitzchak.

The location of the Akeida was, of course, the Har HaBayis, the world's locus of Avoda.  The Gemara (Zevachim 62a) asks, how did the Anshei Knesses HaGedola know where to build the Mizbei'ach?  One of the answers is that he saw the ashes of Yitzchak piled there- two thousand years later.  The spiritual effect of the Akeida remains forever.

בשלמא בית מינכרא צורתו אלא מזבח מנא ידעי אמר רבי אלעזר ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו ור' יצחק נפחא אמר אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום

This supports and explains the rule we proposed elsewhere- that by the Korban of a Yisrael- davka by the korban of a Yisrael, which has the din of סמיכה, the exclusion of the korban of a מומר, and the din of אנשי מעמד- the Makriv, the owner, is part of the Korban.

One might think that this could apply to a shechita korban, to an animal, but not to a korban made of flour and oil, the Korban Mincha.  But the Gemara (Menachos 104b, and brought by Rashi in Vayikra) corrects that error;

אמר ר' יצחק מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש אמר הקדוש ברוך הוא מי דרכו להביא מנחה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו

Note
(Just for the sake of honesty, I want to point out that the Yalkut I brought above is in Melachim in the perek dealing with Shlomo HaMelech's inauguration of the Beis HaMikdash, and the Yalkut says that while the Mishkan opened in Nissan, the month of Yitzchak, the Beis HaMikdash was opened in Tishrei because it is the month of Avraham Avinu's birthday.

מהו בירח בול בירח מבול חסר מ' כנגד ארבעים יום, שאע"פ שנשבע הקב"ה כי מי נח זאת לי אעפ"כ מ' יום בכל שנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותם מ' יום לפיכך כתיב חסר מ' כנגד ארבעים יום שפסקו. משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול (ג) י"ב חדש והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם, בירח האיתנים זה חדש תשרי ולמה קורא אותו ירח האיתנים שנולד בו אברהם שנאמר משכיל לאיתן האזרחי. וכיון שנפתח בחדש מועדות והקריב הקרבנות וירדה האש אמר הקב"ה עכשו נשלמה המלאכה שנאמר ותשלם כל המלאכה, ועל זה נאמר עמקו מחשבותי

This is not inconsistent with what I wrote above.  Avraham and Yitzchak were equal partners in the Akeida.  But to figure out why the Mishkan was associated with Yitzchak and the Mikdash with Avraham would only distract from this vort and is not something I want to do now.)


II

If Hashem intended for the Mishkan to be assembled only in Nissan, why was Klal Yisrael told to start building three months earlier than necessary?

                a.  I would suggest two answers.
                        i.  It was necessary in order to make it clear that they were forgiven for the sin of the Eigel-it was called Mishkan Ha'eidus because it was eidus that there was a kappara.
                        ii. In order to give them a physical way to express their hispa'alus on their mechila.  The reason I say that it is important to give physical expression to his'orerus is the Ramban and the Kedushas Levi, who say that if a person has a great his'orerus, a hispa'alus, and he doesn't immediately do something with it, it can become spiritually ruinous:
Kedushas Levi in Naso/Shavuos:

הוא ע״פ דברי הרמב״ן שפירש על פסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתתפץ (שיר השירים ב.ז). ופירש כשמגיע לאדם איזה התעוררות של יראה ואהבה להבורא ברוך הוא אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי, היינו שיעשה תיכף איזה מצוה. דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה. כי ידוע שהתעוררות הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור הנשפע עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה. אזי צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום. כידוע למביני מדע. וזה פירוש הפסוק: מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ. כי חפץ הוא מלשון כלי ההיינו התעוררות ההוא שבא אל האדם צריך תיכף ומיד כלי. וזהו עד שתחפץ.

Ramban in Emuna U'bitachon:

ודע כי כל זמן שאדם מחשב בתוך לבו שמו של הקב״ה או אחד מנפלאותיו יש לפניו התעוררות כפי מחשבת מעלת החושב... וקרוב לענין זה מה שאמר הכתוב: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עה שתחפץ. ואם לא היה כח באדם לעורר הדברים לא היה משביעם שלא לעשות. ופי׳ עד שתחפץ, עה שתצא מן הכח אל הפועל... וזהו עד שתחפץ. שתעשה חפץ על ידי הסיבה ההיא. מלשון רז״ל לאנקוטי חפצא בידיה (שבועות לח.ב) כלומר כלי

              b.  Chaim B. directed us to a sefer Be'er Yosef from Rav Yosef Salant, that discusses this, and he asks better- "Why was there such siyata dishmaya that enabled the work to be completed so quickly if it wasn't needed for another three months?"

If the writer would have proven his assertion that it was a six month job that was miraculously finished in three, he would have a really strong kashe, but he doesn't prove it.  But that doesn't matter.  Something needs an answer, either my kashe or his, and he says something interesting and good that also answers my question- namely, if Hashem intended that the Mishkan be erected on Rosh Chodesh Nissan, why was the tzivui given so long before.

The gist of his answer is that impatience contributed to the sin of the Eigel.  They wanted immediate spiritual direction and focus, and because of their פחיזות ובהלה they made a very bad decision to make the Eigel.  In a sense, it's like a person that's consumed with passion, a חולת אהבה, that makes bad decisions.  Hashem wanted to teach them that you have to calm down and wait for instruction, even when motivated by a passionate desire for spirituality.  I think it's an interesting answer- everyone knows that that passion can impair the Seichel and judgment.  He says that this is true even if the passion is for Avodas Hashem.  You have to learn to control that as well.

His answer is not inconsistent with the Tanchuma we brought.  Hashem wanted to teach them patience, and that's why the tzivui was so early.  If it were  just a matter of putting it up in Nissan, the tzivui could have been in Shvat instead of Tishrei.

ואפשר לומר בזה, כי ידוע ממדרשי חז״ל (הובא בדברינו לעיל בפ׳ ויקהל לה א־ה), שהמשכן היה כפרה על עוון העגל, והנה בענין עוון העגל כבר כתבו הראשונים בספר הכוזרי, וכעין זה כתבו הר״א בן עזרא והרמב״ן, שכוונתם היתה לעשות איזה דבר מוחשי שתשרה שם השכינה ויכוונו את עבודתם אל השכינה השורה שם, וכיון שראו שכבר בא שש שעות על היום ועדיין משה לא בא ואין להם מי שיורה להם הדרך, לא היו יכולים לעצור את תשוקתם העזה להשראת השכינה, ומרוב פחזותם עשו את העגל בכוונה ששם תשרה השכינה, ובחרו בשור שהוא אחד מהחיות הנושאות את הכסא, וזה היה עיקר חטאם מה שעשו בעצמם מבלי צווי הי ולא המתינו עד שיבוא משה מן ההר ושהוא יעשה מה שצוה השם, וכמו שאמר הפייטן (בסליחות יז תמוז) לרועי לא המתנתי שש ונשתברו הלוחות

 ולכן כיון שהמשכן בא לכפרה על חטאם זה, לכך היה צריך להיות כאן בהקמת המשכן תשובת המשקל כנגד החטא שלהם, ולעומת שהיו נחפזים ומבוהלים אז במעשיהם להשראת השכינה מבלי צווי הי, ובגלל זה נכשלו ונפלו בתהום רבה ויצא מהם העגל הזה, לכך כדי שיתקנו עכשיו בעשיית המשכן את אשר עוותו אז, - עשה הקב״ה שיגמר המשכן עם כל כליו בעוד שלשה חדשים לפני זמן הקמתו, ויהיה מונח ומקופל כל דבר ודבר הכל בתכלית שלמותו, והכל מכוון ומדוייק כאשר צוה הי בלי גרעון כלל, כדי שכולם ישתוקקו בכל יום ובכל שעה להקמתו ושתשרה השכינה ביניהם, וככה יעברו משך שלשה חדשים עד אשר יבוא צווי הי שיקימוהו, ורק אז יקימו אותו, ושרק אז תשרה בו השכינה, כדי ללמוד לדעת, שאין לעשות שום דבר גדול או קטן, אף אם הכוונה היא לעבודת הי, מבלי שיהיה על זה צווי מהקב״ה, וכל הזמן היו ישראל צריכים לעצור בעד חפצם ותשוקתם העזה שהיתה בוערת בלבם כשלהבת אש לאמר, מתי יתכונן המשכן ומתי תרד השכינה עליו, הרי הכל כבר מוכן ומזומן ולא חסר שום דבר, אלא שאין לנו רשות לזוז אפילו זיז כל שהוא עד אשר יבוא  על זה דבר הי, ובמה שכבשו את תאוותם והמיית לבם הגדולה הזאת משך שלשה חדשים, והיו מחכים בסבלנות הגדולה עד ר״ח ניסן, שאז זכו לשמוע ממשה רבינו שהקב״ה צוה להקימו, וכשהוקם המשכן אז נשלמה הכפרה בתכלית על חטאם הקודם שנכשלו בו ע״י פחזותם ובהילותם; ולכוונה זו עשה הקב״ה שסייע בידם בעבודת המשכן שיגמר במהרה, ויהיה מונח ומקופל 

משך זמן של שלשה חדשים, ואף שעל ידי זה היה מקום גם לאיזה מהם שיתלוצצו על זה, כדאיתא במדרש הנ״ל, אבל ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם וגו׳, וילמדו איך לתקן את מעשיהם לטובה.

Coincidentally, the Netziv addresses the same issue regarding the passuk in our parsha in 39:43, where Moshe gave the the Bracha for Hashra'as HaShechina.  In Vayikra 9:6, he brings from a Medrash that Moshe warned them that undisciplined desire for Ruchniyus is from the Yetzer Hara, and that people should seek the advice and blessings of gedolim before being carried away even by what seems to be dveikus and hispaalus.

              

              c.   Another wonderful answer to these questions is in the Gaon in Shir HaShirim.  Coincidentally, the expression that I used above to explain what Rav Salant said was the problem, the intensity of a חולת אהבה, the Gaon says was the intended result of the delay.  It's not at all a contradiction, just an interesting coincidence.  I found the Gaon at a very nice website from Australia, http://torahdownunder.blogspot.com/   The Gaon goes as follows.

The passuk in Shir HaShirim (2:3) says: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי.  The Gaon explains that the shade is refers to Yetzias Mitzraim and the fruit refers to matan torah.  Passuk ד׳ continues with references to the degalim given to the shevatim and the mitzvah to make the Mishkan.  In possuk ה׳ it says

סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים  כי חולת אהבה אני   

The Gaon translates 

סמכוני באשישות: כמו שעושין לחולה והם כוסות מלאות יין ושאר משקין המסעדין את הלב 

Support me with jugs of wine:  As they do for an ill person. Ashishos are cups full of wine and other beverages which satiate the heart .

  רפדוני בתפוחים: סבבו את רפידתי בתפוחים שאחזק את לבי מריחם, כי חולה מחמת אהבה אני  

Surround me with apples; Surround my couch with apples so that I should strengthen my heart from their smell, for I am sick from love.

 The Gaon explains the mashal:

 והענין קאי על זמן שנגמר המשכן קודם חנוכתו וחמדתי אל האהבה שהוא פרטיות מכל התורה כמו שכתוב וידבר ה׳ אל משה מאהל מועד  

The passuk is talking about the time when the Mishkan had been completed before it was inaugurated.   Klal Yisrael said "I coveted the love of Hashem, which are the details of the Torah that were revealed to Moshe in the Mishkan, as the passuk says,  ‘And Hashem spoke to Moshe from the Ohel Moed’.  

ואשישות ותפוחים הם הקרבנות שהקריבו קודם ירידת השכינה אל אהל מועד. ואשישות הם הנסכים. וריח התפוחים הוא ריח המנחות.

 The jugs of wine and apples refer to the Nesachim and Menachos which Klal Yisrael brought while they were waiting for the Hakamas HaMishkan.

It seems from the order of the pessukim in Shir ha’Shirim that just as Yetzias Mitzraim and Matan Torah were a required for the shechinah to rest on Klal Yisrael, so too it was necessary for there to be a hiatus between constructing the mishkan and the inauguration of the Mishkan for the Bnei Yisroel to achieve Hashra’as Ha’Shechinah.

Why is this?

The Gaon explains in passuk 3:  

כשנופל לאדם חלק טוב בלי חימוד לה אינו מעלה וכן להיפך אם חומד ואינו מגיע גם כן אין טוב  

In order to appreciate and enjoy something, a person has to want it before they receive it.   If they receive something which they never desired they will have no feeling for it.   The reverse is also true, if a person desires something and does not get it, this is also not good (alluding to Mishlei 13:12, תוחלת ממשכה מחלה לב and 13:19, תאוה נהיה תערב לנפש.)

Hashem told Moshe to delay the Hakamas Hamishkan from the 25th of Kislev till the 1st of Nissan so that the Bnei Yisrael would be distressed that they were unable to assemble the Mishkan and would be consumed by a burning passion from waiting so long once everything had been made ready.   Through this they were able to fully appreciate the Hashra’as HaShechinah of the Chanukas Ha’Mishkan.

************

So: For the question “Why was is necessary that they begin building the Mishkan in Tishrei, finish it in Kislev, and wait three months before putting it up?  we we now have several answers.

1.      Hashem wanted to give them a sign that there was a real kappara on the Eigel.
2.      When they were forgiven for the Eigel, they needed some physical way to immediately express and concretize their hisragshus for the kappara.
3.      They needed to learn to control enthusiasm and passion, even when it is motivated by Ahavas Hashem.
4.      Hashem wanted their desire to build to a madreiga where they felt, as it says in ידיד נפש ,

הדור נאה זיו העולם, נפשי חולת אהבתך
אנא, אל נא, רפא נא לה, בהראות לה נועם זיווך

Here is the gist of Rav Friedlander's discussion in Sifsei Chaim Moadim II page 39. He starts with the Pesikta Rabasi 6  (I brought it above from the Tanchuma. I didn't check for differences.)

אמר רבי חנינא בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן שהקימו משה אחד בניסן כמה שכתב וביום החודש הראשון באחד לחדש תקים משכן אהל מעד (שמות מ' ב') וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו שחשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק שבניסן נולד יצחק ומניין אלא כשהמלאכים באים אצל אברהם מהו אומר לושי ועשי עגות (בראשית י"ח ו') שהיה פסח ואמרו לו שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך (שם י') מהו כעת חיה אמר ר' זבדי בן לוי סריטה סרטו לו על כותל כשתבא השמש לכאן לא עשה אלא כיון שבא ניסן והוקם המשכן עוד לא לימלם אדם אחר משה ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה מלאכה בו לאו מהו ותשלם אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו מה שילם לו הקב"ה חנוכת בית חשמנאי 

and then he brings another Pesikta Parsha 5

[דבר אחר] ויהי מה שאמר ועשה אמר רבי יהושע בן לוי תנאים עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל עד שהם במצרים שאינו מוציאם משם אלא על מנת שיעשו לו משכן וישרה שכינתו בהם כמה שכתב וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שמות כ"ט מ"ו) וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם באותה שעה נתקיימו כל אותן התנאים לפיכך הוא אומר ויהי מה שאמר עשה:

He says that the speed, ten weeks, was superhuman. He then asks three questions. 

Why didn't Hashem tell them it won't be needed for almost six months.

What is the connection to the birth of Yitzchak. 

There must be a conceptual relationship between the Chashmonaim and the finish of the construction on the 25th of Kislev.

 

First he explains the connection with Yitzchak. The middah of Yitzchak was to nullify his sense of self before Hashem. Even though the akeida was later, he was born with this middah, and used this middah completely at the akeida, he used his kochos to fulfil his inborn tafkid.  He says that the whole avoda of korbanos is hisbatlus. He quotes the Maharal in Nesivos Olam 

ולמאן דאמר תפלות נגד תמידים תקנו, ר"ל כי התמידים שצוה השם יתברך להודיע כי העולם הזה הוא שב ומתקרב אל השם יתברך ואם לא היה שב אל השי"ת לא היה אל העולם קיום בעצמו, רק שהוא שב אל השם יתברך ולא נברא העולם שיהיה לעצמו, וכבר בארנו זה במקום אחר איך העולם הזה כמו שהושפע מן השם יתברך כך שב אל עלתו כי הוא תולה בעלתו ובזה הוא שב אליו יתברך, ולפיכך יש לאדם להקריב קרבן אל השם יתברך כי הקרבן הוא השבה והתקרבות אל השם יתברך כמו שאמרנו למעלה. וצוה השם יתברך להקריב בשחרית קרבן אליו כי העולם שב אל השם יתברך מצד התחלתו של עולם, וכן הוא שב אל השי"ת מצד השלמתו של עולם, כי סופו שהוא השלמתו הוא מתקשר ושב אל השי"ת ולזה ראוי שיהיה קרבן בשחרית כי השחרית הוא כמו התחלת העולם וקרבן בין הערבים שהוא גמר היום,

and really man should bring himself as a korban, but he brings symbolic substitutes.

As for why Hashem didn't tell them that they had six months, this is because zerizus is a great hisbatlus, and zerizus was an essential ingredient in bringing the Shechina to the Mishkan. Davka by their supernal speed despite not being told for when it was needed did they demonstrate zerizus. 

He quotes the Mesillas Yesharim in Zerizus that without zerizus he remains empty of mitzvos.  By nature man is sluggish and earthly, and zerizus demonstrates hisbatlus to avodas Hashem.

Then he brings the Bach in the beginning of Chanuka who says that the sin of the kohanim misyavnim was hisrashlus in the Avodah, and the Chashmonaim turned everything around with their dedication and zerizus. (Of course, a defining characteristic of Kohanim is Zerizim.)

Chanuka. Mizmor Shir Chanukas HaBayis- מזמור שיר חנוכת הבית לדוד

Delivered at a Mesiba in December 2014 for the Kollel Boker of the Adas Bnei Yisrael.  The comments are mostly from earlier versions of this post and most of them were incorporated herein.

Many of us say Tehillim 30, מזמור שיר חנוכת בית לדוד, after davening on Chanuka.  The relevance to Chanuka is obvious- this chapter celebrates the dedication of the Beis Hamikdash, which is the essence of Chanuka.  The Gaon says that it was the Shir shel Yom for the duration of Chanuka, and replaced the regular Shir shel Yom.

One would naturally assume that it was the Shir shel Yom only toward the end of the time of the second Beis HaMikdash, after the Chashmonayim.  I don't think that is correct.  I believe that Mizmor Shir was the shir shel yom on the twenty fifth of Kislev throughout the era of the second Beis HaMikdash.  I also believe that was also true even in the first Beis HaMikdash period.

The Pesikta Rabbsa (brought by the Tur in the beginning of Hilchos Chanuka, and ילקוט שמעוני מלכים א קפ"ד and Bamidbar Rabba 13:2)  says that we were told to build the Mishkan after Yom Kippur.  We built it very swiftly, and it was ready either on the twenty fourth or fifth of Kislev.  It could have been erected on the twenty fifth, but Hashem told us to put it into storage until Nissan.  To repay the twenty fifth for its lost opportunity, Hashgacha arranged that for the Chashmonayim to rededicate the Mikdash on that date.

Similarly, the Yaavetz in the Mor Uketziah on OC 470 is the first to point out that in Chaggai, the bechina of the Kohanim about the laws of Tumah was stated to have taken place on the twenty fourth of Kislev, referred to in that passuk as " before a stone was placed on a stone in building the Mikdash."  So the Mikdash Sheni was begun on the twenty fifth of Kislev.

It is absolutely clear that the twenty fifth of Kislev was Chanuka long before Chanuka, long before the Chashmonayim were born.  It is a day of inherent segula for building the Beis HaMikdash.  Reb Eli showed me that in Megillas Antiochus it says that the Hellenists profaned the Mikdash on that date as well- which implies that they chose that date in order to emphasize their victory over our mesora,

I believe, but I accept that my proof requires some assumptions, that the first Bayis was begun on that date as well, as I will explain.





Reading Mizmor Shir, we have several questions.  First, David HaMelech never saw a Beis HaMikdash.  He saw Nov and Givon   So what chanukas habayis was he celebrating?  Another question is that although the first sentence tells us that this chapter was written to celebrate the inauguration of the Bayis, not one word thereafter mentions or even hints to anything having to do with the Beis Hamikdash.  It is a general song of salvation and praise.  Why is there nothing in it about the Bayis?

• The Radak says that Dovid Hamelech looked forward to the day when the Chanukas Habayis would prove that Hashem had forgiven him for the sin of Bas Sheva.  Shlomo was the living embodiment of the relationship between Dovid and Bas Sheva.  If Shlomo succeeded his father as king, and if he built the Beis HaMikdash, and if the Shechina rested upon it, it would be absolute proof that Dovid had been forgiven.  So when Nassan HaNavi told him that his son would succeed him and build the Beis HaMikdash, he wrote Mizmor Shir to celebrate his redemption, and that through the Chanukas HaBayis Hashem was going to make that mechila absolutely clear- the great joy of the חנוכת הבית לדוד was  כי דיליתני ולא שימחת אויבי לי.

Eilu v'eilu, and עפר אני תחת כפות רגליו, but according to the Radak, the joy for the Chanukas HaBayis was as a siman, not a sibah.  David Hamelech was not celebrating the dedication of the Beis HaMikdash!  He was celebrating the mechila and ritzui, and the Chanukas HaBayis was proof and public declaration of the mechila and ritzui.

• I would like to point out that the Radak's pshat could be made much more interesting and germane to Chanuka with the addition of one little point.

The Radak said that David Hamelech wrote the Mizmor looking forward to the time that Shlomo's dedication and hashra'as hashechina in the Mikdash would prove that Hashem had forgiven him.  My problem with that pshat was that it takes away the focus from the Mikdash, and places it on David's relationship with the Ribono shel Olam and his reputation in Klal Yisrael, while the pashtus of the chapter is that it focuses on the celebration of having a Beis HaMikdash.  According to the Radak, the Mikdash is only a siman, a proof of David's rehabilitation and restoration, not the focus of the Mizmor.

The answer is that the reason we would celebrate having a Beis HaMikdash is because it would prove that Hashem loves us.  Yes, having the Mikdash is an inherent boon.  But the greater the value the Beis HaMikdash has, the greater its value is as a siman that Hashem loves us and desires our Avodah.  So even though in that particular case it was a siman for David Hamelech's restoration to Hashem's love, it always serves that purpose for Klal Yisrael as a whole.

This approach echoes that of the Pnei Yehoshua in Shabbos 21b.
The Pnei Yehoshua says that the nes of finding the oil that was tahor was not necessary.  If there was no oil that was tahor, the rule of Tumah BeTzibur would have allowed us to use whatever oil we had.  The miracle happened to present to the world a public testimony that the Shechina rested on Klal Yisrael, and that once again it was an Eis Ratzon, that a loving relationship had been renewed between Hashem and Klal Yisrael.   That is indeed worthy of a great celebration.  We see that the Pnei Yehoshua looks at the nes shemen as a siman of something more important.  Our approach, that having a Beis HaMikdash is a siman of an Eis Ratzon, both for David HaMelech and for the Chashmona'im, follows the same logic.

But even with this addition to the Radak, I find this less than fully satisfying; it's connection to Chanuka is still tangential.,   So let us move on to the achronim.

• Harav Isser Zalmen Meltzer (in his introduction to the second of the volumes of the Even Ha'Ezel on Kodshim,) brings the Malbim's pshat, and then says his own pshat.

נתעוררתי בדברי דהע"ה בתהילים כ"ט שמתחיל מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וראוי היה שתיכף יבואו דברי שבח ותודה לד' על שזיכנו בבנין ביהמ"ק, והנה אנו רואים מזמור תהילים אומרים אותו בתפלה להתפלל על החולה

ומצאתי שעמד בה המלבי"ם בפירושו, וחידש לפרש שכל המזמור מיוסד על שהי' חולה ונתרפא מחליו והמליץ ע"ז חנוכת הבית.  ובודאי זה דרך דרוש ורחוק מפשוטו של מקרא.  ובפשוטו הוא כפירש"י דאמר המזמור כשיהי' חנוכת ביהמ"ק

 אך באמת לימד אתנו דהע"ה דרך בהנהגתו.  כי במנהגו של עולם אם יהי' אדם בצער בפרנסתו ואח"כ יעשה חולה לא ידאג כבר לפרנסתו כי אם לבריאותו ויתפלל לה' שישלח לו רפואתו. וכשנענה ונתרפא מתפלל לפרנסתו שלא תהי' בדוחק.  אח"כ עזרו ד' עוד ביותר שהגיע לחיי הרחבה וכמאמה"כ מן המצר קראתי -- ענני במרחב -- והנה נתעשר ובנה בית גדול, בעשותו חנוכת הבית ובא להודות לד' על עשרו ואשר עזרו לבנות הבית הנהדר, כבר שכח ימי עניו ומצוקו וגם חליו אשר חלה ונתרפא ומביע תודתו רק על עשרו ואשרו. ולימד אותנו דהמע"ה כי בימי עשרו ואשרו עליו לא לשכוח את ימי עניו ומצוקו ואשר נתרפא מחליו.   אף אם גם בשעתו הביע תודה עד החלצו צרותיו, אבל עתה בעת אשרו צריך הוא לזכור עוד ולהביע תודתו אשר הושיעו מצרותו ואח"כ לזכור בתודתו את אשרו ושמחתו, וזהו שסיים במזמור פתחת שקי פתחת שקי ותאזרני שמחה למען יזמרך וגו' לעולם אודך.

 in English- 

• The Malbim says it has nothing to do with the Beis Hamikdash.  When Dovid says חנוכת הבית, he means his body.  He is praising Hashem for healing his body and restoring his health and his strength.  The expression Beis HaMikdash is a metaphor- the body as a temple.

• Reb Isser Zalmen prefers to understand it as Rashi there does, that Dovid wrote the chapter so that it would be sung when the Mikdash would be inaugurated by Shlomo.  Dovid Hamelech felt that when a person celebrates a great gift from Hashem, he should remember all that he went through before that moment.  Dovid remembered the many times he faced imminent danger of illness and mortal enemy, and although the inauguration of the Beis Hamikdash certainly would be an occasion for thanks and celebration, any celebration of that great gift must be predicated by an expression of gratitude for simply allowing him to live and to overcome the many threats to his existence.

As Reb Isser Zalman says, the Malbim's pshat is difficult to accept because it takes away any shaychus to the Beis Hamikdash.  Furthermore, it is entirely inconsistent with our Minhag and with the Gaon.  If he's talking about his body, it has nothing to do with Chanuka.

Reb Isser Zalman's pshat is a little tzarich iyun because Dovid Hamelech knew that he would be long gone before the Chanukas HaBayis.  Yes, he wrote this in preparation for the future, but what would those people who would be singing it care about Dovid Hamelech's life experience?  Bishlema if he himself said it, fine, he was thanking Hashem for bringing him to that point.  But for others, Dovid Hamelech's life experience had nothing to do with the Binyan Hamikdash and would be a distraction from the main simcha of the day.  The truth is that Reb Isser Zalman's pshat would work better with the Ibn Ezra, who says that the Bayis is not the Beis HaMikdash, it's just Dovid Hamelech's palace, the Beis Arazim.  But Reb Isser Zalman says he wants to say like Rashi, that it refers to the Beis HaMikdash.

• The Brisker Rov (in the newer thin black book) says pshat as follows.  He brings a Medrash that the blueprints, the 'הכל בכתב מיד ה עלי השכיל, were given by the Ribono shel Olam to Moshe with Hashem "standing,", and Moshe to Yehoshua with Moshe standing, etcetra down the line, and so it is clear that there's a din that the ksav had to handed over by one who is standing, that the מסירה requires עמידה.  When Dovid Hamelech was sick, he was afraid that because he couldn't stand on his won, he wouldn't be able to give the ksav to Shlomo, and Shlomo would not be able to build the Mikdash.  When he was healed, he celebrated his ability to stand up, because that made it possible for him to give the ksav to Shlomo Hamelech which enabled Shlomo Hamelech to build the Beis HaMikdash.

(It is clear in the pesukim in Divrei Hayamim I (28:11-19) that Dovid gave the hakol biksav plans to Shlomo:

 ויתן דויד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליתיו וחדריו הפנימים ובית הכפרת:  ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית ה' ולכל הלשכות סביב לאצרות בית האלהים ולאצרות הקדשים:  ולמחלקות הכהנים והלוים ולכל מלאכת עבודת בית ה' ולכל כלי עבודת בית ה':  לזהב במשקל לזהב לכל כלי עבודה ועבודה לכל כלי הכסף במשקל לכל כלי עבודה  ....  הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית)

I don't have to tell you that this pshat, diamond-like in its beauty and brilliance, also contains about as much moisture as a diamond.  If you're used to the Brisker derech, this is perfectly fine.  For the rest of us, it might not be entirely satisfying.

(Parenthetically, the Rov does not even address why the mesira would require amida.  If you ask me, I would say that it is because it has a din of eidus, but then he is not going with the Rashbam in Bava Basra's pshat in the requirement that eidim stand..)

• I saw an answer from Rav Shlomo Wahrman, a great American Talmid Chacham who was nifter this year, printed in Hamaor in 1984.  (Thank you, SC, for directing us to Rav Wahrman's sefer in which he reprinted this pshat under a different title.)  His vort lends itself to numbering, as follows:

1.  Rashi (Zevachim 24a) says that David Hamelech was mekadesh the floor of the Azara after buying the property from Aravna.
2.  Tosfos there brings the Yerushalmi that the Kiddush required the same procedure as needed to be mekadesh the Azara, namely, a king (Dovid), a prophet (Gad), the Urim ve'Tumim, and the 71 member Sanhedrin.
3.  The Gemara (Sanhedrin 107a) notes a contradiction in the number of years given for the length of David's reign, showing a difference of six months.  The Gemara answers that he was a Metzora for six months, during which he did not have the status of king.
4.  Additionally, the Yerushalmi  (Rosh Hashanna 1:1 and Horyos 3:3) says that during those six months that he was running from Avshalom he did not have the status of king.
          A.    The Radak, and the Meiri brought by the Chida, say that to have the status of king, you need the actuality of a loyal population.  During those six months, the people followed Avshalom.
          B.    This is also brought in the Avnei Nezer YD 312:15-

מלך גופי׳ אף לאחר שהמליכוהו אם מרדו בו רוב ישראל אין עליו דין מלך. כמבואר בירושלמי פ"ק דר״ה ובהוריות דכל ששה חדשים שהי׳ דוד נרדף מאבשלום ה״ מתכפר בשעירה כהדיוט. דקרא בקרב ישראל קאי על המלך עצמו ג"כ. וקרא כתיב הוא ובניו בקרב ישראל. וכשמחלוקת בישראל היינו שאין רוב ישראל מרוצים בו לא הוא ולא בניו מלכים

5.  Thus, we see two reasons that for those six months he did not have the Halachic status of "king": his tzara'as and the Avshalom rebellion.
6.  So David said that it was only because he was cured of Tzara'as and the rebellion quelled that he regained the status of king which enabled him to be mekadesh the Ritzpah.  This is what it means when it says
ארומימך ה׳ כי דיליתני ולא שמחת אויבי לי- that he overcame Avshalom.
ה׳ אלקי שועתי אליך ותרפאני- that he was cured from his Tzara'as.
7.  A Metzora has to act like an aveil- he dresses like an aveil and covers his head like an aveil.  This is what it means when it says
הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי- that he was released from his aveilus.
8.  When he was no longer a metzora, and he was no longer an aveil, and was restored to his throne, and he was in a matzav of simcha- then ותאזרני שמחה- he was able to be mechaneich the floor of the Beis Hamikdash.
9.  Being mekadesh the floor of the Beis Hamikdash was the essence of the creation of the Hashra'as HaShechina that made the Beis HaMikdash meaningful.  It was the essence of the Chanukas Habayis, the Bayis that would only be visible many years later when Shlomo built it.  When he was mekadesh the Ritzpah, he was truly being mechaneich the Bayis.  And that is why he sang the Mizmor מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.
10.  (This little addition is mine, not Rav Wahrman's.) This Kedusha of Dovid Hamelech was not limited to the time when Shlom's Mikdash stood.  The kedusha is eternal.  As Shlomo Hamelech said (Melachim I:8, בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים.    And it will forever be through there that tefillos forever rise to Hashem, as Shlomo said ושמעת אל תחינת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת וסלחת.  This is what it means when it says למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלוקי לעולם אודך.

Rav Wahrman's pshat is truly excellent, and although it's a lomdisheh approach, it definitely has more feeling than the Brisker Rov's pshat.

• An anonymous comment that was sent in to my other website directs us to an excellent pshat based on the Medrash Tehillim:  

In the events described in Shmuel II Perek 24, because of a sin, ultimately 70,000 Jews died. Medrash Shochar Tov on Mizmor 17 says the sin was Klal Yisrael's delaying the building of the Bais HaMikdash. Indeed, the conclusion of the chapter is Dovid buying the makom haMikdash from Aravna and being makriv karbanos there to finally remove the charon af. While this was happening, Dovid davened "I am the one who sinned, what did the sheep do? Please strike me and my family instead." Immediately after, he was told by the navi Gad to buy the makom Hamikdash from Aravna.  So it was Hashem granting Dovid the inspiration to do his chanukas habayis (the consecration of the makom haMikdash) that saved him from hesped and death etc.

With Rav Wahrman's pshat and the Medrash Shocher Tov in mind, let us look at the pesukim in Shmuel II.  David told Yoav to go do the census.  Yoav was very upset; he felt, correctly, that it was wrong to do the census.  The passuk says that he delayed finishing as much as he could, and it took nine months and twenty days to finish the job.  Upon his return and his report, Gad HaNavi came to David and told him he was going to punished, and that he should choose which punishment will take place.  David chose the plague.  The plague took three days.  The next day, Gad told David to be makriv on the Har HaBayis.

If we assume, and I know this is an assumption, that Yoav began his job in the early spring, namely, Rosh Chodesh Adar, then he came back nine months and twenty days later, the twentieth of Kislev.  On the twenty first, Gad told David to choose his punishment.  The plague occurred on the twenty second, third and fourth.  On the twenty fourth, Gad told David to bring korbanos on the threshing floor of Aravnah.  On the twenty fifth of Kislev, David purchased the Goren, and he was makadeish the ground of the Har HaBayis.  The chanukas Bayis Rishon was, then, on the twenty fifth of Kislev.

Why would I think Yoav left Rosh Chodesh Adar?  First, and most honestly, because it would fit so nicely.  We did establish that the kiddush of the Ritzpah took place on a date that was nine months and twenty five days.  Isn't it tempting to think that it was on the twenty fifth of Kislev?  Second, because it might have been potentially the beginning of Nissan, unless they made that year a thirteen month year.  It is not unreasonable to assume that a count of months begins from Nissan, even if that year Nissan turned out to be Adar Sheini.  And who knows?  Maybe he did like Chizkiyahu, and עיבר ניסן בניסן.

From Rav Yehuda Oppenheimer:

1) Re: "Why would I think Yoav left Rosh Chodesh Adar? First, and most honestly, because it would fit so nicely..." Maybe the severity of dovid's sin was that he instructed yoav to count the people directly ON THE VERY DAY associated with the mitzva to do so through shekalim. 

Also from Rav Yehuda Oppenheimer:

2.) Based on the gemara in A"Z 8a together with the rambam kiddush hachodesh 9:3 it seems that Adam harishon may have already celebrated and brought korbanos in the makom hamikdash on chanuka. 

But there is one question that we still need to address.  Given that David was mekadeish the Ritzpah, and in a sense he was mechaneich the Bayis Rishon, why does he not talk about the Beis HaMikdash at all?  Talk about the Shechina, about korbanos, about the Menorah.  There's nothing there.  Why?

I asked the people at my kiddush this question, and I learned something from the answer I got.  If you want to understand Tehillim, sometimes the person to ask is not necessarily the gadol batorah.    You need to ask someone who is a maamin, a baal bitachon who has experienced the struggle, one who has experienced the heights and the depths, good times and bad, comfort and pain.  David HaMelech was loved, and he was hated.  He was a king, and he was a despised refugee hunted by his own son and cursed by the people he asked for help when he was hungry.  He did not have an easy life.  He struggled every day with himself, with his family, with his friends, and it is the tears and the song of that life that came to us as his Sefer Tehillim.  Reb Yakov Feigenbaum said the following, and I think it is the best pshat I ever heard in this mizmor, and karov l'emes.

He said that David HaMelech was teaching us why we should care about having a Beis HaMikdash. Every man experiences many things in his life.  He is sick, and he is cured.  He is pursued by enemies, and Hashem offers him a refuge.  He is threatened with death, and he survives.  Through it all, he knows that it is hashgacha pratis, and that it is chesed from the Ribono shel Olam.  He has seen the רגע באפו, and he has faith that חיים ברצונו.  It is vitally important that he should have a place where he can come face to face with the Ribono shel Olam, a place that is dedicated to tefilla and avoda, where he can publicly proclaim "Ribono shel Olam, I see You, I thank you, I know that everything is in Your hands and everything comes from Your hands."  When David said Shira about the Chanukas HaBayis, he taught us why the Bayis matters.  He didn't need to talk about exactly how we do the avoda.  The soul of the avoda is recognizing that we were created by the Ribono shel Olam and to say Hallel ve'Hodaah- but this Hodaah, the Hodaah of Mizmor Shir is a combination of Hoda'ah "recognition" and Hoda'ah "gratitude.

You can see this in the Ramban says in Parshas Bo,  There's no point in highlighting any one sentence here- every word is important.

וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו וזו כוונתם במה שאמרו ז"ל (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) ויקראו אל אלהים בחזקה (יונה ג ח) מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול

To have a place that is dedicated to tefilla, the public proclamation of our awareness of God, for הודאה in both senses of recognition and gratitude, there is nothing more precious and vital than that.  As the Gemara in Megilla 18a says,  עבודה והודאה חדא מילתא היא.

I think the same pshat applies to the other Mizmor Shir- Mizmor Shir LeYom HaShabbos.  There's nothing in there about Shabbos, but every word of that Mizmor tells us what Shabbos is all about, the kedusha and spiritual growth, the reflection on the past and hope for the coming days, that is the essence of Shabbos.  It doesn't have to mention Kiddush, or issur melacha.  It shows us what we are supposed to gain from the Kedusha of Shabbos, and once you know that, then Shabbos can have a roshem on you.