Vayeitzei. Interesting Consequences of Gender Change.

This is an introductory question which will lead us to two fascinating observations about gender changes.

How many Shevatim come from Rachel, and how many from Leah.

The answer, of course, is two from Rachel and six from Leah.

A more correct answer is, three from Rachel and seven or eight from Leah.

Yosef's sons, Ephraim and Menashe, were counted as two independent Shvatim, which gives Rachel three. And according to the Pirkei D'Rebbi Eliezer (38), Yosef's wife, Asnas, was his niece, Dinah's daughter, and Dinah was Leah's daughter, so Asnas was Leah's granddaughter. Therefore, her two sons were from Leah as well as Rachel. Since when you count Ephraim and Menashe separately you usually drop Levi, Leah's total was either seven or eight.  So: How many shevatim are from Rachel? Three. How many shevatim are from Leah? Seven or eight, depending on whether you count Levi. Two of these are shevatim that share both Rachel and Leah.

→   I think this is another example of the aphorism of Baalei Musser, פון וויתר פארלירט מען נישט, you never suffer a loss by foregoing what you are entitled to for another's benefit. Here, Leah, out of sympathy for her sister, gave up the opportunity to be the mother of another shevet (Brachos 60a). But she regained that shevet as a grandmother, and she regained it with interest.

The idea that identity goes through the maternal side is not without precedent. You have, for one example, the Gemara in Megilla (12a that Mordechai was called HaYehudi because his mother was from Shevet Yehuda. Anyway, our concept of yichus does not matter. Women have their own ideas of yichus, and they decide on their own who is "theirs." Their definition probably doesn't match (and doesn't need to match) what it says in Halacha.  If  you're not married, trust me on this. The ones that just gave her nachas are from her side, and the troublemakers are yours.



The relationship of Ephraim and Menashe to Leah resulted from a combination of many events. Leah davenned that Hashem should change the fetus she was carrying from a boy to a girl, and that was Dinah. Dinah was the victim of Shechem's assault, and the child of the pregnancy that resulted from that assault ended up being adopted by Potiphera, and then married to Yosef.

Reb Yaakov in his Emes L'Yakov points out that just as Dinah was supposed to be a boy but turned into a girl, one of Rachel's kids should have been a girl, but turned out to be a boy (in order that Rachel should have two Shevatim and to attain a sum of twelve boys.) Let's assume that would be Yosef.

→  Reb Yaakov says that although Dinah was born female and Yosef was born male, they retained some character traits from their original gender. Or their mazal, or whatever you want. That is why Dinah was a יצאנית/gregarious and outgoing (not like Rashi in Vayishlach that it came from Leah,) and why Yosef was מסלסל בשערו/excessively concerned about his physical appearance.  

Reb Yaakov is saying that sometimes a person is born with a personality that does not quite match the stereotype of their physical gender. This is a self-evident truth - we all know people like this. Still, I think that this particular vort would have been better left in the realm of Torah she'Baal Peh.


NOTE:
Reb Avrohom Wagner brought up the Targum Yonasan and the Paytan that say that the fetuses were switched, not altered. Would Reb Yaakov's idea work according to them?

I responded that current research seems to provide evidence that the uterine hormonal environment contributes significantly to sexual expression, to the extent that a female twin of a male will have measurable gender related biological differences from single female fetuses.  I pointed out the abstracts of two relevant studies:
https://www.karger.com/Article/Abstract/262525
and
https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0018506X06001462?via%3Dihub

If someone started out carrying a male fetus, and it was exchanged for a female fetus, or the reverse, it seems reasonable that there would be significant consequences.

Vayeitzei, Breishis 29:18. Having Finances in Place Before Marriage

The Rambam in Dei'os 5:11, based on Sotah 45a, says that a person ought to have a source of income and a house before he gets married.

Gemara in Sota

תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר ארש לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה

Rambam

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה, שנאמר (דברים כ, ה-ז): "מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו", "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו", "מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה". 

אבל הטיפשים מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזר לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. 

וכן הוא אומר בקללות (דברים כח, ": "אישה תארש... בית תבנה... כרם תטע", כלומר, יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך. ובברכה מה הוא אומר? (שמואל א, יח, יד) "ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה' עמו".

But the Rambam is giving advice. When you plan out your life, this is the proper way to do it. But what if you're not married, and an opportunity comes up, should  you turn it down because you haven't settled into a reliable career yet? 

Here is a Sforno on our parsha, and a tshuva from the Beis Yosef. 

Seforno: 
This is, in my opinion, the best version (even though I think it needs one correction): 

שבע שנים ברחל. אין ספק שלא היה הצדיק נושא אשה להעמיד בנים אם לא היה בידו לפרנסם בפרט בשאר וכסות כאמרם זכרונם לברכה "נושא אדם אשה כמה נשים והוא דאית ליה למיקם בספוקייהו."  וכן אין לחשוב שלבן שהיה בעל ממון יתן לו בנותיו אם לא היה בידו לפרנסם. אם כן באמרו "כי במקלי עברתי" היתה הכוונה שלא היה בידו אז מקנה ולא דרך לעשות מלאכה להרויח ולהתפרנס בה. וענין העבודה בשביל רחל היה למוהר כמנהגם שהיו נותנים מוהר לאב שיתן את בתו כאמרו אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות. ומה שאמרו אחר כך "כי מכרנו" היה שחשבו בענותן שהיה המוהר יותר מן הראוי בשבילן. 

(לעניות דעתי, ״שלא היה בידו אז מקנה ולא דרך לעשות מלאכה להרויח ולהספרנס״ הוא טעות וצ״ל ״שלא היה בידו אז מקנה אלא דרך לעשות מלאכה להרויח ולהתפרנס״)

This is the text as it appears in most versions, but it's full of little mistakes.

אעבדך שבע שנים ברחל. אין ספק שלא היה הצדיק נושא אשה להעמיד בנים אם לא היה בידו לפרנסה בפרט בשאר וכסות כאמרם ז"ל (יבמות פ' הבא על יבמתו) נושא אדם כמה נשי' והוא דאית ליה למיקם בספוקייהו ולכן אין לחשוב שלבן שהי' בעל ממון יתן לו בנותיו אם לא היה בידו לפרנסם אם כן באמרו כי במקלי עברתי היתה הכונה שלא היה בידו אז מקנה ולא דרך לעשות מלאכה להרויח ולהתפרנס בה וענין העבודה בשביל רחל היה למוהר כמנהגם שהיו נותנים מוהר לאב שיתן את בתו כאמור אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות ומה שאמרו אחר כך כי מכרנו היה שחשבו בענותן שהיה המוהר יותר מן הראוי בשבילן: 

According to either version, the Seforno is saying that Yaakov, the Tzadik, would never consider getting married if he did not have the means to support a wife and children. Of course, parnassa doesn't necessarily mean having a career or a job. I assume that it would be equally good where someone else commits to support the family, or in the case of a Yissochor Zevulun arrangement.

Beis Yosef in his Tshuvos. 

An Ashkenazi Yevama fell to a Sefardi Yavam. He wanted to do Yibum, she did not, and the issue was about pushing him to do Chalitza. The Beis Yosef says, you can't even support your first wife, and you want to get a second one? You shouldn't have gotten married in the first place if you didn't have parnassa. The proof is from the Gemara that if a husband says eini zahn, the wife can force a get. Kal vachomer he shouldn't push her into a marriage lechatchila. Of course, from the Beis Yosef it could be that if woman is mochel, the situation does not bother us, which is not quite like the Sforno. (The Beis Yosef and the Seforno were contemporaries.) 

It's not relevant to this topic, but the Beis Yosef's fourth reason is interesting, too. The guy really didn't want to do Yibum, he only was going to do it because his mother didn't like the idea of her precious son undergoing Chalitza. The Beis Yosef says that he swears by the Aron Kodesh that it would be פוגע באשת איש שלא במקום מצוה, not just Abba Shaul's כאילו.

דיני יבום וחליצה ב 

 ביום ג יד לחודש שבט שנת השכ"ה נתקבצנו יחד אנחנו חתומי מטה לדין על דבר יבמה אשכנזית הזקוקה ליבם נשוי ויש לו בנים ואין לו כדי לפרנסם כראוי גם החכם כמהר"ר דוד אבן זמרה נר"ו ישב עמנו בדין ובא לפנינו לדין אחי היבמה והיבם וטען אחי היבמה שיחלוץ היבם לאחותו כדת וכהלכה והשיב היבם שאינו רוצה לחלוץ כלל אלא אם היא רוצה להתייבם אליו ייבם אותה ואם אינה רוצה להתייבם תשב כך עד שתתלבן ראשה והשיב אחי היבמה שאינה רוצה להתייבם לו גם כי אין לה דין יבום כלל מכמה טענות ואמתלאות מפורסמות וגלויות כאשר נבאר ראייתנו בע"ה והיבם הקשה לדבר כנגדנו שאינו רוצה לשמוע לרברינו כלל או השיב החכם כה"ר דוד הנזכר ואמר לו ליבם למה אתה מקשה ערפך ואינך רוצה לשמוע בקול מורים הנה יש ארבע טענות גדולות ועצומות שכל אחד לבדה תספיק שאתה מחוייב לחלוין 
הראשונה שאתה נשוי אשה ויש לך בנים ממנו וידוע הוא שאפילו לדברי הפוסקים מצות יבום קודמת מודים כשהוא נשוי שמצות חליצה קודמת כמש"כ הריב"ש בסי' צ'ב 
השנית שאתה עני ודל כאשר ידוע לכל ואין ידך משגת לפרנס אשתך הראשונה ובניה כפי צרכם ואיך מלאך לבך להוסיף עליהם והרי ידוע הוא שאם אין כח בידו לפרנס את שתיהן לפי כבודו וכבודן שאין מניחין אותו ליבם 
השלישית שהיא אשכנזית וכל הנושא אשה על דעת אנשי מקומה הוא כונסה וידוע הוא שהאשכנזים אין מניחים לייבם כלל כל שכן כשהוא נשוי 
הרביעית והיא הגדולה שאמרו לי משמך שאמרת בפירוש שאינך חפץ בייבום כלל ואין דעתך ליקחנה אלא בעבור אמך שהיא אינה רוצה שתחלוץ לה אם כן הוא שאמרת כך הריני נשבע בהיכל הקדש שאתה פוגע באשת איש שלא במקום מצוה 

שם סימן ג׳

המדיר דאמר רבי אלעזר האומר איני זן ואיני מפרנס וכו׳ וכתב הרשב"א דאף לדברי ר"ח והרי"ף אם אין ב"ד יכולים לכפותו לזון כגון שאין לו במה לפרנס או שאינו ידוע כופין אותו להוציא אין מכאן ראיה דבנדון זה כיון שהיבמה יש לה ממון וכמו שהוכחתי מלשון השאלה באותו ממון שתכניס יוכל הוא או קרוביו להרויח ולפרנסה

My thoughts on this question:

Rav Avrohom Wagner wrote a comment as follows:

I don't understand the Sforno: he would say that pru urvu, and the mitzvah rabbah of losheves yetzoroh, would be abrogated in the face of a lack of parnassah options? Limiting additional wives seems to be a far simpler proposition.

I think he is making a strong point. Since when does difficulty patter from a mitzvas assei? Most mizvos have a limit of chomesh nechasav. But pirya v'rivya, and Sheves, is such a strong mitzva that it is mechayeiv the owner of chatzi eved to find a way to enable the eved to be mekayeim the mitzva, despite the cost to the master.

My initial thought was that maybe the pshat is that since the chiyuv is only on the man, and women are not chayav in Pirya vRivya, my chiyuv doesn't give you the right to make life miserable for your wife. So if you can't support a family, just stay away from the whole parsha.

This assumes that women are not only pattur from PvR but also from Sheves, which is a machlokes achronim. For example, Tosfos (Gittin 41b, BB 13a) seems to say they are chayav in Sh, but the Aruch HaShulchan says nothing doing - they're shayach, but not chayav. 

AH EH 1:4

יש מהגדולים שכתבו שהאשה אף שאינה מצווה על פריה ורביה, מכל מקום חייבת ב"לשבת יצרה". ואין עיקר לדברים הללו, דכל עיקר מצות פריה ורביה הוא מטעם "שבת", כמו שכתבתי בסעיף א. והנשים כיון שלא נצטוו על פריה ורביה, ממילא דלא נצטוו על "לשבת יצרה". וכן מוכח מדברי הרמב"ם שהבאנו בסעיף ג ומכל הפוסקים, שאין שום חיוב מוטל על האשה.

וראיה ברורה לזה ממה שאמרו חכמינו ז"ל דאם המניעה מהאיש, שאינו יכול להוליד – אין האשה יכולה לכופו שיגרשנה, כמו שכתבתי בסימן קנ"ד. ואם נאמר דהיא מיפקדת א"שבת", למה לא תוכל לכופו?

והן אמת שרבותינו בעלי התוספות כתבו דאשה שייך נמי בשבת (גיטין מא ב ובבא בתרא יג א), אבל אין כוונתם שמחוייבות ב"שבת" אלא דשייכות ב"שבת". ובודאי כן הוא שגם הן מרבים בישובו של עולם, וקרא ד"לשבת יצרה" אינו צווי אלא סיפור דברים דהקדוש ברוך הוא ברא עולמו לשיתיישבו בה בני אדם, וגם נשים בכלל.

וזהו שאמרו רבותינו שם לענין חציה שפחה וחציה בת חורין, שאינה יכולה להנשא לא לעבד ולא לבן חורין, דאלמלי היינו בטוחים שתנשא לאיש – היינו כופין את רבה שישחררה, ולא יעכב ישובו של עולם. אלא משום דאין אנו בטוחים שתנשא כיון שאינה מצווה, לפיכך לא כפינן לרבה, עיין שם. ומזה גופה ראיה שאינה מצווה על כלום, דאם לא כן איך כתבו שאין אנו בטוחים שתנשא? אלא העיקר כמו שכתבתי, דודאי מי שעל ידו יש עיכוב בישובו של עולם, כמו זה הרב שיש לו עבד או שפחה חצי בן חורין, דמהדרינן לראות שתהא ביכולתם להרבות בישובו של עולם, כמו שכתבתי ביורה דעה סימן רס"ז, אף שאין מוטל חיוב עליהן.

וזה שכתבו שם ד"לשבת יצרה" מצוה רבה הוא, אין הכוונה דהוא מצוה המוטלת על אדם זה, דהמצוה היא פריה ורביה ומי שנצטוה עליה. אלא משום דטעם פריה ורביה הוא משום "שבת" כמו שכתבתי, ורצון הקדוש ברוך הוא להרבות ישוב עולמו, לכן מחוייבים בית דין לראות שלא יהיה עיכוב בדבר הגדול הזה, אף מי שלא נצטוה על פריה ורביה.

Also, Reb Meir Simcha says the reason women are not chayav in PvR is because it is very dangerous, and Darkei Noam precludes a chiyuv that is by it's nature dangerous. So instead, Hashem made the desire to be loved and to have children stronger in women. But the point is that he holds there's no din of PvR and there's no din of Sheves either.

Here's RMS in Noach:

פרו ורבו וכו׳ (ט ז) לא רחוק הוא לאמר הא שפטרה התורה נשים מפו"ר וחייבה רק אנשים כי משפטי ד' ודרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל ...וא"כ נשים שמסתכנות בעיבור ולידה ומשום זה אמרו מיתה שכיחא ... לא גזרה התורה לצוות לפרות ולרבות על אשה ... רק לקיום המין עשה בטבעה שתשוקתה להוליד עזה משל איש ... ובזה ניחא הד דאמר רב יוסף סוף פרק הבא ע"י דאין נשים מצוות בפו"ר מהכא אני אל שדי פרה ורבה ולא קאמר פרו ורבו היינו דבאדם וחוה שבירך אותן קודם החטא שלא היה צער לידה היו מצוות שניהם בפו"ר ואמר להם פרו ורבו אבל לאחר החטא שהיה לה צער לידה והיא רוב פעמים מסתכנת מזה עד כי אמרו אשה נשבעת שלא תזדקק כו' לכן בנח אף דכתיב ויאמר להם פרו ורבו הלא כתיב קודם ויברך את נח ואת בניו אבל נשיהם לא הזכיר שאינם בכלל מצוה דפו"ר וביעקב קאמר פרה ורבה וזה נכון ובמהרש"א סנהדרין נ"ח הניח זה בויש ליישב וכוון לזה ודו"ק 

It's a teretz, but it's not particularly good. Especially, since in the immediately preceding paragraph Reb Meir Simcha himself says, like by Chizkiyahu, specifically regarding PvR, that we need to do what we can do, and leave the rest to the Ribono shel Olam.

שפך דם האדם כו׳ ואתם פרו ורבו כו׳ (ט ו-ז) שטחיות הכתובים עפ"י הברייתא דסוף חזקת הבתים בדין שנגזר על עצמינו שלא נישא נשים כו' ונמצא זרעו של א"א כלים מאיליו ולא ע"י עו"ג רש"י לזה אמר כי אף בשעת שיש חרב ושפיכת דם הרבה אין לכם להביט ע"ז כי אנכי אדרוש את נפש האדם ושפך דם האדם דמו ישפך רק אתם פרו ורבו ולא תאמרו כי למה נלד לבהלה ולכליון מוטב שיהיה כלה מאליו אין לכם להביט ע"ז ולכן כתיב בשאלתות דרב אחאי פרשה ברכה דמצוה ליקח נשין ולהוליד בנים מקרא דירמי' ז דאמר קחו לכם נשים והולידו בנים כונתו דאף בעת הגזירה והגלות מצוה לפרות ולרבות
כמו ירמי׳ שצוה לבני הגולה בבבל ועיי הגהות מיימוני פרק ט"ו מהלכות אשות בזה ודו"ק היטב

A better answer is to say that the Sforno/Beis Yosef are really just saying what the Rambam says. Waiting till you have a house and a parnassa is a good reason to delay marriage. But if there is no hope of ever being able to support a family, maybe they would agree that you should get married anyway.

Vayeitzei, Bereishis 30:2. Why Yaakov was Angry at Rachel

I saw the following brought down from the Sabba Kadisha.

יש לפרש את ענין חרון אפו של יעקב ברחל כאשר ביקשה (בראשית ל, ב) ״הבה לי בנים״, יעקב משיבה כפי המובא ברש״י: ״אבא לא היה לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני״. והקשו המפרשים, וכי מפני שליעקב יש בנים, שוב אינו צריך להתפלל בעדה

 ופירש הרה״ק מראדושיץ זי״ע, כי עיקר כוונת דברי יעקב לומר לה: לא ממני חפץ הקב׳יה שאתפלל, שהרי יש לי בנים, אלא ממך הקב״ה רוצה את התפילה: ״אשר מנע ממך פרי בטן״.

Yaakov was angry at Rachel was because she shifted, she passed off, the obligation of tefilla to him, when it was clear that the Ribono shel Olam wanted davka her tefillos.

It's one simple sentence, but I think there is a profound lesson here.  When something happens to a person, the reason is because the Ribono shel Olam wants a reaction from that person. It's not likely that the Ribono shel Olam would do something to Reuven in order to get a reaction from Shimon.  He wants a reaction from Reuven.  So Yaakov said, bishlema if I had no children, it would be fair to say that it is I that ought to be davenning, that the main chiyuv of tefilla would be on me.  But I have children  You don't.  If the Ribono shel Olam hasn't given you children, then you need to recognize that it is you that has the main chiyuv tefilla, not looking for someone else to daven for you.  Don't pass off your obligation. 

True, we do find that people go to others to daven for them, such as BB 116a, which we've discussed in the past.

דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' (משלי טז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה

But still, the ikkar chiyuv is on the person himself.  Part of the job might be going to a chacham.  (As we said in the other discussion, the Meiri goes so far as to say that you go to the Chacham to learn how to daven for yourself, but the Meiri is the only one to say that.)  But the ikkar is to do something yourself.  You were given the Tafkid and you were given the Yi'ud. Don't go to someone else and demand הבה לי בנים, because that expression means "You should take care of it.  You daven and give me children."

We are challenged so that we can grow.  Our life experiences happen because they shake us up and force us to change.  We grow through Teshuva, through Tefilla, through learning about life.  Ultimately, we should be grateful even when we experience Middas HaDin, as we said in our discussion of the Korban Todah:

 זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים, 

and Chazal say

יכבדנני - כבוד אחר כבוד

**************

The Rama in his Toras Ha'Olah (1:beginning of 19) offers another explanation- but I'm not sure that it is so different.  I think it might be another aspect of what we're saying here.

נשוב למה שהיינו בו (פרק יז), לבאר שני הפרחים שבקנה ימיני ושמאלי. הפרח הימיני נגד אמונת התפלה, שיש להתפלל להשם יתברך ושלא לשום אמצעי. וזאת האמונה נתבארה בספר בראשית, שמצינו כל האבות התפללו אל השם יתברך בלי אמצעי כלל. וכבר אמרו (ברכות כו ב) תפילות אבות תקנום. ומצינו אברהם שהתפלל במעשה סדום, ויצחק התפלל על רבקה אשתו, ויעקב התפלל, כמו שדרשו ז”ל (סנהדרין צה ב) (בראשית כח) ויפגע במקום. ולזה כיון יעקב באמרו (שם ל) התחת אלקים אנכי אשר מנע וגומר. להורות כי אף אמצעי אין לאדם לשום בינו לבין אלקינו, לכן חרה אף יעקב על רחל שרצתה לשומו אמצעי בינה לבין אלקיו, באמרה הבה לי בנים. וידע שרחל לא נישתטית שיעקב הוא הנותן, אלא שכוונה בדרך האמצעי, ואפ”ה חרה עליה, וכל זה מבואר.

Same idea can be found in Targum Yonasan - not the אמצעי aspect, but at least that Yaakov wanted her to know that she ought to be davening for herself.:

ותקיף רוגזא דיעקב ברחל ואמר עד דאנת בעין מני בעי מן קדם ה' דמן קדמוי הנין בניא

And the Netziv is very important in this context:  The Netziv in Haamek Davar (Shemos 20:20)

לא תעשון אתי וגו׳. א״א לפרש באזהרת ע״ז שהרי כבר נזהרו מפי ה׳ לכל ישראל. ותו א״כ אינו מובן דיוק אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. אלא כ״ז אזהרה במה שאינו ע״ז ממש. והנה דרך המלך המשגיח על בני עמו שיתהלך הכל ע״י אמצעים. היינו האיש המבקש ענין לא יבא אל המלך עצמו. אלא להמשנה לו מציע הדבר. והוא יעמידם לפני המלך. גם כשהמלך נדרש לחקור על האיש ולדעת צרכיו לא ידבר עמו ולא יבא לראות עסקיו אלא ישלח דבריו לשר אותה עיר לחקור על האיש. וא״כ יש לנו להחניף וכדומה גם את המשנה הקרוב למלך שיציע הדבר כראוי. וגם לשר העיר מושל הקטן שבעבדי המלך שישיב כהוגן כאשר יהא נחקר ואע״ג שגם שניהם אין להם כח לעשות דבר מד״ע מ״מ הרבה תלוי בהם. והיינו סבורים שכך דעת עליון ית׳ שלא לעשות אלהים אחרים על פניו דוקא היינו להאמין שיש באיזה כח לעשות דבר מד״ע אבל מ״מ אנו צריכים לעשות אמצעים בינינו ובין אבינו שבשמים היינו מושל תחתון סמוך לנו שיהא הקב״ה רואה ויודע על ידו סתרינו וצרכינו. ומושל עליון סמוך לד״ע ית׳ לבקש על ידו מהקב״ה. ע״ז באה אזהרה זו לא תעשון אתי אלהי כסף. צורה תחתונה הנמשלת לכסף:

.................

 ע״ז הקדים הקב״ה אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם . ואין שום צורך לאמצעי לא לתפלה ובקשת רצון ולא להשגחת ה׳ וידיעתו מה שבקרבנו

And in the Harchev Davar-

שלא נאסר אלא לעשות צורה וא"כ הוא דבר קבוע לכך. אבל יש עתים שיבקש מן המלאך בעת שנשלח מלאך לשעה או לענין פרטי... ועי' ס' בראשית, לב, ל, שגם יעקב אבינו בקש כן אלא שהמלאך אמר אליו שאין צריך לזה באשר הוא קרוב לה'. אבל אנו בעוונותינו מבקשים ממלאכי מעלה שימליצו בעדינו. ואין זה אלא כבנו של מלך, שאע"ג שמן המלך אין מניעה שיהא בנו מבקש צרכיו ממנו, מ"מ בשעה שאין הבן מרוצה לאביו בשביל איזה דבר, אזי מבקש מגדולי המלכות שיפייסו עליו מן המלך, ויודע הבן שאם יהיה מרוצה ונקי מעוון הרי תפלתו זכה לפני אביו יותר מכל גדולי המלכות, אלא שמעשיו הבדילו בינו לבין אביו. אבל אנחנו, בנים אנחנו לה' א-להינו, וכבודו ורצונו יתברך שנהיה מרוצים לפניו ולבקש ממנו, אך בשביל שאנו יודעים שעוונותינו מבדילים בינינו לאבינו שבשמים מבקשים אנחנו ממלאכי מרום שיבקשו רחמים עלינו מלפניו יתברך שיקבל תפילותינו לפניו. אבל כל זה אינו דבר קבוע מלפניו יתברך שיהא ראוי לעשות צורה ואלהי זהב

So the Netziv is saying that making an interlocutor is only a problem if it is kavu'ah, and more importantly, it's not a problem WHEN THE INTERLOCUTOR IS SPEAKING ON YOUR BEHALF SO THAT YOUR OWN TEFILLOS WILL BE HEARD.  (If this diyuk in the Netziv is correct, though, I don't know why he would say that such a thing is muttar only on a limited basis but not a  דבר קבוע.)

In light of the Rama/Targum Yonasan and the Netziv, it is very possible that Yaakov's anger was because Rachel was asking that his tefillos be po'eil, and the problem was either like I said above from the Radushitzer, or because of the Rama's Emtzai problem.  She should have asked that he be mispallel that her tefillos be accepted.

Vayeitzei. Ladies First, and Davening Before Sleep.

As a public service, here are two and a half divrei Torah that you are not likely to see in your weekly Parsha sheets.  

****

1

In this week's parsha, in 31:17, Rav Sternbuch has an interesting observation about manners and social mores.

ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו 

עיין רש"י שהקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים.  שאצל היהודים קודמים האנשים שהם חייבים במצוות יותר מן הנשים , ומנהג עכו"ם הוא להקדים ולכבד הנשים, ויש למחות ולבטל מנהג העכו"ם שנתפשט אצל רבים מישראל

This concept is to be found as well in Eiruvin (18b) where it says לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' היא אשתו.
Rashi explains ואפילו היא אשתו. שהוא גנאי לו

But I believe that is davka where it gives the impression that the one walking in front is the dominant person in the relationship.  If it is clear that the husband is choosing to do this because he wants to be machabeid his wife, and especially in our time when people aren't so obsessively makpid on the kavod of who walks first, it is surprising to me that it would be a gnai.  The evidence of Mano'ach's amoratzus was because at that time, people were more makpid on kavod and kedimah, and his lack of kpeidah proved he was inferior to his wife.  Or maybe the lesson is that we should be more makpid on kavod and kedimah, though I don't know why kpeida is such a ma'aleh. 

Perhaps when offered this kavod, the wife should demur.  מכבדה יותר מגופו is in the context of the wife is being mekayeim her din of Morah, as you see in the Rambam at the end of the fifteenth perek of Ishus.  

 וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו  יותר מגופו ואוהבה כגופו ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב או רגזן, וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה יותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כשר או מלך, מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל מה שישנא

and the woman's chiyuv is greater than that of her husband's, as is evident in Kiddushin 31a, :

שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך

I know that in the Olam HaEmes, they won't let me get within a mile of Rav Sternbuch, but I have to say that I'm not convinced that a public showing of honor is inappropriate.  "Ladies first," being mechabed women or one's wife, does not strike me as something we would attribute to and associate with Eisav, the paradigm of hedonistic antagonism to spirituality. 

So here is what I think is the pshat in the Gemara and in our Rashi.  We, as men who are obligated and entrusted with the study of Torah and the concomitant mitzva to teach Torah, are always in the position of being exemplars of what Limud HaTorah and Avodas Hashem make of us.  As Reb Moshe used to say שופטים ושוטרים תתן לך, each one of us has to remember that we are, at home, in the street, at work, constantly שופטים ושוטרים.  If one is fully aware of his constant role as teacher and role model, he should act in a manner that expresses what he learned in the Torah.  Just like a woman getting an aliyah or being motzi a man in tefilla is a bizayon, because the man's job is to know how to do this, a man has to take his position and present himself as the teacher and the role model.  As such, he should walk in front.  The professor does not sit with the students.  He stands in front of the class and lectures, and says, I am here because you need to look, and listen, and learn from me.

Chazal emphasize the concept of strict social order in other places as well.  For example, you have the Sifrei in Devarim 1:22, brought in Rashi there: 

: ותקרבון אלי כלכם וגו׳ בערבוביה, להלן הוא אומר (דברים ה, כ) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם, ילדים מכבדים את הזקנים, זקנים מכבדים את הראשים, וכאן הוא אומר ותקרבון אלי כולכם, ותאמרו בערבוביה, ילדים דוחפים את הזקנים זקנים דוחפים את הראשים

(Rav Sternbuch there says that it is a sign of disrespect for Torah leadership.)
  

(Please note that the Mizrachi, the Gur Aryeh, and the Levush HaOrah, all say that the criticism of Eisav's marching order was that it showed he was a shatuf b'zimah.  He married because he wanted the pleasures of a well stocked harem, and the children he had were of secondary interest to him.  As such, his wives were more precious to him.  The Avos, on the other hand, married because they wanted children, and the children were the focus of their life work.  This pshat seems to sever the relationship between our Rashi and the Gemara in Eiruvin.  My son, Harav Mordechai, says that these mefarshim and the Gemara in Eiruvin are not mutually exclusive.  One is showing that he didn't have a ma'alah, and the other is showing that he had a chisaron.)

*****

1.5

I mentioned the Gemara (Eiruvin 18b) that one who walks behind his wife is a boor, an am ha'aretz, not even a bar bei rav d'chad yoma.

It's important to point out that the Gemara begins with the aspersion against Mano'ach.  It says he walked behind his wife, he must have been a boor.  But, the Gemara asks, it says the same thing by Elkana, and by Elisha!  And obviously those neviim and shoftim were the greatest of men!  

אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו הכי נמי וגבי אלישע דכתיב ויקם וילך אחריה הכי נמי אלא אחרי דבריה ועצתה הכא נמי אחרי דבריה ועצתה 

So it must mean that they went following the women's words, or advise.  If so, it could mean that by Mano'ach as well.

So we see, obviously, that while walking behind a woman in public is severely castigated in the Gemara, following her advice is appropriate even for a navi.  And we're not talking about Sara, who was a nevi'ah herself.  These were, as far as I know, just women.   Respecting and following their advise is wise and proper.  Walking behind them in public is boorish and shameful.  So: sometimes, you should follow a woman, and sometimes you should not.

*****

2.

Also in this week's parsha:

Rav Kook, in the Ein Ayah, says the following.  (Based on R Chanan Morrison's adaptation of the Ein Ayah.)

We find that Yaakov instituted Tefillas Arvis- that he davenned before lying down (28:11)  ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש

Although (corresponding to Maariv's connection to hekter,) Maariv is not mandatory in the same sense as are the other two daily tefillos,  Chazal emphasize its importance.   
Brachos 5b-

תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום על תפלתי שתהא לפני מטתי מאי לפני מטתי אילימא לפני מטתי ממש והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל לא תימא לפני מטתי אלא אימא סמוך למטתי 

What is it about Maariv that is so special?

While we sleep, our rational functions cease, and deeper but involuntary processes take over. Our powers of imagination remain active, guiding our dreams as we sleep. Without the control and regulation of our intellectual faculties, a measure of impurity descends on the body in the night. We remove this impurity by washing our hands when we wake up in the morning. 

Holy individuals may experience sublime visions in their sleep, like Yaakov, who dreamed Malachim ascending and descending a ladder stretching between heaven and earth.  However, only the soul experiences these visions. The body is detached from the soul during sleep, and is not influenced by the soul's uplifting experiences. 

We have two tools for spiritual growth: Studying Torah, and the Dveikus of Tefilla.  Abba Benjamin's testimony helps clarify how each tool ennobles a different aspect of the human soul. 

When we study Torah, we refine and elevate our powers of intellect. The function of Tefilla, on the other hand, is to uplift our faculty of ratzon. Through prayer and meditation, we refine our will and powers of imagination. As we express our inner needs and aspirations in prayer, our desires are elevated to holier, more spiritual goals. 

Our imaginative faculties are closer to our physical side than the intellect. Thus they function even as we sleep, in our dreams. Since it is through prayer that we can most effectively direct those faculties still active during sleep, it is logical that Tefilla before sleep will have the strongest impact on this aspect of life. For this reason, Abba Benjamin stressed the importance of his nighttime prayer. 

Doing the DAF- Donor Advised Funds and Hilchos Tzedakah

When a person makes a profit, he will want to to give Maaser Kesafim, and to reduce his tax liability through charitable donation.  He does not necessarily want to disburse the entire amount immediately, preferring to distribute the charity over a long period.  For example, a person sells an asset he spent a lifetime developing.  This is a singular event. He intends to give maaser kesafim, so he'll give at least ten percent to tzedaka.  From a tax perspective, it makes sense for him to give the money away the same tax year as his profit, so he can deduct the charitable donation from his income and only pay on ninety percent.  (Actually, it would be better for him to give a percentage of appreciated asset to tzedaka, which will enable him to deduct the appreciated value from his income. This will reduce his tax liability even more.)  But he wants to distribute it over time. How do you give it all away immediately, and still give it away over a long period?  By creating a Donor Advised Fund (hereinafter DAF.)

A DAF is a convenient giving vehicle that has mostly replaced family foundations. The donor makes an irrevocable contribution to an account within the fund, getting an immediate tax deduction.  At that point, he names the account (e.g., The Eisenberg Foundation for Clever Online Torah, hereinafter EFCOT) and becomes the account advisor.  The advisor and his named successors may make subsequent additions/donations to the fund.  As Advisor, there are two things he can do: He can choose among multiple investment pools where the funds might grow over time. Most importantly, he can "recommend" grants to charities he selects.

It is important to emphasize that from the legal perspective, the donor gives up all ownership and legal control over the money in the fund.  (If the fund goes bankrupt, all the money deposited with them is lost and gone forever.)  In this peculiar but perfectly valid arrangement, the sponsoring organization, the manager of the DAF, is not legally obligated to follow the wishes of the donor.   Still, the reality is that the funds or assets will be invested and distributed exactly as advised by the donor.  

Approval of grant recommendations is essentially automatic, as long as the fund's rules and IRS regulations are satisfied.  Generally, all that is required is that the recipient be a 501 (c) charity in good standing.  (There may be exclusions that prevent the advisor from naming charities where the adviser or a close relative would benefit from the gift- obviously, grants made from DAF’s must be made for charitable purposes and not for the benefit of the donor or donor advisor or to pay a grandchild's tuition.)  The Adviser instructs the manager to send a check in the amount of X to "Kollel Hora'ah of Marlboro" and the manager of the DAF will send out the check.

What if the fund would refuse to follow donor advice and would give the money to a different charity?  As far as I know, this has never happened. My guess is that the donor would have an action for fraud, but not for conversion.

DAFs are available at Vanguard, Fidelity, and other large investment houses.  There are some Jewish DAFs as well, with slightly higher carrying costs.

As I said, one big advantage of a DAF is that a person might sell a large asset that he has spent a lifetime building, and set aside a percentage, such as maaser, for tzedaka.  But he might not want to distribute the maaser all at once, but rather over a period of several years- or decades.  This will enable the donor to give his entire maaser to the DAF, and distribute it to charitable organizations over time. Another benefit is the option of anonymous philanthropy.

There are several halachic ramifications that arise.

1. If he promises the money to tzedaka, he will have a bal te'acheir problem, because giving the money, or the asset, to the DAF, is not giving tzedaka al pi halacha.  The IRS, of course, views the charitable contribution as having taken place when you fund the DAF.  But it is likely that funding a Fidelity DAF is not called giving tzedaka.  If you haven't given the tzedaka, then you haven't fulfilled your neder, and you'll be over on the issur de'oraysa of Bal Te'acher.

2.  So, of course, one should not promise the money to tzedaka.  Just fund the DAF and give when you want.  The problem is that in that case, you're not really giving maaser, are you?  Maaser ought to be given within a certain time.  For example, the Noda Biyehuda in YD II 198 says that it must be given annually.  So how can I keep it on ice for ten years?

3.  Maybe the DAF administrators can be viewed as the Gabbai, odd as that may seem, and the Gabbai can give when he wants.  But first of all, you would have to give it to what we would consider Tzedaka, not The Vanguard Donor Advised Fund definitely does not fall into that category.  And even if you gave it to a Jewish administered DAF, the fact remains that you have the tovas hana'ah, and the administrator cannot give it away without your approval, so is he really a gabbai?  I lean toward the idea that the DAF administrators do have the din of gabbaim, but this can be argued either way.

4.  A DAF can be invested, like any account.  It is possible that you can designate tzedaka, and then invest on behalf of the nitzrachim, and still call it maaser right now.  I'm not sure what the result as far as Bal Te'acheir will be if you designate tzedaka and invest it on behalf of tzedaka but don't give it to them for years.


In sum, there are two major questions.
1. Is this person creating a problem of the issur deoraysa of Bal Te'Acheir by setting aside tzedaka and not giving it quickly enough.
2. Does a person who funds a DAF fulfill a mitzvah of Tzedaka?  Is he doing a mitzva of Tzedaka at the initial funding, or is the mitzva only when he disburses the funds ten years from now.
3. If he is not doing a mitzvah of tzedakah now, is he fulfilling the din of Maaser Kesafim now?

Answers:
1. Yes, but this can be easily avoided if you know what to do.
2. Probably not.
3. Remarkably, yes.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

The Bal Te'Acheir problem:
 It says in YD 257

 הרי עלי סלע לצדקה או הרי הסלע זו צדקה, חייב ליתנה לעניים מיד. ואם איחר עובר בבל תאחר שהרי בידו ליתן מיד,

 ועניים מצויים הם. ואם אין שם עניים, מפריש ומניח עד שימצא עניים. ודוקא במפריש צדקה סתם, אבל כל אדם יכול להפריש מעות לצדקה שיהיו מונחים אצלו ליתנם מעט על יד על יד, כמו שיראה לו 

which indicates that if you give with a tnai that you can distribute it when you want, you're not over bal te'acheir at all.  As the Tur says, this is a machlokes between the Rosh and the Rambam, but he and the Mechaber pasken like the Rosh.

 הצדקה היא כמו הנדר לעבור עליה משום בל תאחר, לפיכך האומר הרי עלי סלע לצדקה, או סלע זו לצדקה, חייב ליתנו מיד לעניים ועובר משום בל תאחר אם לא יתנו מיד, שהרי עניים מצויים לו בכל שעה, וכתב א׳׳א הרא׳׳ש ז׳׳ל, דוקא דמפריש צדקה סתם אבל כל אדם יכול להפריש מעות לצדקה שיהיו מונחים אצלו ליתנם מעט על יד על יד כמו שיראה לו, והרמב״ם כתב, אם אין עניים יפריש וכו', ואם התנה אין צריך להפריש וכו', נראה מדבריו שאין תנאי מועיל אלא כשאין עניים, ולא נהירא

The bottom line is that you can give money to tzedaka and avoid the whole Bal Te'Acheir problem by making a tnai that you will give it out when and to whom you want.  The Bach disagrees with the Beis Yosef and the Tur's psak against the Rambam, but I don't think that matters.  We will go with the Tur and the Mechaber.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

The Tzedakah and Maaser Kesafim problem- is he fulfilling either of these dinim with a DAF?

Is it called giving Tzedaka or Maaser when there's a hafrasha now and the nesina is in ten years?  It is obvious that the only purpose of Tzedaka is so that nitzrachim receive what they need.  If so, the designation of assets as Tzedaka is by no means a fulfillment of any mitzvah.  If and when you deliver it, then you fulfill a mitzvah, but not before that.  So what good is it that you have a hafrasha and you put it in to a DAF?  You have done exactly nothing until the nitzrachim receive it.  If from a Mitzvas Tzedaka perspective you've done nothing, then you haven't fulfilled the din of Maaser.  All you've done was obligate yourself to give money in the future.  Ten years from now, when you give it away, at that point you've fulfilled the din of Maaser, but we saw that Maaser is an annual requirement. Until that point, you've done nothing but promise to do something in the future.

I'm putting it in here in Hebrew so that someone might find it in a search.

השאלה

אם האדם מקיים מצוות מעשר כספים ע"י הפרשה בלי נתינה מיידית 

I believe that we've resolved this question as well.  As you will see, it appears that hafrasha/designation does immediately fulfill the din of Maaser Kesafim.

1.  Reb Moshe in the Dibros in Gittin p. 117-8 says that Rav Saadiah Gaon as brought in the Tur is mashma that the hafrasha is a not mitzva on its own.  Either you're chayav to give, or don't bother with hafrasha.   Therefore, a person that only earns enough for his basic needs is simply not chayav in the mitzva of tzedaka.  The Rama there seems to say that there are two dinim in Tzedaka, hafrasha and nesina.   Therefore, a person that only earns enough for his basic needs has to be mafrish tzedaka and then, based on the din of kedima, he takes it for himself.
Reb Moshe says a nafka minah would be where a person is noheig to give Maaser Kesafim, but now he earns only what he himself needs.  According to the Rama, he will have to be mafrish maaser, and he'll take it for himself; the idea is that the minhag of Maaser is to be meyacheid it for Tzedaka, and then you apply the dinim of tzedaka to the money.  So fine.  Be meyacheid, and by doing so you've fulfilled the minhag of MK, and then take it for yourself.  According to RSG, since his minhag to give maaser was only when he was chayav to give tzedaka.  Now that he's not chayav to give tzedaka, he has no reason to be mafrish or be meyacheid anything.
It is clear as day that according to Reb Moshe, our question will depend on the difference between RSG and the Rama.
According to RSG that the mitzva of tzedaka is the nesina alone, then hafrasha really does nothing.  According to the Rama that just like leket, there is a din of hafrasha besides the din of nesina of tzedaka, then in our case, the hafrasha is all that is needed to fulfill the minhag of Maaser Kesafim.  Once I was mafrish and it's in the parsha of Tzedaka, I follow the dinim of Tzedaka.  One of the dinim is that, according to the Rosh/Tur, I can be masneh to give it over a long period.

Reb Moshe's diyuk in the almost invisible difference between the language of RSG ( חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו)and the Rama (פרנסת עצמו קודמת לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו) seems like a very slim reed to support this tremendous difference in the din of Tzedaka.  Reb Moshe himself says later in the piecee that this diyuk is tzarich iyun le'dinah, because the idea that there's a mitzva of hafrasha alone, based on an asmachta to matanos from produce, is far fetched.  But in the end he says that he believes that the diyuk in the Rama is valid, and if Reb Moshe says so, you can take that to the bank with you.

2.  Rav Wozner, in vol 5:131, on YD 247, brings that there are those who hold that Maaser kesafim obligates hafrasha even where there is no recipient- you're chayav to do the hafrasha even when there's no nesina.  He argues.  It appears that he holds that hafrasha alone is nothing as far as the idea of Maaser Kesafim.  On the other hand, it appears that the shittah he is arguing with, the Rishon LeTzion from the Pri Toar (brought more clearly in his vol 4:124) holds that the hafrasha is a kiyum of MK; if so, maybe the DAF will work.
Here's the Pri Toar:

מצות עשה ליתן צדקה — מצוה זו יש בה כמה פרטים הא׳ — דאפילו מבלי תובעים אותו מצוה על האדם להפריש מממונו צדקה ולחפש עני לתתה לו, וההפרשה היא אחת מעשרה וראי׳ ממה דאיתא בספרי וכתבוהו תוס׳ תענית ע׳ ע״א וז״ל תעשר וכו׳ אין לי אלא תבואת זרעך מנין לרבות רבית ופרקמטי׳ ושאר רווחים ת״ל את כל וכו׳ — הרי דדמיא למעשר ומזה אתה למד דהויא כמעשר דהגם דאין לו תובע לא יפטר מלעשר אלא יעשר ויניח עד שימצא לוי לתתו לו ויש בזה מצות עשה, אבל אין בה לאו אלא דוקא אם בא העני ושאל אי נמי שיודע שיש עני נצרך והוא מעלים עין ולזה כ׳ הרמכ״ם פ״ז ממתנת עניים וז״ל כל הראה עני מבקש ומעלים עין ממנו עובר בלאו הרי דלא עבר בלאו אלא בכה״ג 

Rav Wozner says that there is no mitzva when there are no aniyim, there is no din of hafrasha that is separate from nesinah.  Either you give it to the ani, or you've done nothing.
According to this, Rav Wozner would not view our hafrasha as a fulfillment of any sort of mitzva of tzedaka.  The Pri Toar would.
However, if you'll read the teshuva, it appears that Rav Wozner agrees that as far as the din/minhag of Maaser Kesafim, it could be that there is a new mitzva of hafrasha.  His words-

אלא כנ״ל דמה״ת ודאי לא חייב רק בקיימי עניים, או בעניים תובעים, או לתת לגבאים שיש להם עניים מקבלים, אבל בלא הא ליכא דין הפרשה מה״ת וצדקה אם לא ממדת חסידות או מתקנת רז״ל כמש״כ בפוסקים בדיני מעשר כספים

So even Rav Wozner would agree that you fulfill the din of Maaser Kesafim with the immediate hafrasha.



We are assuming that my funding of a DAF is called a hafrasha, and the administrators have the status of gabbaim, since ultimately we know for a fact that they will give the money to the tzedaka I advise/designate.



I discussed this issue with Harav Shmuel Fuerst, and he stated clearly that creating a DAF with the intention of giving the money to tzedaka over time does fulfill the din of Maaser Kesafim.  I asked him about the hafrasha/nesina issue, and he said that based on the Rosh/Tur we mentioned, it is a kiyum of the din of Maaser Kesafim.


So it appears that everything is fine.  I had a very hard time understanding how you can fulfill anything that has to do with Tzedaka with a hafrasha.  Who cares that you're mafrish?  א"ר אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד

The answer has to be that, as Rav Wozner says clearly and Reb Moshe discusses as well, that ein hachi nami, Tzedaka per se is only meaningful when it gets to the ani, and a hafrasha has nothing to do with the mitzvah of tzedaka.  But Maaser Kesafim is akin to matanos, and matanos have a din hafrasha besides the din of nesina.  


For the moment, I'm going to link to some relevant articles.  I'll winnow them out later.

Here is the biggest Jewish DAF.  While administrative costs are higher, at least it's going to a Jewish fund. https://www.jcfny.org/
Re that fund, see
http://www.jewishpress.com/news/breaking-news/jewish-communal-fund-sees-11-percent-increase-in-grants-totaling-297-million/2015/08/07/
On the other hand, see
http://www.jewishpress.com/indepth/opinions/expose-jewish-communal-fund-seeks-to-cover-up-their-7-figure-funding-of-israel-boycott/2015/08/27/
and
http://www.algemeiner.com/2015/03/12/why-is-the-jewish-communal-fund-allowing-grants-to-nif/#

One must remember that they were not acting on their own initiative, merely doing what the fund donor advised.  Still, it weakens the claim to be an organization that exists for the betterment of Judaism and the Jews.

Generally-
http://jewishlinknj.com/index.php?option=com_content&view=article&id=7768:ez-daf-enhanced-tzedakah-with-donor-advised-funds&catid=160:business-spotlight&Itemid=572


The following is a general discussion of the idea that in Matanos there might be two dinim, hafrasha and nesina.

Here's the Ramban in Sefer HaMitzvos regarding the separation of hafrasha and nesina into two mitzvos.  From the Ramban, you will see that the Rambam holds not like this.  And in any case, again, this makes more sense by matanos than by stam tzedaka.

והראייה עוד שהיא מצוה חיובם לברך על הפרשתם כמו ששנינו (תרומו' פ"א מ"ו) חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם השכור הערום ובעל קרי. והיינו מפני שאינן יכולין לברך. ומפורש בתוספתא באחרון שלברכות (הי"ט) ההולך להפריש תרומה ומעשרות אומר אקב"ו להפריש תרומה ומעשרות מאימתי מברך עליהם משעה שמפרישן. ואילו היה המצוה עלינו הנתינה לכהן מפסוק ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו בלבד לא היו גוזרין עלינו לברך בשעת הפרשה מן הכלל המסור לנו מהם כל מצוה שעשייתה אינו גמר מלאכתה כגון תפלין אין צריך לברך כמו שנתבאר (בחמשי) [ברביעי] שלמנחות (מב ב)  וכיון שאמרו לנו לברך בשעת הפרשה אקב"ו להפריש תרומה או להפריש מעשר למדנו שבהפרשה מצוה. ועוד שהרי הכהנים עצמם מפרישים תרומה ומעשרות ומברכין גם כן עליהם כמו שדרשו [הובא פ"א ממעשר סה"ג] מפסוק כן תרימו אלו לויים גם אתם אלו כהנים. ואילו לא היה במצוה אלא הנתינה בלבד היו הם פטורים מזה. ועוד שהרי בחלה טמאה מברך בהפרשתה ואינה ניתנת לכהן אלא משליכה באור כמו שמוזכר בגמר בכורות (כז א) ואם כן ראוי שנמנה שתי מצות בתרומה הפרשתה מפסוק תרימו תרומה לי"י ונתינה לכהן מפסוק תתן לו... ויעלו בידנו במנין הפרשת החלה והתרומה והמעשרות הראשון ושל העני ונתינתן הם מצות משלימות לנו החשבון:

And the Chazon Ish in Maasros 7:24, that if you think that hafrasha by Truma is only a hafrasha when he intends to give it to the Kohen, but if he intends to be mafrish and pour it out, what good is the hafrasha?  He says you would be wrong.  It's a hafrasha nonetheless.

 והדין מבואר גם בגמ' שבת י"ז ב' דאמר משום תרומה ביד ישראל ופריך אם איתא דרוצה לקפח את הכהנים היה מפריש חטה אחת ואם איתא דלא מיתקן הכרי הו"ל למפרך הא קאכיל טבלים ואפרושי נמי לא לפרוש ובמכות י"ז א' אמר טעמא דר"א שא"צ לקרוא שם למ"ע דכיון דממונא הוא מפריש לי' ואינו נותן אלמא שהכרי מתוקן ובבכורות ל' א' פי' תו' החשוד על המעשרות היינו לאכלן חוץ לירושלים אבל אינו חשוד על הפרשה ופירשו כן הא דאמר חושש משום מעשר ואם איתא דמפריש מע"ש ע"מ לאכלן בבית אין הכרי מתוקן א"כ אין כאן מ"ש כלל אלא טבל ולמה חושש משום מעשר הרי יש כאן משום טבל ויכול לתקן דמאי ואין כאן משום מעשר ובב"ק קט"ו ב' לימא מהפקירא קזכינא כו' וראה שהן משתברות וכו' ומאי ראיה דילמא שאני תרומה דהמפריש ע"מ לשופכו אינו תרומה דעיקרה הנאת כהן אלא בודאי המפריש ע"מ לשפוך לארץ הוי תרומה ואפי' שפכן אח"כ 

And here is something I wrote ten years ago about Challah:

.......machlokes the Magen Avraham and Reb Akiva Eiger and Rashi (and maybe the Rambam) against the Taz and the Gaon (and maybe the Ramban).  The  Magen Avraham  in OC 8:2 asks why the mishna in Challa allows the bracha on hafrashas challa while seated, when in general brachos should be said while standing.  He answers that this mitzva is only a mattir, like Shechita, so it is not like other mitzvos.  The Gaon there disagrees, as follows: ודברי מג"א שחלה אינה מצוה, דבריו אין להם שחר, והלא אסור לעשות עיסתו קבין כדי להפקיע חיוב חלה כאמור ביו"ד סי' שכ"ד סי"ד ואמרי' בפ"ג דפסחים [מח,ב,] מאי דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא, דמפקע ליה מחלה   The Taz in YD 1:17 says clearly that there is a mitzva to be mafrish even if you have no intention of eating the rest and don't need a mattir.  Reb Akiva Eiger there mentions the Magen Avraham and holds like him, against the Taz:  לא מצאתי זה, דבפשוטו הוא רק כשרוצה לאכלו אסור עד שיפריש תרומה, ובמג"א ריש סי' ח' כתב כן לענין חלה ע"ש, וה"נ בתרומה.  Reb Aharon and the Chavatzeles Hasharon (Carlebach) point out that the passuk in Shlach, Bamidbar 15:19, and a similar passuk by Teruma in Devarim 14:22, use the word "B'achlechem," which seems to support the Magen Avraham.  Also, see Rashi in Gittin 47b: ד"ה מדאורייתא: דביכורים מצוה דרמיא עליה היא ולא טבלי לאסור פירות באכילה וכו'. ולא דמי למעשר וכו' דמעשר טביל ואסר ליה באכילה, ולא מצוה דרמיא עליה היא, אלא אם כן אוכלן או מוכרן דקא משתרשי ליה, clearly like the Magen Avraham.

Obviously, our case is different, because he does intend to give it eventually.  My only question was whether he's mekayeim the mitzva of tzedaka with the hafrasha, or only later when he actually gives it to the nitzrachim.

Just for shleimus, here's a conversation I and another commentator had on Reb Chaim B's blog regarding the question that chita achas poteres, but there's a din of kdei nesina:

pellehDin9:05 AM

As at Shlach 15:20, Rashi is saying pshat in the concept of titain/titnu - k'dei nesina. Although chitta achas poteres es ha'kri, it is not mekayem the d'oraysa of k'dei nesina. 

However, k'dei nesina implies a certain minimal amount, similar to the minimum amount to give each oni from ma'asar oni. This minimal amount would satisfy the obligation regardless if it was given from 100 pounds of challah or grain, or from 100 tons. Continues Rashi that the Chachamim said pshat in k'dei nesina that it is proportional to the amount being tithed.
This is not a takana or gzeira: this is nosnu shiur. K'dei nesina means a minimal amount or a proportional amount, whichever is greater. One who gives the minimal amount when it is less than one in sixty is not mekayem k'dei nesina. Perhaps more than by the melochos asuros on Chal Hamo'ed, this shiur is de'oraysa for k'dei nesina, because it is not a value judgement by the Chachamim but rather the pshat in the words.
However, the halacha of chitta achas poteres es hakri remains regarding tevel, because that is a din in torimu, not titnu.

Eliezer Eisenberg10:35 AMFor pellehDin to say that there are two dinim deoraysa in matanos, hafrasha which has no shiur and nesina that has a shiur, is a blithe assertion of an unprecedented proposition of such novelty that it requires a good deal more support than "how do I know so, because I think so."Fortunately, the Noda beYehuda in Tinyana YD 201 says exactly what he says.

Eliezer Eisenberg10:45 AMI just want to add that the Noda beYehuda himself says "ויש לי לומר בזה דבר חדש לא קדמני בזה שום מפרש או פוסק," and indeed the Aruch haShulchan (Trumos 60:4-5) disagrees. He says you can't say you're not yotzei nesina midorasa, Instead, you're yotzei, but the Torah calls it a chet, like min ha'ra'ah.

pellehDin11:25 AMAccording to both, however, k'dai nesina is separate from hafrasha. The parameters of which Rashi is clearly elucidating.

pellehDin11:33 AM
And BTW, the fact that one is yotzai harama min haTorah even min ha'ra'ah seems to be the makor for chazal establishing three shiurim for nesina by teruma.

I realize that this is booooring if you're not in the parsha or in the sugya, but if anyone has any experience or expertise with this matter, I would appreciate your thoughts.