Shoftim, Devarim 17:9 and 19:17. Duties of Obedience and Respect Towards the Shofet. Who is a Shofet?

I 
The Torah commands us to obey and respect our Shoftim, our Judges.  Who is the Shofet that we have to honor?  Does this halacha apply in our times?

Before starting what I have to say, I need to note that Chaim B sent in a Mareh Makom to Rav Zolti's Mishnas Yaavetz CM 6 which addresses many of the issues I discuss here, and if you only have time for one, his is the one to read.

Pesukim 17:10-11 tell us that we are obligated to obey our Judges and and to respect what they say no matter what they say.

ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך    

על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל

And you shall do according to the word they tell you, from the place the Lord will choose, and you shall carefully follow their instruction.
According to the law they instruct you and according to the judgment they say to you, you shall do; you shall not diverge from the word they tell you, neither right nor left.

As time passes, as the distance from Har Sinai grows, what we know with clarity diminishes, and Torah wisdom deteriorates.  Nonetheless, you may not say that because the Shofet of your time is inferior to those of previous generations he is not entitled to respect.  Our parsha says twice that you must show respect to the Shofet, the Judge, of your time.

17:9

ובאת אל הכוהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט.

and Rashi brings from the Sifri

ואל השופט אשר יהיה בימים ההם: ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו. אין לך אלא שופט שבימיך:

and to the judge who will be in those days: Although this judge is not [of the same stature] as other judges who preceded him, you must listen to him, for you have only the judge [who lives] in your time. 

19:17

ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם

and Rashi brings from the Gemara (Rosh Hashannah 25b)

אשר יהיו בימים ההם: יפתח בדורו כשמואל בדורו, צריך אתה לנהוג בו כבוד:

who will be in those days: [Now could one stand in front of those who are not in his day? Rather, it means that] Yiftach [one of the less important judges] in his generation, is [to be considered] as Samuel [the greatest judge] in his generation; you must treat him with respect.

In passuk 17:9, Rashi says that you must obey the Shofet.  In 19:17, Rashi says you must show respect to the Shofet.  Obviously, both rules need to be stated, because it is quite easy to be grudgingly obedient while being disrespectful, and vice versa.

There is a general requirement to honor a Talmid Chacham, derived from the passuk (Vayikra 19:32) מפני שיבה תקום.  As the Rambam (6 TT 1) says,

 כל תלמיד חכמים מצוה להדרו, ואף על פי שאינו רבו: שנאמר "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן", זה שקנה חכמה. 

The requirement that we honor a Shofet is independent of that of a regular Talmid Chacham, as we see from our passuk that says ועמדו specifically by a shofet- ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים.

This halacha is brought in Choshen Mishpat 2, where the Shofet is granted broad powers not only to interpret, but also to institute laws and ordinances as he deems necessary, and to enforce them and all civil and religious law by any means he deems necessary.

Here is the question.  Who is this Shofet that is empowered to do these things?  Who is it that is entitled to our obedience and respect?  Is his title earned by a standard of scholarship and wisdom, or is it granted democratically or by a committee?  Is his status universal, or limited to the community, or neighborhood, or state, in which he holds that position?

The title "Shofet" does not mean the same thing in every context.  For example, the definition of Shofet in Sefer Shoftim in Nach is clearly not the same as the Shofet of our parsha.  The Shoftim, such as Shmuel and Shimshon and Yiftach and Gideon and Asniel, were given that title by the Ribono shel Olam, either through a Navi by means of prophecy or by the appointment of a Beis Din of Semuchim, through whom the Ribono shel Olam spoke (see Abarbanel's introduction to Sefer Shoftim- "ע"י ב"ד אשר רוח ה' דיבר בם.")  I don't think that our passuk and the duty of obedience and respect is limited to such Shoftim.  So to whom does it apply?

Additionally, at the beginning of our Parsha we are told that we must appoint Shoftim and Shotrim, Judges and enforcement officers.  This was a Mitzva D'oraysa (see, e.g., Chinuch 491, Rambam 176,) when the institution of Semicha existed.  Now that the Semicha referred to in the Torah no longer exists, the mitzva of appointing Shoftim no longer has the status of a Mitzva D'Oraysa.  Does that mean that the din of obedience and respect for the Shofet of your time no longer applies?   Are the De'Oraysa laws of obedience and respect limited to formally appointed Judges that have Semicha De'Oraysa?

There's an interesting Chinuch in 495, on the passuk in 17:10, ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך.  The Chinuch says

ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלים בזכרים ונקבות, שהכל מצוין לעשות כל אשר יורו, ובכלל המצוה גם כן לשמע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר, החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמנינו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה (ר''ה כה, ב) ואל השפט אשר יהיה בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר, שמצוה עלינו לשמע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. והעובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה ככל אשר יורו מבטל עשה זה וענשו גדול מאד, שזהו העמוד החזק, שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת. 

that although the primary meaning of the passuk refers to a Beis Din of Smuchim, it applies even now, when there are no Smuchim.  It creates an obligation of obedience and respect to הגדולים שבדור בחכמת התורה, the great of the generation in Torah wisdom, and anyone that does not listen to them transgresses a Mitzva of the Torah....and this is well known to anyone that has any sense.

Along these lines, he says in Mitzvah 496, on the next passuk, the din of Lo Sassur,

שנמנענו מלחלק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בכל עניני התורה, ועל זה נאמר (דברים יז יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי (כאן), לא תסור, זו מצות לא תעשה. 

משרשי המצוה (עי' רמב''ן עה''ת יז יא). לפי שדעות בני אדם חלוקין זה מזה, לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, וידע אדון הכל ברוך הוא שאלו תהיה כונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, איש איש כפי שכלו יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו, וירבה המחלקת בישראל במשמעות המצות, ותעשה התורה ככמה תורות, וכענין שכתבתי במצות אחרי רבים להטות בסדר משפטים (מצוה עח). על כן, אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתינו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפרוש האמתי המקבל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום, ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם, ושתו מים מספריהם, ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עמק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכון אל דרך האמת בידיעת התורה וזולת זה, אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל. ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה (ספרי כאן) לא תסור ממנו ימין ושמאל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל לא תסור ממצותם, כלומר, שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבל טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב [ה] תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חרבן הדת, וחלוק לב העם, והפסד האמה לגמרי. ומפני ענינים אלה, נמסרה כונת התורה אל חכמי ישראל, ונצטוו גם כן שיהיו לעולם הכת [ה] מועטת מן החכמים כפופה לכת המרבים מן השרש הזה, וכמו שכתבתי שם במצות להטות אחרי רבים. 

Reading the Chinuch, it might seem that he holds that this halacha pertains even now Mideoraysa.  I find that hard to believe.  It seems to me, that the Chinuch's application of the din of V'asisa and Lo Sasur to Gedolei Torah in our time is not a psak halacha of what Din Torah entails.  It is not an extrapolation, it is an extension.  As he says in 495, שזהו העמוד החזק, שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.  He is extending what he calls the Din Torah because of the underlying rationale of the Mitzva.  We don't hold like Reb Shimon that paskens on the basis of being דורש טעמא דקרא.

☛ However, I think that a good argument can be made that the rule of שליחותייהו קא עבדינן would really make this a din De'Oraysa.  The Gemara (BK 84a-b) asks, what legitimacy do our courts have if we don't have Semicha, and the Gemara answers that we act as agents of the courts of old that did have Semicha-שליחותייהו קא עבדינן.  (I don't mean that as Shluchim we have the dinim of the Meshalei'ach.  That would be silly.  If some achron has said that pshat, I sincerely apologize.)  The Nesivos in 1:1 says that the rule of שליחותייהו עבדינן is De'Oraysa, but Chazal limited its application to only those cases and to the extent necessary for maintaining a functional society.  This opinion is not unprecedented.  The Ramban (Yevamos 46b) says ואפשר דמן התורה אפילו הדיוטות דנין בשליחותייהו דמומחי in order to explain how we are able to create Geirim in our days.  

The Ramban in Bamidbar (35:29) says this even more clearly.  On the passukוהיו אלה לכם לחקת משפט   לדרתיכם בכל מושבתיכם he says 

בכל מושבתיכם - לימד שתהא סנהדרין נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ ישראל לשון רש"י וכן הדבר שלאחר החורבן אינה נוהגת לא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ כמו שאמרו רבותינו בפרק ארבע מיתות בית דין (סנהדרין נב) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם (דברים יז ט) בזמן שיש כהן יש משפט בזמן שאין כהן אין משפט ושנו במכילתא מנין שאין ממיתין אלא בפני הבית שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות (שמות כא יד) אם יש לך מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית אבל לא מצאתי במצוה שתלויה בזמן הבית שיאמר בה "לדורותיכם בכל מושבותיכם" כי זה יורה אפילו על זמן הגלות בחוצה לארץ כמו שנאמר בשביתת חג השבועות (ויקרא כג כא) ובאיסור החדש (שם פסוק יד) לחייב בהם בחוצה לארץ בזמן הזה שלא נתלה אותו בעומר ובמנחה חדשה וכן בחלב (שם ג יז) שלא נתלה אותו בקרבנות ואולי הם דורשים "אלה לכם לחקת משפט" על הסנהדרין הנזכרים בפרשה תמיד שנאמר לפני העדה למשפט (פסוק יב) ושפטו העדה (פסוק כד) ויאמר שתהיה לנו לדורות עדה שופטת אפילו לאחר חורבן לדון דיני קנסות וגזלות וחבלות וכל דבר שבממון ושל מלקות ארבעים

 How does this prove that the Chinuch's dinim of Lo Sassur, of Ve'asisa, of Kavod, of Morah, might be De'Oraysa in our time?  Because if, as the Nesivos says, the din of our being Shluchim of the Sanhedrin applies to the extent necessary for a well functioning society, and if, as the Chinuch says, a religious society cannot exist without religio-civil authorities, then this array of dinim is a necessary aspect of Shoftim and Beis Din and will therefore become part of our Shlichus from the Sanhedrin.  Despite our lack of Semicha, despite flaws in the appointment procedures, our Dayanim, or our Gedolim, have the status of members of the Sanhedrin by virtue of their being Shluchim of Sanhedrin.

Additionally, you have the Mabit in Kiryas Sefer (end of 5 Sanhedrin), but I think that his fascinating shitta is marginal and therefore not helpful for a discussion of normative Halacha.  The Mabit says

כל הנסמכין בא״י דנין דיני קנסות אפילו בח״ל, דסנהדרין נוהגת בח״ל כדתנן התם, וכן אפילו בלא סמיכה נראה דמדאורייתא דנין דייני ח״ל אפילו בדבר שאינו מצוי בדיני ארץ דבזמן שאין סמוכין כולן שוין והכל הולך אחר חכמה

Rav Waldenberg, in his Hilchos Medina, says on this Mabit

למדנו מדברי מבי״ט אלה חידוש עצום, שמפרש דזה שהבדילו חכמי הש״ס בין א״י לחו״להוא דוקא בזמן שהיו סמוכין, דמכיון דאיכא סמוכין אזי אמרינן בח״ל ״אלקים בעינן וליכא״ וגם בעינן אז לטעמא דשליחותייהו דב״ד של א״י קא עבדי במילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כיס, אבל בזמן שאין סמוכין אזי כולן שוין לדון הכל, משום דמצות התורה של שופטים ושוטרים תתן לך שישפטו את העם משפט צדק בכל הדברים׳ נאמרה לחקת עולם בכל הדורות ובכל הזמנים ואף בחו״ל [חוץ מד״נ דאיכא מיעוט מיוחד שדנין דוקא בזמן שישבו סנהדרין בלשכת הגזית והמקדש קיים], לכן מכיון דליכא ״אלקים״ ואי אפשר לקיים את ה״עד אלקים יבואו דבר שניהם״ כולן שוין לדון.

II

Can a Shofet forego the honor he is due?

The halacha is that a King cannot waive the honor due to him. (Ksuvos 17a)  מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.  A Talmid Chacham may. (Kiddushin 32a)   הרב שמחל על כבודו כבודו מחול.  Rashi here brings that we are obligated to honor and respect a Shofet.  Where does a Shofet fall?  Can he be mochel his honor or not?  Is his honor based on his being a Talmid Chacham, or is his honor based on his being a leader of the people?  

I would say that the answer to this question depends on how you explain the difference between a king and a Talmid Chacham.  There are two approaches, the Maharsha and Reb Chaim Volozhiner, and there is Tosfos in Sanhedrin.

The Maharsha in Kesuvos 17a DH Vezeh Vezeh says that a king's honor is associated with that of the Ribono shel Olam, and this is why we say שחלק מכבודו ליראיו on a Jewish king, and why Chazal say (Brachos 58a) that מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא.  It is Hashem's honor, granted in part to a king, and the king has no right to be mochel on Hashem's honor.  One assumes that the honor to a Talmid Chacham is for his achievement in Torah, and what he has learned belongs to him, as the Gemara in Kiddushin 32b and AZ 19a says, תורה דיליה היא דכתיב  ובתורתו יהגה.  If that's the difference, then we would have to say that while the honor due to a Shofet has aspects of the honor of a Talmid Chacham, which can be waived, it also has aspects of the authority of a king, which is a divine entitlement, and not subject to mechila.  And how do I know that the honor of a Shofet is like that of a king, namely, that it has aspects of Kovod to Hashem?  Because the source of the obligation to honor a Shofet is our passuk in 19:17, which says  ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים.  You see a direct correlation between ke'vod Hashem and ke'vod Hashofet.  (I'm realize I have a problem with Reb Akiva's drasha in defense of Shimon Ha'amsoni.  I hope I can find a way out.) 


Reb Chaim Volozhiner, on the other hand, is quoted as saying that the logic of the distinction between a king and a talmid chacham is the following:  A king is different from everyone else only because he was given the status by the people.  That status expresses itself specifically in being honored by everyone else.  If he were to be mochel his honor, this would entirely remove from him that which distinguishes him from other people.  His mechila would mean that he is no longer a king.  A Talmid Chacham, on the other hand, is entitled to honor because of what he is, because of what he knows, because he is a repository of Torah.  Even if he is mochel his honor, he still remains a Talmid Chacham.  The kavod of a Shofet is a hybrid of both elements, of wisdom and of having been appointed to a position that requires that we honor him.  Even if he were mochel, he would have the special attributes of a Shofet. Therefore, according to Reb Chaim Volozhiner, his mechila should be effective.


III
Whose honor is greater- a King's or a Talmid Chacham's?

The Gemara in Sanhedrin says that Yannai was told to stand up for the Sanhedrin.  Tosfos asks, but a Talmid Chacham doesn't have to stand before them (Sanh. 30b), and a king's honor is greater than that of a Talmid Chacham, as shown because the latter can be mochel his kavod while the former cannot; if so, certainly a king shouldn't have to stand before Sanhedrin.  Tosfos answers that really, the honor of a Talmid Chacham is greater.  The reason a king cannot be mochel is the passuk of Som Tasim Alecha Melech, a Gzeiras Hakasuv that mandates that we honor a king, irrespective of his wishes.  A Talmid Chacham may be mochel because the Torah is his, as I brought above in the Maharsha from Kiddushin and AZ.

The Chasam Sofer (CM 29) asks on Tosfos from Brachos 12b.  The Gemara there says that if a Talmid Chacham is sick, people are obligated to pray and beseech Hashem till they get sick from their efforts.  The Gemara wants to prove this from the passuk by Shaul where the people were criticized for not sickening themselves on his behalf, but then the Gemara rejects this proof, because דלמא מלך שאני, perhaps a king is different.  This apparently means that you can't prove that a Talmid Chacham is entitled to your efforts from the fact that a king is, which indicates the king's superiority.

The Chasam Sofer says answers that the fact that a king's illness requires greater efforts than a Talmid Chacham does not prove that his honor is greater.  We see that when a king dies, all the people have a din Onein, and this is not true by a Talmid Chacham.  The pshat is that a king represents and in some way embodies the people, which is not true by a Talmid Chacham.

*

Re'eh, Devarim 12:30-31. Adopting Non-Jewish Religious Behaviors

12:30-31.

   השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני. לא תעשה כן לה' אלקיך כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם

TheTorah tells us that it is assur to learn from Gentiles how to worship God, that religious eclecticism, or syncretism, is prohibited. 

R Moshe here in Kol Rom II says that the passuk means that we should never decide what form our avodas Hashem should take, because human philosophy, undirected, will inevitably err.  The initial errors will be very small, but they will begin a false trajectory that will ultimately lead to the worst abominations.  The originators of Moleich worship may have been fine people who sought to express their awe and love for their Creator, but they ended up killing their own children without seeing that as a contradiction to their desire to become better people.  We have Maseches Derech Eretz to teach us manners, and we should never look to the goyim, or even within ourselves, to decide what is good.  Even when we seek to do good and be civil and just, error will creep in and ultimately bring us to very bad ends.

The Beis Haleivi goes farther.  He says that the passuk is teaching us that even if we see in other religions what appears to be a beautiful and spiritual method of serving Hashem, that we must not copy it, because even those religious behaviors that seem pleasant and refined and spiritually elevating,  a behavior that appears to be at worst innocuous, actually expresses something that is inimical with spirituality.  It may even mask a terrible and degenerate and depraved instinct.  The proof is that these same religions do some things that are obviously depraved, like maavir b’no lamoleich.   You may not see a connection between that and the avodos they do, but the connection is there nonetheless.  They are all sinful; some are grotesque and depraved.

חלק ג, דרשות, דרוש יב

על ידי זה שציויתיך שלא לאכול ממנו ועל ידי זה האזהרה אכלת אותו, דלולי האזהרה לא היה לו תשוקה לעץ זה כלל כי כמה אילנות יותר טובים היו בגן ובודאי דיותר טוב היה לו לאכול מעץ החיים שעמד אצל עץ הדעת בתוך הגן, ורק על ידי האזהרה אכלת, וכדי בזיון וקצף.

ובזה יבואר לנו היטב מה דאיתא במסכת בבא מציעא דדרש הא דכתיב גבי שרצים המעלה אתכם מארץ מצרים… הכי פירושו: דתפס ליה הכתוב מצוה קלה דאפילו בשכר מצוה זו שנזהרין משרצים דאין בו שום תאווה בעצם, רק תאווה זו הקטנה משום דהוא אסור, ועל ידי זה יש מקום למצוא תאווה לאוכלן גם כן – כדאי הוא להעלותן ממצרים, דבעובדי עבודת כוכבים הכלל הוא להיפוך דגם דבר שאינו ראוי להיעשות, רק דיודעים דדבר זה אסור, משום הכי עושין אותו.

וזהו ביאור הכתוב (דברים יב, ל): השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני. לא תעשה כן לה' אלקיך כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם. דבא להזהיר שלא לחקור אחרי מעשיהם איכה יעבדו הם ואעשה גם כן אני. פירוש דתכוון לטובה, שתרצה לעשות כן לה', רק תרצה ללמוד מהם נימוסי העבודה והכבוד האיך לנהוג בעבודת ה'… ואמרו בגמרא (עירובין דף ק ע"ב) שיש ללמוד דרך ארץ מתרנגול, צניעות מחתול, ובא להזהיר שהם גרועים מן הבהמה, ומהם אין לך ללמוד שום דבר טוב. ואמר לא תעשה כן לה' אלקיך כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם, כאומר; הנני מוסר לך כלל במעשיהם כי הם בחרו רק מה ששנא ה' אותו יעשו, זהו הכלל במעשיהם. ונתן אות או מופת לדבריו, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם, ובודאי דמצד טבע האנושית לא היה שום אדם עושה כן לשרוף באש בניו ובנותיו, והם עושים כן רק משום דה' שנא מעשה זו, הרי לך כלל מכל מעשיהם שאין להם תכלית אחר רק זה, דהוא שנוא לה', ואם כן האיך תתרצה ללמוד מהם דבר טוב לעשות כן.

וזהו שאמרו דגם אם לא היה לישראל רק זכות זה שאינם אוכלים שרצים שלא יהיה להם תאווה לעשות הרע מצד שהוא רע גם כן כדאי היה להעלותן ממצרים. וכן מצינו שחשבו זכות שנגאלו ממצרים שלא גילו הסוד שאמר להם משה ושאלה אשה משכנתה (במדבר רבה כ/כב), והרי זה היה טובתם  ומכל מקום נחשבו להם זכות מה דלא 

According to Reb Moshe, the issur and the connection to Molech is understandable.  Humans, over time, inevitably have moments when we fool ourselves and rationalize desires that stem entirely from self interest.  We tell ourselves that they are le'sheim Shamayim when they are not.  Unless there are clear guidelines of what is appropriate, terrible things will creep in and ruin whatever good originally motivated us.  Unlike science, which usually reveals error, religious philosophy, even if initially well motivated, will veer off into the most terrible behavior.   But the Beis HaLevi is hard to understand. 

How can the Beis HaLevi say that all Gentile religious behaviors are not only wrong but even motivated by an antipathy to the Ribono shel Olam?  There are three things I want to say about the Beis Halevi.  One is introductory, and two are explanatory. 

Before even addressing the question, you have to realize that many things that we see in other religions stem from our Mesora.  Christianity and Islam intentionally imitate and incorporate some elements of Judaism, as does Reform "Judasim."  To the extent that they are loyal to their original inspiration, what they do might have legitimacy.  The Beis HaLevi is talking about religions that have no shaychus to Judaism.

To explain why, in those cases, he says that all that they do is a mask for Rishus, here are two explanations.

1.  Because we believe that not recognizing the Ribono shel Olam is the same as knowing and denying.  The person must have a reason to  refuse to accept what is, to the honest thinker, self evident.  If so, all his religious behaviors grow from a poisonous root.

2.  Man-made religion is just another way to give voice to the id without creating tension with the ego.  It enables a person to do what he wants to do without his conscience bothering him.  Behaviors that any normal human being would be ashamed of, become a mitzva when they are re-cast as religiously motivated. By declaring ourselves to be in the pursuit of some great and worthy goal, we free ourselves from the constraints of our consicence.  Human-sourced religion serves only man, and it ultimately serves the worst traits in man.  Only divinely inspired religion serves God.

A moment of thought will show how true this is.  Chazal tell us that our Toras Emes can turn into a sahm hama'ves.  If so, kal vachomer ben beno shel kal vachomer other religions.

Re'eh, Devarim 12:30-31. Despite everything, they love Yiddishkeit.

I'm in Staten Island for a few days, and in this part of the Island, you can't even buy the NYT, one of my shameful habits when I come to New York.   So I bought the /Staten Island Advance.  I came across this article, about yet another Jew with an absurd vision of Judaism.   Please note the Tzitzis.

 In case the link doesn't work, here it is.

Staten Island's Congregation Om Shalom blends Judaism with yoga, meditation, Buddhism and Hinduism 

Joanie Sobsey and Rabbi Samtosha, also known as Sam Steinberg, strike a yoga pose as they stand in front of 320 St. Mark’s Pl., where they plan to open Congregation Om Shalom. (Staten Island Advance/Hilton Flores)

By Maura Grunlund/Staten Island Advance
Email the author | Follow on Twitter
on August 02, 2013 at 9:00 AM, updated August 02, 2013 at 12:50 PM

STATEN ISLAND, N.Y. -- Sam Steinberg, newly ordained as Rabbi Samtosha and guided by an image of G-d as Stevie Nicks in purple robes, is developing a new synagogue in St. George that will blend Judaism with yoga, meditation, Buddhism and Hinduism.
Rabbi Samtosha, whose religious name means “contentment” in Sanskrit, is forming Congregation Om Shalom, a name that incorporates a yoga chanting sound; the logo is the Star of David with the symbol of Om in the middle. The first service of what the rabbi describes as “Jewish fusion” is planned for Rosh Hashanah, with the observance beginning the night before, on Sept. 4; the rabbi, who was ordained on June 27, is negotiating to rent space at Brighton Heights Reformed Church.

The synagogue where Joanie Sobsey of Dongan Hills — the rabbi’s significant other, and a yoga instructor and nurse practitioner — will serve as spiritual director, is welcoming to people of all faiths and lifestyles. The rabbi, who is divorced with two adult children, and Ms. Sobsey met on Match.com and have been together for more than eight years. She works for Teen Rap at Staten Island University Hospital.
“My girlfriend once asked me what is my image of G-d,” the rabbi said. “My image is Stevie Nicks onstage in purple robes. Maybe three times a year when I’m praying I get so connected, tears come to my eyes — and that’s when I’m praying to Stevie.”
As part of his course study at the Rabbinical Seminary International in Manhattan, Rabbi Samtosha read the holy books of all the major religions; he feels that incorporating aspects of all faiths helps to reduce or eliminate animosity between various religions and factions within religions.
“I want anyone looking for spirituality to come to us,” said the rabbi, who is a teacher with the Special Education Itinerant Teacher (SEIT) program and the son of Holocaust survivors Alex Steinberg and the former Helen Klaczko Steinberg.
“We are open to everyone, Jews, non-Jews, atheists, agnostics, interfaith couples, LGBT,” added the rabbi, whose brother is Lev Raphael, the author of books about the children of Holocaust survivors and his experiences as a gay Jew.
The rabbi who lives in St. George and has called the Island home since 1998, plans to marry any couple who obtains a valid marriage license.
“We will perform all marriages anywhere, anytime, interfaith and LGBT,” the rabbi said.
The yearly dues at the bargain price of $18 will include tickets for Rosh Hashanah. The rabbi especially hopes to attract the many unaffiliated Jews who live in the borough and don’t go to services or attend only on high holy days because thus far they haven’t been engaged spiritually or they can’t afford to join a synagogue and/or buy high holy day tickets.
“It’s a lot of money to belong to a synagogue,” the rabbi said. “It’s also boring.”
Congregation Om Shalom services will be markedly different from those offered at any other synagogue on the Island. The atmosphere will be comfortable and informal, with participants encouraged to take off their shoes.
“I don’t want them taking the dirt of the outside world into the spiritual place,” the rabbi said.
Ms. Sobsey, who teaches at Integral Yoga in Manhattan and whose spiritual name is Jayasri, which means “victorious and glorious goddess” in Sanskrit, will help members slowly into the service, using breathing exercises to help them banish thoughts of work and weekend to-do lists, so that they may be “in the moment” and thus find contentment based on Buddhist teachings.
“Half of all the Buddhists in America are Jews,” the rabbi said, adding that he was asked to do a service by fellow Jews who happened to attend a recent yoga retreat that he was at in the Berkshires.
Integral Yoga participants of various faiths also have said that they want to attend services. The new synagogue will be located near the ferry terminal in St. George to accommodate potential synagogue members from Manhattan and Brooklyn.
Rabbi Samtosha won’t be droning on for long periods of time in Hebrew as some religious leaders do during the services.
“Ninety percent of my service is going to be English because Hebrew intimidates people,” the rabbi said, stressing that his New Year’s message will take less than three minutes.
Services will have a “lot of singing and dancing” and towards that end the rabbi is contemplating Stevie Nicks tunes and has complied a list from YouTube of interfaith songs such as “Heaven and Earth” by Neshama Carlebach, “What if God Was One of Us” by Joan Osborne and “My God is Real” by Krishna Das.
“I posted our congregation’s playlist in Facebook and Neshama Carlebach, the daughter of the late Shlomo Carlebach, liked it,” the rabbi said.
Rabbi Samtosha plans to rent space by the hour until he raises the $100,000 per year needed to operate a permanent location. He will be writing to Mayor Michael Bloomberg and other Jewish philanthropists throughout the city asking for donations. But Rabbi Samtosha said that if each of the estimated 34,000 Jews on Staten Island gave $2, Om Shalom would be close to reaching its financial goal. Services are planned for Sept. 4 at 7 p.m. and Sept. 5 from 10 a.m. to noon. To buy tickets or for information, e-mail rabbisamtosha@gmail.com. or call 718-710-0599.

I am not printing this to make fun of this man.   He's just another nebach, and it's not news that we have plenty of those.  And he is not alone; there are many like him.  As King Achish said, חסר משוגעים אני?   I want to point out two very important things.

1.  It is as if the Staten Island Advance wanted to print an illustration of this week's parsha by providing a perfect and timely illustration of the passuk that warns us not to inquire after the religious behavior of others, lest we imitate them.  Parshas Re'ay, 12:30-31:

השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני.   לא תעשה כן לה' אלהיך  כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם

How embarrassing it is to read “Half of all the Buddhists in America are Jews,” the rabbi said ....  Judaism, the mother of so many world religions, the basis of that which elevates Western Civilazation, the fountainhead of ethics and morality, it is the Jews that run after the most absurd alternatives, so long as they are foreign, as if a person would run away from a beautiful and kind and wise woman to consort with some woman he picks up in the street- she may be ugly, she may be dirty, but at least she's a shiksa.

.

This never ends well.  See the Beis Halevi in the Drashos #12.

2.  Here's a question.
Why is this man wearing tztizis?  Why is this man wearing a Yarmulkeh?  Why is he calling himself a rabbi and calling his spirituality space a Shul by the name of Om Shalom?  Why can't he simply make a new religion, or call himself and dress as a Swami or a Lama?

On one level, one might answer that he's trying to take advantage of the brand recognition of Judaism.  He needs to fill  his Temple with paying customers.  There isn't much interest in a Swami or a Lama in Staten Island.  So he's looking for followers by saying that he's an exponent of Judaism.  By calling himself a Rabbi, he can tap into the market of people that feel a need to go to shul on the High Holidays.

But I don't think that's the pshat. We've seen it with the YCT graduates that say apikorsus and claim to be Orthodox.  Why is it so important for them to claim Orthodoxy?  The answer is that they love Yiddishkeit.  They love what it means to be a Jew, and they refuse to abandon it.  They need to convince themselves that they are being loyal to True Judaism.  Unfortunately, they never had the teachers that could make Yiddishkiet beautiful and embracing, so they went off לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים,  But they need to think of themselves as Jews, so they say this nonsense about syncretism and eclecticism and modernity.  The bottom line is that the Torah warned us about them long, long ago.  They want to be Jews.  They love Yiddishkeit.  Unfortunately, they lack the background to properly appreciate it.

Great unknown, in private communication, pointed out that bastardization often comes from love.

Va'eschanan, Devarim 4:9-10 and 6:7 The Jewish Home is Har Sinai

The home and the family is the Har Sinai of Klal Yisrael.

The passuk in 6:7 says

ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך

ארחות חיים לרבינו הרא"ש

ליום שלישי, 44.

קבע עתים לתורה קודם אכילה ושכיבה, ודברת בם על שלחנך,והזהרת בם אנשי ביתך להדריכם על פי התורה בכל הדברים הצריכים אזהרה

Establish times to learn, before you eat or sleep.  "And you shall speak of them" at your table, and instruct the members of your household, to lead them to follow the way of the Torah in all matters that need instuction.

ר' דניאל מובשוביץ זצוק"ל in a letter to someone that had learned in the Beis HaTalmud in Kelm, quoted in הערות ועיונים על אורחות חיים להרא"ש מר' שמואל שכטר:

וכן ראיתי מהגדולים שדיברו תמיד בביתם על שולחנם באמונה ובבטחון ובזריזות ובמנוחה ובאהבת תורה ומצוות ולהסיר השטף והדיבור מהבלי העולם הזה ולנטוע אהבת העולם הבא.  וכן אודות חסד והטבא ואמת ונושא בעול עם חבירו וכו'מעלת בר סמכא ובעל שכל חזק ולהיות איש חיל ושם לב על דרכיו, הכל דברים הנודעים, אם מפרשת השבוע, מהפטרה, מחובות הלבבות ומשערי תשובה לרבינו יונה.

So I saw among great men, that they spoke all the time in their houses at their tables about belief, faith, alacrity and tranquility, love of Torah and the Mitzvos, and to avoid the onrushing and talk of worldly foolishness, and to implant love for the world to come.  Also, about kindness and charity and truth and carrying other's burden with them, and the great value of being a man that can be relied upon, a man with a strong mind, a brave man who thinks carefully of what he will do, all these things are well known; whether from the weekly Parsha, or the Haftorah, or the Chovos Halevavos, or Shaarei Teshuva of Rabbeinu Yona.

Rabbeinu Bachay in Parshas Teruma:

מנהג חסידים שבצרפת שעושים משלחנם ארון לקבורה, להורות כי האדם לא ישא מאומה בידו ולא ילונו בעמלו כי אם הצדקה שעשה בחייו והטובה שהוא מיטיב על שלחנו.

Rabbeinu Bachay says that the minhag of the holy men of France was that they would have their dining room tables used to fabricate their coffins, to show that a man takes nothing in his hands from this world, and nothing will accompany him from all his efforts other than the tzedaka he does and the good he does at his table.

Rabbeinu Bachay is talking about Tzedaka.  His words are equally true regarding the Divrei Torah and Mussar that are said at the table.

In my cousin's house, Harav Mordechai Tendler, whose Rebbitzen is the daughter of Harav Yaakov Jofen, they have had a minhag from the time their children were babies that at every Shabbos seuda the family reads  and discusses a chapter from the Alter of Navardok's Madreigas Ha'adam.  I am not necessarily recommending this for everyone.  Some people can make it an interesting and stimulating experience that the children look forward to.  Others would do it as a religious obligation and the children might see it as an boring and tedious imposition.  It has to be right for you:  the Seuda on Shabbos has to be a pleasure and something everyone looks forward to.  If the only way to ensure the pleasure of the Shabbos meal in your house is by talking about the Mets, so be it.  But if you can manage to get the Madreigas Ha'adam in, in a way that adds to the pleasure of the Seuda, then that would be wonderful.


This bonding of family and Torah is not limited to parents.  It applies equally to grandparents.  Regarding the passuk in our parsha 4:9-10,

 רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקיך בחרב

Be very careful to...teach it to your children and grandchildren, about the day you stood before God at Chorev (Sinai)

the Gemara in Kiddushin (30a) says 

אמר ריב״ל: כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר: והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה: יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקיך בחורב

Anyone who teaches his grandchild Torah is viewed as if he had received it from Har Sinai.

and the Sefer Hamikneh there says a wonderful thing.

. ונראה לפרש מפני שאמרו חז״ל אינו דומה לשומע מפי הרב [לשומע] מפי התלמיד, וכן מצינו שבכל דור ודור מימות משה רבינו ע״ה שנתמעט ההשגה כפי ריחוק המקבלים זה מזה, וכר, וזה הטעם שאמרה תורה שילמד את בן בנו אף על גב מחוייב בנו ללמדו שהוא אביו, אלא שאינו דומה ממה שיקבל מבנו למה שיקבל ממנו לכך חייב התורה לאבי אביו שהוא עדיף טפי, וכיון שמצינו ששכר הגמול המלמד את חברו תורה הש״י משפיע לו חכמה, כמו שאמרו מתלמידי יותר מכולם, וכו', כן הגמול הזה שהוא מכוין ללמד את בן בנו כדי לקרב קבלתו, כן הקב״ה מקרב קבלתו כאילו קיבלו מהר חורב וק״ל

Chazal have said that you can't compare one that learns from the teacher to one that learns from the student.  And indeed we find that in every generation from the time of Moshe Rabbeinu comprehension has diminished in proportion to the distance of those who receive it.  This is why the Torah says that one should teach his grandson, even though one's son is obligated to teach his own child; because what the child receives from his own father is not comparable to what he receives from his grandfather.  The reward for one who teaches another Torah is a heightened understanding, and here, too, since his intention is to teach his grandson in order that he will receive the Torah from an earlier generation, so too Hashem will endow the grandfather with an understanding of one who stood at Har Sinai.

The Jewish home, the Jewish family, is the Har Sinai of every generation.

~

The Negative Correlation Between Frumkeit and Achdus: Exogenous or Endogenous?

Meshech Chochma in Beshalach, based on Yerushalmi in Pe'ah::

בהתבונן בדרכי התורה נראה כי במצות שמעיות, כמו עו"ג ועריות, יש כרת וסקילה, ושאר מיתות ומלקות. לא כן בנמוסיות ומדות, כמו מחלוקת לשון הרע רכילות גזל, אין מלקות, דהוי לאו הניתן לתשלומין, או דהוי לאו שאין בו מעשה. אולם זה דוקא ביחיד העושה, אבל אם הצבור נשחתין, בזה מצאנו להיפך בירושלמי דפאה (א-א) דורו של דוד כולם צדיקים היו, וע"י שהיו בהן דילוטורין היו נופלים במלחמה. אבל דורו של אחאב, עובדי ע"ז היו, וע"י שלא היו בהן דילוטורין היו יורדים למלחמה ומנצחין בו. שאם הצבור נשחתין בע"ז ועריות, על זה נאמר (ויקרא טז, יז) "השוכן אתם בתוך טומאותם". אבל בנמוסיות ומדות לשון הרע ומחלוקת, על זה כתוב (תהלים נז, ו) "רומה על השמים כו'", כביכול סלק שכינתך מהם. וגדולה מזו אמרו (יומא ט) שבמקדש ראשון היו עו"ג עריות כו' ובמקדש שני היו עוסקין בתורה ובמצות כו' מפני שנאת חנם. ושם שאלו מי הם גדולים, תנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים כו'. הרי דאם הצבור נשחתין במדות גרוע יותר מאם נשחתין במצוות... ולכן על חלול שבת בעוה"ר שנתפשט אז יכולים לקוות כי יאחר להם, כי הם צבור... ולכן מצאנו שעל העגל שהיה החטא בע"ז מחל הקב"ה להם, ונתרצה להם. אבל על מרגלים שהיה לשון הרע וכפיות טובה, לא מחל להם, ונגזר במדבר הזה יתמו

 ובזה אתי שפיר המדרש שהובא בילקוט והמים להם חומה מלמד שעמד סמאל ואמר רבש״ע לא עבדו עבודה זרה ישראל במצרים ואתה עושה להם נסים כו׳ ונתמלא עליהם תמה וביקש לטובען (לכן כתוב חמה חסר וי״ו) היינו דעל הנסים שעשה להם בהוציאם ממצרים לא טען משום דהגם דהיו נשחתין במצוות כמו שעבדו עו"ג והפרו ברית מילה אבל מאושרין היו במדות שלא הי׳ בהן לשון הרע והיו אוהבין זה את זה יעוייש מכילתא בא פ״ה
(Mechilta-״ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבים זה את זה? תלמוד לומר: ״ושאלה אשה משכנתה״)
 ולכך בצבור הקב״ה עושה להן נסים אבל במים כשנחלקו לד׳ כתות ויש שאמרו נשוב מצריימה הלשין שצריך לדון אותם כיחידים והן נכרתין על עו"ג והאיך אתה עושה להן נסים ודוק

When we contemplate the ways of God it appears that in Commandments of Obedience, such as Idolatry or sins of the flesh, there is physical or spiritual excision, or capital punishment.  Not so in matters of refinement and character traits, such as quarreling, gossip, tale bearing, stealing- there is no corporal punishment; they can be remedied through payment, or they are not done with physical act.  But this is only true regarding individuals that do so, but if the nation is degraded, then the opposite is true....The Generation of King David were all righteous and pious men, but since there were among them those who exposed their neighbors for profit they would fall in battle.  But the generation of the evil king Achav, they were idolators, but because they had no tale bearers, they would go to war and they were victorious.....


We have to admit that while reciting Kinnos, specifically while reading ויקונן ירמיהו על יאשיהו, our mind wandered to Reb Meir Simcha's Yerushalmi, and it made us think about the possibility of a negative correlation between sincere Yiras Shamayim and unconditional brotherly love.  The fact is that the profound condition of absolute achdus occured in the generation of Achav: not in the generation of David Hamelech, or Shlomo Hamelech, or Chizkiyahu, or Yoshiyahu.  

 We are not, chalilah, suggesting that any such negative correlation would be endogenous.  Still, I believe it deserves some thought.  There might be some validity to the thesis that as the line on the frum scale rises, the line on the "empathy for people who are opposed to your hashkafos" falls.  It might not be coincidence that davka under Achav's rule was there absolute comity.

We are well aware of exceptions to this rule.  Reb Aryeh Levin.  The Ponovezher Rov.  The Netziv (Hakdama to Breishis, Tshuvos 44) Reb Moshe, Reb Yaakov, and others.  But they are exceptions to the rule.  We would be happy to accept that they represent what ought to be.  But we don't live in "ought to be."  We live in "is."  In this universe, they are vanishingly rare and for all practical purposes irrelevant to the hopelessly repetitive march of the past into the future.

Reb Meir Simcha is certainly not suggesting anything close to parity among these two ways of life.  After all, the generation of Achav is among those that are אין להם חלק לעולם הבא, which is definitely not a good thing, while the generation of Dovid Hamelech included many people that were worthy of being on the Moetzes.  Dovid's suffering in this world is trivial compared to his reward in Olam Haba.  And, as Rav Hutner says (Yom Kippur 15:3,) the fact that Sinas Chinam has resulted in this endless Galus doesn't mean that it is "worse" than Avoda Zara etc.-

אמרו חז"ל מקדש ראשון חרב על ג' עבירות, ומקדש שני חרב על שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם לעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. בודאי ששקילות זו של שנאת חנם לע"ז ג"ע ושפ"ד אינה מתייחסת כלל להערכת חומר העבירות. דכללא הוא דחומר העונש מעיד על חומר העבירה. שהרי לא תעשה שיש בה כרת חמורה מסתם לא תעשה, והוא הדין בשאר העבירות והעונשין. ובהנך שלש עבירות רבים הם העונשים של כריתות ומיתות בית דין. ואם כן לא ניתן להאמר כלל ששקילות שנאת חנם להנך תלתא עבירות בחומר העבירה היא דנה. אלא ששקילות זו מתיחסת אך ורק לכח גורמי חורבן של עבירות הללו. ורק לענין זה נאמר שכח החורבן הגנוז בשנאת חנם שקול הוא לכח החורבן של שלש העבירות הנ"ל

Still, when we talk about the vital relationship Achdus has with Geula and Mashiach, we have to wonder about this.

We are certainly in no position to work out an algorithm that determines the degree that high attainment in Ruchnius allows imperfection in humanism, or any cost benefit analysis of the inverse relationship.  It is certainly far beyond our abilities to suggest which is preferred by the Ribono shel Olam.  My purpose here is only to propose that this deserves a little thought.

UPDATE OCTOBER '23

I just saw this great Sifsei Chachamim in Noach, exactly like Reb Meir Simcha.

6:13

ויאמר אלהים לנח קץ כל־בשר בא לפני כי־מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את־הארץ

Rashi

כי מלאה הארץ חמס. לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל (סנה' ק"ח):

Sifsei Chachamim

אלא על הגזל. וא"ת והרי לעיל פירש כל מקום שאתה מוצא זנות וכו' משמע דמשום זנות מתו וי"ל דהא והא גרם דאי לא היה אלא גזל לחוד לא היה נחתם אלא על רעים ולא על טובים ואי לא היה אלא זנות לחוד לא היה נחתם כלל אפי' על הרעים אבל השתא דהיו שניהם נחתם על הרעים ועל הטובים ומוכרח אתה לחלק כן דאי לאו הכי הפסוקים סתרי אהדדי דבתחלה אמר כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וכתיב אחריו ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני משמע בשביל זנות הביא המבול ואחריו כתיב כי מלאה הארץ חמס משמע בשביל גזל הביא המבול אלא ע"כ צריך אתה לחלק כן והשתא א"ש הא דמפרש רש"י לעיל ותשחת הארץ לשון ע"א וגילוי עריות אע"ג דקרא לא מפרש אח"כ ע"א אלא גילוי עריות בלבד כדכתיב כי השחית כל בשר את דרכו דהיינו גילוי עריות כדפירש אלא משום דאין עונש מיתה על ע"א ואינו הורגת טובים ורעים. ועי"ל משום שגזלו כל אחד את נשותיהם של חבריהם דהיינו שניהם גזל ועריות לכך נחתם על שניהם. כתב מהרש"ל קשה למה לא אמר ג"כ גזל כמו שאמר ערוה ועבודת אלילים י"ל דלעיל כתיב וירא אלהים דמשמע העבירות שבין אדם למקום אבל גזל היא עבירה שבין אדם לחבירו עכ"ל:

Featherless Chickens

Some years ago, a story came out about a breed of featherless chickens being developed by Professor Avigdor Cahaner in Israel (פרופ' אביגדור כהנר מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית ברחובות).  Kosher consumers around the world rejoiced, (maybe I'm just projecting,) because nobody wants to deal with that scourge of the kosher consumer- hairy chickens.  Treif chicken is always pristine, because they rinse them in hot water after slaughtering them, which loosens the feathers.  We cannot do that before we salt them, so we have to mechanically remove the feathers, and that does a very poor job.  I find it hard to eat commercial deep fried breaded chicken, because I was traumatized once when I bit into a nicely breaded piece from a restaurant and found myself essentially eating a pillow.  The dear purveyors of that restaurant evidently felt that if it was covered and fried, there was no need to waste time plucking it.  I've found the same to be true in many covered foods, including chocolate-enrobed peanuts, which I also eat very tentatively because of a ma'aseh she'hayah. 

These chickens haven't come to market yet, but it seems from the video that Professor Cahaner is still developing them.  I have a feeling, though, that even if they are eventually commercialized, someone's going to asser them because of the Pri Megadim.  The Pri Megadim in YD 59 SD 2 says they although the issur in the Beis Yosef and the Maharshal on birds that were stripped before shechita won't apply here, where the birds naturally grow like that.  However, he also brings the Hagahos Ashri's opinion that they are assur because they are just too ugly to eat.  I can't say I disagree with him.  In the video, please listen to what the narrator says at 3:50. We are reminded of Plato's definition of Man:  animal bipes implume; a two-legged animal without feathers.  Were Plato alive, he might have to rethink his definition.  (For a more scholarly discussion, (at least until the final pictures,) please see "Remarks" after the video.)

 
Remarks:
Featherless birds are discussed in two places in Yoreh Dei'ah, in Siman 59 and Siman 15.  The discussion in 59 involves the issue of   גלודה, whether an animal that has been skinned alive is kosher, and the discussion in 15 is about the kashrus of an animal before it is fully developed, in the case of a bird, before it opens its eyes and before it is fledged.  As for the Siman 59 issue, that is irrelevant here, because that only deals with the viability of an animal after a traumatic assault on its integrity.  Obviously, our featherless friends have been bred to be perfectly healthy without feathers, so the  גלודה issue is moot.   As for the Siman 15 question, there are two separate issues involved.  One is that an unhatched chick, or a chick before it opens its eyes, is so lizard-like that it is prohibited because of its reptile appearance- it looks like a שרץ.  This is purely an issur derabbanan.  On the other hand, we find some poskim, particularly the Shach, that adds another consideration; that it is repulsive in such a state, and there would be in issur of  שקץ.  Not שרץ (reptile,)  but instead שקץ (disgusting.)  The Taz is mattir, but the issur of the Shach is a consideration that would have to be dealt with.

I have seen poskim that conflated these two issues, but, as you see, they are entirely different considerations.  In any case, with this in mind, you understand that when I said they are assur because they are ugly, that was just my way of rephrasing the Shach in a more down-to-earth manner.  


I think that you can't go wrong following the Aruch Hashulchan (YD 59:8).

העוף שניטלה נוצתו כשר ויש אוסרים לפי שהנוצה לעוף כעור לבהמה דעור העוף רך ודק וכתב רבינו הרמ״א דטוב להחמיר אם נפלו כולם מיהו אם נפלו נוצותיו מרוב שומן אע״פ שנפלו כולם ונשאר ערום מ״מ כשר הואיל ונעשה מרוב שומנו עכ״ל כלומר שא״א שבדבר שמשתבחת בו תטרף בו ואם כי יש מגמגמים בזה אמנם אין להחמיר כי מעיקר הדין דעת רוב רבותינו להכשיר לגמרי דכן  מבואר מגמ׳ [נ״ז:] אמנם אסטנים שדעתו קצה עליו לא יאכלנו, משום בל תשקצו [יש"ש סק״ט] דכעין זה נתבאר כםי׳ ט״ו באפרוח שעדיין לא נתנדלה בנוצתה ע״ש

What he says is, basically, that some say you shouldn't eat it, but that's really only a matter of refinement and aesthetics, so unless it really bothers you, don't worry about it.  He brings this from the יש"ש, the Maharshal, in Eilu Treifos Siman 109.


Also, thank you, Eli, for directing us in your comments to an excellent and far more serious article about these birds, by Rabbi Levinger, available here.
Rabbi Levinger tells us that this phenotype arises from a spontaneous genetic mutation, not inter-species hybridization.  He also discusses גלודה,  and concludes, as I do, that this is not a problem here.  He doesn't discuss the issue of ugly.  מקום הניחו לי. 

Despite the author's certainty that nobody could possible think this is a new species, Eli believes that it remains possible that someone will claim that these birds are so different from standard breeds that they no longer fall under the definition of "Chicken" as far as satisfying the requirement of having a mesora that a particular species of bird is kosher. The definition of species is unclear, as we know from the Muscovy duck and the turkey controversies.  From listening to the Professor, it appears that they don't have scales on their legs either, and that, too, might lend itself to a "too different to be called a chicken" argument.  I certainly hope not.  What it looks like is irrelevant, because a יוצא מן הטהור is טהור, period.  But we have a surplus of people who would be happy to gain publicity and burnish their credentials by prohibiting things, so watch out.

I came across a דרכי תשובה in Siman 59 that brings from R Avraham Ankawa, a Moroccan Posek, author of the Get Mekushar, in his זבחים שלמים ס"ס נ"ט that says that he was brought such "naked chickens" several times, and he was mattir because he was told that they were a local peculiarity but perfectly healthy and kosher.
וכמה פעמים באה לידינו מין תרנגולת ערום ושאלתי ואמרו לי שזה המין כך הוא לעולם ....התרנו אותה ע"פ מנהג העולם
The Darkei Teshuva's comment is ואם קבלה הוא נקבל.  



In 1782. America chose as its emblem

  

The Bald Eagle.

In 2008. Israelis chose the דוכיפת, the Hoopoe, as their national bird.  Despite my currently diminished capacity, it is my considered opinion that we need to re-think that designation.  The דוכיפת, after all, is not kosher.  The דוכיפת has no special place in the hearts and minds of the Jewish People.  But Chicken soup!  I guarantee that if Meah She'arim had voted, the outcome would have been different.  And who knows what the future holds?  Maybe someday Israel's national bird will be 

The Bald Chicken

*

Mattos: People Who Should Wear Tefillin on Shabbos

1.  A strange coincidence.
2.  Looking for a connection to this week's Parsha.
3. The importance of Tefillin in the war against Midian
4.  An interesting connection of the importance of putting the Shel Yad on before the Shel Rosh and the war against Midian in the Medrash Shir Hashirim, a connection which may be implied in a Gemara in Menachos.  Or it might just be a coincidence.
5.  General marei mekomos.


1.  Sometimes, such unlikely coincidences occur that one can be forgiven thinking that they signify something.

Last Friday night, I saw that the shul had acquired the Teshuvos of Harav Kapach.  I was curious about what Teimani psak looks like, so I took it out, and the first teshuva I saw was a discussion of whether a person who does not have a Bris Millah (because of a dangerous medical condition) may or must wear Tefillin on Shabbos.  This question, and its premise, was entirely new to me, but I saw that he says that this question actually has considerable history, and stems from a Medrash/Zohar and a Smag (ספר מצוות גדול, עשין כב)

Although our Gemara (Eiruvin 96a) says that the reason one does not wear Tefillin on Shabbos is either because of Reb Yosi Hagligli's drasha from מימים or Reb Akiva's drasha from והיה לך לאות על ידך מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות, this Zohar or Medrash says that one אות, one sign, is not enough.  Every Jewish man needs two signs of his Judaism.  During the week, the two signs are the Tefillin and the Bris Millah.  But on Shabbos, you don't need the Tefillin because you have two signs besides the Tefillin, you have the Milah and Shabbos.  On that basis, the Radvaz (6:2334) and the Trumas Hadeshen (108) and others have to say "do not take this to mean that a non-mahul has to wear Tefillin on Shabbos."  Either he's also called a Mahul, or because it's a Medrash and not meant lehalacha, or whatever.

So I said, ok, that's what a psak looks like in a Teimani sefer.  It was fascinating, although the idea of some people being obligated to wear Tefillin on Shabbos was not entirely new to me.  I already wrote that the Biur Halacha seems to hold like those poskim that a person that has to act on Shabbos exactly as he does during the week (for example, a man that is lost and doesn't remember what day of the week it is,) might be chayav to wear Tefillin on Shabbos.  On that basis I was mechadeish that Reform Jews, both men and women, are obligated to wear Tefillin on Shabbos.  Basically, the idea is that since they are 100% mechallel Shabbos, Shabbos is not an Os, and so they have to wear Tefillin on Shabbos, and since they have to wear Tefillin on Shabbos, it is not, for them, a Mitzvas Asei SheHazman Gramma, so their women would be chayav to wear Tefillin too.

The next morning, when I glanced at the Shem Mishmuel, I found that in Parshas Pinchas he brings this Zohar, too.  I don't remember ever seeing this Zohar or Medrash in my sixty one years, and then I see it twice within twelve hourse, in entirely unrelated contexts.  I have since found the discussion in the יד יצחק and the  בית נפתלי .

The Radvaz:

שאלת על ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם מותר להניח תפילין בשבת שהרי אין לו אות בעצמו:

תשובה אע"פ שאין לו אות בעצמו בעל אות הוא אלא שמצד סכנתו ואונסו נתבטל ממנו האות אבל לעולם מצווה ועומד הוא תדע שהנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל שכל העכו"ם ערלים וכל בית ישראל ערלי לב הרי שערלי ישראל לא נקרא ערלים ויש להם אות ברית ושאני קרבן פסח דגלי קרא דכתיב וכל ערל לא יאכל בו ולא היה כדאי לבא בכתב ואפי' שלא היה מן הדין לא היה לו להניחם שלא לפרסם לכל שהוא ערל

The Trumas Hadeshen:

שאלה: לפי טעם סמ"ג (ספר מצוות גדול, עשין כב) מכח שני עדים. מי שמתו אחיו מחמת המילה ומשום כך לא מלו אותו, שמא ימות גם הוא, יניח תפילין בשבת ויהיו עמו שני עדים: שבת ותפילין

תשובה: נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא, דכמה שהרי כמה טעמים אשכחן מצאנו בדברי אגדה כהאי גוונא בסגנון זה, אפילו בגמרא, ולא מחלקינן משום ואין עושים הבחנות הלכתיות מפני אותו טעם. כי הא דאמרינן פרק המפלת כעין מה שאמרו בפרק "המפלת" (נדה לא:) "מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה"? פרש רש"י 'אבל לא לשבעה", ומפרש הטעם (נדה לא:) "שלא יהיו הכל שמחים, ואביו ואמו עצבים". פירוש, שהן אסורין בתשמיש המיטה. ולפי ולפי טעם זה, אם ילדה בזוב בהיותה זבה, לא נדה שצריכה שבעה נקיים לאחר שבעת ימי לידה, וכי סלקא דעתך וכי יעלה על הדעת שיהא הבן נימול לארבע עשר? וכאלה רבות הרבה בתלמוד.

On top of it all, that very afternoon my shiur learned the Gemara in Eiruvin about Reb Yosi Hagligli and Reb Akiva's argument about the drasha that patters us from Tefillin on Shabbos.

2.  I said to myself, this is amazing.  There has to be a reason for this almost Jungian synchronicity.   But there's nothing in my life that has anything at all to do with this.  I used to go to the mikva with Reb Avraham Kohen, and I know absolutely that there is absolutely nothing wrong with my bris.  Perhaps there is something in Parshos Mattos/Massei that has some connection!

3.  No, there isn't.  Absolutely nothing.

4.  But there is one interesting reference to Tefillin in this week's Parsha, in Mattos, where it talks about the strenth of the Tribe of Gad, which lived on the frontier, away from the rest of Klal Yisrael.  It is said that the source of strength for the Tribe of Gad, and for the entire army of Klal Yisrael in times of war, is the zechus of Tefillin, or, along the same lines, that they never ever put on their Shel Rosh before their Shel Yad.  This is brought in Rabbeinu Bachay, all the way at the end of Parshas Mattos, who says

: "וטרף זרוע – בזכות תפילין שבזרוע אף קדקד – בזכות תפילין שבראש"

 The passuk טרף זרוע אף קדקד was written about the Tribe of Gad in the Bracha of Moshe Rabbeinu (Devarim 36:20.)  Nonetheless, Rabbeinu Bachay uses the idea to tell us that the source of Gad's strength, Tefillin, was accessed by the entire army of Klal Yisrael when they fought.

But I still don't know why this coincidence happened, unless I meet an Hemophiliac Jew that follows the Zohar lehalacha, but here are the sources that talk about Tefillin in the context of our parsha as being a source of victory in battle.  As we will see, there is another possible coincidence that turned up.

5.  First, let's look at Menachos 36a:

תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו (ג) וחוזר עליה מערכי המלחמה תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד מנלן אמר רבה רב ב] הונא אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים 

With this Gemara in Menachos in mind, let us look at the Medrash in Shir Hashirim.

 כמגדל דוד גבי מלחמת מדין, שאלמלי היה אחד מהם מקדים תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחן, ולא היו חוזרין בשלום

So you have a Medrash that stresses the importance on the battlefield of ensuring that the Shel Yad precede the Shel Rosh, and you have the Gemara in Menachos that says it is a sin to interrupt between the Shel Yad and theShel Rosh, and that one who does this cannot participate in battle, which the Gemara immediately follows by saying that the correct order is to put on the Shel Yad and then the Shel Rosh- which, in light of the Medrash, was a factor of special significance regarding the War of Midian.

But who knows.  Maybe it's just a coincidence. 

The Rosh in הלכות קטנות – הל' תפילין סט"ו in Menachos says שמפני קיום מצות תפילין ותיקונן, יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקד, like Rabbeinu Bachay, but he doesn't address the importance of the Shel Yad preceding the Shel Rosh.

6.  See also Sefer Chasidim, as follows.

and Rivevos Ephraim.

7.  I don't want to leave out Kiddushin 37b, 

ביאה דכתב רחמנא גבי תפילין ופטר חמור למה לי ההוא מיבעי ליה לכדתנא דבי ר' ישמעאל עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ